אחד ביום - בתוך החטיבה החרדית הראשונה

על סוגיית גיוס החרדים לצה״ל מתנהל בישראל ויכוח סוער כבר עשרות שנים, ויותר מתמיד בשנתיים האחרונות. אבל השנה, בתחילת הקיץ, התרחש רגע היסטורי: לראשונה סיים מחזור לוחמים חרדים את ההכשרה במסגרת חטיבה חרדית ייעודית, חטיבה מן המניין בצה״ל.

הפעם אנחנו עם אלי הירשמן, כתב חדשות 12, שליווה מקרוב את קבוצת המתגייסים הראשונה – עוד לפני יום הגיוס, דרך הטירונות ועד לטקס הסיום. אלי מביא את סיפור הקמתה של חטיבת "החשמונאים" – החטיבה החרדית הראשונה בצה״ל, את הקשיים והלבטים, ואת המשמעות ההיסטורית של הצעד הזה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/09/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

יוסי: היום יום חמישי, 18 בספטמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני יוסי מזרחי ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

[הקלטה]

חייל: [צועק בשירה] "אני לוחם וחרדי!"

קבוצת חיילים: [צועקים בשירה] "אני לוחם וחרדי!"

חייל: "חשמונאי זה אמיתי!"

קבוצת חיילים: "חשמונאי זה אמיתי!"

יוסי: על החיבור בין הצבא לחרדים מדברים, או יותר נכון לומר מתווכחים, כבר עשרות שנים. אבל מעבר למילים, למחלוקות, למה שקורה מאחורי הקלעים, ב-1 ביוני 2025 קרה משהו שרבים לא האמינו שיקרה. מחזור ראשון של לוחמים חרדים בחטיבה חרדית נפרדת בצה"ל, סיים את ההכשרה שלו וקיבל כומתות שחורות.

[הקלטה] מפקד: "מפקדים, חלקו את הכומתות לחיילים!" [ברקע מחיאות כפיים וקריאות שמחה]

[מוזיקת רקע]

יוסי: אלי הירשמן, כתב "חדשות 12" היה שם. הוא ליווה את קבוצת המתגייסים הראשונה. הוא היה איתם בבקו"ם לאורך הטירונות ועד סיום המסלול. אז הפעם אנחנו עם אלי ועם פרק חדש של סיפור גיוס החרדים לצה"ל: "החשמונאים", החטיבה החרדית הראשונה בצה"ל.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

שלום אלי הירשמן.

אלי: אהלן יוסי.

יוסי: מאיפה הגיע הרעיון לתעד דווקא את המתגייסים ל"חטיבת החשמונאים"?

אלי: תראה, דבר ראשון, כשצה"ל הקים את החטיבה, לפני שנה בערך, ניסיתי בדרכים הרשמיות. פניתי לדובר צה"ל והם אמרו לי: "עזוב, חרדים, אנחנו, אתה יודע, מפחדים, מה יגידו חרדים, עזוב". הם נפנפו אותי, אבל אמרתי: "יש פה סיפור". הלכתי, חיפשתי עצמאית שניים מהחבר'ה, מוישי ומענדל, שאז ליוותי אותם לפני הגיוס, שאז לא צריך אישור דובר צה"ל, כמו שאתה יודע, כי הם אזרחים פרטיים. אחרי שהם התגייסו, אני חשבתי כל הזמן שצריך להסתכל עליהם, כי שם הפוקוס. לתרגם למעשים את השיח הציבורי זה "חשמונאים". וככה זה התגלגל מפעם לפעם. בגלל שזה נושא כל כך רגיש ונפיץ, אז גם יש הרבה חיילים שיש להם קושי. אגב, יש כמה שעד הסוף טישטשנו אותם, שהם לא רצו שיראו אותם. אבל אני חשבתי וחושב גם עכשיו שזה מאוד מאוד חשוב שנכיר אותם. אנחנו, הצופים, המדינה, ואגב זה גם צופים חרדים. הם עוקבים באדיקות אחרי כל כתבה שלנו על החרדים. אנחנו צריכים להכיר אותם, גם אם הם קטנים עדיין. זה העתיד כביכול, זה אמור להיות העתיד ואנחנו ממש צריכים להיות עם כל העיניים על מה שקורה שם.

יוסי: תגיד, מה זה "החשמונאים"?

אלי: וואו, חשמונאים הם מימי חנוכה [מחייך]. אתה יודע, אלה שנלחמו בגויים. אבל "החשמונאים" של 2024-2025, אלה שמביאים את הבשורה, יוסי, [בדרמטיות] הם החלוצים, הולכים להביא את החרדים, את המיינסטרים, אלה שלא התגייסו עד היום. הם באים, הם רוצים להראות ולהוכיח שאפשר ספרא וסייפא, גם לאחוז בספר, גם לאחוז בנשק, והתקווה הגדולה של צה"ל ושל אנשי "חשמונאים", שהם יביאו את המהפך בישראל ובחברה החרדית.

יוסי: תגיד, יש לנו כבר את "נצח יהודה", היה "אופק כחול", היו כל מיני זרמים וגוונים חרדים בתוך צה"ל. למה צריך גם את "החשמונאים"?

אלי: שאלה מצוינת. אתה יודע, חרדים, יש מעל מיליון חרדים במדינה וזה ספקטרום מאוד רחב. מי שמשרת שם זה גם הרבה מאוד שהם בספקטרום חרדים והחוצה, אלה שהיו בבתים חרדים היום פחות מגדירים את עצמם חרדים. זאת אומרת, הם אנשים שנולדו בבתים חרדים. אבל עם הזמן הם החליטו שזה לא מתאים להם. והם אחלה והם מדהימים, אבל נגיד למישהו חסיד או מישהו ממש ליטאי מ"בית טוב" במרכאות, איך שהחרדים קוראים לזה, אני אומר את זה במרכאות כי כולם בתים טובים, אבל מבחינתם בית מאוד שמרני, לא מצא עצמו במקומות האלה, או לפחות הרבנים שלו חששו שהוא ילך למקומות האלה, שמא הוא יאבד קצת [בציניות] מהרמת החרדיות שלו. ו"חשמונאים" בא לעשות את האקסטרה. גם "חשמונאים" היא חטיבה עצמאית לחלוטין. לגמרי. היא לא פועלת בתוך החטיבות הרגילות, שזה מה שקורה בכל היחידות האחרות, וגם כתבו תקנון סופר מחמיר, בעיקר תקנון מאוד דוסי. חשוב להם לשמר את האווירה ואת המראה, אתה יודע, חשוב להם כיפה שחורה, הם כותבים את זה בתקנון, שתכף זה יהיה בפקודות מטכ"ל. חשוב להם הנראות הדוסית. יש כל הסוגים - יש אשכנזים, יש ספרדים, יש חב"דניקים, יש ליטאים, יש חסידים, יש הכל, אבל הם חרדים.

יוסי: הסתכלתי על המינוחים של הצבא, הם קוראים להם "חטיבת החשמונאים". ותכל'ס, זה בקושי גדוד.

אלי: מבחינה מספרית הם עדיין לא בחטיבה. הם עדיין במספר נמוך. אני אגיד אפילו שהם בתקופה שהם נאבקים על הקיום של החטיבה, לא שיש איזה סכנה לקיומה. החטיבה תתקיים, אבל היא עדיין לא הוכיחה את עצמה בעיקר מבחינה מספרית. בשלושת מחזורי הגיוס הראשונים, בכל מחזור, הם מגייסים פלוגת סדיר ופלוגת מילואים, זה אומר חבר'ה יותר מבוגרים שבאים לעשות טירונות ואז הם משתלבים במערך המילואים. בכל אחד מהמחזורים האלה, הם גייסו למעלה מ-100 לפלוגת מילואים ולמעלה מ-60 בסך הכל לפלוגות הסדיר. זה קצת עולה כל פעם. ברור, המספרים עדיין נמוכים. נמוכים יותר גם ממה שהם ציפו, אבל הם חושבים שכשעוד שנה, שנתיים, שהחברה החרדית, זאת אומרת, הרחוב החרדי יראה אותם אחרי השירות, אז נראה יותר ויותר חרדים שמגיעים לשם. אני חושב שאם יהיה שינוי היסטורי במדינת ישראל ביחסי צבא-חרדים, ויוסי, חייב להיות, חייב להיות. חרדים הולכים וגדלים. מבחינת לוחמים, "חשמונאים" יש לה תפקיד מפתח.

[מוזיקת רקע]

יוסי: לאורך החודשים הארוכים בהם אלי ליווה את המחזור הראשון של "חטיבת החשמונאים", הוא התקשה להתעלם מכמה כוכבים. אחד מהם הוא מענדל ראטה, דמות יוצאת דופן.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

[הקלטה] מענדל: [ברקע קולות תפילה] "אנחנו נהיה פורצי דרך, אנחנו הולכים לעשות משהו היסטורי. אין לי בכלל ספק בדבר הזה. תשמע, חיילים, יהודים עם כל הפאות והזקן, ששומרים על אורח חיים שלהם ומשתלבים. זה יביא פשוט ריפוי לשסע, לשסע פה במדינה. אני חושב שהתוצאה תהיה משהו שירגש המון המון אנשים במדינה הזאת. אני די בטוח שזה מה שהולך לקרות."

אלי: תראה, מענדל הוא טיפוס. ביום הגיוס הוא היה בן 33. הוא מאוד דוסי, מאוד חרדי. אתה רואה את זה על הנראות שלו, ואיך שהוא עושה את הברכות, [בסגנון חרדי] "בוריך אתוּ", וזה, כאילו, אתה יודע, עם כל הלב מה שנקרא. אבא שלו, הוא אחד מהאדמו"רים של הקהילות היותר סגורות "שומרי אמונים", קהילה מאוד מאוד מאוד סגורה. הוא כבר לא בגיל צעיר. כשהוא פנה לצבא, אמרו לו: "אוקיי, אולי תרצה לבוא באמת לגדוד מילואים, לגדוד של הבוגרים יותר, תעשה טירונות ואז תיכנס", אמר: "לא, לא, לא, לא, לא, לא. [באיטיות] אני רוצה לעשות צבא שירות מלא".

[הקלטה] מענדל: "כאילו, אני קורא שנה שלמה. פוסטים, מה שכותבים אמהות שכולות, נשות אנשי מילואים. מתחילת המלחמה. כאב, דם ודמעות, זה לא… אנשים שאבדו את הילד שלהם, שהם לא עכשיו באים להתריס חרדים, זה לא סי… זה מדינה שלמה שבאמת נמצאת בצער ו… ולא היה לי כבר מה לענות. בתחילה אמרתי: "אוקיי, כי זה לא מתאים לכל, כי זה… לכל החרדים וצריך… וצה"ל צריך לבוא לזה". בשלב זה אמרתי: 'כאילו, מה זאת אומרת? אז… אז תמצאו את הדרך'."

אלי: מענדל היה נשוי תקופה מאוד קצרה והתגרש. הוא גר עם ההורים באשדוד, שזה הופך את עניין השירות הצבאי ליותר מורכב, כי הוא חוזר אליהם כל פעם. הוא בן אדם רוחני, הוא גם מעלה סרטונים בטיקטוק, וגם לומד הרבה חסידות, ויושב עם חבר'ה צעירים. הוא לגמרי, לגמרי מבין ומקשיב לרחוב הישראלי כל הזמן.

יוסי: וחוץ ממענדל, יש לנו עוד כוכב, מוישי. מה אנחנו יודעים עליו?

אלי: מוישי הוא סיפור שונה לגמרי. הוא תלמיד בכפר חב"ד. עכשיו בחב"ד יש מתגייסים, תמיד היו מתגייסים. אבל החב"דניקים שמתגייסים זה בדרך כלל אחרי החתונה, בגיל 25-6,לא יודע, בגיל… בגילאים מתקדמים, אולי קצת לפני. מוישי, במובן הזה, עשה צעד דרמטי שהוא החליט שהוא מתגייס כבחור ישיבה. אני רוצה לספר לך סיפור. הוא לא סיפר לאף אחד שהוא מתגייס. הוא פחד שיזרקו אותו מהישיבה. אבא שלו, הוא שליח חב"ד ביהוד, אז גם בן אדם מעורב, הוא ממש לא אהב את הגיוס, יוסי. ממש לא אהב. אבל הוא אמר: "טוב, הבן שלי מתגייס, אני איתו, אני לא אתן לו בבקו"ם ללכת לבד. הבן שלי לא ילך לבד בבקו"ם".

[הקלטה, צפירות וקול מכוניות נוסעות ברקע]

הרב שמעון וינר, אבא של מוישי: "בהצלחה רבה."

אלי: "לא ציפית שמוישי שלך, בן 18, אני מניח, יקום ויתגייס?"

הרב שמעון וינר: "כרגע יש הרבה חרדים שהלכו לצבא ולצערנו לא חזרו כמו שהם נכנסו. צריך לבדוק אם זה יצליח, לא יצליח. [פונה למוישי]: 'יְבָרֶכְךָ אדוני וְיִשְׁמְרֶךָ יָאֵר אדוני פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ…'."

אלי: ומוישי הוא מאוד נחוש. מוישי לא מבין למה חרדי שלא לומד כל היום, איך שהוא קורא לזה, לא צריך להתגייס ומישהו אחר כן. הוא פשוט לא מבין את זה, הוא אמר לי את זה כמה וכמה פעמים בעברית הכי פשוטה, ומבחינתו, אם הוא לא מבין את זה, הוא מתגייס נקודה.

[הקלטה]

מוישי: "כאילו למה לא? אני לא מבין."

אלי: "למה לא ללכת?"

מוישי: "אם אתה לא לומד בישיבה… אני רואה שאני פחות לומד…"

אלי: "אתה יושב בישיבה אבל פחות לומד."

מוישי: "פחות לומד, את אותו זמן לימוד אני יכול גם לעשות בצבא, בערך, בזמנים שיתנו לנו מה שאני ראיתי. היה סיבות למה לא ללכת לצבא. עכשיו אין סיבה למה לא ללכת לצבא, כי כאילו למה… מה שונה אנחנו מאנשים אחרים? למה אם אתם אומרים: 'עד עכשיו היה שוני ב… זה שאתה מפחד על הזהות החרדית שלך…'."

יוסי: אז בוא נמשיך עם מה שקורה בבקו"ם. אתה מגיע לשם ביום הגיוס, מה אתה רואה?

אלי: כן, תשמע, באתי ליום הגיוס שם… [נאנח] זה יום גיוס חרדים, זה תמיד קצת מורכב. מה שבציבור הכללי זה כל כך פשוט ש… יום גיוס, אתה רואה את הצעירים באים, משפחות, חברים, סבא סבתא. אתה פשוט רואה אחד אחרי השני, זה מגיע לבד, זה מגיע לבד.

[הקלטה]

אלי: "אתה הראשון בבית שמתגייס?"

אוריאל כהן: "אני הראשון במשפחה המורחבת, כן, זהו. לבד."

אלי: "הרב, המשפחה?"

אוריאל: "הרב, אין לו מושג."

אלי: "הוא לא יודע?"

אוריאל: "לא אמרתי לו. קמתי בבוקר, ארזתי תיק, פשוט הלכתי."

אלי: איך שאתה שומע את זה יוסי, אתה מבין. קם לו צעיר, אורז תיק, בלי לבוא עם אף אחד, האחרים יודעים שהוא מתגייס, במשפחה לא יודעים בדיוק מה ואיפה, כי הוא סיפר להם והייתה איזו שהיא מריבה. בום, הוא בבקו"ם בכניסה. ואתה רואה את ראש מדור גיוס של "חשמונאים", שהוא אישית, אגב, פוגש כל אחד מהם לפני זה, לראיון ומאשר אותם. זאת אומרת, זה לא מספיק אם אתה בתקנון חרדי, הם ממש רוצים לראות בעיניים ומסננים. אגב ב"חשמונאים" הדבר שהכי חשוב להם שלא יכנסו חבר'ה שאולי במהלך השירות יהפכו להיות לא חרדים, כי הם חושבים שזה יפגע בהם. אז זה משהו שהם מאוד מנסים להבין את הצעיר, האם הוא באמת חרדי או לא.

[מוזיקת רקע]

יוסי: ואני חושב על זה, אלי, עוד דבר שלא מאפיין חרדים זה הכנה לצבא. איך נראית הכנה לצבא עבור חרדי אמיתי שלא מכיר שום דבר מהחילוניות, ואין לו איזה אח גדול בצבא שאפשר להתייעץ איתו?

אלי: זה בעיה. כי הם לא מכירים כלום על צבא, יוסי, אין להם מושג, אין להם שמץ. אז מוישי הבין שהוא צריך להיות קצת בכושר, כי הרי הולכים להיות לוחמים, כן? אז מה נעשה? אז מוישי הלך לפארק והתאמן.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

[הקלטה] מוישי: "אצלנו ההתאמנות בישיבה זה המוט של המקלחת. איתו עושים את המתח [מחייך], פה בערך זה נגמר. השכיבות סמיכה. זה אחד הבעיות, כי לא עושים כושר בעולם החרדי."

אלי: הלכתי איתו לפני הגיוס לקנות ציוד צבאי. הוא הלך לקנות באיזה חנות, הלכתי איתו, תקשיב, הוא נכנס לחנות, הוא בא עם רשימה שחבר נתן לו, הוא לא הבין מה כתוב ברשימה, הוא לא הבין מה שהוא… הוא… הוא… הוא פשוט כלום, כלום, כלום, לא ידע כלום.

[הקלטה, תופים ברקע]

מוישי: "עכשיו, גרביים לא בדיוק הבנתי מה…"

מוכר בחנות: "אתה צריך גרביים תרמיות ותצטרך גרביים רגילות ליום יום."

מוישי: "מה משתמשים עם הכפפות? כאילו זה סתם…"

מוכר בחנות: "כל דבר. מ… מעכשיו אני רגע נמצא בשטח, אפילו במטווחים, לצורך העניין."

יוסי: תגיד אלי, ממה עוד חושש צעיר חרדי שמתגייס לצה"ל?

אלי: בעיקר המשפחה. בדרך כלל. האם הם יהיו בסדר עם זה? האם הוא לא "עושה להם בושות" במרכאות? מי שהמשפחה שלו תומכת, ויש גם כאלה, צריך להגיד את זה, יש. אז הוא רגוע עם העניין הזה, אבל מי שלא, לפני הסכנת חיים וכל הדברים האלה, זה המשפחה. אחרי זה איך הוא יתאקלם בתוך המסגרת? הם לא מכירים צבא, אין להם מושג. היינו שם בהשבעה, אתה יודע, הכינו אותם למצעד, הם פשוט לא… [מגחך] זה מצחיק. אתה יודע, הם פעם ראשונה ששומעים ככה וככה וימין ושמאל, והכתף שק וזה.

[הקלטה] אוריאל: "עדיין כזה לא מבינים בדיוק מה קורה ופתאום עושים לי: "שמאל, ימין, שמאל", אני עושה הפוך בכלל ואני… אין לי מושג מה רוצים, וזה אחד המצחיקים." [מחייך]

אלי: הם מנסים להבין את המסדר, מה עושים, איך עושים? חבר'ה שבחיים לא ראו מסדר צבאי בחיים. ואז אתה מגלה שיש עוד משהו שמטריד אותם, הם גם אף פעם לא שרו את "התקווה", ואז עכשיו הם מתחילים לבחון, האם אנחנו בעד, נגד? יש בעיה עם זה, אין בעיה עם זה?

[הקלטה]

מוישי: "זה הנושא אצל החבר'ה. מי מגיע? והאם ישירו את התקווה? התקווה זה מה שמסמל את ה… את הכי אנטי דת בגלל המשפט של "להיות עם חופשי בארצנו" כאילו."

אלי: "כי זה חופשי?"

מוישי: "בדיוק [מגחך]. אז יש כאלה שזה קשה להם. מבחינתי כולם פה ישירו, אני מאמין."

יוסי: תגיד, אפשר להגיד שמה שהביא את רובם לבקו"ם באותו יום זה השבעה באוקטובר?

אלי: חד משמעית. הם אומרים את זה בכל שיחה.

[הקלטה, מכוניות נוסעות ברקע]

יהודה רובינשטיין: "בעקבות המתקפה של השביעי באוקטובר, החלטתי שאני רוצה כאילו… לצאת לצבא, לצאת, לדעת להילחם. לשמור על הבית."

נתן לוי: "אולי הייתי מתגייס גם לפני, אבל אחרי השביעי באוקטובר החלטתי שאני מתגייס לקרבי."

נתנאל קסלר: "השביעי באוקטובר רק עורר דברים שהיו רדומים לפני."

אלי: השבעה באוקטובר זה הטרייגר וזה לוקח אותנו, יוסי, לשיח שיש בחברה החרדית. אני לא זוכר אף פעם שהיה שיח ער על סוגיה כל כך… שהרבנים מתנגדים באופן מוחלט, אבל בציבור יש דיון. זאת אומרת הציבור מקשיב לרבנים בסוף, כן? שלא נתבלבל. אבל יש דיון, זה לא כזה פשוט. [מוזיקת רקע] זה מעסיק מאוד את הרחוב החרדי, את ההנהגה פחות.

יוסי: חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

[חסות]

יוסי: תגיד, אלי, בוא נדלג לצד השני, לצד שקולט אותם לצה"ל. מה צה"ל עושה כדי שהמתגייסים של "החשמונאים" יקבלו את הסביבה שמתאימה להם?

אלי: צה"ל השקיע דבר ראשון מלא כסף, 170 מיליון שקל בבסיס ישן ב"מחנה טבת", שיפץ אותו. גם היה צריך לשפץ אותו וגם להתאים אותו לתנאים, בנו שם ארבעה בתי כנסת. צריך שלוש תפילות ביום, ושעת לימוד, ואוכל בכשרות הכי מהודרת, והבסיס הוא מגדרי לחלוטין, אין שם בנות בכלל, אין מש"קיות, יש מש"קים. לא רק זה, צריך ללבוש שם כיפה שחורה, שזה קוד חרדי. צריך להיות שם עם טלפון מסונן, לא כשר, אבל איזשהו סינון הם כן מבקשים, כי זה קוד חרדי, אתה מבין? הם רוצים את הקוד החרדי. לא רק זה, הצוות הפיקודי הוא חרדי, חרדי-דתי. יש שם גם הרבה דתיים, כי עדיין אין מספיק מפקדים חרדים בצה"ל. אבל עדיין, והם מבינים. דבר ראשון, הם מבינים את האוכלוסייה. סיפר לי ראש מדור גיוס שכשבא אליו צעיר שרוצה להתגייס, הוא צריך לעבור ראיון. הוא אמר לי הרבה מאוד מקרים, אני אומר לו… אני לא אומר לו: "תבוא ללשכת תל השומר", אני מבין את העולם שלו, אני פוגש אותו בחוץ. בבני ברק איפה שהוא רוצה. הולך אליהם, קובעים באיזה מקום, יושבים בנחת. ולאורך כל הדרך, הצבא מנסה להיות הכי קשוב לסיטואציה, יש שמה מלא חיילים בודדים. יש אגב גם עמותות חרדיות מאוד חזקות לעזור לחבר'ה האלה והם סוג של קהילה היום.

יוסי: תגיד, איזה הכשרה עוברים חיילים ב"חטיבת החשמונאים" בהשוואה לחיילי גולני, צנחנים? כמה זמן זה לוקח?

אלי: הם עשו הכשרה לרובאי 08, הכשרה גבוהה. הביאו מפקדים מכל היחידות המובחרות בצה"ל. השאיפה מאוד מאוד מאוד של החטיבה שהם יהיו לוחמים ברמה הכי גבוהה שיש. מבחינתם, מבחינת המפקדים פנימה, בזה הם ממוקדים. זאת אומרת, הם לא רוצים עוד לוחמים, הם רוצים שאנחנו ננהל את השיחה עוד כמה שנים ש"חשמונאים" יהיה מותג של לוחמים ברמה גבוהה. זו השאיפה שלהם.

יוסי: כשאתה מדבר עם המ"פ בצד שהגיע מיחידה אחרת, אתה שואל אותו: "תגיד, זה וגולני זה אותו דבר בסוף או שאנחנו מייצרים חיילים או לוחמים סוג ב'?".

אלי: או, או, אז לגמרי. הוא אומר: "זה מזכיר לי את המקומות האלה". הוא אומר: "זה מזכיר לי את היחידות הטובות שהייתי ואת הסיירות ואת הרמה שיש פה". בעיקר הוא מדבר הרבה על המוטיבציה שיש להם.

[הקלטה] רס"ן אילון פילוסוף, מפקד פלוגה, "חטיבת החשמונאים": "עוצמת מוטיבציה זה כמו ביחידות מיוחדות וסיירות. הדבר הנוסף שיש כאן שזה המוטיבציה גם, מוטיבציית קודש. מגיעים ממש לשם שמיים, מהמקומות הנכונים."

יוסי: טירונות זה שלב קשה לכל חייל, בטח ללוחמים. הטירונות שלהם, בגלל המקום שהם באו ממנו, בגלל החוסר כשירות פיזי, קשה שבעתיים?

אלי: תראה, בטירונות קורה שם תהליך מקביל שלהם. מצד אחד זה גם המקום שהם באים אז כאילו, אתה יודע, הם באים קצת נגד החברה, וזה לא פשוט. מצד שני, אבל לאורך הזמן, גם המשפחות מתרככות, זה… זה מה שקורה. הם מתרככות, כל… כל משפחה בדרכה, וגם הם לעצמם, אתה יודע, הם… הם קהילה, כאילו, זה תמיד בצבא, אבל אבל שם אני חושב שיש איזשהו אקסטרה. הם ממש כולם באים בדיוק כמו אותו רקע, עם אותו אתגר, אתה יודע, כל אחד… הם מבינים אחד את השני בניואנסים של הסביבה.

[הקלטה]

מוישי: "הגעתי לבד, לא ידעתי מי יהיו החברים שלי לצוות. כל החששות שהיו לי נעלמו. יש פה חבר'ה נהדרים, גם מבחינה חברתית, גם מבחינה… כאילו מתאימים ביידישקייט."

מענדל: "זה קשוח, זה קשה. אתה רץ, אתה מתפרק. זה לא קל."

אלי: "יש רגעים של פקפוק?"

מענדל: "בחודש הראשון היו לי רגעים שחשבתי: 'מה אני… למען השם? לאיפה נכנסתי? [מחייך] מה אני קשור לדבר הזה?'"

אלי: "אתה תהיה לוחם?"

מענדל: "אני אהיה לוחם. אני אלך כל הזמן עם הנשק ככה. אני מגן ישראל, אני מגן, אתה לא מבין…"

אלי: אז מצד אחד יש את השחיקה, אבל אני חושב שמצד שני הגיבוש ו… האווירה שיש מסביבה, אני חושב שזה גם מרים להם באיזשהו מקום. אז זה לא רק שהם נגמרים.

יוסי: עכשיו, כשהחבר'ה שליווית כבר בצבא, ומסתכלים החוצה, מה הם חושבים על אלו שלא מתגייסים? מה הם חושבים על הציבור שלהם בכלל?

אלי: תראה, מענדל, הוא רוצה שעוד יתגייסו. והוא מסתובב בשוק. גם אנשים לא חרדים, שאומרים לו: "יאללה", ו"כל הכבוד" וזה, הוא מרגיש בזה שהוא עושה שליחות, שמראה שחרדים גם מתגייסים.

[הקלטה] מענדל: "החברים שלי, רובם כשהם יוצאים, לא דווקא יוצאים עם מדים. יוצאים עם הנשק, אבל לאו דווקא עם מדים. מישהו שאל אותי השבוע: "למה אתה מסתובב עם מדים?" אמרתי לו: "אחי, זה… זה בדיוק מה שאני צריך לעשות". אני רואה שהרבה יהודים כשרואים דבר כזה, כיפה, פאות, נשק וציצית, זה מעורר ביהודים איזה משהו עמוק מאוד."

אלי: תראה, הם מתגייסים בכל מקרה. הם רוצים אבל שעוד כמוהם יתגייסו. אגב, הם חושבים, הם זה מילה גדולה, אבל יש גורמים ב"חשמונאים" שחושבים שזה שהנושא הזה כל כך נפיץ כרגע בחברה החרדית, וזה שהרבנים כל כך בצד הקיצון, שזה שהרבנים לקחו עמדה כל כך קיצונית כרגע, הם חושבים שזה פוגע בגיוס שלהם. אבל הם בשלהם. הם בשלהם ואיך אמר לי המג"ד? "אנחנו בדרך משלנו ומי שלא טוב לו, יום טוב לו", זה משקף את הרוח. [מוזיקת רקע] אנחנו חושבים שאנחנו עושים מה שצריך וההיסטוריה תוכיח את זה.

יוסי: תגיד, איך זה בשבילם לחזור הביתה, לשכונה חרדית, כשהם על מדים?

אלי: יש כאלה שיוצאים עם מדים הביתה ומקבלים אותם בכיף והכל בסדר, שזה כמובן אידיאלי. יש הרבה כאלה שיודעים שהם חיילים. אבל "תבוא פה בשחור-לבן, עם הנשק". וזה בסדר. כולם יודעים, אבל ככה זה עובר להם יותר חלק בעין. זאת אומרת, זה לא בהכרח זה שאתה יכול לבוא עם מדים הביתה. הרבה מהם בוחרים לצאת על אזרחי הביתה עם הנשק כמובן, עם התיק, עם הכל ומקבלים אותם יפה. ככה זה, זה… איזשהו… כי ברחוב החרדי אין עדיין מספיק אנשים. יש יותר ממה שנגיד כשהייתי ילד, יש הרבה יותר. אבל עדיין זה חריג.

[הקלטה] מוישי: "חוויה מעניינת. יש הרבה מבטים. הם מסתכלים עליך כל הזמן. כל אחד מהמבט שלו. יש מלא שאלות ו"איך אפשר?" ו"הרי גדולי ישראל אמרו שלא". אתה הולך להתפלל באיצקוביץ בבני ברק עם נשק. בודקים שאתה באמת יודע להתפלל ולא מחזיק את הסידור הפוך או משהו כזה."

יוסי: באיזה אופן החברה החרדית מנסה, אם בכלל, להתנגד למהלך הזה, לסכל את ההגדלה של "חטיבת החשמונאים"?

אלי: וואו, "חשמונאים" זה הדבר שהכי מעסיק אותם. "חשמונאים" ו"קודקוד". "קודקוד" זה במודיעין, שהיא תוכנית מאוד פופולרית. ו"חשמונאים", ברור, זה הדבר הכי חם. כי… איך אמר לי מישהו? "הם מפחדים יותר מזה שהם יכנסו חרדים לצה"ל ויצאו חרדים מאשר שיכנסו חרדים ויצאו לא חרדים". אתה מבין? ו"חשמונאים", שהיא באה עם כל האווירה הדוסית, ומדי פעם יש סרטונים של קומזיצים ואמירת סליחות ביחד, ושעת לימוד, וכל מיני התלהבויות כאלה מאוד דוסיות, זה מטריד אותם, זה לא טוב להם. כשפה ושם אנחנו שומעים כאלה סיפורים, יש בישיבה הטובה הזאתי אחד שהלך ל"חשמונאים", ופה יש אחד שהלך ל"חשמונאים", ופה כמה ל"קודקוד" שזה ממש מטריף אותם. זה מוציא אותם מהדעת.

יוסי: תגיד, יש גם צעדים פיזיים שעושים כדי לסכל את הגיוס? שכנועים, מניעה פיזית מלהגיע כמו שראינו בעבר?

אלי: בוודאי. הפלג הירושלמי מתקשר לכל אחד שהם יודעים שרוצה להתגייס, במיוחד אגב, למתגייסי "חשמונאים". היחידות האחרות, אני לא יודע אם מתקשרים ב-100%. הם ממש עובדים קשה כדי להשיג את הרשימות של מי שרוצה להתגייס ל"חשמונאים" ויוסי, כל צעיר חרדי שרוצה להתגייס ל"חשמונאים", זאת אומרת שהוא התחיל הליך, מקבל מהם סדרת טלפונים ושכנועים. לרוב זה חבר'ה שכבר לא כל כך מתרשמים, אבל זה כן משפיע. אני יודע… אני יודע לפי המספרים שאני שומע לפני הימי גיוס ואחרי זה, תמיד יש פער.

יוסי: יכול להיות שכל הבאז סביב "חטיבת החשמונאים", למרות שהמספרים הם קטנים למדי, מאפשר לצה"ל להגיד: "הנה, תראו, אנחנו מגייסים. תראו המספרים לאט לאט עולים או יעלו בהמשך. תנו לנו שקט, עזבו אותנו"?

אלי: אני חושב שבכנסת רח"ט תומכ"א, שאמר בקולו ולא רק הוא כמה וכמה פעמים, אמרו את זה בקול לחברי הכנסת: "אם אתם רוצים להביא חרדים, אתם צריכים להביא חוק עם סנקציות שנוגעות לפרט". שזה אומר שחרדי בקצה ידע שבחשבון הבנק, בהטבות, בכל מיני דברים, יהיה לו שווה להתגייס. ואני אומר לך, יוסי, שאם באמת זה מה שיהיה, יהיו סנקציות ותמריצים, בלי מעצרים, אני חושב שהמעצרים הם… הם נזק. הם מעוררים סתם תסיסה, זה לא טוב. אם נשים שנייה את המעצרים בצד ובאמת יהיו סנקציות ותמריצים, אני אומר לך שיהיו ימים שיהיה תור בלשכת הגיוס.

יוסי: בוא נסיים עם אה… עם השלב הבא. ברגע שאבא של מוישי מגיע לצה"ל ורואה את הבן שלו כבר כלוחם מן המניין, עומד מול המצלמה ואתה שואל אותו. [קולות אנשים מדברים ברקע]

[הקלטה]

אלי: "אבא, מה שלומך?"

אבא של מוישי: "ברוך השם, נשאר אותו מוישי."

אלי: "באמת?"

אבא של מוישי: "כן."

מוישי: "יותר טוב."

אבא של מוישי: "הוא אומר: 'יותר טוב'." [מחייך]

אלי: "אז מה אם יהיה עוד בן שלך שירצה ללכת, מה תגיד לו?"

אלי: אין תשובה. אין תשובה. [לוקח אוויר] מה שהכי תפס אותי בטקס הסיום, זה היה אח של הרשי.

[שיחה ביידיש עם אח של הרשי]

אלי: הרשי הוא חרדי, חסיד שהתגייס. ואני ידעתי שהמשפחה לא כל כך עומדת מאחוריו, ואז אני רואה עוד מישהו חסיד, דוס, שהיה נראה לי שהוא אח שלו, לא הייתי בטוח. עומד לידו, מדברים ביידיש עסיסית. אמרתי אני חייב לבדוק את האירוע. הוא אומר: "הוא בחר מדרך משלו. אמרתי לאבא 'תקשיב, הבנו, הוא כבר הרבה זמן בצבא, הוא בחר בדרך משלו, אנחנו לא רוצים לאבד אותו, נכון? אנחנו רוצים את הקשר איתו'. אמרתי לאבא: 'אני בא'." הוא בא בכיף ובאהבה. שמה אתה רואה איך דברים אולי מתחילים להיסדק. [מוזיקת רקע]

יוסי: אלי הירשמן, תודה רבה.

אלי: תודה יוסי.

יוסי: ניפגש בבקו"ם.

אלי: [מחייך] ניפגש בבקו"ם, ביי.

יוסי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה, שירה אראל, דניאל שחר, הילה פז ועדי חצרוני. על הסאונד, יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני יוסי מזרחי, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

[חסות]