top of page

אחד ביום - המלחמה הארוכה בלבנון: חלק א׳

גליה קריב

האש גוברת בלבנון ובצפון ישראל, ויש מי שמזהיר או מעריך שאנחנו בדרך למלחמת לבנון שלישית. אז כדי להבין איך הגענו לכאן, ננסה בימים הקרובים לעבור יחד עם ד"ר יגאל קיפניס צעד צעד במערכת היחסים של ישראל ולבנון ובמלחמה הארוכה שלנו שם. אז הפעם, אנחנו עם הדרך למלחמת לבנון הראשונה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/09/2024.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום שלישי, 24 בספטמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

את ההיכרות שלו עם לבנון, יגאל התחיל מהאוויר.

ד"ר קיפניס: קודם כל, טיסה למקום אחר, זה מקום מיוחד. בדיוק כמו שלטוס בסיני, זה היה מקום מיוחד, גם לבנון, לבנון הרבה יותר יפה, יותר מעניינת. בעיקר שאתה נמצא קרוב לקרקע, שם החיכוך בין מלחמה והאזרחות הוא, האזרחות והמלחמה כל כך משולבים, שאתה יכול להנחית כוחות ולוחמים שיוצאים עם ג'יפים, ולידך עולה לכביש, עובר מרצדס עם אזרחים.

אלעד: בשמי לבנון, יגאל הטיס את המסוק הצה"לי שלו, זה היה בשנות ה-70, וההיכרות הזו עם לבנון המשיכה עוד שנים רבות אחר כך, אפילו דור אחר כך.

ד"ר קיפניס: כטייס מסוק צעיר, אה… הייתה פעילות צבאית בלבנון, היו כוננות להוציא כוחות משם, לפעמים גם להכניס, פינוי נפגעים וכולי, כן? ואחר כך כמובן, כל ההמשך, כולל בשיא… השיא של לבנון הראשונה, ואחר כך כאיש מילואים, כל הזמן כאיש מילואים, אבל אחר כך, אחרי לבנון הראשונה, כל ה-18 שנים. ואולי כקינוח, כשהילדים שלי שירתו בלבנון, אז גם הם היו בבופור, דלעת, זה היו מוצבים שהם היו שמה.

אלעד: אלא שההיכרות של יגאל עם לבנון, היא הלכה והשתנתה, הלכה והתפתחה. בהתחלה, כלוחם מהאוויר ומהקרקע, אחר כך כאבא ללוחמים שם, גם. אבל את עיקר ההיכרות שלו, ההיכרות האמיתית, העמוקה שלו עם לבנון, הוא עשה כחוקר. דוקטור יגאל קיפניס, הוא אומנם חקלאי, אבל את הקריירה האקדמית שלו, עשה במחקר. הוא ניסה אומנם, להתמקד בהיסטוריה הגיאוגרפית של הגולן, אבל מאות ואולי אלפי מסמכי ארכיון שמצא הובילו אותו לנושא מחקר אחר לגמרי.

ד"ר קיפניס: גיליתי בארכיונים האמריקאים חומר מדהים לגבי התקופה 73'-67'. כשאתה מתבונן על הדברים במרחק של הזמן, אתה כמעט תמיד מעמת את הממצאים שאתה מוצא, עם הזיכרון הקולקטיבי או הזיכרון האישי של אנשים שנבנה במשך שנים, על בסיס מידע חלקי, מידע מוטה, מידע שגוי, דיסאינפורמציה וכולי וכולי וכולי, וזה מה שקרה לגבי לבנון.

[מוזיקת רקע]

אלעד: אז בזמן שהאש גוברת בלבנון ובצפון ישראל, בזמן שאפשר להרגיש ממש את מה שהקלישאה מכנה "רוחות המלחמה שמנשבות", בזמן שיש את מי שמזהיר, מאיים או מעריך שאנחנו צועדים בדרך למלחמת לבנון שלישית, אנחנו ננסה לעשות כאן משהו מעט יומרני. כי בימים הקרובים, נעבור צעד צעד, עד כמה שניתן, במלחמה הארוכה שאנחנו מנהלים בלבנון. תופתעו לגלות כמה השתנה ואולי תופתעו אפילו יותר לגלות כמה בעצם נשאר אותו הדבר. אז הפעם, אנחנו עם החלק הראשון, הדרך למלחמת לבנון הראשונה.

דוקטור יגאל קיפניס, מחבר הספר "1982, לבנון, הדרך למלחמה", שלום לך.

ד"ר קיפניס: שלום שלום.

אלעד: תראה, אני מסתכל על העשורים הראשונים של מדינת ישראל, על המלחמות בעיקר, העצמאות, סיני, ששת הימים, יום הכיפורים. למעט סיוע מאוד מינורי מצד לבנון, היא לא הייתה מדינה שהעסיקה אותנו כל כך. ואז, בשלב מסוים, עושה רושם שהיא הפכה למדינה שאולי העסיקה אותנו יותר מכל השאר. מה קרה בעצם?

ד"ר קיפניס: השאלה היא ממש במקום. אנחנו מול מדינה שלמעשה לא נלחמה איתנו. אז מה פתאום ישראל הולכת וכובשת שטח בלבנון? והתשובה היא החולשה של לבנון, וזו תשובת העל, וכמובן כל מה שנגזר ממנה. לבנון היא מדינה חלשה. מדינה חלשה קודם כל חברתית, ובלבנון חברה שמותלית מ… בצורה גסה, מכמה וכמה עדות, המבנה החברתי שלה, והחולשה הזאת הזמינה כוחות חיצוניים שניצלו את לבנון כזירה, כבמה, לאינטרסים שלהם. אז אנחנו מדברים על אזור גיאוגרפי, על במה של לבנון, אבל למעשה הלחימה השתנתה כל פעם זה מול מישהו אחר. בהתחלה מול הממסד הלבנוני, אחר כך אש"ף, חיזבאללה, וכל אחד כזה מגובה באיזה מעצמה מעליו, זה יכול להיות המצרים פעם אחת, הסורים אחר כך, האיראנים, כלומר יש פה רבדים רבדים וזה מורכב.

אלעד: ההבחנה הזו היא מעניינת, והיא גם חשובה, כי לא פעם בהיסטוריה הסיבה לצאת למלחמה, הייתה כי הצד השני חזק, ולכן מאיים, אבל לא כאן. החולשה של לבנון כמדינה, היא זו שמאיימת על ישראל. אפשר ממש לראות את זה כחוט מקשר בהיסטוריה המשותפת של שתי המדינות. כי המלחמה הארוכה בלבנון, לא התחילה ב-1982, היא התחילה הרבה לפני כן. מקום אחד שאפשר לשים עליו את האצבע, הוא אחרי מלחמת ששת הימים. ההתבססות של אש"ף, הארגון לשחרור פלסטין, בתוך מדינת לבנון.

ד"ר קיפניס: מיד אחרי 67' המציאות הייתה שאש"ף התחזק, גם התחיל לפתח את הנושא המדיני, אבל גם הטרור כחזית נוספת בלחימה מול… של סוריה ומצרים, שהובסו מבחינה צבאית. ואז התחילו פעולות הטרור הראשונות, הם קיבלו ביטוי בולט באוויר. חטיפת המטוס לאלג'יר ב-68', ואחר כך היה פיגוע באתונה, ובעקבות זה עשינו את הפעולה הגדולה הראשונה בלבנון, "מבצע ביירות", מה שנקרא.

[הקלטה]

News Reporter: “Beirut airport, 13 arab passenger jets and transport planes blazed and exploded on the tarmac, the result of an Israeli commando raid of revenge…”

ד"ר קיפניס: לא יודע כמה אנשים זוכרים, אבל בסוף דצמבר 68', סופר פרלונים, אני אפילו גאה להגיד, של הטייסת שלי, נחתו בביירות, הורידו כוח צנחנים, ופוצצו 13 מטוסים של הח… אזרחיים של החברת התעופה הלבנונית. פיקד על זה רפול, היה אז הקצח"ר. כלומר, אז האויב מבחינתנו, היה לבנון המדינה, ובזה זה נגמר. אנחנו מהר מאוד הבנו שהאויב הוא לא לבנון, הם לא כתובת, הם פשוט לא יכולים לעשות שום דבר. ומפה והלאה התפתח עימות אחר.

אלעד: "מבצע ביירות", ידוע גם כ"מבצע תשורה", יש סביבו לא מעט סיפורים. יש אגדה אורבנית שרפול, מפקד הכוח, נכנס לבית קפה בנמל התעופה בלבנון, והזמין לשתות. בין אם סיפור נכון או לא, המבצע הזה סימל את ההבנה שבלבנון מתפתח לו ארגון. ארגון נפרד מהחברה האזרחית בלבנון, ארגון שחייבים לטפל בו.

ד"ר קיפניס: מה שקרה, שהמצרים… היה "הסכם קהיר" ב-69' שנתן לגיטימציה לפלסטינים להילחם בישראל משטח לבנון. פה חבר האינטרס הפלסטיני, אבל גם לאינטרס המצרי, אני מדבר על 69', אני מדבר על מלחמת ההתשה, המצרים רצו חזית נוספת מולנו, והטרור הפלסטיני שימש אותם.

אלעד: "הסכם קהיר", זה היה הסכם סודי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון. הסכם שאיפשר לפלסטינים לחיות ולנוע בחופשיות במדינה. הוא עיגן את הזכויות שלהם, במיוחד במחנות הפליטים. ההסדר דיבר גם על הצבת עמדות פיקוד של ההתנגדות הפלסטינית החמושה. ולא פחות חשוב מזה, "הסכם קהיר" הסדיר את הזכות של פלסטינים בלבנון לקחת חלק במאבק אלים נגד ישראל. מצרים הייתה סוג של שושבינה בהסכם, היו לה לא מעט אינטרסים בכך שישראל תהיה עסוקה גם בחזית הזו, חזית לבנון.

ד"ר קיפניס: כן, בשורה התחתונה זה נכון. אני לא יכול להגיד שהיוזמה הייתה מצרית, אבל המצרים ניצלו את זה, בהחלט ניצלו את זה, והם עודדו את זה. ולא במקרה שה"הסכם קהיר" היה נחתם בקהיר, זה קיבל את הגיבוי ותאם את האינטרס המצרי, שבמקביל למלחמת ההתשה בתעלה, הייתה גם לישראל בעיה ביטחונית בצפון. וזה מביא אותנו לספטמבר 70'. נקודת מפנה בכלל במזרח התיכון, נאצר נפטר, סאדאת התחלף, זה בהיבט אחר, זה נקודת מפנה, והתחיל המרד נגד חוסיין בירדן. מרד של אש"ף. זה נגמר בלי התערבות צבאית, ומבחינתנו, מבחינת לבנון, עם פינוי של אש"ף וערפאת, שוב למקום המתבקש, לבנון. המקום החלש, שמשמה כבר מותר להם לפעול. פה התחיל עידן חדש של פעילות אש"ף מלבנון, ובעיות בטחון לגבול הצפוני, ובעיות לישראל מול פיגועים אה… נגד מטרות ישראליות, ומטרות יהודיות בעולם.

[מוזיקת רקע]

אלעד: וזה בדיוק העניין. החולשה של לבנון, היא זו שאפשרה לאש"ף לפעול, להשתלט ממש, על חלקים ממנה. בגיבוי ובסיוע של מדינות אחרות כמובן. ואש"ף פעל שם. אנחנו בשנות ה-70, תקופה שבה ישראל התחילה להבין יותר ויותר, את גודל הבעיה שנמצאת בצפון. את גודל הבעיה, של ארגון הטרור הלאומני הפלסטיני הזה, שיושב לו מעבר לגבול, ומשם, מאמן ומנחה פיגועים נגד מטרות ישראליות גם בישראל, וגם בעולם.

ד"ר קיפניס: היה הפיגוע בשדה התעופה לוד של קוזו אוקמוטו, במאי, ואחר כך הפיגוע ב… אה… האירועים במינכן.

[הקלטה]

Israeli Representative: “Between 4:00 and 5:00 o'clock this morning, a group of arab Palestinian terrorist rushed inside the building and took as hostages some of our sportsmen…”

[הקלטה] קריין חדשות: "ישנם שם כשמונה מחבלים. זהו אחד המחבלים שמאבטח, מלמעלה, והנה מחבל אחר במשא ומתן עם שר הפנים הגרמני שהגיע לשם. כאמור, האולטימטום האחרון הוא לשעה חמש…"

ד"ר קיפניס: האירועים במינכן, שהובילו ל"אביב נעורים", מי שזוכר, באפריל 73', כחלק מהנקמה במפגעי מינכן. "אביב נעורים" התקיים בביירות, וזה מעורר את החברה הלבנונית, מול הפעילות העוינת משטחה, בין אם זה אז אש"ף, היום חיזבאללה. שוב, הגורמים מתחלפים, הבעיה נשארת. ו"אביב נעורים" הוביל להתערבות סורית בלבנון. הוביל את הסורים להתערב בלבנון. היה להם את הנימוקים שלהם, אבל גם הרצון שלהם לשלוט בלבנון, ומאז, ו… אפשר להגיד עד היום, אבל עם שיאים יותר גדולים מהיום, ההתערבות הסורית בלבנון חזקה מאוד.

אלעד: אם זה נשמע לכם כמו בלאגן גדול במקום די קטן, אתם צודקים. כי התערובת הזו של סורים שנכנסו, ביקשו לשלוט על חלקים בלבנון, אש"ף וארגונים פלסטינים שהיו שם ופעלו משם, אוכלוסייה נוצרית, מקומית, לבנונית, מה שנקרא גם "צבא לבנון" אז, אז כל הדבר הזה לא הסתדר ביחד. וב-1975 התחילה בלבנון מלחמת אזרחים.

[קולות של הפצצות]

ד"ר קיפניס: נכון, ומלחמת האזרחים בלבנון הובילה, א', להתערבות סורית רשמית אפילו. כלומר, קיבלה גיבוי של הליגה הערבית, כוח בין-ערבי, אבל זה היה למעשה כוח סורי. והיא הביאה לעוד דבר שמשחק אחר כך הרבה מאוד במשחק הישראלי-לבנוני, לקשר שלנו עם הנוצרים. כלומר, הנוצרים חיפשו בן ברית נוסף להגן עליהם, והם לא רצו את הסורים כגורם זר. ורצו להילחם בסורים וראו בנו בן ברית מצוין.

אלעד: איך אומר הפתגם? "האויב של האויב שלי הוא חבר שלי", נכון? אז במלחמה הזו שבין הנוצרים בלבנון לבין הארגונים הפלסטינים והצבא הסורי בלבנון, די ברור באיזה צד בחרה ישראל.

ד"ר קיפניס: אנחנו מדברים על שנות ה-70, כשעד 77' המדיניות בישראל הייתה, של ראש הממשלה רבין, שאנחנו נעזור לנוצרים לעזור לעצמם. אנחנו לא נתערב פיזית בלבנון. ממש היה קו ברור, אני יכול להגיד מתיעוד ארכיוני שמצאתי 25 שנה אחר כך, התבטאות של שר החוץ, אז יגאל אלון, הוא אמר, אם אנחנו נתערב פיזית בלבנון, נמצא את עצמנו מעין וייטנאם כזאת, כן? אז היה תקופת וייטנאם. מי ששינה את המדיניות זה היה מנחם בגין, המהפך של 77'. ואת המדיניות של רבין שנעזור לנוצרים לעזור לעצמם, כלומר, ניתן להם נשק, נאמן אותם, בגין שינה להתערבות ממשית. והוא התחייב לכמיל שמעוּן, המנהיג הנוצרי שהגיע במסוק לירושלים לבקש את העזרה, הוא התחייב שאם הסורים יתקפו את הנוצרים, אנחנו נפעיל את חיל האוויר להגן על הנוצרים. מה שזה גרם, זה גרם לנוצרים להתחיל לבנות את התכנית הגדולה שלהם, לגרור את ישראל לעימות עם הסורים, כדי לשחרר את לבנון מהחיבוק הסורי.

[מוזיקה]

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

מלחמת האזרחים בלבנון שפרצה באמצע שנות ה-70', שינתה לחלוטין את האזור. הסורים נכנסו למדינה. הפלסטינים התבססו עוד בדרום לבנון ובמחנות הפליטים שלה. הנוצרים קיוו שתמיכה ישראלית תעזור להם להתחזק בלבנון. והישראלים קיוו שהנוצרים יעזרו להם להרחיק מלבנון גורמים עוינים. ואל תוך המציאות הזו, נכנס אז ראש ממשלה חדש בישראל, מנחם בגין. לפי המחקר של ד"ר קיפניס, האסטרטגיה של בגין הייתה כפולה. מטרה אחת הייתה למגר לא רק את בעיית הטרור הפלסטיני שצמחה בלבנון, אלא גם את האספירציות למדינה פלסטינית שצמחו שם. המטרה השנייה שלו הייתה להוביל את לבנון לחתום על הסכם שלום עם ישראל. זה היה חלק מאוד חשוב בתוכנית. בגין האמין שבאופן הזה תירגע מעט הביקורת בעולם הערבי נגד מצרים. מצרים שהפכה מאויבת לשותפה. מצרים שהייתה אז המדינה היחידה שהסכימה להפוך את היחסים עם ישראל לרשמיים ופומביים.

ד"ר קיפניס: נכון, זה עדיין תחילת הסכם השלום, עדיין לא נחתם הסכם השלום, נחתם ב-79', הסכם קמפ דויד היה 78'. אבל כן כבר יש תהליך שלום, סאדאת היה בארץ, בגין היה בקהיר, ומדובר על הסכם שלום. ויש פה דואליות, יש מצד אחד המהלכים המדיניים, המהלכי העל המדיניים מול המצרים, מצד שני יש איום על ביטחון ישראל מהצפון. היה ב-80', היה פעולה במשגב עם והיו פעולות בנהריה, היו פעולות קשות מאוד. ובגין צריך להתמודד גם מול זה. ובעקבות… בדרך כלל מתי אנחנו מגיבים? אנחנו מגיבים כשהטרור נוחל הצלחה מבחינתו, ואנחנו משלמים מחיר כבד מאוד. אירועי הטרור הגיע… הגיעו לשיא מבחינתנו, מבחינת נזק, במרץ 78' בפיגוע בכביש החוף.

[הקלטה] קריין: "החוליה עולה לכביש, אל בין שני הנתיבים, ויורה לעבר מכוניות חולפות. עוצרים מרצדס לבנה, ויורדים בו דרומה. באזור קיסריה, משתלטים על אוטובוס העושה דרכו לחיפה. ההרג נמשך…"

ד"ר קיפניס: בעקבות זה יצאנו ל"מבצע ליטני", שלושה חודשים בלבנון.

[הקלטה, קולות של ירי והפצצות] חייל מדבר בקשר: "…אני חייב לפתוח ציר חדש, ולכן אני מתעכב, עבור…"

ד"ר קיפניס: החזקנו בשטח עד הליטני, וזה הייתה הדרך שלנו להתמודד עם ה… זמנית לפחות, עם הטרור בלבנון. מהר מאוד הגענו למסקנה שהסרת האיום הביטחוני מהצפון ומפיגועים בעולם, יהיו רק במהלך מלחמה גדול. אני מגיע ל-79', שר הביטחון עזר ויצמן, ראש הממשלה בגין, ה… שר החוץ משה דיין. הם מובילים את הסכם השלום עם מצרים, מצד אחד. מצד שני, הם מגיעים למסקנה, שרק מהלך מלחמתי גדול יותר מ"מבצע ליטני", ככה זה הוגדר, ייתן מענה לבעיית הביטחון. אבל פה שוב אותה דילמה. מצד אחד חייבים לצאת להילחם בלבנון. מצד שני, יש את ההסכם המדיני, ואי אפשר לאתגר את מצרים בעימות עם מדינה ערבית אחרת כי זה יעמיד אותם במצב לא נוח. פה שוב ההיסטוריה מזמנת לנו עוד מהלך בלתי צפוי. וב-81', כבר שאנחנו בתהליך יישום הסכם השלום עם… עם מצרים, נרצח סאדאת. [קולות של ירי ודיבור בערבית] ומובארק המחליף שלו. והדילמה, האם מובארק ימשיך את הקו של סאדאת, האם הוא יוכל להמשיך את הקו של סאדאת. וכחלק מהעזרה למובארק, אנחנו השתדלנו, או בגין בעיקר השתדל, למתן את התגובות של ישראל, הצבאיות, בלבנון.

אלעד: היה צריך אז לקחת המון דברים בחשבון, בהתנהלות הזו שלנו בלבנון. הסכם השלום הטרי עם מצרים, זה דבר אחד, שהיה צריך לקחת בחשבון. מידת המוכנות של ארה"ב לעמוד לצדנו, לסייע לנו, זה עוד דבר. זו הייתה תקופה שבה היה ברור, בצמרת הישראלית, שרק מלחמה גדולה יכולה באמת לפתור את הבעיות שצמחו בלבנון. היו אפילו כאלה שאמרו שמלחמה גדולה, היא רק עניין של זמן. אבל בשל כל השיקולים שמסביב, במציאות נמשכה התכתשות נקודתית יותר.

ד"ר קיפניס: הריסון של פעולות ההרתעה או המניעה כנגד אש"ף בדרום לבנון רוסנו, בין השאר, בגלל עוד אירוע, תקיפת הכור בעיראק ב-81'. והיה "משבר זחלה", משבר הטילים, שהסורים הכניסו טילים ללבנון. ואיך להתנהג, זה הייתה דילמה קשה מאוד, וזה הקרין מאוד על הפעילות שלנו בדרום לבנון. ובגין נמנע, בין השאר, בגלל הבחירות, בסוף יוני 81', הוא נמנע מפעילות ממשית. חידשנו את זה, בלחץ של הרמטכ"ל, רפול. ולהזכיר, מי שהיה שר הביטחון באותה תקופה, זה היה בגין. וצה"ל הוביל לחידוש פעילות אינטנסיבית בלבנון.

אלעד: בקיץ 1981, במשך כמעט שבועיים, נורו מאות רקטות מלבנון לישראל. כל תושב קריית שמונה באותה תקופה יגיד לכם שהוא זוכר אותה מצוין. צה"ל הגיב בעיקר בהפצצות, למעט פעולה קרקעית אחת של הצנחנים, שהצליחו להרוג חמישה מחבלים.

ד"ר קיפניס: ואז במשך שבועיים התנהל דו קרב שלא הגיע לסיום. הצבא לחץ להכריע אותו, ובגין כופף את כולם, וכפה הפסקת אש, בלחץ אמריקאי כפה הפסקת אש בתום השבועיים. והוא אמר לממשלת ישראל כשהוא הביא את זה להחלטה, "יגיע הזמן של המלחמה הגדולה בלבנון". ואז הוא ממנה את שרון לשר ביטחון, ואז מתחילות להתגלגל התוכניות שאנחנו מכירים אותן בתור "אורנים". המושגים "אורנים גדול", "אורנים קטן", ולמעשה האורנים שהיה, זה היה "אורנים מתגלגל".

אלעד: תוכנית "אורנים", "אורנים גדול" כמו שהיא נקראה, הייתה תוכנית שהתגלגלה אז בצמרת הביטחונית בישראל. תוכנית שבבסיס שלה מחשבה, או הבנה, שחייבים ליצור לבנון חדשה, לבנון שונה. רק כך אפשר להסיר את האיום על ישראל.

ד"ר קיפניס: רק פעולה גדולה בלבנון שתמגר את התשתיות הצבאיות של אש"ף ותפגע במפקדות שלה, תמגר את הטרור. אבל לזה הצטרפו עוד שלוש מטרות נוספות שהם כולם נובעות מהאידיאולוגיה של בגין. האחת, חיסול המטרו… התשתית המדינית של אש"ף. אנחנו אומרים את זה הרבה פעמים בנשימה אחת, "חיסול התשתיות הצבאיות והמדיניות של אש"ף". לא, זה שני דברים נפרדים לגמרי. מטרות שונות לגמרי. דבר אחד לפגוע בתשתית הצבאית, ודבר שני לפגוע בתשתית המדינית. התשתית המדינית מבחינת בגין, זה לחסל אופציה של מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. זה לפגוע בתשתית המדינית של אש"ף. אז עכשיו התשתית המדינית של אש"ף, ומפקדות אש"ף, יושבות בביירות. כלומר, לא ניתן להשיג את המטרה הזאת מבלי להגיע לביירות. עכשיו פה נוסף, שתי מטרות שהן קשורות אחת בשנייה. להוציא את הסורים מלבנון, מטרה בפני עצמם, אבל גם לבחור בלבנון נשיא כלבבינו, שיעשה שלום עם ישראל, מטרה מוצהרת.

אלעד: להרחיק מלבנון, בכוח, את הסורים ואת הפלסטינים. לכתר את עיר הבירה ביירות, לארגן במדינה סדר חדש ולדאוג שייבחר בה נשיא ידידותי, שיחתום בתורו על הסכם שלום עם ישראל. לקרוא לתוכנית הזו יומרנית, זה יהיה האנדרסטייטמנט של המאה. ובאמת, לא כולם השתכנעו שהיא ריאלית. בגין רצה לאשר את "אורנים גדול", אבל הבין די מהר שאין לתוכנית רוב בממשלה. ואז נולדה תוכנית "אורנים קטן". תוכנית שאפתנית פחות, מורכבת פחות ובעיקר, קצרה הרבה יותר בזמן.

ד"ר קיפניס: זה "אורנים" בשלושה שלבים, עשרים וארבע שעות להתייצב על… בדרום לבנון, ארבעים ושמונה שעות קו מסויים אחר, ושין פלוס תשעים ושש, להגיע לביירות לכביש ביירות דמשק. זו הייתה התוכנית.

אלעד: ארבעה ימים, ארבעה ימים כדי לכתר את ביירות, להרחיק את הסורים ולדחוק את הארטילריה של אש"ף למרחק 40 קילומטר מישראל. זו תוכנית שחברי הממשלה היו יכולים לעכל יותר בקלות. אבל זה תוכנית שחלק מראשי מערכת הביטחון אז הסתכלו עליה לא כמהלך המלחמה כולה, אלא רק ההתחלה של המלחמה.

ד"ר קיפניס: בגין מעביר את ההחלטה בממשלה רק על מלחמה מוגבלת, והוא אומר, זה מה שהיה בפועל, "אחר כך אנחנו נתכנס תוך 12 שעות ונחליט על השלב הבא". נגיע למלחמה, נראה גם איך זה יושם בשטח. כלומר, שלב אחד זה להכין את תוכניות המלחמה, ואלה היו המושגים של "אורנים". "אורנים גדול", "אורנים קטן" ו"אורנים מתגלגל". למעשה בצבא קראו לזה כל הזמן "אורנים מתגלגל".

אלעד: כן, "אורנים מתגלגל". במילים אחרות, נתחיל ב"אורנים קטן" ונראה לאן נגיע. אולי נתגלגל ל"אורנים גדול", לאותה תוכנית יומרנית וגרנדיוזית שתהפוך את לבנון לסוג של כלי שחמט בידיים של ישראל ותסתיים בהסכם שלום היסטורי. ההכנות למלחמה התקדמו, אבל הייתה בעיה אחת. ההתכתשות הקודמת של ישראל ושל אש"ף הסתיימה בהסכם הפסקת אש בתיווך אמריקאי. הייתה מחלוקת בין הצדדים מה בדיוק כוללת הפסקת האש הזו, ובאש"ף הקפידו אמנם לא לתקוף את ישראל ישירות מלבנון, אבל טענו שההסכם כן מאפשר להם לתקוף את ישראל, או מטרות ישראליות בכלל, בכל מקום אחר. וישראל, ישראל חיפשה פירצה, חיפשה אפשרות לפתוח באותו מהלך גדול, באותה מלחמה בלבנון.

ד"ר קיפניס: ביום חמישי בלילה בלונדון, זה היה לפנות בוקר שעון ישראל כבר, התנקשו בשגריר, בשגריר ארגוב, וזה הקפיץ מיד את המערכת. בגין כינס את הממשלה, נתן… אישר להפעיל את חיל האוויר לתקוף בביירות, האצטדיון בביירות, שזה היה למעשה מחסן נשק. וזה הניע את התסריט של תחילת המלחמה, כשבגין אומר לשרים "אנחנו נתקוף, הם יגיבו, וכנראה שבמוצאי שבת נצטרך להתכנס ולקבל החלטות".

אלעד: וכך, יום למחרת, 6 ביוני, 1982, מבצע "שלום הגליל" יצא לדרך. התחילה מלחמת לבנון הראשונה.

[הקלטה] דן מרידור: "ממשלת ישראל החליטה להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הגליל מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים, הם, מפקדותיהם ובסיסיהם, בלבנון. שם המבצע, 'שלום הגליל'."

אלעד: וזה כבר הפרק שמחכה לנו מחר.

[מוזיקת סיום]

וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לד"ר יגאל קיפניס. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה, דני נודלמן, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שיצר את מוזיקת הפתיחה שלנו. תודה גם לגיא ענבר.

אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

48 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page