אחד ביום - אין שופטים בירושלים

עומס, זו מהות הסיפור. מערכת המשפט חווה עומס בגלל מחסור חמור בשופטים. עומס שהוביל לזה שצריך לתעדף תיקים יותר מבעבר, עומס שמשמעותו שחרור של נאשמים ברצח למעצר בית, של דחיית הליכי אלימות במשפחה ופגיעות מיניות. המחסור בשופטים הולך ומחמיר, ומשפיע על כולם. הפעם, אנחנו עם לי נעים וד''ר עידו באום, פרשן משפטי בדה מרקר ומרצה בפקולטה למשפטים במכללה למינהל, ועם מה שקורה כשאין מספיק שופטים בירושלים, וגם לא במקומות אחרים. 

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/02/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 24 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏ההלם הראשוני קרה כשע' וט' שמעו מהבנות שלהן את הסיפור. שמעו מהן מה הן עברו במסגרת החינוכית הלא פורמלית שהיו חלק ממנה.

‏[הקלטה] אם המתלוננת: "הבת שלי בעצם הייתה בת 10 בערך, כשכל המסכת פגיעות הזאת התחילה. מדובר פה בעצם במדריך בחינוך המשלים, ובמשך שנתיים, באופן יומיומי, ככה פגיעה מתמשכת, בעצם הפך להיות חבר שלה, חבר מאוד טוב שלה, היא ראתה בו איזושהי דמות ככה דומיננטית וסמכותית, הוא בעצם ניצל את המעמד שלו, את הקרבה שלו, בשביל להתקרב אליה ולגעת בה בצורה מינית מטרידה."

‏אלעד: שתי הילדות תיארו מערכת יחסים מאוד לא תקינה, לא מערכת יחסים נורמטיבית בין מדריך לבין חניכות קטינות. הן טענו שמדובר בהתנהגות שיטתית, כזו שנמשכה הרבה זמן, והתנהגות שקרתה לא רק איתן אלא גם עם חניכות אחרות.

‏[הקלטה] אם המתלוננת: "הייתה בעייתיות מאוד מאוד גבוהה, כי הם בעצם סמכו עליו, הם נתנו את כל ה… את כל הקרדיט, שבעצם הוא המדריך שלהם והוא יודע להדריך מה מותר ומה אסור, והוא ניצל את המעמד הזה. כשבאנו לשאול אותה אם קרה משהו, אז היא הסתירה את זה, מתוך בושה כלפינו. אחר כך היא התוודתה, ואני אמרתי לה שאנחנו נהיה לצידה ונעבור את כל מה שצריך לעבור, אבל אנחנו נדאג שזה יגמר, שהוא ישלם את המחיר. שנה קדימה, שום מחיר לא משולם, שום דבר לא מתקדם, והתחושה היא ממש כאבי בטן ותחושה של אוזלת יד."

‏אלעד: כן. אחרי ההלם הראשוני מהמקרה, מהטענות, הגיע גם ההלם השני. זה מההתנהלות של מערכת המשפט. כשהסיפור הגיע לכתבתנו לענייני משפט, לי נעים, הוא כבר לא היה רק סיפור על טענות להטרדה מינית של מדריך בחניכות, הוא היה יותר מזה.

‏לי: אז אני שומעת על כל מיני מקרים נקודתיים, על עיכובים בכל מיני בתי משפט ברחבי הארץ, שיש שם אפילו מצב יותר קשה. זה תלוי כמובן איפה חסר שופטים וכמה. אבל הסיפור שהבאנו במהדורה, הוא באמת היה קיצוני. קודם כל, כי מדובר בתיק מאוד מאוד רגיש, אלעד. מדובר בתיק של פגיעות מיניות בקטינות בקיבוץ בצפון הארץ. מדריך שבעצם במשך תקופה ארוכה פוגע בילדות בנות 10, בנות 11, בנות 12. והם מחליטות לאזור אומץ ולהגיש תלונות. שש תלונות בסך הכל הוגשו. אנחנו רוצים להאמין שגלגלי הצדק יטחנו כמה שיותר מהר, וזה מה שניסו לעשות המשפחות, לזרז את התיק הזה. והייתה איזושהי, באמת, פנייה שבה הפרקליטות פונה לשופט ומבקשת לקדם את התיק. ואני לא האמנתי שאני קוראת שחור על גבי לבן את הציטוט הבלתי נתפס של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, שאומר: "התיק הזה נמצא בתחתית סדר העדיפויות", והוא אומר את זה בגלל המחסור בשופטים.

‏[הקלטה] אם המתלוננת: "היום אני יכולה נגיד שכשקראתי את זה ירדו לי דמעות. הבנתי שהבנות שלנו לא לנגד עיניו של מי שאמור לשפוט ולעשות את הדין צדק, הן הותקפו, ובסופו של דבר הן משלמות את המחיר. זה פשוט, מבחינתי זה לא יאומן."

‏לי: אני אסביר רגע את מה שהוא ניסה לומר, כי בסופו של דבר, זה לא אשמתו. אבל מה הוא בעצם אומר? הוא אומר, לא ממנים שופטים, ובגלל שלא ממנים שופטים לא ניתן לזרז הליכים בעבירות שלא קשורות לרצח, לאונס או לטרור, שזה בעצם העבירות הדחופות שבהם יש אנשים שנמצאים במעצר, והגורל שלהם, כמות הזמן שהם יושבים במעצר היא בעצם מושפעת מהאופן שבו מטפלים בתיק. והוא אומר, רק אחרי התיקים הללו עוברים לתיקים של נאשמים משוחררים, ובגלל שכרגע אותו פוגע נמצא במעצר בית, והוא לא נמצא במעצר רגיל, זה נמצא בתחתית סדר העדיפויות. כלומר, אין לי מספיק כוח אדם, אני לא יכול לקדם את התיק הזה.

‏[הקלטה] אם המתלוננת: "אני יכולה לסכם את זה במשפט אחד שאמרתי לעורכת הדין שלנו, שהנאשם, לצערי, ניצח עוד לפני שהתחיל להתנהל משפט בכלל. בלי שמתנהל משפט. הוא לא צריך לעשות שום דבר. הוא לא צריך לטעון לחפותו, הוא לא צריך להוכיח שום דבר. הוא פשוט יושב רגל על רגל בבית והוא ניצח. פשוט ככה. הדיון נדחה ונדחה ונדחה, ועכשיו התיק בכלל הוקפא עד חודש מאי והכל בסדר. לא קרה שום דבר."

‏אלעד: עומס. זו מהות הסיפור. עומס על מערכת המשפט בגלל מחסור חמור בשופטים. עומס שהוביל לכך שצריך לתעדף תיקים יותר מבעבר. עומס שאומר שתיק של הטרדה מינית של מדריך בקטינות נמצא בתחתית סדר העדיפויות, כי פשוט אין ברירה.

‏לי: ויש כאן עוד סוגיה, אגב, שצריך לחדד אותה, למה בעצם היה דחוף לפרקליטות להתקדם יותר מהר, בגלל שאחת מהמתלוננות תגיע לגיל 14, וזה משנה ברמה המשפטית את האופן שהיא לא תיחשב יותר קטינה והיא תצטרך להגיע ולהעיד. אז זה גם משפיע פרקטית על החיים שלהם. אם לפני גיל 14 הם יכולות פשוט רק לדבר עם השוטרת והשוטרת תביא את העדות שלהם בבית משפט, הם לא חייבות להעיד מול אותו פוגע. העיכוב הזה כאן, הוא ישנה את המצב של אחת ה… אחת מהילדות.

‏[הקלטה] אם המתלוננת: "אני כאימא מוצאת את עצמי עומדת מולה והיא שואלת אותי: 'אימא, איך יכול להיות שאנחנו כבר שנה אחרי, ולא קרה שום דבר? מה? שכחו אותנו? אז הוא יכול להמשיך לפגוע בילדות אחרות?' ואני מסתכלת עליו ואני אומרת לה: 'אני אמשיך להילחם. אני אמשיך להילחם כדי שהוא לא יפגע בילדות אחרות', אבל בסוף אין לי במי להילחם, יש פה מערכת משפט שלא רואה אותם, פשוט לא רואה את הזכויות שלהם."

‏אלעד: זה אולי מקרה קיצון, אולי. אבל מה שבטוח הוא שבקצב הזה הוא כבר לא ישאר מקרה קיצוני. המחסור בשופטים רק הולך ומחמיר, העומס על המערכת הולך וגובר, והמצב הזה משפיע על כולם. מהתיקים הכי קלים ועד לתיקים הכי קשים. כולם מושפעים. אז הפעם אנחנו עם דוקטור עידו באום, פרשן משפטי בדה-מרקר ומרצה בפקולטה למשפטים במכללה למינהל, ועם מה שקורה כשאין מספיק שופטים בירושלים וגם לא במקומות אחרים.

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום עידו.

‏ד"ר באום: שלום אלעד.

‏אלעד: תעזור לי להבין את סדר הגודל. כשאנחנו מדברים על מחסור בשופטים בישראל, עד כמה הוא חמור?

‏ד"ר באום: תראה, באופן כללי מדינת ישראל, המצב של מערכת המשפט במדינת ישראל הוא… הוא מחסור. משהו כמו 9 שופטים ל-100,000 אנשים באוכלוסייה. והממוצע במדינות דמוקרטיות מערביות דומות לשלנו הוא משהו כמו 21 שופטים ל-100,000 אנשים באוכלוסייה. זאת אומרת, מעלינו יוון, סלובניה, שוויץ, פולין. אנחנו ב… כשמסתכלים על משהו כמו 42 מדינות דמוקרטיות מפותחות, אנחנו מקום 34. כמות התיקים השנתית בישראל היא כפולה מהממוצע במדינות האלה, וזה אומר שהעומס על השופטים במדינת ישראל הוא מטורף, הוא פשוט מטורף.

‏אלעד: זה לגמרי נשמע מטורף ואני מודה שלא היה לי מושג שאלו הפערים, אבל תגיד, איך הגענו למצב הזה?

‏ד"ר באום: תראה, במדינת ישראל יש מחסור בהרבה מאוד משאבים, אז גם מערכת המשפט נמצאת במחסור, וזה שאלה של סדרי עדיפויות של הממשלה מול מערכת המשפט ודברים אחרים שצריך להשקיע בהם. כן עשו מאמצי בשנים האחרונות להגדיל את מספר התקנים, אבל כמו שאתה יודע, מאז שר המשפטים הנוכחי יריב לוין ונשיא בית המשפט העליון בכסאח, וכבר למעלה משנה אין מינויים למערכת המשפט, ויש כרגע, המחסור הוא של 44 מתוך קצת פחות מ-1,000 שופטים במדינת ישראל, שזה משהו כמו 5% ממשרות השופטים לא מאוישות.

‏אלעד: זה דרמטי? תשמע, אני לא מזלזל כמובן, 5% זה לא מעט. אבל בסוף, כשאנחנו מדברים על 44 שופטים חסרים מתוך כמעט 1,000, זה מספיק כדי להיחשב מחסור חמור?

‏ד"ר באום: אולי זה לא נשמע דרמטי, כי אתה אומר בסך הכל יש שופטים, אבל המשמעות של הדבר הזה, זה שהחלטות שצריכות להינתן לא ניתנות, לא מגיעים אליהם בזמן, המשמעות היא בעיקר של עומס. האנלוגיה הכי טובה לדבר הזה, זה בית חולים. אם פתאום מגיעים לבית חולים הרבה מאוד חולים ואין… הרבה מאוד אנשים שזקוקים לטיפול מיידי, ואין רופאים שמטפלים באופן מיידי בקבוצה הזאת של חולים, אנשים יחכו בתור. אנשים סובלים, נכון? יחכו בתור. זה לא יעזור לך שיש לך רופא עיניים, נגיד מומחה לחוזים, אם אתה צריך עכשיו הרבה אנשים שיטפלו בתיקים פליליים דחופים. מערכת המשפט, אתה שופך אליה תיקים, אבל היכולת לשחק עם שופטים ולהזיז אותם ממקום למקום כדי להכיל את כל התיקים האלה היא מוגבלת. אתה לא יכול לקחת שופט שמתעסק בדיני חוזים ולהגיד לו, עכשיו תשפוט בתיק של ארגוני פשע, הברחות סמים ונשק באזור הדרום. הוא לא מבין בזה כלום והתוצאה תהיה איומה ונוראה.

‏אלעד: [מהמהם] אז אם אני מבין נכון זה לא רק שיש מחסור כמו שיש מחסור בתחומים ספציפיים, ובמקביל למחסור הזה, יש גם ריבוי תיקים, וזה יוצר את העומס, יוצר את המשבר.

‏ד"ר באום: כן. בנוסף החוק קובע, למשל, שבמשפט פלילי, פסק הדין, הכרעת הדין צריכה להינתן 30 יום אחרי סיום המשפט. יש תיק שהכרעת דין אמורה הייתה להינתן היום, בזמן שאנחנו מדברים, תיק של אישה שהתלוננה נגד בעלה על אלימות במשפחה. עכשיו, במקרה הזה יש החלטה של נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, זה תיק שהתנהל בבית משפט שלום בבאר שבע, שבחן את העומס של השופט שדן בתיק הזה וקיבל את הבקשה של השופט לאורכה של עוד חודשיים. כלומר, במקום שפסק הדין יינתן תוך חודש, יינתן עוד שלושה חודשים. יש לזה משמעויות הרות גורל. היכולת למשל להרחיק את הבעל, אם הוא מכה, מאשתו, זכויות שהיא זכאית לקבל אם ימצא שהוא אשם והוא יורחק ממנה או ילך לכלא. הדברים האלה הם אירוע חירום, מבחינת בני זוג שנקלעו לאירוע כזה, והמערכת לא יכולה לתת להם את השירות הזה. נאלצו לשחרר בשלושה מקרים אנשים שנאשמים ברצח, כולל, אגב, אדם שנאשם ברצח של קטין. נאלצו לשחרר אותם למעצר בית בתנאים מגבילים, אבל המחשבה שבגלל שאי אפשר לגמור את המשפט בזמן, השופטים עמוסים, זה אומר שהם לא יכולים לנהל משפט מיום ליום, יש להם הרבה מאוד תיקים, קשה לסנכרן את הזמנים של המערכת. התוצאה היא תוצאה מאוד קשה. ולא רק בהליכים פליליים, גם בהליכים אזרחיים. שאנשים מגיעים לבית המשפט עם תביעה על החזר הלוואה או חוזה, הם מגיעים כי זה מצב חירום, כי הם ניסו את כל האופציות האחרות ואין ברירה. ואז אומרים להם 'תבואו עוד שישה חודשים', נכון? זה כמו גם בית החולים עמוס, תבואו מחר. כואב לך? תסבול יום. אז בעצם אומרים לאנשים האלה 'תסבלו עכשיו שישה חודשים, כי הלו"ז של המערכת עמוס'.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: ישראל חווה מחסור בשופטים, מחסור שכבר משפיע על מערכת המשפט ועל כל האנשים שפונים, שתלויים או שקשורים למערכת המשפט. ושמענו, המחסור הזה הוביל בין היתר לדחיות בטיפול בתיק של מדריך שנאשם בתקיפה מינית של חניכות קטינות, המחסור הזה הוביל לנאשמים ברצח ששוחררו למעצר בית, הוא הוביל לארכה של חודשיים בתיק של אלימות במשפחה.

‏ודוקטור עידו באום, אלו תיקים שבגדול הם לא בפרופיל מאוד גבוה. רובנו, אני מניח, לא שמענו על העיכובים האלה. ואולי זו חלק מהבעיה, שהמחסור בשופטים בסוף קצת נסתר מהעין הציבורית.

‏ד"ר באום: אני חושב שהאמת, המקום שבו כולם כמעט רואים את העומס הזה, זה בג"ץ. כי כידוע חסרים שם 4 מתוך 15 שופטים, כמעט שליש מה… מהשופטים בבית המשפט העליון, חסרים. אם לפני שנתיים ראינו שבית המשפט העליון יושב בנושאים נורא נורא חשובים בהרכב מלא, 15 שופטים, או בהרכבים של 11 שופטים, 11 שופטים, אי אפשר כמעט לתאם הרכב כזה, כי השופטים כל כך עמוסים, שאם תנסה למצוא זמן פנוי במערכת של 11 השופטים, הוא כנראה יהיה בעוד שנה או שנתיים. ולכן ההרכבים, גם בסוגיות הכי חשובות, גם בפסקי דין נורא חשובים, הם הרכבים שמורחבים, של חמישה שופטים, שבעה שופטים, זה בערך מה שאפשר לעשות. וגם אז, כשעושים חמישה או שבעה שופטים, מוצאים תאריכים מאוד רחוקים, כי הם פשוט עמוסים.

‏אלעד: תראה, אז יש כאן חוסר של שופטים מהערכאות הכי גבוהות ועד הכי נמוכות, וזה חוסר שמשפיע ממש על התפקוד של מערכת המשפט, ועל השירות שמערכת המשפט יכולה לתת לאזרחים. עכשיו, זה משהו שהוא לא חדש, הוא לא התחיל במערכת היחסים המתוחה הזו שבין שר המשפטים הנוכחי לוין לבין נשיא העליון עמית, זה משהו, שאם אני מבין נכון, דוּבר עליו עוד לפני.

‏ד"ר באום: כל הזמן מדברים על זה. גם כשהממשלה הזאת נכנסה לפני שלוש שנים לכהונתה, דיברו כבר אז על המצב הזה, וכבר אז היה גם עיכוב במינויים, ואי הסכמות בין השופטים לבין הפוליטיקאים. אבל עד המינוי של הנשיא עמית נעשו כל מיני מאמצים להגיע להסכמות בוועדה לבחירת שופטים, ולכן גם השר יריב לוין אמר ובצדק, שהוא מינה עד לפני שנה כמעט 200 שופטים.

‏[הקלטה] שר המשפטים, יריב לוין: "אנחנו הצלחנו ביחד במאבק מאוד נחוש למנות קרוב ל-100 שופטים שמעולם לא היה להם סיכוי להתמנות. עד כדי כך אגב, [מחיאות כפיים] שחלקם, אני יכול להגיד לך, כשצלצלנו להודיע להם שהם נבחרו, היינו צריכים לעשות להם טלפון ממספר מזוהה של הנהלת בתי המשפט, כי הם אמרו 'זה לא יכול להיות. אני מחכה 10 שנים, 12 שנה, אין לי סיכוי'."

‏ד"ר באום: אבל כל השופטים האלה היו בערכאות נמוכות. הם היו בערכאות של שלום ומחוזי. כי בערכאות האלה אפשר היה איכשהו להגיע להסכמות בין השופטים, הפוליטיקאים ועורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. בשלב מסוים, כשיריב לוין החליט שהוא רוצה למנות אנשים מסוימים לבית המשפט העליון, ולא זכה להסכמה שהוא רצה ממערכת המשפט, הוא החליט שהדרך זה לתקוע את העניין הזה. הוא גם רצה למנות את נשיא בית המשפט העליון, שזה לא יהיה יצחק עמית. גם בזה הוא נתקל באי הסכמה מצד המערכת, כי זה שינוי של שיטת הסניוריטי. ואז בעצם יריב לוין החליט, כהחלטה אסטרטגית, שהוא לא מסתיר אותה, שהוא לא משתף פעולה בעצם עם המערכת, עד שלא ממנים את שני השופטים שהוא רוצה. ומאותו רגע, בעצם נעצרו כל המינויים לתפקידי שופטים. ואגב, גם תפקידים משפטיים אחרים, פונקציות משפטיות אחרות, גם הן נתקעו ברובן, כי יריב לוין מחרים את נשיא בית המשפט העליון, כלומר, הוא לא מדבר איתו, הוא לא מתייעץ איתו, גם במקומות שעל פי חוק הוא חייב להתייעץ, והוא לא מוכן לחתום על שום החלטה רשמית, אשר על פי חוק צריך בה חתימה משותפת של שר המשפטים יחד עם נשיא בית המשפט העליון.

‏[הקלטה] שר המשפטים, יריב לוין: "אני חושב שמעולם לא עמד או התיימר לעמוד בראש מערכת המשפט אדם שיש לו אמון ציבורי כל כך נמוך. ולא רק זה, אלא צריך לומר שלעובדה שאנחנו לא מכירים בו, יש הרבה מאוד משמעויות מעשיות. אני הייתי מעדיף ורוצה לעבוד בשיתוף פעולה. המצב הזה נכפה עלינו, אבל המצב הזה מביא לכך שאי אפשר למנות לא נשיאים לבתי משפט, לא סגני נשיאים, לא שופטים אמיתיים, לא שופטים בכירים. הרשימה היא ארוכה מאוד."

‏אלעד: כלומר, ממצב של מחסור של 5%, אם הנתק בין שר המשפטים לבין נשיא העליון ימשך, המחסור הזה הרי ילך ויתפח. כי שופטים ממשיכים בינתיים לצאת מהמערכת כל הזמן. יש שופטים ש… מה לעשות, צריכים לצאת לפנסיה.

‏ד"ר באום: באופן חד משמעי ואחד הדברים שלא קורים עכשיו, אגב, ולא מתמנים, זה… אחת הדרכים של המערכת להתמודד עם העומס הייתה לקחת שופטים שיצאו לפנסיה, ולמנות אותם למעמד שמוגדר בחוק "שופט עמית". זאת אומרת, הוא בעצם הוא עושה את מה שהוא עשה קודם רק כפנסיונר. אבל גם את הדבר הזה צריך חתימה של שר המשפטים יחד עם נשיא בית המשפט העליון, ולוין לא מוכן.

‏אלעד: טוב, אז פתרון אפשרי אחד הוא שאיכשהו שר המשפטים ונשיא העליון יסתדרו, ויסכמו יחד על מינוי עשרות שופטים שהמערכת מאוד צריכה, אלא שזה נשמע כמו תרחיש מדע בדיוני כרגע. והאופציה הריאלית היחידה, כנראה, היא שמערכת היחסים ביניהם תעשה בכפייה. אני מדבר כמובן על עתירות לבג"ץ, עתירות שדרשו מהשר לוין לכנס את הוועדה למינוי שופטים, למנות שופטים. יש עתירה חדשה כזו ויש גם עתירה אחת כבר מלפני שנה.

‏ד"ר באום: נכון. יש שתי עתירות נגד השר, זו אחת מהן, העתירה של מינוי שופטים. אבל נכון ללפני שנה, אמרו: עוד אין משבר כל כך חמור שצריך לכפות על השר גם לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. אבל כבר אז, הסטנדרט שקבעו השופטים, אלכס שטיין שיושב גם עכשיו בעתירה היה גם אז, זה אם המערכת מגיעה או עומדת על סף שיתוק מוחלט, משבר מוחלט, אז אין ברירה וצריך לכפות על השר לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולהתחיל לבחור שופטים, כי קודם כל צריך לתת לשר את ההזדמנות לפתור את זה בדרכים פוליטיות. אבל מה שהסתבר זה שלוין, השיטת המשא ומתן שלו זה או שני אנשים שאני רוצה לבית המשפט העליון, או אין ועדה, לא מְמַנה אף אחד. הגישה של השופטים היא שזה לא עובד בווטו, אלא זה צריך להיות תוצאה של משא ומתן. ולכן עתירה שנמצאת עכשיו על הפרק היא עתירה שבה בית המשפט צריך להשתכנע, ונראה לי שהוא משוכנע, שיש מצב מַשברי וחייבים לכפות על השר למנות את הוועדה לבחירת שופטים.

‏אלעד: ונניח שבהכרעה הנוכחית, שופטי בג"ץ יחשבו שכן, המערכת עומדת באמת על סף שיתוק מוחלט, אותו רף שנקבע בהכרעה הקודמת. ונניח שהוועדה למינוי שופטים תכונס מחר. זהו? זה אומר שהמשבר נפתר באופן מיידי?

‏ד"ר באום: זה תהליך. על פי חוק, הוועדה מתכנסת קודם כל כדי להחליט על מועמדים, ואז היא צריכה לפרסם רשימת מועמדים, והרשימה הזאת צריכה להיות פומבית במשך 45 יום, ורק אחרי זה הוועדה מתכנסת ובוחרת את מי היא ממנה לתפקידים שיפוטיים מבין המועמדים. אז זה אומר שצריך לכנס את הוועדה פעמיים לפחות, [צוחק] כן? וזה תהליך ש… שיכול לקחת זמן, ואנחנו עוד לא שם, כי בג"ץ בינתיים הוציא צו על תנאי. זאת אומרת, זה צו שאומר לשר המשפטים: 'עכשיו אתה תסביר לנו למה אתה חושב שלא… אנחנו חושבים שצריך להכניס את הועדה, תסביר אתה למה אתה חושב שלא'.

‏[הקלטה]

‏עמית סגל: "שאלה ראשונה. כרגע בג"ץ הוציא נגדך צו על תנאי, שמורה לך לנמק מדוע לא תכנס את הוועדה לבחינת שופטים, ואני שואל אותך…"

‏שר המשפטים, יריב לוין: "איזו הפתעה."

‏עמית סגל: "כן, כן. דרמה גדולה…"

‏שר המשפטים, יריב לוין: "כן."

‏עמית סגל: "דרמה גדולה. האם אתה מתכוון לכבד את הצו הזה של בג"ץ?"

‏שר המשפטים, יריב לוין: "טוב, תראו, הצביעות הרי אין לה, אין לה גבול. יש חוק יסוד במדינת ישראל. חוק היסוד קובע, שר המשפטים הוא יושב ראש הוועדה לבחירת שופטים. הורכבה, יש הרכב ועדה, הרכב מעוות לגמרי…"

‏ד"ר באום: השר צריך להגיש את עמדתו באמצע חודש מרץ, אחר כך העותרים יגישו את עמדתם, אחר כך יקבע דיון, ורק אחריו בית המשפט יחליט אם הוא מורה לשר המשפטים לכנס את הוועדה. ואם, אלעד, באמצע יוכרזו בחירות, למשל, אז אנחנו ניכנס לתקופה בבחירות… ספק אם אפשר יהיה למנות שופטים, יש גישה שאומרת שלא עושים מינויים דרמטיים בתקופת בחירות, כי המינויים האלה עלולים להיות מושפעים מאינטרסים פוליטיים קצרי טווח. אז אם יהיו בחירות אנחנו בהחלט, יכול להיות שלא נראה מינוי של שופט אחד במערכת לפני הסתיו הבא. חצי שנה לפחות, אם לא יותר.

‏אלעד: כלומר, עידו, אתה יודע, אנחנו רואים כאן את איך המחלוקת הזו בין הרשות המבצעת, הממשלה, בין הקואליציה לבין מערכת המשפט, לבין נשיא העליון, אנחנו רואים איך היא משפיעה על המערכת, ואיך היא משפיעה על האזרחים. כי אנחנו דיברנו לא פעם על משבר חוקתי פוטנציאלי, אנחנו ראינו איך מתעקשים לכנות את יצחק עמית "השופט" ולא "הנשיא", אבל כאן יש מחלוקת שיש לה השלכות אמיתיות. זה לא רק סמלי, חסרים שופטים. וככל שהמחלוקת הזאת תימשך, המצב של מערכת המשפט רק ילך ויחמיר.

‏ד"ר באום: אין ספק. אני… אני חושב שיש חלקים במערכת שנמצאים לא מנוהלים, בלי חשיבה אסטרטגית, בדברים שהם קריטיים. תראה, יש שני בתי משפט מחוזיים במדינת ישראל שאין להם נשיא כרגע. בית המשפט המחוזי מרכז, הנשיאה פרשה לפני חצי שנה, לא מינו לה מחליף כי לא מדברים. נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע נהרג בתאונת דרכים מצערת מאוד, אבל אין לו מחליף עכשיו. אז אתה יכול לשים סגן נשיא בתור נשיא שיתפקד באופן זמני, אבל העבודה של שופטים ביום יום היא עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, צמוד למערכת אכיפת החוק, ואם אין מישהו שעוזר לנהל את הדבר הזה, דברים מתפוררים וקורסים בלי שאנחנו נראה אותם, אבל בעוד חצי שנה אנחנו נעמוד בפני שוקת שבורה.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דוקטור עידו באום, תודה.

‏ד"ר באום: תודה לך.

‏אלעד: ותודה ללי נעים.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה