אחד ביום - החוק של שירה איסקוב
- הילית בירנבוים מדבדייב
- May 6
- 13 min read
בספטמבר 2020 הפכה שירה איסקוב בעל כורחה לסמל אחרי שבעלה תקף אותה באלימות קשה וניסה לרצוח אותה. שירה שרדה, הוא הורשע ונשלח לכלא. אבל מהר מאוד התברר לה שגם אחרי כל זה, הוא עדיין מחזיק בזכות החוקית לדרוש קשר עם בנם המשותף. זאת מציאות אבסורדית שהובילה את שירה לצאת למאבק – למענה, למען הבן שלה, ולמען נשים נוספות שנמצאות באותו מצב. אז הפעם, אנחנו עם החוק של שירה איסקוב.
אורחות: שירה איסקוב ועו"ד מיקי רויטמן, פעילה חברתית ולשעבר יועצת מקצועית בועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/04/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום שלישי, 22 באפריל, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקה נפסקת, שתיקה ארוכה]
אני חושב שהיה איזה ראיון איתך, או כתבה, עם הכותרת הקלישאתית הזאת של "החיים החדשים", או משהו כזה. [שירה צוחקת] וזה לא באמת, נכון? כלומר זה לא, זה אותם חיים.
שירה: זה לא, זה אותם חיים. זה 4 וחצי שנים, אותם חיים, אותם טיפולים עדיין שאני עוברת, כמה שזה לא נראה מבחוץ…
[מוזיקת רקע]
כן, יש עוד דרך, יש עוד דרך. אבל נעבור גם את זה.
אלעד: יש לא מעט סיבות שבגללן עדיין אי-אפשר באמת לומר שלשירה איסקוב יש חיים חדשים. לפני 4 שנים וחצי, ערב ראש השנה, אביעד משה, בעלה לשעבר, ניסה לרצוח אותה באלימות נוראה בביתם. הוא היכה אותה עם מערוך, הוא דקר אותה בסכין, הכל לעיני בנם, שהיה אז בן שנתיים. שירה נפצעה קשה מאוד. היא שרדה. היא ביקשה מייד שיפרסמו את התמונות שלה, את שמה, את השם של התוקף שלה. היא הפכה בעל כורחה לסמל. אבל גם אחרי שאביעד משה נשלח ל-23 שנים בכלא, גם אחרי שהצליחה להתגרש ממנו, אין לשירה חיים חדשים באמת. החיים הישנים שלה? הוא עדיין נוכח.
שירה: זה כבר 4 שנים, קצת מעל ל-4 שנים. אחרי 5 חודשים התחלתי את תהליך הגירושין, ומאז אני חווה את זה. היה לי כמה חודשים רק של שקט אחרי הגט עצמו, אבל אממ, אבל זה התחיל שוב. זה דבר שקשור לליאון. כעיקרון איזשהו קשר עם הילד שהוא מבקש.
אלעד: שירה נזהרת, ויש סיבה. יש הליכים משפטיים שקורים עכשיו, ושירה לא יכולה לגמרי לדבר בחופשיות על הכל. אבל מה שהיא מתארת כאן, מה שהתחיל ממש כמה חודשים אחרי שאביעד משה נשלח לכלא, אלו ניסיונות בלתי פוסקים שלו ליצור קשר עם ליאון, הילד המשותף. מבקשה לתמונה, בקשה לשיחה, למפגש. כל פעם הגיעה לשירה בקשה שונה, בכל פעם היא סירבה, ובכל פעם נדרשה להתייצב בבית-הדין הרבני.
שירה: אני שואלת את עצמי, מה, מה הם חושבים לעצמם? שאני אענה לו לטלפון ואגיד: "ליאון, קח, אבא רוצה לדבר אית…" כאילו, באמת, מה? [צוחקת] מה? אני מחייכת וצוחקת על זה, אבל בעצם אני בוכה מזה מבפנים. זה כאילו חוסר, חוסר הבנה טוטאלי על מה נראה באמת בדיון לרבנים שהם עושים שם. מבחינתם, כן, הוא האבא, [מרימה את הקול] זה לא משנה מה הוא עושה לי, זה לא משנה שהוא ניסה לרצוח אותי, הוא עדיין האבא. כן, יש לו זכויות.
אלעד: כל בקשה כזו שלו התחילה מסכת של תגובות. שירה הגיבה, הוא הגיב חזרה, בסוף הגיעו לדיון בבית-הדין. וזה לא סתם דיון, כל בקשה כזו הובילה לדיון שבו שירה ואביעד נמצאים יחד. יחד בחדר לא מאוד גדול, [לאט] קורבן - לצד - תוקף. בעל שניסה לרצוח, ולצידו אישה שבנס - שרדה.
שירה: לא קל בכלל. כן, נשימה… נשימות מאוד עמוקות באותו שבוע, לפני, באותו יום, אחרי, תסכול מאוד גדול. זה נורא ואיום. זה… אי-אפשר, אי-אפשר, אי-אפשר להסביר את זה אפילו.
אלעד: היו בבית-הדין הרבני החלטות כאלה ואחרות, חלק בעדה, חלק נגדה. בכל פעם, שירה מצאה את עצמה נאלצת להסביר למה היא מתנגדת שהוא ימשיך להיות חלק בחייה, חלק בחיי הבן שלה.
שירה: כן, כנראה. מה הבעיה שהוא ישלח לו מתנה? מה הבעיה ש… כן, כן. כאילו… הלוואי שהייתי יכולה לספר יותר [צוחקת] ממה ש… מהאבסורד הזה שהולך שם, אבל זה נורא. נורא, נורא-נורא-נורא.
אלעד: התוקף שלה יטען, טוען, שהוא אבא, ולכן יש לו זכויות. אולי הוא גם מנסה לטעון שזה בכלל לטובת הילד, שיישמר קשר. אבל שירה חושבת שיש כאן עוד משהו. הבקשות האלה שמגיעות בכל כמה חודשים, היכולת הזו להושיט יד ושוב להיכנס לחייה, לגרור אותה לדיונים לצידו, זו עוד דרך שלו להשיג שליטה, עוד דרך שלו לערער אותה, לפגוע בה.
שירה: אביעד יודע כמה ליאון מאוד-מאוד חשוב לי. מרגע שליאון נולד, הוא היה איתי לכל אורך הדרך, מרגע שהוא יצא ממני, והוא הכל עבורי. הוא אוויר לנשימה שלי, הילד הזה. אני עושה הכל למענו, שיהיה לו טוב, ושיהיה לו חיים טובים, ושיהיה לו חיוך על הפנים גם כל הזמן. וברגע ש… אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אני מניחה שכן, אני מניחה מאוד שכן, לפני כמעט שנתיים התפרסם שהייתי בזוגיות, שניסיתי מאוד-מאוד להסתיר את הזוגיות הזו, ואז זה התפרסם, ופתאום, אחרי שבועיים-שלוש, קיבלתי תביעה. אז אני מניחה שיש פה איזשהו קשר לזה, ש'רגע, עכשיו טוב לך?' 'רגע, המשכת את החיים הלאה?' אז 'רגע, בואי, בואי, בואי שנייה נעצור את זה. בואי נתסכל אותך'. וכן, אם רוצים לפגוע בי זה רק דרך הילד.
אלעד: וככה זה נמשך, [לאט] ארבע - שנים - וחצי. היו שינויים במהלך השנים האלה, נדבר עליהם, אבל בגדול, המצב נשאר מתסכל ואבסורדי כל-כך. עד ש… עד שלשירה פשוט נמאס.
שירה: לפני שנתיים קיבלתי תביעה חדשה מצד אביעד, ואחרי כמה חודשים שראיתי שזה הולך למקום לא טוב בבית-הדין הרבני…
[מוזיקת רקע]
…פגשתי את מיקי, ובפעם השלישית שלנו, אני חושבת, אמרתי לה: "מיקי, אנחנו הולכות לחוקק חוק חדש". [צוחקת] היא הסתכלה עליי, היא אומרת לי: "מה, עכשיו?" וזהו, התחלתי לספר לה את הכל, והתחלנו את הדרך, יצאנו לדרך. לפני שנה וחצי.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
אלעד: אז הפעם, אנחנו עם שירה ועם מיקי, כלומר, עורכת-הדין מיקי רויטמן, פעילה חברתית ולשעבר יועצת מקצועית בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת. שתיהן יספרו לנו על החוק החדש שעבר לאחרונה בכנסת, ונועד לטפל בבעיה הזו של שירה, ולא רק שלה. חוק שזכה לשם "חוק שירה איסקוב", החוק שאולי יאפשר לשירה, סוף-סוף, להתחיל חיים חדשים. באמת.
[מוזיקה מתגברת ונפסקת]
אז הסיפור של החוק החדש שעבר בכנסת מתחיל בכלל בחוק אחר, עוד חוק שעבר בכנסת לפני קצת יותר מארבע שנים. גם החוק הזה עבר בעקבות הסיפור של שירה איסקוב. והחוק ההוא, הראשון, נולד במפגש של מיקי, לא עם שירה בכלל, אלא עם אמא שלה.
עו"ד רויטמן: אני נכנסתי לתמונה בדיוק אחרי המקרה שקרה לשירה. הייתי בוועדה לקידום מעמד האישה, ונסעתי עם חבר הכנסת עודד פורר, שהיה יושב-ראש הוועדה, לבקר את שירה בבית-החולים בסורוקה. שירה הייתה, בדיוק התחילה את השיקום, היא כבר הייתה בהכרה, אבל היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם שיחה עם אנשים. ואמא של שירה באה אלינו ואמרה לנו: "אני פוחדת שיקחו לנו את הילד". צריך להבין, הילד של שירה יכל לדבר לפני המקרה, והפסיק לדבר אחרי המקרה. וזה לקח עוד שנה עד שהוא התחיל לדבר שוב. זאת אומרת, הילד היה בפוסט-טראומה והם פחדו שמפגש עם האב, עם המשפחה שם, יגרום לו לנזק.
אלעד: האמירה הזו, קורעת הלב, "יקחו לנו את הילד", היא הייתה מבוססת על חשש אמיתי, אפילו מוצדק. המצב החוקי בישראל היה אז כזה, שאבא שהיה חשוד שניסה לרצוח את אשתו, כלומר, עדיין לא הורשע, האבא הזה היה אפוטרופוס מלא של הבן הפעוט שראה את הכל. אמא של שירה זעקה "יקחו לנו את הילד", כי היא הבינה מה זה אומר. האפוטרופוס הוא הסמכות החוקית לקבל החלטות בנוגע לקטין.
עו"ד רויטמן: הדאגה הייתה לגיטימית לחלוטין. לגיטימית לחלוטין. הבת שלהם מחוסרת הכרה או לא מתפקדת, או עם הכרה אבל לא מסוגלת לטפל בילד. גורמי הרווחה נכנסים לסיפור, ולא ברור מי האפוטרופוס של הילד, מי מחליט החלטות על הילד. ולסבא והסבתא מהצד השני ולאבא, יש את אותם זכויות כמו להם. זה המצב המשפטי. זאת אומרת, הם לא ידעו אפילו אם הם… הם שומרים על הילד, אבל אם מותר להם לשמור. האם הם יכולים לקחת אותו לרופא? האם אפשר לטפל בו? האם אפשר לתת לו חיסון? כל הדברים האלה היו בערפל. ואז עודד פנה אליי ואמר לי: "מיקי, אנחנו צריכים לכתוב חוק". ואמרתי: "בסדר, אבל תן לי זמן. [צוחקת] תן לי איזה שבוע-שבועיים לעשות מחקר משפטי, כדי שנכתוב את החוק הנכון".
[מוזיקת רקע]
אלעד: המחקר המשפטי הזה הוביל לאותה מסקנה: יש בעיה. גבר שחשוד בניסיון רצח, אפילו ברצח בתוך המשפחה, עדיין היה דרוש, למשל, לחתום על אישור כדי שהבן שלו יקבל חיסון או טיפול רפואי.
עו"ד רויטמן: הוא חוקית ההורה של הילד. הוא לא הורשע בשום דבר, לא נלקחה האפוטרופסות שלו על ידי בתי-המשפט לענייני משפחה, ולכן הוא ההורה החוקי של הילד. זאת אומרת, אם הילד מחר צריך לקבל טיפול פסיכולוגי או לא לקבל טיפול פסיכולוגי, מי שמחליט את זה, זה ההורה שלו.
אלעד: אז אין ספק שזה נשמע הזוי, ובאמת קרו סיטואציות הזויות. גם אם אדם הורשע ברצח או בניסיון רצח של בת-הזוג שלו, היה צריך להגיש אקטיבית בקשה, כדי שהוא לא יהיה עוד אפוטרופוס של הילדים. אבל בעניין הזה יש גם צד שני. כשמיקי התחילה בעבודת ההכנה בדרך לחוק, צצו קשיים. לא הייתה - מהבדיקה שהיא ערכה - לא הייתה עוד מדינה שהעבירה חוק שלוקח מחשוד בעבירות חמורות במשפחה, אדם שטרם הורשע, לוקח ממנו את הסמכות החוקית לקבל החלטות בנוגע לילדים שלו.
עו"ד רויטמן: זה חוק מסובך, כי יש את… בכל זאת, את חזקת החפות. אבל הטיעון היה שאם הבן-אדם הוא מספיק מסוכן בשביל לשלול ממנו את החופש שלו ולשים אותו במעצר, אז הוא גם מספיק מסוכן בשביל לשלוט על החיים של הילדים שלו. אנחנו נמצאים ברף עבירות מאוד-מאוד גבוה, וזה רף ראייתי מאוד גבוה. זאת אומרת, בשביל להכניס בן-אדם למעצר, אי-אפשר… אישה לא יכולה לגשת למשטרה ולהגיד "תעצרו את בעלי", זה לא עובד. בכדי להגיע למצב של מעצר בגלל רצח, ניסיון רצח, אונס, מעשה סדום, עכשיו גם חבלה בכוונה מחמירה, אתה צריך איזה שהוא רף ראייתי מאוד-מאוד גבוה, ורק אז אפשר לאכוף שלילת אפוטרופסות, לא לפני זה.
אלעד: העבודה על החוק התקדמה. אנחנו אז בימי הקורונה, הכל קרה לאט הרבה יותר ממה שמיקי קיוותה. אבל המסגרת החוקית הלכה והתגבשה, הצעת חוק שתהפוך את הקערה, שתיקח אוטומטית את מעמד האפוטרופסות מהורה שהורשע, או חשוד בביצוע עבירה חמורה בתוך המשפחה.
עו"ד רויטמן: כשכתבנו את החוק, אז כתבנו אותו מאוד רחב, בידיעה שחוק מצטמצם. איך אני אומרת? יש שני סוגים של חוקים שאפשר להגיש בוועדות בכנסת. אתה יכול להגיש חוק קצר שיתרחב, או חוק ארוך שיתקצר. זה פחות או יותר שתי האופציות שאפשר לעשות כשאתה מנסה להעביר חקיקה בכנסת. ובמקרה הזה, בגלל הראשוניוּת שבו, היינו צריכות להעביר חוק רחב שכנראה יצטמצם, וכך גם קרה. אבל מה שהיה לנו חשוב, שהדבר הזה של הלקיחת האפוטרופסות עם הגשת כתב אישום, יישמר. ובסוף, כשהעבירו את החוק, החוק נגע ל-4 עבירות בלבד - עבירה של רצח, ניסיון רצח של הורה השני או של אחד מילדיו, ומעשה סדום או אונס באחד מילדיו. ואז השלילה היא על כל הילדים, היא לא שלילה רק על הילד הספציפי שנפגע.
[הקלטה] ח"כ משה ארבל: "ובכן, 34 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים, ואני קובע כי הצעת החוק, הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תיקון מספר 19, התשפ"א-2020, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה".
[קולו של ח"כ ארבל ממשיך להישמע ברקע]
עו"ד רויטמן: זאת אומרת, מה שעשינו בעצם, הפכנו את נטל ההוכחה. אמרנו, 'קודם כל אנחנו לוקחים לך את האפוטרופסות. תוכיח לנו שאתה לא מסוכן לילד, ונחזיר לך אותה'. זה הרעיון של השלילה האוטומטית.
אלעד: כשהחוק לשלילת האפוטרופסות עבור נאשמים ומורשעים בעבירות אלימות במשפחה עבר בסוף שנת 2020, אמא של שירה ואחותה היו שם, בכנסת. הן התחבקו חיבוק גדול, ולצידן גם התחבקו בהתרגשות אמה ואחותה של מיכל סלה, זכרה לברכה, שנרצחה על-ידי בעלה שנה קודם.
עו"ד רויטמן: הוא עזר למשפחה של מיכל סלה לקבל את הילדה חזרה, הוא עזר לשירה לקבל את הבן שלה חזרה. לצערי, אחרי זה הוא גם עזר למשפחה של דיאנה לקבל את ארבעת הילדים. זאת אומרת, אתה רואה איך החוק הזה, גם לפני וגם אחרי עובד.
אלעד: וכאן, בנקודה הזו בעצם, מתחיל הסיפור של החוק החדש. הוא מתחיל ברגע שעבר החוק הראשון, וברגע שבו שתי הגיבורות של הסיפור שלנו בעצם נפגשו בפעם הראשונה.
עו"ד רויטמן: אחרי שהעברנו את החוק, נפגשתי פעם ראשונה עם שירה, [צוחקת] שזה היה מפגש מאוד מרגש. ישבנו והתחלנו לדבר, והתחברנו. וכל פעם ששירה נתקלה באיזשהי סוגיה שקשורה לחוק, שרשויות המדינה לא מכירות את החוק ולא יודעות איך להתמודד איתו, כי זה חוק חדש, אז היא הייתה מתקשרת אליי והיינו מוצאות את עצמנו הולכות לאנשהו.
[מוזיקת רקע]
שירה רצתה לשנות את השם של הבן שלה, שיהיה להם את אותו שם משפחה, כי הילד הולך לגן, והיא לא רוצה שישאלו אותו שאלות - "למה לאמא יש משפחה אחר מאשר שלך?" והיא נתקלה באיזשהו, בוא נגדיר, סוגיה בירוקרטית, של "רגע, אבל אולי צריך לשאול את האבא?" "אבל האבא בכלא", "אבל הוא ההורה השני, אז צריך לשאול אותו". וזה גרם לכך שהיינו צריכים לגשת [צוחקת] לשרה איילת שקד, ולבוא ולהגיד לה, "תקשיבי, זה לא הגיוני. כאילו, כבר אין לו אפוטרופסות, למה שהוא יחליט?" כי היה לו עדיין איזשהי זכות הורית להחליט אם ישנו לילד את השם משפחה, או לא.
אלעד: זהו, אז מה שקרה, זה שאחרי שעבר אותו חוק על אפוטרופסות, אחרי החיבוקים והחגיגות - שירה, מיקי וגם אנשים אחרים, נתקלו במציאות, המציאות שבה התברר שהחוק הזה פשוט לא מספיק. הוא לא טיפל באופן הרמטי מספיק בבעיות שאותן הוא נועד לפתור.
עו"ד רויטמן: לא, לקחנו לו את אפוטרופסות. הזכויות והחובות ההוריות של הבן-אדם עדיין קיימות. אפוטרופסות זה כל החלטה שקשורה לילד. זאת אומרת, לתת לו חיסון, לטוס איתו לחו"ל, איזה בית-ספר הוא יילך. הורות זה זכויות של ההורה שנובעות מעצם היותו הורה, מזה שנולד לו ילד והוא רוצה לראות אותו, הוא רוצה לשמור איתו על קשר. הוא, גם יש לו חובות, הוא צריך לשלם מזונות על הילד. זאת אומרת, זה ההבדל. ההבדל אצל מי הם נמצאות - הזכויות ההוריות נמצאות אצל ההורה, לא אצל הילד.
אלעד: במילים אחרות, התברר שיש חור. כששירה התחילה לקבל בקשות מצידו של אביעד משה, בקשות לתמונה של הילד, לשיחת טלפון, לשלוח לו מתנה, לראות אותו, היא גילתה פעם אחר פעם, שלמרות שהאיש שניסה לרצוח אותה הוא כבר לא אפוטרופוס, כן עדיין עומדות לצידו זכויות הוריות.
עו"ד רויטמן: זאת אומרת, מה שאנחנו מגלות זה שהעבריינים, האלה - בין אם אלה שהם תחת כתב אישום או אלה שכבר מורשעים - משתמשים במערכת המשפט, במערכת האזרחית, בשביל להושיט את היד מבעד לסורגים ולהמשיך להתעלל בילדים שלהם ובנשים שלהם ובמשפחות. הם… זה כוח. והם עושים את זה באמצעות בתי-המשפט, בזה שהם מגישים עתירות בשל היותם הורים. אז הם אומרים, 'כן אנחנו לא אפוטרופוס, אבל אני רוצה לראות תמונה של הילד, מגיע לי להיות איתו בקשר'. וזה לא הגיוני, כי הילד לא יכול להשתקם. לא רק זה, הוא גורר אותה לבית-משפט, בוא נגיד - בבתי-דין - אז בכלל הם יושבים גם אחד ליד השני, אז הוא גם זוכה לראות את הקורבן שלו, והקורבן צריך לשבת ליד העבריין…
[מוזיקת רקע]
ולראות אותם פנים מול פנים כל הזמן בחדר קטן, זה קצת הזוי.
אלעד: ואז הגיע אותו רגע, לפני כשנתיים, שבו שירה יצאה מעוד דיון, מעוד מאבק, מעוד החלטה, פנתה למיקי ואמרה לה: "מיקי, אנחנו צריכות חוק חדש".
אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[מוזיקה מתגברת ונפסקת]
[חסות]
אלעד: אחרי שעבר חוק ששולל אפוטרופסות מהורה שחשוד או שהורשע בביצוע עבירה חמורה בתוך המשפחה, שירה איסקוב גילתה שזה לא מספיק. שבעלה לשעבר, שניסה לרצוח אותה, ממשיך להגיש בקשות ואפילו לקבל את חלקן מתוקף זכותו כהורה. אז שירה פנתה למי שהפכה לחברה קרובה בשלב הזה, עורכת הדין מיקי רויטמן, ואמרה לה: "צריך לעבוד על חוק חדש".
עו"ד רויטמן: אני אומרת לה: "אוקיי, מתי אנחנו כותבות אותו?" [צוחקת] אמרנו, יש שני דברים שהם חשובים לנו, וזה החוק החדש. דבר ראשון, אנחנו רוצות שבמקרים של ניסיון רצח, הילדים לא יהפכו להיות קלף מיקוח בהסדרי טיעון.
אלעד: אני ברשותכם קוטע רגע את שני הדברים החשובים שמיקי מדברת עליהם, כדי להסביר את הדבר הראשון, זה טיפה'לה מורכב. עבירה אחת מתחת לניסיון רצח היא עבירת "חבלה בכוונה מחמירה". החשש של שירה ושל מיקי היה שעבריינים יסכימו, במסגרת עסקת טיעון, להודות בעבירה הזו, הפחותה, כדי להימנע ממצב ששוללים להם אפוטרופסות וזכויות הוריות. עכשיו, זה לא חשש מופרך, דברים כאלה קרו בעבר לא מעט.
עו"ד רויטמן: כן, היה לנו מקרה לפני הרבה שנים, של ליאת אנשל, שבעלה דקר אותה ואז דרס אותה לעיני מצלמות בסופר, כשהילד שלה חגור מאחור, והפרקליטות עשתה איתו הסדר טיעון על חבלה בכוונה מחמירה ל-9 שנים, אבל היא לא נכללה בחוק של השלילת אפוטרופסות.
אלעד: זהו, אז זה הדבר הראשון שהיה להן חשוב בחוק חדש, לא לאפשר ל"טריק" כזה לקרות. ועכשיו אפשר לחזור גם לדבר השני שהיה לשירה ולמיקי חשוב, כשישבו לנסח את החוק החדש.
עו"ד רויטמן: האלמנט הנוסף היה זכויות הוריות, שאם הבן-אדם מנסה להשתמש בזכויות ההוריות שלו בשביל ליצור קשר וזה, צריך להפוך את הנטל, צריך לדאוג שהוא יראה שקודם כל יש סיבה למה צריך לשנות את ההחלטה. צריך לגרום לו להראות שהיה שינוי נסיבות, שזה לטובת הילד, לפני שמתחילים לגרור את כל המשפחה לבתי-משפט, אחרת תהיה מחיקה על הסף של הבקשה שלו. זאת אומרת, שמנו עוד כמה מהמורות בדרך, עד שהוא יכול פשוט להטריל את המשפחה הזאתי בבתי-המשפט.
אלעד: לבוא עם בעיה ולנסח חוק שיטפל בה זה לא מספיק. צריך פוליטיקאים, צריך חברי כנסת שיקדמו את החוק הזה ויעבירו אותו בתוך המנגנון. ואנחנו הרי חיים בתקופה שבה יש הרבה נושאים על סדר היום של הכנסת, ויש מתחים, בטח בין הקואליציה לאופוזיציה. אבל במקרה הזה, עם הרבה עבודה והרבה התעקשות, החוק של שירה ושל מיקי מצא את התמיכה, מצא את הדרך.
עו"ד רויטמן: דבר ראשון, פנינה תמנו וקטי שטרית שהובילו את החוק הזה, ועודד פורר, שגם תמך בו. היו לנו 17 חברי כנסת מכל המפלגות שתמכו בחוק הזה, שיזמו אותו ביחד איתנו, שזה מדהים, זה לא קורה הרבה. וכולם הביעו תמיכה וכולם רצו לקדם את החוק הזה. אני חייבת לציין שהיינו בוועדת חוקה והיושב-ראש, חבר הכנסת רוטמן, פשוט הבין את הנושא על בוריו וקידם אותו. פשוט לקח את החוק והבין שזה חוק חשוב שצריך לקדם אותו, ותודתי אליו בנושא הזה. כולם הבינו שבסוף היום, בסוף-בסוף, אנחנו מדברים על חיים של ילדים. אנחנו מדברים על איך אנחנו מצילים כמה נפשות בישראל.
[מוזיקת רקע]
ואני חושבת שזה משהו שהנחה את כולם בסוף היום.
אלעד: וכך החוק החדש, שנולד משיחה בין שירה לבין מיקי לפני כשנתיים, זכה לתמיכה רב-מפלגתית, משמחה רוטמן, קטי שטרית, מאי גולן, פנינה תמנו, עודד פורר, והיו עוד. והחוק הזה עבר בלי התנגדות בקריאה שלישית. ושירה? שירה יָשנה.
שירה: אז אני אספר שנרדמתי. [צוחקת] כבר בסביבות עשר וחצי כבר נרדמתי, לא הצלחתי להחזיק מעמד, נרדמתי. ובשבע בבוקר קמתי למבול של שיחות שלא נענו, והודעות, וואטסאפים - פתאום אני גם עוברת על זה ורואה את הסרטון וכולם בעד ואיזה כיף! ו… וואי, זה היה אושר עצום. חיכיתי לזה המון זמן. המון.
אלעד: אז אמרנו, יש עוד הליכים שמתקיימים. שירה עדיין לא ממש יכולה לנשום לרווחה, אבל עם החוק החדש שעבר, זה מתקרב.
שירה: לא, אני אלחם על זה, אני לא אתן לילד שלי לסבול. אם זה יבוא מליאון עצמו, וליאון יבוא ויגיד לי: "אמא, אני רוצה לפגוש את אבא שלי", אז… אני לא אגיד "באהבה רבה", זה יהיה לי קשה מאוד, אבל אני אקח אותו ואני אפגיש אותו ואני מדברת איתו על זה גם. ומה שליאון ירצה, הוא יקבל. אבל זה לא יבוא מהצד השני שמנסה להרוס לנו את החיים. הנפש שלו הרבה יותר חשובה לי, החיוך שלו יותר חשוב לי מהכל, ואני יותר אוהבת את הילד מאשר השנאה כלפי… והגועל, כלפי אבא שלו.
אלעד: ולא רק ליאון. על פי הערכות, יש עשרות רבות של ילדים בישראל שהחוק הזה רלוונטי עבורם, שהחוק הזה תקף לגביהם. ושירה, החוק הוא אולי עדיין לא לגמרי החיים החדשים שלה, אבל בדרך הארוכה שהיא עוברת לעבר אותם חיים חדשים וטובים, "חוק שירה איסקוב" הוא לגמרי עוד לְבֵנָה במסלול שיוביל אותה לשם.
שירה: נכון, לגמרי. עוד. עוד אחד. ואני כבר חושבת על החוקים הבאים ועל הדברים שאני עוד יביא לשולחן של חברי הכנסת…
[מוזיקת רקע]
אבל לאט-לאט. רגע, עכשיו הם העבירו לי משהו, ניתן להם שנייה קצת איזה אוויר לנשימה, ואז נכניס משהו אחר, לטובת אחרים כבר, אני כבר בסדר.
[הפסקה ארוכה]
[מוזיקת רקע]
אלעד: שירה איסקוב, תודה.
שירה: תודה רבה.
אלעד: ותודה לעורכת הדין מיקי רויטמן.
וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דניאל שחר, הילה פז ועדי חצרוני, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[מוזיקה מתגברת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments