top of page

פופקורן - פרק 83 - איך פודקאסטר נולד? (עם יובל מלחי, חלק ב)

Updated: Apr 10

איך בן-אדם מצליח להתפרנס מפודקאסט? הסיפור של יובל מתחיל בארה”ב, כשנכנס למושב האחורי של ניידת משטרה. אבל איך אומרים שם באמריקה, וון יו היט רוק בוטום, אתה יכול רק לעלות. אז זה מה שהוא עשה.

היום, יובל מלחי הוא פודקאסטר במשרה מלאה, משרה של העולם החדש. הפודקאסט הכי מוכר שלו נקרא "קטעים בהיסטוריה" שחגג לאחרונה פרק 250 ומשהו. 

יובל יצר גם את הפודקאסטים 'מלחמת העולם השנייה' לחינוכית ו- 'היסטוריה לילדים' ל-כאן תאגיד השידור הישראלי. 

אז איך הוא הגיע לעשות פודקאסטים? איך הוא למד לספר סיפור? מה יש לו להגיד לאנשים שמרגישים כישלון? ומה קרה בשנת 2009 ששינה את החיים שלו?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/05/2018.

יובל: ירדן בסדר גמור, כל המשפחה בעצם בסדר גמור. היום כבר יש לי ארבעה ילדים. איזה שנתיים שלוש אחרי שהוא החלים והכל היה בסדר כאילו וראינו שהכל חוזר, הוא המשיך לעשות אם-אר-איי בהרדמות וזה, זה עוד... זה סרט שהוא הוא לא נגמר כן,

ליאור: כן.

יובל: The neverending story (שם של סרט), אז... אז הלכתי לעשות קורס ליצנות רפואית, כי אמרתי אני חייב להחזיר, מה שקיבלתי, באמת מכל הזה ו... זהו והתנדבתי בכל מיני מחלקות אונקולוגיות ו... ראיתי שם את ההורים השבורים, אתה יודע

ליאור: כן.

יובל: הרבה פעמים אתה לא רק עם הילדים, גם שם יד על הכתף של האבא, לוחץ כזה ואתה יודע, כאילו... זה לפעמים דברים נורא נורא קטנים, שאתה עושה בחיים, שמשפיעים על אנשים, לאורך זמן. לפעמים אפילו חיבוק קטן, זה יכול להיות משהו נורא נורא גדול.

ליאור: [נאנח עמוקות] אההה.

יובל: מה, ביאסתי אותך?

ליאור: לא לא ביאסת.

יובל: כבד.

ליאור: כבד אבל...

יובל: אז תשמע, אני אסיים לך עכשיו את הסיפור, לסגור את הסוגריים.

ליאור: [צוחק] אוקיי, כן, להתאושש.

יובל: להתאושש, אני אאושש אותך. באיזשהו שלב, נפל לי האסימון... זה היה איזה שלוש שנים אחרי הסיפור הזה. קיבלתי מכתבים מאנשים, שכאילו אתה יודע, נורא מתרגשים מהפודקאסט וכאילו ו... יותר מדי מכתבים קיבלתי.

ליאור: אז הוא כבר יצא מה? כל שבוע?

יובל: מי, הפודקאסט?

ליאור: הפודקאסט.

יובל: לא לא לא, הפודקאסטים שלי הם בדרך כלל פעם בשבועיים.

ליאור: אוקיי.

יובל: כי זה הרבה... העבודה, ההכנה.

ליאור: לא, אבל השלוש שנים האלה אחרי, אתה עדיין עובד בהייטק ו...

יובל: פעם בשבועיים בערך מוציא פרק.

ליאור: פעם בשבועיים מוציא פרק, תחביב?!

יובל: כן, תחביב. נכנסתי למלחמת העולם הראשונה, רציתי לעשות איזה שלושה ארבעה פרקים, נתקעתי שנתיים, [ליאור צוחק] כאילו תחשוב, פרק פעם בשבועיים.

ליאור: כמו במלחמה.

יובל: ממש ככה, שנתיים הוצאתי פרקים.

ליאור: היית בבוץ.

יובל: רציתי כבר לעשות דוקטורט.

ליאור: בשוחות.

יובל: על הסיפור הזה כבר, הייתי כל עמוק בתוך המלחמה הזאת, שהייתי הולך לישון בלילה ומרגיש כאילו אני, אתה יודע, מתעורר ומרגיש את הידיים שלי דביקות מבוץ.

ליאור: וואו.

יובל: והייתי אומר, 'כוסאמק השוחה הזאת, אני במיטה, מה' [צוחקים] מתערבב לך. כל כך הרבה אתה קורא. ויום אחד נפל לי האסימון ש... מארק טווין אמר שיש שני ימים חשובים, בחיים של בן אדם: אחד זה היום שאתה נולד והשני זה היום שאתה גילית מה נולדת לעשות.

ליאור: איזה יפה.

יובל: ואז הבנתי כאילו שאני, אני בהייטק אני מעולה, אבל בפודקאסט אני מצוין וזה משהו אחר. והודעתי לבוסית שלי, 'אני מתפטר', כאילו אמרתי לה, 'תשמעי אני מתפטר'.

ליאור: אבל ממה תתפרנס? רגע.

יובל: לא יודע אחי.

ליאור: יש לך ילדים!

יובל: לא יודע, לא יודע, לפעמים כאילו, אתה יודע, סבא שלי היה בן 13 ברח מהבית, עלה לארץ, מי, איך תחיה, מי יממן אותך? הוא לא ידע גם. אתה יודע כאילו, לא ידעתי.

ליאור: הוא היה, אבל הוא היה דתי? הוא היה שומר כיפה?

יובל: לא.

ליאור: שומר...

יובל: לא, לא.

ליאור: שומר שבת.

יובל: סבא שלי, המשפחה לפני, כן?

ליאור: כן.

יובל: דור לפני זה שמרו מצוות והכול, סבא שלי הוא כבר לא היה דתי... הוא בא לארץ בגיל 13, לא ידעו מה לעשות איתו ולוי אשכול שקראו לו אז "שקולניק" כתב לו פתק ואמר לו לך למקווה ישראל, הנה פתק שיקבלו אותך. וקיבלו אותו, היה במקווה ישראל ואחרי זה הפך להיות שומר, אבל כאילו...

ליאור: גדול.

יובל: לא ידעתי ליאור, הרגשתי שזה הדבר שאני צריך לעשות וזה.

ליאור: ומה אישתך אמרה על זה?

יובל: אישתי, אתה יודע, היא... תראה אני תמכתי באישתי הרבה מאוד שנים, לא תמיכה... לא כסף, כסף אנחנו אותו... אנחנו גוף אחד, זה לא שאני תומך בית תומך זה, זאת אומרת זה לא... היא...

ליאור: הייתה צריכה להיות רופאה זה חתיכת תמיכה.

יובל: אישתי הלכה... אישתי חזרה לרפואה אחרי שהבן שלי החלים, מלהיות איתו... אישתי עזבה את הרפואה כשהבן שלי היה חולה.

ליאור: אההם.

יובל: והייתה איתו 24/7, ממש, כאילו בבית חולים אז, אני הייתי מחליף אותה, אבל היא הייתה איתו כאילו כל הזמן. אני המשכתי לעבוד. עד היום אני מצטער שלא ביקרתי יותר, אבל לא יודע, בדיעבד הרבה דברים אפשר להגיד. אבל... היא אחרי חצי שנה אמרה לי שהיא לא יכולה, כאילו לעשות גניקולוגיה, תשע תורניות בחודש, אתה יודע, תשע תורניות אתה עושה, עוד תשע אתה מתאושש ועוד תשע אתה בבאסה כי מחר יש לך תורנות.

ליאור: כן.

יובל: כאילו ממש ככה. ואמרתי לה, 'אז תעזבי' כאילו והיא עזבה ואחרי חודשיים אמרתי לה כאילו, 'לא יקרה כלום אם תהיי בבית ו... קחי את הזמן' ואז היא הלכה לעבוד בחברת תרופות, שנתיים, שזה עבודה הרבה יותר קלה, אתה עובד כזה תשע עד שלוש, היא עבדה תשע עד שלוש. יחסית קל, בלי תורנויות בלי זה, כסף טוב, אבל כל הזמן היא רצתה לחזור לרפואה ואז היא חזרה לרפואת ילדים אחרי איזה... עשיתי ליצנות רפואית באיזה מקום, אז באתי ואמרתי להם, 'תקשיבו, אם אתם מחפשים מתמחים' ובדיוק חיפשו מתמחים, אמרתי, 'יש לי מישהי בוגרת הארץ בהצטיינות, תואר שני בזה, פה ו... ', אישתי באמת תותחית והיא מדהימה. למה? כי היא מכירה את מערכת הרפואה מהמון מקומות, אחד זה מהסטאז' שהיא עשתה וההתמחות שהיא התחילה בגניקולוגיה, אחר כך זה בתור הורה שהיה הורה לילד חולה במערכת הרבה מאוד זמן, עדיין, במערכת כאילו, לא להיות חולה וגם בתור רופאה שרואה את כל המערכת מבחוץ, יש לה ראייה כזאת מרחבית ממש. אז היא ממש טובה, כאילו במה שהיא עושה, היא בכלל מוכשרת... זהו.

ליאור: אז עזבת?!

יובל: ואז עזבתי, פשוט קמתי ועזבתי.

ליאור: ומה עכשיו?

יובל: אז פגשתי איזה בחור שקראו לו רמי גל והוא אמר לי כאילו, 'אני מתעסק בחברות, אני עוזר להזניק עסקים, אני אלווה אותך'. ו... הוא ליווה אותי כאילו, תקופה מאוד ארוכה. ו... לא ידענו, גם הוא לא ידע מה מו מי, אתה תבין? לי היה כל הזמן בראש, אני צריך לעשות אולי.

ליאור: איזה שנה אנחנו, 2010?

יובל: אנחנו לא, אנחנו ב-2013.

ליאור: ב-13', אוקיי

יובל: בקיץ 2013 אני מחליט שזהו. אני נשאר עוד איזה חודשיים כזה, עד אוקטובר ובנובמבר יוצא לדרך חדשה ואין לי מושג מה אני הולך לעשות מחר.

ליאור: אוקיי.

יובל: אני חושב לעשות סרט, אני חושב זה... ממשיך להוציא פודקאסטים. ו... תקופה ארוכה לא יודע מה...

ליאור: מה רמי אמר לעשות?

יובל: רמי גם לא ידע, גם הוא זרק כל מיני כיוונים, אני זרקתי כיוונים, אתה יודע, זה... השגתי לי איזה הרצאה פה הרצאה שם. חייתי על דמי אבטלה חצי שנה, כאילו... לא לא, ממש לא היה לי... לא היה לי כיוון. ו... באיזשהו שלב...

ליאור: זה לא הלחיץ אותך?

יובל: זה מאוד הלחיץ אותי, אבל לא נתתי לזה להלחיץ אותי.

ליאור: הייתה לכם משכנתא?

יובל: ... כן.

ליאור: או לא הייתה, לא חשוב.

יובל: היו חובות.

ליאור: אני לא רוצה להיכנס לזה.

יובל: היו התחייבויות.

ליאור: התחייבויות.

יובל: היו, היו, היו.

ליאור: אוקיי.

יובל: ו... השתמשתי בכל החסכונות, פחות או יותר, לא בהכל, אבל השתמשתי בהרבה מאוד חסכונות שהיו לי... בשביל להמשיך את ההרפתקה הזאת. ובשלב מסוים חשבתי שכאילו... אני אצטרך לחזור להייטק, אבל אני אגיד לך, המחשבה הזאת, היא לא, היא לא בלבלה אותי לרגע. אמרתי יכול שאני אחזור להייטק לאיזה שהיא תקופה, אבל מה שאני עושה עם הפודקאסטים זה מה שאני צריך לעשות.

ליאור: הבנתי.

יובל: ואז יום אחד אני מקבל טלפון מי... הכי מצחיק, מבחור שאיך קוראים לו? יובל מלחי.

ליאור: מה?

יובל: יובל מלחי, עם חי"ת, אותו דבר כמוני, מבית אביחי.

ליאור: אוקיי.

יובל: ואומר לי, 'אנחנו כאילו, אני שומע את הפודקאסטים שלך, אני רוצה שתעשה לנו סדרה'. ו... זהו ו... הלכתי, נפגשנו, עשינו סדרה, מאוד מאוד טובה שעד היום אני מקבל עליה קומפלימנטים.

ליאור: איזה סדרה?

יובל: נקראת "גיבורים נשכחים", כל מיני דמויות כאלה ששכחנו אותם אבל הם ראויים למקום של כבוד בפנתאון הישראלי. נח מרדכי שהיה הציוני הראשון, סיפור מטורף, חביבה רייק, כל מיני כאלה, אליהו בן חור, איש שהוא היה אלוף בצה"ל, אחד המפקדים הכי בכירים ואז הוא אומר, 'מה מדינת ישראל הכי צריכה? תעשיינים', אז הוא אומר, 'אני הולך ללמוד להיות מהנדס, כי זה מה שהמדינה צריכה'. אומר לו, 'מה מהנדס? לא גמרת כיתה ג'', 'אז עכשיו אני אגמור' והוא הולך ומשלים תעודה בלימודים של בית ספר יסודי.

ליאור: כן.

יובל: [צוחק] באמת ואז הוא הולך ומשלים עוד ואז הוא הולך לארצות הברית, אין לו כסף לממן את זה, אין לו פנסיות וזה, הוא עובד אצל בחור נכה, הוא רץ ללימודים, חוזר בצהריים להאכיל אותו, חוזר ללימודים, חוזר בערב לטפל בו והכול, עד השעות הקטנות של הלילה יושב ולומד. והבן אדם בן כמה? כבר בן 50 פלוס, אני יודע

ליאור: וואו.

יובל: כן, מטורף, סיפורים על אנשים שהם השראה. ואחרי זה... "חינוכית" ואחרי זה... יום אחד.

ליאור: איך ידעתם אבל אז, אתה ורמי, קוראים לו?

יובל: כן.

ליאור: איך ידעתם לתמחר בכלל את הדבר הזה, כי הרי מה זה פודקאסטים בארץ, זה היה... כלום, התחלה.

יובל: לא לא ידענו כל כך ופשוט הבנתי שאני משקיע המון זמן בכל פרק, אז תמחרנו גם את זה שזה יהיה רווחי, כביכול.

ליאור: אההם.

יובל: ... וזה היה...

ליאור: והסכימו לשלם?

יובל: הסכימו לשלם, כן, שילמו לנו וזה אפשר לי גם לשבת בארכיונים הרבה מאוד זמן ואפשר לי לעשות מה שאני באמת באמת אוהב שזה היסטוריה, כאילו ממש לחקור היסטוריה.

ליאור: אז איך הרגשת שישבת שם בארכיון ואמרת, 'יו, שילמו לי על זה'?

יובל: חל... ממש ככה, מה שאתה אומר זה בול, אתה קולע לזה, הרגשתי כאילו אני חי בחלום, כאילו, זה היה לי... לא יודע, התרוממות כזאת, התרוממות רוח כזאתי, הרגשתי פתאום כזה שאני... A man on a mission, כאילו יש לי משימה, לא, זה היה מדהים, זה היה חלום. וזהו ולפרויקט מלחמת העולם השנייה אז לא ידענו... לא ידענו גם איך ניגשים לזה בכלל, נפגשתי.

ליאור: רגע, מי הזמין את זה?

יובל: זה החינוכית.

ליאור: אוקיי.

יובל: אז איך ניגשנו? נפגשתי עם רן לוי ו... דני טימור שניהל אותו והחלטנו ששנינו גופים מאוד קטנים בלי הרבה ניסיון, לנו היה את בית אביחי שעשינו, אבל הם לא עשו עוד אף סדרה כאילו החוצה ממש, אז אמרנו בואו נלך כגוף אחד והחלטנו ללכת כגוף אחד ופשוט הגשנו מכרז משותף, זה היה שיתוף פעולה שלנו שמה.

ליאור: אה לחינוכית צריך מכרזים.

יובל: כן.

ליאור: כי זה כאילו ממשלתי וכו'.

יובל: כן, אז הגשנו מכרז שותף הוא זכה ב"לעשות אוניברסיטה של המדעים", משהו כזה, סדרה כזאתי שיש ואנחנו זכינו בחינוכית. זה עובד...

ליאור: חוץ ממנו וממך, אתה הכרת אז עוד פודקאסטרים בארץ שעושים את זה אשכרה כעבודה?

יובל: עשינו... לא. גם רן לא עשה את זה בתור עבודה, גם לרן זה היה תחביב... הרבה מאוד שנים. רן רק לפני, אני חושב... שנתיים אם אני לא טועה, יצא לעצמאות. איזה חצי שנה או שנה אחריי... משהו כזה. אני יצאתי בלי, כאילו פשוט אמרתי שזה מה שאני צריך לעשות בחיים ויצאתי לזה. ו... אתה יודע גם היום כאילו, אני יודע מה אני עושה עכשיו... היום נגיד אני באמצע של עונה שנייה של התאגיד "היסטוריה לילדים", אני עושה עכשיו משהו למכון מורשת בן גוריון ואני בשיחות עם עוד כמה ארגונים, אבל אין לי איתם כאילו משהו סגור.

ליאור: כן.

יובל: אני לא יודע מה יהיה בעוד שלושה חודשים, אתה מבין, לא תמיד אתה יודע בדיוק מה יהיה אבל לא יודע אני מרגיש שכאילו... אני עושה את זה... אני עושה את זה מכל הלב והפידבקים שאני מקבל הם גם... הם דלק.

ליאור: כן.

יובל: נגיד אתה, שאתה מקבל פידבק טוב, מה קורה לך?

ליאור: אין, זה זה בשביל זה... אני לא מתפרנס מהפודקאסט הזה, זה ממש עוד בצד של התחביב אבל... אין... פידבק זה גם מה שכיף במדיה הזו, שאתה לא, אתה יודע, אם היינו עובדים על סרט דוקומנטרי, אז אתה עובד על זה שנה שלמה ואז זה יוצא ומקרינים את זה פעמיים וחצי בערוץ אחד ועוד פעם בסינמטק ונגמר ואימא שלך אמרה, 'איזה יופי היה' ומי שהיה באולם אומר, 'עשית סרט נהדר'. פה, אני מוציא כל שבוע אתה פעם בשבועיים לא משנה ויש לך עוד כל מיני סדרות וזה, אז אתה כל הזמן מקבל פידבקים, אז קודם כל זה מאוד בריא לנפש, כי כל הזמן יש דלק.

יובל: לגמרי.

ליאור: אתה לא צריך לגרד את המוטיבציה, היא כל הזמן מגיעה מחדש והתחושה היא מדהימה כאילו זה, אתה יודע, לך יש "מישן" אחד שבשבילו יש לך את הפודקאסטים של ההיסטוריה, לי יש "מישן" אחר לגמרי, אבל בסוף יש לנו גם את הדבר המשותף הזה של ה... לקחת ידע שהוא נמצא איפשהו בעולם ולהנגיש אותו בצורה יותר... מעניינת.

יובל: כן.

ליאור: יותר נעימה יותר זה, לספר לאנשים.

יובל: לגמרי.

ליאור: 'תשמעו, לא גילינו את אמריקה, לא חצבנו את הזהב הראשון, הוא כבר שם, אתם פשוט לא מכירים אותו, אז הנה תראו איך הזהב נראה ואיך הזה ותשמעו את הסיפורים, איך בן אדם נהיה פודקאסטר לעזאזל', אז פתאום שומע את הסיפור הזה שלך ו... כשבאים אליי אנשים, לפעמים ברחוב שמזהים את הקול שלי או משהו כזה... מישהו מאחוריי וזה כי תל אביב היא קטנה בסוף... ואומר לי, 'יה זיהיתי את הקול ואיזה כיף ואני שומע את הפודקאסט וזה והכי אהבתי את הפרק עם תהילה, או עם דרור, או עם זה, או עם דימיי, וואו וזה נתן לי רעיון ואני הולך לעשות משהו ואישתי, נתתי לשמוע את זה לאישתי, היא היא החליטה שהיא הולכת לבוס שלה ומבקשת עכשיו לעשות משהו אחר בעבודה', כל מיני דברים כאלה, אתה יודע, אתה מתמלא ב... תחושה של... איזה... איזה מדהים זה, זה זה ואני אומר כמוך, אפרופו הפרופורציות של העולם שיש היום, איזה כיף שנולדתי היום שבשביל פודקאסט מה אני צריך... את הלפטופ, שגם ככה יש לי ווייפיי שהוא כבר כמעט בחינם ועוד קצת מיקרופון וקצת מיקסר וקצת מוזיקה. ובכזו קלות אנחנו עושים את זה ומה זה היה כאילו... פעם ואם צריך מחקר, אוקיי, אז כמה שעות מחקר, אבל גם לעשות מחקר היום יותר קל כי יש את גוגל.

יובל: מה זה קל.

ליאור: ולא כמו פעם בספרייה וזה... אין לי מילים, זה תענוג, זה תחושה שהיא שהיא מדהימה למי שאוהב את זה, אבל תגיד, יש לי שאלה אליך בתור אחד שזה... קורה לך שאתה נתקע... באמצע ההכנה של פרק כי אתה לא מוצא את הסיפור או משהו כזה? פשוט, אני לא עושה פודקאסטים על סיפורים, אני אני לפעמים כותב בבלוג, ספר וזה, אבל אני לא עושה משהו שהוא נרטיבי, אצלך אתה כאילו צריך לבוא עם סיפור מעניין אז... את הסיפור אתה עושה אחרי, אחרי שהקלטת הכל אתה עורך את זה לסיפור או שאתה מראש מכין סיפור כאילו?

יובל: לא, אז בפרקים הראשונים ב-30-40 פרקים הראשונים הייתי רושם לי שורות, אתה יודע, כל מיני נקודות ואז פשוט מדבר. מדבר ומספר כאילו ועושה.

ליאור: אבל זה מלא מלא נושאים בהיסטוריה איך ידעת לדבר על הכל?

יובל: חקרתי את זה לעומק.

ליאור: אוקיי.

יובל: ישבתי שבוע שבועיים, למה כל שבועיים…

ליאור: כאילו כל פעם הטענת את המוח במלא מידע.

יובל: כן, ישבתי, קראתי איזה 30 ספרים ולא שלושים ספרים, קראתי 30 מאמרים ועוד איזה ספר טוב כזה שהוא נחשב כאילו מאוד, נכנסתי לארכיון של עיתונים חיפשתי כל מיני דברים כאילו ופשוט אתה בצורה, אתה היום יכול להגיע למידע מדהים ב... כל כך בקלות, שאני אני גם יודע מה זה היה לפני 30 שנה להגיע למידע שחיפשתי כל מיני דברים, אתה יושב עם מיקרופילים כזה ומסובב גלגלות, זה נורא והיום אתה, זה זה כיף. אז לפעמים אני נתקע, אתה יודע, יש איזה סיפור שאני לא מוצא לו כל מיני דברים או בא לי מישהו ואומר, 'תחפש לי איזה שם של מישהו ונתקלתי בזה בספר, חפש, לא מוצא את השם הזה' ואז הוא... לפני יומיים מישהו בפייסבוק כתב לי, 'אני מחפש איזה חבר של הרצל שקראו לו אלוף סייף ואז כאילו אני אומר לו, אחרי מחקר, 'אני לא מוצא כזה שם', אני אומר לו, 'מאיפה הבאת את השם הזה', אז הוא מביא לי את הפסקה ואז אני רואה שכתוב, "אלוף סייף", כאילו שם תואר של בן אדם ואז מצאתי לו סיפור על הרצל שהיו לו חברים שהיו סייפים [ליאור צוחק], אז הוא היה אלוף סייף, הוא לא... זה לא השם שלו. אז... לפעמים אתה חוקר דברים כאילו וזאת אחת הבעיות אצלי, שאם אתה שולח לי עכשיו איזה מייל, שהוא טיפ טיפה מעניין, אני מסוגל לעזוב את הכל וכאילו לרוץ על המייל הזה.

ליאור: וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

יובל: ואני מנסה לעשות כאילו, אתה יודע, אני...

ליאור: להיות מסודר.

יובל: להיות מסודר, כן, להיות מסודר.

ליאור: אז תגיד, פודקאסטרים, בארץ ובעולם, הם מתפרנסים מאותם דברים?

יובל: בחו"ל... פודקאסטים ממש טובים, הם... מכניסים מיליונים, של דולרים בשנה, מיליונים, כי פודקאסטר טוב בארצות הברית, תחשוב כמות ההאזנות שיש לו זה לא כמו אצלנו, עשרת אלפים, 20 אלף, 100 אלף לפרק במקרה ה... אתה יודע, אצלי יש פרק אחד שהוא 120-130 אלף כאילו.

ליאור: מדהים.

יובל: זה הפרק הכי זה, השאר זה הכל... די מהר זה מגיע ל 8-9, אחר כך הפרקים הטובים מגיעים ל-10, 11, 12... 15, 20 יש כאלה, אבל זה ה...

ליאור: כן.

יובל: זה בערך איפה שזה מגיע היום. בחינוכית, יש לי כבר פרקים, בגלל שזה חינוכית והכל, שהם כבר, אתה יודע, 30 ומשהו אלף לפרק ויש 30 פרקים, אז תחשוב שכאילו, כבר יש לזה מיליון האזנות עוד מעט.

ליאור: כן.

יובל: בארצות הברית זה פשוט כאילו יש פודקאסטים שעוסקים בטכנולוגיה, שפשוט יש להם פרסומות של כל החברות טכנולוגיה הגדולות. גם רן לוי, נגיד, שהוא עוסק בטכנולוגיה יותר קל לו למכור פרסומות וכאלה, שלי, מה אני אמכור, איזה פרסום להיסטוריה, אתה מבין, ספר ש... זה... יותר קשה.

ליאור: כן.

יובל: אבל... אבל פונים אליי כל הזמן מפרסמים, אתה יודע, אנשים שרוצים לפרסם כל מיני דברים, לא תמיד אני מסכים, אני לא רוצה לפרסם הימורים, אני לא רוצה לפרסם דברים שהם לא קשורים ואני מקווה שאתה ואני אולי, נשלב כוחות בקטע הזה וכן נביא איזה שהיא בשורה חדשה, שאולי בהתחלה היא לא תאפשר לך להתפרנס מזה, אבל היא כן תאפשר, לא יודע מה, לתת את הפרק למישהו שיערוך אותו, לעשות...

ליאור: כן.

יובל: דברים כאלה.

ליאור: כן... אז אתם עושים סדרות תוכן.

יובל: כן.

ליאור: נכון?

יובל: כן.

ליאור: ו... איך אתה בעצם, הם מוצאים אותך?

יובל: כן, יש לי המון מאזינים שעובדים נגיד בכל מיני חברות או כל מיני מקומות.

ליאור: אמממם.

יובל: והם באים אליי ואומרים, 'חשבנו לעשות ככה וככה'... אני עובד היום גם עם מישהי שהיא כאילו במכירות שעכשיו אנחנו בונים בדיוק את המודל של איך זה הולך לעבוד, כי אני לא רוצה, אני רוצה פרסומות כמו שיש ב"אן-פי-אר" וכאלה, קצרות, 10 שניות 15 שניות.

ליאור: כן.

יובל: שנותן איזה הנחה, נגיד לא יודע מה, יש לך ספר חדש של מישהו, כן, של ביבר, קח 20 אחוז הנחה.

ליאור: כן.

יובל: לך לקנות את הספר, זה מעולה לך.

ליאור: כן.

יובל: הפרסומת משתלמת לך ה-10 שניות האלה.

ליאור: ותגיד...

יובל: כן.

ליאור: אוי זה ברח לי. רציתי לשאול, איך אתה מחליט על מה אתה הולך לדבר?

יובל: אההם.

ליאור: הרי, כאילו, אתה יודע, אני צריך לבחור בן אדם מעניין.

יובל: כן.

ליאור: אבל אתה צריך לבחור משהו בהיסטוריה.

יובל: אז תראה, כשבא אליי המכון למורשת בן גוריון, אז ברור שאנחנו עושים סדרה על בן גוריון.

ליאור: נכון.

יובל: שבאו אליי... בית אביחי, הייתי צריך, אתה יודע, לחקור קורות חיים של 40-50 איש ולמצוא שם את הסיפורים הבאמת באמת מעניינים.

ליאור: כן.

יובל: ולקחת רק את החמישה שישה חבר'ה האלה.

ליאור: אבל יצא לך שאתה עשית פיטצ' לחבר'ה ואמרת להם, 'תקשיבו, כדאי לכם שאני אעשה לכם את הסדרה הזאת והזאת', זה משהו שקרה פעם?

יובל: אההם אם פניתי למישהו לעשות לו סדרה?

ליאור: כן.

יובל: עכשיו יש לי איזה... שכן שהוא מנכ"ל של איזה שהוא גוף... אז פניתי אליו וסיפרתי לו כאילו שיש דבר כזה שהוא פודקאסט והוא חדשני והם בדיוק מכוונים לקהל הזה אז...

ליאור: תעזור לו לפתח את הרעיון.

יובל: כן.

ליאור: כי אתה יודע, זה בסוף... כל הארץ מפתחת תוכן אז אפשר לנסות ל... בטלוויזיה זה מאוד מאוד נהוג. מגיעים אנשים ואומרים, 'יש לי פיטצ' לסדרה, בואו תגידו אם אתם מתעניינים ואז נבנה לכם את הסדרה'.

יובל: אז האמת, אני אגיד לך משהו, אני אני מאוד אוהב את הפודקאסטים ואני אמשיך לעשות את זה, אני רואה נגיד היום אנשים שיוצאים לפנסיה, אומרים לי, 'אין לי מה לעשות אני בפנסיה', תמיד יהיה לי מה לעשות, אני אעשה פודקאסטים עד יום מותי האחרון, כנראה, לא לא יכול להבטיח, כנראה, כי זה... זה כבר בדם שלי כאילו, אתה יודע, אני רק שומע סיפור טוב, מישהו סיפר לי סיפור טוב, על איזה בחור אתיופי ש... שחוצה את אתיופיה כאילו ומגיע לסודן ויש לו אפשרות לברוח לארץ אז הוא אומר לו, 'לא, יש כל כך הרבה אנשים באתיופיה אני חייב לעזור להם' והוא נשאר שם ועוזר לאלפי אנשים לעלות לארץ כאילו, פותח את ה... סיפור מטורף, אז אני מת לעשות את זה, אבל אי אפשר סתם לעשות עליו סיפור, אז עכשיו אני חוקר, מה זה חוקר עכשיו, אני כבר איזה שלושה חודשים, שיש לי 10 דקות, אני לוקח את הספר על, כאילו ספרים על היסטוריה של יהדות אתיופיה ואתיופיה בכלל, מתחיל לכתוב כאילו, אבל אני נעצר ונתקע עם זה ופשוט החלטתי לתת לזה איזשהו תאריך יעד שאני חייב לסיים את זה, [ליאור צוחק] אז זה משהו שנורא כאילו, נורא מושך אותי ונורא נורא קורא לי. אבל, אתה יודע, גם אנשים שומעים, נגיד טל ברמן יום אחד החליט שהוא... מספר בתוכנית שהם נסעו לדרום והיה משעמם, הוא שם איזה משהו, פודקאסט שהוא שמע וכל הילדים השתתקו באוטו ומישהו דיבר, כולם השתיקו אותו ואז הוא קולט אותם בלובי של המלון מתווכחים איזה פרק של "קטעים בהיסטוריה" הם הולכים לשמוע בדרך חזרה.

ליאור: גדול.

יובל: וזה כאילו עשה, זה עשה לי שירות מאוד גדול, למה? כי שמע את זה בחור מהתאגיד, ליאור, מהתאגיד ו... הוא צלצל אליי, עוד באותו בוקר, הזמין אותי לשיחה ו... ניגשנו שם גם לכמה כמו מכרזים כאלה והתחלתי לעשות "היסטוריה לילדים".

ליאור: גדול.

יובל: אתה מבין, שזה כאילו היה חלום שלי הרבה מאוד שנים. עכשיו, השלב הבא, אני רוצה להגיע ליותר קהל, לא מספיק לי פודקאסט, אני רוצה טלוויזיה. אז אמרתי לאישתי, גם בתחילת השנה, ש... בשביל לעשות משהו קודם כל אתה צריך שהוא יהיה לך בראש, אתה צריך לכוון אליו. עכשיו אני רציתי לעשות פודקאסט זה היה לי בראש, כאילו מין שידור כזה, אתה משדר החוצה, שאמרתי פודקאסט, פודקאסט, אתה יודע וטלוויזיה גם, התחלתי לשדר, לשדר, לשדר ואז לפני איזה חודש אני מקבל טלפון, 'בוא לפגישה עם שלום אסייג'. הגעתי לפגישה עם שלום אסייג והתחלנו לדבר על תוכנית שעוסקת בהיסטוריה שנקראת "היום בהיסטוריה" והיא מספרת מה קרה היום בהיסטוריה לפני ככה וככה, יש מערכונים, יש בידור. בסוף זה לא יצא לפועל, לא יודע מה, עניין של תקציב אמרו לי, לא יודע אם ... אולי שלום לא התלהב ממני [ליאור צוחק] גם יכול להיות... אבל... זה מה שאני רוצה לעשות, אני רוצה לעשות טלוויזיה, אני רוצה לעשות תוכנית היסטוריה לילדים, אני בשיחות עכשיו עם איזה גוף או שניים על איך עושים את זה.

ליאור: כן.

יובל: יש לי רעיון מטורף, ממש ממש טוב, אני מקווה ש... אתה יודע, תוך שנה יהיה גם תוכנית טלוויזיה שזה... קהל.

ליאור: תגיד, אתה עדיין שומע פודקאסטים?

יובל: אז, אז בוא אני אספר לך, כי זאת שאלה טובה, הרבה אנשים שואלים אותי את זה. אז אחד, אני מרצה בבית אריאלה, מעביר שם קורס על הפקת פודקאסטים, סיימנו עכשיו את המחזור הראשון... כבר שני פודקאסטים עולים לאוויר. אז קודם כל, זה אחד הדברים שסיפרתי להם, שאני... כשאני עושה, מקליט פרק בסטודיו, אני צריך אחר כך לשמוע אותו, לראות שאין בו תקלות, אז אני שומע את הפרק, אני שומע פרקים שאני מקליט בבית, לראות שאין לי שם איזה, אתה יודע, טעות או איזה משפט שאני חוזר עליו פעמיים או משהו.

ליאור: כן.

יובל: אז אני שומע המון דברים כאלה. עכשיו שאני חוקר, אז אני מוריד מיוטיוב הרצאות שעוסקות בנושא מחקר ואז, עכשיו נגיד אני שמעתי, לא יודע, קרוב ל-50 שעות של הרצאות על בן גוריון. כל נסיעה שיש לי, אני נוסע הרבה להרצאות, אני מרצה בהרבה מקומות בארץ, כל נסיעה, שעתיים נסיעה, אני טוחן בן גוריון שעתיים, שומע איזה הרצאה.

ליאור: גדול.

יובל: בדרך חזרה טוחן את זה, אז זה זמן עבודה, זה...

ליאור: אבל מה אתה עושה כשאתה מוצא משהו מעניין, אתה לא יכול לכתוב בנסיעה.

יובל: אז יש לי בטלפון אפליקציה, שאני לוחץ כפתור, הוא מקליט ואני... לוחץ עוד פעם והוא זה ואחרי זה את ההקלטות אני שומע .

ליאור: גדול, אז אתה מקליט לעצמך איזה הודעה, לעתיד .

יובל: כן ושאני שומע, כן... שאני שומע פרק שלי ויש טעות, אז אני עושה, לוחץ כפתור, אומר, '0: 26 ת ת ת ', לוחץ עוד פעם.

ליאור: גדול.

יובל: וככה. אז ככה זה הרבה יותר קל לערוך...

ליאור: אז אין לך זמן לשמוע פודקאסטים?!

יובל: לא לא לא, עם זאת, עם זאת, עם זאת, אני מאוד אוהב פודקאסטים, אז כל פעם אני דואג לעשות איזה פסקה רגע מכל הזה ולשמוע משהו כיפי. אז... שמעתי כמה ריאיונות שלך, שמעתי עכשיו היה כנס פודקאסטים חדש, איזה בחור מירון פחמן אני חושב קוראים לו.

ליאור: אממם.

יובל: לא יודע אם אני מבטא את שמו נכון.

ליאור: אני חושב שכן, מירון .

יובל: אז אה...

ליאור: הוא בטוח ישמע את הפרק והוא ישלח לך אם טעית אז הוא ישלח לך.

יובל: יפה.

ליאור: כי הוא מאוד מפרגן לפודקאסט, הוא בחור טוב.

יובל: אז הוא עולה לבמה בכנס פודקאסטים ואומר, 'אני שמעתי איזה פודקאסט שמישהו המליץ לי עליו, פודקאסט של ליאור פרנקל, הוא היה פה לקצת זמן, הוא לא יכל להיות פה הרבה זמן וששמעתי אותו נורא התלהבתי, זה פודקאסט מדהים, כדאי לכם לשמוע, כאילו ממש פירגן לך כאילו ב...

ליאור: איזה חמוד.

יובל: חבל על הזמן. ו... ואז הוא התחיל לספר כאילו על הפודקאסט שלו, אז כמובן שאתה יודע, כשאתה שומע כל מיני פודקאסטים חדשים, אז בא לי לשמוע איך זה נשמע.

ליאור: כן, כן.

יובל: אז אני מוריד, אני שומע הרבה דברים של "אן-פי-אר", אני שומע כל מיני סדרות.

ליאור: יש לו אחלה ריאיון אגב עם נעם מנלה, שהוא עשה.

יובל" אוקיי, נועם חבר.

ליאור: כי, אוקיי, אז אתה מכיר, אז נעם הרי היה בעולם הפרסום ואז יצא מעולם הפרסום.

יובל: כן.

ליאור: ו... אז אז היה, אז היה מעניין, מה שנקרא, אני אוהב שיש פרקים שיש קצת דרמה, אז היה קצת דרמה כי הוא שאל אותו שאלות קשות ונעם ענה תשובות קשות, אז זה פרק ממש מומלץ.

יובל: אז אני אשמע אותו.

ליאור: "אן-פי-אר", מי ב"אן-פי-אר"?

יובל: שומע את גיא רז.

ליאור: גיא רז.

יובל: "How I Built this", שזה מדהים.

ליאור: אוקיי.

יובל: הפרק עם "בן אנד ג'ריס" הוא קלאסיקה מטורפת.

ליאור: [מתלהב] נכון, גדול.

יובל: ממש, אני…

ליאור: גדול!

יובל: אני שומע את הפרק הזה פעמיים ואני לא שומע בדרך כלל פעמיים, כי, שמע, זה שני מסטולים, [צוחקים] נגיד את האמת, שרוצים לפתוח חנות לכדים, אבל מה, אין להם כל כך פרנסה בכדים אז הם הולכים להיות נהגי מוניות בניו יורק, אתה יודע, הם כל הזמן כזה מעשנים וזה ואז אחד אומר לשני, 'ווהו, יש לי רעיון טוב', זה "צ'ין צ'ן צ'אן" כאלה, [ליאור מתפקע מצחוק] 'בוא נפתח חנות לבייגלס' ואז אומר לו, 'וואו איזה רעיון', נוסעים לאיזה עיר לקנות את המכונה ואז הוא אומר להם, 'תקשיבו יש פה חנות לבייגלס, אז הם... 'וואה מן (man)', אז הם... אה לא, אין להם מספיק כסף לקנות מכונת בייגלס, אז הם אומרים לבחור, 'מה יש לך שעולה פחות?', הוא אומר להם, 'מכונת גלידה', אז הם, 'אוקיי, בוא נפתח חנות גלידה', [ליאור ממשיך להתפקע] אתה יודע כאילו, זה לא יכול להיות שייצא מזה עסק מטורף, כי שני לא יוצלחים כאלה. ובסוף אחד עומד ימים! ברחוב.

ליאור: [ממשיך לצחוק] כן.

יובל: עם מין כזה סופר אנשים.

ליאור: [ממשיך לצחוק] כן.

יובל: הוא סופר כמה אנשים עוברים ברחוב, מי עושה דברים כאלה? אתה יודע, זה סרט.

ליאור: כי הם רוצים לדעת איפה לפתוח את החנות.

יובל: ממש.

ליאור: אז הם ספרו את האנשים ברחוב, גדול, גדול.

יובל: וזה פרק מדהים. יש עוד "Invisibilia", שתי העונות הראשונות היו מעולות, השלישית פחות אני אוהב.

ליאור: נכון, נכון.

יובל: יש את "Planet Money", שאני ממש ממש אוהב.

ליאור: מה עם "Hidden Brain"?

יובל: "Hidden Brain" עם צ'אקר ודאנטה. (Shankar Vedantam)

ליאור: צ'אקר ודאנטה.

יובל: גם חמוד מאוד.

ליאור: לקח לי שנים להצליח לבטא את השם שלו.

יובל: כן.

ליאור: צ'אקר ודאנטה.

יובל: זה מאוד יפה שאנשים שיש להם כזה מבטא הודי וזה, יש להם פודקאסט מדהים, אתה יודע, כי זה.

ליאור: בוא, גם גיא רז... הודי לדעתי, זה שם הודי.

יובל: ישראלי... בן להורים ישראלים.

ליאור: [מתפלא] מה? באמת?

יובל: אני חושב שלאימא שלו קוראים...

ליאור: אני כל הזמן חשבתי גיא רז, גיא רז, נשמע ישראלי.

יובל: הורים ישראלים.

ליאור: אבל הוא זה.

יובל: כן, כן.

ליאור: בטוח הוא לא הודי?

יובל: די בטוח, תבדקו אותי.

ליאור: טוב, אולי הוא רק אוהב קארי.

יובל: יכול להיות, יכול להיות... אז יש המון דברים, אס-טאון (S-Twon), ששמעתי את אס-טאון לא יכלתי להפסיק.

ליאור: לא... אס-טאון.

יובל: רצתי, אופניים, קצרתי דשא, עשיתי כאילו מיליון דברים, לא יכלתי להפסיק לשמוע את זה.

ליאור: לי מאוד קשה עם פודקאסטים שהם נובלות.

יובל: אוקיי.

ליאור: כאילו שהם... שהם...

יובל: מה, סיפורים ארוכים?

ליאור: פיקשן. (Fiction)

יובל: אה, שהם פיקשן.

ליאור: אבל אס-טאון וסיריאל (Serial), הם פשוט...

יובל: לא פיקשן אבל.

ליאור: כן אבל הם כאילו... אני מבין, אבל הם לא עכשיו ביזנס פודקאסט או מישהו... זה, זה כאילו דוקומנטרי.

יובל: כן.

ליאור: אבל מסופר בצורה כמו... זה כמו ספר.

יובל: כן.

ליאור: זה ממש כמו ספר שהוא פיקשן.

יובל: כן, כן, אתה ממש רוצה לדפדף.

ליאור: ו... אס-טאון וסיריאל ספציפית, אי אפשר להפסיק.

יובל: אי אפשר.

ליאור: וזה מטורף.

יובל: אני רוצה לעשות כאלה סדרות, אתה מבין, זה המטרה הבאה שלי.

ליאור: וואו.

יובל: זה לעשות סדרות.

ליאור: זה הפקה יקרה.

יובל: העניין הוא, העניין הוא, שאני מנסה לעשות את זה עם היסטוריה, שכל פרק אצלי נגמר ב"קליף האנגרים" (Cliffhanger) כאלה, אתה מבין, אני מחפש את הסיפורים, שנגיד בן גוריון עומד על... על על מין קו פרשת מים כזאת והוא מבין שהחלום הציוני נגמר, הוא מבין, זהו.

ליאור: אממם.

יובל: פה אני מסיים את הפרק.

ליאור: גדול. [צוחק]

יובל: אתה מבין, עכשיו רוצה כבר את הפרק הבא? [צוחק] רוצה... ?

ליאור: אני רוצה, אני רוצה.

יובל: זה ככה, גם מלחמת העולם השנייה מסתיים ככה, כל פעם איזה שהוא סיפור ש... אתה יודע מה קרה לי עם מלחמת העולם השנייה? קרה לי קטע. שולח לי מישהו, אומר, 'תגיד, שמעתי עכשיו את פרק 24, מתי יוצא הפרק הבא? אני כבר מת לדעת איך זה נגמר'. אמרתי לו, 'מה זאת אומרת, תקרא ויקיפדיה, מה אתה רוצה ממני'? [צוחקים] 'לא, אני רוצה לשמוע את זה...', אני אומר, 'טוב עוד שלושה ימים', כאילו אתה יודע, אנשים, הם... הם נורא רוצים את הסיפור.

ליאור: כן.

יובל: בסוף. כל מי שעושה פודקאסט, לא משנה מה... מה הפודקאסט, אנשים רוצים לשמוע סיפור טוב.

ליאור: נכון כי ככה אנחנו, ככה אנחנו מקשיבים, ככה אנחנו קולטים ידע.

יובל: כן, יש את ה... יש טסט אמריקאי כזה מאוד מאוד יפה, ניסוי, שנתנו לאנשים שמות, נגיד זה קריס בייקר, זה צ'רלי טיילור וככה הלכו הלכו ואז אמרו להם, 'תזכרו את השמות', הם לא זכרו כל כך. ממש אחוז קטן. ואז אמרו, 'זה קריס הוא בייקר'.

ליאור: אממם.

יובל: 'זה צ'רלי הוא טיילור', הוא חייט ואז הם זכרו אחד לאחד, מה כל בן אדם.

ליאור: כן.

יובל: עכשיו איך זה? בייקר אתה רואה אותו כבר אופה, יש לו קמח על הפנים, זה אתה רואה חייט, אתה רואה את האצבעות הארוכות שלו איך הוא מודד עם הסרט מדידה, כאילו המוח שלך כבר עובד.

ליאור: כן.

יובל: ואז הרבה יותר קל לך לזכור שמשהו סיפור.

ליאור: כן.

יובל: אז זהו, אני אני מקווה לעשות סיפורים עוד הרבה זמן... אבל שעוסקים בהיסטוריה, כי אתה יודע, לעשות סתם סיפור מגניב וזה זה קל, לעשות באמת היסטוריה זה קשה.

ליאור: אני אחזיר אותך אז עכשיו, אנחנו כבר לקראת הסוף ואני רק רוצה להחזיר.

יובל: אני שומר סיפור מצחיק לסוף.

ליאור: אה, יאללה.

יובל: שומר אותו לסוף.

ליאור: אוקיי, אז רגע לפני. בתחילת הפרק סיפרתי לך, שבלימודי ההיסטוריה שלי למדתי שאתה מספר היסטוריה, יש לך אג'נדה מאחורה, מודה בה, לא מודה בה, במודע, לא במודע, יש לך אג'נדה. עכשיו אתה יוצא לך לספר המון המון המון המון היסטוריה. אתה מודע לזה שאתה מציג את הדברים בצורה מסוימת, נכון? כי הרי למה אני מתכוון, על כל שני סיפורים, שלושה סיפורים, חמישה סיפורים שבחרת להכניס לפרק על נושא מסוים, יש שבעה סיפורים שלא הכנסת, אוקיי?

יובל: נכון.

ליאור: או יש אולי היסטוריון אחר שחשב את הדברים בצורה אחרת.

יובל: לגמרי, לגמרי. כולנו בסוף, מה זה היסטוריה בסוף? זה שקר שכולם מאמינים בו, תכלס. בסוף אתה צריך לקבל... בחירה של איך אתה עושה, שאתה... בכלל בפודקאסט שהוא עוסק בהיסטוריה, אם יש לך איזה טעות כזאתי ממש קשה, אנשים יפסיקו להקשיב לך.

ליאור: כן.

יובל: כי הם אומרים, 'בואנה, זה לא נכון', כאילו עובדתית.

ליאור: אתה מאבד אמינות.

יובל: עכשיו לא רק זה, יש לך 250 פרקים, איך תדע איזה מהפרקים הוא לא נכון?! אז נורא נורא חשוב להיות מדויקים ולשמור על אמינות. אני יכול להגיד לך שיש שני סיפורים שסיפרתי שבסוף אחרי מחקר, התגלה לי שאתה יודע, יש ספק בקשר לאמינות שלהם, אז אני אני ממש מנסה לשמור על זה בצורה כזאתי שהיא מאוד אובייקטיבית. כשאני עכשיו בדיוק בסוף הכתיבה של בן גוריון, עוד לפני העריכה וזה, גם הייתי צריך... מה אני מכניס מה לא מכניס, כי בסוף, בסופו של דבר בן גוריון אתה צריך עשרה פרקים לספר את הסיפור שלו וזה גם לא מספיק, אתה יכול לספר את זה במאה זה עדיין יהיה מעניין. אז... אתה יודע, אתה יכול מאוד לספר את הסיפור שלו עקום, כי כל המנהיגים, הארץ היא 90% אשכנזית, בסוף שנות הארבעים. אתה יכול להביא ציטוטים מהם, מכולם, מה, כמה הם פחדו מהעלייה הצפון אפריקאית, כי היא כל כך גדולה. רוב האנשים שם הם לא עברו איזשהו חינוך פורמלי, הם אנשים לא ברי השכלה, שהם רואים את הילדים שלהם קוראים נגיד, הם נורא נורא מתרגשים. בארץ יש סיפור ש... רבקה גובר מספרת, לא משנה, אני גולש, אבל אנשים נורא נורא התרגשו לראות את הילדים שלהם קוראים וזה. יש פחד נוראי והדברים שיוצאים להם ביומנים וזה, הם דברים נורא גזעניים.

ליאור: כן.

יובל: אתה מבין, על המרוקנים. ו... אבל מה קורה אחרי שנתיים? פתאום אחרי שנתיים, אנשים יוצאים ואומרים, 'תראו יש פה חבר'ה, ששמים אותם בבית ספר שנתיים שלוש והם עוברים את כל השאר'. כאילו בן גוריון אומר, 'אתה רוצה לדבר על גנבים, רואים שמרוקנים גנבים, אין יותר גנבים גדולים מיהודי פולניה'. אתה מבין, פתאום אחרי שאתה פוגש את האנשים ורואה שעם חינוך, כולם בסוף, אתה יודע כמו האצבעות שאתה מקפל אותם כולם באותו קו, כולן ישרות, הם צריכים להבין ואז פתאום הטון שלהם עובר להיות אחרת, שטון של, אתה יודע, אנחנו כן נצליח במיזוג הזה וכן... עכשיו אני יכול לעשות פרק על בן גוריון ולספר כמה הוא היה גזעני.

ליאור: כן.

יובל: וזה היסטוריה, זה נכון!

ליאור: אתה מספר את זה שנתיים אחורה.

יובל: נכון, אני מספר רק מה הוא אמר מ-48' עד 50'.

ליאור: כן.

יובל: אבל זה עיוות של המציאות. עכשיו מה קורה, יש עכשיו ספר חדש של תום שגב, שיש כמה אנשים שהם כאלה חוקרי בן גוריון, נורא לא אוהבים את הספר הזה. כי הוא מדבר שם באריכות על המאהבות, שהיו לו לבן גוריון היו לו מאהבות צעירות כמה וכמה, כמה וכמה. ו... אז אני יכול לספר על המאהבות האלה, מצד שני, התקופה ההיא הייתה תקופה אחרת, אתה מבין? ... גם אצלנו במושב, אז היו אומרים לי, 'כן, זה היה הולך פה להיא ולהיא' ואני אומר כאילו, 'מה היה הולך כאילו?', 'אה, זה לא היה, כאילו זה לא היה סוף העולם'.

ליאור: כן.

יובל: קראתי יומן של מישהו.

ליאור: וזה היה גברים וגם נשים, בנווה צדק.

יובל: כן.

ליאור: אתה מכיר את ה... את ה...

יובל: את החלון.

ליאור: זה עם החלון.

יובל: את המחזיק של החלון, הבעל בבית או לא בבית.

ליאור: בדיוק.

יובל: לישנסקי, אתה יודע, אישתו של יוסף לישנסקי מספרת שהיא באה לתחנה המטאורולוגית בהפתעה לבשר לו איזו בשורה מרעישה והיא רואה שהכל בבלגן והבגדים של שרה אהרונסון. שרה בחרה בארון איפשהו [ליאור צוחק] ואז מישהו אמר לה, 'אז מה עשית?', היא אומרת, 'מה זאת אומרת, מה כבר יכלתי לעשות?'. אתה יודע, היה אז, צריך לספר את הדברים, לנסות לשים אותך בנעליים של אנשים.

ליאור: בקונטקסט.

יובל: שחיו בתקופה. אני בשביל זה עובד המון עם הארכיונים, אני קורא עיתונים, של התקופה.

ליאור: אמממם.

יובל: קורא עיתון עיתון עיתון, ימים, שבועות, אני מתחבר יותר לתקופה, מתחבר יותר לאיך אנשים חשבו ואני מנסה לספר את זה גם באותה דרך.

ליאור: מדהים.

יובל: מנסה, אם מצליח או לא.

ליאור: טוב, יובל, תשמע, היה מרתק.

יובל: סיפור מצחיק לסוף?!

ליאור: סיפור מצחיק לסוף.

יובל: ו... ו... ונסיים.

ליאור: ואז אני אשאל אותך את ה…

יובל: וואה.

ליאור: את שלב השאלה הזהה.

יובל: כן, שאלות המאתגרות.

ליאור: יאללה.

יובל: אז סיפור מצחיק לסוף. אישתי... עבדה עובדת בבית חולים. יום אחד באה אליה איזה מישהי והתחילו לדבר ואז היא אומרת, 'לבעלי יש לו מנהג מאוד משונה, הולך לישון עם אוזניות בלילה', אז אישתי אומרת, 'מה, הולך לישון כאילו עם מוזיקה?', אז היא אומרת, 'לא, הוא מקשיב לדיבורים', אז היא אומרת לה, 'מה דיבורים? כאילו פודקאסט?', העיניים של הבחורה נדלקו. היא אומרת לה, 'מה, את, את יודעת?', [ליאור צוחק קלות] היא אומרת לה, 'כן, מכירה איזה פודקאסט', 'לא, משהו בהיסטוריה', אז היא אומרת לה, 'קטעים בהיסטוריה?', אז היא אומרת, [נלהב] 'כן, גם בעלך הולך לישון עם הנודניק הזה?', [ליאור צוחק] היא אומרת לה, 'לא, בעלי זה הנודניק הזה'. [צוחקים]

ליאור: גדול, גדול.

יובל: בקיצור, מאז הוזמנו אליהם כמה וכמה פעמים, כיף.

ליאור: טוב, אז אני אשאל אותך בכל זאת את השאלה הזהה.

יובל: כן.

ליאור: אז השאלה הזהה הולכת ככה... אתה במטוס ולצערי המטוס הזה עושה נחיתת חירום. עכשיו... אישתך היקרה וארבעת ילדיך שמורים, השארת להם מיליונים, אלוהים יודע מאיפה אבל לא חשוב.

יובל: בכיף.

ליאור: זה אתה לא דואג לזה, אוקיי? אתה חושב עכשיו, על עצמך. ועכשיו השאלה היא, בארבע דקות האלה שהמטוס נוחת, מה עובר לך בראש שאתה חושב, איזה באסה שלא הספקתי -

יובל: אההה לעשות את הפרק שלי על... יהדות אתיופיה, כי אני באמצע, [ליאור צוחק] לא הספקתי להקליט.

ליאור: [צוחק] זה מה שאתה חושב?

יובל: זה מה שאני חושב, אני חושב על כל הדברים שלא הספקתי לעשות, זה איזה פרקים בפודקאסט לא הספקתי.

ליאור: גדול.

יובל: כן, כי תראה, טיילתי, הייתי בכל מיני מקומות זה לא ש... אפשר תמיד לטייל בעוד מקומות אבל כאילו, ראיתי המון דברים, הכרתי המון אנשים. הרבה פעמים אני מרגיש שהספקתי המון, כאילו, אתה יודע, אז גם אם יש לי את הארבע דקות האלה, אני אומר לך, הייתי אומר כאילו, 'תודה, שהספקתי את כל הדברים'. ועדיין, שאני אהיה במטוס שעושה נחיתת אונ... , כל השטויות שעכשיו אני מדבר, אני לא זה, אני בטוח אחשוב, לא יודע מה, על הילדים שלי, אולי.

ליאור: כן, כן, כן.

יובל: או כל מיני דברים, אבל…

ליאור: אני לא מאחל לך שתהיה שם.

יובל: לא, זה בסדר.

ליאור: יאללה חביבי, היה ממש ממש כיף.

יובל: תודה רבה.

ליאור: תודה לך.

יובל: ליאור, איזה כיף, איזה כיף להתראיין אצלך.

ליאור: ממש ממש כיף, אני ממש מקווה שאתה ואישתך וירדן וכל שאר הילדים…

יובל: נוי וארבל וברק.

ליאור: תהיו בריאים.

יובל: ובריאים ובריאים ובריאים, תודה.

ליאור: ו... הדבר שאני הכי אוהב בהיסטוריה, [מוזיקה נכנסת בעוצמה נמוכה ברקע] שאתה דיברת על זה הרבה פה היום, זה שהיא נותנת לך פרופורציות לחיים ואם יש משהו שחסר לנו זה פרופורציות. אז, אתה יודע, גם בפרק שנתת לנו קצת פרופורציות.

יובל: יש לי ספר שיצא לא מזמן, לפני חצי שנה, [מוזיקה מתגברת ברקע] נקרא "הסיפורים הטובים בהיסטוריה!" ובני נוער, משום מה, נתפסו עליו והם באים אליי מתחילים לספר לי את הסיפור, 'וכמה טוב זה שאין לנו את זה ככה ואין לנו את זה', אתה יודע, זה הכי מרגש אותי.

ליאור: ספר שאתה כתבת?

יובל: כן.

ליאור: אה, מדהים. טוב, אז אנחנו נשים לינק כמובן לפודקאסט שלך וגם לספר, מעניין אותי גם מה זה הספר הזה ויאללה, שיהיה המון בהצלחה.

יובל: ונשתמע אצלי בפודקאסט, ב... זה.

ליאור: סגור.

יובל: ביי.

ליאור: ביי.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comentários


bottom of page