אחד ביום - ימי בצורת

במשבר החמור ביותר במאה השנים האחרונות, ישראל ניצבת מול מצב חירום אקלימי של ממש: מקורות המים מתייבשים, הנחלים שוקעים, ובחורף האחרון ירדו רק כ-50% מכמות הגשמים הממוצעת. הפגיעה חמורה במיוחד בצפון, שם המשקעים היו אף דלים יותר, ושם הגשם חיוני במיוחד לטבע ולחקלאות. אבל מה עושים כשאין גשם, וצריך להחליט: מים לנחלים או מים לחקלאים? ומה עושה המדינה כדי להתמודד עם המשבר?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/07/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 30 ביולי ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏[הפסקה ארוכה]

‏ד"ר גבעתי: אתה ממש, ככה, מחזיר אותי אחורה לסוף החורף. [מוזיקת רקע] בוא נגיד שבהתחלה עוד הייתה קצת אופטימיות, למרות שדיברנו כל הזמן, אני חושב שגם פה, על חורף שחון. ככל שהתקדמנו במהלך החורף, דיברנו באמת על קטסטרופה שהולכת ומתקרבת לקיץ. עוד היה מאוד קשה ככה לשכנע.

‏אלעד: עם דוקטור אמיר גבעתי, דיברנו כאן בעבר על מים. הוא מומחה אקלים והידרולוגיה בהכשרה, ומאז הוא מונה להיות ראש השירות המטאורולוגי של ישראל. אז מתוקף התפקיד שלו, ומתוקף המומחיות שלו, הגיעו אליו נתונים, תחזיות, הערכות. וככל שהתקדם הזמן, התברר לדוקטור גבעתי, כמו ליתר המומחים, מה שהתברר אחר כך גם לכל ישראלי שפתח חלון, שיצא החוצה, או שצפה בסוף מהדורות החדשות.

‏[רצף הקלטות]

‏חזאי: "שלום לכם, אז אנחנו כמובן ממשיכים בקיץ שלנו ובפנינו להתחממות למחר, עומס חום כבד עד קיצוני ברוב חלקי הארץ, בפנים…"

‏חזאית: "שלום לכם, אז כבר היום היה חם מאוד. אנחנו רק בתחילתו של גל החום שצפוי להימשך עד אמצע השבוע הבא…"

‏חזאי: "מחר צפוי להיות אחד הימים החמים ביותר מתחילת הקיץ, עומס חום…"

‏חזאית: "גם היום הטמפרטורות ימשיכו לעלות. היום הן היו גבוהות מהממוצע ב-2 עד 4 מעלות, זאת רק ההתחלה, אם כי אנחנו הולכים למעין הפוגה בהתחממות בימים הקרובים…"

‏אלעד: כן, מה שהתברר לכולם, הוא לא רק שחם מהרגיל, לא רק שיבש מהרגיל, אלא שכל זה קורה באופן שלא קרה בישראל מעולם.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר גבעתי: אני הייתי אומר שהמצב הוא חסר תקדים, ובדיוק כמו שהגדרת, הוא מחוץ לתרחישים. יש תרחישי ייחוס, כמה כמה יבש יהיה, ויש לנו סטטיסטיקה של קרוב ל-100 שנה. למעשה כמות המשקעים שירדה בצפון, היא דומה לנגב. רמת הגולן והגליל הפכו השנה, התחפשו השנה לנגב, לצפון הנגב עם 200-250 מילימטר, ולכן זה קטסטרופה, זה אפילו מצב חירום, אפשר לומר.

‏אלעד: לגמרי. תנו לי להסביר. באזור שלנו בעצם מודדים את כמות הגשמים כבר 100 שנה בערך, ובכל שנה מוסיפים את הכמות שירדה לממוצע הרב שנתי. מקור ההשוואה הוא הממוצע הזה. כלומר, כל שנה בודקים כמה אחוז מהווה כמות המשקעים שירדה השנה בהשוואה לממוצע, מאז שהתחילו המדידות.

‏ד"ר גבעתי: מקובל בעולם, זה אמנם לא חוק פיזיקלי, אבל מקובל ש-70% מכמויות המשקעים ומטה, זה מצב בצורת.

‏אלעד: יפה. ההגדרה הליברלית יותר, נקרא לזה, היא שבצורת היא שנה שבה ירדה כמות משקעים ששוות-ערך ל-70% בהשוואה לממוצע הרב שנתי, או פחות. כמה גשם ירד בישראל בשנה האחרונה? למה ד"ר גבעתי מדבר על קטסטרופה ועל מצב חירום?

‏ד"ר גבעתי: אנחנו מדברים על 50% מכמות הגשם. נשמע לא נורא, fifty-fifty, מה זה 50%? אבל מעולם לא היינו במצב שרק חצי מכמות הגשם ירדה. וכל זה עוד טוב לעומת סוריה, ירדן, לבנון ששמה עוד פחות ירד, אז אחרים עוד סובלים אפילו יותר.

‏אלעד: בכל הארץ, 50% מכמות הגשם בהשוואה לממוצע הרב שנתי. זה שפל חסר תקדים. בצורת לפי כל מדד. והדבר הזה משפיע על כולנו, אבל הוא משפיע על מקום אחד במיוחד, מה שנקרא "הצפון הרחוק", הנקודות הצפוניות יותר בישראל, שם כמות המשקעים לא הייתה 50% אלא 40%. ושם חייבים את הגשם, במיוחד לשני מקומות, לטבע ולחקלאות. [מוזיקת רקע] ומה קורה כשאין גשם וצריך לבחור בין החקלאים לבין הנחלים? או, אז בדיוק על זה נדבר כאן היום.

‏אז הפעם, אחרי ההכרזה של משרד החקלאות ומשרד האוצר שהשנה היא רשמית שנת בצורת, אנחנו עם כתבנו בצפון גיא ורון, ועם דוקטור אמיר גבעתי, על מה זה אומר לחקלאים? מה זה אומר למי שתכנן טיול קיאקים? ומה זה אומר למי שיכנס בעוד כמה חודשים לסופר ופתאום יגלה שתפוחים או חלב מאוד מאוד התייקרו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שלום ורון.

‏גיא: שלום אלעד.

‏אלעד: תראה, בכל הארץ הייתה בצורת היסטורית, אבל לא סתם אנחנו מתמקדים ספציפית באזורים האלה, בגליל העליון, ברמת הגולן, בצפון הרחוק, מה שנקרא, כי זה אזור שבכל מה שקשור לצרכי המים שלו, ולמאגרי המים שהוא מתבסס עליהם, האזור הזה שונה מאוד בהשוואה ליתר מדינת ישראל.

‏גיא: נכון. ישראל היא אי של חדשנות בתחום המים. אנחנו באמת מובילים עולמיים בכל מה שקשור למים והפקת מים וסינון מים. יש כאן את המפעלים החדשניים ביותר. וגם בראייה קדימה, מדינת ישראל ראתה כבר לפני יותר מ-20 שנה את העובדה שהאזור שלנו עובר מִדבוּר, פחות גשם מבעבר, ולכן נערכה עם מתקני התפלה. זאת הסיבה העיקרית, אלעד, שכל מי שמאזין לנו, אין לו לרגע אחד בעיה של מחסור במים בברזים, לשתות או להתקלח.

‏בשונה אגב מדרום אפריקה וירדן, המדינה השכנה שלנו, ועוד מדינות רבות מאוד בעולם, גם מדינות מערביות. בישראל יש מתקני התפלה. הם מספקות את כל המים לשתייה שאנחנו צריכים, כמעט בכל הארץ, מלבד שני אזורים גאוגרפיים, אזור הגליל העליון ואזור רמת הגולן. האזורים האלו מוגדרים כאזורים מנותקים, הם בעצם לא מחוברים למערכת הארצית של התפלת המים. אין היום צינור שלוקח מים ממתקן ההתפלה הקרוב ביותר שהוא חדרה, ויוביל אותו עד לקריית שמונה. זה… זה תשתית שלא קיימת.

‏הסיבה העיקרית היא שעד היום לא היינו צריכים את זה, כי ירדו מספיק גשמים בגליל העליון וברמת הגולן, שעירבו את האקוויפרים, ובעיקר את המעיינות ואת הבארות שמהם קודחים ושואבים מים לשתייה ולשימוש יומיומי. השנה, בגלל שירדו רק 40% מהגשמים, בבת אחת הגענו לשיא שלילי ולמצב שחלק ממאגרי המים שעליהם מסתמכים ביום יום, כמעט והתייבשו או עשויים להתייבש בעוד חודשי קיץ שיש לפנינו, עד לגשם שיגיע איפשהו בנובמבר-דצמבר.

‏אלעד: אז בניגוד לאזורים אחרים בארץ, במרכז, בדרום, גם חלקים מהצפון כמובן. ברמת הגולן, בגליל העליון, חייבים מי גשמים, כי פשוט אין תשתית שמביאה לשם מים מותפלים. אלו אזורים גבוהים, צריך מערך מיוחד, ובעיקר מערך יקר כדי לשנע לשם מים, והדבר הזה כמובן משפיע על החקלאים, הם צריכים הרבה מים. אז כשמסתכלים ספציפית על החקלאים באזור הזה בישראל, מה הם מגדלים?

‏גיא: אז בגליל העליון, שהערך המוסף של האזור הזה מבחינה חקלאית זה מנות קור, מגדלים בעיקר מטעים. כל פירות הקיץ שאנחנו אוכלים, תפוחים, מעט אגסים שעוד מגדלים בארץ, אפרסקים, משמשים, דובדבנים, נקטרינות. 100% מהדברים האלו מגודלים בצפון הארץ, בצפון הרחוק.

‏בנוסף יש הרבה מאוד שטחי גד"ש - גידולי שדה, שזה גידולים עונתיים, חיטה ושעורה וגזר וכותנה, שאותם מגדלים בשדות, איפה שבעצם אי אפשר לגדל דברים אחרים, לגדל מטעים. והדברים האלה אגב יובשו לחלוטין השנה. אין לזה תחליף, פשוט בגלל ענייני האקלים. יש מספיק מנות קור בצפון, משהו שאין במקומות אחרים בארץ, וזה גם הסיבה שחקלאות עדיין משתלמת, באופן יחסי, באזורים הרחוקים, כי יש להם ייחודיות - רק הם יכולים לגדל את פירות הקיץ שחייבים בין 400 ל-800 מנות קור שיש רק בצפון הרחוק.

‏אלעד: אנחנו מדברים על הנזקים שנגרמים בגלל הבצורת, ואתה יודע, זה לא כאילו הבצורת היא האתגר היחיד שהחקלאים בישראל נאלצים להתמודד איתו. אנחנו בעוד שנת מלחמה, גם בצפון, זה השפיע על שטחים חקלאיים, אנחנו דיברנו על זה בעבר. יש קיצוץ בתקציב משרד החקלאות, גם זה השפיע באופן ישיר על החקלאים בישראל. והנה, בנוסף לכל, אין גשם. אז מה עושים במקרה כזה? יש פרקטיקה, יש תוכנית?

‏גיא: אז אולי תופתע, וזה מנותק קצת מהמחמאות שנתתי למדינת ישראל בהתחלה, אין פרקטיקה באמת מה לעשות בשנת בצורת. המסורת היא שאתה נותן פיצוי לחקלאים, ואומר להם: "תשתמשו בפחות מים, אם ההקצאה של של כל החקלאים בישראל היא 4 מיליארד קוב בשנה, השנה אנחנו נצמצם לכם את ההקצאה, וכל אחד יסתדר עם מה שיש לו, מינוס ככה וככה אחוזים".

‏אז מדינת ישראל יכולה להחליט, ובדרך כלל היא עושה את זה כמעט אוטומטית, באישור ועדת הכספים, שכשיורדים פחות מ-70% מהממוצע הרב שנתי, מכריזים על שנת בצורת, בצורת הידרולוגית, בצורת בכמות הגשמים שירדו. ואז מתחיל מנגנון פיצוי שגם הוא נידון כל פעם לפי סעיף מסוים.

‏אלעד: אז זהו, אתה נוגע פה בנקודה מעניינת, כי זה מאוד מדיד כמה גשם ירד, אבל בסוף מדובר בהחלטה. הרשויות בישראל צריכות לקבוע שמדובר בשנת בצורת, וברגע שמתקבלת החלטה כזו, אז יש לה משמעות. זה אומר שצריך לפצות בכסף את החקלאים, זה אומר שיש מצב חירום. ובמשך הרבה זמן, חודשים, החקלאים חיכו כבר שתתקבל ההחלטה הזו. זה לא קרה. היו על זה דיונים, בין היתר גם בוועדת הכלכלה של הכנסת.

‏[הקלטה] חקלאית: "התקציב אושר ב-27 במרץ 25', ב-27 במרץ 25', לי כחקלאית, לכל החקלאים, היה ידוע שיש שנת בצורת. [בקול נסער] היה צריך להכריז הרבה קודם וב-27 למרץ לפחות היה צריך להדליק… לפני אישור התקציב, היה צריך להרים דגל וכן לשריין בבסיס התקציב את ההשלכות התקציביות, כי מה אתה אומר…"

‏[הקלטה]

‏כתב: [בכעס] "אני שואל… האם המשרד… עמדת המשרד שאתה מייצג היא שהכרזה על שנת בצורת על כל ה… על כל המשמעויות שלה לא בסדר העדיפויות שלכם…?"

‏אוריאל פיין: "קודם כל ההכרזה על שנת בצורת הוכרזה…"

‏משתתף נוסף: "היא לא קשורה."

‏אוריאל פיין: "וזה בכלל לא…"

‏כתב: "אני אומר, האם המתודולוגיה שעליה…"

‏משתתף נוסף: "עוד לא הוכרזה, אוריאל…"

‏כתב: "אני אומר, האם המתודולוגיה שסוכמה בין משרדי הממשלה לא בסדר העדיפויות של משרד האוצר? האם זה מה שאתה אומר?"

‏אוריאל פיין: "אני אומר שכרגע הדבר עוד נמצא בבחינה. כרגע, לשעה הזו, הכסף טכנית לא הוקצה. אנחנו כרגע… שר האוצר כן עוסק בזה…"

‏אלעד: עכשיו תסביר לי, ורון, למה לא חתמו עד עכשיו, עד השבוע? הרי יודעים שכמות המשקעים בישראל היא בשפל היסטורי כבר מאז סוף החורף. אנחנו עכשיו באמצע הקיץ.

‏גיא: את התשובה למה לא חתמו עד עכשיו ולמה לא חתמו על כל הצו… אין לי באמת תשובה אמיתית מלאה. אני יכול להעריך ש… קודם כל היו עסוקים בהרבה מאוד דברים אחרים. רשות המיסים מגויסת כמעט ב"תוצרת מילואים", כולם לטובת מס רכוש, לפצות אנשים שאיבדו את הבית שלהם ולא איבדו רק את השדה, וזה הרבה פעמים לא פחות חשוב, ומעבר לזה, גם עניין של שמיכה קצרה. הרבה מאוד כסף במדינת ישראל הולך לממן דברים אחרים בשנתיים האחרונות, ולפצות חקלאים, גם אם זה סכומים, נאמר, יותר צנועים, זה לא בראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: בסדר, נכון. יש עניינים דחופים על סדר היום, אבל ההתמהמהות עם ההכרזה על שנת בצורת, והעובדה שאין מספיק מים, כי אין מספיק גשם, הובילה למצב שבו בצפון היה צריך לבחור: מטעים או נחלים.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: ורון, אנחנו דיברנו על הפגיעה בחקלאים ברמת הגולן ובגליל העליון, אזורים שמבוססים בעצם רק על מי גשמים, וחוו בצורת קשה אפילו יותר בהשוואה לאזורים אחרים בארץ. אבל הדבר הזה הוא רק חלק מהתמונה, כי האזור הזה, הצפון, מוכר לנו בזכות טבע מרהיב, נחלים שהם גם יפיפיים, גם אתרי תיירות מאוד פופולריים, וגם הם חייבים את מי הגשמים.

‏גיא: נכון. מדינת ישראל, בזכות השנים הטובות שהיו לה, והתכנון המוקדם של משק המים בישראל, עשתה הרבה מאוד מהלכים בשנים האחרונות של הגדלת הקצאת המים לטבע. זה אומר שאם מפל הטחנה, נחל עיון במטולה, שכולנו מכירים אותו כבר הרבה מאוד שנים, זורם כל השנה, הוא היה זורם בצורה עונתית, אבל אנחנו מעבירים מים ממעיין הדן הסמוך ומזרימים שמה, וזה נותן יותר אפשרויות לבעלי החיים באזור ולבתי הגידול המקומיים. כנגזרת של זה, היו עוד החלטות במקומות רבים בצפון, להזרים יותר מים באופן קבוע בנחלים, בין אם זה בגליל העליון, בין אם זה בגליל התחתון, גם באזור הכנרת.

‏כשעכשיו היה צריך להתמודד עם האמבטיה הזאת שהתרוקנה, ולהחליט מה עושים עם המים שכן יש לנו, היה תהליך שימוע שבסופו של דבר החליטו ברשות המים - אנחנו נצמצם את ההקצאות לטבע. אם בעבר, בגשר הפקק שהוא המדיד של כל המים שמגיעים מהגליל העליון וזורם לכיוון הכנרת, אם בעבר היה… הייתה כמות מסוימת שצריכה לעבור שמה בכל שנייה מדודה, אנחנו… כדי לענות על צורכי החקלאים, יעברו שם רק רבע ממה שעברו שם בשנה שעברה, ככה החקלאים יכולים לשאוב יותר.

‏אלעד: כלומר, כדי לעזור לחקלאים שנשארו בלי מים בגלל הבצורת, החליטו לקחת מהטבע, שגם, באופן יחסי כמובן, נשאר בלי מספיק מים בגלל הבצורת.

‏גיא: נכון. צריך לומר ביושר שכל ארגוני הטבע וארגוני הסביבה קודם כל התנגדו למהלך הזה.

‏[הקלטה] נציגה מטעם ארגוני הטבע: "ברגע שנהרוג את נהר הירדן ונחלי הצפון, גם לא תהיה חקלאות. לקבל החלטה עם השלכות הרות גורל על הסביבה, על הכלכלה, על החקלאות, על התיירות, על הטיילוּת, על הכל, בלי דיון באמת אמיתי עם אנשי מקצוע וחוות דעת. מה אנחנו? בשנות ה-50 בייבוש החולה, חזרנו עד לשם? הפיצוי הוא לחקלאים, הוא הכרחי, אבל את הטבע אי אפשר לפצות. אתם רוצים את החצבני, את הבניאס, את השניר, כמו נהר הירקון, כמו התנינים, כמו אלכסנדר? שאני אגיד לנכדים שלי כמו שאמרו לי: "פעם שחינו בירקון, אבל היום אי אפשר". אל תגידו לא ידענו, כי אנחנו יודעים את התוצאות."

‏גיא: אם יש בית גידול שעכשיו מתייבש, להחיות אותו מחדש, להחזיר את בעלי החיים, לייצר יציבות בטבע, יכול לקחת כמה שנים. עכשיו, בטבע קצת קשה לנו לראות את זה מבחינת בעלי החיים. אלה חיות מאוד רגישות כמו לוטרה למשל שיש לה מעט מאוד בתי גידול, או קונכיות קטנות, אבל אלעד, אני אנסה להדגים לך את זה בצורה שכל ישראלי יבין: בילוי בחודשי הקיץ, של כל הקייטנות וכל המשפחות בישראל, כמיליון אנשים, זה שיט בנחלים, קיאקים. חלק נרחב מאתרי הקיאקים לא פתחו השנה בכלל, אלה שכן פתחו, פתחו במסלולים מקוצרים, מסלולים שעברו איזשהי מניפולציה, פשוט כי לא זורמים מספיק מים בנחלים. אז כמו שאין מספיק זרימה כדי שהקיאק יעבור בנחל, ככה הרבה פעמים אין מספיק זרימה ואין מספיק נפח של מים כדי שכל החיות שצריכות ורוצות יוכלו לשתות ולחיות בצורה שהם היו רגילים לה.

‏אלעד: רואים את זה בעיניים. את הירידה במפלס, בזרימה. מנהל שמורת הבניאס, לדוגמה, הוא רואה את זה בעיניים בכל בוקר.

‏[הקלטה, קולות מטיילים ברקע]

‏מנהל שמורת הבניאס: "מבאס, אני באמת… אחד הדברים שאני הכי אוהב באתר הזה, שהוא רוב הזמן עמוס במטיילים, זה להגיע מוקדם בבוקר, ולשבת כמה דקות עם הכוס קפה. ועכשיו בקושי שומעים את המים, ולא רק שלא שומעים, גם ממש ממש עצוב לראות את הנחל ככה. אנחנו מאוד קרובים לשפל היסטורי ואנחנו רק בסוף יולי. זאת אומרת, אני מאוד נחרד לחשוב מה היה עוד כמה חודשים…"

‏אלעד: ואפשר לגמרי להבין את הקושי, את הבאסה שלו, והעניין הוא שבאמת כולם מבינים. החקלאים הם לא רוצים לפגוע בטבע, בנחלים. הארגונים הירוקים, גם הם מבינים את הקושי של החקלאים. ושני הצדדים אמרו לממשלה, לרשויות: "תכריזו על שנת בצורת, תפצו את החקלאים, אל תיקחו את מעט מי הגשם שמסייעים להשקות את הטבע". אבל כל זמן שהדבר הזה לא קרה, כמו שדוקטור אמיר גבעתי מספר, אז היה צריך להחליט, להחליט למי ילכו המים?

‏ד"ר גבעתי: יש פה קונפליקט מאוד גדול. אני פעם לימדתי גם את הסטודנטים, זה כמו שתי כפפות אגרוף ככה שנפגשות, חקלאות מול טבע. כל קוב של מים שהולך לגידולים הוא בעצם נגרע, בחלק מהמקרים, מנחלים. אנחנו לא רוצים מצד אחד לייבש את הנחלים, אנחנו רוצים לשמור על הטבע, מצד שני, חקלאות היא ערך עליון. למזלי, אני היום לא בפוזיציה שאני צריך להחליט, אני רק צריך להתריע, אבל יש פה באמת קונפליקט מאוד גדול. זה "לנהל את המחסור", הייתי קורא לזה.

‏אלעד: זה ניהול שהוא מאוד מורכב, הוא מאוד עדין של המחסור, כי באזור הזה, בצפון ישראל, אין הרבה מים, אבל בכל זאת יש משהו. תרחיש הייחוס של המומחים, למה עלול היה לקרות בישראל, ולמה אולי עלול לקרות בעתיד בישראל, נמצא לא רחוק משם, מעבר לגבול. בשכנות שמסביב שגם מושפעות מהבצורת, ולהן אין אפילו את מעט המים שאפשר לנהל.

‏ד"ר גבעתי: ממש קרוב אלינו, לבנון, משקצת מתרחקים מהים ועוד יותר גרוע, סוריה, עיראק, ירדן, השכנה שלנו ואיראן, קראנו בתקשורת שנשיא איראן, נשיא איראן דיבר על כך שעוד שבוע-שבועיים לא יהיו מים בברזים, הכריז על מצב חירום. זה ממש סכנת חיים כי להם אין תשתיות. אין את המוביל הארצי שאנחנו בנינו כבר לפני כ-80 שנה, 70 שנה, אין להם צנרת, אין להם מערכות השבה. הירדנים התחילו קצת להשיב מי קולחין בעזרות סיוע בינלאומי. זה אומר שבוודאות החקלאות שלהם נפגעת, אין להם כמעט חקלאות.

‏אנחנו קוראים בתקשורת על סכרים שמתייבשים ומקורות מים גדולים, לא נהר הירדן, הפרת והחידקל, קראנו על הפסקת מים בלבנון. לבנון מדינה גשומה, לבנון זה לא הנגב, סוריה בקטסטרופה, ולכן אנחנו צריכים להגיד תודה שבמדינת ישראל נערכו, עוד מימי אבותינו, משנות ה-50 וה-60, החזון של בן גוריון.

‏יש לנו מתקני התפלה. יש לנו השבה, אנחנו מקום ראשון בעולם במים מושבים. אז המצב שלנו לא טוב, בהחלט לא טוב. אם תדבר עם חקלאים הם יגידו: "על מה מדבר ראש השירות המטאורולוגי? [מחייך], מתייבשים לי שדות החיטה". ככל שהולכים מזרחה הבצורת הולכת וקשה, וגם גלי החום הרבה יותר קשים. אז בפירוש המזרח התיכון נכנס לתקופה מורכבת. רק אפשר לדמיין מה יקרה אם הבצורת הזאת תימשך.

‏אלעד: כן, אפשר להיות אופטימי ואפשר לתהות מה יקרה אם הבצורת תימשך, ואפשר להיות פסימי, או אולי ריאלי, ולתהות אם במציאות של משבר אקלים והתחממות גלובלית, אולי אין פה שאלה של "אם". אולי בקרוב נגיע לשנה שבה בצפון יתגעגעו ל-40% משקעים בהשוואה לממוצע הרב שנתי.

‏ד"ר גבעתי: עברנו פה גל חום קיצוני. הגענו אפילו ל-47.4 מעלות ואמרתי השבוע, עוד 20-30 שנה זה יראה נורמל ולא "חם מהרגיל" כמו שאנחנו אוהבים להגיד, כי אנחנו מצפים שבחצי השני של המאה אנחנו נגיע גם ל-50 מעלות, בדיוק אותו דבר במשקעים, ולכן במשפט אחד - מי שלא יערך היום עם ייצור נוסף של מים, בין אם זה מים מהים התיכון, בין אם זה מים מקידוחים, בין אם זה להשתמש שימוש מושכל וחוזר במים, מי שלא יערך, פשוט ימצא את עצמו בקטסטרופה. זה באמת איום, איום קיומי. אין לזה הגדרה אחרת - מים, בלי מים אין חיים.

‏ישראל לפחות בתחום הזה, יש לנו דברים אחרים שאנחנו יכולים לשפר, היא באמת אלופה עולמית, אבל זה סיפור שהוא סופר רציני וסופר קריטי, ואני חושב שכולם במדינת ישראל, גם מקבלי ההחלטות מבינים שצריך להמשיך לחזק את התשתיות, ואולי בעוד במשפט אחד, אם חשבנו שאנחנו מוכנים, אז באמת באה הבצורת הזאת, שהיא אירוע קיצוני ואומרת שעכשיו צריך להשקיע עוד בעוד התפלה כי עוד 20 שנה מה שבנינו עכשיו לא יספיק.

‏אז לא לנוח על זרי דפנה טכנולוגיים, אלא להמשיך לשפר ולחזק את משק המים, כי האקלים מנצח. זה ביטוי שגם אמרתי לפני חמש שנים, אמרו: "בסדר. הוא אומר, יש הנדסה", קרה! לא חשבנו שנגיע ל-40% גשם והגענו.

‏אלעד: ורון, אחרי שכבר היה ברור לכולם שאנחנו בשנה של שפל חסר תקדים בכמות המשקעים, אחרי כל הדיונים, אחרי שכבר החליטו להסיט מים מהטבע, מהנחלים לעבר החקלאים, השבוע שר האוצר חתם על צו שקובע רשמית "שנת 2025 היא שנת בצורת". זה אומר שצריך יהיה לפצות את החקלאים שנפגעו באותם אזורים שנפגעו. אבל… יש אבל, החקלאים טוענים שגם כשסוף סוף נחתם הצו, הוא רחוק מלהיות מספיק למה שהם צריכים. תסביר לי את הטענה שלהם.

‏גיא: צו הבצורת שנחתם נוגע אך ורק לגידולי החורף שנפגעו ממחסור במשקעים. האירוע של הבצורת והבצורת בצפון, בטח בגליל העליון ובגולן, הוא בסוף בא לידי ביטוי בחודשי הקיץ. עכשיו, כשצריך להשקות את את המטעים ולהתחיל גידולים חדשים, אז אתה צריך את המים האלה. זה מים שלא קיימים. אם אתה לא מגדל אותם, המחזור הכלכלי שלך, תוכנית הגידולים שלך נפגעת בצורה דרמטית, ואתה נשאר באין פתרון ובאין מענה. כל הנושא הזה לא קיבל מענה עד לרגע הזה.

‏עכשיו, זה ברור שברשות המיסים ובמשרד האוצר מודעים לניואנסים האלה, אבל מחליטים שלא להחליט, משאירים את החקלאים ואת כל החבל הארץ הזה בחוסר ודאות ובהמתנה לאולי תמיכה שתגיע בעתיד.

‏הפתרון היחיד ההגיוני שאפשרי, עד שלא יחברו יום אחד את הצפון למשאבות גדולות שיביאו מים ממתקני התפלה בחוף, הוא להגיד לחקלאי: "אל תגדל וקח כסף במקום". בינתיים אמרו לו: "גם אל תיקח כסף וגם תמשיך לגדל לפי כמה שיש לך", שזה לא מספיק כמובן לגידול.

‏אלעד: המממ… אז במילים אחרות, הצו מדבר על גידולי החורף, אבל הוא לא לוקח בחשבון שכשאין גשם בחורף ואין גשם גם אחרי החורף, אין מים גם עבור הגידולים של הקיץ. את הדבר הזה, ההחלטה של שר האוצר לא מכסה, ובשורה התחתונה, נשארנו עם חקלאים שהם לא מרוצים, עם נחלים שלא זורמים. ומה עכשיו? כלומר, אם בלי פיצוי, אין מים בסוף, אין גידולים. אמרת שכבר יבשו חלק מהשטחים החקלאיים בצפון. מה כל הדבר הזה אומר?

‏גיא: זה אומר שכבר בתקופה הזאתי וחודשיים אחורה, שטחים נרחבים בגליל ובגולן נותרו יבשים, יובשו באופן מלאכותי, הפסיקו לגדל בהם, אם תעלה לתצפית יפה כמו בקרן נפתלי ליד רמות נפתלי, אתה תראה תאים רבים של שטחי אדמה ריקים שבעבר היו מושקים וירוקים כל השנה. ובתכל'ס, זה אומר שיש פחות מחזורי גידולים ופחות הכנסות, והכלכלה נפגעת, ופחות כוח קנייה, וזה גם מוביל, שוב, אנחנו מסתכלים כל הזמן בפריזמה אולי של החקלאי, "טוב, אז החקלאי יגדל פחות תפוחים והוא ימכור רק שלושה טון ולא 10 טון". אבל בוא רגע נחשוב על המציאות שלנו, אם הגידול בישראל של תפוחים מצטמצם ב-60% או ב-40%, זה אומר שיש מחסור בשוק, זה אומר שהמחירים שלנו יעלו.

‏[מוזיקת רקע - מתחילה חלש ומתחזקת]

‏אם גידלו השנה פחות חיטה ופחות תירס שמשמש למספוא לבהמות ובעיקר לפרות חולבות, זה אומר שמחיר המטרה, זה מחיר מפוקח במדינת ישראל, החלק של המזון יתייקר בו, ובעוד חודשיים שלושה מחיר החלב של כולנו יתייקר, אותו הדבר הביצים, גם העופות, כל התחומים שהם מפוקחים במדינת ישראל.

‏עכשיו, אנחנו אי שם באוקטובר, לא נקשר את זה לחורף שהסתיים שנה קודם, אבל זאת תוצאה ישירה. זה משק כנפי הפרפר שמתחיל בזה שאין גשם ואין מים בנחלים, ומסתיים בסוף בסופר ובצלחת של כולנו.

‏אלעד: גיא ורון, תודה.

‏גיא: תודה אלעד.

‏אלעד: ותודה לדוקטור אמיר גבעתי.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, שיר אראל והילה פז, על הסאונד יאיר בושן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה