top of page

אחד ביום - הניצחון של פוטין

בצל המתקפה הכושלת על אוקראינה, שנתיים של מלחמה, הרוגים רבים וסנקציות כלכליות קשות - נשיא רוסיה נבחר לקדנציה חמישית ברוב מוחץ. ובעוד שבמערב מתייחסים בספקנות להישג הגדול של ולדימיר פוטין בקלפי, נראה שהציבור ברוסיה נסחף אחרי ההבטחה שלו להחזיר אותה לימיה הגדולים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/03/2024.

אלעד: היום יום שלישי, 19 במרץ, ואנחנו ״אחד ביום״, מבית N12.

[מוזיקה]

אלעד: אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[מוזיקה מסתיימת]

אלעד: הצבעת כבר?

אלכסיי: כן.

אלעד: אני אשאל שאלה שאתה כמובן ממש ממש לא צריך לענות עליה, אבל אפשר לשאול למי הצבעת?

אלכסיי: לא, זה לא, אני, זה לא, זה, אני, אני כאזרח, זה לא כל כך חשוב למי אני הצבעתי. גם שצריך להבין שאנחנו מדברים על מדינה שיש בה 157 מיליון איש, יש בה 110 מיליון מצביעים, וההצבעה שלי [צוחק] לא כל כך קריטית וחשובה להיסטוריה.

אלעד: השיחה עם אלכסי הייתה עבורי, מפתיעה. דבר ראשון, השם שלו הוא בכלל לא אלכסיי, זה שם בדוי, אבל נגיע לזה. דיברנו איתו בתחילת השבוע, יום בחירות ברוסיה, בדיוק אחרי שסיים להצביע עבור מי שהוא רוצה שיהיה הנשיא הבא.

אלכסיי: יש פה ברוסיה אפשרות להצביע מהבית או מהטלפון, אז אני השתמשתי בפונקציה הזאת והצבעתי מהטלפון.

אלעד: אני יודע מה חלקכם חושבים, הצבעה דרך הטלפון, רוסיה, פוטין, גם אני חשבתי. עד כמה זה בכלל בטוח? עד כמה זה בכלל אמין? אבל זהו, שאלכסיי אומר שעצם המחשבה הזו שלי, היא תוצאה של חוסר הבנה. תוצאה של פילטר מערבי, שדרכו אנחנו רואים את מה שקורה ברוסיה.

אלכסיי: אנחנו צריכים להבין שמי שנמצא בישראל הוא לרוב מקבל אינפורמציה על מה שקורה ברוסיה מהרשתות הבינלאומיות, שהם בתקופה, נגיד בשנתיים האחרונות, הם מייצגים את המדינות שנמצאים/נמצאות בסכסוך מאוד קשה עם שלטונות רוסיה. ולכן אני חייב להגיד שהם לא ממש מתארות את המציאות כמו מציאות של פה, בצורה הוגנת, נכונה ומשקפת את המציאות. כאילו, השאלה שלך אומרת לי שאתה לא מבין, לא שאתה, שאנשים לא מבינים איך זה עובד פה. אין שום חשש להצביע איך שאתה רוצה, או שבכלל לא ללכת להצביע.

אלעד: אז תסביר לי, אלכסיי, אם אין חשש, למה אתה לא רוצה שנחשוף את השם האמיתי שלך? למה בעצם אנחנו משתמשים בשם בדוי?

אלכסיי: אין שום חשש, החשש שלי הוא קשור למצב בישראל שיש אנשים, אנשים שיש להם צד מסוים בסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, ולכן אני לא רוצה, בגלל שיש לי קרובים בארץ, יש לי חברים בארץ, אני לא רוצה ש… שבמהלך השיחה שלנו תעלה איזה משהו שאני אומר, כאילו זה לא קשור בכלל למה שקורה ברוסיה.

אלעד: אז השם הבדוי של אלכסיי הוא בגלל חשש מתגובות בישראל בכלל, ולא ברוסיה. אמרתי, זו הייתה שיחה מפתיעה. אבל לענייננו, הבחירות. אלכסיי, כמו רוב הרוסים, לא בדיוק ישב וכסס ציפורניים בציפייה לתוצאות.

אלכסיי: פה אנחנו מדברים על… יש נשיא, שהוא כבר נשיא לא פעם ראשונה שהוא מנהיג בלתי מעורער בארץ, שכולם מבינים שהוא ינצח. הוא כמה ראשים מעל כולם וכולם מבינים את זה. ולכן הבחירות, אני זוכר, היו כמה מערכות בחירות כאלה בארץ שכולם ידעו שהמצב… כאילו, שידעו מי ינצח. ומצד השני, יש לך את הדבר הזה שהמדינה, מדינת רוסיה, נמצאת שנתיים במצב לחימה, לחימה קשה, וזה מאוד מלכד את הציבור הרחב. יש יותר אנשים שבאים להצביע. במיוחד במחוזות שגובלות (כך במקור) באוקראינה. אני לא יכול להגיד שזה אותה מערכת בחירות שאנחנו מכירים, כי המצב הוא שונה. אבל זו מערכת בחירות שרק… שכולם יודעים איך היא תסתיים.

אלעד: אז זהו. שזה הפקטור שאלכסיי טוען שבמערב פשוט לא מבינים, או פשוט לא רוצים להבין. גם אם יש התערבות בפרוצדורה של הבחירות, לא צריך באמת להתאמץ ולזייף מערכת בחירות, להטות מערכת בחירות, כשאתה ממילא הולך לנצח. כשרוב האנשים ממילא מאחוריך.

אלכסיי: אני, יש לי כמה חברים, כמה חברים וכמה אנשים שאני הכרתי, שהם נפלו בשביעי לאוקטובר וגם אחר כך נפלו בקרב. לא היה דבר כזה, זה משהו מחריד, אבל זה לא… אני לא יכול להגיד ככה בוודאות, אבל זה לא… זה אירוע שלא יכול להביא לקריסת המדינה. קיום מדינת ישראל לא נמצא על הפרק. אף אחד לא תופס את זה כאיום קיומי.

אלעד: וברוסיה?

אלכסיי: וברוסיה כן בהחלט. כי התעצמות המערב, זה שמערב, אז כאילו רואים את זה, רואים במה שקורה משהו מאוד כאיום קיומי. ולכן, יש גם פתגמים כאלה ברוסית, בזמן המלחמה לא… כאילו, אין מקום לויכוחים. מנצחים, לא חשוב מנצחים, לא מנצחים… המצב הזה נגמר ואז מתחילים לדבר. יש את העניין הזה ש… אנשים מרגישים שכולם נגדנו, אנשים פה מרגישים שכולם נגדנו, אנחנו לוחצים עלינו, וזה בעוד פעם, זה מביא לכך שאנשים מתלכדים. התכלס הוא מאוד פשוט- רוב מוחלט של אזרחי רוסיה תומכים בשלטון.

[מוזיקה]

אלעד: אז הפעם אנחנו עם נינו אבסדזה, פרשנית לענייני רוסיה, ועם הניצחון של ולדימיר פוטין בבחירות לנשיאות.

[מוזיקה מסתיימת]

אלעד: שלום, נינו.

נינו: שלום אלעד!

אלעד: שלושה ימי בחירות. אחוזי הצבעה גבוהים מאוד, מדברים על יותר מ-77 אחוז. ובסוף פוטין נבחר עם כמעט 88 אחוזי תמיכה. זה הנתון הכי גבוה בבחירות ברוסיה מאז עידן ברית המועצות, ובפער גדול.

נינו: אכן, הכי גבוה בבחירות ברוסיה, ואתה יודע מה, אלעד? לא הייתה שם שאלה מי הולך לנצח, כן? זה כל העולם ידע, כל ילד. אבל מה שהיה לו חשוב, להראות לעולם כולו, בפרט לעולם המערבי, וגם לחלק אוכלוסיית אזור חיוג 03 של רוסיה, שעם הרוסי תומך בו במסות יותר מדי, הרבה יותר גדולות ממה שחשבו בעולם. אז לא התוצאה, אלא באמת כמות של המצביעים בעדו, זה מה שהיה חשוב לו. עכשיו תראה, אני מניחה שזה לא בדיוק היו 88 אחוזים. באמת, הם יודעים לנפח, אגב, זה לגמרי לא חכם מצידו של הקרמלין, אם אתה שואל אותי, אבל אין שום ספק שהרוב אכן, כמה שזה נראה עצוב לעולם המערבי, הרוב אכן תמך בולדימיר פוטין לקדנציה החמישית שלו, שהוא הולך לשבור את כל השיאים. שיא של סטלין, שזה 30 שנה, מילא! הוא הולך… אם הוא ישאר באמת שתי הקדנציות כמו שהוא יכול עכשיו, הוא יכול לשבור שיא של יקטרינה הגדולה, סוף המאה ה 18, היא שלטה שם 34 שנים, והוא תיאורטית יכול להיות 36.

אלעד: זהו, את אומרת שאולי ניפחו בקרמלין את התוצאות, אבל גם אם כן, זה לא אומר שצריך לפקפק בניצחון של פוטין, ובעיקר בתמיכה בפוטין.

נינו: חד משמעית. לפקפק… אפשר בנתונים, במספרים, כן? זה באמת אני חושבת שכדאי, אבל אין שום ספק שבעולם שאכן הוא ניצח. כן, אנחנו לא יודעים וכנראה לא נדע בכמה אחוזים, ויש לזה הרבה סיבות. האחת, שאלעד, לא היו לו מתחרים, כן? כל מה שהיה שם זה פשוט היו מתמודדים באמת לא רציניים, שלישייה שאף אחד לא זוכר את השמות שלהם. אני הייתי אמורה לכתוב לעצמי כי אני לא מסוגלת לזכור אותם. כל השלישייה, הם בסופו של דבר נמצאים תחת הסנקציות של המערב כבר שנתיים. מה זה מלמד אותנו? שהם כולם באותו קו עם ולדימיר פוטין. אז המתחרים רציניים לא היו, זאת סיבה אחת. סיבה השנייה ויותר חשובה, זאת מלחמה. גם מי שהצביע והצביעו בעד פוטין, בוא נגיד שחלקם לפחות, לא יודעת, חלק הגדול או הקטן, לא הצביעו מהאהבה לנשיא רוסיה הנוכחי, אלא הצביעו בגלל הכעס הלא נורמלי על המערב, על ארצות הברית של אמריקה ועל נאט"ו, שנגדם הם כעת נלחמים באוקראינה. מלחמה היא בשטח של אוקראינה, אבל מלחמה הגדולה של רוסיה, זה מלחמה נגד המערב. וכאן הכעס על האמריקאים הוא כל כך גדול, שהוא באמת גרם לחלק מהאנשים להצביע בעד ולדימיר פוטין.

אלעד: זהו, וגם במערב, איך נאמר, לא בדיוק התקשרו לברך את פוטין על הניצחון המזהיר שלו. בארצות הברית אמרו שאלו בחירות שנערכו באופן לא הוגן. בגרמניה כינו אותן פסאדו בחירות. בבריטניה תקפו את פוטין, אמרו ככה לא נראות בחירות חופשיות. וכל זה, כל התגובות האלה מתחברות גם לאופן שבו במערב בעצם רואים את המלחמה באוקראינה כהרפתקה אגרסיבית של כוח רוסי כובש ושל מנהיג אכזר, שכל מה שהם רוצים לעשות זה לספח, לכבוש ולהשמיד חלקים ממדינה שכנה.

נינו: אנחנו לא פעם, אלעד, אצלך דיברנו על זה שלקרוא את רוסיה דרך ספר אמריקאי זה מודל בטוח לכישלון טוטלי. רוסים, המנטליות, ההיסטוריה, הפסיכולוגיה הרוסית בעצם כולה בנויה על מנטליות של מעצמת על שפעם אחר פעם מצילה את העולם מהרוע העולמי. פעם זה היה נפוליאון, מאה 19, אחרי זה, זה היה היטלר וגרמניה הנאצית. זה הרי סיפור היסטורי ענק שעליו מחנכים את הילדים ממש ברגעים שאנחנו מדברים, כן? והם יודעים שהם צריכים להגן גם על עצמם, אבל גם על העולם. תראה, זה נשמע קצת מצחיק, אבל הם אומרים, אנחנו אי האחרון של השפיות שישמור על הערכים האמיתיים לדורות הבאים של ציוויליזציה אירופאית, אוקיי? הם באוקראינה נלחמים לא רק על השטח, אלא גם על הערכים. הם אומרים, אנחנו שפויים, אנחנו נורמליים היחידים, וכמו ששמרנו על העולם במאה העשרים בזמן מלחמת העולם השנייה, ככה לדעתם הם שומרים עכשיו על העולם הנורמלי.

[מוזיקה]

אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: נינו, קחי אותי שנתיים אחורה, תחילת המלחמה באוקראינה, פוטין היה רחוק מאוד מאותם 88 אחוזי תמיכה שהוא קיבל, לפי הנתונים ברוסיה, הניצחון המזהיר הזה שלו בבחירות עכשיו, והמוניטין שלו, בכלל לא היו כאלה אז כשהתחילה המלחמה.

נינו: זה לא היה ככה מתחילת המלחמה, אלעד. אנחנו ראינו איך הרייטינג שלו נופל. יותר נכון, ראינו איך כמות המתנגדים הלכה וגדלה, כי עוד פעם, אם אזרחי רוסיה עד אז, התבססו על אותו האפוס ההיסטורי שהם מצילים את העולם, הם מנצחים בכל מצב, ופתאום מה אנחנו ראינו? הרי אנחנו זוכרים, כן? גם מאזינים שלך זוכרים איך באולפנים, כל הגנרליטט הישראלי היה בטוח שתוך שבוע פוטין יכבוש את קייב. ואחרי זה ראינו שיירת הטנקים הזאת, זה היה מצחיק אם זה לא היה כאילו עצוב לראות בכלל את המלחמה, איך שיירת הטנקים מתקדמת ובסוף מתפרקת ובכלל נעלמת, כן? אז רוסיה הגדולה, אם פוטין לפני 22 בפברואר… 24 בפברואר 2022, היה נראה איש החזק בעולם, ברגע שהטנק הראשון נכנס לאוקראינה הוא כבר לא נראה ככה עד עצם היום הזה. זאת אומרת, הרייטינג שלו נפל, זה מה שאנחנו יודעים, יכול להיות שהוא נפל עוד הרבה יותר, כמות המתנגדים למלחמה הלכה וגדלה, עד שלאט לאט נכנס לתודעה, גם הערוצים הפרופגנדיסטיים הצליחו, אבל גם בלי שום ערוצים, כי יש גם ערוצים של האופוזיציה, נכנס לתודעה של אזרחי רוסיה שאוקיי, עוד פעם אנחנו באותו מצב כמו שהיינו בתקופת פטר הגדול, ואחרי זה בתקופת המלחמה נגד נפוליאון, כי המערב הכריז עכשיו מלחמה, מבחינתם, זה המלחמה של המערב נגד רוסיה, וכאן באופן אוטומטי מי שמנהל את הקרב הזה, ומי שאתה יודע עומד בגבורה מול המערב, זה אותו נשיא, קצין KGB בדימוס, ולדימיר פוטין.

אלעד: זהו, שאת מתארת את המצב שבו בתחילת המלחמה, והאמת היא לא רק בהתחלה, רוסיה נתפסה בחוגים מסוימים בעולם כמי שהפגינה כוח צבאי מאכזב, ובחוגים אחרים אפילו נתפסה כבדיחה ממש. פוטין הצליח להתאושש מזה אישית, הוא הצליח להתאושש מסאגת פריגוז'ין והכמעט מרד של כוח וגנר, ואולי לא פחות חשוב, הוא הצליח לייצב את רוסיה שנראית כמעט כמו שנראתה לפני שנתיים, למרות משטר סנקציות חסרות תקדים. העיתונאי האמריקאי, טאקר קארלסון, הוא עשה ראיון עם פוטין, דיברנו עליו כאן, והוא גם ביקר בסופר מקומי ובסניף דמוי מקדונלדס מקומי.

[הקלטה] כתבה של טאקר: [הוא טועם לחם ומשמיע קולות הנאה]:

"Russia is famous for its bread, look at that! Come on [laughs]! mmm… alright, ho ho ho ho״

אלעד: ואפשר לראות בכתבה שלו, זו לא נראית כמו עיר, מוסקבה, כורעת תחת נטל הסנקציות.

נינו: תראה, היא נראית יותר טוב ממה שחשבנו שיכולה להיראות. אני חייבת לומר, כן, זה לא המצב שהיה קודם, אבל הם קוראים לזה החלפת יבוא מהמערב. רוסיה, אלעד, הרי היא מסורתית עומדת על משאבי טבע. אז רוסיה ממש מפגרת בטכניקה, בטכנולוגיה, במיליון ואחת דברים, כי כל החיים היא חיה ממחירי הנפט, מחירי הגז, מכרה יהלומים, מכרה זהב, ופתאום היא לא ממש. זאת אומרת, היא מצליחה למכור, זה נכון, למרות הסנקציות, אבל לא בכמויות ולא במחירים כמו שהיא הייתה רגילה. הם, זה פינק אותם, זה משחית את המדינה ללא שום ספק, והם לא היו צריכים להתאמץ ללמוד, לעשות ולייצר המון דברים אצלם בבית. ברגע שאין מה לעשות ואתה כן חייב להתאמץ, אז הם באמת קוראים לזה החלפת יבוא מהמדינות, אז אנחנו עכשיו נתחיל לייצר את הדברים המקומיים. תשמע, עד כמה הם מצליחים בזה? אני עדיין טיפל'ה בספק. אתה יודע, זאת מדינה שידעה לעשות, לבנות חללית ולשגר את גגארין לחלל, ולא ידעה לעשות נייר טואלט כדי למכור בחנויות, אוקיי? זה מצד אחד. מצד שני, מה שקרה עם הכנסת הסנקציות, חלק מאנשי ההון פחדו שבמערב יקפיאו את הכספים שלהם וחזרו יחד עם הכספים, או החזירו את הכספים לרוסיה, כן? ואז בכספים האלה פוטין ידע לכוון אותם ולהגיד להם, אוקיי, אתה משקיע כאן, אתה משקיע שם, ועדיין, עדיין מצב לא טוב. תשמע, סטלין מתהפך בקברו שהוא שומע שרוסיה קונה כטב״מים מאיראן.

אלעד: אז זהו, שסטלין אולי לא אוהב את זה, אבל פוטין הצליח ללא ספק ליצר בריתות שעוקפות את המערב. לא סתם איראן שהזכרת, סין, צפון קוריאה, אפילו הודו, בירכו את פוטין על הניצחון שלו בבחירות. אבל אני תוהה, נינו, עם כל מה שקורה, עם כל המצב הזה שרוסיה נכנסה אליו לפני שנתיים, לא שומעים התנגדויות, לא שומעים אופוזיציה, לא שומעים קולות שמאשימים את פוטין באופן ישיר ואומרים שאסור לבחור בפעם חמישית?

נינו: שומעים, אלעד, יש ערוצי האופוזיציה, הם חיים, הם נושמים יש אנשים שלא פחדו גם בימי הבחירות לצאת להפגנות [ברקע שומעים הקלטה של הפגנה וקריאות של מוחים]. אגב, יש, על פי BBC, מה שאני רואה, יש כבר יותר מ-100 עצורים בערים שונות של רוסיה ולא רק במוסקבה ובסנט פטרבורג, גם במקומות האחרים, כן? יש אנשים שלא פחדו. יצאו ושפכו דיו בתוך הקלפיות, שפכו עוד חומרים כימיים, מה שגם צובע בעצם את פתקי ההצבעה ומה שכבר מבטל אותם, כן? זה הפתקים שאי אפשר לקרוא אותם והם פסולים. אז זה היה חלק. היו כאלה שבאמת באו ושרפו את הקלפיות. היו כאלה שקרעו פתקי הצבעה. היו כאלה שכתבו שם: ״לך הביתה״, ״אתה הרוצח״, או פשוט הוציאו את פתקי ההצבעה מהקלפיות. זאת אומרת, היו אנשים ויש ערוצים ויש אופוזיציה. מה כן? אין מנהיג חזק חד משמעי. תכף אתה תגיד, אוקיי, היה נבלני וגם הוא איננו. נכון, נבלני היה באמת מנהיג מדהים, בחור מבריק שהלך לעולמו בגיל 48. השאלה, לידי מי הוא היה מקובל? עוד פעם אנחנו מגיעים לאותו אזור 03 של האופוזיציה. זה אותה אינטליגנציה של סנט פטרסבורג, של מוסקבה, של יקטרינבורג, צעירים שכן לא פוחדים באמת לכתוב ברשתות: ״אתה אשם, בגללך המלחמה, אתה חייב ללכת״, קוראים לו רוצח. כל זה קורה, אבל זה עדיין לא נתפס על ידי המסות.

אלעד: תראי, את אומרת שההצבעה לפוטין לאו דווקא נבעה מתמיכה בו אישית או אהבה למנהיג, כמו בעיקר התייצבות מאחורי השלטון הרוסי, מאחורי הרעיון הרוסי ואל מול המערב. והרי גם הציר הזה, המערב, הוא עומד בפני מערכת בחירות חשובה וגורלית, שיכולה לשנות לחלוטין את כל התמונה. זה, בחירות בארצות הברית כמובן, דבר שמעניין את הרוסים לא פחות מהבחירות שלהם, אני מניח.

נינו: ללא שום ספק, כי הם באמת רוצים לדעת מה קורה, איזה ממשל יהיה בארצות הברית של אמריקה, כי הסיפור הזה יכול להיגמר רק בין מוסקבה לוושינגטון, לא בין מוסקבה לקייב, שום פנים ואופן. ואני אגיד לך יותר מזה, מה שמעניין לא רק את העם הרוסי, אלא קודם כל את הקרמלין, אבל כנראה גם את הרוסים שנלחמים גם בחזית, זה לא מה שקרה בקרמלין, זה היה צפוי וברור, אלא זה מה שיקרה בוושינגטון בבחירות הקרובות לנשיאות ארצות הברית.

אלעד: כלומר?

נינו: כלומר, הם מחכים, אתה יודע מה? אם זלנסקי, נשיא אוקראינה, מחר בבוקר יגיע לקרמלין ויגיד לפוטין, 'אתה יודע מה? בוא נסיים עם הטרגדיה הזאת, בוא נגיע לאיזשהו הסכם, בוא נדבר', התשובה של פוטין, תהיה 'מאמלה׳, מי אתה בכלל? לך תחזור עם כוכבים על הבמה, כי אני נלחם, סלח לי, אבל אצלך בבית, זה נכון, איכשהו זה קרה ככה, אבל אני לא נלחם נגדך אני נלחם אצלך, נגד המערב הקולקטיבי, נגד האנגלוסקסים, נגד נאט"ו, נגד אמריקאים'. והרוסים מחכים, מי ייבחר שם? עם מי הם יצטרכו לדבר? כי זה דבר אחד, אם זה יהיה טראמפ, הרי ברור שהוא אמר America first, והוא לא ממש הולך להשקיע כספים במלחמה הזאת. הם גם מחכים, מתי למשלם מיסים אמריקאי יימאס לשפוך כספים? עד כה 70 מיליארד, עוד מיליארדים רבים כנראה עכשיו עומדים בתור, ומתי למשלם מיסים אמריקאי יימאס את הסיפור הזה לעשות? (כך במקור) אז כולם מחכים כעת, בחירות במוסקבה הכל היה ברור, בחירות בוושינגטון שום דבר לא ברור, מחכים לרגע הזה. משם עד שנשיא החדש ייכנס לבית הלבן, ובינתיים אנשים נהרגים וזה הטרגדיה האמיתית.

אלעד: כן, והטרגדיה הזו נמשכת שם, והיא כנראה תימשך. אתמול בכיכר האדומה במוסקבה נערך קונצרט ניצחון, פוטין נשא נאום קצר, הוא ציין עשור לאותו משאל עם על סיפור החצי האי קרים, הוא אמר שהאזור חזר הביתה, ואמר שאזורים כבושים כמו דונבאסק, הם כעת חלק מרוסיה החדשה.

[הקלטה ברוסית]: נאום פוטין וקריאות שמחה של הקהל.

אלעד: בקיצור, זה נשמע שפוטין של הקדנציה החמישית יהיה אותו פוטין של הקדנציה הרביעית.

נינו: אין לי שום ספק שאנחנו נראה את אותו הפוטין! אלעד, הכישלון שלו שנתיים האחרונות, אז זה שהוא ניצח? בסדר, בשבילו זה כנראה נחמד, אבל עדיין הכישלון שלו הוא אדיר! הוא הרי לא מצליח לעשות שום דבר באוקראינה, ומלחמת ההתשה, מלחמת ההתשה, לך תדע מתי היא תיגמר ואיך היא תיגמר בסופו של דבר. הוא אכן רוצה להישאר בהיסטוריה כבן אדם שהפך את רוסיה מהתחלה… מחדש במאה ה-21 למעצמת על, בדיוק מה שסטלין עשה. יש הבדלים, כן? זה שני מנהיגים שונים לגמרי, אבל בדיוק מה שסטלין עשה בזמנו. קיבל את רוסיה עם הפטיש והמגל והחזיר אותה עם פצצת מימן, כן? שאמריקאים פוחדים ממנה, וינסטון צ'רצ'יל כמעט בוכה שם בוועידת יאלטה מכיוון שהוא רואה הניצחון הגדול של הרוסים, והוא רואה שהאימפריה הבריטית בבעיה, כי יש עכשיו שתי מעצמות על- ארצות הברית וברית המועצות, זה מה שפוטין מנסה להחזיר, לפחות ברמת התחושה, לא רק לעצמו, אלא גם לעם הרוסי. האם זה יצליח? כמובן אי אפשר לדעת, אבל כנראה שזאת הפרוגרמה.

[מוזיקה]

אלעד: נינו אבסדזה, תודה.

נינו: תודה רבה, אלעד.

אלעד: ותודה לאלכסיי. וזה היה ״אחד ביום״ של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו ״אחד ביום, הפודקאסט היומי״. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דני נודלמן, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף אנחנו נהיה כאן גם מחר.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Comments


bottom of page