אחד ביום - האם גלצ תיסגר?

גלי צה"ל, תחנה שליוותה את מדינת ישראל במשך 75 שנים, עומדת בפני סגירה. מדובר בתחנת רדיו צבאית שמתחילתה החזיקה במטרות כפולות: לשמש כמכשיר ביטחוני, אבל גם להוות מכשיר חינוכי וערכי. במהלך הזמן התחנה הפכה לנכס תרבותי, גידלה את העיתונאים המובילים בישראל, אבל גם היוותה מוקד למחלוקת. הפעם, אנחנו עם כתבנו המדיני ירון אברהם ועם פרופ' אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת רייכמן, ויחד ננסה להבין מדוע התקבלה ההחלטה לסגור את גלי צה"ל.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏לי: היום, יום רביעי, 24 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני לי נעים, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "היום אנחנו מביאים את הצעת שר הביטחון לביטול גלי צה"ל. אה… תחנה צבאית שמשדרת אה… ברשות של צבא. נדמה לי שזה קיים בצפון קוריאה ואולי עוד כמה מדינות, ואנחנו, בטח, לא רוצים להימנות איתם…"

‏לי: 75 שנים אחרי אותה ישיבה, שבה ממשלת ישראל הצביעה ברוב של חמישה מול ארבעה על תחילת שידורי גלי צה"ל, ממשלת ישראל התכנסה שוב והפעם הצביעה, פה אחד, על סגירת התחנה.

‏[הקלטה] שר הביטחון, ישראל כ"ץ: "אני מבקש להביא לאישור הממשלה הצעה לסגירת תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל. במהלך השנים היא הפכה לבמה המשדרת תכנים פוליטיים ומפלגים, לעיתים גם כאלה התוקפים את צה"ל וחייליו."

‏לי: תחנת הרדיו שהביאה לנו את "קולה של אמא", את "ערב שירי משוררים", את "ציפורי לילה", התחנה של רזי ברקאי, אילנה דיין ויעל דן. התחנה שחינכה דורות של עיתונאים, שיצרה נכסי צאן ברזל תרבותיים, באמת, תמיד הייתה סוג של אנומליה.

‏[הקלטה]

‏שדרנית: "גלי צה"ל משדרים בשני גלים."

‏שדרן: "צה"ל אחת…"

‏שדרנית: "וצה"ל שתיים."

‏שדרן: "את צה"ל אחת אפשר לקלוט ב-AM במרכז הארץ בתדר 1287."

‏שדרנית: "בחיפה ובאילת 1305…"

‏לי: זו תחנה ששייכת לצבא, שהמטרות המקוריות שלה היו, ואני מצטטת: "א', להיות מכשיר ביטחון והתגוננות, אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא הסדיר וצבא המילואים, וב', להיות מכשיר לחינוך הנוער והעם, אמצעי לקליטת עולים, להנחלת הלשון וידיעת הארץ".

‏ברור שמהר מאוד התחנה שינתה את הצורה שלה והפכה להיות הרבה יותר מתחנה צבאית. השילוב הזה זכה להצלחה והאזנות רבות, אבל גם להרבה ביקורת לאורך השנים. היו אינספור ניסיונות סגירה שאף פעם לא הצליחו.

‏אבל עכשיו, בעקבות החלטת הממשלה, גלי צה"ל אמורה לסיים את שידוריה במרץ 2026, וזה קורה על רקע ניסיונות רבים של הממשלה להחליש את התקשורת בישראל.

‏אז הפעם, אנחנו עם כתבנו המדיני ירון אברהם ועם פרופסור אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת רייכמן, על ההחלטה לסגור את גלי צה"ל.

‏ירון אברהם, שלום.

‏ירון: אהלן, לי.

‏לי: אז לאורך השנים, ירון, גלי צה"ל ידעה לא מעט ניסיונות סגירה, אבל אני דווקא רוצה שנפתח את השיחה שלנו עם ההקמה של ועדת זמיר. אז ב-2023, בהחלטה של שר הביטחון יואב גלנט, למה היא הוקמה?

‏ירון: תראי, ועדת זמיר, כמו שציינת, הוקמה על ידי השר גלנט בשנת 2023, כמובן לפני טבח שבעה באוקטובר, וגלנט מציב בראש הוועדה את מי שהיום הוא הרמטכ"ל, אבל אז הוא היה המנכ"ל שלו, מנכ"ל משרד הביטחון, אייל זמיר, איש שמאוד מאוד קרוב אליו. והוועדה של זמיר בוחנת, באמת, עשרות גורמים שהם מקצועיים, ציבוריים וצבאיים, עושה עבודה מאוד מאוד רצינית, ובסוף הדרך, הוועדה הזו מציגה שורה של חלופות לגלנט, ובהן גם את הפסקת הפעילות של התחנה באופן מוחלט, או הפסקת חדשות ואקטואליה בלבד. כלומר, היא מציגה לו דפ"אות ובסוף הדרך, בסוף המסמך, היא, בכל זאת, אומרת מה אני ממליצה כוועדה.

‏א', לא לסגור את התחנה באופן מוחלט. ב', לא להוציא אותה ממערכת הביטחון, כלומר, לשמר את המעמד שלה כיחידה צבאית ולא להעביר אותה לאיזשהו גוף אזרחי. וההמלצה השלישית, מאוד משמעותית, לשים דגש בולט על מה שנקרא, "חיזוק הקשר של התחנה לצה"ל", לשנות את התמהיל של התכנים כך שתהיה יותר זיקה לנושאי צבא וביטחון, על פני, לצורך העניין, אקטואליה קשה כמו פוליטיקה.

‏ההמלצות של ועדת זמיר מוגשות לגלנט והוא מאמץ אותן, גם ברמת משרד הביטחון, גם ברמה הממשלתית, ובעצם יורדים דפוסי פעולה חדשים לגלי צה"ל, שהיא אמורה לאמץ את המסקנות של ועדת זמיר, ולהטמיע אותם בתחנה.

‏לי: וצריך לומר, בינואר 2024, ממונה מפקד חדש לתחנה, טל לב-רם, והוא מתחיל, באמת, לעשות שינויים בהתאם להמלצות של ועדת זמיר. אבל אז, באוגוסט האחרון, שר הביטחון, ישראל כ"ץ, מחליט להקים ועדה משלו. למה?

‏ירון: גם כאן, אני חושב שיש הרבה יותר אה… נקרא לזה פוליטיקה ופריימריז מאשר צורך מקצועי. לפני שאני אתן לך את ההסבר המקצועי של ישראל כ"ץ, כי הוא נותן איזשהו הסבר מקצועי, אבל צריך להבין שפוליטיקאים, בטח בליכוד, שהמתח בין מפלגת השלטון לבין התקשורת הוא כזה שמביא קולות, ויודע טוב את זה בנימין נתניהו יותר מכולם, הוא, בערך, המציא את הדבר הזה. אז ישראל כ"ץ יודע שמתח מובנה שלו מול התקשורת, ויש לו את הכלי הזה של גלצ, יעזור לו. כך שיש פה מניע פוליטי, בראש ובראשונה, גם אם אף אחד לא יודה בו.

‏אבל ההסבר של ישראל כ"ץ הוא, שהתחנה הזאת, בטח במרוצת המלחמה, תחנת גלי צה"ל, סטתה, נקרא לזה כך, מהמטרה המקורית שלה. כתחנה צבאית היא אמורה לשרת את חיילי צה"ל ואת המשפחות שלהם, את המילואימניקים וכדומה, והיא הפכה להיות עוד כלי תקשורת ארצי, שאין הרבה שינוי בינו לבין, אם תרצי, ערוץ 12 או ערוץ 13 או רשת ב' או… שלא מזהים, בעין בלתי מזוינת, הבדל בין גלי צה"ל כתחנה צבאית, לבין תחנות שידור אחרות.

‏והוא טוען, שהמצב הזה, גם פוגע במעמד של צה"ל כצבא העם, ואפילו פוגע במאמצי המלחמה ובמהלכים הלאומיים של המדינה, כי בתחנה צבאית שומעים ביקורת על מהלכי הממשלה ואולי על מהלכי הצבא. ובעצם, הוא אומר, יש פה איזושהי אנומליה שאני רוצה לבחון אותה מראש.

‏הוא גם אומר, ברמת המאקרו, להפעיל תחנה, שמייצרת שידורים בסגנון עיתונאי אזרחי, כשהיא כפופה לצבא, הוא אומר "זאת אנומליה שאין לה דומה בשום דמוקרטיה אחרת בעולם". והוא מחליט שהוא יוצא לדרך, מקים "צוות מקצועי", תרשי לי להוסיף במרכאות כפולות, בתוך משרד הביטחון שגם יפקח על היישום של ההחלטה בהמשך, וגם מקים ועדה שאמורה, בעצם, להכשיר לו את התזה, שהוא בא איתה מהבית, וזה לסגור את התחנה הזאת או לכל הפחות, לסגור את מחלקת האקטואליה שלה.

‏לי: ואיך נראית הוועדה שכ"ץ מקים?

‏ירון: אז, קודם כל, הוא שם בראשות הוועדה הזו את האלוף במילואים, יפתח רון-טל, שגם הוא, מספיק להסתכל על התבטאויות קודמות שלו, הוא ראה בגלי צה"ל מה שהוא מכנה, סוג של חריגה מוסדית, כן? גוף עיתונאי אזרחי שפועל בתוך צבא.

‏התפיסה המוקדמת שלו הייתה, והוא התבטא עליה גם בערוץ 14, שם הוא שימש כפרשן, ובסוף הוא גם היה צריך לפרוש בגלל ניגוד עניינים, או מראית עין של ניגוד עניינים, התפיסה המוקדמת שלו הייתה, ש… או שצריך שזו תהיה תחנה צבאית מובהקת, כלומר, לצמצם למינימום את האקטואליה, או שאין, פשוט, שום הצדקה לקיים את התחנה הזו במסגרת צה"ל. זה מי שהיה יושב ראש הוועדה שאחר כך נאלץ להתפטר.

‏אלעד מלכה, הוא היה משנה למנכ"ל משרד התקשורת, באופן כללי, בשנים שלפני, הוא התבטא המון בעד הפרטה, בעד שינוי המבנה של שידורים ציבוריים. הוא היה ראש המטה של שלמה קרעי, נדמה לי שלא צריך להגיד יותר מזה. לא, באמת, דמות שמכירה את האופי של גלצ וגלגלצ, באמת בחור טוב, אבל בור, במובן המקצועי של המילה, באמת, פשוט לא מתאים לתפקיד.

‏לי: אולי כדאי להזכיר פה את העובדה, שהוא חשב שגלי צה"ל משדרת ביום כיפור.

‏ירון: כן, כן, זה סיפור, באמת, מדהים שסיפרו לי אותו אה… בתוך התחנה. הוא הגיע לביקור בתחנת גלי צה"ל, והוא ראה שמקליטים איזושהי תוכנית באחד האולפנים, ומפקד התחנה, טל לב-רם, אמר לו "שים לב פה מקליטים תוכנית ליום כיפור, עם פיוטים וכדומה". אז הוא אמר "וואי, איך חבל שאני לא אוכל להקשיב לזה". אז שואל אותו, טל לב-רם, מפקד התחנה "למה?". אז הוא אומר "כי זה ביום כיפור. גם כשאתם עושים משהו טוב, אתם משדרים את זה ביום כיפור?". הוא לא ידע שתחנות בישראל [מגחך], טלוויזיה, רדיו, לא משדרות ביום כיפור, שתביני את רמת הבורות וחוסר המקצועיות.

‏חברה נוספת בצוות שהקים ישראל כ"ץ, היא דוקטור דליה זליקוביץ', היא יועצת אסטרטגית. היא עמדה בראש פורום "דירקטוריות מובילות שינוי". אישה, אישה ראויה מאוד, אבל התפיסה שלה שהיא באה איתה לוועדה, הייתה תפיסה שגלצ צריכה פתרון של שינוי מבני עמוק, שהתאמות תוכן, שדיבר עליהם הרמטכ"ל הקודם בוועדה שלו, ועדת זמיר, לא מספיקות.

‏חבר נוסף בוועדה הוא יונתן בן חמו, הוא קצין צה"ל, שהביא לוועדה דגשים אחרים, דגשים של אחריות, אגב, ראויים מאוד בעיניי. אחריות פיקודית על חיילים שהם בעצם שדרנים, על מה הוא שידור ביקורתי בזמן מלחמה, על גבולות הגזרה. הוא, בעצם, הדגיש את הקשיים של פיקוד ושליטה, בתחנה שהיא צבאית אבל מתנהלת, לכאורה, כמו תחנה אזרחית. והחברה הנוספת היא שרה העצני-כהן, נדמה לי שרבים מהמאזינים שלנו מכירים אותה. היא הייתה יושבת ראש של תנועה שנקראת "ישראל שלי", פעילת ימין, פעילה חברתית, שמתעסקת הרבה בהסברה ציונית וכשאני שמעתי, שהיא התמנתה לוועדה, אני מיד אמרתי "טוב, התחנה הזאת תיסגר" כי אני, פשוט, זכרתי… זכרתי התבטאויות שלה מהעבר. היא השמיעה ביקורת חריפה מאוד על הקו העריכתי של התחנה, היא טענה שגלי צה"ל לא משקפת את כלל הציבור, היא טענה שהיא פוגעת בלכידות הלאומית. היא, בעצם, הכניסה לוועדה, לי, אם תרצי, את הזווית האידיאולוגית.

‏לי: וירון, אתה חשפת השבוע, במהדורה המרכזית, חלק מהפרוטוקולים של הוועדה הזאת. מה למדנו מהם?

‏ירון: למדנו, בעיניי, שלושה דברים מרכזיים מהפרוטוקולים שחשפנו, ואני אתן דוגמאות.

‏הדבר הראשון, זה שבאמת מדובר בחברי ועדה, שאני ממש נזהר בלשוני, אבל לא מקצועיים, כי אם יושבת ראש הוועדה לימים, כן, הפרוטוקולים שפרסמנו היו כשיושב ראש הוועדה היה יפתח רון-טל, אבל לימים היא הפכה ליושבת ראש הוועדה, דליה זליקוביץ', לא מכירה את הדר מרקס. זו בורות. זאת אומרת, אני מנסה לחשוב על עצמי מגיע, או מנסה להתכונן לאיזשהו משהו, נגיד, את יודעת מה, לי, לפודקאסט הזה. אני לא יכול להגיע, בלי שיש לי איזשהו מצע מאוד ברור של מידע. סביר להניח, שהייתי יודע מי זה אייל זמיר שהקים את הוועדה הקודמת, שעמד בראש הוועדה הקודמת, וסביר להניח שהייתי יודע שיפתח רון-טל עמד בראש הוועדה הנוכחית עד שנאלץ לעזוב. לא לדעת מי זו הדר מרקס, בהקשר הזה, זה כמו לא לדעת שהשמש זורחת בבוקר. זה ממש בסיסי.

‏לי: ואתה מתאר, בעצם, סיטואציה שבה חברי הוועדה מגיעים, ממש, עם שמות של מגישים, שאותם הם תופסים כבעייתיים פוליטית, והם גם, מבחינתם, צובעים את כל האופי של התחנה, נכון?

‏ירון: נכון. הוועדה, ממש, הגיעה עם שמות של מראיינים ומגישים, ולא בחלה בניסיון לעשות להם דה-לגיטימציה תוך כדי תנועה. הזכרנו את שרה העצני, כן? שבשלב מסוים, כפי שחשפנו בפרוטוקולים, אומרת על התוכנית של ספי ויניר בבוקר, תוכנית הבוקר המרכזית של גלי צה"ל, שהתוכנית הזו מאוד מוטה, והיא גם משווה את זה לתוכנית המקבילה בתאגיד, כן? התוכנית המקבילה בתאגיד היא של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן. ואי אפשר שלא לחוש באיזשהו אלמנט זהותי בהשוואה הזאת, כן? אני נזהר מאוד במה שאני אומר, אבל יכול להיות שהיא דמיינה שני מגישים בלי כיפה, ובתוכנית ליד, או בתחנה ממול, מגיש אחד עם כיפה מבין השניים. וככה היא שופטת את המינוחים של גיוון.

‏ואז מפקד גלצ אומר לה "בואי, תביאי את העורך ישי הולנדר, ותשאלי אותו על ה-lineup שלהם". ומפקד גלצ אומר לה "'אני יודע, בוודאות, להגיד לך שה-lineup שלהם מאוד…" כפול שש פעמים או שבע פעמים שהוא אומר לה, "מאוד מאוזן", והיא מעבירה נושא והיא אומרת "טוב, זה עוד לפני שהגעתי לתוכנית של רינו צרור". אז זה אחד.

‏הדבר השני שלמדנו, זה שהוועדה לא רק סבורה… ואני מודה שאותי זה הטריד מאוד, לא רק סבורה שיש אנומליה בכינונה או בפועלה של תחנה צבאית במדינה דמוקרטית, אלא היא ממש סבורה, שגלי צה"ל, וזה לא איזה אמירה מן הפה אל החוץ, היא ממש סבורה שגלי צה"ל פגעה במאמץ המלחמתי. ולמה? כי האנשים שם, העיתונאים שם, העזו למתוח ביקורת על מהלכי הממשלה, גם על מהלכי הצבא, וזאת, באמת, תמצית ההשתבללות בתוך הקופסה, תמצית ההוכחה שהם באו עם קונספציה, כי מה שהם היו צריכים להגיד, זה בדיוק את מה שאמר זמיר. אני מבין שהתחנה הזאת היא אחרת מתחנות אחרות. זה תחנה צבאית וכן, צריך לשים שם את הדגש על דברים צבאיים ויותר דברים שקשורים לחיילים ולאנשי מילואים וכן, תשנו באופן דרמטי את התמהיל, ותבדקו אותנו באבני בוחן לפי זמן, אבל זה לא עניין אותם. הם רצו לעמוד בדירקטיבה, שנתן ישראל כ"ץ, וישראל כ"ץ נתן דירקטיבה מרומזת, אף פעם לא מפורשת, אבל מרומזת, שהוא לא רוצה לראות את התחנה הזאת. וכשאלו היום פני הדברים, לא היה סיכוי לתחנה אה… בהרכב הנוכחי של הוועדה.

‏לי: ירון, אז בישיבת הממשלה אישרו את הסגירה של התחנה בפה אחד, צריך לומר. מה השלב הבא?

‏ירון: השלב הבא זה התמודדות אה… של החוקיות של ההחלטה הזו בבג"ץ. הוגשו כבר עתירות לבג"ץ סביב ההחלטה הזו, של הממשלה, של ארגון העיתונאים והעיתונאיות, ולא רק, שיש שם כל מיני טענות משפטיות. אני חושב שהטענה החזקה ביותר, שתפסה את עיניי, זה ההשתלבות של המהלך הזה לסגירת גלי צה"ל, בתוך המארג הכולל של הפעילות הממשלתית נגד התקשורת בישראל.

‏אי אפשר, למרות שאנחנו מקדישים את הפרק הזה לגלי צה"ל, וטוב שאנחנו עושים את זה, אי אפשר להסתכל על המהלך הזה במנותק מפעולות אחרות, מהפעילות שעושים נגד החברות המסחריות, נגד ערוצי 12 ו-13. ההטבות שנותנים לערוץ 14, הרצון למוטט, ממש למוטט, את תאגיד השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית.

‏יש פה מתקפה ארטילרית, שלי, ואגב לא רק לי, מזכירה את המתקפה הארטילרית של יריב לוין על מערכת המשפט. יש פה תחושה של מתקפה כוללת, של דפוס, ולכל הדבר הזה נכניס את הטיימינג, לי. אנחנו לפני בחירות. וזה מה שבעצם אומרת היועצת המשפטית לממשלה. זה גם מה שאומרות העתירות, שיש פה סכנה גדולה לפעילות החופשית של יתר אמצעי התקשורת, ובעיקר כוונת מכוון של המחוקק, ושל הרשות המבצעת, קרי הממשלה, למוטט או לשנות דרמטית את פני התקשורת בישראל בתקופת בחירות.

‏[מוזיקת רקע]

‏לי: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏לי: פרופסור אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת רייכמן, שלום לך.

‏פרופ' שנער: אהלן לי.

‏לי: אז אנחנו מדברים על הסגירה של גלי צה"ל, והבנו שיהיו מכשולים משפטיים, במיוחד כשמסתכלים על המהלך הזה בהקשר רחב יותר של הצעדים של הממשלה כנגד התקשורת, ובוא נפרק את זה רגע. מה הנימוקים של הממשלה בעד סגירת התחנה?

‏פרופ' שנער: יש שני נימוקים: נימוק עקרוני, ונקרא לזה נימוק משפטי. הנימוק העקרוני אומר שגלי צה"ל, כתחנה צבאית, היא אנומליה. כלומר, אין מדינה דמוקרטית, שבה יש תחנת רדיו צבאית, שבעצם חלק גדול מהשידורים שלה הם שידורי אקטואליה, שבהם מעורבים חיילים, עולים פוליטיקאים לשידור, ובעצם, יש איזשהו ממשק בין החיילים ובין הצבא, לבין העולם הפוליטי והאקטואליה, שהוא, נקרא לזה, ערבוב מגונה, לדעתם.

‏כלומר, כן, יש מקום לשידור ציבורי, יש מקום לביקורת, אבל לא במסגרת תחנה צבאית, שהערכים שצריכים לנהל אותה הם ערכים צבאיים, ולכן מבחינה עקרונית, של מדיניות, תחנה צבאית בתצורה הזו, היא דבר שהוא לא רצוי ולא ראוי ואין לזה תקדים.

‏עכשיו, מבחינה משפטית, מה הם אומרים? אנחנו הקמנו את התחנה. כלומר, אנחנו חשבנו… אולי טעינו, אולי צדקנו, לא משנה מה. כשאנחנו הקמנו את התחנה, זה מה שעשינו והממשלה הקימה את התחנה.

‏לי: תחדד לי רגע את הטעון הזה. הממשלה אומרת "אנחנו יכולים לסגור כי אנחנו הקמנו"?

‏פרופ' שנער: נכון. אז, בעצם, גלי צה"ל הוקמה בשנת 1950, בהחלטת ממשלה. למעשה, בעצם, זה הייתה כבר החלטה של הצבא, שהקים אותה. יש סמכות, מכוח סעיף 2 לחוק השיפוט הצבאי, לרמטכ"ל, באישור שר הביטחון להקים ולסגור יחידות בצה"ל. כן, בתור מי שהוא מפקד של צה"ל, וספציפית לגבי גלי צה"ל, ההחלטה הייתה להקים אותה וגם אז ההחלטה הייתה בצבא ואז זה קיבל גיבוי בהחלטה של הממשלה.

‏עכשיו, עברו 75 שנה, התחנה הזאת צמחה, נהייתה את אותה אנומליה שהם טוענים לה, והיום אנחנו חושבים, שהתחנה כבר לא מתפקדת כמו שאנחנו, אולי, היינו רוצים שתתפקד, ויש מנגנונים אחרים, שידור ציבורי אחר, ולכן אנחנו משתמשים בסמכות שלנו, שוב, כמו שאנחנו הקמנו אותה, ככה אנחנו משתמשים בסמכות שלנו כדי לסגור אותה. זה הסמכות המשפטית.

‏לי: אז לפי הטענה הזו, באמת אין בעיה לממשלה לסגור את גלי צה"ל, ובכל זאת, היועמ"שית מוציאה חוות דעת מטעמה ביום שני, ושם היא מתנגדת למהלך.

‏פרופ' שנער: נכון.

‏לי: על מה היא מתבססת?

‏פרופ' שנער: בעצם, הטענות של היועמ"שית או של המשנים שלה, שכתבו את חוות הדעת, הטענות מתחלקות לשני סוגים: טענות, נקרא להם, מנהליות, שקשורות לאופן העבודה של הוועדה המייעצת, אותה ועדה שהמליצה לשר הביטחון כ"ץ לסגור, וטענות לגבי מישור הסמכות.

‏עכשיו, במישור של הוועדה, אפשר לקרוא לזה טענות יותר פרוצדורליות, הוא אומר, תקשיב, אתה מינית ועדה מייעצת, שתייעץ לך, אבל הוועדה המייעצת הזאתי, התגלו בה פגמים, שמאוד מקשים את ההסתמכות שלך עליה, כי הרי אתה, בעצם, אימצת את ההחלטה הזאת, אבל אם הוועדה הזאתי פעלה בצורה פגומה, אז גם האימוץ של ההמלצות שלה, גם הוא פגום, וזה מה שנקרא במשפט המנהלי "פגם בשיקול הדעת של שר הביטחון" והם אומרים גם, אגב, די בכך כדי לפסול את ההחלטה.

‏כלומר, ההחלטה של השר היא, בעצם, לא סבירה, כי היא הסתמכה על עבודה מקצועית, שלא הייתה מקצועית בכלל. אבל אומרים, גם אם לא היו הפגמים האלה, זה לא מספיק. למה? בגלל שלממשלה אין סמכות לסגור את גלי צה"ל. עכשיו, אפשר, כמו ששאלת בעצם, רגע, אבל הממשלה בשנת 1950 היא זאת שהקימה את גלי צה"ל. אז אם היא הקימה את גלי צה"ל, היא לא יכולה גם לבטל את גלי צה"ל? לסגור את גלי צה"ל?

‏אומרת היועמ"שית טיעון, שבעיניי הוא טיעון מורכב, טיעון קשה, אבל גם טיעון שיש בו אטרקטיביות מסוימת. בשנת 2022 הייתה ועדה אחרת אה… היה, בעצם, דו"ח, בעצם, של מאיר לוין, שהיה המשנה ליועמ"ש הכלכלי, שכתב דו"ח לגבי סגירת גלי צה"ל, והוא אמר גם אז, "תקשיבו, דרך המלך, בגלל הפגיעה בחופש הביטוי, בגלל המשמעות של סגירת כלי תקשורת ציבורי בפריסה הארצית, שכאשר יש בישראל רק שניים", כן? יש את התאגיד, את רשת ב' ואת גלי צה"ל, "זה, בעצם, לסגור 50% מהרדיו הציבורי בישראל, יש לזה משמעויות נרחבות מבחינת חופש הביטוי, חופש המידע, היכולת של אזרחים לקבל מידע לגבי השלטון וכולי וכולי, ראוי שזה יעשה בחקיקה".

‏"אבל", אומר מאיר לוין, בחוות דעת שאומצה על ידי אביחי מנדלבליט, אומר, "אבל אפשר, עדיין, לעשות את זה בהחלטת ממשלה, משום שיש לנו שידור ציבורי מתפקד ויציב". למה הכוונה? הכוונה היא, בעצם, לתאגיד, אוקיי? לרשת ב', כאן 11 וכולי.

‏ב… עוברות שלוש שנים ועכשיו המשנים אומרים, זה היה נכון ב-2022 ולכן היינו ב… לו היינו ב-2022, בסדר, תסגרו בהחלטת ממשלה, אבל מה קורה עכשיו? עכשיו, שוק השידור הציבורי, השידור הציבורי בישראל הוא כבר לא מתפקד ויציב, הוא מאוים והוא מוחלש. באיזה מובנים הוא מוחלש? בכמה מובנים. קודם כל, מועצת התאגיד, שאמורה, למשל, לאשר את התקציב של התאגיד, לפקח על הפעולות שלו, היא לא מתפקדת, היא… אין לה את ה-Quorum, היא לא… אין לה מספיק חברים כדי לתפקד, והחברים החדשים לא ממונים. למה הם לא ממונים? בין היתר, כי ועדת האיתור משותקת. אוקיי, זה דבר אחד.

‏דבר שני, הכנסת מקדמת ב… כל חקיקה נמצאת במקום אחר, זה הכל הצעות חוק או רעיונות, מקדמת כל מיני מהלכים להפרטת התאגיד, או בעצם, לשליטה של הממשלה על התקציב של התאגיד.

‏לי: אבל זה, תקן אותי אם אני טועה, בג"ץ בוחן מול עיניו רק דברים שהם כרגע קורים, לא עתידיים, לא הצעות חוק, גם הרפורמה של קרעי עוד לא הגיעה לסיומה.

‏פרופ' שנער: נכון, אז בגלל זה אני חושב, שהטיעון של היועמ"שית, במובן מסוים, הוא חדשני ופורץ דרך וגם אטרקטיבי אבל גם מורכב וקשה.

‏אטרקטיבי ופורץ דרך, כי מה הם עושים במשרד המשפטים? משרד המשפטים אומר "תקשיבו, אני יודע שיש לנו כל מיני הצעות חוק, וחלקן יבשילו אולי, וחלקן אולי לא יבשילו, ואני לא יודע מה קורה ובג"ץ, כמו שאת אומרת… אמרת… מסתכל רק על מה שלפניו. אבל…" אומרים במשרד המשפטים, "זאת לא הדרך הנכונה להסתכל על זה. אנחנו צריכים להסתכל על המציאות כהווייתה, והמציאות כהווייתה, יש לנו ניסיונות בשנים האחרונות או להשתלט או לאיים או להחליש כלי תקשורת, גם ערוצים מסחריים וגם את התאגיד, ואם אנחנו נתעלם מהמציאות שבה אנחנו פועלים ונגיד 'לא, יש לנו רק את הסיפור של גלי צה"ל, וזה רק הסיפור שהבשיל, ובגלל שאלה לא הבשילו אי אפשר להתייחס לזה', אנחנו, בעצם, נפספס את הסיפור".

‏הסיפור הוא, בעצם, השתלטות, פוליטיזציה של התקשורת. אם נחכה, שכל אחד מהם יקרה, ונבודד את הכל, אנחנו נפספס את היער בשביל העצים. אפשר לעשות את זה, זאת דרך יותר נקייה לעשות את זה, מה שאת מציעה, אבל זה לא יהיה דרך שהיא נאמנה למציאות. ולכן התזה, שהמשנים מציעים פה בחוות הדעת שלהם, היא תזה שלא בטוח שבג"ץ באמת יקבל אם וכאשר, כבר יש עתירות, אבל כאשר הם ידונו, אבל, במובן מסוים, אני חושב שהיא יותר מדויקת, והיא מבקשת מבית המשפט לעשות בחינה הרבה יותר מורכבת, שלא בטוח שהוא יכול לעשות.

‏לי: אז תחדד לי מה, בעצם, המכשולים המשפטיים שעומדים כרגע בפני סגירת גלי צה"ל? כי על פניו, עקרונית, אנחנו מבינים, שיש איזושהי דרך, שאפשר ללכת בה לסגירה.

‏פרופ' שנער: אז, קודם כל, בג"ץ, אני מניח, יכול להיות שהוא ייתן איזשהו סעד ארעי, איזשהו צו שיגיד 'עד שאני מכריע בעתירה הזו, זה לא יכול לקרות' כי משום שאם התחנה תיסגר, אחר כך להחיות אותה מחדש, זה יהיה מורכב. אה… ויהיו שופטים, עכשיו, אני לא יודע כמה שופטים יהיו, אולי זה יהיה הרכב מורחב, ויהיו דיונים אם יהיה צו על תנאי, וכולי וכולי וזה עשוי לקחת זמן.

‏לי: מה אתה מהמר?

‏פרופ' שנער: [נאנח] אני לא יודע, את יודעת למי ניתנה הנבואה… בוא נחלק את זה לשניים. הטיעונים הפרוצדורליים של המשנים לגבי פגמים בוועדה, נראים לי טיעונים מבוססים. כלומר, אני באמת רואה שגם האיוש של הוועדה וגם התפקוד של הוועדה אכן לווה בפגמים. אבל השאלה היותר מעניינת, לדעתי, האם בית המשפט יקבל את הטענה של המשנים, שצריך להעביר את זה בחקיקה הראשית בגלל הפגיעה בחופש הביטוי, ובגלל שינוי הנסיבות מ-2022, בגלל שהתקשורת הציבורית כבר פחות… זה טיעון שהוא יותר קשה.

‏יותר קשה, משום שאנחנו יודעים, שבעבר בג"ץ לא כל כך היה מו… הסכים לקבל את זה. בסיפור של הרפורמה המשפטית, העותרים כל הזמן טענו 'תראו הסיפור של הסבירות הוא לא לבד, יש את פסקת ההתגברות ויש את מינוי השופטים ויש את היועמ"שית… יש המון המון דברים ביחד' ובית המשפט אמר 'אני רק דן במחלוקת המשפטית שנמצאת לפניי, אני לא יכול עכשיו… יכול להיות… לשגות בספקולציות לגבי מה יהיה, אני לא יודע' ולכן אני חושב שבג"ץ מאוד ירתע להגיע למקום הזה, ולכן, משפטית, אני לא רוצה להמר, אבל בואי נגיד ככה, אני לא בטוח שהעתירות יצליחו מבחינה משפטית. אבל אני חושב, באותה נשימה, שהמישור המשפטי הוא לא המישור היחיד שחשוב פה. יש פה גם את המישור הפוליטי וגם את המישור הציבורי, ואנחנו, כאזרחים, צריכים גם לחשוב על מה המשמעות של סגירת כלי תקשורת. מה המשמעות של סגירת כלי תקשורת בגלל שהוא, בין היתר, בגלל שהוא לעומתי לשלטון. עכשיו נכון, שגלי צה"ל זו אנומליה, אבל זאת אנומליה שאנחנו חיים איתה כבר עשורים רבים. אולי האנומליה הזאת, במובן מסוים, לפחות בישראל, כבר נורמלה או צריכה להיות מנורמלת, אני לא יודע.

‏אבל אנחנו כאזרחים, אני חושב, צריכים למקם את הסגירה של גלי צה"ל, לא כסיפור שהוא מובחן ונפרד, אלא כסיפור שמתלווה למהלכים אחרים של הממשלה בשנתיים וחצי האחרונות… השלוש שנים האחרונות, שקשורות להשתלטות על מוקדי כוח ונקודות וטו אחרות בחברה הישראלית ובמשטר הישראלי.

‏[מוזיקת רקע]

‏לי: פרופסור אדם שנער, תודה רבה.

‏פרופ' שנער: תודה רבה.

‏לי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, שירה אראל, הילה פז ודניאל שחר. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני לי נעים ואנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה