אחד ביום - מיקי זוהר נגד הקולנוע הישראלי

עימותים בין שרי תרבות לתעשיית הקולנוע זה לא דבר חדש. כמעט כל שר שכיהן בתפקיד, הגיע בתורו לאיזושהי התנגשות עם תעשיית הקולנוע. אבל אין ספק שהפעם מדובר בהסלמה קיצונית: שר התרבות מאיים בביטול חוק הקולנוע- חוק שנחקק מתוך הבנה שעידוד יצירת קולנוע הוא אינטרס לאומי. הפעם אנחנו עם מבקר הקולנוע יאיר רוה, מרצה בבית הספר לקולנוע ״מעלה״ וכותב באתר סינמסקופ, יחד להבין מה המשמעות של ביטול החוק, ואיך בכלל הגענו לרגע הזה.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏לירון: היום יום ראשון, 28 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני לירון זייד ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏עימותים בין שרי תרבות לתעשיית הקולנוע זה לא דבר חדש.

‏[הקלטה] מירי רגב: "ואני שואלת את עצמי, מי הם אותם לקטורים ומנהלים שקובעים איזה סרט ראוי להפקה ואיזה לא. [קריאות ביניים] האם אנשי הקרנות כמו גם אנשי האקדמיה לקולנוע, שבוחרים את הסרטים הטובים ביותר אומנם מייצגים קשת נרחבת של דעות חברתיות?" [קריאות ביניים]

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: כמעט כל שר שכיהן בתפקיד הגיע בתורו לאיזושהי התנגשות עם תעשיית הקולנוע. בדרך כלל זה קרה בעקבות סרטים פוליטיים שבלטו ולא מצאו חן בעיני השלטון.

‏[הקלטה] לימור לבנת: "מה שהרגיז אותי יותר מהכל, זה לא שאיזה אסי דיין אחד קם ואמר את הדברים הבוטים האלה שהוא אמר שם, אלא שאף אחד לא קם באולם. ושהאולם רעם ממחיאות כפיים…"

‏לירון: אבל ההתנגשות הפעם קיצונית במיוחד.

‏[הקלטה] שר התרבות, מיקי זוהר: "אני אפעל כבר מחר לביטול חוק הקולנוע והפסקת מימון הקולנוע הישראלי בסך 130 מיליון שקל בשנה. ושיעשו את הקולנוע שהם רוצים ואיך שהם רוצים על חשבון עצמם ולא על חשבון משלם המיסים." [מחיאות כפיים, קריאות]

‏לירון: שר התרבות והספורט מיקי זוהר מאיים עכשיו לבטל את חוק הקולנוע, חוק מלפני כמעט 30 שנה שהזרים לקולנוע הישראלי עשרות מיליוני שקלים בשנה, הביא לגל של פריחה ביצירה הישראלית, והביא את הסרטים הישראלים לכל הפסטיבלים הגדולים ביותר בעולם. אז מתי התחיל סיפור האהבה של מיקי זוהר עם תעשיית הקולנוע, ולמה הגענו לרגע הזה? הפעם אנחנו עם מבקר הקולנוע יאיר רוה, כותב ב"סינמסקופ" ומרצה בבית הספר לקולנוע "מעלה".

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏שלום יאיר.

‏יאיר: שלום וברכה.

‏לירון: אז מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, מאיים לבטל את חוק הקולנוע. בוא נחזור רגע אחורה ונבין מאיפה הגיע החוק הזה, ומה הוא בעצם אומר.

‏יאיר: אני חושב שקודם כל, הכותרת שצריך לזכור, עוד לפני חוק הקולנוע, זה שהממשלה אף פעם לא אוהבת יותר מדי קולנוע חופשי, יותר מדי תרבות חופשית, יותר מדי חופש הבעה. זה כל ממשלה, מכל הצדדים הפוליטיים. כל אחד מנסה לשלוט בתכנים ולגעור ביוצרים, אם הם אומרים דברים שיש בהם משהו ביקורתי, או לנסות לייצר את את דרכם החוצה אל העולם. החל מגולדה מאיר, שלא רצתה ש"סלאח שבתי" יוקרן בחו"ל, כי היא חשבה שזה מכפיש את הקיבוצים. חוק הקולנוע הוא נקודת מפנה חיובית מאוד בתולדות הקולנוע הישראלי, וזה נולד גם מאקט של מחאה. ב-1996, ממשלת נתניהו הראשונה, אנטולי שרנסקי, שהיה שר המסחר והתעשייה, בהוראת ראש הממשלה, שאף פעם לא אהב את הקולנוע הישראלי - הוא ראה בו שמאלני, הוא זכר שב-95' בטקס פרסי אופיר הריעו מאוד לרבין שעלה על הבמה…

‏[הקלטה] מני פאר: "גבירותיי ורבותיי, מתי אם לא עכשיו נזמין כאן, לתעשיית הקולנוע הישראלית, שחוגגת כאן את הערב החגיגי השנתי שלה, בכבוד, בשמחה ובתודה לראש הממשלה שכיבד אותנו בנוכחותו, מר יצחק רבין. אדוני, הבמה שלך." [מחיאות כפיים]

‏יאיר: הוא זוכר את התמיכה של תעשיית הקולנוע ברבין ולא בביבי. ואז, בהוראת נתניהו, שרנסקי חותך וסוגר את הברז של הקולנוע הישראלי, מבטל את כל התמיכה של המדינה בקולנוע הישראלי. וקם מאבק מאוד מאוד גדול של התעשייה המקומית, שבסופו, בסופו של דבר חוקק חוק הקולנוע, שהופך את התקציב של הקולנוע לחוק, שאי אפשר לבטל אותו מהיום למחר.

‏[הקלטה] רינה מצליח: "אנשי הקולנוע הישראלי פשטו על המשכן כדי לשכנע את חברי הכנסת להצביע עבור הצעת החוק של חבר הכנסת יונה יהב, לתקצוב תעשיית הקולנוע בישראל."

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: חוק הקולנוע אושר בכנסת ב-1999. חברי הכנסת הכירו בעצם בחשיבותו של הקולנוע, וחוקקו חוק שמעביר לתעשייה עשרות מיליוני שקלים בכל שנה. מטרת החוק, כלשונם, הייתה לתמוך ביוצרים, תוך הבטחת חופש היצירה, ומתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה בישראל, להשקפות השונות הרווחות בה ולערכיה.

‏[הקלטה]

‏ח"כ יונה יהב: "אם כבודו מרגיש שרוצה להיות בעד התרבות וכבודו יודע מה זה תרבות…"

‏ח"כ יצחק לוי: "אם תפסיק לקרוא לי כבודו, אני מוכן לעלות ולהצביע בעד."

‏ח"כ יונה יהב: "זה הכל, זה הכל, עשינו עסק." [קולות צחוק]

‏לירון: יאיר, החוק הזה היה קונצנזוס. הובילו אותו חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, גם יונה יהב מהעבודה ודדי צוקר ממרצ, וגם ראובן ריבלין מהליכוד ומי שהיה אז שר התרבות, יצחק לוי מהמפד"ל.

‏יאיר: נכון נכון. צריך לזכור, הליכוד תמיד היה בעד הקולנוע הישראלי, הליכוד הקלאסי, החל מ… ממשלת הליכוד של שנות ה-70, שעזרה להקמתם של קרנות הקולנוע הראשונות ותקציבים לקולנוע הישראלי. הליכוד אוהב קולנוע ישראלי, תומך בקולנוע הישראלי.

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: מאז שנכנס חוק הקולנוע לתוקף, ארבעה סרטים ישראלים היו מועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, 8 סרטים זכו בפרסים שונים בפסטיבל קאן…

‏[הקלטה מפסטיבל קאן]

‏[משפט הנחיה בצרפתית]

Announcer: “Mister president, best screenplay?”

Robert De-Niro: “Best screenplay is Joseph Cedar for He’arat Shulayim!”

‏לירון: 5 סרטים זכו בפרסים בפסטיבל ונציה, ובכלל, הקולנוע הישראלי הגיע לכל הטקסים והאירועים החשובים ביותר ברחבי העולם.

‏[הכרזות הסרטים הזוכים בפסטיבלים שונים, מחיאות כפיים]

‏לירון: אבל איכשהו תמיד יש דיסוננס בין הזכיות וההישגים המרשימים האלו לבין הממשלה, שהייתה מעדיפה שלא אלו יהיו הסרטים שייצגו את ישראל בעולם.

‏יאיר: כל הסרטים האלה, שהופכים את מדינת ישראל, פחות או יותר משנת 2004 עד 2015, למותג בינלאומי. והסרטים הישראלים האלה חלקם פוליטיים, סרטים כמו "עג'מי", סרטים כמו "פוקסטרוט", חלקם - לא. חלקם עוסקים ב… בבני אדם ובדברים שקשורים פה למקום שלנו. אני חושב שאנשים בעולם מתלהבים מהפרטיקולריות הזאת של המדינה הישראלית, שיש יהודים וערבים ודתיים וחילונים. יש פה הרבה מסורת והרבה היסטוריה, וגם פה יש סיפורים קטנים על אנשים, ואבות ובנים, והורים וילדים, ואהובים. ובאמת הקולנוע הישראלי הופך להיות למותג קולנועי בינלאומי אהוב, בתקופה יוצאת דופן שבה הוא גם לא מוחרם.

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: בשנתיים האחרונות, בעקבות המלחמה, אי אפשר שלא להרגיש את הכתף הקרה של העולם, גם בתחום הקולנוע. אתה רואה שהתעשיות בחו"ל תומכות הרבה פחות בסרטים ישראלים, בהרבה מקרים רואים סירוב של פסטיבלים בעולם להקרין סרטים שלנו, וגם יש יותר סירובים של סרטים מחו"ל להיות מוקרנים כאן בארץ. אבל האיום מגיע לא רק מבחוץ, יש גם אתגרים כאן בפנים. אפשר לומר שמערכת היחסים הבעייתית של שר התרבות מיקי זוהר עם תעשיית הקולנוע התחילה לפני יותר משנה, כשזוהר יצא לדרך עם רפורמת הקולנוע.

‏יאיר: כל שר שנכנס, יש לו איזשהו סוג של רעיון גדול שהוא רוצה לעשות. ואז, בין השאר, הוא מגלה שבגלל שכבר חוקק חוק הקולנוע, הרעיונות הגדולים שהוא ניסה לעשות הרבה יותר קשה לעשות אותם ממה שנדמה. רפורמת הקולנוע של השר זוהר - בדיעבד, איזה געגוע, "תביא לנו רפורמה".

‏לירון: רפורמת הקולנוע של מיקי זוהר - עשינו על זה אגב פרק ב"אחד ביום" ביוני 2024 - שינתה בעצם את אופן מימון קרנות הקולנוע, והניסיון המרכזי בה היה, להגדיל את התקציבים לסרטים שהם מצליחים מבחינה מסחרית, סרטים שהקהל אוהב. כלומר, להעריך את הסרט על פי כמות מכירת הכרטיסים, או כמות הצפייה בסטרימינג, ולא על פי פרמטרים של איכות או עשייה אמנותית.

‏[הקלטה] שר התרבות, מיקי זוהר: "אני רוצה להגיד דבר אחד. ברור הוא שהאינסנטיב של הרפורמה שאני עושה בעולם הקולנוע, הוא אינסנטיב יותר מסחרי על חשבון אמנותי. אני לא מכחיש את זה, אני אומר את זה בצורה כנה. אבל אני חושב שאין דבר כזה סרט שאין בו מרכיב אמנותי. בכל סרט יש את המרכיב האמנותי…"

‏לירון: הרפורמה של זוהר נכנסה לתוקף רק בפברואר האחרון, אבל פחות משנה להרצה של הרפורמה, קרה מה שבשפת הקולנוע קוראים לו 'אירוע מחולל'. זה התחיל בספטמבר האחרון בטקס פרסי אופיר, המקבילה הישראלית לאוסקר. שם בוחרים את הסרט שייצג את ישראל בטקס האוסקר האמריקני, ואת הבחירה השנה השר מיקי זוהר לא אהב באופן מיוחד.

‏[הקלטה] ששון גבאי: "הפרס לסרט העלילתי באורך מלא הולך לסרט 'הים'!" [מחיאות כפיים סוערות]

‏[הקלטה]

‏שדרנית: "עכשיו, לטקס פרסי האוסקר הישראלי, טקס פרסי אופיר. הוא התקיים אתמול, יש סרט זוכה, הוא ייצג אותנו באוסקר. סרט שמעורר מחלוקת וגם עימות מול שר התרבות."

‏כתב: "כן, הסרט 'הים' זכה בפרס הגדול. הוא מספר על ילד פלסטיני בן 12 שכל חלומו הוא להגיע לים. הסרט, כהגדרת השר מיקי זוהר, הוא פרו-פלסטיני, והוא מבזה את חיילי צה"ל. ויוצרי הסרט, כמובן, אומרים: זה סרט בשיתוף פעולה יהודי-פלסטיני, והוא בכלל בא לקרב והוא לא בא להרחיק. אבל השר זוהר, אחרי שהסרט הזה זוכה, שולל את התקציב, או מתכוון לשלול את תקציב טקס פרסי אופיר מהשנה הבאה, בעוד כמה חודשים."

‏לירון: השר, אגב, טוען שהוא צפה רק בחלקים מהסרט כך כלשונו, אבל ממש למחרת הטקס הוא כבר יצא בהצהרה דרמטית.

‏[הקלטה]

‏שר התרבות, מיקי זוהר: "ואז הם עושים טקס, ומי הם בוחרים בטקס כסרט זוכה? סרט 'הים'. מה יש בסרט הזה? ילד פלסטיני שרוצה לבוא לראות את הים…"

‏אופירה אסייג: "כן, שמנסה להגיע לים."

‏שר התרבות, מיקי זוהר: "…והשוטרים והחיילים אומרים לו 'אתה לא נכנס לישראל'. אפרטהייד ישראל היא אפרטהייד."

‏אופירה אסייג: "אוקיי…"

‏שר התרבות, מיקי זוהר: "מציגים את ישראל ואת חיילי צה"ל כקלגסים. דבר לא מכובד ולא ראוי. אני כעסתי נורא, זה היה באמת, מבחינתי, הקש ששבר את גב הגמל, ואמרתי אוקיי אני לא מממן יותר את הטקס הזה. זו זכותי לא לממן יותר את הטקס הזה. רוצים לעשות אותו? שיעשו אותו על חשבונם, לא על חשבון משלם המיסים. ואני עושה טקס ממלכתי שבסוף יהיה…"

‏אופירה אסייג: "אתה לא מממן את טקס פרסי אופיר?"

‏שר התרבות, מיקי זוהר: "לא!"

‏אופירה אסייג: "רק את הטקס שאתה בעצם אמון עליו?"

‏שר התרבות, מיקי זוהר: "אני עשיתי טקס אגב, שהוא סופר ממלכתי וסופר מקצועי…"

‏יאיר: כן, הוא מחליט להקים טקס אלטרנטיבי. אבל ברגע שהוא אומר שזה בא במקום, ברגע שהוא אומר שזה משהו שבא לבטל משהו אחר, זה הגנאי של הדבר הזה. ולכן הרבה מאוד יוצרים בכלל סירבו לשלוח את הסרט שלהם לתחרות. אחד אחרי השני הבינו שיש פה איזשהו סוג של אה מין white washing כזה, של לנסות באמצעות הרבה כסף ופרסים וכבוד, בעצם לגייס תמיכה באקט הזה של… של השר, שהיא, בסופו של דבר, לא לתמוך בקולנוע הישראלי, אלא לטרפד אותו.

‏לירון: כשכל העניין הזה עלה, הרעיון של להחליף טקס בטקס, יאיר רוה מצא את עצמו נקשר פתאום לעניין. יום אחד הוא קיבל שיחת טלפון.

‏[מוזיקת רקע]

‏יאיר: בתחילת נובמבר התקשרה אליי האישה שאחראית במשרד התרבות על תחום הקולנוע, והציעה לי להצטרף לצוות השיפוט של הפרס. וזה מאוד סיקרן אותי. אתה יודע, יש בזה משהו מחמיא, אני לא אתכחש, כשמציעים לך תפקיד שהוא… יש בו משהו רשמי. ודרך אגב, גם מציעה לי כסף. וזה יוצא סכום מאוד מאוד נאה למשהו כמו חודש עבודה, סכום כזה שנראה כמו משכורת חודשית נדיבה למדי. ואני מודה שאני שואל את עצמי, האם אני יכול אולי להיות ההבדל? האם אני יכול להיות האיש, שלמרות מה שאומר מיקי זוהר על… על הטון מאוד מאוד כועס ונקמני וצנזוריאלי שלו, האם אני יכול להיות אחד מהשופטים בשביל להבטיח מבפנים, להשמיע מבפנים, שהבחירה באמת תהיה בחירה איכותית, אמנותית, משוחררת מכל פוליטיקה, ושרק אך ורק תתעסק ב… במצוינות קולנועית? ואז אני שואל אותה "כמה סרטים יש?". אמרה, "בערך 40…" אמרתי לה, "זה… זה המון סרטים לראות". ואז היא עונה את הדבר שהכי הקפיץ אותי בנקודה הזאת. היא אומרת "א', אני מניחה שאת רוב הסרטים ראיתם, אתם השופטים…", שזה הנחה סבירה, "ו-ב', אתם אנשי מקצוע. אתם יכולים לראות 20 דקות מסרט ולהבין לבד אם הסרט ראוי או לא ראוי". אי אפשר לראות 20 דקות של סרט ולשפוט אותו. פה הבנתי שאני לא יכול לתת יד ל… לדבר הזה, שבסופו של דבר האופן שבו זה נעשה, הבהילות שבו זה נעשה, וגם, צריך להגיד, חוסר המקצועיות שבו זה נעשה, יהפוך את זה לאירוע שאני לא רוצה שהשם שלי יהיה מחובר אליו.

‏לירון: אלא ששופטים אחרים נמצאו, ולפני שבוע וחצי פורסמו המועמדים בתחרות האוסקר הישראלי מבית מיקי זוהר. את מה שקרה אחר כך אף אחד לא צפה.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

‏לירון: לפני יותר משבוע וחצי התפרסמו המועמדים לטקס פרסי הקולנוע הישראלי של מיקי זוהר, רשימה קצרצרה יש לציין, רק שלושה מועמדים בכל קטגוריה, ובאופן מפתיע, כמעט כל הסרטים המועמדים לא היו שוברי קופות, כפי שכולם ציפו ממי שיזם את רפורמת הקולנוע.

‏יאיר: יש פה איזשהו סוג של אקט של חתרנות, שאני חייב לציין אותו לטובה, מצד אנשים שניהלו בפועל את התחרות הזאת, כי תראה את שלושת הסרטים שזכו למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר. אחד מהם נקרא "אנו", סרט של במאית ישראלית, מיה חטב, שעשתה סרט על… על ילדה דרוזית, סרט דובר ערבית. במילים אחרות זה "הים" רק בדרוזית במקום בפלסטינאית. כל הדברים האלה שהם trigger warning לשר התרבות שלנו. ובינתיים הוא שותק לגבי הסרטים האלה, כי פתאום כשהוא בוחר אותם וכשהוא עומד מאחוריהם - זה נראה לו טוב. מצד שני, הוא מצדיק בחירות של צוות שופטים של שלושה שופטים מול צוות של 1000 שופטים, של 1000 מצביעים. אז כל הטקס הזה כל הזמן צבוע בצבעים של נקמה, בצבעים של אנטגוניזם לתעשייה.

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: ובאמת, ממש יום אחרי שפורסמה הרשימה, החל סחף של מועמדים שהודיעו על הסרת מועמדותם מהטקס. זה התחיל עם השחקנית עירית קפלן, שהייתה מועמדת לפרס השחקנית על הסרט "בחורים טובים 2", ואחריה הגיעו בזה אחר זה עוד ועוד אמנים ויוצרים שהביעו מחאה על קיום הטקס, שלטענתם מייצר פילוג ומאיים על חופש הביטוי של יוצרי הקולנוע.

‏[הקלטה] אורי ברבש: "אנחנו בעד שיעשה איזה טקס שהוא רוצה, שייתן עוד פרסים מתי שהוא רוצה, אבל לא על חשבון סתימת פיות של אף אחד!" [קריאות הסכמה ותופים]

‏לירון: אחרי שאנשי הקולנוע מסירים את מועמדותם מהטקס, השר בתגובה מחליט לשבור את הכלים.

‏[הקלטה] שר התרבות, מיקי זוהר: "יש גבול לכל תעלול. ולכן אני החלטתי החלטה דרמטית. אני פועל להפסקת מימון תקציב הקולנוע הישראלי באופן מוחלט. זו השאיפה, זו המטרה. ואני פועל לשם כך."

‏יאיר: הוא חשף את פניו האמיתיים. הוא חשף באמת את הדבר הזה, שהפרס הזה הוא לא פרס על מצוינות קולנועית, אלא שוט, שוט שנועד לאיים ולהשתיק את התעשייה. אז הוא אומר, "אוקיי לא רוצים? אז אני רוצה עכשיו לבטל בכלל את הדבר הזה שנקרא תעשיית הקולנוע". אם הרעיון הוא להתנקם בתעשייה, ולגרום לזה שהצלמים והעורכים ועוזרי ההפקה והתסריטאים - כולם יהיו מובטלים, זה בהחלט הדרך הנכונה לעשות את זה. ושוב, זה הופך את זה לא לאיזשהו סוג של מדיניות, אלא לנקמה. זה סוג אחר של צנזורה, סוג של דרך להגיד, "אם אתם לא תעשו את מה שאני אומר לכם, אני אבטל את החוק".

‏[הקלטה] נדב לפיד: "הקולנוע הישראלי נמצא תחת איום, לכל אורך ההיסטוריה, בכל מדינה פשיסטית או שגלשה לפשיזם, בכל דיקטטורה היה איזה מיקי זוהר כזה. וההיסטוריה המודרנית מלאה במיקי זוהרים, שרי תרבות ששונאים אמנות, שרי תרבות ששונאים את החופש שבאמנות…"

‏לירון: נניח רגע בצד את העניין הטכני של - האם הוא יכול או לא יכול לבטל את החוק. מה האופציות? לאן תגיע התעשייה אם באמת יבוטל חוק הקולנוע?

‏יאיר: הקולנוע הישראלי ממומן, נגיד, ב-50% על ידי המדינה, וכל ה-50% האחרים צריך למצוא תמיכה ממקום אחר. ואי אפשר שיהיה קולנוע ישראלי. אם הוא אומר "אני מבטל את חוק הקולנוע, ושהקולנוע הישראלי יתמודד עם זה באופן כלכלי, כמו כל חברת סטארט-אפ אחרת", לא יהיה קולנוע ישראלי. או שיהיה קולנוע ישראלי רק של מפיקים שיסכימו לממן מכיסם סרט, כי יש להם איזשהו אינטרס. אם הקולנוע הישראלי יהיה אך ורק מבוסס על כסף פרטי, הוא יהפוך להיות לקולנוע מאוד מאוד וולגרי, מאוד דל תקציב, אממ… מאוד קולנוע שאף אחד לא ירצה לראות אותו בעולם, גם מבחינת התכנים שלו וגם מבחינת איכויות ההפקה…

‏[מוזיקת רקע]

‏לירון: מיקי זוהר הודיע על הקמת ועדה שתבחן מחדש את מימון הקולנוע הישראלי ותיתן את מסקנותיה תוך 45 ימים. אל מול ניסיונות שונים של אנשים וגופים בתעשייה שהביעה נכונות לשבת עם השר זוהר ולהגיע לפשרה, הוא הביע התנגדות ואמר "החגיגה נגמרה". בנוסף הוא קרא למי שהסירו את מועמדותם לחזור בהם, אחרת לא יקיים את הטקס שיזם שעתיד להיערך ביום שלישי הקרוב. אבל לצד כל חוסר הוודאות והסערה המתחוללת עכשיו בתעשיית הקולנוע, בהסתכלות קדימה - יש כאן שאלות גדולות אפילו עוד יותר - על העתיד.

‏יאיר: החלק העצוב בסיפור הזה - וראינו את זה בימי מירי רגב, שהיא התחילה לנסות לשלוט גם בתכנים - זה שהיוצרים הבולטים בארץ פשוט עוזבים, פשוט מפסיקים ליצור בארץ. או שהם עוברים לטלוויזיה או שהם עוברים ליצור בחו"ל, כי שם יש להם שם ויש להם מותג ויש להם מוניטין. וזה בעיקר מבריח מפה את הכישרונות וגורם לזה שאנשים שעשו סרטים טובים, ואנשים, שאם אני הייתי שר תרבות, הייתי עכשיו מתקשר אחד אחרי השני לבמאים הכי בולטים שיש לנו פה, ליוסף סידר, לארי פולמן, לאבי נשר, לשמי זרחין, ודואג שהם יעשו את הסרט הבא שלהם. זה לא הדרך לעשות את זה. אם ה… משרד התרבות הוא כרגע משרד שהוא כל כך צבוע מבחינה פוליטית וגם בריונית, אז מי ירצה לשתף פעולה עם ה… עם המשרד הזה? אז זה נורא עצוב, מה שעשוי לקרות, אבל שוב, מבלי לגרוע מכמה שזה עצוב ונורא הדברים האלה מחזוריים, וכשם שזה מתקלקל ככה אחר כך זה גם פורח מחדש, אם לצטט את יז'י קושינסקי, מ"להיות שם".

‏[מוזיקת סיום]

‏לירון: יאיר רוה, תודה רבה.

‏יאיר: תודה רבה.

‏לירון: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, עדי חצרוני ושירה אראל. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני לירון זייד, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה