אחד ביום - הסם שעוזר להיאבק בפוסט טראומה

פוסט טראומה (PTSD) היא תסמונת שעלולה לפגוע בכל אחד, ושעדיין לא נמצאה לה תרופה. אך חוקרים בישראל וגם בעולם מאמינים שישנה תרופה שתוכל לטפל באופן יעיל בטוח ב-PTSD, ושהאיכויות שלה קיבלו חיזוק במחקרים שנעשו בישראל וב-7 באוקטובר, בהתקפה על מסיבות הטבע בעוטף. והתרופה המפתיעה הזו היא MDMA, המוכרת לרבים כסם המסיבות אקסטזי. אז הפעם אנחנו עם הטיפול הפסיכיאטרי שייתכן ויפתח פרק חדש בתחום ויעזור לאנשים רבים, והכול באופן יעיל ובטוח.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/05/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום ראשון, 19 במאי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.

[מוזיקה ברקע]

אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[מוזיקה מסתיימת]

לא הרבה זמן אחרי שד"ר רז גרוס הגיע להתמחות באוניברסיטת "קולומביה" בניו יורק, העולם השתנה.

[הקלטה] כתב חדשות: "אנחנו עם מבזק מיוחד, בעקבות התמונות האלה, מיד נראה אותן. התמונות האלה שמגיעות בשידור חי מניו יורק, בנייני התאומים, במרכז ניו יורק, לפני כחצי שעה, שני מטוסים, נכנסו, התנגשו בבניין התאומים, בזה אחר זה. מטוס ראשון התנגש…"

אלעד: הוא כבר אז היה מומחה בפסיכיאטריה, ואחרי שמחבלי אל קאעידה הפילו את מגדלי התאומים, ניו יורק הייתה זקוקה לכמה שיותר רופאים ורופאות, לכמה שיותר פסיכיאטרים.

ד"ר גרוס: הבנו שזה אירוע רב נפגעים, שהרבה מאוד אנשים הושפעו, שההשפעות תהיינה לטווח ארוך, וכמי שעוסק בפסיכיאטריה ובבריאות הציבור, זה הרגיש לי מאוד טבעי ונכון, והמחקרים שהייתי מעורב בהם, רק חיזקו את ההרגשה שלי, שזה תחום שאני רוצה לעסוק בו.

אלעד: מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, הובילה את ד"ר גרוס למסלול חדש, לעיסוק חדש: טראומה. היום, הוא המנהל של תוכנית ההתמחות וההוראה, ושל מעבדת החדשנות בפסיכיאטריה, ב"מרכז הרפואי שיבא - תל השומר". אבל אז, כשנפלו התאומים, הוא נחשף לתחום הזה, לטראומה, ולטיפול בטראומה, בפעם הראשונה.

ד"ר גרוס: ראיתי אנשים מפורקים רגשית. ראיתי אנשים ש… על פניו היו מוחזקים, ואמרו שזה לא השפיע עליהם. אתן לך דוגמה, אחד המחקרים המשמעותיים שהייתי שותף להם שם, מחקר שבדק מה קרה לאנשים שעבדו ב-"Ground Zero", שעבדו ב-"pit", מה שנקרא, ורובם מהנדסים, כבאים, אנשי… אממ… מיזוג אוויר, ואני זוכר פגישות איתם. יושבים מולנו גברים מאוד חסונים, "Alfa males" כאלה, ובתחילת השיחה אומרים - "מה אתם רוצים איתנו? מה אתם באים לבדוק פוסט טראומה ודיכאון? זה לא אצלנו." וחמש דקות, עשר דקות לתוך השיחה, הם… נשברים ופורצים בבכי, כי הם איבדו כל כך הרבה אנשים, וחברים, וקרובים, וראו זוועות שם בחודשים שהם פינו את כל ה-debris של המגדלים. אז הבנתי, קודם כל שאף אחד לא חסין מ-PTSD, והבנתי שהמענים התרופתיים, הם מאוד מוגבלים.

אלעד: כן, התובנה השנייה שלו היא זו שנרחיב עליה הפעם. ההבנה שלו, שאין תרופה! שמטפלת, באופן ישיר כלומר, בפוסט טראומה. תסמונת שאיש לא חסין נגדה, תסמונת שעלולה לפגוע בכל אחד, אבל אין לה תרופה.

ד"ר גרוס: למעשה, אין תרופה שמטפלת ב-PTSD. אנחנו מטפלים בעזרת תרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות, בתסמינים שונים של PTSD, בעזרת תרופות שעוזרות לשינה, בהפרעת השינה שהיא מאוד דומיננטית במטופלים עם פוסט טראומה. אבל אין תרופה שהאינדיקציה הייעודית והייחודית שלה, היא PTSD. ומתוך החסר הזה, צמח קשב למענים שהם מחוץ לקופסא.

אלעד: המענה הזה, המחשבה הזו מחוץ לקופסא, הכל הוביל לכך, שעכשיו, בפעם הראשונה, יש תרופה מפתיעה שבעולם מאמינים, שתוכל לטפל באופן יעיל ובטוח בתסמונת פוסט טראומטית, PTSD. האיכויות של התרופה הזו קיבלו חיזוק במחקרים שנערכו בישראל, ולצערנו גם במהלך שבעה באוקטובר, במתקפות על מסיבות הטבע בעוטף. ואמרתי שהיא מפתיעה, כי התרופה הזו, שאולי תציג פרק חדש בהתמודדות שלנו עם פוסט טראומה, היא MDMA. רובכם אולי, מכירים אותה יותר טוב כ"אקסטזי".

[מוזיקה עדינה]

אז בואו נדבר על פוסט טראומה. תופעה נפשית וגופנית, שעלולה להתפתח אחרי חוויה טראומטית. אז ל-PTSD, פוסט טראומה, יש כמה תסמינים. היא עלולה להופיע בכמה דרכים שונות.

ד"ר גרוס: המוכר ביותר, קרוב לוודאי, זה התסמינים החודרניים. כלומר, שהאירוע הטראומטי שב וחוזר אליך, במה שאנשים מכנים "פלאשבקים". כלומר, בתוך ערות, יש… משהו בסביבה שהוא טריגר, הוא מטרגר אותך להיזכר בטראומה, והיא מתקיפה אותך… הרבה פעמים כאילו היא מתרחשת כאן ועכשיו, עד כדי כך שאנשים נכנסים ממש לאיזה נתק מסביבתם, מצב דיסוציאטיבי, וחווים את הטראומה. אלה הפלאשבקים, והסימפטום החודרני השני, שגם הוא מאוד מוכר, אלה סיוטי הלילה.

אלעד: ניתוקים כאלה מהמציאות, וחוסר שינה, תסמינים מאוד נפוצים אצל הסובלים מפוסט טראומה. אבל יש גם נוספים, פגיעה בזיכרון למשל, חתיכות שלמות שנעלמו מהאירוע. יש שינויים במצבי רוח, תסמיני דיכאון. יש גם שינויים פיזיים, הגוף דרוך, השרירים קפוצים. התגובות הפיזיולוגיות מועצמות, גם במקרה של רעש קטן או תזוזה פתאומית. החיים משתנים. והופכים למוגבלים. ולכן פוסט טראומטים רבים, חווים גם את מה שנקרא "הימנעות". מלכתחילה, הם מתקשים לחוות משהו, שעלול אפילו רק להזכיר להם את הטראומה, או להוות טריגר לכל התסמינים האחרים שהם חווים.

ד"ר גרוס: כל זה למעשה, איזה… מנגנון, אפילו אבולוציוני, של המוח, שאומר: "אוקיי, היית במצב מאוד מסוכן, אתה חייב להעלות את הדריכות שלך, כי הסביבה רוחשת סכנות."

אלעד: התגובות האלה טבעיות, זה מנגנון הגנה בגוף שחווה טראומה, ולכן צריך לבחון את הזמן ואת העוצמה של התגובות. אם הן נמשכות מעבר לפרק זמן מסוים, והן בעוצמה גבוהה במיוחד, אז, יקבעו המומחים, יש פוסט טראומה שמצריכה טיפול. הבעיה היא, אמרנו, אין תרופה. ובמשך המון זמן, הפסיכיאטריה הייתה מטפלת בתסמינים, ולא בבעיה. היו נותנים, למשל, כדורי שינה, או כדורים נגד חרדה או דיכאון. אלו היו הטיפולים התרופתיים, עבור מי שסבל מפוסט טראומה חמורה.

ד"ר גרוס: זה קצת כמו לטפל ב… נניח, אקמול וטבליות מציצה לגרון ב… דלקת גרון סטרפטוקוקלית, לעומת אנטיביוטיקה שמחסלת את החיידק. זאת אומרת, אנחנו מטפלים… תראה, בתסמינים, אנחנו מקלים על האנשים, אין ספק, אבל אנחנו לא מטפלים בליבת הבעיה, שהיא - הטראומה שעדיין יושבת שם. שלא הוכחדה, ולפעמים אפילו, קשה מאוד להביא אותה, להוציא אותה, נקרא לזה… ככה בצורה קצת ציורית, ממעמקי הנפש, כדי לגעת בה ולטפל בה.

אלעד: וזה לא שלא חיפשו. חיפשו, תרופה, טיפול, דרך, לרפא ישירות פוסט טראומה. ובמחקר שהלך והתפתח, התבררו כמה דברים מעניינים. אחת החלוצות בתחום, היא פרופסור עדנה פואה, חוקרת ישראלית, שחיה הרבה שנים באמריקה. היא נבחרה בעבר כאחת ממאה האנשים המשפיעים של המגזין "טיים". אז פרופסור פואה, גילתה שדרך יעילה לטפל בפוסט טראומה, היא לגרום למטופל להיחשף שוב לטראומה, כאילו היא מתרחשת ממש עכשיו.

ד"ר גרוס: נכון, אני אדייק פה - לגעת בטראומה, כן באמצעות חוויה מחדש שלה, אבל בצורה שהיא מווסתת, ושהעוררות הרגשית שם, היא לא כזו שהיא בלתי נסבלת, כי אחרת זה לא אפקטיבי. אני לא יודע אם הזדמן לך לראות, שטיפלו ב… נפגעי פוסט-טראומה, אז קראו לזה הלם קרב, במלחמת יום כיפור, ואתה רואה אותם, סרטונים שהתפרסמו רק בשנים האחרונות, והפסיכיאטר, אני משער, מתחיל לדפוק על הארוניות שליד מיטת המטופל, ולייצר הרבה מאוד רעשים, שמחזירים אותם לשדה הקרב, כי זה מזכיר פגזים או רעשים אחרים של שדה קרב, ואתה רואה אותם נכנסים מתחת למיטה! אתה רואה אותם ממש נשברים, כי באותו רגע, החשיפה היא כל כך אגרסיבית, אפילו ברוטאלית, ואין לזה שום ערך טיפולי. אז הרעיון הוא - לאפשר חוויה מחדש של הטראומה, בתוך מפגש שהוא מוחזק, על ידי מטפלים, עם ויסות של מידת העוררות הרגשית.

[מוזיקה אלקטרונית מעוררת]

אלעד: אז זהו, יש כאן בעיה מסוימת. אם המטרה של הטיפול היא שהמטופל ייגע בטראומה שלו, כאילו יחווה אותה מחדש, בתנאים מפוקחים, מבוקרים, באופן מווסת, אבל שירגיש ויאמין שהוא חווה אותה שוב, הגוף, והנפש, צריכים להוריד את החומות, להסיר את המחסומים, לנטרל את מערכות ההגנה. במילים אחרות, צריך לשים בצד את הפוסט-טראומה. אצל מטופלים רבים, זה מאוד קשה. הדבר הזה פשוט לא קורה.

[שקט]

עכשיו, נשים לרגע בצד, את כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו. את כל ענייני הפוסט טראומה, והטיפולים, שימו הכל בצד. נדבר על משהו אחר, על MDMA. תרכובת סינטטית, שנוצרה במאה הקודמת, כתרופה.

ד"ר גרוס: בכל אופן, הוא לא התחיל כסם, אז ה-"MD", כפי שהם מכנים אותו, או "אקסטזי", אם זה בצורת טבליה, פותח על ידי ענקית התרופות "Merck", ב-1912, מתוך כוונה לייצר ממנו חומר למניעת קרישתיות-יתר, למעשה.

כל הנושא שאנחנו רואים עליו עכשיו, לא היה לנגד עיניהם בכלל, ואיכשהו לא צלח בהיבט הזה, ודי נזנח, עד שבתחילת שנות ה-70, התבררה השפעה שלו על החוויה הרגשית, בעצם השפעה שלו על המוח. היו אינדיקציות כאלה ואחרות, שזה… עושה משהו, שמרבית החומרים המוכרים, ודאי התרופות, לא עושות. שזה מעלה אמפתיה, מעלה איזו תחושת אחדותיות - oneness, פתיחות לאחרים, חמלה - לאחרים ולעצמנו.

אלעד: האם MDMA באמת יעיל בטיפול בבעיה בקרישת דם? לא יודע, אבל מה שכן, התברר שהתרכובת הזו משנה תודעה. כשהחוקרים השונים התחילו להתנסות, ולסנתז את ה-MD, הם גילו לפעמים באופן אישי, מה בדיוק החומר הזה מסוגל לעשות.

אחד המוכרים שבהם, הוא כימאי ופסיכו-פארמקולוג, שמו: אלכסנדר שולגין.

ד"ר גרוס: הוא ואשתו, אן שולגין, חקרו, אממ… חומרים, וחלק גדול מהניסוי הם עשו על עצמם, למעשה, ועל חוג החברים שלהם. הוא גילה את הסגולות האלה, בעיקר האמפתוגניות, מהמילה אמפתיה, של MDMA, והתחיל ל… התחיל להפיץ אותו, בקרב מטפלים, לשימוש מחתרתי, למרות שהחומר היה חוקי, אבל לא לשימוש… מוסדר, ולא הגישו בקשה ל-FDA, למנהל המזון והתרופות האמריקאי, להכיר באינדיקציות מהסוג הזה ל-MDMA.

עם הזמן, בעיקר בארצות הברית, בווסט-קליפורניה, סיליקון ואלי, אממ… התחבר גם לרוח התקופה, אה… סבנטיז, המוקדמות, עדיין על… כנראה הווייב של ה-Summer of Love, סוף שנות ה-60.

החומר הזה נעשה פופולרי ל… בקרב מטפלים, גם כדי לעזור להפחית חרדה, וגם - בטיפול זוגי, שמאוד הגיוני, למעשה, שהוא יכול לעזור בטיפול זוגי, שבו בני הזוג רוצים להיות אמפתיים אחד לשני, קשובים, חומלים, פתוחים.

אלעד: נוצרה אז, סוף שנות ה-70, סצנה של טיפול מחתרתי בעזרת MDMA, טיפול פסיכיאטרי, טיפול בחרדות, אפילו טיפול זוגי.

אותו שולגין קרא לחומר הזה "window", כי הוא טען שבעזרתו, אפשר לראות את העולם באופן ברור, אלא שקצת אחר כך, התפתחה לה עוד סצנה, שהשתמשה ב-MDMA, או יותר נכון, בצורת הטבליה שלו, אקסטזי.

ד"ר גרוס: בתחילת שנות ה-80, בכל מיני דרכים, הוא זלג, אפשר להגיד, לעולם המסיבות, לעולם הרייבים, ו… מצא דרכו בעיקר, למה שאנחנו קוראים בארץ "מסיבות טבע", ו… תודלק, הרבה פעמים, עם תרופות ממריצות, כמו ריטלין או תרופות דומות, כדי שהבליינים יוכלו להישאר ערים כל המסיבה, שהרבה פעמים נמשכה 24 שעות או יותר, או סופ"ש שלם.

ו… בעקבות השימוש הזה, והעובדה שמתחיל גם שוק אפור, ושוק של זיופים, רשות הסמים האמריקאית, ה-DEA, ה-Drug Enforcement Agency [כך במקור], גם בהשפעת הקמפיין של ננסי רייגן, אתה יודע, לכל first lady יש את הקמפיין שלה, לננסי רייגן היה את הקמפיין שנקרא "Just Say No To Drugs", וזה הוכנס לתוך הסל הזה, כנראה בטעות, אבל בעצם הוגדר כסם לא חוקי.

[הקלטה]

Nancy Reagan: “Many of you may be thinking: ‘Well, drugs don’t concern me’. But it does concern you. It concerns us all. Say yes to your life. and when it comes to drugs and alcohol, just say no.”

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: ברגע שהאקסטזי נכנס לסצינת המסיבות והפך לפופולרי, הוא גם עלה על הכוונת של הרשויות, יחד עם כל מה שקשור ל-MDMA. זה לא ממש שינה שברוב המוחלט של כדורי האקסטזי שנמכרו ברחוב, בכלל לא היה MDMA, אלא סמים ממריצים אחרים.

ברגע ש-MDMA נכנס לרשימת הסמים האסורים, גם כל אפשרות להפוך אותו לתרופה, או לטיפול פסיכיאטרי, הכל כמעט נעלם לחלוטין.

כמעט.

כי היו את מי שהמשיכו, ומצאו ש-MDMA הוא טיפול די יעיל, בתופעה שבעצמה הפכה באותו זמן לכזו שהתחילו יותר לחקור, ויותר להכיר אותה.

ד"ר גרוס: בעולם האנדרגראונד הטיפולי, זה המשיך לקרות, ואני חושב שחלק מה… עדויות, גם אם הם לא היו… עשויות במתודולוגיה מדעית ברמה גבוהה, אבל העדויות נתנו סיגנל משכנע שיש כאן פוטנציאל לכל מה שיכול לעזור ב-PTSD.

אלעד: או, אז אתם זוכרים את מה ששמנו קודם בצד, את PTSD? את ההבנה שכדי לטפל בפוסט טראומה, צריך שהמטופל ייחשף לטראומה שלו, ייגע בה, יסיר את המנגנונים?

אז בהדרגה הלך והתברר שהדבר הזה יכול לקרות באמצעות MDMA. התרכובת משנת התודעה, כשהיא ניתנת במינון מתאים, ועם השגחה וליווי צמוד, היא יכולה לפתוח עבור המטופל חלון, שאחרת היה נשאר נעול. ובזכות עקשנות של כמה אנשים בודדים, יהודי-אמריקאי בשם ריק דובלין [כך במקור] הוא אחד מהם, התחילו לאחרונה גם מחקרים מדעיים ממש, כדי לברר אם, ואיך - הדבר הזה באמת יכול לקרות.

ד"ר גרוס: האישור לחקור היה בתחילת שנות ה-80, הדברים זזו לאט, ולמעשה המחקרים המשמעותיים, פורצי הדרך, היו רק בשנים האחרונות.

המחקרים שנקראים, אממ… מחקרי שלב שלוש, או פאזה שלוש, בפיתוח של תרופה, ששם משווים את ההשפעה המיטיבה של התרופה, וגם את תופעות הלוואי, הלא רצויות של התרופה, באנשים שמקבלים את התרופה, מול אנשים שמקבלים את הפלסיבו.

האחרון מביניהם שפורסם בספטמבר 23', רק הראה ירידה של אממ… למעלה מ-71% בתסמיני PTSD בקבוצת ה-MDMA, לעומת 47% בקבוצת הפלסיבו. אנחנו רואים ירידה משמעותית, בהשוואה לפלסיבו, שלא הושגה במחקרים עם תרופות אחרות, על תסמיני הליבה של PTSD. כלומר, לא על הדיכאון או החרדה, או המדדים האלה, אלא באמת על ה-core symptoms, כמו שדיברנו קודם. זאת אומרת, ייתכן מאוד שיש כאן משהו, שהוא… בשילוב עם פסיכותרפיה, סוג של… אותה אנטיביוטיקה שדיברנו עליה קודם, להבדיל ממתן אקמול.

אלעד: עכשיו, יש דבר שמאוד מאוד מאוד! חשוב להדגיש, אולי הוא מובן מאליו, אולי לא, בכל מקרה נדגיש. אין כאן תמיכה, אין כאן עידוד, אין כאן קריאה או האדרה לשימוש בסמים בכלל, ואקסטזי בפרט. אקסטזי הוא עדיין בקטגוריה של סם מסוכן. ולכן חשוב להדגיש: עם המחקרים, התפתח פרוטוקול טיפול בתסמונת פוסט טראומה באמצעות MDMA, הוא רחוק מ - "רק לקחת כדור אקסטזי ולהרגיש יותר טוב." אנחנו מדברים על מינון מותאם, זה קורה בהשגחה, בפיקוח, ובמסגרת טיפולית שהוכשרה לכך.

ד"ר גרוס: טיפול כזה, סדרה של מפגשים, כאשר למעשה רק חלקם, ובדרך כלל שלושה מהם, נעשה בהשפעת MDMA. זה… אנחנו מתחילים בפגישות היכרות ופגישות הכנה, לפני הפעם הראשונה שבה המטופל נחשף ל-MDMA, ואז - הוא מקבל מינון התחלתי, שהוא חצי, בדרך כלל, מהמינון שאליו נגיע בהמשך. ובאותה פעם שהוא מקבל MDMA, בעצם הסשן הזה, הוא לא השעה או השעה וחצי, של הסשנים הטיפולים הרגילים, אלא הוא נמשך שמונה שעות, שזה בערך משך ההשפעה של MDMA, כלומר, בין שש לשמונה שעות.

ובמהלך אותן שמונה שעות, לאו דווקא מדברים. למעשה לא מדברים כל שמונה שעות האלה, כמו שאתה בדרך כלל עושה, במפגש רגיל עם פסיכולוג או פסיכולוגית, אלא חלק מהזמן נחים, מנמנמים, המטופל אממ… מצוייד באוזניות, שהוא יכול לשמוע בהן גם מוסיקה, שהוא בחר מראש, או שאנחנו מציעים לו.

וההשפעה של החומר מאפשרת את אותם דברים שדיברנו קודם, את ה, נגיד, פתיחה של ה… חומות התודעה, נגיעה מותאמת ומוחזקת היטב בטראומה, תוך כדי חמלה עצמית, תוך כדי אמפתיה, קודם כל ל… לו עצמו, למטופל עצמו.

לפעמים, הנגיעה הזו באירוע הטראומטי, האפשרות לגשת לנרטיב של הטראומה, מאפשר גם לגעת בעובדות, שהיו או שלא היו, במהלך האירוע הטראומטי.

למשל, אחד הדברים ש… מדברים עליו הרבה בהקשר של PTSD, זה אשמת הניצולים. נניח, הלוחם, שהטנק שלו חטף טיל נ"ט, והוא עף כמה עשרות מטרים לתוך סבך של שיחים, ושאר הצוות שלו, כולל מפקד הטנק הנערץ שלו, נלכדו בטנק, ועלו בלהבות שם, והוא עם אשמה, שהוא לא זינק מהשיחים ורץ להציל אותם, ורק כשמשחזרים את הטראומה, כמו שעושים, נניח, בטיפול שהזכרתי קודם, של חשיפה ממושכת, וש-MDMA מאפשר, לגעת ב… חור השחור הזה שיש בזיכרון, או בעיוות, הדיסטורשן של הדברים, כפי שהם קרו, רק אז הוא מבין, ואני מספר על אירוע אמיתי, אמנם לא מהמלחמה הזו, רק אז הוא מבין, שלא היה לו שום סיכוי לגשת לטנק. מפני שאם רק היה יוצא מתוך סבך השיחים הזה, הוא היה נהרג במקום, כי האויב ריסס את האזור באש של מקלעים וכולי. אז הטיפול הזה תחת MDMA, מאפשר, על פני השעות האלה שהמטופל נמצא בחדר, לגעת בטראומה.

בתום השמונה שעות האלה, לפחות בפרוטוקול של המחקר, המטופל נשאר לישון בבית החולים להשגחה רפואית. זה פרמטר זהירות שאני מניח שכשיהיה שימוש ב-MDMA רפואי, כנראה יוותרו עליו.

ואחרי כל סשן עם MDMA, יש פגישה, קצרה יותר, כמובן, בפרק הזמן הדי סטנדרטי, שהיא פגישת אינטגרציה, או רה-אינטגרציה, בעצם לאסוף את עצמך מהחוויה הזו, לדבר עליה לא תחת השפעה.

אלעד: ישראל הפכה לחלוצה במחקר של שימוש בסמים פסיכדליים, MDMA במקרה הזה, כדי לטפל בפוסט טראומה. ובשבעה באוקטובר, בעל כורחנו כמובן, תרמנו עוד תרומה חשובה למחקר ולידע בנושא. אתם אולי זוכרים שבחודש מרץ אנחנו עשינו כאן פרק שנקרא "הטיפול הנפשי בנפגעי הנובה". רבים מהבליינים במסיבה היו תחת השפעת חומרים משני תודעה, חומרים שונים, בהם גם אקסטזי. הסיטואציה הטראומטית הזו, אפשרה לגבש תובנות על האופן שבו חומרים פסיכדליים משפיעים על טראומה בזמן אמת, וגם על הסיכון - שתתפתח אחריה פוסט טראומה חמורה.

ד"ר גרוס: ראינו שני דברים: אחד, אממ… שאלנו על החומרים שהם השתמשו בהם סמוך לתחילת האירוע, 6:29 בבוקר, כפי שאתה ודאי יודע, ודובר על זה לא מעט, הזריחה היא ה-peak של המסיבות האלה, והרבה אנשים שמרו את החומרים שלהם ממש לדקות האלה, או לזמן ש… סמוך לשעה שבה התחיל ה"צבע אדום" שם, ברעים.

אז במחקר שעשינו כאן ב"שיבא", ושכבר התקבל לפרסום, ו… באופן מקרי באוקטובר הוא יפורסם, בכתב עת חשוב מאוד בפסיכיאטריה, שם בעיקר הראינו, מה מגביר את הסיכון ל-PTSD, ואני לא יודע אם אתה רוצה לנסות לנחש או לא, אבל אני אגיד שה"דאונרים" החוקיים, או הכמעט חוקיים, שזה אלכוהול ו-וויד או קנאביס, הם כרוכים בסיכון מוגבר ל-PTSD. זה מה שראינו במחקר הזה.

יש סיגנלים ש… אלה שהשתמשו בסטימולנטים, חומרים שהם ממריצים, ובעיקר ב-MDMA, היו בסיכון מופחת, יחסית, לפוסט-טראומה מספר חודשים אחר כך. לרמה הגבוהה של תסמיני PTSD, וגם דיכאון, אגב, מספר חודשים אחר כך. יש עוד דבר שעולה מהמחקר של רועי סלומון ורואי אדמון, שאני שותף לזה, שה… הימלטות של האנשים, בשטח המסיבה, הייתה, בתיאור האיכותני יותר, אין לנו מדד כמותי לזה, אבל הייתה טובה יותר אצל אלה שהשתמשו ב-MDMA. ו… תיאורים, אממ… שאנשים מעלים, זה- "הרגשתי שיש לי כוחות על, דמיינתי שאני במשחק מחשב, אני עכשיו יכול ללחוץ על הג'ויסטיק ולרוץ הכי מהר שאני מסוגל, כשמעולם לא רצתי אפילו חצי מזה", ו… שוב, זה לא איזה תשדיר שירות ל - לקחת MDMA לפני שיוצאים לאזור סכנה שבו עלול להיות אירוע טראומטי, חלילה, אבל - כן מציע לנו כחוקרים וכקלינאים במחשבה קדימה, אפשרות לניסוי מבוקר כמו שצריך, שיבדוק האם טיפול ב-MDMA אחרי החשיפה לטראומה, יפחית אולי סיכון ל-PTSD, לפחות בקבוצה מסוימת של אנשים.

אלעד: ומה שקורה עכשיו, הוא שמנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, בוחן אם לאשר MDMA רפואי, להעניק אישור רשמי לטיפול MDMA בנפגעי פוסט טראומה. יש מי שמאמין שהדבר הזה יקרה ממש בקרוב, ושאחרי שהאישור הזה יינתן, עוד שורה של תסמונות ומחלות אחרות יכולות להיות מטופלות. מדברים על טיפול MDMA בתסמינים של אוטיזם, או OCD.

ד"ר גרוס: אני חושב שהעתיד מאוד תלוי בהחלטה של ה-FDA, ואני מאוד אופטימי לגביה. אז אני מקווה שאם התוצאות בעולם האמיתי, יחזקו את הממצאים של המחקרים המבוקרים, ואנחנו נראה שהחומר הזה, אכן, עוזר לאנשים עם PTSD, אני חושב שיש כאן בשורה משמעותית לאנשים שסובלים מ-PTSD, הרבה סובלים מ-PTSD כרוני, ממושך, של עשרות שנים.

אם אנחנו חושבים על… כל האירועים הטראומטיים במדינה הזו, כולל המלחמות שעברנו, ויש לנו פה במרפאה ב"שיבא", מרפאת משרד הביטחון, שמטפלת בנפגעי צה"ל, שמוכרים לאגף השיקום, אנשים שסובלים מ-PTSD ממלחמת יום כיפור, ממלחמת לבנון הראשונה. ו… אז יכול להיות שיש לנו כאן אפשרות, לעזור לאנשים האלה. לא לחינם ה-FDA הכיר ב-MDMA כְּמה שנקרא, "Breakthrough Therapy", טיפול פורץ דרך.

אין ספק שהעולם הזה של חומרים פסיכדליים יש בו הבטחה גדולה, רק הכל… לטעמי צריך לעשות במתודולוגיות, ובסטנדרטים המדעיים המקובלים, כדי לא לעבור על הכלל מספר אחד ברפואה שאומר: "Primum non nocere" - "first do not harm", "ראשית אל תזיק", אז אנחנו רוצים להיות בטוחים ש… אנחנו לא מזיקים, וכמובן ש… שאנחנו מועילים. אז אני רואה פה, אור בקצה של המנהרה הזאת, ושל החיים באמת, תחת אפלת ה-PTSD, ואופטימי לגבי זה, אופטימיות סחית לגמרי, לא תחת שום חומר, ואני חושב שזה… יש כאן הבטחה.

[מוזיקה]

אלעד: ד"ר רז גרוס, תודה.

ד"ר גרוס: בשמחה, נהניתי מאוד, ותודה שאירחת אותי.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - עדי חצרוני, שירה אראל, דני נודלמן, ודניאל שחר. על הסאונד - ספיר רוזנבלט, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה