[הפרק הוקלט לפני 7 באוקטובר 2023] שיר ראובן ואסף ליברמן חוזרים לשנות ה-80 לשיא היריבות בין מעריצות עפרה חזה למעריצות ירדנה ארזי, ותוהים איך זה התחיל, האם היתה שם איבה אמיתית או שמדובר במלחמת יחסי ציבור, ולאן נעלם האקדח הדיו המעשן?
עורך: אלעד בר-נוי, הפקה: טל ניסן ואלכס לויקר, תחקיר: רונן וייס, טכנאי: שרון לרנר
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/02/2024.
[הקלטה] שלום קיטל: בשלב הזה, את יודעת, הדבר היחיד שאני יכול להציע לכן, ככה מתוך העובדה שאני שומע את שתיכן, אולי תדברו זו עם זו, תיפגשו, תגידו שלום, תעשו שיחת פיוס.
[הקלטה] עפרה חזה: תשמע, אני לא רבתי עם ירדנה ואני לא רבה עם ירדנה, היא לא המתחרה שלי ואני לא המתחרה שלה. אין בינינו שום דבר, זה רק מלחמה של יחסי ציבור. אין לי על מה להתנצל ואין לי על מה לבוא לדבר בכדי להגיד בואי נהיה חברות. היא אמרה גם דבר, שמאז שהיא נבחרה לזמרת השנה, מטרידים אותה. אני פגשתי את ירדנה עוד לפני שהיא נבחרה לזמרת השנה, פגשתי אותה בתוכנית טלוויזיה, ואז היא אמרה לי שזרקו עליה פחית. היא לא דיברה שזה בגללי, היא לא אמרה כלום. דיברנו כמו שתי זמרות שיושבות אחרי הקלעים ומשדברות על הא ועל דא. אני נבהלתי מזה, אמרתי לה, מה את עושה במצב כזה? זה ממש חמור. היא עוד לא נבחרה לזמרת השנה. באותה שנה היא הקליטה שיר יפהפה, "הביתה", היא אחר כך דיברה על השיר, שהיא הולכת להופיע, אנשים זורקים אותה מהבמה. לאחר שנה היא שרה את "חפץ חיים" והיא אמרה שאנשים קוראים לה פשיסטית. אז זה לא עפרה חזה, אני נורא מצטערת.
שיר: מאמי, אנחנו לא חברות, אני לא מכירה אותך, דיברתי איתך פעם אחת, אמרת לי זרקו עליי פחית, אמרת לי זרקו עלייך זה, קראו לי פשיסטית.
אסף: הבנת את הטיעון אבל?
שיר: היא אומרת לא שונאים אותה בגללי, שונאים אותה בגללה, בגדול.
אסף: כן. כן.
שיר: אם זורקים עלייך פחית, אם קוראים לך פשיסטית...
אסף: תבדקי. תבדקי את עצמך.
(קטע מוזיקלי)
קריין: "זינוק לאתמול", מנערים את הארכיון, עם שיר ראובן,
אסף: כן.
קריין: ואסף ליברמן.
אסף: כן.
שיר: אני או אתה?
אסף: אן-דה-טרואה. את.
שיר: את.
אסף: (צוחק)
שיר: שלום, כאן תרבות, "זינוק לאתמול". מדי יום אנחנו ניגשים לארכיון הענק שמאחד את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור והרדיו של קול ישראל והטלוויזיה החינוכית, מנערים היטב ורואים מה נופל.
אסף: אני שיר ראובן. [כך במקור]
שיר: ואני אסף ליברמן. [כך במקור]
אסף: שלום, שיר.
שיר: שלום, אסף.
אסף: מה העניינים?
שיר: בסדר. בסדר. אתה יודע על מה אנחנו הולכים לדבר היום?
אסף: כן. ואנחנו הפצצנו. וכשאני אומר אנחנו, אני מתכוון לאלעד, העורך.
שיר: אלעד בר-נוי, עורך וידיד.
אסף: הוא הפציץ באמת עם הנושא, שאני שנים מת לשים עליו יד.
שיר: באמת? פרק של "זמן אמת" על זה היית עושה?
אסף: זה גדול מדי ל"זמן אמת", את מבינה? זה משהו ש"זינוק לאתמול" צריך לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם.
שיר: תספר לנו מה הנושא?
אסף: זה אירוע מהפנט בעיניי שאני לא מאמין שהוא קרה.
שיר: (צוחקת)
אסף: ואחרי שנחשפתי לחומרי הארכיון, אני עוד יותר לא מאמין שהוא קרה. הקרב המופרך ורווי האמוציות בין עפרה חזה, עליה השלום, לבין ירדנה ארזי, תבדל לחיים ארוכים. האירוע הזה, אני לא מאמין שהוא באמת קרה, ואני מתחרט, קשה לי, אני מלא תוגה על זה שלא הייתי פה בעניינים כשהוא קרה ולא הייתי עיתונאי פעיל כשהוא קרה.
שיר: אני...
אסף: לחשוב על זה שכל בוקר היינו עוסקים בזה והיינו מעלים, וזה מהצד הזה, מהצד הזה וספינים. יש שם ספינים משוגעים, זו מערכה פוליטית משוגעת.
שיר: זה ישראל הראשונה, ישראל השנייה בעצם של לפני שהיה את המושגים האלה.
אסף: וכל צד, יש לה... אתה אומר, מי הנבל פה? מי הנבל? מי זה הצד העוין ומי זה הצד התמים?
שיר: יואו, איך אני רוצה כבר לשמוע את כל חומרי הארכיון שאתה שמעת בבית כששלחו לנו אותם ואני לא.
אסף: אז בואי נעשה. אז בואי נעשה. בואי נעשה, בואי נעשה.
שיר: בסדר גמור. אבל קודם כל, בוא תגיד את זה אתה, אין לי כוח אחרי זה לחטוף 'למה את אומרת את זה? פאק דה סיסטם, אני הולך לשרוף צמיגים בתאגיד.'
אסף: מה, שאלעד בר-נוי עורך?
שיר: כן.
אסף: ואלכס לויקר היא מפיקה?
שיר: כן.
אסף: ורונן וייס אחראי על התחקיר?
שיר: כן.
אסף: ושרון לרנר על הביצוע הטכני?
שיר: נכון.
אסף: אוקיי. אתם ואתן יכולים ויכולות להאזין ולהקשיב לנו בהסכת "זינוק לאתמול", הוא זמין ביישומון ובאתר כאן ובכל אפליקציות ההסכתים וגם באתר כאן ארכיון, האתר האהוב עליי, שם מופיעים גם חלק מקטעי הווידאו שאנחנו משמיעים, וחלק אנחנו מעמידים למכירה פומבית באתר המכירות הפומביות פומביקייר.
שיר: אני מרגישה כאילו אני רואה אריה בכלוב כשאתה מקריא את התסריט הזה.
אסף: (צוחק)
שיר: אם אתם רוצים להגיב או לבקש קטעים שנשדר כאן, אפשר לכתוב לנו דרך הפייסבוק "זינוק לאתמול". קדימה.
(קטע מוזיקלי)
קריין: "זינוק לאתמול", מנערים את הארכיון.
אסף: טוב, היית חברה פעם באיזה מועדון מעריצים, מעריצות?
שיר: כאילו, אני רוצה לומר שהייתי חברה במועדון המעריצים של ענבל פרלמוטר, אבל זה היה רק אני ועוד לסבית בשם שני קוג'מן,
אסף: (צוחק)
שיר: שפתחה את האתר הרשמי של ענבל פרלמוטר וסרקה אליו המון תמונות. אז קודם כול, מה שנקרא "שאוט אאוט" לשני קוג'מן. וגם כאילו, האם זה מועדון אם אני היחידה בו?
אסף: לא.
שיר: אז לא.
אסף: אבל זה פותר את הלופ של המשפט האלמותי, "אני לא רוצה להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אותי חברה", אז אם את החברה...
שיר: אני המועדון.
אסף: זה מעניין. זה שובר, נראה לי, את הלופ.
שיר: אני הייתי שמחה אם היה מועדון מעריצות לענבל פרלמוטר.
אסף: וואלה.
שיר: כן, כן. כאילו, בתיכון, אני חושבת, שכאילו זאת תנועת הנוער שהייתי צריכה להשתייך אליה. הייתי צריכה ללבוש מדים, שזה חולצה שחורה עם חגורת ניטים והייתי צריכה לעשות, אתה יודע, זה היה כזה "דאן 3" זה כזה לעשות פס בסגול, כמו ענבל בתקופה המוקדמת, אחרי זה לעשות קצוץ, אחרי שאני מתקדמת בסולם הדרגות. אבל אני חושבת שאני בעצם מדברת על להיות לסבית.
אסף: (צוחק)
שיר: מועדון המעריצים שרציתי להשתייך אליו הוא להיות לסבית. וכן, עשיתי את זה, אז כן.
אסף: אז מה שמהפנט אותי באירוע הזה של עפרה חזה וירדנה ארזי,
שיר: כן.
אסף: זה סביב מה מתגבשים? כלומר, אני תמיד אהבתי את דני סנדרסון.
שיר: גם אני.
אסף: אף פעם לא חשבתי בגלל זה לשנוא את גידי גוב.
שיר: נכון, אין ביניהם איבה.
אסף: או לחילופין, את יזהר אשדות ויאיר ניצני מתיסלם. זה לא... מה גורם לכם... אתם אוהבים את ירדנה ארזי? זה בסדר גמור, מה יש לכם מעפרה חזה?
שיר: מי התחיל את זה באמת?
אסף: זו שאלה מעולה, שאני מניח שאלעד בר-נוי, שאמון פה על כל הקונסטרוקציה, יחשוף אותנו במהלך המשדר, כלומר, אם... אם לא נגיע לפתרון, אם זה לא יהיה מעניין האירוע הזה, ניתן את הטלפון של אלעד בר-נוי.
שיר: חד משמעית ניתן אותו.
אסף: טוב, לפני הכול, חשוב להגיד, זה נושא פוליטי. וככל נושא פוליטי, אני חושב שהגיע הזמן שעיתונאים יסירו את המסכות וקודם כול יחשפו את הפוזיציה שממנה הם מדברים.
שיר: (המהום הסכמה)
אסף: אז שיר, אני מבקש/דורש ממך קודם כול להגיד באיזה מחנה את.
שיר: אוקיי, אני אענה. קודם כול כשאני הייתי ילדה, דודה שלי אמרה לי שהיא הייתה... שהיה קרב בין עפרה לירדנה ושהיא בצד של עפרה. ואז שאלתי אותה למה? אז היא אמרה, האשכנזיות אהבו את ירדנה ואנחנו המזרחיות אהבנו את עפרה. והייתי כזה, הייתי בת שלוש, אבל אני ידעתי לעשות טוב טוב save לרגע הזה,
אסף: (צוחק)
שיר: בשביל ההקלטה הזאת של "זינוק לאתמול".
אסף: (צוחק)
שיר: אבל עכשיו כשאני מבוגרת, שמע, אני אוהבת את שתיהן. אני בדור שאחרי. אני אוהבת את ירדנה ואני אוהבת את עפרה, אני לא יכולה לבחור צד. אני אוהבת את האלבום של ירדנה ארזי עם ה"גיבטרון", אני אוהבת את זה שהיא קוראת להם הגבעטרון, כמו שבאמת אמורים לקרוא להם.
אסף: ולא ה"גיבטרון".
שיר: כן, מה אני אעשה? אני לא יכולה להגיד הגבעטרון כי אני לא ירדנה. ביום שלי יהיה אלבום, שיר ראובן והגבעטרון, אני אגיד הגבעטרון. אבל עד אז, ה"גיבטרון".
אסף: אבל אין לך איזו כמיהה פנימית אותנטית אינסטינקטיבית?
שיר: אני חושבת שהסיפור של עפרה חזה הוא יותר טראגי, ולכן אולי אני אוהבת אותה יותר. זה טראגי, מה, היא מתה מאיידס, זה טראגי.
אסף: אז? כלומר?
שיר: לא, אני לא רוצה לבחור צד. אני אוהבת את שתיהן.
אסף: לא רוצה.
שיר: אני אוהבת גם את ירדנה ארזי מאוד. אני אוהבת את זה שהיא מלכת האשכנזים, זה מקסים.
אסף: בסדר גמור.
שיר: איזה אלבום, ירדנה ארזי עם הגבעטרון. איזה הרמות. אלבום מקסים.
אסף: בסדר גמור.
שיר: ועפרה חזה גם, ששרה את "נסיך מצרים" או משהו. לשתיהן היו הישגים מקסימים. אבל בסוף, מי ששרה שיר מצליח של דיסני ומי שעשתה הופעה עם הגבעטרון.
אסף: טוב, אז כרגיל אתם ממשיכים בתקשורת עם נשף המסכות שלכם ורוצים לצייר את התוכנית כאילו אתם אובייקטיבים ומהאו"ם, אבל טוב, אנחנו נגלה במהלך התוכנית הזאת מאיזו פוזיציה את מדברת.
שיר: רגע, בעד מי אתה אבל?
אסף: עפרה.
שיר: נו, אז שנינו עפרה.
אסף: בסדר. אבל הינה, אני לא מסתיר את זה.
שיר: אבל זה לא שאני מסתירה את זה, זה יותר מורכב.
אסף: קודם כול יש לי חיבה...
שיר: זה 51-49.
אסף: יש לי חיבה אוטומטית לאנשים שמתו.
שיר: בטח.
אסף: אני חשב שזה טבעי וזה אנושי. אנחנו אוהבים יותר אנשים שמתו. וגם ברמה העמוקה יותר... נדבר על זה בהמשך.
שיר: בסדר. בסדר.
אסף: אני אחשוף אחר כך בהמשך, אולי, אם תהיה פה אווירה טובה ואם כולם יכבדו איש את רעהו,
שיר: (צוחקת)
אסף: אז אנחנו נדבר על זה.
שיר: אני מאוד מאוד מקווה שתהיה.
אסף: טוב. אז מה, את רוצה לתת את הרקע?
שיר: אני אתן את הרקע, אותו גם כתב אלעד בר-נוי. היום, כאמור, נדבר על הקרב הניטש בין מעריציה של עפרה חזה זכרונה לברכה למעריצי ירדנה ארזי, תבדל לחיים ארוכים, במהלך שנות ה-80. הרקע ליריבות הוא כשבשנת 1984 ירדנה ארזי נבחרה לזמרת השנה של קול ישראל, אחרי ארבע שנים רצופות שבהן עפרה חזה קטפה את התואר.
אסף: את מבינה?
שיר: הדבר הזה הוביל להפגנה של מעריצות עפרה חזה מול תחנת הרדיו, כשהמפגינות בטוחות שהתוצאות זויפו. ההפגנה לא עזרה וירדנה ארזי נותרה זמרת השנה, אבל משם התחיל הקרב שהגיע לשיא כשביולי 1985 בפארק הירקון, מעריצה של עפרה חזה חיכתה לירדנה ארזי לפני ההופעה, כיוונה לעברה אקדח מים מלא בדיו,
אסף: לכאורה.
שיר: וירתה... (צוחקת)
אסף: לכאורה.
שיר: על השמלה הלבנה שלה.
אסף: לכאורה.
שיר: זה כל כך, כל כך פוליטי.
אסף: לכאורה.
שיר: שלא לומר, מה קרה עשר שנים אחר כך עם אקדח סרק סרק.
אסף: לכאורה.
שיר: אה, זה נכון, זה גם לכאורה כמובן עכשיו.
אסף: לכאורה. לכאורה. לכאורה. אבל האירוע הזה, שהוא באמת עומד בליבת הסכסוך, אותו אקדח מים מלא בדיו, שנורה לעבר, לחץ, והמעריצה לכאורה לחצה על ההדק וירתה את הדיו לעבר חולצתה הלבנה של...
שיר: שמלתה.
אסף: אני חוזר.
שיר: אני פשוט שמעתי את זה מדודה שלי, שאולי היא עשתה את זה, אני לא יודעת.
אסף: היה חייב להיות second shooter, כמו שאומרים. הדיו שניתז לעבר שמלתה הלבנה של ירדנה ארזי, זה מה שעומד במוקד הסכסוך. ויש טענה, שמיד נשמע אותה, שהאירוע לא היה ולא נברא.
שיר: בוא נאזין.
אסף: שלא הייתה מעריצה.
שיר: אה, באמת? שזה הכול היה... כמו מגדלי התאומים, שהם עשו בעצמם כדי לצאת למלחמה בעיראק?
אסף: מממ. טוב, נגיע לזה עוד מעט. עכשיו צריך להבין, בתקופה הזאת העיסוק ביריבות בין שתי הזמרות, פופולריות ככל שיהיו, הוא לא דבר שבדרך כלל מגיע לתוכניות החדשות. ובכל זאת, במשך כמה חודשים, בקיץ 85', זה מה שהעסיק את כולם. איפה את היית בקיץ 85'?
שיר: עדיין לא ב...
אסף: עדיין לא.
שיר: עדיין לא ב... עדיין לא זרעון.
אסף: אוקיי, אז בואי, פני דרך למי שהיה שם.
שיר: של מי שהיה בן ארבעה חודשים.
אסף: כבר בן שנה, בשל,
(צוחקים)
אסף: לעיסוק באירוע. בואי נתחיל עם הדיווח של אבי ברזילי מתוך מהדורת מבט, 2 באוגוסט 85'.
[תחילת הקלטה]
אבי ברזילי: מי אמר שתחרות בין שתי זמרות פופולריות מתחילה ומסתיימת במצעדי הפזמונים? במקרה של עפרה חזה וירדנה ארזי, כבר יש תלונה למשטרה, אולי תביעת דיבה ואפילו מסיבת עיתונאים. המשבר פרץ בתחילת השבוע, נערה מזוינת באקדח צעצוע ירתה דיו על ירדנה ארזי בעת הופעה. לימור, את היית מסוגלת לשפוך דיו על ירדנה ארזי בזמן הופעה שלה?
לימור: לא, אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה.
אבי ברזילי: למרות שאת במחנה של עפרה חזה.
לימור: למרות. במחנה חזק חזק.
אבי ברזילי: מחנה חזק.
לימור: כן.
אבי ברזילי: צריך לשפוך דיו גם במסגרת המאבקים?
לימור: לא, אני לא חושבת שצריכים לשפוך דיו.
דוברת: לא. בוודאי שלא.
לימור: זה ממש לא יפה.
ירדנה ארזי: אם בצלאל אלוני מתראיין בעיתונות, בידיעות אחרונות למשל, והוא אומר "ירדנה ארזי היא יצירה מלאכותית, משהו דפוק בכל המערכת שלה." בעיתון אחר שיצא היום, הוא אומר "כל פעם דוחפים לי את החיקוי העלוב הזה, ירדנה ארזי." ויש לי עוד הרבה עיתונים בבית, שבהם הוא מתבטא בצורה כזאת. אני חושבת שאלה ההוכחות הכי חזקות שיכולות להיות.
אבי ברזילי: בצלאל אלוני מגיב "הכל השמצות". את מתקפת הדיו הוא מכנה פרובוקציה של יחסי ציבור, כדי לקדם את מכירת תקליטה החדש של ירדנה ארזי.
עפרה חזה: מצידי אין שום קרבות. אני לא נלחמת, אני לא רבה, אני לא מתחרה, אני לא חושבת שיש תחרות. זה קרבות אולי של יחסי ציבור, זה הכול.
ירדנה ארזי: שוכחים כאן את ההיבט הציבורי. יש כאן בעיה לדעתי הרבה יותר חמורה, יש פה סימפטום חברתי מוקצן מאוד, ואף אחד לא מתייחס אולי לזה. מתייחסים יותר אל הקוריוז ולא אל העובדה...
אבי ברזילי: מה הסימפטום?
ירדנה ארזי: שתוקפים אנשים. זאת אומרת שאני נתונה להתקפות של אלימות.
אבי ברזילי: המעריצות של עפרה חזה מחזירות את מאבק האיתנים הזה לממדיו הטבעיים, מצעד הפזמונים ותואר זמרת השנה.
לימור: עפרה זכתה ארבע שנים זמרת השנה, ופתאום אחרי שנה, למרות שאני יודעת ששלחו המון גלויות וזה, לא יודעים איך, זאת אומרת, ירדנה נבחרה לזמרת השנה. זה נורא מעצבן, זאת אומרת.
אבי ברזילי: אז מתחילים לריב.
לימור: מתחילים לריב. (צוחקת)
[סוף הקלטה]
אסף: זה אירוע מדהים בעיניי.
שיר: זה באמת אירוע מדהים.
אסף: קודם כול אנחנו מקליטים את התוכנית, צריך להגיד, את הפודקאסט הזה, בבוקר שבו מתבררות אט אט התוצאות מבחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית.
שיר: אוקיי.
אסף: זה כנראה ייגמר בתיקו. שוב, נכון ממש לרגע שבו המילים האלה נהדפות החוצה. אז באמריקה יש את מה שמכונה The big lie, השקר הגדול, ההונאה הגדולה של זיוף מערכת הבחירות, שבה לכאורה הפסיד דונלד טראמפ, אבל כולנו יודעים שהוא בעצם ניצח, לכאורה. והינה כאן, אותה סיטואציה כבר בשנת 85',
שיר: נכון.
אסף: מעריצות עפרה חזה אומרות, סליחה, איך יכול להיות? אנחנו שלחנו הרי מלא גלויות, שלחנו מלא גלויות, איך יכול להיות שהיא ניצחה בזמרת השנה אם אנחנו שלחנו מלא גלויות? זה לא יכול להיות.
שיר: (צוחקת)
אסף: לא יכול להיות. איך אומרים את זה?
שיר: ה-deep state?
אסף: הדיפ סטייט, איך ידעת?
שיר: הדיפ סטייט של ירדנה ארזי.
אסף: איך קראת אותי, הדיפ סטייט של ירדנה, הם שולטים בכל מוקדי הכוח. זה לא משנה בכלל ששלחנו גלויות, הם מהנדסים שם את התוצאות.
שיר: זה מעניין, בגלל שגם בעפרה חזה, הרי למה זו באמת סוגיה פוליטית? בגלל שקודם כול שמעתי את זה וחשבתי וואו, זה הרגע שבו ישראל באמת הפכה מילדה לאישה. כאילו, אתה גם שומע שיש כאן ריב שהוא בנושא פופ. כאילו, היו כאן ריבים גדולים יותר, אתה גם שומע את זה בפופ עצמו. אם אתה שומע להקות צבאיות, זה פופ, זה שירי פופ שנעשים על ידי הצבא על הצבא, זה הנושאים. ופתאום ב-85', אני לא מנסה להסביר את הסיבות, אבל כן היה רגע שבו ישראל אמרה, אנחנו נלחמים במלחמות שלנו, זה מלחמות... אלה המלחמות. בזה חשוב לכם להתעסק? כן, בזה חשוב לנו להתעסק. עברו כבר 40 שנה מאז השואה, לא הייתה מלחמה, יש מלחמה בעצם ברגע זה, אם אני לא טועה, שלום הגליל.
אסף: כן, אבל שלום הגליל כמלחמה כבר נגמרה,
שיר: נכון, נכון.
אסף: עכשיו אנחנו סתם, מה שמכונה, מתבוססים בבוץ הלבנוני.
שיר: אז אני אומרת, ישראל כן עברה איזשהו משהו, עכשיו היא כן מספיק יציבה כדי לעשות את המלחמות האלה. וגם מה חזק בעפרה חזה? זה גם כן, זה לא הרבה שנים אחרי בגין, כאילו, זה. זה כזה, היי, זה אנחנו, אנחנו עם הכוח. סוף סוף יש לנו את הכוח, שזה בדיוק מה שהמעריצים של טראמפ. זה כזה סוף סוף אנחנו, אנחנו עכשיו. ואז זה כזה, שומעים? בסוף לא. וזה כזה, אין סיכוי, אתם הנדסתם את הכול. וזה עצוב, מה נגיד?
אסף: מדהים.
שיר: למרות שהמעריצות נשמעות מקסימות.
אסף: אבל את באמת חושבת? כלומר, זה באמת היה מזרחים נגד אשכנזים?
שיר: תראה...
אסף: זה באמת היה האירוע? כל מעריצות עפרה חזה היו מזרחיות?
שיר: ברור שלא כולן. ברור שלא כולן. אבל אני כן חושבת, כמו שהיום אני לא יכולה... אני חושבת שמהצד האשכנזי, שהוא הצד, נכון לשנים האלה, הוא כן הצד הפריבילגי יותר, אני כן חושבת שהצד הזה לא יכל לראות את זה. אבל אני חושבת שהמעריצות של עפרה חזה, אחת הסיבות שהן העריצו אותה זה בגלל שזאת זמרת פופ מצליחה, מוערכת, שהיא כל-ישראלית, זמרת השנה של ישראל, הגיעה לעמדת כוח והיא מזרחית, כמוהן. כמו שיש את הוידאו הנורא יפה הזה שעשו את אריאל שחורה עכשיו, ורואים אמהות מראות לילדות השחורות שלהן, אמהות שחורות מראות לילדות השחורות שלהן את הוידאו, והילדות אומרות, Oh My God, she's like me. וזה כאילו, נכון, כן, היא כמוך. ואת רואה מישהי שהיא כמוך והיא מצליחה והיא ישראלית. יותר מהכל, היא כל-ישראלית. מי הכי ישראלי עכשיו? עפרה חזה. וזה דבר קשה לאבד, כאילו, אז כן, אני חושבת שכן. וגם אני מאוד... כאילו, אם אני רוצה לדעת מה הרחוב חושב, אז אני שואלת את דודה שלי. ודודה שלי אמרה לי בגיל שלוש, זה היה מזרחים אשכנזים.
אסף: טוב, היו מי שניסו לפייס בין השתיים, או לפחות ככה הם טענו. הינה מפגש פסגה ברדיו בין עפרה חזה לבין ירדנה ארזי, וגם האמרגן של עפרה חזה, בצלאל אלוני. בתפקיד המגשר, שלום קיטל.
שיר: שהוא?
אסף: שלום קיטל, תראי, זה מדהים, כי שלום קיטל לימים היה מנכ"ל חדשות ערוץ 2.
שיר: מממ.
אסף: ובאותו הזמן היה מגיש "בחצי היום" כאן ברשת ב'. 2 באוגוסט 85'.
[הקלטה] שלום קיטל: אנחנו עוברים במהירות, כפי שעשו שדרים רבים השבוע, מעפרה חזה לירדנה ארזי, מירדנה ארזי לעפרה חזה. אנחנו מנסים ליישב את הסכסוך ההיסטורי הזה. ומה מתאים יותר מט"ו באב, חג האהבה, ואנחנו כולנו, שכל כך אוהבים את שתיכן, ירדנה ארזי ועפרה חזה, מקווים שגם המעריצים שלכן יאהבו זה את זה ואתכן, כי השבוע הייתה מלחמה קשה, מלחמת הדיו, כאשר אחת ממעריצות עפרה חזה הטילה דיו לפני הופעה של ירדנה ארזי, ואנחנו כבר איבדנו את המעקב אחרי המאבק הגדול הזה. ואנחנו מנסים לארגן כאן איזשהו קמפ דיוויד של הפופ. באולפן בתל אביב עפרה חזה ועל קו הטלפון בתל אביב ירדנה ארזי. עפרה חזה חזרה מפריז, קיימה מסיבת עיתונאים בתל אביב יחד עם האמרגן שלה, בצלאל אלוני. נשמע קודם כול קטע קצר ממה שאמר בצלאל אלוני במסיבת העיתונאים הזאת.
[הקלטה] בצלאל אלוני: אני בטוח שזו פרובוקציה כדי לקדם מערכת יחסי ציבור לקראת תקליטה החדש של הזמרת ירדנה ארזי. הפטנט החדש הזה של יחסי הציבור מהסטייל הזה, לזרוק כל כך הרבה אלימות מילולית ורפש על עפרה חזה ועליי, על אלימות כביכול, על סצנה דרמטית של יריית אקדח עם דיו, כמו ששמעתי בטלוויזיה, לחישה, "תהיי כפרה על עפרה חזה". כל הסיטואציה הזו, ולא תפסו את הילדה המסכנה הזו שזרקה את העניין או שעשתה את העניין? ולאבד כל חוש, לאבד כל מידה. ישבתי קרוב לשעה שלמה לעבור רק על העיתונים, פה, תמונה שם, תמונה פה, תמונה שם. ובסך הכל, אנשי יחסי ציבור, זמרת, רוצים לקדם קידום מכירות. הכל לגיטימי, אבל למה? למה? למה? למה לזרוק כל כך הרבה רפש על עפרה? עליי? כאילו אני עומד מאחורי? אין לי מה לעשות בחיים? לעמוד מאחורי מערכת הסתה?
אסף: את מבינה את האירוע?
שיר: אני מאמינה שירו באמת. הוא ספין, לדעתי. זה ספין.
אסף: אבל התכנסו ב... אני מדמיין את הלשכה, את הקבינט המצומצם של עפרה חזה. כל האנשים אומרים, טוב, חברים, יש לנו פה בעיה, ילדה ירתה בדיו לעבר ירדנה ארזי, מה אנחנו עושים? אז אחד, בטח יועץ אחד מציע, בואו נגנה. נגיד זה מפגע בודד, זה עשב שוטה, לא היה כאן שום דבר. כאילו, זה לא... אנחנו מגנים, זו לא דרכנו, נמשיך להיאבק בדרכים המקובלות, במצעדי הפזמונים.
שיר: (צוחקת)
אסף: ונשאיר את הרחוב לרחוב. יועץ אחר אמר לא, בוא נגיד שזה לא קרה. בוא נגיד שזה בסך הכול תיאוריית קונספירציה. ונגיד שהוא... כמו סרק, סרק, הוא לחש שם 'תלך כפרה לעפרה חזה'.
שיר: 'תלכי כפרה על עפרה חזה'. תשמע, קודם כול אני חושבת שזה קרה. אני חושבת שהיא ירתה בה עם אקדח הדיו. אני לא חושבת שהקונספירציה היא נכונה.
אסף: על סמך מה?
שיר: על סמך זה שאני חושבת שאף אחת לא הייתה עושה דבר כזה לעצמה. אף אחת לא הייתה רוצה שילכלכו אותה בדיו ואני אגיד שזו עפרה חזה עשתה. לא, זה טיפה מורכב מדי.
אסף: נו, אבל איפה היורה?
שיר: זאת ילדה...
אסף: למה היורה...?
שיר: מהופעה. היא לא יגאל עמיר.
אסף: למה היא מעולם לא נחשפה?
שיר: השב"כ לא תפס אותה, כי היא פשוט הלכה, היא ילדה, וירדנה ארזי הייתה כזה, אה, היא הייתה ילדה מזרחית כזאת.
אסף: למה היא לא התוודתה מעולם? למה היא לא נחשפה?
שיר: למה שהיא תעשה את זה?
אסף: למה היא לא... לא יודע, העלתה פוסט ב... אם היא כזו גיבורה, ש... את יודעת, הרי טרור, כן? למה יש טרור?
שיר: למה יש טרור? (צוחקת)
אסף: טרוריסטים רוצים לזרוע טרור, אימה ופחד וטרור. אז הם מפרסמים. מה הטעם בלעשות פיגוע טרור אם לא הודעת שזה פיגוע טרור?
שיר: בגלל שהיא ילדה קטנה שכנראה אמרה, איזה... אני אעשה את הדבר המשוגע הזה. וההימור שלי זה ששנייה אחרי שהיא עשתה את זה, היא התחרטה, בגלל שזה דבר לא יפה לעשות. וגם יש הבדל בין לשנוא את ירדנה ארזי, שמסמלת עבורך את כל הדברים שהם לא מה שעפרה חזה מסמלת עבורך, לצורך העניין ישראל השנייה, ישראל הראשונה, לבין לראות את ירדנה ארזי, הבן אדם החמוד, עם שמלה, ואז להגיד לה 'תלכי כפרה על עפרה חזה' ולירות לה דיו על השמלה, שזה נראה לי דבר שהיא בטח התחרטה עליו שנייה אחרי שהיא עשתה.
אסף: אבל עברו כמעט 40 שנה.
שיר: למה היא לא נחשפה?
אסף: אותה יורה, לכאורה,
שיר: כן?
אסף: בת כמה?
שיר: בוא נגיד 56?
אסף: 56. זה הזמן כבר לספר 'זו הייתי אני'.
שיר: אבל מה אם היא מתביישת בזה?
אסף: מתביישת? ברור שהיא מתביישת, אבל בסדר, יש התיישנות כבר. באיזשהו שלב היא תצא מה...
שיר: לא, זה לא עניין של התיישנות. זה עניין שהיא אומרת אני אישה בת 56, אני צריכה שכשאני יורדת למטה למכולת יגידו 'זאת זאת שירתה בירדנה ארזי.' היא מתביישת בזה כי זה לא דבר יפה לעשות.
אסף: אבל היא הייתה ילדה. אני מכיר אנשים שבגיל 16 גנבו לראש הממשלה את הסמל של הקאדילק מהאוטו, והם שרים עכשיו בימים אלה.
שיר: נכון, נכון.
אסף: אז אם אפשר, הציבור כקולקטיב יכול למחול על דבר כזה, הוא יכול גם למחול על כתם דיו בשמלה הלבנה של ירדנה ארזי.
שיר: אני בטוחה שהציבור יהיה יותר סלחן. ומה שיפה זה שהיא כנראה לא סלחנית כלפי עצמה. היא כנראה בעצמה אומרת. תשמע, יש לה ילדים, מה היא צריכה? היא מחנכת את הילדים שלה תהיו סבלניים, תהיו זה. מה עשיתי בגיל 16? יריתי באקדח דיו על ירדנה ארזי.
אסף: זה כמו שיאיר לפיד אומר, 'אל תלמדו ממני, שאין לי תעודת בגרות. לכו תלמדו.'
שיר: אבל יאיר לפיד לא עשה תעודת בגרות והיא עשתה משהו אלים כלפי אישה שלא עשתה לה כלום.
אסף: אלים.
שיר: לא, זה אלים.
אסף: אלים במידה.
שיר: נכון, היא לא זרקה עליה כיסא, אבל זה כן דבר אלים ומשפיל ומעליב. זה לא יפה, ליברמן.
אסף: אבל היא הייתה ילדה, זה בסדר. אני מוחל.
שיר: אני גם מוחלת.
אסף: אוקיי.
שיר: אני פשוט אומרת, אני לא כועסת עליה, אני פשוט מבינה למה היא לא רוצה להיחשף.
אסף: אז אני רוצה לפנות מכאן,
שיר: בסדר.
אסף: אליה.
שיר: קדימה.
אסף: אני לא מאמין שהיא קיימת.
שיר: אוקיי, אני... אוקיי.
אסף: אבל אם היא קיימת, את חושבת שפנייה משותפת שלנו כאן בהסכת הכל כך פופולרי הזה, "זינוק לאתמול", אל אותה בחורה, לא היה גורם לה לצאת החוצה ולהגיד "הינני, זו אני מכה על חטא"? ברור שכן. ולכן אם... בואי נסכם שאם היא לא יוצאת לפומבי בעקבות השיחה הזאת, היא כנראה לא קיימת?
שיר: אמממ... לא. לא, ליברמן, זה ממש משוגע לחשוב, וזה גם יותר מתקדם מאיפה שישראל הייתה, לחשוב שזרקו אקדח דיו. וגם סליחה, להגיד שזה לא קרה זה דבר לא אחראי, בגלל שאתם פשוט מגינים על המעריצות שלך. אתם אומרים, 'לא, היא מעריצה, שאנחנו לא נגנה את זה, לא נגנה מעריצה.' זה בסוף מה שקרה. אנחנו לא נגנה, לא נפגע ב"בייס" בסופו של דבר, זה מה שהוא עשה. ואז הוא אומר, זה לא קרה, ברור שזה לא קרה. ומה אני אגיד לך? קרה פה דבר אלים, אני חושבת שצריך להיות עם מוח מאוד מאוד מעוות כדי לעשות דבר כזה.
אסף: לא, את יוצאת מתוך נקודת הנחה, אני לא מאשים פה את ירדנה ארזי.
שיר: אז את מי, את מערך היח"צ שלה?
אסף: אני אומר...
שיר: אבל ירדנה ארזי, אם היא לא סיפרה, אז היא חלק מהדיפ סטייט.
אסף: אני אומר ככה, אני לא חושב שירדנה ארזי הייתה מעורבת בקונספירציה. יש כוחות גדולים ממנה, כאמור דיפ סטייט. כוחות גדולים ממנה שפועלים כדי להפוך את האירוע הזה. ובואי נשמע את ירדנה ארזי עצמה מגיבה לאותה תיאוריית קונספירציה, כאילו סערת אקדח הדיו הייתה בעצם מהלך יחצני.
שיר: אני אשמח לשמוע.
[תחילת הקלטה]
שלום קיטל: ירדנה ארזי, שלום לך.
ירדנה ארזי: שלום לך.
שלום קיטל: את שומעת את הדברים האלה,
ירדנה ארזי: אני שומעת.
שלום קיטל: מאשימים אותך בפרובוקציה.
ירדנה ארזי: (צוחקת) אני שומעת ואני נדהמת. אני חושבת שזה פשוט גובל בהוצאת דיבה אמיתית, מפני שיש הקלטה מתוך התוכנית "כל צבעי הרשת" שלכם, של מעריצות של עפרה חזה שמזדהות בשמן, שהן אומרות בפירוש שהן באו ושהן באות להופעה שלי במאורגן כדי לעשות לי בלאגן. הן אומרות שהן יודעות מי שפכה את הדיו, שזו אחת ממעריצות עפרה חזה, של עפרה חזה, שהן בקשר קבוע עם בצלאל ועפרה. עכשיו, זה לא דברים שאני ממציאה, זה דברים שיש לי הקלטה שלהם. אגב, ההקלטה נמצאת גם במשטרה. אני הגשתי תלונה במשטרה. ההקלטה נמצאת שם. איך הוא יכול לבוא ולהגיד שזאת פרובוקציה של יחסי ציבור? זה נורא מצחיק, זה פשוט סיפור קפקאי. אני הותקפתי באלימות ואני מואשמת גם בזה. זה כבר נראה לי מחלקה של בית משוגעים.
שלום קיטל: ירדנה, אני רוצה לשאול אותך, השאלה היא האם המעריצות האלה, האם את רומזת שהן מוסתות או שמישהו שולח אותן?
ירדנה ארזי: אני לא יודעת. על זה אין לי הוכחה. אם מישהו שולח אותן, אני לא יודעת. מה שברור, קודם כול שהן מעריצות של עפרה חזה ושהן נמצאות בקשר קבוע עם בצלאל ועפרה. הן אומרות את זה, אני לא המצאתי. הן אומרות את זה, הן מזדהות בשם שלהן.
שלום קיטל: כן. אני התרשמתי...
ירדנה ארזי: עכשיו, רק שנייה,
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: רק שנייה, היום יצא עיתון למשל בחיפה, ובצלאל אלוני אומר דבר כזה בכתבה, "כל פעם דוחפים לי את החיקוי העלוב הזה, ירדנה ארזי. היא מסתרקת כמו עפרה, מתלבשת כמוה ואפילו שרה את השירים שלה." אז זאת אומרת, אני הייתי נורא רוצה, עכשיו אני פונה אל בצלאל אלוני, הלוואי תביא לי, תמציא לי קטע שבו אני משמיצה את בצלאל. תוכיח לי בבקשה, הינה, לי יש הוכחות. תוכיח לי, בבקשה.
[סוף הקלטה]
שיר: אני חד משמעית מאמינה לירדנה. חד משמעית. חד משמעית. מאה אחוז מאמינה לירדנה.
אסף: הפילה אותך בפח, בקיצור.
שיר: היא לא הפילה אותי בפח. אני שומעת בן אדם שאומר, איך אני יכול להגן על עצמי? זו המציאות. יש את הטון הזה שיש לאנשים, שמתי שאומרים להם 'אה, אתה לובש... לבשת אתמול חולצה? לא נכון, לא לבשת אתמול חולצה, לבשת אוברול.' והוא כזה, 'לבשתי חולצה, אני לבשתי חולצה, יש לי הוכחות.'
אסף: (צוחק)
שיר: וזה כזה, (צקצוק) לא. וזה כזה, 'אבל כן, אבל כן'. ככה אנשים נשמעים, ככה היא נשמעה.
אסף: אני חייב להגיד אבל שזה בגלל שאת בעדה כי היא אשכנזייה.
שיר: אה, כמוני, נכון. (צוחקת)
אסף: ברור שיש כאן, אבל, אני שומע את ירדנה, אני גם מתרשם מהבהלה שהיא נמצאת בה. בהלה מול כוחות גדולים. כאילו כוחות גדולים ש... בואי נגיד, יש כאן שתי קבוצות. הקבוצה השנייה באה לנצח.
שיר: הקבוצה השנייה זה עפרה.
אסף: יותר בצלאל, נראה לי.
שיר: אוקיי.
אסף: בצלאל לא לוקח שבויים. כלומר, הוא ראה איך ירדנה ארזי ניצחה, לקחה את תואר זמרת השנה, והוא... דעתו נטרפה עליו.
שיר: בסדר.
אסף: הוא אמר, זה לא מקובל עליי (דופק על השולחן). אני אדאג שהמחדל הזה לא יקרה לנו שוב שנה הבאה, וכל האמצעים כשרים, כולל להאשים את ירדנה ארזי בזה שהיא...
שיר: גנבה את הבחירות.
אסף: התאבדה עם כתם דיו עליה. אבל תראי מה זה, אנחנו התחלנו את השיחה בינינו בשאלה איך זה נולד, איך נולדה היריבות? ונדמה לי שאנחנו מקבלים כאן את התשובה איך נולדה היריבות. ניצחה ירדנה ארזי בקרב על תואר זמרת השנה, ובצלאל אלוני, אני אומר בזהירות... שמת לב שאין משמעות לביטוי "אני אומר בזהירות"? כי הרי ברגע שאני אומר משהו...
שיר: נכון, אין, אתה אומר.
אסף: אמרתי אותו. מה זו הזהירות הזו?
שיר: כאילו אני אומר ומתנצל.
אסף: כן. אז אני אומר, אבל בזהירות,
שיר: מממ.
אסף: שבצלאל אלוני אמר 'אוקיי, טוב, אני צריך לייצר פה משהו כדי...' ואז הוא התסיס את הקהל. הוא התסיס את הקהל והוא יצר את היריבות הזאת, שהיא כנראה יריבות מלאכותית בסופו של דבר, הרי...
שיר: אי אפשר לייצר יריבות מלאכותית. היריבות הזאת יושבת על יריבות אמיתית.
אסף: לא, בסדר. זה כמו... זה כמו כשלתקשורת אין מה לעשות,
שיר: מממ.
אסף: היא מעלה את מה שמכונה "השד העדתי". אני לא יודע מה זה, יאללה, זה תמיד עובד, בוא נדבר על מזרחים, אשכנזים, זה תמיד יעבוד. בצלאל אלוני, ברור שזה יושב על מסד אמיתי של בלגנים, אבל אין הרי איבה בין ירדנה ארזי לעפרה חזה, נכון.
שיר: נכון. למרות שתשמע, האם ירדנה ארזי עשתה חיקוי של עפרה חזה? לא. פשוט שתיהן זמרות נשים.
אסף: כן.
שיר: לא היה באמת חיקוי של ירדנה ארזי את עפרה חזה.
אסף: אז בצלאל אלוני באמירות האלה יצר את התסיסה הזו. "היא חיקוי שלה", ואז המעריצות, "תראו מה היא עושה לנו זאתי, מחקה אותנו".
שיר: זה לא זה שהיא מחקה. זה זה שכזה זה היה שלנו, זה היה שלנו ארבע שנים, חשבנו שניצחנו, ועכשיו שוב אומרים לנו שלא ניצחנו. ומתי שלוזר חושב שהוא מנצח ואז שוב הופכים אותו להיות לוזר, לזה הוא לא מוכן.
אסף: ואני אומר לכם, four more years. טוב. בהמשך השיחה...
שיר: (צוחקת)
אסף: עם ירדנה ארזי, שלום קיטל שואל אותה אם יש בינה לבין עפרה איבה או שמדובר רק בעניין של המעריצות והאמרגנים.
שיר: בוא נשמע.
[תחילת הקלטה]
ירדנה ארזי: תראה, האמת היא שאני, אתה שואל אותי עכשיו, אז זה לא מפני שאני מתראיינת ברדיו. אני באמת באופן אישי מחבבת את עפרה. אני חושבת שעפרה חזה היא זמרת טובה, היא בחורה יפה, ואולי לא תאמינו לי, אני לא יודעת, אין סיבה אולי להאמין, אבל אני באמת מחבבת את עפרה. אני חושבת שהבעיה שלי היא בעיה אישית עם בצלאל, ואני חושבת שהבעיה שלי התחילה מאז שנבחרתי כזמרת השנה, אני נתונה להתקפות אלימות של מעריצים של עפרה. יש לי הרגשה שמישהו מלבה מאחורה את הדברים. הוא אומר להם 'לכו תזרקו אבנים', אבל אומרים 'דפקו את עפרה ועשו לה ככה וככה', ובאיזשהו מקום מלבים את הדבר הזה. אני לא מכירה מקרה אחד של מעריצים שלי שפגעו בעפרה.
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: למה זה קורה? למה?
שלום קיטל: כן. תודה, ירדנה. אני את השאלה הזאת מפנה ישירות לעפרה חזה.
ירדנה ארזי: אגב, תמסור לה ד"ש חמה.
שלום קיטל: היא שומעת אותך. הבעיה היא שאני התבקשתי שאתן... על ידי עפרה חזה, את לא רצית לשבת באולפן יחד איתה והיא לא רצתה...
ירדנה ארזי: אני אגיד לך מה, אני חשבתי שבצלאל יהיה שם.
שלום קיטל: אה-הא.
ירדנה ארזי: ולי היום, אחרי כל מה שהוא אמר עליי, אחרי כל ההשמצות,
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: לי קשה היה לראות אותו. אני כנה איתך עד הסוף.
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: אני אתמול דיברתי עם מעריצה של עפרה וביקשתי ממנה בפירוש, ואמרתי לה, אני מאוד רוצה להיפגש עם עפרה ביחידות. יש לי הרגשה שיש לי כימיה עם עפרה.
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: אני אוהבת את עפרה והייתי רוצה להיפגש איתה, אבל לא עם בצלאל. לדעתי בצלאל מלבה פה דברים מאוד מאוד קשים.
שלום קיטל: אז כדי ש...
ירדנה ארזי: אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד קטן.
שלום קיטל: כן.
ירדנה ארזי: האשימו אותנו בדברים מאוד חמורים. הנושא עכשיו הוא כבר לא בשליטתי, הוא בטיפול של המשטרה. אני מאוד מקווה שהאמת תצא לאור.
[סוף הקלטה]
שיר: תשובה יפה ואצילית. אם אני הייתי "טים" עפרה בתחילת הזה, אני עוברת לאט לאט פסע פסע ל"טים" ירדנה.
אסף: האשכנזים קנו אותך, בקיצור.
שיר: תשמע, האינטליגנציה הרגשית קנתה אותי, הכנות קנתה אותי. כן, נשמע שהאשכנזים קנו אותי.
(צוחקים)
אסף: אז הינה, הינה הרגע, הינה הרגע שלו חיכינו בעצם. שמענו את ירדנה ארזי, שמענו את בצלאל אלוני, עכשיו הגיע הרגע ללחוץ "פליי" ולשמוע ביחד כולם מסביב לטרנזיסטורים ברחבי הארץ את הדברים של עפרה חזה.
[תחילת הקלטה]
שלום קיטל: עפרה, אני מציג לך את השאלה שהציגה כאן ירדנה ארזי. למה זה קורה? למה?
עפרה חזה: מה קרה?
שלום קיטל: מה קרה? האשמות על פרובוקציה מצד ירדנה ארזי.
עפרה חזה: טוב, אני, עכשיו אתה מדבר עם עפרה חזה, לא עם בצלאל אלוני.
שלום קיטל: נכון, נכון, נכון.
עפרה חזה: אז בוא נפריד בין הדברים.
שלום קיטל: מה אומרת עפרה חזה?
עפרה חזה: עכשיו, מה אומרת עפרה חזה? עפרה חזה מגנה כל דבר שקשור באלימות, אם זה בשדה הכדורגל, בשדה הכדורסל, בפוליטיקה, בשדה הזמר. זה פשוט באמת חמור מאוד. אני כועסת אם זו באמת מעריצה שלי. בסך הכול יש לי הרבה מאוד מעריצים בכל הארץ, אין לי שליטה. נכון, לא צריך לקחת את המילים שאני בקשר עם מעריצים, לקחת את זה לכיוון אחר. נכון, אני שומרת קשר עם המעריצים, אני מתקשרת לפעמים להגיד מזל טוב. זה המקצוע שלי. אני אוהבת את המעריצים שלי, אני אוהבת את עם ישראל. אבל לקשור את זה כ... שאולי אני מדברת עליה דבר עם המעריצים, אני חושבת שזה חמור מאוד, אני מאוד נפגעתי. מאוד מאוד נפגעתי מהעניין שפשוט בכל העיתונים "עפרה חזה אשמה", "הם שולחים".
שלום קיטל: עפרה, את יודעת, את יודעת, את הרי דמות ציבורית, יש לך מוניטין ציבורי, אז אולי מצפים ממך לא רק לא לעודד תופעה כזאת, אלא לפנות למעריצים שלך, להגיד, ידידיי היקרים שאוהבים אותי כל כך, אולי תפסיקו עם העניין הזה.
עפרה חזה: אבל למה אתה חושב שאני לא אומרת את זה? אני אומרת את זה בכל הזדמנות, לא לפגוע באף אחד, לא להציק לאף אחד. אנחנו זמרות ואין צורך לעשות מזה עניין כזה גדול.
[סוף הקלטה]
שיר: מסר יפה.
אסף: דף המסרים כתוב היטב.
שיר: אני לא חושבת שזה דף מסרים.
אסף: לא.
שיר: קודם כול איזה קול.
אסף: בטח. היא מדהימה.
שיר: היא מדהימה.
אסף: היא מדהימה.
שיר: מדהימה, אישה אצילית.
אסף: וזמרת מדהימה.
שיר: זמרת מדהימה.
אסף: אבל דף המסרים הוא ברור. בצלאל אלוני תדרך אותה יפה. אמר לה, קודם כול מה קרה?
שיר: למה אתה חושב שהיא תודרכה? סתם, האמת, ב"קודם כל, מה קרה?" זה נשמע תדרוך, אתה צודק.
אסף: קודם כול, מה קרה? אחד.
שיר: קודם כל סימן שאלה אם המציאות היא המציאות.
אסף: שתיים, "אם זו מעריצה שלי". שימי לב, "אם זו". היא אמרה, "אם זו באמת מעריצה שלי". מטילה ספק קודם כול, עושה גזלייטינג לירדנה.
שיר: מממ.
אסף: אולי זה לא? אולי זה לא זה? אולי זו לא היא? אולי זה... לא יודע. אולי זה מעריץ של מ.ס.אשדוד?
שיר: והינה אולי תשובתך ללמה היא אף פעם התוודתה. היא לא רצתה לפגוע בעפרה, המעריצה. המעריצה נשארה נאמנה עד הסוף. היא לא רוצה להגיד "כן, זו אני". כל עוד היא שותקת, זה של ירדנה. זה טריק של ירדנה.
אסף: והדבר, ה-א'-ב' בפופוליזם, "אני אוהבת את עם ישראל".
שיר: נכון. אני מאמינה לה שהיא אוהבת את עם ישראל.
אסף: אני גם מאמין לה שהיא אוהבת את עם ישראל, אבל אני גם מאמין שזה לא קשור לאירוע.
שיר: נכון. וגם אני מאמינה שהיא נפגעה שהיא אמרה 'איך היא אומרת שאני ליביתי את זה'. בסדר, נכון, באמת מעליב.
אסף: כן.
שיר: אני גם לא חושבת שעפרה חזה הייתה יכולה ללבות משהו, חוץ מאת קנה הסוף שהזרימו את משה לבית של בת פרעה, כפי שראינו בסרט המקסים "נסיך מצרים",
אסף: (צוחק)
שיר: שבו היא שיחקה את האמא.
אסף: טוב, הינה המשך השיחה עם עפרה.
[תחילת הקלטה]
שלום קיטל: בשלב הזה, את יודעת, הדבר היחיד שאני יכול להציע לכן, ככה מתוך העובדה שאני שומע את שתיכן, אולי תדברו זו עם זו, תיפגשו, תגידו שלום, תעשו שיחת פיוס.
עפרה חזה: תשמע, אני לא רבתי עם ירדנה ואני לא רבה עם ירדנה. היא לא המתחרה שלי ואני לא המתחרה שלה. אין בינינו שום דבר, זה רק מלחמה של יחסי ציבור. אין לי על מה להתנצל ואין לי על מה לבוא לדבר בכדי להגיד בואי נהיה חברות. אין את הדבר הזה, זה לא קשור. אני לא מתראה איתה, זאת אומרת, לא יוצא לנו להיפגש.
שלום קיטל: אז תתראו.
עפרה חזה: רק רגע, תן לי לסיים.
שלום קיטל: כן.
עפרה חזה: אני, בכל הראיונות שהיו לה ברדיו היא תמיד אמרה שאנחנו חברות, שאנחנו חברות. אני אף פעם לא הכחשתי, למרות שאנחנו לא בקשר יומיומי. אבל גם קראתי לאחר מכן בכמה כתבות בעיתונים שהיא אמרה שנמאס לה, מכריחים אותה לפרגן לעפרה חזה בזמן שאני לא בראש שלה כמו זאת וכמו זאת. אז אני בסך הכול פונה לירדנה שתהיה הגונה בעניין. או שהיא תהיה חברה שלי או לא תהיה חברה שלי, אבל שלא תדבר בצד השני. זה דבר אחד. היא אמרה גם דבר, שמאז שהיא נבחרה לזמרת השנה מטרידים אותה. אני פגשתי את ירדנה עוד לפני שהיא נבחרה לזמרת השנה, פגשתי אותה בתוכנית טלוויזיה, ואז היא אמרה לי שזרקו עליה פחית. היא לא דיברה שזה בגללי, היא לא אמרה כלום. דיברנו כמו שתי זמרות שיושבות אחרי הקלעים ומדברות על הא ועל דא. אני נבהלתי מזה, אמרתי לה, מה את עושה במצב כזה? זה ממש חמור. היא עוד לא נבחרה לזמרת השנה. באותה שנה היא הקליטה שיר יפהפה, "הביתה". היא אחר כך דיברה על השיר, שהיא הולכת להופיע, אנשים זורקים אותה מהבמה. לאחר שנה היא שרה את "חפץ חיים" והיא אמרה שאנשים קוראים לה פשיסטית. אז זו לא עפרה חזה, אני נורא מצטערת.
(ברקע מתנגן השיר "גורל אחד" של עפרה חזה)
[סוף הקלטה]
אסף: הבנת את הטיעון אבל?
שיר: היא אומרת 'לא שונאים אותה בגללי, שונאים אותה בגללה', בגדול.
אסף: כן. כן. כן. תבדקי. תבדקי את עצמך.
שיר: אם זורקים עלייך פחית, אם קוראים לך פשיסטית, אם... אז כנראה...
אסף: קודם כול הדבר הראשון שחשבתי כששמעתי את זה, זה שממש בא לי פחית.
שיר: כן?
אסף: כן. מנגו.
שיר: וואו, ליברמן, מפתיע ולא מפתיע.
אסף: זה מהילדות. היינו הולכים לשחק באולינג בקניון האחים ישראל בתלפיות בירושלים.
שיר: זה קניון? זה לא שיפודייה? מה זה קניון האחים ישראל?
אסף: (צוחק) ובבאולינג היינו קונים פחית מיץ מנגו.
שיר: יפה. אני לא אוהבת פירות, לא במיץ, לא בפחית, בשום צורה שלהם.
אסף: "אני לא אוהבת פירות"?
שיר: אני לא אוהבת פירות.
אסף: מה הלאה? אני לא אוהבת את עפרה חזה?
שיר: זה לא טעים לי פירות. אני לא אוהבת את המרקם וזה לא טעים לי.
אסף: כל ה...? אבל יש פירות עם מרקמים שונים.
שיר: תראה, לפני כמה זמן חברה שלי נתנה לי לאכול מנגו בסלט וזה היה טעים. אבל כל שאר הפירות שניסיתי... אה, אגס, גם כן, גיתית נתנה לי לאכול אגס. לקח לי 40 דקות לאכול ביס מאגס, זה בוידאו.
אסף: (צוחק) אני אוהב את ה... אני אוהב את ה"חברה שלי נתנה לי", "גיתית הביאה לי". כלומר, אני מדמיין אותך יושבת באיזה טרקלין... באיזה טרקלין...
(צוחקים)
שיר: טרקלין עמוס בפירות.
אסף: (צוחק) אנשים מנסים... אנשים מנסים לעניין אותך בסוגי פירות שונים ואת... (עושה קולות של טעימות)
שיר: אני אגיד לך מה.
אסף: "לא, זה אני אטעם, 40 דקות לקח לי". "מנגו בסלט, זה יכול לעבוד".
שיר: גם גיתית וגם בת זוגי, זה אנשים שמאוד אוהבים פירות, ואז זה מפריע להם שאני לא אוהבת, אתה מבין? זה כזה, לא, לא, בואי ננסה, בואי נשבור, בואי נעבור את הקיר הזה. רגע, מה ש... בוא נתייחס למה ששמענו קצת.
אסף: אם אין ברירה. אני אפילו לא זוכר מה היה כאן כבר.
שיר: עפרה חזה אמרה על ירדנה ארזי, אני רוצה לומר לה שקודם כול היא צבועה.
אסף: אה, נכון.
שיר: אם זה היה ב"האח הגדול", היא אמרה לה את צבועה, היא אמרה שאנחנו חברות, מתי היינו חברות? אנחנו לא כאלה חברות.
אסף: שזה נהדר כי יש פה... אני מכיר את זה מטריקים בטוויטר.
שיר: כן.
אסף: טריק רטורי בטוויטר. מישהו שברור שאת בזה לו, את אומרת קודם כול, אני רוצה להתייחס לידידי היקר חבר הכנסת איקס מיקס דריקס.
שיר: ואז עפרה אומרת, מאמי, אנחנו לא חברות, אני לא מכירה אותך, דיברתי איתך פעם אחת, אמרת לי זרקו עליי פחית, אמרת לי זרקו עלייך זה, קראו לי פשיסטית. בואי. עפרה בסופו של דבר, מה שנקרא, קברה לה קצת.
אסף: ואחרי כל זה, שלום קיטל לא מוותר על הניסיון ההירואי שלו לגשר וליצור פיוס, שלא לומר אייטם רדיופוני אצלו בתוכנית.
שיר: (צוחקת)
[תחילת הקלטה]
שלום קיטל: את השיר הזה שברקע את מזהה? בואי נשמע.
עפרה חזה: כן, כן, ודאי שאני מזהה.
(ברקע מתנגן השיר "גורל אחד" של עפרה חזה)
שלום קיטל: אז יש לכן גורל אחד, שתיכן זמרות וכפי שאמרתי לך...
עפרה חזה: פשוט שיפסיקו יחסי הציבור לנפח עניינים ולא להאשים אותי ואת בצלאל אלוני...
שלום קיטל: אנחנו הציבור... אנחנו...
עפרה חזה: סליחה, אתה לא נותן לי לסיים,
שלום קיטל: כן.
עפרה חזה: זה נורא מעליב, אז דקה.
שלום קיטל: באמת דקה.
עפרה חזה: דקה.
שלום קיטל: כן.
עפרה חזה: פשוט מאוד מפריע לי כל ההאשמות האלה. אני חושבת שירדנה צריכה להתנצל על זה שהיא מאשימה את בצלאל אלוני ואותי בהסתה. תאמיני לי, תאמיני לי, אין לנו זמן להתעסק בזה, אנחנו עובדים כל כך קשה. אני חזרתי רק אתמול מפריז והייתי בהופעה בלילה. אני מיום ראשון בהקלטות, אני בספטמבר נוסעת להקלטות בפריז, אני מקליטה את "שירי מולדת" כאן, יש לי תוכנית וידאו עם מנחם גולן עם גג הפקות, יש לי ספר שירים. יש לי כל כך הרבה דברים נהדרים ואני נהנית ממה שאני עושה ואין לי זמן לדבר. אין לי מספר טלפון, אגב, של ירדנה בכלל.
שלום קיטל: ירדנה?
עפרה חזה: אני לא יודעת על מה מדובר.
ירדנה ארזי: כן.
שלום קיטל: ירדנה, אולי תמסרי לעפרה את מספר הטלפון שלך?
ירדנה ארזי: חבל לי. חבל לי מה שהיא אומרת.
שלום קיטל: (צוחק). טוב, אנחנו חשבנו שנגיע כאן לתוצאות של קמפ דיוויד, לא כל כך הגענו, אבל אולי...
ירדנה ארזי: אני... אני בעד.
שלום קיטל: את בעד, טוב.
ירדנה ארזי: אתה שומע שאני בעד.
שלום קיטל: כן. תודה רבה לכן ירדנה ארזי ועפרה חזה.
ירדנה ארזי: תודה.
[סוף הקלטה]
(השיר "גורל אחד" של עפרה חזה נשמע ברקע).
אסף: (מזמזם את השיר)
שיר: אני אגיד לך מה, לעפרה חזה יש פשוט יותר גרוויטס מלירדנה ארזי. זה כל הסיפור. לעפרה חזה יש גרוויטס.
אסף: את חושבת?
שיר: חד משמעית! עפרה חזה אומרת לו "אתה לא נותן לי לסיים לדבר וזה מאוד מעליב". היא אומרת לו, 'אני שולטת כרגע בשיחה'.
אסף: אבל היא ממש... היא באמת פוליטיקאית.
שיר: היא לא פוליטיקאית, יש לה גרוויטס.
אסף: היא באמת באה עם דף מסרים. כלומר, אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי.
שיר: אבל היא צודקת. ירדנה ארזי, מה שמענו ממנה? ואני כמובן, ליבי יצא אליה ואני כן מאמינה, אבל זה כזה... (מחקה התבכיינות). ועפרה כזה, תקשיב, תקשיב, בוא, בוא, בוא תקשיב.
אסף: היא באה מוכנה. תדרכו אותה, היא באה מוכנה לעימות.
שיר: אבל אני לא חושבת שזה הכול תדרוך.
אסף: היועצים שלה הכינו אותה לעימות.
שיר: לא.
אסף: ושמו לה פרומטרים. היא אומרת שם 'אני, אין לי זמן להתעסק בזה' ואז היא דוחפת את כל דפי המסרים שלה, את כל הזה, 'אני חזרתי מהופעה בפריז, אני עשיתי ככה ואני מקליטה את זה. שימו לב, יש לי ליין חדש, יש לי תקליט חדש של שירים'.
שיר: נכון.
אסף: 'כנסו לחנות האונליין שלי ותמצאו את מחממי האוזניים שעשיתי עכשיו'.
שיר: מסכימה על הכול, פשוט עצוב לי שאתה חושב שזה תדרוך. אני חושבת שעפרה חזה היא עורמה ואני חושבת שזה היה גם ביוזמתה, ושאין מה לעשות, כאילו אומנם היא מתה מאיידס וכבודה במקומה מונח בהיכל האיידס, אבל עדיין אני חושבת שלאישה היה גרוויטס, הייתה לה כריזמה והיא גם הייתה ערמומית בדרכה. והיא הבינה מול מי. כאילו, ירדנה ארזי נשמעת מאוד מפוחדת ולעפרה חזה יש ביטחון של מי שאומרת, 'אני ארבע שנים כבר זמרת השנה. היא זכתה פעם אחת, בסדר, בסדר, תנו לה'.
אסף: אני חושב שהיא כתבה, כמו שביבי כתב על ה... השאיר פתק.
שיר: בכותל?
אסף: על השולחן של בנט.
שיר: אה.
אסף: הוא...
שיר: לא מכירה את הצ'יזבט הזה.
אסף: בנימין נתניהו היה ראש הממשלה.
שיר: אוקיי.
אסף: והוא הפסיד בבחירות,
שיר: נכון.
אסף: והחליף אותו נפתלי בנט. הוא השאיר לבנט פתק על השולחן,
שיר: נו?
אסף: "תכף אשוב".
שיר: כן?
אסף: צייר מגן דוד וכתב "תכף אשוב". וזה מה שעפרה חזה עושה לה, 'אין לי זמן להתעסק בזה, גבירתי תהנה מתואר זמרת השנה, אני עוד אשוב'.
שיר: כן, זה מה שהיא עשתה לה, עשתה לה את הביבי ואין מה לעשות. כאילו, זה גם עצוב בגלל שזה נורא כיף לאהוב ווינרים. גם עם ביבי, גם עם עפרה חזה. יש בזה משהו סוחף.
אסף: הקטע האחרון שלנו לוקח אותנו שלוש שנים קדימה. זה כמו בסוף של סרטי דוקו, איפה הם היום. ארבעה בינואר שנת 88', הופעת השקת תקליט חדש של חיים משה. בקהל היה, בין השאר, שר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, וכתב "הבוקר הזה", יעקב בלסנבוים, שאל אותו כל מיני שאלות לגבי מוזיקה, גם לגבי היריבות בין ירדנה לבין עפרה.
[תחילת הקלטה]
שמעון פרס: אני לא יודע מה זה פוליטיקאי ואני לא יודע אם יש כללים, אבל אם אתה רוצה להיות עם העם, בקרב העם, זה המקום להיות, זה האנשים. שאלפים אלפים נוהים לשמוע את קולם, אוהבים אותם. אני רוצה להגיד לך, אצלנו בשבת בבית, הנכד שלי מתחיל לשיר את השירים של חיים משה, אז אני לא יודע מה זה פוליטיקאי ומה זה סבא, זה אותו דבר.
יעקב בלסנבוים: מתי יש לך זמן לשמוע זמר מזרחי או זימרה ישראלית בכלל?
שמעון פרס: אני מנצל כל הזדמנות שיש לי, והיו לי די הרבה הזדמנויות. הייתי לא במעט קונצרטים, לא במעט הופעות סולו. והנהג, יש לנו קלטות במכונית, נכון מאוד. ככה שיש לנו הזדמנויות מרובות לשמוע את זה.
יעקב בלסנבוים: כללית על הזימרה הישראלית בימינו, על להקות הפופ הישראליות, על היריבות בין ירדנה ארזי ועפרה חזה?
שמעון פרס: תראה, קודם כל, אני מאוד מעריץ את שתיהן, גם את עפרה וגם את ירדנה. אני חושב שהן זמרות מעולות על רמה גבוהה מאוד. אני מאוד גאה בהן.
[סוף הקלטה]
אסף: את מבינה? זה נשיא.
שיר: כן.
אסף: זה נשיא. אני מעל זה, אני ממלכתי, אני אוהב גם אותה וגם אותה ואיזה יופי.
שיר: נכון. לא לקח צד.
אסף: יפה. אני... זה כאילו מעניין להגיע עכשיו נגיד לפוליטיקאי בכיר, נגיד לנתניהו כזה או יאיר לפיד, לשאול אותם, אדוני ראש הממשלה, מה דעתך על הפרידה של סטטיק ובן אל? זה קצת ברמה הזאת.
שיר: נכון. אני חושבת שהנושא בכלל הובא לשולחנו בגלל שזה היה כל כך חדש.
אסף: כן.
שיר: להקות הפופ. וזה שוב, פופ זה דבר של שלום, זה של תקופת שלום. ובאמת כאילו, אתה יודע, באופן כללי היה צריך להגיד לו כל הכבוד לישראל, היינו עד עכשיו מדינה פח שהייתה רק במלחמה, במלחמה, במלחמה, ופתאום יש לנו פנאי להתעסק בפופ ובשירים יפים על משה בתיבה, שזה השיר היחיד של עפרה חזה שאני מכירה, לצערי.
אסף: לאאא.
שיר: מה?
אסף: מה, את מכירה מלא שירים של עפרה חזה.
שיר: סתם, לא. "חי", מאוד אוהבת את השיר "חי".
אסף: "חי", "גבריאל".
שיר: הו, איזה יופי של שיר.
אסף: (מזמזם את השיר "גבריאל")
שיר: "תפילה", "יד ביד", אלעד בר-נוי, נכון, מכירה המון שירים שלה, חד משמעית.
(קטע מוזיקלי)
אסף: עד כאן "זינוק לאתמול" ליום זה. תודה לצוות היקר שלנו. תודה לעורך אלעד בר-נוי.
שיר: אלעד בר-נוי.
אסף: למפיקה אלכס לויקר.
שיר: אלכס לויקר.
אסף: לתחקירן רונן וייס.
שיר: רונן וייס.
אסף: לטכנאי שרון לרנר.
שיר: שרון, אני קוראת לו שרון, (במלעיל).
אסף: וואלה?
שיר: לא.
אסף: אה. (צוחק) וגם לבילי סגל ולכל צוות הארכיון, ברוכים תהיו, נשמות טובות שלנו.
שיר: אתם יכולים להאזין לנו בהסכת שלנו "זינוק לאתמול" שזמין באפליקציה ובאתר כאן ובכל יישומוני ההסכתים וגם באתר כאן ארכיון, שם מופיעים גם חלק מקטעי הוידאו שאנחנו משמיעים. אם אתם רוצים להגיב או לבקש קטעים שנשדר כאן, אפשר לכתוב לנו דרך דף הפייסבוק "זינוק לאתמול". תודה רבה, שיר, תודה רבה, ליברמן, נתראה בפרק הבא.
אסף: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה