top of page

אחד ביום - איך לדבר עם לוויתן

כבר בתצפיות הראשונות על הלווייתן הראשתן הבינו המדענים שמדובר ביצור מעניין במיוחד - יש לו את המוח הגדול בטבע, הוא צולל לעומק של קילומטרים, וחי בקהילות שמזכירות חברה אנושית. ועכשיו החוקרים מנסים להרחיב את הידע באופן פורץ דרך: הם מקליטים את הקולות שהלווייתנים משמיעים, מתצפתים עליהם, מנתחים את המסרים שהם מעבירים זה לזה - ולומדים את השפה שבה הם מתקשרים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2024.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום שני, 24 ביוני, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12.

[מוזיקת רקע]

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[קליקים מהירים]

אל תדאגו, אין כאן תקלה. הקליקים האלה ששמעתם, הם בסך הכל לוויתן ראשתן שאומר לכם שלום.

[קליקים מהירים]

טוב, האמת היא אין לי מושג מה הוא אומר, זה בדיוק הקטע, אתם תבינו בהמשך. אבל הלוויתן הזה אומר משהו, כי ככה הלוויתן הראשתן מדבר.

[קליקים מהירים מרובים]

זו למשל שיחה בין כמה לוויתנים שמדברים ביניהם, מדברים בקליקים. אפשר לדמיין ממש מה הם אומרים אחד לשני. אולי הם מדברים על אוכל, אולי על מקום מומלץ להעביר בו את המשך היום. אולי הם פשוט מרכלים.

'שמעת מה מירה אמרה לשמוליק?'

'אוי, לא תאמין עם איזה דג ראיתי אותה מסתובבת אתמול'

משהו כזה.

עולם שלם של תקשורת, של חברה, חיים שלמים מסתדרים מאחורי הקליקים האלה.

והסיבה שאנחנו עוסקים בהם כאן היום, היא פרויקט סט"י. מחקר בינלאומי על השפה של הלוויתן הראשתן.

המחקר כבר הוביל לתגליות מרתקות, והחוקרים שלוקחים בו חלק, בהם גם יאלי מבורך מהחוג לביולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה, הם מקווים שאולי זאת תהיה הפעם הראשונה שבה האנושות מצליחה לתרגם שפה זרה, בלי שהיצורים שמדברים אותה יכולים לעזור לנו להבין אפילו צליל אחד ממנה.

[מוזיקה שקטה]

שלום יאלי.

יאלי: היי אלעד, מה שלומך?

אלעד: אני אגיד לך משהו שאני מקווה שלא תקחי אותו באופן אישי ולא תעלבי, אבל מעניינת אותי נקודת המבט שלך. אני מסתכל פה על הלוויתן הראשתן. לא החיה הכי יפה בטבע.

יאלי: [צוחקת] נכון, הוא לא… כן, יש לו קצת צורה מוזרה, הראש המרובע הזה שלו הוא קצת מוזר. נכון, כשנכנסים לתחום כולם רוצים דולפינים או קטלנים, הלוויתן הקטלן הוא מאוד ככה יפה, וגם אני הייתי ככה. ואז למדתי להכיר ולא שופטים על פי צורה חיצונית, אבל בפנים המורכבות הפנימית שלו היא ממש מרתקת. דווקא הצורה המוזרה שלו היא מעידה על ייחודיות, מאוד מיוחד ביחס למינים אחרים.

אלעד: יאלי משוחדת, בכל זאת, היא חלמה מאז שהייתה ילדה לחקור ולעסוק ביונקים ימיים, וזה בדיוק מה שהיא עושה היום בלימודי הדוקטורט שלה, היא נהנית מכל רגע.

האמת, אולי בעוד 20 דקות פלוס מינוס, גם אתם תסתכלו על הלוויתן הראשתן אחרת גם אתם תצליחו לשפוט לא את הקנקן עם הראש העצום, אלא את מה שבתוכו.

יאלי: בעצם הוא מין מאוד ייחודי. אז הוא לוויתן השיניים הכי גדול, יש לו את המוח הכי גדול בטבע, הוא צולל לעומקים.

אלעד: רגע, מה שאת אומרת, המוח הכי גדול בטבע, במשפחת הלוויתנים או בכלל?

יאלי: הכי גדול בטבע.

אלעד: בכלל?

יאלי: בהשוואה להכל, כן.

אלעד: וואו.

יאלי: זאת אומרת, יותר ממנו יש רק מעט מינים של לוויתנים שגדולים יותר, ועדיין המוח שלהם יותר קטן משלו.

אלעד: אז כן, נעים מאוד. בתוך הראש הענק של הלוויתן הראשתן, נמצא, מתברר, גם מוח ענק. אבל זה לא הכל. להיות הבעלים של המוח הגדול ביותר בעולם לא הספיק לו, הלוויתן הזה היה צריך לשבור עוד שיאים.

יאלי: הראשתן הוא שיאן צלילה. זאת אומרת, הוא מבלה רוב הזמן שלו במעמקים. הוא נשאר קצת על פני השטח, נושם, נח ואז יורד לעומק לצלילה ארוכה מאוד של חיפוש מזון, בעומקים של קילומטר, שני קילומטר. ככה שרוב הזמן הוא בעצם מתחת למים. אז קשה מאוד לאסוף עליו נתונים, או לפחות פעם היה קשה.

אז רק בשנות ה-60, שנות ה-70, התחילו ככה להקליט אותם ולצפות בהתנהגות שלהם, והבינו שיש שם מורכבות מעבר למה שאנחנו רואים בפני המים, שזה בדרך כלל רואים אותם פשוט נחים ונושמים. זאת אומרת, אם אתה מסתכל עליו רק בפני המים, הוא לא נראה מאוד מעניין. צריך להבין שיש מתחת לפני המים.

אלעד: ברגע שהחוקרים התחילו להתעניין ביצור הזה עם המוח הכי גדול, ושהוא שיאן הצלילה לעומק, הם גילו משהו הרבה יותר מגניב. התברר כבר אז, ב-60's או ב-70's, שהלוויתן הראשתן ממש דומה לנו, לבני האדם.

יאלי: באמת מה שיוצר את העניין או ככה את הסקרנות אצלנו, זה בעצם, יש לומר איזשהו דמיון חברתי, למשהו שאנחנו מכירים. זאת אומרת, הם חיים בלהקות משפחתיות, זאת אומרת, המשפחה נשארת באותה להקה, והם חיים, תוחלת חיים כמו שלנו, בערך 70-80 שנה, וכל החיים נשארים עם המשפחה שלהם ויש להם קשרים עם משפחות אחרות, עם להקות אחרות.

אלעד: זה חריג, עבור חיות, מאוד, לנהל מערכת חברתית כזו. משפחות, יציבות, להקות, שחיות ביחד, באופן קבוע. אחיות לוויתניות, למשל, יכולות לעזור אחת לשנייה לגדל את הגורים אחת של השניה, אבל הן לא יעזרו ככה ללוויתנית מלהקה אחרת. זו באמת מערכת מדהימה.

והדבר שהחוקרים העריכו אז, כבר בהתחלת המחקר, זה שבשביל לתחזק מערכת חברתית כזו, חייבים תקשורת. חייבים שפה.

יאלי: אם אני יש לי הרבה חברים, ואותו אני מכירה מהצבא ואותו מהלימודים, ואותו זה, אני צריכה איכשהו לתקשר את כל הקשרים האלה, לדעת לנווט אותם, אז אני צריכה שיהיה לי שפה עשירה, אחרת לא הייתי יכולה להחזיק כל כך הרבה קשרים חברתיים. ובאמת בשנות ה-70, התחילו להבין שיש שם רצפים של תקשורת, שמשתמשים בהם באופן מובהק יותר, כשהם בסיטואציות חברתיות.

אז בעצם לוויתן הראשתן, יש לו כמה סוגים של סממנים ווקאלים שהוא משמיע, יש לו קליקים של אקו לוקיישן, שמשמשים לניווט ומציאת מזון, כמו עטלפים למשל או כמו ספינה למשל, שמחפשת איזשהו משהו, וזה נשמע ממש קליקים כאלה.

[קליקים]

וזה כאילו קליקים של אקו לוקיישן, שהם רציפים והם ככה מאוד כיווניים, והלוויתן בעצם משדר אותם לכיוון שאליו הוא שוחה, בשביל ככה למצוא, לדעת איפה הוא, בגלל שבעצם בעומק אין אור.

אלעד: אמרנו כבר שהלוויתן הראשתן חובב שבירת שיאים, ומתברר שהצלילים האלה שהוא מייצר, הם הצליל הביולוגי הכי עוצמתי בטבע. כלומר, אין עוד חיה בעולם, שמסוגלת לייצר בעצמה צליל בווליום כזה. והחוקרים תהו לעצמם, עם כל הכבוד לווליום, כמה מורכבת כבר יכולה להיות שפה, שבנויה כולה מקליקים. כמה מורכבת ומתוחכמת יכולה להיות התקשורת, בין לוויתנים ראשתניים.

אז זהו, שככל שהטכנולוגיה התקדמה, ואפשרה הקלטות איכותיות יותר מתחת למים, הלך והתברר שיש שם לא מעט מורכבות.

יאלי: יש לך רצפים של התקשורת, שזה אותו מבנה של קליק או מבנה דומה של קליק, אבל הם משתמשים בהם בדפוסים שונים, זאת אומרת, ממש ברצפים, של כמה קליקים ביחד.

[קליקים מהירים שחוזרים על עצמם]

ממש אפשר לשמוע את הלוויתנים מתקשרים. ואתה יכול לשמוע, שיש כמה רצפים שחוזרים אליהם, אם אתה ככה מקשיבים טוב, אפשר ממש לזהות.

[קליקים מהירים שחוזרים על עצמם]

זה נשמע כמו ממש המולה ככה תת ימית, הרבה הרבה רצפים של קליקים, אבל בעצם ממש אפשר לשמוע, שם כמה לוויתנים שמתקשרים אחד עם השני ויש להם כאילו לפעמים, אצל לוויתנים זה לא חוסר נימוס להיכנס בדברים של מישהו אחר, זאת אומרת, הם ממש עולים אחד על השני.

אלעד: גם אצל חלק מבני האדם אגב.

נכון. לא, אולי זה חוסר נימוס, אבל אצלם זה כאילו, הם ממש יכול להיות שלוויתן אחד מתחיל איזשהו רצף ולוויתן השני חוזר על אותו רצף, אבל נכנס לו בדברים ואז אחד עושה רצף אחר וממש אפשר לשמוע שזה ככה והם משתמשים במגוון של רצפים שונים.

אלעד: זה כשלעצמו היה דבר מאוד מעניין לגלות, את מה שהחוקרים כינו בשם קודות, רצפים של קליקים, שמייצרים כנראה, את המקבילה למילים ומשפטים שלנו בני האדם. אבל זה לא הכל.

מתברר שעוד כמו אצלנו, גם אצל הלוויתן הראשתן, שאמרנו חי בלהקה, כמה להקות מרכיבות שבט, אז מתברר שגם אצלו השפה תהיה מעט שונה, כשמשווים בין שבט לשבט.

יאלי: נגיד, אנחנו ישראלים, כולנו מדברים עברית והעברית זה מה שמייחד אותנו. איך אנחנו מזהים ישראלי במקום אחר, שומעים עברית, הופ, הנה הוא ישראלי, בוא נדבר איתו ויהיה לנו חבר חדש.

אבל אם אנחנו, זה קצת יותר קיצוני, אבל הלוויתנים למשל, אם הם שומעים רצפים שהם לא שלהם, הם ימנעו. זאת אומרת, הם לא יוצרים תקשורת, הם נשארים בקשרים חברתיים בתוך השבט שלהם. זה ממש סממן זיהוי שאומר 'אני מכאן'.

זה מטורף. זה בעצם מעיד על זה, שיש איזושהי התפתחות תרבותית במין שהוא לא מין אנושי. זאת אומרת, יש ממש התפתחות של התרבות של השבטים האלה ותקשורת שקשורה לתרבות, מנהגים שקשורים לתרבות, והתרבות שונה בין אוקיינוסים, בין שבטים, זה לגמרי ככה. יש כאילו עולם שלם, מאוד מרגש, שאנחנו מתים לדעת יותר עליו.

[מוזיקת רקע]

אלעד: ובדיוק מהמקום הזה. מהרצון של חוקרים בעולם לדעת עוד, לדעת כמה שאפשר, על הלוויתן הראשתן, על החיים שלו, על השפה שלו, מהמקום הזה נולד פרויקט סט"י.

אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[קליקים]

[חסות]

אחרי שהם הסתקרנו מהמוח העצום, מהמבנה החברתי, מהיכולת התקשורתית של הלוויתן הראשתן, קבוצה בינלאומית של חוקרים יזמה את פרויקט סט"י. פרויקט שהכותרת שלו היא להבין את מה שהלוויתנים אומרים.

יאלי: בעצם המטרה שלו היא ככה לשבור את מחסום השפה ולקחת צעד אחד קדימה לתוך הבנה של פענוח שפות שהן לא אנושיות. שזה בעצם מה שאנחנו לא יודעים עדיין לעשות, המין האנושי. זאת אומרת, עכשיו שיש לנו את כל ה-AI ואלגוריתמיקה מורכבת, יש לנו יכולות מחשב הרבה יותר טובות ממה שהיה לנו אפילו לפני 5 שנים, 10 שנים. אז בעצם יש לנו אפשרות לעבד כמות אדירה של נתונים. כי תחשוב מה היינו עושים לפני, היינו מקליטים את הלוויתן ואז שעות יושבים ומסמנים קליק, קליק, או רצף, רצף, מנסים להבין. אבל ברגע שאנחנו מכניסים יכולות מחשב חדשות, אז אנחנו יכולים ככה להעמיק את ההיכרות שלנו כי בעצם אנחנו יכולים לעבד כמות הרבה יותר גדולה של נתונים.

אלעד: כשפרויקט סט"י התחיל בשנת 2020, החוקרים כבר הכירו כ-20 קודות, אותם רצפים שמורכבים מקליקים שיוצרים הלוויתנים הראשתנים. היו הקלטות והיו מחקרים שנעשו כבר משנות ה-60, אז היה על מה להתבסס, כש-60 שנה אחר כך החליטו שוב לחקור את הלוויתנים האלה.

יאלי: אז הפרויקט הוא מתבסס על פרויקט קיים, שחקר את הראשתנים האלה באי קטן במזרח הים הקריבי, שנקרא דומיניקה. הפרויקט היה Dominica Sperm Whale Project, שאותו הקים ד"ר שיין גרו בתחילת שנות ה-2000, והוא המנחה שלי גם בדוקטורט.

ובעצם הפרויקט, פרויקט סט"י מתחבר לפרויקט ההוא, בגלל שיש שם כבר 20 שנה של נתונים, היכרות עם האוכלוסייה, הרבה מאוד הקלטות. אנחנו יודעים איזה להקות, מי האמא של מי, יש לנו אפילו דגימות גנטיות, ככה שממש אנחנו, יש ידע מאוד בסיסי קיים כבר, שמאפשר ככה העמקה בתקשורת ובהתנהגות שלהם עם הפרויקט סט"י, עם היכולות החדשות.

אלעד: האי דומיניקה בקריביים נבחר וזה לא סתם. הלוויתן הראשתן אמרנו הוא שיאן צלילה ושם באי נקודות העומק העמוקות מאוד, נמצאות יחסית קרוב לחוף.

יאלי: תחשוב שאם הם צוללי מים עמוקים ואנחנו צריכים לחקור אותם והם בלב ים, כל פעם אנחנו צריכים לצאת לכמה ימים הפלגה עם כל הציוד וזה הרבה יותר מורכב. שם בגלל שזה אי געשי, אז יש ממש עומק קרוב להר, זאת אומרת יש ממש קניונים שם, אבל הלוויתנים מאוד מאוד קרובים לחוף, אז זה כאילו הרבה יותר קל לחקור אותם. האוכלוסייה הזאת בעצם מאפשרת נגישות וכשזה נגיש ואפשר עם הסירה לצאת עם הציוד ולצאת תוך שעה שעתיים להיות עם הלוויתנים כבר, זה הרבה יותר פשוט ומאפשר באמת לאסוף נתונים לאורך זמן ויותר בקלות.

אלעד: החוקרים מצוידים בהידרופונים שהם מיקרופונים שמסוגלים להקליט גם מתחת למים בעומק. רוב העבודה נעשית מחוץ למים, מנתחים את דגימות הקול, עוקבים אחרי הלהקות בעזרת אמצעים טכנולוגיים ולפעמים, לעתים רחוקות, החוקרים גם נכנסים למים ומתקרבים קצת, לא יותר מדי, אבל כן עורכים תצפיות.

יאלי: זה מדהים, זה מדהים מדהים, זה כל כך מרגש. בעצם אני נכנסת למים, אני רואה את הלוויתנים מתקרבים אליי. אנחנו עושים את זה בסיטואציות עם מינימום הפרעה. כאילו אנחנו, הסירה עומדת במרחק מסוים, אני נכנסת ליד הסירה, מחזיקה את הסירה, זאת אומרת אני לא שוחה או רודפת אחרי הלוויתן, אני רואה את הלוויתנים שוחים לקראתי וחולפים לידי, אבל זה מטורף לראות כזה יצור ענק מתחת למים ומסתכל עליך, וזה מאוד מרגש, ומתחת יש רק כחול גדול, כאילו אין שום דבר.

[מוזיקת רקע]

כשאתה רואה משהו כזה גוש ענק מרחוק מתקרב, זה הלב כאילו עוצר לרגע וזה מאוד מבהיל, ואז כל העולם נעלם, והדבר היחיד שאתה רואה מולך זה את הלוויתן הזה.

[קליקים בקצב קבוע]

אלעד: לא מסוכן?

יאלי: לא מסוכן. אם אני נשארת קרוב, כאילו הלוויתן אין סיבה שהוא יעשה לי שום דבר. כל עוד אני לא מציקה לו, אני מאוד מאמינה בזה שאם מכבדים אותם, הם מכבדים אותנו, אין אף חיה בטבע שיש לה איזשהו אינטרס לתקוף אותי.

אלעד: שומעים את הקליקים האלה באוזניים?

יאלי: כן, אם נכנסים למים, שומעים ממש, וזה ממש, ממש כיף.

[קליקים]

יאלי: אפילו אם הלוויתן משמיע עליך, זאת אומרת אם הוא מתקרב אליך, אתה יכול ממש להרגיש את זה בגוף, כי העוצמה של הקליקים היא מאוד מאוד גבוהה, ואם הוא עושה עליך קליק לכיוון שלך, ממש אפשר להרגיש את זה מהדהד כאילו בגוף.

[מוזיקת רקע]

אלעד: אצל החוקרים של פרויקט סט"י כבר הצטברו שעות על גבי שעות על גבי שעות של הקלטות, מלא קליקים כאלה שבעזרת הטכנולוגיה החדשה, AI, Big Data למשל, הם יכולים עכשיו גם לנתח, וזה בדיוק מה שהם עושים. וכשהם עשו את זה, הם הגיעו לתגליות חדשות. השפה של הלוויתן הראשתן, היא מתברר הרבה הרבה יותר מורכבת ומתוחכמת, מכל מה שחשבנו.

יאלי: בעצם, מה שהמחקר הזה מגלה, זה שאם עד עכשיו חשבנו שיש רצף של קודה או רצף של קליקים שנקרא קודה, שזה הרצף תקשורת שלהם, ושהקליטו בעולם בין 20 ל-30 רצפים, תלוי איזו אוכלוסייה, עד עכשיו חשבנו שזה בעצם השפה שלהם.

אבל המחקר הזה מגלה, שבתוך הקודות או בתוך הרצפים האלה, יש עוד שינויים או עוד גיוון שהלוויתן יכול לעשות, שבעצם מעשיר את האפשרויות שלו מבחינת הקומבינציות שיכול לעשות.

המשך של הרצף יכול גם להשתנות. זאת אומרת, זה לא כל פעם אותו משך בדיוק, זה לא נגיד קודה בשתי שניות, אלא יכול להיות קודה בשנייה וחצי. הוא יכול לשנות את הרצף הזה, את הזמן של הרצף.

אלעד: אז תרשו לי גם להסביר ברשותכם, אעזר כאן בכוכב הפופ הבינלאומי, אד שירן.

[הקלטה]

Ed Sheeran: “I mean, I could play you, I could play you every song in the pop genre right now in 4 chords. you name any song and I play it in 4 chords.”

אד שירן הסביר והדגים פעם בתוכנית אירוח, שכל שיר בעולם אפשר לנגן בגיטרה בעזרת ארבעה אקורדים והוכיח שהוא צודק.

[הקלטה]

"White lips, pale face,

Breathin’ in the snowflakes,

Burnt lungs, sour taste.

So you can keep me inside the pocket,

Of your ripped jeans.”

אלעד: עכשיו אם אני הייתי אומר לכם שאני יודע רק ארבעה אקורדים על הגיטרה, הייתם אומרים שהיכולת שלי לנגן מוזיקה מוגבלת, אבל זה כי לא לקחתם בחשבון שאני יכול את ארבעת האקורדים האלה לשלב בסדר שונה. אני יכול לפרוט בקצב שונה, אני יכול למתוח או לקצר אותם, אני יכול לעשות עם ארבעת האקורדים האלה המון דברים.

אז ככה, בול ככה, עם הלוויתנים.

ידענו שיש מספר מצומצם של קליקים שהם מפיקים, ושיש שילובים שונים שלהם. עכשיו החוקרים גילו שגם בתוך השילובים האלה יש הבדלים. הלוויתן יכול למתוח קליק, ככה שיהיה ארוך יותר. או דווקא לקצר אותו, הוא יכול לעשות קליק מסוים מהר יותר, או לאט יותר.

וזה לא קורה סתם, יש לזה משמעות. אם לוויתן אחד עושה את זה, החוקרים פתאום קלטו שגם לוויתנים אחרים חוזרים אחריו. מאגר הצלילים שהיו ידועים לנו, הגדיל את עצמו ככה לפחות פי שלושה.

יאלי: זאת אומרת שזה משהו מטורף, כי אנחנו לא ידענו את זה עד עכשיו. ובעצם יש כאן עוד ממד נוסף שלם של איזשהו שינוי שהלוויתן עושה, שיכול להכיל מידע שהוא מתכוון עליו. ובגלל שהוא יכול לקחת רצפים שונים במשכים שונים, אז כבר הכפלנו או שילשנו את המגוון של רצפי התקשורת שהוא יכול להשתמש.

אלעד: ועכשיו מגיע החלק הקשה באמת, לקחת את הצירופים, את הקליקים, את כל המניפולציות על הצלילים ולנסות, לנסות להצמיד להם משמעות. לנסות להבין מה זה אומר שהלוויתן עושה קליק קליק. ליצור סוג של מילון, מילון אנושי לוויתני.

יאלי: נכון, אז זה באמת השלב הבא והמאתגר. הדרך להצמיד משמעות היא באמת לאסוף כמה שיותר נתונים התנהגותיים ותצפיות כדי לתת הקשר לכל ההקלטות שלנו. ובאמת חייבים מגוון אדיר של סיטואציות.

אלעד: אז כן, יש כמה דרכים שבהן אפשר לנסות ולהבין את הקונטקסט של הצלילים. המון תצפיות זה דבר הכרחי. אם הלוויתנים עושים רצף של קליקים מסוים תמיד לפני שהם אוכלים, סביר להניח שיש קשר בין האוכל לבין הקליקים. אפשר לנסות, גם זו אפשרות שנבחנת, לשדר ללהקת לוויתנים הקלטות של קליקים ולראות איך הם מגיבים. וצריך גם לבחון את הקונטקסט, עם מי הלוויתנים מדברים, כי מתברר שגם כאן יש הבדלים מעניינים.

יאלי: נכון, שאנחנו כבר יודעים שכן אמהות וגורים, האמא תדבר אל הגור טיפה אחרת מאשר היא תדבר לחברה שלה. זה משהו שאנחנו כבר יודעים שהוא מאוד מאוד מעניין. כמו שאנחנו מדברים לילד קצת יותר לאט או בטיפה חמידות או כאילו… יש רצפים, רצפי קודה שהן באופן מובהק מושכות אותם קצת יותר כשהן מדברות עם הגור, כשהן מתקשרות עם הגור לעומת שמתקשרות עם לוויתנים אחרים.

אז מה שמעניין אותי זה באמת להרחיב את העניין הזה, את התחום הזה ולהבין כאילו באמת יש עוד מורכבויות כאלה ואיך הם מדברים עם להקות אחרות. אולי ללהקה אחרת הוא אומר רק חלק מהדברים, ולא מגלה לו את כל הסודות שלו.

אז זה הדוקטורט שלי בתוך הפרויקט הזה, שהוא פחות על המשמעות של השפה, אלא יותר על המורכבות שלה בהקשר החברתי.

[מוזיקת רקע]

אלעד: העבודה הזו, מחקר סט"י, עבודה שלא מעט אנשים בעולם מסתקרנים ועוקבים אחריה היום, לא רק מומחים ליונקים ימיים, ביולוגים ימיים, או חובבי יצורים עם ראש עצום.

המחקר הזה, אם יצליח לתרגם את שפת הלוויתנים לשפה שאנחנו, בני האדם, יכולים להבין חלקים ממנה, המחקר יכול להיות פורץ דרך גם בכל מה שקשור לשפות של יצורים אחרים.

יאלי: בעצם אין לנו את היכולת הזאת למין האנושי, אנחנו לומדים שפות רק כשמישהו מסביר לנו, כאילו, אני רוצה לומר את זה בצרפתית, אז מישהו צריך להסביר לי באנגלית מה המילה אומרת, למשל.

גם ללמוד שפה מאפס, אז זה משהו שעדיין אין לנו את היכולת, ואם אנחנו מפתחים את היכולת הזאת על הראשתנים, זה פותח לנו אפשרויות ללמוד שפות אחרות של מינים אחרים ושל חייזרים כשיגיעו אלינו, זאת אומרת, זה איזשהו כלי לאנושות שהוא עוד לא קיים והוא מאוד משמעותי.

זה צד אחד. הצד השני, בעצם היכולת ללמוד על ההתפתחות התרבותית של המינים האלה, זאת אומרת, מה הוביל אותם לאיפה שהם נמצאים היום, ללהקות, לשבטים, איפה שהם חיים בעולם, ההתנהגות שלהם, המנהגים שלהם ואיך אנחנו בעצם שומרים עליהם.

זאת אומרת, אחת המטרות הגדולות של כל מי שחוקר בטבע, הוא בעצם איך אנחנו מבינים מה משפיע עליהם, איך הם מתנהגים, איך הם חיים ואיך אנחנו עושים לשמור עליהם.

אלעד: ובשלב הזה, השיחה כמעט הסתיימה. אבל כמו הלוויתנים, גם לנו בני אדם, יש יכולות מורכבות לנהל תקשורת אחד עם השני, ומשהו אותת לי שיאלי לי מאוד רוצה לדבר על עוד דבר אחד שלא דיברנו עליו. לא על הלוויתנים של הקריביים, שעליהם כן דיברנו עד עכשיו, אלא על כאלה שחיים קצת יותר קרוב לבית.

יאלי: כן, אז יש כאלה אצלנו, איך חיכיתי לשאלה הזאת. [מצחקקת] כן, כמה שאני אוהבת את הראשתנים בדומיניקה וכמה שאני אסירת תודה ומרגישה מבורכת על זה שיוצא לי לעבוד איתם שם, אין כמו, אין על ראשתן ים-תיכוני, בוא נגיד ככה.

ויש, היו תצפיות אקראיות לאורך השנים, הרבה מחיל הים ומאנשים שמפליגים ככה יותר בעומק, כי באמת המינים הלוויתנים האלה נמצאים ממש בעומק. אצלנו בארץ יש לנו, החוף שלנו, מדף היבשת, הוא נכנס הרבה לתוך הים. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים להגיע לעומקים, צריך להפליג הרבה מערבה.

אבל בהחלט היו תצפיות, ובאמת, ב-2022 התחלנו ככה פרויקט מחקר, שהתחיל בשיתוף עם "גרינפיס", בעצם סירת המחקר שלהם הגיעה פה לארץ ויצאנו ככה להפלגה משותפת ראשונה מסוגה, לחפש בעצם ראשתנים פה, ומצאנו. מצאנו ממש מול חיפה, אפילו לא כל כך רחוק, ואנחנו מאוד מאוד מקווים שבאמת התצפיות האלה יתבררו כאוכלוסייה, בעצם ישראלית, כי בים התיכון אנחנו יודעים שיש לנו ואפילו יש לנו רצף תקשורת ים-תיכוני, שיש לנו גם הקלטה ואנחנו הולכים לשמוע אותה, שהוא רק של הים התיכון, ופעם ראשונה…

אלעד: בצעקות.

יאלי: בצעקות. [מצחקקת]

[קליקים]

יאלי: ואני פעם ראשונה ששמעתי אותו כאילו, כמעט בכיתי כי מאוד מאוד התרגשתי, אמרתי, אה, זה שלנו, זה הים התיכון, מה אני אעשה. ואני כל כך כל כך רוצה שיהיה לנו פה אוכלוסייה בישראל ויהיה לנו רצפים ישראלים, ואני אגיד אלה מדברים עברית, זה ראשתן ציוני, ככה אוהב את הארץ, זה בעצם החלום.

אז המחקר הזה נמצא ממש עכשיו בשלבי התחלה ואנחנו מאוד אופטימיים, ואני מקווה שאת כל מחקר התקשורת המרתק הזה שאנחנו עושים שם, אני אוכל בעתיד לעשות פה בארץ וללוויתנים שלנו.

אלעד: מדהים. היה לי מעניין ממש ממש ממש. יאלי, תודה רבה.

יאלי: בכיף, תודה. תודה רבה, אלעד.

[מוזיקת רקע]

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה, דני נודלמן, עדי חצרוני, דניאל שחר ושירה אראל. על הסאונד, יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

40 views0 comments

コメント


bottom of page