אחד ביום - משחקי הכס בבני ברק
- אורית רונן
- 6 days ago
- 11 min read
בדומה לעלילות של סדרות מתח פופולאריות שמתעסקות במאבקי כוח, כסף וכבוד, גם כאן בישראל קיים מוסד ותיק שיכול היה לשמש בסיס לתסריט כזה בדיוק. ישיבת פוניבז' בבני ברק, מוסד יוקרתי שמגלגל מיליונים, ניצבת כבר שלושה עשורים בלב סכסוך משפחתי מר ומתמשך על הירושה. המריבה יצרה שני מחנות, שכל אחד מהם ראה בצד האחר אויב של ממש. בשבוע שעבר הקרב הזה הוכרע באופן חד משמעי - והסוף לא אכזב. הפעם, כתבנו אלי הירשמן לוקח אותנו אל הקרב שקרע קהילה שלמה: הסכסוך המשפחתי בישיבת פוניבז', שעיצב את דמותה של הקהילה החרדית-ליטאית לדורות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/11/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום חמישי, 27 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
חורף עכשיו. קר יותר בחוץ, היום נגמר יותר מוקדם, אז כשירות לציבור ממני אליכם, קבלו המלצת צפייה.
[מוזיקת רקע עליזה וקצבית]
סדרה שבמרכזה נמצא מוסד. זה לא בדיוק עסק, זה ממש מוסד. מוסד תרבותי, חינוכי, חברתי, גם מוסד עסקי, כן, כזה שמגלגל מיליונים, אולי עשרות, אולי אפילו מאות מיליונים. סביב המוסד הזה התנהל מאבק בין מי שטען שהוא הבוס כי הוא ירש את הכיסא, כי סבא שלו בנה את המוסד. מולו ניצב מישהו, גיסו, שטען שהוא הבוס, כי הוא הרוויח את הכיסא בעבודה קשה ומוצלחת. הוא טען שהתפקיד הובטח לו.
השניים הסתכסכו על הירושה במשך שלושה עשורים, וכל אחד מהם צבר מחנה של תומכים. מחנה שראה במי שנמצא במחנה הנגדי כאויב מר. זה קרב שקרע לא רק משפחה אחת, על קרבות כאלה כבר שמענו. זה קרב שקרע קהילה שלמה, קהילה ענקית. עכשיו אני לא רוצה לעשות ספוילר, אבל בשבוע שעבר הקרב הזה הוכרע באופן חד משמעי. והסוף לא איכזב את המעריצים. פרק סיום עם טוויסט.
תודו, זה נשמע לא רע, נכון? דרמה סוחפת. אבל צר לי לאכזב אתכם. אל תרוצו לחפש בינג' של "היורשים" בערוץ 12, בנטפליקס או בכל מקום אחר. זו לפחות עדיין, לא סדרה. זה סיפור אמיתי.
אז הפעם כתבנו אלי הירשמן יספר על הסכסוך המשפחתי בישיבת פונוביץ', סכסוך שעיצב את הקהילה החרדית ליטאית למשך דורות קדימה.
[מוזיקה מסתיימת]
שלום אלי.
אלי: שלום אלעד.
אלעד: תראה, גם מי שלא מכיר ממש טוב את החברה החרדית, החרדית ליטאית, כנראה ששמע מתישהו על ישיבת פונוביץ' בבני ברק, הישיבה, אחת מהגדולות והחשובות ביותר. הסכסוך הזה שהתחולל בתוך הישיבה במשך 30 שנה, עד כמה הוא היה אה… גדול? עד כמה הוא השפיע על החברה החרדית בישראל בכלל?
אלי: מאוד השפיע, מאוד עיצב. הסכסוך הזה, שהוא לכאורה סכסוך בין שני גיסים, סכסוך ירושה, סכסוך משפחתי, הפך עם השנים למשהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר רחב, הפך למשהו זהותי מאוד. הרבה מאוד חרדים ליטאים מגדירים את עצמם לפי הדבר הזה, לפי הסכסוך הזה. וגם ב… מוקדי קבלת החלטות, אנשים שנמצאים שם הושפעו מאוד מהסכסוך הזה.
אלעד: תשרטט לי את הרקע, שרטט לי את הדבר הזה שעליו נלחמו. מה הסיפור של ישיבת פונוביץ'?
אלי: ישיבת פונוביץ' היא אחת מישיבות הדגל בציבור החרדי, ובתוך הציבור הליטאי ישיבת פונוביץ' הייתה הרבה שנים הישיבה. [מוזיקת רקע חסידית - כליזמרים] מי שהקים את ישיבת פונוביץ' היה הרב יוסף שלמה כהנמן, שמכונה בחרדית ה"פונוביצ'ר רוב". הוא היה עוד ראש ישיבת פונוביץ' בליטא, והוא שרד את השואה, הוא עלה פה ארצה, הוא הקים את הישיבה. הוא הביא לישיבה את התלמידים הכי טובים שהיו בשעתו. אז זה היה ציבור מאוד קטן, הוא ממש הביא את הבחורים הטובים מצד אחד, מצד שני היו לו יכולות מאוד גבוהות בגיוס כספים. הוא היה דמות מאוד כריזמטית ופונוביץ' התנהלה ככה במשך שנים כישיבת הדגל.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אתה צריך להבין, זה מעבר למוסד חינוכי, כי ברגע שכל האליטה החרדית, או הרבה מהאליטה החרדית, שלחו את ילדיהם לישיבה הזאת, ואחרי זה, חלקם הפכו לרבנים וראשי ישיבות בעצמם בהרבה מאוד ישיבות, חלקם הפכו לאנשי עסקים מצליחים, לחברי כנסת, לנציגים, כל השדרה של ההנהגה החרדית בעצם - יוצאי פונוביץ'. זה הלב הפועם של עולם הישיבות הרבה מאוד שנים, והכי חשוב, בכל שעה שתיכנס לפונוביץ', עד היום, אתה תמצא בבית מדרש בחורים יושבים ולומדים גמרא, בבוקר, בלילה, שבת, חול, לא משנה, ובשביל זה באים לשם.
אלעד: תחת הרב כהנמן, המייסד של ישיבת פונוביץ', הישיבה, אפשר לומר שהתנהלה "בלי חריקות", נקרא לזה. הוא היה הסמכות העליונה, הוא מינה שלושה רבנים שיהיו ראשי ישיבה ואחראים על החינוך התורני. הרב שך כנראה הוא הבולט יותר מבין השלושה. ובכל זאת, מתי, אלי, היית אומר שהתחיל שינוי ביחסי הכוחות בתוך הישיבה?
אלי: אחרי פטירתו של ה"פונוביצ'ר רוב", הרב יוסף שלמה כהנמן, הכוח של ראשי ישיבות מתחזק, וכמובן הרב שך הוא הדמות הבולטת, לפחות מבחינה ציבורית, הופך למנהיג של הציבור הליטאי. והרב אברהם כהנמן, בנו של ה"פונוביצ'ר רוב", של הרב מפונוביץ', לא מתערב בשום דבר, זה לא… אין לו יומרות בעניין הזה. הוא היה יותר איש עסקים, יותר איש ניהול. הוא אמנם מסר פה ושם שיעורים, אבל זה לא היה עניין מבחינתו.
אלעד: כן, אני זוכר שאנחנו דיברנו לפחות על חלק מהדמויות האלה בפרקים שעשינו בעבר, וזה באמת מלמד אותנו על הכוח האדיר של ישיבת פונוביץ', כי הרב שך הוא היה דמות חינוכית ותורנית מאוד חשובה בישיבה. עד כדי כך שהוא נתפס כמנהיג בקהילה החרדית-ליטאית כולה. הוא ייסד את מפלגת "דגל התורה", הוא היה מקור סמכות והשפעה אדירה. וזה הסתדר, כי הרב אברהם כהנמן, הבן של מייסד הישיבה, אמרת, פחות התערב, נתפס אולי כגורם פחות בעל סמכות. אלא שאז, ונקפוץ מעט קדימה, אז הגיע, הדור השלישי. לרב אברהם כהנמן היו שני ילדים, [מוזיקת רקע כליזמרים מתחילה] היה לו בן, הרב אליעזר כהנמן, ובת, ציפורה. ציפורה נישאה לרב שמואל מרקוביץ'.
אלי: הרב מרקוביץ', הוא לא בא מאיזה משפחה מיוחסת עשירה, אבל הוא היה תלמיד חכם, הוא היה תלמיד טוב. בגלל זה הרב אברהם כהנמן לקח אותו לבתו ציפורה, והוא טען שהובטח לו שהוא יהיה ראש ישיבת פונוביץ' עם הזמן.
עכשיו, מה שקרה, גם הרב שך בשנים האחרונות שלו כבר לא כל כך תיפקד. גם הרב אברהם כהנמן, גם הוא היה באותו מצב. והרב שמואל מרקוביץ' הצעיר מונה אז לתפקיד ר"מ בישיבה. ר"מ בישיבה זה דרגה אחת פחות מראש ישיבה. והוא הפך לדמות דומיננטית יותר ויותר, והוא גם, מצד שני, התחיל להתערב גם בענייני ניהול. זאת אומרת מבחינתו הוא בא בגישה: "זה שלי". [מוזיקה מסתיימת] וגיסו, אליעזר כהנמן, בנו של הרב אברהם כהנמן, בא ואמר "רגע, אני הבן, אני היורש, הישיבה היא שלי". למרות שהרבה שנים הוא לא התעסק בענייני הישיבה והיה עסוק בעסקים שלו, הוא בא לישיבה ופה התחיל הסכסוך.
אלעד: אז רגע, אלי, אני רוצה שנעשה פה סדר, כי בכל זאת יש כל מיני דמויות ושמות שאנחנו אולי קצת פחות מכירים. החתן, הרב שמואל מרקוביץ', הוא התלמיד החכם, הוא זה שהיה מעורב בענייני הישיבה, בניהול שלה, הוא זה שטען שעבד קשה והרוויח את הכיסא, הכיסא שהובטח לו לטענתו. מולו הנכד של מייסד הישיבה, הבן של ראש הישיבה הקודם, הרב אליעזר כהנמן, הוא טען שהוא זה שצריך להיות ראש הישיבה, כי זו הירושה שלו. הוא הבא בתור בשושלת, הוא זה שהישיבה ממש זורמת לו בדם. וכל הריב הזה ביניהם, מה? הוא התחיל כשהרב אברהם כהנמן נפטר? כלומר, אז כל אחד מהשניים טען: "אני היורש הראוי, אני ממשיך הדרך, אני ראש הישיבה האמיתי"?
אלי: ממש ככה, זה כבר… זה עוד היה עוד בחייו, כשהוא לא תיפקד, ממש טוענים יותר ויותר ו… הטענות, זה עולה בדציבלים והולכים להתדיין. הולכים… לדין תורה, לבתי משפט, הרבה מאוד מעורבים בעניין הזה. הסכסוך הלך והסלים וצריך להבין שבאותה נקודה זה כבר לא היה רק סכסוך בתוך פונוביץ'. באותה נקודה כל המנהיגים החרדים, גדולי הדור, הרב אלישיב, בשעתו, ועוד, כל אחד מתחיל להתערב בתוך מה שקורה בפונוביץ'. כשיש סכסוך בין שני גיסים שהם במקרה רבים על הישיבה הכי עוצמתית בעולם החרדי, וכל תלמידי הישיבה נסחפים כל אחד לצד אחר, הוא מזדהה יותר עם הצד של הרב כהנמן, הוא מזדהה יותר עם הצד של הרב מרקוביץ', זה הופך מהר מאוד לסכסוך ציבורי. תוסיף לזה את ההתערבות של גדולי הרבנים החרדים הליטאים לאורך הזמן במה שקורה בפונוביץ' ובמה שצריך לקרות, ואתה מקבל סכסוך משפחתי במשפחת המלוכה, שהפך לסכסוך כלל-חרדי-ליטאי או כלל ליטאי. כל אחד נמצא במקום אחר, בצד אחר, ואלעד, ההזדהות היא עמוקה מאוד. כל אחד מאוד מגובש לאיזה צד הוא שייך בסיפור הזה.
אלעד: תגיד, היה ניסיון, במהלך השנים האלה, להגיע לפשרה, לסיים את הסכסוך, אולי?
אלי: היו ניסיונות משפטיים להגיע להסדרות. הניסיון הכי מפורסם זה היה הרכב שבראשו עמד הדיין צימבליסט. הוא חשב, בשעתו, שהוא הולך לעשות איזשהו הסדר ושהוא מחזיר את השד לבקבוק. הרב כהנמן, הנכד, יהיה נשיא, הרב מרקוביץ' יהיה אחד מראשי הישיבה והכל יהיה בסדר. אבל מהר מאוד ההסדר הזה קרס והלך והסלים והחמיר, עד שהגיע הרב אדלשטיין, שהוא היה אחד מראשי הישיבה וגם היה מר"ן, ואמר אנחנו לא יכולים לחיות איתם ביחד [מוזיקת רקע מתחילה] ופעל אקטיבית לפצל את הישיבה לשניים. ומשם זה הלך והסלים. כשנכון לעכשיו, המצב כרגע, ששתי הישיבות מתקיימות ביחד, באותו מתחם, באותה גבעה מפורסמת. כל אחד נמצא בפינה שלו ובבניינים שלו.
אתה תיכנס בעיניים, אתה לא רואה הבדל, גם אני לא יודע לזהות הבדל, גם הם לא יודעים, רק הם פשוט יודעים, הוא מכיר את הפנים. אין שום הבדל ביניהם. הם לומדים מסכתות אחרות ולימודים אחרים, כי כל אחד עם השיעורים שלו, והם חושבים שהצדק נמצא אצלם, ורק אצלם.
אלעד: זאת נשמעת לי ממש כמו אה, אתה יודע מה, כמו איזו חבית נפץ מטאפורית. כי שני מחנות מתחרים, יריבים שלומדים באותו מוסד ביחד, נמצאים ביחד כל הזמן, ובינתיים הסכסוך ביניהם רק הולך ומעמיק. [מוזיקת רקע מסתיימת]
אלי: תראה כמה הסכסוך הזה עמוק. הם לא סתם אומרים "אלה מרקוביץ'", "אלה כהנמן", לא. הצד של אה… תלמידי הרב כהנמן נותנים את השם לצד השני, לתלמידי הרב מרקוביץ': "מחבלים" [במלעיל]. ככה קוראים להם. וזה, אתה יודע, אני ואתה מדברים, זה נשמע וואו, איזה שם, שם גנאי. אבל זה כבר כל כך נפוץ ומושרש. אתה מדבר עם אנשים, הוא אומר, "כן, אני מחבל". [במלעיל] ותלמידי הרב מרקוביץ' קוראים לתלמידי הרב כהנמן "שונאים" [במלעיל]. שונא, "שונאים", ככה אומרים במבטא הליטאי החרדי.
הכל בא מיד עם האידיאולוגיה, והסכסוך כל כך חריף, שכשאני אומר לך שיש שתי ישיבות באותו מקום ובאותו בית מדרש, ורבים שם, הם לא מדברים ביניהם. התלמידים ביניהם, אני יודע שיש תלמידים שהיו חברים טובים במקרה, שהכירו לפני, הם לא דיברו ביניהם ב"גבעה". זה משהו שלא יכול להתקיים. במקום רחוק אפשר, לא שם. ומכיוון שהם נשארו כולם שם, והבית מדרש עצמו נחצה לשניים, הוא תפס את החלק הזה, הוא תפס את החלק הזה, אז זה היה הרבה פעמים אלימות.
[הקלטה - מהומה וצעקות לא ברורות של מספר אנשים במקביל]
אלי: על הספסל הזה, על המקום הזה, ההוא הגיע לפני, ההוא הגיע אחרי. זה הפנימייה שלי. מה שבעיקר היה שמה אלימות, היה שם כמה דברים מאופיינים, בעיקר זריקת הלֶבֶּנים, כנראה בפוניבז' יש הרבה לֶבֶּנים. זה היה מאוד נפוץ. זריקת סטנדרים, העיפו סטנדרים בישיבה, כי בישיבה לומדים על סטנדרים.
[הקלטה - מהומה וצעקות לא ברורות של מספר אנשים במקביל]
אלי: ופה ושם גם מראות לא נעימים של משיכת זקן. אני רוצה להסביר לך משהו. כשאנחנו מדברים על הישיבה החרדית הכי טובה, שמה לומדים, שמה כולו רוחניות, כולו תורה, כולו קדושה, זה הדבר היחיד, היחיד שיש, אין לנו שום דבר אחר. ודווקא שם יש אלימות, לא מצד גורמים חיצוניים, מצד התלמידים, מצד העילויים, מצד אלה שהולכים לשם. [מוזיקת רקע מתחילה] זה משהו שהוא לא מתקבל על הדעת.
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: אלי, בדור השלישי שאחרי מייסד ישיבת העלית, ישיבת פונוביץ', התחיל סכסוך ירושה בין הנכד שלו, הרב אליעזר כהנמן, לבין הבעל של הנכדה שלו, הרב שמואל מרקוביץ'.
אלי: תראה, סכסוכים בעולם החרדי, בישיבות ובחסידויות, זה לא חדש. יש סכסוכים אלימים מאוד, אבל עדיין משהו באורך הזמן שהסכסוך הזה התקיים ובמקום הגבוה והחזק, והאלימות שהייתה חלק מהסכסוך, הפך את זה למשהו מאוד מאוד מאוד מאוד חריג.
אלעד: אז זהו, אתה מדבר על השוני בין הסכסוך הזה לאחרים, אני חושב שהסיבה היא על מה רבים. על ישיבת פונוביץ', אמרנו. היא האליטה, היא לא רק מכשירה את דור המנהיגים, היא בעצמה כל כך חשובה, שמי שעומד בראשה הופך בעצמו לסוג של מנהיג, בציבור החרדי-ליטאי. ועצם זה שפתאום נוצרו שני מחנות, "השונאים" של כהנמן ו"המחבלים" של מרקוביץ'. עצם זה שרבנים, רבנים בכירים, התחילו לבחור באיזה מחנה הם תומכים, לאיזה מחנה הם משתייכים, זה הפך את מה שהוא במהות סכסוך משפחתי, לסכסוך של חברה שלמה, של קהילה שלמה.
אלי: זהו, הסכסוך הזה מקבל גם גוון אידיאולוגי. הרב מרקוביץ', והתלמידים שלו הם יותר שמרניים. הם בעצם ממשיכים של הרב שך במובן הזה. יותר בדלנים, יותר שמרנים. והצד השני, נקרא לו, הם קצת יותר ממלכתיים.
תשמע, ההבדל הוא בניואנסים, אבל יש את ההבדל. איפה אנחנו רואים את ההבדלים? מה שאתה רואה היום, "הפלג הירושלמי", מה שנקרא, זה בסופו של דבר תוצאה והמשך של הדבר הזה של "המחבלים", לעומת הממסד החרדי. [מוזיקת רקע מתחילה] יש גם הרבה "מחבלים" שהם לא בפלג הירושלמי. אבל אתה רואה גם את הסכסוך שבא לידי ביטוי גם בקרב ההנהגה הליטאית.
[הקלטה - הפגנה] שוטר: [כורז] "קדימה, קדימה, פרשים קדימה!" [המון מפגינים צועק]
אלי: אולי הסממן הכי מובהק בפער האידיאולוגי בין הצדדים, זה באמת נושא הגיוס, ש… אתה יודע, הפלג הירושלמי עומד היום לכשעצמו, והפוליטיקה החרדית מתנהלת לעצמה. אבל שורשי הסכסוך באים משם. ואתה רואה שהסכסוך האידיאולוגי שהיה קיים בישיבת פונוביץ', עם הזמן יצא החוצה ואתה רואה את זה עד להתנהלות ברחוב החרדי. [מוזיקת רקע מסתיימת] אלה מוחים על… בכבישים, ואלה מנסים לסגור דיל פוליטי עם ביסמוט. זה הפך למשהו שהוא הרבה הרבה יותר גדול. אני חושב שההגדרה המדויקת של מה שאנחנו רואים היום בפוליטיקה החרדית, זה אבולוציה של הסכסוך הזה. [מוזיקת רקע מתחילה]
אלעד: ככל שעברו השנים, המצב החריף, ובתוך ישיבת פונוביץ' כבר ממש פעלו שתי ישיבות נפרדות, מתחרות, יריבות, שכל אחד מהראשים שלהן טען שהוא ראש ישיבת פונוביץ' האמיתי. בשנת 2021 הצדדים הסכימו לקבל אה… בוררות. השופט בדימוס דוד חשין הוא מונה על ידי בית המשפט להיות בורר. וארבע שנים אחרי שהבוררות הזו התחילה, בשבוע שעבר התקבלה החלטה, בשבוע שעבר הגיע הפסק, והגיעה הכרעה מאוד ברורה. [מוזיקת רקע מסתיימת]
אלי: הפסק הוא גורף, הוא חד משמעית. הפסק הוא מעל 160 עמודים, הוא מגלגל את כל ההיסטוריה של פונוביץ' ולמה, ואיך. אבל השורה התחתונה היא חד משמעית. אין מקום לפרשנות. [פאוזה] פונוביץ' זה של הרב כהנמן. הרב מרקוביץ' אין לו סמכות, לא להשתמש בשם הישיבה, הוא לא ראש ישיבה, בטח לא כלכלית. הוא מסביר את זה איך זה מתחבר עם הפס… הפסקי דין הקודמים והוא מסביר שהרב מרקוביץ' עם הזמן בחר גם להפר את הדין, גם להשתמש באלימות, גם לפתוח עמותות חדשות בתוך הישיבה, יש הרבה נימוקים משפטיים.
בסופו של דבר הפסיקה שהוא צריך פשוט לקום עם התלמידים שלו, לצאת משם. הוא לא יכול להשתמש בשם של הישיבה, הוא צריך לפצות את, את הצד השני. ואני רוצה להגיד לך, התלמידים שיושבים שם, שהם "מחבלים", הם מודאגים. הם מודאגים כי כי הם קיבלו פסיקה שהם פשוט צריכים להתפנות פיזית. אז, לאן הולכים? מה יהיה? איפה יהיה? והרב מרקוביץ' כשהוא דיבר איתם שם והיינו שם, וצילמנו אותו, בגדול הוא אמר להם "אנחנו אתכם, אנחנו נדאג לכם".
[הקלטה] הרב מרקוביץ': "אין ספק שהכוח העיקרי בזה, זה אתם. [מישהו משתעל ברקע] הסייעתא דשמיא מובטחת. ברוך השם ציבור כזה גדול, גם פה, גם הבוגרים, כולם, ציבור גדול וחזק שיודע טוב. העולם היה כמו קיר לפניו."
אלי: הוא אמר שם שצריך לראות מה עושים מפה הלאה, אבל בעיקר, מבחינתם, זה הכי בסיסי. מה… לאן הולכים? מה עושים? שזה אירוע מאוד לא פשוט.
אלעד: תשמע, אני יכול להבין את האכזבה, בלשון המעטה של מחנה הרב מרקוביץ', ה"מחבלים", כמו שמכנים אותם, לא רק שהם יצטרכו לפנות פיזית את עצמם מהישיבה. אסור יהיה להם יותר להשתמש בשם פונוביץ', ועוד הם יצטרכו לשלם לעמותת פוניבז', כלומר בעצם למחנה "השונאים" של הרב כהנמן, יצטרכו לשלם 10 מיליון שקל. אבל, מעניין אותי אלי, לשמוע גם על הצד השני, הצד המנצח, כי היית שם בישיבה כשהגיעה ההכרעה. מה ראית?
אלי: אתה נכנס לגבעת הישיבה, ואני הייתי הרבה מאוד פעמים בגבעת הישיבה, דבר ראשון כו-לם בחוץ.
[הקלטה - מוזיקה שמחה ורועשת]
אלי: ואתה ממש רואה בעיניים חצי מהבחורים, אולי יותר, רוקדים, שמו רמקולים, מוזיקה, עלו לגג, נופפו עם הידיים, ראיתי שם אפילו זריקת סוכריות.
[הקלטה] בחורי ישיבה: [שרים] "אוהבי השם… מי לא ישמנו…"
אלי: ואני מתחיל לדבר איתם, לשאול מה קורה, מה הפסיקה, ואתה רואה את "השונאים" מה זה מאושרים. באמת. ואני חיפשתי בהתחלה את "המחבלים", זאת אומרת רציתי גם את הצד השני. לא ראיתי אותם, אומר לי, הם מסתתרים מתחת ל… שמיכות שלהם. לך תחפש אותם שם.
[הקלטה]
בחור ישיבה: "אתה רוצה חבר'ה מהרב שמואל?"
אלי: "כן."
בחור ישיבה: "תלך לפיק, תרים את השמיכות." [אנשים צוחקים ברקע]
אלי: "מה הם מסתתרים כולם?" [מוזיקה שמחה ברקע ממשיכה ומתפוגגת]
אלעד: תגיד, אז אולי אני אופטימי, אבל עכשיו, אחרי ש-30 שנות הסכסוך באחת הישיבות הכי מפורסמות, הכי חשובות, הכי יוקרתיות בחרדיות הליטאית. אחרי שהסכסוך הזה הוכרע, הוכרע בנוקאאוט לטובת הרב כהנמן, הנכד, ונגד הרב מרקוביץ', התלמיד החכם. אתה חושב שבזה תסתיים האיבה בין המחנות? קרב הירושה, הקרב שפיצל ועיצב את החברה החרדית-ליטאית יסתיים ואולי נוכל לראות איחוי?
אלי: לא מעלים את זה על הדעת בכלל. אולי הדור הבא. אני כן יכול להגיד לך שאני חושב שהיום, אני מדבר עם הרבה אנשים חרדים, גם ליטאים, שהם לא בהכרח תלמידי ישיבת פונוביץ'… בוא, ליטאים יש, יש הרבה. אני חושב שעם הזמן אנשים קצת פותחים פרספקטיבה, זאת אומרת אני כן רואה את האנשים מתייחסים אז כל אחד יש לו את הצד שלו, אבל, אני רואה קצת את המרחק אצל הרבה אחרים… וכאילו בסוף זה סכסוך בין שני אנשים ובין שני גיסים.
אני חושב שגם החברה החרדית-הליטאית היא באיזשהו שלב אבולוציה עם הסכסוך הזה. [הנעימה "הבאנו שלום עליכם" מתחילה להתנגן ברקע] זאת אומרת זה לאט לאט אולי מתחיל לקבל את הפרופורציה יותר נכונה, כל הדבר הזה, כל המחבלים-שונאים, והמלחמה על האידיאולוגיה הנכונה.
אלעד: אלי הירשמן, תודה.
אלי: תודה אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.
[הנעימה "הבאנו שלום עליכם" ממשיכה]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה