אחד ביום - תעלומת תקיפת הכרישים בחדרה

בשבוע שעבר התרחשה בחוף נחל חדרה תקרית כואבת ומפתיעה: ברק צח ז״ל, צוללן ואב לארבעה, נהרג בתקיפת כרישים. התקרית הזו היא תעלומה, כי הכרישים שנצפו באזור הם מסוג סנפירתניים ועפרוריים - בכל העולם דווחה תקרית קטלנית אחת שהם היו מעורבים בה - וגם בחדרה, ההערכות היו שאין סכנה. השחייה לצידם אפילו הייתה אטרקציה של חול המועד פסח, והולידה סרטונים רבים של משפחות, הורים וילדים שמבקרים את הכרישים ושוחים קרוב, אפילו קרוב מדי. הפעם, אנחנו עם ד״ר אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, על הסיבה שהכרישים נמצאים באיזור, התדהמה של חוקרים מכל העולם בעקבות התקרית, ועל השאלות הגדולות שחייבים לענות עליהן כדי לוודא שאף אחד אחר לא יהיה עוד בסכנה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/04/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 28 באפריל, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[המוזיקה מתחזקת ומסתיימת]

‏[הפסקה ארוכה]

‏זה היה אחר הצהריים נעים בחוף חדרה. היו מתרחצים שבאו לבלות בים, לשחות, לשחק - כרגיל. פתאום, עמוק במים, הם התחילו להבחין במשהו חריג, במשהו רע מאוד שקורה שם.

‏[הקלטה של אנשים על החוף]

‏עד ראייה א': "יש שם מישהו עם כריש, צורח."

‏עדת ראייה א': "כן, תקף אותו כריש."

‏עדת ראייה ב': "מה המספר, 100? 100?"

‏עדת ראייה א': "לא, 101."

‏עד ראייה א': "101 תתקשרו".

‏עדת ראייה ב': "איך קוראים לחוף הזה? מהר!"

‏עדת ראייה א': "חוף חדרה, חוף חדרה."

‏[קולות האנשים על החוף ממשיכים להישמע ברקע]

‏מהר מאוד התברר, שבים התנהל קרב, שיש שם אדם אחד שנלחם על חייו אל מול קבוצה של כרישים. כל המתרחצים שהיו שם ראו ושמעו את מה שהתרחש מולם, כולם היו בהלם. ובאמת, התקרית הנוראה הזו היא תעלומה. היא תעלומה, כי במשך שנים אפילו חוקרי כרישים מנוסים לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות. הכרישים שנצפו שם, באזור חדרה, הם מסוג סנפירתנים ועפרוריים. בכל העולם דווחה עד היום תקרית קטלנית אחת שהם היו מעורבים בה. וגם בחדרה [מוזיקת רקע] ההערכות החד-משמעיות היו שאין סכנה. ועכשיו, כשברק צח זכרו לברכה, צוללן, אב לארבעה, כשהוא נהרג שם במים על-ידי כרישים, המומחים מוכרחים לענות על המון שאלות, כדי לוודא שאף אדם אחר לא יהיה עוד בסכנה.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: אז הפעם אנחנו עם דוקטור אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי-על בתחנת "מוריס קאהן לחקר הים" בבית-הספר למדעי הים, אוניברסיטת חיפה, על השאלות הגדולות סביב תקיפת הכרישים בחדרה.

‏[הפסקה ארוכה]

‏ד"ר שיינין: התחושה שאתה נמצא ליד הכריש אז זה משהו שם מאוד מדויק, זאת אומרת, זה הגיע לאיזשהו אופטימום בהתפתחות המאוד עתיקה, זה בעל-חיים מאוד עתיק. אז, לא יודע, נוצרה לי איזה שהיא יראת כבוד.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: דוקטור אביעד שיינין לא התחיל בכרישים. 20 שנה בכלל הוא חקר דולפינים. וכן, אני יודע, זה כאילו חוקר ארנבונים יחליט פתאום לעשות הסבה לאריות. זה חתיכת סוויץ'. וגם הוא הבין את זה. זה קרה די מהר לתוך המחקר בתחום החדש.

‏ד"ר שיינין: אני לא אשכח את האסימון שנפל לי, זה היה בבהאמס. אחרי לילה ארוך שבו היינו… עשינו לכידות ובדיקות, וזה היה לפנות בוקר, היה כזה אור מקסים, והייתה כרישה טיגריסית עצומה, והחוקר הראשי החליט שהוא חייב שה… צלם הבית שלו יבוא ויצלם את האירוע הזה, כי זה באמת היה תאורה מקסימה, ושחררנו את הכרישה הזאתי, והיא, בלי להתבלבל, נתנה ביס בסירה. והחוקר לא התרגש מזה יותר מדי - אני מאוד התרגשתי מזה - ככה נתן לה כמה מכות על האף, והיא המשיכה לדרכה. אבל שמה נפל לי האסימון - בוא'נה, זה, זה כבר כמו שאתה אומר, יש פה התעסקות עם בעל חיים אמיתי, עם בעל חיים שהוא… באמת, האריות והטיגריסים של הים, זה לא צחוק.

‏אלעד: מה שמשך אותו לכרישים מלכתחילה הייתה העוצמה שלהם, המסתורין שלהם, האתגר. וגם העובדה שהיה מעט מאוד מחקר בישראל, כשהוא החליט לעשות הסבה לפני קצת יותר מעשור. אז דוקטור שיינין נסע לבהאמס להתמחות אצל מומחה בעל שם עולמי, דוקטור גרובר, מי שזכה לכינוי "The Doc".

‏ד"ר שיינין: אני אגיד שלקח לי שש שנים להבין מה אני עושה, ולדייק את השיטות עבודה, אבל ההצעה או ההמלצה הראשונה ש"דוק", שדוקטור גרובר אמר לי - שאלתי אותו איזה טכנולוגיות להשתמש ואיזה חיישנים וכן הלאה. אמר לי, רגע, רגע, קודם כל, "Learn how to handle the animal". לא אשכח את המשפט הזה, וזה באמת היה נכון, כי לוקח זמן עד שאתה קורא את החיה, מבין אותה, וזה בעל חיים, באמת, מאוד-מאוד מרשים, מאוד חזק, אין כמעט עונה שאני לא יוצא ממנה פצוע, עם איזה אצבע חבושה, עם איזה סטירה שחטפתי מזנב של כריש, ואפילו אירוע דרמטי שהיה לי בסוף העונה שעברה, שממש תוך כדי התעסקות עם כרישה, היא פשוט נעה עם כל הגוף שלה לצדדים, ונתנה לי מכה ישר לגיד של ה-biceps, הגיד של המרפק, וניתקה לי אותו. קיצור ניתוח, עניינים, החלמה, סיפור-סיפור שאני רק מסיים את ההחלמה ממנו עכשיו, שנה אחרי.

‏אלעד: דוקטור שיינין חזר מהבהאמס והתחיל את המחקר שלו בישראל. הוא הבין שיש מקום אחד מאוד קרוב, שהוא סוג של חלום עבור חוקר כרישים.

‏ד"ר שיינין: אחד הדברים שדי הפתיעו, ה… התקבצות הכרישים בחדרה היא מאוד-מאוד-מאוד נגישה, וזה ברמה כזאת שאני קורא לזה איזה סוג של מעבדה בים, מעבדה חיה בים. [מוזיקת רקע] זאת אומרת, אין דברים כאלה כמעט בעולם, בטח לא בים התיכון, שאני יודע להגיד, "אוקיי, אני… יש ים טוב ביום חמישי, אני יוצא לים, אני אהיה עם כרישים." זאת אומרת, בעונה שהם נמצאים, הם מתחילים להגיע בסתיו, שהמים מתקררים בסביבות נובמבר, והם עוזבים בסביבות עכשיו, סוף אפריל-תחילת מאי. אז יש לנו חצי שנה שאנחנו יודעים שבסבירות גבוהה, אם נצא בתזמון הנכון, אנחנו נוכל לעבוד עם כרישים.

‏אלעד: העובדה שהמים של חדרה הפכו למעבדת-ים כזו של כרישים היא גם מפתיעה וגם הייתה ממש לא ברורה. זה דבר מאוד נדיר. אז החוקרים החליטו לבדוק למה זה קורה, ולמה זה קורה דווקא שם.

‏ד"ר שיינין: זה יכול להיות עניין של מזון, אבל אנחנו מאוד מתקשים לתפוס את הכרישים עם פיתיון. זאת אומרת שזה אומר, שהם לא באים שם לאכול. כי אם המוטיבציה שלהם הייתה לאכול - כל פעם שהייתי זורק דג הם היו מיד תופסים אותו והיה לי פשוט לתפוס אותם, אבל זה לא הסיטואציה.

‏אלעד: זהו, אז הסבר אפשרי אחד, הסבר קל, הוא שהכרישים הגיעו לחדרה כדי לאכול. אבל זה לא המצב. אפילו פתיונות שזורקים להם, הכרישים לא אכלו. כשהם בחדרה הם פשוט לא רעבים, זה לא הסיבה. אז החוקרים בדקו סיבה אפשרית נוספת, עוד אינסטינקט בסיסי שקיים אצל כל החיות.

‏ד"ר שיינין: יש התקבצויות שקשורות לעניין של הזדווגות, אבל אז האינדיקציה שרואים זה - הזדווגיות בכרישים היא די אגרסיבית, [כך במקור] הכריש תופס את הנקבה בסנפיר, בגוף, זה משאיר צלקות. ולכן באתרים שבהם זה אתר הזדווגות אז רואים הרבה כרישים מצולקים, או יותר נכון כרישות מצולקות, ואת זה, מכיוון שאנחנו כן רואים שמה הרבה מאוד כרישות, אנחנו יודעים להגיד שזה לא הסיטואציה, כי אין את הסימנים האלה.

‏אלעד: אז לא, לא כדי להזדווג ולא כדי לאכול. התעלומה נמשכה. מה הופך את הים בחדרה לנקודה נדירה בים התיכון, שמושכת אליה באופן קבוע עשרות כרישים? החוקרים החליטו ללכת אחורה, ניסו בכל זאת להבין מה מייחד את פיסת הים הזו לעומת אחרות.

‏ד"ר שיינין: בחדרה, בעבר היותר רחוק, כבר לפני 15 שנה, היו מגיעות משאיות ושופכות דם עם תמלחת מבתי-מטבחיים והדבר הזה הופסק. אז אנחנו לא יודעים אם זה יצר איזשהו טריגר, איזשהו משיכה, ואחרי שזה הפסיק ההתקבצות הזאתי המשיכה, והיא מאד יציבה.

‏אלעד: במילים אחרות, אם, נניח, מה שהביא את הכרישים לחדרה אלו אותן משאיות שזרקו במים המלוחים שאריות מבתי מטבחיים, אז היינו מצפים ששנים אחרי שהנוהג הזה הופסק הכרישים יפסיקו להגיע, או שיהיו שם פחות כרישים. אבל לא, אוכלוסיית הכרישים בחדרה נשארת יציבה.

‏ד"ר שיינין: ואז אנחנו לאורך המחקר חיברנו לכרישים סנסור של טמפרטורה, שמודד להם את הטמפרטורה שהם חווים. ומתוך הנתונים האלה, אז אנחנו למדנו כמה דברים מאוד-מאוד מעניינים. אם בהתחלה חשבנו שהכרישים מגיעים בנובמבר ונשארים שם כל העונה כי חם להם, טוב להם, יש גם דגים שם, אוקיי, אז 'אנחנו נישאר שם', אבל גילינו שלא. זה מתוך מחקר של סטודנט שלי, אייל ביגל, שסיים לאחרונה את הדוקטורט שלו, הוא הראה שהכרישים מגיעים לשלושה עד חמישה ימים, מתחממים, אנחנו רואים את זה בסנסורים, הם מגיעים קרים, מתחממים, [מוזיקת רקע] ואז יוצאים שלושה עד חמישה ימים אל הים הפתוח. וכנראה שהם הולכים לאכול, לצוד שם את ה… כי הם יוצאים למים יותר עמוקים, את זה אנחנו רואים גם כן מהחיישנים שאנחנו מחברים להם.

‏אלעד: או, סוף-סוף פריצת דרך. הסנסורים שעקבו אחרי הטמפרטורה של הכרישים הובילו סוף-סוף למסקנה. הם לא מגיעים לחדרה כדי להזדווג, הם לא מגיעים לחדרה כדי לאכול, הם לא מגיעים כי לפני עשרים שנה המשאיות שפכו שאריות קצבים, לא. הכרישים מגיעים לחדרה - כדי לנוח.

‏ד"ר שיינין: נכון. זאת אומרת, היה לנו ברור שיש פה קשר לטמפרטורה, כי הסיבה שהם מגיעים כשהמים בים מתקררים, אז הם מגיעים למים החמים, והם עוזבים כשהמים בחוץ מתחממים. עכשיו לגבי הכרישים העפרוריים, ממחקרים שונים בעולם, בשני מקומות שונים - באוסטרליה ובמפרץ מקסיקו - הראו שהם מעדיפים טמפרטורה שבין 24 ל-28 מעלות. זה ה… אזור הנוחות שלהם, מבחינת טמפרטורה. בים התיכון בישראל הטמפרטורה בחורף בים הפתוח היא 16-17 מעלות, סדר גודל. ואת הטמפרטורה של ה-24-25 מעלות הם יכולים לקבל במים החמים של חדרה. אז זה, לצורך העניין, מסדר את העניין ש-אוקיי, יש להם פה מקום עם אזור נוחות. וזה גם מסתדר עם מה שאנחנו רואים התנהגותית, כי שאנחנו רואים אותם שם התחושה היא שהם מאוד במן נונשלנט כזה, הם בשחייה רגועה. אין שם משהו אגרסיבי. תמיד אני קורא לזה "הספא של חדרה", הם באות שם לספא - להירגע, להתחמם, בקיצור, משהו שם גורם להם להגיע [מוזיקת רקע] לאתר הזה, להישאר שם כמה ימים, ואז לצאת אל הים הפתוח, כנראה, לאכול.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: פתאום, הכל הפך להיות ברור. חלקי הפאזל כאילו הסתדרו להם במקום. מה מייחד את חדרה, הרי? תחנת-הכוח. תחנת-הכוח שבין היתר מחממת את המים, מביאה לטמפרטורה שהכרישים אוהבים, כשמסביב הים התיכון הופך לקר יותר. ובאמת, בחורף, כל חורף, קבוצות של כרישים מגיעות להתחמם, מגיעות לנוח בין גיחות לציד והזדווגות.

‏ד"ר שיינין: אני קורא לזה "הקסם של נובמבר". כי בנובמבר, באיזשהי נקודה מסוימת, פתאום אנחנו רואים שלושים, ארבעים כרישים עפרוריים, הם מגיעים ראשונים, ובשלב הזה הם גם לא נמצאים מתחת לזרם, שהם פחות נגישים. אז פתאום אתה רואה התקבצות יפהפייה של הכרישים, שהם מתחילים להגיע ככה לפאתי המים החמים, כי כנראה זה ה-sweet spot שלהם, זה האזור עם הטמפרטורה האופטימלית. [מוזיקת רקע] אז זה קורה, וזה קורה בנובמבר, שהמים מתקררים ואז הם מגיעים למים החמים.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: לא הרבה אנשים ידעו על התופעה הזו, שבין החודשים נובמבר למאי, פיסת הים בחדרה הופכת לבית נופש לכרישים. אלא שדוקטור שיינין זוכר את התקופה שבה זה השתנה, כשהציבור הרחב בישראל גילה את הסוד, וחוקרי הכרישים נאלצו להתמודד פתאום עם אתגרים חדשים במים. אז, במקביל, האינטראקציה שבין אלפי מתרחצים לבין הכרישים הביאה איתה גם כמה תובנות מאוד מעניינות.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: גם אם אתם מאלה שאומרים עכשיו, "מה, אני ידעתי על כרישים בחדרה כבר לפני 20, 30, 40 שנה", אז סחתיין, אבל אני מניח שתסכימו שזה לא היה common knowledge. דוקטור שיינין זוכר איך בין מחקר למחקר, בין גיחה לגיחה אל הים כדי ללמוד את הכרישים, הוא ראה שם מסביבו באזור, עוד ועוד מתרחצים, עוד ועוד סקרנים שכמוהו, באו לראות את הכרישים מקרוב.

‏ד"ר שיינין: זה היה איזשהו תהליך, לא יודע לשים את האצבע בדיוק מתי זה התפוצץ, אבל בשנים האחרונות - כן, זה כבר היה מאוד-מאוד במודעות. אתר שבכל שבת יפה בחורף, עשרות אנשים, לפעמים מאות אנשים מגיעים לשם. דוקטורנט שלי, זיו צמח, עשה עבודה מאוד מעניינת להבין את ה… דרך רחפנים, איך הכרישים מגיבים לנוכחות של אנשים בפלטפורמות השונות, מ-שחיינים, וצוללנים, וסאפיסטים, וקיאקיסטים, ואפילו אנשים על אופנוע-ים. הוא העלה שה… בגדול-בגדול, שהכרישות העפרוריות, כי זה בעיקר נקבות, הם כמעט ולא מושפעות. הם תכל'ס לא סופרות אותנו. הם גדולות יותר, מאסיביות יותר, הם מגיעות עד למי שנמצא שם, ומקסימום נותנות איזה חצי זווית, וחולפים סנטימטרים ליד אותו שחיין, צוללן, וכן הלאה, ממש לא מתרגשות. לעומת זאת, הכרישים הסנפירתנים, שהם הרבה יותר קטנים - קטנים מאיתנו - הם הרבה יותר חוששים, הם מגיבים הרבה יותר לנוכחות שלנו, גם, לא באופן מאוד-מאוד דרמטי, כן, אבל הם כן, מגיע צוללן, מגיע שחיין, הם ישנו את הכיוון שלהם, ופחות, אא… אנחנו יותר נפריע להם לצורך העניין.

‏אלעד: הכרישים בחדרה, אמרנו, הם באו לנופש, לספא, אז זה די הגיוני שאפילו מתרחצים סקרנים לא הטרידו אותם, שהם בגדול מתעלמים מבני-אדם, אפילו כשחלק מבני-האדם האלה מאוד התקרבו, נגעו, הציקו. דוקטור שיינין לא מאוד הופתע שלמרות כל זה, השקט נשמר.

‏ד"ר שיינין: לא, זה גם מה שראיתי בעיניים שלי. זאת אומרת, זה אישש את מה שאנחנו חווים מהאתר הזה לאורך השנים. חייב להודות שה… להיות במים עם הכרישים, בצורה מושכלת ונכונה, לא הרגשתי שיש בזה איזשהי סכנה אמיתית, בתחושתי אלה כרישים שהם אוכלים דגים, אנחנו לא הטרף שלהם, הם לא ידועים כתוקפנים בעולם. אז הקונספציה הייתה ש… שכן, שהכרישים האלה, הם אמנם מאוד גדולים, מאוד משמעותיים, בכל זאת זה כריש וטורף-על, אבל כל עוד אני נותן לו את המרחב שלו, לא מציק לו מדי, אז אין בעיה, וסטטיסטית זה גם היה מובהק בעשרות מונים, זה… אלפי אנשים צללו, שחו, שנירקלו בכל התצורות, ולא היה כלום, אפילו לא היה ביס, שאתה אומר אא… לצורך העניין, אני אמרתי לעצמי, אוקיי, מישהו יחטוף איזה ביס ברגל, או איזה ביס ב… זה יפתיע אותי, אבל אני לא אהיה לגמרי מופתע מזה, כי באמת נוצרה איזשהו מן סיטואציה שאנשים לא מפחדים, הם מכניסים את הילדים לאזור שם, ואפילו זורקים דגים מתים לכרישים, שיגיעו יותר קרוב אליהם, וכל מיני פטנטים כאלה, שזה כמובן אסור על פי חוק, כי זה בעלי-חיים מוגנים, אבל אנשים הרגישו מספיק בנוח לעשות את זה.

‏אלעד: דוקטור שיינין זז באי-נוחות בכיסא, כשהוא משתמש במילה הטעונה הזו, "קונספציה". אבל מה לעשות, זו המילה, הייתה קונספציה שהתבססה על מחקר, על תובנות, על שנים של ניסיון, והכל הצביע לכך שאין סכנה אמיתית מהכרישים בחדרה, סוג הכרישים שנמצאים שם, העובדה שבתקופה הזו הם מגיעים לאזור כדי לנוח, הכל הצביע על כך שאין סכנה. ואז, לפני שבוע בדיוק, דוקטור שיינין קיבל שיחת טלפון.

‏ד"ר שיינין: יש לי חבר שהיה שם במקרה, ואמר לי: "שמע, החבר'ה פה בחוף ראו מישהו, זה נראה רע מאוד, יצא לי לראות איזה צללית עם כתם דם", ושמעתי אותו תוך כדי רץ לעמדה של הפיקוח שמה, של החוף, לנסות לעזור ולהזעיק עזרה, אז ככה גיליתי את זה לראשונה, ואז התחילו להגיע כל הפושים וההודעות, ו… וכן.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: לא רק עצם זה שהייתה תקיפה הפתיע. הסרטונים שצולמו והופצו הראו תקיפה מתמשכת, אגרסיבית. גם החוקרים, שלא היו לגמרי שותפים לקונספציה שאין סיכוי שמשהו יקרה, גם הם לא האמינו שדבר כזה אפשרי.

‏ד"ר שיינין: הלם. זאת אומרת, ההלם היה כשראיתי מה קרה. זאת אומרת, כשראיתי את התיעוד של זה, אני חייב להודות שהייתי מאוד מופתע, ובאותו לילה לא הצלחתי לישון. כל הזמן היו לי מחשבות לגבי הדבר הזה. כי, כמו שאמרתי, עניין שכריש ייתן איזה ביס לשחיין, למישהו שנמצא בחוף או בטעות יטעה, יחשוב שיש פה דג או לא דג, זה אמרתי, אוקיי, זה סביר שדבר כזה יכול לקרות. זה כמובן עצוב שזה יקרה ולא חשבתי שזה יקרה, אבל אירוע שייצר התנהגות כל-כך אגרסיבית של הכרישים האלה, היה מבחינתי באמת, הלם.

‏אלעד: עוד לפני שיש תשובות ברורות, כמו שלא פעם קורה באירועים כאלה שקשה להסביר, נפוצו שמועות. במשפחה של ברק צח הוציאו הודעה: ברק נכנס למים כדי לצלול ולתעד כרישים, לא כדי להאכיל אותם, לא כדי לשחק איתם. דוקטור שיינין מסכים, לתקיפה הטראגית הזו שהובילה למותו של ברק חייבת להיות הסבר [כך במקור] אחר, גם אם כרגע החוקרים לא באמת יודעים מה ההסבר.

‏ד"ר שיינין: בדיוק, בדיוק. זה לגמרי, לגמרי זה המצב. מה גרם לאירוע המאוד דרמטי הזה, זה שאלה מצוינת, ופה, בהקשר, הזה צריך לזכור שאנחנו מדברים על התקבצות של כרישים, ודינמיקה של התקבצות של טורף גדול כזה היא לא תמיד ברורה לנו. זאת אומרת מה… יש מושג שידוע, שאצל כרישים שנקרא "feeding frenzy", זה מצב שנכנסים לאטרף של אכילה, הם נותנים ביסים אחד לשני ומשהו שהוא מאוד-מאוד אגרסיבי, וזה מה שראינו שם. זאת אומרת, משהו יצר טריגר שאנחנו לא יודעים מה הוא. אלה מן מערבולת של של טירוף ואגרסיביות ואיזה יצר טריפה, שזה נורא מוזר, מפתיע, שזה קרה על על יונק. אז כן, זה, זה, זה מעורר המון שאלות. תשמע, כל ה… כל החברים והמכרים שהיו באופן שגרתי נכנסים ומתעדים תיעודים נפלאים של הכרישים האלה, [מוזיקת רקע] כולם אמרו לי, "תשמע, אני לוקח שני צעדים אחורה", כי אנחנו לא מבינים מה היה פה.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: אז תראו, השיחה המקורית עם דוקטור שיינין בגדול הסתיימה פה. אבל אני עוצר לרגע, כדי לשתף אתכם במאחורי הקלעים. את השיחה עם דוקטור שיינין ערכנו לקראת סוף השבוע שעבר. הלו"ז שלו היה טריקי כי הוא מיהר לצאת להפלגה, למחקר. הוא יהיה בלב-ים עד אמצע השבוע. אלא שאתמול, משם, מהים, הוא ביקש שוב לדבר.

‏ד"ר שיינין: "אז אני בהפלגת מחקר בים העמוק, מול חופי חיפה. נמצא על קטמרן שמשמשת אותנו למחקר, סדר גודל של כ-25 קילומטר מהחוף, מדברים דרך צלחת הלוויין".

‏אלעד: מה שהוא כתב, הסיבה שהוא רצה שניצור איתו קשר כשהוא נמצא בים, היא שאחרי השיחה שלנו הוא לא הצליח להירגע. השאלות סביב המוות של ברק צח לא הרפו ממנו והתקרית לא עזבה אותו.

‏ד"ר שיינין: "כן, לא עוזבת אותי לרגע. הרבה מאוד חברים ומכרים שהיו באתר בחדרה והרגישו צורך לשתף אותי במה שגם עובר עליהם והמחשבות שלהם והתובנות שלהם, אז זה ממש כזה פאזל שכולנו מנסים להרכיב מבדלי המידע והאינפורמציה שכל אחד חווה, ראה, בשבוע וחצי שלפני האירוע, תוך כדי האירוע וכמובן התובנות אחרי האירוע".

‏אלעד: אז מה שמתברר, זה שבימים האחרונים דוקטור שיינין וקולגות שלו מנסים מאוד לפתור את התעלומה, להבין מה קרה שם במים. הוא דיבר עם פקחים של רשות הטבע והגנים, הוא דיבר עם עדי ראייה, הוא דיבר עם מומחים אחרים. ויש לו כבר את מה שאפשר להגדיר כסוג של מסקנה.

‏ד"ר שיינין: "כל העדויות מראות בצורה מאוד-מאוד ברורה, שנוצר התניה ברורה בין הדגים המתים שהגיעו אל החוף בחדרה, והכרישים שהגיעו לאכול אותם. הציבור שנכנס לים, לאזור הזה, שזה אזור מאוד-מאוד רדוד, ומדי פעם גם זרק דגים מתים לכרישים, ולחלק לא קטן מהם גם הייתה מצלמת "גו פרו" שבאו לתעד, באמת כולם דיווחו על זה שה"גו פרו" מאוד עניינה את הכרישים, והכרישים התרגלו לקבל אוכל על יד אנשים או מהאנשים, וגם ה"גו פרו" היה משולב בזה".

‏אלעד: יש מחלוקת בין המומחים אם ועד כמה, מצלמת ה"גו פרו" בכלל קשורה לעניין. זה ברור לחוקרים שהכרישים כן התעניינו במיוחד במצלמות "גו פרו" עוד לפני התקרית. יש עדויות של כרישים שמתמקדים בסקרנות גדולה במצלמות האלה שלא פעם צוללנים מלווים בהן. אבל המסקנה של דוקטור שיינין היא שנוצרה הצטברות של צירופי מקרים, התניה, שגרמה לכריש אחד אפילו לחשוב שמולו ניצב אוכל, ואז תנאי המים באזור שהובילו אולי כרישים אחרים להצטרף.

‏ד"ר שיינין: "התקיפה הייתה או קצת מזרחית לזרם או בזרם עצמו, שזה נקודה מאוד חשובה, כי גם קצת מזרחית לזרם וגם בזרם עצמו אין ראות טובה. זאת אומרת, לצורך העניין, שברק שחה שם עם ה"גו פרו", אז הכרישים לא בהכרח ראו טוב מה נמצא שם, ואני מניח שיתכן והעניין של ה"גו פרו", ייתכן עצם זה שבן אדם האכיל אותם, והם אמרו 'אוקיי, יש פה משהו מעניין'. אז הכריש, כנראה כריש עפרורי, או כרישה עפרורית, כי רוב הכרישים העפרוריים הם נקבות, הגיעו, וכנראה ככה בזרם שלא ראו בדיוק מה, אולי לכיוון ה"גו פרו", אולי לא, נתנו איזשהו ביס. זה כנראה יצר את הפציעה, יצר התרחשות ככה מאוד כנראה אגרסיבית ובמצוקה, שהיא תורגמה על-ידי כרישים נוספים שנמצאים שם - עשר, חמש-עשרה כרישים - מסוג סנפירתן, הכרישים היותר קטנים. זה יצר איזשהו טריגר מסוים, שאנחנו לא יודעים לגמרי להסביר אותו, אבל זה מה שקרה, עובדתית, פתאום כרישים התחילו לתקוף את ברק, וכנראה שהדבר הזה הוביל באמת לפגיעה המאוד-מאוד מהירה, מאוד מפתיעה, מאוד-מאוד דרמטית, שראינו בעדויות".

‏אלעד: מכל השיחות שהוא ערך מתברר עד כמה נדיר מה שקרה לפני שבוע. המוות של ברק צח זכרו לברכה, הוא המקרה המדווח השני בעולם של תקיפה קטלנית מצד כרישים עפרוריים והמקרה המדווח הראשון בעולם של תקיפה קטלנית מצד סנפירתנים. ההערכות והתיאוריות במקרה הזה, זה לא מספיק. הרשויות והמומחים צריכים להבין מה בדיוק קרה שם, הם צריכים להבין אם מדובר בתקרית חריגה חד פעמית או במציאות חדשה שעלולה לסכן צוללנים ומתרחצים באזור, ואין עוד המון זמן עד שיהיו צריכים לקבל החלטות. בימים הקרובים הכרישים אמנם יעזבו את חדרה אל הים התיכון שכבר התחמם, אבל בחודש נובמבר הבא, כמו בכל שנה, הם שוב יחזרו בחזרה.

‏ד"ר שיינין: "נכון מאוד, אז אנחנו בהחלט נצטרך להבין ולנסות לחקור יותר טוב מה היה הטריגר לפגיעה. לא בטוח שנצליח, אבל זה בהחלט מאוד חשוב, ומה היה הטריגר לקטלניות ולאגרסיביות של האירוע הזה. הרשויות צריכות להיות מאוד-מאוד אגרסיביות כלפי נושא של האכלה, כלפי כל העניין של הנוכחות של ציבור רחב במים, ויכול להיות שצריך לעשות את זה בצורה הרבה יותר מושכלת, מודרכת, כמו שמנהלים אתרים אחרים של תצפיות או שחייה או צלילה עם כרישים בעולם. זה משהו שיש קוד התנהגות וצריך… ואם פועלים על פיו אז האירועים הם לא קורים. [מוזיקת רקע] אבל כן, בהחלט נצטרך להבין מה עושים יותר טוב בעונה הבאה, איך מנהלים את האתר הזה".

‏אלעד: דוקטור אביעד שיינין, תודה.

‏ד"ר שיינין: בקשה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, שירה אראל, הילה פז ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה