מדברים כתיבה - פרק 8 - איך עושים תחקיר לספר
- מיכל שקד
- Mar 14
- 40 min read
המאזינה תום שחר שלחה מייל ושאלה איך עושים תחקיר, ורותם ועומר, שניים שהספרים שלהם מתבססים על תחקיר, התיישבו לענות על השאלה ולתת את כל הכלים שצריך. על הדרך הם גם מספרים על בית קפה מעולה לעבוד בו ומספרים איך משנוררים קרוזים וטיסות במחלקות ראשונות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/08/2023.
עומר: קודם כל אנחנו נגיד, [מוזיקת רקע] "קודם כל"… אנחנו נגיד שתחקיר בעיניי הוא לא בחירה. הוא לא, כאילו, דבר שאתה מחליט אם אתה עושה או לא עושה, זה חובה. זה חלק מעבודתו של סופר, כי אחרת, לא בגלל שגם כי יעלו עליך וכאלה, אלא כי אחרת אתה אתה הולך לקלישאות.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
חזרנו ממסעדה.
רותם: חזרנו ממסעדה.
עומר: עכשיו, אולי צריך להמליץ בפינתנו החדשה והלא קיימת אה…
רותם: בפינתנו החדשה, דְזוּ-קיום.
עומר: דזו-קיום, נכון.
רותם: פינתנו החדשה, דזו-קיום…
עומר: לא, פינתנו החדשה "בתי קפה נחמדים לעבוד בהם".
רותם: "בתי קפה נחמדים לעבוד בהם", והיום…
עומר: והיום…
רותם: היינו בבאקה אל גרביה. [עומר צוחק] מה אתה צוחק? אנחנו באמת היינו שם.
עומר: לא, כי בגלל שאין קונטקסט לפינה הזאת…
רותם: אין קונטקסט לפינה.
עומר: אז זה נשמע כאילו אנחנו לוקחים את מחשבינו ואומרים - "אה, לאיזה כפר ערבי נלך אה, יישוב ערבי?". לא.
רותם: אאאני חושבת שזה, קודם כל, זה מהלך נכון.
עומר: זה מהלך נכון.
רותם: אני בעד לחשוב כל יום 'לאיזה יישוב ערבי היום אני הולכת להתארח פה וללמוד עליו קצת?' אבל זה בפודקאסט אחר…
עומר: נכון.
רותם: על דזו-קיום.
עומר: דו-קיום, כן.
רותם: עכשיו, הפודקאסט שלנו, על מה הוא? כתיבה אמרנו?
עומר: כן, היום זה על כתיבה.
רותם: קיבלנו שאלה מאוד-מאוד-מאוד מעניינת.
עומר: רגע, אני רוצה זה.
רותם: אתה רוצה…
עומר: קודם כל, continuity זה חשוב, אנחנו מלמדים את זה את תלמידינו. אמרנו שהלכנו לבית קפה נחמד ובפינתנו הלא קיימת, בתי קפה…
רותם: בתי קפה.
עומר: שממליצים עליהם. אז בואי נגיד, קוראים לבית קפה סנאבל.
רותם: שנאבל…
עומר: ששש, ססס…
רותם: נמצא ברחוב אל-קודס 11.
עומר: אל-קודס 11. וואי, אחלה, אחלה. היה, הייתה ארוחת בוקר.
רותם: היה [במבטא ערבי] אחלה מן אחלה. היה מאוד טעים, מפנק, כיפי, יש שם מאפייה…
עומר: וואי, הייתה ארוחת בוקר הטובה, הטובה שאכלנו בזמן האחרון.
רותם: מהטובות, בהחלט.
עומר: כן, ואפשר לבוא לשם עם הלפטופים וזה, ונחמד ולא עמוס ו…
רותם: סופר-כיף.
עומר: וכיף. אז אני רציתי ככה לספר לך ש… איך אני אוהב, איך אני אוהב סטטיסטיקה, איך אני אוהב נתונים.
רותם: תן לי בנתונים, אני יודעת.
עומר: אין דבר, אין דבר שאני יותר אוהב.
רותם: אני יודעת.
עומר: אז ככה, היות ועברנו את רף העשרת אלפים מאזינים…
רותם: וּוּ-הוּ.
עומר: וגם פרסמנו חמישה פרקים, אז ספוטיפיי נותן לנו פרס. נתן לנו נתונים על זה…
רותם: חשף בפנינו.
עומר: אז יש לי כמה דברים מעניינים לספר לך על הפודקאסט שלנו.
רותם: ספר.
עומר: א', 90% ממאזינינו הם מישראל, באופן לא מפתיע, אך 2% נמצאים בארצות הברית. ספרד היא הבאה ברשימה. גם, גם 2%. אנגליה, בלגיה, דרום קוריאה, רומניה, יפן, גרמניה, יוון, קפרי… ישראלים בכל העולם, סינגפור…
רותם: אבל בטח חלק מהם בטיול, כאילו זה לא אומר שהם ברילוקיישן.
עומר: לא יודע, אבל זה נורא נחמד, זה נורא נחמד.
רותם: בטח אנשים, אתה יודע, נסעו לחופשה, קיץ…
עומר: ומקונגו. לפי דעתי היה איזה אחד שפשוט בטעות לחץ על אה…
רותם: כן, אחוז אחד מקונגו.
עומר: [צוחק] לחץ עלינו. באופן לא מפתיע, כמעט 70% ממאזינותינו הן נשים. 4% לא מגדירים את עצמם.
רותם: והשאר גברים.
עומר: והשאר גְבָר… השאר כן מגדירים את עצמם, אבל הם גברים, אז נתעלם מהם.
רותם: חס וחלילההה.
עומר: חס וחלי-לה.
רותם: שמחות על כל גבר שמקשיב לנו.
עומר: 30% ממאזינינו הם בני 35 עד 44, אך הקבוצה השלטת…
רותם: היא…
עומר: בגילך, 45 עד 59. עם שלושים ושישה…
רותם: [בטון נעלב] עוד לא 45 [עומר צוחק] ולא 59.
עומר: 59. סתם, אני סתם נהנה מזה. ועם 36%…
רותם: בקיצור, אני, אני המאזינה האידיאלית של התוכנית.
עומר: את המאזינה האידיאלית שלנו, זה נכון. זה נכון.
רותם: בגיל ובמגדר.
עומר: בגיל ובמגדר, אם כי רוב מאזינינו באים מאנדרואיד דווקא.
רותם: אה, אז זה לא אני.
עומר: זה לא את, זה פחות את.
רותם: מה לי ולאנדרואיד?
עומר: בואו ניגש אל העניין. בגלל שיש לנו כל-כך הרבה מאזינים, התחלנו לקבל…
רותם: ומאזינות ומאזינות ומאזינות.
עומר: מאזינות ומאזינים. אז התחלנו לקבל שאלות ממאזינים, ומאזינתנו תום שחר, אז היא שלחה לנו שאלה וביקשה שנעשה פרק על תחקיר לספר.
רותם: אוי, זה מצוין.
עומר: איך עושים תחקיר לספר? וזה נושא נהדר…
רותם: נכון.
עומר: ומצוין, ואני מודה שלא חשב… הדבר האחד, כמובן, שלא חשבנו עליו בעצמנו. ו… ובואי נעשה תחקיר לספר, כי אני באמת חושב שזה הדבר הכי חשוב. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו על תחקיר.
רותם: כן, אתה גם חושב שזה דבר הכי חשוב, וגם אתה רוצה להגיד משהו.
עומר: גם אני רוצה להגיד משהו על תחקיר.
רותם: אתה צריך אותי פה, או שאני יכולה ללכת ולחזור אחר-כך?
עומר: אני אגיד לך מתי לחזור.
רותם: אוקיי.
עומר: אני אגיד לך מתי להיכנס.
רותם: טוב, סמן לי.
עומר: אוקיי.
רותם: אני עושה דברים בינתיים.
עומר: אז אני, כמו שיודע כל מי שעוקב אחרי הקריירה הענפה שלי, מגיע מעיתונות, ועיתונות חיה על תחקיר. ובאמת כשהייתי נוסע… הייתי כתב צבע ועשיתי כל מיני משימות מטופשות כאלה ואחרות, וכולל תחרות הפרה היפה בישראל וזריקת גלעינים למרחק, כל אלה כתבות אמיתיות שעשיתי. ותמיד בראש הייתי מדמיין איך זה, איך הדברים האלה יהיו שלא הייתי יודע. ואם יש דבר אחד שעיתונות לימדה אותי, ואני חושב שזה כן אקספוזיציה טובה לנושא של תחקיר, זה שהמציאות תמיד עולה על… לא משנה מה אתה מדמיין בראש, המציאות עולה על כל דמיון. זה אף פעם לא איך שאתה מדמיין את זה, זה אף פעם לא איך שחשבת שזה יהיה, ואם יש משהו באמת שלמדתי מהעיתונות, זה עד כמה תחקיר הוא דבר חשוב כדי להפעיל את הדמיון שלך.
רותם: מעניין.
עומר: יש דברים שאתה לא יודע לדמיין.
רותם: זה בטוח, וגם אני חושבת שתחקיר גם מוציא אותנו מקלישאות. אה, זה מצחיק, אבל בוא נחבר את זה רגע לנסיעתנו הבוקר לארוחת בוקר בבאקה אל גרביה [עומר צוחק]. לא, אני חושבת ש… תראה, אני, אני עכשיו באיזה תקופה בה אני באמת רוצה לחקור את סביבתי ולהגיד, אני לא כל-כך מבינה איך יכול להיות שיש כל-כך הרבה כפרים ויישובים ערביים סביבנו שאני… ש… שתושביהם הם אנשים שאני פוגשת יום-יום בכל מיני מסגרות שבהם אני מסתובבת, מהרופא שלי והרוקחים והמנהל סופר ועובדים בכל מיני מקומות.
עומר: מנהל הבניין שלך?
רותם: מנהל הבניין שלי, מנהל העבודה, אנשים שאני בקשר איתם כל הזמן. יודעים את שפתי ואני לא יודעת את שפתם, מכירים את העיר שלי ואני לא מכירה את המקומות שלהם. וה… חלק ממה שקורה בעבודת תחקיר - לא משנה, אני לא עושה את זה בשביל תחקיר לשום ספר, אלא באמת כי זה חלק מהחיים, אני חושבת שהוא משמעותי - חלק ממה שקורה בתחקיר זה שכל הדעות הקדומות והמחשבה שכאילו אני יודעת איך זה נראה או איך זה מרגיש או איך זה יישמע, זה, זה מתבטל. לרוב זה באמת לא דומה, זה מה שאתה אומר, כאילו, לרוב באמת המציאות היא לא מה שיש לנו בדמיון. היא דבר אחר וזה מה שהופך את ה… ואנחנו כמובן עוסקים בכתיבה, אז להגיד 'אם אני רוצה לכתוב על איזשהו מקום שלא ביקרתי בו, אלא רק אני מדמיינת איך זה או זה בטח דומה למשהו אחר שאני מכירה ואני אלביש את זה על זה' - לא, זה יהפוך את זה לקלישאתי, גנרי, שטחי. העניין הוא… יש לך את העניין היפה הזה שאתה מדבר על פרטי טריוויה, אנחנו נגיע לזה.
עומר: אני לא יודע על מה את מדברת…
רותם: אתה לא יודע מה…
עומר: אני לא יודע על איזה פרט טריוויה את מתכוונת.
רותם: על איזה פרט טריוויה אני מדברת. ש… שכשאנחנו עושים תחקיר ואנחנו מגיעים למקום מסוים שלא היינו בו… בוא, בוא נדבר אפילו על ה… בספר שלך יש ב"כולם לחייך", יש נושא של טיפולי פוריות שאתה לא מכיר אותו מעצמך.
עומר: נכון, אני לא מכיר אותו מעצמי, נכון.
רותם: חקרת חברות אממ, זה, וגם אותי, כי אני לצערי מכירה את זה מאוד לעומק והייתי שם הרבה מאוד שנים. ו…
עומר: למעשה, אחרי שהתחלתי את התחקיר איתך אמרתי, 'אוקיי, לא צריך…'.
רותם: 'לא צריך עוד אף אחת'.
עומר: '…אחרות, המשפחה יודעת הכל, באמת'.
רותם: הכל. אבל, אבל גם אני חושבת שאני ידעתי לספק לך פרטי טריוויה ולהגיד, 'זה יעניין, זה יהיה סימן שהיית שם'.
עומר: אז אני כן אגיד למה… קודם כל, נעשה את זה קצת מסודר. למה צריך תחקיר בכלל? כי כתיבה היא, היא, שוב, זה תיאוריה קצת זה, אבל כתיבה היא באיזשהו מקום קצת כמו… זוכרת שבגיאומטריה היה כזה…
רותם: הוֹכח.
עומר: שלבים בדרך ובסוף מ.ש.ל? הקורא מיד מרגיש כשמשהו לא, כשמשהו לא מסתדר לו. כשהז'רגון של הבן-אדם לא מתאים למקצוע שהוא טוען שיש לו, כשהמקום… סתם, אני תמיד נותן את זה כדוגמה, אגב, ואולי נדבר על זה בהמשך. הגיבור ש… יוני, הגיבור של "כולם לחייך", גר בלונדון. הם גרו בלונדון תקופה, והם זה, עכשיו אני מעולם לא גרתי בלונדון, אם כי כן הדרכתי שם טיולים תקופה מאוד ארוכה, ובאמת הדבר הכי כואב שהקורונה לקחה לי, דרך אגב, זה זה. מאוד אהבתי לעשות את זה, והדרכתי שם טיולים תקופה. אבל אם יוני היה יורד מביתו, אוקיי, שבמרכז לונדון, סתם.
רותם: ליד הביג בן.
עומר: ליד הביג בן, כן. [רותם צוחקת] ומטייל ורואה את אה…
רותם: את ארמון בקינגהאם.
עומר: כן [רותם צוחקת], ורואה את ה-Tube, ואומר, 'הממ, אני אלך היום בטיוב', [רותם צוחקת] אז, אז קורא שבאמת גר בלונדון, היה אומר א…
רותם: 'אה, זה תייר'.
עומר: אתה תייר, היית שם יומיים, ו'מצאנו קפה [במבטא אנגלי] ב-Oxford street…'.
רותם: כן.
עומר: ו'הלכנו [במבטא אנגלי] ל-Piccadilly Square', ולא, ואתה אומר, אני, אני באמת רוצה לתת את ההרגשה שהוא גר בלונדון. אז כמובן שבמסעותיי בלונדון, ובאמת היו לי שם כמה וכמה ביקורים, הייתי נוסע לכל מיני שכונות קצה, כי הגיוני ששם הם יתגוררו, לצורך העניין.
רותם: כן.
עומר: וממש מתחיל לטייל, לטייל שם.
רותם: ולהגיד, 'אם הייתי גר פה, או אם ישרא…' כאילו…
עומר: בדיוק, אם הייתי גר פה, באיזה בית קפה אני הייתי שותה, באיזה זה אני הייתי שם. יש לי ממש…
רותם: כן, והכל בתחנה שבה ירדת והיא לא תחנה מוכרת כאילו.
עומר: וגם, וגם הייתי מצלם לי בטלפון ממש את כל ההליכה, יש לי וידאו-ים של 25 דקות שלי הולך, כל חנות וזה. עכשיו, נגיד סתם, הייתי מגיע לשם בשעות לא סבירות. נגיד, הייתי מגיע לשם ב-5 בבוקר. למה? כי, כי צלם כמו יוני היה קם מוקדם, ב-5 בבוקר. ואז אני אומר, אבל אני רוצה לדעת איך השכונה הזאת מתנהגת. עכשיו, זה שכונה, נגיד, שמלאה ב… זה פדינגטון, כי החלטתי ששם הם יגורו, חיבבתי את המקום ואמרתי מגניב. כי תחקיר זה גם הזדמנות לגור במקום שמעולם לא גרת בו.
רותם: לדמיין, דברים שלא קרו, כן.
עומר: אז הייתי מגיע ב-5 בבוקר לפדינגטון, ובחרתי רחוב, ובית פינתי ששם חשבתי שהם יגורו, בית כזה של חמש קומות, משהו מאוד חמוד, אבל קטן. וכל האזור מלא במהגרים - בפקיסטנים ובזה. וב-5 בבוקר יש - עכשיו, הנה עוד דבר שבחיים לא הייתי יכול לדמיין - יש שם המולה של כאילו אמצע היום. לא רק משאיות וזה. אנשים, החנו… כל החנויות פתוחות. 5 בבוקר, הסופֶּרים, הזה, המכון ציפורניים מתחיל לעבוד ב-5 וחצי בבוקר. עכשיו, מיקמתי אותו בכוונה מתחתם, מתחת ל…
רותם: לדירה.
עומר: לדירה שלהם. וכאילו הרעש, הייתי שומע, הייתי יושב בחדר מדרגות. זאת אה… זה עבודה קשה, תחקיר, [צוחקים] בטח נדבר על זה. ישבתי בחדר מדרגות.
רותם: וגם יכולה להיראות מאוד מוזרה מהצד. [צוחקת]
עומר: וגם יכולה להיראות מאוד מוזרה מהצד, כן. אבל הייתי שומע את ה… [משמיע בליל של הברות]. עכשיו, שוב, לא שיש לי משהו… אני פשוט לא דובר השפה, כן? אז בשבילי זה נשמע [משמיע בליל של הברות], אבל ההמולה. ממש, אתה אומר, 'יא, איך הם ישנים במקום כזה?' וזה בטח גם ישפיע להם על הזוגיות, כי כאילו…
רותם: קמים נורא מוקדם, כי יש סאונד של רחוב מתעורר.
עומר: קמים נורא מוקדם, ועושים זה, וכאילו כל הדבר הזה. ובאמת, אחד הדברים שקרו וקורים, נגיד, קיבלתי איזה הודעה אתמול, לא חשוב, תכף נדבר גם על על חיפה ועל, ועל איך עושים תחקיר בדיוק וכל הדבר הזה.
רותם: ועל עומר ברק יליד חיפה. not.
עומר: כן, עומר ברק יליד חיפה, [רותם צוחקת] נכון. שבאמת… ואנשים שגרו בלונדון אמרו, 'יא, זה בדיוק ככה. זה זה, זה פה'. עכשיו, נגיד סתם, שאלתי מלא אנשים שגרו בלונדון איך עובדת הבירוקרטיה, כי אני יודע שבירוקרטיה בריטית היא דבר די מסובך. אז נגיד, אתה צריך לשלם חשבון חשמל, אתה זה, איך זה קורה? זה עובד באינטרנט, זה זה? 'לא, תשמע, לפתוח חשבון בנק, זה דבר, אתה צריך ללכת לדואר ולשלושה בנקים, ולהביא תעודה, ופה ושם'. אז בגלל שמלא ישראלים סיפרו לי, שוב, אתה אומר… ואתה רוצה לתת לאנשים את ההרגשה, מי שלא גר בלונדון יגיד, וואלה, זה באמת נשמע כאילו האיש גר שם. אבל מי שכן גר בלונדון, זה המבחן שלך.
רותם: כן.
עומר: שם המבחן שלך, ואתה רוצה שהאנשים האלה לא יסגרו את הספר באמצע ויגידו, [בזלזול] "טוווב, זה…".
רותם: תראה, אני לא חושבת שיסגרו את הספר באמצע…
עומר: לא, זה מציג לו את החוויה…
רותם: …אבל זה, זה להגיד 'יא, זה נכון', זה כאילו מעלה חיוך, זה מעלה איזה זיכרון. אה, אני, אני רוצה גם להגיד אבל שכל התחקיר הזה וכל הזה, יש בו, הוא גם, בסופו של דבר הוא feel, כאילו, זה, זה משהו שמרגישים אותו על הדמות. הדמות יכולה להגיד את זה, לפעמים זה יכול להיכנס בתוך מילה, בתוך משפט. הרי זה לא שעכשיו תכתוב פרק שלם על הבירוקרטיה הבריטית.
עומר: לא, אבל תראי, אותי…
רותם: אבל זה נכנס… לא, אני אומרת, זה, זה עבודה מאוד יפה כי היא, היא נמצאת בתוך השפה כאילו של ה…
עומר: המורה שלי לתחקיר היה רון לשם. רון לשם כתב את "אם יש גן עדן" בין היתר - כתב עוד כמה דברים כמובן, אבל הוא מוכר בעיקר בזכות הדבר הזה. וכשאני הייתי בן 26 הרמתי לו טלפון, סתם, הוא עבד ב-"7 ימים" ואני עבדתי בשב… כאילו, הוא היה פעם ב-"7 ימים" ואז היה לי את הטלפון שלו, ושאלתי אותו אם אני אוכל להיפגש איתו לקפה. סתם, לדבר על זה. והוא היה - הוא עדיין, אנחנו עדיין בקשר - הוא איש, הוא איש מאוד נחמד והוא הסכים לפגוש בן-אדם בלי שהוא… אמרתי לו, אני כותב ספר וזה. והוא סיפר לי מה הוא עשה. הרי "אם יש גן עדן" הוא… אני לא יודע אם את מכי…
רותם: מכירה, בוודאי.
עומר: את הבופור ו… לא, אני לא יודע אם מאזינינו מכירים.
רותם: כן.
עומר: רק נגיד, זה על מוצב בופור והיציאה מלבנון וכל זה. עכשיו, רון לשם מעולם לא היה…
רותם: לוחם קרבי.
עומר: לא דרכה רגלו בלבנון. וגם לא היה לוחם בקרבי. ובכל זאת אתה קורא את הספר ואתה אומר, אלוהים אדירים, זה זה, וביקשתי ממנו שקצת יספר לי איך הוא… אז הוא סיפר לי שהוא היה שבוע במלון והביא חיילים שהיו בלבנון לשם, והוא ישב איתם שעות בחדר והקליט, ראיין אותם וראיין אותם ושאל אותם. אבל כשאתה שואל לתחקיר, אתה, אתה מחפש דברים אחרים. זה לא תספר לי מי אתה. סַפֵּר לי איך זה, איך זה מרגיש לישון על המיטה ב… בזה. כמה אנשים יש בחדר? מה המרחק בין השירותים לבין הזה? איך זה מרגיש כשיורים פגז ואתה בתוך הזה…
רותם: כן, איזה ריח יש שם. איזה, איזה זה…
עומר: איזה ריח יש שם, כן. אז כשהיו אומרים לו וזה היה חוזר על עצמו, ריח של זיעה וריח של זה ו… ואלונקות שפתוחות כל הזמן במוצב ו…
רותם: ויש את הנוף של לבנון. זה אני זוכרת מחברים שלי, שאני עוד, אני עוד מהתקופה בה עוד היינו בלבנון…
עומר: כן.
רותם: "החבר'ה בגילי". ואני ממש זוכרת את ה…
עומר: 45 עד 59, כן. [צוחק]
רותם: כן. גם, גם את ה… לא, חוץ מכל הדבר הזה, היה, הרבה פעמים חזר באמת הסיפור של הנוף. יש שם נוף יפהפה שאתה כאילו…
עומר: כן, אז הוא גם, אז הוא גם חוזר שם.
רותם: שעומד בסתירה מאוד גדולה למוצבים, כמובן.
עומר: ו… והרצינות שבה הוא עשה את זה, והרצינות שבה הוא דיבר על זה וגם ההתלהבות שבה הוא דיבר על זה, אמרתי לעצמי, 'אני אהיה, אני אהיה כזה. אני, בספרים שאני יכתוב, אני אהיה כזה.' ואני באמת חושב שהיה לי בקריירה המון-המון-המון מזל שפגשתי באמת מגדלורים בתחומם, בתחום התחקיר. הוא סופר גם נהדר בעיני, והוא תסריטאי מדהים ועכשיו יש לו… כל הדברים אבל שהוא כותב…
רותם: גם לתסריטאות חייבים להיות, וגם למשחק, זה ישר מזכיר לי את עולם המשחק. אי-אפשר לשחק זה, אתה אתה חייב לעשות תחקיר על אה, על הדמות שאתה עושה, על מקצועות, על זה, זה באמת… גם בלימודי משחק, כל הזמן שלחו אותנו לעשות תחקירים על דמויות קצה, על אה…
עומר: אז, אז נדמה לי ש… קודם כל אנחנו נגיד - "קודם כל" - אנחנו נגיד שתחקיר בעיניי הוא לא בחירה. הוא לא כאילו דבר שאתה מחליט אם אתה עושה או לא עושה, זה חובה. זה חלק מעבודתו של סופר, כי אחרת - לא בגלל שגם כי יעלו עליך וכאלה - אלא כי אחרת אתה, אתה הולך לקלישאות. אתה הולך לקלישאות או לסרטים אמריקאים, דרך אגב, אנחנו רואים את זה אצל הרבה כותבים שלנו שלא יודעים, נגיד, סתם, לחלוטין עולם אחר, אה, מישהי שרוצה לכתוב חולת סרטן ורוצה לכתוב את הסצנה שבה היא מקבלת את הבשורה על זה שהיא חולה, או לא משנה, פרקינסון, לא משנה מה. ובגלל שהיא, היא לא הייתה באמת בסיטואציה וגם לא מכירה, יצאה לה סצנה מסרט אמריקאי.
רותם: כן.
עומר: הרופא שכאילו יושב ומבשר, ו… [נשימה עמוקה, מדבר בקול עמוק ורציני] "תראי, אני רוצה לתת לך…".
רותם: כן.
עומר: ואתה אומר, זה, זה, ראיתי כבר את הסצנה הזאת וזה לא קורה ככה במציאות.
רותם: כי קראתי סצנות של אנשים שזה קרה להם…
עומר: נכון…
רותם: וזה מעולם לא היה ככה.
עומר: וזה ממש לא קורה ככה.
רותם: נכון. אני חושבת שזה גם אממ, תראה, אנשים כאילו מסתובבים עם, עם המון ידע, שלא תמיד אנחנו יודעים להגיד, 'בעצם כבר יש לי את התחקיר על הדבר הזה'. סתם, באמת, כמו טיפולי פוריות, להגיד, אתה יודע, לא עברתי את זה בשביל לעשות תחקיר, אבל לצערי עברתי את זה, ויש לי את כל הידע בשביל לכתוב את זה באופן הכי אמין אממ, ולהביא את המבט הזה מבפנים גם, מה שקורה בגוף, מה מתחולל בנפש, ואיך זה נראה ו… מרמת הפרוטוקול היומיומי ועד לרמת החוויה המזעזעת. ויש לכל אחד מאיתנו, אנחנו יודעים דברים על העיר בה נולדנו, על המקום בו גדלנו, על ה… על החברה שבה אנחנו נמצאים, על העדה. אנחנו יודעים הרבה מאוד דברים שאנחנו לא תמיד מחשיבים אותם כ… כידע שאנחנו יכולים להשתמש בו. ומאוד-מאוד חשוב להשתמש בידע הזה. במקרה ובחרת… תראה, הרבה סופרים כותבים על, באמת על מחוזות ילדותם. כאילו, גרוסמן כמעט תמיד כותב על ירושלים.
עומר: גם מאיר שלו, או על נהלל.
רותם: אוקיי, ו… ואיך קוראים לה, יהודית קציר הרבה פעמים כותב… לרוב כותבת על חיפה. וזה כאילו באמת הם סופרים כותבים לרוב באמת על אה…
עומר: אבל אני רואה בתחקיר את ההזדמנות להיות מה שאף פעם לא הייתָ. ואני רוצה לדבר…
רותם: זהו, זה מגניב, אבל זה גישה אחרת והיא מגניבה.
עומר: ו… זהו, אז אני רוצה לדבר על, על הגישה שלי ועל שני דברים שתחקיר עשה לי, ו… ולא יכולתי לחזור אחורה אחר-כך. יוני ב"כולם לחייך" בהתחלה היה תל אביבי, כי אני תל אביבי, על אף שבאמת עשיתי עבודה כל-כך טובה עד שבכתבה שעשו עליי כתבו "עומר ברק, יליד חיפה".
רותם: "יליד חיפה".
עומר: כן.
רותם: אבל אתה יליד תל אביב…
עומר: אני יליד תל אביב…
רותם: Born and raised.
עומר: יליד תל אביב, Born and raised, ומעולם לא גרתי בחיפה. ודבר שני, הוא היה תסריטאי, כי באותה תקופה…
רותם: מכיר…
עומר: כן, כי כן, כי אני מכיר. והגעתי לאיזשהו dead end עם שני הזה, בגלל שגם אדם ב"לחוץ חתונה" היה מתל אביב, מהשכונה שבה באמת גדלתי, והיה עיתונאי. ובאמת אמרתי לעצמי, טוב, נגמר לי מה להגיד על כתיבה וגם נגמר לי מה להגיד על תל אביב, באמת, כי יש שם המון זכרונות… ב"לחוץ חתונה" יש המון זכרונות מתל אביב, כאילו… מגן העיר ו"מאירלנד" וכאילו…
רותם: כן, כמה אפשר ללכת ולדלות עוד…
עומר: כן, וכאילו את אומרת…
רותם: …מזכרונות רקע שלך, כן.
עומר: לא, גם זה לא, גם זה נהיה לא מעניין לכתוב. ואז אמרתי, אוקיי, אני אגשים חלום. אני, אני תמיד רציתי לגור בחיפה, ויש…
רותם: אבל יש לך, רגע, ספר, יש לך איזה אהבה לחיפה.
עומר: רגע, יש לי איזה אהבה לחיפה, נכון, תכף זה, אבל יותר מזה, אמרתי, 'אני אגשים חלום באמת, אני יעשה אותו צלם'. גם כי זה הכי מתאים לי. כאילו, כי זה הכי זה, זה חלום ילדות שלי להיות צלם. מעולם לא תפסתי מצלמה, לא שלא היה בבית או לא זה, אבל באמת לא, לא הגעתי לדבר הזה, וגם בטלפון בקושי.
רותם: אה, מצלמה שווה אלף מילים, [עומר צוחק] אתה כותב אלף מילים ב… בהינד עפעף…
עומר: יותר ממה שאני עושה מקליק, בדיוק.
רותם: אז מה, מי צריך את המצלמה? [צוחקת]
עומר: וגם בטלפון לא הייתי מצלם הרבה. וזה מאוד הפתיע אותי, התשוקה לדבר. ואז… והצבתי לעצמי אתגר. שוב, אני, אני רואה בכתיבה איזה מין רצף אתגרים בלתי נגמר. כאילו, בוא נעשה עכשיו את זה.
רותם: זה, אני חושבת שאתה רואה בזה הזדמנות להתפתחות.
עומר: נכון, נכון. ורציתי לעשות את זה, ובאמת לא היה לי מושג בצילום, לא הייתה לי מצלמה זמינה, לא היה זה. והיה ברור… התחלתי לקרוא. אבל מה, היה ברור שאני צריך להבין הרבה יותר. אני צריך לדעת איך זה להסתובב עם המשקל הזה על הגב כל היום. אני צריך לדעת איך זה להחליף עדשות. מה זה אומר בכלל? אני לא יודע מה, מה זה אומר…
רותם: סוגי מצלמות…
עומר: סוגי מצלמות, אז…
רותם: באיזה מצלמה מתאים לו לצלם, מה הוא אוהב, איך הוא הגיע לזה. כן.
עומר: איזה… באמת, אפס ידע, אפס ידע. והתחלתי לראות ס… מה שכיף בתקופה שאנחנו גרים בה, שבאמת כל הידע נמצא באינטרנט. והתחלתי לראות סרטוני יוטיוב - כמובן, איך מצלמים ואיך זה. התחלתי קצת להבין, חשיפה וצמצם וזה, אבל לא באמת… את יודעת, ואני חושב שצלמים אמיתיים לא אה… היו מרגישים מייד. ואז באמת התחלתי לדבר עם צלמים אמיתיים, וראיתי שבאמת אני לא ש… אני לא שולט ב… יש דברים שהם אומרים, ואני כאילו… 'אה, אה, מה?' או, או נגיד…
רותם: וגם, גם הקשבת המון ביוטיוב וזה, לצלמים שיש להם כאילו…
עומר: נכון, נכון, נכון. או נגיד, את יודעת, התחלתי מסרטון אחד-שניים וזה באמת מאורת ארנב שעד היום אני לא מוצא את ה…
רותם: כן.
עומר: יוצא ממנה. אבל נגיד, גיליתי שבעברית, למרות שיש "חשיפה" ו"צמצם" וזה, אף אחד לא מדבר ב…
רותם: בעברית.
עומר: כולם אומרים "ISO" ו-"shutter", וכל הדברים האלה. והייתה איזה חנות מצלמות שנכנסתי אליה וקניתי וקצת ככה דיברתי, ואמרתי, טוב, אני חייב לק… חייב, אין מה לעשות…
רותם: חייב מצלמה.
עומר: חייב מצלמה. אין מה לעשות…
רותם: זה כלי עבודה כרגע.
עומר: למרות שבאמת, הסיפור "חייב" הכי טוב שלי זה הקרוּז [רותם צוחקת], ש… ב"כולם לחייך"…
רותם: "חייב קרוז".
עומר: …שנכנסתי למשרד של רוני מודן ואמרתי לה, "תקשיבי, זה קורה בקרוז [רותם צוחקת] ומישהו צריך לממן את זה". [צוחק] מה, זה לא יהיה אני, אז מה, לא…
רותם: חבל שלא…
עומר: אז ממש חייב קרוז. שזה טיפ טוב, למה לעשות דברים בבאקה כשאפשר במלדיבים כשההוצאה שלכם תממן… לא יודע אם ההוצאה שלכם תממן, כן.
רותם: אם ההוצאה שלכם מממנת אותכם, כן.
עומר: אז, אז דווקא הצילום מאוד הפתיע. אז קניתי מצלמה, והתחלתי לדבר שם עם החנות… עם ה… עם המוכרים, שמאוד כאילו זה, ובאמת ראיתי שהפער ביני לבינם הוא עצום. ואני הצבתי לעצמי מטרה - אני חייב לדבר כמוהם.
רותם: צַמְצַם את הפער.
עומר: לצמצֵם את ה… יפה. [צועק] יפההה! [רוני צוחקת] יפה. ואמרתי לעצמי, אני חייב לדבר כמו הבחור הזה. אני אבין איך מדברים ככה. והתחלתי באמת, אני… תשמעי, אני - מי כמוך יודעת - נסחפתי לדבר הזה…
רותם: וואו.
עומר: באמת הרבה יותר ממה שהייתי צריך. כמובן, הדבר הזה שמצלם אותנו עכשיו, הוא חלק מְהַ…
רותם: לא, מה זה הרבה יותר ממה שהיית צריך? אני חושבת שגילית תחביב, דבר שאתה…
עומר: passion, לא תחביב, כן.
רותם: כן, ממש תשוקה, משהו שאתה מאוד-מאוד נהנה ממנו ומתמלא ממנו, וזה עוד דבר שאתה היום יודע לעשות בגלל ש…
עומר: מאוד טוב, אני רוצה לציין.
רותם: עכשיו, עכשיו גם זה לא שבחרת… אני חושבת שגם זה כמעט בלתי אפשרי לבחור משהו שלא מעניין אותנו. אתה יודע, אני לא חושבת שיכולת לבחור… כמובן שליוני גם מתאים שהוא יהיה אומן וזה, וזה מן הסתם גם הנשמה שלך שמה…
עומר: נכון.
רותם: אתה לא… יהיה לך קשה לכתוב מישהו שהוא רואה חשבון, כאילו ו… ולא, לא שאין כאלה.
עומר: הצבת אתגר.
רותם: אבל אני חושבת שזה, זה, כן. זה מסוג האתגרים שפחות מעניין אותך או אותנו ללכת אליהם, כאילו, אנחנו לא נלך לכתוב מישהו שלא מעניין אותנו לחקור את העולם שלו.
עומר: ברור.
רותם: אז בחרת עולם שמאוד מעניין אותך לחקור, ואכן מצאת שמה מטרה.
עומר: וזה היה מב… והמבחן שלי היה זה היה כל פעם להיכנס לחנות הזאת, עכשיו יש דבר כזה של טרייד אין, אז כל פעם הייתי בא ומחליף מצלמות, וכל פעם הייתי כאילו מנצל את ההזדמנות של… עד שבאמת אחרי שנתיים ראיתי שאני והם… א', הם התחילו כבר להכיר אותי בשם, וב'…
רותם: השפה.
עומר: ראיתי שאנחנו מדברים את אותה שפה. ואז… עכשיו, לא, אין פרק ב"כולם לחייך" שבו יוני מסביר איך מתפעלים מצלמה. אבל זה הקטנות. זה הקטנות…
רותם: נכון, ואני כן רוצה לומר משהו על דראפטים, ועל הזה. אני חושבת שאחד הדברים שהיו מאוד בולטים במהלך הכתיבה שלך, ואני הצבעתי על זה, ואז אה, העורך הצביע על זה גם… [צוחקת]
עומר: כי הוא אמר, 'מה רותם אומרת על ה… זה' [צוחקים] יצויין שתהליך העריכה התחיל כל פעם עם עודד, התחיל ב'מה רותם אומרת? בוא נשמע קודם את ההערות שלה'…
רותם: אז, אז אחד הדברים שאמרתי, וששמתי לב אליו, זה שבגלל שאתה נורא-נורא התלהבת מְהַ… מהאינפורמציה שיש לך ומהידע שעכשיו אתה מחזיק, שחשת צורך לשפוך אותו הרבה יותר ממה ש… שהיה מתאים, כאילו, והיו הרבה מקומות שזה היה עמודים שלמים על צמצם ועל זה ועל זה, שאתה אומר, זה קצת היה כמו שאדם חוזר בתשובה הוא מדבר הרבה יותר על הדת מאשר איש דתי, ואז אתה מזהה שהוא חוזר בתשובה. כי הוא, כי זה חדש לו, כל השפה היא חדשה לו והוא נורא-נורא מתלהב מזה, ואז מאוד קל לזהות שזה בעצם מאוד טרי, הסיפור הזה. וזה היה גם קצת ככה, עבר כאילו עם הצילום. היה שמה מקומות שבהם כאילו אתה אומר, לא, הבן-אדם שזה באמת אה, מחובר לו ליד, המצלמה מחוברת לו ליד, לא טורח לדבר כל-כך הרבה על בדיוק מה הוא עושה. בוא נצמצם את זה לפסקה קטנה, ואז כאילו הדבר הזה הרבה יותר…
עומר: ואז זה יעבור, בדיוק.
רותם: ייטמע בתוך הטקסט.
עומר: והדבר, והדבר הש… התחקיר השני שרציתי לספר עליו, ואז אנחנו כן עוברים לתחקיר שלך, שהוא בעיניי יותר קשה ממה שאני עושה, זאת אומרת, מתחילות ל…
רותם: הוא אחר.
עומר: אוקיי, אז אתמול קיבלתי הודעה שגם הראיתי לך אותה, שהיא הייתה נורא… אני מקבל הרבה הודעות כאלה…
רותם: כן.
עומר: וזה התחקיר על חיפה, שאני חושב שבאמת דרכו באמת אפשר ללמוד איך עושים תחקיר. דרכי, כאילו, כי אני…
רותם: כמובן שדרכך.
עומר: כן, כ… כמודל.
רותם: [צוחקת] כמודל.
עומר: לא, סתם, זה באמת, זה תחקיר שאתה לא יודע אם הוא מצליח עד שהספר יוצא.
רותם: כן.
עומר: ואתמול באמת קיבלתי הודעה ואמרתי לך, "אָה, זה ממש מתאים לפרק וזה", של מישהו מקריית חיים, ש… איש מאוד נחמד, אני לא יודע אם הוא מרשה לי, אז אני לא אפרסם את שמו, הוא כתב לי הודעה בפרטי, שממש החזרתי אותו למחוזות ילדותו בחיפה, ולטיולים, ולזה, ולרחובות, ולריחות, ול…
רותם: ועשיתי לו חשק ללכת לזה, וכן.
עומר: עשיתי לו חשק ללכת וזה. עכשיו, אני מעולם לא גרתי בחיפה ולא גדלתי שם. מה עושה בן-אד… שוב, אותו עניין של אתגר. אמרתי, כבר כתבתי על תל אביב, אני מת על חיפה, ונכון, את צודקת, יש לי איזה עניין עם חיפה. סבא שלי היה באמת לוקח אותי לחיפה, לטייל, בתור ילד, ומאוד-מאוד-מאוד אהבתי את הטיולים שם, אה… והיה לנו מסלול קבוע. ואני כן זוכר איך נראתה העיר בשנים הרלוונטיות. ובכל זאת מעולם לא גרתי במרכז הכרמל, וזה גם לא היה אזור שהסתובבנו בו, סבא שלי ואני, וכן אממ…
רותם: התאים ליוני להיות משם.
עומר: וכן התאים ליוני להיות משם, בדיוק, ואז אני חושב שעשיתי שני דברים כדי להגיד "אוקיי, אני צריך להיות חיפאי, איך אני עושה את זה?" התחלתי… ושוב, איזה מזל שיש פייסבוק וגוגל וזה, וגם חברים זה נחמד. התחלתי לשאול כל מי שגר בחיפה - יש לי כמה חברים חיפאים - וגם אנשים בפייסבוק, כל מי שגר בשנים הרלוונטיות, בחרתי רחוב, ושאלתי אותו אם הוא זוכר במקרה מה היה - איזה חנויות היו, או לאן הם הלכו, או זה, כי לא אכפת לי מכל חיפה, אכפת לי מהרחוב הספציפי הזה. במקרה הייתה איזה מישהי שסיפרה לי… ידעתי שקפה "תות" היה שם. שוב, לא הכרתי את קפה "תות", אבל כן הרכבתי פרטים ואיך זה נראה, ואיך זה זה. אמרה לי, "אתה יודע מה אני זוכרת? אתה יודע מי מלצרה שם? - זה מין אגדה חיפאית - "אילנית לוי, אילנית לוי הייתה מלצרית שם, ו… וכולם אמרו, 'יא, תראה איזה יפה היא, תראה איזה זה', ואז היא נהייתה מלכת היופי". עכשיו, זה בסוף נכנס לספר, כְּזה ש-יערה, הבת-זוג של יוני, יושבת שם ואומרת על… שכאילו הוא רוצה להראות איך היא תמיד צודקת, על זה שישבנו בקפה "תות" והיא הסתכלה על המלצרית והיא אמרה לה, 'את תהיי יום אחד הבחורה הכי יפה בעולם', והנה היא הפכה להיות הבחורה הכי יפה בעולם, וזאת הייתה אילנית לוי. עכשיו זה אנקדוטה שרק חיפאי…
רותם: היא לא, היא לא הכי יפה בעולם הייתה, אבל היא מאוד יפה.
עומר: לא חשוב, זה בספר.
רותם: [שרה] מלכת היופי שלי… כן.
עומר: האנקדוטה הזאת זה משהו שרק חיפאי יכול לדעת. ובגלל שכן…
רותם: אלה פרטי טריוויה.
עומר: נכון, ובגלל שכן הצלב… אבל זה כן חשוב להצליב, כי לפעמים הזיכרון שלנו כן מטעה ואתה לא יכול לסמוך על הזיכרון…
רותם: כן, ולראות שעוד מישהו יגיד שהיא הייתה מלצרית, כן.
עומר: אז זה משהו ש… אז בגלל שארבעה אנשים שונים אמרו לי שאילנית לוי אכן מילצרה בקפה "תות" המיתולוגי, אז אמרתי - "או-קיי". ואז אתה יכול להמציא. זה הדמיון, אוקיי, יערה מעולם לא ישבה שם כי יערה היא דמות פיקטיבית…
רותם: נכון.
עומר: ומעולם לא דיברה עם אילנית לוי. אבל ה…
רותם: אבל מתאים לה להגיד למישהי, "את יפה נורא". כן, כן.
עומר: ב-דיוק. בדיוק. ואז אתה אומר, אוקיי, אתה יכול לעבוד עם פרטי הטריוויה האלה. עכשיו, במקרה זוכרים שחצי מדרכה לא הייתה סלולה, וזה, וש"בורקס העגלה" היה… לא "בורקס העגלה" של היום, אלא באמת הבן-אדם הסתובב עם העגלה שלו ב… בדרך העצמאות, וכל מיני דברים קטנים כאלה, שאתה אומר, "עכשיו גם אני יודע לספר את חיפה". ומספיק שאני לא גרתי שם…
רותם: אבל אני רוצה גם לציין שישנת לא מעט בחיפה, ו…
עומר: נכון. וסחבתי אותך ללא מעט טיולים איתי בחיפה…
רותם: נכון, נכון, נסענו, ובבוקר בבית קפה ובערב בר, ובזה זה. עכשיו שוב, זה נורא כיף, זה נחמד, אבל באמת כל הזמן אספת פרטים, אספת את החוויה לכדי משהו שאתה יכול ל… כאילו באמת לספר אותו.
עומר: כן, כי יחד עם תחקיר אתה כן רוצה לתפוס איזה וייב של עיר. להגיד… שיהיה לך משהו להגיד, ודווקא זה אני חושב קל יותר לעשות כבן-אדם מבחוץ.
רותם: כן.
עומר: דווקא את תל אביב יותר קשה לי לקלוט, כי בגלל ששוב, היא גם הבית שלי, אבל דווקא זה "אורח לרגע רואה כל פגע"? אז דווקא לא פגע, אבל כאילו אורח לרגע…
רותם: כן.
עומר: כן רואה דברים. יש איזה וייב שדווקא כן יכולתי לתפוס אותו ולהכניס אותו, ובסופו של דבר הוא כן נכנס ליוני ויערה. הילדות שלהם היא הרבה יותר רגועה מאשר, למשל, הילדות שלי. הנעורים שלי היו שנקין, וזה, ואוטובוסים, ולהסתובב בתל אביב ובקינג ג'ורג', ו… וכל היום, וכאילו לתפוס אוטובוס וליסוע, לא לים, במקרה שלי, אבל כן לרחובות.
רותם: ומשהו יותר צפוף, וזה…
עומר: בדיוק.
רותם: בחיפה…
עומר: בחיפה, באמת…
רותם: חיפה גם יש לה את הוייב של עיר גדולה, כאילו אתה לא מסתובב שם וחש בפריפריה. היה לנו ויכוח על העניין הזה, אבל אתה לא מסתובב שם וחש בפריפריה, אתה מרגיש, העיר עומדת בפני עצמה, היא לא מנסה להיות תל אביב…
עומר: שום דבר אחר.
רותם: היא לא מנסה להיות ירושלים, כמו שירושלים לא מנסה להיות תל אביב או חיפה, והיא, היא מאוד בפני עצמה והיא… אבל היא יש לה וייב אחר, יש לה קצב אחר לגמרי מתל אביב.
עומר: אגב, יצוין שאותו דבר עכשיו לקראת הספר החדש, לקראת "אהבה ראשונה פעם שנייה"…
רותם: אתה חופר את ירושלים.
עומר: אני חופר את ירושלים, ואת שוב מסכנה. [צוחק]
רותם: אני לא מסכנה בכלל, אני מאוד נהנית מזה. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר, אפרופו הכלים העומדים לרשותנו, יש את כל ה-google maps גלוי, ואיך קוראים לזה.
עומר: לגמרי, השתמשתי בזה המון בלונדון.
רותם: אנשים עושים עם זה המון עבודה, ואנחנו גם רואים אצלנו, אנשים שכותבים על רומניה, על זה, ונכנסים לרחובות או אפילו סתם, מישהי שהיא ילידת אוקראינה והיא הייתה שם וזה, אבל היא לא כל-כך יוד…
עומר: זוכרת, בדיוק.
רותם: היא לא הייתה שם כבר כמה שנים, היא נכנסת משם ומסתובבת ברחובות שהיא מכירה ורואה מה השתנה, וזה גם כלי עבודה מאוד-מאוד טוב, הוא לא מעביר את ה-וייב. הוא לא מעביר קצב של מקום, למשל. כאילו אני לא באמת חושבת שאפשר לכתוב על מקום שלא היינו בו רק מלשוטט בו דרך ה…
עומר: אבל כן google maps הוא אדיר, בגלל שכבר יש בו נתונים של כמה שנים אחורה.
רותם: כן.
עומר: זאת אומרת, אם אני רוצה לראות איך נראה הרחוב ב-2014 לצורך העניין, אז יש לי ממש תמונה מדויקת של הדבר הזה. וזה נהדר.
רותם: כן, אני, אני… זה מצוין, אבל אני אומרת, זה לא, זה לא מספיק בשביל להעביר קצב של מקום, וייב של מקום…
עומר: לא, אתה צריך, אני חושב שצריך להיות שם.
רותם: או ריח, אתה יודע.
עומר: אגב ירושלים, בניגוד לחיפה, דרך אגב, לירושלמים יש שפה.
רותם: כן.
עומר: יש דברים כמו "מציצה" זה סוכריה על מקל ולא זוכר כבר, יש לי רשימה כאילו של זה.
רותם: מָ-אַתַיִם.
עומר: נכון, אז, אז כאילו, אז…
רותם: ואָבּוּלֶלֶה.
עומר: ואבוללה, נכון. אז באמת יש, אם אני כותב גיבור שהוא ירושלמי, אז באמת הוא צריך גם טיפה, שוב, לא עכשיו להגיד כאילו, כל זה מניירה.
רותם: כן, לא לדבר עכשיו כאילו כל ה… בדיוק, צריך לשים לב שזה לא נהיה מניירה.
עומר: אבל בקטנות. עכשיו, אני יודע לעשות תחקיר, אני מחשיב את עצמי כמי שעושה תחקיר מאוד טוב על העבר. את לעומת זאת…
רותם: כן?
עומר: עושה תחקיר על ההווה…
רותם: נכון.
עומר: וזה בעיניי קשה יותר.
רותם: לא יודעת אם זה קשה יותר, זה אחר. אני כות… כתבתי ספר נוער, ו…
עומר: איזה יופי להגיד "כתבתי" בעבר. "כתבתי, תיכף יוצא". "כתבתי".
רותם: כתבתי, הוא פאקינג נכתב כבר. אה, כתבתי ספר נוער, ו…
עומר: איך קוראים לו, רותם?
רותם: קוראים לו "מלכת הכיתה", עומר.
עומר: יופי, רותם.
רותם: וחלק מְהַ… מהעבודה שלי הייתה קודם כל לעשות תחקיר על עצמי. כי הילדה הזאת היא, היא גם אני. היא לא רק, אבל היא גם אני, היא מבוססת עליי וגם על בנותיי, אבל היא מאוד מבוססת עליי. וחוץ מכל הזיכרונות שבאמת יש לי… מי שמכיר אותי יודע שיש לי זיכרון די, די…
עומר: וואו. די מפחיד.
רותם: מדהים לפרטים, ולזמנים, ולאירועים, ולזה, ובכל זאת הלכתי לאוצר הטוב ביותר שאדם יכול ליצור לעצמו, ואם לא יצרתם את זה לעצמכם, אין דרך לעשות את זה - יומנים אישיים.
עומר: יומנים, איזה דבר זה.
רותם: ויש לי ארגז של יומנים אישיים שכתבתי מכיתה א', ממש מכיתה א'. היומן הראשון שלי הוא משנת 86'.
עומר: זאת אומרת, אני רק רוצה לבאר למאזינינו, את בעצם עושה תחקיר על עצמך.
רותם: על עצמי, על הילדות שלי ועל איך אני ראיתי את העולם בתור ילדה בגיל הזה, וגם יותר קטנה, ו… כי, כי כאילו היא מן הסתם נזכרת בעוד בדברים שקרו לה כשהייתה יותר קטנה. איך ראיתי את העולם, איך תפסתי את העולם, איך התבטאתי, איך דיברתי על אחרים, מה ראיתי, מה לא ראיתי…
עומר: כי, כי צריך להגיד, אני רגע אתן קונטקסט למאזינינו שלא עוקבים אחרי הזה. את כותבת בעצם את ליאור בת ה-12? 13?
רותם: ליאור בת 12 וחצי, עולה לכיתה ז', הספר מתחיל ב… היא עומדת להיכנס לחטיבה…
עומר: וזה… ומי שלא ניסה מעולם את האתגר הזה, זה מאוד קשה לכתוב, אני חושב, נוער יותר קשה… נערה - יותר קשה מלכתוב ילדה. ילדים יש להם טיפה מני… איך כותבים נערה כשאת כבר, לא נגיד אישה מבוגרת, אבל לא נערה.
רותם: אז… לא, אבל אני אינני נערה. כאילו, קודם כל זה לקח זמן עד שזה מצא את הקול המדויק. אה, וגם היה הרבה דברים שעמדתי מאחוריהם, כמו זה שבתוך התודעה שלה, התודעה שלה מאוד בוגרת. ו… ואני הייתי ילדה כזאת, וזה דבר שגם כש… גם היום כבר אנשים מתחילים, כשקוראים, אני נותנת ככה לאנשים לקרוא את הספר, ונגיד אומרים לי את זה, היא כאילו [בזלזול] "כן, ילדה בת 12 וחצי חושבת ככה?" אמר… כן, כן. ואגב באמת מלקרוא את היומנים שלי ולהגיד "וואו!" זה, מה זה וואו? לא עניין של וואו על עצמי, אבל כאילו, [עומר צוחק] לא, להגיד אה, זה מדהים שבגיל 13 חשבתי את הדברים האלה שהם מאוד אה, זה, זה מאוד, זה באמת מאוד מוקדם. לדבר על, על ייעוד ועל דברים שאני רוצה ל… שיקרו לי בחיים.
עומר: אבל איזה כיף שאנחנו באמת עדים לתהליכי היצירה אחד של השני. אז עכשיו אני אגיד ואשאל: כתבת דראפט ראשון מאוד יפה, באמת מאוד יפה, ויצאה לך נערה אייטיזית…
רותם: נכון, נכון. ו…
עומר: בואך ניינטיז. מדברת אייטיז, חיה אייטיז…
רותם: היא גם אחרי, גם אה…
עומר: וחושבת אייטיז.
רותם: ולא רציתי שהיא תהיה כזאת, רציתי שהיא תהיה של היום.
עומר: בדיוק.
רותם: היא גם חושבת אייטיז וגם, אגב ניינטיז, אני הייתי נערה בניינטיז, אבל אה, אבל… כאילו אל תעשה אותי כזאת זקנה.
עומר: לא, לא, בסדר.
רותם: הייתי ילדה קטנה באייטיז, אבל אה הייתי נערה בניינטיז, ו… ולא רק שהיא דיברה ככה, גם…
ביחד: ההורים שלה…
רותם: היו הורים של הניינטיז.
עומר: ההורים שלה עברו טרנספורמציה מטורפת.
רותם: ההורים שלה היו ההורים שלי, שהיו פעם. עכשיו, נפלאים ו… ככל שיהיו…
עומר: לא קשור.
רותם: הם לא, הם לא האימא שאני. אימא שלי היום או מי ש… האימא שהייתה לי, אה, כשאני הייתי ילדה, שתיבדל לחיים ארוכים, היא גם אימא שלי היום, היא לא מי שאני, היא לא האימא שאני. לא, זה לא אותה תקשורת עם הילדים, זה לא אותה שפה, זה לא, זה לא, זה לא אותם חיים, החיים הם שונים.
עומר: בעצם נדמה לי, אם יורשה לי, לתת פרשנות על תהליך העבודה שלך, שהצבת את עצמך בהתחלה בתור, בתור ליאור, ואז היה איזשהו שלב שהבנת על הספר שלך…
רותם: שאני האימא.
עומר: שאת האימא.
רותם: שאני האימא. אבל אני, אבל אני רוצה להגיד שבסופו של דבר מה שקורה, זה שאנחנו נמצאים בכל דמות שאנחנו כותבים.
עומר: בוודאי.
רותם: אני גם האימא ואני גם ליאור ואני גם גאיה, החברה שלה, ואני גם האבא…
עומר: ובכל זאת…
רותם: אני באמת הרבה חלקים מכולם.
עומר: ובכל זאת, הנעורים שלנו בניינטיז היו, אממ, אין, אין להשוות, בגלל זה אני אומר שהעבודה שלך יותר קשה…
רותם: כן, לבין הנעורים של היום.
עומר: לבין החיים של נערה היום.
רותם: נכון.
עומר: ו… אז איך, באמת, תני לתום שחר אה…
רותם: אז הייתי צריכה לעשות…
עומר: …תחקיר.
רותם: ובדראפט נוסף, הייתי צריכה לעשות אפדייטינג לכל הסיפור הזה, ולהגיד, אוקיי, ליאור היא ילדה שחיה היום. היא כן עברה את הקורונה ואת הזה, בכיתה שהייתה קצת יותר קטנה לפני שנתיים-שלוש, וכאילו היא, היא בת 13 היום, ואימא שלה היא אני והחברות שלי. ו… ואז הבנתי קודם כל שאני חייבת להכניס רשתות חברתיות ואת הוואטסאפ ואת הטלפון ואת התמונות ואת ה-לצלם את עצמך לזה, שזה חלק מהעולם שהוא כאילו גם העולם שלנו, אבל הו-הו, הוא כל-כך העולם של בני הנוער, שזה רחוק מהפייסבוק והזה שאני גוללת…
עומר: לא, אנחנו, אה…
רותם: וחשה כאילו אני חיה ברשת חברתית. לא, אני לא.
עומר: זהו. ושוב, ושוב, אני חושב שדווקא התחקיר הזה, אני חושב שהוא הבהיר את זה גם לי, כי, כי אני באמת לי… לא ליוויתי או…
רותם: כן.
עומר: זאת אומרת, את עשית את כל העבודה בעצמך, אבל…
רותם: לא לא, אבל היית שם.
עומר: כן שמעתי את המסקנות. באמת מעולם לא חשתי כה זקן…
רותם: וואו!
עומר: כמו מהרגע שהתחלת לעשות את התחקיר הזה.
רותם: שאז אני אומרת, 'מה, אוקיי, יש לי אינסטגרם, יש לי פ… אני יודעת איך הדבר הזה עובד'.
עומר: בוודאי, מה…
רותם: לא, מתוקה. ואז אני יושבת עם ילדות בנות 13, 15, 20. ו… או עם אמהות שהם חברות שלי לילדות בנות 13, 15, 16.
עומר: וצריך להגיד שעשית את זה לא מעט. אממ…
רותם: לא מעט. ישבתי ובאמת שאלתי. עכשיו, המדהים הוא שבאמת אה…
עומר: מה שאלת?
רותם: [בלגלוג] "תגידי, אה העמוד שלך באינסטגרם…"
עומר: [מצחקק ומחקה את הטון של רותם] "חמודה"…
רותם: "מי, מי חבר שלך שם? איך מקבלים אה, זה? האם…" עכשיו תראה, ותוך הסיפור כבר התחלתי להכניס דברים ואמרתי, אני פשוט יכתוב את זה כמו שנדמה לי שזה, ואז אני אבקש שיגידו לי מה הגיוני מה לא הגיוני. ו… [מחייכת] וזה מפגש מאוד מעניין עם המציאות. תגיד לי, "לא, תקשיבי, [בטון של נערה מתבגרת] אין דבר כזה. יש לך פרייבט ויש שיחות בפרייבט-פרייבט, ובתוך הזה…"
עומר: [באותו טון] "ורואים מי עוקב אחרייך…"
רותם: "ואת רואה מי עוקב אחרייך, ואת יכולה לעשות אה… זה", ו… עכשיו זה כאילו, מה זה אומר - אם את עוקבת קודם אחרי מישהו או אם הוא עוקב אחרייך. ויש… ובטיקטוק זה בכלל עולם שלם שאני לא מכירה אותו והם חיים בו. בטיקטוק גם את יכולה לראות מי עשה [בטון של מתגברת] "סטוקינג". עכשיו זה הכל גם מילים מפחידות כאלה. "מי עשה לך סטוקינג, ו… והוא לא יכול להסתיר את זה, שהוא עשה לך סטוקינג". ואז לפעמים עושים בכוונה כדי שתדעי שהוא עשה לך. כאילו זה, זה ה… מין ה"אני מתחיל איתך" החדש - "עשיתי לך סטוקינג".
עומר: אווו…
רותם: וגם בתוך הרשת, כאילו, יש להם נגיד עמוד אינסטגרם, נגיד, נגיד אימא שלה, שהיא חברה שלי, היא כאילו הבת… היא חברה של, היא כאילו חברה של הבת שלה באינסטגרם. לא! היא רואה רק כמה תמונות מאוד ספציפיות שאותה ילדה החליטה שהיא שמה אותם בפרונט, זה כאילו אם מישהו מציע לך חברות ואת מאשרת אותו, הוא רואה את זה. אבל הוא לא יכול לכתוב לך הודעה, הוא כן יכול לכתוב לך בזה, בתוך… שוב, יש קבוצות בתוך האינסטגרם, לא ידעתי שקיים דבר כזה.
עומר: מה שמדהים זה שאנחנו כבר…
רותם: עולם.
עומר: …כבר שנים, הרי, מחפשים בנרות מומחי סושיאל למיניהם שיסבירו לנו…
רותם: כן. הם ילדים בני 15.
עומר: ומסתבר שכל ילדה בת 13 יודעת אה, היטב מה…
רותם: היא מומחית סושיאל. אבל אני רוצה להגיד שעוד שאלה שעלתה היא שאלת העל-זמניות. וגם אתה שאלת אותה, ושאלו אותי את זה לא מעט. "את לא מפחדת להכניס טיקטוק ואינסטגרם וזה? עוד, אולי עוד שנתיים שלוש ארבע, זה כבר לא יהיה ולא זה". אוקיי, אבל זה עכשיו, והדבר הזה מאוד-מאוד משמעותי, וזה קצת כמו להגיד - אתה כותב ספר על פעם, על האייטיז, ומכניס שם את התואם IBM או את הלא יודעת, אולימפיאדת חורף או כל מיני דברים שהכנסת שם. זתומרת, מי שגדל באותה תקופה אומר, אני יודעת על מה הוא מדבר.
עומר: זה דווקא, אני חושב שיהיה לי מאוד קשה לחקור אם לא היית גדל ב… תקופה הזאת.
רותם: ברור, אבל אני אומרת לחקור את היום זה לא בעיה כי זה זה כאן היום, אבל איך אני…
עומר: אני לא חושב… אני חושב שזה מיינדסט אחר. נגיד, אחד הדברים שהכי שאלתי אותך, והיה לנו על זה דיבור, היה לגבי יחסי אישות בגילאי אה, בגילאי…
רותם: "יחסי אישות"…
עומר: יחסי אישות.
רותם: זה לא יחסי אישות, זה חרמנות ו…
עומר: בסדר, זה… בסדר, נו, אז…
רותם: זה, בגילאים צעירים, ו…
עומר: אני קצת יותר אה…
רותם: אני אגב, אני חייבת להגיד.
עומר: וכאילו שלשאול מה מה הם עושים בגי… כאילו…
רותם: אז א', גיליתי תגליות מדהימות.
עומר: כן.
רותם: אחת היא שדווקא הדור שלי היה הרבה יותר מתירני. התנשקנו בגיל יותר צעיר, אתה יודע, אין לי אלא לסמוך על זה שבאמת ראיינתי לא מעט בני נוער ולהגיד [מחייכת] אני מקווה שהם מדברים אמת, אבל אה, אבל מסתמן שהדור שלי, לא משנה, חברותיי, כאילו שאני אומרת, זה, זה אני והגיבורה של הסיפור, פשוט אני זו אני של פעם. כן, התנשקנו בגילאים יותר צעירים, עשי… אבל, אבל, גם, יש דברים שהם על-זמניים. ילדים בגיל 12, 13, 14 יש התעוררות מינית, זה פיזיולוגי, זה לא קשור לרשתות חברתיות וזה לא קשור לאייטיז או ניינטיז…
עומר: לא, ברור, אבל זה כן יש על זה דיב… אה…
רותם: יש התעוררות מינית. כמובן שאם את ילדה שגדלת בקיבוץ, החוויה שלך הייתה אחרת. ואם היית ילדה שגדלה ב… לא יודעת, בני עקיבא ובציונות דתית, מן הסתם החוויה שלך הייתה אחרת. וגם בתור ילדה שגדלה בנתניה, החוויה שלי הייתה אחרת מ-אגב, חברות שלי שגדלו במושבים ליד, שגם שם זה קצת היה נראה אחרת. אז, אז, אתה יודע, זה קצת לבחור ולהגיד איזה מין ילדה היא. יכול להיות שהיא התנשקה יותר מוקדם מחברות אחרות שלה. אבל זה חלק מהפרסונה שלה.
עומר: וזה גרם… והתחקיר הזה גרם להרבה מאוד דמויות שהיו בדראפט הראשון לרדת משם. כי אמרת, וואו, אני כתבתי תקופה…
רותם: נכון.
עומר: שבאמת לא הייתה…
רותם: נכון. וזה היה, אני זוכרת, האינפוט הזה שלך שאמרת לי, זה קצת יצא לך רחוב סומסום. [צוחקים צחוק ממושך] הייתה שם דמות של אשר מהמכולת, והייתה את מרתה…
עומר: נכון.
רותם: מהחנות של אה… שהיא הייתה מין חנות שאמרתי, אוקיי, אין כבר חנויות כאלה, אז אני אעשה אותה מין חנות וינטג' כזאתי, כאילו שבכוונה היא מוכרת יד שנייה.
עומר: ומוישה אופניק בפינה של הרחוב. כן. [צוחקים]
רותם: בדיוק! ואז, כאילו… נכון. עכשיו זה, זה לא דמויות שהמצאתי, הם לא גנריות בגלל…
עומר: לא, לא.
רותם: לא, רגע, אני לא מתגוננת. אני אומרת, הם לא דמויות שהמצאתי אותו… אותן כי לקחתי אותם מרחוב סומסום. הם באמת מחיי. מרתה כזאת הייתה אישה אמיתית בחיי שמאוד-מאוד אהבה אותי, היא הייתה מין הונגריה כזאת בגיל של סבתא שלי…
עומר: חונגריה.
רותם: …אבל אני אומרת אוקיי, אבל אני כותבת על ילדת… היום, סבתא שלה איננה ניצולת שואה מהונגריה. סבתא שלה היא אימא שלי…
עומר: נכון.
רותם: המגניבה, המתוקה, עם הציפורניים והמתוקתקת והזה ש…
עומר: שיש לה אינסטגרם ופייסבוק.
רותם: מורה ללשון וספרות, שאינה, אין לה שום מבטא של כלום והיא לא… לא, מרתה הזאת היא לא חיה כבר. היא לא יכולה להיות "האישה מהחנות". אין אותה, היא איננה.
עומר: היא איננה.
רותם: אין מה לעשות, אם אני עוברת שלושים-ארבעים שנה קדימה, אני… מרתה נפטרה.
עומר: איך הייתה החוויה של להיות נערה היום? כי אני חושב שזה מאוד עיצ… התחקיר מאוד עיצב את הספר שלך. אני כן רוצה תכף להגיד איזה משהו על זה. אבל אני חושב שגם במקרה של הספר שלך, התחקיר מאוד עיצב אותו. עיצב סצנות שלמות.
רותם: כן, אני חושבת… תראה, בסופו של דבר כן אה, חלקים ממנו לקוחים מחיי, מ… או אתה יודע, מהזיכרונות שלי. שוב, הזיכרון הוא דבר מאוד סובייקטיבי.
עומר: כי צריך להגיד משהו: אנחנו לא היסטוריונים.
רותם: נכון.
עומר: אנחנו לוקחים את התחקיר הזה, ואז, ואז נותנים איזה מין מרחב פעולה לדמיון שלנו לעבוד בו.
רותם: כן. אז אני חושבת שדווקא התחקיר הזה קודם כל גילה לי שהנערה הזו חיה וקיימת בתוכי ויצרתי איתה קשר מאוד מהיר וכתבתי דרכה, ואני חושבת שהתודעה שלה, גם אם היא בוגרת מאוד, לפרקים מביאה איזשהו מבט שאתה אומר כן, ילדה… אתה מאמין לה. אתה מאמין לה שהיא ילדה כזאת, שהיא, היא באמת רואה את הדברים קצת אחרת, ולכן היא גם גיבורה מעניינת בעיניי, היא מישהי שמעניין לראות את העולם דרך העיניים שלה, גם אם זה עיניים של ילדה בת 13. אז גם גיליתי אותה בתוכי. היא חזרה אליי… כאילו, חזרו לי זכרונות… מתוך העבודה הזאת, חזרו לי זכרונות שלא ידעתי שבכלל קיימים בי. התעוררו, באמת, שאומרים "זיכרון מתעורר" - התעוררו. אז זיכרון לפרטיו, כל מיני זיכרונות, חלומות שכאילו באמת בחלומותיי הייתי נערה שוב, ואחד החלומות הכי מעניינים שהיו לי, שהוא, אגב, לא הוביל לאיזה משהו מאוד דרמטי, אבל כאילו בחלום עצמו התלבשתי. ובספר היא מאוד עסוקה באיך שהיא נראית ובבגדים, ומה היא לובשת ואיך היא לובשת ומה, מה יילך עם מה, ומה יחשבו עליה. כמעשה נערות ונשים ובכלל.
עומר: זה לא השתנה.
רותם: זה לא השתנה. אבל היה לי איזה חלום שבו התלבשתי. כאילו בחלומי פתחתי את הארון שלי בנערותי, כל הבגדים היו שם, כל מיני ג'ינסים "לי קופר" ודברים שאתה אומר, אה, וואו, כאילו נכון, היו לי כאלה דברים. ראיתי את כל האולסטאר הלבנות שלי וכל מיני דברים שהיו לי כאילו בארון בילדות. ו… ולבשתי אותם, וכאילו בחלומי ראיתי את הגוף שלי, של הנערה שהייתי.
עומר: אוווו…
רותם: את הרגליים שהיו לי, את, את ה… כאילו את אותי סוגרת את הג'ינס, שאת יודעת, וואו, זה כאילו באמת, כל ה… מסתרקת, כאילו ראיתי את עצמי בת… ילדה, ואת הגוף שלי, כאילו חוויתי שוב את הגוף שלי כנערה…
עומר: איזה כיף.
רותם: וזה היה אחד החלומות היותר יפים, וזה, באופן מעניין, הוא, הוא באמת זה… משהו מזה… הרבה מזה נכנס לתוך הספר.
עומר: Nice. אז אני בדיוק רוצה להגיד…
רותם: אני זוכרת את החוויה הפיזית של הדבר.
עומר: …דבר אחרון על תחקיר. הוא לא רק כלי עבודה מהמם, הוא גם, אני חושב, בטח ב"כולם לחייך", הוא עיצב לי את הספר. ומעשה שהיה, כך היה. אחרי ששנוררתי קרוזים, [רותם מצחקקת] ולהגנתי באמת, אני, אני רוצה להגיד שיש לי סט כישורים מאוד מוגבל, אבל ב-לשנורר [רותם צוחקת] דברים יוקרתיים ממערכות עיתונים…
רותם: יכול להיות שאתה הבן של איציק ורותי?
עומר: ממערכות… ממערכות עיתונים וספרים, אני באמת אלוף האלופים. דברים… הדברים שהצלחתי לשנורר, כולל טיסות במחלקה ראשונה וכאלה, הם לא, הם לא סבירים ביחס ל… אז אחרי ששנוררתי את הקרוז, ואגב כן החלטתי שזה יהיה, זאת אומרת הכרטיס היה פתוח, אבל כן, נגיד, אני החלטתי ואני לא מצטער על זה בכלל, שזה יהיה ב"מנו ספנות". מכיוון שאיציק ורותי קונים במ…
רותם: כן, מוּכר.
עומר: א', זה הייתה אז, אז התקופה הייתה שלא היה… "רויאל קריביאן" לא הגיעו לחיפה וזה. וזה הדבר היחיד שיוצא מחיפה, ואני רציתי… לא רציתי את הקרוז הזה שבו טסים לברצלונה ומשם עולים. לא, רציתי קרוז שיוצא מחיפה. "מנו" יוצאים מחיפה, אמר… "מנו" אז "מנו". ואגב, אחלה, כאילו היה סבבה. כמובן שלקחתי את הסוויטה [צוחק] כי כאילו, לא אני משלם. וב"מנו" היו מאוד נחמדים, יצרתי איתם קשר, עכשיו, לי מאוד חשוב וזה כן דבר שאני זה, הם כמובן הציעו - "תבוא ותכתוב ותעשה ככה" וזה. מאוד חשוב לשמור על אינטגריטי, זה גם בתור עיתונאי מאוד חשוב להגיד - "לא לא. אני משלם, אתם - אני אשמח לראיין אותכם, לדבר אתכם, אבל אין שום יחסי חליפין", שמישהו לא יבוא ויגיד אחר-כך תשמע, וזה, והבטחת, ןלא… אני, כסף, תמיד טוב שלא. אבל הם כן היו מאוד נחמדים והסכימו לתת לי להסתובב מאחורי הקלעים של הספינה. זתומרת, אני כאילו מספר על קרוז-קרוז, אבל באמת עבדתי שם שעות. אז הייתי בחדר של ה… של הקברניט, וזה, וזה…
רותם: כן, כי זהו, כי יש קב"טית, ויש זה.
עומר: אז זהו. וכך נולדה לירז באיזשהו אופן, אבל ה… יש איזה קטע בעלילה שנולד בעקבות התחקיר. כי נסענו ל… לא זוכר, קפריסין, כאילו גם וגם, זה היה קרוז של שמונה ימים כזה. אה, ובאמת עבדתי שם שעות נוספות, ועמדו להפליג, ופתאום כרזו לשתי בנות שלא הגיעו - אני לא זוכר איך קראו להם - וכרזו וכרזו וכרזו… ואני הסתובבתי אז עם הקב"ט, ושאלתי אותו מה, מה עושים? והוא מסתכל עליי ואומר, מין מושך בכתפיים כזה, ואומר כאילו…
רותם: "מפליגים".
עומר: כן.
רותם: זה כמו טיסה.
עומר: בדיוק, זה כמו טיסה.
רותם: יש לה שעה שהיא צריכה לעזוב את הנמל, שלום ביי.
עומר: לא, אבל בהבדל, בהבדל אחד, המזוודות והדרכונים. כאילו, מה יהיה? כאילו…
רותם: יצאה לטייל אבל היא גרה על הספינה. היא לא…
עומר: בדיוק. ה… צריך, צריך להגיד משהו על הקרוז: אתה מוסר את הדרכון שלך בכניסה ומקבל אותו ביציאה. הדרכונים נשארים על הספינה, זה לא שעכשיו הם אומרים, "טוב, אני אקנה כרטיס, אסע הביתה", וזה. אין, הם תקועים שם ב… אתה לא רוצה לאחר ל… הם פשוט הפליגו! ואני זוכר את הבנות האלה רצות עם השו… עם ה…
רותם: שקיות.
עומר: שקיות שופינג, כן, רצות על הזה, והספינה פשוט הפליגה. ואז גם נכ… ראיתי כאילו מה עושים בגלל ענייני ביטוח וכאלה, שוב, זה דברים שאתה לא יכול להמציא אותם. באים איזה שני פיליפינים, נכנסים להם ל… ואורזים את כל הדברים. עכשיו, א', בחיים לא ראית…
רותם: איזה דברים הם אורזים, של הבנות?
עומר: של הבנות, כי, כי תארי לך אממ, כאילו, מה שאתה צ… אתה אמור לעשות, זה לתפוס אותם בתחנה הבאה. תלך, תעלה על אוטובוס, תעבור מדינה, ת'זה… לא יודע, תסתדר. כאילו, באמת אמרו לך לבוא בשעה, תבוא בשעה. ובאים שני פיליפינים, ובאמת זה מטורף. הם עושים פְשְׁפְשְׁפְשְׁ… והכל במזוודות.
רותם: אורזים את הדברים של הבנות מהחדר?
עומר: הם אורזים את הדברים, בוודאי, אורזים את הדברים.
רותם: כדי, למה?
עומר: כי, שלא יגידו אחר-כך שפגעו להם בדברים, שנגעו להם, שגנבו להם.
רותם: לא יותר פשוט לנעול את החדרים שלהם?
עומר: לא, אורזים. זה - ככה הביטוח. ו… אורזי… והכל ארוז. ואמרתי 'וואו, זה סצנה שאני לא יכול לוותר עליה'. וככה איציק ורותי באמת נשארים…
רותם: נשארו על הנמל.
עומר: נשארו על הרציף. וככה גם יוני הולך עם לירז לארוז, ואז יש איזה הזדמנות, כאילו, לאיזה משהו אינטימי ביניהם, כי הם שניהם לבד בחדר פתאום. [רותם מהמהמת בהבנה] אה, וזה היה… הכל נולד מְהַ… מהתחקיר, שאתה אומר הנה, הסתובבתי, ראיתי מה עושים, הבנתי איך זה עובד…
רותם: אז אני רוצה להגיד עוד משהו על תחקיר במובן הזה, כי אנחנו בסופו של דבר הולכים, ואנחנו לא היסטוריונים. אנחנו… גם היסטוריונים, האמת, עושים את הדבר הזה.
עומר: זה ברור.
רותם: אנחנו הולכים למקום, אנחנו חוקרים אותו ואנחנו מחפשים למצוא פה פרטים ספציפיים. גם אפרופו פרטי טריוויה, אבל גם אנחנו מחפשים פה דרמה. איזו דרמה יכולה לקרות? עכשיו קרוז - סבבה, אז נותנים את הדרכון, יש חדרים, הנה בריכה, הנה 16 מסעדות, הנה היום אוכלים פה. אוקיי, זה דברים שאפשר גם לקרוא בברושור או באמת לשאול כל אדם שהיה בזה. אבל כשאנחנו עושים תחקיר על משהו, אנחנו אומרים, איפה יכולה להתרחש הדרמה? אגב, גם בתחקיר שאני עשיתי, כאילו ברגע שמישהי אמרה לי לא, אם הוא עושה סטוקינג, אני מיד רואה, אמרתי, אה, הנה, זה דרמה, היא תראה שהוא עשה לה סטוקינג, היא לא יכולה לספר לחברה שלה, כי החברה שלה דלוקה על אותו ילד, אבל כאילו הנה מקום…
עומר: אגב…
רותם: שיכולה להיווצר בו דרמה.
עומר: אגב, גם ההחלקה הדרמטית של יוני על המדרגות, אפרופו זה, הייתה בגלל שראיתי, הרי כל הספינה כאילו היא פיליפ… היא פיליפינים מהזה…
רותם: זה שהחלקת. תודֶה.
עומר: כן, גם. [רותם צוחקת] אבל הם כל הזמן מנקים. כל הזמן, ויש כל הזמן שלט אחר, ואתה כל הזמן מחליק. [רותם ממשיכה לצחוק] כאילו, כל הזמן רטוב שם. וזה [צוחק]… ואז אמרתי, יואו, איך אפשר לא להחליק במדרגות? ואז פתאום אמרתי…
רותם: זה לחפש דרמה, זה בדיוק זה, זה לחפש דרמה, זה להגיד, 'איזה דרמה יכולה לקרות במקום הזה?' כי בסופו של דבר כשאנחנו כותבים, וגם כשאנחנו עושים תחקיר, הראש שלנו כל הזמן צריך לחשוב דרמה. איזה ד… אה, פרטים דרמטיים אני יכולה לאסוף, פרטים שיכולים לחולל דרמה. אז זה גם חלק מתחקיר.
עומר: אני כן רוצה להגיד…
רותם: מה?
עומר: שבארוחת ערב, בגלל שהייתי אורח יחיד…
רותם: כן.
עומר: אין שולחן יחיד, אז מושיבים אותך עם זה.
רותם: עם עוד משפחה, אה, זה קלאסי.
עומר: ובאמת הושיבו אותי עם איציק ורותי…
רותם: אה, זה קלאסיקה.
עומר: באמת, עם איציק ורותי לבד - אני ואיציק ורותי. לפי דעתי באמת קראו לו איציק, וככה גם נולד השם הזה. ובאמת היו להם בק… זה באמת, כאילו, אני כאילו מאשים את ההורים שלי, אבל לא, הם לא הם לא עד כדי כך, הם מעולם לא היו.
רותם: אה, בסדר, ההורים שלך הם חלק מתנועה שלמה [צוחקת] של אנשים.
עומר: לא, זה… לא לא, אבל הקטע הזה של הק… יש להם… היו להם שלושה בקבוקי סודה סטרים שהם הביאו איתם במזוודה…
רותם: וממלאים אותם בזה…
עומר: שחוקים, ממלאים אותם בספרייט והוא מראה לה איך הוא דפק את המערכת. אה? כאילו סודה…
רותם: יש להם ספרייט לכל היום.
עומר: אבל בעצם ספרייט לכל היום.
רותם: מדהים, מדהים, מדהים.
עומר: ואמרתי וואה, זה…
רותם: עושים סנדוויצ'ים לכל היום, מחביאים בתיק.
עומר: זה באמת, זה ישראליות…
רותם: טהורה.
עומר: עכשיו, עכשיו דברים שאתה בכלל לא, לא חשבת עליהם, אבל פתאום זה… הנה, דבר שאי-אפשר להמציא. בגלל שבקרוז אין הגבלת משקל, כל הישראלים שם נוסעים ל"ג'מבו", והרי עליתי על הקו שנוסע לג'מבו, ו…
רותם: כן.
עומר: ג'מבו, צריך להגיד, מי שלא יודע, זה איזה חנות כלבו כאילו מטורפת וזה.
רותם: בקפריסין, אני יודעת, כן.
עומר: ואתה באמת, בגלל שאין הגבלת משקל, זה מדהים. הם כאילו בחדרים וכל הקניות בחוץ, על הדֵק. זאת אומרת, אין מקום לעבור.
רותם: בחדר אין מקום לכל הקניות?
עומר: בח… בטח שבחדר אין מקום, כי החדר קטן וזה, וכל ה… יש מין שיירת שקיות וזה.
רותם: איזה דוחה. [צוחקת]
עומר: אבל אתה אומר, כאילו, אי-אפשר להמציא את זה. אי-אפשר להמציא את זה, וזה להסתכל אגב מבחוץ, להגיד אה, זה, זה ה… זה איציק ורותי, זה…
רותם: זאת תמונה שאי-אפשר לוותר עליה.
עומר: בדיוק, זאת תמונה שאי-אפשר לוותר, ואי-אפשר להמציא, וזה נותן… ותחקיר הוא לא פותר המון חורים, הוא גם נותן המון-המון-המון רעיונות.
רותם: נכון, הוא נותן המון רעיונות לסיפור, הוא מקדם את העלילה, זה מאוד-מאוד חשוב לעשות תחקיר. אני התחלתי לעשות תחקיר על אה, ארכיטקטים, כי התחלתי לכתוב ספר.
עומר: את עוד תחזרי אליו.
רותם: נכון. התחלתי לכתוב בזמנו ספר מבוגרים…
עומר: [בקול נמוך] "בזמנו"…
רותם: שעוד אני אחזור אליו, וגיבורת הסיפור היא ארכיטקטית, והלכתי לראיין ארכיטקטית שגם, גם מאוד עניין אותי כאילו אה…
עומר: שימור.
רותם: כן, נושא… גם. נושא של שימור מבנים, אבל גם הלכתי לראיין את אותה ארכיטקטית כי המשרד שלה זה שלה ושל בעלה. וזה גם נורא עניין אותי, כאילו, איך זוג עובד בתוך אה בתוך משרד ארכיטקטים.
עומר: ואז אמרת, 'אני אעשה תחקיר יותר רציני, אני פשוט אתחיל לעבוד עם בן-הזוג שלי'. [צוחק]
רותם: [מחייכת] אני פשוט יתחיל לעבוד עם הבן-זוג שלי. וגם א… אבל, אבל, אני… למה אני מספרת את זה? כי אני חושבת, אני רוצה לסכם כזה ולהגיד תחקיר הוא גם לחקור את עצמנו וללכת אחורה בעברנו, ובאמת לש… לשאול או להיזכר, גם באנשים שמכירים אותנו מפעם או מזה, אם, אם, נגיד אני מעלה דמויות מהניינטיז או מהאייטיז באמת לנסות להיזכר איך זה היה ומה היה ו… והתחקיר הוא קודם כל בעצמנו וגם תחקירים על מקומות, על מקומות שאנחנו הולכים אליהם - אנחנו יכולים ללכת אליהם שוב ולאסוף פרטי טריוויה, שהם לא רק איך זה נראה, ואיך זה, ואיך זה היה… איך זה באמת לחוות את הדבר הזה.
עומר: חוויה, אני חייב להגיד. הקרוז זה היה חוויה, אבל גם צניחה חופשית, או לא משנה, נסיעה על אופניים, או לא משנה…
רותם: וגם טיפולי פוריות לצורך העניין.
עומר: כן.
רותם: זה, זה חוויה מפוקפקת אמנם…
עומר: כן.
רותם: אבל זו חוויה ויש לה סדר מסוים. עכשיו, מי שלא עשה את זה, לא יכול לדעת שְׁהַ… שהמסלול בדרך לחדר בו אתה צריך לתת זרע מסומן בזרעונים קטנים, מדבקות של זרעונים, כאילו. באמת אה…
עומר: זהו, כן, זה פרט טריוויה שאת נתת לי, ובאמת אה…
רותם: אני נתתי לך את פרט הטריוויה הזה, ואתה אמרת אה, "וּוֹאוּ!" כאילו זה… [עומר צוחק] אבל אני חושבת שגם נתתי לך אותו כי ידעתי שזה מה שאתה מחפש. כאילו, אתה רוצה לדעת איך זה נראה מבפנים. מי יספר לך את זה, כאילו, אלא רק מי שהיה בפנים?
עומר: ואני חושב שרוב הסופרים שאנחנו לפחות דיברנו איתם על ת… סופרים לעתיד שאנחנו דיברנו איתם על תחקיר, מין גלגלו עלינו עיניים קצת. וכן צריך להגיד, א', זה חלק מהעבודה בעיניי, וב', זה, זה אולי הכלי הכי עוצמתי שיש לסופר.
רותם: הכי עוצמתי. אני לא יודעת אם אנשים גלגלו עיניים כי… אפרופו סיפורים כאלה של לבוא ולהגיד - "הגיבורה שלי היא חולת סרטן סופני שזה", ואנחנו אומרים לה, "מה"…
עומר: לא, כי זה הרבה יותר קל להמציא, אבל זה לא נכון.
רותם: האם, האם קרה לך? מה, מה מתוך הדבר הזה את יודעת? זה לא "אז אל תכתבי על משהו שאת לא מכירה". א', אם זה דברים מאוד-מאוד דרמטיים - כן, אל תכתבי על משהו שאת לא מכירה. אה, אבל אם את נורא רוצה לכתוב על זה, אז את, את הולכת לעשות תחקיר, את הולכת לשבת ולדבר עם אנשים שקיבלו בשורה כזאת, בגיל כזה וכזה, בזה, ואת הולכת לאסוף את הדבר הזה ולהביא…
עומר: ואת הולכת גם לשאול אותם על התמצית הרגשית של הרגע.
רותם: כן.
עומר: מה מרגישים באותו רגע? מה עושים? מה…
רותם: ומזה אני רוצה כן קצת לקחת למשחק. כי, כי, אתה יודע, יש מאוד את הסיפור הזה על כזה, דניאל דיי לואיס, כאילו הוא עושה תחקירים זה, ואז הוא נדפק כאילו מכל דבר, כי הוא… כף רגלי השמאלית, ועכשיו הוא אכל עם רגל שמאל כל החיים. וכל מיני דברים כאילו מוגזמים כאלה. אבל זה כן אסכולה של שחקנים של, של ללכת ולהתנסות בדבר, ולבחון אותו על כל היבטיו ולהיות הדבר הזה. ובאמת לנת… כאילו להוציא, אתה, אתה רק כלי, ועכשיו אתה לומד להיות משהו אחר - שוטר, אדם נכה, מפגר, באמת, מ… כאילו, כל סוג של, של אה, איש הגשם כזה…
עומר: כן כן.
רותם: כאילו, אתה הולך ואתה נהיה הדבר. אכן, ככל שהעבודה היא יותר עמוקה ואתה באמת מצליח לפנות את עצמך ולתת לדבר אחר להיכנס, העבודה… התוצאה הרבה-הרבה-הרבה יותר טובה. אבל יש כל מיני דרכים לעשות תחקיר, ואחת הד… אחת הדרכים, גם בתיאטרון, ואני חושבת שזה נכון גם לכתיבה, זה לראות למה זה דומה בחיים שלי. לא כולנו, אנחנו לא חייבים להיות חלילה חולה סרטן או לעבור אובדן הריון אה, או, או טיפולי פוריות או תאונת דרכים או באמת כל מיני אסונות בעיקר, בשביל לדעת לכתוב אותם. אנחנו יכולים גם לנסות להגיד איך זה… איך, איך אני הייתי מגיבה לזה, ובאמת לנסות לחבר את זה. בחור שאיבד את אבא שלו בגיל צעיר, אה ואני אומרת 'תודה לאל, לא, לא קרה לי', אבל אני יכולה, מרוב, כאילו, משיחות, ובאמת מהפחד הזה שאני מסתובבת איתו, כאילו להגיד איך זה מרגיש.
עומר: כן, למרות שזה… למרות שאני שוב מדגיש את מה שהתחלתי איתו בהתחלה ובזה אנחנו כאילו נארוז את הדבר, זה אף פעם לא כמו שהיית מדמיין. ובגלל זה תחקיר…
רותם: כן, אבל אני אומרת, אני אומרת, להגיד חוץ מ-איך זה מרגיש, להגיד למה זה כן דומה בחיים שלי.
עומר: כן.
רותם: איבדתי פעם משהו? סתם, טיפולי פוריות. האם קרה לי בחיים שרציתי מאוד-מאוד משהו ולא יכולתי להשיג אותו? כולם מסביבי השיגו את זה ואני לא. ציונים או אתה יודע, לכל אחד זה יושב על משהו. אנחנו צריכים להתאים את הדבר הזה ולהגיד אה… ובטח במש… אני אומרת, גם בתיאטרון, אבל גם בכתיבה. אנחנו לפעמים גם משחקים דמות, או כותבים דמות שאנחנו יכולים להגיד - חלקים ממני אני יכולה להרג… לדעת מהו אובדן, גם כי איבדתי אהבה מאוד גדולה, לא בהכרח כי הוא מת. אבל זה חוויה מאוד דומה. אני עכשיו יגביר עליה ווליום וזה יהיה כאילו איבדתי את האדם כי הוא מת, אה, וכולי.
עומר: [בחיוך] וכולי.
רותם: כאילו אנחנו לוקחים את זה לעצמנו ומגדילים את זה. לא, כי אני…
עומר: [לוקח נשימה עמוקה] נראה לי שענינו לתום שחר על שאלתה איך עושים תחקיר לספר.
רותם: אני מקווה.
עומר: אני רוצה להאמין שכן. אם לא, הייתי צריך לעשות תחקיר על איך עושים תחקיר לספר.
רותם: על איך עושים תחקיר. לא, נראה לי שאנחנו יודעים.
עומר: אה… רותם, תודה רבה.
רותם: עומר, תודה לך.
עומר: ותודה למאזינינו הרבים…
רותם: ולמאזינותינו.
עומר: במיוחד מקונגו, שאני באמת אה…
רותם: לא, הוא בטח חזר כבר מהטיול שלו בקונגו… [עומר צוחק]
עומר: אתם מוזמנים…
רותם: …שנשלח מהעבודה, היה מאוד משועמם, אמר, "מה אני יעשה".
עומר: אתם מוזמנים גם לשלוח לנו שאלות, יש ב-notes של התוכנית שלנו איך שולחים לנו שאלות. ואתם מוזמנים לעקוב אחרי הניוזלטר. [במבטא אנגלוסקסי] ניוזלייטר.
רותם: [במבטא אנגלוסקסי] ניוזלייטר.
עומר: לייטר, ואתם מוזמנים לעקוב אחרי שנינו באינסטגרם. רותם עכשיו גם בטיקטוק, סתם לא, אבל אה…
רותם: [צוחקת] אבל אני אהיה…
עומר: …ואתם יכולים לעשות לה סטוקינג.
רותם: הבת שלי אמרה לי, "אימא, אני חושבת שאת צריכה לפתוח כבר אה חשבון בטיקטוק".
עומר: אני גם חושב, רותם, שאת צריכה לפתוח טיקטוק, הגיע הזמן.
רותם: טוב.
עומר: אני כבר, אני כבר שם. [מוזיקת סיום] יש לי 67 עוקבים, I'm on fire, כאילו.
רותם: אין, אתה טירוף.
עומר: אין, טירוף.
רותם: כותבים לך בפרייבט-פרייבט?
עומר: בפרייבט-פרייבט.
רותם: פרייבט-פרייבט.
עומר: נלך אה…
רותם: לנוח.
עומר: לנוח. כן. [רותם צוחקת] אכלנו ארוחת בוקר, נלך לנוח.
רותם: יום טוב.
עומר: ביי.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments