אחד ביום - להכיר את סומלילנד

לפני ארבעה ימים חתם ראש הממשלה בשיחת וידאו על הכרת ישראל במדינת סומלילנד, מדינה באפריקה שרובנו לא שמענו עליה עד אותו הרגע. בזמן שאלפים חגגו עם דגלי ישראל בבירתה, הרגייסה, כאן ניסינו להבין מי היא בעצם סומלילנד ולמה ישראל היא הראשונה בעולם להכיר בריבונותה. הפעם אנחנו עם ד״ר אשר לובוצקי, עמית מחקר בכיר במכון ליחסי ישראל–אפריקה, ועם הסיפור של השותפה החדשה של ישראל: סומלילנד.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 30 בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה - רעש של המולת רחוב ושירה, ממשיך ברקע]

‏אלעד: כבר הרבה זמן שבהרגייסה לא היו חגיגות כאלה. מבט על של קו הרקיע הראה עשרות מוקדים של זיקוקים. על הקרקע רבבות רקדו ושרו באקסטזה.

‏[הקלטה - מוזיקה ושירה]

‏אלעד: גם בלי לראות, גם בלי להבין מילה, אפשר להרגיש את השמחה, נכון? זה אזור שידע כל כך הרבה סבל וכאב. אזור שבמשך עשרות שנים חיכה בדיוק לרגע הזה, לרגע שבו מתחת לשמיים מלאי זיקוקים, ההמונים יוכלו לצאת לרחובות בעיר הבירה שלהם, במדינה שלהם, ולהניף בגאווה… את דגל ישראל.

‏[הקלטה]

Abdirahman Dahir Adam: “I am the happiest person in the world today. I can’t express my whole hearted appreciation to the state of Israel. For its great decision which will…”

‏אלעד: יש ביוטיוב כמה סרטונים של בלוגרים, משפיעני תיירות כאלה, שהקטע שלהם זה לטייל בכל המדינות בעולם. בתוכם יש קבוצה לא גדולה, שהעלתה גם סרטונים שיש בהם טוויסט, סוג של גימיק. כי הם ביקרו במדינה… שהיא לא באמת מדינה.

‏[הקלטה]

Tourism Blogger: “Well, I’m currently walking through a country which according to 99% of the world, does not exist. [ambient street noise] [laughing] Very nice…”

Woman: “Somaliland… hi… how are you?”

Blogger: “I’m good, how are you?”

Woman: [laughing] “I’m fine.”

Blogger: “This is a beautiful country, I love it here.”

Woman: “Ok… Ok… love you.”

‏אלעד: סומלילנד רואה בעצמה מדינה לכל דבר. יש לה נשיא, יש לה ממשלה, יש לה מטבע, תרבות, יש לה אתוס לאומי משלה. דבר אחד אין לה, הכרה בינלאומית. לפחות עד עכשיו, עד שמדינה קטנה במזרח התיכון קבעה שמבחינתה, סומלילנד היא לגמרי מדינה.

‏[הקלטה - שיחת טלפון]

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “Mr. President…”

Abdirahman Mohamed Abdullahi: “Mr. Prime Minister…”

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “It’s good to talk to you, and before anything else, I want you to know that I’m signing now, as we speak, Israel’s official recognition of Somaliland… and it’s right of self determination…”

‏אלעד: כמו שאתם יכולים להניח, ישראל לא הלכה על הצעד הזה כדי להרוס לבלוגרים ביוטיוב את הגימיק, ואת היכולת לומר שהם מבקרים במדינה שהיא לא באמת מדינה. ההכרה הישראלית היא צעד אסטרטגי, צעד מדיני, צעד ביטחוני עם השלכות אדירות. צעד שיש בו יתרונות וגם חסרונות. צעד שהוביל רבבות בסומלילנד לחגוג ברחובות, כן, אבל צעד שגם הוביל מנהיגים רבים בעולם, מסעודיה ועד אירופה, להאשים את ישראל שהיא משחקת באש.

‏[מוזיקה סומלית]

‏אז כשהראפר הסומלילנדי פרחאן יארה סיים לשיר, עכשיו אפשר באמת להתחיל. כי הפעם אנחנו עם דוקטור אשר לובוצקי, עמית מחקר בכיר, במכון ליחסי ישראל-אפריקה, ועם ההכרה של ישראל בסומלילנד.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏אם היינו עכשיו בטלוויזיה, אז הדבר הראשון שהיה קורה כאן זה שהיינו מקרינים מפה, כי המפה היא חלק גדול מהסבר של כל מה שקורה עכשיו. השאלה החשובה ביותר שצריך לשאול היא, איפה בכלל נמצאת סומלילנד?

‏ד"ר לובוצקי: האמת, זה שאלת המפתח פה, וזה גם מה שמסביר הרבה מהסיבה שאנחנו בכלל מדברים עליה היום, זה המיקום שלה, המיקום הגיאוגרפי שלה. היא מצויה באחד המקומות ה… אסטרטגיים ביותר אה… מבחינה גאופוליטית, כלכלית בעולם.

‏אלעד: בקצה המזרחי של אפריקה יש שפיץ כזה, שיוצא מהיבשת, שם נמצאת סומלילנד, אלא שלא משנה איזו מפה תפתחו, אתם לא תמצאו בה את השם סומלילנד. ההסבר לזה הוא מאוד פשוט.

‏ד"ר לובוצקי: סומלילנד היא חלק מסומליה. סומליה, אם אתם מכירים קצת את המפה, נראית קצת כמו ריש כזאת, קצת כמו קרן, "קרן אפריקה", נכון? אז סומלילנד, אם אנחנו מדמיינים את "קרן אפריקה", יושבת ככה מה… בצד השמאלי של הקרן, אה… יושבת מול מפרץ עדן, שקרוב מאוד למיצרי באב אל מנדב, שמובילים לים האדום, שמוביל אלינו בסוף, ולתעלת סואץ, אבל גם אלינו באילת.

‏בצד השני של מפרץ עדן, יושבת תימן. תימן כמובן, כמו שכולנו יודעים, מצויה במלחמת אזרחים קשה מאוד. אה… מול סומלילנד ככה, מול החוף, יושב הממשל הדרומי בתימן אה… ממשלת עדן, אה… שנתמכת על ידי איחוד האמירויות. אה… זה לא החות'ים, זה גם לא הממשלה הלגיטימית שיושבת מצפון קצת. היא מדינה בפועל לא קטנה, מדובר בכשישה מיליון איש, מוסלמים סונים, כמעט כולם. כולם סומלים במובן שמדברים סומלית, וזהו, זה מדינה, באמת, במיקום מאוד מאוד אסטרטגי.

‏אלעד: אם תימן יושבת על מפרץ עדן, הסופר אסטרטגי, שהוא הכניסה לפרוזדור, לדרך שמובילה לים האדום, אז מול מפרץ עדן, הקיר השני של הפרוזדור, אם תרצו, שם נמצא נמל ברברה. שם נמצאת סומלילנד. למרות הים שמפריד בינה לבין תימן, יש קרבה. מספיק שאספר לכם שבסומלילנד לועסים גת, או, כמו שהוגה את זה אחד התיירים הבריטים שביקר שם…

‏[הקלטה]

Tourist: “Hi… my first chat… oh… this is so bitter…”

Tourist friend: “I told you…”

Tourist: “oh my…”

[Somali person talking]

Tourist: [laughing] “This is so bitter…”

‏אלעד: כן זה מאוד מצחיק, הוא במשך כמה דקות לועס ובוכה, אבל אחרי צפייה בכמה סרטונים כאלה, של בלוגרים שביקרו בסומלילנד, אז המכנה המשותף הוא שכולם מדברים על תחושת הביטחון. בעל דוכן בשוק המקומי, סוג של change, השאיר ערימות של כסף על השולחן, והלך למקום אחר להתפלל. תושב מקומי שאל את אחד הבלוגרים אם יצא לו לבקר בסומליה.

‏[הקלטה]

Somali person: “You know… Somalia?”

Blogger: “Never been to Somalia… no, no, no.”

‏אלעד: והסביר לו שאין מצב שבסומליה הוא היה יכול ללכת ככה עם מצלמה, בלי שיעשו לו משהו. הם כולם מדברים על אנשים מקומיים לבביים וחמים, להוציא כמה שלא ממש רצו להצטלם. הבלוגרים מדברים על חופים ועל אתרים היסטוריים מרהיבים.

‏[הקלטה]

Announcer: “Welcome to the spectacular site of Laasgil. A collection of about 30 incredible caves, 12 of which have significant amount of paintings, that have miraculously survived the test of time.”

‏אלעד: סומלילנד היא מקום עם פוטנציאל, עם מחצבים, עם אוצרות טבע, אבל מיעוט סרטוני המטיילים משם, כבר מלמד אותנו שהפוטנציאל שלה רחוק מאוד מלהיות ממומש.

‏ד"ר לובוצקי: נכון, גם הנופים וגם ה… משאבי הטבע, לא מאוד, בוא נגיד במרכאות, כן? "מנוצלים". במובן שאין תיירים כמעט, שיוכלו לחוות את הנופים האלה, אה… ואין כמעט מסחר או ייצור של משאבי הטבע, בגלל שהמדינה לא מוכרת בקהילה הבינלאומית, אז מאוד קשה לפעול שם מבחינה כלכלית. אה… אז כן, אבל אתה צודק. זה מדינה מאוד יפה, חופים מהממים, אבל 500 תיירים בשנה, אוקיי? זה כן? זה כמו מטוס שמגיע לישראל, כן? בכל נחיתה. קשה, בעייתי, לפעול במדינה לא מוכרת, שהמדינה, כאילו הרשמית שלה, זה סומליה, שזה המדינה אחת הקשות בעולם. אחת האלימות והמפוררות בעולם.

‏אלעד: כמו הרבה מהסיפורים שיוצאים מאפריקה, גם הסיפור הזה מתחיל ב-1885, במה שנקראה "ועידת ברלין" או "ועידת קונגו", חדר אחד שבו ישבו גברים אירופים, ובאופן די שרירותי, תוך התעלמות מוחלטת מהאנשים בשטח, הם שרטטו קווים וחילקו ביניהם יבשת שלמה.

‏ד"ר לובוצקי: וזה משהו די ייחודי ומעניין. העם הסומלי, דוברי הסומלית, שהזדהו כסומלים, חולקו על ידי המעצמות הקולוניאליות, לחמש מדינות שונות. הראשונה, סומליה, נתחיל בה, שהייתה רוב הזמן תחת שלטון קולוניאלי איטלקי, "סומליה איטליאנה". והיא הוזנחה [מצחקק], כמו הרבה מושבות אחרות של האיטלקים. היא לא פותחה באופן אה… אה… בכלל מינימלי. סומליה אחרת, הייתה סומליה הצרפתית. סומליה הצרפתית, היום אנחנו קוראים לה "ג'יבוטי". סומליה השלישית הייתה סומלילנד הבריטית, "בריטיש סומלילנד", וזו סומלילנד שלנו, יש אוכלוסיה סומלית מאוד גדולה בקניה, אוקיי? ויש אוכלוסיה מאוד… סומלית מאוד גדולה באתיופיה. אז בעצם הסומלים מצאו את עצמם מחולקים לחמש.

‏אלעד: אנחנו נתמקד בשתיים, הן הרלוונטיות יותר לסיפור שלנו. סומליה, שהייתה קולוניה איטלקית, וסומלילנד שהייתה קולוניה בריטית.

‏ד"ר לובוצקי: המעצמות הקולוניאליות, כמו שאנחנו יודעים, מתפנות מהאזור, כזה שנות ה-60 בגדול, 50-60, ומה שקורה, הבריטים מתפנים ראשונים, וסומלילנד הבריטית בעצם מקבלת עצמאות ביוני 1960, והיא עצמאית לכמה ימים. למה כמה ימים בלבד? בגלל שזה הייתה תקופה באפריקה שאנשים היו… מאוד התלהבו. מאוד התלהבו מזה שהקולוניאליסטים הולכים, עכשיו יש לנו סוף סוף… יש לנו עצמאות סוף סוף, אנחנו אדונים לגורלנו, אנחנו יכולים להחליט איך אנחנו חיים, והקולוניאליסטים והאירופאים לא מעניינים אותנו יותר.

‏ומה שהסומלים אמרו ספציפית, הרבה מאוד סומלים, נכנסה בהם רוח של גאווה לאומית כזאת, של "בוא נקים עכשיו סומליה גדולה, עד עכשיו פיצלו אותנו, עכשיו בוא נתאחד כולנו ביחד ויהיה מדהים, יהיה לנו אידיליה". אז הסומלילנדים ראו שסומליה האיטלקית, היותר גדולה, קיבלה עצמאות כמה ימים אחריהם, ומיד מיהרו מאוד להתאחד איתה. סומלילנד ויתרה מרצונה החופשי על עצמאותה, ואמרה אנחנו רוצים עכשיו להקים סומליה גדולה.

‏אלעד: חמישה ימים סומלילנד הייתה מדינה עצמאית, ואז, מבחירה שלה, היא התאחדה עם סומליה. הרפובליקה של סומליה נולדה. אלא שדווקא סומליה הדרומית, מה שנקרא, זו שהייתה תחת חסות איטלקית, הבירה מוגדישו, הם הפכו למוקד הכוח והשליטה על הרפובליקה כולה, אחרי עשרות שנים של חיים בנפרד, האיחוד הסומלי הזה לא ממש עבד.

‏ד"ר לובוצקי: וסומלילנד הצפונית, כן? ה… אלה שהיו תחת שלטון בריטי, אה… מרגישים מופלים, למה? כי הנשיא הדיקטטור בא מהדרום, כל החמולה שלו שולטת בכל הממשלה, והם מופלים ומדוכאים. הם מביאים לשם כל מיני מהגרים ופליטים, והם… הם לא אוהבים את זה. אז הסומלילנדים מתחילים תנועה של עצמאות. הדיקטטור בארה לא אוהב את זה. הסומלי לא אוהב את זה כמובן, ומתחיל דיכוי נוראי, שהסומלילנדי עצמו קוראים לו רצח עם.

‏אלעד: 90% מעיר הבירה של סומלילנד הוחרבה. רבע מיליון תושבים נהרגו. עד היום בסומלילנד יש אנדרטה גדולה, ועליה מטוס מקורי שהיה שותף להפצצות, שעליהן הורה השליט במוגדישו.

‏[הקלטה]

Woman: “…the true plain that was used in the genocide against Somaliland.”

Tourist: “So this plane took off from the airport here, to bomb the actual city?”

Woman: “Yes, and our people… all the residents…”

‏אלעד: ההרג האכזרי חסר ההבחנה בהרגייסה בסוף שנות ה-80, הוא שינה את הכל. בסומלילנד כבר לא ראו את עצמם כסומלים, הם לא רצו להיות עוד חלק מסומליה הגדולה. עם סוף המלחמה הקרה, אפריקה כבר לא הייתה זירה למאבק בין שתי המעצמות של העולם. ובסומליה, כמו במדינות אחרות באזור, השתוללה מלחמת אזרחים. בסומלילנד הבינו שיש להם הזדמנות לעשות צעד. ב-1991 סומלילנד הכריזה באופן חד צדדי על עצמאות.

‏ד"ר לובוצקי: זה התקבל בחוסר הכרה, בכל העולם, כמובן, זה התקבל בחוסר הכרה. סומליה, ספציפית, הייתה מאוד עסוקה בדברים אחרים, אבל גם היא כמובן לא אהבה את זה. אבל אה… היה לה עוד יותר דברים. אז בוא נגיד, זה לא היה הבעיה הכי הכי חריפה של מוגדישו באותו זמן, בגלל שהם ממש נלחמו על חייהם שלהם. הם אמרו גם, הקהילה הבינלאומית, כן? בסופו של דבר "עם מה אנחנו דורשים מסומלילנד להתאחד? מה אנחנו בכלל מבקשים ממנה? שתחזור להיות תחת מדינה שמצויה בקריסה טוטאלית, במלחמת אזרחים מטורפת?"

‏אלעד: זהו, שלעומת סומליה שנקרעת מבפנים במלחמות אזרחים אכזריות, סומלילנד הצליחה לשמור על יציבות. זה גם היה הקייס שלה החוצה, לעולם, למערב. הנה, אנחנו הקמנו מדינה עצמאית, בטוחה, דמוקרטית, מדינה שמתנגדת לקיצוניות, מדינה שפונה החוצה. אנחנו, הם אמרו, ההוכחה שיש באזור גם סיפורי הצלחה.

‏ד"ר לובוצקי: אז כן, יש דגל, יש מטבע, יש להם עיר בירה, יש להם צבא, אה… יש להם חיל ים מאוד קטן, והם לדעתי הכריזו גם, לפני כמה חודשים גם, שהם רוצים להקים חיל אוויר. מעניין מי יכול לעזור להם עם זה… היא דמוקרטיה במובן שיש שם בחירות תקינות, במובן הזה הם בין הדמוקרטיות ביותר באפריקה. במובן של יותר ערכי חופש ביטוי, ועד כמה מותר להפגין וזה, זה פחות, כן? אז זה בפועל הם מדינה יותר מתפקדת מסומליה.

‏אלעד: זהו, שלא כולם השתכנעו מהניסיון להציג את סומלילנד כסיפור ההצלחה של אפריקה, כטריטוריה שמאוד שווה להכיר בה כמדינה. ואז, אז הגיעה ישראל.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: במידה מסוימת אפשר לטעון שההצלחה של סומלילנד, היא גם אחת הבעיות שלה. הסיפור של סומלילנד הפך לסמל עבור עוד ועוד קבוצות, שדרשו לעצמן עצמאות. זה לא מקרי, למשל, שהמקום הראשון והיחיד, עד עכשיו, שהכיר בעצמאות של סומלילנד, הוא טייוואן.

‏ד"ר לובוצקי: אז קודם כל, אה… כן, האמת יש הכרה, אבל היא לא עוזרת הרבה לסומליה מצד טייוואן. טייוואן כן מכירה, אבל טיוואן עצמה לא מדינה מוכרת, אז זה לא כזה עוזר להם ב… בהתקבלות לחיק העמים. אז טייוואן מאוד חזקה בסומלילנד, משתפת פעולה בהרבה… בהרבה נדבכים, כולל כלכליים, כולל ביטחוניים.

‏אלעד: סומלילנד רצתה יותר, היא רצתה הכרה בינלאומית, ובדרך לשם היא הצליחה ליצור לעצמה שיתופי פעולה, גם אזוריים, גם בינלאומיים, ולא, לא רק עם טייוואן.

‏ד"ר לובוצקי: חוץ מזה, יש לך את אתיופיה, שמקיימת קשרים גם די ענפים עם סומלילנד, לא מכירה בה, אבל אתיופיה מקיימת קשרים. אז האתיופים רואים בסומלילנד איזה בעלת ברית. אז חוץ מאתיופיה יש לך גם את איחוד האמירויות. איחוד האמירויות זה המדינה ש… בוא נגיד אה… האסטרטגית שהכי קרובה לסומלילנד. לא קרובה פיזית, אלא קרובה מבחינת קרבה של ברית, לסומלילנד. שוב, בלי הכרה רשמית, אבל הם השקיעו שם המון כסף בבניית הנמל, נמל ברברה. איחוד האמירויות בכללי, וזה מאוד מעניין, מסתכלת מאוד רחב אסטרטגית על האזור של "קרן אפריקה". מסתכלת על תימן והחות'ים, וגם רוצה להקיף אותם בכל מיני מעוזים, שיהיו בעלי בריתה. אפילו ארצות הברית אה… מקיימת יחסים מסוימים עם סומלילנד, כמובן לא רשמיים. אה… יש די הרבה חברים במפלגה הרפובליקנית, אנשי… סנטורים, אנשי קונגרס, שמאוד דוחפים להכרה בסומלילנד. הסיפור הסומלילנדי מאוד מדבר אליהם, כ… אם אתה חושב על זה כמדינה דמוקרטית, יציבה, מדינה שמאוד היא אנטי-סינית, אה… אנטי-ג'יהאדיסטית, אנטי-איסלאמיסטית, אנטי-איראן. היא ממש מתאימה מאוד לארצות הברית. בזמן שארצות הברית מאבדת השפעה באפריקה ואולי במזרח תיכון.

‏אלעד: ופה בדיוק החלק שההצלחה היחסית היא גם הכישלון. סומלילנד, לכאורה, היא המקרה הטבעי, הקל, להכרה בינלאומית. אלא שאמרנו, היא גם הפכה לסמל. ולהכרה הבינלאומית בסומלילנד, עלולות להיות השלכות שהן הרבה הרבה יותר גדולות ממנה.

‏ד"ר לובוצקי: עכשיו, אם תחשוב על אפריקה, ועל המזרח התיכון, הרבה מהגבולות הקיימים, תחשוב על סוריה לדוגמה, הגבולות הקיימים נקבעו די שרירותית, כמעט תמיד על ידי קולוניאליסטים אירופאים. ואם אתה עכשיו מתחיל לפתוח את כל העסק הזה, אין לזה סוף. עכשיו, אם… אם… אם סומלילנד עצמאית, אז למה לא דרוזים בדרום סוריה? למה לא הברברים באלג'יריה? אה… למה לא כל… למה לא דרום תימנים בתימן? הכורדים, למרות שהגבולות הזויים. הגבולות כרגע באפריקה הזויים. חתכו קהילות שלמות, אבל, למרות זה, הממשלות לא רוצות שעכשיו יתחילו לפתוח להם את הגבולות, כי זה באמת יגרום לאיזה… חושבים, חוששים שזה יגרום ל… איזה סחרור מטורף.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ישראל, כמו כל מדינות העולם, לא הכירה בסומלילנד. אבל כמו חלק ממדינות העולם, זה לא הפריע לישראל לנהל עם סומלילנד איזושהי מערכת יחסים.

‏ד"ר לובוצקי: קודם כל ראינו תמונות, שהיו ממש טרם ההכרה, בשנה שלפני, יש… היו דיווחים תקשורתיים, וראינו עכשיו תמונה של גדעון סער עם הנשיא הסומלילנדי. אה… אז כן היו פה הרבה מגעים בנושא בשנה האחרונה. לפני זה, אה… הקשרים, אם היו, הם כנראה היו קשרים חשאיים מאוד, כלומר במובן שלא משרד החוץ הוביל אותם, כנראה, אני מעריך, כי גם באמת לישראל לא אכפת, לא כל כך אכפת מהמרחב הזה.

‏אלעד: זה לא רק שלישראל לא היה אכפת, כי יש כאן יותר מזה. הכרה ישראלית בסומלילנד, הכרה בשאיפות הלאומיות של קבוצה, שטוענת שזו זכותה המלאה, גם לנהל וגם לחיות במדינה עצמאית, היא הרי לא רק איתות לקבוצות אתניות באלג'יריה, בסוריה, בתימן. הכרה כזו יכולה להיות גם איתות לעוד קבוצה שיש לה שאיפות לאומניות, הפלסטינים.

‏ד"ר לובוצקי: ישראל פעם, הייתה גם מאוד נזהרת מלהכיר בכל מיני זה, בגלל נושא של המדינה הפלסטינית. אני חושב שאחד הדברים, אחד, רק אחד, קטן, אבל אחד מהם, שקרה עכשיו גם, שבאמת אנחנו רואים שכל הנושא של הטאבו של הכרה במדינה פלסטינית, הוא כבר לא כזה טאבו. אז סוג של… ישראל כבר בעצמה פחות אכפת לה מהנושא, ויכולה לקחת יותר סיכונים. כשקנדה וצרפת וכולי הכירו במדינה פלסטינית, זה אחד הסיכונים, שעכשיו אתם פותחים את האירוע, אז יכול להיות שגם ישראל תכיר בכל מיני מדינות. אז זה… זה סוג מעניינת. אני לא אומר שזה הדבר הראשי פה, אבל זה גם חלק מרוח התקופה.

‏אלעד: זהו. שכמו שאומר דוקטור לובוצקי, זה לא באמת הסיפור. ההכרה של מדינות המערב במדינה הפלסטינית אולי היא שיחקה תפקיד, אולי היא שחררה את ישראל בהקשר של סומלילנד, אבל השינוי הגדול שקרה הוא תימן. במלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר, אנחנו, כולנו, למדנו שבתימן התגבשה לישראל, עוד חזית מלחמה. וזו חזית שישראל מחפשת בה את היתרון האסטרטגי.

‏[הקלטה] דובר חות'י: "وعلى العدو الاسرائيلي ان يتوقع المزيد من الاضطرابات والعمليات النوعية القادمة."

‏ד"ר לובוצקי: זה באמת אה… האינטרס העיקרי הישראלי פה, זה לאו דווקא, זה בוא נגיד, זה מקרב את ישראל מאוד לחות'ים. זה היה, כמובן, יכול לעזור בנושא של סיכול הברחות לחות'ים מאיראן. נושא של המעקב מודיעיני, נושא של… של אולי באמת סוג של יירוט או לפחות מכ"מים כאלה, שמזהים יותר מהר. במיוחד כטב"מים, שיש לנו בעיה לזהות מרחוק, אז כן יש פה… יש פה יתרון.

‏אלעד: זה לא סתם שהחות'ים הודיעו שמבחינתם, כל נוכחות ישראלית בסומלילנד, תהיה עבורם מטרה לגיטימית. הם מבינים מצוין מה המשמעות, מה עומד מאחורי הצעד הישראלי.

‏אלא שנשמעת עכשיו עוד טענה. יש את מי שאומרים, שההכרה הישראלית בסומלילנד היא חלק מדיל שפחות קשור לחות'ים, ויותר קשור לעזתים. יש מי שאומרים שישראל רוצה שסומלילנד תקלוט פלסטינים מעזה, בשטח שלה, ולכן ההכרה. אז שר החוץ של סומלילנד, הוא אמר בראיון לכתבתנו קרן בצלאל שזה ממש לא הסיפור.

‏[הקלטה]

Somaliland Minister of foreign affairs: “Somaliland’s recognition is not linked to Gaza conflict nor has Somaliland discussed or agreed to host or relocate divot from Gaza.”

‏אלעד: וגם דוקטור לובוצקי, גם הוא חושב שאין באמת עסקה כזו.

‏ד"ר לובוצקי: זה לדעתי לא… בכלל בקלפים, זה אינטואיציה שלי… אני לא חושב שישראל אפילו העלתה את הנושא מול סומלילנד. זה לא מתאים בכלל ל"תוכנית השלום של 20 הנקודות" של טראמפ, זה סותר אותה אפילו. זה, לדעתי, ממש לא על השולחן, וזה לא היה לשולחן במגעים האחרונים.

‏אלעד: אז היתרון לישראל ברור. הכרה מובילה ליחסים, לשיתוף פעולה, לגישה אסטרטגית חשובה עבור ישראל בחזית החות'ית. גם לסומלילנד יש כאן יתרון ברור. תקווה שההכרה הישראלית תצליח לפרוץ את הסכר, תוביל לעוד הכרה, במיוחד להכרה שמבחינתם היא החשובה מכולן.

‏[הקלטה]

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “This is a… this is a wonderful day, it’s a historic day, and of course I will communicate to President Trump your willingness and desire to join the Abraham Accords. So thank you Mr. President…”

‏אלעד: טראמפ, ארצות הברית, זה מה שסומלילנד רוצה. ושמענו, יש גורמים במפלגה הרפובליקנית שמעודדים הכרה האמריקנית במדינה הזו, שהיא עדיין לא בדיוק מדינה. אלא שמי שקובע בסוף הוא הנשיא טראמפ, ובינתיים טראמפ לא ממהר לעשות את הצעד.

‏ד"ר לובוצקי: למה הוא לא עושה את זה? יש סיבה כמובן. כי אה… כי מדיניות ערב, רובם, חוץ מאיחוד האמירויות, עומדות באופן די אה… עקבי אה… מאחורי הרעיון של סומליה אחת, ולוחצות. הם… יש לובי נגדי, הלובי הנגדי לוחץ על ממשל טראמפ אה… לא לעשות את זה, והלובי הנגדי הזה כולל כוחות כמו קטאר, סעודיה, טורקיה, שלכולם יש גישה, כזו או אחרת, לממשל טראמפ, מאוד אינטימית גם. אז אה… יש פה באמת דילמה מאוד גדולה מבחינתו, ולא כי אכפת לו כל כך משינויי גבולות, כמובן, אלא כי יותר זה שאלה באמת איך הוא מנתב בין בעלי ברית שונים.

‏אלעד: היה מעניין לראות את התגובות להכרה הישראלית, וגם הן מלמדות אותנו משהו, על מה שקורה סביב סומלילנד. באיחוד האירופי מתחו ביקורת, אמרו שהם מכבדים את השלמות הטריטוריאלית של סומליה. באיחוד המדינות האפריקניות, האשימו שההכרה הזו חותרת תחת יציבות היבשת. מועצת הביטחון של האו"ם, היא התכנסה אתמול לדיון מיוחד. סומליה, אגב, תהיה הנשיאה הזמנית של המועצה. אבל מעל כל זה, מעניינות בעיקר התגובות שהגיעו ממדינות ערב. רובן מתחו ביקורת על ישראל. סעודיה אמרה, בפעם המי יודע כמה, שהכרה בסומלילנד מרחיקה את הנורמליזציה. המדינה היחידה שלא ביקרה, היא איחוד האמירויות. וזה מתאים בול לציר שמתגבש באפריקה, הציר שדיברנו עליו, גם בפרק שעשינו לא מזמן על סודן. האמירתיים תומכים בצד אחד, כשאיראן, טורקיה, לפעמים סעודיה, הן תומכות בצד השני.

‏ד"ר לובוצקי: לגמרי. לגמרי. אה… וזה באמת, אם אנחנו יוצאים, ככה, מפרספקטיבה ישראלית צרה, זה באמת הסוגיה המעניינת פה אה… בכל הנושא הזה. אה… מתגבשים… מה שקורה ב"קרן אפריקה", בואכה סודן, אה… זה אירועים דרמטיים. זה סוג של התגבשויות שכמו שאמרת, שני מחנות, שניים ויותר, לפחות שני מחנות, שיש להם כל מיני בעלי ברית מקומיים בשטח, והם נאבקים. זה אפילו לא מלחמה קרה, כי כמו שאמרנו, בסודן זה מלחמה חמה מאוד. זה באמת מדינות המזרח התיכון, טורקיה, איחוד האמירויות, כן? מצד שני של המתרס. ואז יש לך גם את מצרים פה מעורבת, וקטאר, כמובן, ואיראן, וסעודיה, וקצת ישראל, עכשיו אולי קצת יותר, אה… זה ממש מדינות המזרח התיכון, שסוג של ייצאו את המאבקים שלהן ל"קרן אפריקה" ומזרח אפריקה.

‏אלעד: אז כדי להיות זהיר ולא חד משמעי מדי, אני אגיד את מה שלדעתי רוב המומחים יסכימו איתו. ישראל לקחה כאן הימור. היא המדינה הראשונה, היא סללה את הדרך להכרה בסומלילנד, עם אג'נדה מאוד ברורה, אבל גם עם סיכון. סיכון שישראל פורצת דרך שהיא תמשיך מכאן לצעוד בה לבד, דרך ש… כן, יכולה להביא איתה דברים טובים, אבל דרך שעלול להיות לה גם מחיר.

‏ד"ר לובוצקי: היתרונות, נראה לי, עולים על החסרונות כרגע. אה… סומלילנד עשתה פה הימור, לא פחות גדול, אפילו מבחינת קיומה, יותר גדול. כלומר, ישראל, אם טעינו בהימור, בסוף אוקיי, הסיכון עצמו לביטחון מדינת ישראל קטן יחסית, לא סיכון ישיר. סומלילנד, בזה שהיא אמרה "אני הולכת על הכרה בכל מחיר", אז זה באמת היה סוג של הימור. אני חושב שהם חושבים גם מהבטן, אבל גם אסטרטגית. קודם כל זה מאוד חשוב להם גם ההכרה עצמה, אבל גם הם אומרים "אנחנו קצת פרצנו את הסכר פה", אז באמת הם קיבלו את הפרס שהם הכי רצו, אבל הפרס שהכי רצו בא גם עם הימור מאוד אה… גדול. וימים יגידו, ימים יגידו. אני, אני כרגע יותר אופטימיסטי מפסימיסטי, אבל במרחב הזה, ובאזור שלנו, ובתקופה שלנו הכל יכול להיות.

‏אלעד: דוקטור אשר לובוצקי, תודה.

‏ד"ר לובוצקי: תודה רבה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

‏זו הזדמנות נהדרת מצידנו לספר לכם, שגם השנה אנחנו מועמדים לתואר "פודקאסט האקטואליה" של השנה בתחרות של אתר Geektime. אנחנו מאוד מאוד נשמח ונעריך אם תיקחו ממש דקה, ותצביעו לנו. הלינק נמצא גם בקבוצה שלנו בפייסבוק "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

‏העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה