top of page

אחד ביום - הזיכרון של ביידן

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הכריז כבר מזמן שיתמודד לכהונה שנייה, ועד כה היה נדמה שאף אחד במפלגה הדמוקרטית לא מערער על כך. אבל לפני כשבועיים, התפתח דיון סוער אצל האמריקאים סביב ביידן וסוגיית הגיל שלו - האם הוא סובל מבעיות זיכרון? האם הוא כשיר להיות מנהיג העולם החופשי? והפעם אלה לא קונספירציות, אלא דיון אמיתי שמבוסס על חקירה, וגם על הופעות פומביות של הנשיא עצמו. וזה דיון, שיכול לעלות לביידן בכהונה שנייה. אז הפעם, אנחנו עם בעיית הזיכרון של ביידן.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/02/2024.

(חסות)

אלעד שמחיוף: היום יום ראשון, 25 בפברואר, ואנחנו אחד ביום. מבית N12.

(נעימת פתיחה)

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות.

אל תדאגו, זה לא מבחן. בסך הכל מנסה להעביר פואנטה.

אתם זוכרים מה אכלתם לארוחת ערב לפני ארבעה ימים?

אתם זוכרים מי היה האדם הראשון שדיברתם איתו כשהגעתם לעבודה, אתמול?

אתם זוכרים אם לפני כמה שניות בסך הכל אמרתי 'ואנחנו אחד ביום' או 'אנחנו אחד ביום'?

אז אחרי שחזרתם אחורה לתחילת הפרק לבדוק, ועכשיו אתם כבר יודעים את התשובה, מגיעה הפואנטה. זיכרון.

הזיכרון של כולנו יכול לתעתע. הוא לא יציב, הוא סלקטיבי, הוא נוטה לבלבול. זה קורה לכולם. עבור רובנו וברוב הזמן, זה ממש לא ביג דיל, אלא אם אחד מכם הוא, למשל, נשיא ארצות הברית. אז בעיות בזיכרון הן כבר יכולות להיות עניין מאוד גדול. וזה בדיוק מה שמתנהל עכשיו בארצות הברית. דיון סוער אצל האמריקאים בשאלה מה קורה עם הנשיא ביידן. האם הוא סובל מבעיות קוגניטיביות, בעיות בזיכרון? האם הוא כשיר להיות מנהיג העולם החופשי? אלו לא קונספירציות, אלא דיון אמיתי שמבוסס על חקירה, על דו"ח מיוחד, וגם על ביידן עצמו, האמת. זה דיון שיכול בהחלט לעלות לביידן בכהונה שנייה. אז הפעם, אנחנו עם הזיכרון של הנשיא, ג'ו ביידן. שלום יוּנה לייבזון, שליחתנו בארצות הברית.

יוּנה: שלום אלעד.

אלעד: ביידן, בן 81 עד 120 כמובן. אבל השיח סביב הגיל שלו הוא לא עניין חדש. בכל זאת, תסבירי לי, מאיפה מגיעה הטענה שיש לו בעיות קוגניטיביות או בפרט בעיות בזיכרון?

יוּנה: קודם כל, אנחנו מכירים את ביידן כבר הרבה מאוד שנים, וזה משהו שחוזר על עצמו. כל כמה שבועות, כל כמה חודשים, כשבאמת יש אמירות מאוד מאוד בעייתיות, דברים שהוא לא זוכר, שהוא מתבלבל. הכל כמובן נתפס בעדשות המצלמה. אבל הסערה הספציפית הזאת, שהיא באמת משהו אחר מכל מה שראינו עד עכשיו, מגיעה בכלל ממקום אחר לגמרי. מדו"ח של חוקר מיוחד שממנה משרד המשפטים, שקשור בכלל למסמכים מסווגים שנמצאו בבית של ביידן. אנחנו זוכרים את הפרשה הגדולה עם המסמכים בבית של טראמפ, שהוא לקח ולא שיתף פעולה כאשר הוא עזב את תפקידי הנשיא. אצל ביידן, אלה מסמכים שהצוות שלו מגלה מהתקופה שלו כסגן נשיא, בעצם מעדכן את הרשויות, ואז הם עורכים חיפוש נרחב יותר, מגלים עוד מסמכים מהתקופה שלו כסגן נשיא, מהתקופה שלו כסנאטור, מהתקופה שבעצם הוא עסק בעניינים שקשורים לביטחון לאומי, לעניינים רגישים, וממנים חוקר מיוחד שיבדוק את הפרשה הזו. והחוקר מגיש דו"ח ארוך, מאות עמודים, שקובע שאי אפשר להעמיד את ביידן לדין על הסיפור הזה של החזקת המסמכים, לא רק כי הוא שיתף פעולה ופעל מיוזמתו, אלא גם כי מדובר בקשיש עם כוונות טובות וזיכרון גרוע. ככה הם מכנים אותו, ולכן יהיה קשה להרשיע אותו. חבר מושבעים יבין שהדבר נעשה בטעות, ולכן אין סיכוי ממשי להרשיע אותו. כשכמובן תוך רגע המשפט הזה הופך להיות הכותרת המרכזית של הדו"ח הזה, הדבר שמדברים עליו בכל אולפני החדשות. כי החוקר לא מסתפק רק בזה. הוא מדבר ונותן דוגמאות מאוד מאוד ספציפיות לפעמים שבהם ביידן ממש לא זכר דברים מהותיים. לדוגמה, מתי הוא התחיל את הכהונה שלו כסגן נשיא. בחקירה אחרת, מתי הוא סיים את הכהונה שלו. מתי הבן שלו, בו ביידן, שמת מסרטן, מתי הוא מת. דברים שקשורים לאמירות שלו, וכל מיני חוות דעת שהוא נתן לגבי תפקודים שונים בצבא. ממש שורה של ציטוטים לדברים מאוד מאוד מהותיים שנשיא צריך לזכור. וגם האמירה הכללית הזאת, כשאתה מדבר על נשיא, 'קשיש עם זיכרון גרוע אבל כוונות טובות', לא בדיוק משהו שככה היית רוצה שיתארו את הנשיא של המעצמה החזקה בעולם.

אלעד: וואו, כן. זו לא דרך נעימה להגדיר מישהו, כל אדם, בטח לא אם אתה נשיא ארצות הברית. איך הדבר הזה התקבל?

יוּנה: הציטוט הזה של ביידן והדוגמאות על הזיכרון הגרוע שלו בעצם הופכות להיות העיסוק המרכזי בשעות שאחרי פרסום הדו"ח. אנחנו רואים את האולפנים, השיחה היא רק לגבי זה.

(השמעה של ציטוטים ודברים שנאמרים באולפנים לגבי הזיכרון של ביידן)

יוּנה: וכל הפרשה הזו מתפוצצת כמה ימים אחרי שגם ככה הזיכרון של ביידן נמצא בכותרות, כי כשהוא מדבר על שיחה שהייתה לו עם מקרון, הוא אומר, מיטראן, נשיא המנוח.

(השמעת ההקלטה של ביידן בה הוא מדבר על מיטראן)

יוּנה: זה גם ככה הנושא שנמצא בכותרות כל הזמן. ביחד עם הגיל של ביידן, שהוא בן 81, ביחד עם התהיות, האם בגיל כזה רצים לקדנציה שנייה, בטח עם כל סימני השאלה סביב הבריאות ומצבו הקוגניטיבי. וזה כמו דלק שנשפך לאיזושהי מדורה קטנה, ופשוט מצית את השיח הציבורי בנושא שהקמפיין של ביידן רק רוצה להתחמק ממנו, וזה הגיל ומצבו הקוגניטיבי.

אלעד: וכשזה הנושא הכי מדובר בארצות הברית, ובתקשורת משדרים בלופים טעויות כאלה שעשה ביידן, וממשיכים לטעון שבעצם זו ההוכחה שהוא לא כשיר. אז אני מניח שהבינו בסביבתו של הנשיא את פוטנציאל הנזק בעניין. ו…?

יוּנה: אז אחרי שהם מבינים שכמה שעות יש איזה שיח כזה ולא מצליחים ממש להתמודד איתו, הם מכנסים מסיבת עיתונאים. המטרה של מסיבת העיתונאים הזו, זה להדגיש את מה שכן חשוב לביידן, ולהראות שאין שום בעיה בזיכרון שלו. אלא שמהר מאוד, מסיבת העיתונאים הזאת היא במקום ככה, להשקיט את הסערה ולכבות את האש, יוצרת סערה חדשה לגמרי. ביידן, קודם כל, במסיבת העיתונאים הזאת מדבר על החלק בדו"ח שמנקה אותו מאשמה, שלא יעמיד אותו לדין.

(השמעת ביידן שאומר שניקו אותו מאשמה)

יוּנה: ואז מתייחס באופן מאוד מאוד ברור לסיפור של הטענות על הזיכרון. הוא אומר שאין לו שום בעיית זיכרון, וגם ממש מתעסק באופן אישי וספציפי סביב העניין שהוא לא זכר מתי הבן שלו, בו, מת.

(השמעת דברי ביידן)

יוּנה: הוא אומר ממש ככה, אתה שומע שהוא זועם והוא כועס והוא ממש נעלב, שאני אשכח את מתי שהבן שלי בו מת, זה משהו שהוא לא הגיוני. זה טיעון מעולה אגב, כי הוא באמת מדבר באופן מאוד מאוד רגשני, שאתה יכול להגיד, כאילו עם כל הכבוד לבעיות זיכרון וזה, כאילו יכול להיות באמת שהוא ישכח את ה… מתי שהבן שלו מת? זה… זה לא הגיוני. דברים אחרים אולי עוברים, אבל זה משהו שככה אפשר מאוד מאוד להזדהות איתו. שזה היה החלק המעולה במסיבת עיתונאים. אבל ביידן היה מאוד מאוד עצבני ומהר מאוד הדבר הזה מקבל תפנית. זה מתחיל בזה שביידן נותן את זכות השאלה הראשונה לכתב של פוקס ניוז שממש שואל אותו באופן מאוד מאוד ספציפי, האם יש לו בעיה של זיכרון.

[הקלטה מתוך ראיון]

Fox news reporter: President Biden, something the special council said in his report is that one of the reasons you were not charged is because in his description you are a well-meaning elderly man with a poor memory.

President Biden: I'm well-meaning and I'm an elderly man and I know what the hell I'm doing. I've been president and I put this country back on its feet. I don’t need his recommendation.

Fox news reporter: How bad is your memory and can you continue as president?

President Biden: My memory is so bad I let you speak.

יוּנה: אז ביידן כבר ממש מתעצבן, ואומר: הבעיה שלי זה שהזיכרון שלי הוא כל כך גרוע ששכחתי שאני לא צריך לתת לך לשאול שאלות. בכל זאת, מדובר בכלי תקשורת לעומתי. מאוד מאוד אוהבים להיכנס בביידן. ואז, מגיעה שאלה על המזרח התיכון. וזה היה הרגע אולי הקשה ביותר. מה שיזכרו, בסופו של דבר, ממסיבת העיתונאים. קודם כל, התשובה של ביידן הייתה קצת מבולבלת ומהוססת. אבל אז הוא עושה עוד טעות, טעות שאתה ממש לא רוצה לעשות במסיבת עיתונאים כזאתי כשמדברים על הזיכרון שלך ואומר נשיא מקסיקו א-סיסי.

(השמעת דברי ביידן בהם הוא אומר שנשיא מקסיקו הוא א-סיסי)

יוּנה: כמובן מתכוון לנשיא מצרים, זאת טעות באמת שאפשר לעשות. יש הרבה מנהיגים שעושים טעויות. אבל ברגע הזה, זה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות במסיבת העיתונאים.

אלעד: אם מישהו בסביבת ביידן קיווה שמסיבת העיתונאים הזו, היא תפתור או תמזער את משבר בעיית הזיכרון, אז ברור שקרה ההפך. יוּנה, זה משהו שיכול ממש להשפיע על הבחירות? כלומר אנחנו נראה את זה כאישיו אצל הבוחרים? זה יכול לשנות את הסיכוי של ביידן להיבחר לכהונה שנייה?

יוּנה: תראה, קשה להגיד ולפצח האם מה שאנחנו רואים בסקרים, זה שבהרבה מאוד סקרים טראמפ מוביל על ביידן, זה קשור ספציפית לסוגיה הזו. גם בגלל שהמצב הקוגניטיבי והגיל, במיוחד של ביידן, זה משהו שאנחנו רואים שמטריד בוחרים שוב ושוב ושוב. אבל כן, אנחנו מסתכלים על סקרים מהשבועיים האחרונים כן, 67% מהמצביעים אמרו, אמרו שביידן זקן מדי בשביל לכהן בקדנציה נוספת. שהוא כבר מבוגר מדי. זה לעומת 57% על טראמפ. האם העובדה שהם חושבים שהוא מבוגר יותר, זה ימנע מלבחור בו? זו כבר שאלה טובה. כי בסוף כשאנחנו מסתכלים על הבחירות בארצות הברית, זה לא בחירות מי טוב יותר לכהן כנשיא, אלא בחירות ממי אתה יותר מפחד שיהיה בבית הלבן. ולכן שאלת הגיל היא מהותית, אבל קשה מאוד לנתח כמה זה השיקול המרכזי בקרב כל כך הרבה שיקולים של האמריקאים שיוצאים להצביע בבחירות.

אלעד: תראו, זו אמנם לא שיחה נעימה, אבל קשה לבטל אותה ולומר שהיא מופרכת. הרי במקרה הפוך, בחור בן 25 נניח. ברור שהגיל הצעיר שלו היה עניין מרכזי, אם אותו בחור היה מחליט להתמודד לנשיאות ארצות הברית. אז גם במקרה של ביידן, בן 81, זה גם מעלה שאלות. פרופ' יעל שטרנהל, ראש התוכנית ללימודים אמריקאים באוניברסיטת תל אביב, מזכירה לנו שבמקרה של ביידן, הוא בעצמו הכיר במגבלות הגיל עוד כשרץ לכהונה הראשונה.

פרופ' שטרנהל: השיחה בארצות הברית ממילא עוסקת בגיל של ביידן. אין מילוט מלעסוק בגיל שלו, כיוון שעבור רוב המצביעים, זו הבעיה העיקרית עם ביידן. זו עובדה שהוא התחיל את הנשיאות מבוגר מאוד, רמז כשהוא רץ ב-2020 שהוא מתכוון להיות נשיא של קדנציה אחת ולשמש גשר לדור חדש של דמוקרטים. במהלך הקדנציה הראשונה שלו, שינה את דעתו והחליט לרוץ לקדנציה שנייה, כשרוב המצביעים, גם רוב הדמוקרטים, חושבים שהוא מבוגר מדי, ושעדיף היה לו לא היה רץ לקדנציה שנייה. ולכן, יש כאן מלכתחילה, אכן, קרקע פוריה של אנטי אל הגיל של ביידן, ושל תחושה שהגיל של ביידן הוא בעיה ממשית שמפריעה לתפקוד שלו. והדו"ח הזה מכניס כאן עוד אלמנט שבו עכשיו הדברים כבר נאמרים בכתב על ידי גורם רשמי מטעם הממשלה הפדרלית.

(חסות)

אלעד: אנחנו עם השאלה שנשאלת בימים האלה לא מעט בארצות הברית: איך הזיכרון של הנשיא ביידן? שאלה שעלתה בעקבות דו"ח, שבדק מסמכים מסווגים שהיו בבית של ביידן. ובמסגרת החקירה, חוקר רפובליקאי קבע שאומנם אין מקום להעמיד את ביידן לדין, אבל גם מוסיף שלנשיא יש בעיה בזיכרון. ובזמן שהדוגמאות, הלכאורה הוכחות לזה, היו בלבולים בשמות של אנשים או מדינות, או העובדה שהנשיא שכח תאריכים חשובים, כל מיני אפיזודות אנקדוטליות כאלה, יש בסוף הבדל בין זה, לבין אם התפקוד של הנשיא מושפע או נפגע כתוצאה ממה שאפשר להגדיר כבעייה קוגניטיבית.

פרופ' שטרנהל: עכשיו, כאן העניינים מתחילים להסתבך. כי כל מי שנמצא במגע ישיר עם ביידן, וזה כולל גם חברי קונגרס רפובליקאים, מעיד שהוא חד לחלוטין. אין שום אינדיקציה משום אינטראקציה שיש לאנשים איתו, בעבודה שוטפת, שמדובר באדם עם בעיות קוגניטיביות. זה נכון שכשהוא בציבור, הוא נוטה להתבלבל, שוב, זה לא בהכרח חדש, אבל זו עובדה בוושינגטון שאין חולק עליה. אין מישהו שבא ואומר, הייתי במגע ישיר עם ביידן, וקיבלתי את הרושם שמדובר באדם שאיבד את היכולות הקוגניטיביות שלו, שאיבד את החדות שלו. ולכן יש כאן פער, שהוא פער צריך לומר, אני מניחה, מאוד מתסכל עבור ביידן ועבור הממשל שלו והצוות שלו. בין האופן שבו ביידן נראה, כלומר, האופן שבו הוא עובר, לבין האופן שבו הוא מתפקד ברמה היומיומית, לבין האופן שבו הבית הלבן תחתיו מתפקד. לביידן יש מערכת מאוד מתפקדת, מאוד משומנת, שהצליחה במהלך שלוש שנים פלוס, שבהן הוא יושב בחדר הסגלגל, לעשות בשביל אמריקה הרבה דברים טובים, והרבה דברים שאת האפקט שלהם רק מתחילים עכשיו להרגיש, ושיקח עוד כמה שנים, עד שהוא יחלחל, וישפיע על חיים של מיליונים באופן מלא. ולכן יש כאן סתירה, או יש כאן מורכבות, שנובעת מהעובדה שביידן נראה זקן וחלש ולעיתים מבולבל, אבל בעבודה היומיומית שלו, הוא מצליח למלא את תפקיד הנשיא בצורה מלאה, ולפחות עבור דמוקרטים - מוצלחת.

אלעד: אז יש כאן בעיה, אי אפשר להתעלם ממנה, אי אפשר לבטל אותה כאיזו קונספירציה. כי גם אם אין עדות אמיתית, לבעיות זיכרון, שמפריעות לנשיא לתפקד, אנחנו בעידן כזה שבו האופטיקה והתדמית, חשובות לא פחות מהאמת, לפעמים אפילו יותר. וזה מציב את המפלגה הדמוקרטית במילכוד, עם נשיא שגובר השיח סביב שאלת הכשירות שלו, אבל גם נשיא מכהן, שנמצא כבר עמוק עמוק בתוך קמפיין, וחודשים ספורים לפני בחירות.

פרופ' שטרנהל: נכון, לפני כמה ימים, יצא העיתונאי עזרא קליין, שהוא עיתונאי בניו יורק טיימס, ויש לו פודקאסט מאוד משפיע, וטורי דעה שאנשים קוראים, ונקט עמדה לא פופולרית בקרב דמוקרטים. אבל שהוא טען שהיא הכרחית, ושהוא שלם עם המסר שלו. והעמדה שלו הייתה, צריך להחליף את ביידן.

[הקלטה]

Ezra Klein: So yes, I think Biden, as painful as it is, should find his way to step down as a hero. The party should help him find his way to that, to be the thing he said he would be in 2020 the bridge to the next generation of democrats.

פרופ' שטרנהל: הטענה של קליין, שהיא טענה שאני חושבת שצריך לשים אליה לב, היא שבהחלט ייתכן שביידן מסוגל למלא את תפקידו היטב, אבל הוא לא מסוגל לעשות קמפיין. ושביידן בקמפיין זה מתכון לתבוסה לדונלד טראמפ. ומבחינת קליין והציבור הדמוקרטי, תבוסה לדונלד טראמפ יכולה לבשר את סוף הניסוי האמריקאי בדמוקרטיה. ושהדמוקרטים לא יכולים להרשות לעצמם, לא עבור עצמם, לא עבור ארצות הברית, ולא עבור העולם, לקחת את הסיכון שמועמד שהציבור דוחה בגלל הגיל שלו, יעמוד שוב לבחירות.

אלעד: ונניח שהולכים על זה, נניח שבאיזה טוויסט בלתי צפוי בעלילה, הדמוקרטים אומרים, יאללה, נחליף. נחליף מועמד רגע לפני בחירות. גם אם זה יקרה, הרי שם רק יתחיל הסיפור, כי צריך עכשיו למצוא מישהו כזה, מועמד חדש, דמוקרט צעיר, סוחף, מוכר, מוערך, אדם שיכול בפרק זמן של כמה חודשים בסך הכל, לתת פייט אמיתי לטראמפ.

פרופ' שטרנהל: אז תראה, קודם כל יש את הסגנית של ביידן. שהיא, אמנם קיבלה הרבה תקשורת רעה בשנים שלה בבית הלבן, אבל קמלה האריס הייתה פעם פוליטיקאית פופולרית וכריזמטית, שאנשים אהבו לאהוב, ושנבחרה לתפקידים בקליפורניה, ושנבחרה לסנאט מטעם קליפורניה, ושנחשבה לאישה עם הרבה פוטנציאל בפוליטיקה הדמוקרטית. והנרטיב לגביה הוא, שהיא כשלה בתור סגנית נשיא. אני עד היום לא הבנתי מאיפה הנרטיב הזה מגיע. הלשכה שלה כנראה הייתה לשכה מורכבת, עם מאבקי כוח, כפי שקורה לא מעט. אבל בוא נאמר שסגני נשיא עושים כל כך מעט, שלא ברור איפה בכלל קמלה האריס יכלה להיכשל. ורבים, ואני ביניהם, חושבים שהטענות כלפי חוסר ההתאמה שלה לתפקיד נובעות יותר מכל, וסליחה שאני מכניסה פה שוב את פוליטיקת הזהויות, מהעובדה שהיא אישה, ושהיא לא לבנה, ושהיא לא נתפסת כמי שראויה לעמוד בראש המדינה. אבל צריך לומר, שיש למפלגה הדמוקרטית עוד פוליטיקאים אפקטיביים. יש לדמוקרטים ספסל, יש מי שמוכן להיכנס למים בעידן שאחרי ביידן. אבל יידרש אומץ אדיר, גם מטעם הדור הצעיר של הפוליטיקאים הדמוקרטיים, וגם מטעם המנגנון המפלגתי, לבוא ולומר: אנחנו משכנעים עכשיו את ביידן לרדת מהבמה, ומהמרים על מועמד או מועמדת, שאף אחד כמעט לא מכיר, שאין להם פרופיל לאומי, שמבחינת הציבור האמריקאי איזה unknown, שיהיה צריך להתחיל איתו מאפס. ועם האדם הזה מהמרים מול דונלד טראמפ, שכבר עכשיו מבטיח נשיאות שנייה של תוהו ובוהו. ובנסיבות האלו, צריך לומר, הסיכון הוא אדיר לשני הכיוונים. הסיכון בלהציב מועמד שהציבור אומר בצורה מפורשת שהוא מרגיש שהוא מבוגר מדי מכדי למלא את התפקיד שלו, הוא אדיר. והסיכון של להחליף אותו כל כך מאוחר במועמד או מועמדת חדשים, הוא אדיר לא פחות.

אלעד: טוב, אני יודע על מה אתם חושבים, כן, גם טראמפ לא בחור צעיר, בן 77 הילד, הגיל שבו ביידן נבחר לכהונה הראשונה שלו, וכן, גם זה עניין. כמו בדיחה שהופיעה בתוכנית הסאטירה Saturday Night Live.

(השמעת קטע מהתוכנית)

אלעד: אני רואה אנשים מתים, אמר החקיין הבינוני של טראמפ. וזה מה שיגידו אם אתה או ביידן תתמודדו על הנשיאות, ענתה לו ניקי היילי האמיתית.

פרופ' שטרנהל: תראה, זו נקודה שדמוקרטים חוזרים עליה שוב ושוב ושוב. אם אנחנו כבר מדברים על גיל, איך אפשר להתעלם מהגיל של טראמפ, ויתרה מזו, איך אפשר להתעלם מהבעיות הקוגניטיביות של טראמפ? הרי טראמפ לא מסוגל להוציא שני משפטים מסודרים מהפה. טראמפ מבלבל, הוא מבלבל בין ניקי היילי לננסי פלוסי, באופן שהוא לא מין טעות של רגע שלא שמת לב, אלא זה באמת לא ברור אם הוא מבין שזה לא אותו אדם. עכשיו, מה הבעיה עם הטיעון הזה? הבעיה היא, שאנחנו שוב חוזרים כאן אל הנראות. טראמפ מבוגר, ואני מניחה פחות בריא מביידן. ביידן שומר על אורח חיים סופר בריא, הוא רזה, הוא לא שותה, הוא לא מעשן, הוא אוכל בריא. טראמפ הרי ניזון מהמבורגרים וקולה. אבל טראמפ משדר עוצמה. על טראמפ לא רואים את הגיל באותו אופן. הקול שלו נותר קול בריטון, האופן שבו הוא נושא את הגוף שלו, מרגיש אחרת, וטראמפ בגיל 77, נראה לעין המצלמה, לעין הבלתי מזוינת, הרבה יותר אנרגטי, הרבה יותר חזק, הרבה יותר גברי, צריך לומר. חלק גדול מן האטרקטיביות של טראמפ לבוחרים האמריקאים, זה האופן שבו הוא משדר עוצמה גברית. ואת זה הוא ממשיך לשדר גם בגיל 77, ולמרות 91 סעיפי אישום, ולמרות שהוא עצמו, באמת מאוד מתקשה לבטא את עצמו בצורה קוהרנטית.

אלעד: וכך, ארצות הברית עומדת עכשיו בפני מה שהיא מסתמנת כמערכת בחירות בין שני המועמדים המבוגרים ביותר בהיסטוריה שלה. מדינה שאוהבת מועמדים צעירים, מאין סיפורי סינדרלה של הפוליטיקה המקומית, מדינה שהביאה בעשורים האחרונים בסך הכל לחדר הסגלגל פוליטיקאים צעירים כמו בוש הבן בגיל 54, אובמה בגיל 47, קלינטון בגיל 46, קנדי בגיל 43, והמדינה הזאת צפויה לראות עכשיו נשיא בעשור התשיעי לחייו. ולמרות הכל, למרות השיח, ולמרות השאלות והספקות, אפילו מצד מצביעים דמוקרטיים, למרות כל זה, סביר להניח שביידן יעשה כמעט הכל כדי להישאר.

פרופ' שטרנהל: הפרופיל של ביידן הוא לא פרופיל של כוכבות, הוא מאוד רוצה להיות כוכב, הוא מאוד רצה להיות נשיא, ואני חושבת שזאת אחת הסיבות שבגללן עכשיו כשהוא כבר הגיע לשם, ושהוא הראה שהוא מסוגל לעשות את העבודה הזאת, ושהוא עושה אותה, טוב, הוא נשיא אפקטיבי, הוא נשיא יותר אפקטיבי מאובמה. והוא אכן סיפק את הסחורה. ומרגע שסיפק את הסחורה, הוא לא מוכן לוותר כל כך בקלות. הוא לא מוכן לוותר, הוא לא מוכן לזוז, הוא רוצה לסיים את העבודה, הוא רוצה להשאיר את אמריקה, כמה שיותר קרובה לחזון שאיתו הוא נכנס לבית הלבן, והוא לא מוכן לוותר על הכוח שבא עם הנשיאות, והסיפוק והתחושה הזו שצריך לומר, הוא רדף אחריה במשך כמעט 50 שנה.

אלעד: פרופסור יעל שטרנהל, תודה רבה.

פרופ' שטרנהל: תודה רבה.

אלעד: ותודה ליוּנה ליבזון.

וזה היה אחד ביום של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום, הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עשירה הראל דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד ספיר רוזנבלט, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

14 views0 comments

Comments


bottom of page