בזמן שבזירה המדינית האפשרות של עסקה להחזרת החטופים שוב בכותרות, הצבא ממשיך לפעול בעזה לפי חלוקה לאזורים שנמצאים בשלבים שונים של הלחימה. במזרח הרצועה נבנה אזור חיץ שנועד להרחיק את האיום מהעוטף, בצפון הסתיים הכיבוש וצה״ל עבר לפעולות ממוקדות, ובחאן יונס שבדרום מתנהלים כעת הקרבות. אלא שזירה אחת חשובה במיוחד עדיין לא טופלה, ״עורק הטרור״ שבציר פילדלפי ומעבר רפיח.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/01/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום שלישי, 30 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.
אם לשפוט לפי הדיווחים, לפי העדכונים, גם לפי התמונות שמגיעות מעזה, עושה רושם שצה"ל כבר אוטוטו נמצא שם בכל מקום, לפחות על פני הקרקע כמובן. בכל מקום, אבל אולי כמעט. כי נשארה רצועה אחת, לא קטנה, שצה"ל עדיין לא הגיע אליה. והאמת, בכלל לא בטוח שיגיע. זו רצועה שאליה פונו רוב תושבי עזה. רצועה שפעילות צבאית בה עלולה בקלות לזלוג לשכנה הדרומית, למצרים. רצועה שמזכירה לכל מי שחי כאן, לפחות עד תחילת שנות ה-2000, עד כמה היא עלולה להיות עבורנו מסוכנת.
אז ביום ה-116 של מלחמת אוקטובר 23' אנחנו עם תמונת המצב של צה"ל בעזה ועם העיניים דרומה, לכיוון ציר פילדלפי. שלום דבורי.
ניר: שלום אלעד.
אלעד: לפני כמה שבועות בסך הכל אנחנו דיברנו על מעבר משלב ב' לשלב ג' של המלחמה. זה מה שאנחנו רואים מאז? כלומר, אנחנו כבר בעיצומו של השלב השלישי?
ניר: כן, אנחנו בתוך התוכנית הסדורה שהגדיר הצבא ואישר הדרג המדיני. שלושה חודשים של לחימה במאפיינים מסוימים, וכניסה לחודשים, אולי תשעה, של לחימה במאפיינים אחרים. בצפון הרצועה הצבא נמצא בפרימטר, זאת אומרת במעטפת, והוא נכנס לפשיטות אל מול מידע מודיעיני ממוקד ויוצא. יש לך מחר מידע מודיעיני על כך שיש מנהרה אסטרטגית, משמעותית, שצריך להגיע אליה - ייכנסו. גדוד, חטיבה, כמה שצריך. יש מידע מודיעיני על מרחב שיגור, שאנחנו מבינים שיש בו משגרים עדיין שלא טופלו - תיכנס ותפוצץ אותם. וככה אתה תראה את הדבר הזה עובד. תוציא רק מתוך הדבר הזה את סיפור חאן יונס כי הוא באמת קצת שונה. כל השאר הדברים זזים קדימה ועובדים כפי שתוכנן מלכתחילה.
אלעד: כי מה קורה בחאן יונס, תסביר לי, שם אנחנו עדיין במה שנקרא השלב השני?
ניר: מכיוון שחאן יונס זה המוקד שבו נמצאת כנראה צמרת חמאס, ויתכן שיש גם חטופים, אולי לא מעטים. אז כל אופן הפעולה של הצבא שם שונה. וגם אם שאר חלקי הרצועה עוברים שלבים או עולים שלבים, שם עד שלא יגיעו אל שני היעדים האלה, אז לא מסיימים. לחאן יונס יש שני דברים שצריכים לקרות - תפרק את תשתיות הצבאיות של חמאס בעיר. יש לו ארבעה גדודים, הם צריכים להיות חדלים מלתפקד. זה מדיד, אנחנו קרובים לזה, על פי הצבא, מרחק ימים. והדבר השני זה מה שקורה מתחת לאדמה, זה סיפור שחרור חטופים, הבאה לתנאים טובים יותר לעסקה, וכמובן עניין החיסול של צמרת חמאס. ולכן שם ימשך הלחץ הצבאי עם כוחות מעל ומתחת לפני הקרקע.
אלעד: מה שמעניין אותי, דבורי, זה שכשאנחנו מדברים על היום שאחרי, אז הדברים שכן אומרים לנו בממשלה זה שישראל חייבת נוכחות ביטחונית בעזה ויכולת לפעול כמו שאנחנו פועלים ביהודה ושומרון, כלומר להיות בשטח פיזית ולפעול נקודתית נגד איומים. זה בעצם נשמע לי כמו שלב ג' שקורה עכשיו ברוב הרצועה, כלומר מה, בכל האזורים האלה של עזה אנחנו כבר נמצאים בתרחיש היום שאחרי?
ניר: אנחנו מתקרבים. אנחנו עוד לא שם, אנחנו מתקרבים. אתה בשלב ג'. השלב שאחרי הוא שלב ד', זה העברת המקל. בשלב ג' אתה כבר היית אמור לבנות, להרכיב ולטפח את אותו גורם שאליו תעביר את המקל ביום שאחרי, לוקח זמן לבנות אותו, לוקח זמן לתכנן את זה ולכן כבר היית צריך לעשות את זה, אנחנו באיחור פה. אגב, מזהים שם קצת נקודות שבהן חמאס מנסה לתפוס משילות, קרי לחלק שם את הסיוע הומניטרי ולצבור מעמד חזרה וכוח. בדבר הזה צריך לטפל. זה כיסוח הדשא המפורסם. וזה גם קורה בגלל שאתה לא מעביר מקל לשום גורם או ישות אזרחית אחרת, שיקח שם את הניהול הזה, אם אתה… לא יהיה לך למי לתת את המשילות שם, או שאתה תצטרך להתעסק בזה, או שחמאס יתפוס את זה, אתה לא רוצה, ואז זה מחזיר אותך אחורה.
אלעד: אבל מה האלטרנטיבות, על מה צה"ל מדבר, כשהוא מגבש המלצות עכשיו לדרג המדיני, מה אומרים בצבא כששואלים אותם מי יהיה הכי טוב, ביטחונית כמובן, לקבל את מקל השליטה האזרחית ברצועה?
ניר: אז אני אגיד לך מה הם אומרים - כל מי שהוא לא חמאס ולא נתמך על ידי האיראנים. פה יש מנעד של אפשרויות.
אגב, האמריקאים רוצים רשות פלסטינית משופרת, ואתה רואה שהם לוחצים את ישראל לכיוון הזה. הממשלה הנוכחית לא רוצה את זה. שמעתי שאפילו שר האוצר מדבר על האפשרות שאנחנו נקים מחדש מינהל אזרחי שם, ואנחנו נשלוט גם אזרחית גם צבאית ברצועה.
[הקלטה]: בצלאל סמוטריץ': הדרך היחידה להבטיח את השליטה שלנו בשטח לאורך זמן היא באמצעות הקמת ממשל צבאי שישלוט בעזה. זאת, עד שתקום מנהיגות מקומית שמתנערת מהטרור, שתוכל לטפל בנושאים האזרחיים של תושבי עזה. זה או אנחנו או הם, ואני חוזר ואומר, כל האשליות על איזה גורם אזרחי מתון שהוא לא חמאס שיכנס במקומנו מחר בבוקר אלה אשליות.
ניר: אגב, אם הוא שר האוצר, אז רק במספרים שתבין, לנהל מינהל אזרחי… עכשיו, אם אתה שם, אף אדם בעולם לא ישים שם דולר או דינר. זה הכל יפול עלינו, הישראלים משלמי המיסים, לנהל מינהל אזרחי צבאי בעזה, בשנה, על פי הערכה גסה במערכת הביטחון, למעלה מ-60 מיליארד שקלים. זה הרבה כסף.
אלעד: זה המון. וזה שיקול חשוב, אני מודה שלא שמעתי הרבה שמדברים על הפן הכלכלי, אבל ללא ספק הוא חשוב מאוד. תגיד, דבורי, מה אנחנו יודעים על המצב של חמאס עכשיו, כי אני שמעתי את שר הביטחון גלנט אומר אתמול שחצי ממחבלי חמאס חוסלו או נפצעו. מצד שני, ראינו אתמול, שוב, ירי לעבר גוש דן. אנחנו יודעים עד כמה הארגון הזה באמת נפגע?
ניר: אתה רואה שארגון חמאס, שבשנים האחרונות הפך להיות למעשה סמי-צבא, עם גדודים ופלוגות וחטיבות ומטות, ובעצם לוגיסטיקה ובירוקרטיה של ארגון גדול. בזמן שאנחנו מדברים, לחמאס יש כ-24 גדודים בכל רצועת עזה. הם מחולקים לחטיבות, אבל 24 גדודים - 18 וחצי מהם כבר פורקו. אתה רואה שהארגון הזה חוזר אחרי שגדודיו פורקו ומסגרותיו אינן מתפקדות, הוא חוזר להיות ארגון גרילה וארגון טרור. כבר אין מתקפות של פלוגות או גדודים על כוחותינו. אתה רואה חוליה פה, חוליה שם, מזנבת, חוזרים לגרילה. עכשיו, אם אתה מסתכל על הפירוק הכוח הצבאי, פירקת את הכוח הצבאי. האם מיגרת את הטרור? לא. תמיד יהיה האחרון שייצא עם ה-RPG, או האחרון שייצא עם הרקטה. ולכן, אתה צריך לעבור פה לשלבים אחרים. אולי מאפיינים דומים ליהודה ושומרון. אתה נכנס כל פעם שאתה צריך ורוצה, ובמקביל אתה מצמיח אלטרנטיבה שלטונית כדי שחמאס לא יתפוס מחדש את השלטון ויוכל לבנות מחדש את כוחו. סעיף ב' לא מתקיים.
אלעד: ויש עוד נושא שאני מבין שבצה"ל כבר מצפים להחלטה בעניינו מצד הדרג המדיני, וזה מעבר רפיח וציר פילדלפי. הכרעה, אם כן, או לא ישראל מתכוונת לפעול שם.
ניר: תראה, קודם כל יכול להיות שהדרג המדיני לא יסכים לזה, או לא יאשר את זה. הצבא חושב שזה חשוב. אם זה המעוז האחרון ואתה רוצה בעצם להוריד את החמאס אז אתה צריך להשלים את המשימה.
אלעד: אז כן, לתמונה, המורכבת ממילא, שמשתקפת אלינו מאז 7 באוקטובר, צריך להוסיף עוד כאב ראש שהופך לרלוונטי יותר עם כל יום שעובר - רפיח. אז נעזרנו בד"ר ירון פרידמן. הוא מרצה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה וגם בעל הניוזלטר והפודקאסט "השבוע במזרח התיכון". ניסינו להבין מה בעצם הסיפור של מעבר רפיח.
ד"ר פרידמן: אז ככה. רפיח… אולי כדאי שנתחיל מההתחלה, היא הייתה בתחום השליטה של ישראל לפי הסכמי השלום של 1979, אבל החלק הדרומי נשאר בתוך ה… בתוך מצרים. בחלק המצרי יש הרבה פחות תושבים, מוערכים היום בסביבות 2,000 תושבים, כך שרוב הפלסטינים נמצאים בחלק הצפוני. היה לא מעט בעיות באזור הזה. הוא היה תחת שליטה מלאה של ישראל עד 2005, עד הנסיגה. כשהוחלט על הנסיגה בתקופת ראש הממשלה שרון, אז זה עבר לידיים של הרשות הפלסטינית ואז עלה קצב ההברחות שם. אבל הוא עלה משמעותית אחרי ההפיכה של חמאס ב-2006, כשלמעשה זה היה תחת שליטה מלאה של ארגון הטרור.
אלעד: ציר פילדלפי ובו מעבר רפיח, הם הפכו לזירת ההברחות ממצרים לעזה, ואגב, גם להפך. ודיברנו כאן על כלכלת המנהרות של עזה, בכמה פרקים האמת, שבהם תיארנו איך שני הצדדים של רפיח, המצרית והעזתית, הפכו מתחת לאדמה לשוקקי חיים.
ד"ר פרידמן: כן, אז לפי פרסומים של התקשורת הערבית אנחנו יודעים שיש מסלולי הברחות של נשק שאיראן מעורבת בהם, שהם מגיעים מהים האדום. אבל אין ספק שההברחות האלה כולל… אתה שואל אותי מה היה בהברחות האלה, הכל, כן? אפילו בני… איברים של בני אדם אפילו, לא רק נשק וטרור. אבל זה לשני הכיוונים, כלומר, היה גם האשמה של מצרים שיש הברחות מעזה לסיני, או שלמשל אנשים בורחים מהצבא המצרי ונכנסים למנהרות, וחמאס עוזר להם.
אלעד: והמצרים בכל הזמן הזה, שנים, המצרים הרי ידעו טוב מאוד מה קורה להם מתחת לרגליים, ידעו, אבל לא תמיד פעלו בעניין.
ד"ר פרידמן: אז, כאן צריך לחלק את זה לתקופות. קודם כל, יש לנו את התקופה הישנה של חוסני מובארק, שהוא די העלים עין מהתופעה הזאת. ואז אנחנו מגיעים ל-2011, ששם, בינואר, התחילה מה שנקרא "האביב הערבי" במצרים, וחוסני מובארק עזב את השלטון, ונהיה שם בעצם מצב אנרכי, וגם סיני בעצם חסרת פיקוח. ואז ב-2012 היו בחירות, וגם עלו לשלטון בעצם נציגי האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, מה שלא בדיוק סייע למדיניות אנטי-חמאס. בעצם, המאבק נגד ההברחות צבר תאוצה ב-2014, אחרי ההפיכה של עבד אל-פתאח א-סיסי נגד המשטר של מורסי. והוא הכריז על… קודם כל, על האחים המוסלמים במצרים כטרוריסטים, ועל השלוחה של האחים המוסלמים בעזה, שזה חמאס, הוא הכריז גם כארגון טרור. ולכן, ב-2014 ראינו באמת מאבק איתן של מנהיג מצרים נגד התופעה של ההברחות, וגם היה חשד גדול שפיגועים שנעשו נגד חיילים מצרים נתמכו על ידי הטרוריסטים של חמאס.
אלעד: כן, מי ששילוב המילים מאבק בטרור ורפיח מצלצל לו מוכר, זה לא רק מהצד הישראלי. גם המצרים פתחו במלחמה קשה וארוכה מול ארגוני טרור שפעילים בסיני. גם הם הכניסו לרפיח כוחות גדולים, פעלו, הרסו שם, והכל באישור ישראל.
ד"ר פרידמן: אז אנחנו, ישראל אפשרה להפר את הסכם השלום, כי סיני הייתה בעצם אזור שאסור להכניס אליו נשק, ואפשרה להכניס כוחות גדולים מאוד. לכן, קצת מגוחך עכשיו שאנחנו באים להילחם בטרור ומצרים אומרת לנו לא להכניס כוחות לאזור שקרוב לרפיח, קרוב לגבול, כשאנחנו בעצם הכנסנו… אפשרנו להכניס עשרות אלפי חיילים, ומטוסים וטנקים ומה לא. אז זהו. אבל המדיניות הקשוחה הזאת של סיסי לאט-לאט התרככה. ראינו את מצרים יותר ויותר מופיעה כמתווכת, בשיחות, בסבבים בין ישראל לחמאס. ונראה שהיחס של השלטון הלך והתמתן כלפי חמאס, ונוצרו קשרים בין המודיעין המצרי לחמאס במשך השנים, ונראה שגם… זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט להגיד את זה… בוא נגיד בתקשורת, פוליטיקאים מנסים להתחמק מזה, אבל בוא נגיד שכנראה שמשטר א-סיסי ידע על הברחות, המודיעין המצרי ידע שיש פה מסלולי הברחות, אם זה מלוב, אם זה מסודן, אם איראן מעורבת, כל הדברים האלה היו ידועים למודיעין המצרי, אבל כנראה שאנשים גרפו לא מעט רווחים מהדברים האלה. זה בעצם הפתח, השער של עזה לעולם הערבי, דרך מצרים. אם זה נחסם, אין למעשה לעזה שום קשר עם העולם הערבי. לכן זה, איך אומרים, זה יכול להיות ציר חיובי מאוד לעולם הערבי, וזה יכול להיות גם צוואר הבקבוק של הטרור, זה כן? זה למעשה, אתה סוגר את פילדלפי תחתית, איך אומרים, את המעברים הלא חוקיים, אתה בעצם חונק את הטרור. לכן אי אפשר, צה"ל לא יכול להרשות לעצמו לוותר על הנושא הזה של ציר פילדלפי, ולא להשתלט עליו, או למצוא פתרון של חסימה יעילה. וזה לא פשוט, זה די מסובך. אם זה לא יהיה השתלטות, זה יהיה מאוד מסובך.
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: דבורי, אני רוצה לשאול אותך לגבי עוד דיווח שהגיע אתמול, ושמענו אותו מכמה גורמים, גם ראש ממשלת קטאר, גם האמריקנים, אמרו שיש התקדמות במגעים לעסקת חטופים/ מצד שני, מתרבים לאחרונה הקולות שאומרים שאנחנו כבר מתקרבים בצעדי ענק לצומת שבו שתי המטרות הרשמיות של המלחמה, מיטוט חמאס והשבת חטופים, שתי המטרות האלה, לא רק שכבר לא משלימות אחת את השנייה, אולי כבר הן הפכו למנוגדות אחת לשנייה.
ניר: אני לא יודע אם הן משלימות, אני יודע שאנחנו במציאות מאוד-מאוד מורכבת. אלה התנאים, אז מה נעשה, נרים ידיים? אנחנו גם רוצים לפגוע בחמאס, אנחנו גם רוצים להחזיר את החטופים. ולכן, כל עוד אין מתווה שאפשר לבוא ולהגיד יש לנו עסקה ביד, ואני אומר לך מתוך ידיעה שגם ראש הממשלה וגם שר הביטחון יהיו בעד עסקה, גם אם מדובר בכמה עשרות חטופים כרגע, גם אם מדובר בהפוגה ארוכה מאוד של גם חודשיים. אפשר לקום מהדבר הזה ולהמשיך. ולכן, אם זה יהיה עכשיו על השולחן, יעשו את זה. אבל כל עוד זה איננו, אז בינתיים, אתה תמשיך לפרק את חמאס עד שיהיה הגיע הרגע שזה יתאפשר. כי אני חושב… אני גם שומע את זה במערכת הביטחונית ובמערכת המדינית, ואני מתרשם שזה באמת נכון - אם אנחנו הרגע עוצרים את הלחימה, אנחנו גם מפסידים במלחמה וגם לא מחזירים חטופים. תראה את גולדין ושאול. עשר שנים חמאס משחק איתנו עם העסקה הזו ולא מביא אותם בעצם בחזרה הביתה. אז אתה יכול להיקלע בדיוק לסיטואציה הזו. עכשיו, יש פה ערך ערכי ומוסרי עליון להחזיר את החטופים. ואם זו הדרך שיכולה להביא את זה, תפעל בדרך הכי טובה שיכולה והכי מהירה להחזיר אותם הביתה.
אלעד: העניין הוא, שהלחץ הצבאי הזה שאנחנו מפעילים, והדרך למטרה הזו שנקראת מיטוט חמאס. אז מצד אחד, אמרת 18 פלוס גדודים של חמאס כבר חוסלו מתוך 24. מהצד השני, השבוע דווח שלפי ההערכות, ישראל פגעה אולי רק ב-20% מהמנהרות, משהו כזה.
ניר: תראה, מי שאומר את זה, א', לא בטוח שהוא מבין את מה שהוא אומר, אני אגיד לך למה. גם בצבא לא יודעים להגיד בסוף כמה מנהרות יש לחמאס. יש לו 100, 200, 300, 400, 500, 700 ק"מ של מנהרות? הם לא יודעים להגיד. אז איך אתה יודע כמה אחוזים אתה אוחז בהם וכמה אחוזים השמדת? זה דבר אחד. הדבר השני, אתה צריך בסוף להגיע אל המנהרות המרכזיות. אי אפשר להגיע לכל מנהרה שבה יש איזה פעיל נוח'בה. זה לא אפשרי ולא אפקטיבי, אתה אין לך את הזמן הזה בכלל. אז בצה"ל מיפו את המנהרות המרכזיות, המוגדרות אסטרטגיות, איפה שהיו דף וסינוואר, איפה שהבכירים של הצבא או מרכזי שלטון מתחת לאדמה, מנהרות גדולות ששימשו לייצור אמצעי לחימה, זה אולמות מתחת לאדמה. כאלה, מה שתיארתי לך עכשיו, יש כמה עשרות, אולי אפילו עשרות רבות, אבל עשרות. עליהם הולכים. 25 כאלה כבר השמידו, וכל אחד כזה שמגלים משמידים. זה המרכזי וזה החשוב. לא תוכל להגיע להכל, זה לא אפשרי וזה לא ישים.
אלעד: וזה בעיקר, אפילו השמדה של כמה עשרות המנהרות האלה, זה בעיקר ייקח זמן. השאלה היא אם לצה"ל יש מספיק תחמושת, כי אני מרמז פה לעוד דיווח שממשל ביידן מתחיל אולי להאט את קצב העברת החימושים לישראל, בניסיון לכפות עלינו שינוי של אופי המלחמה.
ניר: תראה, האמריקאים לא מעבירים תחמושת בצורה איטית או מדורגת, ממש לא. האמריקאים חותמים על עסקאות נשק בימים האלה, עתירות פלטפורמות ועתירות מיליארדים. והדברים הללו, חלק יגיעו במעלה השנים, אבל חלק יגיע כבר בימים הקרובים, כולל חימושים. ולכן זה סותר את האמירות או הפרסומים שאתה מציין אותם כאן. הדבר השני זה, בסוף ישראל יכולה לעשות הרבה, לא הכל. גם לנו יש מגבלת כוח. אנחנו חייבים את האמריקאים, ואנחנו צריכים להתייחס למה שהם אומרים ומה שהם מבקשים. והשאלה היא, אם אנחנו יודעים לתמרן בין הצרכים והרצונות שלנו לאינטרסים האמריקאים ובסוף לנסות ולייצר פה מציאות טובה יותר בצפון ובדרום. אני חושב שזה אפשרי, אני חושב שזה אפשרי אם אנחנו אוחזים יד ביד עם האמריקאים ולא כשאנחנו מתנגחים בהם. ואנחנו צריכים את הזמן, ואני… ברור לי למה לאנשים כבר אין סבלנות. המדינה הזו הקריבה המון בשלושה וחצי חודשים האחרונים. המדינה הזו נתנה, הציבור, העם נתן את כולו. והוא רוצה לראות שהמציאות מתעצבת מחדש לטובתו בגבולות כדי שהוא יוכל לחזור הביתה. לא כל דבר קורה בקצב שאנחנו רוצים. אנחנו באירוע אחר. אני מקווה שאנשים מבינים את גודל השעה. אנחנו במציאות מאוד קשה ומורכבת שנכפתה עלינו, וזה מצריך מאיתנו סבלנות ונחישות גדולים מאוד מאוד מאוד.
אלעד: אבל אפרופו זה, אותה תוכנית שמדברים עליה, שלפיה צה"ל ייצור אזור חיץ בין עזה לבין יישובי הדרום, זו תוכנית שתקרה?
ניר: כן, כבר התחילו לטפל בה, כבר מכינים אותה. זה יהיה פרימטר שיהיה ממערב, זה אזור כמו איזשהו חיץ, רצועת ביטחון אם תרצה, ברוחב של לפחות קילומטר ממערב לגדר, שמקיפה את כל הרצועה. ששם לא יהיה כלום למעט צה"ל. לא חקלאות, לא חקלאים - פלסטינים אני מתכוון, בוודאי לא מחבלים. ולשם אף אחד לא מתקרב, וצריך לדעת לאכוף את זה. מי שמגיע לשם מת, לא פחות. ואז זה יכול לסייע בתחושת הביטחון ובעיצוב הביטחון, זה לא הדבר היחיד.
אלעד: אז אני אוסף יחד את כל הנקודות שדיברנו עליהן כאן, ואני מנסה להבין, מתי להערכתך, יגיע הרגע שבו, שוב בהנחה שאין עכשיו שינוי גדול במלחמה או עסקת חטופים והפסקת אש, מתי יגיע הרגע שבו צה"ל יתחיל לאותת לדרג המדיני, 'חברים אנחנו בגדול סיימנו, ועכשיו כבר חייבים החלטות, אחרת אנחנו ניכנס למצב של דשדוש', מתי להערכתך זה יקרה?
ניר: אני חושב שלא נשארו עוד הרבה שבועות. אני חושב שבחמישה, שישה שבועות הקרובים, אפשר להביא הישגים טובים. מקווה שזה יצליח. ואז אנחנו צריכים באמת להתחיל להיכנס למנגנוני סיום ועיצוב, דיברנו עליהם כאן, מה ישראל נכון שתעשה כדי לייצר את היום שאחרי, ובעצם את מנגנון היציאה החוצה. וטוב שהדיונים הללו בקבינט יתקיימו כבר, אנחנו באיחור גדול פה.
אלעד: ניר דבורי, תודה.
ניר: תודה אלעד.
אלעד: ותודה לד"ר ירון פרידמן.
וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דני נודלמן, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף.
אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments