אחד ביום - מאחורי עסקת הגז הגדולה

בשבוע שעבר ראש הממשלה נתניהו אישר עסקה שבמסגרתה גז טבעי ישראלי יימכר למצרים תמורת עשרות מיליארדי דולרים. זאת עסקה מורכבת כי מצד אחד מדובר בהרבה מאוד כסף שנכנס לישראל, ומצד שני יש שמזהירים שהיא גם מעמידה בסיכון את הביטחון האנרגטי שלנו. אבל הסיפור כאן רחב יותר מהכלכלה שלנו ואפילו מהיחסים בין ירושלים לקהיר, כי מאחורי העסקה הזאת עומדים גם אינטרסים אמריקאיים, קטאריים, אירופיים ואפילו רוסיים. אז הפעם אנחנו עם כתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק ועם ד"ר גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, על עסקת הגז בין ישראל למצרים.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום ראשון, 21 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏הפתיחים האלה שאני כותב בפרקים של "אחד ביום", מושקעת בהם לא מעט מחשבה. לא פעם יש ניסיון למצוא אנקדוטה שקשורה לנושא שאנחנו מדברים עליו, למצוא קישור ספק מתוחכם, למצוא משהו. נגיד, אני מאוד אשתדל לא לפתוח פרק בסגנון: "חנוכה עכשיו, חג האורות, אתם יודעים מה עוד מביא אור? גז טבעי".

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "היום אנחנו בנר הרביעי של חנוכה, וביום הזה הבאנו פך שמן נוסף לעם ישראל, אבל הפעם הלהבה תבער לא רק לשמונה ימים אלא לעשרות שנים קדימה. חג אורים שמח אזרחי ישראל. [מוזיקת רקע] היום אישרתי את עסקת הגז הגדולה בתולדות ישראל. היקף העסקה עומד על 112 מיליארד שקלים."

‏אלעד: נו מה? אני רציתי לספר לכם כאן על מלך פרס במאה הראשונה לספירה, שברק היכה במקרה, בנקודה שבה היה מצבור גז טבעי, ויצר להבת אש שלא כבתה. המלך הסתכל, והחליט לבנות בנקודה הזו מטבח, כדי לפחות לרתום את אש התמיד לבישול. אם הייתי יודע שאפשר פשוט להגיד משהו כמו: "חנוכה, גז טבעי", זה היה חוסך לכולנו המון המון זמן. בכל אופן, ראש הממשלה נתניהו אישר בשבוע שעבר עסקה שבמסגרתה גז טבעי ישראלי יימכר למצרים תמורת עשרות מיליארדי דולרים. בהצהרה מוקלטת נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן חגגו את ההסכם.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "העסקה הזאת מאוד מחזקת את מעמדה של ישראל כמעצמת אנרגיה אזורית, והיא תורמת ליציבות באזורנו. אבל לפני הכל העסקה הזאת מחייבת את החברות למכור גז במחיר טוב לכם, אזרחי ישראל."

‏אלעד: אלא שמעבר לחוסר המעוף והיצירתיות בפתיח של ראש הממשלה, נשמעה גם ביקורת אמיתית מהותית על עסקת הענק הזו של גז ישראלי תמורת דולרים מצריים. זו עסקה מורכבת. היא מורכבת כי מאחוריה יש לא רק אינטרסים ישראליים ומצריים. מאחוריה אפשר למצוא את ארצות הברית, את קטאר, את אירופה, את רוסיה. זו עסקה שהיא הרבה הרבה יותר גדולה מאשר רק החלק הפצפון שלנו במזרח התיכון. אז הפעם כתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק ודוקטור גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, ידברו איתנו על עסקת הגז בין ישראל למצרים, ולא פחות חשוב, על כל האינטרסים השונים שזורמים בצינורות שלה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏עסקת הגז ההיסטורית, הגדולה בתולדות ישראל, זו שתספק גז ישראלי למצרים במיליארדים. הכל נכון לעסקה שאושרה בשבוע שעבר, אבל הכל היה נכון גם לפני שבע שנים, פברואר 2018, כשנסגרה עסקת הגז ישראל-מצרים בפעם הראשונה.

‏ד"ר לרון: נכון אנחנו כבר מייצאים כ-10 מיליארד מטר מעוקב של גז לשנה למצרים.

‏אלעד: זהו, אז הסכם 2025 הוא בעצם הרחבה, הגדלה משמעותית של ההסכם ההוא מ-2018. אם אנחנו מייצאים עד עכשיו 10 מיליארד, בהסכם החדש נייצא סביב 16 מיליארד מטר מעוקב. צינור חדש ייבנה למטרה הזאת, "צינור ניצנה", והמון גז מישראל יזרום דרומה, למצרים. זה big deal, תרתי משמע.

‏ד"ר לרון: בהחלט, בגלל זה זה כותרות.

‏אלעד: יפה, אבל דוקטור גיא לרון כאן כדי שבכל זאת נוכל להיכנס לתוך הכותרות, ובראשן השאלה הבסיסית - למה מצרים צריכה בכלל גז מישראל?

‏ד"ר לרון: זה ממש סיפור מעניין [מחייך]. קודם כל אם יורשה לי, אני היסטוריון, אז יש את האירוניה של ההיסטוריה שפעם אנחנו היינו תלויים במצרים. ושתדע לך שמנחם בגין כמעט לא חתם על הסכם השלום עם מצרים ב-1979, כי הוא רצה שיהיה סעיף בהסכם שיכריח את מצרים למכור לנו כמות מסוימת של נפט כל שנה, כי התחנות חשמל רצו פה על נפט פעם. ואחרי זה היינו תלויים במצרים לאספקת גז עד בערך 2012, ועכשיו זה הפוך. עכשיו מצרים תלויה בנו. ההערכות הן שמשהו כמו 15-20% מהגז שמצרים שורפת כדי להפיק את החשמל שלה זה גז ישראלי. בערך חצי ממה שמצרים מקבלת מישראל היא משתמשת לצרכים שלה, חצי מנזילה ומייצאת לאירופה.

‏אלעד: אז עד עכשיו מצרים רכשה גז ישראלי ובעזרתו ייצרה חשמל. אלא שעכשיו מצרים צריכה יותר גז ישראלי, כי מצרים צריכה יותר חשמל.

‏ד"ר לרון: מ-23', ועוד יותר מאז 2024 מצרים במשבר אנרגיה. משבר אנרגיה שהוא מתווסף למשבר הכלכלי הכללי הקשה שיש במצרים [מחייך]. אז זה היה שני דברים ביחד. מצרים מפסיקה לייצא את הגז שלה, את הגז מהשדה הענק "זוהְר" שנמצא מול חופי מצרים. כי התפוקה של השדה הזה הלכה וקטנה, והצריכה במצרים הלכה ועלתה, במיוחד כשכל קיץ היו גלי חום קשים שהביאו את הטמפרטורה ל-47 מעלות. ובמציאות הזאת מצרים פשוט הפסיקה לייצא גז.

‏אלעד: המשברים שמצרים חווה הובילו אותה למציאות שבה היא לא רק צריכה גז טבעי, אלא צריכה גז טבעי יחסית זול. וזה אומר שעדיף לקבל אותו ממדינה שכנה, שיכולה להעביר את הגז הזה בצינור. אז מצרים הייתה צריכה למצוא פתרון לבעיות שלה, וזה הרקע לשיחות שהובילו להסכם שבשבוע שעבר אושר בישראל.

‏ד"ר לרון: זה סוף של תהליך שבמהלכו היו הפסקות חשמל נרחבות במצרים, למשל בשנה שעברה. ומצרים יזמה את הפנייה הזאת, ל… בעיקר לשברון, שברון זה הגורם הפעיל במשא ומתן, כדי לייבא ממנה עוד גז, שזה המהלך הכלכלי הכי הגיוני מבחינתה של מצרים, בהתחשב במצוקה שנקלעה אליה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: שברון, תאגיד האנרגיה האמריקני, זו חברה ששווה כמעט 300 מיליארד דולר. זו חברת ענק והיא חלק מכמה חברות שמחזיקות במשותף את "מאגר לווייתן". שברון היא זו שמפעילה את המאגר, ומנהלת את האספקה עבור הלקוחות. המצרים פנו לשברון. שברון ניהלה עם המצרים משא ומתן, אבל בסוף, לפי ההסכם של שברון מול ישראל, כל עסקה שקשורה למאגרים הישראלים תהיה חייבת לקבל את אישור הממשלה בישראל. שברון והחברות במצרים הגיעו לסיכום ביניהן כבר בחודש אוגוסט, אבל מאז ישראל לא ממש מיהרה לאשר אותו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: אם אני מבין נכון את מסיבת העיתונאים של נתניהו, שבה הוא… כן, הוא היה מין קצת פרשן, וכיסה בעצמו את ההיסטוריה של המשא ומתן, הוא אמר: "משרד האנרגיה נלחם כדי לשפר את התנאים שיהיו בהסכם".

‏[הקלטה]

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני מבקש להודות לך, שר האנרגיה אלי כהן."

‏שר האנרגיה, אלי כהן: "תודה, ראש הממשלה."

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אתה התעקשת, נלחמת במשא ומתן מאוד מייגע ומאוד תקיף מצידנו, ואני רוצה להודות גם לצוות שלך לכל מי שתרם את חלקו."

‏ד"ר לרון: זאת אומרת, אנחנו יודעים במה… גם נתניהו וגם התדרוכים לעיתונות התגאו בהסכם החדש שנוצר, וזה יכולת של… מ-2023, של ממשלת ישראל, להודיע על הגבלות בייצוא הגז. זה הוזכר כמשהו שהושג כתוצאה מהמשא ומתן התקיף שממשלת ישראל ניהלה, והשני, איזושהי הבטחה של שברון שהמחיר ליחידה לא יעלה על 4.7 דולר. זאת אומרת איזושהי ערבות ביחס למחיר שהוא לא יעלה כתוצאה מהייצוא.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: היו בעיות בהסכם המקורי, וישראל, שמחזיקה בזכות וטו, דרשה שיפורים. שתי הנקודות האלה שדוקטור לרון מדבר עליהן, למשל, הן נקודות מאוד חשובות. ישראל התעקשה על המנגנון שיאפשר לה אחרי שבע שנים לומר לשברון: "היי, אנחנו צריכים יותר גז לעצמנו עכשיו, אז תקטינו או תעצרו את הייצוא למצרים". וגם הדרישה לתקרה של המחיר שבישראל משלמים על הגז, הכל נועד להבטיח שהייצוא למצרים לא יפגע בסוף בישראל ובצרכנים הישראלים. אלא שלמרות המשא ומתן, ולמרות שישראל אישרה בשבוע שעבר את ההסכם, עדיין יש ביקורת, עדיין יש את מי שטוענים שההסכם לא מספיק טוב.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שלום עמליה דואק.

‏עמליה: שלום אלעד.

‏אלעד: זה די ברור מהנקודות שראש הממשלה ושר האנרגיה ציינו, שהושגו במשא ומתן, שהם כבר מנסים לענות לביקורת המרכזית שנשמעת נגד ההסכם, והביקורת הזו היא שאנחנו מוכרים גז שנצטרך לעצמנו. אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל בעתיד.

‏עמליה: אז כאן מגיע גם החשש, באופן כללי, שייצוא מוגבר למצרים יפגע בעתודות הגז למשק כאן בישראל, וזה יגרור בשרשור עלייה בתעריף החשמל. יש כאן נקודה בסיסית שצריך להכיר: 70% מהחשמל בישראל מופק מגז. על פי הערכות, מאגרי הגז שהתגלו בארץ מספיקים לכ-20 שנות צריכה. זה הכל. והחשש הוא, שאם אנחנו מוציאים גז בסיטונות החוצה, פשוט לא יישאר מספיק לאזרחים, וזה יוביל, מטבע הדברים, לעלייה במחיר החשמל, כי אין מספיק תחרות כאן בתוך המשק הישראלי. מוציאים הרבה גז החוצה, אנחנו נשארים עם פחות גז, ועלייה במחיר החשמל. אז לפי ההצהרות, ההסכם הזה כולל איזשהו סעיף שבמסגרתו בשלב מסוים ישראל תוכל להגיד: "עד כאן, אני צריכה לתעדף את המשק הישראלי". כאמור, עדיין לא ראינו את ההסכם עצמו, ולכן קצת קשה להתבסס כרגע רק על ההבטחה שמבטיחים כאן עתיד אנרגטי מספיק טוב לאזרחי מדינת ישראל. והחשש המרכזי הוא שההסכם לא מעגן את זה בצורה מספיק טובה ומספיק מובהקת. אז הביקורת המרכזית שאני שומעת בהיבט הזה, זה: "למה לייצא כל כך הרבה גז ולא לשמור את העתודות כאן לטובת המשק הישראלי?", כשכבר ראינו, וודאי ו-וודאי, אלעד, בשנתיים האחרונות, עד כמה כשאנחנו מתבססים על כלכלות אחרות באזור אנחנו עלולים מאוד להיפגע.

‏אלעד: אוקיי, אז יש תשובות אפשריות לזה. כלומר יש כמה. ראש הממשלה נתן את חלקן כבר בהצהרה שלו, שוב, כדי לנסות אולי לענות מראש למבקרים. כי נתניהו דיבר על זה שחברות אנרגיה ימשיכו לחפש וימצאו עוד גז בטריטוריה של ישראל, והוא אמר עוד דבר: "כי אנחנו כן נותנים גז, אבל אנחנו מקבלים בתמורה המון המון כסף".

‏עמליה: כן, ממה שאנחנו מבינים, נכון לעכשיו, מדברים על עסקה בהיקף של 112 מיליארד שקלים, שבמסגרתו ישראל מייצאת גז מ"מאגר לווייתן", ונתניהו מבטיח שמתוך הסכום האדיר הזה 58 מיליארד שקלים ייכנסו לקופת המדינה. עכשיו, זה סכום אדיר, זה כסף שאמור ללכת לטובת האזרחים. כאן כבר אני שומעת את הכוכבית הראשונה. ניקח כדוגמה את מה שקרה ב-2015. אז הבטיחו שייכנסו לישראל 20 מיליארד שקל הכנסות ממכירת גז עד שנת 2024. עכשיו אנחנו יכולים לבחון את זה בדיעבד, ואנחנו יודעים שבפועל נכנסו רק כ-5 מיליארד שקלים. אז האם הפעם אנחנו יכולים לבנות על הבטחה ל-58 מיליארד שקלים? אנחנו נגלה עם הזמן, אבל כבר כאן שמים כוכבית גדולה על עצם ההבטחה הזו של סכומים אדירים למשק.

‏אלעד: שנייה, תסבירי לי אבל, איך נוצר הפער בין ההבטחה לבין ההכנסות בפועל?

‏עמליה: אז הטענה שמעלים גופים שעוקבים מאוד מקרוב אחרי מה שקורה במשק הגז, כמו למשל "לובי 99", זה שב-2015 הייתה הסתכלות מאוד אופטימית על כמה חברות הגז באמת יכניסו חזרה ל"קרן העושר", לכסף הזה שאמור היה ללכת אחרי זה חזרה לאזרחים. דיברו בהתחלה על סכומים מאוד גבוהים, ואז, עם הזמן, החברות קיבלו, לכאורה, הטבות מס מפליגות, וכתוצאה מכך, בפועל, הכספים שחזרו חזרה לאזרחים היו נמוכים בהרבה. אז זה הפער המרכזי שמסבירים שם, יחד עם עוד אולי כמה פערים של ציפיות, שהיו קצת אופטימיות מדי לפני עשור.

‏אלעד: זהו, וכאן נכנס הטיעון המרכזי של תומכי ההסכם, שראש הממשלה ביניהם, והתשובה שלהם לביקורת. הרי יש בהסכם מימד שלם שאי אפשר באמת לכמת במספרים. העובדה שישראל תספק עוד גז למצרים, גז שאולי יגיע גם לאירופה, זה, יחד עם הגז שאנחנו מספקים לירדן - יש בעניין הזה תועלת אסטרטגית, מדינית, אזורית, בינלאומית אדירה. לישראל, בסוף, גם אין אינטרס שיהיה משבר כלכלי וחברתי ממש על הגבול שלנו במצרים, וראינו תוך כדי המלחמה, גם ביום שאחריה - ישראל צריכה לשמור על יחסים טובים עם מצרים, כי למצרים יש תפקיד מאוד מרכזי בעתיד הרצועה.

‏עמליה: אני מסכימה איתך לגמרי. אני גם חושבת שבסוף יש לישראל אינטרס למצב את עצמה כמי שהיא באמת ספקית אנרגיה כאן באזור. יש לזה הרבה כוח, מעבר, כמובן, לחשיבות הגיאופוליטית של היחסים מול מצרים, והידוק היחסים שם אל מול האפשרות שהטורקים יחזקו את הדומיננטיות שלהם באזור. אני כן מאוד מבינה את הביקורת שאומרת: "הרי במשך חודשים העסקה הזו הייתה על השולחן, וישראל לא לקחה אותה, בין היתר בגלל שניסו להתמקח בדיוק על הנקודה הזו, של מה יהיו העתודות שישארו לציבור הישראלי, ומה יהיו ההגנות שיגנו על הציבור הישראלי אם נקלע למצב חירום. ואנחנו, מעבר כרגע להבטחות שאנחנו שומעים מהפוליטיקאים, עוד לא ראינו את המסמך שבו הדבר הזה מעוגן". עכשיו, אם יש עיגון טוב, ובאמת ישראל יכולה בכל רגע להטיל וטו, אז יכול להיות שגם גורמי המקצוע יגידו שזה בסדר גמור, וזה גם מאפשר לישראל להפוך להיות מיני מעצמה אנרגטית אזורית, גם לקבל כסף, וגם לעצור את כל העסק אם הוא לא מתאים לה בשלב מסוים. החשש שאני שומעת מגורמי מקצוע זה שהקונסטלציה שהרגע תיארתי, לא לחלוטין מתיישבת עם כל האינטרסים של כל השחקנים. גם מצרים רוצה ודאות, גם שברון האמריקנית רוצה ודאות, ולכן לא ברור עד כמה ישראל באמת קיבלה את כל האינטרסים שהיא רצתה לשמור עליהם. אנחנו נצטרך לראות את המסמך עצמו, ולראות איך בדיוק זה מעוגן, ועד כמה באמת שומרים על האינטרסים שלנו בתוך זה.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: לצד החגיגה על אישור הסכם הגז, או ליתר דיוק, עוד הסכם גז בין ישראל לבין מצרים, נשמעה גם ביקורת. יש לא מעט שאלות שעולות מההסכם. מאגרי הגז הטבעי הולכים ונגמרים, ואם אתה מוכר גז לאחרים, באופן טבעי זה יבוא על חשבונך. וכאן הופכת לרלוונטית השאלה: "כמה גז מעבירים לאחרים?". אם כמות הגז הישראלי שתגיע למצרים היא משמעותית ביחס למה שיש לנו, ואולי מדובר ב-peanuts, כמות קטנה שאין לנו באמת בעיה לייצא.

‏ד"ר לרון: אז לדעת מומחי האנרגיה זה לא peanuts. זאת אומרת, זה מקצר את משך חייו של המאגר הגדול הזה "לווייתן", ואנחנו יכולים להיות במצב שאו באמצע העשור הבא או בסופו, תלוי איך אתה מעריך את זה, אנחנו, ישראל, נהיה במצב שנצטרך לייבא אנרגיה.

‏אלעד: זהו, שיש כל כך הרבה סימני שאלה, שכרגע באמת קשה לדעת מי צודק ועד כמה. ההסכם מסתכל קדימה לטווח ארוך עד 2040. הוא גם מאוד תלוי בתנאי שוק שיכולים להשתנות כל הזמן. למשל, הוויכוח על העצמאות האנרגטית של ישראל, על עתודות גז שיישארו או לא יישארו - זה מאוד תלוי בשאלה אם, כמו שראש הממשלה אמר, יימצאו עוד גז בשטח שלנו.

‏ד"ר לרון: בוא, בוא נגיד ביושר - זה לא ברור שיש עוד גז, אלעד. זאת אומרת, הערכה של גיאולוגים זה שכרגע אין אזורים מבטיחים לחיפוש מבחינת הגיאולוגיה שלהם במים הטריטוריאליים הישראלים. having said that, יכול להיות שבעתיד, עוד עשור, תתגלה טכנולוגיה טובה יותר כדי להוציא גז ונפט מהים. וזה לא רק משאלת לב אלא כ… אני היס… אני רואה בעצמי היסטוריון של האנרגיה, זה מה שקרה בהיסטוריה של הנפט. כל איזה 10-20 שנה היו נבואות על זה שזה הולך להיגמר, [מוזיקת רקע] ואז הגיעה עוד טכנולוגיה. פעם לא ידענו למשל, ש… כן, אנחנו האנושות, נוכל להוציא גז ונפט מתוך הים. זה התפתחות חדשה. ככה שלהגיד, כרגע, בטכנולוגיות הנראות לעין, לא ברור שנמצא מאגר כל כך גדול כמו "לווייתן", אבל זה לא מן הנמנע שכן, בעתיד, אולי עוד עשור-שניים כן יימצאו בשיטות חדשות עוד מאגרי אנרגיה בשטחה של ישראל או בשטח הימי שלה.

‏אלעד: עכשיו תראו, עשיתי משהו שהוא קצת לא פייר, כי נכנסתי איתכם לדיונים על בעד ועל נגד על עתודות גז ומחיר מקסימלי והיחסים הגיאופוליטיים שלנו עם מצרים, וכל הדבר הזה הוא מאוד חשוב, אבל לא בטוח שהוא ממש רלוונטי. ישראל ניהלה משא ומתן מחודש אוגוסט כדי לשפר תנאים בהסכם. אבל בסוף, לפי מעט דיווחים, ההחלטה לאשר את ההסכם לא התקבלה בישראל כי המגעים הבשילו, מבחינתנו הוא מושלם. בסוף ההחלטה לאשר את העסקה התקבלה אחרי, וכנראה שבעקבות, לחץ כבד מצד ארצות הברית. לארצות הברית יש לא מעט אינטרסים שהעסקה הזו כבר תצא לפועל. ארצות הברית, או ליתר דיוק הנשיא טראמפ, רצה לארגן פסגה משותפת עם נתניהו וא-סיסי. אבל לפי דיווחים, הנשיא המצרי אמר שאם אין אישור ישראלי להסכם הגז לא תהיה פסגה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: אז אם נהיה אמריקאים נגיד שהעסקה הזאת Is the perfect trifecta. אוקיי? היא משיגה שלושה דברים בו-זמנית. אחד, במישור הטקטי הצר היא מאפשרת פסגה של נתניהו עם טראמפ והנשיא המצרי א-סיסי במאר-א-לאגו, שזה, טראמפ בתור חובב של הזדמנויות צילום, בוודאי, כן, מלקק את השפתיים כשהוא חושב על האירוע הזה [מחייך], והוא יוכל להראות לציבור האמריקאי איך הוא מהווה הדיפלומט מספר אחד של ארצות הברית בזירה העולמית, והוא משכין שלום במזרח התיכון. אוקיי? The best deal, the greatest deal, אתה יכול רק לדמיין איך הוא ישווק את זה. אז מצרים העמידה כתנאי לפסגה הזאת, שישראל תאשר את העסקה עם שברון. אוקיי? אז אין אישור - אין דיל, אין פסגה. אז זה במישור הטקטי הצר.

‏אלעד: גם עכשיו, למרות שההסכם אושר, עדיין לא בטוח שפסגה משולשת כזו אכן תקרה. במצרים הבהירו בשבוע שעבר שההסכם מבחינתם הוא עניין מסחרי נטו, לא מדיני ולא פוליטי. אבל ברשימת שלושת האינטרסים של ארצות הברית זה היה רק אינטרס אחד.

‏ד"ר לרון: במישור האסטרטגי יש את העניין של המלחמה באוקראינה, ואת המאמץ האמריקאי לגמול את אירופה מהגז הרוסי באמצעים שונים. גם בגלל לחץ אמריקאי, גם בגלל פעולות של האיחוד האירופאי, אירופה הורידה דרמטית את התלות שלה בגז רוסי, ואנחנו הגענו למשהו שרוסיה מספקת היום רק כ-10% עד 13% מצריכת הגז באירופה, כשהמגמה היא להפסיק לחלוטין לייבא גז רוסי ב-2027. ישראל לא יכולה לספק את כל הצריכה האירופאית, נכון, אבל היא מספקת חלק קטן, והיא חלק מה… כן, התשבץ, שמה שממלא בו את הצריכה, צריכת הגז האירופאית, זה גם ארצות הברית, זה גם קטאר, אבל גם ישראל. עכשיו, וזה חשוב - כל עוד ישראל לא מגדילה את כמויות ייצוא הגז שלה למצרים, מצרים משתמשת ברוב הגז הישראלי לצרכיה שלה. היא הפסיקה בשנה האחרונה לייצא גז לאירופה, בגלל שהיא צריכה את הגז הזה בשבילה. ברגע שישראל תגדיל את ייצוא הגז שלה, מצרים תוכל גם להגדיל את ייצוא הגז לאירופה. אוקיי? תחשוב על זה כמו פקק שנוצר במתקני ההנזלה במצרים. ההסכם יפתח את מתקני ההנזלה לייצוא מחדש.

‏אלעד: והנקודה השלישית, האינטרס האמריקני השלישי, הוא לא מדיני, הוא לא כל כך גאואסטרטגי, הוא בעיקר אינטרס כלכלי.

‏ד"ר לרון: כן. זה מאפשר לשברון לככב בתוך מסחר האנרגיה הים תיכוני, וזה חוסם אופציה שעלתה במגעים בין ממשלת מצרים לממשלת קטאר, של בניית צינור גז מקטאר, presumingly דרך ערב הסעודית למצרים, ואז קטאר הייתה מספקת 20% מצריכת הגז המצרית, למעשה מחליפה את ישראל בסל האנרגיה המצרי. אלא שבעסקה הקטארית, כן, על השולחן, זו שלא קרתה, היא… את התפקיד המרכזי הייתה ממלאת חברת האנרגיה הקטארית בבעלות ממשלת קטאר. אוקיי? ואילו בעסקה דנן, שאנחנו מדברים עליה עכשיו, ממלאת את התפקיד העיקרי חברה אמריקאית - שברון. חברת אנרגיה ענקית. אוקיי? בעזרת זה שטראמפ לחץ על ישראל, [מוזיקת רקע] הוא מוודא שמי שיקטוף את הפירות של צרכי האנרגיה המצרים, תהיה חברה אמריקאית ולא חברה קטארית.

‏אלעד: אז נדמה לי שבשלב הזה כבר הבנו שיש מחלוקת. אני מקווה שגם הבנו את המחלוקת. הבנו שבישראל כנראה גם אלו שתומכים בהסכם היו מעדיפים לשפר אותו עוד, אבל הגיע הרגע שבו האמריקנים התערבו ואמרו: "עד כאן", כי לאמריקנים יש לא מעט אינטרסים בעסקה הזו. וכרגע אפשר להמשיך לדון, להתווכח, אפשר, אבל ההסכם כבר אושר, והוא יוצא לדרך, ומכאן התקווה היא שישראל תדע לנצל אותו, ולנצל את היתרונות הברורים שלו, גם אל מול הקשיים ומול החסרונות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: אני חושב שלישראל לא הייתה ברירה אלא להיענות ללחץ האמריקאי ולצורך המצרי. אלא לחשוב על באמת איך אפשר להשתמש בשיתוף הפעולה בתחום האנרגיה, לא רק מוגבל גז, גם אנרגיות מתחדשות, וגם הס מלהזכיר, אבל משרד האנרגיה הישראלי כן הזכיר - זה אנרגיה גרעינית. איך אפשר להפוך שיתוף פעולה בתחום האנרגיה למנוף לשמירה על שלום אזורי. מכיוון שמחקרים שונים שיצאו בעולם בשנים האחרונות מצביעים על כך שצרכי האנרגיה של המזרח התיכון רק ילכו ויגדלו בשנים הקרובות, ועוד יותר, אם אתה מביא בחשבון פריסת Data Centers גם בישראל וגם ברחבי האזור. ככה שאולי כדאי לחשוב בצורה רחבה יותר על ההסכם הזה כאיזשהו אבן דרך שישראל יכולה להשתמש בו כדי לחזק את שיתוף הפעולה של מדינות באזור בנושא הבטחת הביטחון האנרגטי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: דוקטור גיא לרון תודה.

‏ד"ר לרון: תודה רבה לך אלעד.

‏אלעד: ותודה לעמליה דואק.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה