מה מגלים המילואימניקים שמנסים לממש את הבטחות הסיוע הנדיבות שנכללות בתוכנית "מגויסים למילואים" שהשיקה הממשלה? בהרבה מהמקרים מתברר להם שהדרך למימוש הזכאות הופכת למסע בירוקרטי ארוך ומתסכל, שפשוט לא שווה את המאמץ. וזה כמובן לא מקרי, ולא ייחודי רק לתוכנית הממשלתית הזאת
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/02/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
דורון: מישהו שעבדתי איתו לא מזמן, הוא אמר את זה טוב. הוא אמר - "אם נותנים… אם ייתנו לך 50 אגרופים בבטן, ההבדל בין האגרוף ה-49 ל-50 זה לא כמו ההבדל בין הראשון לשני". כלומר, הדיון על איך נראה הסיוע במילואים ומה מילואימניקים צריכים, לא יכול להתעלם מהמשמעות של נטל שהולך וגדל. זה היום ה-340, והיום ה-341 זה לא כמו ההבדל בין היום הראשון לשני, או יום ה-20 ל-15.
צליל: שלום, אלון אמיצי.
אלון: שלום, צליל אברהם.
צליל: השבוע פגשתי מישהו שעשה בשנה ורבע האחרונות המון המון מילואים.
אלון: נדיר, איפה מוצאים מישהו כזה?
צליל: כן, כן, התכוונתי עוד מישהו, חוץ ממך.
דורון: אני דורון, בן 31, האיש של שיר, אבא של נגב וניסן, אני גר בשדרות. בעולם שלפני המלחמה הייתי בעיקר עובד סוציאלי, היום אני בעיקר מילואימניק.
צליל: דורון שבתאי עשה מתחילת המלחמה 340 ימי מילואים. אבל חוץ מהמילואים שהוא עושה כלוחם, הוא גם עוזר למילואימניקים אחרים לקבל מהמדינה את הזכויות שלהם.
דורון: ואני מגיע ליחידות, מפרסם בקבוצת וואטסאפ "מגיע עובד סוציאלי", מי שמעניין אותו בא, אנחנו יושבים על כוס קפה. זה בדרך כלל מתחיל בזה שאני אומר לו "בוא תספר לי, תספר לי עליך ומה אתה צריך, מה הקשיים המשמעותיים שאתה מתמודד איתם", ואז זה קצת לתרגם סיפור לבירוקרטיה. זאת אומרת, זאת העבודה.
צליל: אני לא יודעת אם אתה יכול לדמיין איך זה לעשות 200 או 300 או 340 ימי מילואים.
אלון: אני אעשה מאמץ.
צליל: אבל דורון רואה חיילים שהחיים שלהם נעצרו. גם כשהם בין סבבים הם לא באמת אזרחים.
[פונה לדורון] מה אתה פוגש שם? מה החיילים, מה המילואימניקים אומרים לך?
דורון: הפגיעה היא רב-מערכתית, באמת באמת באמת, כאילו זה באמת כמו פצצת אטום על החיים. זאת אומרת, אדם שיגיד לך "עשיתי 200 ימי מילואים", בפועל הוא הרבה יותר מזה היה בתוך התודעה, כי הוא סיים סבב, וכנראה בין הסבבים היה לפחות פעם אחת שאמרו לו שמפעילים אותו ואז בעצם לא, או הזיזו את זה. זה מייצר התעסקות אין-סופית גם כאילו באזרחות סביב הדבר הזה.
אלון: זה באמת הרגשה שהמציאות היא קצת על תנאי.
דורון: או במטאפורה ממש טובה שמישהו אמר לי - "אתה הולך ברחוב ומעליך יש צל של נעל גדולה שהולכת לנחות עליך, וכל מה שאתה עושה כל היום זה להסתכל לשמיים, לנסות לאמוד את המרחק".
אלון: אחרי שהגדוד שלי נקרא שלוש פעמים בשנה האחרונה, ובפעם האחרונה זה היה בהקפצה מיידית, היה לחץ עצום על כוח האדם. אנשים רוצים ודאות, הם רוצים לדעת איך לתכנן את החיים שלהם, ומעבר לכך, המשפחה שלהם והמעסיקים שלהם רוצים ודאות.
צליל: אוקיי, יש לי שאלה מעצבנת.
אלון: זה בסדר, שואלים אותי שאלות מעצבנות כל הזמן.
צליל: אם היית צריך לתמחר בכסף את המחיר של השנה והרבע הזו שבה החיים שלך נעצרו, מה היה המספר הזה?
אלון: וואו, אני לא יודע. כאילו, כמה שווה שנה מהחיים שלךְ שבה לא התקדמת בתחום המקצועי שלך, שבה זוגיות קמלה, שכל פיסת שגרה שניסית לטפח הולכת לפח? כאילו, אין מחיר לדברים האלה.
צליל: אין מחיר להקרבה של אנשי המילואים, ואין באמת משהו שיכול לפצות על זה. את הזמן שאבד לכם אי אפשר להחזיר, וגם לא את הבריאות, את הסטרס, את המתח, את מה שראיתם ועברתם. ובכל זאת, בעולם שאנחנו חיים בו הדרך לפצות היא כסף, ובסוף מישהו צריך לזרוק מספר.
[הקלטה מתשדיר]
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "9 מיליארד שקלים תוכנית 'מגויסים למילואימניקים'."
קריין: "הם התגייסו בשבילנו, עכשיו אנחנו מתגייסים בשבילם."
[מתוך השיר - "שיר לאמא" של אלון עדר]
"…אתה לא לבד…"
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "התוכנית הזו תבוצע באופן מיידי ותתוקצב בשלוש פעימות."
צליל: בדצמבר 2023, במסיבת עיתונאים חגיגית, הציגו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון אז יואב גלנט את תוכנית 'מגויסים למילואים'.
אלון: כיוון שהתגמול הרגיל על ימי מילואים לא משקף בכלל את המחיר האמיתי שיש למילואים של 100, 200, 300 ימים, היה צורך בעזרה נוספת, אז הם הודיעו על הקמת קרן סיוע לחיילי מילואים, ורשימה של הטבות שיעטפו את המילואימניקים בעזרה בכל תחומי החיים. התקציב, כמו ששמענו, היה 9 מיליארד שקלים.
צליל: הנה, הבאתי לך מצגת, תראה, יום אחד, כל זה יהיה שלך.
אלון: אהההה, לא הכול.
צליל: על זה באנו לדבר. אז השבוע בחיות כיס - אחרי 16 חודשים של גיוס מילואים נרחב, תוכנית 'מגויסים למילואים 2024'. מה קיבלו המילואימניקים? מה הם לא קיבלו? ומה הסתבך בדרך?
אלון: האם מילואים זה באמת כסף טוב?
צליל: למה מדינה מבקשת שבייביסיטר בת 14 תחתום לה על הצהרות?
אלון: ואיך זה משפיע בסופו של דבר על הביטחון של כולנו?
[מוזיקה]
צליל: בואו ניקח צעד אחורה. עד שישה באוקטובר, מילואימניק שהיו קוראים לו למילואים היה מקבל פיצוי מאוד פשוט. את המשכורת שלו, ואם הוא עצמאי, את מה שהוא הרוויח בתקופה המקבילה בשנה שעברה. המשכורת שמקבלים על המילואים יוצאת יותר גבוהה מהמשכורת הרגילה, כי מילואים עושים גם בשישי שבת. גם אם מילואימניק הוא סטודנט או מובטל או שהוא עבד במשרה חלקית או בשכר מאוד נמוך, הוא קיבל לפחות 229 שקלים ליום.
אלון: ועל זה היו עוד כל מיני תוספות של הטבות ומענקים, שלא על כולם נרחיב כאן. היה למשל מענק כלכלת בית, 1,250 שקל שמקבלים פעם בשנה. והיו תוספות מיוחדות למי שעשו הרבה ימי מילואים בשנה, אבל בימים שלפני מלחמה, אלה לא היו הרבה אנשים.
צליל: היה גם גמול מיוחד למפקדים, החזר הוצאות קטן של 200 שקל, ותגמול לבני 40 ומעלה. כמה קיבל חייל מילואים בסך הכול? אי אפשר לתת תשובה אחת, כי זה תלוי בהמון פרטים ואותיות קטנות, אבל בגדול, כמה שהוא מרוויח בשגרה ועוד קצת. כמה אלפי שקלים בשנה במענקים.
אלון: בעיקרון, בתוכנית 'מגויסים למילואים' השאירו את כל המענקים האלה והוסיפו עוד. בזה עוסק החלק הראשון שלה - בכסף שמקבלים ישר לחשבון.
צליל: אז עכשיו יש לנו את השכר שלנו כמו שהרווחנו קודם ועוד חמישה סעיפים. הראשון, מענק מיוחד של 1,400 שקל בחודש ללוחם ו-800 שקל למי שאינו לוחם. זה קרה.
אלון: סעיף מספר 2 - תוספת של 133 שקלים ליום. אותה תוספת שהייתה גם לפני כן, אבל למשך יותר ימים, כי עושים יותר ימי מילואים. גם קרה.
צליל: 3 - מענק תע"מ - תעסוקה מבצעית, עד 4,500 שקל לחודש.
דורון: בפועל אני באמת לא פגשתי מישהו שקיבל. בטוח יהיה מישהו שישמע את השידור הזה ויגיד "אה, אבל אני קיבלתי". זה מעט מאוד אנשים וזה אות מתה, אין מענק תע"מ.
אלון: יש לי מסמך הטבות שיש עליו ממש X באדום על החלק של הטבות תע"מ שסימנו לנו אנשי כוח האדם בגדוד.
צליל: דורון מסביר שעשו טריק מאוד חמוד, המענק תע"מ הוא למי שלא מגיע בצו 8.
אלון: אבל כולם מקבלים צו 8.
צליל: בדיוק, זה הפטנט, אז מענק תע"מ - לא קרה. הלאה.
אלון: החלק הרביעי הוא מענק כלכלת בית מורחב, 2,500 שקל. זה מענק שהיה קודם והוגדל, וגם זה קרה, וזה היה אחלה.
צליל: הסעיף החמישי הוא הגדלת התגמול המינימלי.
אלון: זה נוגע למילואימניק שלא עבד קודם, שהוא סטודנט או עבד במשרד חלקית. את המינימום שהאנשים האלה מקבלים הגדילו מ-229 שקלים ליום ל-300 שקלים ליום.
דורון: ובעצם העלו את התגמול המינימלי כדי שהוא יגיע למשהו כמו 9,000 שקל בחודש. צריך להגיד שיום מילואים הוא כמובן לא 8 שעות אלא 24, אבל…
צליל: ושישי שבת. אמיצי, זה נשמע לי ממש…
אלון: ממש הגיוני שמישהו ישן בבוץ חודש בשביל 9,000 שקל. כולם תמיד אומרים לי - "מה, מילואים כסף טוב, לא?" לך תסביר להם שאתה בעצם מקבל את אותו כסף שאתה מקבל בשכר הרגיל שלך, פלוס כמה מענקים, וכל זה עבור ימים בלתי נגמרים של פעילות, שינה בתנאי זבל, אל תשאלו אפילו איך הולכים לשירותים שם, וסיכון חיים זה כבר באמת משוקלל לעלות. וזה עוד מבלי להכניס לחישוב את הפק"ל קפה שקנית, את ציוד החורף שקנית, אולי אפילו קנית כוונת להוסיף לנשק, כי אין.
צליל: אמיצי, אתה צודק. חוץ מזה שיש מענק הוצאות מיוחדות לכוונת של הנשק. ועכשיו אנחנו אמורים לזרוק איזה מספר של כמה כסף בסופו של דבר זה יוצא בחודש או בשנה, אבל אנחנו באמת לא יכולים, כי גם פה זה מורכב מהמון המון פרטים קטנים. באתר המילואים של צה"ל היה מחשבון מילואים שבו אפשר היה לחשב, אבל הוא לא עובד באופן זמני.
מההיכרות של דורון עם החיילים, הוא אומר שזה בערך סדר הגודל.
דורון: אתה תתחיל לקבל מאיתנו סכום שנע בין 1,400 ל-3,900 שקל בחודש, תלוי יש משפחה, אין משפחה, יש שם כל מיני עניינים.
צליל: זה בנוסף למשכורת. עוד דבר קטן שהיה גם לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה הוא החזרי נסיעות.
דורון: זה, אגב, אחד התסכולים הכי גדולים שמילואימניקים מעלים, הסיפור של החזרי נסיעות, כי מילואים זה אירוע מבוסס רכב פרטי, בטח כשאתה צריך למקבל איכשהו עם החיים, וההחזרים הם כמה עשרות שקלים בחודש. זה לא רלוונטי בתוך זה.
צליל: אז לסיכום. מתוך חמישה תגמולים ומענקים שהבטיחו בתוכנית החדשה, ארבעה קרו ואחד בוטל. והכול מסובך במידה כזו שבלתי אפשרי להבין מה מגיע לך, שזה בטח לא עוזר.
אלון: וחכי, זאת רק ההתחלה.
[מוזיקה]
צליל: החלק השני בתוכנית עוסק בעצמאים ומעסיקים. עצמאים במילואים זה עולם שלם, יש המון המון פרטים ואפשר להקדיש להם פרק נפרד. אז אנחנו לא ניכנס לכל פרט ופרט, אלא נדבר על הדבר המרכזי, שהוא הפיצוי שהם מקבלים על העסק שלהם. כמו שאמרנו, הפיצוי הוא לפי מה שהרוויחו בשנה שעברה.
דורון: מה האתגרים בסיפור הזה? הראשון לעניין העצמאים, שהפיצוי שהם מקבלים הוא אך ורק על הפסד בהשוואה לשנה שעברה. הוא לא עוסק, כמעט לא עוסק, בהחזר על הוצאות, והוא לא עוסק במה שנקרא ביטול חוזה או גריעה של התקדמות של העסק.
צליל: כאילו אם עמדתי לגדול, אם בדיוק נכנסו לי לקוחות חדשים, ונובמבר-דצמבר היו אמורים להיות החודשים הכי רווחיים שלי אי פעם, איש לא יפצה אותי על זה.
דורון: נכון, אז התשובה של מס הכנסה היא "בוא תחכה, או תראה לי שבעצם באופן השוואתי לשנה שעברה הפסדת כסף, ואז נפצה אותך".
אלון: זה משהו שקרה גם בקורונה בפיצויים לעצמאים, וזה קורה גם עכשיו. מפצים אותם לפי המחזור שהיה להם בשנה שעברה, וזה אולי בסדר עבור הרוב, אבל לא לכולם. כי זה לא תמיד תואם את מה שעמד לקרות השנה.
צליל: התוכנית כוללת גם סעיף מאוד עמום שנקרא 'הרחבת הסיוע למשרתי מילואים ובני זוגם'.
אלון: ומה זה אומר בדיוק?
צליל: זה עמום בכוונה. בתחילת המלחמה הקימו את קרן הסיוע לחיילי המילואים. כיוון שאף אחד לא נערך לתרחיש שבו אנשים עושים 300 יום מילואים בשנה, ויש אין-סוף סוגים של נזקים והוצאות שנגרמים להם, קרן הסיוע אמורה לרכז את כל הבקשות להחזרים ולתת תשובה. לפי מה מחליטים? קשה מאוד להבין מה הכללים הברורים של הפיצויים. דורון מסביר שהקרן משנה את הכללים כל הזמן, ומה שהיא נותנת או לא נותנת משתנה מפעם לפעם, ובעיקר מתכווץ.
דורון: נגיד פעם, בתחילת המלחמה, היו נותנים נזקים של רכב. את יכולה להגיד - "הנה אני נסעתי למילואים, היה לי פנצ'ר, הנה הקבלה, תחזירו לי", והיו מחזירים. עכשיו לא, אלא אם כן את מגישה תחקיר של המג"ד שאומר שזה היה באירוע מבצעי. זה ממש כאילו באיזה משהו כזה, או באיזה כזה תהליך של לגייס את הרכב, שזה סופר מסובך, וזה אירוע אחר.
אלון: לסרס"פ שלנו נשברה השמשה כשעשינו על-האש ממש בסוף הסבב הראשון, אז בסוף פשוט לקחנו כסף מהפייבוקס כדי שיתקן את זה.
צליל: אחת ההטבות השוות לעצמאים מופיעה בפרק של התעסוקה, שם מובטח מתן עדיפות למשרתי מילואים במכרזי מדינה.
דורון: זה הדבר. זה בעיניי היה הדבר הכי חשוב, אם היה לי דבר אחד לדבר איתך עליו, דווקא כי הוא נשמע הכי משמים בעולם.
צליל: בוא נסביר רגע. מי שרוצה לתת איזשהי שירות למשרדי הממשלה ולמגזר הציבורי, צריך לגשת למכרז. זה יכול להיות כל דבר - מדיו למדפסות למשרד הרישוי, ועד להצגות ילדים בעיריות. תוכנית 'מגויסים למילואים' הבטיחה שמילואימניקים עצמאים יקבלו עדיפות במכרזים האלה. זה יכול להיות איזשהו פיצוי על הנזק שנגרם להם, בגלל שהם לא ניהלו את העסק שלהם כל כך הרבה זמן.
אלון: אבל כדי לעשות את זה צריך תקנות ובירוקרטיה, וזה פשוט לא קרה.
צליל: דורון חושב שזה פספוס לא רק עבור העצמאים, אלא שבכלל, אפשר היה לעשות, בלי יותר מדי מאמץ, כל מיני דברים קטנים בתוך המגזר הציבורי, שיעזרו לעצמאים, וגם לעובדים. למשל, מי שרוצה להתקבל לתפקיד במגזר הציבורי, צריך גם הוא לגשת למכרז, להגיש מועמדות ולזכות, לפי קריטריונים אובייקטיביים של השכלה וניסיון.
אלון: אז כרגע, המצב הוא שאם אני מגיש מועמדות לאיזשהו תפקיד, אני מתחרה במישהו שלא עשה מילואים השנה, ולכן הוא צבר ניסיון ואני לא, אני התפלשתי בבוץ בזמן הזה. זה משהו שהיה אפשר לשנות.
צליל: אצלנו ב"כאן" למשל, יש הרבה תפקידים שכשמגייסים אליהם, כותבים בראש המודעה - "יש בתפקיד הזה עדיפות למיעוטים", או לבעלי מוגבלויות. אפשר היה לעשות את זה גם עם אנשי מילואים.
אלון: אבל לא עשו את זה.
דורון: אני חושב שבעיקר יש פה פשוט סוגיה מסובכת ברמה העקרונית. נגיד עכשיו מדינת ישראל מחליטה שבמכרזים בתוך שירות המדינה, מכרזי עבודה, מעדיפים מילואימניקים. וזה אומר בפועל, שאני מגיע אחרי שנה וחצי שבה עבדתי אולי שבוע, מעיין, הבסטי שלי, היי מעיין אגב, שישבה במשרד לידי ועבדה יום-יום, לא תקבל את המשרה, ואני כן. זה סוגיה מורכבת איך עושים את הדבר הזה, לא עשו כלום בקיצור, לא…
צליל: באופן כללי דורון אומר שהיה אפשר להתאמץ יותר בשביל למצוא דרכים להקל על משרתי מילואים שהם עובדי מדינה, בלי שזה יעלה עוד כסף אפילו. הנה סתם דוגמה קטנה ולא מסובכת.
דורון: בשירות המדינה מקבלים 22 שקל לסבסוד ארוחות כל יום, כשההתניה היא שזה חייב להיות בזמן העבודה ושאסור לצבור. דמייני שוועדה כזאתי, שהמנדט שלה הוא רחב יותר, הוא בעצם להבין מה זה, אומרת - "אוקיי, נכון, אי אפשר לצבור, אסור לצבור, אלא אם כן אתה משרת מילואים ששירת מעל 120 ימי מילואים, אתה יכול לצבור רטרואקטיבית", ואז משרת או משרתת מילואים עובדי מדינה, היו חוזרים, באמת לוויכוח בתוך כל העולם של התלישות הזה ועם כל המחירים שהם משלמים, הם היו פותחים את הטלפון ורואים שיש להם כמה אלפי שקלים לקנות אוכל, וזה היה סיוע מאוד מאוד משמעותי שלא היה דורש עוד כסף.
אלון: זאת דוגמה מעולה. הלך לי כסף מהסיבוס כשהייתי במילואים. יש לי ת'אמת חבר שתמיד אומר - "מילואימניק צריך להיות נקודת זיכוי במס".
צליל: כן, לכאורה זה לא מאוחר מדי, אבל דורון חושב שזה כן, כי העניין של הציבור, של משרדי הממשלה, במילואימניקים, והרצון שלהם להתגייס לטובתם, ירד.
דורון: כי באופן כללי מוסדות המדינה, אני אומר את זה גם בחוויה אישית שלי כעובד אבל בעיקר מהחבר'ה שאני פוגש ומטפל בהם, יש הרבה פחות נכונות היום. באמת, התחושה היא - "מה אתה רוצה? כבר עבר זמן".
אלון: אני יכול להעיד שבסבב הראשון זה היה ממש ראוי להערכה שאני במילואים וכמובן שאני אהיה שם, אבל כל סבב לאחר מכן קיבל תגובות של "לא עשית מספיק?", או "אין עוד אנשים? חייבים אותך?" כאילו תמיד הכול נאמר עם איזשהי קריצה, אבל מרגישים את אי הנוחות גוברת.
צליל: כן, אז אותו דבר מבחינת מוסדות. כשמתחילה מלחמה יש שעת רצון, וכולם רוצים למצוא איך לעזור, עכשיו זה כבר הסיפור של אתמול.
[מוזיקה]
טוב, אמיצי, עכשיו אנחנו נכנסים לחלק הכי מסובך - מעטפת משפחתית וכלכלית.
אלון: קרה או לא קרה?
צליל: כאן זה באמת… זה מסובך.
אלון: אוקיי, בואי נחזור באמת למצגת היפה של תוכנית 'מגויסים למילואים'.
צליל: קדימה. 1 - ימי התארגנות והתאוששות בסיום שירות המילואים.
דורון: ההיגיון של ימי התארגנות אומר - סיימת חצי שנה ימי מילואים, אנחנו לא רוצים, מן הסתם, שתחזור יום למחרת לעבודה, אלא לתת לך איזשהו זמן שאתה מקבל ימי מילואים, אתה בבית, כדי רגע זמן, שנייה לחזור.
צליל: שלא יהיה מצב שאתמול הייתי בג'באליה והם אני פה.
דורון: כן, אתה בבית, כדי לרגע שנייה להסדיר סידורים שלא עשיתי, ולמצוא בגדים, וזמן עם הילדים, כן? המורכבות עם זה זה שזה באמת במגמת צמצום ומשתנה מגזרה לגזרה.
אלון: אני לקחתי יומיים להתאפס על הדירה והציוד שלי, ולאחר מכן חזרתי לעבודה על חשבון ימי ההתארגנות.
צליל: למה בעצם?
אלון: קודם כל, כי כבר התרגלתי לחזרה לשגרה. זה לא כמו אחרי הסבב הראשון או השני. אני כבר באמת חוזר הביתה בלי שוק. דבר שני, כבר הרגשתי שאני מפקיר את העבודה יותר מדי זמן, כאילו מלחמה או לא, ליטרלי סיימתם את הפרק האחרון כשהייתי במילואים, "ושאמיצי יחזור כבר ויעשה פרקים".
צליל: אוי, לא, זאת הייתה בדיחה, אמיצי, לא, לא באמת קרסנו. אבל אני מתארת לעצמי שהרבה מילואימניקים הרגישו ככה מול מקום העבודה שלהם. אז ימי ההתאוששות קרו, אבל תלוי כמה ואיפה.
[מוזיקה]
הסעיף הבא, שובר לחופשה.
אלון: כמה חיכינו ובנינו על החופשה המסריחה הזו בארץ. מה הבן אדם רוצה? ללכת למלון באילת, אפילו זה לא הצליחו להרים.
דורון: בגדול, פרסמו על זה ממש בתחילת המלחמה. בהתחלה עוד זה היה דיבור על זה שאנחנו ניתן חופשה. חלק מהאנשים לא הבינו, אגב זה היה חלק מהעבודה שלי בזמן הזה - "אל תלכו, זה לא החזר". זאת אומרת, הדרך הכי פשוטה לעשות את זה הייתה פשוט להגיד לך, או "קחי 4,500 ולכי לחופשה", או "תביאי קבלה, ו…" אבל הם רצו לעשות את זה כשובר, וכל פעם אמרו לנו שזה יקרה ברבעון הבא. אמרו לנו בקיץ, חשבנו יהיה לנו איך לקחת את הילדים. בעצם רק בנובמבר הוציאו את המכרז, היום זה במכרז, רק עכשיו מנסים להבין איך טכנית לעשות את זה.
לא קרה, אמור לקרות מתישהו. אבל העיקר שבתוכנית ל-25' אמרו שזה גם יקרה שנה הבאה, [צוחק] אבל לא, לא קרה.
[מוזיקה]
צליל: שני הסעיפים הבאים - מענק חליפי לתשלום דמי אבטלה וחל"ת לבני הזוג, והארכת דמי חופשת הלידה דרך קרן הסיוע. זה נראה לי ממש קריטי. אם אחד מבני הזוג במילואים, והשני, השנייה בדרך כלל, לא עובדת או שהיא בחופשת לידה, שלפחות יאפשרו לה להישאר בחופשת לידה. לחזור מחופשת לידה לעבודה כשאין בן זוג בבית זה באמת יותר מדי.
אלון: אז על זה דורון אמר "קרה, אבל זה מסובך".
דורון: זה קורה עם הרבה מאוד כוכביות, עם הרבה מאוד התעסקות בירוקרטית בחלק מהמקרים. היה לי מקרה כזה עם מישהי שהאריכה את חופשת הלידה, אבל היה לה איזה חלטורה קטנה בצד, ואז היא פלטה את זה בטעות, ואז זה הפך להיות מסובך. כן זכאית למענק, לא זכאית למענק.
אלון: למה זה צריך להיות כל כך מסובך בעצם? כלומר למה לא לתת למישהי במצב כזה להישאר בחופשת לידה? כאילו זה מספיק קשה לגדל תינוק לבד בלי בן זוג.
צליל: דורון חושב שהסיבוכיות הזאת היא מכוונת, שיש לה מטרה. תכף נגיע לזה. הסעיפים הבאים בתוכנית שלנו הם סעיפי נדל"ן. הראשון הוא עדיפות במחיר מטרה.
אלון: זה בעיקרון קרה, יש פרויקטים של דירה בהנחה ושל מחיר מטרה, שאחוז מסוים מהדירות מוקצה למילואימניקים.
צליל: ועוד נדל"ן - סבסוד פיתוח לרכישת קרקע בפריפריה, 50 אלף שקל ללוחמים.
אלון: זה מדובר בליצנות, אוקיי? כמה אדמות בכלל פתוחות לקנייה? מי מתחרה על הדבר הזה? אני צריך עכשיו ללכת לפתח ולשלם על בנייה בנגב? מה, אני בעונש?
צליל: למה ככה? נורא יפה בנגב בעונה הזאת.
אלון: אוקיי, אבל עכשיו ברצינות. רוב המגרשים האלה נמצאים ביישובים שיש בהם ועדות קבלה, זה לא פתוח לכל מי שרוצה בשוק החופשי. וגם אם מקבלים את המגרש בהנחה גדולה, צריך לשלם עוד הרבה מאוד כסף על פיתוח כדי אשכרה לבנות שם.
צליל: אז מה נגיד, קרה או לא קרה?
אלון: כאילו, כן, קרה, אבל תעשו לי טובה…
צליל: אנחנו ממשיכים עם מעטפת משפחתית וכלכלית. זה מאוד חשוב. הרחבת ימי ההיעדרות מהעבודה ומניעת פיטורים למשרתים ולבני זוגם.
אלון: קרה?
דורון: התשובה היא בגדול, כן.
צליל: בעיקרון, מי שבן הזוג שלה או שלו במילואים מקבל מהמעסיק שלו עוד שמונה ימי היעדרות בשנה. זה מאוד הגיוני, כי אם אחד מההורים במילואים, ההורה שנשאר בבית צריך לקחת את כל ימי המחלה וימי החופש כדי לטפל בילדים, והם ייגמרו מאוד מהר.
אלון: וזה בעיקרון קרה.
צליל: כן, זה קרה. הגענו לחלק האחרון בתוכנית - מעטפת משלימה. שני הסעיפים הראשונים הם מימון טיפול אישי ומשפחתי, 1,500 שקל, ומימון לליווי וטיפול רגשי, עוד 1,500 שקל. דורון אומר, "קרה, אבל…"
דורון: תראי, זה בגדול קרה, כן, זאת אומרת באופן די גמיש, אז אגב מי ששומע את זה אז תגישו בבקשה רטרו, היום אם כן מחזירים הכול, רק צריך להגיד שזה סכומים מאוד מאוד נמוכים. בסוף זה א…
צליל: מספיק לשלוש פגישות.
אלון: אני עשיתי את זה, ואודה שזה היה קל משחשבתי. ביקשתי מהפסיכולוגית שלי קבלה, כתבתי פרטים בלינק מאוד ברור שקיבלתי, צירפתי את הקבלה, וקיבלתי את הכסף בסוף החודש. מה שכן, זו הקלה למי שכבר הולך לטיפול. זה לא באמת תמריץ ללכת לטיפול עבור מי שלא הולך. כי כמו שדורון אומר, העלויות של טיפול הרבה יותר גבוהות, אבל זה באמת הטבה טובה סך הכול, כי זה כסף שנכנס לחשבון הבנק, ועבורי, לפחות, זו הוצאה שיש לי גם ככה.
צליל: עכשיו, ב-2025 שמע מי ששמע את הביקורת וכבר לא נותנים תקציב רק לשלוש פגישות, אלא למספר הרבה יותר גדול, שבאמת מאפשר תהליך טיפולי משמעותי, אבל הנה האותיות הקטנות.
דורון: 22 טיפולים, עד 240 שקל לטיפול, עד תקרה של 5,600 שקל. עכשיו הנה דוגמה טובה למה הבעיה בבירוקרטיה ומה היא משדרת. בשביל לקבל את הסיוע הזה את צריכה בעצם להגיע ל-22 טיפולים, שהם לא עולים 240 שקל לפגישה, הם עולים בערך 400. וזה אומר שבשביל לקבל את מלוא הסיוע, את צריכה להיות מסוגלת להוציא כפול. ואם אין לך את הכסף להוציא כפול, את לא תקבלי את הסיוע.
אלון: המדינה משתתפת בעלות הטיפול, מסבסדת קצת יותר מחצי מכל פגישה. זה אומר שצריך להוציא 11 אלף שקל כדי לקבל חמש וחצי, אבל למה בעצם?
צליל: זו ההשערה של דורון.
דורון: 22 מפגשים זה נשמע יותר מ-10, נכון? או 12, זה ממש יושב על זה. מימנו 22 מפגשים, זה מלא, מה? ההבנה התקשורתית, שהיא לצערי נכונה, היא שהפרטים הקטנים, לאף אחד אין זמן אליהם בריאיון של 3 דקות, ובכותרת, כמו שאת רואה, אני מעט מאוד פעמים אומר לך, "זה ממש לא קרה, שקר וכזב, לא היה ולא נברא". אני מגמגם ומתפתל, כי המציאות בפרטים הקטנים היא שזה קורה, אבל הרבה פחות אנשים מקבלים, ורק בתנאים מסוימים, ויש איזשהו מסננת סוציו-אקונומית שדואגת שמי שיקבל, הוא אמנם זכאי, אבל דווקא אנשים שהכי הכי צריכים את הכסף, פחות יקבלו, כי את צריכה שיהיה לך 3,000 שקל, ויכולת לחכות חודש, חודשיים, שלושה, יש זמני המתנה די גדולים, ואת צריכה להיות מסוגלת להוציא את הכסף הזה.
צליל: אז אפשר לסכם שקרה, אבל זה מסובך.
[מוזיקה]
וזה הסיפור עם הרבה מאוד חלקים מתוכנית הסיוע הזאת. יש דברים שקרו במלואם, יש דברים שלא קרו בכלל, אבל רוב הדברים קרו בצורה כזאת, שאתם, חיילי המילואים, צריכים להתאמץ כדי להשיג אותם. וזה לא עניין של מה בכך, זה דבר שיש לו השלכות. כמה אנשים התאמצו בכלל לקבל את הסיוע? כמה זמן ומאמץ הם יצטרכו להקדיש לזה? ואיך זה יגרום להם להרגיש?
אלון: זה גם ממש יוצר שיקול של כדאיות. כמה כאב ראש זה המימוש לעומת מה מקבלים? אני נגיד זוכר הטבות רנדומליות שקיבלנו של כרטיס לסרט פה וגלידה שם, אבל הם היו לא הכי נוחים למימוש, למשל צריך לנסוע למקום מאוד ספציפי, שהוא לאו דווקא ליד הבית שלך, או כזה שאפשר להזמין ממנו בוולט, ולכן בסוף אמרתי "45 שקל? אני אכנס עכשיו לסרט הזה? כאילו, יאללה, אני אקנה לעצמי גלידה".
צליל: הדבר הזה שהוא כאילו טכני, הוא בעצם מהותי, כי הוא גורם לזה שהרבה פחות אנשים מקבלים את הסיוע. הדוגמה הכי מובהקת שדורון ראה אצל החיילים שהוא ייעץ להם היא בסעיף הבייביסיטר. בוקר אחד הודיעה קרן הסיוע למשרתי המילואים שהם יכולים מעכשיו לקבל החזרים על בייביסיטר.
אלון: זה הגיוני. כשאחד מבני הזוג לא נמצא בבית, מוציאים הרבה כסף על בייביסיטר.
צליל: יפה. עכשיו, איך תחזיר לאנשים כסף על בייביסיטר? מה, פשוט תיתן להם כסף? ואם הם לא לקחו בייביסיטר? אתה רוצה הוכחה שהם באמת הוציאו כסף על בייביסיטר. איזו הוכחה אתה מביא?
אלון: אני מניח שבייביסיטריות לא מוציאות קבלה.
צליל: בדיוק.
דורון: אין דרך באמת לוודא את הדבר הזה, בסדר? בגלל שרוב מי שעושה בייביסיטר הוא נער או קטין, זה לא איזה שירות עם קבלות או בעלי מקצוע.
צליל: מה עושים? לקרן הסיוע הייתה תשובה - מחתימים את הבייביסיטר על ההצהרה: "אני נועה כהן עשיתי בייביסיטר למשפחת אמיצי בחודש יולי, 12 שעות, קיבלתי 600 שקל".
דורון: שזה יצר המון קושי אצל הרבה מאוד אנשים, כי הורים שהם ההורים של הבייביסיטר, לא הסכימו לחתום על זה, בצדק. הם אמרו, "אתה מבקש ממני בעצם לחתום על הכנסה בשחור, שאני אתן למדינה אישור - נכון הבת שלי קיבלה הכנסה לא מדווחת. לא רוצה, כאילו עזוב אותי".
צליל: ובקרן הסיוע הבינו את זה, אז ביקשו משהו אחר - לקבל צילומי מסך של התכתבויות וואטסאפ שבהן קובעים עם הבייביסיטר בכל יום שבו היא עבדה ואישור של העברת כסף בביט או בפייבוקס או הצהרה שהוצאת מזומן.
אלון: וכל זה נועד למנוע מצב שבו מישהו יקבל כסף על בייביסיטר ויקנה משהו אחר?
צליל: כן, ודורון מעלה שאלה - כל המסננת הזאת, שבנויה כדי לסנן רמאים, היא באמת מסננת רמאים או שהיא מסננת אנשים אחרים?
דורון: כי בשביל אדם שבעצם מתייחס לזה כאירוע כלכלי, אין לי בעיה לזייף, לא אכפת לי אמת או שקר, זה לא מסובך. למצוא איזה מישהו, להחתים אותו, גם הצילומי וואטסאפ, בסדר? אז אני אפתח קבוצת וואטסאפ עם מישהו ואני אתכתב איתו.
צליל: מי שרוצה לזייף התכתבות עם בייביסיטר כדי לקבל כמה אלפי שקלים יכול לעשות את זה בלי בעיה. מי שלא טרח לבקש את ההחזרים הוא מי שאין לו זמן לזה.
דורון: דווקא מי שצריך את זה ואין לו את הזמן, שזמן הוא המשאב הכי משמעותי בתוך הסיפור הזה, כל הבירוקרטיות האלה לוקחות זמן, וגם ככה מאוד לא נעים לו, שזה מה שמאפיין אנשים שהם צריכים, הוא זה שיוותר על זה.
צליל: צריך לזכור שזה לא רק הצילומי וואטסאפ של הבייביסיטר, צריך גם את הקבלות של הטיפול הרגשי ושל הטיפול הזוגי, נכון? צריך קבלות על החזרים על קייטנות, ושיהיה כתוב בקבלה בדיוק את הדבר הנכון. זה חוזר על עצמו שוב ושוב. וזה מביא אותנו לסעיף האחרון בתוכנית - סבסוד שכר הלימוד לשנת הלימודים תשפ"ד, 100% סבסוד ללוחמים.
אלון: כלומר, בתחילת הדרך, כשהציגו את התוכנית, הבטיחו שכר לימוד מלא ללוחמים. שכר לימוד באוניברסיטה או במכללה ציבורית זה 11,600 שקלים בשנה. המדינה תממן הכול.
דורון: במקור, איך שפרסמו את זה זה שפשוט יביאו כסף. בלי בירוקרטיה מסובכת, מתוך הבנה שזה איזשהו פיצוי שאמור גם להיות מיטיב ונדיב. אנחנו נותנים לך את ה-10,000 שקל גם אם, לצורך העניין, לא הלכת ללמוד, בסדר? נניח בתחילת שנת הלימודים אני ראיתי שעולמי חרב עליי, אמרתי - "טוב עזבו, אני לא רוצה להוציא את ה-10,000 שקל האלה עכשיו". אנחנו ניתן לך אותם מתוך הבנה שאנחנו צריכים לפצות אותך, כי אתה לא סתם עזבת.
אלון: ואז התברר שלא בדיוק.
דורון: הגיע היום, לא הגיע הכסף, ואז, כשכבר פרסמו את התנאים וכולי, נוספו כל מיני כוכביות כאלה שהקטינו את כמות הזכאים. מי שזכאי לא בהכרח זכאי לכל הכסף. זה השתנה. היום זה רק תמורה הוכחת התשלום.
אלון: אבא שלי היה סמ"פ במילואים ביום כיפור ולאחר מלחמה קיבל הטבה של שנת לימודים ראשונה חינם בטכניון, וזה שינה את העתיד שלו ושל כל המשפחה שלנו.
צליל: וזה מה שהיה אמור לקרות גם פה. אני זוכרת את היום ההוא שבו הכסף לא נכנס. זה היה מפח נפש אדיר. בסוף הכסף הגיע, אבל היה צריך רק לשלם קודם את שכר הלימוד, וכבר הבנו של"רק" הזה יש מחיר. וזה בעיניים של דורון לב העניין. ככל שיש יותר משוכות, יותר הוכחות תשלום ויותר בירוקרטיה, ככה פחות מילואימניקים יקבלו את ההטבות, גם אם כל דבר כזה הוא רק משהו אחד קטן.
דורון: בואי נדבר על זה בשפה של מעמד גבוה, בסדר? יש לי חברה שבתפקיד שלה היא מתעסקת במכירות, בסדר? היא בונה אתרי מכירות. והתובנה הכי גדולה של הז'אנר, שהיא הסבירה לי פעם, ופוגשים את זה כל הזמן, היא שככל שהלקוח צריך להיות יותר אקטיבי, זה מכריע דרמטי בשאלה אם הוא יקנה או לא. עכשיו תגידי מה זה משנה? אני רוצה ספה, אז אני קונה ספה. מה זה משנה, אני צריכה לעשות שני קליקים או שלושה, מה כבר ההבדל? אבל יש הבדל, והוא משמעותי.
צליל: הדבר הזה שהוא נורא ברור לנו כשאנחנו עושים קניות, כשאנחנו רוצים שירות כלשהו, הוא קורה גם במצב ההפוך, כשאנחנו אלה שצריכים לקבל כסף, כשמדובר בזכות שאנחנו צריכים לקבל, או במענק, או בקצבה. מי שמחליט למי לתת ואיך לתת, יודע שככל שיהיו יותר פעולות שצריך לבצע בדרך, ככה פחות אנשים יקבלו, גם אם מגיע להם.
אלון: זאת אומרת, זה לא סתם חלמאות או רשלנות של המערכת?
צליל: אין סיכוי. זה דבר שהוא עד כדי כך ודאי ומבוסס, שהוא נעשה חלק מקביעת המדיניות.
דורון: אתן דוגמה. בוא נניח, מי שלא יודע, צליל היא מתולתלת, אז בוא נניח שאני פוליטיקאי ואני מחליט שאני רוצה לתת לכל האנשים המתולתלים 100 שקל. ואז ייכנס פקיד באוצר ויגיד, "מאיפה הכסף הזה?" ואני לא רוצה למצוא מקור תקציב כי זה אומר לקצץ ממשהו אחר, זה אומר לריב עם אנשים, זה אומר לעשות עבודת מטה, זה עבודה קשה, אני פשוט רוצה לתת כסף שצליל תאהב אותי כי אני נותן לה 100 שקל. ואז הפתרון שהמדינה מצאה, וזה תקף באופן כללי בהמון המון מקומות, זה איזושהי דרך שכאילו המערכת יודעת להוריד פוליטיקאים מהעצים. אוקיי, אנחנו עדיין ניתן לכל מתולתלת 100 שקל, אבל אנחנו נדרוש מהם לשלוח סלפי שאכן יש להם תלתלים, או ללכת להחתים ספר שהוא ראה אותם והם אכן מתולתלות. זה משהו מאוד מאוד קטן לעשות, זה לא מסובך, אבל בעצם ההחלטה הזאתי הוזלנו את התהליך. כי יכול מאוד להיות שצליל תגיד, "טוב, בסדר, כאילו 100 שקל, מה, אני עכשיו אוותר על יום עבודה ואני אלך לספר, ואני אעמוד בתור כי עוד הרבה אנשים ילכו לספר?!"
צליל: ויש פה עוד נקודה חשובה. בניגוד לחולצה מנקסט, שאנשים מוותרים על הקנייה שלה כי משהו הסתבך בתהליך התשלום באתר, כשמדובר בזכויות, בהחזרים ובמענקים, אנשים מוותרים לא רק בגלל מה שזה גורם להם לעשות, אלא גם בגלל מה שזה גורם להם להרגיש.
דורון: עצם התהליך, עצם האקטיביות בתוך הסיפור הזה, יגרום לך לחשוב, "רגע, למה אני צריכה בעצם להתחנן לכסף?" כי האדם, המילואימניק הממוצע, הוא לא מטופל הרווחה הממוצע, בסדר? הוא יהיה במעמד ביניים פלוס, הוא יחוש איזושהי תחושה של בושה, "אני לא רוצה להיות רמאי, אני לא רוצה להיות נזקק".
צליל: למרות שהם לא אוכלוסיית רווחה, התגובה הרגשית שלהם היא אותה תגובה רגשית, תגובה נפוצה שנחקרה ונכתבה.
דורון: ויש פונקציה רגשית. "אני צריך לבקש, משמע אני מסכן, משמע אני לא יכול לממן את הילדים שלי", וגם אם זה לא הכותרת, במילואים זה הרי לא הכותרת, כן? זה מייצר אצל אנשים את הדבר, "אני לא רוצה, תעזבו אותי", וככל שאני צריך יותר להוכיח או יותר לדבר… אני כאילו, אני חושב שהבושה הזאתי, או התסכול, או התסכול המעורב בבושה, הוא הרבה פעמים הדבר שגורם לאנשים לומר "אז לא משנה, לא רוצה".
אלון: כששואלים האם לתת מעון לגיל הרך בחינם לכולם או רק למי שצריך, או האם לתת מענק קורונה לכולם או רק למי שהוכיח שהוא נפגע, זה חלק מההשלכות. יש בישראל, למשל, המון אנשים שמגיע להם החזר מס ממס הכנסה; הם שילמו יותר מדי מס הכנסה מתישהו בעבודה שלהם כשכירים ומגיע להם החזר. כל מה שהם צריכים לעשות זה לבקש…
צליל: ולמלא טופס.
אלון: עכשיו, אם רשות המיסים הייתה פשוט מעבירה להם את הכסף לחשבון, קרוב ל-100% מהם כנראה היו מקבלים את הכסף, אבל צריך לבקש ולהגיש טפסים, ורובם לא עושים את זה, וזה שהם לא עושים את זה שווה למדינה כמה מיליארדים שהיא לא חילקה לאנשים האלה. בישראל, למשל, 30% מהאנשים שמגיע להם מענק עבודה, מה שנקרא מס הכנסה שלילי, לא מקבלים אותו כי הם לא מבקשים. 37% מהאנשים שמגיעה להם קצבת אבטחת הכנסה לא מקבלים אותה. 50% מהאנשים שזכאים לסל שיקום לא מקבלים. הנתונים ממאמר של לירון דוד ודוקטור אבישי בניש.
[מוזיקה]
צליל: הדבר הזה חמור מספיק כשמדובר בכל הציבור. כל מי שמגיע לו לפי חוק כסף מהמדינה צריך לעשות הכול כדי לתת לו את הזכויות שלו, אבל, במקרה של משרתי המילואים קודם כל זה אפילו עוד יותר מעליב, כי מדובר באנשים שבאמת עזבו את כל חייהם כדי להגן עלינו, ומשלמים מחירים כבדים, ואנחנו אומרים להם - בואו, תוכיחו, תבקשו.
אלון: מתוך נקודת הנחה שכולם רמאים.
צליל: זה גם אומר שמשרד האוצר ומשרד הביטחון יציגו למשרתי המילואים איזשהי מצגת מלאה הבטחות, שחלק מהן הם בכלל לא ידעו אם הם יוכלו לממש, ואיך, ומתי. העיקר להראות - הנה תוכנית הסיוע הענקית שלנו. ועכשיו המילואימניקים בזמנם המועט צריכים ללכת לרדוף ולחפש ולהבין מה מכל הדברים האלה בכלל קיים או לא. ואגב, ל-2025 יש עוד הבטחות, וגם חלקן לא סגורות עד הסוף.
אלון: ולדבר הזה יש בסוף משמעות ביטחונית.
דורון: הקמב"צית בגדוד שלי היא אישה בהיריון. מה שמביא אישה בהיריון כשאומרים לה - "בואי בבקשה, תעזבי את החיים שלך, תעזבי את בעלך, תעזבי את המיטה הנוחה, תעזבי את העבודה, תשני באיזה מיטת קומותיים במוצב באזור סוריה, בקור אימים שמה, ותעלי 12 שעות משמרת בחמ"ל". זה לא העוד 400 שקל פחות 400 שקל. ואז במובן הזה פחות פוגשים. איפה כן פוגשים? קריסה. במובן של "אני רוצה אבל אני לא יכול יותר. די. הקש ששבר את גב הגמל הוא הנקודה שבה חשבתי שאני מקבל א', אני לא מקבל ב', או מסתבר שאני צריך למלא עוד טופס, ונמאס לנו להרגיש רמאים, מתוסכלים".
צליל: זה הקטע שבו היינו אמורים להראות לכם את המספרים, להראות שהמדינה תקצבה את התוכנית הזאת ב-9 מיליארד אבל בסוף הוציאה פחות, בגלל כל המכשולים שהיא העמיסה בדרך. אבל במשרד האוצר הפנו אותנו למשרד הביטחון, שהפנו אותנו לדובר צה"ל, שאמרו שבקרן הסיוע עדיין עובדים על הנתונים, ויפרסמו אותם בשבוע הבא. אנחנו נחכה. בכל מקרה, עכשיו תגידו, מה את מצפה? שהמדינה פשוט תשפוך על אנשים כסף בלי לבדוק? זה נשמע כמו המון, זאת אומרת, בהתחשב בזה שהבן אדם מקבל את כל השכר שהוא הרוויח קודם, ועוד מענקים, ועוד החזרי הוצאות. אני מבינה שאף סכום בעולם לא יפצה על ההקרבה שלכם, ובכל זאת בסוף צריך לזרוק איזשהו מספר.
דורון: שאלה עם מה זה אומר "המון". בן אדם שהולך לטיפול נפשי פעם בשבוע, משלם בשנה משהו כמו 20 אלף שקל. זה נכון ש-5,000 שקל זה המון, אבל בהינתן והוא הלך לטיפול נפשי בגלל המילואים, הוא הוציא עוד 15 אלף שקל. זה נכון ש-2,500 שקל בחודש על… מענק של הוצאות משפחה זה המון, כן, אבל בהינתן ואין אבא בבית, זה כנראה רק מה שהם מוציאים על בייביסיטר כל חודש, או יותר.
אלון: אנשים באמת חושבים שמילואים זה אחלה כסף, ואולי זה נכון בהשוואה לכמה אלטרנטיבות אחרות, כן, למשל אם אתה מובטל. אבל ההכנסה גם צריכה להימדד לטווח הארוך. כלומר, אם עשית אקסטרה 20,000 השנה בגלל המלחמה, בואו נקזז עם כמה עלה לך בקידום שלא קיבלת כאילו היית בעבודה הזאת בפועל, בכל מיני הוצאות שהיית עכשיו צריך להקריץ כי יש הורה חסר בבית, או בטח אם נגיד יש לך עסק שלא תפקד בכל הזמן הזה והפסיד לקוחות. רוב מוחלט של האנשים שהולכים למילואים, תכניסו את זה לראש, ממש לא עושים את זה כי זה משתלם. ואם זה המצב, אולי מי שמתגמל צריך להתחיל לחשוב אחרת לחלוטין, אחרת אנשים פשוט לא יבואו. אני רואה את זה בגדוד שלי. כל סבב שוחק את כוח האדם, אנשים פחות באים. אנשים שהתייצבו בשיא המוטיבציה, ראשונים, בפעם הראשונה שקראו לנו, נשפטו כעריקים בפעם השלישית. קשה לדעת כמה עוד אנשים יכולים לשאת את זה.
[מוזיקה]
צליל: האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". עורך חיות כיס הוא יונתן כיתאין, המפיקה היא ליהיא צדוק. עורכת הסאונד - רחל רפאל. במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את שאול אמסטרדמסקי. המתמחים שלנו הם עמית ויסוצקי ורון קלמן. תודה ליובל בן שושן על הסיוע בהפקה.
אלון: אתם מוזמנים להוריד את יישומון "כאן", ולמצוא שם את כל עולם התוכן שלנו - רדיו, הסכתים, טלוויזיה ודיגיטל. תודה רבה, צליל אברהם.
צליל: תודה רבה, אלון אמיצי, ותודה לך ולכל אנשי המילואים על השירות שלהם.
צליל: מדובר צה"ל נמסר - "צה"ל מוקיר את משרתי המילואים שמהווים חלק מהותי מכוחות צה"ל, וימשיך לפעול על מנת לתת להם את התמיכה הראויה והנדרשת. בתוכנית המענקים והתגמולים לשנת 2025, קיימים מענק תעסוקה מבצעית ומענק התמדה, הניתנים למשרתים לאחר פקיעתו של צו 8. זאת בכדי לתת מענק שיינתן למשרתים בתקופה שלאחר זימון בצו 8 למילואים. נדגיש כי מענקים אלו אינם ניתנים היום, וייכנסו לפועל רק בהמשך. מדיניות התגמולים והמענקים מפורסמת לציבור באתר המילואים, ונציגי קרן הסיוע לאנשי המילואים זמינים לסיוע לכל משרת במוקד הטלפוני 1111 שלוחה 4."
ממשרד האוצר וממשרד הביטחון לא התקבלה תגובה.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentare