יחידים במינם - פרק 12: אדגר אלן פו – האיש שחי, כתב ומת באופן מסתורי

אדגר אלן פו היה איש מוכה גורל. בקורות חייו תמצאו יתמות, דחיה, התמכרות לאלכוהול, נידוי ושערוריות ציבוריות. פלא שהוא הפך לסופר אימה ומסתורין מפורסם? פו, שרבים מזהים אותו גם כ"אבי הסיפור הבלשי המודרני", היה משונה עד לרגעיו האחרונים ממש. האופן שבו מצא את מותו, בגיל 40 בלבד, נראה כאילו נלקח מאחד מספריו המפחידים.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/06/2020.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏היי, ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם". שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת - הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי - "יחידים במינם".

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת, מתחילה מוזיקת כינורות איטית]

‏[מקריא]

‏'זֶה הָיָה לְפָנִים ולפני שָׁנִים,

‏בְּמַלכוּת עַל יָם עַרְפַּלִּי.

‏שָׁם דָּרָה יַלְדָּה – שְׁמָהּ לֹא תֵדַע,

‏קָרָאתִי לָהּ אַנַּבֶּל-לִי.

‏מַשָּׂא-לֵב אַחֵר מִלְּבַד אַהֲבָה,

‏לֹא הָיָה גַם לָהּ וְגַם לִי.

‏יֶלֶד הָיִיתִי, וְהִיא יַלְדָּה

‏במלכות עַל יָם עַרְפַּלִּי,

‏אַך יָדַענוּ אָהוֹב מִּכֹּל אוֹהֲבִים -

‏אֲנִי וְאַנַּבֶּל-לִי.

‏וְרָאוּנוּ שרפי הַמָּרוֹם בְּקִנְאָה,

‏וְזָעוֹם זָעֲמוּ לָהּ וְלִי.

‏זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה

‏בַּמַּלכוּת עַל יָם עַרְפַּלִּי –

‏רוּחַ יָצָא מֵעָבִים, וְצִנֵּן

‏וְהֵמִית אֶת אַנַּבֶּל-לִי

‏וּבָאוּ הוֹרֶיהָ, אַחִים, קְרוֹבִים

‏מִבְּנֵי אֲצִילֵי גְלִילִי,

‏ונשאוה מִמֶּנִי לְקֶבֶר אָפֵל

‏בַּמַּלְכוּת עַל יָם עַרְפַּלִּי.

‏אֵין כְּאָשְׁרֵנוּ בִּנְוֵה שְׂרָפִים –

‏לָכֵן זָעֲמוּ לָהּ וְלִי;

‏הִיא הַסִּבָּה (זֶה יָדוּע לַכֹּל

‏בַּמַּלְכוּת עַל יָם עַרְפַּלִּי),

‏שֶׁרוּחַ בַּלַּיְלָה יָצָא מֵעָבִים

‏וְהֵמִית אֶת אַנַּבֶּל-לִי.

‏אַך יָדַעְתִּי אָהוֹב מִכֻּלָּם, מִכֻּלָּם

‏שֶׁרַבּוּ שְׁנוֹתָם מִגִּילִי

‏וְרָבָּה חָכמָתָם מִשִׂכלִי.

‏וְאֵין שָׂרָף אוֹ שָׂטָן בָּעוֹלָם,

‏וְאֵין סַעַר בְּיָם עַרְפֵּלִּי,

‏שֶׁיִקְרַע אוֹ יִגְרַע אֶת הַקָּו שֶׁל זָהָב

‏בֵּינִי וּבֵין אַנַּבֶּל-לִי.

‏וְיָרֵחַ מֵרוֹם לִי לוֹחֵשׁ בַּחֲלוֹם

‏שִׁירֵי-זֹהַר עַל אַנַּבֶּל-לִי;

‏לִי רוֹמֵז כֹּל כּוֹכָב בְּקַרְנָיו – עֵינָיו

‏כְּעֵינֶיהָ שֶׁל אַנַּבֶּל-לִי.

‏אַך בְּלֵיל אֲפֵלָה – עִמָּדִי הִיא כֻלָּהּ,

‏וְאָנוּחַ עַל-יַד יוֹנָתִי הַכַּלָּה

‏בְּבֵיתֵנוּ שֶׁלָּהּ וְשֶׁלִּי –

‏הוּא הַקֶּבֶר עַל יָם עַרְפַּלִּי.'

‏אנבל-לי, מאת אדגר אלן פו. תרגום - זאב ז'בוטינסקי.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏[מוזיקת מתח ברקע]

‏[במבטא אנגלוסקסי] אדגר אלן פו - האיש שחי, כתב ומת באופן מסתורי.

‏[פאוזה]

‏הגבולות שמבדילים בין חיים למוות הם לכל היותר מעורפלים ועמומים. מי יכול לומר, היכן האחד מסתיים ואיפה השני מתחיל?

‏[פאוזה]

‏אדגר אלן פו נולד ב-19 בינואר 1809 בבוסטון. הוא היה בנם של זוג שחקנים, אך כמעט שלא הכיר את שניהם. אמו מתה בַּשחפת כשהיה בן שנתיים בלבד ואביו נטש אותו כשהיה עוד רך בשנים. פו הופרד מאחיו ומאחותו וגדל בביתו של מי שהיה אביו המאמץ וככל הנראה גם סנדקו, סוחר טבק אמיד בשם ג'ון אלן, בריצ'מונד, וירג'יניה. כשהיה בן שש, עברה לזמן מה משפחתו המאמצת של פו, לסקוטלנד. הוא זכה שם ובאנגליה לחינוך קלאסי, בגיל 11 שב ל-וירג'יניה.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏בגיל 13 כבר התגלה פו כמשורר פורה, אך נטיותיו האמנותיות דוכאו על ידי אביו המאמץ, אלן, שעשה כל שביכולתו כדי להכריח אותו לעבוד בעסק המשפחתי. פו עשה זאת בחוסר ברירה, אך העדיף לכתוב שירה על גבי ניירותיו העסקיים של סנדקו, במקום להתעמק במאזנים הכספיים.

‏הוא חבש את ספסלי אוניברסיטת וירג'יניה במשך 11 חודשים בשנת 1826 והצטיין בלימודיו. אולם המימון שקיבל מאלן, לא היה מספיק כדי לכסות את חובותיו, ופו פנה להימורים כדי להשלים את החסר, אך שקע בחובות.

‏העניין הכעיס מאוד את אביו המאמץ, שאילץ את פו להפסיק את לימודיו ולשוב לריצ'מונד. אך הצרות לא עצרו כאן. כששב פו לעיר שבה גדל, גילה כי שכנתו, אהובת ליבו וארוסתו, הספיקה בינתיים להתארס לאחר. שבור לב ומתוסכל הוא עזב לבוסטון. [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע] ב-1827, החל לפרסם שירים שכתב, אך לא הצליח להתפרנס משירתו. מפאת עוניו, נאלץ פו להתגייס לצבא. אך אלן, אביו המאמץ שילם תמורת שחרורו כעבור שנתיים.

‏פו נשלח עתה ללימודים באקדמיה הצבאית הנודעת בווסט פוינט, ועשה חיל בלימודיו גם שם. אלא שהוא סולק מלימודיו כעבור שנה, בשל התרשלות במילוי חובותיו. נראה היה שפו חתר בדיוק לתוצאה הזו, וסילוקו מ"ווסט פוינט" הביא גם לניתוק יחסיו עם אלן, שאף נישל אותו מצוואתו.

‏לאחר גיחה קצרה לניו יורק, שבה המשיך לפרסם קבצי שירה, שב פו לבולטימור והחל לכתוב סיפורים. בשנת 1833, נראה היה שהמזל מאיר לו סוף-סוף את פניו. סיפור קצר שכתב פו, זכה ב-50 דולרים משבועון מקומי. שנתיים מאוחר יותר, הפך פו לכותב, עורך ומבקר חריף, בכתב עת שיצא לאור בריצ'מונד. כעבור זמן מה, הוא התחתן עם דודתו, [כך במקור] וירג'יניה, שהייתה אז בת 13 בלבד, בעוד שהוא היה בן 24. [מוזיקה נפסקת] אבל גם עם אישה ועבודה חדשות, פו פשוט לא הצליח להגיע למנוחה ולנחלה. ממש לא.

‏[מוזיקת רקע]

‏הוא איבד את משרתו בכתב העת, בגלל סגנונו ואישיותו הלוחמניים ושב לעיר ניו יורק. סיבה נוספת לפיטוריו, הייתה ככל הנראה בעיית השתייה, שליוותה אותו במשך כל חייו. ייתכן שהתמכרותו לטיפה המרה נבעה מפגיעה מוחית כלשהי, קשה לדעת. אך פו נראה בפומבי יותר מדי פעמים כשהוא שיכור כלוט. בהדרגה, יצא לו שם של שתיין מרושע בעל אופי נבזי. בשנת 1839, הפך פו לעורך-שותף בכתב בפילדלפיה, שבו פרסם גם שני סיפורים של אימה, עם מוטיבים על-טבעיים. המפורסם שבשני הסיפורים הללו תורגם לעברית תחת השם: "מפלת בית אשר". פו המשיך לפרסם ספרים ללא מנוח, כשהוא עובר מעריכת כתב עת אחד למשנהו. בשנת 1841, פרסם את הספר: "הרציחות ברחוב מורג", שלימים יביא רבים לכנותו: "אבי הסיפור הבלשי המודרני".

‏שנתיים מאוחר יותר, פרסם שניים מסיפוריו הידועים ביותר, שהפכו לקלאסיקות ספרותיות. הספר הראשון תורגם לעברית תחת השם "הלב המסגיר", ואילו הספר השני, שנכתב בשנת 1843, היה "חיפושית הזהב", שבו שילב פו את כישרון הכתיבה שלו המסתורי והמתעתע, עם תחביב נוסף שאיתו היה מזוהה - פענוח צפנים. גיבור הסיפור מוצא יום אחד חיפושית מוזרה וייחודית, ומרים אותה באמצעות נייר שנמצא בקרבת מקום. עד מהרה מתברר שהנייר איננו נייר רגיל, וכשהוא נחשף לחום, מתגלה על גביו דיו סתרים, ובה מסר מוצפן המוביל לתיבת אוצר.

‏"חיפושית הזהב" זיכה את פו בפרס של 100 דולרים, וחשוב מכך, הקנה לו פרסום רב. עד היום טוענים מצפינים רבים, כי "חיפושית הזהב" הוא יצירת הספרות הטובה ביותר, שנכתבה על תחום עיסוקם.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏שנה לאחר מכן, פו שב לניו יורק, כתב סיפור אחד ל"סאן", והפך לעורך משנה בעיתון מקומי, ה-"New York Mirror". בעיתון זה תפורסם גם, בינואר 1845, הפואמה המפורסמת ביותר של פו: "העורב", שזיכתה אותו בבת אחת בתהילה לאומית.

‏באותה השנה, פו גם ניהל, בידיעת אשתו, רומן מחוץ לנישואין, שכאשר נחשף הפך לשערורייה ציבורית גדולה. בשנים הבאות, הוציא מחדש פו - עתה כסופר מפורסם ומוערך - את כל כתביו והמשיך לפרסם סיפורים קצרים ללא הרף.

‏בינואר 1847 מתה אשתו וירג'יניה, אף היא ממחלת השחפת, כמו אמו. כעבור שנתיים הוא התארס בשנית ושב לריצ'מונד. היו אלו שנים טובות יותר בחייו הלא פשוטים של פו ולמרות שעדיין היו לו בעיות שתייה, נראה היה שהן הלכו והתמעטו.

‏אבל הפרק האחרון בתולדות חייו של פו, היה מוזר יותר ממה שהוא עצמו יכול היה לדמיין. עד היום לא ממש ברור מה קרה שם.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת למוזיקה דרמטית]

‏פו עזב את ריצ'מונד ב-27 בספטמבר 1849, כנראה שהיה בדרכו לפילדלפיה. ב-3 באוקטובר הוא צץ לפתע בבולטימור. פו היה שרוי במצוקה גדולה, סבל מהזיות וכנראה שאף היה שתוי, ולמרבה ההפתעה הוא גם היה לבוש בבגדים שלא היו שלו. פו הובהל לבית החולים וכעבור ארבעה ימים מת. הוא היה בן 40 בלבד.

‏מילותיו האחרונות של פו היו מצמררות - "אלוהים, עזור לנשמתי האומללה".

‏עד היום לא ידועה סיבת מותו של פו. האם הייתה זו בעיית השתייה שלו? התקף לב? אפילפסיה? אולי הרעלה? השערות רבות הועלו ומועלות עד היום. אך הסיבה האמיתית היא עדיין בגדר מסתורין, כיאה לפו, שמותו היה מוזר ממש כמו חייו.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏ומשהו קטן לסיום. הדיסק "סרג'נט פפר" של הביטלס נמצא בקרבתכם? יופי, תסתכלו בו רגע. אם לא, חפשו סרג'נט פפר באינטרנט. בין שלל הפרצופים שעל הכריכה, נמצא גם פו. מצאתם? הנה רמז: [מוזיקה מתחדשת] חפשו את האיש הכי מפחיד שם, מפחיד כמעט כמו הסיפורים שכתב.

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת]

‏[צלילי מעבר]

‏ועד כאן "יחידים במינם" להפעם, מקווה שנהניתם. אני שמח לבשר שהפודקאסט זמין להאזנה בספוטיפיי, iTunes, וכל יישומי ההסכתים שם בחוץ, ויש גם קבוצת פייסבוק. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר גם במייל, כדי לספר לי מה חשבתם על הפרק, מה היה טוב ומעניין ובמה כדאי להשתפר. המייל שלי הוא goldsteinniv@gmail.com.

‏נשתמע בפרק הבא.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה