אחד ביום - ארה"ב, ישראל ומונופול הגרעין

רבים רואים את התקיפה האמריקנית באיראן בתור ההישג הגדול ביותר של ישראל במלחמה. וכן, זה הישג אדיר. אבל הוא לא מקרי - אלא שיא של מאבק ישראלי בן 60 שנה שמטרתו, על פי פרסומים זרים, לשמר מונופול גרעיני אזורי ולוודא שבמזרח התיכון תהיה רק מדינה אחת עם "הכפתור האדום".

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/06/2025.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום שני, 23 ביוני, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Thank you very much. A short time ago, the U.S. military carried out massive precision strikes on the three key nuclear facilities in the Iranian regime: Fordo, Natanz and Isfahan. Tonight I can report to the world…”

‏אלעד: בניגוד להצהרות דומות בעבר, טראמפ היה מאוד שקול. הוא לא השתמש בסופרלטיבים מוגזמים, הוא גם לא עמד לבד. מאחוריו היו סגן הנשיא, שר החוץ, שר ההגנה. הכול בַּמעמד שידר רצינות, כובד ראש, הבנה של עומק ההשלכות בהחלטה ההיסטורית שלו לתקוף את איראן.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Iran, the bully of the Middle East, must now make peace. If they do not, future attacks will be far greater and a lot easier.”

‏אלעד: אומרים שבמלחמה הנוכחית התקיפה האמריקנית היא ההישג הכי גדול של ישראל. יש אפילו את מי שיגיד שזה אחד ההישגים האסטרטגיים הכי גדולים של ישראל מאז ומעולם. עוד בשעות הלילה, קצת אחרי התקיפה, ראש הממשלה נתניהו הקליט שתי ברכות מצולמות, בשתיהן ניכרה ההתרגשות.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אזרחי ישראל היקרים, אחיי ואחיותיי, ממבצע עם כלביא, אנחנו השגנו יחד הישגים חסרי תקדים בתולדות ישראל."

“Congratulations, President Trump. Your bold decision to target Iran’s nuclear facilities with the awesome and righteous might of the United States will change history.”

‏אלעד: וכן, זה הישג אדיר. העובדה שארצות הברית תקפה מתקני גרעין של מדינה במזרח התיכון, כדי בין היתר להגן על ישראל, וכן, זה הישג אדיר שיש שיתוף פעולה הדוק ואפקטיבי כל כך בין ישראל לבין ארצות הברית, בין המנהיגים, בין אנשי מערכות הביטחון. ואם תרשו לי לעשות את מה שאנחנו נוהגים לעשות כאן בדרך כלל ב"אחד ביום", אקח 30 צעדים אחורה. כי זה הישג היסטורי ישראלי. מדובר ביעד שישראל שואפת להשיג כבר 60 שנה. עכשיו, אתם בטח שואלים, רגע, מה 60 שנה? הרי לאיראן אין תוכנית גרעין בת 60. אתם צודקים, אבל כאן מגיע אותו קטע של לקחת 30 צעדים אחורה. כי כשמדברים עם מי שחקרה את היסטוריית הגרעין של ישראל, כמו שחוקרת דוקטור אור רבינוביץ', היא חוקרת תפוצה גרעינית, פרופסור אורחת באוניברסיטת סטנפורד, אז כשמדברים איתה, מבינים שישראל היא מקרה מיוחד, שהגרעין הישראלי הוא מקרה מיוחד.

‏ד"ר רבינוביץ': נכון, באמת ישראל לא חריגה בזה שיש לה נשק גרעיני, יש לא מעט מדינות אחרות שיש להן נשק גרעיני. חמש המדינות שהן גם מאיישות את מושבי הקבע במועצת הביטחון של האו"ם, וגם מדינות אחרות, כמו הודו ופקיסטן וצפון קוריאה. ישראל חריגה בכך שהיא המעצמה הגרעינית האזורית היחידה שהצליחה להחזיק מונופול גרעיני בשכונה שלה, באזור שלה, עשרות שנים.

‏אלעד: אז זהו, לישראל כבר עשרות שנים, ואגב, כל מה שיאמר בפרק הזה הוא לפי פרסומים זרים או מחקרים, כמובן. לישראל יש מטרה שהיא אולי אפילו יותר חשובה וקריטית מאשר להיות מדינת גרעין, והיא להיות מונופול גרעין אזורי. ברור שספציפית איראן, כשהיא נשלטת בידי משטר רדיקלי, אסלמיסטי, קיצוני, איראן שמאיימת להשמיד את ישראל, שברחובות שלה צועקים "מוות לאמריקה", זה ברור שמדינה כזו לא יכולה להחזיק פצצת אטום. אבל הרבה מעבר לאיראן, הבשורה היא גדולה יותר. אחרי עשורים של דיונים, ויכוחים, ניסיונות לשכנע ולרתום, נשיא ארצות הברית כבר לא רק חושב שישראל צריכה מונופול, אלא גם הגיע למסקנה שכדי לתחזק את המונופול, אין ברירה. לפעמים חייבים להשתמש בכוח.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “God bless the middle east. God bless Israel and God bless America. Thank you very much. Thank you.”

‏אלעד: אז הפעם, בעזרת דוקטור אור רבינוביץ', אנחנו נדבר על מה שהוא אולי ה-מאבק של ישראל במשך עשרות שנים. מאבק שאתמול לפנות בוקר הגיע לשיא. המאבק שבמזרח התיכון תהיה רק מדינה אחת, שלפחות לפי מה שאומרים, יש בה את הכפתור האדום.

‏[הקלטה]

President Harry Truman: “A short time ago, an American airplane dropped one bomb on Hiroshima, and destroyed its usefulness to the enemy. That bomb has more power than 20,000 tonnes of TNT.”

‏אלעד: בשישה באוגוסט, 1945, נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הודיע שהעיר היפנית הירושימה הוכתה בפצצה שהעולם טרם ראה, טרם חווה וטרם שמע עליה עד אז.

‏[הקלטה]

President Harry Truman: “It is an atomic bomb. It is a harnessing of the basic power of the universe. The force from which the sun draws its power has been loosed against those who brought war to the Far East.”

‏אלעד: אוטוטו נציין 80 שנה ליום שבו נפלה הפצצה והעולם השתנה. מלחמת העולם השנייה הסתיימה כשכל העולם הבין את המשמעות של הנשק הזה, נשק שובר שוויון. ובאופן טבעי גם במזרח התיכון, המעצמה הגדולה ביותר בשכונה באותם ימים, עם כל הכבוד אני מדבר על מצרים, גם היא רצתה נשק שיטה לטובתה את הכף. לא גרעין בשלב הזה, אלא טילים בליסטים. ומי שאמור היה לבנות למצרים את תוכנית הטילים שלה הם מדענים ומומחים שהיגרו מגרמניה.

‏ד"ר רבינוביץ': נאצים, כולם נאצים שבסוף שנות ה-50 בתחילת שנות ה-60 הגיעו לקהיר, כדי לעזור לנאצר בתוכנית הטילים הבליסטיים שלו. היום כבר יש לנו מסמכים ישראלים ואנחנו יודעים שבישראל מאוד חששו מהטילים האלה. מבחינת ישראל כבר מתחילת שנות ה-60, טילים בליסטיים הם גם נשק להשמדה המונית, בגלל הגודל הגיאוגרפי המאוד קטן של ישראל, ובדיוק כמו שנתניהו אמר לפני כמה ימים כשהוא הכריז על תחילת המלחמה באיראן, ישראל לא יכולה לסבול 20 אלף טילים בליסטיים. גם בתחילת שנות ה-60 הגדירו את זה כך, והחשש בישראל היה שהטילים הבליסטיים האלה ילֻוו אחר כך גם בראשי נפץ גרעיניים או כימיים. לא חשבו שלמצרים יש תוכנית גרעין פעילה ועוד שנתיים יעשה ניסוי גרעיני והנה יש טיל גרעיני על דימונה. פחדו מהחשש, מהטיימליין.

‏אלעד: לפי פרסומים זרים, לפי מחקרים, לפי מסמכים, גם לפי הסרט העלילתי "מבצע קהיר" שהפיק מנחם גולן.

‏[הקלטה מתוך הסרט "מבצע קהיר"]

Prof. Schlieben: “The 20th century is a century of nuclear physics. This is a race, my dear! America is competing with Russia, Russia with China, and Egypt with Israel. Now this is a race that I have got to win.”

‏אלעד: לפי כל אלה, ישראל פעלה באותן שנים בכל מיני דרכים, דיפלומטית וגם לא דיפלומטית, נגד טכנאי ומדעני טילים במצרים. מבצע דמוקלס, שמיוחס למוסד, למשל. ובאמת, בסופו של דבר, התוכנית המצרית הייתה כישלון. מלחמת ששת הימים הייתה נראית אחרת לגמרי אם היו נורים לעברנו טילים בליסטיים, בלי התראה של חצי שעה, עשר דקות, אפילו לא עשר שניות. מה שהתברר בדיעבד, שנים אחר כך, שוב, לפי פרסומים, זה שבמקביל, באותה תקופה, ישראל בעצמה התחילה לעבוד על פרויקט עצום.

‏ד"ר רבינוביץ': בתחילת שנות ה-60, ישראל, ככל שאנחנו יודעים על סמך הספרות, היא מעולם לא הכירה בכך רשמית, ישראל פועלת בסוד לבנות יכולות גרעין, היא בונה את הכור בדימונה. ישראל לא נמצאת תחת שום מחויבות בינלאומית להגיד מה היא עושה בדימונה, כי היא לא חברה באף אמנה שמחייבת אותה להצהיר. ובאמת, בתחילת שנות ה-60, לא היו אמנות כאלה.

‏אלעד: או, אז זהו, כשמנתחים את הפרסומים, אפשר להעריך שיש כאן חלק חשוב באסטרטגיית הגרעין הישראלית. כי המנהיגים בישראל של אותם ימים גיבשו מדיניות שהיא בכלל לא מובנת מאליה, גם לא באותה תקופה - תוכנית הגרעין תהיה סודית.

‏ד"ר רבינוביץ': לוי אשכול הבין שישראל תיפּגע אם היא תחשוף בפומבי את היכולות שלה, יפעילו עליה לחץ, זה יסבך אותה עם האמריקאים, זה ידרבן את הסובייטים לעזור לערבים במרוץ חימוש קונבנציונלי, ואולי גם יגרום להם לעזור למדינות ערב במרוץ חימוש גרעיני. אז זה פשוט, לא הייתה סיבה למשוך את תשומת לב העולם ליכולות הגרעין. אחרי הניסוי הגרעיני הסיני שמתרחש באתר בשם Lop Nur באוקטובר 64', האמריקאים והרוסים אומרים "או, פה יש בעיה, אם עכשיו כל מדינה כמו סין תלך ותתגרען. היתרון היחסי שלנו בזה שאנחנו מעצמות גרעין יישחק לגמרי", והן מתחילות לשתף פעולה, ויחד מגבשות באמת את אותה אמנה למניעת תפוצה גרעינית. הן הכוחות המובילים של האמנה. הבריטים עוזרים מהצד, שלוש המדינות האלה נחשבות לשושבינות של האמנה, ושאר העולם, בגדול, משתף פעולה.

‏[הקלטה]

President Lyndon Johnson: “This treaty is not the work of any one country, but is in fact a product of all nations which share our concerns over the danger of nuclear proliferation. We’re convinced that this nonproliferation treaty is not an end in itself but a major step toward a more secure and rational world of peace and stability.”

‏אלעד: לפי התזמון, כי זה קרה בערך באותו זמן, אפשר אולי לטעון שהדיבור על כך שישראל מתקדמת לעבר גרעין היה פקטור מסוים בהחלטה של ארצות הברית, ברית המועצות או בריטניה, להציב כללי משחק בינלאומיים וליזום את ה-Nuclear Non-Proliferation Treaty, או בקיצור, NPT. אבל האמת, לא רק ישראל הדאיגה אז את המעצמות, כי הייתה שורה של מדינות אחרות שהיה נדמה שהנה מתקדמות מאוד מהר לעבר גרעין. הודו, פקיסטן, צפון קוריאה, היו גם אחרות. המטרה של NPT באותו זמן הייתה לעשות הפרדה בין המדינות שכבר יש להן יכולת גרעינית מוכחת, לבין אלו שאולי יצטרפו למועדון בקרוב.

‏ד"ר רבינוביץ': ה-NPT, ה-Non-Proliferation Treaty, האמנה למניעה תפוצה גרעינית, היא אמנה נורא מוזרה. המדינות שהצטרפו אליה כמדינות שיש להן נשק גרעיני, אלה שעשו ניסוי לפני הראשון לינואר 67', בעצם לא צריכות לעשות כלום, שזה כבר מוזר לכשעצמו. הן צריכות לפעול בתום לב לריסון היכולות הגרעיניות שלהן. המדינות האחרות הן אלה שצריכות להתאמץ. המדינות שהצטרפו לאמנה הזאת בתור Non-Nuclear Weapon States, מתבקשות לחתום עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית על הסכמי פיקוח, שיאפשרו לפקחי הסוכנות לפקח על אתרי הגרעין האזרחיים של המדינות האלה. הן צריכות להצהיר מה הם האתרים האלה, הן צריכות לתת רשימות, הן צריכות לתת לפקחים גישה לאתרים האלה, והן צריכות להוכיח שהן לא מבצעות הסטה, diversion, של טכנולוגיה וחומרים מהתוכניות האזרחיות לתוכניות הצבאיות.

‏אלעד: היו מעט מדינות שסירבו לחתום על האמנה - הודו, פקיסטן וישראל. לוב חתמה, איראן חתמה, סוריה גם חתמה, אבל ישראל של אותם ימים, כבר אמרנו, רצתה לשמור על תוכנית הגרעין שלה בסוד. ולחתום על אמנה בינלאומית שמחייבת גישה לפקחים, מילוי רשימות, מלאים, זה ממש לא לשמור סוד. אז ישראל סירבה לחתום על ה-NPT, הסתכנה בלהכעיס את ארצות הברית שיזמה את האמנה, והעדיפה לגשת לסוגיית מונופול הגרעין מול האמריקנים בדרך אחרת.

‏ד"ר רבינוביץ': לפי מה שפורסם, גולדה מאיר מגיעה בספטמבר 69' לביקור בבית הלבן.

‏[הקלטה]

President Richard Nixon: [applause] “Madame Prime Minister, it is a very great privilege for me, speaking on behalf of the American people to welcome you, Madame Prime Minister, in a very personal sense.” [applause]

Prime Minister Golda Meir: “Mister President, needless to say I’m deeply moved by your reception and by the words that you have spoken.”

‏ד"ר רבינוביץ': והיא וניקסון מגיעים להבנות הבאות: ישראל לא תחשוף בפני העולם את המעמד הגרעיני שלה, זאת אומרת שהיא לא תעשה ניסוי גרעיני, והיא לא תצהיר שהיא גרעינית, והיא לא תאיים על השכנות שלה בגרעין. ובתמורה, ואני אדייק פה, ארצות הברית תסיר את הנושא משולחן המשא ומתן, זאת אומרת לא תפעיל לחץ על ישראל להצטרף ל-NPT. ככה אנחנו מבינים. אז תשים לב - יש לנו חציית סף, לכאורה, ערב ששת הימים, ה-NPT נפתחת לחתימה ב-68', הבנות ניקסון-מאיר ספטמבר 69', וה-NPT נכנסת לתוקפה במרץ 1970. אז אין ספק שההיסטוריה של הגרעין הישראלי וההיסטוריה של ה-NPT שזורות זו בזו. אנחנו צריכים עוד מסמכים ועוד מידע כדי להבין בדיוק מה קרה.

‏אלעד: ארצות הברית, כך לפחות אפשר להבין, קיבלה טיעון אחד לפחות שישראל הציגה. נשיא ארצות הברית אז, השתכנע שישראל יכולה לשמור על עמימות בכל מה שקשור לגרעין. וכאן בעצם אפשר לומר שמתחיל הסיפור. כאן נולדה הפרקטיקה של האסטרטגיה הישראלית. להיות מדינת גרעין זה דבר אחד, אבל להיות מונופול גרעיני אזורי זה כבר דבר אחר לגמרי. וישראל, כך מפרשים המומחים, החליטה לעשות הכול כדי לא לוותר על הבלעדיות. היא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לוותר על הבלעדיות. אלא שמדיניות כזו, אם חושבים עליה, יכולה להיות קצת מבלבלת - מצד אחד להחזיק בגרעין לצורכי הרתעה, אבל מצד שני לשמור על תוכנית הגרעין הזו בסוד. הרי איך תפחיד את האויבים שלך עם משהו שאתה לא מוכן לדבר עליו?

‏ד"ר רבינוביץ': נכון, אז הרתעה בדרך כלל מבוססת על כך שאתה משדר את היכולות שלך בצורה מאוד מובהקת, ומה שישראל פתחה זה מודל חדש, שאתה מרתיע בלי לשדר את היכולות בצורה מאוד מובהקת, אלא בצורה מרומזת. צריך להבין שגם בשנות ה-60 וגם אחרי זה, מנהיגים ישראלים, כששאלו אותם על גרעין ישראלי, היו עונים כמו - "לא החלטנו להתגרען, אבל יש לנו את היכולת המדעית לעשות את זה". תמיד שמרו על עמימות, ואף פעם לא אמרו - אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. זאת אומרת, לא כך התבטאו המנהיגים הישראלים.

‏אחרי גילויי פרשת ואנונו ב-86' בכלל נסתם הגולל על השאלה האם יש, האם אין. ואנונו מפרסם תמונות מתוך הכור בדימונה. אז מ-86' אנחנו מדברים על פיקציה דיפלומטית. ישראל אולי לא מודה, אבל כל… זה לא אומר שבסביבה לא מבינים מה יש לה.

‏אלעד: גם הפרק הזה, אגב, עבר במלואו את אישור הצנזורה. נושא הגרעין הישראלי עדיין מעומעם כהחלטה, כאסטרטגיה. אז המטרה ברורה - מהרגע שלישראל נוסדה, שוב, על פי פרסומים, תוכנית גרעין, יעד חשוב לא פחות היה לדאוג לבלעדיות אזורית, למונופול. הבעיה היא שלא כולם, גם לא החברים הכי טובים שלנו, השתכנעו בטיעונים השונים שהציגה ישראל.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: אחרי שהשיגה יכולות גרעיניות, ישראל פתחה במדיניות נוספת, שלב נוסף, באסטרטגיית הגרעין שלה, אם תרצו, וזה לוודא שבשכונה הקשוחה והעוינת שבה אנחנו חיים, לא יהיה נשק גרעיני אחר, כך לפחות אומרים. אז לטובת היעד הזה, בישראל בחרו בעמימות, בסודיות. לא רצו לגרום לשכנים שלנו לפתוח עיניים ולפתוח תיאבון. יחד עם זה, היינו צריכים לשכנע את המדינות שכבר החזיקו בידע גרעיני, שלא ימכרו אותו למדינות אחרות. והדבר הזה התברר כמשימה בכלל לא פשוטה. שוב מצרים על המוקד, מצרים שבשלב הזה כבר הייתה ידידה פוטנציאלית של המערב, של ארצות הברית, מצרים שעשתה אז את מה שישראל סירבה לעשות - להצטרף לאמנה נגד הפצת נשק גרעיני.

‏ד"ר רבינוביץ': בתחילת שנות ה-70, ישראל כבר חוששת מתוכנית גרעין מצרית אזרחית. המצרים רוצים לקנות כורים, תחנות כוח, מארצות הברית. האמריקאים לא כל כך מבינים מה ישראל רוצה. מצרים היא בת-ברית אמריקאית, אני מזכירה לכולנו שסאדאת יגרש את היועצים הסובייטים ב-72', ומ-72' בעצם יש לנו את מצרים שהולכת ומתקרבת לארצות הברית, חותמת איתה על הסכם לרכישה של שני כורים גרעיניים אזרחיים. בשנת 81' מודיעה שהיא תצטרף ל-NPT, מאשררת את אותה אמנה NPT ב-82', ומבחינת האמריקאים זה המודל. לא רק שזה לא המדינה שאתה צריך לחשוש ממנה, זה המודל, ועוד עושה שלום עם ישראל. "תהיו כמו מצרים", לצורך העניין, מבחינת האמריקאים. ובאמת המצרים לא מצליחים להקים תוכנית גרעין אזרחית בכלל. עד היום אין להם כורים אזרחיים, זה פשוט לא קורה.

‏אלעד: הדיפלומטיה ניצחה, ואחרי שהיה ברור שמצרים לא מתקדמת בכיוון גרעין, ישראל הפנתה את תשומת הלב שלה למקום אחר שעלה על הרדאר של סוכנויות המודיעין, וזה עיראק. העיראקים גם רצו תוכנית גרעין, וכמו כולם היו צריכים ללמוד מאיפשהו. לישראל הייתה חשודה מיידית שגם ידעה לעשות את זה וגם הייתה יכולה ללמד אותם. פקיסטן.

‏ד"ר רבינוביץ': בהתחלה, קצת מזלזלים בבגין. במערב, מרגרט תאצ'ר כותבת לו - "קודם תצטרף לאמנה למניעת תפוצה גרעינית ואז נדבר על החששות של ישראל מתפוצה גרעינית". הוא מקבל כתף קרה גם ממדינות אחרות. הרי אמרנו, פקיסטן היא בכלל בת-ברית אמריקאית, אז מה אתם קופצים? העיראקים הם ב-NPT והם קנו את הכור הזה מצרפת, והוא תחת פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אז באמת, מה אתם קופצים?

‏ממשל קרטר, לדוגמה, כשישראל וממשלת בגין מזהירים אותם מהגרעין העיראקי, ממשל קרטר, בסוף, בסוף, ממש, אחרי שהם כבר הפסידו בבחירות ועוד מעט משביעים את רייגן, הם אומרים - "תראו, גרעין עיראקי זה בעיה, וישראל צודקת, בהחלט יכול להיות שהם השתמשו באורניום המועשר שהם קיבלו מהצרפתים", ואני מצטטת, "לייצר one to three bombs, אחד עד שלוש פצצות, אבל תקיפה ישראלית היא גרועה יותר, ואת זה צריך למנוע, כי זה יערער את האזור".

‏אלעד: "אם בארזים נפלה שלהבת", נהוג לומר, והנה, נשיא ארצות הברית דאז, בעצמו אמר שישראל צריכה להתרגל למציאות שבה מדינת אויב קרובה, עיראק במקרה הזה, אולי תשיג פצצה, שתיים, שלוש. המונופול הישראלי לכאורה, והאסטרטגיה הישראלית לכאורה, הכול היה בסכנה. אז ב-1981, כשהדיפלומטיה כשלה, כשפעילות חשאית שאולי נעשתה גם לא עבדה, כשעיראק הלכה והתקדמה לעבר גרעין, ישראל החליטה שאין ברירה. ראש הממשלה בגין, שתשמעו באדיבות "כאן, תאגיד השידור הישראלי", החליט לפעול כדי למנוע מהדבר הזה לקרות.

‏[הקלטה]

‏המון צועק: "בגין מלך ישראל! בגין! בגין!"

‏ראש הממשלה מנחם בגין: "הכור האטום העיראקי, שעמד להכין פצצות אטומיות, איננו עוד! לא קיים!" [המון מריע]

‏ד"ר רבינוביץ': ממשל רייגן מופתע מההתקפה באוסיראק, ואחרי זה, ככה, יש איזו התעוררות ואומרים, "אה כן, בעצם אנחנו מבינים למה ישראל עשתה את זה", אבל עדיין לא מיישרים קו בפומבי עם ישראל. אבל אנחנו רואים במהלך שנות ה-80, שממשל רייגן אומר - "אהם, באמת הלובים מסוכנים, העיראקים אולי מסוכנים, מלחמת איראן-עיראק, אנחנו רואים שהאזור הזה לא יציב, יש פה משהו". אבל עדיין אין לנו יישור קו אם אתה רוצה, האלרמיזם הישראלי, alarm, כן, ישראל מצלצלת באזעקה, אומרת - אסור לאפשר עוד תפוצה גרעינית במזרח התיכון.

‏אלעד: עכשיו, אם ניקח רגע את נקודת המבט השנייה, הביקורתית לישראל. זה לא שהיא ממש לא הגיונית. מדינה שיש לה יכולות גרעיניות, שומרת על עמימות, לא חתומה על אמנות בינלאומיות שמחייבות רגולציה, ועוד פועלת בכל מיני מישורים כדי שלשכנות שלה לא תהיה יכולת דומה. תשמעו, זה קייס שקשה להגן עליו, אלא שאחרי שנים של פקפוק ואתגרים, המצב הזה השתנה.

‏[הקלטה]

President George H. W. Bush: “As I report to you, air attacks are underway against military targets in Iraq. We are determined to knock out Saddam Hussein’s nuclear bomb potential.”

‏אלעד: אחרי מלחמת המפרץ הראשונה כבר היה די ברור שיש לישראל קייס כשהיא מדברת על הצורך למנוע הפצה של נשק גרעיני במזרח התיכון.

‏ד"ר רבינוביץ': אחרי 91' ארצות הברית התפכחה ואימצה את ה… במידה רבה ועמוקה את ההסבר הישראלי. ישראל אומרת - "אני נמצאת בשכונה מסוכנת, עם שחקנים שמפרים את ה-NPT גם כשהם חותמים עליה, וחלקם יכולים להיות גם מופעלים על ידי משטרים אסלאמיסטים קיצוניים", והאמריקאים מבינים את זה ומקבלים את זה. הם גם… יש כבר עדויות להפרות של ה-NPT. ב-91' אנחנו כבר יודעים שסאדם חוסיין הפר את ה-NPT עשר שנים. אין לי ספק שהאמריקאים הבינו שבשכונה של המזרח התיכון, הטיעון הישראלי, ה-argument הישראלי לזה שכדאי מאוד שיהיה לישראל מונופול, אני חושבת שהם קנו את הלוגיקה הזאת.

‏אלעד: או, אבל שנייה, כי זה לא כל כך פשוט. אפשר להגיד שהקייס הישראלי אז עבד יותר מדי טוב. כי אחרי שאמריקנים גילו ב-1991 שסאדם חוסיין ניהל תוכנית גרעין סודית והפר את אמנת NPT, אחרי שהם הבינו מה הפוטנציאל הקטסטרופלי של מירוץ חימוש במזרח התיכון, הם השתכנעו שחייבים להגביל את השאיפה לגרעין באזור. אלא שהם, הנשיא בוש, ראש הסגל שלו, ג'יימס בייקר, אחרים, הם חשבו שצריך להגביל גם את מי שכבר יש לו גרעין באזור. כלומר, גם אותנו.

‏[הקלטה]

President George H. W. Bush: “I call upon all parties to consider taking measures that will bolster mutual confidence and trust, steps that signal a sincere commitment to reconciliation.”

‏ד"ר רבינוביץ': האמריקאים והבריטים ואחרים אומרים - "צריך לעשות סדר במזרח התיכון אחרי מלחמת המפרץ. צריך סדר אזורי חדש, והסדר האזורי הזה צריך לטפל גם בסוגיות של נשק לא קונבנציונלי, של ה-WMDs". ובהתחלה, לפי מקורות זרים, בייקר מקדם את הרעיון של לשכנע את ישראל להסכים להקפיא, to freeze, להקפיא את ארסנל הגרעין שלה, אבל לשמור אותו. מהלך שאומר, יהיה לה מונופול, אבל היא תסכים לקבל הגבלות מסוימות, היא תקפיא. אז איך הם עשו את זה? האמריקאים בתקופת… אבל זה ממש השנה האחרונה של ממשל בוש. במאי 91' בוש יוצא ומכריז על יוזמה שהוא קוראים לה The First Bush Plan, יוזמת בוש הראשונה. הוא אומר, אנחנו מקדמים סדר אזורי חדש במזרח התיכון, למנוע תפוצה של נשק לא קונבנציונלי, ובין היתר, אחד המרכיבים שאנחנו נקדם זה שמדינות יסכימו להקפיא את ייצור החומר הבקיע. אתה רוצה לנחש כמה מדינות יצרו חומר בקיע ב-91' במזרח התיכון? זאת אומרת, זה בעצם מאוד ברור למי האמנה הזאת מכוונת, למרות שבפומבי אומרים, מה פתאום? We don't target Israel, אנחנו לא מכוונים לישראל, זה כמובן בדיחה.

‏[הקלטה]

President Bill Clinton: “My fellow Americans [cheering] on this day, with high hopes and brave hearts, in massive numbers, the American people have voted to make a new beginning”. [cheering]

‏ד"ר רבינוביץ': במקרה, רצה הגורל ונבחר נשיא קלינטון, שמאוד מתלהב מתהליך אוסלו, ומאוד רוצה שרבין יתקדם עם תהליך השלום האזורי. אנחנו לא יודעים מה היה בשיחות בין רבין לקלינטון, אנחנו יכולים להסתכל על העיתונות בתקופה, ומה עבר צנזורה, ואנחנו רואים שהעיתונים מדווחים כך. הם מדווחים שבפגישתם הראשונה, בתחילת 93', במרץ 93', כן? זה הפגישה של רבין וקלינטון, השניים הסכימו לחדש את ההבנות האסטרטגיות, לכאורה, הבנות ניקסון-מאיר, וקלינטון הסכים להסיר את הסוגיה כל עוד תהליך השלום נמשך.

‏אלעד: הנשיא קלינטון, בניגוד לכמה מקודמיו, קיבל את העמדה שיוחסה לישראל ודיברה על הצורך במונופול גרעיני אזורי. זה השינוי, אחרי עשרות שנים של מחלוקת, זה השינוי שהלך וקרה מ-1991, אחרי מלחמת המפרץ, וסיום המלחמה הקרה, נשיא ארצות הברית שחשב שמונופול זה לא רק אינטרס ישראלי, אלא אינטרס אמריקני. ואחר כך, אחרי קלינטון, כשהגיע בוש הבן, קרה אסון התאומים, ארצות הברית נכנסה בכוחות גדולים למזרח התיכון, ומניעת גרעין באזור הפכה, יש שיאמרו, לאינטרס אמריקני, כזה שבכלל לא תמיד היה קשור לאינטרס הישראלי.

‏ד"ר רבינוביץ': ב-2003 האמריקאים והבריטים ביחד משכנעים את קדאפי לתת הצהרה שהוא מפרק את התוכנית הסודית שלו להעשרת אורניום, יש לו תוכנית צנטריפוגות סודית. הם חודרים אליה מודיעינית כמה שנים לפני, מגלים מה קורה. באיזשהו שלב הם מעדכנים את אריק שרון כראש ממשלה, ואריק שרון מדליף את זה בשיחה עם עיתונאים. הם נחרדים, האמריקאים, ומאותה נקודה לא משתפים יותר את ישראל בשום דבר שקשור ללוב. ולכן, בדצמבר 2003, בכירי המוסד במערכת הביטחון הישראלית פותחים יום אחד בבוקר את הרדיו ושומעים שללוב הייתה תוכנית גרעין סודית ושהיא התפרקה ממנה. בשום שלב האמריקאים לא מעדכנים את ישראל.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: שוב, גם הפעם, בארצות הברית הדיפלומטיה הוכיחה את עצמה ככלי אפקטיבי לנטרל תוכנית גרעין. אבל אם מישהו בישראל חשב אז שלכל הפחות צריך לשמור על אופציה צבאית, אם במקרה מתישהו בעתיד במזרח התיכון מדינה נוספת תרצה גרעין, אז המישהו הזה הבין שאין ברירה, שישראל חייבת לשמור על שיתוף פעולה הדוק יותר עם ארצות הברית, וחייבת להיות ערנית כדי לא להיות שוב מופתעת.

‏בשנת 2007, לפי דיווח בניו יורקר, סוכני מוסד פרצו למחשב של יושב ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית בסוריה בזמן שהוא ביקר בווינה. הם גילו במחשב שלו הוכחות שסוריה בונה בחשאי כור גרעיני, סטייל צפון קוריאה. והנה בפעם המי יודע כמה, לפי פרסומים זרים והערכות, המונופול האזורי הישראלי היה בסכנה. ישראל, ואת זה אנחנו יודעים בוודאות, החליטה שוב לפעול.

‏[הקלטה]

‏טייס: "חומר נקי, אני על המטרה."

‏מגדל הפיקוח: "בסדר גמור."

‏ד"ר רבינוביץ': ופה, תחת ראש הממשלה אולמרט, ישראל כבר משתפת את האמריקאים ואת בוש עצמו ואת הבכירים שלו במודיעין. האמריקאים אומרים שהם לא יתקפו, אולמרט אומר, "אז אנחנו נתקוף". ובוש פורס ממש מטריה דיפלומטית שמגינה על אולמרט לפני ואחרי התקיפה, הוא ממש… הוא גם אומר לו, ואולמרט דיבר על זה בפומבי, הוא אומר לו - "אמריקה מאחוריך", כן? "אמריקה… We have your back", או משהו בסגנון הזה.

‏אלעד: מהשלב הזה, אחרי סוריה, בעצם נקודת המבט הישראלית התפקסה על מקום אחד - איראן. האסטרטגיה הישראלית התמקדה כולה במרוץ האיראני לעבר גרעין. במערב, בארצות הברית, אמרו שאסור לאפשר לאיראן להיות מדינת גרעין, אבל כשמבינים את ההיסטוריה המורכבת שתיארנו כאן, את הניסיונות הישראלים לשכנע את ארצות הברית בזכות הקייס הזה לבלעדיות, אז אפשר להבין גם את החשש בישראל, שממשל אובמה לדוגמה, ואם לא הוא, אז ממשל אמריקני אחר בעתיד, כבר לא יקבל בהבנה את התפיסה הזו שאומרת שאסור שגרעין חדש יצוץ במזרח התיכון.

‏ד"ר רבינוביץ': הייתה תחושה בישראל, ואמרו את זה מקורות גלויים בעיתונות שאני מצטטת פה במרכאות: אובמה, במרכאות, "ימכור את ישראל" ויסכים לחיות עם איראן גרעינית או איראן שהיא מאוד מאוד קרובה לסף גרעיני, כן, שלא הרכיבה את ראש הנשק אבל מחזיקה אותו מפורק או מחזיקה את כל הרכיבים שהיא צריכה לראש נשק. זה היה החשש הישראלי. ישראל השתמשה באיום שתתקוף באיראן כדי לדרבן את אובמה, וב-2012, לפני קמפיין הבחירות השני שלו, אובמה אומר, הוא בעצם הסלים את הרטוריקה נגד איראן, אומר, "אני לא אתן לאיראן להתגרען, ישראל יכולה לסמוך עליי", ובין היתר, האיומים של ישראל שאיראן תתקרב מדי לסף הגרעיני, ישראל תתקוף, דרבנו את אובמה לגבש את אותו הסכם הגרעין שהושג בקיץ 2015.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "העסקה המוצעת תהווה סכנה ממשית לאזור ולעולם, והיא תאיים על קיומה של מדינת ישראל."

‏ד"ר רבינוביץ': נתניהו היה מאוד ביקורתי כלפי ההסכם הזה, וכשטראמפ נבחר, הוא שכנע את טראמפ לצאת ממנו, וטראמפ יצא ממנו ב-2018. במערכת הביטחון הישראלית, רבים סבורים שמדובר באחת הטעויות האסטרטגיות הקשות, שכן, ככל הידוע לנו, איראן הקפידה על קוצו של יוד במילוי ההתחייבויות שלה במסגרת הסכם הגרעין, ולכן, בעצם, היה מדובר בו בכלי שהיה קונה לישראל ולארצות הברית זמן להיערך לנקודה שבה איראן תרצה להעשיר הרבה אורניום ולהתקדם בתוכנית הגרעין שלה. היציאה של טראמפ מהסכם הגרעין קידמה את לוחות הזמנים, ולכאורה הביאה אותנו לפה.

‏אלעד: לפה, להתפתחות האחרונה בסיפור הזה שהתחיל לפני 60 שנה. כי היו רגעים שבהם, שוב, לפי ניתוחים של מחקרים ומידע, היו רגעים שבהם בארצות הברית לא חשבו שבלעדיות גרעינית במזרח התיכון זה דבר מוצדק. היו שאמרו שמי שמדבר על זה הוא אלרמיסט. היו תקופות שבהן בארצות הברית חשבו שרק דיפלומטיה תנצח, גם כשבישראל חשבו אחרת. אובמה, ביידן, אפילו טראמפ, כולם ניסו לשאת ולתת עם איראן, לפתור את סוגיית הגרעין בדרכים דיפלומטיות.

‏אבל אתמול, הכול השתנה. נשיא ארצות הברית הורה על תקיפה של מתקני גרעין באיראן, אמר "God bless Israel". ובפעם הראשונה, לא רק שיישר קו עם מדיניות ישראלית בנושא, אלא גם פעל, אקטיבית, צבאית, כדי לדאוג שהיא תתמלא.

‏ד"ר רבינוביץ': כל מדינה באשר היא יכולה לייסד תוכנית גרעין, וכל מדינה באשר היא יכולה לשקם תוכנית גרעין שנפגעה. מהנדסי ומתכנני והוגי "פרויקט מנהטן" האמריקאי במלחמת העולם השנייה, פיתחו את הטכנולוגיה הזאת בלי מחשבים. אז מי שחושב שזה משהו מסובך שמדינות במאה ה-21 לא יכולות לעשות אותו הוא טועה. המדינות אלה לא צריכות להמציא ולפתח טכנולוגיה חדשה, הן צריכות לשחזר הישגים טכנולוגיים של שנות ה-40 של המאה ה-20. כולנו מבינים שאיראן, על הנייר, יכולה תמיד להחליט שהיא משקמת יכולות, היה והיא רוצה לשקם אותן ביום שאחרי שישראל מפסיקה לתקוף, ולכן השאלה היא מה קורה בגזרת הכוונות, הרצונות, המוטיבציה האיראנית.

‏אז נשאלת השאלה האם אירועי הימים האחרונים יגרמו למשטר ולחמינאי להגיד - "יש ערך שרצוי לי עוד יותר, יש סכנה עוד יותר אנושה וחמורה לממשל שלי, ולכן עדיף לי להתפשר בעניין הגרעין רק כדי להבטיח את שרידות הממשל". זאת שאלת מיליון הדולר, אבל עד שלא נדע איך הסתיים הקונפליקט הזה לא נוכל לענות סופית על השאלה הזאת.

‏אלעד: דוקטור אור רבינוביץ', תודה.

‏ד"ר רבינוביץ': תודה, תודה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, שירה אראל והילה פז, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה