אחד ביום - הקפיצה של דני אבדיה

להיות שחקן ב-NBA זה הישג מרשים מאוד. להיות שחקן בולט, בליגת הכדורסל הטובה בעולם, זה כבר הישג אדיר. אומנם הוא רק בן 24, ובכל זאת, מחר בערב יישא דני אבדיה משואה בטקס בהר הרצל- כבוד השמור למי שהביאו להישגים יוצאי דופן ולחיזוק המדינה. במקרה שלו, נראה שזו רק ההתחלה. אז הפעם, אנחנו עם השנה, ועם הקפיצה המטורפת, של דני אבדיה.  מרואיינים: עודד קטש, מכדורסלני העבר הגדולים בישראל, כיום מאמן מכבי תל אביבעידו רקובסקי כתב הספורט בעיתון הארץ וחוקר במכון לחקר דיפלומטיית ספורט באוניברסיטת בן גוריון

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/04/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 29 באפריל, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏לא בכל יום אדם מקבל הזדמנות לדבר עם מישהו שהיה חלק חשוב בתקופת הנעורים שלו. והנה, יצא לי לעשות את זה. לא תאמינו, מתברר שגם לי יש חלק קטן, פצפון, בחיים של אותו אדם.

‏עודד: אז אני אגיד לך שכשחזרתי מפנאתינאיקוס, היה לי איזה חצי שנה שהייתי מנהל מקצועי בגלבוע-גליל, ביקשו שאני אבוא ויעזור, אז אתה הנעמת את כל הפקקים בוואדי עארה.

‏אלעד: אז עודד קטש הוא לא רק מאזין של "אחד ביום", הוא גם אחד מהכדורסלנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ישראל. היום הוא מאמן מכבי תל-אביב. הוא חלק חשוב בנעורים שלי, כי גם אני שיחקתי כדורסל. ואני זוכר איך בשנת 1998, כשהייתי במחנה אימונים בקיץ, כולנו חיכינו לשמוע מה יקרה עם עודד קטש.

‏קטש שחתם בניו יורק ניקס היה בדרך להיות הישראלי הראשון ב-NBA, בדיוק כשהשחקנים בליגה הטובה בעולם פתחו בשביתה ודחו את העונה עד להודעה חדשה.

‏[הקלטה]

‏קריין חדשות: "עד יום ראשון צריך עודד להודיע למכבי אם הוא עוזב ל-NBA. הקבוצה תניח בוודאי הצעה כספית מפתה מאוד, אבל הוא כנראה יעדיף להגשים את החלום."

‏עודד: "זה אולי ה-10 אחוז הראשונים של הגשמת החלום, 90 אחוז האחרים שאני יכול לחשוב עליהם זה הרבה עבודה קשה, זיעה, מזל קצת."

‏אלעד: אז במחנה האימונים ההוא בקיץ נשמעה פתאום שריקה במשרוקית, כזו שפילחה את האוויר. כינסו את כולנו ביחד ובישרו לנו שזה לא יקרה, שקטש לא ישחק ב-NBA, כולנו היינו ממש ממש בבאסה.

‏עודד: כן, למרות שבאמת היה איזה שלב שחתמתי באמת שם, ועברתי, ופשוט קצת חוסר מזל שאפיין אותי לא מעט בקריירה, העונה לא נפתחה. אבל אני חייב להודות שאני לא גדלתי עם החלום הזה. לא בגלל שלא רציתי ולא תכננתי שזה יהיה חלק מהקריירה שלי, אלא פשוט אני גדלתי בנוסטלגיה של פעם, אני לא יודע, ש-ימי חמישי רואים מכבי תל-אביב, ומיקי ומוטי מרימים גביע אירופה, ו… אז בוא נגיד, לא שזה לא היה חלום, אבל לא זו הסיבה האמיתית שלשמה שיחקתי כדורסל, זה היה אחד מהדברים שאין ספק שאני מרגיש שרציתי לעשות, ואני מאמין שגם היה קורה, ואחד הפספוסים.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: בשנות ה-90, העזנו לחלום לרגע על מה שהיה נראה כמו מדע בדיוני, חלום הזוי, שחקן ישראלי ב-NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם. אז 27 שנים עברו מאז, אתם כבר יודעים ששחקן כדורסל אני לא הפכתי להיות, אבל היי, מגיש פודקאסט זה בכלל לא רע, אין תלונות. ובכל זאת, מה שהיה אז מדע בדיוני, הפך למציאות, דני אבדיה הוא לא הישראלי הראשון אמנם, גם לא האחרון, אבל הוא מצליח לעשות את מה שמעטים, לא רק ישראלים, מה שמעטים בכלל מצליחים לעשות, הוא שחקן בולט ודומיננטי בליגה הטובה בעולם.

‏[הקלטה]

Sports Announcer: “Blazers go the other way, Avidja the lead pass, knocked down but right back to Deni, again, doing Deni’s stuff…”

‏אלעד: מחר בערב, בישראל, דני אבדיה ישיא משואה בטקס בהר הרצל. בגיל 24 בסך הכל, הוא יקבל כבוד ששמור לאנשים שהשיגו הישגים ראויים לציון, שקידמו את המדינה, קידמו את החברה הישראלית, וכן, הוא כבר עשה את כל זה. אלא, שאם תשאלו אותו, וגם לפי קבוצה הולכת וגדלה של פרשנים ואוהדים בארצות הברית, אז דני אבדיה אפילו עדיין לא התחיל.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אז הפעם, אנחנו גם עם עודד קטש וגם עם עידו רקובסקי, כתב הספורט בעיתון הארץ וחוקר במכון לחקר דיפלומטיית ספורט באוניברסיטת בן-גוריון, ועם השנה המטורפת של דני אבדיה.

‏עידו שלום.

‏עידו: אהלן אלעד.

‏אלעד: בוא נשים לרגע, עד כמה שאפשר, את העובדה שאנחנו ישראלים, לשנייה, דני אבדיה הוא עדיין יהיה שחקן בולט מצטיין ראוי לשבחים, גם אם הישראליות שלנו לא משחקת תפקיד?

‏עידו: קודם כל, כן, היום כן. דני אבדיה הוא שחקן מצליח, הוא שחקן פופולרי ב-NBA. רואים את זה לפי הנוכחות שלו ברשתות החברתיות, גם של הקבוצה שלו, גם של ה-NBA ועמודי מעריצים וכן, גם במגרש. רואים דני אבדיה שחקן מוביל בקבוצת NBA. נכון, לא קבוצה מהטופ, אפילו לא קבוצת פלייאוף, אבל קבוצה לגיטימית שהיא רצה ותחרותית עד שלב מסוים של העונה, אבל הוא בהחלט בבולטות שלו, וזה גם כיף לראות וגם צריך לשפשף את העיניים, להאמין למה שאנחנו רואים.

‏אלעד: יש קלישאה כזו, שאומרים על מישהו שהוא נולד עם כדורסל ביד. אבל במקרה של דני אבדיה זה נכון, כי אבא שלו, זופר אבדיה, כדורסלן מסרביה. אימא שלו, שרון ארצי, גם כדורסלנית בעברה.

‏עידו: כן, דני בעצם נולד גם עם הכדורסל בבית, שאנחנו יודעים שזה משהו מאוד מאוד חשוב עבור ספורטאי, שלגדול באווירה ספורטיבית, וגם באמת הוא גדל לממדים פיזיים ויכולות שמבליטים אותו לעומת אחרים, אבל הוא באמת מהר מאוד בזכות עצמו, ומצליח גם ברמת, כמובן, נערים, נוער, נבחרת העתודה, נבחרת ישראל עד גיל 20, באליפות אירופה מוביל אותה לזכייה, זה משהו שהיום נראה לנו כמעט מובן מאליו, אבל דני אבדיה הופך להיות שם חם גם כי הוא משחק במכבי תל-אביב, אבל גם כי הוא באמת באמת שחקן טוב והחיוך הזה כובש את כולם ולא צריך לזלזל בחיוך הזה.

‏אבל עדיין אי אפשר לומר בשלב הזה, כשהוא בנוער של מכבי תל-אביב, אפילו בבוגרים של מכבי תל-אביב, שהוא יהיה איפה שהוא יהיה ב- 2025.

‏אלעד: אתה אומר טוב, בגיל 16 להצטרף לסגל של הקבוצה הבוגרת של מועדון כמו מכבי תל-אביב זה הישג שאתה צריך להיות מאוד מאוד מאוד טוב, כדי שזה יקרה לך. נכון, זה לא חסר תקדים, כבר קרה בעבר, ועדיין.

‏עידו: הוא באמת, במכבי תל-אביב מבינים שיש לנו כאן שחקן שהוא יכול להשתלב בקבוצה הבוגרת בגיל מאוד צעיר. גם במכבי תל-אביב, כשהוא משחק גם בקבוצת הנוער, גם בקבוצה הבוגרת, משהו שאגב אופייני בקבוצות יותר קטנות, לא במכבי תל-אביב, אז בעניין הזה זה קצת חריג. הוא חותם לחוזה לשש שנים בקבוצה הבוגרת ומתחיל לתפוס את העיניים של סקאוטים ברחבי העולם ובעיקר עולה השאלה האם הוא א', יכול גם להשתפר, או שזה רק כישרון של נוער, או שהוא, באמת, יש לנו כאן שחקן מיוחד.

‏ובעונה האחרונה שלו במכבי תל-אביב, עונת 19'-20', מה שאנחנו מכירים כעונת הקורונה, הוא כבר מגיע באמת לתצוגות מעולות ביורוליג. עדיין צריך להגיד, הוא לא הכוכב של מכבי תל-אביב ביורוליג, מכבי עושה אז עונה טובה מאוד שנקטעת בגלל הקורונה, אבל דני אבדיה, יש דאנק מפורסם שהוא מטביע על ג'יג'י דאטומה מפנרבחצ'ה.

‏[הקלטה]

Sports Announcer: “Avdija to the basket, oooh oh oh, Deni Avdija… how dare the… Gigi Datome… eat that.”

‏עידו: הוא מככב שם ומבינים שיש כאן כוכב שיכול להגיע ל-NBA והוא מחליט להירשם לדראפט, אבל יש גם סימני שאלה, איזה מקום הוא יבחר? האם הוא בכלל יצליח מבחינה פיזית להתמודד? כי כדורסל יש לו, כישרון יש לו, קליעה, חדירה, חוצפה.

‏אני חושב שמעבר לנחישות ולמוטיבציה יש בדני אבדיה אקס פקטור שקשה לשים אליו לב, אולי, בשלב ראשון, אבל כשמביטים בו לאורך זמן רואים את זה, וזה איזשהו חוסר פחד.

‏אנחנו כישראלים אוהבים להגיד שיש חוצפה ישראלית וחוצפה חיובית וכל המושגים האלה, אבל אצל דני אבדיה זה אמיתי. חוסר הפחד, זה לא בא מזלזול או מהתנשאות, הוא פשוט באמת חסר פחד. והוא יחדור והוא לא יפחד לחטוף את החסימה, והוא לא יפחד לזרוק על שחקן מסוים, ואני חושב שזה מה שהוא מביא. ויכול להיות שהוא אפילו לא מודע לזה הרבה פעמים, אבל זה יתרון שהיה לו גם בתור שחקן צעיר מאוד שמשתלב בקבוצה בוגרת ובעלת פרופיל גבוה, כמו מכבי תל-אביב, וכמובן ב-NBA.

‏אלעד: אז, אפרופו חוסר פחד, עצם ההחלטה הזו שלו, בגיל 19, כשהוא, כמו שאמרת, שחקן טוב מאוד, בולט, אבל לא השחקן המרכזי במכבי תל-אביב, שהיא בעצמה לא הקבוצה המרכזית באירופה באותה תקופה. אז עצם ההחלטה הזו שלו להירשם לדראפט, ולנסות להגיע ל-NBA, היא גם החלטה שדרשה אומץ, היא בטח לא מובנת מאליה.

‏עידו: כן, כדי להיכנס ל-NBA היית צריך אומץ, ואתה צריך להבין שגם אם לא בוחרים בך, אז אתה יכול להיכנס אחרי זה, וגם אם בוחרים בך, זה לא מבטיח שום דבר. זה עולם די אכזרי. לא מבטיח שום דבר גם כשאתה נבחר, ודני אבדיה לא מפחד ומתמודד עם הדבר הזה, ובאמת, ב-2020, בדראפט, הוא נבחר במקום התשיעי, על ידי "וושינגטון וויזרדס".

‏[הקלטה]

Adam Silver: “With the ninth pick in the 2020 NBA draft, the Washington Wizards select Deni Avdija from Herzliya, Israel.”

‏ושם מתחיל עוד level של לחץ, זה כבר עשירייה ראשונה, זה כבר פרופיל גבוה מאוד, ומכאן כבר יש איזשהו חשש ש… רגע, אולי הוא לא מספיק טוב, ומהצד השני, אולי אנחנו גם טיפה מעצימים אותו כי הוא משלנו.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: אם נקפוץ רגע לעולם מושגים אחר, עולם ההייטק, תמיד מדברים על אנשים כמו ביל גייטס וסטיב ג'ובס, ואומרים, שכן, היה להם שכל וכישרון בערימות, אבל שהם גם נולדו במקום הנכון ובעיקר בזמן הנכון, בדור שהגיע לבגרות בדיוק כשהתחילה מהפכת המחשבים האישיים. אני חושב שאפשר להוסיף גם את העניין הזה לרשימת הנסיבות שהובילו את דני אבדיה להיות שחקן דומיננטי ב-NBA. עם הכישרון והאיכויות הפיזיות שלו, הוא גם נולד בזמן הנכון.

‏אנחנו הרי ידענו שחקנים ישראלים גדולים לפני-כן, מיקי ברקוביץ', ברור. נדב הנפלד, שיחק בקונטיקט במכללה, היה שם כוכב. דורון שפר גם שיחק בקונטיקט במכללה, גם היה כוכב. עודד קטש. אלו שחקנים שהיו יכולים להגיע ל-NBA, אלא שהם היו פעילים בתקופות שבהן ה-NBA היה מקום מאוד שונה בהשוואה להיום.

‏[קולות של משחק כדורסל]

‏אז נקפוץ רגע אחורה לשנת 1992, תשע שנים לפני שדני אבדיה בכלל נולד. לאולימפיאדת ברצלונה נשלחת בפעם הראשונה נבחרת הכדורסל האמריקנית עם שחקנים מקצוענים, קראו להם ה-"Dream Team". מייקל ג'ורדן, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, סופר-סטארים בינלאומיים. הם הגיעו למשחקים נגד נבחרות אחרות באולימפיאדה והשחקנים שמולם ביקשו חתימות, ביקשו להצטלם איתם.

‏זה נגמר כמובן במדליית זהב קלילה ובעיקר בקיבוע של אתוס. כדורסל NBA אמריקני הוא כמה רמות מעל כל היתר. המועדון הסגור הזה, סגור בצדק.

‏[הקלטה]

Sports Announcer: “Chris Mullin, Charles Barkley, Earvin “Magic” Johnson…”

‏אלעד: היו אז שחקנים מאירופה ב-NBA, אבל הם היו מעטים, בעיקר היו שחקנים תומכים, לא בנו קבוצות סביבם, הם לא היו הכוכבים המרכזיים. אפילו שחקנים שהיו בין הכי טובים באירופה הפכו ב-NBA לשחקנים שיושבים על הספסל. כל הגישה הייתה של-NBA אין מה ללמוד מהעולם.

‏אלא שאחרי ה-"Dream Team" ואחרי עידן הסופר-סטארים הגדולים של האייטיז, והניינטיז, ב-NBA פתאום הבינו שדווקא יש כמה שיעורים שאולי היה שווה להם לקחת.

‏עידו: ב-2004 קורה משהו מאוד מאוד מעניין, וזה שארצות הברית, למרות שהיא שולחת הרבה שחקני NBA טובים, היא מפסידה את מדליית הזהב במשחקים האולימפיים באתונה. ארגנטינה גוברת עליה עם שחקנים נהדרים שאחרי זה גם יכבשו את ה-NBA, ואנחנו רואים עולם אחר של כדורסל. כדורסל שהוא יכול להיות דרום-אמריקאי, והוא יכול להיות אירופי, והוא יכול להיות אסיאתי, אבל כזה שגובר על האמריקאי.

‏ואז אנחנו חווים ממש רעידת אדמה בכל מה שקשור לשחקנים בינלאומיים ב-NBA, וה-NBA פשוט נפתח למגוון רחב של סגנונות, וגם מתחיל להסתכל לעולם, איך העולם משחק.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: בעידן החדש הזה של ה-NBA, המועדון הסגור נפתח לשחקנים זרים, לשחקנים שלא באו רק כתומכים או כקישוט, אלא ככוכבים, כשחקני מפתח. בעידן הזה הגיעו ל-NBA שחקנים מכל מיני מדינות שעד אז היו מחוץ למועדון. ביניהן, גם מדינה קטנה אחת שמאוד אוהבת כדורסל, ובעיקר שחקנים מהמדינה הזו, שסוף סוף הצליחו להפוך את מה שהיה נראה כחלום הזוי למציאות.

‏[הקלטה]

Sports Announcer: “Turn the sprinkler’s systems on, Omri Casspi is on fire. 53-44 He has scored 20 and that’s his fifth three of the half.”

‏עידו: ועומרי כספי, שחקן נחוש מאוד, גבוה, מימדים גופניים מעולים להיות, מה שנקרא ב-NBA 3 and D, זורק לשלוש ועושה הגנה, וכספי נמצא שם. למרות שהוא היה 10 עונות ב-NBA והיה שחקן לגיטימי, זאת אומרת 20 דקות בממוצע בערב, 8 נקודות, 4 ריבאונדים למשחק. הוא תמיד היה שחקן רוטציה אבל הוא היה שחקן משלים מהספסל. קריירה נהדרת שאחוז מאוד מאוד גדול משחקני NBA היו חותמים עליה. אבל הרבה ישראלים, בעיקר הציניקנים, הרגישו ש… אוקיי אנחנו על המפה, אבל אנחנו בצד של המפה.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: במשך עשורים, שחקני כדורסל מוכשרים חלמו על קריירה בליגה הטובה בעולם, ב-NBA, רק כדי לגלות שבארצות הברית מתנהל סוג של מועדון סגור. המועדון הזה נפתח בשנות ה-2000 ואיפשר לשחקנים בינלאומיים להיכנס, לשחק, לבלוט, לככב.

‏הפתיחה של המועדון הזה איפשרה בין היתר גם לעומרי כספי להפוך לישראלי הראשון ב-NBA ולתחזק שם קריירה של עשור. ובספורט, אין אפס, צריך בסך הכל אחד שיתווה לאחרים את הדרך. ודני אבדיה העז, לקח הימור, ונבחר במקום התשיעי בדראפט בשנת 2020. הוא חתם בוושינגטון. וממש נגע בחלום.

‏[הקלטה]

Deni Avdija: “I mean, first of all, it means a lot for me. Israel is a small country, it didn't provide as many NBA players, and for me to represent my country, and being in the highest spot possible, this is amazing."

‏אלעד: העונה נפתחה. המון ציפיות היו לו על הגב. ואבדיה דשדש.

‏[הקלטה]

Sports Announcer 1: “And he gets it blocked again, but there is Neto for the follow and Avdija is down in pain.”

Sports Announcer 2: “Oh Man, I hope he’s OK.”

Sports Announcer 1: “He’s gra… oh no… oh no…”

‏אלעד: עכשיו אם תשאלו את עודד קטש, זה בעצם המבחן האמיתי. זה סוד ההצלחה של אבדיה. לא הביצועים, לא האוהדים, לא הפרשנים, מה שמייחד אותו זה שהוא בחר להתמיד. גם כשזה לא הלך, גם כשהוא ידע שיש לו אלטרנטיבה, שבמקום אחר הוא יוכל להיות כוכב.

‏עודד: אתה יודע, מאוד קל לשחקנים, והיו הרבה מאוד דוגמאות לשחקנים עם פוטנציאל גדול שבאירופה סימנו אותם, הלכו לשם, קיבלו פחות דקות, ואז היום-יום והטיסות והתסכול שאתה חווה, פשוט לחזור לאירופה ולהיות דומיננטי עכשיו ביורוליג וזה, תמיד קורץ. ואני אם הייתי חווה שנה-שנתיים כאלה ב-NBA בעוד שיודע שיכול להיות דומיננטי באירופה, ואני מניח שהייתי עושה את הבחירה לחזור, כמו הרבה שחקנים אחרים שעשו את זה.

‏אלעד: ובאמת, ההתחלה של אבדיה הייתה קשה, אבל הוא המשיך להציג מגמה עקבית של שיפור כל הזמן.

‏עידו: לקח לו זמן להתרגל למשחק, הוא בא מאירופה, לקח לו זמן לסגל מסת שריר. אם אתה מסתכל היום על השחקנים הטובים ב-NBA הם שחקנים שהעונה הראשונה שלהם לא תמיד הייתה הכי טובה, לפעמים היא הכי גרועה בקריירה.

‏אבל הוא, למרות שהוא עולה ברוב המשחקים מהספסל, גם בעונה השנייה שהוא חווה פציעה מאוד רצינית שגומרת לו את העונה, וגם בעונה השלישית הוא ממשיך להשתפר, הוא מעלה את כמות הנקודות, הריבאונדים, את כל המדדים, בעצם, הוא הופך להיות השחקן השישי האולטימטיבי של וושינגטון. בעונה שעברה זה כבר מתפוצץ, כלומר, עונת 23'-24'. עונה רביעית שלו בוושינגטון, הוא פותח בכל 75 המשחקים שהוא משותף בהם. הוא קולע 14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים, ומוסר 3.8 אסיסטים. והוא לראשונה גם חוצה את רף שלושים הדקות בממוצע למשחק. וכבר שלושים דקות בממוצע למשחק ב-NBA זה כבר שחקן שהוא מעבר ללגיטימי, שחקן חמישייה. נכון, בקבוצה לא הכי טובה, אבל שחקן חמישייה שמקבל גם ניראות ותחושה של כוכב מקומי, וגם הקהל בוושינגטון אוהב אותו.

‏אלעד: דווקא כשהיה נדמה שהמצב משתפר, שהחיבור הזה בינו לבין וושינגטון, ה-NBA, הכל מתחיל לתפוס צורה, קרה מה שקורה באופן די שגרתי בספורט. טרייד. דני הועבר לקבוצה אחרת.

‏[הקלטה]

Sports Announcer: “The Washington Wizards trade forward Deni Avdija to the Portland Trailblazers for Malcolm Brogdon, the 14th pick in the 2024 NBA draft used on Pitts Bub Carrington, which is one of the coolest names in the draft uh…”

‏אלעד: כן, ככה זה יום אחד מתעורר שחקן צעיר בבוקר ומגלה שאחרי כמה שנים בוושינגטון מישהו החליט שהוא צריך לארוז את הבית, לארוז מזוודה, לעלות על מטוס, לטוס כמעט 6 שעות ממזרח למערב ולהתחיל חיים חדשים, להתחיל קריירה בפורטלנד.

‏עידו: פורטלנד היא איפשהו בחמש קבוצות הפחות טובות במערב, נאמר זאת כך. אבל משחקים שם שחקנים טובים מאוד, אבל הקבוצה לא מצליחה להיבנות, על אף הניסיונות, והסיטואציה שהוא מגיע לפורטלנד זה בעצם קבוצה שעדיין מחפשת את ההווה ואת העתיד שלה. המאמן זה צ'ונסי בילאפס, כוכב עבר שגם לקח עם דטרויט אליפות, אבל כמאמן לא בדיוק הצלחה מסחררת, מנסה כל פעם לבנות עם שחקנים צעירים את הקבוצה. אבל, עם הזמן מתברר שפורטלנד הופכת להיות המקום המושלם עבור דני אבדיה.

‏במקום לשקוע בדיכאון הזה של "העבירו אותי לצד השני, שאני צריך לארוז את הדברים ולהתחיל מחדש", הוא עובד בטירוף בקיץ הקודם, קיץ 2024, גם בחופים של תל-אביב, הרצליה וגם בארצות-הברית. מתחזק, עובד על מהלכים, עובד על ממש, על, הוא מבין שהוא חייב לעבוד הרבה יותר קשה כדי לעשות את הקפיצה קדימה, והוא עשה קפיצה אדירה בשתי העונות האחרונות בוושינגטון. אבל פורטלנד זה סיפור אחר. והוא הגיע מוכן פיזית, מאוד מוכן לעונה, וכנראה גם חזק, וזה היה בהחלט שינוי מדהים, שהוא חוזר לחמישייה ופשוט כל ערב נותן 15 נקודות, 17 נקודות, עשרים נקודות, העונה הוא גם עושה פעמיים טריפל-דאבל, שזה אומר, מעל עשר נקודות, עשרה ריבאונדים, עשרה אסיסטים, הוא לא רק נזרק למים העמוקים, אלא הוא שוחה מעולה.

‏[הקלטה]

‏מראיין: "מה הביא את הבום? מה קרה?"

‏דני אבדיה: "לא יודע, האמת היא שאני לא… אין איזה נוסחה שאני יכול להגיד לך שקרתה. פשוט עבודה קשה, סבלנות, ולהאמין בעצמי, להגיע למצב שאתה בא יותר לידי ביטוי, במיוחד ב-NBA, זה מרגש, כי אני יודע כמה עבדתי בשביל זה."

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: אז אמרנו, כישרון ענק, אמונה עצמית בכמויות, מוטיבציה, חוצפה, התמדה, מזל, עבודה קשה, כל אלו מסבירים את ההצלחה של אבדיה, ואת השנה הזו שבה הוא שבר שיאים, הפך את המדע הבדיוני למשהו מוחשי, שקורה. ואולי אפשר לשים גם עוד משהו ברשימה, אולי אבדיה למד לתעל את הלחץ הזה, הלחץ שיכול מצד אחד לשתק ספורטאי צעיר ומצד שני לרומם אותו, הלחץ הזה שמרגישים כשאוהדי כדורסל ממדינה שלמה מתעוררים בבוקר ובודקים מה עשית במשחק, אם הצלחת או שלא.

‏עידו: כשאני פגשתי אותו לפני שנתיים בוושינגטון, הוא דיבר על הלחץ הזה, שהוא יודע שכל פעם שהוא עולה לשחק בכל משחק NBA, העיניים פה של ישראלים עליו, בין אם זה ישראלים שנשארים ערים עד השעות הקטנות, ישראלים שקמים מוקדם, או ישראלים שקמים בבוקר, והדבר הראשון שהם רואים זה מה אבדיה עשה. והוא יודע, והוא היה מודע מהתחלה לביקורות ולציקצוקים, ואני חושב שזה עוד נתח משמעותי של האישיות שלו, שמלמד אותנו גם על איך מצליחים, וגם על מי הבן-אדם הזה, שבסך הכל, בגיל 20, חצה לצד השני של העולם, ומנסה להצליח כמקצוען, ובבית יש המון שמפרגנים לו, אבל גם המון המון לחץ שיושב עליו, כי הוא בסוף הנציג היחיד, בזמן נתון בליגה, והוא צריך לשחק לא רק בשביל הקריירה שלו, הקבוצה שלו, החברים שלו, אלא גם באיזשהו מקום, בשביל המדינה למרות שזה לא נבחרת אלא זה קבוצה בליגה פרטית.

‏אלעד: אז אבדיה כבר הגשים חלום, הוא כבר סימן וי על מטרה אחת גדולה מאוד שלו, ומחר הוא ישיא משואה על ההישגים האלה שכבר השיג ואולי, טפו טפו, על אלו שעדיין מחכים לו בהמשך.

‏עידו: הוא בעצמו, כשהגיע לארץ, עכשיו, לא מזמן, הוא אמר שהוא, שהחלום שלו, שהמטרה הבאה זה להיות אולסטאר. כלומר, המטרה הבאה, שלא רק ידעו מי זה דני אבדיה אלא שהוא ממש יהיה כוכב.

‏וכאן אני רוצה להכניס דווקא את האופי, אני חושב שדני אבדיה, למרות הלחץ של המדינה השלמה, ולמרות הלחץ המקצועי של הקבוצה, ובכלל, להיות כדורסלן מקצועי בבמה הכי גדולה בעולם, בסטרס הזה, הוא לא שכח מי הוא. זאת אומרת, זה נשמע קלישאתי, אבל הוא באמת באמת נחמד. אני חושב שככל שאתה מבלה איתו יותר, אתה מבין שא', אי אפשר לזייף את זה לאורך זמן, וב', הוא באמת באמת מבין שהוא גם מייצג את המדינה, אבל הוא גם באמת אדם נחמד, הוא ממש מגבש לעצמו זהות כשחקן, הוא לא סתם שחקן, הוא לא עוד שחקן, הוא דני אבדיה.

‏[מוזיקת מעבר]

‏אלעד: עידו רקובסקי, תודה.

‏עידו: תודה רבה, אלעד.

‏אלעד: ותודה לעודד קטש.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו, רום אטיק. תחקיר והפקה, הילה פז, שירה אראל, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה