top of page

יחידים במינם - פרק מספר 118: ראול ולנברג – האיש שהציל מאובדן ואבד בצללים (חלק א')

Updated: Apr 3

(חלק א') ראול ולנברג היה דיפלומט שבדי אציל־נפש, שנמנה עם אצולת הממון בארצו. למרות ייחוסו הרם, ולנברג העדיף לסלול את דרכו בחיים בכוחות עצמו. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עסק במספר משלחי יד, שבמסגרתם התוודע לגורל יהודי אירופה הנרדפים. רצונו של ולנברג לסייע לשארית הפליטה, הוביל אותו הישר להונגריה, שראשיה שיתפו פעולה בהתלהבות עם הצורר הנאצי. עם הגעתו לבודפשט, הבריק במוחו של ולנברג רעיון גאוני, שעתיד להציל את חייהם של אלפי יהודים ממבקשי נפשם. אולם עד מהרה, משך ולנברג את תשומת לבו של הגסטאפו, וגרוע מכך, של אדולף אייכמן.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/03/2024.

[פתיח]

[מוזיקה בונה מתח מלווה את כל הפרק]

ניב: ברוכים המאזינים להסכת – (מדגיש כל מילה) "יחידים. במינם".

שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.

[מוזיקה]

מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.

[מוזיקה]

אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי: (מדגיש כל מילה) "יחידים. במינם".

[מוזיקה]

ניב: (מחקה מבטא שוודי) ראול ולנברג (Raoul Wallenberg) – האיש שהציל מאובדן ואבד בצללים.

[מוזיקה]

ניב: חלק א'.

[מוזיקה]

ניב: "הזמנים הם כאלה שלאיש אין לא האפשרות, לא הסבלנות ולא הזמן לנתח מה 'חוקי', מפני שכל מה שהנאצים עושים 'בשם החוק' – הוא לא אנושי ולא צודק. לכן, מה שאינו חוקי, נהיה חוקי. העיקר הוא לעזור".

מתוך דבריו של ראול ולנברג, יולי 1944.

[מוזיקה]

מאזינות ומאזינים יקרים, הפרקים הבאים יוקדשו לתיאור קורותיו ומפעל ההצלה של ראול ולנברג. כפי שיש לבטא את שמו, בשוודית. (הערת המתמללת: ביטוי שם המשפחה בשוודית נשמע עם חיריק "ולנברִי"). מטבע הדברים, הצגת פעילותו האצילית בעיצומה של השואה, כוללת גם התייחסות לגורל המר של קורבנות הנאצים ועוזריהם. אנא התחשבו בכך, בטרם תאזינו לפרקים עם ילדיכם.

האזנה ערבה.

[מוזיקה]

ראול ולנברג נולד בארבעה באוגוסט 1912, בשטוקהולם, בירת שוודיה. בני משפחתו המיוחסת נמנו על המעמד האריסטוקרטי במדינה וחלשו על משרות עתירות השפעה בתחומי הבנקאות, התעשייה והדיפלומטיה. זיקתו של גיבור הפרק שלנו לעם היהודי הייתה זניחה למדי – אבי סבא של אמו נולד כיהודי – אך גם הוא התנצר ברבות השנים.

[מוזיקה]

למרות שנולד עם 'כפית של זהב' בפיו, ראול לא גדל להיות בן תפנוקים אנוכי. כבר מגיל צעיר, הוא גילה עניין רב בכל מה שהתרחש סביבו, והפגין תאוות ידע בלתי מצויה. כך למשל, הוא שם לו למטרה – לקרוא אנציקלופדיה שלמה על 35 כְּרָכֶיהָ. וכך בדיוק, הוא עשה. חבריו של ראול, לספסל הלימודים, סיפרו לימים שבשל סקרנותו הרבה ואדישותו ביחס למשחקיהם, העניקו לו את הכינוי "החולם".

[מוזיקה]

למרות שולנברג שאף ללכת בדרכו של אביו ולשרת כקצין בצי השוודי, תקוותו נכזבה לאחר שהתברר כי לקה בעיוורון צבעים. אי לכך, בשנת 1931 הוא עקר לארצות הברית, והחל ללמוד אדריכלות באוניברסיטת מישיגן.

הישגיו הלימודיים של ולנברג היו כה מרשימים, עד שנמצא ראוי לקבל מדליית הצטיינות מטעם המכון האמריקאי לאדריכלות. הוא היה היחיד מבין 1,000 סטודנטים שזכה לכבוד זה. למרות זאת, לאחר ששב ולנברג לשוודיה, עלו בתוהו כל מאמציו לעבוד בה כאדריכל.

[מוזיקה]

בשנת 1936 ארז שוב ולנברג את מטלטליו ושם פעמיו לארץ ישראל. הוא עבד בסניף של "בנק הולנד" בחיפה, בו התוודע אל יהודים שנמלטו מגרמניה, הללו סיפרו לו על הרדיפות שהיו מנת חלקם מאז עלו הנאצים לשלטון בארצם, כשלוש שנים קודם לכן. וכך, אף על פי שבתקופת שהותו בארץ ישראל ולנברג לא מצא את מקומו בעולם הבנקאות, ייתכן שאז נבטו בו ניצני ההחלטה שתשנה את חייו.

עם סיום העסקתו בבנק החיפאי, כתב ולנברג לסבו כך: "אני לא בנוי להיות בנקאי. במקצוע הזה יש משהו שליו, ציני וקר מדי בשבילי. אני חושב שהכשרונות שלי מצויים במקום אחר, אני רוצה לעשות משהו חיובי יותר מלשבת ליד שולחן כתיבה כל היום ולומר לאנשים 'לא'.".

[מוזיקה]

כנצר לאצולת הממון השוודית – ולנברג ניסה אז את מזלו גם כאיש עסקים. עוד באותה השנה הוא התקבל לעבודה בחברת הסחר המרכז-אירופאית, שמנהלה היה יהודי ממוצא הונגרי. אולם לאחר שחוקים אנטישמיים מנעו ממנהל החברה להגיע לבודפשט, נשלח אליה ולנברג כנציגו, בתחילה בשנת 1942 ולאחר מכן בסתיו 1943. עד מהרה ביסס גיבור הפרק שלנו את מעמדו כאיש עסקים מְמֻלָּח, שהגרמנית, ההונגרית והרוסית – קולחות בפיו, והיכרותו עם בודפשט מעמיקה. יתרונות אלו עתידים לשרת את ולנברג בהמשך, לשם מטרות שונות בתכלית.

בתום כחצי שנה מאז הגיע ולנברג להונגריה, בפעם השנייה, שינתה הארץ את פניה לבלי היכר. ב-8 במארס 1944, הושלם כיבושה של הונגריה בידי קלגסי גרמניה הנאצית ויהודיה לא ידעו את נפשם מרוב אימה. אחרי הכל, מדינתם נותרה האחרונה באירופה, שמספר יהודיה היה עדיין גדול יחסית. לפי חלק מן ההערכות, כ-750 אלף יהודים מצאו בהונגריה מקלט, כמחציתם פליטים מארצות אחרות, שעליהן כבר עלה הכורת.

אולם ב-19 במארס, בטרם יצאו שבועיים מאז נכבשה המדינה, הגיע לבודפשט אדם שמשאת נפשו הייתה, להשלים את השמדת היהודים עד תום. שמו היה: אדולף אייכמן.

[מוזיקה]

בניצוחו הנמרץ של אייכמן, החלו הגירושים של יהודי הונגריה למחנה ההשמדה – אושוויץ. השלטונות ההונגריים שיתפו פעולה בחפץ לב עם הנאצים, ורק בעקבות לחץ בינלאומי הסכימו להפסיק, לזמן מה, את שילוח אזרחיהם היהודים אל מחנות המוות. עד לחודש יולי, נותרו בחיים רק יהודיי בודפשט, שארית הפליטה של יהדות אירופה שמספרה מוערך ב-230 אלף נפשות.

[מוזיקה]

עוד בשלהי שנת 1943, כבר היה ידוע גורלם המר של יהודי אירופה גם בארצות הברית, אם כי מעט מאוד, אם בכלל, נעשה למען הצלתם. אחד מן היחידים שביקשו למלט את נפשם של יהודי בודפשט היה הנרי מורגנטאו – שר האוצר היהודי של ממשלת ארצות הברית. בשלהי שנת 1943, הכינו עוזריו, לבקשתו, דין וחשבון, אשר כותרתו הייתה: "ההסכמה בשתיקה של ממשלת ארצות הברית לרצח היהודים".

מן המסמך הרשמי עלה, כי פקידי משרד החוץ האמריקאי לא עשו דבר למען מילוט נפשם של היהודים מגיא ההריגה. גרוע מכך, הם אף ניצלו את משאבי משרדם הממשלתי, כדי לפגוע בתהליך איסוף המידע על רצח היהודים ביבשת אירופה. מורגנטאו המזועזע מיהר לשלוח את מסקנות עוזריו לנשיא רוזוולט, וזה האחרון הקים, בתוך שבוע אחד בלבד, ב-22 בינואר 1944, את "המועצה לפליטי מלחמה".

[מוזיקה]

בתחילת קיץ 1944, הגיעו חברי המועצה למסקנה, שלשם הצלת שארית הפליטה בהונגריה יש לתכנן מבצע הצלה רחב היקף. זה היה בהחלט צעד בכיוון הנכון, אלא שההתפתחויות בהונגריה לא אפשרו את מימושו. מדוע? משום שעם הצטרפותה של הונגריה לברית מדינות הציר, בראשות גרמניה הנאצית, הפכה בעצם לאויבתה של ארה"ב. אי לכך, אפשרות שליחת נציגים אמריקאים למבצע הצלת הנפשות ירדה מן הפרק. מה עושים?

ובכן, המועצה לפליטי מלחמה קבעה שיש לחפש אדם מהימן, שמוצאו במדינה ניטרלית כדי שיעמוד בראש שליחות ההצלה של יהודי בודפשט, במימון של יותר מ-200 אלף דולרים.

[מוזיקה]

מכיוון שמעיני האמריקאים לא נעלמה נוכחותה הדיפלומטית המרשימה של שוודיה בהונגריה, הם החליטו להמר על הממלכה הניטרלית. כך קרה שבתחילת חודש יוני צץ ועלה שמו של איש עסקים שוודי כבן 32, כמועמד המבטיח ביותר לעמוד בראש שליחות ההצלה. בתום הפגישה שנערכה עם ולנברג ב-9 ביוני, הסכים לקבל על עצמו את המשימה האצילית שתוכננה להימשך כשלושה חודשים לכל היותר.

[מוזיקה]

ולנברג סר אז למשרד החוץ השוודי, שם קרא תזכירים למכביר על גורלה של יהדות הונגריה. לא חלף זמן רב בטרם השתכנע, כי כל עיכוב יעלה בחייהם של יהודים נוספים, ודרש לצאת מיד לשליחות בהונגריה, ולא בשלהי יוני, כמתוכנן. בינתיים, באותו הזמן באושוויץ, הושמדו כ-12,000 יהודים הונגריים מדי יום, 500 מדי שעה. יהודי אחד בכל שתי שניות.

[מוזיקה]

בטרם עזב להונגריה, ולנברג הרחיק ראות, ובשם הצלחת המשימה החליט שלא להתנהג בשוודיה כשוודי. את הימים הבאים הוא הקדיש לדיונים קדחתניים עם גורמים במשרד החוץ השוודי, בדרישה לקבל לידיו ערבויות רשמיות בכתב לשליחותו. בנוסף, וכדי להבטיח שהמסורת ארוכת השנים של ניטרליות שוודית לא תהיה בעוכרי מפעל ההצלה שלו, ולנברג דרש וקיבל יד חופשית ואף היתר להשתמש בשוחד. לבסוף התמלאה גם דרישתו החשובה ביותר – תפקידו הרשמי של ולנברג הוגדר כ"מזכיר רשמי" בשגרירות המלכותית השוודית, בבודפשט. לפיכך הוא נהנה מחסינות דיפלומטית שאותה התכוון לנצל עד תום.

[מוזיקה]

ב-9 ביולי 1944 עצרה הרכבת, שנשאה את ולנברג, בבודפשט. למחרת היום הוא ניגש לשגרירות שוודיה, ושם למד כי כ-230 אלף יהודים בלבד ניצלו לעת עתה מן התופת והתגוררו בעיר הבירה ההונגרית. עוד גילה ולנברג כי שגריר שוודיה בבודפשט קארל איבן דוניאלסון (הערת המתמללת: דניאלסון), כבר הנפיק כ-600 דרכונים זמניים ליהודים שהעידו על קשר כלשהו לארצו, ובכך הציל את חייהם. ולנברג התרשם מן הרעיון, וכבר בפגישתו הראשונה עם עמיתיו הדיפלומטיים צץ במוחו רעיון גאוני.

[מוזיקה]

מכיוון שהשתכנע כי התעודות הזמניות מנעו בהצלחה את גירושם של מאות יהודים למחנות ההשמדה, ולנברג החליט לייעל אותן. מאוד. הוא הציע אז לעמיתיו להנפיק דרכוני חסות חדשים, שייראו מרשימים במיוחד. ולנברג הורה להוסיף לדרכוני החסות שלו את סמלה הרשמי של שוודיה, ואף לעטר אותם בצבעי הצהוב-כחול הבולטים, והחשוב מכל היה, שאת דרכוני החסות של ולנברג הוא הורה להדפיס באלפי עותקים. ככל שנקפו הימים, הלך והתברר, מעבר לכל ספק, שדרכוני החסות של ולנברג הצילו את חיי היהודים שאחזו בהם. גיבור הפרק שלנו עבר אז לשלב הבא של תוכניתו. כדי לזרז את חלוקת הדרכונים, ולנברג גייס עשרות יהודים לעבוד במחלקה מיוחדת בשגרירות השוודית, ובאופן הזה הציל גם את חייהם. בד בבד, עקב בצד אגודל, ולנברג הצליח לשכנע בכירים הונגריים לאפשר לו חופש פעולה מסוים בבודפשט. לאחר מכן, הוא מיהר לרכוש באישורם בתים ובניינים רבים ברחבי הבירה, ובהם שיכן את היהודים שעבדו למען מפעל ההצלה שלו בשגרירות השוודית. וכך, בשונה מן הדיפלומטים המעונבים בני ארצו, ולנברג לא בחל באמצעים. הוא כתב דוחות ותזכירים חריפים, שיחד, תבע, ואף ליקט מידע על הנאצים ועוזריהם, במטרה לחזות את צעדיהם. הוא ידע שעל הכף מוטלים גורלותיהם של היהודים, ובשונה מעמיתיו, היה מוכן לעקור הרים למען הצלתם.

[מוזיקה]

אולם לרוע מזלו של הדיפלומט השוודי, שנדמה היה שניתן למצוא אותו בכל פינה של בודפשט, לא חלף זמן רב, בטרם משך תשומת לב בלתי רצויה. קלגסי הגסטפו החלו לחקור את עברו של ולנברג, ועד מהרה גילו, כי בשנת 1937 עבד בארץ ישראל. עוד באמצע יולי זומן ולנברג לפגישה במשרדיו של אדולף אייכמן.

[מוזיקה]

אם בתחילת השיחה עוד התיימר אייכמן להעמיד פנים שמדובר בביקור דיפלומטי תמים, הוא ויתר על הניסיון מהר מאוד. עם כל דקה שחלפה, המפגש הטעון בין השניים, שיצגו שתי השקפות עולם שאין שונות מהן, הלך והחריף. לאחר שנשאל על ידי אייכמן, מדוע ביקר בארץ ישראל, השיב ולנברג בפשטות בזו הלשון:

"כי היא עניינה אותי, אני חושב שליהודים צריכה להיות מדינה משלהם". ואז 'קינח' בשאלה המתגרה, "אתה לא מסכים?"

תשובתו של אייכמן הייתה מקפיאת דם:

"אני יודע עליך הכל. אתה 'אוהב יהודים' שמקבל את כל הדולרים המזוהמים שלו מרוזוולט. אנחנו יודעים שהאמריקאים שלחו אותך לבודפשט".

ואז הטיח אייכמן בולנברג בבוטות כי, "אנחנו יודעים על 'הדרכונים כביכול' שלך. כולם זיוף. היהודים שברחו איתם לשוודיה, הם כולם אויבי הרייך".

[מוזיקה]

למיטב ידיעתנו, ולנברג, הבליג על התפרצותו הגסה של אייכמן, והעניק לו קרטון סיגריות ובקבוק וויסקי. אייכמן קיבל אז את התשורה, והודיע שירשה לרכבת מלאה יהודים מוגנים לנסוע לשוודיה בתמורה לדמי כופר. בין אם הייתה זו מלכודת ובין אם לא, ולנברג דחה את ההצעה. הפגישה המתוחה הסתיימה באווירה נעימה יותר, אם כי רק למראית עין. לפי אחד המקורות, כעבור זמן מה, התפרץ אייכמן על אחד מפקידי הצלב האדום, והבטיח לו כי… "אני אהרוג את הכלב היהודי הזה, ולנברג".

[מוזיקה]

ככל הנראה, איומיו של אייכמן על ולנברג לא היו בבחינת מילים ריקות ותו לא. זמן מה לאחר הפגישה, התרחש אירוע שרימז על כך, שולנברג, הדיפלומט השוודי אציל הנפש, היה על הכוונת של המרצחים הנאצים.

[מוזיקה]

יום אחד, ללא כל סיבה נראית לעין, שעט לעבר הלימוזינה הרשמית של ולנברג, רכב גרמני משוריין. הוא התנגש בה בעוצמה רבה. למרבה המזל, ולנברג לא היה במכונית באותה השעה, ונהגו האישי לא נפגע. אולם גיבור הפרק שלנו, שהבין את המסר המאיים, החליט שדבר לא יגרום לו לנטוש את המשימה שלה התמסר בכל נימי נפשו – הצלת שארית הפליטה של יהדות אירופה. עד מהרה הוא עתיד לגלות, כי סכנת החיים שנשקפה לו הלכה והחריפה ככל שהתקרבה מלחמת העולם השנייה לסיומה האלים.

על כך ועוד, בפרק הבא של… (מדגיש כל מילה) "יחידים. במינם".

זהו. עד הפרק הבא, אפשר לבקר באתר: www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק.

[מוזיקה]

"יחידים במינם" זמין להאזנה, בחינם, בכל יישומי ההסכתים, ליחצו על כפתור "מעקב" וקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.

אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.

נשתמע בפרק הבא של… (מדגיש כל מילה) "יחידים. במינם".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Comments


bottom of page