בעוד "הצבא האדום" מתדפק על שערי בודפשט, התגנבו לאוזני ולנברג ידיעות מזעזעות: שליטיה החדשים של הונגריה, חברי מפלגת "צלב־החץ" האנטישמית, התמסרו בהתלהבות לטביחת יהודיה. ולנברג שם אז את נפשו בכפו, והחל לנסוע בדרכים, כדי לחלק במו ידיו את דרכוני־החסות. הוא לא בחל באמצעים והצליח להושיע יהודים מצעדות־מוות, ממחנות־ריכוז, ומאלף ואחת מיתות משונות. למרות שנהיר היה לו שהן הנאצים והן אנשי "צלב־החץ" ביקשו את נפשו, ולנברג לא ידע פחד. לבסוף הגיע היום שלו ייחל בכל לבו: "הצבא האדום" כבש סוף־סוף את בודפשט. אולם דווקא אז, חלה בעלילה תפנית מחרידה. (חלק ב')
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/03/2024.
(פתיח) ברוכים המאזינים להסכת "יחידים במינם".
שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.
מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים, ופילוסופים יוצאי דופן.
אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי ''יחידים במינם''.
ראול ולנברי, האיש שהציל מאובדן ואבד בצללים. חלק ב'.
"המצב כאן סוער, טעון סכנות, ואני כורע תחת עומס נורא של עבודה. יום ולילה אנחנו שומעים את רעם התותחים הרוסים הקרבים. יש לי הרגשה שאחרי הכיבוש יהיה קשה לנסוע הביתה, ואני מניח שאגיע לשטוקהולם רק בסביבות פסחא. אבל כל זה הוא עניין לעתיד. מכל מקום, אשתדל להגיע הביתה בהקדם האפשרי". מתוך מכתבו של ראול ולנברי לאמו, דצמבר 1944.
(מוזיקת מעבר)
מאזינות ומאזינים יקרים, הפרקים הבאים יוקדשו לתיאור קורותיו ומפעל ההצלה של ראול ולנברי, כפי שיש לבטא את שמו בשוודית. מטבע הדברים, הצגת פעילותו האצילית בעיצומה של השואה, כוללת גם התייחסות לגורלם המר של קורבנות הנאצים ועוזריהם. אנא התחשבו בכך בטרם תאזינו לפרקים עם ילדכם.
האזנה ערבה.
(מוזיקת מעבר)
באוגוסט 1944, בעקבות השהייתם הזמנית של השילוחים למחנות ההשמדה, עוד פיעמה התקווה בקרב קהילת יהודי בודפשט, שאריתה המצומקת של יהדות אירופה המפוארת.
על אף שחיו כשחרב מונפת על צווארם, נאחזו יהודי הבירה באמונה כי אם אך יצליחו למלט את נפשותיהם למשך כמה חודשים נוספים, יהיה הרע מכל כבר מאחוריהם.
ככלות הכל, הצבא האדום הסובייטי כבר חצה את הגבול ההונגרי, והתכונן להסתערות על בודפשט.
אולם עד מהרה התברר, כי למרות שגרמניה הלכה וניגפה במלחמה, פעלו אחרים למימוש חזונה המפלצתי. מי שהמשיכו להתמסר בחפץ לב לרצח היהודים, היו עוזריהם צמאי הדם של הנאצים, משתפי הפעולה ההונגריים.
(מוזיקת מעבר)
הראשון לכרות ברית עם הכורת הנאצי, היה האדמירל מיקלוש הורטי, עוצר הונגריה. בצעדים מתונים אך עקביים, הוא נתן את ידו להפיכת חייהם של יהודי ארצו לקשים מנשוא ואז להפקר.
במרוצת קיץ 1944, נרצחו כזכור יותר מחצי מיליון מהם במהלך חודשים ספורים, ללא התנגדות של ממש מצידו של הורטי.
אלא שאט אט סר חינו של האדמירל ההונגרי בעיני הנאצים, וסופו שנכלא על ידי הגסטאפו, ואולץ לוותר על שלטונו. לימים, לאחר סיום המלחמה, ובהתערבות סטלין, עתיד הורטי לחמוק מכל עונש על חלקו בהשמדת יהודי ארצו ולמות בשיבה טובה.
אולם בשלהי המלחמה, התברר כי מי שנבחרו על ידי הנאצים לרשת את הורטי, היו גרועים ממנו עשרות מונים. אלו היו חברי ארגון אפל ורצחני בשם "צלב החץ", המפלגה הנאצית ההונגרית.
(מוזיקת מעבר)
ב-15 באוקטובר 1944, עם השתלטות חברי ''צלב החץ'' על השלטון, ידעו יהודי בודפשט כי חיו על זמן שאול. שיתוף הפעולה בין המרצחים הנאצים לעוזריהם השפלים שעלו לגדולה, היה איתן מתמיד. בן-לילה התחדשו מעשי הקטל ההמוניים והתבצעו לאור היום, לעיני כל.
בכל רחבי בודפשט, איבדו יהודים את חייהם באכזריות, בידי אנשים שאנושיותם אבדה להם. יהודים ניצודו בבתיהם וברחובות, ושכניהם רצחו אותם בדם קר. עובדי כפייה הוצעדו אל הגשרים שהתקמרו מעל הדנובה, נורו, ודמם האדים את מימיה הכחולים. וכך, בעוד הצבא האדום מתקרב לבודפשט, קיוו היהודים שיזכו לחזות בתכול השמיים של הבוקר הבא.
(מוזיקת מעבר)
מיד לאחר ההפיכה העקובה מדם בהונגריה, החל זרם של שמועות מחרידות להתגנב לאוזניו של ולנברי.
אולם ב-17 באוקטובר הוא שמע חדשות מרות שזעזעו את נימי נפשו. בבתי כנסת ברחבי עיר הבירה נכלאו אז אלפי יהודים, בצפיפות וללא מזון או מים, וחייהם היו תלויים להם מנגד.
ולנברי ידע שאנשי "צלב החץ" היו אספסוף רצחני ששומר נפשו ירחק מהם, ושהנאצים כבר סימנו אותו עצמו כאויב, אך סרב לעמוד מנגד.
ולנברי מיהר אז לבית כנסת גדול שבו נכלאו היהודים. בנימה סמכותית ובקול בוטח הוא תבע מאנשי ה-SS לשחרר את קורבנותיהם, בנימוק שהיו אלו אזרחים שוודים. למרבה ההפתעה, כעבור כמה ימים אכן שוחררו כלל היהודים, תודות לעוז נפשו של גיבור הפרק שלנו.
בד בבד, ולנברי המשיך להנפיק אלפי דרכוני חסות שוודים. יתרה מכך, כאשר הורה אייכמן על חידוש צעדות המוות לעבר גבול אוסטריה, ולנברי החל לחלק את הדרכונים בעצמו. ברכב השׂרד שלו הוא דלק אחרי שיירות המוות, ופקד את רכבות השילוח, נחוש להציל כמה שיותר יהודים ממבקשי נפשם.
(מוזיקת מעבר)
למען הצלת חיי היהודים, היו כל האמצעים כשרים בעיני ולנברי. לא אחת, הוא שיחד קציני SS חמדניים. לפעמים הוא אף הרהיב עוז בנפשו לתבוע מהם בתקיפות לשחרר את היהודים שנדונו להשמדה. אלא שלא תמיד נחל הצלחה. לפחות פעם אחת, כיוון קצין SS זועם את נשקו אל ולנברי, ואילץ אותו לסגת. אי לכך, מעת לעת, הוא בחר דווקא בהעמדת פנים מחוכמת.
(מוזיקת מעבר)
ולנברי היה צועד בביטחון לעבר הקלגסים החמושים, מעמיד לידם שולחן, ומתיישב אליו בסמכותיות. אז היה שולף מתיק המסמכים שלו נייר רשמי למראה, שבו נרשמו שמות היהודים ששוודיה פרשה עליהם, כביכול, את חסותה. ולנברי הערמומי נהג להקריא את שמות המשפחה היהודיים הנפוצים ביותר, ולמי שהשכילו להניף את ידיהם, מסר בחשאי את דרכוני החסות שלו.
בהדרגה, גדל והסתעף מפעל החיים של ולנברי ועמיתיו. הוא פיקח אז על מערך הצלת נפשות חסר תקדים, שכלל כ-500 יהודים וכ-40 רופאים, בתי תמחוי ומעונות ליתומים. הוא דאג לכך שכל עובדיו יחוסנו, ואף צייד אותם בנעלי הליכה איכותיות, למקרה שיאולצו להשתתף באחת מצעדות המוות. ולנברי מרחיק הריאות, אף הורה לרכוש משאיות ולהעמיס אותן במזון, בתרופות ובבגדים. וכך, למרות הרעב, המגפות והמחסור, הצילה ראיית הנולד שלו את חייהם של יהודים רבים מספור.
(מוזיקת מעבר)
כדי להמשיך ולהקדים את אויביו הרצחניים, ולנברי לא שקט על שמריו. בכספי המועצה לפליטי מלחמה הוא רכש כ-31 בתים מוגנים ברחבי בודפשט. על הבתים הללו הונפו בגאון דגלי שוודיה ומדינות ניטרליות אחרות. באופן הזה זכו החוסים בין כותליהם להגנה שברירית מפני סכנת הנפשות שארבה להם ברחובות. לפי הערכות, ולנברי הציל באופן הזה את חייהם של 4,000 עד 30,000 יהודים.
(מוזיקת מעבר)
אולם מושיעם יפה הנפש של היהודים לא יכול היה להסתיר את מפעל חייו לאורך זמן. כזכור, עוד לפני חילופי השלטון בהונגריה, ראה אייכמן בולנברי אויב, ואף איים להורגו. מטבע הדברים, כל יהודי שהצליח למלט מבין מלתעותיהם של הנאצים ועוזריהם ההונגריים, עורר על ולנברי את חרון אפם.
גיבור הפרק שלנו לא יכול היה להתנחם במחשבה שהחסינות הדיפלומטית שלו תגן עליו. הוא ידע היטב כי אנשי "צלב החץ" כבר פרצו לבנייני שגרירות שוודיה ואף עצרו כמה מפקידיה הבכירים, תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות הדיפלומטיה.
בינתיים, בלחץ הגסטאפו, שר הפנים ההונגרי, שהיה איש "צלב החץ", הכריז על החלטה שנועדה להבטיח כי אף יהודי לא יצליח למלט את נפשו. ב-18 באוקטובר ביטל השר את תוקפו של כל "מכתב שמבטיח התנהלות בטוחה מסוג כלשהו או דרכון זר, שיהודים הונגריים קיבלו ממקור או מאדם כלשהם", כלשונו. המשמעות הייתה שדמם של עשרות אלפי יהודים שניצלו, תודות לדרכוני החסות של ולנברי, היה בראשם. כל זאת בשעה שהצבא האדום כבר התדפק על שערי בודפשט. המרוץ לחיים ולמוות של יהודי הונגריה הנותרים, נכנס לישורת האחרונה והעקובה מדם.
ב-8 בדצמבר יצא את בודפשט שליח ובאמתחתו מסר שכתב ולנברי למשרד החוץ השוודי, וכן מכתב אישי לאמו. בדיווח הדיפלומטי שכתב, עדכן ולנברי כי ככל שניתן לקבוע בוודאות, רק עשרה יהודים עם תעודות חסות שוודיות, נורו עד כה בבודפשט ובסביבתה.
מספר הנרצחים הקטן, אם אפשר בכלל להתבטא כך, בלב המאפליה של בית המטבחיים ההונגרי, העיד כאלף עדים על גודל הישגו של ולנברי. למרבה הצער, מכתבו של גיבור הפרק שלנו לאמו, שבציטוט ממנו פתחנו את הפרק, היה גם האחרון שקיבלה ממנו אי פעם.
(מוזיקת מעבר)
יממה בלבד לאחר מכן החל המצור של הצבא האדום על בודפשט. לפי הערכות, יותר מ-180,000 חיילים סובייטים כיתרו את העיר וסביבותיה. בתוך הבירה התבצרו כ-60,000 מגנים גרמנים והונגרים. בבודפשט נותרו 800,000 אזרחים, בהם 120,000 יהודים בלבד.
(מוזיקת מעבר)
ב-10 בינואר הפריד קילומטר וחצי בלבד בין הצבא האדום לבין הדנובה. אנשי סגל שגרירות שוודיה העתיקו אז את מגוריהם לבודה (Buda), אשר שכנה בסמיכות לגדתו המערבית של הנהר, ולכן נחשבה לבטוחה יותר. למרות הפצרות עמיתיו, ולנברי סירב לעזוב את פשט (Pest), על אף שידע כי אנשי "צלב החץ" דולקים בעקבותיו. גיבור הפרק שלנו מיאן למלט את עצמו ולהותיר מאחוריו את כל מי שלמען הצלתם שם את נפשו בכפו.
לאחר שחכך בדבר, הגיע ולנברי למסקנה שמוסד אחד בלבד נותר עד כה חסין מפשיטותיהם של אנשי "צלב החץ". הוא איתר במהירות בית מוגן שהצלב האדום פרס עליו את חסותו, ועבר להתגורר בו. באופן הזה הצליח ולנברי להסתתר ממבקשי נפשו, אולם בשל סמיכות הבית המוגן לקו החזית, הלכה והתקרבה אליו במהירות ההפגזה הארטילרית הסובייטית רבת העוצמה, שלא הבחינה בין ידיד לאויב.
(מוזיקת מעבר)
יום לאחר יום נשמעו קולות ירי והתפוצצויות בסמוך למשכנו של ולנברי. לכולם היה ברור שכיבוש בודפשט על ידי הסובייטים, היה רק עניין של זמן. ולנברי חיכה בקוצר רוח למפגשו הראשון עם קציני הצבא האדום. הוא היה נחוש לדחוק בהם, להאיץ את התקדמותם, כדי לחלץ את יהודיי העיר מגוב האריות, כמה שיותר מהר. לימים יעידו עובדיו, כי רק לאחר שהפצירו בולנברי, התרצה לוותר על תוכניתו המסוכנת לצעוד היישר אל עבר שדה הקרב, כדי לפגוש בכוחות הסובייטים ללא כל דיחוי נוסף.
ב-12 בינואר 1945 פקעה סבלנותו של ולנברי. הוא חתם על כמה דרכוני חסות אחרונים, ולמרות הסכנה, יצא מן הבית המוגן. ברחובות השתוללו קרבות המאסף של הנאצים ועוזריהם, ורעם התותחים נשמע ללא הרף. למחרת היום שוחררה העיר.
(מוזיקת מעבר)
אחד מעקרונות המפתח של הפילוסופיה העתיקה הינו הציווי "דע את עצמך". חישבו על זה לרגע, לפני כל הכרות חיצונית עם הזולת, עלינו להתבונן קודם כל פנימה. להבין מי אנו באמת. אחרי הכל, לא משנה היכן נהיה, אנחנו תמיד נלווה את עצמנו.
אני שמח להזמין אתכם לסדרת הרצאות חדשה, "מסע אל טבע האדם בראי הפילוסופיה".
בשמונת המפגשים נתלווה לכמה מהוגי הדעות המבריקים ביותר, ונתוודע אל תובנותיהם הנצחיות באשר לאופי האנושי, לטוב ולרע. ההרצאות תתקיימנה במסגרת מיזם "זמן אשכול". פרטים נוספים באתר הפודקאסט "יחידים במינם".
כתמיד, תוכלו לתמוך בפודקאסט, אם תזמינו אותי להרצות בחברה, בארגון, במועדון או במקלט הריחני שלכם.
ועכשיו בחזרה לפרק.
(מוזיקת מעבר)
סביר להניח שמפגשיו הראשונים של ולנברי עם אנשי הצבא האדום היו רוויי חשדנות. מצד אחד הוא היה דיפלומט של מדינה ניטרלית ומכובדת, מצד שני, כך הבחינו הסובייטים, ולנברי דיבר גרמנית מצוינת, ובשונה מיתר פליטי המלחמה, לו לא חסר כסף. סוכני המשטרה החשאית הידועה לשמצה, ה-NKVD, החלו לחשוד שולנברי הוא לא בדיוק מציל היהודים שהתיימר להיות.
כך קרה שבימים הבאים נחקר ולנברי מספר פעמים על ידי משחררי העיר שכה חיכה להם. פעם אחר פעם הוא ביקש לפגוש את מפקד הצבא האדום, המרשל רודיון מלינובסקי. משנשאל מדוע, השיב ולנברי כי קיווה לארגן באמצעות המרשל הסובייטי אספקה של תרופות ומזון ליהודיי העיר. חוקריו לא השתכנעו, אך שחררו אותו. בד בבד הם החלו לחקור את זהותו האמיתית.
(מוזיקת מעבר)
ב-17 בינואר 1945 התבשר ולנברי, למרבה שמחתו, כי נקבעה לו פגישה עם המצביא הסובייטי. הוא התבקש אז לנסוע למפקדה הצבאית הסמוכה של הצבא האדום, ביישוב בשם דברצן (Debrecen), במרחק כ-200 קילומטרים מזרחה. ולנברי מרחיק הריאות, שעדיין לא הכיר את פניהם האמיתיות של משחררי העיר, ניסה לחשוב כמה צעדים קדימה. הוא ונהגו היהודי החביאו אז כמות גדולה של זהב ותכשיטים במיכל הדלק של מכונית השרד. הם אף הצפינו סכום כסף גדול שאיתו תכננו לשחד את כל מי שיוכל לסייע ליהודיה הנותרים של הונגריה.
(מוזיקת מעבר)
ביום הנסיעה מזרחה, התלווה משמר סובייטי לרכב השרד של ולנברי. הוא הסכים לכך, ככל הנראה בלית ברירה, ונכנס לרכבו להוט לפגוש סוף סוף את המרשל רב ההשפעה. אולם למרבה הצער הייתה זו טעות חייו. למפקדה הצבאית הסובייטית, שהייתה מחוז חפצו, ולנברי לא הגיע לעולם.
(מוזיקת מעבר)
ככל הנראה, כבר בנקודת ביקורת בפאתי בודפשט, נעצרו ולנברי ונהגו והוכנסו למכונית של המשטרה החשאית הסובייטית. בליווי ארבעה שומרים חמושים הועלו השניים על רכבת שעשתה את דרכה למוסקבה. ההסבר היחיד שהעניקו להם מלוויהם היה שהם נתונים במעצר הגנתי. היה זה אות החיים האחרון שהתקבל מולנברי, בטרם נבלע בין כפותיו של הדוב הסובייטי. בחלוף זמן קצר יחל גיבור הפרק שלנו להופיע במסמכים הרשמיים של מי שהחזיקו בו, בניגוד לרצונו, כשבוי מלחמה. על כך ועוד בפרק הבא של "יחידים במינם".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments