top of page

אחד ביום - חייו ומותו של אלכסיי נבלני

אלכסיי נבלני היה לוחם שחיתויות חסר פחד והמתנגד הקולני והבולט ביותר לשלטונו של פוטין בשתים עשרה השנים האחרונות. הוא שרד ניסיון התנקשות בשנת 2020, ושנה לאחר מכן נכלא בכלא הרוסי. בשבוע שעבר, הוא נמצא מת בכלא, ועולות השערות שהאחראי למותו הוא האיש שנבלני הקדיש את חייו למאבק בו. אז הפעם, אנחנו עם חייו ומותו של אלכסיי נבלני.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/02/2024.

(מוזיקה)

אלעד: היום יום רביעי, 21 בפברואר, ואנחנו ״אחד ביום״, מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

(הקלטה ברוסית: יוליה)

אלעד: במשך שנים היא התרחקה מהעיסוקים הפוליטיים, מקדמת הבמה, מהמאבק הפומבי והמתוקשר שהתנהל אצלה בבית. במשך שנים היא אמרה שהתפקיד שלה הוא בכלל להיות רעיה ואמא. אבל שלושה ימים בסך הכל, אחרי שהודיעו לה שבעלה מת בכלא, יוליה נבלניה תפסה את מקומו.

(הקלטה ברוסית: יוליה)

אלעד מתרגם את דבריה של יוליה : ״אמשיך את דרכו, אמשיך להילחם עבור המדינה שלנו, ואני מזמינה אתכם לעמוד לצידי״.

אלעד: זה מה שהיא אמרה בסרטון שהופץ בכל העולם למיליוני אנשים. בקול שבור, היא האשימה את פוטין, שלדבריה רצח את בעלה, ורצח את החלום של בעלה לרוסיה חופשית, שלווה, שמחה, הרוסיה היפה של העתיד.

(הקלטה ברוסית: יוליה)

אלעד: מה שקרה אחר כך, הוא ש-X, טוויטר, השעו את הפרופיל שלה, בלי הסבר, ואז, החזירו אותו. גם, בלי הסבר. והיא פרסמה פוסט: לא אכפת לי מה אומרים עליי, היא כתבה, אכפת לי רק לקבל את הגופה של בעלי בחזרה. תנו לאנשים להיפרד ממנו, תנו לנו לקבור אותו בכבוד.

(מוזיקה)

אלעד: אז הפעם אנחנו עם דוקטור ג'ניפר שקבטור, מבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, ועם חייו ומותו של אלכסיי נבלני.

(מוזיקה)

אלעד: שלום ג'ניפר.

ד"ר שקבטור: שלום אלעד.

אלעד: ההודעה הראשונה על מותו של נבלני הגיעה מהרשויות ברוסיה לפני חמישה ימים, אמרו שהוא התמוטט במהלך הליכה בכלא שבו הוא מוחזק. הגופה, נכון לעכשיו, עדיין לא הועברה לידי המשפחה ושמענו גם את האלמנה שלו, וגם את אמא שלו, דורשות לקבל אותה.

(הקלטה ברוסית של יוליה)

אלעד: אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם. ברוסיה טוענים שזה מוות טבעי, אבל מיותר לציין שרבים, איך נאמר, לא ממש מקבלים את האבחנה הזו?

ד"ר שקבטור: לא רק שבינתיים אנחנו לא יודעים, אנחנו גם כנראה לא צפויים לדעת בזמן הקרוב. בצורה שהיא נוחה מספיק, המצלמות באותו בית כליאה שהוא הוחזק בו, צפונית לחוג הארקטי, לא פעלו ערב לפני המוות הרשמי. יש דיווחים שונים על כך שנבלני הובא עם פציעות ופגיעות, אבל שום דיווח רשמי אין לנו. ואשתו דיברה על כך שאולי הוא הורעל ו… רב הנסתר על הגלוי, כנראה שזה גם יישאר ככה.

אלעד: אז לצערי, לגבי המוות שלו, אין הרבה מידע שנוכל להוסיף כאן, אבל לגבי החיים שלו, כן. אלכסיי נבלני עבר דרך ארוכה ומרתקת, דרך שהציבה אותו כאיש שנתפס כאופוזיציה היעילה ביותר נגד פוטין, והפכה אותו לאחד האנשים המדוברים בעולם. לטוב ולרע.

ד"ר שקבטור: כן, אז אלכסיי נבלני הוא דמות מאוד מעניינת ושונה בפוליטיקה הרוסית. הוא למעשה עורך דין, שקנה את פרסומו מלכתחילה בתור בלוגר. שזה גם דבר שהיום כנראה כבר לא היה קורה, אבל באותה תקופה שאלכסיי נבלני התפרסם, הייתה פלטפורמה של בלוג שנקרא ״Живой Журнал״ (ברוסית), LiveJournal, ושם הוא היה כותב על כל מיני סוגיות, בעיקר שקשורות לשחיתויות. עכשיו גם הייתה לו גישה מאוד מעניינת לנושא, למשל הוא רכש מניות מיעוט של כמה מחברות הגז הגדולות, שהן נסחרות ברוסיה, ובתור בעל מניות מיעוט ביקש שאותן חברות ישלחו לו דוחות על פעילות פיננסית ודברים מהסוג הזה, ואז הם לא הסכימו, ואז הוא הלך איתם לבתי משפט. וכל הדבר הזה התנהל בצורה שהיא מאוד ככה הומוריסטית, ועם הרבה סלנג וככה, קלילות כזאת שלא הייתה בפוליטיקה הרוסית, ואז הוא גם עוד לא היה פוליטיקאי.

אלעד: אומנם לא פוליטיקאי, אומנם פעיל אז בעיקר באינטרנט, ואמנם דיבר בסגנון שיכול היה להתאפס כלא רציני, אבל נבלני היה יעיל מאוד, הפעילות שלו הייתה יעילה מאוד, והמסרים שלו, הדברים שהיו חשובים עבורו, עברו מצוין והגיעו להמון אנשים.

ד"ר שקבטור: מה שאפיין אותו זה, שאם תשאל את הרוסי הטיפוסי, האם חשובה לך דמוקרטיה, האם חשוב לך חופש ביטוי וכו', כנראה שלא יותר מדי. אבל נבלני ידע מה כן מאוד היה חשוב וכאב, לא לאזרח הרוסי הממוצע, וזה כל הנושא של השחיתות, ולמעשה בזה הוא התמקד. הוא חשף בצורה מאוד מאוד שיטתית שחיתויות שהיו קשורות למשטר של פוטין, ובאופן כללי למפלגה של פוטין. הוא טבע את השם ״מפלגת הגנבים והרמאים״ על מפלגת רוסיה המאוחדת. ואת כל זה הוא עושה בצורה שהיא ככה מאוד playful, מאוד קלילה וכיפית. הוא גם היה, בניגוד לכל הדמויות הפוליטיות ברוסיה, הוא שם את המשפחה שלו במרכז, הוא היה איש משפחה, הוא הצטלם עם הילדים שלו, הצטלם עם האישה שלו, דבר שאנחנו לא ראינו למעשה אצל אף פוליטיקאי רוסי. היו כאלה שהאשימו אותו בזה שהוא יותר מדי אמריקאי. הוא גם היה איזושהי תקופה באוניברסיטת ייל באיזה קורס של global leadership, ועל זה ביקרו אותו מאוד. מצד שני, גם הדעות הפוליטיות שלו היו מאוד ימניות נגד הגירה, מאוד נאציונליסטי, שזה דווקא לא מסתדר עם הפרו-אמריקאיות כביכול.

אלעד: בתחילת העשור הקודם, נבלני שינה פאזה. מעורך דין ולוחם שחיתויות, מבלוגר שעשה סרטונים ויראלים על פוליטיקאים, הוא הפך לפוליטיקאי בעצמו. הוא הצטרף לחיים הציבוריים לא מעט בעקבות מערכת בחירות שהוגדרה כמושחתת ביותר שנערכה ברוסיה.

ד"ר שקבטור: היה… אני חושבת שזה היה בדצמבר 2011, אם אני לא טועה, כשהיו זיופים מאוד מסיביים בבחירות לפרלמנט הרוסי. ואז הוא גם הפך ליותר ויותר אדם שבאמת יוצא מהאינטרנט ומגיע להפגנות.

(הקלטה ברוסית: אלכסיי)

ד"ר שקבטור: ולאחר מכן גם מושך אליו אנשים שהולכים בעקבותיו. המעצר הראשון שלו היה פחות או יותר אז. וכתוצאה מזה אני חושבת שזה היה משהו טבעי מבחינתו לנסות את עצמו בפוליטיקה.

אלעד: והוא ניסה, בהתחלה לפחות, את הפוליטיקה המוניציפלית.

ד"ר שקבטור: למעשה הוא התמודד על ראשות עיריית מוסקבה, מול סוביאנין, שזה אולי נציג הכי קלאסי של רוסיה, אותו בירוקרט אפור שמושחת כולו, אבל שאי אפשר באמת להגיע אליו בשום צורה ואי אפשר להתמודד מולו. ונבלני עשה את זה בלי שהייתה לו גישה למעשה לטלוויזיה או לאיזשהי מדיה מיינסטרימית. הנוכחות שלו ברשתות החברתיות הייתה מאוד מאוד משמעותית, במיוחד במוסקבה ובסן פטרסבורג, והוא באמת קיבל אהדה עצומה מהצעירים שם.

(הקלטה ברוסית: אנשים חוגגים ומוחאים כפיים)

ד"ר שקבטור: וזה היה איזה הפנינג אחד גדול במוסקבה, אני באותו זמן גרתי במוסקבה וראיתי את זה ליד תחנות המטרו, בלונים וכל מיני… ממש ריקודים סביבו. הוא היה מכנס אספות של דיירים בבניינים ציבוריים, הוא ממש עבר מתחם מתחם ודיבר עם אנשים ודיבר ספציפית על הנושאים האלה של שחיתות, של יוקר המחיה, של זה שלמעשה האליטה של פוטין גונבת את כל מה שאפשר היה אולי לחלק לאחרים. היו גם אלה שאמרו שהוא קצת… שזה ה-ticket היחיד שלו, שזה שטחי מדי, כן, שהוא מדבר בסלוגנים אבל שאין שם איזה עומק יותר מדי, וגם לא היה לו ניסיון ניהולי.

אלעד: היה שם עוד עניין, משפטי, כי נבלני הואשם במעילה על תקופתו כיועץ של מושל קירוב, הוא טען שהכל סתם, שזה ניסיון של הרשויות ברוסיה לבחון את עוצמת המחאה ועד כמה כוח הוא מחזיק באמת. ואז כשהגיע הזמן למרוץ לראשות עיריית מוסקבה, קרה משהו מאוד לא צפוי.

ד"ר שקבטור: זה הגיע למצב של גרוטסקה כשהוא הואשם בשחיתות כלשהי, הוא הורשע בזה, אבל באותו זמן הוא כבר רץ לראשות העיר מוסקבה, ורצו להריץ אותו. כלומר היה ברור שהקרמלין כן רוצה שהוא ירוץ ושהוא יפסיד. והפרקליטות עצמה ערערה על ההרשעה וביקשה לשנות את גזר הדין ממאסר למאסר על תנאי, ובצורה כזאת נבלני למעשה יכל לרוץ והוא הגיע ל… אף אחד לא יודע כמה באמת קולות הוא קיבל, אבל מדברים על יותר מ-30% כנראה.

אלעד: כן, הרשויות ברוסיה שהאשימו את נבלני לקחו צעד אחורה כדי שהוא יוכל להתמודד בבחירות לראשות עיריית מוסקבה. רשמית הוא סיים את המרוץ עם קצת יותר מ-27%, אבל לא רשמית, שמעתם, יש מי שטוען שהוא קיבל אפילו יותר. כך או כך, זה היה הרבה מעבר למה שמישהו ציפה.

ד"ר שקבטור: זוהי הצלחה בלתי רגילה, ואני חושבת שזה גם נתן לו את ה… נתן לו באמת את הדחיפה לחשוב על משהו גדול יותר. ומה שהוא התחיל לעשות זה לנסות ולארגן נוכחות פוליטית לאורכה ולרוחבה של רוסיה באזורים השונים, בערים השונות, והמחשבה שלו הייתה ששינוי אמיתי במדינה הזאת לא יכול להגיע ממוסקבה לבדה, זה חייב להיות משהו יותר אזורי. ואז בצורה כזאת למעשה הוא ניסה להפוך מאיזושהי דמות אחת ספציפית נבלני, אותו אופוזיציונר, למשהו שהוא הרבה יותר רחב, איזשהו מאבק פוליטי שהוא grassroots, שהוא ממש ככה צומח מלמטה. זה דווקא אני חושבת שזאת הייתה השפעה אמריקאית עליו, ההבנה הזאת שזה צריך לבוא מלמטה. למרבה צער, ברוסיה זה אף פעם לא באמת הגיע מלמטה, שום מהפכה ברוסיה לא הגיעה מלמטה, וגם הפעם לא.

(מוזיקה וחסות)

אלעד: אחרי מה שאפשר להגדיר כהפסד מוצלח בבחירות לראשות עיריית מוסקבה, נבלני קיבל טעם לעוד, להתרחב, לקחת את הפעילות הפוליטית שלו מהמוניציפלי ללאומי. הוא החליט להתמודד על הנשיאות. הייתה בעיה אחת אבל, האמת שהיו כמה, אבל אם נשים בצד את פוטין, את השליטה ההרמטית של פוטין ברוסיה, את המשאבים והכוח האדיר שיש לפוטין, אם נשים בצד את כל זה, הייתה לנבלני בעיה טכנית. אחרי הערעור של הפרקליטות וההליך המשפטי נגדו, נבלני הורשה בשחיתות, ובתור עבריין מורשה, הוא בכלל לא יכול היה להתמודד על הנשיאות. אבל זה לא הפריע לו להשיק באופן רשמי קמפיין.

ד"ר שקבטור: הוא רץ לא בשביל להיבחר, אלא כדי למעשה להעביר את המסר שלו. והיו לו כל מיני קמפיינים שונים של להצביע לכל מועמד שהוא לא פוטין. הוא ניסה לעודד אנשים שיתמודדו נגד פוטין רק בשביל להיות על ה-ballot list, ולמעשה למשוך ממנו קולות. הוא עשה הרבה מאוד רעש. כמה זה היה אפקטיבי? קשה מאוד לדעת, כן? גם בגלל הזיופים, וגם בגלל שבתקופה הזאת, 2018, המדינה כבר עברה לפסים אוטוריטריים מאוד. כלומר, כמה באמת הוא עשה איזשהו הבדל מעבר לאיזו הוצאת קיטור כזאת? לא ברור. אבל הוא כן הביך, המשיך להביך את הפקידות הרוסית, בכל מיני חשיפות של יאכטות ובתים וכל מיני דברים מהסוג הזה.

אלעד: וכשהדרך הפוליטית נחסמה בפניו, אבל עם הרבה מאוד תשומת לב שהצליח לעורר, ועם תמיכה שהצליח לגרוף, נבלני המשיך את מה שהוא התחיל לעשות הרבה לפני- לחשוף שחיתויות ולהפיץ תוכן באינטרנט.

(הקלטה ברוסית: אלכסיי)

אלעד: הוא חשף קשרי הון שלטון, נכסים של פוליטיקאים במיליארדים. הוא חשף פרטים על חיים ראוותניים של ילדים של פוליטיקאים. הוא גרף מיליונים ועשרות מיליונים של צפיות.

ד"ר שקבטור: אני חושבת שהוא אולי קצת עלה מדרגה בגלל הנראות שלו. כלומר, אם לפני זה זה היה בלוגר שככה מפרסם דברים פה ושם, אז היה הרבה יותר משקל למה שהוא עשה. האולימפיאדה בסוצ'י, שהוא חשף שחיתויות מטורפות, שהיו קשורות לכל מיני חוזה רכש שם. אז תמיד היה משהו. תמיד היה… ומרוב שהיו לו תמיד חשיפות חדשות, בשלב מסוים הוא נחשב לפרויקט של הקרמלין, כי מאיפה יש לו את המידע הזה? מצד אחד ומצד שני, איך זה שעם כל המידע הזה הוא עדיין בחיים? כמו שאוהבים להגיד ברוסיה. אז היה קצת לא ברור מי נותן לו להתבטא בצורה כזאת ולמה? אבל זה המשיך.

אלעד: כן, היו כאלה קונספירציות, שנבלני הוא בכלל פעיל של הקרמלין, הדרך של פוטין לסגור חשבון עם אנשים שלא באים לו בטוב, ואיך שהוא פתאום יוצאות עדויות על שחיתות מצידם. אבל נבלני פרסם סרטון מביך גם על פוטין, על ארמון בשווי יותר ממיליארד דולר שלכאורה שייך לפוטין, ארמון שהוא יותר גדול מעיר. ובכל מקרה, גם אלו שעדיין חשבו או האמינו בקונספירציה הזו, גם הם נתקלו בקיר המציאות באוגוסט 2020. זה קרה בנמל תעופה רוסי בטיסה, שנבלני היה אחד מנוסעיה.

ד"ר שקבטור: אז למעשה הוא טס מתומסק לאומסק ברוסיה, שתי ערים, במסגרת אותה פעילות פוליטית אזורית שהוא עסק בה. הרגיש לא טוב בשלב מסוים. המטוס הונחת, שזה כנראה בדיעבד הציל את חייו. הוא עבר מיד לבית חולים, והרופאים נאבקו על חייו. אשתו במכתב פתוח ביקשה להעביר אותו לגרמניה כדי לקבל טיפול רפואי. הוא עבר לגרמניה ב… הוא היה כולו ארוז, זה היה נראה כמו סוג של קבר מרוב שהוא היה רדיואקטיבי. זאת אומרת, זה תמונות מטורפות של איך העבירו אותו ואי אפשר היה להתקרב אליו. הוא היה כמה שבועות ב-coma, וכשהוא התעורר בגרמניה לקח לו חודשים, לדעתי לפחות חצי שנה, להתאושש. בעודו בגרמניה, וזה כבר הופך את הסיפור שלו לאיזה משהו ככה של סרטי… אקשן, הוא ביחד עם עיתונאי מבולגריה, הצליח בצורה די מדהימה, להגיע לאותו אדם שלמעשה היה אחראי על ההרעלה שלו בשירותים החשאיים ברוסיה. הוא פשוט התקשר אליו.

(הקלטה של השיחה ברוסית)

ד"ר שקבטור: והקול של נבלני הוא מאוד היה ככה מוכר, אבל אותו אדם לא זיהה אותו, והוא ניהל איתו שיחה שלמה. הוא הציג את עצמו בתור סוכן של השירותים החשאיים שצריך לכתוב איזשהו דיווח על אותו ניסיון להרעיל את נבלני. כלומר, הוא איכשהו הצליח להציג את עצמו בצורה שנשמעה מספיק משכנעת, ואותו סוכן שנבלני דיבר איתו פשוט סיפר שלב אחרי שלב איך הוא הרעיל אותו…

(הקלטה של השיחה ברוסית)

ד"ר שקבטור: עכשיו הוא שם למעשה את הרעל על החלק הפנימי של התחתונים שלו, כל זה לפרטי פרטים, נבלני מנהל את השיחה, כמובן כל זה על היוטיוב וקיבל מיליוני צפיות, וזה גם כמובן תרם לאותה פרסונה חדשותית ומאוד פתוחה שנבלני ניסה לקדם. ואז השאלה הגדולה הייתה מה קורה הלאה? האם הוא חוזר?

אלעד: העובדה שנבלני בכלל הגיע לגרמניה לא מובנת מאליה, הקרמלין אישר את ההעברה שלו לשם, במצב של coma, לטיפול בגרמניה. שם אמרו שנמצאו בגופו שרידים של נוביצ'וק, אותו רעלן שהוא מאוד פופולרי של סוכנות הביון הרוסית, אבל הדבר שהיה אפילו פחות מובן מאליו מזה, זה שנבלני יחזור מגרמניה בחזרה לרוסיה.

ד"ר שקבטור: היה ברור שאם הוא יחזור, הוא כנראה ייכנס לכלא, והוא חזר. הוא טס ביחד עם אשתו, הוא עשה מזה אירוע שלם, הוא פירסם חודש מראש שהוא קנה כרטיס וכתב בדיוק מה הטיסה ואמר שיחכו לו. כלומר, עשה מזה באמת אירוע מאוד מאוד משמעותי של גיבור שחוזר כדי להמשיך להילחם. אני מניחה ש… הוא אמר שהוא הרגיש שהוא צריך להיות נאמן לערכים שלו, ולהישאר בגרמניה זה למעשה לבגוד בכל אותם דברים שהוא ניסה לקדם לאורך כל חייו, לאורך הקריירה שלו. אני חושבת שהוא גם חשב שהוא יהיה לא רלוונטי, אם הוא יישאר בגרמניה, וכמובן שהקרמלין היה מצייר אותו ככזה, היה הופך אותו לכזה, כלומר, מי אתה בכלל לשבת בגרמניה ולבקר את מה שקורה כאן? אתה מאבד את הלגיטימציה ואת הרלוונטיות בצורה כזאת.

אלעד: נבלני ידע לייצר אירועים תקשורתיים, וגם כאן, על הטיסה שלו בחזרה לרוסיה, היו איתו עשרות עיתונאים. באוויר התקבלה לפתע ההודעה, המטוס נאלץ לסטות ולנחות בנמל תעופה חלופי, ושם כבר חיכו לנבלני שוטרים, שמיד לקחו אותו למעצר.

ד"ר שקבטור: הסיבה הפורמלית למעצר הראשון שלו, בעודו יצא מה… יצא מהטיסה, הייתה שבגלל אותו מאסר על תנאי שדיברנו עליו, במסגרת המאסר על תנאי, הוא היה צריך כל שבועיים להגיע לתחנת משטרה ולהירשם. בגלל שהיה בטיפול בגרמניה, לא הגיע ולא נרשם. אז המאסר על תנאי למעשה הפך למאסר בפועל, ומשם כבר היו עוד כל מיני תיקים שהתווספו, אחד מהם היה אישום באקסטרימיזם, טרוריזם, ומאז למעשה התחיל העינוי שלו בכלא.

אלעד: לא רק מנהיגים, ומיליוני אנשים ברחבי העולם, הבינו שיש כאן משהו לא הגיוני. לעצור ולשפוט את נבלני כי לא התייצב בתחנת משטרה בזמן שהוא עבר, באישור הקרמלין, טיפולים בגרמניה, והיה ב-coma! גם רוסים רבים הבינו שזה מאוד לא הגיוני, ויצאו לרחובות.

(הקלטה: הפגנה)

אלעד: במשך כמה שבועות תומכיו של נבלני ומתנגדיו של פוטין הפגינו, אבל היד הקשה של המשטרה, המעצרים ההמוניים וגם מזג האוויר הקר מאוד גרמו למחאות לדעוך. ובינתיים נבלני התחיל לרצות עונש מאסר אחד שהיה במקור כבר אמור להסתיים, אלא שעל אותו עונש הוא הואשם בעוד ועוד עבירות, ומה שהתחיל כמאסר של שנתיים וחצי תפח לעונש של 19 שנים.

ד"ר שקבטור: ומה שמעניין זה שהוא, בתור עורך דין, ניסה לתבוע את בתי הכליאה שהוא שהה בהם, על כל דבר אפשרי, על כל הפרה אפשרית, ורוסיה, עם זה שהיא דיקטטורה, היא גם מאוד לגליסטית, כלומר יש כללים וחוקים ותקנות לכל דבר אפשרי. וכמשפטן הוא ניסה לנצל את זה, ולמעשה, חלק ניכר מאוד מזמנו בילה בלנסות לתבוע על זה שלא נותנים לו כלי כתיבה, על זה שהוחזק רוב הזמן בתנאי בידוד, ולמשל, יש אבק והוא לא יכול לנשום, אז על כל דבר כזה זה היה עוד התדיינות ועוד הזדמנות בשבילו לצאת ולהתבטא. ולאט לאט סגרו לו את האפשרויות האלה, הוא היה ללא פגישות עם המשפחה, ללא טלפונים, יכל להיפגש רק עם עורך דין, בשלב מסוים, גם לא נתנו לו להעביר מסמכים. עם כל סעיפי אישום שהתווספו, גם לא נתנו לו להתגונן, מאחר שכאמור לא נתנו להיפגש עם עורכי דין, גם עורכי דין שלו לאט לאט התחילו להיכנס לכלא, ולמעשה זה הלך והפך להיות יותר ויותר צר, למעשה כל אפיק תקשורת איתו.

אלעד: כמה חודשים כאלה עברו, בעולם גבר הלחץ לשחרר את נבלני, אבל הקרמלין המשיך לסרב. התנועה שנבלני הקים למלחמה בשחיתות הוצאה מחוץ לחוק ברוסיה, בני משפחתו נעצרו בשל עידוד הפגנות, ובקצה השני של העולם בכלל, סרט דוקומנטרי שנעשה על אלכסיי נבלני זכה בפרס האוסקר.

הקלטה באנגלית מטקס האוסקר: "Thank you to the Academy, I would like to dedicate this award to Navalny, to all political prisoners around the world. Alexei, the world has not forgotten your vital message to us all, we can not, we mustn't be afraid…"

אלעד: ואז, כשהוא אחד האנשים המוכרים והמדוברים בעולם, בדצמבר 2023 הודיע דובר הקרמלין שאלכסיי נבלני נעלם.

ד"ר שקבטור: אף אחד לא ידע מה קורה איתו, הוא לא היה באותו מתקן כליאה באזור ולדימירסקי, שהוחזק בו במשך התקופה האחרונה. לקח בערך שלושה שבועות למצוא אותו, והוא אותר באותו מתקן כליאה שבו הוא מת, נהרג, צפונה לחוג הארקטי. ולא רק אגב, שהוחזק בבידוד בכל המקומות האלה, אלא גם מי שהיה כלוא באותם מקומות ביחד איתו, דיבר על זה שאסרו עליהם לדבר איתו, אסרו עליהם להסתכל עליו, כלומר, גם אם זה לצאת לחצר, אז הוא תמיד עשה את זה לבד. אז העינוי המתמשך הזה, הוא שרד אותו, כל התקופה הארוכה הזאת עד לשבוע שעבר.

(מוזיקה)

אלעד: ברוסיה אמרו שהמוות של נבלני טבעי. היו בהתחלה כל מיני הסברים שיצאו משם ובסוף נאמר לאמא שלו שסיבת המוות היא sudden death syndrome, מוות פתאומי. לפי החוק ברוסיה, הרשויות יכולות לשמור את הגופה עד שבועיים, ואחרי כל מה ששמעתם, אני מניח שגם אתם, כמו רבים אחרים, מבינים שכן אולי מוות פתאומי היה כאן, אבל מוות טבעי? בכלל לא בטוח. ובעקבות המוות שלו, יש אצבע מאשימה שמופנית עכשיו כלפי פוטין, שגם אם הוא לא ממש הורה שיחסלו את נבלני, הוא ללא ספק תרם לנסיבות שהובילו למותו.

ד"ר שקבטור: לעשות דבר כזה חודש לפני הבחירות, זה להגיד, אני לא רואה אף אחד ממטר, ואני עושה מה שבא לי, ואני לא מפחד מאף אחד, ואף אחד לא יצא לרחובות, ואני אנצח, והוא באמת ינצח, גם בלי זיופים. והמעצרים שהיו מאז שנבלני מת, היו קשוחים, אבל הם לא היו המוניים, כלומר, אנשים באמת, לא היה איזה מפגן שאי אפשר היה לעמוד בו. ונבלני עצמו, כששאלו אותו מה הדבר היחיד שיכול לשנות ברוסיה? הוא אמר, רק אם תהיה יציאה מסיבית לרחובות, כשלאנשים פשוט לא יהיה אכפת, וזה מאוד רחוק מזה. אז באמת יצאו ברוסיה אנשים לכל מיני כיכרות, והניחו פרחים, אבל זה מינורי, מאוד מינורי, ואם זה כן היה מכוון, אני מניחה שזה היה סוג של מפגן כוח, כדי באמת להראות שאין שום דבר שיכול לו, ושבסופו של דבר גם בהקשר של המלחמה וגם בהקשר של הסנקציות, הזמן הוא לטובתו, ושום דבר לא באמת יכול להכריע או להכניע אותו.

אלעד: או כמו בהרבה צמתים בסיפור חייו של אלכסיי נבלני, גם עם מותו שוב עולה השאלה- מה הלאה? מי יהיה יורש אם בכלל יהיה יורש? ומי אחרי אלכסיי נבלני יוכרז כמנהיג האופוזיציה לפוטין?

ד"ר שקבטור: אשתו אמרה שהיא… היא התראיינה ואמרה שהיא תמשיך את הפעילות שלו. קשה לדעת. היא גם… היא לא… היא אף פעם לא הייתה, יוליה נבלני, היא אף פעם לא הייתה דמות ציבורית, והיא נטולת הכריזמה שלו, אבל יותר מזה פשוט אין פלטפורמה, ואין למעשה אף אחד שימשיך. זה תחושה של ואקום, כלומר אין אף שם שעולה, אפילו שלא משתווה לנבלני, אפילו באיזשהו פוטנציאל כדי לאתגר את המערכת הקיימת. זה דבר שכאמור לא בטוח עד כמה נבלני עצמו יכל לשחק את התפקיד הזה, אבל בלעדיו אין אף אחד שאפילו אפשר לחשוב עליו.

(מוזיקה)

אלעד: דוקטור ג'ניפר שקבטור, תודה.

ד"ר שקבטור: תודה רבה.

אלעד: וזה היה ״אחד ביום״ של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו ״אחד ביום״, הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דני נודלמן, שירה הראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו. אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Comments


bottom of page