top of page

עו”סים לכם בית ספר - חוק וסדר: איך ניתן לשפר את המענים לאנשים עם מוגבלות

נלמד משרית טילוביץ'-לוי על החוק החדש והמהפכני - חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות (2022), ואיך ניתן להשתמש בו כדי לשפר את המענים שאנו מנגישים לאנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/05/2024.

שרית: אני… החוק אמור ללוות אותנו בעצם עשרות שנים קדימה. אני צופה כן שינוי במרחב הציבורי, אנחנו נראה יותר אנשים עם מוגבלות בתוכנו, אנחנו נראה אותם יותר בתעסוקה שהיא פחות סגרגטיבית. אנחנו נרצה לראות אותם גרים בינינו. אני חושבת שהדבר הראשון שעובד סוציאלי צריך לעשות הוא קודם כל להכיר את החוק.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: ידע זה כוח, ועולם המוגבלויות מאוד מאוד מאוד משתנה. הוא משתנה כל הזמן, והחוק כרגע הוא חוק מסגרת. צריך להכיר את זה. צריך להכיר את זה היטב כדי לעזור לאדם בסוף לממש את הזכויות שלו. צריך להבין איך המנגנונים עובדים.

[מוזיקת פתיחה]

ד"ר שי: שלום לכולם, אתם על "עו"סים לכם בית ספר", הפודקאסט של בית הספר המרכזי לעובדים בשירותי הרווחה. פודקאסט שבו נעסוק בכל מה שחם ובכל מה שחדש ובכל מה שמעניין בתחומי העבודה הסוציאלית בישראל, ובעיקר איך תוכלו להשתמש בידע הזה בעבודה שלכם בשטח, כשמדי פעם ניתן גם כלים פרקטיים ויישומיים להתערבות.

בחודש יוני 2022 נחקק בכנסת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. החוק מגדיר לראשונה את הזכויות של אנשים עם מוגבלות ואת סל השירותים והמענים שניתנים להם. החוק הזה, שבאתר האינטרנט של מינהל מוגבלויות של משרד הרווחה מוגדר כמהפכת שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. החוק הזה גובש בתהליך ארוך, שכלל שותפות של אנשי מקצוע במשרד הרווחה, אנשי אקדמיה, אנשים עם מוגבלות, בני משפחות של אנשים עם מוגבלות, ארגוני חברה אזרחית ועוד. שרית טילוביץ'-לוי היא אחת ממובילות גיבוש וניסוח החוק במטה של מינהל מוגבלויות. שרית היא מנהלת השירות להערכה והכרה במינהל המוגבלויות של משרד הרווחה. אנחנו שמחים מאוד לארח אותה פה היום. שרית תספר לנו על החוק ועל המשמעויות שלו, למה הוא מוגדר כמהפכת שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, וגם תעזור לנו להבין איך אנשי מקצוע שעובדים עם אנשים עם מוגבלות יכולים לעשות שימוש בחוק כדי לשפר את הפרקטיקה שלהם עם מקבלי שירות. שלום, שרית.

שרית: בוקר טוב.

ד"ר שי: בוקר טוב. אז לפני שנתחיל וככה נדבר קצת על החוק, אני רוצה קצת לשאול, איך הגעת בכלל לנושא הזה של… לתחום הזה של מוגבלויות?

שרית: או-אה… אז…

ד"ר שי: כן, את לא… לא היום הראשון שלך בתחום, בעולם המוגבלויות.

שרית: לא, לא, לא. אתה… כן, אז תודה, אתה זורק אותי 30 ומשהו שנים אחורה…

ד"ר שי: אה-הא.

שרית: לגיל 16.

ד"ר שי: 16?

שרית: 16.

ד"ר שי: וואו.

שרית: 16, כשרוב בני הנוער לא נחשפים לנושא הזה ולא היה לי נגיעה אישית או משפחתית. אבל במסגרת מה שהיה פעם נקרא מחויבות אישית בכיתה י', חנכתי נערה בת גילי, בת 16, שהיה לה תסמונת וויליאמס, והגיעה גם ממשפחה שכולה, אח שלה נהרג במלחמת לבנון. ובעצם היא הייתה עם מוגבלות שכלית התפתחותית. והתחלתי לחנוך אותה, ומאז התחיל הקשר הרגשי שלי העמוק לעולם המוגבלויות. גיליתי עולם מופלא ואנשים מדהימים, והתחברתי. התחברתי ומשם המשכתי הלאה לשירות לאומי בתחום ולמדתי עבודה סוציאלית.

ד"ר שי: והעבודה הסוציאלית, המשכת בתחום של מוגבלויות?

שרית: בחרתי בעבודה סוציאלית כדי להמשיך…

ד"ר שי: אה, וואו.

שרית: בתחום של מוגבלויות.

ד"ר שי: וואו.

שרית: כן. והשמיים הם הגבול.

ד"ר שי: כן.

שרית: אפשר לעשות המון דברים נפלאים כשמתחברים לנושא.

ד"ר שי: כן. אוקיי. הממ… אז נתחיל לדבר קצת על החוק, אבל אולי באמת הדברים שאת אומרת עכשיו אולי יתחברו גם… גם בהמשך. אז קראתם לזה, באתר של המינהל, "מהפכת שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות". ואני רוצה לשאול, האומנם? האם באמת מדובר במהפכה? מה מהפכני כל כך בחוק הזה? אם את יכולה ככה, לפני שנצלול לחוק עצמו ולפרטים שלו, למה… למה אתם קוראים לזה מהפכה?

שרית: כן, אז החוק הוא בעצם חוק היסטורי, והוא בעצם טומן בחובו הזדמנות להביא את כל תפיסות המינהל ולהוציא אותם לפועל. מה שקרה זה שברגע שהקמנו את המינהל ב-2017…

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: ראינו פערים מאוד מאוד גדולים בין אוכלוסיות.

ד"ר שי: מה זאת אומרת הקמתם את המינהל? מה היה לפני הקמת המינהל?

שרית: לפני הקמת המינהל היו שלושה אגפים נפרדים שהיו מחולקים לפי סוגי האוכלוסיות, שלא בהכרח היה ממשק אחד עם השני בצורה כמו שהיינו מצפים לראות.

ד"ר שי: שזה מוגבלות שכלית והתפתחותית?

שרית: מוגבלות שכלית התפתחותית, אוטיזם ואגף השיקום לשעבר…

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: שבתוכו היו עיוורים, חירשים, אנשים עם מוגבלות מוטורית ואנשים עם מוגבלות קוגניטיבית שהיא לא מוגבלות שכלית התפתחותית.

ד"ר שי: והקמת המינהל בעצם איגדה את שלושת האגפים האלה ביחד.

שרית: נכון.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: הקמת המינהל איגדה את שלושת האגפים ביחד ואז התחלנו לראות פערים. התחלנו לראות פערים כמעט בכל דבר, החל מהזכאות בשער הכניסה וסטנדרטיזציה, איך אתה בכלל נכנס לקבל שירותים, ועד באמת לזכויות ממשיות שמגיעים לאנשים. זאת אומרת…

ד"ר שי: שהיו פערים בזכויות.

שרית: היו פערים מאוד גדולים. חלק מהאוכלוסיות היו תחת חקיקה, כמו אוכלוסיית מוגבלות שכלית התפתחותית, הרוב לא היו תחת חקיקה אלא תחת כל מיני נהלים למיניהם.

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: וזה משפיע גם על התקציבים וגם על היכולת של האוכלוסייה לממש את הזכות שלהם לשירותי רווחה.

ד"ר שי: זאת אומרת היו אוכלוסיות בעצם שקיבלו יותר שירותים…

שרית: נכון.

ד"ר שי: ואוכלוסיות שקיבלו פחות שירותים, או שירותים פחות טובים.

שרית: בהחלט. והיו גם אוכלוסיות שנפלו בין הכיסאות בגלל אבחנות כפולות או דברים מהסוג הזה.

ד"ר שי: אוקיי. ואז הוקם המינהל ו…?

שרית: ואז הוקם המינהל ואז הבנו שאין מנוס אלא צריך בעצם לחוקק חוק שיסדיר את כל הסיפור הזה אחת ולתמיד…

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: ויבוא עם תקציבים נלווים, וגם ישקף את התפיסות החדשניות.

ד"ר שי: שזה אומר מה?

שרית: שזה אומר כשהמינהל הוקם, בעצם הוא חרט על דגלו שני תפיסות עיקריות. תפיסה אחת זה תפיסה מוכוונת אדם, שהאדם במרכז, הוא זה שאחראי על חייו, הוא זה שבוחר, הוא זה שמעצב לעצמו את התוכנית האישית, ולא איש המקצוע.

ד"ר שי: כן.

שרית: איש המקצוע, הפוזיציה שלו בעצם משתנה, ותיכף נדבר על זה, אם תרצה. והתפיסה השנייה זה תפיסה ביו-פסיכו-סוציאלית, תפיסה הוליסטית, שלא רואה רק את סוג המוגבלות כזאת שמכריעה את הכל. זאת אומרת, אם אתה אדם עם אוטיזם, זה לא אומר שברגע שאתה אדם עם אוטיזם, השירותים שלך יהיו איקס, וואי, זד, כי יש רצף ויש מגוון.

ד"ר שי: כן.

שרית: ולכן אנחנו מדברים על תפיסה שהיא הרבה יותר רחבה, שברגע שנכנסת בסף הכניסה למינהל, סף כניסה שהוא באמת אבחנתי, אתה תוכל לצרוך את השירותים שאתה רוצה בהתאם לרמת התמיכה לה אתה זכאי. זאת אומרת, אנחנו עוברים מלדבר רק על סוג המוגבלות כחזות הכל, שהיא מאוד מתייגת ומאוד לכאורה אמרה מי אתה, אלא אנחנו באים ורוצים להבין מהם צורכי התמיכה שלך, איפה אתה נמצא על רצף צורכי תמיכה. במובן הזה, מי שזקוק ליותר יקבל יותר, ומי שזקוק לפחות יקבל פחות תמיכות.

ד"ר שי: כלומר, את אומרת המהפכנות של החוק נעוצה בזה שאנחנו לא מסתכלים כבר על המוגבלות כשלעצמה, אלא בעצם על התפקוד והצרכים שלך בעקבות ה…

שרית: אז גם וגם. זאת אומרת, כדי להיכנס, בחוק יש שבע סוגי אוכלוסיות, שבעה סוגי אוכלוסיות.

ד"ר שי: כן, נדבר על זה.

שרית: שאתה צריך להיות מוגדר כאחד מהסוגים האלה כדי להיכנס בשער הכניסה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: בסדר? כדי לקבל שירותים כאדם עם מוגבלות במשרד הרווחה. וברגע שעברת את הסף, אז אנחנו בעצם קובעים מה היקף השירותים שאתה זכאי להם, בהתאם לתפקוד שלך ולצורכי התמיכה שלך.

ד"ר שי: כן. נזכיר רק למאזינים שלנו, שבהקשר של שתי התפיסות המנחות של המינהל, יש לנו סדרת פרקים עם דוקטור מינה רז בנושא הזה, ואתם מוזמנים, מי שרוצה להעמיק ולהבין את התפיסות של גישה מוכוונת אדם וגישה ביו-פסיכו-סוציאלית, מוזמן לשמוע את זה שם.

אז את אומרת היה צריך לחוקק את החוק בעצם בגלל שהיו פערים ברמת השירותים בין סוגים שונים של אוכלוסיות. וגם שהשירותים שניתנו לאנשים לא יהיו מבוססים דווקא על התפקוד שלהם אלא יהיו יותר מבוססים על…

שרית: הזכויות בעצם נגזרו קודם כל מסוג המוגבלות שלך, בסדר? מסוג המוגבלות של אותו אדם. ואנחנו מדברים פה ממש על הסדרה ועיגון זכויות. זאת אומרת, אנחנו רוצים לבוא וליישר קו, אנחנו רוצים לאתר את הפערים האלה, ואחת ולתמיד להסדיר אותם.

ד"ר שי: כן.

שרית: כדי שאנשים באמת יוכלו לקבל את מה שהם זכאים לו.

ד"ר שי: אז מי באמת קהל היעד של החוק? זאת אומרת, מי… מי זכאי לשירותים מתוקף החוק?

שרית: אוקיי, אז אנחנו מדברים באמת על שבעה סוגי אוכלוסיות. יש ילדים עם עיכוב התפתחותי.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: ילדים ובוגרים עם אוטיזם, על הרצף האוטיסטי. ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. אנחנו מדברים גם על אנשים וילדים עם מוגבלות נוירו-קוגניטיבית, שזה אוכלוסייה מאוד מאוד רחבה, החל מאנשים שנולדו עם אינטליגנציה גבולית ועד לאנשים עם פגיעת ראש, שבעצם כלו כל ניסיונות השיקום.

ד"ר שי: שבמה זה שונה ממוגבלות שכלית התפתחותית?

שרית: מבחינת המנת משכל.

ד"ר שי: אה.

שרית: אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, המנת משכל…

ד"ר שי: יותר נמוכה.

שרית: היא 70 ומטה, ופה מדובר על 70 עד 84, 85.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: אנחנו מדברים על אנשים עיוורים, אנחנו מדברים על אנשים חירשים. אנשים עם עיוורון, אנשים עם חירשות. אה… ואנשים עם מוגבלות מוטורית. ילדים ו… כשאני אומרת אנשים, אני מתכוונת ילדים ואנשים.

ד"ר שי: זה, מה שנקרא, נכים. נכות. נכויות שונות.

שרית: נכות מוטורית, אבל לא נכות שנובעת נגיד ממחלת לב או מחלת ריאות או מחלה כרונית בדרך כלל, אלא אנשים שיש להם בעיה בשלד, בגפיים, ויש להם מוגבלות מוטורית.

ד"ר שי: שאלה הם נכויות, עם הנכויות האלה הם מקבלים מענה איפה?

שרית: הם יקבלו מענה ממינהל מוגבלויות. היום…

ד"ר שי: לא, אני מדבר על הנכויות עם ה… שהן מסיבות ש…

שרית: אה… הם מקבלים בדרך כלל מענים ממשרד הבריאות ומביטוח לאומי.

ד"ר שי: מממ. מה עם… הנושא הנפשי, פסיכיאטרי?

שרית: אז זהו, הנושא הנפשי, אתה מתפרץ לדלת פתוחה. קודם כל יש את חוק שילוב נכי נפש בקהילה של משרד הבריאות.

ד"ר שי: כן.

שרית: אבל אחד החידושים בחוק שלנו, שבאמת זה איזשהו שינוי שנכנס ברגע האחרון, ממש ממש לפני שסגרנו את החוק, זה שמי שיש לו אבחנה כפולה והוא זכאי גם מטעם חוק שילוב נכי נפש בקהילה וגם הוא שייך לאחד משבע סוגי האוכלוסיות של מינהל מוגבלויות, לא תיגרע זכותו. זאת אומרת…

ד"ר שי: אז הוא יקבל גם וגם.

שרית: הוא לא יקבל, מן הסתם, גם וגם, אבל כן נצטרך להסדיר ולהרכיב איזושהי קומבינציה שהוא יוכל לצרוך אותה בהתאם לצרכים שלו. זאת אומרת, הוא יוכל כנראה או לבחור או שאנחנו נצטרך להתאים מנגנונים…

ד"ר שי: כן.

שרית: שנוכל להתאים לו את הזכאות…

ד"ר שי: אבל ברמה העקרונית, השירות שהם מקבלים הוא ממשרד הבריאות. הוא לא… הם לא חלק מאוכלוסיית מינהל מוגבלויות.

שרית: היום, ברמה העקרונית, מי שיש לו רק מוגבלות נפשית…

ד"ר שי: נפשית.

שרית: מקבל ממשרד הבריאות, אבל יכול להיות אדם שיש לו גם מוגבלות נפשית…

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: אבל גם אוטיזם או גם מוגבלות מוטורית או גם מוגבלות אחרת.

ד"ר שי: כן. אוקיי. אז בואי נדבר קצת על החוק עצמו. מה כלול בו? מהם ה… החידושים שלו מבחינת השירותי… שירותי רווחה?

שרית: אוקיי.

ד"ר שי: בואי תעזרי לנו קצת להבין את המהפכנות.

שרית: כן.

ד"ר שי: בפרטים.

שרית: אז החוק בעצם קודם כל מדבר על המטרה ועל העקרונות. כשהמטרה והעקרונות באמת תואמים גם את אמנת האו"ם וגם את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

ד"ר שי: אגב, החוק הזה, במה הוא מוסיף? במה הוא שונה או מוסיף על החוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות?

שרית: חוק שוויון זכויות הוא חוק כוללני, הוא מדבר על כל האנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל, אבל הוא חוק שהוא יותר הצהרתי, הוא פחות יישומי. הוא לא מגיע עם תקציבים.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: החוק שלנו הוא חוק מאוד יישומי, הוא מגיע עם מעל לשני מיליארד שקלים לשנה, בהבשלה מלאה, שזה לא מעט כסף שאפשר לפתח בהם שירותים.

ד"ר שי: כן.

שרית: והוא ממש ממש יפרוט לפרוטות, ברגע שאנחנו נסיים לכתוב את התקנות לחוק והוא יכנס לתוקף, אז הוא יפרוט לפרוטות ממש את הזכאות לסל השירותים. זאת אומרת, יש שם 11 סוגי שירותים או תחומים שהאדם יכול לצרוך מתוכם, אם זה דברים שאנחנו מכירים כמו דיור ותעסוקה ופנאי, ואם זה דברים שהם יותר חדשניים, כמו נושא של טכנולוגיות וסיוע טכנולוגי, כמו נושא של ליווי בהורות של הורים עם מוגבלות. כמו נושא אפילו של מלווה אישי, שיעזור לאדם לממש זכויות ולצרוך את השירותים ולהיכנס בשער הכניסה.

ד"ר שי: כן. אבל לפני הפרטים של החוק, אני עוד רוצה להבין ככה בתמונת מקרו.

שרית: אוקיי.

ד"ר שי: מה יש בעצם בחוק, או מה העקרונות שמנחים אותו מבחינת שירות…

שרית: אוקיי, אז… אז באמת המטרה של החוק זה להסדיר ולעגן את הזכות של כל אדם לקבל שירותי רווחה, כשאנחנו מדברים על זכות לחיים עצמאיים ואטונומיים ועל החירות של האדם. כשאנחנו מדברים על השתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובקהילה, כמוני, כמוך, כמו כל אדם.

ד"ר שי: שבמה זה שונה ממה שהיה לפני החוק?

שרית: רגע, רגע. ואנחנו מדברים על שמירה על זכויות וביטחון אישי. עכשיו, תשים לב להיררכיה של הדברים. זאת אומרת, כשאנחנו מדברים בחקיקה על סדר הדברים, יש משמעות לראשון ראשון, אחרון אחרון.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: קודם כל אנחנו מדברים על הזכות שלו, כמו כל אדם, לחיות חיים עצמאיים ואוטונומיים. עצמאות, אגב, היא לא בהכרח אוטונומיה. אדם יכול להיות עצמאי אבל לא אוטונומי ולהיפך. הוא יכול להיות אוטונומי אבל לא עצמאי ומאוד מוגבל מבחינה פיזיולוגית למשל. ולכן אנחנו קודם כל רוצים שיהיה לו את החירות שלו.

ד"ר שי: כן. אוטונומיה זה מתייחס יותר ליכולת לבחור.

שרית: אוטונומיה זה היכולת לבחור, זה היכולת לנהל את החיים שלי, זה היכולת להרכיב לעצמי את סל השירותים, זה היכולת לטעות, זה היכולת…

ד"ר שי: כן.

שרית: אוקיי. הנושא של השתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובקהילה, שוב, אנחנו לא מדברים יותר על פיתוח מסגרות ממקומות שהם מרוחקים, בתוך אזורי תעשייה ופרדסים וכולי, אנחנו רוצים לראות אותם משולבים בתוך החברה, בתוך הקהילה, בתוך השכונות, לצד בני המשפחות שלהם, לצד קבוצת השווים שלהם.

ד"ר שי: ואז מה זה אומר, שהמסגרות הדיור הם כבר לא ימשיכו להתקיים?

שרית: אנחנו התחייבנו בחוק לצמצם את כמות המסגרות שהן מרובות דיירים ולצמצם את כמות הדיירים שגרים באותם מסגרות.

ד"ר שי: כן, כלומר השאיפה היא כמה שיותר להביא את האנשים לקהילה.

שרית: השאיפה היא, נכון, השאיפה…

ד"ר שי: ומי שמחוץ לקהילה במסות פחות גדולות של…

שרית: נכון, אנחנו נצטרך גם לא לשכוח את האנשים שעדיין גרים במעונות, כי מדובר ברצף ויש אנשים שבוחרים להמשיך לגור במעונות.

ד"ר שי: אנשים שלא יכולים לגור בקהילה כי הם מאוד מוג… הקהילה לא יכולה לספק להם את התמיכות שהם צריכים, לא?

שרית: יש אנשים, כיוון שחלק ממטרות החוק זה באמת המטרה האחרונה היא שמירה על זכויותיו וביטחונו האישי של האדם, אנחנו יוצאים מתוך הנחה שיש אנשים שעלולים להיות אולי בסיכון אם הם יגורו בקהילה. למשל, בסביבה שהיא מאוד סואנת מבחינת תחבורה ציבורית ודברים מהסוג הזה.

ד"ר שי: כן.

שרית: ולכן… או אנשים שיש להם בעיות בריאותיות מאוד קשות וזקוקים ממש לניטור מתמיד של אנשי רפואה. זה באמת מצבים מאוד מאוד קיצוניים והם בשוליים.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: מדובר על אנשים עם בעיות התנהגות מאתגרת מאוד מאוד קיצונית או בעיה רפואית מאוד מאוד קיצונית, אבל כתפיסה אנחנו מאמינים, כמו שכל העולם המערבי הולך לשם, שרוב האנשים עם מוגבלויות יכולים…

ד"ר שי: יכולים להיות בקהילה.

שרית: יכולים וזכאים להיות בקהילה, והם צריכים לקבל את התמיכות המתאימות כדי שהם יוכלו לעשות את זה, אם זה נושא של מפתח תקינה ואם זה ליווי וסיוע רפואי וכולי.

ד"ר שי: כן. כלומר, החוק בעצם, מתוך התפיסה שהמגמה היא להביא אנשים כמה שיותר לחיות בקהילה ולצרוך שירותים בתוך הקהילה, אז החוק בעצם, אם אני מבין נכון, מסדיר את אותם שירותים שהם יקבלו בקהילה, כדי שזה יתאפשר, נכון?

שרית: נכון. והוא גם אומר שרוב התקציב ילך לפיתוח שירותים בקהילה.

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: זאת אומרת יש פה אמירה הצהרתית מאוד מאוד חשובה. אנחנו קיבלנו 2.15 מיליארד שקלים לשנה, ואנחנו מבינים שהמטרה שלהם היא לפתח את הנושא של הקהילה.

ד"ר שי: כן. אז זה העיקרון השני שהזכרת. והעיקרון הראשון, הזכרת את האוטונומיה ו… החתירה לאוטונומיה ועצמאות, שבמה זה יבוא לידי ביטוי בתוך ה…?

שרית: אז אנחנו נצטרך בעצם, אני חושבת שזה לא… בתפיסה שלי, זה לא רק עבודה של משרד הרווחה. בתפיסה שלנו, אנשי המקצוע, מהרגע שילד נולד בעצם, נולד ילד עם מוגבלות, נולדת משפחה לילד עם מוגבלות, וצריך מהרגע הראשון בעצם ללמד את הסיפור הזה של תלות מול עצמאות ואוטונומיה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, זה רלוונטי לגני ילדים, זה רלוונטי לבתי ספר, זה רלוונטי לעובדים סוציאליים במשרד הרווחה, כי בסופו של דבר יש פה נושא לא פשוט של היפרדות של ילד עם מוגבלות שצריך להתפתח ולהיות אדם כמה שיותר עצמאי ככל יכולתו. ויש פה תפיסות שצריך להוביל, הן מתכתבות כמובן עם חוקים אחרים שקרו בתקופות האחרונות, למשל הנושא של תיקוני חקיקה בחוק האפוטרופסות, והיכולת של אדם עם מוגבלות לא להיות רק תחת מוסד האפוטרופסות, שהוא מוסד מאוד מגביל…

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: אלא גם להיעזר בתומך בקבלת החלטות, שמנגיש לו בעצם את המידע ועוזר לו לקבל החלטות על חייו.

ד"ר שי: כן. אז הזכרת בעצם את שלושת העקרונות הכלליים…

שרית: מממ.

ד"ר שי: או מטרות החוק. איך כל זה מתפרט בעצם בחוק עצמו? איך… מה כלול בתוך החוק עצמו שמאפשר את הדברים האלה?

שרית: אוקיי, אז בחוק עצמו נורא צריך לדעת לקרוא גם את החוק בין השורות.

ד"ר שי: מה זאת אומרת?

שרית: אוקיי, אז זהו, יש הרבה הרבה דברים בין השורות. אחד הדברים זה שהאדם בעצם הוא זה שאחראי על יישום החוק. מה זאת אומרת?

ד"ר שי: אוקיי…

שרית: זאת אומרת שהוא זה שרשאי לבחור והוא זה שרשאי להביע את הרצונות שלו ושום דבר לא קורה מעל הראש שלו.

ד"ר שי: שזה גישה מוכוונת אדם בעצם, ביטוי של גישה מוכוונת…

שרית: גישה מוכוונת אדם לגמרי. הוא זה שרשאי להחליט האם הגורם המאבחן יעביר את האבחון לגורם המכיר. הוא זה שבונה לעצמו את סל המענים והשירותים. האיש טיפול בעצם לוקח צעד אחורה במובן הזה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת האיש טיפול, או הגורם המאשר, הוא זה שמאשר את התוכנית, והאיש טיפול הוא זה שמטפל, אבל הטיפול שלו הוא לא ממקום פטרוני.

ד"ר שי: כן.

שרית: זאת אומרת, הוא צריך להיות גורם מאפשר, גורם מייעץ, גורם מכוון, גורם שמכיר את הזכויות על פי חוק ועוזר לאדם לממש אותם, אבל בסופו של דבר, מה שיקרה זה מה שהאדם רוצה.

ד"ר שי: כלומר, אם דיברנו עד היום על גישה מוכוונת אדם כמדיניות של המינהל, עכשיו בעצם יש לזה בסיס חוקי, את אומרת.

שרית: נכון.

ד"ר שי: שזה עכשיו בחוק.

שרית: אנחנו מוציאים את זה לפועל, נכון.

ד"ר שי: וואו.

שרית: ממש כך.

ד"ר שי: מרשים.

שרית: מאוד. ואנחנו רוצים לראות את זה קורה כבר.

ד"ר שי: כן.

שרית: כן.

ד"ר שי: כן, אוקיי. מה לגבי העקרונות האחרים? איך זה מתפרט בתוך החוק?

שרית: אוקיי, אז כמו שאמרתי, העיקרון של שילוב בחברה ובקהילה זה משהו שאנחנו כמדינה צריכים להיערך אליה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זה לא פשוט במציאות הקיימת. זאת אומרת, עם משבר הדיור וכל הסיפור הזה, גם לאנשים כמוני כמוך קשה היום ככה לעזור לילדים לקנות דירה…

ד"ר שי: כן.

שרית: קל וחומר לאנשים עם מוגבלות. אבל אין סיבה שזה לא יקרה. זאת אומרת, בסופו של דבר המדינה צריכה לאגם משאבים, צריך לרתום את כל משרדי הממשלה לסיפור הזה, כולל ביטוח לאומי, כולל משרד השיכון, כולל גופים אחרים, כדי לראות איך כמו שכל אדם זכאי לתנאי מגורים הולמים, גם אנשים עם מוגבלות יכולים לחיות בסביבה שהיא סביבה מאפשרת, שהיא סביבה שמעודדת ומאפשרת פרטיות, מאפשרת זוגיות, מאפשרת הקמת משפחה, או כל דבר אחר שהבן אדם רוצה.

ד"ר שי: אז החוק מציע, את אומרת, גם אפשרויות לדיור, כדי שזה יתאפשר. מה עוד החוק מציע כדי שזה…?

שרית: החוק מדבר, מי שיפתח את החוק יראה שבתוספת לחוק, ובכוונה זה ככה…

ד"ר שי: אנחנו נשים קישור ב… שאפשר לקרוא את החוק, מי שרוצה.

שרית: מעולה. אז בתוספת לחוק אנחנו מדברים בעצם על 11 תחומים של שירותי רווחה, החל משירותים שאתם יחסית מכירים כמו רצף דיור, רצף תעסוקה וכולי. אבל היא מדברת גם על דברים שהם יותר חדשניים. היא שמה דגש גם על תוכניות מעבר, ממערכת חינוך למערכת רווחה. היא מדברת על שירות לאומי ושירות אזרחי. אנחנו מאמינים שיותר ויותר אנשים ישתלבו באופציות האלה. אנחנו מדברים על שירות ליווי אישי, סיוע אישי. אנחנו מדברים על שירותי ייעוץ, הדרכה, נופשונים. שירותים להורים שהם הורים לילדים עם מוגבלות, או הורים שהם עצמם עם מוגבלות. וסעיף 11 באמת מדבר על המון המון דברים, שחלקם נמצאים וחלקם נצטרך להרחיב או לפתח.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: כל הנושא של שירותי מידע, המידע צריך להיות שקוף ונגיש. כל הנושא של ייעוץ ותמיכה, שירותי הנגשה אישיים, שירותים להקניית מיומנויות תפקודיות, הכוונה, טיפול, תחום מיני חברתי, תחום טכנולוגי.

ד"ר שי: המון המון תמיכות לאפשרות לקבל שירותים בתוך הקהילה, זה מה שיקרה פה.

שרית: נכון. ושירותים ש… ותמיכות שמותאמים אישית לאדם.

ד"ר שי: אה-הא.

שרית: זאת אומרת, הדגש הוא באמת באמת על האדם במרכז.

ד"ר שי: כן. הזכרת קודם בעצם את שתי התפיסות המנחות של המינהל, גישה מוכוונת אדם וגישה ביו-פסיכו-סוציאלית, לפי ה-ICF. אה… אז אמרת קודם איך הגישה מוכוונת אדם באה לידי ביטוי, בזה שהאדם בעצם בוחר את השירותים שניתנים לו. איך הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית תבוא לידי ביטוי כאן?

שרית: הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית, כאמור, מדברת על הנושא של… בין היתר, של גם מאפייני סביבה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, החשיבות שלנו כחברה להתאים את הסביבה ולהסיר את החסמים בסביבה, על מנת שאותו אדם יוכל לבחור. למשל, אני אתן דוגמה, אם יש חסם טכנולוגי והאדם לא יודע לגשת לאינטרנט או מתקשה למצוא לבד את המידע, אנחנו נצטרך לעזור לו למצוא את המידע ולשקף ולהנגיש, על מנת שהוא יהיה גלוי לו. והנושא המאוד חזק הנוסף במודל של ICF זה באמת הנושא של תפקוד וצורכי תמיכה.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: זאת אומרת, אנחנו נתחיל לספק שירותים לא רק בהתאם לסוג המוגבלות, אלא גם בהתאם לצורכי התמיכה של האדם ולתפקוד שלו, על מנת שבאמת התפקוד שלו ישתפר.

ד"ר שי: כן.

שרית: עכשיו, יש הפריה הדדית בנושא של שיפור מאפייני סביבה לבין תפקוד של האדם. והמחשבה היא שבאמת ככל שאנחנו נחזק את הסביבה ונעצים אותה, אם זה סביבה אנושית כמו בני משפחה, ואם זה סביבה פיזית…

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: ככל שהסביבה תהיה יותר מותאמת ומונגשת ונסיר חסמים, כך גם התפקוד של האדם ילך וישתפר והוא יוכל לתפקד בצורה יותר עצמאית ואוטונומית בחיי היום-יום שלו.

ד"ר שי: כן. אה-הא.

שרית: זאת אומרת, זה איזשהם… איזשהו מעגל.

ד"ר שי: מעגל כזה.

שרית: לגמרי.

ד"ר שי: כן.

שרית: זה מעגלי, כן.

ד"ר שי: כן. אהמ… אז הבנו ככה קצת את העקרונות של החוק וגם את ההתפרטות שלהם לכל השירותים שאתם מציעים דרך החוק. אהמ… עכשיו, אנשי מקצוע שונים שעובדים עם אנשים עם מוגבלות, שזה יכול להיות עובדים סוציאליים או מטפלים ישירים או כל מיני, מה ההשלכות של החוק על ה… על הפרקטיקה של האנשים הזאת? מה אני כעובד סוציאלי, לצורך העניין, יכול לעשות עם החוק הזה כדי לשפר את העבודה שלי?

שרית: אז אני חושבת שהדבר הראשון שעובד סוציאלי צריך לעשות הוא קודם כל להכיר את החוק, כיוון…

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: ידע זה כוח, ועולם המוגבלויות מאוד מאוד מאוד משתנה. הוא משתנה כל הזמן, והחוק כרגע הוא חוק מסגרת, יהיו לזה גם תקנות.

ד"ר שי: חוק מסגרת, מה זה אומר?

שרית: חוק מסגרת זה אומר שהוא נותן את העקרונות הכלליים ואת המסגרת הכללית.

ד"ר שי: והוא לא מפרט את הדברים שם?

שרית: הוא די מפורט, אבל הוא לא יורד לפרטי פרטים של איך יעבוד הגורם המאבחן, מי יהיה הגורם המאבחן, איך יעבוד הגורם המכיר, מי הוא יהיה. זאת אומרת, בסופו של דבר יהיו תקנות שממש ממש יפרטו לפרטי פרטים איך זה יעבוד.

ד"ר שי: שמי כותב את התקנות?

שרית: מי שכותב את התקנות זה מי שכתב את החוק, זה אנשי המקצוע במינהל המוגבלויות יחד עם יועצים משפטיים.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: מדובר בשבע סוגי תקנות, שכרגע בכתיבה. צריך להכיר את זה. צריך להכיר את זה היטב כדי לעזור לאדם בסוף לממש את הזכויות שלו. צריך להבין איך המנגנונים עובדים. אם לא מבינים צריך לשאול, זה מאוד חשוב. הנושא של העובד הסוציאלי כאדם שהוא בעצמו לומד ומתפתח הוא מאוד מאוד חשוב כאן. ואחרי שלמדנו ואחרי שהבנו ואחרי שאנחנו מגיעים לשלב יישום…

ד"ר שי: כלומר, שלב ראשון זה קודם כל בכלל להכיר את החוק, להכיר את המנגנונים, את הפרטים.

שרית: נכון.

ד"ר שי: כדי לדעת בכלל על איזה זכויות אני אמור להנגיש.

שרית: נכון, זו מומחיות שלמה. הנושא של מוגבלויות, צריך להיות בקיא בו. זאת אומרת, זה לא כמו למשל שער כניסה אצל קשישים…

ד"ר שי: כן, אבל ההנחה היא שאני איש מקצוע בתחום המוגבלויות, אז את עולם המוגבלויות אני מכיר. אבל את אומרת, אני גם צריך לא רק להכיר את עולם המוגבלויות, אני צריך להכיר את החוק, את הפרטים שלו…

שרית: נכון.

ד"ר שי: כדי להבין איך אני יכול לממש יותר טוב את הזכויות.

שרית: לגמרי, זה בדיוק. זה בדיוק יושב על זה. אז קודם כל צריך לדעת להכיר. אחרי שלמדנו להכיר ולהבין את הנושא, אנחנו צריכים לבחון גם את העמדות שלנו כאנשי מקצוע לגבי אנשים עם מוגבלות, כיוון שכדי ליישם היטב את החוק, צריך שנייה רגע, לדעתי, לקחת צעד אחורה. זאת אומרת…

ד"ר שי: תסבירי.

שרית: הנושא… לפעמים אנחנו כאנשי מקצוע, יש לנו נטייה להיות פטרוניים, אנחנו יודעים ואנחנו מכירים מוגבלות ואנחנו יודעים מה הכי טוב לאדם עם מוגבלות, ויש לנו המון המון ניסיון, אנחנו מגיעים עם המון המון ניסיון מקצועי. אבל אני לא חושבת שהניסיון המקצועי הזה עומד מעל הניסיון של אדם כמומחה לחייו.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, אדם עם מוגבלות אחד לא דומה לאדם עם מוגבלות אחרת. והוא המומחה לחייו והוא יודע לאן הוא רוצה לקחת את חייו, והוא רשאי לבחור והוא רשאי לטעות בבחירה שלו. והוא רוצה להרכיב לעצמו את חייו ולשלוט עליהם, ולכן אנחנו צריכים להגיע ממקום מאוד מאפשר, מאוד מכבד, מאוד מכיל, מאוד שונה. עכשיו, אני לא אומרת שלא היינו שם. זאת אומרת, חלקנו היינו וחלקנו עושים צעדים לעבר, אבל יש לנו עוד המון המון מה לעשות בנושא. והנושא של מודעות לעניין הזה הוא מאוד מאוד חשוב.

ד"ר שי: כן. אגב, בסוגריים אני אשאל, הגישה הזאת של האדם מומחה לחייו ומוכוון אדם היא משהו שבאמת אתם הובלתם עוד לפני חקיקת החוק. את מרגישה שה… העובדה שזה נכנס לתוך חוק, התפיסה הזאתי, היא יכולה להשפיע, היא משפיעה על המימוש של הגישה?

שרית: אני חושבת שכן, כי בסוף…

ד"ר שי: באיזה אופן?

שרית: בסוף השיח הזה מייצר איזושהי מציאות אחרת. זאת אומרת, כשאנחנו ישבנו סביב שולחן ועדת הרווחה בכנסת, ואנחנו שמענו את הקולות של ההורים ושמענו קולות של אנשים עם מוגבלות, ואנחנו מבינים שהעולם לא יחזור להיות כמו שהוא היה. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו צועדים לעבר עולם שהוא הרבה יותר מתקדם.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: גם מבחינת התפיסות וגם מבחינה יישומית.

ד"ר שי: כן. אוקיי, אז דיברנו על החשיבות של להכיר את הפרטים של החוק. אני עובד סוציאלי, אני גם צריך לעשות איזשהו תהליך של התבוננות על העמדות שלי ולראות מאיזה מקום אני פועל, האם אני באמת מוכוון אדם או שאני עדיין מתנהג בגישה פטרונית. אהמ… מה עוד החוק ככה… יכול לתרום לי לפרקטיקה, לעבודה היומיומית?

שרית: אני חושבת שהוא…

ד"ר שי: איזה דברים אני צריך לקחת ממנו?

שרית: אני חושבת שהוא נותן בעיקר כלים. זאת אומרת, א', הוא נותן כלים לגבי אוכלוסיות שעבדת איתם בעבר ולא היה לך מענה אליהם.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, אנשים באו, ביקשו דברים ואמרת "אני לא יכול לתת לכם כי אתם לא נכנסים בדיוק למשבצת שהיא מיועדת לה". אז אנחנו מדברים פה בעצם על איזושהי אפשרות להרחיב שירותים גם לאוכלוסיות אחרות. והוא נותן…

ד"ר שי: זאת אומרת, גם אנשים שמגיעים אליי, ובעבר אולי לא הייתי… לא הייתי מכניס אותם ל… לזכאי השירות, אז עכשיו הם כן יכולים להיות.

שרית: נכון, זה פותח לך יותר אפשרויות, זה מעשיר לך את סל הכלים.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זה מעצים את היכולת שלך גם מול המשפחות ומול האנשים עצמם, כי פתאום יש לך כלים יותר… יש לך כלים, יש לך תקציבים, יש לך יותר אפשרויות לעזור להם.

ד"ר שי: אוקיי.

שרית: אהמ…

ד"ר שי: כל הנושא של בחירת השירותים על ידי האדם, איך הוא מתנהל? איך הוא יתנהל בפועל לפי החוק? זאת אומרת, אני עכשיו, שוב, כעובד סוציאלי, איך אני מנהל את התהליך הזה על פי החוק

שרית: אז הפרטי פרטים עדיין לא רשומים. אנחנו נצטרך כנראה להנגיש את הכל באתר האינטרנט. יש את ה… יש לנו את "קליק לרווחה" של משרד הרווחה, ששם יש בעצם כל מיני אופציות כדי להבין מה האדם יכול לצרוך מבחינת שירותי רווחה. זה לא מספיק.

ד"ר שי: וזה מיועד לאנשי מקצוע או ל…?

שרית: זה מיועד גם לאוכלוסייה עצמה.

ד"ר שי: למקבלי שירות?

שרית: גם לאוכלוסייה עצמה וגם לאנשי מקצוע, אבל זה לא מספיק. זאת אומרת, בסופו של דבר השאיפה היא שיהיה סינכרון בין מה שיהיה ידוע לנו במערכות הממוחשבות על המאפיינים של האדם…

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: כולל סוג המוגבלות, רמת התמיכה, איפה הוא גר וכולי, ועד שירותי הקצה. זאת אומרת, אנחנו נצטרך לעשות סינכרון בין המאפיינים של האדם לבין מאפייני השירות, כדי לראות מה האדם רוצה. למשל, הוא גר בפריפריה, הוא רוצה מסגרת פנאי, מעניין אותו דברים כאלה וכאלה, חשוב לו דברים כאלה וכאלה, ואז אנחנו נוכל לעשות סינכרון ולהציע לו את מגוון השירותים שרלוונטיים למה שהוא מחפש.

ד"ר שי: כן, בהתאם למה שקיים.

שרית: נכון.

ד"ר שי: כן. אוקיי. אה… איזה עוד דברים ככה יש בתוך החוק ש… שחשוב לנו לדעת כאנשי מקצוע?

שרית: טוב, חשוב לדעת שאולי באמת אחד החששות של החוק הזה שמוביל איתו, כי שום חוק לא מושלם, זה הנושא הזה של שמיכה תקציבית. זאת אומרת, החוק מגודר תקציבית, וחשוב לדעת שכמו בשירותי רווחה אחרים, כנראה שהשמיכה תמיד תהיה קצרה מדי, וזה אחד החששות באמת, שאנחנו נצטרך לראות איך אנחנו בכל זאת מבינים איך אנחנו מתעדפים, על מה אנחנו נותנים דגש, על מה אנחנו שמים את הכסף. ומאוד מאוד חשוב שבסופו של דבר השירותים שאותם אנחנו נרצה לקדם יהיו שירותים שנמדדו, יהיו שירותים שאנחנו יודעים שהם מוצלחים יותר, יהיו שירותים שהוכיחו את עצמם מחקרית. ובאמת פה חשוב מאוד החיבור גם בין עולם האקדמיה לבין עולם העשייה בשטח.

ד"ר שי: כן, שזה… דיברנו בעיקר באמת על היישומים של החוק בהקשר של העובד הפרטני, אבל את בעצם אולי רומזת פה גם ליישומים לאנשים שהם יותר בתפקידי ניהול או…

שרית: נכון, נכון. אנחנו נצטרך לקבוע מדיניות שהיא בעצם גם מוכוונת תוצאות וגם מדיניות שהיא מבוססת נתונים. אה… זה דבר אחד. ודבר שני שאנחנו מאוד מאוד…

ד"ר שי: כלומר, את אומרת מישהו שהוא נגיד לצורך העניין מנהל איזשהו… איזושהי תוכנית או שירות, אז חלק מהתהליך של יישום החוק יבוא לידי ביטוי בהערכה של התוצאות של השירות שהוא נותן.

שרית: נכון. זאת אומרת, לא לעשות more of the same…

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: ולא לעשות פשוט עוד ועוד דברים שאולי לא הוכיחו את עצמם, אלא לעשות דברים חדשניים שהם מחוץ לקופסה ולעשות דברים שהם יותר מתכתבים עם מה שקורה היום בעולם. כל נושא הטכנולוגיה מאוד מאוד מתפתח וצריך יהיה ללכת גם לשם.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זה לגמרי מתכתב עם משבר כוח אדם. אם אנחנו יודעים שיש משבר כוח אדם במסגרות, אז אולי צריך לחשוב על כל מיני התייעלויות בתחום הטכנולוגי. ואם כבר אנחנו מדברים על התייעלות, אז מאוד חשוב להזכיר גם את הנושא של סינכרון בין משרדי ממשלה. זאת אומרת, כשנולד ילד עם מוגבלות, או כשקורית מוגבלות באמצע החיים, אדם נתקל בהמון המון חסמים בירוקרטיים.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: וזה משהו שאנחנו ממש לא רוצים שיקרה, כי זה בעצם פוגע באמון בין האדם לבין הממסד. ומה שאנחנו מנסים לעשות בחוק הזה, ואנחנו נרחיב את זה בתקנות, זה כל הנושא של סינכרון עם משרדי ממשלה אחרים ועם המוסד לביטוח לאומי.

ד"ר שי: באיזה אופן?

שרית: אה… אנחנו רוצים להפחית בירוקרטיה קודם כל בשער הכניסה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, כבר בחוק עיגנו את הנושא שאם אדם מגיע עם אבחון קיים, שנמצא אצלו בבית, אנחנו לא בהכרח נחייב אותו באבחון נוסף של משרד הרווחה, אלא הוא יביא את האבחון לגורם המכיר, שהוא גורם ממלכתי מטעם משרד הרווחה, והגורם המכיר יקבע על סמך חומרים קיימים, במידת האפשר. זה דבר אחד.

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה] יפה.

שרית: דבר שני, כבר היום יש לנו סינכרון עם ביטוח לאומי, זאת אומרת למשל היום, ילד שהוכר על ידי ביטוח לאומי כילד עם אוטיזם, אפשר יהיה למשוך את ההכרה שלו גם לצורך הכרה במשרד הרווחה.

ד"ר שי: אה, היום זה לא תופס?

שרית: היום זה תופס. בחלק מהאוכלוסיות זה תופס, בחלק עדיין לא.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: מה שאנחנו נעשה במסגרת התקנות, אנחנו נרחיב את האוכלוסיות, ששם ניתן יהיה להסתמך על הכרה בביטוח לאומי, למשל אוכלוסייה עם מוגבלות מוטורית. ברגע שהאדם כבר עבר ועדה רפואית בביטוח לאומי ונקבע שיש לו מוגבלות מוטורית, הוא יוכל להיות מוכר, בתנאים מסוימים, גם במינהל מוגבלויות, ואז אנחנו נחסוך שלבים בשער הכניסה.

ד"ר שי: כל התהליך של ההכרה, של הבירוקרטיה.

שרית: נכון, ההכרה תהיה הרבה יותר מצומ… הרבה יותר מהירה, הרבה יותר… התהליך יהיה הרבה יותר רזה, הרבה יותר מצומצם, כדי שהוא יוכל בצורה מאוד מהירה להגיע ישר לצריכת השירותים.

ד"ר שי: כן, אז זה בכניסה. ומה לגבי השירותים עצמם? איך הסינכרון…?

שרית: אז גם בשירותים עצמם יש דברים שאנחנו נצטרך לעשות במשותף, גם עם משרד הבריאות, גם עם משרד החינוך. צריך יהיה…

ד"ר שי: אני מדמיין מצב שבו המשרד הזה אומר, "לא, אתה מקבל ממנו", והוא אומר, "לא, אתה מקבל מהשני".

שרית: נכון.

ד"ר שי: ובעצם אדם נופל בין הכיסאות.

שרית: נכון, וצריך לתאם מנגנונים. זאת אומרת, האדם הוא אדם אחד, הוא חי במדינה אחת. זה לא מעניין אותו אם הוא יקבל את זה מפה או משם או… המריבות של המשרדים לא באמת מעניינים אותו.

ד"ר שי: לא מעניינים אותו, כן.

שרית: אנחנו צריכים לדעת להתגבר על הדבר הזה ואנחנו צריכים לאחד ולשלב ידיים לטובת האוכלוסייה.

ד"ר שי: כן. אוקיי. מרגש, וואו.

שרית: מאוד. [צוחקים]

ד"ר שי: תגידי, אני רוצה לשאול ככה לקראת סיום, דיברתם ב… לאורך התהליך, אחד אולי מהגאוות שיש בחוק זה בעצם התהליך שבו הוא גובש ונוסח. ודיברתם על תהליך ארוך של שותפות. אהמ… ספרי לנו קצת ככה על התהליך. איזה… על השותפות הזאתי, איך… איך זה קרה?

שרית: תראו, אי אפשר… אי אפשר להעביר חוק כזה לבד. זאת אומרת, זה חוק של הרבה אנשים והרבה אנשים טובים שהבינו שזה הזדמנות היסטורית.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: החוק בכל מיני גלגולים לאורך השנים היה כתוכנית מגירה בכל מיני ורסיות שלו.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: וזה אף פעם לא הבשיל לכדי מימוש. וממשלות קמו וממשלות נפלו והחוק נפל יחד איתם. והבנו שאין יותר ברירה, זאת אומרת, צריך לשלב ידיים, לעשות את זה לטובת האוכלוסייה.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: ואנחנו הצלחנו… צריך להבין שאנחנו הצלחנו להעביר אותו ממש ממש ערב נפילת הממשלה וערב סגירת הכנסת, סגירת מושב הכנסת.

ד"ר שי: וואי, זה היה ממש תזמון…

שרית: ממש ברגע האחרון. זה היה בשתיים ומשהו בלילה, שהצליחו להצביע עליו. ולא יכולנו לעשות את זה בלי כל המעגלים. זאת אומרת, היו שם…

ד"ר שי: איזה מעגלים?

שרית: אז זהו, היו שם הורים והיו שם עמותות והיו שם… אנשים עם מוגבלות עצמם.

ד"ר שי: אבל למה הם היו שותפים בדיוק בתהליך? מה, ממש לחשיבה על הסעיפים או החשיבה על…?

שרית: היו הרבה פערים. תראו, היו הרבה פערים בין הצדדים. זאת אומרת, החל מתפיסות שהם מאוד מאוד סגרגטיביות ושמרניות ועד לתפיסות שהם מאוד מאוד מתקדמות.

ד"ר שי: [מהמהם בהבנה]

שרית: וצריך היה איפשהו לגשר ולפשר ולהגיע לעמק השווה, וזה לא פשוט, כי כל אחד היה צריך להתפשר על משהו, והבנו שאין מושלם.

ד"ר שי: כן.

שרית: ועד הרגע האחרון היו כמה עשרות ומאות גרסאות של טיוטות, וכל פעם היה צריך לשנות עוד מילה ועוד סעיף על מנת לראות איך מגיעים לעמק השווה, וכל אחד ויתר על משהו. ובסופו של דבר, הוויתורים האלה הם נקודות החוזק.

ד"ר שי: [מהמהם בהסכמה]

שרית: זאת אומרת, אנחנו הצלחנו להגיע למוצר שהוא הכי טוב שיכולנו בזמן שהיה לנו, שזה לא היה זמן ארוך. אנחנו באמת תוך פחות משנה הצלחנו לעבד מוצר מוגמר ולהביא אותו לחקיקה.

ד"ר שי: כן.

שרית: ועשינו את זה עם הרבה הרבה ארגונים ועמותות ואנשים טובים שעזרו לנו, וככה כתף אל כתף בתוך שעות לא שעות.

ד"ר שי: אז החוק הוא סוג של קונצנזוס מבחינת הגורמים שהחוק רלוונטי אליהם.

שרית: נכון, והצלחנו אפילו להתגבר על חסמים ולהביא לשיתוף פעולה גם את משרד האוצר וגם את משרד המשפטים בעניין הזה.

ד"ר שי: כן, שזה גם בטח לא היה פשוט, הנושא התקציבי.

שרית: לא פשוט. לא פשוט הנושא התקציבי. גם פה היה צריך לראות איך אנחנו מאזנים בין הדברים.

ד"ר שי: כן.

שרית: בכלל, כל החוק הזה, אני חושבת שהוא חוק של איזונים. זאת אומרת, בסופו של דבר צריך יהיה באמת… צריך היה להביא אותו למצב שהוא יהיה מספיק מאוזן ולא ייקח לקצה זה או אחר.

ד"ר שי: כן.

שרית: אלא יהיה גם יישומי. כי אם הוא היה חוק קיצוני, גם אי אפשר היה ליישם אותו.

ד"ר שי: כן. אז משהו בשותפות הוא ככה מאוד מוכוון אדם.

שרית: מומלץ.

ד"ר שי: חוק מוכוון אדם.

שרית: שותפות היא דבר מומלץ.

ד"ר שי: כן.

שרית: אתה יכול להגיע להרבה יותר מאשר לבד.

ד"ר שי: כן. אוקיי. אה… עוד דברים שככה את רוצה להוסיף ששכחנו להגיד?

שרית: אני… החוק אמור ללוות אותנו בעצם עשרות שנים קדימה. אני צופה כן שינוי במרחב הציבורי, אנחנו נראה יותר אנשים עם מוגבלות בתוכנו. אנחנו נראה אותם יותר בתעסוקה שהיא פחות סגרגטיבית. אנחנו נרצה לראות אותם גרים בינינו. והחברה צריכה פשוט להיות מוכנה לזה ולבוא עם לב פתוח וידיים פתוחות לרווחה.

ד"ר שי: כן.

שרית: כדי באמת לקבל את השינוי הזה ולקבל אותו באהבה, מה שנקרא.

ד"ר שי: כן. ואת ככה לסיום בדרכך החדשה עוברת בעצם להמשיך לעבוד על החוק ככה מ… מכיוונים אחרים, נכון?

שרית: אה… נכון. אני יוצאת לחל"ת ממשרד הרווחה ואני עוברת לנהל את הקרן לפיתוח שירותים לנכים. כרגע זה נקרא עדיין נכים, אבל גם את השם נרצה לשנות.

ד"ר שי: לשנות שמה.

שרית: פיתוח שירותים לאנשים עם מוגבלות בביטוח הלאומי.

ד"ר שי: שזה שבעצם מתכתב עם מה ש… עם מה שהחוק עושה.

שרית: זה זרוע יישומית בעצם. אני כן אשמח שככה משרד הרווחה יתייחס לזה כזרוע יישומית, שתסייע לו בעצם לפתח את השירותים המותאמים בהתאם לתפיסות החדשות, לעקרונות החוק, למטרות של החוק.

ד"ר שי: כן.

שרית: כדי באמת לאפשר לכל הדבר היפה הזה לקרות, ביחד כמובן עם שותפים נוספים וקרנות נוספות.

ד"ר שי: כן. אז שליחתנו בביטוח הלאומי, שרית לוי-טילוביץ' [כך במקור], תודה רבה רבה.

שרית: תודה לך, אליהו.

ד"ר שי: יישר כוח על כל התהליך.

שרית: תודה. תודה.

[מוזיקת רקע]

ד"ר שי: אז נסכם מה למדנו בפרק. דיברנו עם שרית טילוביץ'-לוי על חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שנחקק ב-2022, שהמטרה של החוק היא להסדיר ולעגן את הזכויות והשירותים עבור אנשים עם מוגבלות שמוכרים במערכת הרווחה. החוק הזה צועד צעד נוסף מהחוק שקדם לו, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שהוא חוק יותר כוללני והצהרתי. לעומתו, החוק החדש פורט לפרטים את הזכויות והשירותים ומצטרף אליו תקציב מכובד לצורך היישום שלו.

החוק נועד לשבעת סוגי האוכלוסיות של מינהל מוגבלויות: ילדים עם עיכוב התפתחותי, אנשים על הרצף האוטיסטי, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אנשים עם מוגבלות נוירו-קוגניטיבית, לקויי ראייה, לקויי שמיעה ואנשים עם מוגבלות מוטורית.

לפני חקיקת החוק היו פערים רבים בשירותים ובזכויות שהיו לאנשים עם מוגבלות, כאשר הזכויות נגזרו בעיקר מסוג המוגבלות, מה שגרם לכך שהיו סוגי מוגבלויות שזכו ליותר שירותים והיו שפחות. ובנוסף גם לתיוג של אנשים ולזיהוי שלהם עם המוגבלות. לפי החוק החדש, השירותים יינתנו לא רק לפי סוג המוגבלות אלא לפי רמות התפקוד וצורכי התמיכה של האדם.

החוק נחקק לאורה של הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית, שדיברנו עליה בהרחבה בפרק השלישי בסדרת הפרקים עם דוקטור מינה רז, שמדגישה את ההשפעה הגדולה של הסביבה לתפקוד של האדם, מעבר למגבלה הספציפית שלו, ואת הצורך בהסרת חסמים והתאמת הסביבה כדי לשפר את התפקוד. בהתאם לתפיסה הזו, לאחר שהאדם מקבל הכרה במוגבלות שלו ועובר את סף הכניסה לזכאות לשירותים, הוא יצרוך את השירותים בהתאם לצורכי התמיכה שהוא זקוק להם, ולא כנגזרת אוטומטית של סוג המוגבלות. בנוסף לגישה הביו-פסיכו-סוציאלית, החוק מממש תפיסה נוספת, שגם עליה דיברנו בהרחבה בסדרה עם דוקטור מינה רז, גישה מוכוונת אדם, לפיה האדם במרכז, הוא אחראי על חייו והוא זה שבוחר את המענים הקיימים מתוך המגוון הקיים של השירותים.

ציינת, שרית, שהחוק מדבר על שלושה עקרונות. אחד, הזכות לחיים עצמאיים ואוטונומיים. שתיים, השתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובקהילה. שלוש, שמירה על זכויות וביטחון אישי. לגבי עצמאות ואוטונומיה, שהם שני מושגים נבדלים, שהרי אדם יכול להיות אוטונומי גם אם הוא מתקשה בעצמאות. המושגים האלה באים לידי ביטוי בכך ששום דבר לא קורה מעל הראש של האדם עם המוגבלות. אנשי הטיפול לוקחים כאן צעד אחורה, משמשים כגורם מאפשר, מייעץ ומכוון, אבל בסופו של דבר האדם מחליט.

בהשתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובקהילה, הכוונה היא לכך שאנשים עם מוגבלות זכאים וגם יכולים לחיות בקהילה, בהינתן התמיכות המתאימות. המשמעות של זה היא שתהיה חתירה לצמצום ככל הניתן של שילוב במסגרות דיור מעוניות, במיוחד כאלו שהן מרובות דיירים. בנוסף, רוב התקציבים שנלווים לחוק ילכו לפיתוח של שירותים בקהילה.

בפועל, החוק מפרט 11 תחומים שמכילים מגוון סוגי שירותים שאדם יכול לצרוך מתוכם, חלק מהם ידועים ומוכרים כמו דיור, תעסוקה ופנאי, וחלק חדשניים יותר כמו סיוע טכנולוגי, תוכניות מעבר, שירותי מידע ועוד.

חשוב להדגיש שהחוק הוא חוק מסגרת, כלומר, חוק שנותן עקרונות כלליים ומסגרת כללית, אבל לא יורד לפרטי פרטים. פרטי הפרטים של איך הדברים יעבדו בפועל ייקבעו בתקנות לחוק, שבימים אלו, נובמבר 23', נמצאים בכתיבה.

דיברנו על כיצד החוק יכול לסייע לפרקטיקה של העובדת. בראש ובראשונה, בהרחבת סל השירותים שהעובדת יכולה להציע למקבלי השירות שלה, מה שמאפשר לה מתן מענים משמעותיים יותר ומותאמים אישית, וגם יכולת לתת פתרונות לאוכלוסיות שבעבר נפלו בין הכיסאות. כדי שניתן יהיה לעשות את זה, הדגשת, שרית, כמה זה חשוב שהעו"סית תכיר את החוק לפרטי פרטים ואת המנגנונים השונים לממש את הזכויות הכלולות בו. וכמו שאמרת, ידע הוא כוח.

חוץ מזה, העו"סית צריכה לזכור שהניסיון המקצועי שהיא מביאה איתה עשוי לגרום לה לנטייה לפטרונות ולחשוב שהיא יודעת יותר טוב מהאדם מה נכון עבורו. כדי לעשות שימוש מיטבי בחוק, כדאי לבדוק את עצמנו ואת העמדות שמכוחן אנחנו פועלים, ולזכור שבסופו של דבר האדם הוא המומחה האמיתי על חייו.

מנהלים וקובעי מדיניות שמבקשים לעשות שימוש בחוק יידרשו לעשות תעדוף בין שירותים שונים, כאשר החוק מעדיף שירותים שנמדדו והוכחו כיעילים, וכאלו המבוססים על נתונים ותוצאות.

בסוף הפרק סיפרת לנו על מאחורי הקלעים של גיבוש החוק, תהליך שהתאפיין בשותפות של גורמים רבים, משרדי ממשלה, הורים, ארגונים ועמותות ואנשים עם מוגבלות עצמם, שחברו כולם יחד כדי לנסח את הצעת החוק, תהליך שכלל גם דיאלוג עמוק בין כל השותפים וגישור על פערים. בהקשר הזה הזכרת גם את החשיבות של שיתוף פעולה ביישום החוק. משרדי הממשלה והביטוח הלאומי יצטרכו לעבוד בסינכרון בשביל הפחתת הבירוקרטיה בשער הכניסה וגם לפתח מענים ושירותים משותפים לכל הגופים.

[מוזיקת סיום]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Comments


bottom of page