לפני קצת יותר משבועיים נערכו הבחירות לפרלמנט האירופי, והתוצאות בצרפת היו חסרות תקדים. מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה פן זכתה במקום הראשון, עם יותר מפי שניים מהקולות שקיבלה מפלגתו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון. ההישג היה כל כך חד משמעי, דרמטי, שמקרון החליט כבר באותו הערב לקחת הימור - והכריז על בחירות לפרלמנט הצרפתי. הפעם אנחנו עם ד״ר מאיה גז על הקרב של מקרון, והדרמה הפוליטית בצרפת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/06/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום ראשון, 23 ביוני ואנחנו "אחד ביום" מבית N12.
[מוזיקת רקע]
אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
הנה הסיפור הפוליטי הכי מטורף מהימים האחרונים שלא שמעתם עליו, באחריות.
המפלגה הרפובליקנית של צרפת, היא באופן מסורתי, הייתה אחת משתי המפלגות הגדולות. זו מפלגת מרכז ימין, גלגול של הנשיא דה גול, של ז'אק שיראק, מפלגה שסרקוזי מיתג מחדש, ואחריו הצטמקה עד שבקושי אפשר לראות אותה.
אבל חכו, זה לא הקטע המטורף.
לקראת בחירות הבזק בצרפת, שיערכו בעוד שבוע. לנוכח המצב הקשה של המפלגה הזו בסקרים, הנשיא הנוכחי של הרפובליקנים, אריק סיוטי, יזם מהלך חסר תקדים.
הוא רצה לנהל משא ומתן על שיתוף פעולה, בין מפלגת הרפובליקנים, עם המפלגה של מארין לה פן, האיחוד הלאומי, מהקיצון הימני של המפה הפוליטית.
[הקלטה בצרפתית]
Eric Ciotti: “J'ai pris mes responsabilités dans un moment très lourd, très grave pour le pays, où la France est menacée par l'alliance…”
אבל רגע, גם זה לא הקטע המטורף. הקולגות של סיוטי במפלגה הזדעזעו. עד היום מארין לה פן נחשבת מוקצית בפוליטיקה הצרפתית. הזעזוע שלהם היה עד כדי כך עמוק, שהוא בכלל שקל לדבר איתה, שהם החליטו לכנס ישיבת חירום ולהדיח את נשיא המפלגה, את אריק סיוטי.
אז מה עשה הנשיא? הוא התבצר בבניין המטה. הוא שלח את כולם הביתה ונעל את עצמו בפנים.
[מוזיקת רקע]
"לפי התקנון", כך הוא אמר, "אי אפשר לכנס ישיבת הדחה אם היא לא קורית במטה המפלגה".
במשך שעות המתנגדים של סיוטי חיפשו מפתח ספייר לבניין, דרך כלשהי לפתוח את הדלת ולנהל שם את הישיבה כפי שנדרש בתקנון.
הם לא הצליחו.
בסוף הם התכנסו במקום אחר והחליטו להדיח את סיוטי, שמצדו קבע שהישיבה שלהם לא חוקית, ולמחרת הגיע למשרד, כרגיל.
[הקלטה בצרפתית]
Eric Ciotti: “Y a pas eu de bureau politique hein, c’est une réunion des personnes, qui se sont réunis eux mêmes, hors de tout, en tous cas…”
חשבון הרשת החברתית, "X" של המפלגה, עבר בין המתנגדים לבין התומכים. רגע אחד עלו בו ציוצים נגד סיוטי, רגע אחרי עלו בו ציוצים בעדו.
העניין הגיע לבית המשפט שבינתיים קבע שההדחה אכן לא חוקית. סיוטי ממשיך בתפקיד.
[הקלטה]
News Reporter: “Eric Ciotti is all smiles after the Paris court ruled in his favor against his exclusion as president of Les Républiquains, allowing the highly contested leader to push forward with his…”
וכל זה קורה ימים לפני שהצרפתים הולכים לקלפי לבחור את הנציגים שלהם בפרלמנט.
מטורף, נכון?
[מוזיקת רקע צרפתית]
אז הפעם, אנחנו עם הדרמה הפוליטית של צרפת.
אז כדי להתחיל בכלל לדבר על מערכת הבחירות והבלאגן הפוליטי בצרפת, שווה לחזור שבועיים וקצת אחורה, לבחירות לפרלמנט האירופי.
[הקלטה]
News Reporter: “France is facing a political reckoning after far right parties emerged from the European parliament election with more power than before.”
הכותרות בעולם אמרו שאירופה לקחה ימינה. גם אנחנו עשינו כאן פרק בסוף חודש מאי על הבחירות לפרלמנט האירופי וגם אנחנו קראנו לו "אירופה שוברת ימינה". וזה נכון, הפרלמנט האירופי החדש ימני יותר מאי פעם, אבל זו רק חלק מהתמונה. התמונה המלאה מורכבת יותר.
ההתחזקות של הימין, והימין הקיצוני העמוק באירופה, קרתה רק בחלק מהמדינות ביבשת. היו מדינות שבהן הימין אכזב ביחס להערכות, אבל הספיקו לאותן מפלגות ימין הישגים חסרי תקדים במדינות גדולות וחשובות, כמו גרמניה, כמו אוסטריה, כמו הולנד, כדי להגדיל את הכוח שלהן בפרלמנט האירופי. והמדינה שבה זה קרה בצורה הכי מובהקת היא צרפת.
אז דיברנו עם ד"ר מאיה גז, היא מומחית לתרבות צרפת, אחרי שנודע שהאיחוד הלאומי של מארין לה פן היא הזוכה הגדולה בצרפת בבחירות לפרלמנט האירופי.
המפלגה של לה פן זכתה בצרפת במקום הראשון עם יותר מפי שניים מהקולות מהמפלגה שהגיעה למקום השני, המפלגה של מקרון.
ד"ר גז: נכון, זה חסר תקדים, בעיקר ביחס לעצמה וביחס לבחירות קודמות, אבל אני רוצה להזכיר לך שהאקלים הפוליטי והביטחוני שקיים כיום בצרפת באירופה, וגולש לעולם כשישראל היא סמן ימני, לא מפתיע. תוצאות הבחירות כלל לא מפתיעות כשמסתכלים על התמונה הכוללת, ולא רק במיקרו על צרפת.
זה מה שקורה בצרפת ומה שהצרפתים רואים שקורה באירופה, ההגירה, המצב הכלכלי, הפניה של מפלגות גוש השמאל לאסלאם, שמונה שישה וחצי מיליון קולות אלקטורליים, שעשויים לתת את הפוש ואת הטון בבחירות הקרובות וזה החשש הבאמת גדול שיקרה לצרפת משהו, ויגרום לה להפסיק להיות צרפת שהצרפתים מכירים.
אלעד: ההישג של לה פן היה כל כך גדול, כל כך חד משמעי, כל כך ברור, שהנשיא מקרון החליט להגיב לזעזוע בעוד זעזוע.
[הקלטה בצרפתית]
Président Macron: “La montée des nationalistes, des démagogues, est un danger pour notre nation, mais aussi pour notre Europe, pour la place de la France en Europe, et dans le monde.”
כבר באותו ערב, רק על סמך המדגמים, מקרון, חמור סבר מהרגיל, התייצב בפני המצלמה, אמר שהלאומנות, שהדמגוגיות, הפופוליזם והקיצוניות, הם סכנה לאומית לצרפת. הוא הכריז:
[הקלטה בצרפתית]
Président Macron: “J’ai décidé de vous redonner le choix de notre avenir parlementaire, par le vote. Je dissous donc, ce soir, l'assemblée nationale.”
הפרלמנט יפוזר, צרפת הולכת לבחירות.
ד"ר גז: מקרון שיחק ברולטה רוסית. הוא אומר בעצם, העם הצרפתי, אתם מנסים לומר לי משהו, אני מספיק בטוח בעצמי בשביל לפזר את הפרלמנט, לתת לכם לבחור מחדש את הנבחרים שלכם, וכביכול נתחיל מההתחלה, לפי מה שאתם רוצים. אז זה סיכון אדיר.
אלעד: בצרפת יש משטר חצי נשיאותי, ככה זה נקרא. העם בוחר את הנשיא, אבל אנחנו לא מדברים כאן על הבחירות האלה. מקרון יישאר נשיא עד סוף הקדנציה שלו בשנת 2027. אבל במקביל, בצרפת יש גם פרלמנט, ויש גם ממשלה ויש גם ראש ממשלה. ונשיא צרפת רשאי לפזר את הפרלמנט. זה מאוד נדיר, אבל זה מותר. וזה בדיוק מה שמקרון עשה. ועכשיו הצרפתים יצביעו בשני סיבובים, לאסיפה הלאומית, הפרלמנט שלהם.
מתוך הנציגים שיבחרו שם, מקרון ימנה את ראש הממשלה. אדם שצריך לענות מהסכמה רחבה של הפרלמנט. ומתוך הפרלמנט הזה תורכב גם הממשלה של צרפת, ובתוך הפרלמנט הזה יחוקקו חוקים.
ד"ר גז: בצרפת לנשיא יש תפקידים מאוד ספציפיים. הנשיא הוא לא כמו אצלנו, שהוא תפקיד יותר נציגותי, תפקיד של כבוד, תפקיד שמשמש כסמל, כי הנשיא בישראל הוא אחד מסמלי המדינה. בצרפת הנשיא הוא בעצם ישות מתפקדת בצורה פוליטית אקטיבית ברמה יומיומית. על פי הנשיא יישק דבר.
הנשיא יכול לפזר את הפרלמנט, הנשיא יכול לקרוא שוב לבחירות על צרפת גם באמצע קדנציה. כלומר, בוא נניח שיש מצב שיבחר ראש ממשלה מהימין והם יצטרכו להתנהל בקוהביטסיון, הנשיא יכול לא להסכים ולא יהיו בחירות.
הוא זה שנותן את הגושפנקה האחרונה, ופניו לא רק למדיניות הפנים אלא גם למדיניות החוץ. ולכן אנחנו רואים את מקרון מגיב בהקשר למלחמת רוסיה-אוקראינה, מגיב בהקשר של ישראל ועזה, והאמירות שלו הן קובעות.
ראש הממשלה בצרפת לעומת זאת, פניו מופנות למדיניות הפנים. הוא מתעסק במה שקורה בתוך המדינה והוא לא יכול להחליט החלטות, זה צריך להיות בהסכמה של הנשיא, אבל הפניות שלו היא כדי לשרת את העם הצרפתי.
אלעד: אז פתחתי ואמרתי שכדי להתחיל לדבר בכלל על הבלאגן הפוליטי בצרפת שווה לחזור שבועיים וקצת אחורה אבל האמת כדאי שנחזור אפילו אחורה יותר. לא שבועיים וקצת, אלא כמעט 80 שנה.
לא ניכנס כאן לכל ההיסטוריה הצרפתית: המעבר בין הרפובליקות הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית ועד זו הנוכחית החמישית. מה שכן נתמקד במערכת הפוליטית בצרפת זו שבימים של אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי חוסר יציבות פנימית אחרי שארל דה גול, היא הלכה והתעצבה כדואופול: שתי מפלגות, הרפובליקני מימין, והסוציאליסטי משמאל.
ד"ר גז: זה היה ריפוי טבעי אחרי מלחמה. מלחמת העולם השנייה הייתה כאב, פצע, פציעה כל כך גדולה עבור העם הצרפתי כי לא רק כבשו אותם ודרסו את השטח שלהם, את הטריטוריה שלהם, הגרמנים גם דרסו להם את התרבות והשתמשו להם בנשים שלהם, ביין שלהם, בבידור שלהם, וזה היה השפלה מאוד גדולה.
בעצם הגרמנים במגף עור מאוד דורסני, הרסו את כל מה שצרפתי. ואחרי המלחמה, זה היה בעצם לאסוף שברים נוראיים, ולהחזיר אותה למצב האנושי כדי שהיא תחזור ותתקיים. ואחרי המצב הזה, בעצם, הם באו והתחילו מההתחלה. כמו אחרי שריפה, כמו אחרי מלחמת העולם, התחילו מההתחלה ופשוט מאוד תפרו את המדינה, את הרפובליקה מחדש. לאט לאט עם שתי מפלגות הכי בסיסי שיש.
אלעד: הטראומה של מלחמת העולם השנייה הובילה למערכת פוליטית צרפתית שנולדה מחדש, והתחילה ממש מהבסיס. אבל זה לא הדבר היחיד שאפשר אולי להצביע עליו, כתהליך שנולד אז. קרה עוד משהו בצרפת או ליתר דיוק, קרה אז עוד משהו לצרפתים.
ד"ר גז: אתה יודע מה, יכול להיות שאפילו מבחינה רגשית ופילוסופית, אחרי מה שקרה בשתי מלחמות העולם, צרפת אמרה, 'למה לנו בכלל להתערב, יש לנו תרבות כל כך עשירה, יש לנו מין כור היתוך כזה, מין משק אוטרקי כל כך קטן, אנחנו מסתדרים נפלא לבד. הכל אצלנו כל כך מיוחד, גם התרבות, גם השלטון, גם דרך הממשל, הפכנו ממלוכה לרפובליקה דמוקרטית, הכוח של העם עשה את זה. אף אחד לא באמת מבין אותנו ומה שקורה אצלנו. למה אנחנו צריכים להיפתח בכלל לעולם?'
ולכן, אני חושבת שזאת אחת הסיבות לבדלנות הכל כך מורגשת של צרפת ולעיכוב שלה מאחור, כי היא בעצם משמרת ושומרת על התרבות שלה.
אלעד: זהו, שווה להבליט את שתי הנקודות האלה בניתוח של ד"ר גז, כי הן קשורות אחת לשנייה. המערכת הפוליטית הדו-מפלגתית שנולדה בצרפת ואיתה גם סנטימנט של בדלנות, של שמרנות, של רצון לשמור איזה רעיון של צרפת אידיאלית מאחורי חומה בצורה. שתי הנקודות האלה חיו ביחד, אבל באיזשהו שלב הן כמעט התנגשו.
זה קרה כשעל שתי המפלגות הגדולות איימה פתאום, בפעם הראשונה, מפלגה שלישית, מפלגה שדיברה בדיוק על התחושות האלה של הצרפתים, שאותה צרפת אידיאלית שלהם נעלמת. מפלגה שבראשה עמד ז'אן מארין לה פן, האבא של.
ד"ר גז: אחד הדברים היפים בצרפת זה הטריקולור, דגל שלושת הצבעים, ליברטה, אגליטה, פטרניטה - חופש, שוויון ואחווה.
יש את החופש, כלומר מה שאתה רוצה, כל עוד זה במסגרת החוק.
בא לה פן ולקח לעצמו חופש לומר דברים שהם מחוץ לחוק ולהתבטא בצורה אנטישמית. והוא גם קיבל על זה קנסות ונשפט והוא עמד לדין.
ומצד שני, מותר לו. מותר לו לומר את אשר על ליבו. והוא אמר והיו צרפתים שהזדהו איתו. והוא בעצם נתן קול לכמות מסוימת באוכלוסייה שהלכה אחריו. והוא הצליח לסחוף אותה.
[הקלטה בצרפתית]
Jean-Marie Le Pen: “…le deuxième tour de l'élection présidentielle, celui de la victoire!” [תרועות]
אלעד: זה קרה ב-2002. ז'אן מארין לה פן העפיל לסיבוב השני מול ז'אק שיראק הימני מתון. זו הייתה רעידת אדמה, והתוצאות מלמדות עד כמה.
בסיבוב הראשון, בבחירות לנשיאות אז, לה פן עקף את מועמד השמאל ב-7 עשיריות אחוז. ללה פן הצביעו 16.8%, ושיראק היה מעליו עם 19.8%. זה בסיבוב הראשון.
בסיבוב השני, שיראק זכה עם יותר מ- 82% מהקולות. כי מכל קצוות הקשת הפוליטית התאחדו מצביעים, לא כי הם אהבו את שיראק, אלא כי הם לא רצו את לה פן.
ד"ר גז: אתה רואה שבשורה התחתונה, כשזה מגיע לזמן אמת וצריך לשלוט בצרפתים, אז הם לא נותנים לו. הם לא נותנים לקיצון של הקיצון להחליט עליהם. כי הם אוהבים את הסטטוס קוו, הם אוהבים את החיים השגרתיים שלהם שהם מכירים. הם לא הרפתקנים, הם לא רוצים לצאת מהקופסא.
יש בצרפת ביטוי, "Métro, boulot, dodo", אתה מתחיל את היום במטרו, אתה נוסע איתו לבולו, לעבודה, דודו זה ללכת לישון. זאת אומרת, מטרו, עבודה, לישון. אל תזיזו את הגבינה שלנו. וכשזו גבינה צרפתית זה בכלל טעים.
אז הם לא רצו לצאת מהמסגרת שלהם והם לא אפשרו. זאת אומרת, זה היה כמו להסתכל על ילד שמנסה לבדוק גבולות, אחרי שהוא עבר את הסיבוב הראשון, הם כבר לא נתנו לו לנצח בסיבוב השני, ועצרו אותו.
אלעד: זו הייתה הפעם הראשונה שהסדר הצרפתי הישן התערער. אבל בדיעבד, זה היה רק הפרומו. כי בבחירות לנשיאות של 2017, אותו סדר צרפתי קרס לחלוטין.
[הקלטה]
News Reporter: “A huge victory celebration outside the famed Louvre museum in Paris tonight. Voters singing, waving flags and welcoming the youngest president in French history, 39 years old centrist Emmanuel Macron.”
“Vive la République!”
את הדרך של אבא לה פן המשיכה הבת של לה פן, שהובילה את החזית הלאומית לסיבוב השני בבחירות לנשיאות אז.
הימים הם ימי פיגועי דאעש הגדולים, ימים של משבר כלכלי, ימים של פגיעה בזכויות עובדים וזכויות סוציאליות בצרפת. הנשיא פרנסואה הולנד ריסק את הסוציאליסטים, בדיוק כמו שעשה סרקוזי לרפובליקאים לפניו.
ובפיקחות רבה, מועמד צעיר וכמעט אנונימי, הבין שמה שהיה לא יהיה עוד בצרפת, והחליט להקים תנועה חדשה. "אן מארש" - קדימה.
וכך בבחירות ההן של 2017, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית, לסיבוב השני בבחירות לנשיאות לא הגיע אפילו לא מועמד אחד משתי המפלגות המרכז המסורתיות. לא מהרפובליקאים ולא מהסוציאליסטים. שתיהן התרסקו. יותר משליש מהמצביעים בסיבוב השני בחרו בלה פן, אבל מקרון נהנה מהיתר ונבחר כנשיא.
ד"ר גז: הוא ייצג את כל מה שחדש, את כל מה שצעיר. הנשיא הכי צעיר אי פעם בעולם במדינה מערבית, אפילו יותר צעיר מקנדי הוא נבחר, אני מזכירה לך.
הנשיא שבעצם הביא אישה מבוגרת, הנשיא שאין לו ילדים, הנשיא שהקים מפלגה חדשה, הוא לא הביא שום דבר מוכר. הוא אמר, המצע שלו היה מבוסס כלכלית, הוא אמר, 'אני איש כלכלה, צרפת פצועה כלכלית, אני הולך לרפא אותה'.
הרי מה הבעיה הכי גדולה של צרפת? גירעון של מיליארדים, כי הכל הולך לטובת האזרח. כמה אתה יכול לתת ולתת ולתת? נגמר לך בסוף. אז לצרפת מזמן נגמר.
והוא בא ואמר, 'אני אתקן את זה'.
אז הוא הביא משהו מאוד צעיר וחדש, שלא היה להם קודם, וגם על זה הם הסכימו להתפשר. אבל שים לב שהם הסכימו להתפשר על זה רק כי לה פן הייתה ממול.
הם אמרו, 'אנחנו לא רוצים את הקיצונית, אנחנו, טוב, בסדר, ניקח את ההוא מהאמצע'.
כל פעם שהוא ניסה, וניסה לנגוס לצרפתים בזכויות שלהם, כמו למשל, יוקר המחייה, שכר המינימום, גיל הפנסיה, עכשיו היו הפגנות גדולות בצרפת כי מקרון העלה את גיל הפנסיה בשלוש שנים, ומפלגות השמאל הקיצוני, אומרות, 'אנחנו נבטל את כל החוקים שהוא עשה'.
הוא כן ניסה לנער, הוא כן ניסה לשנות והצרפתים לא אוהבים שמשנים להם.
[מוזיקת רקע צרפתית]
אלעד: ואז, מתוך השבר העצום, מההריסות של המבנה הפוליטי הצרפתי, שהחזיק יחד במשך עשרות שנים, אז נולדה מערכת פוליטית חדשה. ובמידה רבה, נולדו גם אז הבחירות, שיערכו בצרפת בעוד שבוע בדיוק.
אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
הסיבוב הראשון לבחירות הבזק לאסיפה הלאומית, הבית התחתון של צרפת, יערכו בדיוק בעוד שבוע. אלו בחירות שהנשיא מקרון יזם והימור ענק שהוא לקח.
אבל עם כל הכבוד למקרון או לכל פוליטיקאי צרפתי אחר האמת, האדם הכי חשוב בימים האלה בצרפת הוא בכלל כדורגלן, אמבפה. בכל זאת, אנחנו בעיצומו של היורו.
הכוכב של נבחרת צרפת ניצל את מסיבת העיתונאים של לפני המשחק הראשון, ואמר שהוא מבקש לפנות אל הצרפתים. במיוחד, הוא אמר, לדור הצעיר של צרפת.
[הקלטה בצרפתית]
Kylian Mbappé: “On est dans un moment crucial dans l’histoire de notre pays. Il faut savoir faire la part des choses et avoir le sens des priorités. L’Euro a une place très importante dans nos carrières…”
"זה רגע חשוב בהיסטוריה של המדינה שלנו, רגע חסר תקדים", אמבפה אמר. "אנחנו רואים בבירור שאלו עם העמדות הקיצוניות קרובים ממש לאחוז בכוח. אנחנו צריכים להזדהות עם המדינה שלנו, עם ערכים של גיוון, סובלנות וכבוד. יש לי ביטחון בדור הצעיר", הוא אמר. "אני מבקש שתצאו להצביע, כדי שגם אחרי הבחירות נהיה גאים ללבוש את המדים הלאומיים".
אמבפה, כמו הנשיא מקרון, רואה היטב את מה שקורה.
בצרפת לא רק שנשבר אותו סדר פוליטי ישן של שתי מפלגות, יותר מזה, כבר שנים שפועלים שם כוחות אדירים שמנסים למשוך את מוקד הכוח מהמרכז, אותו מרכז שמייצג היום מקרון, אל הקצוות. המצליחה והמוכרת יותר במגמה הזו נמצאת בקצה הימני של המפה הפוליטי. מארין לה פן.
ד"ר גז: לה פן בעצם אומרת, היא אומרת, 'מה שמעניין אותי זה הצרפתים'. היא אומרת, 'בניגוד לעמיתיי ממפלגות השמאל והמרכז', היא מציגה דוקטרינה מאוד ספציפית, שאומרת, 'יש לנו בעיה ביוקר המחיה, יש לנו בעיה כלכלית, יש לנו בעיית אבטלה, ובעיקר יש לנו בעיית הגירה. אני רוצה לטפל בצרפתים'.
אם מקרון היה עסוק באוקראינה עם החבר שלו ונגד רוסיה, אם הוא היה עסוק בלהתעסק עם ישראל ומה קורה פה, מאז השבעה באוקטובר ולגנות את זה, היא אומרת, 'לא, לנו יש את הבעיות שלנו, ואני רוצה להתעסק בהן'.
ולה פן בעצם בחזון שלה ובדיבור שלה, בפניה שלה אל העם, אומרת, 'אני רוצה להזכיר לכם שאתם האזרחים, אתם המרכז, ולכן אני רוצה לחזור ולדאוג לעם הצרפתי'.
אלעד: כבר שנים שלה פן בונה לא רק את עצמה כאלטרנטיבה שלטונית לנשיאות, היא בונה גם את המפלגה שלה, את הפלטפורמה שלה, לפרלמנט. בפרלמנט האירופי, לה פן זוכה ליותר ויותר הישגים במהלך השנים, וגם בפרלמנט הצרפתי. ב-2012 היא זכתה בשני מושבים, עם 800 אלף מצביעים. ב-2017 יותר ממיליון וחצי מצביעים העניקו למפלגה שלה שמונה מושבים בפרלמנט. ב-2022 כבר הצביעו לה יותר משלושה וחצי מיליון צרפתים, והמפלגה של ל פן קיבלה 81 מושבים בפרלמנט. היא הפכה למפלגה השנייה בגודלה במדינה.
ההצלחה הזו שלה הולידה עוד תנועות קיצון.
היהודי אריק זמור, הוא הקים למשל מפלגה ימנית אפילו יותר משל לה פן. ומהצד השני, ז'אן לוק מלנשון הקים את מפלגת צרפת הבלתי כנועה ומהקיצון של השמאל הצרפתי, כבש את השמאל הפוליטי כולו.
ד"ר גז: גם לה פן וזמור, שהיה עיתונאי והוא גם מימין קיצוני, וגם מלנשון, שהיו לו התבטאויות אפילו אנטישמיות והוא חבר לירוקים ולסוציאליסטים ולקומוניסטים, כגוש שמאל שאולי ינצח את הימין.
השמאל אומר, 'אני אעלה ב-200 אירו את שכר המינימום, אני אחזיר את הגיל של הפרישה, את גיל הפנסיה', הם מתכוונים לבטל את החוקים של מקרון ולהחזיר את גיל הפנסיה ל-62, במקום 65 כפי שהוא העלה והם לא אומרים מאיפה הם יביאו את הכסף.
לה פן אותו הדבר אומרת, 'אני אדאג לאבטלה, אני אדאג לכלכלה, אני אדאג להגירה, אני אסלק מהגרים שעוסקים בפלילי, אני אסלק מהגרים שנסעו לסוריה והצטרפו לדאעש וחזרו לצרפת, אני לא אקבל מהגרים חדשים', אבל גם היא לא אומרת מאיפה הכסף.
התפרסמה קריקטורה בימים האחרונים בעיתונים של זאב שעומד לפני קהל של כבשים, ואומר להם, 'אחרי שאבחר אני עומד להיות צמחוני'.
וזו דוגמה, זו בדיחה על הימין ועל השמאל, שמבטיחים הבטחות, אבל מאיפה הכסף?
אלעד: אז המצב שנוצר בצרפת הוא שהקצוות צברו יותר ויותר כוח, אל מול ההתחזקות של לה פן, בשמאל החליטו להתאחד. ה-NUPES, הייחוד האקולוגי והחברתי העממי החדש, הוא איגד את מפלגות השמאל המתונות והקיצוניות יותר בצרפת.
והאיגוד הזה הצליח למנוע ממקרון רוב בפרלמנט, כי מאז 2022, באופן מאוד חריג בצרפת, מקרון הוא נשיא, כשבפרלמנט המפלגה שלו נמצאת במיעוט.
האירוניה היא, שדווקא הדור הצעיר, זה שמקרון היה המייצג שלהם, הדור החדש, הדור השלישי והרביעי שאחרי מלחמת העולם השנייה, הוא זה שמניע היום את תנועות הקיצון בצרפת קדימה.
ד"ר גז: הם היו צריכים את השקט של אחרי המלחמה, אבל ברגע שהם השיגו לעצמם את החיים שהם מכירים והיה להם קודם, החיים השקטים, פתאום באו הקולות האלה שרצו להשמיע את עצמם ובצרפת זה לגיטימי לחלוטין, ואף אחד לא היה שם כדי לעצור אותם, אלא בזמן שהיה צריך לעצור אותם.
ואני חושבת שזה תהליך שהתחיל עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, והסתיים בסוף מלחמת העולם השנייה. תהליך של 31 שנים, של מלחמה וניסיון, שתי מלחמות וניסיונות ריפוי באמצע, שלא באמת סלחו.
ואני חושבת שאולי הצעירים של היום שכחו את מלחמת העולם השנייה והראשונה בצרפת, אבל הם בפירוש מושפעים מהן.
מהבחינה הזאת הם הרבה יותר אמיצים, הרבה יותר מעזים, הרבה יותר מוכנים לצאת מהקופסא, הם לא עובדים על לשמר את החיים הקודמים שהיו לצרפתים, הם יודעים מה זה לחיות עם מהגרים. לראות מהגרים בתחנות הרכבת והמטרו והאוטובוס, לעבוד איתם, ללמוד איתם באוניברסיטה, ללמוד איתם בבית הספר, לעבוד איתם. הם חיים עם עוד אלמנט שלא היה להורים שלהם ולסבים שלהם.
אלעד: למרות התמיכה ולמרות הכוח המשותף, NUPES ברית השמאל התפרקה, באופן זמני. ז'אן לוק מלנשון, הקיצוני, שצירף את עצמו לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל, הוא סירב לגנות את חמאס אחרי שבעה באוקטובר, ומפלגת הסוציאליסטים המתונה פירקה בגלל זה את שיתוף הפעולה.
אבל עם ההכרזה על בחירות בזק, בשמאל הצרפתי הבינו שאין ברירה, רק איחוד גדול שלהם יכול לתת פייט למקרון ולמארין לה פן. כך שהאיחוד חזר לפעול.
ומימין, הרפובליקנים, ימין מתון, הם גם בסכנה גדולה להימחק בבחירות, לכן אותו אריק סיוטי נעל את עצמו במשרד וביקש לנהל משא ומתן עם לה פן.
אבל זה כנראה כבר מאחורינו.
הבחירות בעוד שבוע, ובצרפת תוהים האם הנשיא מקרון יצא מהן במצב גרוע יותר מאשר הוא נכנס. האם הימין של לה פן יהפוך לכוח המוביל בפרלמנט בצרפת, כך שמקרון יאלץ להתנהל במה שנקרא "קוהוביטסיון". מצב שבו הוא הנשיא וראש מפלגת המרכז הגדולה, אבל יאלץ למנות ראש ממשלה מהמפלגה של לה פן, מפלגת הימין הקיצוני, שאולי תהיה גדולה יותר. המועמד שלה לתפקיד אגב הוא ז'ורדן ברדלה, רק בן 28.
ד"ר גז: בוא נניח, יהיה רוב ימני בפרלמנט, אוקיי? אנחנו נמצאים תקועים, כמו שהיה עם מיטראן, כמו שהיה עם דה גול, כמו שהיה עם שיראק, כשיש לנו נשיא מהמרכז או נשיא מהשמאל עם ראש ממשלה ימני.
המדינה בעצם תקועה, הנשיא מחליט, אבל ראש הממשלה מבצע. אז בעצם יש פה נתק בין הנשיא לבין הגוף המבצע שלו.
אלעד: אז מה בעצם עשה מקרון? למה לו בכלל ללכת על הימור כזה? כשהסקרים מראים שהמפלגה שלו עלולה לאבד כוח, והקצוות עשויים להתחזק.
אז כאן נכנסות כמה השערות.
אחת היא שמקרון משחק פוקר עם המצביעים. הוא החליט לזעזע את המערכת, ולומר בתרגום חופשי, 'כן, בפרלמנט האירופי הרשתם לעצמכם להצביע לקיצוניים? "סבבה, בואו נראה אתכם עכשיו, במאני טיים כשהיום יום והחיים שלכם מונחים על הכף'.
אולי, יש מי שחושב, מקרון מקווה כך לייצר אפקט של מצביעים אדישים שיתעוררו ויעזרו לו להחזיר את הרוב שלו בפרלמנט. אבל יש עוד אופציות, גם עליהן מדברים היום בצרפת.
ד"ר גז: יש אפשרות נוספת, שבעצם מקרון עשה פה משחק מלוכלך. כי הוא אומר, 'אוקיי, אתם רוצים את הימין? אין בעיה, אני אתן לכם את הימין'.
יהיה ראש ממשלה מטעם לה פן. יש ב-2027 בחירות לנשיאות, מקרון כבר לא יכול להתמודד כי הוא אחרי שתי קדנציות, אין לו אפשרות. הוא יראה לצרפתים כמה גרועה מארין לה פן כי לופן בחיים לא הייתה בשלטון.
זאת אומרת, עכשיו הוא ייתן להם להתבזבז במשך שנה וחצי, להראות עד כמה הם לא כשירים במפלגה הזאתי לעמוד בשלטון, וב-2027 הם כבר לא יבחרו. כי בעצם זה זמן הפציעות שלהם והם יעשו טעויות.
דרך אגב, מן הצד השני, מארין לה פן לא רוצה. יש שמועות שהיא לא רוצה להיות עם רוב בפרלמנט כרגע, כי גם היא חוששת שבשנה וחצי הקרובות בעצם יראו שהיא עדיין לא כשירה. היא רוצה להיבחר לנשיאות לקדנציה שלמה, כי תאר לעצמך עכשיו שנה וחצי. יראו שהם לא עושים את מה שהם התחייבו לו, ואז הם בעצם מיירטים את עצמם מניצחון בבחירות ב-2027. גם היא מעדיפה, שעכשיו לא יהיה לה רוב, הנציג שלה לא יהיה וב-2027 היא תבוא עם דף נקי, והיא תוכיח שעד עכשיו מה שקרה הוא לא טוב, עובדה, ועכשיו תנו לי צ'אנס.
אלעד: כך או כך, ברור שמקרון חושב גם על המורשת שלו. הוא יישאר נשיא עד 2027, והאספירציות שלו הן להיות מנהיג היסטורי, מנהיג בינלאומי.
ועכשיו הוא חושב על איזו צרפת הוא ישאיר אחריו, האם למשל הוא יהיה הנשיא המתון האחרון?
מה זה אומר על צרפת?
מה זה אומר על אירופה, שצרפת היא אחת המדינות המובילות שלה?
מה זה אומר על העולם בכלל?
זה הקרב שעמנואל מקרון מנהל עכשיו. במידה רבה זה הקרב של חייו.
ד"ר גז: תראה, מקרון בסופו של דבר רוצה את טובת המדינה שלו. וכל דבר שקיצוני הוא לא טוב, והוא יודע את זה. והוא אומר, 'אם אני האמצע, בואו נשאר באמצע. בואו לא נלך לקיצון, כי קיצון יגמור אותנו'.
הצרפתים לא בנויים לקיצון, זה לא בשבילם, זה לא באופי שלהם. זה לא בתרבות שלהם, זה לא באורח החיים שלהם. הם לא אנשים של דרמה, הם אנשים של חיים שקטים וטובים. קיצון זה דרמה. 'בואו, בואו נשאר באמצע. זה לא בשבילכם, קיצוני, אל תבחרו בה'.
[מוזיקת רקע]
אלעד: ד"ר מאיה גז, תודה רבה.
ד"ר גז: תודה לך, אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.
אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה, שירה אראל, דני נודלמן, עדי חצרוני ודניאל שחר.
על הסאונד, מור הרטוב, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[מוזיקת רקע]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments