אחד ביום - ישראל ואיראן: המלחמה שמאחורי המלחמה

לאורך ההיסטוריה ישראל ואיראן ישבו על נקודות בנתיבי סחר עתיקים, מה שהפך אותן ליריבות גיאופוליטיות. היריבות הזו חוזרת בשנים האחרונות, כשכל אחת מהן שואפת להיות תחנה חשובה בצירי סחר מתחרים - הסיני והאמריקאי. אז אפשר לומר שהיריבות הזו היא הסכסוך שמאחורי הסכסוך בין ישראל לאיראן, כשמאחוריו עומדות המעצמות הגדולות בעולם שנלחמות על שליטה פוטנציאלית בכלכלה העולמית.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום חמישי, 26 ביוני, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[קולות של רכבת נוסעת]

‏בשנת 2016 יצאה רכבת אחת למסע של 14 יום. 10,399 קילומטר, 32 מכולות מלאות לחלוטין. הרבה עיניים עקבו אחרי הנסיעה הזו, וכשהרכבת הגיעה ליעד הייתה התרגשות גדולה. משלחת של מכובדים, לבושים יפה, חיכתה לה על הרציף. מדובר בנסיעת הרכבת המסחרית הראשונה בקו חדש, קו שמתחיל בסין ומסתיים באיראן.

‏מאז אותה נסיעה היו עוד. קו הרכבת הזה הלך והתפתח, השתכלל, התייעל, וב-2023 הגיעה עוד רכבת מסין לאיראן ועליה 17 מכולות מלאות, הכל עם ציוד שנועד להמשיך ולבנות את מסילת הרכבת.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשנת 2025, הנסיעות יותר מהכפילו את עצמן. רכבת במהירות גבוהה עשתה את המסע בזמני שיא ועם ציוד בשווי מיליארדים. שוב הושלמה נסיעה היסטורית ובשתי המדינות הכריזו, 'הקו בינינו הושלם'.

‏הרכבת הזו עושה את הדרך מסין, חוצה את קזחסטן, את קירגיסטן, את אוזבקיסטן, טורקמניסטן ובסוף מגיעה לאיראן. היא מגיעה לשם הרבה יותר מהר מאשר אם המשלוח היה עובר דרך הים, פחות מחצי מהזמן. ובעיקר, בדרך הזו אין צוואר בקבוק, אין פיקוח, אין בסיסים או אניות של המערב, אין סנקציות, אין מצור. הקו פתוח, ישיר, חופשי, מסין לאיראן, ובחזון של שתי המדינות, משם עד לאירופה. הדבר הזה הוא ביג דיל, ממש. וברחבי האינטרנט אפשר למצוא סרטונים ופרשנויות, שמדברים על הקו הזה כעילה אפשרית למלחמה.

‏[הקלטה]

Speaker: “Iran has just created a new shipping lane with China, and it’s such a big deal that the west could go to war with countries to try and stop it. Today, Iran…”

‏אלעד: עכשיו, אלו לא רק יוטיוברים בלונדינים שטוענים שהמערב, שארצות הברית מאוד מודאגת מקו הרכבת הזה. דוקטור גיא לרון, הוא מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, וגם הוא מספר שבכלי תקשורת רשמיים באיראן, למשל, דברו על הקו הזה במונחים של מלחמה. אלא ששם, השתמשו בקו, כדי לטעון שהמלחמה הסתיימה כבר בניצחון.

‏ד"ר לרון: כלי תקשורת איראני הודיע, שבועיים לפני תחילת "עם כלביא", והמאמר בפירוש דיבר גם על מלחמת מסדרונות הסחר, כי הוא אומר, 'טראמפ אמנם מפעיל עלינו לחץ להתפשר בנושא הגרעין, אבל אנחנו השגנו ניצחון גדול, בזה שאנחנו חיברנו את עצמנו לסין, וזה התשובה הכי טובה ללחץ האמריקאי עלינו'.

‏אלעד: עכשיו, אגיד כבר בשלב הזה, אנחנו לא, והלא הזה בבולד, אנחנו לא טוענים, שהמלחמה האחרונה של ישראל באיראן נפתחה בגלל מסדרון הסחר החדש בינה לבין סין, והאופן שבו המסדרון הזה מתחרה במסדרון אחר, מסדרון אמריקני, שבין היתר יעבור דרך ישראל.

‏אנחנו לא אומרים את זה. בין ישראל לבין איראן יש מספיק עילות למלחמה, גם בלי ענייני סחר. אבל יש כאן יריבות מעניינת, והיא כזו שרובנו לא מכירים. יריבות שלא נפתרה בהסכם הפסקת האש מלפני כמה ימים. אם תרצו, מדובר בסכסוך שמאחורי הסכסוך, שבין ישראל לאיראן. סכסוך, שמעורבות בו ארצות הברית וסין, והוא על שליטה פוטנציאלית בכלכלה העולמית. אמרתי כבר, ביג דיל.

‏אז הפעם, בעזרת דוקטור גיא לרון, נספר לכם על הקרב האיראני-ישראלי בשאלה מי תהיה חלק מהמסדרון, שמחבר בין אסיה לבין אירופה.

‏טוב, אז האמת היא שזה לא רק סיפור על ישראל ועל איראן, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, סיפור על סין ועל ארצות הברית. ונתחיל אותו בסין. סין שגיבשה אסטרטגיה בינלאומית, כדי לפתור סוגיה אחת: איך היא מעבירה את הסחורה שלה למערב?

‏ד"ר לרון: סין היא המעצמה התעשייתית של המאה ה-21, ואז השאלה איך היא מבטיחה שהיא תמיד תוכל להעביר סחורה ללקוחות שלה באירופה, הופכת לשאלת מפתח ביחסים הבינלאומיים. זאת אומרת, כן, היא יכולה דרך הים, אבל היא רוצה שיהיו לה אפשרויות נוספות להעביר את הסחורה. אם בזה תלויה הפרנסה שלך, אתה תמיד רוצה יתרוּת. שיהיו לך כמה אופציות.

‏אלעד: הסיבה שסין חיפשה אפשרויות שונות, הסיבה שסין לא הייתה יכולה להסתמך רק על סחר דרך הים, היא הסיכון. בים צריך לעבור דרך מיצרים, שנמצאים בשליטה של מדינות אחרות. מיצרים שבהן אתה חשוף לתקיפות או ללחץ מדיני, כלכלי. אז לנשיא סין, שי ג'ינפינג, היה רעיון.

‏[הקלטה בסינית - נשיא סין נואם]

‏אלעד: בשנת 2013, שי ג'ינפינג השיק את דרך המשי החדשה, או יוזמת החגורה והדרך. הוא ביקש לחדש את הסחר היבשתי, ובעיקר השקיע בנתיב ספציפי אחד - נתיב שיחבר את סין לאירופה, דרך רוסיה.

‏ד"ר לרון: זה דרך מסחר ותיקה, קראו לו בזמנו "דרך התה", כי ככה התה היה מגיע לרוסיה ומשם לאירופה. אז סללו רכבת על הנתיב הזה, ורוסיה כדרכה, בנתה תשתית תחבורתית אמינה ויציבה, שסיפקה את הצרכים של סין, והיא תפקדה.

‏אלעד: היא תפקדה, ואפילו לא רע. הדרך הייתה בטוחה ויעילה. נקודת המוצא שלה, סין, יצרה ושלחה סחורה. ארצות היעד, הקליינטיות באירופה, רצו את הסחורה הזו, שילמו עליה המון כסף. הבעיה עם המסדרון הספציפי הזה, הייתה רוסיה, תחנה מרכזית בדרך. רוסיה, שאחרי הפלישה שלה לאוקראינה, הפכה בעצם לתחנה חסומה.

‏ד"ר לרון: מ-2022 כל מה שעובר דרך רוסיה הוא תחת סנקציות, ואירופה לא רוצה לקנות את זה. אז יש כמה נתיבים אפשריים להעביר את הסחורה. הם יכולים לעבור דרך הקווקז, הם יכולים לעבור דרך הים השחור או לים התיכון, הם יכולים לעבור דרך טורקיה, והם יכולים לעבור גם דרך איראן.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: הו, אז זה העניין. כי ברגע שהציר הרוסי נחסם, הסינים שוב היו צריכים אלטרנטיבה. והייתה להם, היה להם עוד ציר. אותה מסילת רכבת שנחנכה בשנת 2016, שחצתה חמש מדינות, זו שמתחילה בסין, ומסתיימת, לפחות באותו זמן, באיראן.

