אחד ביום - הקרב על כיתה א׳3
- אורית ליפקין
- Jan 12
- 13 min read
זה סיפור מדהים על אמא חדשה בכיתה, שעשתה הכול ואפילו הגיע עד לשר החינוך כדי להשיג את מבוקשה: להיבחר לוועד הורי הכיתה. בקרוב היא תהפוך לשגרירת ישראל ביוון - מינוי פוליטי של השר גדעון סער מהליכוד. והיא לא היחידה - בשנים האחרונות אנחנו עדים למינויים של בכירים בשירות הציבורי, גם כשהם חסרי הכישורים, הרגישות והניסיון הנדרשים לתפקיד. אז למה בעצם הם שם? הפעם אנחנו עם תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים בתקופתו של השר עומר בר לב, וראש תוכנית "מגן ישראל" בזמן מגפת הקורונה, לשיחה על הכיוון שאליו הולך השירות הציבורי: המפעל הענק שרווחתם של אזרחי ישראל תלויה בו כמעט בכל תחומי החיים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/12/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
יוסי: היום יום חמישי, 25 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני יוסי מזרחי ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
את הסיפור הזה חשבנו היטב כיצד לספר. זה לא התחקיר הקלאסי של "דסק המבקר", אין פה שחיתות נוראית או גניבת כספי ציבור. [מוזיקת רקע] הוא מתחיל בכלל בכיתה א' בבית-ספר אחד בשרון, אבל הסיפור הזה מייצג הרבה יותר מאמא אחת, כיתה אחת ושר אחד, אלא מציאות שבה הכל אפשרי בעולם הציבורי, אם רק יש לך קשרים, כסף וקצת זמן פנוי כדי ללחוץ.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
עוד לפני שהחלה שנת הלימודים הראשונה שלה כהורָה בבית-הספר היסודי ברעננה, לעורכת הדין פנינת ינאי היו שאיפות ברורות ומוגדרות. היא גם לא שמרה אותן לעצמה. מטרת העל היא להיות חברה בוועד ההורים של כיתה א'3.
[מוזיקה מסתיימת]
[הקלטה]
ד': [בקול מעוות] "זה פשוט סיפור על אמא אחת עם הרבה מאוד קשרים, עם הרבה מאוד כסף, באיזשהי תוכנית אסטרטגית מאוד-מאוד סדורה - להיות ועד כיתה א'3."
יוסי: "זה התפקיד."
ד': "זה התפקיד."
יוסי: רק שלהיבחר לתפקיד הזה, זה לא כל-כך פשוט.
[הקלטה]
עו"ד ינאי: "אתם בחרתם בעצמכם ובחברות שלכם."
הורה: [בקול מעוות] "אבל פנינת, תקשיבי…"
עו"ד ינאי: "זה לא ייתכן שאף אחת לא תכיר אותי, ובחרתם אפילו בעצמכם כדי להיכנס. את מבינה שאין, אין עין זרה שתסתכל ולא תגחך."
יוסי: כמה אמהות שכבר מעורות בבית-הספר ומכירות אחת את השנייה מהוועד הקודם ערכו הצבעה באמצעות סקר בוואטסאפ, ונבחרו להיות חברות ועד הכיתה [מוזיקת רקע]. פנינת נותרה בחוץ, אבל היא לא אחת שתרים ידיים.
[מוזיקת מעבר]
[הקלטה]
עו"ד ינאי: "מדברת פנינת ינאי. מה נשמע?"
הורה: "בסדר."
עו"ד ינאי: "תקשיבי, אני חושבת שאנחנו צריכים לאפשר הנהגה רחבה יותר כדי לאפשר את הכניסה שלי."
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
יוסי: האמא החדשה בכיתה החלה לעשות דה-לגיטימציה לבחירות הגורליות שזה הרגע נערכו. היא טענה שהאמהות כלל לא מכירות אותה, פתחה קבוצות הורים חדשות, ביקשה תמיכה והחלה לפנות לשלל גורמים כדי לקבל סיוע - למחנכת הכיתה, למנהלת, בהמשך לשני מפקחים על החינוך הממלכתי-דתי, אבל היא לא עצרה שם. לבסוף הגיעה לקודקוד - לשר יואב קיש - ופרסה בפניו את טענותיה.
[מוזיקה מסתיימת]
[הקלטה]
ד': "פנינת מגיעה גם לשר עצמו. לא חושבת שלכל האזרחים פה יש את מספר הטלפון הפרטי של השר, והשר גם עונה לאותו אזרח…"
יוסי: "כשאתם שומעים ששר החינוך בעצמו מעורב, מה חשבתם?"
ד': "חשבנו שזה איזה שהוא הומור, שזו איזה שהיא בדיחה… לא האמנו ששר החינוך יתעסק בבחירות לוועד כיתה א'3."
יוסי: המאבק הזה של פנינת ינאי, עורכת דין ותיקה, שגם אוהבת להגיע לפאנלים הפוליטיים בערוצים השונים על הטיקט של אשת ימין [מוזיקת רקע] כלל מאות מסרונים, עשרות מיילים, פגישות, דיונים בזום ומה לא.
[הקלטה]
דוברת: "על איזה כיתה אנחנו מדברים?"
עו"ד ינאי: "על א'3…"
דוברת: [בלגלוג] "אהה. אנחנו ב-א'3, כן, הבחירות של א'3…"
[הקלטה] ד': "אנחנו באוקטובר, שבועיים-שלושה לתוך המלחמה ומשרד החינוך מתפנה, על כל רבדיו, בתפוצות נרחבות מאוד של מכותבים לפניות שלה, ופשוט עונה לה."
[מוזיקת רקע]
יוסי: משרד החינוך שהכיר את הקשרים שלה עם השר מהליכוד שיתף פעולה בשלבים מסוימים עם האמא הזועמת שלא נבחרה לוועד, ולבסוף בהוראה מיוחדת של הייעוץ המשפטי במשרד ותחת פיקוחו, נשלחו הורי כיתה א'3 לערוך בחירות חוזרות לוועד ההורים. כן, כן שמעתם נכון.
[מוזיקה מסתיימת]
[הקלטה]
יוסי: "רק בשביל המתח שלי - פנינת ינאי נבחרה בסוף לועד ההורים של הכיתה?"
ד': "פנינת ינאי לא נבחרה לוועד ההורים של כיתה א'3. לא עזר כל הלחץ, ומפה מתחיל איזשהו מחול שדים…"
[מוזיקת רקע]
יוסי: האמא פנינת פתחה במלחמה כוללת נגד בית-הספר ומערכת החינוך. היא התנגדה מטעמי בריאות לקיום "יום דוגו", יום שבו אוכלים מנות פלאפל לזכר ניצול שואה, ומאות מנות שהגיעו לבית-הספר בבוקר לא הוכנסו. היא דיווחה למשרד הבריאות שה-cooler גורם לכאבי בטן, למרות שמתוך 740 תלמידים רק הבת שלה התלוננה, ויש עוד. אחרי שהמנהלות עזבו אחת אחרי השנייה, בין היתר בגללה, פנינת חיפשה בעצמה מנהלת חדשה, ואפילו פרסמה מודעת "דרושים" ברשתות ובעיתון "מקור ראשון".
[הקלטה]
ד': "זה היה אחד הדברים המטורפים ביותר. פנינת ינאי התחילה לחפש מנהלת לבית-הספר."
יוסי: "בעצמה, לבד."
ד': "בעצמה, לבד."
יוסי: האמא פנינת גם הגישה תלונה ליחידת ההונאה במחוז המרכז, בחשד לשחיתות בחדר המורים. התיק הזה נבדק, צוות החינוך העיד במשטרה, ולאחרונה התיק נסגר מחוסר תשתית וללא אשמה, כמובן. לבסוף גם ראש עיריית רעננה נאלץ להתערב. הוא הציב חוקרים פרטיים שעקבו אחריה, וגילו שהאמא פנינת [מוזיקה מסתיימת] כלל לא מתגוררת ברעננה אלא ברמת השרון. כדי להגיע לאותו בית-ספר, באזור רישום אחר, היא חתמה, לטענתו, על חוזי שכירות פיקטיביים, הגישה תצהירים כוזבים לכאורה, וכל זה, אגב, רק חלק מהסיפור שבחרנו לקצר ולתמצת כי יש גבול לטרלול.
[מוזיקת רקע מתחדשת]
ינאי טוענת שהמאבק שלה בבית-הספר נועד לחשוף שחיתות שפגעה בתלמידים. יהיה מי שיאמר שמדובר באמא כוחנית, חרדתית, שהחינוך חשוב לה, ועוד כל מיני הסברים. אבל האמא הזאת, שהייתה עד היום עורכת דין עצמאית במשרד קטן של עצמה, וייצגה בעיקר עבריינים מדרג נמוך, תהפוך בקרוב להיות בכירה במשרד החוץ, ולא סתם בכירה - שגרירת ישראל ביוון.
[מוזיקה מסתיימת]
[הקלטה]
אברי גלעד: "שגרירתנו ביוון עוד מעט, נכון?"
עו"ד ינאי: "עוד מעט…"
אברי גלעד: "עוד מעט, אבל זה קורה, זה מתרחש."
עו"ד ינאי: "כן, כן."
אברי גלעד: "יאסו."
[מוזיקת רקע מתחדשת]
יוסי: זאת המדינה השנייה המתויירת על ידי ישראלים, מדינה חשובה לישראל מבחינת צינור הגז והחזית מול טורקיה. עורכת הדין ינאי, אחותו של המיליארדר עופר ינאי, היא מינוי פוליטי של השר גדעון סער מהליכוד. בהמלצה שהגיש משרד החוץ לנציבות שירות המדינה, התפעלו מהופעותיה התקשורתיות ומהניסיון הציבורי שלה, ניסיון שלא קיים למעשה.
[מוזיקת רקע]
באורח פלא, בדיוק באותו ערב בו חשפנו את שאיפותיה של השגרירה המיועדת בכיתה א'3, פורסם ב"כאן 11" ראיון אחר, בנושא שונה, אבל תכף תבינו שהוא מאוד דומה. אלי פלדשטיין, מי שהיה דוברו של ראש הממשלה נתניהו וכעת חשוד בהדלפות לעיתון "הבילד" ובפרשת "קטארגייט" התראיין שם, וסיפר כבר בהתחלה על פגישה דחופה ויוצאת דופן בקרייה בתל אביב. אל הפגישה הוא הוזמן בדחיפות. המזמין היה צחי ברוורמן, ראש הסגל של נתניהו, וכך היא התנהלה.
[מוזיקת רקע דרמטית]
[הקלטה] אלי פלדשטיין: "הוא אומר לי, 'כי יש חקירה במחב"ם. בתוך צה"ל. החקירה מגיעה עד לשכת ראש הממשלה. תגיד לי אם זה קשור אליך, תגיד לי אם זה קשור אלינו. [בדרמטיות ובאיטיות] אני - יכול - לכבות את זה'."
יוסי: ברוורמן עדכן את הדובר פלדשטיין כי יש חקירה בעקבות דליפת מידע ממערכת הביטחון, והחקירה הזאת מגיעה עד ללשכת ראש הממשלה. איך ראש הסגל ידע על חקירה סמויה? זו שאלה אחת.
[מוזיקת רקע דרמטית]
[הקלטה] אלי פלדשטיין: "הוא לא רק ידע על החקירה מראש, הוא ידע מי החשודים ומי השמות בפרשה. הוא נתן לי את השמות כדי לשמוע ממני, האם אני מזהה או מכיר מישהו מהם".
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
יוסי: ברוורמן, צריך לומר, מכחיש את הטענות של פלדשטיין, ובכל זאת כדי להבין למה איש השירות הציבורי מוכן להסתכן, ולכאורה לשבש חקירה ביטחונית, כדאי להסתכל לאחור על עברו.
ברוורמן היה דובר עיריית נס ציונה ומנהל התרבות בעיר, עבר לפוליטיקה, ושימש כראש מטה הליכוד באחת ממערכות הבחירות, וזה הספיק. [מוזיקת רקע] משם הדרך שלו נסללה לתפקידים בכירים כמו מזכיר הממשלה או מנכ"ל משרד ראש הממשלה בפועל, כמינוי פוליטי כמובן. היום הוא כבר בן 66 ועובד בשירות הציבורי כמעט עשור, אבל את כל הקריירה שלו הוא חייב למפלגה אחת ולראש ממשלה אחד - בנימין נתניהו. גם ברוורמן, בדיוק כמו האמא פנינת מוועד הורי כיתה א'3 מיועד להיות שגריר. המינוי שלו אושר לאחרונה והוא יהיה השגריר בבריטניה. ניסיון דיפלומטי אין לו, התנהלותו האישית לא מזכירה במאומה תכונות כמו עדינות, התחשבות, רגישות, הנדרשות לתפקיד, אבל גם זה מינוי פוליטי בשירות הציבורי. אז אולי מדובר רק בשתי דוגמאות עסיסיות ומוכרות יותר, אבל הן מייצגות תופעה רחבה בהרבה: מינויים של אנשים לא מתאימים, לפעמים אפילו לא ראויים, לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. המינויים האלה משפיעים קודם כל על התפקוד של המערכת האדירה הזאת, ובסוף הדרך התפקוד החלקי יפגע בכל אחד מאיתנו.
מי שראה מקרוב את ההתדרדרות הזאת הוא תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים בתקופתו של השר עומר בר לב, וראש תוכנית "מגן ישראל" בזמן מגפת הקורונה, והוא מוטרד מאוד מהכיוון אליו הולך השירות הציבורי.
תומר: המכונה הגדולה, המפעל הגדול של השירות הציבורי בעצם נחלש, מאבד ידע, מאבד ניסיון, מאבד מקצועיות, וזה חלק מתופעות המשבר הזה שאנחנו מצויים בו כרגע.
יוסי: אבל קודם חסות אחת, וממש מייד חוזרים.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
[חסות]
יוסי: שלום תומר.
תומר: שלום שלום.
יוסי: אז רגע לפני שנעמיק, בוא ננסה להעביר מסר לציבור שמקשיב - למה זה משנה לי אם המפכ"ל שלי יהיה גאון הדור, בוגר הטכניון או שראש אגף התקציבים יהיה מתאים לתפקידו או השגרירה ביוון?
תומר: תראה, אנחנו הרבה פעמים אומרים את הביטוי "השירות הציבורי", והציבור לא כל-כך יודע למה אנחנו מתכוונים, ואולי זאת ה… זה הרגע להזכיר שמאחורי הרשות המבצעת או מאחורי הממשלה עומד מפעל ענק. מפעל ענק שמורכב ממאות אלפי אנשים במשרדי הממשלה, בחברות הממשלתיות, בשלטון המקומי, ביחידות הסמך השונות, בתאגידים הממשלתיים, והם האנשים שמניעים את המפעל הגדול שנקרא "מדינת ישראל" - בחינוך, ברווחה, בתחבורה, בסביבה, במשטרה ובעוד עשרות גופים ציבוריים שמניעים את החיים שלנו. וכאשר המפעל הזה עובד טוב, אנחנו מנהלים פה איכות חיים גבוהה, אנחנו מתקדמים, אנחנו רואים צמיחה, אנחנו רואים שיפור באורחות חיינו, וכשהמערכת הזאת מתפקדת גרוע, אנחנו הולכים אחורה. אנחנו רואים שירות פחות טוב לאזרח, אנחנו רואים ירידה במדדים בינלאומיים, אנחנו רואים תפוקות נמוכות, אנחנו רואים בירוקרטיה הולכת וגוברת, ולכן שירות ציבורי מצוין הוא אינטרס של כל אזרח במדינת ישראל. אנחנו כולנו צריכים לשאוף לראות אותו משתפר.
יוסי: בוא נשווה קודם כל בין המצב של השירות הציבורי עכשיו, לשניים או שלושה עשורים אחורה. מה הכיוון? מה המגמה?
תומר: אז זאת שאלה מאוד טובה כי המצב הנוכחי של השירות הציבורי הוא משבר חסר תקדים שלא היה כדוגמתו, אבל חשוב לומר באותה נשימה שזה משבר חדש. כלומר, האירועים שאנחנו… ההידרדרות הקשה בשירות הציבורי, שיש בה גם… יש לה גם נתונים שתומכים בה, היא לא אירוע מתמשך של 20-30 שנה, אלא תופעות שאנחנו רואים אותם הולכות וצוברות תאוצה על פני ה-6-7-8 שנים האחרונות שהביאו אותנו, נכון להיום, לשפל הגדול ביותר שהיה לנו עד כה בביצועי השירות הציבורי, בתפקוד השירות הציבורי, במדדים שונים שקשורים להון האנושי בשירות הציבורי, וזה משהו שלא היה לנו אף פעם. אנחנו רואים מגמות ברורות בירידת הביקושים והמוטיבציה לשירות הציבורי, ירידה בציוני… הציונים הממוצעים של מועמדים לשירות הציבורי. אנחנו רואים במהלך השנים האלה גם תופעות כמו למשל התגברות ממלאי המקום בשירות הציבורי, תפקידים במכרזים שנגמרים ללא איוש, והשפל הזה הוא שפל שהוא באמת יחסית חדש, והוא הגיע גם לקיצוניות מאוד גדולה בממשלה הנוכחית.
יוסי: בוא נלך עשור אחורה, פחות או יותר ממתי שהחל התהליך הזה, מה גרם לתהליך הרידוד של השירות הציבורי?
תומר: אז אני חושב שאפשר לסמן כמה דברים. אנחנו מדברים על רצף של שנים מאוד קשות לשירות הציבורי, שהגיעו אחרי סדרה של מערכות בחירות אחת אחרי השנייה בישראל, ובשיטה הישראלית בעצם כאשר מוכרזת מערכת בחירות מוטלות מגבלות מאוד קשות על השירות הציבורי. למעשה ברגע שיוצאים מְהַ… מושמע הגונג על מערכת את הבחירות, אז יש הגבלות קשות מאוד ביכולת למנות אנשים, להעביר תקציבים, לקבל החלטות כאלה ואחרות, וכשהדבר הזה קורה ברצף, מערכת בחירות אחת אחרי השנייה, בעצם השירות הציבורי נכנס למעין סוג של הקפאה. הוא כמעט לא יכול להעביר תקציב, הוא כמעט לא יכול להסיט תקציב ממקום למקום, הוא לא יכול למנות אנשים לתפקידים חשובים כדי לקדם החלטות שונות. ואחת התופעות שראינו בעקבות רצף השנים האלה שעברנו בהם את מערכת הבחירות הרצופה, שכמובן הצטרפה אליה גם הקורונה, זה תסכול מאוד-מאוד גדול וירידה במוטיבציה של משרתי ציבור להמשיך ולמלא את תפקידם, כי הם בעצם הרגישו שהידיים שלהם קשורות, הם לא מסוגלים לעשות שום דבר. כל דקה נולדת עוד בחירות ועוד בחירות, ופה מגיע מנכ"ל חדש, וההוא כבר הולך, ומוכרזות עוד בחירות, ואז גם נכנסת הקורונה שמשבשת לנו את התקציב, ועוד הרבה היבטים אחרים בשירות הציבורי, וראינו גל עזיבה לא קטן בשירות הציבורי אחרי השנים האלה. אבל לצד הדבר הזה קרה עוד דבר, והוא דבר שאפשר בהחלט לייחס אותו למערכת הפוליטית או למערכת הציבורית, והיא שהחלה מתקפה ישירה וחזקה כלפי הדבר הזה שנקרא "הפקידות" או "המערכת המקצועית".
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: [קריאות וקולות אנשים ברקע] "ובכן פעם אחת ולתמיד: לא הדמוקרטיה בסכנה, שלטון הפקידים בסכנה, ה-deep state בסכנה."
תומר: והדבר הזה הלך והתבטא בעוד הרבה… מעבר רגע לחלק הרטורי והסמלי של העניין הזה, הוא הלך והתבטא גם בסדרה של צעדים שהלכו והחלישו משמעותית את הרמה המקצועית של השירות הציבורי. והזכר… אפשר להזכיר כמה צעדים כאלה: ראשית, זה מינוי של אנשים לא ראויים. זאת אומרת, התחלנו לראות יותר ויותר כניסה של מינויים בדרגי מנכ"ל ובתפקידים חשובים אחרים בשירות הציבורי, פשוט אנשים לא ראויים, שהמערכת הפוליטית אמרה: 'אני לא צריכה את המקצוענים והטובים. אני אביא את הנאמנוּת, אני אביא את מי שקרוב אליי, אני אני אביא את מי שעזר לי במערכת הבחירות, או מי שקרוב למי שעזר לי במערכת הבחירות', וראינו יותר ויותר מהז'אנר הזה. אגב, בממשלה הנוכחית, לפי מחקרים, אני לא ממציא את זה, רמת הנאמנות הפוליטית של המנכ"לים היא… או הזיקה הפוליטית שלהם גבוהה ביותר מאשר הייתה בכל הממשלות הקודמות לה. לעומ… רמת ההשכלה שלהם נמוכה יותר ממנכ"לים קודמים בממשלות קודמות, זאת אומרת, אנחנו רואים את זה גם ממש במדדים ואינדיקטורים אמיתיים.
יוסי: מה הכוונה? אתה יכול לתת לי דוגמאות למינויים כאלה?
תומר: אה, הדוגמה אולי הכי… לא יודע, אייקונית לסיפור הזה דמותו של יוסי שלי כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, אולי התפקיד הבכיר ביותר בשירות הציבורי, וכל הדמות המקצועית שלו לדעתי יצרה ממש אדוות של איך לא צריך להיות משרת ציבור, ואנחנו מכירים את כל הסיפורים סביבו וסביב התנהלותו.
[הקלטה] ירון אברהם: "יוסי שלי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושגריר ישראל באיחוד האמירויות, נצפה בבר ביום שישי בערב כשהוא מתנהל בצורה חריגה ולא תואמת את הקודים המצופים משגריר."
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
תומר: אבל הסיבה שאני מזכיר אותו היא לא בגלל שאני רוצה לעסוק בו באופן אישי אלא כי זה סוג של סמל, זה בעצם היה איתות של הממשלה שאומרת: 'חבר'ה, לתפקיד הכי חשוב וגדול אנחנו מביאים אדם לא מתאים'. אחר-כך ראינו את אותו אירוע קורה עם נציב שירות המדינה ועם תפקידים אחרים, אז כן אנחנו, אחת התופעות שאנחנו רואים אותה מאוד חזק בממשלה הנוכחית היא שהתפקידים הבכירים ביותר במערכת הם תפקידים ש… בוא נגיד, לכל הפחות מגיעים אליהם אנשים לא ראויים, ובמקרה היותר גרוע או טוב, לא… תלוי איך כל אחד מסתכל על זה, אפילו לא ממנים שם אף אחד, ואנחנו רואים שם הרבה מאוד תופעות של מילוי מקום. אני מזכיר לך, יוסי, אני רק מונה לך בשנייה את כמות התפקידים שהם לא מאוישים בממשלת ישראל: נציב שירות המדינה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ראש המל"ל, ראש אגף תקציבים, משנים ליועצים המשפטיים לממשלה, מנכ"ל ביטוח לאומי, יועץ משפטי למשרד ראש הממשלה, ראש מטה להסברה לאומית… כאילו, ועוד ועוד ועוד. אנחנו במין איזה שיטה שאומרת: 'או שאנחנו מביאים מישהו גרוע, או שאנחנו לא מביאים בכלל, וממנים איזה ממלא מקום שיחזיק את הזמן, ויישאר נאמן אלינו עד שנביא מישהו אחר'. לא ראינו את התופעות האלה בקנה מידה כזה בעבר. אז בדרג הבכיר מאוד של השירות הציבורי יש לנו בעיה של איכות שהולכת ויורדת.
יוסי: ומה בנוגע לאנשים שלא מכהנים במשרות אמון, בדרגים הנמוכים יותר?
תומר: אז זה מאוד תלוי על מי אנחנו מדברים. אנשים צעירים מאוד, אנשים שמחפשים את ראשית דרכם, יש זרם שזורם לשירות הציבורי. אנחנו עדיין עם תוכניות צוערים שהם תוכניות מצוינות ומפוארות מאוד, אבל גם שם אנחנו רואים את הביקושים יורדים, ובדרג הביניים בשירות הציבורי זה מאוד-מאוד משתנה. יש משרדים שהם מאוד מבוקשים, תפקידים של, אתה יודע, משרד… כולם רוצים במשרד האוצר או במשרד החינוך, וכל מיני כאלה, מקומות שהם כאילו נתפסים כבעלי השפעה יותר גדולה, ומקומות אחרים שאנחנו רואים שמכרזים מתקשים להסתיים כי באמת כמות המועמדים נמוכה, והדרך לאיוש תפקידים בשירות הציבורי נמוכה. אז אם אני צריך לסכם את התמונה, אז הייתי אומר, הבעיה העיקרית שלנו בכניסה לשירות הציבורי מתמקדת בשנים האחרונות, או בעיקר בממשלה הנוכחית, בדרג הבכיר ביותר, ושם אנחנו זקוקים לשינוי מאוד-מאוד גדול.
יוסי: אוקיי, אז אנחנו מבינים שאנשים מראש לא מגיעים ושרבים שכן מגיעים עוזבים, אבל יכול להיות שזה קשור פשוט לתנאים בשירות הציבורי. השכר נמוך יותר בהשוואה למגזר העסקי, קצב הקידום איטי יותר.
תומר: דווקא המחקר מראה ממש אחרת. כלומר, הסיבות לעזיבה המרכזיות לא קשורות לשכר ולא קשורות לקביעות, ובדרך כלל גם לא קשורות לתחושת משמעות. מה שדוחף אנשים החוצה זה בעיקר התחושה שלהם שהם לא מצליחים להשפיע יותר, והם לא מצליחים להביא את עצמם לכדי מימוש. וזה… אלה תופעות של השנים האחרונות. אני רוצה לספר לך, הרבה פעמים, אנחנו… יוצא לי לדבר עם המון משרתי ציבור, כאלה שעוזבים וכאלה שנשארים, וכאלה שמתלבטים. אני מקיים הרבה מאוד שיחות כאלה, ואחד הדברים שאני שומע בשנים האחרונות, ולא שמעתי אותו בעבר, זה שהם אומרים לי: 'תשמע, זה שהגיע מנכ"ל גרוע או איש פוליטי או איזה חבר מרכז או זה - לזה אנחנו כבר רגילים, אבל מה שאנחנו לא רגילים זה לזה שבעצם מאיינים אותנו, לא מתייחסים אלינו'. כלומר, אחד הדברים שאנחנו רואים מאוד חזק בממש… במיוחד בממשלה הנוכחית, זה מה שנקרא, אני קורא לו: "איון המקצועיות" או "ביטול המקצועיות". זה בעצם שנכנס הדרג הפוליטי והשר ואומר: 'חבר'ה, אתם פה הפקידים, אני לא באמת מתעניין במה שיש לכם לומר'. וצריך לומר, האנשים האלה הם אנשים שזה המקצוע שלהם. המקצוע שלהם הוא להבין מה המדיניות שהדרג הפוליטי רוצה לקדם, ולהיות בעצם אנשי המקצוע שעוזרים להפוך את המדיניות הזאת למציאות. להציע את הדרכים הכי טובות לעשות את זה, לבחון את החלופות, את המשאבים, לבצע את היישום, את הבקרה, ופתאום אומרים להם: 'חבר'ה, אתם לא מעניינים אותנו יותר. יש לי… הבטחתי משהו לבוחרים או צייצתי משהו בטוויטר או הנפצתי איזה הנפצה שמתאימה לכותרת של מחר בבוקר, ועשיתי את שלי'. והשינוי הזה או המגמות האלה בפוליטיקה מאוד-מאוד מקטינות ומחלישות, ואפילו נגיד משפילות את הדבר הזה שנקרא משרתי הציבור והשירות הציבורי, ובעיניי זה המנוע העיקרי ליציאה של אנשים טובים החוצה. לא פנסיה, ולא תקציב, ולא קביעות, ולא הכל אלא בדיוק הדבר הזה.
יוסי: אתה חושב שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה, לתקן את הכשלים האלו בשירות הציבורי?
תומר: כן, אני רוצה להפתיע אותך. א' אני אדם אופטימי, ואז אני בדרך כלל בוחר באופטימיות, אבל יש גם הרבה סיבות להיאחז באופטימיות. אני חושב שהאפשרות לשינוי בשירות הציבורי יותר קרובה מאי פעם. והסיבה לזה, אחד, היא ה-7 באוקטובר, שעורר הרבה-הרבה מאוד שחקנים, גם בשדה הפוליטי, גם בשדה האזרחי, גם באקדמיה, גם בפילנתרופיה, בלהסתכל על הדבר הזה שנקרא מדינה ולהגיד: 'רגע, רגע, משהו פה לא עובד, אנחנו צריכים להחזיר את האיכות והמקצועיות למערכת הזאתי', ולכן מה שאני רואה, ואני רואה הרבה התארגנויות ויוזמות ותהליכים שמסתכלים על האופן שבו אנשים צריכים לחזור ולהיכנס לשורות השירות הציבורי. השדה הזה הוא יותר פעיל ביחס להרבה מאוד שנים קודמות. וגם בציר הפוליטי, וזה דבר חשוב, אני לא יודע מה יקרה פה מבחינה פוליטית בבחירות הבאות, אבל אני רוצה להאמין שהרכב פוליטי חדש יוכל להביא איתו בשורה לעניין הזה, וחלק מהרצון להכניס את המדינה לתיקון אחרי כל מה שאנחנו חווים כאן, בין היתר יתבטא גם ברפורמות, שינויים ומינויים איכותיים בשירות הציבורי.
יש איזה רגע שאני מדמיין אותו, שבא ראש ממשלה חדש - זה כבר כנראה לא יהיה נתניהו - שמסתכל על הציבור בעיניים ואומר להם: 'חברים, הטובים לשירות הציבורי. בואו'. וברגע הזה אני אומר לך, המונים יבואו לשירות הציבורי, כי הם יבינו שיש איתות מהדרג הפוליטי שאומר להם: 'אנחנו רוצים לתקן את המפעל'. [לאט ובהדגשה] ואנשים - יבואו - בהמוניהם, אנשים איכותיים, טובים, מקצועיים, משכילים, עם… בלי מטענים פוליטיים, הם יבואו לתקן את המדינה. [מוזיקת רקע] וזה רגע, אני אומר לך, אני מדמיין את הרגע הזה, הוא יכול לקרות. אבל בשביל זה צריך ראש ממשלה שרוצה את זה, שמאמין בזה, ושגם… שמאפשר את זה, ואם זה יקרה מהירות התיקון לדעתי תהיה הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו אולי מדמיינים.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
יוסי: תומר לוטן, תודה רבה.
תומר: תודה רבה לך.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
יוסי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, שירה אראל והילה פז. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני יוסי מזרחי. אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments