אחד ביום - איתי אנגל והמבוקשת מספר 1 באיראן
- ליאת קמחי וכרמית הראל
- 2 days ago
- 13 min read
בזמן שמלחמה מול איראן עומדת על הפרק - כתב ״עובדה״ איתי אנגל יצא לפגוש ולהכיר את המחתרת הכורדית שפועלת להפלת השלטון באיראן: PJAK. מדובר בגרילה של גולות וגולים איראנים, שנמצאת במערות ברכס זגרוס שעל גבול עיראק - איראן, אלא שעל פי דיווחים פועלת גם בתוך איראן עצמה. הפעם אנחנו עם איתי אנגל, וגם עם פיימן ויאן, אותה פגש במסעו - מנהיגת PJAK והמבוקשת מספר 1 בטהראן.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/02/2026.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום רביעי, 25 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
בעיקרון, לא היינו אמורים לדבר עם איתי אנגל על מה שקרה, כי מה שקרה לא היה אמור לקרות.
איתי: כל מה שתכננתי, לא יצא. כל מה שאתה ראית, זה היה משהו שאולתר, בגלל שהדבר המקורי לא יצא.
אלעד: אנגל נסע לסוריה למשהו, אין לי מושג למה. אבל רק כשהגיע לשם, הוא הבין שמה שתכנן לצלם במקור, לא ייצא בסוף לפועל.
איתי: אז אתה תקוע בסוריה, ומה שרצית לעשות לא הולך. אז מה? לא נחזור הביתה. התחלנו לחשוב מה כדאי לעשות.
אלעד: כן, מי מאיתנו לא התמודד עם הבעיה הזו בעבר? אתה תקוע בסוריה, וצריך למצוא תוכנית חלופית. בסיסי. בזמן שהוא היה שם בסוריה, המחאות באיראן השתוללו. המונים יצאו לרחובות בדרישה להפיל את המשטר.
[הקלטה - המונים מפגינים ברחובות איראן]
איתי: עכשיו, יש מחתרת שאיתה אני עובד, של כורדים וכורדיות בסוריה. אז הם מקושרים גם למחתרות שעובדות באיראן. והנה עכשיו אני בסוריה, עם מפח נפש על זה שלא יצא לי מה שתכננתי לעשות, ואנחנו יוצרים שוב את הקשרים האלה. והייתה תחושה, איך אני אגיד לך, אלעד, קצת של אה… "על החיים ועל המוות, יאללה".
אלעד: עכשיו אנגל לא סתם אומר "על החיים ועל המוות". זה ביטוי שהוא משתמש בו באופן די מילולי, כי מה שהוא ניסה לעשות, זה להפוך את הלימון ללימונדה. לנסות לארגן במקום הצילומים שבוטלו, כתבה אחרת. הוא קיווה שהפעם הוא יצליח, אולי, לעשות את מה שניסה במשך שנים, ולא הלך.
איתי: ו… תמיד המסר היה בפעמיים-שלוש, שכבר רציתי להתניע את זה. "תשמע, עכשיו מסוכן מדי. האיראנים יורים עלינו מלא. גם ארטילריה, גם מל"טים, אין לך מה לבוא". פעם אחרת זה היה "התחושה שלנו שיש כאן יותר מדי סוכנים ואנשים שפועלים עבור איראן. יחטפו אותך, אנחנו צריכים לקחת אחריות עליך, אנחנו לא רוצים שתבוא".
אלעד: אז זהו. שהפעם, הפעם זה הצליח. הפעם אנגל קיבל תשובה חיובית. הוא נסע עד לגבול עיראק-איראן, ושם בהרים המושלגים, בקור מקפיא, הכניסו אותו למנהרה. במסגרת סרט ששודר לפני שבוע בתוכנית "עובדה", אנגל פגש את האישה הכי מבוקשת באיראן, המנהיגה של מחתרת PJAK.
[הקלטה]
Itay: “Peyman, you are now one of the most wanted persons by Iran and by Turkey, aren’t you afraid?”
Peyman Viyan: [responds in Kurdish]
אלעד: אז אנגל כאן איתנו, והפעם אנחנו עם הלוחמות והלוחמים הכורדים, שמטפסים על ההרים, עוברים את הגבול, ופועלים באיראן כדי ליצור שם מדינה חדשה. שלום אנגל.
איתי: שלום אלעד.
אלעד: ספר לי על PJAK. אם הבנתי נכון, אנחנו מדברים על הסניף האיראני של המחתרת הכורדית, שבעצם פעילה לא רק שם, אלא גם בעוד מקומות במזרח התיכון.
איתי: PJAK זה ראשי תיבות של "פרטיה אזדי ג'יאן", ואל תיקח את המבטא שלי ברצינות, אבל זה "מפלגת החיים החופשיים של הכורדים". זאת אומרת, מי שמשמשים בה כלוחמים, זה איראנים ואיראניות במספר שווה פחות או יותר, שפשוט עזבו את איראן, והגיעו להילחם. PJAK, כמו הגרילה בסוריה, כמו הגרילה בטורקיה, כפופים לגוף כזה של umbrella, שקוראים לו PKK.
PKK זה גרילה, שיש לה אגף בטורקיה, בעיראק, בסוריה ובאיראן. אני פגשתי את מי שמנהיג את ה-PKK, אדם שקוראים לו מוראט קאראילן ב-2010, והיה לי ראיון איתו. וברגע שיש לך ראיון עם המנהיג, שזה משהו די נדיר, נפתחות לך המון דלתות וגם יש בך אמון.
[הקלטה בכורדית]
איתי: והם אמרו "יום אחד אנחנו מקווים שתהיה לך עבודה גם באיראן שאולי איראן תיפול, ונכיר לך את המחתרת הזאת", ככה התחיל כבר קשר איתם, והיה רושם שזה, מכל הארגונים, הארגון הכי רדום. זאת אומרת, בסוריה הם הצליחו להקים מדינה, בצפון סוריה. בעיראק הצליחו להקים סוג של מדינה, אוטונומיה בצפון עיראק, טורקיה מדוכאים לגמרי, אבל נותנים פייט. ובאיראן משהו רדום, שעכשיו באמת מתעורר.
אל תשכח. ברגע שאני אומר לך שזה שייך ל-PKK, אז ה-PKK, הארגון העל-כורדי של המחתרת, העדיף להשקיע גם כספים וגם לוחמים במאבק בסוריה, במאבק בעיראק, וזה מאוד הוכיח את עצמו. איראן… היה רושם שאין סיכוי ואין מה לדבר כרגע, זה לא על הפרק. וכרגע זה חזק על הפרק.
אלעד: זהו. אז תסביר לי רגע במי מדובר. חברי המחתרת ב-PJAK, האנשים שפגשת הם מה? הם כורדים מאיראן? הם איראנים?
איתי: זה איראנים ואיראניות, שכמעט כולם הגיעו מאיראן, שדוכאו בצורה בלתי רגילה בבית שלהם באיראן, אמרו "אני רוצה להילחם". ואז הם עברו לצפון עיראק, ושם הם מוכנים להקריב את החיים שלהם. ואני אומר לך להקריב את החיים, כי זה אשכרה מה שהם עושים. ברגע שאתה, או אישה לצורך העניין, והשוויון הוא טוטאלי במחתרת, זה חלק מאבני היסוד של המחתרת, מתגייסים לגרילה - הקרבת את החיים. הדברים הכי בסיסיים שאתה חושב עליהם בחיים שלך - לא יהיו. אסור לך להתחתן, אסור לך לקיים יחסים רומנטיים עם מישהי, אסור לך לעשות סקס, אין ילדים. עכשיו מה ההסבר לזה? אתה 100% במאבק.
אלעד: וזה מאבק אידיאולוגי. זה מאבק שהמטרה שלו היא לשחרר בסוף את איראן מהאייתולות, להפוך אותה לדמוקרטית, לחופשית, ובתוך איראן החדשה הזו, לייסד אוטונומיה גם לכורדים, לצד אוטונומיות, גם לקבוצות אחרות. עכשיו אנגל, אתה אמרת שניסית בעבר להגיע לחברי המחתרת הזו, ותמיד אמרו לך לא. פתאום, כשאתה בסוריה, הגיעה תשובה חיובית.
איתי: אני נורא הופתעתי. אני נורא הופתעתי שהגיע "כן", וגם "טווח של בין שמונה לעשרה ימים, אתה תוכל להגיע, כנראה". תמיד יש את ה"כנראה" הזה. אני ממש לא האמנתי, עד הרגע האחרון, שנגיע. שתבין, גם שהגענו, זה היה מסולמאניה, מצפון עיראק. היינו צריכים לעבור במחסום, ולא נתנו לנו לעבור במחסום. חשבנו שנוכל לעבור. ואז יצרנו קשר עם אנשי PJAK. והם אמרו לנו לאן להגיע, ומשם הכניסו אותנו לדרך ההררית הזאת.
[הקלטה]
איתי: "אנחנו מנסים להגיע ל-PJAK בדרך לא דרך. הבעיה בבסיסים של PJAK זה שמדי פעם הם מותקפים על ידי רחפנים ומל"טים, גם מצד איראן וגם מצד טורקיה. לשם כך בחרנו ביום סגרירי במיוחד, כדי לנסות להגיע לשם. העננים פה יסתירו להם, עד כמה שניתן… את שדה הראייה."
PKK driver: “So now we are in a circle, on our right, on left, on front is Iran, we are in the deep of… of Iran.”
Itay: “Is it dangerous for us?”
PKK driver: “Yes, yes, it’s danger. You see, If Iran knows about this, it… it… It’s danger.”
Itay: “Because?”
PKK driver: “Because we are in the deep inside Iran. We are almost inside Iran.”
Itay: “They can do something here…?”
איתי: שתבין, בשיא הרצינות אני אומר לך את המשפט הבא, לא פחות ממה שחששתי מפני האפשרות של מל"טים איראנים, רחפנים שיתפוצצו לידינו, אני פחדתי מהדרך. זה דרך מופרעת לגמרי. הנוף, אגב, הוא מטריף, אבל אתה בסערת שלגים. אתה נוסע בשלג, למכונית בקושי יש אחיזה בכביש, ואז אתה מגיע לקרח. אתה על סף תהום. אין לך שם שוליים, אין לך גדר. אתה רואה גם פה ושם מכוניות שקרסו כזה, לתוך התהום, ואתה מבין שזה יכול לקרות.
[הקלטה בכורדית]
איתי: וזאת הדרך. ואומרים "אנחנו גרילה, אנחנו מסתדרים בהכל". החיים שם הם כל כך כל כך קשוחים. אתה נוסע ונוסע ונוסע ונוסע ונוסע ונוסע, ואז יש סוף לדרך שהמכונית יכולה לנסוע. כמובן שאתה נוסע אחרי רכב של אנשי הגרילה, ואז גם עוזבים את המכונית שלך באמצע, על דרך נטושה על הר. כי רק רכב ששייך לגרילה יכול להתנהל מכאן והלאה. ואז אתה בתוך הרכב הזה, והוא מגיע לנקודה שאי אפשר להמשיך, ואז אתה הולך ברגל.
[הקלטה - מגפיים הולכים בשלג]
איתי: עכשיו, אלעד, לא רואים את זה בפודקאסט, אבל אני כזה שחיף וכל כך קר לי. אתה יודע, קניתי שם מעיל משומש בשוק בסולמאניה, כדי שיהיה המעיל הכי מאסיבי שיכול… וזה… אני קופא מקור, אני לא מצליח. אתה יודע, יש את הקטע הזה שאתה מול המצלמה מדבר, עושה סטנדאפ, ולא הצלחתי. הסנטר שלי קפא. כשיש לך רוח, ואנחנו באנו ביום של סערה, נפלנו על כמה ימים כאלה, זה חותך לך את הפנים. אגב, בינינו, טוב שזה היה ככה, כי במזג אוויר כזה, למי שמפעיל נגדך רחפנים ומל"טים יש שדה ראייה מאד מוגבל. אז כל הזמן אמרו לנו "תגידו תודה, תגידו תודה". אז אמרתי תודה וקיללתי.
ואז אתה מגיע, זה באמת היה סופר סוריאליסטי, לעץ שיש עליו כמו תיבת דואר וטלפון. טלפון כזה משנת 1840 זה נראה, משהו כזה, עם חוטים ומישהו מדבר. ואז אתה מבין, שזה מערכת טלפונים במעגל סגור, שמחברת את המנהרות, מחברת אנשים בעמדות תצפית, אנשים שמצויים במקומות של… אתה יודע, צמתים שמובילים אותך לתוך איראן. וזה מערכת שאי אפשר לגעת בה, זאת אומרת אתה לא יכול לחדור אליה. זאת המערכת שהם בנו. כדי שתבטיח שאף אחד לא יהיה עליהם. לקחו לנו את הטלפון הניידים איך שהגענו למנהרה, וזהו. ואז אתה בממלכה.
[הקלטה] איתי: "הגענו…"
אלעד: ובכל הדרך הזו שעברת, אתה ידעת את מי אתה הולך לפגוש בסוף?
איתי: לא. ניחשנו.
אלעד: אבל שמעת לפני זה על פיימן. אתה ידעת מי היא?
איתי: בטח, בטח. פיימן ויאן זה דמות ש… וואו, אני כל כך רציתי לפגוש. ואז היא מגיעה.
[מוזיקת רקע]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: איתי אנגל, אחרי נסיעה ארוכה ומפחידה, ואחריה הגיעה גם הליכה ארוכה ומפחידה. אתה הגעת לגבול עיראק-איראן, להרים, וכשאיש המחתרת PJAK, המחתרת הכורדית איראנית, הכניס אותך לתוך מנהרה חצובה בהר, והתחלת ללכת בתוכה. מה, מה הרגשת?
איתי: האמת? פחד. לא יודע, לא הייתה לי סיבה לפחד. זאת אומרת, זה אנשים ש… חברים. אבל אתה יודע, אתה ישראלי במנהרה, אחרי השנתיים האלה, ואתה עושה את הדרך הזאת. והתוואי כל כך מזכיר לך, ה… כמעט אין תאורה, זה שפתאום אתה נושם פחות טוב, זה שאתה נכנס לחדרים שאתה… התחילו לי פחדים לא הגיוניים, כמו "האם אני יודע איך לחזור מההסתעפויות האלה?". זאת אומרת דברים באמת, לחלוטין לא הגיוניים. והבנתי שזה באמת, כאן העניין. זה שאני ישראלי ואחרי שנתיים, להיכנס למערה, די מפחיד אותי.
אלעד: עכשיו, אתה יודע, אני ראיתי את הכתבה ששודרה ב"עובדה". אנחנו מדברים על מנהרה, אבל זה בעצם סוג של קומפלקס, נכון? זה היה נראה כמו משהו מאוד גדול.
איתי: זה חתיכת פרויקט מטורף. אנחנו היינו במנהרה אחת, מאוד מרשימה. אגב אתה יודע, בניגוד למנהרות בעזה, ששם אה… החול, הוא אדמה שמאפשרת לחפור די בקלות את המנהרות. שם אתה בהרים, בין הרכסים הכי גבוהים במזרח התיכון, סלעי, נורא קשה, והם חוצבים שם קילומטרים על קילומטרים. ואנחנו היינו במנהרה אחת מתוך כמה עשרות מנהרות, שאגב, נבנות תוך כדי שאני נמצא שם. היינו צריכים תוך כדי ראיון, להתעלם ולהעלים את הרעש של הפיצוצים, בתוך המנהרה.
ומה שהרשים אותי, אתה יודע, זה שעשו לי סיבוב שם, כדי שאני אבין "חביבי, אתה לא רק במנהרה, זה לא פו הדוב". יש לך ספרייה ענקית. היה שם גם ספר של יובל נח הררי, בין היתר. המון המון ספרים על פילוסופיה, בעיקר ספרים שמקדשים את שני העקרונות הכי חשובים של עבדאללה אוצ'לאן, מייסד הגרילה, שזה אקולוגיה וזכויות נשים. אתה מבין? אקולוגיה וזכויות נשים.
ואז שולחן פינג פונג, והתחלנו לשחק פינג פונג, ואתה רואה את התמונות של כל ההרוגים וההרוגות ב… בפעולות שהיו להם כשהם נכנסו לתוך איראן, או כשאיראן אה… שילחה ארטילריה או מל"טים כדי לפגוע בהם. ו… אתה רואה גם חבר'ה יושבים על מחשבים, עם אוזניות, חלק עושים קליפים של PJAK וחלק עושים האזנות, וכששאלנו "מה זה?" -"צא מהחדר!" זאת אומרת, זה באמת גוף סופר, סופר, סופר דיסקרטי. אתה מבין? מי שמגיע לשם זה לא רק לוחמים ולוחמות לתת פייט, אתה יודע, עם רובים ועם נשק קל אחר, אלא להנחיל חינוך למחאה. הרי הסיסמה של המחאה, הסיסמה הכי מוכרת זה "גִ'ין גִ'יאַן אַזָאדִי" "נשים, חיים, חופש".
[הקלטה - נשים צועקות "גִ'ין גִ'יאַן אַזָאדִי"]
איתי: זאת הסיסמה של PJAK, זאת הסיסמה של הגרילה, היא הפכה להיות הסיסמה של כל איראן.
אלעד: ואז, אחרי הסיור שעשו לך, אחרי הספריה, אחרי הפינג פונג, אז פיימן מגיעה.
[מוזיקת מתח]
איתי: ואז היא מגיעה. ושהגיעה, אני מאוד מאוד התרגשתי. אני לא זיהיתי אותה אפילו בהתחלה. אתה מבין? אני מכיר את הדמות, ומכיר את התמונה שלה. אבל היא הגיעה, הייתה לה איזה מטפחת על הראש, והגיעה קודם כל למטבח. והקטע שם, שאין לך יראת כבוד מהמפקד או מהמפקדת. כולם אומרים אחד לשני "חבל". "חבל" זה commrad - חבר. זאת אומרת זה הקטע של גרילה. אין פה עכשיו, אתה יודע המפקד הרם, שכולם מצדיעים לו. והיא מדברת עם הבחור הזה, ועם האיש המאוד מבוגר ההוא, ועם איזה מישהי שנראית לך גג בת 17 וחצי, והם מדברים איתה, אתה יודע, לא באיזה לחץ.
זאת אומרת, אני כל כך הרבה חשבתי עליה, והיא כזאת דמות מיתית כבר הפכה בעיניי, בכל העשור הזה של המאבק הכורדי. ואז אתה רואה אותה וה… "אהה, את פיימן?" והיא אומרת "ברוך הבא", משהו כזה בשפה הכורדית, ומתרגמים. ואז אה… אנחנו מתקינים את התאורה, בתוך אחת הגומחות של המנהרה, ומתחילים לדבר.
[הקלטה בכורדית]
אלעד: איך התרשמת ממנה כשסוף סוף ישבתם פנים מול פנים, אחרי כל מה ששמעת עליה?
איתי: קודם כל, היא נורא צעירה. היא בת 36 אמרנו, וזה שינוי ביחס למפקדים האחרים שהיו. הם היו הרבה יותר מבוגרים ומבוגרות, והחליטו בבחירות הפנימיות האחרונות, להצעיר את הגוף הזה שאמרתי לך, שהיה קצת רדום. אז אם אנחנו נכנסים לאקשן, אז צריכה להיות גם מישהי, ש… שיש לה את זה. והיא כזאת. היא סופר רגועה, סופר בטוחה בעצמה, יודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג.
ו… תמיד יש את העניין הזה, שאתה אומר לה "את הכי מבוקשת… גם על ידי איראן וגם על ידי טורקיה", והבעה כזאת של "כן, אז מה?" ממש נותנת לך להבין, שהשאלה שלך קצת משעממת. "אני פה, כי יש לי איזה מאבק נורא ברור, ואם אני איהרג, אני איהרג. כמו שהרבה חברים נהרגו, כמו שזאת שאני נקראת על שמה, פיימן ויאן, נהרגה בקובאני. שיגידו שאני הכי מבוקשת, שינסו". רגועה על אמת, לא עושה את עצמה, זאת אומרת זה גם מאוד משליך על כל הסביבה שלה. על ה… לוחמות, על הלוחמים, וזה תמיד מעניין עם הגרילה הכורדית. אתה רואה גבר כורדי, גבר גבר כורדי, שלפני קרב אני שואל אותו "תגיד, מי אתה רוצה שיהיה המפקד של הקרב הבא?" אני זוכר עוד מימי דאעש, הוא אמר לי, הצביע על איזה מישהי עם תת מקלע, ואמר "אני מאוד מקווה שהיא תפקד עלינו, כי היא הלוחמת הכי טובה".
ואתה רואה את הגברים שם ככה, מתייחסים אליה. לא פוליטיקלי קורקט, לא אתה יודע "בוא נהיה מנומסים ופמיניסטים". אמונה שלמה, שהיא הלוחמת הכי טובה, והיא יכולה להוביל אותנו להישג שיכול להיות היסטורי, כי אנחנו עכשיו נמצאים בשעה היסטורית, בניגוד לכל השנים שעברנו.
אלעד: ואתה שם, איתה, עם הלוחמים שלה, בימים שבעצם המחאות באיראן היו בשיא כוחן. המשטר הוריד אז את האינטרנט במדינה, ובכל זאת יצאו עדויות, יצאו דיווחים נוראיים מאיראן, על מה שקורה שם. אני מניח, שכל הדבר הזה חדר באיזושהי צורה גם לתוך המנהרה.
איתי: בטח! קודם כל הייתה מישהי, שאחד האחים שלה נהרג במחאות באיראן. וכל הדיבור שם, ראיתי גם חלק מהנשים מדברות, על זה שעל כל אחד שנהרג הלב מתפוצץ מבכי, אבל זה גם נותן לי "הדם שלו", זה הציטוט, "את הכוח להמשיך ולהילחם". הם מחכים למה שהם רואים כפריבילגיה, שפיימן, או מי שאחראי מטעמה, יגידו "עכשיו את נכנסת לאיראן, עכשיו את נכנסת לקרמנשה, לסננדג', יש פה איזה מטרה של משמר הרפובליקה, יש של הבסיג', קדימה!" ממש מחכים לזה.
אלעד: כלומר, הם אומרים את זה במפורש. אנחנו יודעים בוודאות ש-PJAK המחתרת, פעלה בתוך איראן, בימי המחאות. פעלה בשטח.
איתי: בטח, איזה שאלה. הם כל הזמן שומעים על חברים שלהם שבפנים, על המפקדים והמפקדות שלהם, שפועלים בשטח. יש תאים רדומים, יש בתים, אתה מבין, בתוך הרחובות באיראן, שאתה כמפגין יודע שאתה יכול לברוח אליהם. כי זה חבר'ה של PJAK שיחלצו אותך. זה חבר'ה שסופר סופר מרוכזים בתוך איראן. ותחשוב, בתוך המחאות האלה, אם היינו יורדים מעבר לכותרת "מחאות גדולות באיראן ובטהרן", זה האזורים הכורדים שבערו.
היו גם אזורים כורדים, כפרים והרים שלמים, שנפלו, שהמשטר נפל שם, ומנהיגים כורדים מקומיים לקחו את השליטה, שזה גם חבר'ה של PJAK. אבל היא מדגישה משהו מאוד מעניין. היא יודעת עד כמה מוגבל הכוח של הגרילה הזאת, בוא נגיד PJAK זה 10,000 בני אדם, אבל לוחמים מתוכם זה מיעוט, זה 3,000, יש את כל המסביב. היא אומרת דבר כזה, וזה נורא נכון, כי אני שמעתי את זה הרבה. כדי להבין איך איראנים יכולים להפיל את המשטר, ולא ארצות הברית או ישראל או גופים זרים אחרים, תחשוב שאנחנו מדברים על הכורדים, שהם עם אחד מתוך 29 עמים שיש באיראן. 29 זה אומר יותר מ-20 שפות, יותר מ-20 שאיפות וגם יותר מ-20 מחתרות. זאת אומרת, לא רק לכורדים יש מחתרת, גם לאזרים יש מחתרת, ללורים יש מחתרת, לאחוואזים יש מחתרת. אתה מבין? פסיפס מרתק של עמים, דתים ועדתות, ויש איזושהי הבנה, שאם אמרנו קודם ש-PJAK רדום, כל המחתרות האלה רדומות. אז האם אנחנו עכשיו שמים גז? האם אנחנו מתניעים? זאת אומרת אני ככורדי אשקיע את הכל, ואקח המון סיכונים, בתנאי שאתה, אלעד, "הלורי", גם כן תפעיל את המחתרת שלך, בכל הכוח על החיים ועל המוות. ככה, אם אנחנו נהיה יותר מ-20 מחתרות, זה כבר יהיה המון חזיתות עבור הצבא האיראני, עבור משמרות המהפכה, עבור הבסיג'. ככה נוכל להשתלט בלי להיות תלויים באיזה משהו שיגיע מבחוץ, כי האינטרסים שלהם הם לא בדיוק חופפים לאינטרסים שלנו.
[הקלטה בכורדית]
אלעד: כלומר, אנגל, תסביר. הם לא רוצים סיוע מבחוץ? הם לא רוצים שהאמריקנים או הישראלים יתקפו באיראן?
איתי: תראה, היא מדברת בלי התלהבות יתרה על ארצות הברית, ובטח על ישראל. זאת אומרת, התפיסה שלהם זה, ש"רק אנחנו האיראנים יכולים להפיל את המשטר האיראני. אנחנו ניתן את המכה האמיתית", כי ארצות הברית רוצה דבר מאוד מסוים. ואתה ראית, טראמפ אומר עזרה בדרך, שמענו אותך. אתה יודע, יש לך משהו מאוד ספציפי שאתה רוצה להשיג. ישראל גם כן רוצה להשיג משהו מאוד מסוים.
ואגב היא מבינה לחלוטין את הצרכים הביטחוניים של ישראל. היא תיארה לי את זה בפרוטרוט, אתה יודע את… בדיוק את המצב שלנו. בדיוק את החשש מהציר השיעי, היא מבינה מה ישראל רוצה לעשות. "אבל ישראל לא רוצה להשיג את מה שאני רוצה. אני רוצה חופש אמיתי! אני רוצה 'אזדי' - חופש לאזרחים של איראן".
[הקלטה בכורדית]
איתי: "אל תספר לי שזה בראש מעייניו של בנימין נתניהו או של טראמפ. לא, זה לא. אז זה עניין שלנו. אם הם מוכנים לפעול, כשהאינטרס העליון שלהם יהיה העם האיראני, אז", וזה הציטוט שלה שמופיע בסרט שלי, "אז אנחנו נשמח לשתף פעולה. אם לא, אנחנו בדרך שלנו".
אלעד: תגיד, מכל מה ששמעת ממנה, היא אופטימית?
איתי: היא סופר אופטימית.
[הקלטה בכורדית]
איתי: היא אומרת "חמינאי גמר, המשטר גמר. אתה יודע, אם זה יקרה עכשיו בחודש הקרוב, או בכמה החודשים הקרובים, לא משנה. הוא גמר". היא הרבה הרבה יותר אופטימית נאמר, מכפי שאני נתון בספקות שלי. אבל מה שחשוב זה שהיא מדביקה באופטימיות האותנטית שלה את האנשים סביבה. זה לא רק החבר'ה שבמערות, שוב, אני מדגיש, כמה עשרות מערות על הגבול, אלא גם החבר'ה שפועלים ופועלות בתוך איראן. זאת אומרת, יש למה לצפות, חטפנו מכות, תלו חברים שלנו על מנופים. הרבה מהחבר'ה ששלחנו פנימה קיבלו מכות, ספגו עינויים, חלק נהרגו, חלק חזרו, חלק מדווחים, אבל את התהליך הזה כבר אי אפשר להחזיר אחורה, המשטר הזה הולך ליפול. והיא בטוחה, היא אומרת את זה.
אלעד: תסביר לי משהו, אנגל, באיזה קטע נשארת לישון לילה שם, במנהרה?
איתי: הראיון הסתיים, ואז כבר הערב ירד. ולנסוע בערב, בדרך הזאת, שגם ככה אמרתי לך, באור יום כמה אני פוחד, זה כבר היה משהו שאני לא הייתי בטוח בו, אבל גם הם לא היו בטוחים בו. מה שחרץ סופית את העניין שאנחנו נשארים לישון במנהרות האלה, זה שפיימן יצאה מהמנהרה. פיימן יצאה מהמנהרה, ובגלל שהדרכים שלה חייבות להיות נסתרות מן העין, כמו שזה נשמע, אסור שאנחנו נצא אחריה, ואפילו נראה לאיזה כיוון היא פונה.
[הקלטה] איתי: "נשארים לישון פה בלילה, בתקווה שלא יהיו רחפנים איראנים שירדו עלינו. לילה טוב.
איתי: 'אז חבר'ה אתם נשארים פה, תתארחו אצלנו. יש לנו איזה גומחה נחמדה [צוחק], ש… ששם תנסו להירדם, אגב הניסיונות שלנו להרחיב את המנהרות, ויאללה שש בבוקר קמים לארוחת בוקר'. המשפט האחרון שלהם כשיצאתי במנהרה "תודה שבאת לבקר אותנו, ו… אנחנו ניפגש שוב, על בטוח. אבל פעם הבאה, אנחנו נפגשים ברוז'האלאת. שרוז'האלאת זה איראן כבר, זה החלק הכורדי באיראן, והם אומרים רוז'האלאת המשוחררת. זאת אומרת איראן תהיה משוחררת. יש להם את האופטימיות שהחדירה להם פיימן. "ואם זה יקרה, אז אה… אתה יודע יש נתיבים בדרך, מההר הזה, שנוביל אותך שמה. זאת ההבטחה". ואלה היו מילים אחרונות.
אלעד: אז אתה יושב, ומחכה לטלפון?
איתי: אין טלפון אלעד. אותות עשן.
אלעד: [צוחק] טוב, אני אסתכל על השמיים בשבילך גם, לחפש אותות עשן.
איתי אנגל. תודה.
איתי: תודה רבה.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק. תחקיר והפקה עדי חצרוני, דניאל שחר, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments