ירדנה ארזי חיפשה את הקול שלה כזמרת סולו. החוויות שלה מהופעה מול חיילים בימי מלחמת לבנון עזרו לה למצוא אותו, והוא פרץ בשיר מחאה שנובע מאהבה לארץ ולבית
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/12/2023.
אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
ניר גורלי: ירדנה ארזי הייתה כוכבת עוד בשנות השבעים. בהתחלה בלהקת הנח"ל [שורה משיר - "אוי הפרוטה והירח"], אחר כך בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "ליל חניה" [שורה משיר], ובהרכב שוקולד מנטה מסטיק [שורה משיר - בוא בוא בוא עוד היום אני עוד כאן אז בוא אמור שלום"], אבל אלבום הבכורה שלה יצא רק ב-1982, אחרי כעשור של חיפושים.
[שיר: אני לא גרטה גרבו, זוהי לא הוליווד]
ירדנה ארזי: לקח לי זמן להרגיש שאני יכולה להיות זמרת סולנית, ובגיל 30 בערך הוצאתי את האלבום הראשון שלי יחד עם חבר טוב בשם אריק רודיך, מוזיקאי נפלא, שלצערי נפטר בטרם עת, והוא היה לו קטע חדשני מאוד של קלידים ודברים שבאמת אז היו פורצי דרך, ואהבתי את הראש המטורף שלו והראש המטורף שלי באותן שנים, ויחד השתגענו ועשינו באמת סוג של ניסיונות מוזיקליים. פשוט עפנו עם הראש שלנו.
גברי מזור: [שיר - אני לא גרטה גרבו] צרחתי עליה "מה את שרה את השטויות האלה".
ניר: זה המפיק והמנהל המוזיקלי גברי מזור, וזו הייתה התגובה שלו כשירדנה נפגשה איתו בבית קפה ושאלה מה דעתו על אלבום הבכורה שלה.
גברי: חשבתי שמה שהיא הקליטה אז זה לא מתאים לה, כי זה לא כי זה לא היא, זה לא התלבש עליה נכון. ככה הרגשתי. תשמע, אני בן אדם הכי אמיתי, לא הכי, יש בטח עוד, אבל מאוד אמיתי, אין לי אצלי לא בולשיט ולא צביעות. אמרתי לה "מה זה"? צרחתי עליה. "לא, תגידי מה זה הדברים האלה?" היא ובעלה נתן היה בהלם. אמרתי לה - את מטורפת.
ירדנה: הוא אמר לי "מה זה השירים האלה שאת מקליטה? מה זה? את נולדת בקיבוץ, את היית בצופים, את היית בלהקת הנח"ל, תשירי את מה שאת".
ניר: התחושות של גברי היו נכונות, ואלבום הבכורה של ירדנה באמת נכשל מסחרית. בעקבות אותה פגישה גברי הפך להיות המנהל האישי שלה.
גברי: אמרה טוב טוב, אז מה אז מה אז מה אתה אומר, מה אני אעשה? אני חשבתי שבאישיות שלה היא צריכה לשיר שירי ארץ ישראל. אמרתי לה - את יודעת מה, בואי נתחיל, תני לי למצוא לך שיר.
ירדנה: הוא רצה שאני אהיה אמיתית לעצמי. שאני אעשה דברים שמתאימים לי ונכונים לי.
ניר: ומה שנכון ומאפיין את ירדנה ארזי זה לא רק סגנון מוזיקלי כזה או אחר. בשיר "גרטה גרבו" ירדנה ניסתה להישמע כמו קייט בוש. גברי רצה שהיא תישמע כמו ירדנה ארזי.
ירדנה: אני אומרת את אשר על ליבי. אני אף פעם לא אומרת משהו אחר, אני לא מדברת בקלישאות. לא שמים לב לרוב בגלל האיפור, אבל אני אומר בדיוק את מה שאני חושבת.
ניר: היי, אני ניר גורלי, והיום ב"שיר אחד" הסיפור מאחורי השיר שבאמת הזניק את קריירת הסולו של ירדנה ארזי ושדרכו היא מצאה את הקול שלה. שיר מחאה שנכתב מתוך כאב המלחמה, השיר "הביתה".
[שיר: הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים
היום דועך ואין סימן.
הביתה, הביתה
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן.]
[הקלטה]: דן מרידור: ממשלת ישראל החליטה להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הגליל מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים בלבנון.
ניר: מלחמת לבנון הראשונה, שנקראה אז מבצע שלום הגליל, נפתחה ביוני 1982.
ירדנה: כשאומרים לך נכנסים ל-40 ק"מ ל… ללבנון וכל יום יש רשימה של הרוגים, ואתה מבין שמה, מה אנחנו עושים שם, אז אתה שואל את עצמך - זאת המדינה שאני הכרתי? מה קרה פה?
ניר: כמו במלחמות הקודמות, גם הפעם ירדנה הגיבה כמו שהיא יודעת.
ירדנה: מתנהלת מלחמה, ברור שאני צריכה להופיע לחיילים שם. נחתנו בדאמור, מאוד יפה, נוף ממש מקסים, ומיד העלו אותנו על ג'יפים. נתנו לי שכפ"ץ וקסדה, ויוצאים לטייל. התחלנו לעלות להרי השוף, ואני זוכרת שיחים עם פרחים, ונורא נורא יפה.
גברי: זה היה נדיר, זמרים לא הגיעו לשם.
ניר: גם גברי הצטרף להופעות.
גברי: היא הייתה הזמרת הראשונה, זה בכלל היה נורא מסוכן. אנחנו עם ג'יפ פתוח, כובעי פלדה כולם. אתה יודע, זה היה מאוד מאוד מוזר.
ירדנה: אחרי זה הגענו למפקדה שלנו שישבה בתוך וילה, מאוד יפה. וילה לבנונית, אני נורא שמחה לראות איך נראה בית לבנוני מבפנים. כולי עדיין מרגישה בטיול שנתי. ואז המפקד במקום, סגן אלוף, מתחיל להסביר לי מה קורה. אנחנו יושבים על הר, הוא אומר לי "את רואה שם את הכפר מצד שמאל, את הכפר הזה, אנחנו יורים פגז אחד לפה, פגז אחד לשם, ואחר כך מסתכלים איך הם יורים אחד על השני".
אני שמעתי את זה, אני פשוט, אתה יודע, פתאום הרגשתי איזה סוג של גנרליסימו, כאילו קצת דרום אמריקה, כזה, זה מה זה, זה דיבור של צבא שאני, לא משם אני באה, וחטפתי שוק, ואז הוא אומר בואי אני אקח אותך לווילת המריבה. יש וילה בודדת על צלע של הר, שמאחר והיא במקום אסטרטגי כולם רבים עליה ורוצים לשלוט בה. בואי ניקח אותך לשם. טוב, נכנסים לג'יפים, אני יושבת לידו עם הקסדה, משקפי שמש ושכפ"ץ.
ניר: הם עברו ליד טנק. חייל שעמד לצידו נופף להם עם הידיים.
ירדנה: אני אומרת לו, הוא אמר לנו לעצור. אז הסגן אלוף הזה אומר לי, לא, הוא לא אמר לנו לעצור, הוא עשה לך שלום. אמרתי, איך הוא עשה לי שלום? מי זה? אמא שלי לא הייתה מזהה אותי, עכשיו עם הקסדה, המשקפיים והשכפ"ץ. איך?
ניר: למרות האזהרה, הם נכנסו לווילה.
גברי: היה איזה תנור אפייה שם, ואז ירדנה באה לפתוח את הדלת של התנור, ואני צרחתי, אמרתי לה - את… לא לנגוע.
ניר: כשהם יצאו מהווילה, הם שמעו פתאום פיצוץ.
ירדנה: הסתבר שהווילה הזאת הייתה ממולכדת. ככה מתחיל הסיור שלי בלבנון. משהו מתחיל לחלחל לך, ככה, אתה מרגיש שאתה קצת בבית משוגעים. משהו הזוי.
ניר: ובצל הטירוף הייתה גם המוזיקה.
גברי: היא הופיעה על משאית זבל, פתוחה, פתחו אותה כזה, במה, והיא שרה, כן.
ירדנה: היו שם הרבה מילואימניקים גם, ואני זוכרת שהם, הם לא נתנו לי לרדת מהבמה, ורצו שאני אשיר עוד ועוד, ונגמרו לי השירים, ואז פתאום אמרתי, טוב, אני אשיר את השיר להקת הנח"ל, את "שיר לשלום". ואני עומדת שמה בהרי השוף, ואני שרה את שיר לשלום, ואני אומרת, התמונה הכי סוריאליסטית והזויה שיכולה להיות, מאות מילואימניקים יושבים ושואגים איתי בעומק לבנון את שיר לשלום, זה היה הזוי, הזוי. וזה לא מפסיק הסיפור הזה. אנחנו מתכוננים לעוד הופעה, וורדינה כהן, שהייתה איתי, מתחילה להתווכח, היא רוצה לשבת מקדימה, היא רוצה לשבת מאחורה, בג'יפ סיור. בעודנו מתווכחים, נחת פגז על הכביש שלפנינו, ואתה פשוט מבין שאתה באיזה סוג של מציאות מטורפת ממש. מה שהדהד לי כשחזרנו כל הדרך הייתה שתיקה. אנחנו כולנו שתקנו. וזה הייתה השתיקה הזו, רק אחר כך הבנתי ששתקנו, כי היינו בהלם. היינו פשוט בהלם.
ניר: החוויות והמראות הקשים מלבנון לא עזבו אותה.
ירדנה: ואתה שואל את עצמך, רגע, מה קורה פה? וברור לך שזה צריך להיפסק, ואתה כועס. אתה באיזשהו מקום, אני מוצאת את עצמי כועסת מאוד על המנהיגות.
ניר: והיא לא הסתירה את הכעס שלה.
ירדנה: המדינה נחלקה אז לשאלה האם להישאר בלבנון, או לצאת מלבנון. ואני כמובן הייתי בצד שחשב שצריך לצאת מלבנון. והמחיר היה מחיר דמים שלא הבנת את פשרו. זאת אומרת, אתה שואל את עצמך, מה, אנחנו רוצים עכשיו לטייל בביירות? כאילו זה עוד יעד תיירותי? מה, מה אנחנו עושים שם? ואז המחיר שזה גובה. כל יום הייתה רשימה של הרוגים, של חיילים הרוגים. בוא'נה, זה, היו הפגנות, הייתי חלק מההפגנות.
[הקלטה: צעקות - נילחם עד שם, שלום עכשיו.]
הרגשתי שזה בנפשי, אני מודה. הרגשתי שזה בנפשי. אני זוכרת שפעם יצאו נגדי, חברת הכנסת מרים תעסה-גלזר. יצאה עליי באיזה עמוד שלם בידיעות אחרונות, איך זמרת כמוני, כאילו לאומית, איך אני מרשה לעצמי, בסדר, אה…
ניר: מרים תעסה-גלזר הייתה סגנית שר החינוך, התרבות והספורט מטעם הליכוד, והיא קראה לפטר את ירדנה ארזי מהקמפיין של האגודה למען החייל.
ירדנה: תראה, אני קמה בבוקר אני לא מרגישה זמרת, אני מרגישה אזרח. אני מרגישה, אתה יודע, מי שאני, ומי שאני, אכפת לי, ואני פטריוטית.
ניר: המחאה של ירדנה נבעה מתוך חוויה אישית ומתוך הסיפור המשפחתי שלה.
ירדנה: אני באה ממשפחה ששילמה מחיר דמים. בן דוד שלי סגן ישראל ארזי, בן 19, מקיבוץ דן, נפל במערכות ישראל. גם המשפחה של אמא שלי וגם המשפחה של אבא שלי, שילמו במחיר של דם בשואה. זאת אומרת, אני לא קמה בבוקר ואני מסתכלת ורואה משהו זוהר במראה. אני אזרחית ישראלית פטריוטית, שכל המשפחה שלי שירתו ביחידות הכי קרביות, כולל הבת שלי, כולל אח שלי, כולל בעלי שהיה סרן בסיירת גולני. אז מהמקום הזה אתה יוצא להפגנות, מהמקום הזה בנפש, בהרגשה.
עפרה פוקס: היא חזרה מאוכזבת, היא חזרה המומה, כואבת, כי היא הופיעה שם והיא ראתה את זה במו עיניה.
ניר: זו עפרה פוקס-מנור, אלמנתו של אהוד מנור.
עפרה: היא הייתה בטראומה ממה שהיא ראתה. היא אמרה - אהוד אתה חייב לכתוב לי שיר על מה קורה שם ושכבר החיילים שם יצאו משם.
ירדנה: אתה יודע, יושבים ומדברים, וסיפרנו לו, גם את החוויה הקשה הזו והמכוננת והמסוכנת שעברתי בלבנון, באמת.
ניר: ירדנה הגיעה לאהוד כי רצתה שייתן מילים לכעס ולמחאה שבערו בה.
עפרה: חושבים שאהוד כתב רק שירי אהבה, כי רוב השירים שלו הם שירי אהבה, אני מודה. אבל יש לו שירי ביקורת לא קלים. גשם אחרון, בן יפה נולד, הבית ליד המסילה, גבעת הרקפות שנורית כתבה. כל המחאות שלו, צריך להבין את זה, באו מהנפילה של אחיו. "בשנה הבאה" זה שיר מחאה, אנחנו כבר לא יכולים לשבת על המרפסת, כי אח שלי נהרג וכל המשפחה כבר איננה. אהוד כתב מתוך כאב מנפילת אחי הצעיר יהודה, אח שלו. כל השירים.
ניר: אהוד כבר כתב שיר מחאה על המלחמה הזו, אלו היו מילים שנבעו מתוך הכאב הפרטי שלו.
עפרה: כשהוא ראה שנכנסים לביירות הוא בכה, כי זה הזכיר לו גם את אח שלו וגם את כל החיילים שנופלים, הייתה לו איזושהי טראומה מאוד קשה.
ניר: השיר נקרא "אין לי ארץ אחרת".
[שיר: אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת רק…]
ניר: אחרי שהמילים "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה" יצאו מתוכו, אהוד לא תכנן לכתוב עוד שיר על מלחמת לבנון. אבל אז ירדנה הגיעה וסיפרה מה היא ראתה בהופעות מול החיילים.
עפרה: אלמלא ירדנה הייתה פונה, אני לא יודעת אם "הביתה" היה נכתב. הוא גם ראה מה קורה אבל הוא כתב כבר את "אין לי ארץ אחרת", הוא הרגיש שזהו, והיא פנתה, ירדנה פנתה, כל הכבוד לירדנה.
ניר: ובזמן שירדנה דיברה עם אהוד על המילים, גברי הלך לחפש להן לחן.
גברי: היה לי קשר נורא טוב עם יאיר וכשהתחלתי, כאילו, לחפש לירדנה אז באופן טבעי הלכתי ליאיר.
ניר: יאיר הוא המלחין יאיר קלינגר.
יאיר: הייתי אצל ירדנה, השמעתי לה כמה מהשירים שלי.
ירדנה: וליאיר קלינגר יש מנגינה מוכנה.
ניר: יאיר בילה את רוב שנות השבעים בפריז.
יאיר: בתקופה הזאת כתבתי לא מעט שירים לזמרים צרפתיים וזמרים אירופאים. ובין היתר כתבתי את השיר שאני קראתי לו "מניינה", עם טקסט באנגלית שאני כבר לא זוכר אותו. המוציא לאור שלי הציג אותו לסילבי ורטרן, שהייתה באמת כוכבת מאוד מאוד גדולה בצרפת. היא שמעה את השיר, מצא חן בעיניה, והיא כתבה על זה אז גרסה בצרפתית, שהיא קראה לזה מניינה טומרו.
ניר: ב-1978 יצא השיר מניינה. מחר.
יאיר: [שיר: מניינה טומרו] שיר אהבה לא, לא מחייב הייתי אומר, לא משמעותי, מדבר על אהבה שתתממש מחר, ושיחקה עם המילים מניינה טומרו. זה הצליח, זה לא היה שלאגר כזה גדול, אבל מאוד מוצלח.
ירדנה: (צוחקת) אני שומעת את סילבי ורטרן שרה. הצרפתיה, אשתו של ג'וני הולידיי וכוכבת גדולה. מניינה טומרו. (צוחקת) איזה מנגינה מאוד מאוד יפה.
גברי: נפלתי. אמרתי וואלה, מה זה, להיט, וזה. מניינה טומרו נהדר, זה יפה.
ניר: גברי לקח את הקלטת והלך לאהוד מנור.
גברי: לאהוד לא הלכתי. לאהוד היו שמים לו את הקלטת בשער ברשות השידור. הייתי בא בלילה כשאין פקקים, שם את זה בשער, ואהוד היה בא בבוקר, הוא היה עובד שם, לוקח את זה וזה אחר כך טלפונית.
ניר: ואז אהוד העביר לגברי וירדנה את המילים לשיר שכתב. במקום "מניינה" - "הביתה".
ירדנה: עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן, רוח נאנח את התריס פתח ומכה בקיר הישן כמו קורא, הביתה הביתה, באה עת לחזור מן ההרים משדות זרים, היום דועך ואין סימן, הביתה הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן.
ניר: מה זה כל מה שהובטח לנו?
ירדנה: אולי כל מה שחלמנו עליו, כל מה שבעצם התחנכנו עליו, כל הדבר הזה שבגללו אנחנו קמים ועושים, בגללו אבא שלי היה ממקימי בית הערבה ועלה לארץ כשהגרמנים עלו לשלטון, והקימו קיבוצים ועבדו ועשו והאמינו, ואת הכול הם עשו למען החלום הישראלי. מדינה דמוקרטית, מדינה ישראלית ציונית. בשביל זה. זה מה שהובטח לנו.
ניר: ואת הכמיהה למימוש של ההבטחה הזו ירדנה הרגישה שאהוד הצליח לנסח במדויק.
ירדנה: אהוד היה פנומן. לדעתי הוא תקשר. זה אנשים שאיכשהו השכינה, איזשהו… ההשראה נגעה בהם שזה באמת ממקומות לא מכאן. היצירות כל כך מהדהדות וכל כך טובות וכל כך עמוקות וכל כך נכונות וכל כך נוגעות ופוגעות, שכן, אהוד מנור באמת הוא יחיד ומיוחד.
ניר: ירדנה וגברי נכנסו להקליט את השיר.
ירדנה: גברי כאן הוא שמחבר אותי באמת אל הישראליות שלי. לזה הוא התכוון. מה שהוא כעס כל כך שעשיתי עם אריק רודיך. מי את? מה את? זאת אני, והוא צדק.
ניר: את העיבוד וההפקה המוזיקלית של השיר והאלבום הבא של ירדנה הם הפקידו בידי ירוסלב יעקובוביץ'.
ירדנה: כישרון ענק, וידעתי שהוא ייקח את השיר הזה ויעשה איתו את הדבר הנכון, וזהו, יצאנו לדרך.
גברי: אף אחד לא זוכר את זה, אבל יש מקהלה בשיר, ומזי כהן, היא אחת מהבנות של המקהלה.
ניר: כשסיימו את העבודה על השיר, גברי נסע להשמיע אותו ברדיו.
גברי: אצלי תמיד, גם עם סקסטה גם עם רוחמה, התחנה הראשונה אצלי זה הייתה רשת גימל בהלני מלכה בירושלים. מי שישר נתנה לי פידבק טוב הייתה עורכת נהדרת בשם רות קידן, ואיך שהיא וזה, אמרתי לה - רותי את חייבת לשמוע את זה. בדרך כלל, אתה יודע, הם שמים והולכים. אמרתי לה - רותי את חייבת. היא שמה עם אוזניות בחדר העריכה. אמרה - גברי זה נהדר. זה היה בום.
[שיר: עד עלות השחר
מתפללת לשלומך,
שבויה באזיקי פחדים
אני שומעת צעדים.]
ניר: כשהשיר "הביתה" יצא ב-1984 הוא אמנם הושמע הרבה ברדיו אבל גם עורר סערה.
גברי: זה הצטייר כשיר מחאה, אתה יודע.
ירדנה: השיר היה בעצם קריאה לצאת משם. זו בעצם הייתה האמירה. לצאת משם. כי עד היום אני לא מבינה למה היינו שם במחיר נורא. 1216 חיילים שנהרגו אתה לא יודע, אתה לא מבין. ומישהו כנראה אחראי לדבר הזה, וזה צובט וכואב ועצוב.
גברי: הייתה אווירה נורא קשה בארץ. נהרגו לנו מלא חיילים. הייתה אווירה קשה בארץ. זה כאילו היה מין אווירה של כישלון, לא של…, שאנחנו רגילים, אתה יודע, ש…, זה, זה, זה היה קשה. היא הייתה אמיצה, אתה יודע, שיר ראשון, כבר לבוא ולצאת כאילו נגד, הביתה, הביתה, משדות זרים.
ירדנה: אתה עושה מהלך, אתה עושה… מקליט שיר שהוא נופל לתוך ויכוח ציבורי. חצי מהמדינה חושבת שזה נכון לשבת בלבנון וחצי מהמדינה אומרת להוציא את החיילים משם, מה הם עושים שם, ולתוך זה אתה מוציא שיר שנוקט עמדה, שאומר אמירה, שאומר משהו. ואני זוכרת שהגעתי לאיזשהי הופעה אני זוכרת את האגרופים על הוואן שהייתי בו. בסדר, זה המחיר שאתה משלם כשאתה מביע דעה.
ניר: למרות הסערה, ואולי גם קצת בגללה, השיר הצליח במצעדי הפזמונים וגם הגיע למקום הראשון. המהפך שגברי מזור תכנן לירדנה הצליח.
גברי: אחרי שנה נבחרה זמרת שנה, שזה לא מה שהיום, זה היה נורא נחשב, אתה יודע, קיבלה כינור דוד. אחר כך עוד שנה עוד פעם זמרת שנה.
ירדנה: גברי צדק מהבחינה הזו שהוא לקח אותי למקום הזה של להתחבר לאני, להיות פחות גרטה גרבו.
גברי: תשמע, אז מה, כאילו מה, מה יש להגיד?
ניר: בשנת 2003 לכבוד מופע חדש ובמלאת 20 שנה לשיר המקורי, ירדנה התקשרה לאהוד מנור.
ירדנה: ואמרתי לו - אהוד, בפרספקטיבה של 20 שנה אחרי המלחמה, בוא נוסיף לשיר עוד בית. והוא הוסיף לו את הבית הכי חזק שיכול להיות.
[שיר: השנים חולפות,
השנים קוטפות,
ואנחנו לא מצאנו
עוד מנוחה.
דור הולך ובא,
הלחי רטובה,
ובוכה דמעה מלוחה
כמו קוראת:
הביתה, הביתה…]
ובאמת העוד זווית הזו שאהוד נתן פה היא כל כך הייתה נוקבת: "שמרי שמרי ארצי שלי שברי חלום ישראלי". זה כל כך חזק. "באה עת לחזור מסוף דרכים מריב אחים". זה אקטואלי תמיד. לצערי הגדול, לצערי הגדול זה אקטואלי.
[שיר: מסוף דרכים
מריב אחים
אל תוך אותו מקום בלב.
הביתה, הביתה
טרם רדת אור
אל חלומות ללא חומות
אל לילה בלי כאב
עד עלות השחר
מתפללת לשלומך
שמרי שמרי ארצי שלי
שברי חלום
ישראלי.
הביתה, הביתה
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן…]
ניר: האזנתן והאזנתם ל"שיר אחד".
ערכתי את הפרק יחד עם מיה קוסובר.
עיצוב סאונד ומיקס עודד דבידוב.
בצוות שיר אחד תומר מולוידזון, אסף רפפורט ואייל שינדלר.
סייעו בהפקה עומרי קפלן ועדן דבידוב.
תודה לבילי סגל גזליוס ולצוות "כאן ארכיון" - רונית ויזל ששון, איתמר ולר ורונן וייס על התחקיר. ותודה גם לקובי מנורה.
פרקים נוספים של שיר אחד מחכים לכם באתר וביישומון כאן ובכל יישומוני ההסכתים. אני ניר גורלי. תודה על ההאזנה. ניפגש בפרקים הבאים.
[שיר: עד עלות השחר
מתפללת לשלומך
שמרי שמרי ארצי שלי
שברי חלום
ישראלי.
הביתה, הביתה
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן…]
[מחיאות כפיים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments