אחד ביום - במדינת המהגרים

אלפי סוכני ICE של הממשל הפדרלי בארה"ב פשטו על מיניאפוליס במבצע נרחב נגד מהגרים בלתי חוקיים. במהלכו, נעצרו מאות בני אדם ברחובות ושניים נורו למוות. הפעם בעזרת פרופ׳ יעל שטרנהל, ראש התוכנית ללימודים אמריקניים באוניברסיטת תל אביב, נדבר על מה שקורה במינסוטה, אבל בעיקר - על איך השתנתה ואיך לא ממש השתנתה מדיניות ההגירה של ארצות הברית: המדינה שנבנתה בידי מהגרים.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/01/2026.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום שני, 26 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏בתחילת חודש דצמבר, המבצע Metro Surge יצא לדרך. אלפי סוכנים פדרליים הגיעו למיניאפוליס, העיר הגדולה במינסוטה שבצפון ארצות הברית. הם הגיעו לשם במטרה לעצור כמה שיותר מהגרים בלתי חוקיים. הקהילה הסומלית הגדולה ביותר בארצות הברית, למשל, היא נמצאת שם, ויחד איתם גם מהגרים ממדינות נוספות. מי שאחראי ומוציא לפועל את המבצע הם אנשי הסוכנות ICE, סוכנות ממשלתית שאוכפת עבירות הגירה ומכס. הם עצרו מהגרים בלתי חוקיים ברחובות, בבתי עסק, בבתי מגורים; הם עצרו מאות אנשים.

‏[הקלטה - ירי וצעקות]

‏אלעד: המשרד לביטחון לאומי בארצות הברית, הוא פרסם תמונות ושמות של חלק מהעצורים. "אנחנו מסירים את הגרועים שבגרועים מהרחובות במיניאפוליס", התגאו שם ופירטו איך אחד העצורים, למשל, הוא חבר כנופיה מלאוס שהורשע בעבר ברצח. אחר הוא סומלי שהורשע בתקיפה וזיוף, שלישי הוא עבריין מין מורשע מגואטמלה. כולם נמצאים בארצות הברית באופן לא חוקי ונתפסו כעת במבצע.

‏הנוכחות של אלפי הסוכנים בעיר הובילה גם מהר מאוד למתיחות. ICE ערכה פשיטות בין היתר גם על בתי ספר. הם עיכבו למשל את ליאם רמוס, ילד בן חמש.

‏[הקלטה]

News Reporter: “This all happened as Liam and his father were driving home from preschool. According to columbia height super intendent, she says: “ICE agents detained Liam and his father”, and the family’s lawyer says “They are likely being held at a detention facility in Texas”.”

‏אלעד: הם עיכבו לא פעם אזרחים אמריקנים שפשוט נראו להם חשודים.

‏[הקלטה]

Mubashir Khalif Hussen: “I’m only a US citizen! I’m only a US citizen!”

Policeman: “Get the fuck out of here!”

‏אלעד: הבן של חברת הקונגרס הדמוקרטית ממינסוטה, אילהאן עומאר, למשל, הוא גם עוכב ושוחרר.

‏[הקלטה]

Ilhan Omar: “But yesterday uh after he made a stop at Target, uh he did get pulled over by ICE agents. And once he was able to produce his passport ID, they did let him go.”

‏אלעד: התחיל ז'אנר של סרטונים כאילו קומיים ברשתות החברתיות, שבהם היוצרים הדביקו לעצמם את הדרכון האמריקני על המצח, הדפיסו את הגרין קארד על החולצה, או הסתובבו עטופים בדגל ארצות הברית והכל תחת הכיתוב: "אין ברירה, ככה חייבים להסתובב היום באמריקה".

‏[הקלטה]

Dotish, content creator: “So, before you ask me: are you a citizen? Where’s your passports? This is… you see my passport already?”

‏אלעד: אבל במינסוטה ממש לא צחקו. תושבים יצאו להפגין נגד סוכני ICE שלטענתם הפעילו שיטות אגרסיביות ואלימוּת גם במעצרים וגם נגד צופים מהצד.

‏[הקלטה]

‏[סירנה של ניידת משטרה]

Bystander: “Watch out! Yes! Yes! Go! Go!”

‏אלעד: בסוף דצמבר פרסם יוטיובר בשם ניק שירלי תחקיר שהוא ערך במינסוטה.

Nick Shirley: “Hello. We’d like to ask where the money’s going?”

[Door slams]

Nick Shirley: “What do you guys think about the fraud that’s taking place here in Minnesota?”

Daycare woman: “Sorry. I don’t think anybody…”

‏אלעד: זה תחקיר של 42 דקות על מה שהוא כינה לכאורה "ההונאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית".

‏[הקלטה]

Nick Shirley: “Potentially, the largest fraud scandal in US history is taking place in Minnesota, as literally billions of dollars have been funneled through sumali ran fraudulent businesses. so much fraud…”

‏אלעד: שירלי עבר בין מעונות יום, בין גני ילדים ומרכזי לימוד של הקהילה הסומלית, מוסדות שלטענתו מקבלים מיליארדים של דולרים במימון מהמדינה. אבל בכל המקומות שבהם הוא ביקר לא היו ילדים.

‏[הקלטה]

Nick Shirley: “Here at “Future Leaders Early Learning Center”, this building received 3 million, over 3 million dollars.”

“Hello. How are you?”

Center worker: “Good.”

Nick Shirley: “Where are the children at? Are there children here today?”

Center worker: “No.”

Nick Shirley: “No children.”

Center worker: “Yes.”

Nick Shirley: “Why are there no children?”

Center worker: “Uh, two… two of Mexican.”

Nick Shirley: “Mmm…”

‏אלעד: לכאורה, הונאת ענק שגזלה מיליארדים מכספי משלמי המיסים. זה וידאו שברשת X זכה ל-142 מיליון צפיות, כנראה אחד הווידאוים הכי נצפים ברשת. וזה קרה לא מעט כי קידם אותו באגרסיביות אילון מאסק. הווידאו הזה, התחקיר, הגיע עד לשולחן של הנשיא טראמפ, והגיע גם לקולות בכירים רבים בימין השמרני האמריקני, שאמרו שזו ההוכחה ש-ICE, לא רק שחייב לפעול שם אלא חייב לפעול בתקיפות. המצב הגיע לנקודת רתיחה. בניו יורק טיימס דיווחו שתושבים לבנים במינסוטה מנהלים מבצע נגדי. הם מסתובבים ברחובות מיניאפוליס ומדווחים בתפוצה רחבה כשהם רואים סוכנים של ICE. כך מי שצריך להיזהר יוכל להיזהר. יש בעיר, כך דווח שם, את מי ששואל ברצינות אם הגיע הזמן להסתיר בני מיעוטים ומהגרים בחדרים סודיים בבתים, עד כדי כך. ב-7 בינואר, במיניאפוליס, רנה גוד, אזרחית אמריקנית בת 37, הקפיצה את הבן שלה לבית הספר וחזרה הביתה, כשבדרך ראתה קבוצה של סוכני ICE.

‏[הקלטה]

Renee Good: “That’s fine dude.”

Beca Good: “Show your face!”

Renee Good: “I’m not mad at you.”

Beca Good: “Show your face!”

Renee Good: “I’m not mad at you.”

Beca Good: “Because we don’t change our plates every morning…”

‏אלעד: הרשויות יטענו אחר כך שגוד הטרידה סוכנים של IC במשך ימים. היא עקבה אחריהם, היא הציקה להם. המשפחה שלה מכחישה. באותו בוקר גוד ובת הזוג שלה שהייתה באוטו, צעקו לעבר סוכני ICE, בייחוד צעקו על אחד מהם - ג'ונתן רוס.

‏[הקלטה]

Beca Good: ”You want to come at us? You want to come at us? I say go get yourself some lunch, big boy. Go ahead.”

‏אלעד: בשלב מסוים, ואת זה אפשר לראות בסרטון שרוס עצמו צילם, גוד התחילה לנסוע, היא התקרבה אליו מאוד, אולי אפילו פגעה בו עם האוטו, זו טענה שנמצאת במחלוקת, והוא פתח בתגובה לעברה באש.

‏[הקלטה - צעקות ויריות]

‏אלעד: יריות קטלניות שהרגו אותה במקום. ההרג של רנה גוד עורר סערה ענקית. ברשויות האמריקניות היו את מי שהגדירו אותה "טרוריסטית".

‏[הקלטה]

Kristi Noem: “Umm, It was an act of domestic terrorism. An officer of ours acted quickly, and defensively shot to protect himself and the people around him. and my understanding is…”

‏אלעד: בני המשפחה שלה טענו שמדובר ברצח בדם קר. עדי ראייה סיפרו שהיא קיבלה הנחיות סותרות בשטח, שסוכן אחד כן סימן לה לעצור את הרכב, אבל אחר סימן להמשיך לנסוע. הנשיא טראמפ, הוא תומך בסוכן רוס ואמר שירה בגוד כהגנה עצמית. מה שאפשר היה להגדיר במינסוטה כמתיחות קשה לפני התקרית, הפך אחריה להר געש שהתפרץ.

‏[הקלטה]

Protestors: “Fuck ICE! Fuck ICE! Fuck ICE! Fuck ICE!”

‏אלעד: ברחבי העיר יצאו תושבים בהפגנות, ראש העיר קרא לסלק את ICE מהרחובות. במקביל, מבצע Metro Surge נמשך, ואיתו נמשכו גם המעצרים. שלשום, יום שבת, בעוד הפגנה של תושבים נגד ICE, נורה למוות Alex Perti, גם הוא אזרח אמריקני בן 37, אח במקצועו שעבד במרכז רפואי לווטרנים.

‏[הקלטה]

‏[משרוקית בהפגנה]

News Reporter: “Cellphone video shows the moments leading up to the shooting. A federal agent pushes a person to the ground and pepper sprays them, then more officers convert and rustle a man to the ground appearing to hit him before at least one agent opens fire and kills the man.” [shooting and shouts]

‏אלעד: גם במקרה של פרטי יש טענות סותרות. היה לו נשק ברישיון, ברשויות מדגישים את העובדה הזו, הם טוענים שהוא התנגד למעצר בכוח. אבל לפי עדי ראייה, ולפחות לפי חלק מהסרטונים של התקרית, לא נראה שהוא אחז בנשק בזמן העימות עם הסוכנים.

‏[הקלטה]

Bystander: “He was just walking, he had no gun or nothing and stuff, you know? he was just dead, you know? so…”

The Indian Express reporter: “And he…”

Bystander: “And I got the video…”

‏אלעד: מה שקורה בשבועות האחרונים במיניאפוליס מסעיר את ארצות הברית, וכבר יצא הרבה מעבר, מחוץ לגבולות מינסוטה. מה שקורה שם עכשיו הוא מעניין במיוחד, כי הוא מתחבר לשיח על הגבלת הגירה שקורה בעוד מקומות במערב. הוא מעניין במיוחד, כי הוא מפלג ומשסע את הציבור האמריקני סביב הכהונה של דונלד טראמפ, והוא מעניין במיוחד, כי הדבר הזה קורה דווקא בארצות הברית - המדינה שמתגאה באתוס שלפיו המהגרים הם אלו שבנו אותה.

‏אז הפעם, בעזרת פרופסור יעל שטרנהל, ראש התוכנית ללימודים אמריקניים באוניברסיטת תל אביב, נדבר על מה שקורה במינסוטה, כן, אבל בעיקר נדבר על איך השתנתה ואיך גם לא ממש השתנתה מדיניות ההגירה של ארצות הברית.

‏[מוזיקת רקע]

‏אז תראו, אני מודה לבושתי הרבה, שבמהלך השיחה עם פרופסור שטרנהל התברר לי עד כמה מה שאני יודע על ההיסטוריה של ארצות הברית מבוסס על סרטים הוליוודיים. אבל מה לעשות, זה המצב. כי כשחשבתי על ההיסטוריה של ההגירה לארצות הברית, ישר עלתה אותה סצנה מ"הסנדק 2", אותה אונייה מלאה במהגרים, כולם עם מבטים מלאי תקווה לעבר פסל החירות. עלה לי בראש אותו תור ארוך באליס איילנד ופקיד קצת חסר סבלנות, אבל מערכת שבגדול אותתה שהדלת פתוחה וכולם מוזמנים.

‏פרופ' שטרנהל: ארצות הברית היא אכן מדינה של מהגרים, חוץ מצאצאי הילידים האמריקאים שאנחנו עדיין מתעקשים לכנות בעברית "אינדיאנים". חוץ מהם כולם מהגרים, בין אם מאנגליה או מגרמניה או משוודיה או מאירלנד או מסין או מיפן או מאיטליה. אין אמריקאים שאבות אבותיהם נולדו במקום, וזאת אכן מדינה שמה שמגדיר אותה זו היותה מדינת מהגרים. אבל לצד זה, מאז ומתמיד היה בארצות הברית אנטגוניזם עמוק כלפי מהגרים, כשכל פעם הקהילה החדשה שמתדפקת על שערי הארץ הגדולה והעשירה הזו, סופגת אנטגוניזם מהקהילות הקודמות שהיגרו לשם, לפעמים אך עשורים ספורים לפניה.

‏אלעד: זו תופעה אוניברסלית. לפני שנתיים ה-European Journal of Political Economy פרסם מחקר שהראה שהמהגרים שהצליחו מבחינה כלכלית הביעו עמדות נגד הגירה, הם חששו שמהגרים יפגעו בביטחון, בתעסוקה ובחברה במדינה שהם בעצמם היגרו אליה. זו תופעה מאוד נפוצה וזה היה המצב גם עם כל גל הגירה שהגיע לארצות הברית והסתכל על הגל שבא אחריו.

‏פרופ' שטרנהל: אז הקהילה המהגרת הראשונה אחרי האנגלים היו הגרמנים, שהתחילו להגיע במאה ה-18 ושנאו אותם. דיברו עליהם בגזענות, על השפה שלהם, על המראה שלהם, על המנהגים שלהם. הם נחשבו בתור מיעוט מעצבן, בעייתי, שאף אחד לא היה צריך אותו בסביבה שלו. וכך חוזר חלילה עם כל קבוצת מהגרים שהגיעה לארצות הברית. בין אם זה האירים בשנות ה-40 של המאה ה-19, בין אם זה הרוסים, האוקראינים, היהודים כמובן, כחלק מאותה הגירה מזרח אירופאית. האיטלקים בסוף המאה ה-19, אנחנו חושבים על אוכל איטלקי-אמריקאי בתור מהות האמריקאיות, נכון? מה יותר אמריקאי מפיצה? ובכן, כשהאיטלקים הגיעו בסוף המאה ה-19, הבישול שלהם הגעיל את האמריקאים הוותיקים. הריח הזה של השמן זית המיטגן נחשב לבעיה חברתית שצריך לפתור אותה. צריך ללמד את האנשים האלה ניקיון.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: "הבו לי את בניכם היגעים והעניים, ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין. את הפליטה האומללה של חופיכם המשופעים - שלחו אותם אליי". המילים הם של המשוררת היהודייה-האמריקנית אמה לזרוס, שזעקה על הדף כששמעה על הפוגרומים ביהודיי מזרח אירופה בסוף המאה ה-19. המילים האלה גם נחקקו על פסל החירות. למרות האיבה הזו בין גל של מהגרים לזה שאחריו, ארצות הברית, לכאורה, עדיין קיבלה את כולם. קיבלה את המסכנים, את הרעבים, את החלשים. אלא שאמרתי לכאורה כי…

‏פרופ' שטרנהל: תלוי למי. כבר החוק הראשון שמסדיר הגירה בארצות הברית הצעירה ב-1790 פותח את השערים בפני "free white men" - גברים לבנים חופשיים. אז עוד, אפילו כשארצות הברית משוועת למהגרים שיחזקו אותה, שיתנו לה לגיטימציה, שיעצימו אותה, ברור למי הכוונה, מי המהגרים הרצויים. אז למשל, ב-1882, ארצות הברית מחוקקת חוק שאוסר על הגירה של סינים. פשוט עוצרים הגירה סינית כי זה מיעוט שמעורר, באמת, שנאה ממש עמוקה וקיצונית, שמלווה גם במעשי אלימות, וגם בשלילה של זכויות אזרח, וגם יחס, באמת, מכפיר ומשפיל בכל אספקט שהוא. אז ארצות הברית, תמיד יש לה את קבוצות המהגרים שהיא מעדיפה לקבל ואת קבוצות המהגרים שהיא דוחה.

‏אלעד: כן, הגבלת הגירה היא ממש לא דבר חדש בארצות הברית, וגם עיצוב מדיניות הגירה. כדי לקבל מהגרים מסוימים ולסרב למהגרים אחרים, גם זו לא המצאה של המאה ה-21.

‏פרופ' שטרנהל: ב-1924 ארצות הברית חוקקה חוק שקבע הגירה על פי מכסות, כשהמכסות נקבעו על סמך מפקד האוכלוסין של 1880, כלומר, 44 שנה קודם לכן. למה 1880, אתה שואל, ולא מפקד האוכלוסין האחרון? כי זה היה מפקד האוכלוסין לפני שהתחילו להגיע גלי ההגירה הגדולים מדרום ומזרח אירופה, שאותם הלבנים אמריקאים, ב-1924 ניסו לעצור. כל ההיסטוריה היהודית במאה ה-20 הייתה נראית אחרת לו ארצות הברית לא הייתה עוצרת כניסה של מהגרים ממזרח אירופה ב-1924.

‏אלעד: אסביר. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, האמריקנים לא רצו מהגרים ממזרח ומדרום אירופה, אז הם העבירו חוק שארצות הברית תקבל הגירה רק בשיעור של 3%, אחר כך עידכנו ל-2%, מסך בני אותו לאום שכבר חיים באמריקה. כלומר, אם היו בארצות הברית 100 מהגרים פולנים שכבר חיו שם, אז התאפשרה הגירה של שני פולנים בלבד. ומה שהם עשו שם בארצות הברית זה לא רק לקבוע מכסות, אלא גם קבעו שצריך לבדוק את האוכלוסייה נכון לשנת 1890. למה? כי אז היו יחסית מעט מהגרים מהחלקים הרחוקים יותר של אירופה. אלו שהאמריקנים לא רצו מהגרים חדשים מהם. במילים אחרות, כשהנשיא קלווין קולידג' אמר שהאמריקאים חייבים להישאר אמריקאים, הוא התכוון לזה. החוק עשה כמעט הכל כדי להבטיח שמינימום מהגרים ממקומות מסוימים בעולם יתקבלו בארצות הברית.

‏פרופ' שטרנהל: כי זה עידן שבו התפיסה שחברה צריכה להנדס את האוכלוסייה שלה, היא תפיסה שאנחנו למשל מזהים, במיוחד עם גרמניה הנאצית, אבל היא תפיסה שגם בארצות הברית משפיעה ופופולרית ומעצבת גם מדיניות, ולא רק השקפות או מנטליות. הרעיון שלמדינה יש אחריות למנוע כניסה של מהגרים שישפיעו לרעה על הרכב גוף האוכלוסיה, שיכניסו "גנים לא טובים", שיערערו את המדרג הגזעי הרצוי, זאת תפיסה שבאמריקה יש לה הרבה מאוד קונים, ומעצבת את מדיניות ההגירה בשנים הקריטיות הללו.

‏אלעד: כן, האמריקנים רצו לראות בעיקר מהגרים שהגיעו מצפון אירופה. הם רצו בעלי מקצועות, הם רצו בעלי מומחיות, הם רצו בעלי ממון. אבל שיטת המכסות, ההגבלות, עיצוב החברה האמריקנית על ידי עיצוב ההגירה אליה, כל הדבר הזה השתנה. מדיניות ההגירה השתנתה והחברה האמריקנית השתנתה. במידה רבה, התחיל התהליך שהוביל, בין היתר, למה שקורה בימים האחרונים במינסוטה.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏[הקלטה]

President Lyndon B. Johnson: [applause] “Our beautiful America was built by a nation of strangers, from a hundred different places or more. They have…”

‏אלעד: באמצע שנות ה-60 הנשיא ג'ונסון חזר לאותו אתוס אמריקני שמזמין את העייפים, הרעבים, החלשים, ומודיע להם שגם עבורם הדלת תהיה פתוחה.

‏[הקלטה]

President Lyndon B. Johnson: “Now, the days of unlimited immigration are past. But those who do come will come because of what they are, and not because of the land from which they sprung.”

‏אלעד: הוא ביטל את המכסות האזוריות, הוא ביטל את מבחני המיקום הגיאוגרפי ואחוזים מתוך האוכלוסייה האמריקנית. הנשיא ג'ונסון פתח בעצם את הדלת למהגרים ממקומות שעד אז לא הורשו להיכנס דרכה.

‏פרופ' שטרנהל: אמריקה ב-1965 היא מדינה שמנסה להתמודד עם חטאיה ופשעיה הרבים והמגוונים, ואחד האלמנטים של התקופה הזאת, לצד ביטול משטר האפרטהייד, לצד השבת זכויות ההצבעה של אזרחים שחורים, לצד הפמיניזם החדש, לצד המאבק הלהט"בי, שזה הרגע שבו הוא מתרומם, לצד כל אלו מגיעה גם הליברליזציה של חוקי ההגירה, הכרה שנאמרת, צריך לומר, באופן מאוד פומבי, שהחוקים הללו, שקובעים מכסות הגירה על פי גזע, הם לא חוקים שראויים לארצות הברית, שהם לא הולמים את מה שארצות הברית רוצה להיות, וצריכה להיות, בעולם שהיא מנהיגה אותו. ותופסים את מקומו חוקי הגירה שהמטרה שלהם היא גם הגינות, כלומר איחוד משפחות וקליטה של מהגרים שיש להם סיבה להגיע, לוטו של ויזות, כלומר, אפשרות לכל אחד לנסות, קליטה של אנשי מקצוע, אנשים שארצות הברית חפצה ביקרם ורוצה שהם יגיעו. בקיצור, מערכת שאמורה להיות הרבה יותר הוגנת ולא מבוססת על מפתח גזעי שהתאים בשנות ה-20, ובשנות ה-60 מביך ומציב את ארצות הברית בפוזיציה שהיא לא רוצה להיות בו.

‏אלעד: ביטול מדיניות המכסות, למרות שעדיין היתה הגבלה של הגירה לארצות הברית, אבל הביטול והמודל החדש הביא איתו שינוי ענק.

‏פרופ' שטרנהל: אנחנו רואים התחדשות של תנועת מהגרים, וצריך לומר, תנועת מהגרים אכן לא מאירופה, כי את אירופה המערבית אין שום סיבה לעזוב בשנות ה-60, ואילו מקומות אחרים, יש לא מעט מוטיבציות לצאת מהם. וככה אנחנו מתחילים לקבל את ההגירה שאנחנו מכירים כיום, שהיא מאמריקה הלטינית, מאסיה ומאפריקה.

‏אלעד: אם דיברתי על סרטים הוליוודיים, ובמיוחד על סרטי פשע עם אל פאצ'ינו, אז צריך לדבר כאן על "Scarface" של 1983. הסרט נפתח בכתוביות שמתארות איך בין המהגרים שקסטרו שלח מקובה לארצות הברית, כ-25,000, חמישית, היו עבריינים מורשעים שקסטרו שחרר מהכלא. כבר אז התפיסה בארצות הברית הייתה שרבבות פושעים חצו את הגבול בטענות שווא.

‏פרופ' שטרנהל: תראה, בהגירה הלטינו-אמריקאית, היא הגירה ענקית, יש בה כל מיני אלמנטים. יש בה ציבור עצום של אנשים שעובדים יותר קשה מכל קהילה אחרת, ומחזיקים חיי משפחה. אבל כן, יש בה גם אלמנטים קרימינליים. תשמע, אמריקה הלטינית היא מורכבת ממדינות שחלקן במשבר עמוק, ומדינות במשבר עמוק סובלות מבעיית פשיעה. צריך לומר, גם בקרב המהגרים היהודים היו מאפיונרים יהודים, היו אלמנטים של פשיעה שהגיעו יחד עם ההגירה היהודית, ומה שנקרא, הותירו חותם, גם הם, על התרבות האמריקאית.

‏אלעד: העניין הוא שלא הרבה זמן אחרי גל ההגירה ההוא של שנות ה-80, רשויות ההגירה עברו להתמקד בחלק אחר של העולם. פוסט 11 בספטמבר, המהגרים הפוטנציאלים מהעולם המוסלמי, הם שהטרידו את הרשויות בארצות הברית הרבה יותר. ואז, ב-2003, הוחלט להקים סוכנות שתטפל בעבירות הגירה בלתי חוקית והוקמה סוכנות ICE.

‏[מוזיקת רקע]

‏עד אסון התאומים, ענייני הגירה היו באחריות של כמה משרדי ממשלה בארצות הברית. ועדת החקירה של 11 בספטמבר מצאה שהמחבלים ניצלו חולשות בתוך המערכת. אז ICE הוקמה כדי לטפל במה שקורה בתוך המדינה. אם מהגר נמצא בארצות הברית ומהווה איום, ICE היא שאמורה לטפל בו. עכשיו, בתקופה ההיא רובנו לא שמענו על ICE, היא בטח לא היתה סוכנות שדיברו עליה כמו שמדברים היום. הפעילות שהייתה בניסיון לעצירת מהגרים בלתי חוקיים, פשוט לא הצליחה לעמוד בקצב של המהגרים שכל הזמן המשיכו לבוא. נכנסו באופן לא חוקי, או גם אם נכנסו חוקית, לא עזבו כשהיו צריכים.

‏פרופ' שטרנהל: ההגירה שמגיעה מאמריקה הלטינית בעשורים האחרונים, גם שינתה את המאזן הדמוגרפי, היא מורגשת מאוד בכל אספקט של החיים, ומטבע הדברים היא גם מעוררת אנטגוניזם. היא מעוררת את התחושה, בעיקר בקרב ציבורים לבנים שמרגישים שהמשאבים של המדינה האמריקאים הולכים ומתמעטים, שההזדמנויות שהכלכלה האמריקאית מספקת הולכות ומצטמצמות. הם מרגישים שהמהגרים הללו מתחרים בהם, מאיימים עליהם, לוקחים מהם את המעט שהם עוד יכולים לקבל מהחיים האמריקאים, ולכן צריך להפסיק את הכניסה שלהם. ואם אפשר, גם לנקות את ארצות הברית מכל מי שנכנס לא כחוק. הרעיון שאם אין לך אישור חוקי להיות כאן, אתה לא צריך להיות כאן, הוא רעיון שבקרב ציבורים אמריקאים גדולים הוא מאוד פופולרי. עכשיו, טענת הנגד היא שההגירה הלטינו-אמריקאית הזאת, היא זו שמחזיקה את אמריקה. הם אלו שעובדים, צריך לומר, מגדלים את היבולים, מנקים את הבתים, מחזיקים את תעשיית המלונאות, מחזיקים את תעשיית הבניין. אין תעשיית בניין, בוודאי לא, נגיד במדינות כמו קליפורניה, נבדה, ניו מקסיקו, בלי עובדים לטינו-אמריקאים. פשוט אין מי שיעשה את העבודה הזאת. ולכן טענת הנגד היא, על מה אתם מדברים? האנשים האלה כאן, הם עובדים, הם משלמים מיסים, הם עושים עבודה שאף אחד אחר לא מוכן לעשות, הם מטפלים בילדים שלנו, מטפלים בהורים שלנו, הם הצוותי הסיעוד בבתי החולים. אז את מי אנחנו מגרשים כאן? את האנשים שהם אלו שמריצים את הכלכלה שלנו?

‏אלעד: השיח על הגירה, ובמיוחד על הגירה לא חוקית לארצות הברית, הלך ותפס תאוצה במקביל לסנטימנט דומה גם באירופה. הברקזיט, ההתחזקות של הימין במקומות כמו צרפת, איטליה או הולנד. ובארצות הברית השיח הזה תפס כיוון חזק, ומי שניווט אותו היה המועמד לנשיאות, מי שבמידה רבה הפך את נושא ההגירה לנושא הכי חשוב בקמפיין שלו.

‏פרופ' שטרנהל: נכון, דונלד טראמפ, בחושיו הפוליטיים המחודדים, הבין שהגירה זה נושא שעליו אפשר לרכב כל הדרך אל הבית הלבן.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “US has become a dumping ground for everybody else’s problems. When Mexico sends its people, they’re not sending their best, They’re sending people that have lots of problems. They’re bringing drugs, They’re bringing crime, They’re rapists. And some, I assume, are good people. But we don’t know. Because we have no protection, and it’s got to stop.”

‏אלעד: טראמפ דיבר אז על חומה, אתם זוכרים? חומה נפלאה, יפיפיה, חומה שתיבנה בגבול מקסיקו ושהוא ישכנע את המקסיקנים לשלם עליה. הוקמו מרכזי כליאה שנויים במחלוקת. טראמפ הנהיג מדיניות תַקיפה יחסית לזו שהנהיג לפניו, אובמה. הוא בעיקר חזר והאשים כל הזמן, שהמהגרים הלא חוקיים הם פושעים, הם מאיימים על הביטחון של אמריקה. בבחירות הבאות, הבחירות של תקופת הקורונה, הגירה כבר לא היתה הנושא הכי חשוב והכי מדובר. וכשטראמפ הוחלף בביידן, הנשיא החדש דאג, למשל, לבטל החלטות שהתקבלו בבית הלבן בקשר לגירוש מהגרים בלתי חוקיים. הוא ביטל פרקטיקות שהפרידו בין בני משפחה.

‏[הקלטה]

President Joe Beiden: “We’re going to work to undo the moral and national shame of the previous administration that literally not figuratively ripped children from the arms of their families, their mothers and fathers, at the border and with no plan, none whatsoever, to reunify the children who are still in custody and their parents.”

‏פרופ' שטרנהל: ממשל ביידן היה ממשל שהאמין במדיניות מכילה גם למהגרים לא חוקיים, שהתייחס אל המהגר הלא חוקי כפליט, צריך לומר. גם אם לא באופן מוצהר, אז בודאי באופן לא מוצהר. ההנחה היתה שאדם שעוזב את הונדורס, עושה את הדרך ברגל, או באמת בכלי תחבורה… באופן הכי מתיש ומסוכן ויקר, ומגיע עד גבול מקסיקו ארצות הברית, יש לו סיבות טובות להיות כאן, וזה לא בגלל שהוא סתם מחפש משרה יותר טובה, או בגלל שהוא פושע. ואכן, בשנים הללו הגבול הוצף במהגרים, והאמריקאים לא… לא אהבו את זה.

‏אלעד: לפי מחקר של מכון "פיור" ב-2023, היו לפי ההערכות 14 מיליון מהגרים לא חוקיים בארצות הברית. וכשהמועמד טראמפ רצה להבדיל את עצמו ממי שהחליף אותו כנשיא, הוא זיהה שהגירה זו סוגיה רלוונטית במיוחד.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Given the unprecedented millions of Biden illegal aliens who are invading our country, it is only common sense that when I’m re-elected, we will begin, and we have no choice, the largest deportation operation in American history.”

‏אלעד: הדמוקרטים ניסו להציג כל הדרך את טראמפ כגזען. קמלה האריס ממש פרצה בצחוק בדיבייט מול טראמפ כשהוא טען ש…

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “in Springfield they’re eating the dogs, the people that came in, they’re eating the cats, they’re eating, they’re eating the pets of the people that live there, and this is what's happening in our country.”

‏אלעד: אבל טראמפ זיהה שהנושא מטריד רבים בארצות הברית, ועם תחילת הקדנציה השנייה שלו הוא גם החליט לפעול. ולפעול, בין היתר, אומר לתת לסוכנות ICE עוד כוח, עוד סמכויות, ובעיקר אישור ודרישה לטפל ביתר אגרסיביות ואינטנסיביות בהגירה הלא חוקית.

‏פרופ' שטרנהל: כן, נתן לה רוח גבית, נתן לה… והציב לה ציפיות, שכדי לעמוד בהן היא צריכה להיות הרבה יותר אגרסיבית. עכשיו, הוא גם… צריך לומר שהממשל הזה מגייס ל-ICE באופן מאוד מאוד אגרסיבי, ומגייס מועמדים שהמוטיבציות שלהם הן לא בהכרח שמירה על החוק באמריקה על דקדוקיו. צריך לומר את האמת, שהפרופיל של האנשים שכרגע נענים למודעות הגיוס של ICE, עולה בקנה אחד עם המטרות החדשות שמוצבות לה. אז זה גם שאלה של הרכב השוטרים, של ההנחיות שהם מקבלים, של הלחץ שמופעל עליהם, האווירה הכללית שבתוכה המשטרה הזו פועלת.

‏אלעד: ICE תחת הנשיא טראמפ פעלה בחודשים האחרונים כבר בכמה מדינות בארצות הברית, והייתה עליהם ביקורת, על זה שחלקם מסתובבים בלבוש אזרחי או עוטים מסכות. היתה ביקורת על מעצרים אגרסיביים, אבל שום דבר לא באינטנסיביות ובמתיחות כמו במיניאפוליס. וזה כנראה לא מקרי. חוץ מהמהגרים שנמצאים שם, מיניאפוליס היא גם העיר שבה נורה למוות ג'ורג' פלויד, שבעקבות הרצח שלו בידי שוטר פרצו מחאות ה-Black lives matter. מינסוטה היא המדינה של המושל טים וולטס, שהיה הסגן המיועד של קמלה האריס, היא מדינה דמוקרטית, מדינה שטראמפ האשים שהבחירות בה זויפו.

‏פרופ' שטרנהל: ומכל הסיבות האלו, במיניאפוליס הפכה להיות היעד החדש של ממשל טראמפ בבואו לעשות גלים עם מדיניות הגירה נוקשה, חסרת רחמים, שלא מבחינה בין מהגר ללא מהגר. נעצרים שם גם אזרחים אמריקאים צריך לומר, פשוט עם מבטאים. יש הרבה מאוד מקום לטעויות. אז אין ספק שבקהילה הסומלית במיניאפוליס יש גם אלמנטים פליליים, כפי שיש בכל קהילה, ונעשה שם עוקץ כפי שנעשה בלא מעט מקומות אחרים. האם זאת קהילה קרימינלית במיוחד? האם זו קהילה שמסכנת את שלום ארצות הברית? אני חושבת שהתגובה של אזרחיה הלבנים של מיניאפוליס, שיוצאים לרחובות כדי להגן על הקהילה הסומלית, על קהילות היספניות, שגם הן סופגות את נחת זרועה של ICE, זה… אומרת לנו משהו על האופן שבו הקהילות האלו נתפסות בתוך העיר שבה הן חיות.

‏אלעד: הפעילות של ICE במינסוטה, מבצע Metro Surge, הוא ללא ספק פרק חדש במדיניות האמריקנית כלפי ההגירה בכלל, והגירה בלתי חוקית בפרט. אבל אם ניקח צעד אחורה, נראה שכן, טראמפ מטפל בנושא הזה בכוח, באופן שנוי במחלוקת, אבל בשורה התחתונה, גם עבור טראמפ יש מהגרים שהוא מאוד רוצה לראות בארצות הברית, במקביל לאלו שהוא רוצה לגרש. טראמפ, למשל, יזם מסלול של "גולדן קארד" או כמו שהוא קורא לזה…

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “That’s a… essentially it’s a green card on steroids.”

‏אלעד: אז אם יש לכם כמה מיליוני דולרים פנויים, גם אתם תוכלו להגר לארצות הברית במסלול VIP מהיר שטראמפ יזם. אפילו הידיעה שטראמפ בוחן הענקת מקלט מדיני ליהודי בריטניה בגלל אנטישמיות, היא חלק מאותה מדיניות. הוא רוצה לקבל מהגרים עשירים, בעלי מקצועות, לתוך ארצות הברית. טראמפ, בגדול, הוא ממש לא אנטי הגירה. הוא פשוט, כמו כמה מקודמיו, בעד הגירה מאוד ספציפית.

‏פרופ' שטרנהל: חד משמעית. טראמפ רוצה את המהגרים "הטובים", הלבנים, העשירים, ממדינות דוברות אנגלית או מדינות אירופאיות. הוא למשל, מבחינתו, הפליטים שהמצב שלהם הוא הכי קריטי ודחוף כרגע, הם לבנים בדרום אפריקה שסובלים מגזענות רצחנית של הרוב השחור במדינה. אלה מי שמבחינתו הם המהגרים שלהם צריך לתת מעמד פליט ואותם צריך לקלוט עם שטיח אדום. אז זה בדיוק העניין. אין ארצות הברית בלי מהגרים. ארצות הברית לא יכולה להישאר בגידול דמוגרפי בלי הגירה, אוקיי? היא תלויה במהגרים לעבודה, לתשלום מיסים, להכניס כספים לקופת הביטוח הלאומי שלה. היא לא יכולה להסתדר בלי הגירה. השאלה איזה הגירה? וטראמפ כמו, צריך לומר, רבים וטובים לפניו, פשוט באופן גס יותר ובוטה יותר מכפי שעשו זאת בעבר, מנסה להנדס את גוף המהגרים שיגיע, ולהפוך אותו לכמה שיותר לבן, כמה שיותר עשיר, כמה שיותר אירופאי, סלאש אנגלוסקסי, וכמה שיותר מתאים לאופן שבו טראמפ תופס את אמריקה ותופס את עצמו. את אמריקה, את אמריקה שלו, את אמריקה של טראמפ.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לפרופסור יעל שטרנהל.

‏אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, עדי חצרוני ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה