פותות-הפותקאסט - פרק 1 - אווה הסה. עם נועה גלזר- חלק ב

פרק# 1 אווה הסה

פותות מארחות את נועה גלזר , פסלת היוצרת במגוון חומרים, לשיחה על אווה הסה.

אווה הסה , 1936-1970

אמנית ופסלת שיצרה בתקופה קצרה כל כך הרבה יופי דרך חומריות שקופה וחושנית

נתבונן בסיפור חייה דרך מראת הכוכבים שלה ונתמקד בשמש במזל גדי, ליקוי חמה וראש דרקון

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/10/2021.

לקריאת החלק הראשון לחצו כאן

מורסאן: אז זה מדהים שבאמת זה מה שעלה לך בעבודה, זה שרואים אותה עם השק אשכים, הנקה, זה…

נועה: זה כל הסטודיו שלה מלא בכאלה…

מורסאן: כן.

ריקי: כן, יש את…

נועה: Papier mâché, שהיא ציפתה את הדברים הכי כאילו…

ריקי: זה papier mâché?

נועה: נגיד שוב, הדברים הכי נגישים, זה… היא ציפתה כדורי גומי ובלונים.

ריקי: אני… אני נורא אוהבת את ההצבה הזאת.

נועה: היא נתנה להם את ה… זה כל כך לא… אין לזה את הקלילות הזאת ה… שהָיִיתָ מְצַפֶּה, כשאתה מצ… כשאת מְצַפָּה כדורי חוף וכל מיני גלגלי ים. היא כאילו היא הכ… הכבידה על זה במשקולות ובחומר…

ריקי: והצבע גם.

נועה: …enamel שחור כזה, פטישיסטי כזה. אממ… שזה כאילו, היא כזה קצת נראה לי… היה קשור למינימליסטיות שהייתה בניו יורק ולחזרה לניו יורק, לעיר, למטרופולין.

ריקי: היא חוזרת לניו יורק והיא מתחברת עם המינימליסטים. היא כאילו מז…

נועה: כן, אבל זה כל כך לא שם.

ריקי: נכון.

נועה: זה כל כך לא ב… ב-alley שלהם, מה שהיא עושה. זה אחר לגמרי.

מורסאן: והיא ממלאת את הדברים בפנים? או שזה בעצם בפנים ריק?

נועה: אני חושבת שיש משקולות בחלק מהם כי היא רצתה את המשקל, אבל כן, זה… זה… אני מתארת לעצמי שזה ציפויים.

ריקי: הרבה…

נועה: זה חלול.

ריקי: הרבה תלוי. הרבה מהדברים הם תלויים, הם לא עומדים בפני עצמם. כאילו, משהו… כאילו תמיד כוח המשיכה משתתף בעבודות.

נועה: ו… ואני לא זוכרת מי כתבה את זה כאן, אבל יש משהו… שורש…

מורסאן: אה, זה כתבתי, כן.

נועה: "שורש ליבתן מאחורי הקיר". עבודות שכאילו שורש…

מורסאן: נכון.

נועה: ליבתן מאחורי הקיר, מאחורי הזמן. וכן, יש איזה התמזגות כזאת עם החלל ועם החומר ש… חומריות של הסטודיו. העבודות כאילו נובעות מחוץ לזה, מין צינורות, מתחיל כל ההתעסקות הזאת עם צינורות שהם כמו חבלי טבור…

ריקי: ליבידואים כאלה.

נועה: אבל גם משהו מאוד גופני…

ריקי: מאוד פיזי.

נועה: שמוטמעים בתוך הקיר, יוצאים מהקיר וזה משהו ש… והחבלים כאילו ממשיכים ללוות אותה.

מורסאן: גם בעבודות שלך שראיתי, נועה, היה שם משהו שנראה כאילו יש משהו מאחוריהם. או… אני זוכרת שראיתי משהו של מאפרה שעשית שנורא נגע לליבי, נכון?

נועה: מאפרה?

מורסאן: כאילו מאפרה או משהו עם smoke, משהו לאיש מעשן. היה שם משהו עם מין מגש שיוצא מתוך הקיר.

נועה: אה, זה… זה היה ב… בתערוכה שהייתה ב"לובי" לפני שנה. כן, זה מין כזה קופסת יריקות. אבל… אני לא יודעת למה, כאילו הבנתי שאני פשוט רוצה לעשות קופסה שמי שנכנס לחדר יוכל פשוט לירוק לתוכה, כאיזה מין אקט שחרור כזה. אבל גם החומר של הרוק, רציתי שהוא לאט-לאט יצטבר שם וייצר איזה ציפוי על העץ. כן, אבל יש איזה עניין, הנקודת מגע עם הקיר היא מסקרנת אותי, התחושה הזאת כאילו באמת כמו איזה שן או תותבת שמתחברת ל-structure. אבל עם זה… היא כאילו, היא בילט אין. יש איזה מחשבה תמיד על החיבור הזה, הוא מאוד אינטימי. גם אם זה קיר לבן, אז איזה משהו נורא אינטימי שקורה ב… זה לא סתם הנחה של עבודה בחלל או… או תליה על הקיר. יש ממש איזה… איזה חיבור שנוצר ב… באותו רגע, מין כזה pact כזה, איזשהי אמנה. בכל רגע שאתה מניח משהו במשהו, אז יש איזה מעבר כזה של אנרגיה שקורה, ויש לזה חשיבות בעיניי.

מורסאן: כאילו לעבוד מתוך זיכרון של מה שהיה. רוק זה סוג של לעבוד עם הזיכרון של מה שהיה, שזה גם נורא ליקוי ירח. [ריקי ונועה מגחכות] כאילו אני עובדת מתוך ניעור ושחרור של הזיכרונות שלי, מתוך התפקודיות שיש בהם. גם… גם השיניים, דרך אגב, עצמות שיניים ועור, הם גם קשורים לשבתאי שקשור למזל הזה, מזל גדי. אז זה מעניין הקופסת יריקות הזאת היא…

נועה: גם הצליל הזה או ה… כן, תמיד אני משום מה כזה…

ריקי: [מחקה צליל יריקת ליחה] חחח-תתת. הפרשות.

נועה: כאילו גם אצל אווה היה את זה. היא הייתה מאוד פרפורמטיבית. לא היה שום פרפורמנס, אבל איך שהיא…

ריקי: היא דווקא מצטלמת הרבה!

נועה: זהו, איך שהיא בוחרת להצטלם עם העבודות שלה, וכשאני לפחות עובדת בסטודיו, יש משהו מאוד… אני כאילו אוהבת כאילו להיכנס לכל מיני דמויות ולהיות במין סטייט אוף מיינד של איזה משחק. כדי לשחק, אני כאילו ממש צריכה לשכוח קצת את עצמי ולהיכנס לתפקיד.

ריקי: וואו.

נועה: ונגיד עם היריקות, אז תמיד אני כזה, יש לי מין פנטזיה של עצמי קצת גברית, של כזה מסבאה, בר, להזיע, להיכנס כאילו… זה קצת אולד… זה מאוד כאילו מיושן, ואני חושבת שאני כאילו קצת מיושנת ב… וזה קשור אולי לגדי, אני לא יודעת, אבל…

מורסאן: לא רק.

נועה: אבל יש איזה…

מורסאן: על מה את נשענת?

נועה: כן, יש איזה מין… אני נשענת על מיתוסים כאלה ישנים.

ריקי: 1966. "Took my wedding ring off". היא בעצם עוזבת את טום דויל. הוא היה די asshole. [צוחקות] לא?!

מורסאן: אני לא יודעת אם הוא היה asshole.

נועה: הוא היה מה שהוא היה.

מורסאן: כל הגברים היו asshole באותו זמן. הוא היה מה שהוא היה, כן.

ריקי: הוא היה שיכור והוא היה מנשק בחורות במסיבות, והוא היה הולך למלא פתיחות ולא לוקח אותה, וכל ה… כל הדברים שהוא עשה כאילו היה כזה… היא, אני חושבת שהיא… היא פוגשת את ה-abandon, את הנטישה הזאת של אמא שלה, היא פוגשת אותה עוד פעם בנישואים שלה.

מורסאן: כן? ככה היא כותבת את זה בעצם?

ריקי: היא… אני חושבת שהיא אומרת את זה, כן, שכאילו זה מתחבר לה לנטישה כאילו של ה…

מורסאן: אני חושבת שגם…

ריקי: ושהיא לבד, זה… [מורסאן מהמהמת] כשהבדידות מחברת אותה לנטישה.

מורסאן: כן.

ריקי: אז כשהיא בודדה, האמנות היא מת… האומנות כל הזמן חוזרת ו… ומצילה אותה בעצם ב…

מורסאן: מאפשרת את הפורקן הזה, את העיכול.

ריקי: מהמקומות… מהמקומות הקשים. אז… אז אנחנו לא מדברים על הסרט, אבל בסרט [צוחקת] יש קטע שטום דויל מספר שהוא מגיע בכריסמס עם המקטרת… כריסמס זה גם ליד היומולדת שלה. אני מקבלת…

מורסאן: נכון, נכון.

ריקי: יש שם המון דברים…

נועה: כן, ישו היה מזל גדי.

מורסאן: יש שם המון דברים על היומולדת שלה. נכון.

ריקי: יש המון דברים שקורים ב… ביום הולדת שלה.

מורסאן: כן, כן. נכון.

ריקי: היומולדת שלה זה נקודות תפנית.

מורסאן: כן.

ריקי: כאילו, נקודות חזקות.

מורסאן: כן. תחשבו, זה כל פעם שהשמש… כי להגיד: "אני מזל גדי", זה אומר בעצם שהשמש שלי נמצאת במזל גדי. יש עוד המון-המון דברים אחרים שמספרים על דברים הרבה יותר עמוקים והקשרים ביניהם וכולי וכולי, אבל בעצם זה אומר שבזמן הזה של דצמבר, ינואר, זה הזמן הזה שבו השמש שלי חזרה לאותה… השמש, היא מקרינה על השמש שלי. ואצל אווה, זה לא רק שהשמש מקרינה על על השמש, אלא השמש מקרינה לה גם על הראש דרקון שלה. כאילו היא מחויבת להתחדש כמעט כל שנה. במובן שבואי תפגשי, אם נגיד בליקוי ירח מדברים על בואי תפגשי מה שלקוי בך, אז גם בליקוי חמה יש כאן משהו שאומר את זה, אבל תפנו לחדש, תסתכלו מה חדש. אז, זה נורא מתחבר לי שיש תמיד אירועים שקורים לה שם.

ריקי: כן.

מורסאן: גם יש לה את המודות פלוטו הזאתי, כאילו את פוג… ה… האדס נמצא לך שם כל הזמן מול המראה. אבל היא לא הייתה מורבידית, כי היא הייתה מאוד… היא הייתה נורא-נורא רדיקלית.

ריקי: כן.

מורסאן: מרס בדלי, שזה… זה כאילו מודעות שהיא… אני רוצה להתחבר לקונצנזוס, אבל שאני ארגיש לגמרי detached וייחודית ממנה. ובגלל זה אני רואה איך היא התחברה עם הבחור הזה, עם טום הזה, שהוא היה כאילו לגמרי עם הקונצנזוס. אבל…

ריקי: כן, מה, מה הסיפור? מה החיבור הזה עם טום דויל?

מורסאן: לגמרי יכולה לראות את החי… אני ממש יכולה לראות אותו. אני חושבת שהוא לא נתן לה את התשומת לב הייחודית שהיא צריכה בתור ירח באריה. הוא לא אמר לה כמה היא מהממת וליטף אותה כל הזמן.

נועה: הוא לא נראה לי היה מאוהב בה באמת.

מורסאן: כן. לא יודעת, אני חושבת שגם… יכול להיות, לא יודעת. אנחנו נשמעות כמו חברות מאוד טובות שלה. [צוחקות] "עזבי, הוא אף פעם לא היה שווה את זה".

ריקי: "יואו, תעזבי אותו!".

מורסאן: [צוחקת] אבל הוא כן… הוא כן…

ריקי: "הוא כזה דוש!".

מורסאן: כאילו הוא כן עשה לה איזושהי אנרגיה, הוא נתן לה boost. אי אפשר להגיד שהקשר הזה לא נתן לה boost נורא חזק.

ריקי: ברור, ברור.

מורסאן: וגרם לה להרגיש: "כן, אני שייכת". וגם המארס בדלי הזה, זה המקום הזה שאני רוצה לצאת מהכבלים שלי. אז הוא גם אפשר לה…

ריקי: גם להיות בת זוג של פסל, שהוא כבר…

מורסאן: בדיוק.

ריקי: senior בעולם האמנות.

מורסאן: כן.

ריקי: הוא כבר די מבוסס. נחשב כבר כוכב.

מורסאן: עשתה עליו איזה שהיא קפיצה, כאילו.

ריקי: כן, זה כן…

מורסאן: "אשתו של".

ריקי: זה כן, זה כן נתן לה… זה. למרות שהיא כן, כמו שאמרתי, יש לה שם כאילו מקומות שהיא רואה בו… היא רואה איזה מין תחרות איתו. היא לא רוצה להיות ה-little wife של טום דויל.

מורסאן: לא, אבל את… אי אפשר לראות… אי אפשר לא לראות את זה שבזכותו היא הגיעה לאן שהיא הגיעה גם.

ריקי: כן.

מורסאן: כאילו לא לאן שהגיעה היום, אבל בזכותו היא… נחשפה לתוך הדבר הזה שהיא…

נועה: נכון.

מורסאן: …נורא רצתה להיות מחוברת אליו ולהגיד לו: "אני לא קשורה אליכם, אבל אני איתכם". זה גם ה…

ריקי: אז הוא מגיע, אז בסרט הוא מתאר שהוא מגיע הביתה בכריסמס עם מקטרת חדשה, והיא שואלת אותו: "כמה עלתה המקטרת?", והוא אומר לה: "30 דולר", והיא אומרת לו: "Get out!" [צוחקות]

מורסאן: "I was waiting for that line, I was waiting for her to tell me to go".

ריקי: [נועה צוחקת] והוא הלך. ו…

נועה: די, הוא לא היה יכול יותר.

מורסאן: והיא נכנסה אל תוך עצמה.

ריקי: והיא פרחה.

מורסאן: הוא גם אומר, היה לה סטנדרטים גבוהים. כן.

ריקי: גירושים גורמים לָךְ לפרוח.

מורסאן: מומלץ, חברות. [צוחקות] החיים כניסוי. [בקול של שדרנית רדיו]

ריקי: אהה… כן. היא פורחת והיא משילה מעצמה את ה… זה. היא כותבת בדצמבר 66': "Took wedding ring off." זה כזה שחרור.

מורסאן: אבל זה גם נתן לה המון-המון אומץ ומודעות, השחרור הזה, מודעות לעצמה. היא גם… גם מתארים שם איך שהיא הייתה זוחלת מכאב על קירות הסטודיו, אבל המשיכה לעבוד תוך כדי. כאילו, היא לא נתנה לחורבן הנפשי הזה… היא כן הייתה מאוד שם, אבל זה לא ריסק אותה. שזה גם מאוד מארס בדלי. אני… אני… אני כן מרגישה, אבל אני תמיד אהיה detach מה… מהמקומות הרגשיים שלי. אני… יש לי את האומץ להסתכל על עצמי כניסוי.

ריקי: ככל שהחיים שלה האישיים התמוטטו…

מורסאן: כן.

ריקי: החיים המקצועיים שלה דווקא נסקו. היא עובדת, היא עושה המון דברים, יש לה תערוכות. יש לה תערוכת יחיד ב-"Fischbach Gallery". מאוד אוהבים אותה, מאוד מקבלים אותה, מאוד רוצים אותה. היא כאילו… וואו. היא… היא עושה דברים מאוד חלוציים, מאוד אמיתיים. היא כותבת: "I take risk only in my art". אני כאילו אני, אני לוקחת סיכונים, וכל השאר לא חשוב. כאילו, אני לוקחת סיכונים רק ב… באומנות, כל השאר לא חשוב. היא בעצם מוותרת, כאילו, על כל שאר הדברים ומתרכזת רק באומנות. זה המקום שבעצם הכי מספק אותה.

מורסאן: כן.

ריקי: 66' היא שנה קשה. היא שנה גם של… של המראה וגם שנה של אובדן. היא מאבדת את…

מורסאן: את אביה.

ריקי: את הנישואים שלה ואת אבא שלה.

מורסאן: נכון.

ריקי: אבא שלה נפטר. מאוד…

נועה: שהיה איש מאוד יקר, בשבילה.

ריקי: מאוד אהבה את אבא שלה. היא מתארת כמה הוא… כמה הוא החזיק אותה, ותמיד אמר לה שהיא לא לבד: "You're not alone". תמיד היה בשבילה, ועם כל ה… עם כל הקשיים שהם עברו, הוא הכין… הוא הכין לה את האלבום המתוק הזה ש… כשהיא נולדה, הכין לה את האלבום וכתב לה שבכל הקשיים של החיים שלנו, להסתכל אחורה על הילדות שלנו, זה… זה משהו שנותן לנו כוחות. והוא קרא לה אפיאן, מאוד מאוד אהב אותה והיא מאוד אהבה אותו והם…

מורסאן: כן, יחסים מאוד הרמוניים יש לה בין ונוס לשבתאי. כאילו ונוס בקשת, שבתאי בגדי, מין מתח נורא יצירתי בין להרגיש אהובה, ו-ונוס מודה ליופיטר, שדיברנו על זאוס, באמת, על המלך הָאֵלִים, ועוד בקשת, הכי למען כולם, קולקטיב האוהב. לכי צאי לך ותגלי את העולם ותביאי את הידע ותהיי מצוינת בו. ואז השבתאי הזה בגדי אומר - ותצרי מתוך זה את הדבר האחר, את החירות, ואל תשכחי את הבודדוּת, התבודדות שלך מתוך ה… כאילו כל הזמן פורצת, נכנסת עמוק לתוכה, למקומות של צער ובידוד ו… וגם מאוד פורצת בהרמוניה. שזה גם… שבתאי, גם קשור למקום של אבא שלי בעולם. כאילו, יש פה הרבה מאוד חמלה דווקא והרמוניה שם בתוך הדבר הזה, מין מתח יצירתי שהוא יפה שקיים שם.

נועה: כן, אני חושבת שהחיבור עם ה… עם אמא שלה, הוא החיבור ה… שנשאר תמיד יותר באפלה ובמקומות היצריים אבל מאוד מושתקים…

מורסאן: כן.

נועה: וכואבים.

מורסאן: נכון. נכון. כן. זה ה… זה… כן, זה מין יחסי מארס-ירח במולות. את מרגישה… יש לך רגעים בסטודיו שאת בעצם נכנסת במקומות כואבים, מנוערת מהיומיום?

נועה: אהה… כן.

מורסאן: זוחלת על קירות הסטודיו. [ריקי מגחכת]

נועה: אהה… לא פיזית.

מורסאן: אם את מצליחה לזחול…

נועה: [מגחכת ומשתעלת קלות] עוד לא קרה כזה דבר. אבל יש איזה… איזשהו קושי שאני יכולה להביא איתי, שהוא משתחרר איכשהו, על ידי פשוט ה… השהות והזמן מול משהו, מול משהו שיכול להפוך לעבודה או יכול להיזרק, אבל יש מין כזה מין הטחה שלי מול זה. [מוחאת כף] זה כמעט כזה מין מצב כזה של להטיח את הרגש, את ה… את התסכול, ומתוך זה לייצר חום וחיכוך. אבל יש… יש כאילו תמיד… עם כל התסכול שיכול להגיע, זה גם מעניק המון חמלה ומין הרפיה ושחרור. אבל כן, בהחלט זה… זה מין… זה מקום מאוד טעון. למרות שאני חייבת להגיד שעם השנים, ככל שאני מוצאת את עצמי יותר זמן עושה את זה, [צוחקת] עושה את הדבר הזה שנקרא אמנות, אז זה הופך להיות מקום קצת יותר של שלום ומין קבלה כזה של… של טעויות ושזה לא צריך להיות עכשיו 'הדבר הבא', אלא פשוט מין לעשות את זה במין כזה חוסר מש… אין… אין לזה את המשקל. כאילו כשאני… כשאני מסתכלת על אווה…

מורסאן: משקל המצוינות.

נועה: כן, על אווה ועל איך שהיא כותבת, היא בכל זאת הייתה צעירה, והיא יצרה כאילו בשנים כאלה מאוד בועטות. מעניין היה לראות מה היה קורה אם היא הייתה מגיעה לשנות ה-50 או ה-60 ויוצרת ממקום אולי קצת יותר, שמשלים עם איזה שהוא…

ריקי: 50 וה-60 שלה.

נועה: שלה, כן.

מורסאן: כן.

נועה: שנים כאלה…

מורסאן: גם לא היה לה ילדים בעצם. כאילו זה גם ההתמסרות הטוטאלית.

נועה: כן. יש משהו, לזה אני דווקא פחות מתחברת.

מורסאן: וואלה, מעניין.

נועה: עכשיו אני חושבת שכשאני באה לעבוד, בשנים האחרונות, במיוחד אחרי שנעשיתי אמא, יש משהו הרבה יותר כזה של מה ש… מה ש… אני אבוא עם מה שיש, אני אביא את מה שיש, ומה שיצא יצא. בלי איזה…

מורסאן: יומרה. רצון ל…

נועה: …רצון כזה עכשיו לעשות איזה… את האופיוס מגנוס [כך במקור] שלי. אלא להפך, ממש כזה, משהו הרבה יותר כזה זרוק.

מורסאן: כאילו, מאשרת לעצמך לצאת למסעות דרך החומר, כאילו לראות את המסע דרך החומר, כ…

נועה: כן. ובאמת לקבל קצת יותר פנימה את הדברים הבאמת פחות… יותר מגמגמים ופחות ברורים. כאילו ככל שזה יותר כזה נראה לי off כזה, ומוזר, אז אני… שזה דווקא מאוד מתחבר אליה. היא כאילו, היא חיפשה את ה… את ה-quir… את ה-quirky הזה, את ה… את הכאילו דברים שיהיו פשוט לגמרי לא… [משתעלת קלות]

ריקי: אבסורדיים.

נועה: לא ברורים לה בשום דרך. אז היא ידעה שהיא…

מורסאן: כאילו גם היה לה מלא דרייב.

נועה: כן.

מורסאן: כאילו, היא עשתה איזה עשרה גלגולים בשש שנים.

נועה: כן.

מורסאן: ב… מבחינת ה…

נועה: היא פשוט הייתה unstoppable.

מורסאן: כן. העיכול המהיר - וזה קורה לי וזה קורה לי ואני אתמיר את זה. והנה, הנה.

נועה: כן.

מורסאן: ועוד עבודה ועוד עבודה ועוד עבודה ועוד עבודה.

נועה: אנרגיה מטורפת.

מורסאן: כן, זה חזק.

נועה: עכשיו, ברור שכאילו היו לה חודשים כאלה וכאלה. כש… כשמסתכלים על מישהו ככה אז יש איזשהי תמיד אידיאליזציה כזאת. אבל עדיין, אני חושבת שהיא פעלה במין… כאילו עוצמות מאוד חזקות. וכאילו, אני לא מכירה עוד הרבה אמנים שיצרו ב… בשני… במסגרת כזאת.

ריקי: גוף עבודה…

נועה: הצליחו גם, כאילו, להגיע לכאלה… לכאלה מקומות עמוקים בכזאת מהירות. כאילו יש איזה קצב מטורף של התקדמות.

ריקי: היא… כן, כי ההתמסרות הטוטאלית שלה היא לאמנות. היא רק… היא רק שם, היא רק בזה. זה מדהים בעיניי. כאילו…

מורסאן: זה גם היה אחרי המוות של אבא שלה, בעצם היה הרבה מאוד… גם היה boost נורא חזק של… של עבודה.

ריקי: כן.

מורסאן: זה תמיד רגע של הקרבה ופרידה, חזרת שבתאי. שזה 28 וזה 42… 28, 44, אהה…

נועה: מה? הגיל? הגילאים האלה?

מורסאן: כן. הגילאים האלה. וממש ב… ב… בשנה…

נועה: מה זה אומר חזרת שבתאי? את יכולה להסביר?

מורסאן: זה אומר ששבתאי בעצם חוזר למיקום הלידתי. יש לי את המפת הלידה שלי…

נועה: ומה זה עושה לְךָ?

מורסאן: ויש לי את המפה של ה… של השמיים, שהם כל הזמן בתנועה. אז ברגע שאבא שלה מת בעצם שבתאי חוזר למזל דגים. שבתאי חוזר למקום… בעצם חוזר [נוקשת באצבעות] לנקודת הלידה שלו. וזה… והרבה מאוד אנשים חווים מגיל 28… חווים איזשהו אובדן, איזשהו שחרור, איזושהי פרידה. וזה… אני חושבת שיש משהו בעבודות של אווה הסה שאפשר לראות את זה דרך העבודות שנוצרות שם, נוצר שם מין אקט של מה המנחה שאני רוצה לתת באקט הזה של הפרידה מאבא שלי, או בפרידה מכל האנשים שנפרדו ממני בטרם עת.

נועה: גם מבעלה.

מורסאן: כן. בדיוק. זה ברמה הכי-הכי עמוקה, לקבל ולשחרר את העבר. וזה משהו שהיא נורא נורא מדברת עליו גם, על ה… על המקום שממנו באתי ואיך אני הולכת כנגד… כנגד זה ו… כאילו יש שם משהו ש… היא עוברת דרך הייאוש, דרך המתח הנורא גדול הזה, והיא מצליחה באמת לייצר בפרק זמן מאוד-מאוד חזק. בגלל זה אמרתי את העשרה גלגולים האלה, כי גם כל הזמן הביאה לעצמה המון-המון אהבה עצמית. זה ממש טוב, אני יודעת שזה ממש טוב, וזה מסנוור.

ריקי: היא אומרת: "אני אמנית ואני אחת הטובות, ואני… ואני יודעת את זה". זה כאילו… היא כותבת את זה ו… "And I'm one of the best". כאילו זה… זה כל-כך מדהים בעיניי, כאילו…

מורסאן: כן. וזה הכי מחסות על עצמי, זה לא מ"תראו אותי".

ריקי: כן.

מורסאן: אין כאן חוויה של שואו.

ריקי: וזה כאילו, זה אני ואני יודעת את זה.

מורסאן: כל כך מעודן, כן.

ריקי: היא מהממת. [מורסאן ונועה צוחקות] אני רוצה לדבר על השנים האלה שהיא באמת מתחילה ל… היא חוזרת להתנסות בתלת מימד והיא… היא הולכת ומטיילת לשם בקאנאל סטריט, שיש שם את כל החומרים התעשייתיים שזה לונה פארק של… בשבילה זה לונה פארק. היא פוגשת שם את כל ה… דיברנו, אני ומורסאן [צוחקת] שהטמבוריות זה המקום…

מורסאן: לגמרי.

ריקי: …הכי מעורר השראה.

מורסאן: ממש. הכי רלוונטי.

ריקי: את הולכת ואת כאילו מסתכלת על ברגים, על אומים, דיבלים. "מה זה עושה?" [בהשתאות] כאילו. אז ככה היא הולכת שם בקאנאל סטריט, שזה כנראה פי מאה ממה… מהטמבוריות המעפנות שיש לנו פה.

נועה: כן.

ריקי: ו… ויש שם מלא חומרים…

נועה: זה ליד הגשר של וויליאמסבורג, יש תמיד…

ריקי: שהסטודיו שלה כנראה היה שם באזור.

נועה: שקיעות הכי… הכי יפות שם, כזה של השקיעה. כאילו, יש איזה… יש את החנויות וזה ממש ליד, כאילו… יש משהו נורא יפה בקאנאל סטריט, כן.

ריקי: אז היא עושה…

מורסאן: זה באמת על הקאנאל בעצם. וואו.

ריקי: אז היא עושה שם כזה שופינג, הולכת עם סול לוויט, והם עושים שופינג. קונה מלא אומים, מלא ברגים, ומגלה את ה… לטקס!

נועה: את החומ… היא, כאילו, היא…

ריקי: והפיברגלס.

נועה: היא הולכת לאיזה כזה מין כנס כזה.

ריקי: נכון.

נועה: או איזה מין מפגש כזה, שמכירים את ה…

ריקי: היא לומדת את זה.

נועה: זה… זה מין כזה משהו…

ריקי הירקן: אמנים ו-science. כאילו, אמנים ומדע, ו…

נועה: כן. היא באה והיא פתאום נחשפת לחומרים החדשים האלה שהגיעו, ש… של הלטקס והפיברגלס. והיא ישר מבינה שהיא חייבת…

ריקי: וגו… וגומי.

נועה: נמשכת לזה כמו… כמו, כאילו…

ריקי: היא לומדת את זה וכותבת מתכונים והיא ממש כזה…

נועה: כן, אבל בשונה מכל החברים שלה המינימליסטים, שהשתמשו בזה בשביל לעשות תבניות וזה היה החומרי רקע שלהם…

ריקי: נכון.

נועה: כדי לשפוך את הדברים המבריקים והחדים והגיאומטריים - היא רצתה אותם, כאילו שהם יהיו בקדמת הבמה.

מורסאן: הביאה את השלדים בעצם.

נועה: כן, היא… היא ממש רצתה להשתמש בהם בתור החומר עצמו. והיא ידעה ש… שהם… שהם לא מחזיקים הרבה, שהם לא stable. שהם מצהיבים, שהם לא הולכים להישאר שלמים ויפים.

מורסאן: שהם פוג'יטיב.

נועה: שהם מתכלים.

ריקי: Fugitive.

נועה: ו… וכאילו, ששאלו אותם מה מה יהיה עם זה כאילו, אז היא אמרה "Let them deal with it". כאילו זה לא עניין אותה. היא רצתה…

ריקי: "Good, Let them deal with it".

נועה: כן, היא רצתה שזה יקרוס וכזה כמעט…

ריקי: אבל היא כן… היא כן רואה שהעבודות…

נועה: יחתור תחת.

ריקי: …מתפוררות, והיא קצת גם לא מרגישה נעים עם זה לפעמים.

נועה: כן? [בהפתעה]

ריקי: היא אומרת שהיא כותבת… היא כותבת להם, היא והאסיסטנט שלה, [בחיוך] זה שעוזר לה…

נועה: ברח לי השם שלו, והוא איש ממש חשוב…

ריקי: הוא חמוד!

נועה: וחיוני.

ריקי: והוא… הם כותבים להם… הם כותבים להם מכתב, לאספנים שקונים את ה… את העבודות.

נועה: אה, כן?

ריקי: הם כותבים להם מראש. היא אומרת, הם קונים את זה אבל… היא כותבת להם מכתב ש… שזה לא יישאר לנצח. והיא אומרת…

נועה: כמעט אבל בדיעבד כזה.

ריקי: Art doesn't last.

נועה: כן.

ריקי: כן. Life doesn't last. It doesn't matter.

נועה: כן.

ריקי: כאילו זה נורא-נורא יפה. כזה… הדברים לא נשארים לנצח. והיום כאילו אספנים באמת מתמודדים, המוזיאונים וזה, מתמודדים עם לשמר את העבודות. יש עבודות שלא… שאי אפשר… הם לא יכולים לראות אותם…

נועה: הם מאוד פגיעות ומאוד עדינות, ובאמת מאוד קשה…

ריקי: יש עבודות שהתפו… שהתפוררו.

נועה: להזיז אותם.

ריקי: והלטקס התגלגל בתוך עצמו. לטקס הוא חומר ש… שמתכלה.

נועה: כן.

מורסאן: כשאת, בעצם, פעם ראשונה שהשתמשת בחומרים האלה, כאילו, את כן משתמשת בהם בעבודות שלך באופן.

נועה: כן.

מורסאן: היא הייתה שם?

נועה: לא, אני נתקלתי בה… אני באמת כאילו הכרתי אותה לעומק רק בארצות הברית, ב… בתואר השני. ולפני זה כבר היה לי מין התעסקות לא ברורה עם סיליקון ולא הבנתי למה, וזה נורא הפריע לי שאני משתמשת בסיליקון המון, והוא ממש הפך להיות מין חומר… כל, כאילו, שנה יש איזה חומר שפתאום מקבל איזה… איזה… אני כאילו מ… צריכה כאילו להבין אותו ו… ולבדוק אותו. אם זה הלֶבֶד שהיה ב-2019, [ריקי צוחקת] ועכשיו יש איזה עניין עם בוץ ו… ומלח וזה. אז היה את התקופה של הסיליקון לפני התואר השני. והפריע לי שאני לא מבינה למה אני עובדת עם סיליקון. ו… אבל נמשכתי אליו כל הזמן. היה בו משהו… ואז כשהגענו ל… כשהגעתי לתואר שני, אז פתאום פגשתי את ה… כאילו נכנסתי לעומק לאווה הסה ול… ול… ולעבודות שלה, וכאילו גם לעבודות ש… כאילו הבנתי… התחלתי כאילו לעבוד ממקום אחר ועדיין לא פתרתי את העניין של הסיליקון, ודי נטשתי את הסיליקון בדרך, אבל החיבור הזה של… לחומרים שהם… הם חומרי ה… הם המשענת של חומר בדרך כלל, והם לא הדבר העיקרי - אני… הוא מאוד, הוא משהו שגם אני מאוד נמשכת אליו, כאילו…

מורסאן: אתם באות עליו מאוד מכיוונים שונים.

נועה: כן?

מורסאן: כאילו זה… אני חושבת. אני לא יודעת, ריקי מה את חושבת? שיש שם… יש שם איזושהי גישה אחרת בכלל.

ריקי: יש לך את העבודה של ה… של המיכלים האלה מסיליקון, עם הוודקה.

נועה: שאני לא… לא… לפני… כשהכנתי אותם לא… לא נתקלתי עדיין בעבודות האלה שלה, המוכרות.

ריקי: הצילינדרים.

נועה: כן.

ריקי: הצילינדרים, שזה מה ש…

נועה: השם שלהם "Repetition Nineteen".

מורסאן: שיש לכם ממש יחס… כאילו במפה האסטרולוגית אני יכולה לראות את היחסים מוֹרָה-תלמיד האלה, שהם לאו דווקא כ… כמראה, אלא יותר מין יחסי גומלין, של לאן שאת מגיעה אליו משם אני כבר מתחילה להיפרד. לא כי זה העבר שלו, את העתיד שלו, אבל יש שם איזושהי נקודה שכשאת מ… זאת אומרת, אני לא חושבת שהיא שאלה את עצמה: "לא הבנתי למה אני נמשכת לסיליקון". כאילו, לך היה חשוב למה אני נמשכת לדבר הזה.

נועה: כן.

מורסאן: מה יש בחומר הזה, כאילו המקום הזה שרוצה נורא להפוך אותו לשלי.

נועה: כן.

מורסאן: את ההבנה שלי.

נועה: כן, לא יודעת, זה תמיד מרגיש שאצלה היו הרבה פחות ספקות, וכאילו… ברור, בתור אמא כזו… [משתעלת] אמא אמנותית אני תמיד כזה ישים אותה באיזה מקום כזה שכאילו היא יצרה בלי לשאול את עצמה את השאלות האלה, אבל… אממ… כן, אני נמצאת בזמן אחר. שם זה באמת היו חומרים שהם היו מאוד חדשים ועוד לא התנסו בהם הרבה. ואני מנסה לדמיין איזה חומר היום יש לנו שהוא כזה. והדברים שהיום מאפיינים את התקופה שלנו הם הא-חומר, הם הענן, הם כל מיני דברים שהם הרבה יותר fickely וקשים להתמודדות.

מורסאן: נכון.

ריקי: אבל באותו זמן חוזרים דווקא ל…

נועה: נכון, לַיָּד. ליד שתייצר משהו…

ריקי: כן.

נועה: לאיזושהי יד אנושית ש… שתיגע בזה.

ריקי: אם מדברים על היד האנושית, אני רוצה לדבר על הידיים של אווה הסה.

נועה: כן.

ריקי: שיצרה את הצילינדרים האלה. והיא נתנה אותם ל…

נועה: "Repetition Nineteen".

ריקי: לַבָּחוּר.

נועה: כן.

ריקי: הוא עשה אותם מושלמים מדי.

נועה: נכון.

ריקי: וזה עיצבן אותה. אז הוא נתן לה קצת לעוות אותם וכל אחד… היה חשוב לה שהם יהיו… שהיא קצת… שהיא תיגע בהם, שהיא קצת תקמצ'ץ' אותם. הוא לא היה אמן, הוא היה יותר בטכנולוגיה והוא עזר לאמנים. ואז הוא ממש כאילו היה רק איתה, הוא גם היה מאוהב בה מאוד, כמו כולם. [נועה מהמהמת בהסכמה] כל מי ש… כל האמנים…

מורסאן: גם אתם אחרי שתשמעו את הפודקאסט הזה, תרצו להיכנס לפות של אווה הסה. [צוחקת] [נועה וריקי שואפות אוויר בתדהמה]

נועה: הקדוש!

ריקי: אממ… כן, ו… והיא… והוא מתמסר לה. הוא… היא אומרת לו: "בוא לגור איתי", והוא בא לגור איתה. והם עושים מלא עבודות ביחד והם עובדים מהבוקר עד הלילה ו… other stuff. [צוחקת]

נועה: כן, ודברים נוספים.

ריקי: כן. אבל כאילו היה חשוב לה באמת שהמגע של הידיים שלה יהיה בחומר. היא לא…

נועה: כן.

ריקי: היא לא אהבה שזה too perfect.

נועה: קר ו…

ריקי: כן.

נועה: מושלם.

מורסאן: כאילו היא ממש מחויבת להציף את הנוכחות שלה כל הזמן.

ריקי: כן.

מורסאן: כאילו היא driven to… יש שם איזה משהו נורא חזק שם ב…

ריקי: כן.

נועה: אבל זאת נוכחות מאוד… שגם, היא לא… היא לא כאילו…

ריקי: כן.

נועה: ה… הזהות שלה לא…

ריקי: כן, נכון. נכון.

נועה: לא באה ו… זה יותר ה… העור, כאילו, המין מגע אינטימי, פחות הזהות.

מורסאן: כמו החומריות השקופה, ששוחחנו עליה לפני.

ריקי: נכון, זה בדיוק החומריות השקופה וה… זה מאוד…

נועה: ובאמת יש המון רֵיק. יש המון חללים בעבודות האלה שהיא מייצרת בשנים האלה. הם… הם מיכלים, הם חל… כאילו יש המון מקום לאוויר ו… וסאונד. יש את הקופסאות האלה שהיא עושה עם הצינורות.

ריקי: אוי, זה מהמם! [שואפת אוויר בהתרגשות]

נועה: אלפי צינורות שעוברים בתוכם ש…

ריקי: זה עבודה מדהימה.

נועה: שברגע אחד היא מכניסה את הראש לתוכם, ו…

ריקי: והם קודחים בתוך קופסה שהם מצפים אותה בפייברגלס, והם קודחים ואז משחילים דרך שני חורים צינורות.

נועה: אינסוף צינורות.

ריקי: ואז אם… אם מכניסים את הראש, היה המון רעש ב… זה, אם מכניסים את הראש לתוך הקופסה, לא שומעים כלום.

נועה: כן.

ריקי: כאילו, זה ממש… זה משהו מאוד… עבודה מהממת בעיניי. זה כל-כך כמו ה… בפנים של הגוף. כאילו ה… כמו השערות הקטנות האלה שיש כשהביצית עוברת ב… לא יודעת, זה כזה…

נועה: יש שקט.

ריקי: זו עבודה סופר חושנית.

מורסאן: הבפנים השקט של הגוף, כן.

ריקי: כמה שהיא גיאומטרית, היא סופר חושנית ו…

נועה: מבחוץ היא נראית גיאומטרית.

ריקי: מבחוץ היא נראי… כן, זה כאילו מבחוץ…

נועה: מבפנים היא…

ריקי: …אני… אני מינימליזם וזה, מבפנים אני gut וכאילו… ומעיים וצינורות ו… וואי. עבודה מהממת בעיניי.

נועה: ממש.

ריקי: One of the best. אממ… טוב, אז היא נהיית כוכב כאילו. רוצים אותה, רוצים אותה, רוצים אותה. היא מציגה, היא… היא ממש ממש כאילו פעילה, וכל מיני גלריות מציעות לה וקונים אותה. האספנים של פיקאסו באים וקונים אותה והיא נורא מתרגשת.

מורסאן: וואו, בעודה חיה!

ריקי: כן, אספנים שקונים רק פיקאסו ועוד איזה משהו…

מורסאן: וואו.

ריקי: באים ומחליטים ללכת לתערוכה של אווה הסה וקונים עבודות של אווה הסה.

מורסאן: וואי, תני, תני לנו את הטראגי.

ריקי: זהו, בואו נגיע ל-1968, שם היא… היא משילה את השיער שלה. דיברנו על הרגע הזה שהיא כזה…

מורסאן: נכון.

ריקי: משילה את השיער…

נועה: תספורת.

ריקי: והופכת… וכאילו, ונהיית כזאת… היא משילה את כל הדבר הזה של להיות אישה…

מורסאן: נכון.

ריקי: של מישהו, להיות wife, להיות…

נועה: המחלפות הארוכות השחורות שכזה תמיד אסופות במין bun כזה.

ריקי: כן, וכזה…

מורסאן: תסרוקת סיקסטיז.

ריקי: לא, היו לה אחר כך תסרוקות… כן, היו לה כל מיני, וכאילו היא פתאום מין שיער קצר כזה ונהיית… יש משהו כזה מאוד sassy ושובב.

נועה: כן.

ריקי: אבל אז היא מתחילה מתחילה לקבל… היא עובדת המון עם הגומי והחומרים האלה ומתחילה לקבל המון-המון כאבי ראש, שמתגברים, מתגברים. הרופאים אומרים זה… בסדר, זה רגשי. אחד אומר לה, זה… זה כאילו, אף אחד לא באמת יודע מה יש לה. היא… הכאבי ראש מתחילים להיות ממש בלתי נסבלים. היא גם בתוך לחץ נו… אדיר של המון-המון תערוכות. כל הזמן עובדת, כל הזמן מייצרת, כל הזמן. והכאבי ראש מתגברים ומתגברים ו… היא מתאשפזת בבית חולים, עושים לה מלא בדיקות ורק בדיקה של ה-spinal cord, של ה… חוט השדרה, מגלה שיש לה…

נועה: איזה רזולוציה! [מגחכות]

ריקי: שיש… שיש לה כנראה גידול במוח. והיא עוברת ניתוח אחד, אחרי הניתוח היא יוצאת ממנו ומרגישה נהדר. היא חוזרת לעבוד. עושה את העבודה… את העבודה המהממת של החוטים הטבולים בלטקס. [נועה מהמהמת בהסכמה] נכון? תלויים. קוראים לעבודה "Right After". מיד אחרי הניתוח. ישר כאילו ניגשת לעבודה. האחות שלה לא רוצה לספר לה בעצם שהיא עומדת למות, אבל היא ידעה. היא אומרת: "אני ידעתי, אני תמיד ידעתי שהמוות מגיע, אבל אני לא מפחדת מהמוות".

מורסאן: בעצם אמא שלהם קפצה בגיל 35. די קרובה לגיל של אמא שלה.

נועה: אה, לא חשבתי על זה.

ריקי: אוי. [בעצב]

מורסאן: זה יפה.

ריקי: [שואפת אוויר] זה עצוב. [בעצב]

מורסאן: והעבודות האחרונה… יש לה הרבה עבודות עם… באמת, בצבעי מים, נכון? בדיו שחור שנספג ונספג ואוכל את ה… אוכל את הנייר. מין דבר… כאילו הזמן… פתאום החומר, שדיברנו על החומר שהוא באל-זמן, פתאום רואים את הזמן שהוא אוכל את הנייר.

נועה: כן.

מורסאן: זה לשחור במוח.

נועה: ויש לה את ה… את העבודה הזאת, שהיא בעצם לא גמורה, שנמצאת לה בסטודיו.

ריקי: Untitled.

נועה: כן, שהיא Untitled כי היא באמת לא הס… [משתעלת] לא הספיקה לקבל כותרת. שהיא עשתה אותה באמת במיטה שלה בבית חולים עם דגם כזה, משהו שמזכיר מין תותבות כאלה או מין גופים כאלה, מקטעים של גוף כזה.

ריקי: יש את הרגליים האלה. זה האסיסטנטים שלה…

נועה: זה… כן. על זה אני מדברת.

ריקי: הסטודנטים שלה משלימים את העבודה הזאת.

נועה: הם סטודנטים שלה או שהם פשוט סטודנטים לאמנות? לא נראה לי שהיא לימדה.

ריקי: יכול להיות שהם סטודנטים…

נועה: אה.

ריקי: כן, שהם סטודנטים לאמנות, כן, שפשוט…

נועה: מש…

ריקי: משלימים את העבודה שלה. כי היא רק ציירה אותם, ואז…

נועה: כן.

ריקי: ואז היא מראה את זה לחברה שלה והיא אומרת זה נראה כמו רגליים קטנות. ואז היא נורא צוחקת כי זה שוב מזכיר לה את האבסורד הזה, את ה… את ה…היא כל הזמן אומרת, גם החיים שלי היו אבסורד, זה היה אבסורד. הכל ludacris. כאילו, כל מה שקרה כאילו, היא כזה…

נועה: והחזרתיות, יש את האלמנט הזה של החזר… חזרתיות בעבודות שלה, שמבחינתה חזרתיות קשור לאבסורד, למין עבודה מגמגמת. שיש כאילו מין… כמו בגמגום שיש מין התקעות כזאת על משהו וזה כזה פתאום חוזר, אז גם מבחינתה, התפצלות הזאת של המבט כשאתה רואה משהו שפשוט משכפל את עצמו עוד ועוד ועוד ועוד ועוד - קשור היה אצלה לאבסורד.

ריקי: כן.

מורסאן: כן, שהחיים אבסורדים. ואני חושבת שגם בארץ, אני חושבת שחנוך לוין כתב את "מלכת האמבטיה" כמה שנים לפני. כאילו הדברים נהיים אבסורדים. מה זה ה… חלאס עם המלחמות האלה והחיים האלה וה"מחכים לגודו" הזה. אז כאילו אבסורד זה גם נהיה משהו מאוד אופנתי, שהיא גם תמיד הייתה קשורה לאופנה. אבל באמת להסתכל על ילדים שנולדו ב…

ריקי: למרות שהיא לא הייתה קשורה לאופנה ממקום של ללכת אחרי האופנה, אלא ממקום אינטואיטיבי שהיא…

מורסאן: כן, באמת מקום כן.

ריקי: Pick up, כאילו. היא הבינה מה מה קורה והבינה את הזמן שלה.

מורסאן: כן, זה היחסים של הירח… הירח-אריה הזה, שהוא מאוד מרגיש את עצמו וממול יש לו את מארס בדלי, שאומר לו: וצא החוצה ותבין איך אתה מביא את זה לכולם, ותשחרר אותם מהמאמץ שלהם להיות משהו.

ריקי: וואו.

מורסאן: אז זה נורא-נורא חזק הציר הזה שלה, ו… וזה… המקום האבסורדי, זה גם באמת אלה שנולדו במלחמת העולם השנייה. שהאינטימיות היא דבר אבסורד, המערכות יחסים שלהם היא דבר אבסורד. כולם על סף. On the verge of, on the verge of. הכל כזה… וגם פתאום אני חושבת שגם אפשר לומר שהפסיכולוגיה עלתה בצורה מאוד חזקה. כאילו, זה הגיוני להסתכל על החיים שלך ולראות את השכבות ואת הקילופים, מה שכבר היום לגמרי בז'רגון היומיומי, בסלנג שלנו, לדבר קארמה ולדבר…

ריקי: כן.

מורסאן: "אמא שלי עשתה לי ככה ובגלל זה אני ככה", וכולי וכולי. שמה זה רק התחיל. אז לקרוא לדברים אבסורד, זה גם לראות את הרוחב ה… הטראגי והקומי של החיים, כמו שתיארת איך שהיא ראתה את העבודה הזאת וצחקה, ואמרה שזה אבסורד.

ריקי: כן. זה עוד יותר… גם היא אומרת על העבודה ההיא שהיא עשתה מין מסגרת כזאת שהיא עוטפת בסדינים ממה שפשוט…

נועה: "Hangups".

ריקי: "Hangups". זה פשוט… זה העבודה הכי, כאילו, מגוחכת שעשיתי. זה עבודה כל כך מגוחכת, כאילו, ובגלל זה היא כל כך טובה. [צוחקת קלות]

נועה: כן.

מורסאן: משהו שנורא מתריס. מתריס נגד המציאות אבל…

ריקי: כן.

מורסאן: נורא-נורא באינטימיות.

ריקי: שובבי אבל… אבל מקסים. [צוחקת קלות]

נועה: כן, אבל כאילו עם כל זה שהוא מתריס הוא מאוד, אבל, מחובר ל…

ריקי: כן.

נועה: לְמָה זה בעצם להיות.

ריקי: בדיוק.

נועה: בלהיות חי.

מורסאן: במציאות האבסורדית הזאת.

נועה: כן.

ריקי: היא תמיד, כאילו, דחפה למקום של החיים, של האמנות, של ה… היא אוהבת את… היא אוהבת את האומנות שלה, היא אוהבת לחיות, היא אוהבת לעשות את הדברים האלה. אבל היא לא מפחדת. מה… מה יש לנו… מה…

מורסאן: אני כש…

ריקי: איך אנחנו יכולים לסכם את אווה הסה?

מורסאן: אני כשחשבתי עליה, אני חשבתי שהעבודות שלה מזכירות לי…

ריקי: היא מתה מחר ב-1970.

מורסאן: היא מתה מחר. [מגחכות]

ריקי: ב… ב-29 למאי ב-1970.

מורסאן: אוי, אני מאחלת לכולנו להגיד: "אני מתה מחר". כאילו, לא כדי למות מחר.

ריקי: אוי ואבוי!

מורסאן: אבל כדי לדעת שאנחנו…

ריקי: מורבידי!

מורסאן: לדעת את הרגע הזה. [צוחקות] זה מורבידיות נורא נוצצת. [צוחקות]

ריקי: מחר אבל ב-1970.

מורסאן: מחר ב-1970, היא תמות. אוי, אני… אני… אני… ממש עלתה לי תמונה על זה שיש משהו בה שאני אישית, כאילו העבודות שלה עברו לידי, אני אף פעם לא העמקתי בה בכלל. וממש הרגשתי שהעבודות שלה הם באמת המקום הזה, בגלל זה אני חושבת שהיא כל כך משמעותית בכלל בזרם הזה של האמנות, כי היא ממש קורעת את המלך הישן ומגלה את המלך החדש הזה. ואז עלתה לי תמונה כמו שגוזרים בד ונופלים ממנו מלא-מלא חוטים. כאילו ה… שהחוטים המרובים שמכילים את השלם, כמו שאמרת שיש את ה… תמיד את הסיפור הזה שמעבר. כאילו היא עושה עבודה ויש תמיד את מה ש… יש עוד משהו מאחורי הגיחוך הזה. את ה… יש את האנושיות החיה והכואבת הזאתי. ונורא התחבר לי כאילו ל… ההשלה, החשיפה הזאת שדיברת עליה.

נועה: כן. "יום אחד הכל יתחבר יחד ואני אהיה שם, לחזות באיחוי שממנו באתי". היא כותבת את זה ביומן שלה.

ריקי: ביומן שלה. זה לא… לא… לאו דווקא לקראת המוות, אבל היא, כן…

נועה: לא, זה משהו…

ריקי: היא אומרת שזה מש… שכאילו, יום אחד הכל יתחבר, הכל יפול למקום שלו. כאילו, כל הדברים, כל ה-absurdity הזאת, כאילו, הכל ימצא את מקומו. ובאמת הוא מוצא את מקומו בערך שנה אחרי המוות שלה, יש תערוכה ענקית בגוגנהיים, שהיא ממלאת את כל הגוגנהיים, ו…

נועה: שזה לא דבר פשוט בעשור… בסך הכל עשור של עבודה.

ריקי: בעשור של עבודה, אבל בעצם חמש שנים מאוד-מאוד…

נועה: כן.

ריקי: בעצם זה ה… מה שבגוגנהיים זה חמש שנים מאוד עשירות.

נועה: זה scope מטורף.

ריקי: שפע של עבודות, שפע מטורף והכל מהמם.

נועה: נכון.

ריקי: הכל כל כך יפה. איך הייתי רוצה להיות בתערוכה הזאת, כאילו. [מגחכת]

נועה: כן.

ריקי: לעבור קומה-קומה ולראות את ה… את העבודות שלה מכל ה… כל השנים האלה.

מורסאן: כאילו, היא הגיעה… לא כאילו. די עם הכאילו. היא כמעט הגיעה לאיזשהו שיא של נגיעה בתוך החומר. ואם היא לא הייתה מתה, הייתה חייבת להגיע לאיזשהו מקום אחר. משהו אחר היה חייב להתגלות. וזה… כאילו המוות נראה כמו ח… סוג של העבודה האחרונה שלה, המוות.

נועה: כן.

מורסאן: זה גם מופיע נורא יפה במפת מוות שלה באמת.

ריקי: מה את רואה במפת מוות שלה?

מורסאן: יש הרבה… יש הרבה מאוד יחסים בין… שבתאי היה צמוד למרקורי בשור ועשה 90 מעלות לירח שלה באריה, שזה כבר אומר שיש כאן איזשהי הנכחה בחומר, של… שמאוד הניעה את ה… מניעה את האינטימיות שלה, מניעה את התפקוד… הניעה את התפקודיות שלה. כאילו, מפת מוות מראה פה איזשהי חתימה. [מוחאת כף קלות] איך האדם… מה… מה… מה הוא הצליח לעשות בחיים ועם מה הוא הולך. זה… יש פה את ה-legacy הזה שלה, כאילו. שבתאי בצמידות למרקורי מראה שיש פה איזושהי תקשורת בתוך החומר, תקשורת בתוך הבלתי אפשרי, תקשורת בתוך הקשה, הכואב. וזה בתוך החומר, זה במזל שור. וראש דרקון היה על השבתאי שלה. כלומר, יש כאן… יש כאן איזשהי…

ריקי: מי זה הראש דרקון הזה?

מורסאן: או-הא! [צוחקת]

ריקי: מה הוא אומר לנו? [צוחקות]

מורסאן: [מילה לא ברורה]

נועה: כן, את אמרת את זה המון פעמים וגם אני…

מורסאן: כי זה בגלל הליקוי. כי זה בעצם ה…

ריקי: אין לי מושג מי זה ראש דרקון.

מורסאן: המילקֶה, בעצם האקליפט, פוגש את המסלול של השמש והמסלול של הירח והמסלול של כדור הארץ. וזה מסלול שקורה פעם בשנה, וזה קורה בראש ובזנב.

נעה: אוקיי.

מורסאן: בציר הזה, כי זה על… בעצם על המילקה.

נועה: ולא לכולם זה קורה ביום הולדת.

מורסאן: ממש לא.

נועה: ממש לא.

מורסאן: אבל לכולם יש את הראש דרקון והזנב דרקון שלהם במפה. [נועה מהמהמת] אז זה כאילו היא הביאה את המנחה שלה לעולם. זה התקבל וזה התקבל בראש דרקון בדגים. זה התקבל לקולקטיב, זה נהפך להיות רקע הכרחי וחיוני ל… לכל מי שיוצר אמנות, אני חושבת, בתלת מימד.

נועה: היא אפילו… אפילו עם המוות היא הצליחה. כאילו…

מורסאן: כן, ממש.

נועה: יש כל כך הרבה אנשים שמתים באופן אבסורדי יותר, והיא כאילו…

מורסאן: כן.

נועה: עשתה איזה… הצליחה גם למות כמו שצריך. [מגחכת]

מורסאן: נכון. והשמש הייתה לה על כירון. זה הכי מדהים.

נועה: מי זה כירון?

מורסאן: כלומר השמש בתאומים, הייתה לה על כירון שהוא…

נועה: הוא השמאן הראשון, לא?

מורסאן: נכון! [בהתפעלות] [נועה צוחקת קלות] הוא היה השמאן הראשון, הוא המרפא.

נועה: המרפא.

מורסאן: זאת אומרת, היא הצליחה - אהההה. יש שם איזשהו מפגש עם הכאב הסיזיפי של היומיום, פשוט להיות. בגלל זה הוא גם השאמאן הראשון, נתן את מתנתו. אז זה גם, עוד פעם איזשהי חתימה של - הנה נתת את המתנה שלך לעולם וזה התקבל וזה נמס בתוך הידע.

ריקי: וואו. ואז בעצם… זה בעצם סיום של הכל. [נושמת בכבדות] וואו. טוב, מה… מה נסכם? נועה, מה את… איזה…

מורסאן: [מילה לא ברורה]

ריקי: איזה עבודה של אווה הסה את…

נועה: אני תמיד…

ריקי: את היית…

נועה: יש את העבודה הזאת, אני לא זוכר… אני חושבת שקוראים לה… "סכימה", שאני מאוד אוהבת. זאת העבודה…

ריקי: תתארי אותה.

נועה: זאת עבודת רצפה שהיא פשוט ריבוע, ואני לא זוכרת את המידה שלו, זה רשום איפשהו, זה משהו כמו מטר על מטר, והיא עשויה מלטקס. וזה…

ריקי: אה, עם הכדורים האלה?

נועה: זה גריד שהיא כיווצ'צ'ה את הכדורים האלה ואפתה אותם ב… בתנור שלה.

ריקי: מה זה כדורים?

נועה: זה מין חצאי ספירות כאלה.

ריקי: וואו.

נועה: ועכשיו אנחנו רואים אותה… אני לא ראיתי אותה אף פעם אישית, אני הייתי ממש שמחה לפגוש בה. אני לא יודעת מה מצבה בימים האלה, אבל היא הייתה שקופה בהתחלה, ועל הרצפה.

ריקי: אבל היה לה פיגמנט, לא?

נועה: לא, אני חושבת שהייתה שקופה לגמרי. כאילו ללטקס יש צבע קצת צהבהב.

ריקי: כן.

נועה: צהוב חלבי כזה בעצם. צודקת. וזה באמת הגריד הזה, המסודר, אבל… אבל הצורות שבתוכו הם כל אחת, שוב…

ריקי: אורגניות.

נועה: אורגניות והם חד פעמיות. וה… ה… יש לעבודות שלה מין יכולת כזה לבוא וכזה פתאום לקפוץ עלייך כזה. הם… כאילו אפשר בטעות למעוד עליהם והם לא באמת נמצאות במקום הגיוני וטוב להיות בו. אבל הם בכל זאת שם. ואני… אין לי כל כך את המילים להסביר, אבל זאת עבודה שאני מאוד מתחברת אליה, ורואה בה איזה… מה שאני אוהבת. [מגחכת]

מורסאן: יום אחד הכל יתחבר יחד, ואת תהיי שם לחזות באיחוי שממנו באת.

נועה: כאילו בקטע שאני אראה את העבודה.

מורסאן: לא יודעת… כן. [מגחכת]

נועה: אני אהיה נוכחת מול העבודה, או מול משהו דומה.

מורסאן: מה… מה היית שרה לה, על ערש דווי?

נועה: מה הייתי שרה לאווה הסה? משהו של קייט בוש! [ריקי צוחקת] זה מצחיק שאתם קוראים לזה פותקאסט ובאמת בוש זה… זה ה-bush. [ריקי צוחקת]

מורסאן: נכון.

ריקי: את חושבת שזה באמת… היא שינתה את השם…

מורסאן: [שרה מתוך מהשיר "The hounds of love…" ["The Hounds Of Love"

ריקי: [שרה בקול גבוה] אה, אה, אה, אה… [צוחקת]

נועה: כן. היה לה… ל… לקייט בוש גם יש משהו כאילו ה-domesticity… ה… כאילו הבית הוא כאילו הבית הוא מקום של אבסורד לגמרי. יש לה איזה שיר על מכונת כביסה: [שרה] "…Washing machine"

מורסאן: [שרה] "…Washing machine"

ריקי: כן. נורא מזכיר…

נועה: כן, המערבולת של ה-washing machine…

ריקי: נורא מזכירה לי את אלדוס הרדינג ב…

נועה: כן. [ריקי צוחקת] נכון.

ריקי: איזה עבודה… מורסאן, איזה עבודה את היית הכי רוצה לראות או…

מורסאן: של אווה?

ריקי: למשש או ללקק או… [צוחקת]

מורסאן: אני חושבת שהייתי רוצה להיות ב-"Right After".

ריקי: כן, גם אני.

נועה: שזאת העבודה שראיתי שהיא הייתה…

מורסאן: בלהיות מתחת כאילו.

נועה: …מתחת, כן, לטיפטופים.

מורסאן: כן.

ריקי: לא, אבל ה-"Right After" זה ה… אה, אוקיי, סליחה.

נועה: לא, זה החבלים האלה…

ריקי: אה, זה החבלים.

נועה: שהיא פשוט פת… כאילו, היא טבלה אותם ב…

ריקי: [שואפת בהתרגשות] זאת… זאת גם עליי.

נועה: הרימה אותם.

ריקי: אני ממש אוהבת את העבודה הזאת.

נועה: וזה הטריד אותה שהיא יפה מדי. כאילו היא הייתה יפה מדי.

ריקי: שזה גם את אומרת לפעמים.

נועה: כן, אני פשוט אני… כזה, ה… ה-go to שלי לדעת מתי משהו… כאילו אני צריכה דווקא להתחיל להכניס יותר מכוער. כשמשהו הוא… הוא קצת מכוער.

ריקי: מה שסול לוויט אומר: "תעשי משהו מגעיל, תעשי עבודה רעה".

נועה: כן, אבל… אבל מה זה מכוער? זאת שאלה, כי הרי באמנות מכוער זה משהו קצת קלישאתי. כשזה… כשזה עקום וזה, אז מה זה מכוער? אבל…

ריקי: מכוער יפה.

נועה: אבל, כן. כשמשהו הוא… הוא לא מתוחכם. הוא מאוד כאילו קלישאתי בקטע הכי טוב שלו. כאילו, משהו שמביך כאילו לייצר אותו. כמו… כמו כאילו קצת לחזור… באמת זה החזרה לילדות הזאת, הרגעים האלה ש… שבתור ילדה, לא יודעת מה, שאני הייתי עושה לפני שבכלל הגדרתי את עצמי כאמנית, פשוט הייתי אוהבת לצייר נשים יפות. לצייר כאילו… לבחור מכל מיני דוגמניות ופשוט להעתיק אותם. אז יש משהו נורא אמיתי ונכון דווקא במקום הזה. וגם היום, לחפש את המקום הכי לא… שלא מנסה כאילו לעשות איזה משהו מרשים או שמשנה עולמות. אז… אז שם אני מנסה להיות כרגע.

ריקי: טוב, לח… נרים כוסית לחיים ו… [מגחכות]

נועה: לחיים.

ריקי: לחיים.

מורסאן: יתגדל ויתברך ויתקדש.

ריקי: תודה לאווה הסה, שבשמיים ובארץ.

סגיר מוזיקלי: "פופופופופופו תותתותתותתות [חוזר על עצמו] פותות".

ותודה לך מורסאן.

נועה: נכון.

ריקי: כל ההבחנות.

נועה: תודה לך ריקי.

מורסאן: תודה לך, נועה.

[מוזיקת סיום]