top of page

אחד ביום - כשלביטוח הלאומי ייגמר הכסף

מאז שהוקם המוסד לביטוח לאומי, אזרחי ישראל העובדים מפרישים לו בכל חודש חלק מהמשכורת שלהם, תוך הבטחה שהכסף הזה שהם משלמים יגן עליהם וסייע להם בעתיד כשיזדקקו לעזרה. אבל ההבטחה הזאת עומדת עכשיו בסימן שאלה. כי דו"ח חדש שפרסם המוסד לביטוח לאומי טוען עכשיו שבשנת 2036 ייגמר לו הכסף, ושהוא למעשה עומד בפני סכנה לפשיטת רגל. אז הפעם, אנחנו עם כתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק ועם מה שנראה כרגע כמו מסלול ההתרסקות של הביטוח הלאומי.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/03/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום רביעי, 20 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

בתלוש המשכורת שלכם, תחת ניכויי חובה, מופיע סעיף שאם בא לכם להתלונן עליו, והרי בינינו אנחנו מתלוננים עליו המון, אז אפשר לבוא בטענות לאחד, אוטו פון ביסמרק. כן, המנהיג הראשון שאיחד את גרמניה, קנצלר הברזל, האיש עם כובע הפלדה עם השפיץ המחודד, הוא גם מי שחתום על רעיון הביטוח הלאומי. בסוף המאה ה-19, הקנצלר רצה להעניק ביטחון לעובדים הגרמנים, הוא רצה לשפר את הכלכלה הגרמנית ולייצב את המשק הגרמני. אבל אולי בעיקר ביסמרק רצה להילחם בסוציאליזם שהתחזק באירופה. אז הוא חשב על רעיון. "תקראו לזה סוציאליזם, או תקראו לזה מה שאתם רוצים, לי זה ממש לא משנה", כך הוא אמר בנאום ברייכסטאג, והציג את הרעיון שלו - לקחת חלק מהמשכורת של העובד, יחד עם עוד הפרשה מהמעסיק ומהממשלה, ולהשתמש בכסף הזה למקרים שבהם העובד כבר לא יכול לעבוד.

כמה עשרות שנים חלפו, אנחנו ב-1942, והכלכלן הבריטי ויליאם בוורידג' הגיש דו"ח מקיף לפרלמנט הבריטי על המדיניות החברתית בממלכה. הוא הציע שם, בין היתר, להקים מערך של ביטוח לאומי, כזה שהיה מעט שונה מזה שהציע ביסמרק. ואחרי מלחמת העולם השנייה, המודל הזה אומץ בבריטניה. עד היום, כך מתברר, יש ויכוחים בין מומחים, איזה מודל מבין השניים עדיף?

אבל לענייננו. הביטוח הלאומי של ביסמרק, שקיבל אחר כך טוויסט עם ביטוח לאומי מודרני של בוורידג', הפך בשנת 1954 למוסד לביטוח לאומי בישראל. זה שבכל חודש בתלוש המשכורת שלנו מופיע תחת הכותרת ניכויי חובה. מוסד שכל עובד מפריש לו חלק מהמשכורת שלו ומוסד שבעשרות השנים האחרונות הבטיח לנו, למיליוני ישראלים, שהכסף הזה שאנחנו משלמים הולך למטרה מאוד טובה כדי לעזור ולהגן עלינו כשנצטרך עזרה.

[הקלטה] קריין: יש רגעים חשובים בחיים. למשל, הרגע הזה שאתם מגיעים עם התינוק הביתה בפעם הראשונה. הרגע הזה שאתם בוחרים לו תוכנית חיסכון. הרגע הזה שהחלקת בעבודה -טפו, טפו, שלא נדע - או כש… מה לעשות, אתה בפסק זמן בין עבודות. כי בכל בית בישראל יודעים שהביטוח הלאומי איתכם ברגעים החשובים של החיים. גם לכם יש רגע חשוב בחיים? הכנסו לאתר הביטוח הלאומי…

אלעד: אתם יכולים להיכנס לאתר. בכיף. אבל עוד לפני שתעשו את זה אני אספר לכם משהו, אפרופו ההבטחה הזו, של הביטוח הלאומי להיות איתנו ברגעים החשובים בחיים. דו"ח חדש שפרסם המוסד לביטוח לאומי טוען עכשיו משהו די אחר. בשנת 2036, נכתב שם, לביטוח הלאומי ייגמר כסף. בעוד 12 שנה, כך הם כותבים, הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל. אז הפעם אנחנו כתבתינו לענייני כלכלה, עמליה דואק ועם מה שנראה כרגע כמו מסלול ההתרסקות של הביטוח הלאומי.

שלום עמליה.

עמליה: שלום אלעד.

אלעד: אז רובנו מכירים את הביטוח הלאומי מכמה שורות מאוד לקוניות, בין אם בחשבון הבנק או בתלוש המשכורת, חלקנו כמובן מכירים את המוסד הזה יותר מקרוב ויותר טוב. אבל כך או כך, בין אם מכירים ובין אם לא, מדובר בגוף חשוב.

עמליה: נכון, זה גוף חשוב. הביטוח הלאומי הוא בעצם האוֹרְגָן הסוציאלי הכי בסיסי במדינת ישראל. זה אומר שזה הגוף שאמור לדאוג לך בכל צרה שלא תבוא. אם חלילה אתה הופך לנכה, אם יש לך איזושהי נכות, אם אתה נפגע בעבודה, אם אתה מאבד את מקום העבודה שלך, אם אתה מובטל. הוא איתך גם ברגעים המשמחים, נגיד כשנולדים ילדים, והם מתחילים לקבל קצבאות ילדים, אבל בסוף, בסוף, בסוף, זו השמיכה הסוציאלית, מה שאמור לתפוס אותך אם חלילה קורה משהו קשה של אובדן עבודה, נכות, איזושהי בעיה בחיים, זה מה שאמור לאפשר לך את הקיום הבסיסי - הביטוח הלאומי. אתה משלם לו כל החיים והוא זה שאמור לדאוג לך ביום סגריר.

אלעד: וזה אמנם ביטוח אבל הוא מה שנקרא ביטוח חובה, כי אין אפשרות להתחמק ממנו. אם אתה עובד, אתה משלם ביטוח לאומי.

עמליה: נכון, מי שעובד - משלם, זה בעצם הבסיס הסוציאלי של כל המדינה. יש גם שתי קצבאות שהן אוניברסליות, כלומר, שאתה מקבל אותן בכל מקרה, שזה באמת הקצבת ילדים וקצבת אזרח ותיק, שאתה מקבל את זה בלי קשר למצב הרפואי שלך או אם אתה זכאי, זה בכל מקרה מגיע לך מעצם היותך אזרח.

אלעד: וכשעכשיו הביטוח הלאומי אומר שמתקרב היום שבו הוא יתמודד עם פשיטת רגל, מה זה אומר?

עמליה: זה אומר שההכנסות של הביטוח הלאומי בשנה שעברה, ב-2023, לראשונה הפכו להיות קטנות יותר מההוצאות שלו. והמשמעות היא, שבעצם יגיע היום שבו הוא לא יוכל להמשיך לשלם לכל האזרחים, כי פשוט הקופה שלו תתרוקן לגמרי. עכשיו, בעצם אנחנו מדברים עכשיו בעקבות דו"ח חדש של הביטוח הלאומי, שמציג את המצב הכלכלי שלו. זה דו"ח שמוציאים אחת לשלוש שנים. ומה שקרה אבל בדו"ח הזה, אלעד, שהוא מאוד מעניין, זה שפתאום הייתה קפיצה לרעה. בדו"ח הקודם, שהיה לפני הקורונה, אמרו שהמצב של הביטוח הלאומי ממש לא… לא בטוב, כן, ושהקופה עומדת להתרוקן, אבל שזה יקרה בשנת 2044, משהו שנשמע כזה אי שם מעבר להרי החושך. ופתאום יצא הדו"ח החדש, שלוש שנים אחרי, ופתאום ההערכה הוקדמה ל-2036. ומה שמעניין להבין זה מה קרה בתווך הזה.

אלעד: אז מה קרה בעצם, תסבירי לי.

עמליה: אז היו כאן כמה תהליכים שקרו במקביל. כבר שנים שמתריעים על זה שהאוכלוסייה מזדקנת ויש עלייה בתוחלת החיים וכתוצאה מזה פשוט יש יותר שנים שבהן הביטוח הלאומי צריך לשלם את הקצבאות. אבל היו כאן עוד כמה תהליכים שקרו במקביל. דבר ראשון, כבר ב-2018 התחילו רפורמה בביטוח הסיעודי שאפשרה ליותר אנשים בסופו של דבר לקבל קצבה. אני לא אלאה אותך בכל הפרטים של הרפורמה, היא מאוד סבוכה, אבל אולי אתה זוכר היו בזמנו הרבה מאוד תחקירים שהראו למשל את כל המבחנים המאוד משפילים שאנשים צריכים לעבור כדי לקבל את הקצבה של הביטוח הסיעודי.

[הקלטה] דובר: הגשנו בקשה להחמרה לביטוח לאומי. לא ציפינו, א', שישלחו… שלחו אחות. חשבנו שבגיל הזה כבר לא משפילים אנשים, אבל מתברר שטעינו. היא ביקשה ממנה ושאלה אותה "תראי איך את מתלבשת" ועוד כל מיני דברים אינטימיים שלא ניכנס לזה, שזה מאוד משפיל, בייחוד בן אדם כמו אמא שלי, שעבר את השואה עם דברים… השפלות שלא… אפשר לתאר בכלל.

אמו של הדובר: ‫בכיתי אחר כך כמה ימים.

עמליה: ‫אז למשל שם עשו כל מיני הטבות ‫וזה באמת אפשר ‫ליותר אנשים לקבל קצבה. ‫אבל ברגע שיותר אנשים מקבלים קצבה, והם מקבלים אותה ליותר שנים, ‫מטבע הדברים זה מקשה ‫על הביטוח הלאומי לאורך זמן. ‫דבר נוסף שקרה זה התשלומים ‫האדירים של האבטלה שהיו בקורונה, ‫שהיו לא צפויים, אני מדברת איתך על עשרות מיליארדי שקלים.

[הקלטה] בנימין נתניהו: בתוכנית שנביא לאישור הממשלה ‫בשבוע הבא ‫אתם תקבלו דמי אבטלה עד סוף יוני 20'-21', כלומר, אנחנו מאריכים את הזכאות לדמי אבטלה ואת התוקף של כל ההקלות שנתנו מתחילת המשבר.

עמליה: ובאמת תהליכים שאנחנו רואים לאורך שנים של הזדקנות אוכלוסייה, במקביל לזה שיש אוכלוסיות שלמות שלא מספיק מעורבות בענף התעסוקה, בעיקר אוכלוסייה חרדית וערבית. אז יש לך מצד אחד אוכלוסייה שמזדקנת, שצריכה יותר שנים של קבלת קצבאות, של יותר אנשים שמגיע להם ביטוח סיעודי, מהצד השני, לא מספיק דם חדש שנכנס למערכת, לא מספיק התעוררות בשוק התעסוקה, עוד קורונה שנתנה לזה מכה, וכל זה ביחד הכניס את הביטוח הלאומי לבור יותר עמוק ממה שחשבו אפילו.

אלעד: את לא הזכרת את המלחמה בעזה כי מה, כי הדו"ח לא מדבר עליה?

עמליה: הוא לא לוקח בחשבון את המלחמה. היא לא נמצאת כרגע בתוך התחשיב מהסיבה הפשוטה שהיא עדיין מתנהלת. בכל מקרה, מהשיחות שאני קיימתי זה לא ישפיע על התשלומים לנפגעי המלחמה עצמה, כי הם בעצם מקבלים את התשלום דרך נפגעי פעולות איבה. זה תשלום שמגיע דרך מערכת הביטחון, זה לא משפיע ישירות על הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי הוא אמנם הגוף שמשלם להם, שמעביר בפועל את הכסף, אבל מתקזז על זה ישירות, ממש שקל מול שקל, מול מערכת הביטחון. זה כן יכול להשפיע מאוד על הגבייה של הביטוח הלאומי, למשל, אם אנחנו נראה השלכות רחבות על המשק, של אבטלה לצורך העניין, ואז יש לך פחות אנשים שמשלמים ביטוח לאומי, אז שוב, הצד של ההכנסות נפגע עוד יותר. אז הביטוח הלאומי וההכנסות שלו מאוד משקפות את מצב המשק. אם המשק יכנס כאן לאיזה מיתון כתוצאה מהמלחמה ופגיעה כלכלית קשה יותר, אז זה מן הסתם ישפיע מאוד גם על מצב הביטוח הלאומי.

אלעד: ברור, כשהאבטלה עולה יש פחות עובדים ויש פחות אנשים שישלמו ביטוח לאומי, ואז ההכנסות של המוסד יורדות. ואת אמרת שכבר משנת 2023 ההכנסות של הביטוח לאומי בעצם קטנות יותר מההוצאות שלו. אז מאיפה הוא משלם היום קצבאות? מה, יש עודפים, יש קופה קטנה?

עמליה: זהו, אז יש קרן. יש קרן שנקראת עודפי גבייה, היא נמצאת בידי האוצר. יתרת הקרן הזו בסוף השנה שעברה עמדה על 245 מיליארד שקלים. וכשמסמנים את 2036 זו בעצם השנה שבה הקרן הזאת תתרוקן. כלומר, כל פעם… החל משנה שעברה, שבה הביטוח הלאומי נמצא בגירעון, כלומר, שההכנסות שלו יותר קטנות מההוצאות שלו, הוא צריך להתחיל לקחת כסף מאותה קרן. כשיגיעו ל-2036 הקרן פשוט מתרוקנת, ולכאורה, באותו רגע אין יותר מאיפה לשלם קצבאות. ודיברנו על זה שהביטוח הלאומי הוא הכלי הסוציאלי הכי בסיסי שאמור לדאוג לאוכלוסיות הכי חלשות בחברה. לכאורה באותה שנה, ב-2036, אין מי שידאג יותר לאוכלוסיות האלה, אין איך לשלם להם, אין איך לשלם ביטוח סיעודי, אין איך לשלם לנכים, אין איך לתת גם את ה… קצבאות הבסיסיות של ילדים ואזרח ותיק, ובעצם הכל מתרוקן לכאורה.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: טוב, עמליה, אני הבנתי שהמצב של המוסד לביטוח לאומי רחוק מלהיות אידיאלי וזה אַנְדֶּרְסְטֵיְיטְמֶנְט. עכשיו מזהירים שם שבעוד קצת יותר מעשור ייגמר להם הכסף. ואם נסתכל על דרכים לפתור את המצב הזה, אז כמו בכל תקציב שכולל כסף שנכנס ויוצא, בין אם עסק או בין אם משק הבית שלנו, אפשר לטפל בשני הצדדים - בהוצאות ובהכנסות. אז בכל מה שקשור להוצאות של הביטוח הלאומי, אם רוצים לקצץ בהוצאות זה אומר שיקצצו בקצבאות.

עמליה: בטח, זה הרי הדרך הכי קלה. בסוף, אתה יודע, אם לא מניעים מהלכים שהם מהלכי עומק בחברה הישראלית, של הכנסת עוד אוכלוסיות למעגל העבודה, של העלאת גיל הפרישה, דברים ש… אתה יודע, אמורים לעשות איזה שינוי מבני… ואז אתה מגיע לדקה ה-90 ואין כסף, אז ברור שהדרך הכי קלה זה פשוט להעלות את המחיר לאזרחים או לקצץ להם את הקצבאות. שזה גרוע כך או אחרת. כן, ובהחלט אם לא יהיו צעדים שמשמעותיים לאורך זמן, בסוף זה צריך להגיע לכדי זה אם ירצו להמשיך לשלם לאזרחים.

אלעד: ומהצד השני, בהכנסות של המוסד לביטוח לאומי, אפשר לטפל בזה?

עמליה: יפה, אז הביטוח הלאומי כבר שנים דורש להעלות את גיל הפרישה. הם נאבקו בעניין הזה, מאוד מאוד מאוד לחצו. זה החלטה שפוליטית היא לא מאוד פופולרית, בגלל שבאמת יש טענות שהן מוצדקות… על אוכלוסיות שעובדות במקצועות שוחקים, בעיקר נשים במקצועות שוחקים, שאם אתה מעלה להם עכשיו את גיל הפרישה זה יפגע בשכבות הכי חלשות באוכלוסייה. עכשיו, המדינה כן הלכה למהלך של העלאת גיל הפרישה. לפני שנתיים זה יצא לדרך. גיל הפרישה לנשים יעלה בהדרגה מ-62 ל-65. אבל זה יקרה מאוד לאט, זה יקרה על פני 11 שנים. בטח לא הקצב שהביטוח הלאומי היה רוצה לראות, אבל מבחינתם גם זה משהו. הנקודה השנייה שהביטוח הלאומי מאוד דחף אליה לאורך השנים, זה מה שנקרא עודפי גבייה. היו הרבה מאוד שנים שבהן הביטוח הלאומי לא היה בגירעון, שהוא הכניס יותר ממה שהוא היה צריך להוציא. וכל פעם שנוצר עודף כזה העודף חזר חזרה אל משרד האוצר, אל קופת המדינה, לסוג של משמורת כזאת, זה סוג של קרן. חלק מהכסף, למשל, מושקע באגרות חוב. עכשיו, ברגע ש… כלומר, אנחנו מכירים את זה מחשבון הבנק שלנו - אם יש לנו עודף בחשבון הבנק הוא אמור לשאת איזושהי תשואה, גם אם היא קטנה, גם אם הריבית היא יחסית נמוכה. והכסף הזה שנצבר במשך שנים והיה מנוהל על ידי האוצר הייתה לו איזושהי תשואה מסוימת, אבל רק חלקה חזר לאחר מכן לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי בעצם בא ואמר, חבר'ה, זה הכסף שלנו. אנחנו הרי גבינו אותו מהאזרחים. אנחנו רוצים… עכשיו אנחנו בבעיה, אנחנו רוצים לחזור ולהשתמש בו. תחזירו לנו את עודפי הגבייה שהיו לנו במשך שנים. יש על זה קרב מאוד גדול בין משרד האוצר לבין הביטוח הלאומי, על אותם כספים שכן הצליחו לגבות במשך הרבה מאוד זמן. כרגע באוצר עומדים על הרגליים האחוריות, לא משחררים כל כך מהר כסף מקופת המדינה, כמו שאתה יודע.

אלעד: אז תסבירי לי רגע, אם הביטוח הלאומי בשנים שבהן הוא גבה יותר מאשר הוא הוציא, הוא היה בעודף, אם הוא העביר את הכסף למשרד האוצר, שלקח אפילו, נגיד, רק חלק מהתשואה שהכסף הזה עשה, אז עכשיו כשהביטוח הלאומי מתריע שהוא עומד בפני קריסה, למה במשרד האוצר לא מעבירים לו את הכסף הזה לפחות?

עמליה: שאלה טובה. תראה, משרד האוצר והביטוח הלאומי, אלה שני גופים שנמצאים בהתנגחויות כבר שנים. הביטוח הלאומי כל פעם שהוא מוציא לדרך איזושהי רפורמה אצלו, למשל, אותה רפורמה של הביטוח הסיעודי, שבעצם אפשרה ליותר אנשים לקבל את הקצבה ובעצם הנמיכה את הרף של המבחנים שעשו לאנשים כדי לקבל אותה, לא מצאה חן בעיני אנשי האוצר. האוצר מצדם, כשהם מסתכלים על ההתנהלות של הביטוח הלאומי הם רואים מקומות שבהם יכולה להיות התייעלות יותר משמעותית בעבודה. ובאופן כללי, אתה יודע, אנחנו מכירים את זה ממשרד האוצר, כן? הם לא ששים לחלק כספים עד שלא מגיעים לדקה ה-90 ורואים שאנחנו באמת במצב של… של להיות או לחדול. אז זה… זה לא רק מול הביטוח הלאומי, אנחנו רואים את זה באופן כללי בהתנהלות.

אלעד: והדו"ח הזה, עמליה, אנחנו באמת במצב של להיות או לחדול? הביטוח הלאומי, המוסד שלוקח לנו כסף באופן קבוע בכל חודש ובתמורה מבטיח להיות שם ברגעים החשובים והקשים שלנו, הוא באמת יכול פשוט לקרוס, לפשוט את הרגל?

עמליה: אתה מרשה לי לעשות ספוילר?

אלעד: ברור.

עמליה: לא נראה לי. גם בביטוח הלאומי אף אחד לא באמת מאמין שיגיעו למצב של פשיטת רגל. זה סוג של דגל אדום. עכשיו, הדגל האדום הזה מונף ומורם כבר שנים. זה לא משהו חדש. עוד לפני הדו"ח הזה שיוצא כל שלוש שנים הייתה ועדה לאיתנות פיננסית ב-2009 שהתריעה על המצב של הביטוח הלאומי. וב-2013 הביטוח הלאומי עצמו כבר התריע על משבר. אז דוּבּר, אגב, על שנת 2042. היה כבר דו"ח של מבקר המדינה שהתריע. ו-וועדות בכנסת. כלומר, החשש הזה מקריסה של הביטוח הלאומי זה משהו שעולה כל כמה שנים וזה… אתה יודע, זה קצת מזכיר לי כזה את משבר האקלים או התחממות גלובלית, שכולם יודעים שזה שם וכולם יודעים שאנחנו נסבול ממשבר אנרגטי נוראי ולא באמת עושים את הצעדים הנדרשים כדי לצמצם אותו או אם אפשר למנוע אותו. אז כזה כולם יודעים שזה שם ברקע, כולם חוששים מהיום שחלילה זה באמת באמת יקרה, אבל אף אחד לא באמת מאמין שאתה תגיע לרגע שבו הביטוח הלאומי יחדל מלפעול לחלוטין. כן מעריכים שיהיו צעדים שימנעו בסופו של דבר קריסה מוחלטת.

אלעד: כלומר, למרות האופטימיות הזו שלך, אני מבין ממה שאת אומרת שאין כרגע תוכנית מוסדרת להצלת הביטוח הלאומי.

עמליה: התשובה היא שאין. התשובה היא ממש שאין. ובאמת, אתה יודע, דיברנו על זה שמתריעים ומתריעים כבר שנים, עוד משנת 2009… יש נביאי זעם שאפילו עוד קצת קודם. וסוג של מגלגלים ת'בלוף. תשמע, הצעדים שצריך לעשות כדי להתמודד עם משהו שהוא כל כך מז'ורי זה באמת… זה צעדים שהם לא פופולריים. ולצורך העניין, כשאנחנו מדברים על זה שצריך להכניס עוד אוכלוסיות למעגל העבודה, בדגש על האוכלוסייה החרדית והערבית, אז בוא תראה מה קורה רק בשנה האחרונה. אז קצבאות האברכים עולות, שזה ודאי לא מעודד כניסה של האוכלוסייה החרדית למעגל העבודה. והיה קיצוץ מאוד משמעותי בתוכנית לאוכלוסייה הערבית, שאמורה הייתה לעודד תעסוקה באוכלוסייה הזו שלא מספיק מעורבת כרגע. אז לא רק שלא עושים צעדים בכיוון, אפילו בשנה האחרונה הלכנו אחורה בהיבט הזה. ולכל ממשלה… אתה יודע, מתוקף זה שאנחנו כל שניה הולכים לבחירות, לכל ממשלה מאוד נוח לגלגל את הדבר הזה לממשלה הבאה. אני כן יכולה לספר לך שאחרי שכולם כל כך הזדעזעו, כן, מהדו"ח עכשיו של הביטוח הלאומי, כאילו מחדשים להם איזה משהו שלא אומרים כאן כבר שנים, אז ההחלטה עכשיו היא שבמקום שהדו"ח יצא אחת לשלוש שנים אז עכשיו רוצים להוציא אותו כל שנה. ותחזיק חזק, אלעד, שים לב - מקימים ועדה. [מגחכת] שזו תמיד הדרך הכי טובה במדינת ישראל לנסות לטאטא דברים מתחת לשטיח ולגלגל עוד קצת את הישראבלוף. אז מקימים ועדה עם משרד האוצר ועם אנשי הביטוח הלאומי והם אמורים איכשהו לייצר עוד פתרונות ורעיונות חדשים עד לאותה שנת ה-2036 השחורה.

אלעד: טוב, אז אחרי הספוילר ואחרי שאמרת שקשה לך לראות את המדינה מאפשרת לביטוח הלאומי לפשוט את הרגל ולקרוס. בכל זאת, עד כמה אני ואת ויתר העובדים בישראל צריכים להיות מודאגים ממצב שהביטוח הלאומי לא יהיה שם ברגעים שבהם אנחנו צריכים אותו? גם אם הוא לא לגמרי ייעלם כמו שאמרת, לא יהיה שם במובן שבו אנחנו נצטרך שהוא יהיה שם, ולא יהיה שם באופן פרופורציונלי בהשוואה למה שהורגלנו לקבל ממנו תמורת מה שאנחנו משלמים, עד כמה כמה זה אמור להדאיג אותנו?

עמליה: קודם כל, אנחנו צריכים להיות מודאגים בהיבט של להשאיר את זה על סדר היום ולא לאפשר למקבלי ההחלטות פשוט כזה… לגלגל את זה ולנפנף את זה ולא להתעסק עם זה כמו שצריך. אם זה יישאר על סדר היום, ואם יהיה מספיק גם לחץ ציבורי, ואתה יודע, והאזרחים יהיו מספיק מודעים לעניין, אין סיבה שנגיע ל-2036 ולא נקבל את הכסף שמגיע לנו. יש צעדים שאפשר לעשות, פשוט צריך להתחיל אותם עכשיו. אם עכשיו יתחילו בצעדים משמעותיים במשק, לעודד תעסוקה, העלאת גיל הפרישה, צעדים גם של התייעלות בתוך הביטוח הלאומי פנימה, אין באמת… אין סיבה שנגיע לאותה שנה ונגיע למצב שאי אפשר לשלם לאזרחים. אפשר למנוע את זה. זה פשוט מצריך החלטות. ואתה יודע, החלטות זה לא דבר שתמיד מתקבל בזמן במדינה הזו, לצערי.

אלעד: עמליה דואק, תודה.

עמליה: תודה אלעד.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - עדי חצרוני, דני נודלמן ושירה אראל, על הסאונד - יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

24 views0 comments

Commentaires


bottom of page