‏ד"ר לרון: בטח בשנים שבהם איראן נמצאת תחת סנקציות כלכליות קשות, איראן שמה לעצמה למטרה להימלט מהסנקציות האלה, להימלט מהבידוד הכלכלי שהמערב כופה עליה, דרך השתלבות בגוש סחר אירו-אסייתי. מה שהממשלה האיראנית רוצה, זה להתחבר תחבורתית לסין.

‏אלעד: איראן מאוד רוצה להיות, מה שנקרא, "מדינת טרנזיט". תחנה חשובה במסדרון סחר חשוב, זה סטטוס מאוד יוקרתי, מאוד נחשק, סטטוס, שיכול לשנות לגמרי את המעמד של מדינה.

‏ד"ר לרון: כן, אז קודם כל בוא נתחיל בזה שאם אתה מדינה ונתיב סחר עובר דרכך, זה מקור בטוח להכנסה, בסדר? בוא נחשוב על זה כמו רנטה משכר דירה. טוב? אז אם עובר דרכך דרך סחר ראשית, למשל בין אירופה לסין, זה בערך כמו להיות הבעלים של כל הבתים בשדרות רוטשילד. זה הכנסה קבועה מאוד גבוהה ויפה. זה אומר שאתה יכול להיות סמוך ובטוח, שכל שנה אוצר המדינה יתמלא מהכנסות של דמי מעבר, ובכמות יפה.

‏אלעד: מבחינת איראן, הישג מדהים! להפוך שוב למדינת טרנזיט מרכזית במסדרון היבשתי הגדול, זה שאמור להוביל סחורות מסין לאירופה, זה מלא כסף, מלא כוח, גם תמריץ להגן על איראן. זה אחלה דיל.

‏ד"ר לרון: זאת אומרת, לאיראן יש אינטרס שהמלחמה באוקראינה רק תסלים ותחריף, [צוחק קלות] כדי שערוץ המסחר שעובר דרך רוסיה ימשיך להיות חסום. ואם הוא חסום, אז איראן במשחק. ולכן איראן ממש יוצאת מכליה ויוצאת מגדרה, גם למכור מזל"טים ואפילו להעביר את הטכנולוגיה של הייצור שלהם. שהיית חושב, ש… כן? שהם לא ירצו לוותר עליה, אז איראן מעבירה את הטכנולוגיה הזאת לידיים רוסיות, רק כדי להבטיח, שהמלחמה באוקראינה תימשך.

‏אלעד: ובאמת המסדרון הסיני איראני הזה היה ציר כל כך מבטיח עבור הסינים, דרך כל כך אפקטיבית מבחינתם, להגדיל את השליטה שלהם בכלכלה העולמית, שהמסדרון הזה מאוד הדאיג את יריבת הסחר הגדולה של סין, זו שבשנת 2023, חודש לפני המתקפה של חמאס על ישראל, הכריזה על מסדרון אירופי-אסיאתי משלה.

‏[הקלטה]

Joe Beiden: “Today I’m proud to announce that we’ve finalized a historic agreement for a new India, Middle east, Europe economic corridor. As… as a key part of this corridor we’re gonna invest in ships and rail that extends from India all the way to Europe, connected by the UAE, Saudi Arabia, Jordan and Israel…”

‏ד"ר לרון: הרגע שבו ביידן, בספטמבר 23', עושה מסיבת עיתונאים בניו-דלהי, יחד עם ראש ממשלת הודו ונציבת האיחוד האירופי, ומכריז על הקמת ציר סחר, שיחבר את הודו דרך חצי האי ערב ונמל חיפה, לנמל פיראוס ביוון. זה קריאת תיגר על סין, ומהלך אסטרטגי במלחמה הקרה עם סין, מכיוון שהיוזמה של ביידן פותחת פתח לאינטגרציה יותר גדולה של הכלכלה ההודית, עם הכלכלה האירופאית.

‏אלעד: בזמן שהסינים עבדו על הציר שלהם, למערב, האמריקנים יזמו ציר עוקף. לארצות הברית עצמה אין אינטרס ישיר בציר כזה, שבסוף מחבר בין אסיה לאירופה, זה לא באמת קשור אליהם. האינטרס האמריקני כאן, הוא לפגוע בסינים. אבל בכל זאת, מי כן נמצאת באסיה? מי הפכה לכלכלה גדולה וחשובה, לשחקנית סחר גלובלית מהשורה הראשונה? את מי שווה מאוד לנסות ולרתום לצד שלך, למסדרון הזה שלך? הודו.

‏המסדרון האמריקני נועד בראש ובראשונה, לחבר למערב את הודו. הודו היא מדינה שגם הסינים מאוד מעוניינים שתצטרף לצד שלהם, ושתוביל את הסחורות ההודיות במסדרון שלהם.

‏ד"ר לרון: זה Game Changer. בלי הגזמה, אוקיי? וזה… וזה גם משתלב עם מגמות מסוימות בכלכלה ההודית. מה שביידן אומר להודים, 'לכם יש תוכנית להפוך למרכז ייצור עולמי', התוכנית הזאת נקראת "Made in India", ונרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, מאוד מזוהה איתה. 'אנחנו נספק לכם את אפיק המעבר להתחבר לשווקים האירופאים, אנחנו ניצור לכם תמריץ ברור, להמשיך להיות מחוברים אלינו המערב, ולא להצטרף לגוש הזה שסין מנסה לגבש ולהוביל'.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: וככה האמריקנים התחילו לתכנן מסדרון מקביל, מתחרה. מסדרון שעוקף, בין היתר, את איראן. מסדרון שמחבר את אסיה ואירופה דרך גם ישראל. וגם ישראל היא מדינה שמאוד רוצה להיות מדינה טרנסית, בתוך מסדרון סחר, שיחבר את מדינות המזרח התיכון בברית אינטרסים כלכליים. מסדרון של שלום.

‏ד"ר לרון: הציר האמריקאי הזה מתחיל בבומביי, מומבאי, כן, של היום, עובר דרך נמל ג'בל עלי, באיחוד האמירויות, משם בכבישים ורכבות דרך סעודיה, ירדן, והנתיב הזה מסתיים בנמל חיפה. אוקיי? וזה ציר רוחב מתחרה לציר הרוחב, שאיראן רוצה שיעבור דרכה.

‏הוא נולד כתוצאה מהצורך של ערב הסעודית וישראל, להפוך לטריטוריות מעבר לסחורות סיניות והודיות. זאת אומרת, גם ישראל רוצה בזה וגם ערב הסעודית רוצה בזה. הם רוצות בזה לפני שביידן בכלל מדבר בספטמבר 23'. השאיפה הזאת מוטמעת בתוכנית "נתיבים לשלום", שישראל כ"ץ הוא האבא שלה, בתור שר התחבורה הכי מכהן לתקופה ארוכה.

‏[הקלטה של פרסומת מלווה במוזיקת רקע]

‏שדרן: [בקול דרמטי] ""מסילות לשלום אזורי", היוזמה לגשר יבשתי ו-hub תחבורתי אזורי. "מסילות לשלום אזורי", הנה יוזמה פורצת דרך, לחיבור רכבתי של הים התיכון למפרץ הפרסי…"

‏ד"ר לרון: ואגב, ישראל כ"ץ, לכל תפקיד מיניסטריאלי שהוא הולך, הוא לוקח איתו את המפה של "נתיבים לשלום", כן? אם המאזינים רוצים, הם יכולים להסתכל על תמונות שלו נכנס לתפקיד במשרד חדש, תמיד יש מאחור את המפה של "נתיבים לשלום". אוקיי? אז זה… זה השאיפה הישראלית, וגם השאיפה הזאת להוות ציר, כן, למסחר בינלאומי מוטמעת בתוכנית הסעודית של "Vision 2030", אוקיי? עם תוכנית מסודרת להשקעות בנמלים ורשת תחבורה, שתוכל להפוך את סעודיה לציר מרכזי. גם לאיחוד האמירויות זה מאוד חשוב, בגלל זה היא משקיעה בנמל שלה, שהוא אחד מהגדולים בעולם.

‏אז כל השאיפה הזאת קיימת לפני שביידן מדבר. אבל, כמובן, אם ארצות הברית והאיחוד האירופאי מצטרפות לתמוך בתוכניות האמירתיות-סעודיות-ישראליות. זה ממש קפיצת מדרגה בשאיפות האלה, מתוכניות ושאיפות, זה הופך לפרויקט קונקרטי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: במשחק הגלובלי הזה, במלחמת הסחר והשליטה על הכלכלה העולמית בין שתי המעצמות הגדולות, ישראל ואיראן שוב מצאו את עצמן ראש בראש, כל מדינה והמסדרון שהיא חלק ממנו, כאילו באמת חסרות לנו סיבות לריב.

‏אבל קודם, חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: אז באיראן, במשך השנים האחרונות, היו בסוג של אופוריה מהציר שהלך והשתכלל בינם לבין הסינים. הם חתמו על עסקאות עם סין בשווי מאות מיליארדים. סין הפכה לתומכת של איראן, כי היא הפכה להיות מי שמושקעת חזק באיראן.

‏והנה, פתאום הגיעה ארצות הברית, הכריזה על מסלול עוקף, מנסה לפתות את הודו להצטרף, מצרפת אליה את האיחוד האירופי לתוך החזון הזה, ויותר מזה, מתחילה פתאום לדבר ברצינות על החלק החסר בפאזל, על נורמליזציה בין ישראל וסעודיה. הליך שלמעשה יסלול את הציר ויחזיר את אותה יריבות היסטורית בין שני מסדרונות.

‏ד"ר לרון: אז איראן חייבת להתייחס לזה בתור איום אמיתי. ו… אני לא בטוח, אם אנחנו כבר דנים בזה, שהנקודה העדיפה על איראן הייתה דווקא חודש לאחר מכן, באוקטובר 23'. אבל מהרגע שההזדמנות הזאת נוצרת, בגלל ההתקפה של החמאס, שאנחנו יודעים שלא הייתה מתואמת עם טהרן מבחינת העיתוי, אוקיי? למרות שהחמאס שיתפו את איראן בתוכניות, את העיתוי טהרן לא קבעה. אבל מהרגע שההזדמנות הזאת נוצרת באוקטובר 23', לאיראן יושב בראש, שישראל היא יריבה שלה. אז כן, תמיד היה סכסוך בין ישראל לאיראן, אבל למה הוא התלקח לרמה כזאת של לוחמה ישירה מאז שלהי 2023, אוקיי?

‏והמאבק על המסדרונות סחר, מספק תשובה ל-למה יש הסלמה במאבק הזה.

‏אלעד: אני אמרתי, אנחנו לא טוענים ש"עם כלביא", המלחמה של ישראל באיראן, ואנחנו גם לא טוענים שהשימוש של איראן בפרוקסיז נגד ישראל, הכל תולדה של מלחמת הסחר העולמית, לא. אבל חייבים להבין את מלחמת הסחר הזו, כדי בכל זאת לקבל את כל ההקשר המלא. כי איראן, יריבה ישירה של מסדרון הסחר הישראלי, היא תצא מורווחת במקרה שבו ישראל תהפוך למדינה, שממש לא בטוח להעביר דרכה סחורות.

‏ד"ר לרון: נכון, וזה התוכנית בעצם של איראן מאז סוף 2023. חגורת האש הופעלה, אוקיי? לאו דווקא בעיתוי המיטבי מבחינתה של איראן. אבל היא הופעלה, על ידי ההתקפה של חמאס, ואיראן נכנסת לפעולה, ואנחנו יודעים שהיא מקימה חדר מבצעים שמתאם בין המיליציות השונות שהיא תומכת בהם, בתימן, ובעיראק, בסוריה ובלבנון, והיא פועלת למרר את החיים של ישראל, ולא כל כך לחסל אותה במהלך אחד, כמו להכניס אותה למלחמת התשה בלתי נגמרת, שתבהיר לכל מי שרק חשב על זה, ששום ציר של מסחר לא יכול לעבור דרך תא השטח הזה. כי זה רקטות של חיזבאללה, ורקטות של חמאס, וטילים של החות'ים, וכטב"מים של המיליציות מעיראק ושל המיליציות מסוריה.

‏ומאחורי הקלעים יושבת לה איראן, מתזמרת את כל הקונצרט האלים הזה, וחושבת שזה לא יתגלגל בחזרה לפתחה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: גם אם זו לא הייתה המטרה העיקרית, די ברור שהמטרה של חמאס והמוטיבציה של חיזבאללה ואיראן, הייתה לסכל את הנורמליזציה המתגבשת בין ישראל לבין סעודיה. הסינים אולי לא התערבו אקטיבית באירוע הזה, אבל הסינים משחקים על לוח שחמט, שהוא גדול יותר. הם לא סתם השקיעו גם בתשתיות בישראל, בנמל בחיפה, הסינים משאירים אופציות פתוחות על השולחן.

‏לאיראנים, מהצד השני, אין אופציות. אם הם לא יהיו חלק מהמסדרון הסיני לאירופה, השאיפה של איראן להפוך למדינת טרנזיט מצליחה, פשוט לא תהיה רלוונטית.

‏ד"ר לרון: פה כבר אין ספק, שאם באוקטובר 23' זה היה נראה שהמבצע של ה… שהתקיפה של החמאס הסירה לחלוטין את הרעיון של הציר ההודי-סעודי-ישראלי בחסות אמריקאית, כאילו החמאס הוריד את זה מעל הפרק, אני חושב שעכשיו השאלה הזאת תיפתח מחדש לגמרי, כולל נורמליזציה, וכמובן, איזשהו הסדר של הנושא הפלסטיני. וזעזועים גיאופוליטיים, כמו שקרו במסגרת מלחמת איראן-ישראל, גורמות לכל הצדדים לחשב מחדש את מהלכיהם.

‏אז איזה מהתסריטים האפשריים יתממש? זה אנחנו נדע בחודשים הקרובים.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אחרי השבועיים האחרונים, יש את מי שמעריך היום שהפרויקט האמריקני-סעודי-ישראלי הרוויח בגדול. לכל הפחות, הרצון של איראן לחסום את הציר, לא התממש. אולי אפילו יותר מזה, אולי אפילו הציר הזה הפך לבטוח ואטרקטיבי יותר, בזמן שהציר האיראני נראה פתאום בלתי יציב, ולא כל כך רלוונטי. וכשמסתכלים על מלחמת הסחר העולמית הזו, על האינטרסים של המעצמות הגדולות, מבינים משהו על איך מתנהל העולם. כי כן, יש יריבות אידיאולוגית, יש איום גרעיני, יש טילים בליסטיים, אבל במלחמת הסחר, ישראל ואיראן הן בכלל לא החדרים המרכזיים, אלא רק חלק מהמסדרון.

‏ד"ר לרון: אנחנו בשלב שבו האליטות בשני הצדדים חושבות שזה משחק סכום אפס על הכלכלה הבינלאומית. או שארצות הברית תצליח לעצור את העלייה של סין, ולמנוע ממנה להגיע לדומיננטיות תעשייתית וטכנולוגית, שאין ממנה דרך חזרה. זה החשש האמריקאי, ואני חושב שזה מאוד ברור, גם למשל, לא רק בעליית המכסים שטראמפ הנהיג עכשיו, אלא גם בהחלטה לא לייצא שבבים יותר לסין, ולחסום אותו מגישה לטכנולוגיה אמריקאית מתקדמת.

‏וגם בסין זה ברור, עכשיו, ש… זה המשחק האמריקאי. ארצות הברית רוצה לקצוץ את כנפי סין לפני שהיא מגיעה לנקודת האל חזור, מבחינת ההתפתחות הצבאית והכלכלית שלה. אז מכיוון שזה משחק סכום אפס, אני חושב שהמאבק ביניהן באירו-אסיה, וספציפית על נתיבי הסחר, רק ילך ויתחדד. ואתה רואה כמה כל אחת מהן משקיעה בפרויקט הזה. הולכת מאוד, מאוד רחוק.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דוקטור גיא לרון, תודה.

‏ד"ר לרון: תודה רבה אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דניאל שחר, הילה פז ועדי חצרוני, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה