שיר אחד - منهار اللي مشيتي (יא מאמא) | הפרויקט של עידן רייכל עם שמעון בוסקילה

במשך שנים שמעון בוסקילה הסתובב עם בור של געגוע ואובדן, עד שיום אחד בפגישה מקרית עם עידן רייכל הוא שמע את המנגינה שהצליחה להפוך את התחושות הללו לשיר

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/03/2024.

[חסות]

אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

מאיה: מה זה אמא בשבילך?

שמעון: אמא בשבילי הכל. הכל. הכל. אומרים, תמיד אפשר להחליף הכל בעצם. חברים, חברות, זה, זוגיות, כל דבר אפשר להחליף. אבל אמא? אמא יש רק אחת. גם אם את לא מסכימה, גם אם את כועסת, וגם לא יודע מה. אמא זו אמא בסופו של דבר.

עידן: "אחח, יא מאמא". זה בעצם ה-DNA של השיר. ממנו השיר יוצא ואליו הוא חוזר. זה הדבר היפה. כי לפעמים אנחנו מדברים בהמון דימויים. אנחנו רוצים להגיד - אני מתגעגע אלייך כמו שהגלים מתגעגעים לחוף. אפשר לדבר בהמון מטאפורות. ואפשר פשוט להיאנח ולהגיד - "יא מאמא", ומתפוצץ לך הלב מגעגועים.

מאיה: היי, אתם ואתן על "שיר אחד". אני מאיה קוסובר, והפעם הסיפור מאחורי השיר "מינהאר לי משיתי", מהיום שהלכת. הוא התחיל במנגינה, עד שבמפגש מקרי אחד, בין עידן רייכל לשמעון בוסקילה, נולד צמד המילים שחיכה שנים כדי שיוכל לפרוץ החוצה, ויחד איתו נפרץ גם הסכר למחוזות הזיכרון, הגעגוע והאובדן.

[שמעון שר]

يا ممّا ضو عيني / יא מאמא, דו עיניא

إنت مشيتي وخليتني, يا ممّا / אנתי משיתי וחליתיני, יא מאמא

מאיה: דינה וחנניה בוסקילה נישאו במרקש שבמרוקו. היא הייתה אז בת חמש עשרה וחצי. הם עלו לישראל, ואחרי תקופה במעברה, שוכנו באופקים. דינה רצתה להרות ולהפוך לאמא, אבל הרופאים גילו שהיא סובלת ממחלת לב.

שמעון: אמא שלי הייתה נכנסת להריון, אחרי חודשיים-שלושה חודשים העובר היה מת לה בבטן. ואז הרופא אמר לה, תקשיבי, אם אני מוציא אותו, את הולכת לקחת סיכון. ואז אני באתי לעולם. ואני יצאתי בנס. תקשיבי, אני הייתי פג חצי שנה. שמרו עליי כאילו.. הברינקס לא שומרים ככה. כן, הייתי פג חצי שנה.

מאיה: שמעון נולד ב-1966, והיה בן יחיד להוריו. הוא גדל והפך לילד יקר ואהוב. דינה דאגה לבית וחנניה דאג לפרנסת המשפחה.

שמעון: אבא שלי, הייתה לו חנות ירקות. אז אני הייתי בא עם אמא שלי. אמא שלי הייתה פותחת את המגירה של הכסף, לוקחת מה שהיא רוצה. הכל היה מגיע לה עד הבית. שום דבר, לא חסר כלום. פעם אחת אבא שלי העיר אותי, אמר לי, "בוא, אתה רוצה לבוא איתי ל'תנובה'?" להביא סחורה, את יודעת. אמרתי לו - "כן אבא, אני רוצה לבוא, אני רוצה לבוא". העיר אותי בשלוש לפנות בוקר, איזה ריב… "מה פתאום? אתה לא תיקח אותו! מה, יהיה לו דלקת ריאות, אתה משוגע". אמרתי לה - "אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה". הלבישה אותי, שמה עליי איזה ארבעה מעילים. "אתה תיכנס לקירור". זה היה כזה לפני החג, את יודעת, להביא סחורה, ופה ושם. ונסעתי.

מאיה: הם הגיעו ל"תנובה" בבאר שבע, ודרך העיניים של שמעון הילד, זאת הייתה הרפתקה מופלאה. מקררי ענק, הרים של פירות וירקות, והכל צבעוני וגדול במיוחד.

שמעון: אבל מצד שני, אמא שלי דאגה לי. אמא שלי לא ישנה. בישלה ומחכה. חזרתי הביתה. חזרנו באיזה חמש-שש בבוקר. כולה עצבנית על אבא שלי. אישה מאוד ביתית, ותמיד הייתה מטופחת, וזה. הייתה גבוהה. אישה יפה, והבשלנית הכי טובה. ואני חייב להיות מטופח, מסודר, מדוגם, אין דבר כזה.

מאיה: שמעון היה בן שמונה וחצי, וכמו בכל יום שישי, הוא הלך יחד עם אבא שלו לבית הכנסת, ואמא שלו נשארה בבית לצפות בסרט ערבי.

[קולות בערבית מתוך סרט ערבי]

שמעון: אנחנו חוזרים מבית הכנסת, אמא שלי מסיימת את הסרט הערבי, מתחילים קידוש. הייתי יושב ככה, היה לי כזה, stool כזה. בדיוק מגישה את האוכל, דגים, סלטים, מנה ראשונה. ופתאום אמא שלי מקבלת התקף לב. נפלה עליי.

מאיה: הילד שמעון נפל מהכיסא, חטף מכה ופתח את הראש. ואמא שלו שכבה לידו בפרפורי לב.

שמעון: אבא שלי הרים אותה, לקח אותה בריצה, התחיל לצרוח. אנשים יצאו, שכנים, וטה-טה-טה.

מאיה: שמעון היה אצל סבתא שלו, ובשבת בישרו לו שאמא שלו נפטרה.

שמעון: אני לא הייתי בלוויה כי הייתי ילד. לא נתנו לי ללכת ללוויה. אני לא ידעתי. וזהו, משם זה נגמר. המשפחה, איך אומרים, מסיימת את דרכיה. זה הכל מתפרק. אבא שלי מכר ת'חנות, מכרנו את הבית, אבא שלי עבר לנתיבות, לגור אצל האחים שלו. ומשמה כבר החיים אחרת. אבא שלי לקח את זה קשה מאוד. אבא שלי מאוד אהב את אמא שלי. שותה, שותה, שותה, שותה, בכמויות. אז את יודעת, בערב אין לי עם מי לדבר.

מאיה: כשאבא של שמעון נמלט לאלכוהול, מי שדאגה לו ושמרה עליו הייתה הסבתא שלו.

שמעון: סבתא שלי אליה. אישה צדיקה היא. מהממת, מדהימה. אין דברים... חכמה בטירוף. היא הייתה עוגן, העוגן שלי. הייתי, כל עולמה הייתי. גם מצחיקה, גם מדליקה, הייתה סבתא מדליקה.

מאיה: והיה רק עניין אחד עם הסבתא שגרם לשמעון מבוכה - העברית שלה.

שמעון: חברים היו מגיעים אליי, לסבתא שלי וזה, והיא הייתה מדברת אליהם בלשון נקבה. זה היה מפדח אותי. אז אני אומר לה - "סבתא, תדברי במרוקאית ולאט לאט אני אבין אותך".

[שיחה במרוקאית. סבתא מדברת ושמעון מתרגם]

"ביום ראשון הוא היה"...

"היא אומרת שהוא בא ביום ראשון, חיפש ערק. הוא לא מצא, אז הוא הלך"...

מאיה: ובאמת, כך הוא למד את השפה שהייתה גם שפת אימו. הוא התגעגע אליה מאוד, אבל לא ידע איך ועם מי לדבר על זה.

שמעון: כשהייתי קם בבוקר, הולך לבית הספר, אז הרדיו בסלון היה מתנגן בבוקר. והייתי שומע את השיר "בארץ אהבתי" של חוה אלברשטיין.

[מזמר את תחילת הפזמון]

הייתי שומע את זה, את הפזמון הזה, את הליין הזה, זהו, גומר אותי. זה היה הורג אותי. הייתי בוכה. לא יודע. זה שידר לי משהו אחר, זה שידר לי געגוע לאמא שלי.

מאיה: המוזיקה בערה בו, ובעיקר הקצב. שמעון התחיל לתופף על כל מה שהיה מסביבו.

שמעון: והייתי מנגן על פחים. כל הסירים של סבתא שלי של הדגים של שבת, לקחתי לה אותם, חיררתי לה אותם. לא השארתי לה סיר. כל מיני דברים, כמו בייס דראם, כמו מצילה, והייתי מאלתר, כל מיני דברים ממש מוזרים. ואז אמרתי לאבא שלי - "אבא, תקנה לי תופים, תקנה לי תופים". אחותו גרה בבאר שבע, ואמרה לו - "תשמע, השכן שלי יש לו מערכת תופים, הוא רוצה למכור אותה". אז יאללה, אז נסענו אני ואבא שלי, הלכנו לראות את המערכת תופים. והיא הייתה מערכת כזאת סגולה עם נצנץ כזה, נצנצים. אז הוא אומר לי - "אתה יודע מה, תעלה על התופים, אם אתה תדע לנגן על התופים אני אקנה לך, ואם אתה לא תדע לעלות על התופים, אני לא אקנה לך את המערכת". אמרתי, "וואו, איזה הַתְּקָלָה…" תקשיבי, עכשיו, לעלות על סט תופים, שבחיים שלי לא עליתי. בפעם הראשונה, מול פחים, זה משהו אחר, זה שונה. ואז ניגנתי.

[מדגים נגינה על תופים]

מאיה: שמעון עבר את הבחינה של אבא שלו על ה-one, והם חזרו הביתה עם מערכת התופים המנצנצת.

שמעון: [מדגים נגינה על תופים] כזה.

מאיה: הוא התחיל לתופף בלהקת המנדולינות, והצטרף גם לחבורת הזמר במתנ"ס של נתיבות.

שמעון: זו הייתה להקה שקראו לה "ארץ ישראל פלוס". אני לא הבנתי מה הפלוס. אני עד עכשיו לא מבין מה הפלוס.

מאיה: בגיל 15 הוא טס עם הלהקה לסיבוב הופעות בצרפת. כבר התחיל להימאס לו מהכובד של התופים, ובטיסה חזרה הוא ביקש מפנחס הגיטריסט שילמד אותו כמה אקורדים.

שמעון: זה נתן לי שתי אקורדים, שלושה אקורדים. כבר בטיסה התחלתי לנגן את השיר ככה עם הקצב, עם הכל. זהו, גמרנו.

[שר]

ערב של שושנים

נצאה אל הבוסתן

מור בשמים ולבונה…

שמעון: היו מנגנים את זה ככה.

מאיה: שמעון שמאלי, אז הוא החזיק את הגיטרה הפוך מבלי לשנות את סדר המיתרים. כך שמיתרי הבאס היו בתחתית הגיטרה ומיתרי הניילון שמפיקים את הצלילים הגבוהים, למעלה. האצבעות של יד ימין לוחצות על האקורדים, ויד שמאל פורטת כמו פול סיימון וג'ימי הנדריקס. כשהם נחתו בארץ שמעון כבר חלם על גיטרה משלו.

שמעון: עבדתי בחופש הגדול, חסכתי כסף, קניתי גיטרה של ימאהה, קלאסית. וזהו, והתחלתי לנגן. ואמרתי לתופים - זהו שלום. מכרתי את התופים, תודה רבה.

מאיה: בבית הוא הניח את המחט על הפטיפון, הקשיב לתקליטים ולמד לנגן משמיעה.

[מתחיל השיר "Goodbye Yellow Brick Road" ושמעון ממשיך לזמזם את השיר]

When I’m gonna come down…

שמעון: כל החבר'ה שלי בערב היו גונבים, ואני הייתי מנגן, בבית. את זוכרת את האופנה של המכוניות, שהיה להם טייפ רודסטאר? אחרי דקה אין טייפ. שלום ולהתראות. הם גנבו, לא מקטע… חס וחלילה, שזה… כי זה חוסר. הם אנשים כל כך טובים, שאם היה להם… אבל את יודעת. יכלתי להיכנס לזה בקלי-קלות. הייתה לי שכונה שיש לה אפילו פתגם על השכונה שלי, שכונת הגנבים. כשהייתי הולך עם מישהי, אבא שלה לא היה מרשה לי שאני אלך איתה. "את לא תלכי איתו, הוא משכונת הגנבים". פתחתי לעצמי כוח. אמרתי, הם ילכו לגנוב, ואני הולך לנגן. אז זה מה שעשיתי לעצמי. ככה בניתי את עצמי.

מאיה: חלק מהימים היו עוברים עליו לבד - רק הוא והגיטרה. בגיל 18 שמעון כבר היה גיטריסט מחונן. הוא חלם להמשיך בדרך הזאת, אבל אז הגיע הרגע להתגייס לצבא.

שמעון: בתקופה שלי לא היו להקות צבאיות. רפול החליט שאין להקות צבאיות. הוא חטף קריזה, נראה לי. ואז אמרתי, טוב, אני אהיה בפיקוד דרום. קל"בניק. עובד רס"ר.

מאיה: אחרי השחרור הוא טס קצת לדוד באמריקה, וכשחזר החליט לנסות להגשים את החלום ולהיות מוזיקאי. יחד עם חבר, שמעון הקים להקת חתונות. הם ניגנו שירים של אריס סאן, קווין וגם פסדובלה. אבל אף אחד לא רוצה להזמין אותם.

שמעון: בואו, הופעה בחינם, בואו. לא מתאים לך, אל תשלם. לא, לא, לא רוצים. את יודעת, קשה לאנשים, זוג, חתן וכלה, לעשות את הטבילת אש מול להקה, אולי הם לא עושים שמח, אולי הם לא מספיק טובים. ואז אמרתי, לא, לא, זה לא עובד. אמרתי, אתה יודע מה אנחנו צריכים לעשות? בוא נחזור לשורשים. ההורים שלי באו ממרוקו, ואני רוצה לחפש את המוזיקה ששמעתי אותה, אם זה בבר מצוות, אם זה בחתונות. ואז, את יודעת, היו עושים בר מצוות אצלנו, לא עושים באולמות. היו לוקחים את הבלוק למטה, מכסים את זה ביוטה, מביאים שולחנות, עושים אוכל, מביאים להקה מרוקאית, ויאללה, אודרוב. אני זוכר את זה וגדלתי על זה.

מאיה: שמעון דיבר על הרעיון שלו עם הבסיסט של הלהקה. גם הוא שמעון.

שמעון: אבא שלו זכרונו לברכה היה זמר מרוקאית מטורף. חנניה אברג'יל. אמרתי לו - "תשמע שמעון, אני רוצה את אבא ש'ך". אמר לי - "מה פתאום? לך, אבא שלי יבוא עם האגו שלו? לא יבוא". אמרתי לו, "מה 'כפת לך?" באתי אליהם הביתה, באתי אליו - "חנניה, מה שלומך? חנניה, אני מאוד אשמח שתצטרף אלינו". אומר לי - "למה לא?", עם המבטא המרוקאי. "למה לא? אתה יודע לנגן מרוקנית?" אמרתי לו - "לא, אנחנו נלמד, נשב וננגן".

מאיה: חנניה כתב מילים בערבית מרוקאית, ושמעון הלחין בפעם הראשונה.

שמעון: לא, לא ככה.

[שר שיר במרוקאית]

מאיה: זה הפך להיות השיר הראשון של להקת 'סהרה' שיצא לרדיו. השנה הייתה 1993, והמיינסטרים של הרדיו הישראלי לא ידע איך לעכל שיר במרוקאית. 'סהרה' נשארו בשוליים עם שני אלבומים שהוציאו, אבל כבר התחילו להזמין אותם לחתונות וחינות. בשנת 1999, הבמאי אשר נחמיאס, שגדל גם הוא בנתיבות, צילם סרט תיעודי על החיים של שמעון בוסקילה. הוא שודר בערוץ 2, ונקרא "גיטרה בסהרה". שמעון מנגן שם שיר במרוקאית שהוא הלחין, ואת המילים שלו כתב מייק קרוצ'י.

[שמעון שר, מתוך השיר 'עלש']

עלש יא רוחי וואעלש

כליתיני אומשיתי וואעלש.

מאיה: בסרט הזה צפה בבית שלו שלמה ארצי. הוא התאהב בשיר, וביקש מהצוות שלו שיפנו לשמעון. הם נפגשו באולפן, והקליטו גרסה חדשה לעלש, במרוקאית ובעברית, והשיר חיכה עד שארצי סיים לעבוד על האלבום שלו. אבל בזמן הזה, אבא של שמעון, שהיה מאוד חולה, נפטר.

שמעון: ישבתי שבעה על אבא שלי, וכולם ישנו בלילה ככה ב… אחים של אבא שלי, בבית של סבתא שלי. אני, בשתיים בלילה יצאתי החוצה, אז הייתי מעשן מרלבורו אדום. יצאתי החוצה בקור ככה עם הפוך וזה, ואני מתחיל, אני מדבר עם אלוהים. מדבר עם אלוהים על "מה עכשיו עשית פה? אני לא מבין אותך. לקחת את אמא שלי, לקחת את אבא שלי, בוא תיקח אותי ותסגור את הסיפור. אני לא נשאר פה בנתיבות. אין לי כבר מקום להיות שם. אין אבא, אין אמא. מה אני? מה אני הולך לעשות עכשיו? רגע, מה אני הולך לעשות?" ככה אני מדבר איתו, מה אני הולך לעשות עכשיו? ונרדמתי.

מאיה: למחרת בבוקר הטלפון של שמעון צלצל. זה היה מספר חסום. בצד השני של הקו הייתה העוזרת האישית של שלמה ארצי.

שמעון: היא אומרת לי - "השיר שעשית עם שלמה ארצי, לא רק שהוא נכנס לאלבום, הוא יוצא סינגל לרדיו". ומשמה היסטוריה. 'זתומרת, הדיאלוג עם האלוהים עזר. לפעמים אני כועס עליו, לפעמים אני לא כועס עליו, ולפעמים הדיאלוג שלי איתו גם עוזר. הוא אומר - "וואלה, אתה יודע מה? וואלה, אתה צודק, בוסקילה. לקחתי לך את אמא שלך ואת אבא שלך. אני אשאיר אותך, אבל אני אעשה לך קריירה".

[שמעון שר עם שלמה ארצי, מתוך השיר 'עלש']

הלב לא אמר כי טעיתי

מהטעם שלך לא נגמלתי

אמור אלוהים לי מדוע?

אני שט לבדי עם הרוח.

מאיה: שמעון הצטרף ללהקה של שלמה ארצי, וניגן איתם חמש שנים. ובזמן הזה גם הוציא אלבום סולו ראשון.

[שמעון שר, מתוך השיר 'הייתי בגן עדן']

ולך קראתי פרח ועיניים…

מאיה: ואחריו אלבום סולו שני.

[שמעון שר, מתוך השיר 'את המחר שלי']

כי את המחר שלי

את כל העולם שלי

מאיה: הוא הלחין המון, אבל אף פעם לא כתב מילים. השנה היא 2007, ומוזיקאי אחר עובד על חומרים לאלבום חדש, אחרי שהוציא שני אלבומים מצליחים - הפרויקט של עידן רייכל 'וממעמקים'.

עידן: זה מין אלבום של חיפוש כזה. חיפוש של פסקול, גם ישראלי, גם להביא את העולם לישראל, וגם איך אנחנו מביאים את ישראל לעולם.

מאיה: ובין החומרים שנאספו לאלבום החדש, נולדה לרייכל מנגינה שהגיעה בלי מילים.

עידן עידן: [מזמזם מנגינה] סבא שלי היה אומר שיש בדיחות שעובדות רק ביידיש. ולכן גם אני חושב שיש מנגינות מסוימות שהן עובדות עם איזשהו מבטא. השיר הזה היה נשמע לי כמו כמו שיר שצריך להיות מושר בערבית. הפנייה הראשונה שעשיתי הייתה לחיה סמיר. אמרתי לה שיש לי איזושהי מנגינה, ואני רוצה לכתוב איזשהו שיר, אולי אפילו אהבה, בערבית. ואיכשהו לא נפגשנו בסוף, והמנגינה הזאת נשארה אצלי, וכמעט ושכחתי ממנה, אני חייב להגיד.

מאיה: עד שיום אחד, רייכל ירד מהדירה שלו בתל אביב לרחוב.

עידן: ופגשתי פתאום את בוסקילה, שלא היינו חברים, ואיזושהי פגישה כזאת אקראית. אני חושב שאולי אפילו הרופא שיניים שלו היה מתחת לבית שלי.

שמעון: היה לי רופא שיניים, והוא גר ברחוב תם. ואני יוצא, אני פוגש את רייכל.

עידן: "תשמע, איזה קטע שאנחנו נפגשים. יש לי איזושהי מנגינה מפעם, שאולי יכולה לדבר אליך".

שמעון: "בוא נעשה משהו במרוקאית אני ואתה, בחייאת שמעון". ואני אמרתי לו, "תשמע, הייתי בסהרה, הייתי זה. עשיתי מוזיקה מרוקאית".

מאיה: הם עלו לדירה של רייכל, והוא ניגן לשמעון את המנגינה בפסנתר.

שמעון: [שר מנגינה] התו הזה, הפאזה הזאתי שהוא ניגן. זהו. ידעתי, ברגע שהוא אמר לי מרוקאית, כבר ידעתי את המילה, שזה יא מאמא. [שר] יא מאמא. אמרתי לו - תקליט לי את זה. אני אגיע הביתה, אני יודע מה אני הולך לכתוב על השיר הזה. ידעתי שאני הולך לכתוב את השיר הזה על אמא שלי. [שר] יא מאמא. זה הצליל, ומשמה הגעתי הביתה.

מאיה: בדירה שלו, ליד נמל תל אביב, הוא תפס גיטרה, לחץ פליי על ההקלטה של רייכל עם הפסנתר, התחיל לנגן, והמילים פרצו ממנו החוצה. הן חיכו יותר משלושים שנים כדי לצאת ולתאר מה הוא מרגיש מאז אותו יום שישי שבו מתה עליו אימו.

שמעון: השיר הזה נכתב מהילד שהייתי. הכל בא מסביב. אמא שלי נפטרה ביום שישי בלילה. זה קרה כל המקרה בשישי. והכי קטע, יום שישי כתבתי גם את הטקסט.

[שר את השיר, ומתרגם את מילותיו]

يا ممّا, علاش مشيتي / יא מאמא, עלישי משיתי / אמא'לה, למה הלכת

إنت عمري وحياتي / אנתי עומרי וחיאתי / את החיים שלי ומאור עיניי

دموع عيني فيك, يا ممّا / דמוע עיני פיכּ, יא מאמא / העיניים זולגות בך, אמא

قريتني وتعدبتي في / קריתי-ני-ות-עדיביתי פיא / לימדת אותי והתאמצת בשבילי

إنت, خيالك, يا نور عيني / אנתי, חיאלכּ, יא נור עיניא / התגעגעתי ליופייך, מאור עיניי

المّيما, إنت الحنينة / אלמימא, אנתי אלחנינה / אמא, את הרחומה

المّيما, إنت العزيزة / אלמימא, אנתי אלעזיזה / אמא, את החביבה

غير إنت يا ضو عيني / ע'יר אנתי יא דו עיניא / העיניים שלי בוכות בגללך

شحال جريتي وخممتي في / שחאל ז'ריתי וחממתי פיא / כמה רצת בשבילי ודאגת לי

توحشت خيالك, يا نور عيني / תווחשת ח'יאלכּ, יא נור עיניא / התגעגעתי ליופייך, מאור עיניי

يا ممّا ضو عيني / יא מאמא, דו עיניא / אמא, מאור עיניי

إنت مشيتي وخليتني, يا ممّا / אנתי משיתי וחליתיני, יא מאמא / את הלכת ועזבת אותי, אמא

كيفاش خليتني بلاش / כיפאש ח'ליתיני בלאש / בלי שום סיבה הלכת ועזבת אותי

ونموت بلهموم منهار والليالي / ונמות בלהמום מנהאר ואליאלי / ואני זה שימות מדאגות בימים ובלילות

أنا, وأنا اللي بكيتي علي / אנא, ואנא דבכּיתי עליא / אני, אני זה שבכית עלייך

طول عمري مننسك, يا غزالي / טול עומרי מננסכּ, יא ער'זאלי / ולעולם אני לא אשכח אותך, יפה שלי.

فين إنت المّيما / פין אנתי אלמימא / איפה את, אמי

فين كنتي الحبيبة / פין כנתי, אלחביבה / איפה היית, אהובה

أنا يتيم منهار اللي مشيتي / אנא יתים מנהאר דמשיתי / אני התייתמתי מהיום שהלכת

أو العديان عملوها بي / או אלעדיאן עמלוהא ביא / רק הרעים עשו לי את זה

هيل مولانا يفرج علي / היל מולא-נא יפרז' עליא / ורק אלוהים ירחם עליי

עידן: הוא כתב את זה לדעתי בלילה או משהו. הוא חזר אליי, השמיע לי את זה, וזה היה מרגש עד דמעות.

שמעון: הוא שמע את השיר והתחיל לבכות. הוא אומר לי - לא הבנתי מילה, אמרתי לו - השיר הזה כתבתי אותו על אמא שלי. הוא אומר לי, כן, אני יודע, מאמא מה זה אמא.

עידן: גם אם אתה לא מבין מילה ממה ששמעון שר, אבל אתה שומע את כל הגעגועים שלו. והוא פתאום משום מקום הוא אומר לי - אתה יודע, רייכל, אין יום שעובר בלי שאני חושב על משהו שהייתי מת להגיד לאמא שלי. וזהו. אחרי זה הייתה שתיקה כזאת של שני גברים שהמומים מול הקרבה.

מאיה: לשיר שכתב, שמעון קרא 'מהיום שהלכת', או במרוקאית -

שמעון: "מנהאר לי משיתי", זה מה שכתבתי, לא "מאמא".

מאיה: רייכל הקליט נגינת גיטרה של מרק קקון שגדל בקזבלנקה, והם קבעו להיפגש באולפן הביתי של המפיק גלעד שמואלי כדי להקליט את השירה.

שמעון: פגשתי את אמא של גלעד, מתוקה אמיתית, בבית. "שלום לך" וזהו.

עידן: וזהבה תמיד ככה, תשאל אותך אם אתה רוצה לשתות משהו וזה. אבא, ברוך, מוריד מעמולים כאלה, הוא עיראקי כזה, ויש קפה שחור. וגלעד עצמו שהוא מלא חום ואהבה, וזה גם משהו בתהליך של ההקלטה. אתה לא נכנס לאיזשהו אולפן סטרילי כזה, ואתה אומר, רגע, אנחנו צריכים להוריד טייק. שמעון בא, הוא ככה הדליק סיגריה, שאני הייתי המום מזה שמישהו מדליק סיגריה באולפן, זה הסאחיות שלי. אבל אמרתי, אוקיי, מדליק סיגריה. והוא שר טייק אחד, ואני נדבקתי לקיר. וואו, מה זה היה הדבר הזה? לא נגעתי בהקלטה הזאת בכלום. בשיר הזה בעצם יש איזו פתיחת כינור, קמנצ'ה געגועים כזה של מארק אליהו. מארק מנגן את הגעגוע הזה, את הפתיחה הזו, ואז שמעון מתחיל, מלא געגועים, ואת הגיטרה שמלווה אותו. וזהו. אני לא חושב שעשיתי משהו שמה יותר.

מאיה: השיר היה גמור, ועידן רייכל ושמעון בוסקילה נפגשו.

שמעון: ואז הוא אמר לי - אתה יודע מה החלום שלי? אמרתי לו - מה החלום שלך? הוא אומר לי - אני, החלום שלי שישמיעו את השיר הזה פעם אחת בצהרי היום בגלגל"צ. כי אף פעם לא היה שיר במרוקאית בגלגל"צ. כפלייליסט. פלייליסט. לא לילה. לא אה… זה…

מאיה: האלבום "בין קירות ביתי" יצא ב-2008 ומיד זכה להשמעות ברדיו ולחיבוק מהקהל. אבל השיר "מהיום שהלכת" לא יצא כסינגל.

[מתוך שידור רדיו] בחצי היורם עם יורם סוויסה.

עידן: פעם הראשונה שאני שמעתי את זה, לדעתי ברדיו דרום, יורם סוויסה, הוא פשוט לחץ על זה פליי.

מאיה: השדרן יורם סוויסה השמיע את השיר שנגע בו באופן אישי.

יורם: איבדתי את אבא שלי, זכרונו לברכה, כמה שנים קודם, ופתאום במקום "יא מאמא" שמעתי את שמעון שר "יא באבא". מצאתי את עצמי עם אוזניות בוכה.

עידן: ובסוף השיר הייתה שתיקה, והוא לא הוציא מילה. חשבתי שנפל השידור.

יורם: ואז רייכל עלה לשידור, וסיפר את הסיפור של השיר הזה, של "יא מאמא", והיה שקט, ורייכל לא ממש הבין למה אני לא עונה לו.

עידן: הוא שתק כזה ארבע שניות, חמש שניות, שזה נצח ברדיו.

יורם: ולאט לאט לקחתי אוויר, וככה במילים חנוקות…

עידן: הוא אמר, אני צריך לצאת מהאולפן, אין לי מילים או משהו כזה, וזה עבר לפרסומות.

[הקלטה] פרסומת אחת, וחזרנו.

עידן: וזה היה רגע בזמן, ואני חושב שאחר כך פתאום כל התחנות השמיעו את זה.

[ג'ינגל גלגל"צ]

דלית: גלגל"צ היה בזמנו היה משהו מאוד סגור לשפות אחרות.

מאיה: זו דלית עופר שניהלה אז את גלגל"צ, והשיר הגיע כמובן גם אליה.

דלית: אני זוכרת אותי שומעת, וליבי הומה. ואמרתי לעצמי ולחבורה - זה שיר שחייב להיכנס, כי זה שיר, שלמרות שהוא לא מדבר עברית, הוא מדבר לרגש ולנשמה. אי אפשר להישאר אדישים אליו.

עידן: וגלגל"צ אחרי שבוע התחילו לשדר את בוסקילה.

שמעון: זו מהפכה תרבותית, לגמרי.

דלית: וזה נתן איזשהו פתח לשירים אחרים. אחרי זה הגיעו דודו טסה והכוויתים, עיראקית, וריטה שרה בפרסית, פתאום נתן איזושהי לגיטימציה לרב-תרבותיות.

מאיה: השנים חלפו, והשיר "מהיום שהלכת" נשאר, וקיבל את הכינוי "יא מאמא".

עידן: יש במנגינה הזאת משהו שאם היה כתוב שמה מילים ולחן עממי, וזה היה איזשהו שיר מהרי האטלס, זה היה נשמע הגיוני.

שמעון: זה שיר שנוגע בכל אחד, וזה לא בהכרח מרוקאי, פולנים, כל העדות. זה לא משנה.

מאיה: ולא רק שמעון בוסקילה שר אותו, יש לו לא מעט גרסאות כיסוי.

[קטעי שירה מהשיר בביצועים שונים]

שמעון: והכי מדהים, כשאני רואה ילדים בני תשע, שרים את המילים! שרים! זה מטריף אותי. זה ממלא אותי מאוד בגאווה. זאת אומרת, בוא נגיד, שכל השנים, נתיבות, עניינים, הילדות, זה עושה לי טוב, זה ממלא אותי.

מאיה: וזה מצליח באיזשהו מקום גם לרפא את הכאב? או שזה כבר...

שמעון: זה כבר עניין אחר. זה כבר עניין אחר. לרפא זה כבר מקום אחר. לגמרי. זה הכאב שאין לזה סליחה. זה קצת חשבון. זה חשבון גדול.

מאיה: חשבון שלך עם אלוהים?

שמעון: יכול להיות, יש מצב, שעדיין לא נפתר.

מאיה: ב-2010, שמעון בוסקילה ושירי מימון יצרו מופע משותף. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוא הופיע בקיסריה לא כנגן, אלא כזמר. ההתרגשות הייתה גדולה, וכך גם ההכנות למופע.

שמעון: באורקסטרה הייתה שורה ראשונה. היו הורים של שירי בשתי כיסאות. בשתי כיסאות הריקים, גם אם היו מציעים לי עשרת אלפים שקל כל כרטיס, לא הייתי נותן להם. שתי כיסאות ריקים בכוונה.

מאיה: כיסא אחד לאבא שלו, חנניה, וכיסא שני לאמא שלו, דינה.

שמעון: האמת שמאוד קינאתי בשירי, לא בקטע חס חלילה, כי ההורים שלה באו ולתמוך ולפרגן וזה. אז גם אני רציתי את ההורים שלי, אבל לא יכולתי. [מחיאות כפיים] אבל בדמיון, הם היו איתי. עצם העובדה ש… שהשארתי את הכיסאות הריקים האלה, זה כבר עשה לי את זה.

[שירי מימון ושמעון בוסקילה שרים]

يا ممّا ضو عيني / יא מאמא, דו עיניא

إنت مشيتي وخليتني, يا ممّا / אנתי משיתי וחליתיני, יא מאמא

كيفاش خليتني بلاش / כיפאש ח'ליתיני בלאש

שמעון: אני בטוח שהיא מסתכלת עליי שם למעלה ומחייכת, וגאה. וגאה.

מאיה: האזנתם והאזנתן ל'שיר אחד". אני מאיה קוסובר, וערכתי את הפרק הזה יחד עם ניר גורלי. תודה למור סיוון ואסף רפפורט על עיצוב הסאונד, ולמור גם על הנגינה. בצוות "שיר אחד" חברים גם תומר מולוידזון ואיל שינדלר. תודה לנועם פלג ולעומרי קפלן על הסיוע בהפקה. תודה לאשר נחניאס ושמעון בן שמחון, יוצרי הסרט התיעודי "גיטרה בסהרה".

פרקים נוספים של "שיר אחד" אפשר למצוא בכל אפליקציות הפודקאסטים ובאתר "כאן". תודה על ההאזנה. ניפגש בפרקים הבאים.

[שמעון בוסקילה שר. תרגום - מתוך אתר של שירי קריוקי]

يا ممّا, علاش مشيتي / יא מאמא, עלישי משיתי / אמא'לה, למה הלכת

إنت عمري وحياتي / אנתי עומרי וחיאתי / את נשמתי וחיי

دموع عيني فيك, يا ممّا / דמוע עיני פיכּ, יא מאמא / דמעות עיניי לך, אמאל'ה

قريتني وتعدبتي في / קריתי-ני-ות-עדיביתי פיא / לימדת אותי ועבדת קשה בשבילי

إنت, خيالك, يا نور عيني / אנתי, חיאלכּ, יא נור עיניא / את, יופייך, מאור עיניי

المّيما, إنت الحنينة / אלמימא, אנתי אלחנינה / אמי, את החנונה

المّيما, إنت العزيزة / אלמימא, אנתי אלעזיזה / אמי, את היקרה

غير إنت يا ضو عيني / ע'יר אנתי יא דו עיניא / הלוא את אור עיניי

شحال جريتي وخممتي في / שחאל ז'ריתי וחממתי פיא / כמה רצת וחשבת בשבילי

توحشت خيالك, يا نور عيني / תווחשת ח'יאלכּ, יא נור עיניא / אני מתגעגע ליופייך, מאור עיניי

يا ممّا ضو عيني / יא מאמא, דו עיניא / אמא'לה, אור עיניי

إنت مشيتي وخليتني, يا ممّا / אנתי משיתי וחליתיני, יא מאמא / הלכת והשארת אותי, אמא'לה

كيفاش خليتني بلاش / כיפאש ח'ליתיני בלאש / איך השארת אותי ללא כלום

ونموت بلهموم منهار والليالي / ונמות בלהמום מנהאר ואליאלי / ואני מת במחשבות בימים ובלילות

أنا, وأنا اللي بكيتي علي / אנא, ואנא דבכּיתי עליא / אני, אני שבכית עליי [ואמרת]: طول عمري مننسك, يا غزالي / טול עומרי מננסכּ, יא ער'זאלי / "כל חיי לא אשכח אותךָ, יפה שלי".

فين إنت المّيما / פין אנתי אלמימא / איפה את, אמי

فين كنتي الحبيبة / פין כנתי, אלחביבה / איפה היית, אהובה

أنا يتيم منهار اللي مشيتي / אנא יתים מנהאר דמשיתי / אני יתום מהיום שהלכת

أو العديان عملوها بي / או אלעדיאן עמלוהא ביא / אולי הרעים עשו לי זאת

هيل مولانا يفرج علي / היל מולא-נא יפרז' עליא / ורק אלוהים ישמח אותי

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה