אחד ביום - המלחמה ששינתה את המזרח התיכון

לפני 20 שנה נחתו הכוחות האמריקאים בעירק והפילו את משטרו של סדאם חוסיין. ההשתלטות נמשכה שבועות אחדים, אבל זאת הייתה רק יריית הפתיחה לשורה של אירועים שעיצבו מחדש את המדינה, את האזור, ואת העולם כולו. הפעם: איתי אנגל, כתב עובדה, על איך נראתה מהשטח המציאות שהציתה את תגובת השרשרת - מהפלישה של ארה"ב, דרך התרחבות דעאש ועד הקמת הציר השיעי שמאיים על ישראל

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/03/2023.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום ראשון, 19 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

איתי אנגל לא יוצא מגדרו בקלות. אתה לא יכול לצאת מגדרך בקלות, אם יום שגרתי בעבודה עבורך זה להסתובב מול ארטילריה רוסית, לצחצח שיניים עם חרב של טרוריסט סורי, או מה שזה לא יהיה שאנגל עושה בשטח. ובכל זאת, כשדיברנו איתו על אירוע אחד, אירוע שקרה לפני 20 שנה פחות יום, ב-20 במרץ 2003, כששאלנו את אנגל אם בא לו לדבר איתנו על האירוע הזה, אז הוא יצא מגדרו.

איתי: אתה יודע, אני לא אוהב להיות דרמטי, אבל הפלישה של ארצות הברית לעיראק ב-2003, הציתה חבית חומר נפץ שפרקה לחלוטין את המזרח התיכון שהכרנו. תחשוב על כל האירועים הדרמטיים שהתחוללו בשכונה שלנו. זה בין היתר דאעש, בין היתר מהפכות בעולם הערבי, ההתפרקות של המדינות במזרח התיכון כמו סוריה, עיראק, תימן ולוב שכבר לא קיימות, הן קרועות לחתיכות. התוצר של המלחמות האלה זה ההגירה לאירופה במיליונים. זאת אומרת, אירופה גם משנה את צביונה, [מוזיקה מתחילה ברקע] והכי קריטי לגבינו, 2003 זה מה שהתחיל את הגלגל שיצר את הציר השיעי, את האיום האיראני, את האיום הכי גדול על ישראל מאז שקמנו כמדינה. הכל תוצר של 2003.

אלעד: אז הפעם אנחנו מציינים 20 שנה לפלישה האמריקנית לעיראק, למלחמת עיראק, וכמו שכבר הבנתם, זו לא שיחה נוסטלגית, כי את ההשלכות של המלחמה הזו העולם כולו מרגיש וחוֹוה בעצם עד היום.

[מוזיקה מסתיימת]

אנגל, נתחיל קצת יותר מ-20 שנה אחורה, נלך כמה צעדים לפני הפלישה לעיראק. פיגועי 11 בספטמבר, טרוריסטים סעודים, מצרים ולבנונים, במימון של אדם סעודי שחי באפגניסטן, הם ביצעו בארצות הברית את הפיגוע הכי גדול והכי קטלני בהיסטוריה. איך עיראק בעצם קשורה לעניין הזה?

איתי: או, שאלה מצוינת. כבר 20 שנה לא מצליחים למצוא תשובה ראויה לשמה. אין דרך אחרת, אלעד, לומר את זה. הפלישה לעיראק ב-2003 היא מלחמה שהומצאה. היה את nine eleven, הפלישה לאפגניסטן, המלחמה שם היא מוצדקת, אבל הם לא מצאו את בן לאדן, אתה זוכר, זה לקח להם זמן. אין bad guy. אתה יודע, בוש לא יכול לבוא לאמריקאים להגיד אין? ממציאים bad guy חדש. פתאום מתחיל להגיע מודיעין שסדאם חוסיין הוא אחראי לפיגועים ב-nine eleven, כמובן לא היה ולא נברא, ושיש לו נשק להשמדה המונית, ואנחנו שומעים על כך שתוך כמה שעות הוא יכול לארגן פצצה ביולוגית שתגיע עד לבריטניה.

[הקלטה]

George W. Bush: “My fellow citizens, at this hour, American and coalition forces are in the early stages of military operations to disarm Iraq, to free its people and to defend the world from grave danger. On my orders, coalition forces have begun striking selected targets of military importance…”

איתי: בהמשך התברר שהכל היה בולשיט.

אלעד: למה דווקא עיראק? כלומר, דיברו אז ומאז על הנפט, על האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית, אבל היו הרי עוד סיבות שעלו במהלך השנים שיכולות להסביר למה ארצות הברית החליטה לפלוש דווקא לשם, למה להפוך דווקא את סדאם חוסיין למטרה?

איתי: תראה, עיראק הייתה מדינה שיש עניין אישי של בוש, כי הרי סדאם חוסיין השפיל את אבא שלו, את ג'ורג' הרברט ווקר בוש. הרי במלחמת המפרץ הם תקפו את עיראק, אבל הם לא פלשו לתוך עיראק, אבא של בוש. ואז סדאם המשיך לצחוק עליו, ואחרי שבוש הפסיד לקלינטון, הוא אמר 'בכלל, איזה אפס אתה', אתה יודע, והוא מתגרה באיזה קאובוי בטקסס. אז תמיד אומרים שיש את האלמנט האישי של הבן שהחליט להיכנס בסדאם חוסיין אחת ולתמיד. יש את העיראקי הגולה הזה, אחמד צ'לבי, שלחלוטין מכר שטויות לאמריקאים. קולין פאוול שהיה שר ההגנה, אדם הגון בדרך כלל, המציא כל מיני רסיסי מודיעין שמדברים על הנשק להשמדה המונית שיש לעיראק, וקולין פאוול לפני מותו, הוא היחיד מהממשל הזה שאמר 'זה היה שקר, הטעו אותנו, זה לא היה נכון'. בוש מצידו אומר, 'ההיסטוריה תשפוט אותי, זה לא משהו שאתה יכול לבחון 20 שנה לאחר מכן, חכה איזה 200 שנה ותבין'.

אלעד: אז זהו, אמרת בולשיט. וזה נכון, כי היו אנשים שאמרו את זה בזמן אמת, וככל שעבר הזמן התברר יותר ויותר עד כמה הטיעונים שהובילו לפלישה לא היו מגובים במציאות. חלקם, התברר, התבססו על עיראקים בעלי אינטרס ששיקרו. ועם זאת, עיראק לא הייתה גן עדן לפני הפלישה. סדאם חוסיין לא היה, איך נאמר, איש נעים ונחמד. זו גם לא הייתה המדינה היחידה שאופיינה באזור בדיקטטורה פונדמנטליסטית מהסוג הזה.

איתי: עיראק היא אחת מכמה מדינות במזרח התיכון ש… סליחה על ההגדרה הזאת, שהומצאו. עיראק וסוריה זה המצאה של בריטים וצרפתים. איך אתה שולט במדינות כאלה? אתה שׂם דיקטטור שמחזיק את כולם ביחד. על פי רוב, זה דיקטטור שהגיע מהמיעוט. בעיראק מי ששלט הוא סדאם חוסיין. סדאם חוסיין הוא סוני, אבל רוב עיראק, יותר מ-60% מהאוכלוסייה, זה שיעים. זאת אומרת, סדאם גייס צבא וכוחות ביטחון שמורכבים בעיקר מבני שבטו, אתה יודע, סונים, ועדיף שיבואו מהעיר ומהמחוז שמשם הוא ומשפחתו מגיעים, שזה תיכּרית. הם שלטו ביד רמה, באכזריות בלתי רגילה, אפילו במונחים הרצחניים של המזרח התיכון, נורא ואיום, אבל משהו אחד כן היה שם, היה שם סדר.

[שירה בערבית, בליווי נגינה שממשיכה ברקע]

אלעד: אז במסגרת המלחמה העולמית בטרור, ציר הטוב מול ציר הרשע, ג'ורג' בוש גיבש קואליציה של עשרות מדינות והכריז על מלחמה בעיראק. כמו שאבא שלו ניהל את מלחמת המפרץ הראשונה, בוש הבן יזם את מה שנקרא מלחמת המפרץ השנייה. ובשלב הזה, אנגל, גם אתה נכנס לסיפור, כי בשלב הזה גם אתה נכנסת לעיראק במסגרת סרט שהכנת אז לתוכנית "עובדה".

איתי: ברגע שהאמריקאים פלשו, וברגע שאני מבין שהפלישה מוצלחת, א… אני מחליט לנסוע, ואני אומר לנסוע כי אפשר להגיד שנסעתי במונית מתל אביב עד בגדד. [מצטחק] לקחתי מונית לגבול הירדני, מהגבול הירדני לעמאן, מעמאן, היה מישהו בחברת החדשות שבן דוד שלו הוא נהג מונית בירדן, אז הוא ליווה אותי לכל הנסיעה הזאת. נסענו עד Ruwaished, שזה גבול ירדן עיראק. אז במעבר הגבול לתוך עיראק, אני חייב להגיד לך, אני התפוצצתי מהתרגשות ומפחד, זאת אומרת, מה יהיה אם מישהו יעלה עליי? עד אז לא הייתי במדינה שהיא אויב מוצהר לישראל, הייתי באפגניסטן, אבל הם לא ממש יודעים עלינו. עכשיו אני עם דרכון זר, אבל אני בתוך עיראק. וככה שמונה שעות נסיעה, עד בגדד בירת עיראק. אתה יודע, עשיתי חישוב, אם היינו שכונה נורמלית כאן במזרח התיכון, והיינו בשלום עם כל המדינות וה… שכנות ומעבר להן, אז מתל אביב לבגדד זו נסיעה של 18 שעות.

אלעד: אני מניח שלא סתם סַפרת כל דקה. המבצע הצבאי הראשוני, כיבוש בגדד, הוא היה מאוד מהיר. עוד קצת זמן בדרך, והיית מפספס אותו.

איתי: אתה יודע, תוך באמת שבועיים וחצי, בגדד הייתה אמריקאית. כשהגעתי לשם אתה פתאום רואה ילד עיראקי קטן כזה ליד חייל אמריקאי שחור, והילד העיראקי מרשים אותו, הוא עושה ראפ.

[הקלטה - ילד עושה ראפ]

American soldier: “I don’t know what he say but it look real good. I don’t know what he say but it look good.”

[הקלטה - ילד ממשיך לעשות ראפ]

איתי: אתה יודע, הוא לא יודע אנגלית, אבל הוא עושה כזה ג'יבריש, והחייל האמריקאי: 'וואו, איזה מתוק, אני לא יודע מה הוא אומר, אבל זה נשמע טוב. אני מת על עיראק'. אתה רואה נערים מגיעים אליי למצלמה ומברכים את החיילים שהגיעו לעיראק. הם מספרים איך הם שונאים את סדאם חוסיין. תשמע, אני נורא התרגשתי אז לראות שהכל טוב.

[הקלטה על רקע קולות ההמון]

Iraqi citizen: “You come to Iraq, welcome to Iraq.”

American soldier: “Thank you.”

Iraqi child: “I love you.”

Iraqi citizen: “People Iraqi no love, no love Saddam. Because he come to…”

איתי: וכיף לי להסתובב בעיראק, ואני מדגיש את זה, אני הסתובבתי אז בכל עיראק, והרגשתי בטוח לחלוטין.

אלעד: וכשאחרי שבועיים וחצי ארצות הברית השתלטה על עיראק, בשלב ההוא סדאם חוסיין עדיין לא נתפס, אבל בעצם דה-פקטו כבר לא היה בעמדת כוח אלא במסתור. עכשיו היה צריך לעשות משהו עם המדינה הזו שנותרה בלי מנהיג, בלי אותו סדר שתיארת, שסדאם חוסיין השליט במשך שנים.

איתי: אתה יודע, אתה אומר 'ארצות הברית השתלטה על עיראק ואין לה רחמים. היא מעצבת אותה כפי שאמריקה רואה לנכון'. הם נכנסים לבית ספר לבנות. אני הצטרפתי כשהמשימה: 'לכו לבית ספר לבנות, ובמסגרת הדה-בַּעת'יפיקיישן, להרוג את כל מה שהוא בעת', תבחנו את ספרי הלימוד אם יש שם משהו שמזכיר את סדאם חוסיין, מחרימים את זה'.

[הקלטה]

Soldier #1: “It’s a girls’ school and what we’re trying to do is… it’s just a school, but what we’re trying to do is make sure that they’re teaching correct curriculum, and things that… that don’t favor the Ba’ath Party.”

Soldier #2: “That’s why we’re coming in. We’re going to isolate the classroom, have the teacher removed and talk to some of the students.”

אלעד: זהו, זה די מדהים לראות את ההיקף של הפעולה האמריקנית. את המרחק שהם הלכו כדי לדאוג שלא יהיה שום זכר למפלגת הבעת' של חוסיין, לא בספרי הלימוד, לא במוסדות ציבור. הם ניסו למחוק לחלוטין את החלק הזה של עיראק.

איתי: תראה, איך שהגעתי לבגדד, למשל, בכביש הראשי, ממש איך שהגעתי לבגדד, אני רואה תהלוכה גדולה של אנשים. [ברקע נשמעות צעקות בערבית] תשמע, האמת שבכלל לא ידעתי מי הם, חוץ מזה שהם רתחו מזעם והיו מאיימים. ואז הם מתקרבים. הם חולפים על פני המצלמה וש… ואני שומע את הקריאות שלהם. זה ערבית עיראקית. הקריאה זה 'יא עיראקי, הצבא שלך הוא בושה וחרפה!' ואיכשהו יצא שנפלתי על האנשים הכי מעניינים, שהכי הולכים לשנות את המזרח התיכון, אבל בנקודת הזמן ההיא אף אחד לא קלט את זה. הם היו מה שנקרא בעת'יסטים. זה החיילים של צבא של סדאם חוסיין שהם סונים, וכרגע האמריקאים הגיעו והם העיפו אותם והשפילו אותם. הם סונים כמו סדאם. ורוב העיראקים הם שיעים, אז הם בזו להם, 'יאללה לכו, פעם הייתם גדולים, עכשיו אתם פח הזבל של ההיסטוריה'. כי האמריקאים שכבשו את עיראק אמרו דבר כזה: 'אנחנו נבנה צבא עיראקי חדש. כל העיראקים מוזמנים להצטרף אליו. אחלה משכורות יהיו שם, אבל רק קבוצה אחת בשום פנים ואופן לא תהיה חלק מהצבא הזה, הבעת'יסטים. הם אויבים שנלחמו נגדנו. אנחנו מוחקים את כל העניין הזה של הבעת'.' האמריקאים קראו לזה דה-בעת'יפיקציה. לא יהיה יותר. עכשיו, החבר'ה האלה, אחד המפגינים, תופס לי את המיקרופון, המיקרופון של המצלמה והוא מתחיל לצרוח: [ברקע נשמעות צעקות בערבית] 'בגלל שעושים לנו את זה, אנחנו נשרוף את העולם. לא תהיה עיראק, אתה תראה, גם לא תהיה סוריה'.

אלעד: אז הבעת'יסטים נשארו בחוץ, המיעוט הסוני שחוסיין היה חלק ממנו, מיעוט שהוא טיפח במשך כל השנים, הוא איבד את כל הפריבילגיות, ויותר מזה, זו הפכה להיות קבוצה מוקצית בעיראק של אותם ימים. ובזמן הזה השיעים, הרוב, מה איתם?

איתי: נורא מבסוטים. אתה מבין, כי השיעים מבחינתם, סוף סוף סדאם השונא והבעת' האלה הלכו. סדאם חוסיין הרג קרוב ל-200 אלף שיעים. ואז אתה מבין שאוקיי, קוראים למדינה הזאת עיראק, אבל יש פה עמים נפרדים. וכשאני מצטרף לשיעים, לנַגַ'ף, שם זה המסגד הכי חשוב לעולם השיעי, מסגד אימאם עלי. עלי, אבי השיעה, על פי האמונה קבור שם. אז זה עיראק, אבל רוב האנשים שאני רואה שם הם איראנים. והם דופקים על החזה. [קולות שירה בערבית] איראנים בוכים. אתה רואה תמונות וכרזות של חומייני. זה שיעים שמקבלים את ההוראות שלהם מאיראן, ואני מתחיל להבין, אוקיי, השיעים יקבלו את המדינה ויקבלו הוראות מאיראן איך לנהל את המדינה. זה 2003, וחותם את 2003, ג'ורג' בוש שמסכם את הפלישה.

[הקלטה]

George W. Bush: “Major combat operations in Iraq have ended. In the battle of Iraq, the United States and our allies have prevailed. Because of you, our nation is more secure. Because of you, the tyrant has fallen, and Iraq is free.”

[נשמעות קריאות שמחה ומחיאות כפיים]

[מוזיקת רקע]

איתי: 'ארצות הברית ובנות בריתה הכריעו את המלחמה. המלחמה הסתיימה בניצחון גדול'. כשתכל'ס, רק עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית.

אלעד: זמן מצוין לחסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אנחנו מציינים 20 שנה למלחמה בעיראק, עם כתב "עובדה" איתי אנגל, מלחמה שבסוף שנת 2003 כאילו נגמרה בהצלחה. האמריקנים כבשו את בגדד בתוך פחות משלושה שבועות. הם הקימו שם תשתית שהם עיצבו, עם אנשים שהם קידמו, ובסוף אותה שנה סדאם חוסיין נתפס.

[הקלטה]

George W. Bush: “Yesterday, December the 13th, at around 8:30 p.m. Baghdad time, United States military forces captured Saddam Hussein alive. And now the former dictator of Iraq will face the justice he denied to millions.”

איתי: סדאם נתפס בסוף 2003. עכשיו, כשתופסים אותו, האמריקאים מוצאים אותו בתיכרית, בסוג של מערה כזאת, והשיער שלו פרוע, והוא נראה נורא ואיום. עכשיו, תחשוב, זה בן אדם שהופיע רק בתמונות ובפוסטרים שהוא נראה מיליון דולר ושהוא נראה אֵל. באמת, בשביל אנשים בעולם הערבי השליטים האלה היו שליטים נצחיים. תחשוב, מובארק איזה 30 שנה, קדאפי 42 שנה. הם לא ימותו אפילו מוות טבעי. ופתאום האמריקאים מדגישים את התמונות הבוטות, המשפילות. אתה יודע, איך מצלמים לו עם פנס לתוך השיניים, לוודא שזה הוא. השיער שלו פרוע, כמה שיניים שבורות. הוא נראה נורא. זאת אומרת, הם בכוונה רצו לשדר לעולם הערבי, 'חבר'ה, השליטים האלה שאתם מחזיקים מהם אֵלים, הם כלום, הם אפסים, הם זבלים. אפשר לתת להם אגרוף, אפשר להנחית אותם ולהרוג אותם'. ושלוש שנים אחרי זה, שיוציאו אותו להורג, האמריקאים בכוונה מדליפים תמונות מתוך התלייה שלו. שהעולם הערבי יראה את זה, שאפשר להרוג, זאת אומרת, אתם יכולים להתקומם.

אתה יודע, כשאני כיסיתי אחרי זה את המהפכות בעולם הערבי, בתוניסיה ובמצרים, מצרים ותוניסאים אמרו: 'זאת הפעם הראשונה שהתחלנו לחשוב על זה. שוואלה, אפשר לתת מכה לשליט'. [מוזיקה שקטה מתחילה ברקע] עד אז זה לא היה על הפרק. זאת אומרת, כאן, אתה יודע, נטמנים הזרעים שיבשילו באביב הערבי, שיהפוך למהפכות אלימות בעולם הערבי.

אלעד: אז עברה שנה. האמריקנים עדיין שם, בעיראק. למרות ההכרזות שהמשימה הושלמה, למרות שסדאם חוסיין נתפס. בשלב הזה של המלחמה, אתה אומר, המלחמה בעצם רק התחילה.

איתי: תקשיב, תוך שנה, קטסטרופה מוחלטת. [מוזיקת רקע מסתיימת] דיברנו על הסונים. ב-2004, בפלוג'ה, האמריקאים עוצרים עשרות פעילי תנועת התנגדות עיראקית, שתכל'ס זה הסונים שדיברנו עליהם, הרבה בעת'יסטים, וביניהם יש אחד ששמו אבו בכּר אל-בגדאדי. עכשיו שתבין, אבו בכר אל-בגדאדי דווקא לא היה בעת'יסט, הוא לא היה חייל של סדאם. עד הפלישה הוא היה מורה לאסלאם, הוא היה כזה צנוע, שקט, מאוד א… מכונס בעצמו, וכמו הרבה סונים אחרי הפלישה, הוא רואה שהמדינה עוברת לאמריקאים, שמעבירים את השלטון לרוב השיעי, וואו! לא יעבור! הוא הופך ללוחם. עכשיו תופסים אותו, משם הוא יישלח למחנה שבויים שקוראים לו "בּוּקה". הרבה בעת'יסטים יהיו שם גם בבוקה, שזה… המחנות האלה, אתה יודע, זה אוניברסיטה לג'יהאד, והוא הסטודנט המצטיין. עכשיו, אומרים עליו, על אבו בכר אל-בגדדי, שבעתיד ייסד את דאעש, שאלמלא הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, הוא היה ממשיך לשמש כמורה צנוע לאסלאם בבית הספר.

אלעד: זהו, שאותם סונים, לשעבר חיילים בצבא של סדאם חוסיין, אלו שהאמריקנים זרקו משם, ממוקדי הכוח, אלו שראית כמה חודשים לפני כן, הולכים בצעדה ברחובות בגדד, דופקים על החזה וצועקים שלא תהיה עיראק ולא תהיה סוריה, הם הגרעין של ארגון דאעש. אז הארגון הזה נולד. וגם הוא, אחת מהתולדות האלה של המלחמה בעיראק ששינו את העולם. ואנגל, כשנכנסנו לפאזה החדשה של המלחמה, שוב נסעת לעיראק, כלומר, אחרי שכבר הכל השתבש.

איתי: אני עושה גיחה שנייה לעיראק. אני מסופח לחיילי מארינס אמריקאים. אני מה שנקרא embedded יחד איתם כשבוע, בפלוג'ה, העיר הכי נוראה לאמריקאים. עכשיו, מה שקורה בפלוג'ה, מה שקורה במשולש הסוני. אני מצטרף לחיילי מארינס, ואנחנו אוכלים מטעני צד. עכשיו, המצלמה קולטת את הפיצוץ. קולטת את האמריקאים בקריזה.

[הקלטה על רקע מוזיקה רועשת]

Marine #1: “Shit! Stay alert! Stay alert!”

Marine #2: “Fuck you!”

Marine #3: “We’re just now… we’re going to take down the…”

Marine #1: “…Ok, Everybody’s okay!”

איתי: הם שמים שבויים על האדמה, שמים את המשפחות שלהם, שמים ילדים, שמים נשים, הם לא סומכים על שום דבר, חוקרים אותם בצורות הכי איומות. ו… אתה יודע, יש מתורגמן לחיילי מארינס. קוראים לו AJ. ואני סיפרתי לך אלעד, שבשנה הראשונה של 2003, אני יצאתי לטייל, אתה יודע, כמו בשביל ישראל, טיילתי בעיראק, צפון, דרום, מרכז, הרגשתי הכי בטוח. הוא אומר לי: 'תקשיב, אם אתה מסתובב עכשיו בקוטר של 200 מטר מפה, יהרגו אותך'.

[הקלטה]

Itai: “What’s the situation in here, now? [goats bleating] if I try to move by myself in here.”

AJ: “No, you’ll be killed. You’ll be killed. We got a lot of terrorists here.”

Itai: “We don’t see any journalists hanging around by themselves in here.”

AJ: “No way. No way.”

איתי: אז מגיע גם חייל אמריקאי שהוא אמיתי ובלי פוליטיקלי קורקט. אתה יודע, האנשים האלה נלחמו איזה שבועיים וחצי ופתאום הם הפכו לחיילים של שיטור. הוא אומר 'די, נשבר לי! אני לא מבין עכשיו מי האויב ומי לא. מבחינתי אני רוצה להרוג את כולם'.

[הקלטה]

Marine: “Yeah, pretty much. I mean, you hit’em right in the head. I mean, my mind, I think everybody else’s mind, we want to kill everybody, you know? because they’re all the enemy…”

איתי: עיראק קרסה. אני זוכר שבפלוג'ה, אתה יודע, אתה מנסה כעיתונאי, למרות שאתה עם האמריקאים, להביא את הצד השני. והמקומיים, היה איזה אירוע נורא בפלוג'ה, שהם הרגו ארבעה קבלנים אמריקאים ושרפו את הגופות שלהם ואת ה… שיירים של הגופות הם גררו על הרצפה. זה, אלה היו תמונות איומות, אבל כאן ארצות הברית הבינה, 'אכלנו אותה. חשבנו שניצחנו, רק עכשיו זה מתחיל'. והחבר'ה שאני מדבר איתם, 'נו, מה אתה רוצה שנעשה? למה אתה בא אליהם בטענות? זה חבר'ה כובשים'.

[הקלטה]

עיראקי: "دخلوا إلينا محتلين. ا ماذا نفعل بهم؟ هل نوزعهم الحلوة؟"

איתי: "لا."

עיראקי: "هل نوزعهم ورود؟"

איתי: "لا."

עיראקי: "هل ننشر عليهم العطور؟ انا دخلت كم محتل."

איתי: 'מה אני אתן להם פרחים? מה אני אתן להם א… בְּשַׂמִים נפזר עליהם, סוכריות?' והאמריקאים שאני איתם בפלוג'ה, חלק מהם אגב בסרט. יש אחד שמעריץ את בוש ואומר 'אני אהיה כמו בוש'.

Marine: “I will be the President of the United States.”

Itai: “You will be?”

Marine: “Hell yeah.”

Itai: “Hey, nice to meet you.”

Marine: “Nice to meet you too. I’m going to be like Bush, so. Because Bush is the man. Hell yeah, I love Bush.”

איתי: 'וכולם פה מתים עלינו, הם אוהבים אותנו כי אנחנו שחררנו אותם מסדאם'. כשאני אומר לו: 'תקשיב, לדעתי הם אוהבים יותר את סדאם', הוא מסתכל עליי, אתה יודע, כאילו מאיפה נפל היצור המוזר הזה? אני אומר לו: 'בוא, בוא נשאל אותם'. הוא אומר לי 'תשאל עם הערבית', ואני שואל מישהו, 'ההוא אומר שבוש יותר טוב. מה אתה אומר?' וכולם ביחד אומרים 'סדאם, סדאם, סדאם'.

[הקלטה]

עיראקי: "مستر بوش؟ نص ونص."

Marine: “What’s he saying about Bush? Ask him if he’d rather have Saddam Hussein in power.”

איתי: "الجندي يسال شو انت بتفكر احسن؟ تحت صدام او تحت…"

עיראקי 1: "تحت صدام احسن, طبعا! من شان."

עיראקי 2: "طبعا صدام."

עיראקי 3: "طبعا صدام. صدام."

איתי: והחייל האמריקאי לא מאמין. את… אתה רואה פתאום את הרגע הזה ש… מה?

[הקלטה]

Marine: “So he thinks Saddam was the best?”

Itai: “Yeah.”

Marine: “Well, good for him. I’ll tell you what. Saddam wasn’t the best. He wasn’t the best.”

Iraqi: “No, friend.”

איתי: 'הם צריכים להגיד לי תודה, אני נלחמתי, אני שחררתי אותם. סדאם יותר טוב מבוש?' אתה יודע, מבחינתם זה חבורת עיראקים כפויי טובה, 'אתם צריכים להודות לי בכל יום שאתם חיים. אני שחררתי, אני יודע מה המשטר הראוי לכם. ואתם עוד נגדי?' אתה יודע, וכאן ההתפכחות של האמריקאים מגיעה.

אלעד: תראה, את הסונים שכעסו על המצב החדש אני יכול להבין. הם שלטו במדינה, עשו בה מה שהם רוצים ואיבדו את הכוח שלהם. את האמריקנים שספגו טרור סוני ומצאו את עצמם מתפקדים יותר כמו שוטרים על אוכלוסייה אזרחית זרה מאשר לוחמים, גם את התסכול שלהם אני יכול להבין. אבל מה עם השיעים? למה השיעים התהפכו?

איתי: ברגע שהאמריקאים סופגים המון מטעני צד, הם חושדים בכולם. לך תסביר לאמריקאי מה זה סוני, מה זה שיעי, מה זה כורדי. הם משכיבים את כולם על הרצפה, מאיימים שיהרגו אותו ואת כל המשפחה שלו. אתה יודע, אני זוכר שצילמתי רגע שבו ראיתי ממש מול העיניים איך משפחה מתהפכת, שאהבו את האמריקאים, ואז תפסו מישהי א… במחסום, 'תרימי את הידיים!' היא לא מבינה את האנגלית. עכשיו, האמריקאים בטוחים שכולם מדברים אנגלית. 'תרימי את הידיים!' היא לא מרימה, ואז החייל מגיע, ואז, אתה יודע, היא מגנה על עצמה, מה פתאום שהוא יגע בי? מה פתאום שגבר יגע בי? עכשיו החייל, אתה נכנס לראש שלו, 'אהה, עליתי על משהו, כנראה יש לה חגורת נפץ'. ואז עם עוד חבר, תופסים אותה, מורידים לה את החזייה, אתה יודע, משפילים אותה. עכשיו תחשוב, זה משהו שהמשפחה עברה, אבל בלילה הם יספרו בבית, כשכל החמולה תתאסף, מה האמריקאים עשו. זאת אומרת, גם אם היו חבר'ה שיעים, הסנטימנט ה… בעד האמריקאים האלה, שדי שחררו אותנו, הופך להיות לאנטי גדול. עכשיו ושאני מדבר עם השיעים עצמם, אני מדבר איתם על האמריקאים שמשקיעים בהם כסף ונשק, 'האמריקאים זה כובשים ארורים. אנחנו לא רוצים שיהיו בעיראק'. וואו!

אלעד: אז כולם שונאים את כולם. הסונים נלחמים בשיעים, הכורדים נלחמים בסונים ובשיעים, כולם נלחמו באמריקנים. איך בשלב הזה בכלל נראתה עיראק?

איתי: המדינה היא גיהנום מוחלט. בכל יום נהרגים לך כמה אמריקאים, נהרגים לך כמה עשרות עיראקים בממוצע ליום. שתבין, אם ב… חודשיים וחצי הראשונים לפלישה ב-2003, ההערכה שנהרגו כ-7,000 בני אדם, היום אנחנו מדברים על עיראק וכל הגלגולים שלה, של בסביבות חצי מיליון הרוגים. זאת אומרת, הכל מתפוצץ. גם האמריקאים שנלחמים בסונים, הג'יהאדיסטים שיהפכו להיות דאעש, גם סונים ושיעים, זה עיקר ההרג, בינם לבין עצמם. ו… וזו עיראק.

אלעד: והג'יהאדיסטים האלה שאתה מתאר, הם מילאו את עיראק בטרור. זו כבר הפכה להיות מלחמה אחרת, כי האמריקנים עדיין היו שם. יש להם אחריות על האזרחים ועל המדינה שהם כבשו. אז בשלב הזה הם התמקדו בלוחמה בטרור.

איתי: ברגע שיש את הדבר הזה שקוראים לו דאעש, שהם מסמנים את האמריקאים והורגים אמריקאים, אתה יודע, לעיני המצלמה, כל הפוקוס הולך עליהם. וברגע שכל הפוקוס הולך על דאעש, השיעים מנצלים את זה הכי טוב. ומי שמנצל הכי טוב וכואב להגיד את זה, אבל הוא היה אדם מאוד מאוד אינטליגנטי, מבריק, כריזמטי, והאויב הכי גדול של ישראל, קאסם סולימאני, הגנרל הכי גדול של איראן, שפועל בעיקר מחוץ לאיראן. הוא מחזק את הגורמים השיעים בעיראק ובסוריה ואת חיזבאללה בלבנון. והוא אומר לאמריקאים, וגם לרוסים לצורך העניין, 'אני מבין שאתם נורא שונאים את דאעש, ואתם לא רוצים להילחם בעצמכם על הקרקע, ואתם מחפשים מי שיעשה לכם את העבודה על הקרקע. תנו את זה לנו, אנחנו השיעים, זה האויב הכי גדול של הסונים'. אתה מבין את המשוואה הפשטנית הזאת? אלעד, כי היא הולכת לחרוץ את הגורל של ישראל. תחשוב על האמריקאים, 'אוקיי, דאעש זה הרעים. מה אמרת שזה דאעש? אה, זה סונים. מי האויבים הכי גדולים של סונים? שיעים? אז בוא נעזור לשיעים'. אתה יודע, אתה אמריקאי, יש לך דיכוטומיה בעולם. good guys, bad guys, black and white. אלה טובים, אלה רעים. אם דאעש רעים, השיעים אוטומטית טובים. והאמריקאים נותנים להם מיליארדים של דולרים, נותנים להם אמצעי לחימה הכי יעילים כדי שיפרקו את דאעש. אני מצטרף לקרב הכי מכריע נגד דאעש. אני מצטרף לצבא העיראקי השיעי. אני חשבתי שזה רק הצבא העיראקי השיעי, אבל אז הבנתי שמגיעים לשם עוד שיעים, לא מעיראק. גם מסוריה, גם מלבנון, גם חות'ים מתימן. וכולנו מתנהלים בעיר מוֹסוּל, שהיא הבירה של דאעש בתוך עיראק. שם יהיה הקרב המכריע. וכל המשוריינים שלנו, של הצבא העיראקי השיעי, תוצרת ארצות הברית. ומטוסי קרב אמריקאים חגים מעל מוסול, כדי להפציץ את מה שהשיעים יגידו להם.

אלעד: דיברנו על זה בשבוע שעבר בהקשר של ההסכם בין סעודיה לאיראן, על המדיניות הזו, האויב של האויב שלי הוא חבר שלי. וגם כאן ראינו את זה, דאעש, הסונים, הלכו והתחזקו בעיראק, השיעים נלחמו בהם, אז האמריקנים סיפקו להם סיוע לשיעים. מהאוויר, את אותם משוריינים תוצרת ארצות הברית, בלי להתחשב באמת, או אולי לא היה להם אכפת מההשלכות של הסיוע הזה, של מי עומד מאחורי השיעים ובעצם רק מחכה שהם ישתלטו על עיראק.

איתי: אתה מבין? ואני בתוך המשוריין הזה, ואחד מסביר לי, 'השיעים, תסתכל על הדגלים שלנו'. והוא לא מראה לי את דגל עיראק. הוא מראה לי את הדגל של ה… עלי ושל חוסיין, כל קדושי השיעה. פתאום אתה מקבל מושג, וואלה, זה לא רק עיראקים? אני באתי לחברים השיעים החדשים שלי מהצבא העיראקי, באחת היציאות מהמשוריין, כי שמעתי שפה אחרת. אני לא דובר אותה, אבל היה לי רושם שאני יודע מה היא, ואני אומר ל… חבר'ה, 'תגידו לי, יכול להיות שיש פה פרסית?' 'אה, ברור. יש פה חברים איראנים שבאו לעזור לנו במלחמה. זה מלחמה שמשותפת לנו לכל השיעים'. הגיעו מתימן, חבר'ה טובים שנקראים חות'ים. ואז אחד מהם מסביר לי, 'אתה יודע, גם יש פה חברים שהגיעו מלבנון, שיעים, קוראים להם חיזבאללה. ואני כזה: 'אה, גם הם פה, איזה יופי. כולם כולם פה, אה?' עכשיו פה אני באמת התחלתי נורא לפחד, כי הסיכוי הכי גדול שמישהו באמת יעלה עליי ומי אני, זה חבר'ה של חיזבאללה. אף שיעי עיראקי או סורי לא יכיר אותי, אבל הם כן.

ואז אתה רואה את החגיגות כשמוסול של דאעש נפלה. אתה יודע, נשארו צלפים אחרונים של דאעש. אני כזה משדר, בום, ואז כזה צלף יורה ל… לידי, ופוגע בחבר'ה השיעים שלי. ואנחנו נכנסים לתוך השכונה, ואתה שומע את השיעים במשוריין שלי: 'אנחנו נפרק אתכם, נבוא אליכם מאחורה, נבוא אליכם מקדימה, נחזיר את המלכות השיעית שלנו'. אתה מבין שזה עניין שיעי.

[הקלטה - קריאות בערבית על רקע רעש הרכבים]

איתי: וברקע, דאעש מפעילים מרמקולים, [ברקע נשמעת הקלטה בערבית] הקלטה של אבו בכר אל-בגדדי, כדי להפחיד את השיעים שמנסים להיכנס. וההוא מאיים, אתה יודע, כהרגלו, 'נאכל אתכם, נשתה את הדם שלכם, נלעס את העצמות שלכם'. אבל שמע, שם דאעש הובסו. אני זוכר, שפתאום היה שקט. אמרתי: 'זה מדהים. דאעש נגמרו. אנשים שהרגו את החבר שלי ג'יימס פולי'. אני נזכר בנשים שראיינתי, שהיו שפחות מין של דאעש, אני חושב עליהם, אני מאושר. ואז החבר'ה שלי, השיעים, מתחילים לחגוג את הניצחון. ואני מצלם את זה.

ואז פתאום המצלמה שלי לא מצלמת רק דגל עיראק. גם דגל איראן. וגם דגל חיזבאללה. אתה יודע, ובאותו רגע, פתאום, כמו כזה עננה שחורה מלהיות באופוריה מוחלטת של 'איזה כיף אין דאעש', פתאום אתה מבין מה קרה. [מתחילה מוזיקה שקטה ברקע] זה שדאעש נפלו זה לא הלכו הרעים והגיעו הטובים, הגיע משהו הרבה יותר דפוק מבחינתנו הישראלים. זה הציר השיעי. תחשוב על כל המדינה האסלאמית שדאעש בנו, שבשיא שלה הייתה בגודל של בריטניה. הכל עכשיו תצבע בצהוב השיעי. אותו רעיון של קאסם סולימאני הגשים את עצמו. ורוב השיעים מצייתים למה שאיראן תגיד. אתה מבין, אם יש איראני, שתמיד רצה להעלים את ישראל, אבל הוא יכול היה לפנטז על זה מתוך טהראן. כרגע יש לו גישה מאיראן, דרך האדמה השיעית של עיראק, דרך האדמה השיעית של סוריה, עד חיזבאללה. הוא יכול להעביר להם כמה טילים שהוא ירצה. זה הציר השיעי.

אלעד: ועיראק היא חלק הכרחי ממש לתוכנית האיראנית הגדולה. כי רק בעזרת שליטה בעיראק, האיראנים יכולים לייצר מסדרון, ממש מילולית, קו ישר, שיוביל אותם מטהרן ועד אלינו, לישראל. אבל אנגל, בשלב הזה בעיראק האמריקנים יזמו את מבצע ה-surge, נחשול, שהוציא חיילים אמריקנים מהבסיסים לרחובות, למוקדים הכי קשים של הטרור, ובאמת בהדרגה המבצע הזה הוביל לירידה במספר המתים. אבל ככל שעברו השנים וגבר החיכוך, כך גם עלתה הביקורת על הנוכחות האמריקנית בעיראק. [מוזיקת רקע מסתיימת] התחלפו מפקדים, נעשו טעויות רבות, הממשל האמריקני הודה בטעויות, הפופולריות של בוש צנחה ממש, וגם של מנהיגים אחרים מהמערב ששיתפו איתו פעולה. הטראומה של המערב מעיראק, העלתה בין היתר בארצות הברית את המפלגה הדמוקרטית ואת ברק אובמה. בבריטניה היא העלתה את השמרנים שהיו אז באופוזיציה, היא הפכה את טוני בלייר שהיה עד אז פופולרי מאוד, לדמות סוּפֶּר שנויה במחלוקת. ובשלב הזה גם התחילה נסיגה איטית של הכוחות האמריקנים מעיראק, עד שבשנת 2011 ארצות הברית הכריזה רשמית, 'זהו, סיימנו את התפקיד שלנו בעיראק'.

איתי: תראה, האמריקאים מתעייפים מהמלחמות שלהם במזרח התיכון. כשאתה חושב לאחור, הם היו 20 שנה באפגניסטן. 17 שנה בעיראק. מבחינתם, די. הם עושים את זה בהדרגה. במקור היה כוח של יותר מ-150,000 חיילים. אז האמריקאים כבר לא לוחמים ברחובות. הם בהתחלה מסייעים לצבא העיראקי להילחם נגד דאעש, אבל מדלדלים עוד ועוד, האמריקאים מדללים את הכוחות שלהם, עד שהיום הם נשארים עם 2,000 חיילים.

אלעד: ואמנם האמריקנים, לפני שעזבו, השאירו בעיראק תשתית, לכאורה דמוקרטית יותר, אבל היא מאוד לא יציבה. והשנים שאחרי הנסיגה של ארצות הברית היו מאופיינות במלחמות, בטרור, בפילוג אלים בין סונים, שיעים, כורדים. עיראק של היום היא לא בהכרח במצב טוב יותר מאשר עיראק של לפני 20 שנה.

איתי: עיראק של היום היא די טרגדיה. קודם כל, היא מדינה נורא נורא נורא ענייה. אני אתן לך, אתה יודע מה, שתבין את עיראק. יש חוק, הוחלט עכשיו בממשלה החדשה בעיראק, שגם כן, כל הזמן, ממשלה נופלת, פרלמנט קורס, בחירות, שיתוק. ממשלה חדשה שיעית, שכמובן מקבלת גיבוי מאיראן, חוק שאוסר על מכירה ושיווק וייבוא של אלכוהול. עכשיו, יש קנס עצום לאלה שיפרו את החוק עד 16,000 דולר, שווה ערך, זה משהו כמו 25 מיליון דינר. עכשיו, ניסו גם ב-2016 לעשות חוק כזה והייתה התקוממות נגד זה. כי מלא עיראקים, הם לא כאלה אסלאמיסטים. אתה יודע, יש לך יזידים, ויש לך נוצרים, ויש לך גם א… מוסלמים סונים ושיעים ש'בחייאת, תן לי לשתות, מה הדבר הזה? די, מה, כולנו דאעש? או א… שריעה כזו או שריעה אחרת?' זאת אומרת, ב-2016 פוצצו את החוק הזה. ועכשיו יש ראש ממשלה, קוראים לו מוחמד שייע אל-סודאני, ש… אומר, 'אני רוצה להעביר את החוק הזה'. הכל מתפוצץ. אין לך אפילו… כל השיעים בעד, נגד רעיון שהסונים נגדו. אתה לא יכול להעביר כמעט שום חוק, כי בפרלמנט שמנסים לייצג בו את כלל האוכלוסיות, הכורדים יתנגדו למה שהסונים רוצים, הסונים יתנגדו למה שהשיעים רוצים, המדינה בקושי זזה.

אלעד: אז אני מסתכל על כל התהליך הזה, הפלישה שהובילה בין היתר לניצנים של האביב הערבי, להקמה של דאעש, להתחזקות של איראן, לשינויים פוליטיים אדירים במערב, למשבר אמון בין אזרחים לבין המנהיגים שלהם, שהציגו מידע מוטעה ושקרי, תהליך שהוביל למלחמות אזרחים בכל המרחב של המזרח התיכון. כל התהליך הזה, כל ההשלכות שלו, ואי אפשר לומר שהמלחמה בעיראק הסתיימה בניצחון.

איתי: לא, ממש אין ניצחון. יש לך רק את ג'ורג' בוש שאומר, 'לפני שאתם קובעים שזו תבוסה', וזה הבושה הכי גדולה בתולדות ארצות הברית, כי זה גם מה שהוביל לירידה בקרנה הבינלאומית של ארצות הברית, [מוזיקה שקטה מתחילה ברקע] 'חכו. אתם לא יכולים לשפוט את זה תוך זמן כזה קצר. 20 שנה זה זמן קצר, אין פרספקטיבה אמיתית. יום אחד אולי תבינו שזה היה הדבר הכי חכם שנעשה פה. תחכו'. אתה מבין, 2003, הפלישה הזאת, השבוע לפני 20 שנה, קרעה את המזרח התיכון שלנו בלי שום סיכוי שיחזור להיות מה שהוא היה.

אלעד: איתי אנגל, תודה.

איתי: תודה רבה אלעד.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה רוני הרניב, עדי חצרוני ודני נודלמן. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

ואני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[מוזיקה נחלשת ומסתיימת]

[חסות]