אחד ביום - הפיראטים החרדים

במדינת ישראל, השירות של אובר לא פועל. אבל מתברר שכבר כמה שנים שמתחת לפני השטח קיים שירות דומה שמשגשג במגזר החרדי - הדרייברים. המערכת הזו מגלגלת לכאורה מיליארדים, גורעת מאות מיליונים מקופת המדינה, יש לה חוקים ושפה משלה ומהווה אפילו סיכון בטחוני. אז הפעם, אנחנו עם יוסי מזרחי על האובר הפיראטי החרדי.  

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/03/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 24 במרץ, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏בשנת 2019, Uber השיקה מוצר חדש בארצות הברית בשם UberCopter. השם הזה די מרמז על מה מדובר, אבל בכל זאת שווה להתעכב על השירות הזה. שירות שהופך טיסה במסוק לסוג של נסיעה במונית.

‏[הקלטה]

Tims Stevens, Editor in chief, CNET Cars: “If you’re looking to catch a flight out of Manhattan you’re faced with a bit of an impossible decision. Increasingly people are turning to ride-sharing apps like Uber, and hoping that the traffic rolls their way, But now, there’s another option. Uber is launching “UberCopter” in New York, and while it’s been available for a few months to Diamond and Platinum members, now it’s available to anybody, and we are gonna take it for a ride”.

‏אלעד: בגדול, זה עובד ככה, נוסע רוצה להגיע ממרכז מנהטן לנמל התעופה, הוא יכול לקחת אובר ב-50 דולר, ו… עם פקקים להיות שם, נניח, תוך שעה. הוא יכול גם לקחת אובר-קופטר. מסוק, ב-200 דולר, ולהיות בנמל התעופה תוך 10 דקות.

‏[הקלטה]

David Rubenstein: “Ok, now you’ve launched that in a couple of cities so far?”

Dara Khosrowshahi, CEO of Uber: “In New York City so far we have, yes, and it’s a service from downtown New York to JFK”.

David Rubenstein: “What does that cost?”

Dara Khosrowshahi, CEO of Uber: “In an UberCopter?”

David Rubenstein: ”Yes.”

Dara Khosrowshahi, CEO of Uber: “About 200 bucks.”

‏אלעד: בסך הכל, תשע שנים קודם הוקמה אוּבֶּר כשירות נסיעות שיתופי. הרעיון שלה די פשוט, אני בטוח שכולכם מכירים אותו. החברה הזאת צמחה וצמחה וצמחה, [מוזיקת רקע מתחילה] היום היא שווה 160 מיליארד דולר, ויש לה 30 ומשהו אלף עובדים. חוץ ממסוקים, חוץ ממכוניות, יש לה שירות של רכבות ומעבורות ימיות, ואתם יודעים מה? אני לא אתפלא אם בעוד כמה שנים אנחנו נלחץ על כפתור באפליקציה וניקח אובר לחלל.

‏עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים, שמחיוף, מה פשר הפרסומת הבוטה הזו לאובר? מה, יש לך מניות שם? לא, אז לצערי אין לי. וגם יותר מזה, כמו לא מעט יהודים בשנה וחצי האחרונות, גם אני שיניתי את השם שלי באובר למשהו יותר בינלאומי. אז ממילא כל הפתיחה המפרגנת הזו לא תשפיע לי על הדירוג. אבל האמת היא שזו באמת לא פרסומת, הסיבה היא מאוד פשוטה. כמו שאתם יודעים מצוין, בישראל אין אובר.

‏[הקלטה] שר התחבורה לשעבר, ישראל כ"ץ: "איך יכול להיות שמישהו משלם על רישיון למונית וצריך לעבור הכשרה ואישורים ולעבוד ולעשות, ומישהו אחר יוכל לבוא עם הרכב הפרטי ולתת שירות בלי כל הדברים האלה?"

‏אלעד: או, אז פה מגיע הטוויסט הדרמטי שבניתי, ואחרי ששמענו את מי שהיה שר התחבורה ישראל כ"ץ, אחרי שאמרנו שאין אובר בישראל, אני ארים גבה ואשאל, האמנם? כי זהו, מתברר שבערך יש.

‏[הקלטה] נהג מונית לשעבר: [בקול מעוות] "הגעתי לתחום כשהייתי בן 18, הייתי בחור ישיבה, אה… בישיבה לנושרים כזאת… שם החלום של כל אחד זה שיהיה לו רכב. אני לא חושב שהיה מישהו בישיבה שהיה לו רכב ולא עשה נסיעות. בברוטו מסיימים את היום עם 1,500 שקל באוטו, וזה מאוד מפתה."

‏אלעד: בפינת התחקירים שלו במהדורה המרכזית, "המבקר", יוסי מזרחי, הביא הצצה למערכת אוּבֶּרית כזאת, שנפוצה ופופולרית מאוד במגזר החרדי. זו מערכת שמגלגלת מיליארדים, ולכאורה גורעת מקופת המדינה מאות מיליונים. זו מערכת שיש בה סכנה ביטחונית. לפי מידע, לפי חקירות, היא כבר סייעה לפיגועים בישראל. זו מערכת שיש לה חוקים משלה ושפה משלה, אבל כל אלה ממש לא מתכתבים עם החוקים ועם השפה של מדינת ישראל. אז הפעם נשמע מיוסי מזרחי על האובר הפיראטי החרדי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: שלום יוסי.

‏יוסי: אהלן אלעד.

‏אלעד: בואו נתחיל מההתחלה, כי השירות הזה, האובר הפיראטי החרדי הזה, מה שנקרא בעגה ה"דרייברים", הוא בכלל לא התחיל כשירות הסעות, נכון? זה היה שירות שסיפק אה… עזרה בלסחוב מצרכים מהסופר.

‏יוסי: כן, סוג של ניסיון לענות על צורך שבקהילה. אנחנו מדברים כבר, הבסיס, לפני 20 שנים בערך, היו עומדים כל מיני נהגים כאלו ליד רשתות שיווק גדולות במגזר החרדי, ומבקשות להסיע אנשים חזרה הביתה, לעזור להם עם הסלים או משהו בסגנון הזה. זה היה קטן, מזערי, איזוטרי ולא משפיע על השוק הרחב. אבל עדיין כבר אז נזר… נזרעו הזרעים, וזה היה פיראטי, לא חוקי בשום היבט שהוא. בשלב הבא, הגיעה הקורונה. ומשם הדרייברים למעשה פרחו במגזר החרדי בעיקר.

‏[הקלטה] נהג מונית: "כשבאה הקורונה, הבחורים האלה לקחו שליטה, שאין אף אחד ברחובות, והסיעו אנשים לאן שהם צריכים, משלוחים דברים כאלה. הם ראו שיש בזה כסף, הם לא יעזבו את זה."

‏[מוזיקת רקע מתחילה]

‏יוסי: זה התחיל מנהגים בודדים שהתקבצו לקבוצות של עשרות, מאות, ולאחר מכן זה הגיע כבר לתחנות של אלפים. אלפי נהגים בכל תחנה. אתה עוקב עם השנים, אתה רואה שהיום יש כבר אה… שירות הסעות לחבילות, לאוכל, הם מתחרים גם בוולט, אתה יכול להזמין דרכם גם אוכל ממסעדה מסוימת ויביאו לך. זה שירות שלוקח אותך, נהג שיחכה לך גם אם אתה קופץ לרופא ו-יחזיר אותך הביתה, לצורך העניין. יש שירות לנתב"ג, יש שירות לנשים שאז דואגים שנהגת, תיקח אותם ולא נהג. [מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שירות לכל אחד. מתאים, רכב קטן, בינוני, גדול, משפחות גדולות שרוצות לצאת לנופש מסוים. הכל עבור הכל, והכל, אתה יודע, בצורה פנימית, פנים מגזרית ודי סגורה.

‏אלעד: מדהים, ובתחקיר שעשית מדברים לפי הערכות על 35 אלף נהגים, כ-20 אלף כלי רכב, ועסק, תעשייה שמגלגלת 4 מיליארד שקלים, זה מטורף. אבל מעניין אותי ברמה הכי פרקטית, אתה לקחת על עצמך תפקיד של דרייבר ליום אחד, אז תכניס אותי לתוך "תהליך המיון", אם אפשר לקרוא לו תהליך מיון.

‏יוסי: מצטרפים לאותה קבוצה, בדרך כלל קבוצות וואטסאפ, או בטלגרם יש, אתה נרשם, שואלים אותך בדיוק לשמך, לא רישיון נהיגה, לא רישיון רכב, לא ביטוח, לא עניין אותם כלום. שאלו האם אני דתי או חרדי, איך אני מתלבש, סוג רכב, גם לא לעומק אם זה גדול, קטן, סטיישן, כאלה, כדי לדעת לאן לכוון אותך. לאחר שנרשמת לקבוצות האלו, יש כאלה שמשלמים 700 שקלים מראש לתחנה, יש כאלה שעובדים בשיטה אחרת של תשלום 10% עמלה לאחר הנסיעה, לאותו סדרן. סדרנים שולטים על הנסיעות שמתקבלות דרך טלפון או באפליקציות מסוימות, לצורך זה, למי שיש לו אפליקציות, מי ש… חרדי יותר, דתי יותר, לא משתמש בסמארטפון, אפשר פשוט להתקשר. יש מוקד, יענו לך, וישלחו לך את הנהג המהיר ביותר.

‏[הקלטה]

‏[מוזיקת המתנה בטלפון]

‏נוסע: "אני צריך דרייבר מרבי עקיבא 140".

‏סדרן "דרייברים": "נעשה לך את זה 70 שקלים".

‏נוסע: "בוא תעשה לי ב-60, כפרה עליך".

‏אלעד: איך היה לך להיות נהג דרייברים ליום אחד?

‏יוסי: אה… עשיתי כמה נסיעות, הרגיש קצת מוזר, להסיע אנשים, ו… אני חושב שלאור ההיכרות עם נהג המונית הישראלית, הציפייה שלהם ממני הייתה, [מגחך] תשתוק ו… תן לנו לנהל את ענייננו, לדבר בטלפון, או לעשות כל מיני דברים. התפקיד שלי בחדשות היה כמובן לדובב אותם, לדבר כמה שיותר.

‏[הקלטה נסתרת]

‏יוסי: "הרצליה?"

‏נוסע: "כן, אפשר, לא?"

‏יוסי: "אתה נוסע איתנו הרבה?"

‏נוסע: "בטח."

‏יוסי: "אצלנו אתה מזמין, אני מגיע, צ'יק צ'ק. ובנס שהכל עובר בשקט, ברוך השם."

‏נוסע: "למה, אתה חושש?"

‏יוסי: "כן. יודע מה יהיה?"

‏נוסע: "למה?"

‏יוסי: "יעלו על זה פתאום, מס הכנסה ורשויות, זה לא חוקי כל העסק."

‏נוסע: "אבל ברוך השם זורם, לא צריך לחפש בעיה, כמו שאומרים."

‏יוסי: "אתה חושב שלא יעשו כלום לדרייברים עצמם?"

‏נוסע: "מה, יכניסו עכשיו 10,000 איש לכלא?" [טלפון מצלצל ברקע]

‏אלעד: ההבדל בין המחיר שנוסע משלם לשירות דרייברים, לבין המחיר שנוסע משלם למונית מוסדרת, ההבדל הוא גדול, נכון? הדרייברים זולים משמעותית.

‏יוסי: כן, ההבדלים די משמעותיים, במיוחד אלו שיש להם נטייה לנסוע כל יום או מדי שבוע. זה יכול להיות נסיעה לירושלים עם הבדל של 100 שקלים לכל נסיעה, לכל צד. זה יכול להיות נסיעה לנתב"ג בהבדל של 70 שקלים לכל צד, וככל שאתה משתמש יותר, או משפחות גדולות יותר, אז זה כבר הופך להיות מאוד משמעותי.

‏אלעד: ותגיד, בתור נהג מתחזה ליום אחד, לצורך התחקיר, כמובן, מעניין אותי, מה עשית כשהגיע הרגע, והנוסע היה אמור לשלם לך כסף. הרי אמרנו, כל השירות הזה הוא בהגדרה לא חוקי.

‏יוסי: עם הכסף זה היה סיפור מורכב, אה… נערכנו לזה משפטית וגם… מבצעית בשטח. ברגע שהוא מעביר לך כסף על תשלום, על הנסיעה, זה… קיבלת כסף עבור נסיעה שאינה חוקית, הלבנת הון והכל, ולכן הטריק שהכנו מראש היה פשוט: "אין לנו עודף". וכשהגענו לסוף הנסיעה, רצינו לצלם את הנוסע שולף שטרות, מראה שיש לו כסף, בא לשלם, וכל פעם מכרנו טריק אחר, בדרך כלל זה עבד, אין לי עודף, אז בפעם הבאה הסדרן יחייב אותך כפול, אל תדאג. [מוזיקת רקע מתחילה] והנוסעים החרדים שלנו שמחו מאוד לרדת מהמונית עם הכסף שלהם בידם.

‏אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: יוסי, אתה סיפרת לנו על הנהגים, סיפרת לנו על הנוסעים. יש ציר מרכזי אחד ומעניין אחד בשירות הזה של הדרייברים, ואלו הסדרנים. כי ממה שאתה מתאר, הם האנשים שמפעילים את כל האופרציה, סדרן דרייברים במערך הזה, הוא איש מאוד חשוב.

‏יוסי: סדרן הוא איש די חזק שם, וזה מדהים. כששאלתי איפה יושב הסדרן, אומרים לי, "הוא לא יושב, הוא פשוט עובד". ושאלתי מה הכוונה? אמרו לי, "סדרן הוא גם נהג, כמו נהגים אחרים, ותוך כדי הנהיגה, הוא הראש שלו כל הזמן למטה בוואטסאפ, והוא מחלק נסיעות וסוגר נסיעות ומזמין, וכל ההתנהלות תוך כדי שהוא נוהג בעצמו".

‏ומה היתרון פה? הסדרנים לוקחים לעצמם את הנסיעות הטובות ביותר, וזה האינסנטיב, התמריץ שלהם כדי לעבוד כסדרנים. מעל הסדרנים יש ראשי תחנות. זה קבוצה לא גדולה של אנשים, שם באמת הכסף הגדול, לשם זה זורם.

‏חלק משלמים במזומן, חלק מעבירים אחר כך בביט, וכשאנחנו, בנסיעות שביצענו, העברנו את ה-10% עמלה… נכנסתי לביט אחר כך לראות מי קיבל את הכסף הזה, ואז אתה רואה שמות של אנשים אחרים, של אישה אחרת או איש אחר, שלא קשורים בכלל ישירות לתחנה ולסדרן, ואתה מבין שככה מלבינים את ההון.

‏[מוזיקת רקע מתחילה]

‏אלעד: ויש המון הון להלבין שם, כי לפי הערכות, כמיליארד שקלים, שהיו אמורים להיכנס לקופת המדינה דרך מיסים, אם השירות הזה היה מוסדר, הכסף הזה לא משולם, בגלל ש… השירות הזה לא חוקי, פיראטי. ויותר מזה, הרי אנחנו יודעים, לא כל אחד יכול להסיע נוסעים. צריך לשם כך אישור מיוחד. וגם אם יש אישור כזה, אתה ראית חלק מהנהגים, הדרייברים, מסיעים יותר נוסעים מאשר רחוק מתיר לכלי רכב אחד. הסדרן, כבר אמרת, תוך כדי שהוא מסיע נוסעים, מתפעל מערך שלם בוואטסאפ. כלומר, אני לומד מזה שהדרייברים אולי, אולי, עוצרים ברמזור אדום, כשהם מגיעים לכזה בכביש. אבל הרבה חוקים אחרים במדינת ישראל, עבורם הם בגדר המלצה.

‏יוסי: הם שברו למעשה את כל הרגולציה, את כל המערכת החוקית, שמו אותה בצד, והמגזר החרדי עשה בנקודה הזאת, ואולי לא רק בזאת, מה שמתאים לו, ובצורה הכי רווחית.

‏קודם כל, אתה צריך מונית, רישיון למונית, רישיון להסיע אנשים. אין להם את הרישיון הזה. שתיים, אתה צריך ביטוח להסיע אנשים, וזה הבדלים משמעותיים. ההבדלים הם בין 4,000 שקלים לשנה, ל-20,000 שקלים בשנה. ובסוף, הכל כמובן, מתחת לרדאר, פיראטי ועובר במזומן, שוק שחור, דהיינו, וגם שם, הלבנת הון ובעיה נוספת.

‏יש איזה שיתוף פעולה בין דרייברים בחברה הערבית, שעובדים פיראטי שם, לבין דרייברים שלנו. אלה מביאים את ה… חלק מהפלסטינים, עד המחסום, עוברים את המחסום, עוברים לדרייברים שלנו. ויש אחרים שעובדים בצורה לא חוקית, אז מסיעים שב"חים, ואז הם מחכים ליד פרצות מסוימות בגדר, בדגש על אזור השרון, וקצת יותר צפונה, ומשם מכניסים את השב"חים לישראל.

‏השבח"ים הם מיני תעשייה בתוך הדרייברים, יש נסיעות מיוחדות, שמיועדות להם. המחיר הוא גבוה מאוד, אני ראיתי נסיעה מבני ברק לג'נין, או לאזור ג'נין, לצורך העניין, ב-1,000 שקלים, אז מחיר שהוא כמעט פי 2, למה? כי יש פה סכנה, כי הם לא יודעים בדיוק את מי הם מסיעים, לאן הם מסיעים והדברים הם הרבה יותר מסובכים, אבל ברור לשני הצדדים שיש פה פרצה גדולה מאוד, ביטחונית, ויש לא מעט פיגועים שבדיעבד אנחנו יודעים דרך החקירה, שהחלו מדרייברים, דרייבר שאסף פלסטיני פה, שב"ח שם, מישהו ליד המחסום, דרייבר שהעביר חבילות ולא ידע בכלל מה הוא מעביר ולמי, בהמשך זה הסתיים בפיגועים.

‏אחד הפיגועים הוא לפני קצת יותר משנתיים באלעד, קראו לזה "ליל הגרזנים", כאשר כמה פלסטינים תקפו בגרזנים עוברי אורח בעיר, הם הגיעו דרך אותם דרייברים. ולא מזמן לפני חודש בערך פיגוע או ניסיון הפיגוע של המטענים בכמה אוטובוסים ברחבי ישראל, בשעות ערב החלו להתפוצץ אחד אחרי השני.

‏[הקלטה] ברהנו טגניה, חדשות 12: "לפנות בוקר חוקרי השב"כ וימ"ר תל אביב עצרו 3 חשודים, שניים מהם ישראלים יהודים, תושבי גוש דן שחשודים בהסעת אחד השב"חים שהיה, ככל הנראה, מעורב בתכנון הפיגוע…"

‏יוסי: גם שם, החקירה הולכת אחורה ומגלה שהמטענים הגיעו באמצעות שב"חים שנכנסו עם דרייברים.

‏אלעד: תשמע זה לא צחוק. באמת, הלבנת ההון העצומה, הנסיעות בניגוד לחוק, בלי אישורים, בלי ביטוחים, הסכנה הביטחונית, שכבר הוכיחה את עצמה כסכנה. אתה מתאר כאן תעשייה שלמה שהיא מה שאפשר לקרוא לו סוד גלוי כולם יודעים שהיא קיימת, יש אפילו פרסומות תלויות של שירותי דרייברים, ו… מה, אין אכיפה?

‏יוסי: פה תופסים אחד שם תופסים שניים, אבל הענישה היא מאוד קלה. ויש להם תמריץ להמשיך לעבוד. ראינו, לדוגמה, איזה ניסיון להעביר תקנה כבר לפני שנה, של משרד התחבורה, כדי להגביר את האכיפה ואת הענישה על דרייברים שנתפסו, אז אתה רואה שהממשלה שמעבירה תוך חודש חוק יסוד שלם ומשנים את המשטר במדינת ישראל או מנסים לשנות אותו, לא מצליחה כבר יותר משנה להעביר תקנה אחת דרך משרד התחבורה כדי להכביד את ידם על הדרייברים והשאלה שעולה מכך, האם את באמת רוצים להכביד ידם על הדרייברים החרדים או שעדיף לעמוד מהצד, להסתכל, ולקבל מדי פעם צעקות מנהגי המוניות ותו לא.

‏אלעד: שמע, אז… אז אין אכיפה. או מעט מאוד אכיפה, אבל בסוף נהג נוסע בכביש יכול להיות שיעצרו אותו בגלל אי ציות לתמרור, יכול להיות שחס וחלילה תהיה תאונה, הם, בהגדרה, עוברים על החוק, בעצם זה שהם מסיעים נוסעים, אז מה, הם נערכים לתרחישים כאלה? יש סיפורי כיסוי?

‏יוסי: כן, יש תסריט מוכן למקרה של תאונה, ואז אתה צריך למכור סיפור לביטוח, למקרה שתבוא משטרה ואתה צריך למכור סיפור לשוטר. אז לשוטר בדרך כלל אומרים שזה קרובי משפחה שלי, ואם אין קשר בשם או משהו, אז אומרים שזה קרובי משפחה של הרב שלי, "שביקש שאני אקח אותם רגע או אחזיר אותם רגע". יש כאלה אומרים, "אנחנו ביחד בדרך לשיעור", כי כולנו דתיים, או תירוץ שכזה. וסיפור לביטוח, אז בדרך כלל אומרים שזה "חברים", חברים - מנסים להשאיר את זה כמה שיותר אמורפי, לא מהשכונה, לא מפה, משהו כללי כזה. אבל הם יודעים, ואמרו לי בצורה גלויה שבמקרים של תאונות, חוקרי הביטוח לא טיפשים, הם יגלו מהר מאוד את הנקודה החסרה, ושם, למעשה, הבור העיקרי, כל תאונה לא יהיה לה כיסוי, לא בגוף ולא ברכוש, כי פשוט אין ביטוח.

‏אלעד: באופן אירוני אתה אומר שחוקרי הביטוח הם אולי האויב הכי גדול של נהגי הדרייברים. לא המשטרה, לא רשויות האכיפה, דווקא חוקרי הביטוח. אבל אם אני מסתכל על מי שנפגע בצורה הכי משמעותית, מבחינה עסקית, כלומר התעשייה שנפגעת בצורה הכי חמורה, אלו נהגי המוניות. הם הראשונים שנפגעים מתעשיית הדרייברים, הרי כל נוסע שעולה על דרייבר, לפחות בפוטנציה, במציאות אחרת שבה לא היה את השירות הזה, היה עולה על מונית, מונית מוסדרת. ואתה דיברת עם נהגי המוניות באופן טבעי הם מאוד מתוסכלים מהמצב.

‏יוסי: בהתחלה הם מאוד קיוו שהתופעה הזאת לא תתפשט ובאמת תאכל להם את כל העבודה. עד שהגיע לשלב של השנים האחרונות, במיוחד באזור ירושלים ובני ברק. בבני ברק המוניות הרגילות אלו עם ה"כובע" הצהוב כמעט ונעלמו אתה לא תראה אותם שם בעין, כי אין להם מה לעשות שם. ובשלב הראשון, הם החלו להתלונן. עכשיו, להתלונן פה יש לך לכמה גורמים שונים.

‏משרד התחבורה, שיש לו את "הרשות לתחבורה ציבורית", ואפשר להתלונן שם, והם אלה שאמורים לאכוף את החוק, לעניין הסעת נוסעים, בתשלום שלא כ… כדין.

‏[הקלטה]

‏נהג מונית: "…צהריים טובים, כדאי שתתחילו לפעול נגד הדרייברים האלה."

‏נציגת משרד התחבורה: "אנחנו עושים עבודה, הכל מטופל, אנחנו לא יכולים לתת לכם תוצאות. עבריינים תמיד יהיו, כמו בכל תחום במדינת ישראל."

‏יוסי: יש את משטרת ישראל. שלל עבירות יש פה שמבוצעות, יש את ה… אחראים על הביטוח במקרה הזה, ויש את ה… גופים נוספים, רשות המסים כמובן, הלבנת הון אדירה, ולאורך הדרך, במיוחד שנתיים-שלוש האחרונות, הם רואים שאין ממש עם מי לדבר.

‏אלעד: יש קטע בתחקיר שלך, שבעיניי, לפחות, הוא ממש מדהים, וזו שיחה מוקלטת בין מתלונן, נהג מונית, לבין נציג של רשות המסים.

‏[הקלטה]

‏חוקר: "תראה, זה שאתה שולח לי, שההוא יש לו דרייברים, והוא יש לו תחנה והוא מפרסם, זה לא מספיק לי."

‏נהג מונית: "אז מה אתה רוצה?"

‏חוקר: "עם זה אני לא… אני רוצה לפתח שיטה, ללמוד את זה."

‏נהג מונית: "נשמה, אני שלחתי לך קבוצות. אתה נרשם, נכנס לקבוצה שם, תירשם, תקבל את כל הפרטים, מה אתה צריך אותנו?"

‏חוקר: "יש איזושהי תוכנה מסוימת, נכון?"

‏אלעד: וזה מדהים, כי נהג מונית מסביר לנציג של רשות המסים, איפה אפשר למצוא את הדרייברים, שהם עוברים על החוק, איך אפשר לעצור אותם, והנציג לא מצליח להבין. איך להגיע, איך למצוא, למרות שמסבירים לו כמה זה פשוט.

‏יוסי: כן, אתה שומע קודם כל… את רידוד השירות הציבורי, זה מה שאני שמעתי באותה שיחה, וזה חלק גדול מהשיחות בינינו מדברות על זה. תראה איך זה משפיע על השירות הציבורי שמקבלים פה. חוקר רשות המסים, שמביאים לידיעתו עבירה שבוצעה, בצורה רחבה מאוד, לא מצליח להבין איך הדבר הזה עובד, ב… למרות שזה בסך הכל קבוצות וואטסאפ, לא מסובך, ומשם הולכים לקודקוד ורואים לביט מי מקבל את הכסף, לא מסובך לגמרי. ואני לא בטוח אם מדובר בטמטום גדול, או בחוסר רצון לפעול. בחוסר רצון להעמיס על המערכת של רשות המסים, או על ניסיון לעזור לאדם אחר. אחד הדברים המדהימים שם שהוא מבקש, חוקר רשות המסים מבקש מנהגי המוניות לשאול איפה יש תחנות קרובות.

‏[הקלטה]

‏חוקר: "יש לי שאלה, יש מישהו פה ברמת גן? שאני לפחות לא צריך לנסוע לירושלים לראות את השיטה?"

‏נהג מונית: "יש לך, אולי, ב… בבני ברק."

‏חוקר: "אם אני אבוא לירושלים, אתה תאסוף אותי מהרכבת שם?"

‏יוסי: זאת אומרת, נהגי מוניות צריכים להיות חוקרים במשרד התחבורה או ברשות המסים, כדי לאכוף את החוק, מה שזה קצת פחות העבודה שלהם.

‏אלעד: יש אבל משהו שאני מתקשה להבין. כי אם אני מסתכל אחורה, על הניסיון של אובר להיכנס לממשלה, וההחלטה למנוע מהשירות הזה שפועל ב-70 מדינות אחרות בעולם, למנוע ממנו לפעול בישראל. גם אז הסבירו בממשלה שיש חשש מבעיות ביטחוניות שיגרמו אם אובר יפעלו בארץ. אבל אם אני זוכר נכון, מאחורי הקלעים ייחסו המון חשיבות ללובי של נהגי המוניות, לובי שנאבק נגד הכניסה של אובר. מבחינתו הוא הצליח. נהגי המוניות שנים, זו קבוצה שנחשבה מאוד חזקה במגרש הפוליטי. תסביר לי איך זה שבמקרה הזה של הדרייברים מתעלמים מהם לחלוטין.

‏יוסי: בוא נחלק את התשובה הזאת לשתיים, פוליטית ותקשורתית.

‏נתחיל עם הפוליטית. הם הבינו מהר מאוד, לא רק עכשיו, כבר אחורה, שנגד הלובי החרדי, במיוחד בקונסטלציה הנוכחית שבשנתיים וחצי האחרונות, וגם קודם, החרדים הם גוף מאוד מרכזי בתוך הקואליציה בישראל, שקשה מאוד להזיז אותם, להילחם בהם, שהתופעה היא כל כך גדולה, שזה עלול להשפיע כמעט על כל בית בצורה ישירה או עקיפה במגזר החרדי, ואיש לא יעזור להם לעשות את זה כי זה באמת מכה קשה שם כלכלית.

‏יש לך את סגן שר התחבורה אורי מקלב שבטח לא יעזור להם, בראיה הזאת שאנחנו שלחנו אליו עם מצלמה נסתרת תחקירנית שלנו עם נהגי מוניות, אז הוא אמר שם משפט בסגנון של, "נו יש גנבים, מה אתם רוצים, שנתפוס אותם?" אמרו לו, "כן, שתתפוס אותם", והוא אמר, "אנחנו נטפל, נטפל" והמשיך ללכת.

‏[הקלטה, רעש ברקע]

‏נהג מונית: "אני רוצה לדעת למה אתם לא מטפלים בדרייברים."

‏סגן השר מקלב: "נו, אז יש גנבים, אפשר לחשוב…"

‏נהג מונית: "בסדר, אז גנבים, הולכים לתפוס אותם. כולם יודעים איפה הם…"

‏יוסי: זה מסר זהה, למה שהם קיבלו ממירי רגב שכבר בערך 4 שנים אומרת, "אני אטפל, אני אטפל", רק היא לא אומרת מתי היא תטפל.

‏[הקלטה, רעש ברקע]

‏נהג מונית: "אני נהג מונית…"

‏שרת התחבורה, מירי רגב: "כן, אמרת לי. אמרת לי. דיברת איתי. אנחנו… הנושא הזה בטיפול."

‏נהג מונית: "כן, אבל זה בטיפול כבר שנים, זה לא…"

‏גבר: [בחוסר סבלנות] "תודה רבה. תודה רבה…"

‏אלעד: טוב, אז איפה המאבק הזה, או ליתר דיוק, חוסר המאבק הזה נגד הדרייברים עומד? מה בעצם קורה עכשיו?

‏יוסי: זה נראה די יושב ופחות עומד. המסר היחידי שקיבלנו אחרי, אתה יודע, שנים שהתופעה הזאת נמשכת מרשות המסים, זה "חבל על השידור עכשיו, כי דפקתם לנו מבצע שהתכוונו לעשות". אמרתי להם, "כן, שמעתי את התירוצים האלו". האם בתגובות שעברתי עליהן, ראיתי גורמי ממשל שרוצים לטפל בתופעה, רוצים לאכוף את החוק? ממש לא.

‏הדבר היחידי שהפתיע אותי, זה התגובה של אורי מקלב וחלק מהחרדים שאמרו, "תראו, לאור המצב, אנחנו רוצים לפתוח את השוק לתחרות, אנחנו רוצים לאשר את זה, לעשות ליגליזציה לאותם דרייברים, להכניס את אוּבֶּר לישראל, צריך לפתוח את השוק לכולם". תפיסה ימנית, קפיטליסטית, כלכלית.

‏אלעד: שזה כשלעצמו דבר מעניין, כי אחרי ההסברים, אחרי המאבקים סביב אובר, אולי דווקא הדרייברים, תעשייה פיראטית, לא חוקית, המקבילה, אולי היא זו שתוביל למהפכה בענף התחבורה בישראל. אבל אתה יודע, יוסי, יש כאן משהו, שהוא אפילו יותר גדול מתחום התחבורה, ואני רוצה להתחבר לדברים ש… שמענו את אחד הסדרנים באחת התחנות אומר בתחקיר שלך.

‏[הקלטה] סדרן דרייברים: "להגיד שהדרייברים גנבים? לא, זכותנו לעבוד איך שבא לנו, בכמה שאנחנו גם לא מכירים במדינה, אז לא אכפת לנו מהחוקים של המדינה פה. המדינה הזאת, מצפצפים עליה עד עוד 400 שנה נצפצף על המדינה של הכופרים פה. אנחנו נמשיך לעשות מה שאנחנו רוצים. ככה זה חרדים אם תקבל או לא תקבל, כמו שאנחנו נמות ולא נתגייס לצבא של הכופרים, של הנבלות האלה, של הציונים המסריחים האלו, ככה אנחנו גם לא נקשיב לחוקים של המדינה. הבנת?"

‏אלעד: תשמע, אנחנו מדברים על עשרות אלפי נהגים, על רבבות נוסעים, על מיליארדים של שקלים. אנחנו מדברים על מערכת מקבילה. וחלק מהאנשים שמעורבים במערכת הזו, לא רק שלא מתביישים בה, הם מתגאים בה. מבחינתם שוב, חלק מהמעורבים, תעשיית הדרייברים, כמו מערכת החינוך, כמו מערכת הביטחון, אלו סוגיות שבהן יש שתי ישויות, יש שתי מדינות.

‏יוסי: כן, אני קראתי לזה עוד לבנה בחומת האוטונומיה החרדית. כך שאנחנו הפעם מסתכלים על הדרייברים ואנחנו אומרים איך יכול להיות שיש תעשייה כל כך גדולה שפועלת מתחת לרדאר מתחת לאף של הרשויות ואף אחד לא עושה כלום? ואם נעשה זום-אאוט, אתה תראה שבהרבה מקומות, תלמידי ישיבות עובדים בשחור, כולם יודעים על זה כבר שנים, ולא עושים שום דבר, אותה אוכלוסייה, זו אוכלוסייה שלא התגייסה, לא מתגייסת גם היום, כאשר יש חובה בחוק להתגייס. אה… לא לומדים לימודי ליבה, למרות שחלק מהרשויות שלהם, או מוסדות החינוך, מחויבים ללמד לימודי ליבה.

‏ואתה אומר, בסופו של דבר, בראיה מאוד מאוד רחבה, יש פה אוטונומיה גדולה, חזקה, משמעותית, שמתנהלת לבד, בנפרד מהמדינה, ומנסה לבדל את עצמה כמה שיותר.

‏[מוזיקת רקע מתחילה] והשאלה שנותרה היא, האם מדינת ישראל תאפשר לאוטונומיה הזאת להתרחב לכל הגוונים והאפשרויות השונות, או שתעשה לזה סוף, ותגרום לאיחוד כלשהו. בינתיים, בגלל ההקשר הפוליטי, בגלל הקשרים חברתיים, או המצב הקואליציוני הנוכחי, נדמה לי שמדינת ישראל עושה רק דבר אחד, הולכת אחורה, ובזהירות.

‏אלעד: יוסי מזרחי, תודה.

‏יוסי: תודה רבה, אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" מבית N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה, הילה פז, שירה אראל, דניאל שחר ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה