אחד ביום - שיא של אלימות באיו״ש

בימים האחרונים אנחנו שומעים יותר על אלימות והתפרעויות מצד יהודים ביהודה ושומרון. הצתות של מכוניות, של מבנים, של מסגד, תקיפות של חקלאים פלסטינים, פעילים חברתיים ישראלים, או חיילי בצה״ל. על פי כל הנתונים, בשנת 2025 יש יותר אלימות מצד מתפרעים יהודים ביהודה ושומרון. הפעם, אנחנו עם שלושה אנשים שמספרים על אובדן השליטה ביהודה ושומרון: דביר קריב, בכיר לשעבר בחטיבה לסיכול טרור לא-ערבי בשב"כ. יובל בן ארי, מילואימניק ופעיל שמאל שנפצע בעימותים עם פורעים ביהודה ושומרון, ועבדאללה מהכפר א-לובן אל-גרביה שאחד מהפורעים ביהודה ושומרון החליט לקחת חלק מהשדות החקלאים שלו.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/11/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום ראשון, 23 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה, רעש של מהומה] אדם: [צועק] "يالله تعال تعالوا."

‏אלעד: התחושה היא, ואלו גם הכותרות בדיווחים, התחושה היא שיש אובדן שליטה.

‏[הקלטה] אדם: [צועק] "לך יא בן זונה, לך! לך מפה! לך!"

‏אלעד: בימים האחרונים אנחנו שומעים יותר על אלימות והתפרעויות מצד יהודים ביהודה ושומרון. הצתות של מכוניות, של מבנים, של מסגד. בימים האחרונים שמענו איך תקפו חקלאים פלסטינים, פעילים חברתיים ישראלים וגם חיילים בצה"ל, עד כדי כך שנזקקו לקבל טיפול רפואי.

‏[הקלטה, רעש של מהומה, צעקות ודיבורים בערבית]

‏אלעד: לא משנה לפי איזה נתון ואיזה ארגון הולכים, בשנת 2025 יש יותר אלימות מצד מתפרעים יהודים ביהודה ושומרון.

‏[הקלטה] יוסי דגן: "יש כאן משהו הזוי שבו כמה עשרות עבריינים, שהם אנשים אלימים, עבריינים, שעוברים פשוט ממקום למקום. ואז פעם זה בשומרון, פעם זה בבנימין, פעם זה בגוש עציון. וזורעים נזק וגם פוגעים ביהודים, לא רק בערבים, וגם לא רק בחיילים, וגם במתיישבים. ויש פה שני דברים שהיה צריך לעשות ולא עשו…"

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: זה יוסי דגן, הוא ראש המועצה האזורית שומרון, הוא איש התיישבות, איש הליכוד, את דעתו על המתפרעים שמעתם כאן. גם ראש הממשלה עצמו בישיבת הממשלה ובפוסט ברשתות החברתיות אמר שהוא רואה בחומרה רבה את האלימות וקרא למצות את הדין עם הפורעים. נתניהו כינס דיון חירום מתוך הבנה שאלימות יהודית בשטחים היא לא רק בעיה פנים ישראלית, אלא בעיה מדינית בינלאומית. שר הביטחון, גם הוא גינה. הוא אמר: "לא נאפשר, לא נשלים". אבל למרות הגינויים, ויש את מי שטוען שבגלל שבינתיים יש בעיקר רק גינויים, האלימות ממשיכה, ויותר מזה, היא גוברת.

‏נהיה כאן עם שלושה. כל אחד מהם מביא את הזווית הייחודית שלו בעניין. דביר קריב, לשעבר מהחטיבה הלא ערבית בשב"כ.

‏דביר: מדינת ישראל שיודעת להתמודד עם איראן ועם חיזבאללה ועם חמאס, יכולה לטפל ב-80, 90 נערים בעייתיים. היא רק צריכה להחליט.

‏אלעד: יובל בן ארי, מילואימניק ופעיל שמאל שנפצע בעימותים עם פורעים ביהודה ושומרון לפני שבועיים.

‏יובל: הם הסתכלו עליי, התכופפו והתחילו להרים אבנים, ולזרוק עליי מטווח של שלושה-ארבעה מטר. עכשיו, זה… שלוש-ארבע קילו. אבן גדולה.

‏אלעד: ונהיה עם עבדאללה, מהכפר א-לובן אל-גרביה, שאחד מהפורעים ביהודה ושומרון החליט לקחת בעלות על חלק מהשדות החקלאיים ששייכים לו.

‏עבדאללה: הם אמרו, "אנחנו רוצים לגרש את הערבים, לקחת את האדמה. שתבוא לנו גאולה". ואני הייתי המום.

‏אלעד: אז הפעם, עם שלושתם, נדבר כאן על אובדן השליטה ביהודה ושומרון.

‏דביר: אני התגייסתי לשירות ב-1990 ופרשתי ב-2012. רוב מכריע של שנותיי אני בחטיבה לסיכול טרור לא ערבי.

‏אלעד: כשדביר סיפר שהוא היה בחטיבה לסיכול טרור לא ערבי, עצרתי לרגע. ודביר, מה לעשות, פעם איש שב"כ תמיד איש שב"כ, הוא כנראה ראה את הגלגלים שלי עובדים שעות נוספות. אתם מבינים, אני, ואני מניח שגם אתם, מכירים את "המחלקה היהודית" בשב"כ, אבל זה לא השם הרשמי שלה.

‏דביר: ממש לא. זה חטיבה כבר 30 שנה ויותר, 30 שנה וחצי. מאז שברוך גולדשטיין עשה את הטבח במערת המכפלה, ועדת שמגר הגדילה אותנו לחטיבה, וזה גם "החטיבה הלא ערבית", לא "החטיבה היהודית" ולא "המחלקה היהודית". להיטלר הייתה "מחלקה יהודית", אייכמן היה רמ"ח של המחלקה, ולכן כשרוצים לבזות את היחידה, קוראים לה "המחלקה היהודית". בסוף זאת חטיבה, החטיבה הלא ערבית בשב"כ.

‏אלעד: היום דביר הוא איש חינוך, הוא מרצה. זה לא דבר נפוץ שאיש מהחטיבה הזו שלו בשב"כ נחשף ככה, מדבר ככה בגלוי ובפומבי. לא רק מימד החשאיות והסודיות משחק כאן תפקיד. דביר אמר שבחטיבה הלא ערבית יש גם עניין אחר.

‏דביר: תראה, אם ביום שישי בערב יושבים כל החבר'ה עם מישהו מהמגזר הערבי ורואים פתאום כותרת בטלוויזיה ש"עצרו את מוסא", ואז הוא מחייך וככה גורם להם להבין שהוא זה שעצר את מוסא, אז אפשר להבין. אבל כשעצרו את משה ולא את מוסא, אני מניח שאיש השטח בשב"כ שיושב עם החבר'ה שלו, האזרחים, לא יחייך ויגיד להם "אני עצרתי את משה". ואנחנו עוצרים. אנחנו עוצרים יהודים, אנחנו מונעים יהודים, אנחנו מסכלים. המנדט של המשימות של היחידה הזאת לא השתנה. אנחנו אמורים למנוע טרור. וטרור זה הפיגוע בדומא, שעמירם בן אוליאל מצית את משפחת דוואבשה בכפר דומא. זה טרור. ובאותה שנה החטיבה מונעת שמונה פיגועים כאלה, אבל התשיעי היא לא מונעת וכולם זוכרים את התשיעי כי נרצחו בו שלושה אנשים. פיגועים בהר הבית, ניסיונות לרצוח אישים מאובטחים בישראל, בדגש על ראש הממשלה, זה דברים שקורים.

‏אלעד: זהו, הסיבה שדביר לא רק שלא מתבייש אלא מתגאה בעברו במחלקה הלא ערבית, הסיבה שהוא כן משתף בפומבי במעצרים של משה ולא מרגיש בנחיתות בכלל ליד קולגות שעצרו את מוסא, הסיבה היא ההבנה שלו עד כמה נפיץ הפוטנציאל באזור. ההבנה שלו מה הוא ומה הקולגות בחטיבה מנסים למנוע.

‏דביר: כל מי שעובד שם עושה דברים מאוד מאוד חשובים, המשימות מאוד חשובות. למנוע מלחמת אחים בישראל זה מאוד חשוב. להגן על הדמוקרטיה הישראלית זה מאוד חשוב. ולמנוע טרור של יהודים, זה גם מאוד חשוב כי הרבה מאוד פעמים זה מה שמצית את השטח ואז גם נהרגים יהודים. אנחנו לא היחידה ששומרת על הערבים, אנחנו היחידה ששומרת על מדינת ישראל.

‏אלעד: ככל שעברו השנים, וגם אחרי שעזב את השב"כ, דביר זיהה מגמה של הקצנה. אובדן השליטה הזה שעכשיו מדברים עליו הוא לא אירוע שהתחיל ב-2025, זה לא אירוע שקורה ברגע, זה תהליך.

‏דביר: אז קודם כל, כשהתופעה הזאת התחילה היו להם רבנים, רבנים קיצוניים, אבל רבנים שאפשר היה לדבר איתם. הרב גינזבורג, הרב דב ליאור, הרב איציק שפירא. רבנים שיכולת להגיד להם, "בוא, תקשיב, יש פה נער שככה עומד להגזים, תרגיע את הרוחות", וזה מה שהיו עושים הרבנים. עם הזמן, הרבנים הקיצוניים לא מספיק קיצוניים בשבילהם, והם נהפכו למצב שאין להם רב. אתה יכול להגיע למצב שהבוגר האחראי בגבעה הוא בן 20, או בן 21. הוא הבוגר האחראי, כי יש שם נערים בני 14, 15, 16 והוא המבוגר. יש להם שני מסמכים שכבר פורסמו לפני שנים, מסמך הזדון ומסמך המרד, שבו הם מדברים על איך הם רוצים שמדינת ישראל תיראה. במדינת ישראל שלהם יש מלך ולא ראש ממשלה. במדינת ישראל שלהם יש סנהדרין ולא ממשלה ולא כנסת. במדינת ישראל שלהם, חילוני יש לו בעצם שתי אפשרויות. אפשרות אחת לחזור בתשובה, והאפשרות השנייה לא להיות פה, או ללכת מפה, או שדינו מוות. וברגע שאדם דתי, בצורה כזאת קיצונית, אומר כזה דבר, שחילוני דינו מוות אם הוא לא חוזר בתשובה, אז אתה יכול להבין לבד שהרבנים מסתייגים מדבר כזה, כי הרבנים הם ממלכתיים, ושהקיצוניים האלה הולכים כל כך ימינה, אז הרבנים שלהם הולכים פחות ימינה ומסתייגים מהם, ואז הם אומרים "אוקיי, אז אנחנו 'עשה לך רב', אנחנו רב של עצמנו", והבחור בן 20 בגבעה שהוא זה שמוביל את הטרור בלילות, הוא "הרב שלנו". זה המצב, זה… לכן זה מסוכן, זה כאילו כמו עדר בלי רועה. ועדר בלי רועה הוא מאוד מאוד מסוכן, הוא מתפזר והוא הולך לאן שהוא רוצה.

‏אלעד: התהליך הזה של ההקצנה והגידול באלימות מצד פורעים יהודים ביהודה ושומרון הגיע לשיא, לפחות בינתיים, השנה. לפי נתוני האו"ם, שנת 2025 צפויה להסתיים בעלייה של 25% בהיקף האירועים האלימים, לעומת השנה שעברה שבעצמה הייתה גבוהה יותר משנים קודמות. גם נתונים של משרד הביטחון מאשרים. יש עלייה ומספר מקרים גבוה יותר בשנה הנוכחית. השנה הזו שונה, היא מתנהגת אחרת ויש לזה כמה סיבות. אנחנו דיברנו בפרקים קודמים, למשל פרק שעשינו לפני כשנה על משטרת מחוז ש"י ביהודה ושומרון. יש בעיה בשיתוף הפעולה בין המשטרה לבין השב"כ. יש נתונים שמראים שהרוב המוחלט של התלונות והתיקים נגד מתפרעים יהודים נסגרים בלי כתב אישום. 94%, לפי נתונים של ארגון "יש דין".

‏דביר: מאז שהשר לביטחון לאומי הוא איתמר בן גביר, השיתוף פעולה בין שב"כ למשטרה כמעט לא קיים. ובעצם הזרוע המבצעית של שב"כ בשטח היא משטרה. אם אתה בתור שב"כ רוצה לעצור מישהו, לזמן מישהו, לעשות שיחת הרתעה למישהו, אתה מרים טלפון למשטרה ומבקש לזמן אותו. היום, במציאות של היום, הם מבקשים שתשלח להם את הראיות שבגינם אתה רוצה לזמן את הבן אדם. משהו שלא קרה אף פעם, וגם לשב"כ אין ראיות. שב"כ לא אוסף ראיות, שב"כ אוסף מודיעין וזה שני דברים שונים לחלוטין. זה פן אחד של זה. הפן השני של זה שמאחר שהמשטרה לא עזרה לך, נאלצת להגדיל משמעותית את המעצרים המנהליים, שבסופו של דבר זה גרם לזה ששר הביטחון כ"ץ ביטל את המעצרים המנהליים.

‏אלעד: בדיוק לפני שנה, 22 בנובמבר 2024, שר הביטחון הטרי אז, ישראל כ"ץ, הודיע שלא יאשר עוד פרקטיקה של מעצר מנהלי נגד יהודים. זו פרקטיקה שהיא בכלל שנויה במחלוקת, של מעצר מקדים על סמך מודיעין או חשד לפגיעה אפשרית בביטחון המדינה, בלי שבפועל בוצעה בכלל עבירה. כ"ץ הסביר, וזה ציטוט, ש"במציאות שבה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון נתונה לאיומי טרור פלסטיני חמורים וננקטות סנקציות בינלאומיות לא מוצדקות נגד מתיישבים, לא ראוי שמדינת ישראל תפעיל צעד חמור מסוג זה נגד אנשי ההתיישבות". כך, לדברי כ"ץ.

‏דביר: אז אין לך יכולת לסכל באמצעות המשטרה, אין לך יכולת לסכל באמצעות מעצרים מנהליים. וגם ראשי המחנה, סמוטריץ', בן גביר וחבריהם לא מגנים. אז יש פה גם נערים שאין לך שליטה עליהם ואתה לא יכול אופרטיבית להתעסק איתם, ויש לך גם את ההנהגה שנותנת להם רוח גבית. כל זה ביחד הגדיל משמעותית את אירועי האלימות בתקופה האחרונה. אה… ואתה רואה את זה שהם גם תוקפים כוחות ביטחון. זאת אומרת, לפני יומיים יש לוחם מג"ב שקיבל אבן בראש. נפתח לו הראש, במזל הוא לא התעוור כי זה היה קצת מעל העין, אבל זה לא היה רחוק מזה שהוא יאבד עין. נגיד מגיע סמג"ד לאירוע ומפנצ'רים לו את ארבעת הצמיגים בג'יפ. עכשיו, הסמג"ד הזה יכול בעוד שעה להיות מוקפץ לפיגוע של מחבלים ערבים שהורגים יהודים, והוא לא יוכל להיות מוקפץ, הם פוגעים בביטחון של עצמם. לפני כמה חודשים הם הציתו מתקן של… של צה"ל ליד בית אל, המתקן הזה הוא שלט בכל המצלמות של כל היישובים. הם בעצם פגעו באבטחה של כל יישובי איו"ש בהצתה שהם עשו לבסיס של צה"ל. נוער הגבעות זה משהו שהוא בעיה לתושבי איו"ש, הם מפחדים להגיד את זה. הם מפחדים כי הנוער גבעות הזה יטפל בהם אם הם יעשו את זה. זאת אומרת, הפחד והאימה שהם מטילים זה לא רק על ערבים, זה גם על צבא, זה גם על משטרה וזה גם על היישובים עצמם.

‏אלעד: כל הסיבות יחד, הפגיעה בשיתוף הפעולה בין גופי הביטחון, אי אכיפה, ביטול מעצרים מנהליים ותהליך הקצנה מתמשך של נוער הגבעות, הכל הוביל לכך שהשנה האחרונה אלימה במיוחד. אבל בכל זאת משהו קורה גם בשבועות האחרונים. עונת מסיק הזיתים היא תמיד מתוחה בשטחים החקלאיים ביהודה ושומרון. כבר שנים שיש סביבה אלימות והשחתה של מטעים ועצי זית. אז גם בנושא הזה השנה היא שנה חריגה.

‏דביר: קודם כל, סיבה אובייקטיבית, אנחנו אחרי השבעה באוקטובר. וכשערבים מתקרבים כדי למסוק את הזיתים שלהם ליד גדר, התושבים ביישובים יותר בדאגה וזה טבעי לגמרי. זה דבר אחד. דבר שני, סיבה שקצת תיראה לא קשורה, אבל היא סיבה כלכלית, מחירי הזית, מחירי שמן הזית עלו מאוד מאוד מאוד, גם בגלל בצורת בספרד שהורידה 30% מכמות השמן זית בעולם, המחירים עלו מאוד, ולכן מאוד הגיוני שגם הערבים שמוסקים וגם היהודים שמוסקים, כי יש גם הרבה מאוד יהודים שמוסקים זיתים, ירצו למסוק עד הזית האחרון כדי לנסות לנצל את הזיתים כמה שיותר ליותר שמן.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: עד הזית האחרון, עד העץ האחרון. בפועל זה אומר שהחקלאים הפלסטינים מגיעים השנה גם לעצים שנמצאים ממש קרוב לגדר. בגלל המשבר בספרד והזינוק במחירי הזיתים, החקלאים רוצים למקסם כל עץ, כל זית. זה אומר שהשנה יש קרבה גדולה יותר בין הפלסטינים לבין היהודים מהרגיל. יש יותר נקודות חיכוך, והפורעים היהודים הקיצוניים מנצלים את זה ויוזמים מתקפות. הם גם, לא פעם, אגב, גונבים את הזיתים, שהשנה, כבר אמרנו, הם יקרים במיוחד. אז 2025 היא אלימה יותר. והשבועות האחרונים הם השיא. השבועות שבהם עבדאללה נאבק על השטח החקלאי שלו שנלקח ממנו, שבועות שבהם המילואימניק ופעיל השמאל יובל העביר בהתאוששות עם ארבעה תפרים באזור הכתף.

‏אבל קודם, חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏עבדאללה: שמי עבדאללה. אני פלסטיני מאזור רמאללה. גר בכפר ויש לי חווה חקלאית שאני הייתי מגדל בה כל דבר שקשור לחקלאות. וגם מגדל חיות, כמובן. ו… זהו, חיים רגיל, חיים פשוטים וצנועים, אבל… לא שקטים.

‏אלעד: ב"חיים לא שקטים", עבדאללה מתכוון, באופן טבעי, למתפרעים שמגיעים באופן קבוע לאיים ולהשחית את השדות שלו. אליהם התווסף גם אחד שלקח את האיומים וההטרדות כמה צעדים קדימה.

‏עבדאללה: מתנחל שבא, בנה מאחז על האדמות שלנו, והוא טוען שהאדמות שלנו הם אדמות מדינה. האדמות שלנו הם אדמות שרשומות על השם שלנו, בטאבו גם. באזור הזה שהוא בא ופלש לשם וגזל את האדמות, הוא טוען ומספר לאנשים שזה אדמות מדינה. אני לא יודע כאילו מאיפה מביאים את הדבר הזה. ואז הוא מפריע לאנשים, שנתיים כבר לא נותן לאנשים להגיע, בכוח. הוא יכול להישאר ולרעות ולהסתובב ולאיים על אנשים ולשבור לאנשים את הידיים. ו… ולמנוע מהם, כאילו, אפשרות לחיות. אז היה איתי, אני אישית, הרבה מקרים שהם באים ומציקים לי. ניסו לגנוב לי את העזים פעם אחת. וכמובן מחריבים את הדברים, מציקים, מאיימים, מקללים והולכים. ו… יש להם מטרה אחת. זה… בוא נגיד הם רוצים לגרום לנו שימאס לנו ואנחנו נעזוב את הבית שלנו ונלך. אני… כאילו אני לא… לא מבין מאיפה המחשבות ההזויות האלה באו להם. הם אומרים את זה בפירוש. והם… אני פעם היה ניסיתי, כאילו, לשאול אותם "מה אתם חוזרים אליי?" היו בבוקר, חזרו באחרי צהריים. "מה אתם רוצים? למה אתם באים? ולמה אתם זה? מה… מה המטרה שלכם?" אז הם אמרו "אנחנו רוצים לגרש את הערבים, לקחת את האדמה שתבוא לנו גאולה". אני הייתי המום, אני לא יודע איזה גאולה שבא להם מזה.

‏אלעד: המטרה של הפורעים, המוצהרת, הם אומרים את זה, היא לגרש את עבדאללה ואת השכנים שלו מהמקום. והצבא, כך עבדאללה מספר, לא עוזר להתנגד לניסיונות הגירוש בכוח. גם המשטרה לא.

‏עבדאללה: כל פעם אני מתלונן ל… מגיש תלונה, מתקשר למשטרה, לפעמים עונים וקוראים לי לבוא להגיש תלונה בתחנת המשטרה. ו… לפעמים לא. לפעמים גם אני חוזר לבדוק מה קרה עם התיק, כאילו, שהיה ב… לפני כמה חודשים, ואני כאילו שולח להם את זה עם גם סרטונים, גם הוכחות. אני אני מגלה שכאילו סגרו את התיק מחוסר ראיות. ואני אומר להם "איזה חוסר ראיות? היה לכם סרטונים, אני נתתי לכם כמה סרטונים שמראים שהייתה לי תקיפה בתוך השטח הפרטי שלי. ויש פלישה וקיללו ואיימו".

‏[הקלטה]

‏שוטרת: "הם יצאו משם?"

‏עבדאללה: "לא, הם פה. הם פה. הם אצלי בתוך השטח שלי, בתוך… בחצר הבית שלי."

‏שוטרת: "אבל הם… אוקיי, הם יצאו מהבית, עכשיו הם בחצר?"

‏עבדאללה: "לא, הם… כן, הם בתוך החצר."

‏שוטרת: "אוקיי, אז קודם כל תסגור את הדלת, בסדר?"

‏עבדאללה: "הם שומעים אותך, הם שומעים. תשלחי ניידת בבקשה. הם מנסים לתקוף."

‏יהודי: "מה אתה מבלבל את המוח?"

‏שוטרת: "כמו שאמרתי לך, העברתי את זה גם להמשך טיפול של…"

‏עבדאללה: "אתה בשטח פרטי, אתה פלשת לשטח פרטי שלי. אתה לא מבין? איפה אני מבלבל את המוח? זה שטח פרטי שלי, זה בית שלי! אתה, מה אתה עושה פה? מאיפה אתה? מה אתה רוצה?"

‏יהודי: "אני כאן גר, אתה לא רואה?"

‏עבדאללה: "אתה גר בבית שלי?"

‏יהודי: "לא. זה הבית שלי."

‏עבדאללה: "בסדר. תיזהר…"

‏אדם אחר: [במבטא ערבי] "לא מתקרב, לא מתקרב."

‏עבדאללה: "זה שטח שלי."

‏יהודי: "היא שומעת, תצעק לה, תצעק לה."

‏עבדאללה: "לא צועק לה!"

‏יהודי: "אם אתה חושב שככה היא תאמין לך, תצעק לה."

‏עבדאללה: "הלו…"

‏יהודי: "אנחנו יודעים מה האמת, הכל בסדר, תצעק לה."

‏עבדאללה: "בסדר, הכל מצולם, הכל מצולם."

‏יהודי: "איפה 'שטח שלנו', מה אתה מבלבל את המוח?"

‏עבדאללה: "איפה שטח שלך? מאיפה שטח?"

‏עבדאללה: בסוף פעם אחת התקשרתי למשטרה והוא אומר לי "תתקשר למשטרה הפלסטינית", כאילו משטרה פלסטינית נוכחת פה או יכולה לפעול פה. וזה שתדע לך, טרור מאורגן, מכוון, ובכל ה… מלוא המילה. אי אפשר להגיד זה אלימות או זה כאילו עשבים שוטים או דברים כאלה. הם מאורגנים טוב מאוד והם נתמכים על ידי המדינה והצבא. הם באים עם נשק ו… תראה, מה יותר אלים מזה, להיכנס אליך הביתה ולהתחיל, כאילו, להחריב לך בתוך הבית ולאיים עליך עם נשק? לא… כאילו מה מה יותר אלים מזה? כאילו נשאר שרק ירו בי, לא יותר מזה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: עבדאללה מתאר מציאות של פחד. הפרנסה שלו נפגעה קשות, יש לו פחד מהעתיד, פחד כלכלי, אבל זה גם פחד במובן הכי בסיסי שיש, פחד על החיים שלו. פחד שהוא מרגיש כשהוא נמצא בשדה וגם כשהוא נמצא בבית.

‏עבדאללה: ברור. אני כאילו… אם לא היה לי האקטיביסטים כאילו איתי, היו יכולים לפגוע בי הרבה. ואני לא יודע איפה, כאילו… לאן היה יכול להגיע.

‏יובל: אני סיימתי מילואים בלילה שלפני, ממש כמה שעות לפני, ירדתי משמירה, סיימתי את התעסוקה המבצעית שלי. אמרתי תודה רבה ונסעתי… נסעתי לחיפה והצטרפתי לחברים ויצאנו ביחד. נסענו ל… לבורין, כפר פלסטיני קטן שנמצא בין שכם, או יותר… יותר מדויק בין יצהר להר ברכה, ממש מתחת להתנחלות בשם גבעת רונן.

‏אלעד: אז כשעבדאללה דיבר על אקטיביסטים, הוא דיבר בין היתר על אנשים כמו יובל בן ארי. יובל הוא לוחם, ולמרות שכבר הגיע לגיל הפטור, בשבעה באוקטובר הוא התנדב וחזר לשרת במילואים. במקביל, הוא מצא את עצמו מבצע שתי "משימות" במרכאות, במקביל. הוא תפס קווים, הוא טחן שמירות, הוא העביר חודשים בתעסוקה מבצעית בצבא, והוא גם סייע בהתנדבות לחקלאים ישראלים בצפון ובדרום, וגם, כמו שעשה בארבע השנים האחרונות, הוא מסייע לחקלאים פלסטינים ביהודה ושומרון.

‏יובל: אתה יודע, זה מגיע מאותו מקום, אני, בראייה שלי, אין ביניהם סתירה, ללכת לשמור על הגבול ולנסות לעזור לחקלאי פלסטיני שאני יודע שהוא איש טוב ו… וראוי וצריך עזרה. ללכת לעזור לו להתגונן מפני אלימות של… של מתנחלים, זה בעיניי… זה שני דברים שהם בעיניי, אין ביניהם סתירה. היו לי את השיחות האלה עם חברים מהמילואים, ממש… ממש השבוע. חברים דתיים, עם כיפה, מהתנחלויות, והם גם לא הצליחו להבין. ניסיתי להסביר להם שבסופו של דבר הערך שאני רואה הוא לשמור על החיים, חיי אדם, ולהסתכל למען עתיד טוב יותר. וללכת לסייע לבן אדם שנאבק באלימות, שסובל מאלימות לא מוצדקת, זה נראה לי מגיע מאותו מקום של ללכת ולעמוד בגבול ולמנוע חדירה של לוחמי חיזבאללה ל… ליישובי הצפון. אני לא… הסתירה היא לא באמת, בעיניי היא לא קיימת.

‏אלעד: אז לפני שבועיים יובל סיים מילואים, ירד משמירה, נסע לבורין שליד שכם. הוא נסע לסייע לחקלאים באזור במסיק הזיתים.

‏יובל: הגענו והתחלנו לעבוד. עבדנו כמעט שעתיים, קצב… קצב רצחני, עברנו עץ אחרי עץ. ומילאנו שקים בזיתים, ובאזור רבע ל-11 אני שומע "מתנחלים באים, מתנחלים באים" ואני מוצא את עצמי מול… לא יודע, עשרה… עשרה, חמש עשרה איש ככה בתוך העצים, שממש מגיעים מתוך העצים. כמובן בלבן, טליתות, כיסוי פנים, רעולי פנים כמעט לחלוטין, כיפה. חלקם עם אבנים בידיים, חלקם עם… עם אלות. ואני עומד ואני מסתכל עליהם. ואני אומר לעצמי "לא, אני לא בורח". אני אמרתי להם, "חברים, אני מבקש מכם לא לעשות את זה, אתם לא רוצים לעשות את זה, אני גם חייל מילואים".

‏אלעד: הניסיונות של יובל לדבר לא ממש הצליחו. הפורעים שעמדו מולו לא התרשמו, בלשון המעטה. הוא הבין את זה כשאחד מהם תפס אלה והיכה אותו, ככה שהאלה נשברה לשני חלקים, ורק אז בעצם התחילה המתקפה.

‏יובל: הם הסתכלו עליי, התכופפו והתחילו להרים אבנים. ולזרוק עליי מטווח של שלושה ארבעה מטר. עכשיו, זה לא חצץ. אבן זה אבן, זה שלוש-ארבע קילו. אבן גדולה. באיזשהו שלב זה הוריד אותי לקרקע, כן, שתי פגיעות מאוד מאוד כבדות ב… גם ברגל, גם בגב. ותוך כדי זה אני שומע את שאר החברים שלי צועקים מהצד, צועקים "די, תעזבו אותנו, תעזבו אותנו" ואני… ואני מבין שהם ממש חוטפים שם מכות רצח. קמתי והתחלתי ללכת לכיוון שלהם. וכשקמתי, תוך כדי שקמתי, שנייה אחרי זה חטפתי אבן גדולה מאוד בראש, וזה הוריד אותי לקרקע עוד פעם, וממש התחלתי להרגיש קילוחים של דם. הייתי איזה 10 שניות על הרצפה ותוך כדי זה אני שומע אותם צועקים לי "אל תגיעו לפה בחיים, פעם אחרונה שאתה בוגד בעם שלך".

‏אלעד: בשלב הזה, כשהוא מדמם ופצוע, הגיע למקום הצבא. הגיע סיור צה"לי כשבראשו עמד קצין.

‏יובל: דבר ראשון הוא צועק עלינו שאנחנו מעוכבים. עכשיו אני מסתכל עליו, אומר לו "אחי, אתה… אתה… אתה מתבלבל. אתה תסתובב, האיום הוא שם, תאבטחו אותנו משם, הכיוון הוא בכלל הפוך. אתה רואה את הגבעה? משם הם באו". והוא לא כל כך מתרשם וככה הייתה הסיטואציה במשך איזה כמה דקות, הוא צועק עלינו, אני עומד מולו ואומר לו "אתה טועה". הוא צועק עליי "תירגע", אני אומר לו "אני רגוע, ואני לא מציג לך שום תעודה מזהה ואתה מתבלבל. אנחנו… אנחנו אלה שהותקפו, אתה רואה את הדם?"

‏אלעד: אחרי שפונה לבית החולים, וגם אחרי שהתברר שהפורעים לא הסתפקו רק באלימות, אלא גנבו את כל הציוד וכל הזיתים, יובל הגיש תלונה במשטרה. הוא תיאר בפירוט שניים מהחשודים שהצליח לזהות תוך כדי המעשה. עברו שבועיים מאז, בהחלט ייתכן שחקירות מהסוג הזה לוקחות זמן. אבל בינתיים, לפחות, יובל לא קיבל עדכון חדש.

‏יובל: תראה, מה שקורה בגדה בעיניי זה סוג של טרור ממוסד. האופן שבו מתנחלים קמים, לוקחים נשק, פורעים בחקלאים פלסטינים, מרימים אלה, זורקים אבנים. המטרה היא ברורה, המטרה היא לגרש פלסטינים באיזשהי מטרה של טיהור אתני. אני מתנגד לזה גם כאדם ובעיקר כאזרח ישראלי. הדברים האלה הם לא מקובלים עליי. אני חושב שהם צריכים להיות לא מקובלים על… על… על מדינת ישראל ועל רוב הציבור הישראלי. הייתי רוצה לראות התנערות מוחלטת של הדבר הזה. הייתי רוצה שמחוז יו"ש, משטרת יהודה ושומרון תהיה אקטיבית ותמנע את הדברים האלה. הייתי רוצה שהשב"כ יעצור את האנשים האלה. אבל הדברים האלה לא קורים.

‏דביר: תחשוב רגע, תופעת נוער הגבעות היא בכלל לא במגרש של שב"כ. מי שאמור לטפל בתופעת נוער הגבעות זה משרד החינוך ומשרד הרווחה. אם ילד בן 14 מנתיבות, אופקים או כפר סבא או רמת גן, בורח מהישיבה התיכונית ומגיע לגבעות, זה לא אידיאולוגיה, זה מקום המפלט של נוער הגבעות.

‏אלעד: חזרנו לדביר שמסתכל בפרספקטיבה רחבה. הרי כל נער גבעות היה לפני כן ילד, לאו דווקא ילד גבעות. ובילד הזה, הוא אומר, אפשר וצריך היה לטפל.

‏דביר: וכשאתה רואה את הדבר הזה, אתה מבין שמי שהיה צריך לטפל בזה זה משרד החינוך, כי הוא בורח ממוסד חינוכי, או העובדת הסוציאלית של המועצה ברמת גן, כי הוא ברח מהבית. זה נער קטין שברח מהבית. כשהוא מגיע לגבעות, הוא לא במגרש של שב"כ. כשאני הייתי אחראי על הגבעות והגיע ילד בן 14, 15, אני לא מטפל בו. אני לא מטפל בהתיישבות בלתי חוקית, זה המנהל האזרחי. אני לא מטפל בילד שברח מהבית ספר, כי זה משרד החינוך ומשרד הרווחה. ואני לא מטפל בו. ואחר כך הוא ידרדר לטרור, וכשהוא יגיע למגרש של טרור, אז אני מטפל בו. אבל עד שהוא יגיע למגרש של טרור, יש כל כך הרבה משרדי ממשלה שהיו אמורים לטפל בו ולא טיפלו בו. אנחנו צעקנו שנים, ב-96', 97', 98' וכולי. אמרנו, "חבר'ה, זאת תופעה שהיא לא במגרש שלנו". כשהם מגיעים לטרור הם במגרש שלנו. ואגב, לטפל בתופעה הזאת זה לא מסובך. מדובר במאות לא רבות של נערים, שמתוכם עשרות לא רבות של טרוריסטים ממש. ומדינת ישראל שיודעת להתמודד עם איראן ועם חיזבאללה ועם חמאס, יכולה לטפל ב-80, 90 נערים בעייתיים. היא רק צריכה להחליט. היא צריכה להחליט שהיא מטפלת בזה והיא לא מחליטה את ההחלטה הזאת.

‏אלעד: ביום חמישי שעבר, בדיון מיוחד שכינס ראש הממשלה, ראש השב"כ אמר שהפרעות הלאומניות של יהודים ביהודה ושומרון מחייבות טיפול משולב של כל הגופים הרלוונטים. הוגשו המלצות, למשל להטיל סנקציות חריפות, לפרוס אמצעי תצפית ומצלמות, להגדיל נוכחות משטרתית. וגם השב"כ, כן, גם השב"כ צריך להגביר מאמצים במודיעין. דביר מסכים, מסכים שהדרך היחידה להחזיר את השליטה על המצב היא בעבודה משותפת ובגיבוי מהדרג המדיני. ועד שזה יקרה, כך הוא אומר, היכולת באמת לטפל בבעיה, היכולת הזו נפגעה.

‏דביר: עכשיו, כשאני אמור לסכל טרור יהודי, אני אמור בכך להציל חיים של יהודים. אני אתן לך דוגמה. כשאנחנו לא מנענו את הפיגוע בכפר דומא, שעמירם בן אוליאל ביצע. לאחר מספר חודשים נרצחו הזוג הנקין מנריה. זוג יקר, אנשים יקרים וממלכתיים עם ארבעה ילדים, נרצחו. בחקירה עלה שהחוליה הזאת ביצעה פיגוע נקמה לפיגוע בדומא. זאת אומרת שאם לא היה דומא, הזוג הנקין עכשיו היו בבית בנריה מגדלים ארבעה ילדים. עכשיו, זה נכון להגיד שערבים לא צריכים תירוצים להרוג יהודים. וזה גם נכון. רוב הערבים הפלסטינים, המחבלים, שהם רוצים להרוג יהודים, הם הורגים יהודים, הם לא צריכים תירוץ. אבל יש מקרים, וזה המקרה הזה של דומא, שבו מחבלים מגיעים לחקירה ואתה… מסתבר לך שזה מחבלים שהיסטורית המשפחה שלהם, והם, לא ממעגל האלימות. זאת אומרת, הם לא היו בטרור. הם לא היו מעורבים בו. לא כל הפלסטינים באיו"ש הם טרוריסטים. רבים טרוריסטים, ונכון, רבים לא צריכים תירוץ להרוג יהודים. אבל המחבלים האלה שרצחו את הזוג הנקין, כן, הם… נולד במוחם הרעיון לעשות טרור כדי לנקום את הפיגוע בדומא. אז כשאני אומר שכשאנחנו מסכלים פיגועים אנחנו מצילים גם חיים של יהודים, זאת הדוגמא, לזה אני מתכוון.

‏אלעד: פנינו למשטרה. שם אמרו לנו שכל תלונה שמתקבלת נבחנת ונחקרת ביסודיות ותיקים נסגרים אך ורק משיקולים מקצועיים. הם אמרו לנו שבמשטרה עובדים בשיתוף פעולה עם השב"כ, מבצעים חקירות. הם אמרו לנו שצה"ל הוא הריבון והאחראי למניעת אלימות בשטחי A ו-B. "משטרת ישראל תמשיך לפעול בנחישות להעמדה לדין של כל המעורבים באלימות הקיצוניים", כך נמסר לנו מהמשטרה.

‏דביר קריב, תודה.

‏דביר: בבקשה.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: ותודה ליובל בן ארי ולעבדאללה.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה