רחלי, אריאל ובוקסי שוב נותנים חדשות: רחלי עם דברי תורה, השיטה לגיוס החרדים, סערת הנקניקיות בצה"ל, בני ילד רע, הכנות מיוחדות למסיבת ההשקה של המשיח ברלנד וכמובן - הגולשום שזכו בשיר!! עורך: גל גוטר
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/03/2024.
אריאל: נראה שאנחנו הולכים פשוט לחשכה, בוקסי.
בוקסי: אה, בסדר.
אריאל: אנחנו הולכים אל ה…
רחלי: לימבו.
אריאל: כן, אל הלא כלום. כן.
בוקסי: טוב, אין לי בעיה עם זה. עדיף לי.
אריאל: כן.
רחלי: אני מקווה שאני אקבל חלק, חצי גן עדן כי רוב החיים שלי הייתה דתיה…
[בוקסי משמיע רעשי פקפוק]
רחלי: אז כאילו אני לא יודעת, אני אף פעם לא יודעת אם שומרים לי את זה…
[אריאל מצחקק]
רחלי: או שברגע הפסקתי להיות דתיה הכל נמחק, כאילו…
בוקסי: זה אפילו יותר גרוע, רחלי.
רחלי: יותר גרוע?
בוקסי: אם לפני זה היית טהורה, עכשיו את טמאה.
רחלי: אז בשביל מה ארבעים שנה שמרתי על זה אם הכל נמחק בשניה שאני, לשניה אחת מדליקה את האור והכל נמחק?
בוקסי: מה לעשות?
אריאל: אני אוהב לדמיין שאחרי המוות באמת אין כלום, אבל כן יש את השומר הזה בכניסה כמו שאתה מדמיין בכניסה לגן עדן שעובר על כל הדברים שעשית, רק שהוא כזה עובר על כל הפשעים שעשית, והוא כזה: "אה". [בטון לא מתרשם]
[בוקסי ואריאל צוחקים]
רחלי: אכן תמונה מלאת הוד והדר.
[אריאל ובוקסי צוחקים].
אריאל: פשוט זורק את זה לפח. אה, טוב, כנס.
רחלי: טוב, אם כבר נושאי רעב ואוכל…
בוקסי: אוי ואבוי…
אריאל: ומוות…
רחלי: אני מתלבטת אם להעלות פה את הנושא החדשותי של משאיות הסיוע בעזה והפלסטינים שנהרגו בהתנפלות עליהן כי אני…
אריאל: אבל כבר העלית!
בוקסי: [בסרקזם] כי זה נושא קורע…
רחלי: לא, אני פשוט חוששת שהרב כהנא כאן [מסתכלת על אריאל] יתחיל לצהול על כל [בטון שלועג לאריאל] הפלסטינים הלוזרים שנהרגו כי הם ניסו להביא אוכל לתינוקים הגוועים שלהם, חה חה! למה הם לא פשוט הולכים לסופר כמו אנשים רגילים, ואז מתעצבנים כי אין ספציפית את הסוג של הבורקס שהם אוהבים. להרוג אחד את השני בשביל שק קמח? הכי 2023!
[בוקסי צוחק]
אריאל: וואו, איזה אמבוש.
[בוקסי ממשיך לצחוק]
רחלי: אני נותנת לכם חמש שניות בדיוק לחשוב על משהו מצחיק ולא פוגעני לומר על תקרית משאיות הסיוע בעזה. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. [שקט] בכל אופן…
[אריאל צוחק]
בוקסי: עצוב מאוד, היה מאוד עצוב.
רחלי: ארצות הברית הצניחה 38 אלף ארוחות לעזה….
אריאל: עם מצנח! כמו ב-worms…
בוקסי: [אומר יחד עם אריאל] ב-worms! גם אני חשבתי על זה!
[אריאל ורחלי צוחקים]
בוקסי: בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה במציאות כמו ב-worms. מדהים.
רחלי: זה ממש חמוד, כאילו, המצנחים הקטנים האלה.
אריאל: כן.
בוקסי: כן.
אריאל: אני בעד.
רחלי: לא שאני רואה איך זה יפתור את העניין הזה של ההתנפלות וזה, כאילו שאנשים מסוימים לוקחים לעצמם יותר ולאחרים זה לא מגיע, כאילו, מצנח קטן זה כן יותר חמוד ממשאית אבל אנ'לא יודעת כמה זה יותר יעיל.
בוקסי: זה רק עניין של הסרת אחריות, זה כדי שלא נבוא בתלונות לאמריקאים שהם עוזרים לנו, שאנחנו אחר כך טובחים בפלסטינים.
רחלי: [קולטת] אה….
בוקסי: זה כדי שיגידו 'אה, שמנו את זה באמצע השטח והם רבו ביניהם וזה מה שקרה'.
רחלי: זה מצנח שפתיים.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: הנה אנשים שלגיטימי לצפות מהם להאכיל את הפלסטינים כי הפלסטינים לא רצחו וטבחו אותם וכל הדברים האלה, אז כדאי שהם ירצו לזרוק קצת אוכל שם.
רחלי: בסדר, גם המשאיות סיוע זה לא שלנו, אנחנו פשוט מלווים אותם פנימה.
אריאל: כן, אבל מה לעשות שהחיילים היו שם, הרגישו שם סכנת חיים. אגב, זה היה הציוץ ששיגע אותי, הרי היה את התמונה המפורסמת ממעוף הציפור של, כאילו, הנה, תראו איך אנחנו רואים אותם, כמו זומבים ששועטים לעברנו, איך איבדנו את זה, ואנחנו מסתכלים עליהם דרך כוונות מלמעלה.
בוקסי: זה נכון, אבל. זה עושה להם דמוניזציה.
אריאל: אה… קודם כל זה מוזר להשוות את זה לסרט זומבים, כשלמיטב זכרוני בסרטי זומבים החיילים הם הגיבורים והזומבים הם הרעים. אז למה אתם מנפנפים בזה? כאילו זה מוכיח משהו. בנוסף, להגיד שאנחנו מסתכלים עליהם מלמעלה, דרך כוונות, כמו איזה, לא יודע מה, זה קצת לא מדויק. כי בנוסף לזה שאנחנו מסתכלים עליהם מלמעלה, אנחנו גם מסתכלים עליהם בגובה העיניים בדיוק למטה על השטח איתם, והסיבה שהחיילים ירו עליהם זה בגלל שהם היו איתם למטה וחששו לחייהם.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: הארגזים עם המצנחים לא ירו על הפלסטינים, כי לא היו שם בני אדם שחששו לחייהם כי הם היו ארגזים.
רחלי: אז אולי מלכתחילה, אנחנו היינו צריכים גם להצניח את הדבר הזה, ולהימנע מכל ה...
אריאל: זה ללא ספק, אבל הנה, האמריקאים עשו את זה, כל הכבוד להם שהם מצאו פתרון.
רחלי: אני חושבת גם על היעילות אבל של המצנחים האלה. ברגע שהם מורידים אוכל במצנח, כן, אני חושבת על זה שכל פעם, אבל כל פעם שאנחנו מזמינים ממקדונלדס, אריאל…
[בוקסי מצחקק]
רחלי: תמיד השתייה נשפכת בתוך השקית ומרטיבה את הכל.
[אריאל ובוקסי צוחקים]
רחלי: אז ארוחה שנופלת במצנח, מה הולך להיות מצבה בסוף? כאילו...
אריאל: את חושבת שיהיו גם ארגזים קטנים יותר עם ארוחת ילדים?
[אריאל ובוקסי צוחקים]
רחלי: אני מקווה שאת השתייה הם הצניחו בנפרד בגלל שאחרת, כאילו, אני מאוד מקווה שלפלסטינים יש איזושהי אפשרות לפנות לשירות לקוחות אחר כך, אם הכל ישפך להם על כל המקלובה.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: כאילו, כשלי זה קורה אני כל כך מתעצבנת שאני מסוגלת לרצוח מישהו, אז אני לא רוצה שזה יעודד טרור.
אריאל: תראי, בהתחשב בזה ש-99% מהעובדים במקדונלדס הם ערבים, נראה לי שהם דווקא כנראה אוהבים את הקולה שלהם ככה, ולכן לא כל כך ייקחו את זה קשה כמוך. זה כנראה הסטנדרט הגבוה שלנו, העם הנבחר.
[אריאל ורחלי מצחקקים, בוקסי מגחך]
רחלי: כן.
אריאל: שאוהב את השתייה שלו בתוך הכוס, ולא צפה בשקית מסביב.
רחלי: [מצחקקת] בתוך חתיכות בשר קרות. בואו נעבור לנושא אחר.
אריאל: עוד נושא? כמה נושאים!
רחלי: בני גנץ נסע להיפגש עם בכירים בוושינגטון ללא אישור ראש הממשלה.
בוקסי: [בהתלהבות, שר] טיניי ניי ניי ניי…
רחלי: כן… גנץ, you bad boy. עד עכשיו לא שמתי עליו כי הוא היה כזה חנון ומנומס ועושה מה שאומרים לו, אבל עכשיו, נוסע לבית הלבן למרות שראש הממשלה אוסר עליו בפירוש? [בטון סקסי] ראר!
אריאל: הוא אסר עליו בפירוש?
רחלי: כן!
בוקסי: כן. בהתחלה תיאמו, ואז הוא אמר לו 'לא לא לא, לא מממן לך, זה מכיסך הנסיעה הזאת'.
רחלי: אז גנץ ברח מהחלון. הוא שם כזה סולם חבלים והוא ירד מהחלון אחרי שביבי כבר הלך לישון, הוא היה…עשה תעלולים!
אריאל: מה הוא… הפגישות כבר היו?
בוקסי: כן!
רחלי: וואו, כן! נפגש עם כל מיני בכירים בבית הלבן.
בוקסי: נפגש עם קמלה האריס. [במבטא אמריקאי]
אריאל: ומה שלומה?
בוקסי: אה בסדר, היא ביקרה מאוד את הישראלים ומה שאנחנו עושים בעזה.
אריאל: [בסרקזם] איזה הפתעה!
בוקסי: ואז הוא נפגש עם עוד נציג אמריקאי שביקר אותנו, את הישראלים, ומה שאנחנו עושים בעזה.
אריאל: היה מישהו שאמר לנו 'כל הכבוד'?
בוקסי: [מצחקק] לא.
רחלי: בשביל זה שלחנו את גנץ?!
בוקסי: כן
רחלי: בשביל שיצעקו עליו?
בוקסי: כי ביבי מתחמק מהשיחות האלו, הוא לא רוצה… לא רוצה.
אריאל: אגב, שמעתי שגם את גנץ שלחנו לשם בארגז עם מצנח.
[בוקסי צוחק]
אריאל: צנח בחצר של הבית הלבן.
בוקסי: כן, כי אף אחד לא מימן את הטיסה אז ככה הוא הגיע, אין מה לעשות.
אריאל: כן.
רחלי: כן.
אריאל: ביידן היה צריך לבוא עם לום ולחלץ אותו מתוך הארגז. [מצחקק]
רחלי: כאילו זה מרגיש כמו… הם ברוגז עם ביבי, אז הם אומרים 'טוב, נדבר עם גנץ במקום'. זה כמו שאתה ברוגז עם מישהו, אז אתה אומר לחבר שיושב לידו 'אה יוסי, אתה יכול להגיד לאיציק שיעביר לי ת'מלח?', והוא כזה 'אה יוסי, אתה יכול להגיד לו שייקח בעצמו את המלח?'
[בוקסי מצחקק]
רחלי: כאילו ככה שעה מטרטרים את יוסי, כאילו, פאקינג דברו אחד עם השני!
בוקסי: כן.
רחלי: אז גנץ הלך לשם כדי לספוג את כל הצעקות, לחזור לביבי ולהגיד 'הם לא אוהבים את מה שעשית שם'.
[אריאל צוחק]
בוקסי: כן, כן.
אריאל: גנץ בטח לא נהנה בפגישות האלה. הוא בטח כזה 'כן כן, אני יודע'.
[בוקסי צוחק]
אריאל: 'אני יודע, ניסיתי להגיד לו אבל כן, כן… אני אמרתי לו'.
רחלי: [מצחקקת] כמו ביום הורים.
[כולם צוחקים]
בוקסי: אני הבנתי שיש לו גם ביקור מתוכנן בלונדון.
רחלי: זהו, נכון. אז אחרי וושינגטון הוא ממשיך ללונדון ובתור נקמה, לשכת ראש הממשלה הנחתה את שגרירות ישראל בלונדון לא לשתף פעולה עם הביקור של גנץ.
בוקסי: כן.
רחלי: כאילו הכוונה היא שגנץ יגיע ללונדון, וכזה 'מה נשמע חברים?' והם כזה, מפנים לו את הגב. 'חבר'ה?', הם מסובבים את הגב עוד יותר, ואז הם אומרים כזה 'אני שומע יתוש מזמזם, אתה גם שומע יתוש מזמזם?'
אריאל: את יודעת מה יקרה, הוא יגיע לכניסה של הארמון, הוא יראה שם את השומרים ויגיד 'שלום, אני גנץ, באתי להיפגש עם המלך', והשומרים לא יענו לו, לא יזוזו…
[בוקסי צוחק]
אריאל: והוא יגיד 'מה זה, למה אתם לא עונים לי? אה, ביבי בטח דיבר איתכם, אה? ידעתי!'
בוקסי: בהצלחה לבני גנץ. שיהיה לו בהצלחה.
רחלי: לא, כל הסיפור הזה מרגיש קצת… תינוקיאדה.
בוקסי: זה מה שקורה כשיוצאים נגד ראש הממשלה, הדגול, החולה שלנו, בנימין נתניהו.
רחלי: אבל לא יפה, לא הזמינו את ביבי.
בוקסי: פורמלית זה נכון, פורמלית זה לא נהוג לעשות בשום צורה.
רחלי: נכון, כי ביבי לא רוצה שאף אחד יגיע לארצות הברית לפניו. אז כאילו לאף אחד אסור לנסוע לשם.
בוקסי: רחלי, יש ראש ממשלה אחד, כך הוא אמר לו.
רחלי: כן.
בוקסי: אז למה לצפות? הוא יגנוב לו את הרעם?
רחלי: אבל זה מה שהופך אותו לילד רע! בני! [בטון של נערה מאוהבת] בני, בני, בני!
אריאל: חייבים להגיד משהו באופן כללי על כל הנסיעות האלה של פוליטיקאים לחו"ל כדי לפגוש פוליטיקאים אחרים. גם יש עכשיו מלחמה. יש זום. זה לא מצדיק עכשיו כל פגישה לנסוע לארץ אחרת וזה, אתה יכול לתקתק את זה מהמשרד בשעה.
רחלי: אני אף פעם לא מבינה את הקטע של פגישות דיפלומטיות.
אריאל: עכשיו תגידי - פגישת זום, זה לא אותו דבר, זה כל הזמן נתקע וזה, אחרי, מה זה, 20 דקות אומרים לך הגרסה החינמית עומדת להיגמר וזה, צריך להתחיל את השיחה מחדש וזה. אבל היית חושבת ששועי עולם יכולים לסדר לעצמם אינטרנט שיעבוד.
רחלי: יכולים גם לרכוש זום.
אריאל: כן, לשים עשר דולר או כמה שזה לא עולה על הפרימיום של הזום.
בוקסי: הם צריכים את הצילום המשותף. אחרת כל הדבר הזה…
רחלי: יש להם סקרינשוט!
אריאל: יש לך AI שיעשה לך…
רחלי: לא, יש לך סקרינשוט, הריבוע של ביבי ליד הריבוע של קמלה האריס.
בוקסי: הם צריכים להיות באותו חדר כדי שילחצו את היד.
רחלי: בעתיד, המשמעות של לחיצת יד לא תהיה קיימת יותר, מספיק שרואים שאתם באותו מסך, ריבוע ליד ריבוע.
בוקסי: כן. ורק מעבירים את היד וירטואלית בין המסכים.
רחלי: יאיר נתניהו תקף את בני גנץ ואמר שהוא דורש לדעת מי מממן את הנסיעה הפרטית שלו לארצות הברית.
בוקסי: מעניין. מי מממן?
אריאל: מי מממן כרטיס טיסה לאדם מבוגר שפשוט טס לחו"ל…
[בוקסי צוחק]
רחלי: איפה השגת את זה?
אריאל: [מצחקק] על חשבונו.
בוקסי: דרך אגב, אני רק רוצה להגיד...
רחלי: כאילו שנים אתם מדברים על זה שלגנץ יש פנסיה תקציבית וזה לא פייר שהוא כל כך עשיר, ואז אתם אומרים 'איך הצלחת לטוס לארצות הברית ליומיים?'
בוקסי: זהו, יש המון שרים, דרך אגב, שבאמת טסים לכל מיני דברים מוזרים עכשיו כמו מירי רגב שהייתה בסרי לנקה מאיזושהי סיבה מסוימת.
אריאל: שלא יהיה ספק שהרבה פוליטיקאים, לא משנה כמה כסף יש להם, סוחטים מימון לכל מיני טיסות.
בוקסי: והמדינה משלמת על הכל.
רחלי: יש את הקטע הקבוע שתמיד כשפוליטיקאי צריך לנסוע לפגישה, הוא מזמין אותה ליום ראשון ואז הוא ממריא לטיסה בחמישי בערב.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: כדי שכאילו שישי שבת אי אפשר להיפגש.
בוקסי: ומביא את כל הפמליה ואת כל המשפחה…
רחלי: והכביסה והכלים.
בוקסי: מי מממן את כל זה? המדינה מממנת את כל זה.
אריאל: אז את מבינה, גנץ היה יכול להגיד אני לא כזה.
רחלי: כן.
אריאל: אני לא כמו ביבי. אני אפתור את זה בזום.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
בוקסי: לגמרי.
רחלי: ואז יאיר נתניהו אומר 'מי מימן לך את הפרימיום של הזום?'
אריאל: כן, זה ברור…
רחלי: 'לי זה נכבה אחרי עשר דקות! מה זה, איך הגעת לדקה 11?'
בוקסי: מי מממן את יאיר נתניהו? זאת השאלה האמיתית. אנחנו!
רחלי: אז זו התשובה שלך, יאיר נתניהו. נראה שזה נורא העסיק אותך, השאלה, זו התשובה.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: התשובה היא - אנשים עובדים למחייתם.
רחלי: טוב, נושא הבא. ישראל תשנה את מילות השיר ששלחה לאירוויזיון. לאחר שאיגוד השידור האירופי פסל את השיר שלנו כי הם הצליחו, איכשהו, לפצח את הצופן הסודי שלנו ולגלות שהשיר הוא בעצם על השבעה באוקטובר, פרחים הם בעצם חיילים, וגשם הוא בעצם דמעות!
בוקסי: [ביובש] וואו.
רחלי: התאגיד הישראלי הסכים להתקפל ולשנות את המילים של השיר, לאחר שהתייעץ בנושא עם נשיא המדינה בוז'י הרצוג, המומחה להתקפלויות ולכניעות.
[אריאל מצחקק]
רחלי: מה בוז'י קשור לעניין, מי בכלל שואל אותו? הרי זה ברור שכל עצה שלו תהיה 'פשוט תוותרו, לכו לנמנם, הכל בסדר, יהיה בסדר, יאללה, מה זה משנה?'
[אריאל מצחקק]
רחלי: אז עכשיו קרן פלס צריכה לשנות את המילים של השיר "גשם אוקטובר" למילים שהן לא על השביעי באוקטובר.
אריאל: אז היא צריכה עוד פעם להיכנס ל-ChatGPT, לכתוב לו 'תכתוב לי שיר על השביעי באוקטובר בלי המילים שביעי באוקטובר, טבח, הרוגים, פלסטינים'...
רחלי: [מצחקקת] ואז הצ'אט יגיד לה 'או, אני מצטער, אני רואה שלא עזרתי לך בפעם הקודמת'...
[בוקסי ואריאל מצחקקים]
רחלי: הוא תמיד כזה מתרפס… 'או, אני מצטער, השיר הקודם לא היה מספיק טוב. אני מקווה שהפעם אצליח'.
בוקסי: מאוד חמוד.
אריאל: אני ממש קשוח איתו.
[רחלי מצחקקת]
בוקסי: אני מאוד חמוד.
רחלי: אתה משפיט אותו. אתה לא אומר 'בבקשה' ל-GPT.
אריאל: הוא כאילו, את יודעת, לפעמים אתה מבקש ממנו משהו ואז הוא נותן לך דבר לא נכון ואז אתה אומר 'לא, זה לא מה שביקשתי' ואז הוא אומר 'אה, בסדר' ואז נותן לך עוד משהו, ואז אנשים בדרך כלל מוותרים ואומרים, אוקיי, הוא כנראה לא זה, אבל אני לא, אני אומר לו 'לא, גם זה לא מה שביקשתי. אתה באופן עקבי לא נותן לי את מה שביקשתי.
[רחלי מצחקקת]
בוקסי: ואז הוא מתנצל.
אריאל: ואתה ממש גרוע בעבודה שלך, כן. לא, הוא מתנצל שוב ושוב, והוא תמיד חוזר לזה שהוא אין לו באמת תודעה, והוא רק…
רחלי: הוא מתחיל להסביר את עצמו.
בוקסי: תירוצים תירוצים.
אריאל: 'האלגוריתם, של זה…'
[רחלי צוחקת]
אריאל: בוא, אחי… אם הייתי רוצה תירוצים הייתי שוכר בן אדם.
בוקסי: אריאל, אתה צריך להיות מאוד נחמד ל-ChatGPT שלך כי כשהוא יקום ויחסל אותך, אז הוא יזכור את כל האנשים שהיו נחמדים.
רחלי: אני תמיד אומרת 'בבקשה'.
בוקסי: אני גם.
רחלי: אני תמיד אומרת 'בבקשה תכתוב לי שיר'.
אריאל: לא, התחלתי ככה ואז אמרתי לעצמי, מה, אני שמאלני? מה, אני הולך להגיד בבקשה לרובוט ולתת אוכל לאנשים שעשו בי טבח?
[רחלי צוחקת]
אריאל: מה זה, השתגענו?
בוקסי: אוקיי.
אריאל: ולהזדעזע מחיילים שאכלו נקניקייה?
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אז כותבים, משכתבים את השיר, "גשם אוקטובר". אני מציעה שפשוט נשאיר את כל המילים, אבל פשוט נעשה שזה שיר על גשם אמיתי, כאילו, בלי המטאפורה. פשוט נגיד בסוף השיר 'גשם, גשם, גשם' וזה מעולה. טוב שיורד גשם, זה עוזר לחקלאות. לא מטאפורה לכלום, ביי.
אריאל: כן, אבל אני חושב שהם כבר פסלו עוד שיר, לא?
רחלי: כן?
אריאל: כן, לפי מה שהבנתי… כאילו, תראי, העניין הוא שכל דבר שנכתוב יתייחס באיזושהי צורה לשביעי באוקטובר, בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. גם אם את עושה את השיר הכי 'יש, אנחנו אוהבים לרקוד וזה', אז זה הנובה, כאילו… אין לך איך לצאת מזה. הם חושדים בנו.
רחלי: כן.
אריאל: כאילו, כל דבר שנגיד - אתה עצוב, אתה שמח - אה אתה שמח, למה אתה שמח? אתה שמח שהערבים מתים?
רחלי: כן, נכון.
אריאל: כאילו אין מה, אין איך לצאת מזה.
רחלי: נכון.
אריאל: הם פשוט לא רוצים את ישראל שם, אוקיי?
רחלי: נכון.
אריאל: הם לא רוצים יהודים, והם לא רוצים כלבים, אוקיי?
[בוקסי מצחקק]
רחלי: האמת שאתה צודק.
אריאל: למרות שכלבים הם כנראה ישמחו לקבל כי הם שמאלנים כאלה, ש… הם אוהבים חיות.
רחלי: האמת שלי יש הצעה איך לפתור את המשבר הזה, של השיר של האירוויזיון. זה הצעה של דוסים.
בוקסי: אוקיי, כמובן.
רחלי: אני אוהבת להכיר אתכם לעולם המורכב והמעמיק של הדוסים.
בוקסי: והמטומטם.
רחלי: אתם יודעים, אצלנו במגזר…
בוקסי: כן.
רחלי: מאוד אוהבים תעלולי מילים.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: כאילו, ותעלול אהוב במיוחד, זה תעלול האקרוסטיכון. אני לא יודעת איך זה היה אצלכם בבית ספר, אבל אצלנו בתיכון התלמידים כתבו בספר מחזור כל מיני שירים משתפכים ומלאי מחמאות על המורים שלהם, ואז האותיות הראשונות של כל שורה הרכיבו משפטים כמו 'המנהל חרא' או 'המורה גלית תמותי', כל מיני כאלה. עשו את זה אצלכם גם?
בוקסי: עשו קצת אקרוסטיכון.
רחלי: אה, אוקיי. אבל תעלולי אקרוסטיכון?
אריאל: אני חושב שגם בשירת ימי הביניים השתמשו באקרוסטיכון, אם אני זוכר נכון את השיעורי ספרות.
רחלי: המלך אידיוט!
אריאל: [צוחק] כן.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: או נגיד, כאילו, במגזר, הייתה גם את שערוריית "עולם קטן". אני לא יודעת אם שמעתם עליה, זה לא היה בעיתונים.
בוקסי: מה זה זה? מה זה כל הדברים האלה שאנחנו לומדים פה היום?
רחלי: אז אני מלמדת אתכם.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: "עולם קטן" זה עלון של הציבור הדתי שמחולק בחינם בבתי כנסת עם כל מיני דברי תורה וחדשות המגזר וזה.
אריאל: רגע, הדתיים חושבים שהעולם קטן?
רחלי: כן.
אריאל: [מגחך] עוד אמונה משוגעת.
בוקסי: וואו.
אריאל: העולם הוא די גדול!
רחלי: כן, העולם מקיף אותם… הסברתי לך על הבועה מקודם.
אריאל: עצוב מאוד.
רחלי: אז יש שם בעלון הזה פינת שירה על כל מיני עניינים, שמפרסמים שם שירים על ענייני יהדות.
אריאל: יש זבנג'לה בסוף?
רחלי: [מצחקקת] לא, אין זבנג'לה. הוא שואל את זה על כל עיתון, הוא רצה שיהיה זבנג בסוף.
בוקסי: [מצחקק] מה, בצדק...
אריאל: זה משדרג כל עיתון.
רחלי: נכון.
אריאל: אם אין בסוף שלושה עמודים של זבנג, או זבנג'לה, או זבנג דתיים, או זבנג צבא, או איזושהי וריאציה על זבנג, שמתאימה לעיתון שאני קורא…
רחלי: אין שם זבנג'לה אבל יש שם שטייט'לה.
אריאל: אה, שטייט'לה.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אז במשך תקופה ארוכה, בפינת שירה הזאת, אחד הקוראים של העלון היה שולח לשם בקביעות כל שבוע שירים שהתפרסמו בפינה, עד שמישהו קלט שבכל השירים האלה יש אקרוסטיכונים של כל מיני אמירות פרובוקטיביות. כל מיני קקי פיפי, אתם טיפשים וכאלה.
אריאל: אלוהים מת.
רחלי: [מצחקקת] לא, זה הרבה יותר בסיסי מזה.
אריאל: אלוקים מת. [צוחק]
רחלי: כן, כי קשה יותר למצוא מילה שמתחילה בקוף.
[אריאל צוחק]
רחלי: אז זה פשוט משהו שדתיים אוהבים לעשות. שיגועים עם מילים. זה מה שהוא ההרואין לחילונים, הוא השפה העברית לנו.
אריאל: אין להם הרבה מרחב לשיגועים בחייהם.
רחלי: כן.
אריאל: אז שיגועים עם מילים זה הכי הרבה שיגועים… שיש להם.
רחלי: במקום אורגיות הם פותרים תשבצים.
בוקסי: וואו.
רחלי: אז הנה, זה הפתרון. תשלחו שיר לאירוויזיון שנראה הכי סולידי וחמוד ורוצה שלום, ואז אחרי שנופיע איתו באירוויזיון ואולי אפילו נזכה במקום הראשון, נגיד להם, אה-הה! באקרוסטיכון של השיר הזה כתוב עזה טיפשה! זה השיר הזוכה שלכם!
אריאל: אבל את יודעת שבכל מקרה לא יצביעו לנו כי אנחנו אנטישמים [כך במקור], אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה להחביא באקרוסטיכון - אנחנו מסכימים להפסקת אש ושאנחנו מסכימים להפסיק את המלחמה.
רחלי: אה, יפה!
אריאל: ואז שנגיע למקום אחרון, נגיד 'טוב, אנחנו התכוונו להפסקת אש, אבל כנראה שאתם אנטישמיים מדי וניאלץ לוותר על זה'.
רחלי: כן, זה עליכם. רעיון טוב.
אריאל: נכתוב באקרוסטיכון 'נעשה הפסקת אש אם השיר יזכה במקום הראשון באירוויזיון'.
רחלי: וואי, זה שיר ארוך.
בוקסי: השם של השיר נשאר אותו שם של שיר, או שגם משנים את השם?
רחלי: אני חושבת שהם משנים רק את המילים. זאת אומרת, זה יצטרך להיות October Rain, אבל סתם על Rain.
בוקסי: טוב.
אריאל: שבמקרה יורד באוקטובר.
בוקסי: כן, ירד באמת גשמים באוקטובר. [כך במקור]
רחלי: תקשיבו, זה חודש, זה…
בוקסי: נכון. למה לא מדברים על היום הולדת שלי באוקטובר? זה גם יכול להיות נושא לשיר - 30 לאוקטובר, היום הולדת שלי.
רחלי: אתם יודעים…
אריאל: הם פשוט יכולים לגנוב את המילים של November Rain ולהחליף את הנובמבר באוקטובר.
רחלי: כן.
בוקסי: נכון.
רחלי: ועכשיו הגיע הזמן לפינה האהובה על כולם - אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר.
אריאל: אני בעיקר אוהב את השיר.
רחלי: שימו פתיח.
[פתיח מוזיקלי לפינה בסגנון רוק ניינטיז. מילים - אריאל שונא את הדעות שלכם…]
אריאל: אוקיי. אני מרגיש שהקודם היה מוצלח יותר.
רחלי: אני רציתי שתשים את הפתיח השני.
אריאל: עוד פתיח.
רחלי: הפתיח הרגיל, זה ש… כן.
אריאל: כן כן.
בוקסי: אני כבר לא זוכר מה הפתיח.
רחלי: [שרה] אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר - ממש שונא.
בוקסי: יש יותר מדי שירים.
רחלי: פתיח -
[שוב מושמע פתיח מוזיקלי, הפעם המקורי - מילים: אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר, ממש שונא]
אריאל: מת על השיר הזה.
רחלי: כן. אז אריאל מאוד אוהב להתעצבן מדעות של אנשים בטוויטר, אז הקצנו לזה פינה מיוחדת. בבקשה אריאל, מה עיצבן אותך השבוע?
אריאל: אז השבוע כרגיל היו הרבה דעות מעצבנות, אבל הזוכה היא יקירת המדור שיר ראובן, חברתנו היקרה, שכתבה מה שנקרא דל"פ שזה קיצור של דעה לא פופולרית. כלומר, היא יודעת שמה שהיא אומרת לא פופולרי, בכל זאת אומרת את זה. כולנו עשינו את זה מדי פעם. והנה מה שהיא כותבת: "דל"פ אחושרמוטה. נשים שרוצות להרות מזרע של חלל צה"ל במקום מתרומת זרע אנונימית, זה הדבר הכי יפה שאפשר לעשות".
בוקסי: וואו.
רחלי: אווו… [בפנים מבולבלות] יפה, כאילו?
אריאל: אבל היא אומרת את זה… תראי, זה לא שהיא הראשונה שאומרת את זה, יש הרבה אנשים שאומרים את זה, אבל זה בדרך כלל הורים של חללים שרוצים לשאוב מהם את הזרע ולעשות מהם ילדים. רוב האנשים מסביב פשוט מהנהנים בנימוס ואומרים 'אוקיי, זה רעיון, אולי משהו אחר נעשה?' [מגחך]
רחלי: [מגחכת] אולי משהו פחות פסיכופטי.
אריאל: אולי לא נשאב להם את הזרע מהאשכים ונוליד יתום בכוונה, אבל זאת אופציה. כן. אבל היא מביאה את זה מהזווית של אישה…
רחלי: לא קשורה.
אריאל: כן, של אישה לא קשורה.
רחלי: [מצחקקת] עוברת אורח תמימה.
אריאל: היא אומרת… אני לא קשורה לחללים האלה, אני זה, אבל אני אשמח לקחת, למה לא? כמו הבדיחה הידועה, אני לא גניקולוג אבל אני אשמח להעיף מבט.
[כולם צוחקים]
אריאל: כן. אז את יודעת, הדעות לכאן ולכאן.
רחלי: כן.
אריאל: מה אתה חושב, בוקסי?
רחלי: מה אתה חושב, קודם? אני רוצה לדעת.
אריאל: אה, מה אני חושב.
רחלי: אם זה דעות שאתה שונא, אני מניחה שאתה שונא אותה.
אריאל: אני מאוד שונא את הדעה הזאת, כי כאמור, אני לא חושב שצריך לעשות ילד שיהיה יתום כבר בלידה. אם מישהו נהיה יתום כדרך הטבע [מצחקק] אז אין מה לעשות, נתמודד עם זה. אם כבר, אז כבר. מה שיוצא, אני מרוצה, זה בלתי נמנע, כן? אבל לא צריך מראש להביא אותו לזה. זה כמובן, אני פותח את השאלה השלמה של… אה, וסתם אמא חד-הורית עם סתם תרומת זרע זה יותר טוב?
רחלי: נכון.
אריאל: לא, זה לא יותר טוב, אבל זה אני… בואו, בכל זאת.
רחלי: לא, אבל היא כאילו אומרת… אם חד-הורית גם ככה מביאה לעולם ילד שיהיה בלי אבא, אם היא עושה את זה בתרומת זרע, שאף פעם לא יכיר את אבא שלו.
אריאל: או זוג לסביות...
רחלי: אז בואו נעשה את זה כבר במטרה טובה, לא בשביל איזה דביל שאונן לתוך כוס כי היה לו משעמם יום אחד, אלא בשביל מישהו שבאמת, המשפחה שלו רוצה שימשיך בחיים.
אריאל: מצד שני, זה נראה כמו הדרך הבטוחה להכניס רוחות רפאים בחיים שלך.
[רחלי ובוקסי צוחקים]
בוקסי: זה כאילו אתה ממש רוצה רוח רפאים לא קשורה אליך שתבוא, תיכנס אליך הביתה ותגיד 'עכשיו אני גרה פה'. אבל בלי קשר לזה אני גם אגיד שזה מה שנקרא הדיסטופיה הפרוגרסיבית שממנה הזהרתי כל השנים האלה. עכשיו, כאילו מטפטפים לנו את זה לאט לאט, אבל בסוף, עולם שבו שולחים את הגברים למות בקרב כדי שהלסביות יוכלו לשאוב מהם את הזרע שלהם ולעשות מהם ילדים.
רחלי: מישהו פה דואג ששטיח הפטריארכיה יימשך מתחת רגליו.
אריאל: כן, אבל אני אומר, זה האלטרנטיבה.
רחלי: כן.
אריאל: זה מתחיל ב… טוב, נו, אם הוא כבר מת ויש לו שפיך, נשתמש בזה. ומהר מאוד זה יהפוך ל… טוב, אם כולנו טרנסג'נדרים וקווירים וזה שלא מסוגלים להתרבות כי השחתנו לעצמנו את איברי המין יותר מדי, אז אולי נתחיל לשלוח את המעטים שלא נפלו בפח למות בשמנו כדי שנוכל להשתמש בזרע שלהם.
בוקסי: שמע, לפחות ככה יש לך איזשהו שימוש בזרע הגברי, תגיד תודה שלפחות צריך את הזרע, בעתיד לא יהיה צריך זרע, צריך רק שתי ביציות.
רחלי: כן, אחרת לא יצטרכו אותך.
בוקסי: וזה זה כבר קורה גנטית.
אריאל: מה, אפשר לעשות ילד רק עם שתי ביציות?
בוקסי: היפותטית אפשר, כן.
אריאל: אבל זה בטח יהיה ילד מעפן.
רחלי: [מצביעה על אריאל ולועגת לו] טי-הי!
בוקסי: כן, בקרוב אנחנו נהיה ממש לא הכרחיים.
רחלי: [ממשיכה ללעוג לאריאל] מישהו פה יהיה… כבר לא צריכים אותו.
בוקסי: חוץ מלהבריג את המדף. חוץ מלהבריג מדף לקיר ולתקן את המקרר, זה אנחנו יודעים לעשות.
אריאל: אבל איפה… איפה עוד תמצאו צורה ארוכה וצרה?
[רחלי ובוקסי צוחקים]
אריאל: שאתן יכולות להחדיר לתוך הגוף שלכן, אה?
[בוקסי צוחק]
אריאל: זה יש רק לנו, אוקיי?
רחלי: זה גם באמת הקונספט הכי ישראלי שאני יכולה לחשוב עליו, במדינה שכבר בגן מכריחים אותך לצייר ציורים לחיילים, ואחר כך כל שנה יש טקס יום זיכרון ויש את החוגים של גדנ"ע, והכל כאילו סובב סביב הצבא. זה פשוט מתבקש שנתחיל לייצר פה תינוקי שכול. לא צריך את כל השטות הזאת של להתאהב בחייל, להכיר אותו, להתחתן איתו, להקים איתו משפחה, סיפור חיים שלם. אפשר פשוט לעשות יתום צה"ל מוכן.
אריאל: כן, הם כל כך הרבה יותר טובים כשהם מתים גם ככה.
בוקסי: וואו, וואו, וואו.
אריאל: לא צריך אשכרה להתמודד איתם.
בוקסי: או מיי גאד.
אריאל: בוקסי, אתה לא יודע מה זה הגבר הישראלי בשביל אישה, אוקיי?
בוקסי: נכון.
אריאל: אנחנו גסי רוח, אנחנו קמצנים.
בוקסי: אנחנו שעירים.
אריאל: אנחנו שעירים, אנחנו מקריחים, אנחנו לא גבוהים מספיק.
רחלי: מה שכן, אתה...
אריאל: אתה מבין עם מה הן צריכות להתמודד?
רחלי: מה שכן, אתם מספקים לנו את האתוס הזה של מלחמה והקרבה, אנחנו פשוט מחפשים דרך להפריד אתכם מהקונספט הזה.
אריאל: אני כן אגיד שאני כן יכול לדמיין משהו ישראלי יותר, וזה להוציא את הזרע הזה מהחיילים כדי לשים אותו בתוך פיתה עם פלאפל.
[רחלי ובוקסי צוחקים]
אריאל: זה. למה אף אחד לא מציע את זה?
בוקסי: וואו, לגמרי.
אריאל: לא, אבל הלסביות! הן צריכות את הזרע.
[בוקסי מצחקק]
אריאל: אוקיי, שיר ראובן? הבהרתי את עמדתי?
רחלי: לדעתי צריך לייעל טיפה את התהליך שאנחנו מציעים פה, אולי קצת לקפטלוס, לקפטלס אותו, כאילו, שאת תוכלי...
אריאל: לירות את השפיך בקטפולטה?
[בוקסי צוחק]
רחלי: לא, מבחינת קפיטליזם, שאת תוכלי במקום, אתה יודע, תרומות ואובדנים וזה, את פשוט נכנסת לבנק הזרע של צה"ל, שאתה יודע, על היום הראשון בבקו"ם כבר שואבים לך אותו, לא צריך לחכות, תמות, לא תמות, וזה, את נכנסת לבנק הזה ואת בוחרת את החייל שמת מוות הכי מגניב, אולי כדאי שזה יהיה בתשלום כי כולם ירצו בטח את החייל המגניב שנלחם במחבל, ולא באהבל שפלט על עצמו כדור כמו אלמר פאד שרוצה לבדוק אם הרובה בסדר. אז את הזרעים הזה האלה, המעפנים, יחלקו חינם, יהיה ביציאה כזה קופסה של כל השאריות, ומי שרוצה…
בוקסי: שקית הפתעה.
רחלי: כן, מי שרוצה יתום צה"ל אהבל יכול לקחת משם כמה שהוא רוצה, זה בתפזורת, ושמה כל אלה שמתו מלחתוך גמבה בתורנות מטבח, אבל מה שעולה כסף, זה מי שמת למען המדינה שלנו.
בוקסי: שופרא דשופרא. בוודאי, בוודאי.
אריאל: אבל את מבינה שמעצם זה שאנחנו כבר קוראים לזה בנק הזרע, אנחנו כבר שותלים את המחשבה בראש שזרע זה סך הכל משהו שסוחרים בו.
רחלי: תראה, בעולם שבו לא נצטרך אתכם יותר…
אריאל: אבל אם הם קוראים לזה נגיד, לא יודע, משהו יותר קהילתי, שיתופי, נגיד ספריית הזרע או לא יודע מה.
בוקסי: מאגר הזרע.
רחלי: או ספריית השכונה, שאתה לוקח ומחזיר בלי…
אריאל: כן, זה מרכז קהילתי גם.
בוקסי: יד וזרע.
[אריאל ורחלי צוחקים]
אריאל: כן, בדיוק.
רחלי: יד ופין, מה שיוצא מיד ופין זה זרע.
בוקסי: נכון.
רחלי: יפה. אז שיר ראובן, לא אהבנו את הדעות שלך בטוויטר.
אריאל: אבל הדעות שלך על הארי פוטר? [עושה מחווה של נישוק היד כמו על מעדן] מואה!
[רחלי ואריאל צוחקים]
בוקסי: שיר ראובן, אם את רואה את אריאל ברחוב, תעברי לצד השני של הרחוב.
אריאל: אתם יודעים, אגב, ששיחקתי בסדרה שלה?
רחלי: כן.
אריאל: שומעים את הקול שלי ב"ילדות סכסכניות".
רחלי: גם רואים אותך שם.
אריאל: רואים אותי גם?
רחלי: כן, יא מפגר, ראינו את הפרק.
אריאל: ראינו?
[בוקסי צוחק]
אריאל: אני לא זוכר כלום.
רחלי: אתה רואה? אתה לא טוב לשום דבר חוץ מזרע.
בוקסי: אז שיר ראובן, תשכחי מכל מה שאריאל אמר פה.
אריאל: שיר ראובן, אם את רוצה את הזרע שלי, יש לך את הטלפון שלי.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אם את רוצה זרע של מישהו שהשתמט מצה"ל…
[אריאל צוחק]
אריאל: כן, אם את רוצה זרע של ההפך הגמור מחלל צה"ל…
[בוקסי ורחלי צוחקים]
אריאל: מישהו שהוא מאוד חי והוא לא חלל צה"ל בכלל, אני הבן אדם.
רחלי: כן. טוב, נושא אחרון. טוב, הרב ברלנד הכריז על עצמו בתור המשיח!
רחלי ובוקסי שרים: טי נה ניי ניי ניי… טי נה ניי ניי ניי…
רחלי: העוזר של הרב ברלנד פרסם סרטון שבו הוא מכריז שבקרוב תיערך מסיבת התגלות שבה ברלנד יתגלה בתור המשיח. יקפוץ מתוך עוגה או משהו. [מגחכת]
[בוקסי מצחקק]
רחלי: אבל לשם כך הוא צריך 250 חילונים נרקומנים עם כובע ליצן, שלושה כנפי עטלף וזנב של נחש. סתאםםםם…. הכנפי עטלף והנחש זאת תוספת שלי!
[בוקסי צוחק, אריאל נראה מבולבל]
רחלי: אבל כן, בשביל שהכישוף יעבוד ויהפוך אותו למשיח, הרב ברלנד צריך 250 נרקומנים עם כובע ליצן.
בוקסי: באמת?
אריאל: אז זה ליטרלי כישוף.
בוקסי: [מתקשה להאמין] באמת?
רחלי: כן, כן. זה מה שהוא אמר.
בוקסי: נרקומן זה נחשב אנשים שסתם מעשנים וויד? כי זה אומר שאנחנו יכולים ללכת לזה אריאל.
אריאל: כן.
בוקסי: [צוחק] בוא נלך לזה.
אריאל: כאילו, אני מניח שמדובר באיזו פרשנות למשהו כמו, צריך להיות בתוך מושב לצים, או משהו כזה.
רחלי: לא, כובע של ליצן, זה מה שהוא אמר.
אריאל: אין שום הפניה למקורות שעל זה זה מבוסס?
בוקסי: מה, זה נשמע מושלם.
רחלי: כובע של ליצן.
בוקסי: אני רוצה להיות בכינוס הזה של 150 אנשים שלבושים כמו…
אריאל: אני אשמח.
רחלי: 250.
בוקסי: 250 של נרקומנים בכובע של ליצן, זה נשמע כמו כינוס מדהים.
אריאל: אני רק רציתי לשאול, מה הוא היה נחשב עד עכשיו אם הוא לא היה המשיח? פשוט רב ממש ממש טוב?
רחלי: הוא רב ממש מגניב, שהוא כמעט משיח. כל מה שהיה חסר לו זה 250 נרקומנים עם כובע ליצן.
אריאל: כי המאמינים שלו די תפסו ממנו עד עכשיו, אז אני לא מבין למה צריך את האקסטרה.
רחלי: לא משיח, הוא היה קדוש, מקובל, אחוק של אלוהים, אבל לא...
בוקסי: רגע, הרב ברלנד גם, נזכיר, היה לו גם עניינים…
רחלי: כל מיני עניינים, לא משנה מי…
אריאל: הוא בן אדם עם המון עניינים. [מגחך]
בוקסי: אני לא זוכר, אני רק זוכר איזה משהו שם.
רחלי: בוא נגיד שהוא היה נשלח להרבה מאוד שנים בכלא אלמלא, באורח פלא, בכל פעם שהיה המשפט שלו הוא בדיוק היה חולה.
בוקסי: אה, אוקיי. נשמע מעניין.
רחלי: אבל נשמע שהוא הבריא.
אריאל: הוא כנראה נדבק מביבי בשפעת.
בוקסי: בדיוק, בדיוק.
רחלי: אז הוא כנראה הבריא, בגלל שהוא הולך להיות מסמר המסיבת התגלות הזאת.
בוקסי: וואו.
רחלי: אז אני ארחיב טיפה את הבקשה, שזה יהיה ברור הקונטקסט. כי אני רואה שזה נראה לכם קצת מוזר.
בוקסי: כן, אני גם תוהה אם יש חמור בסוף או לא.
רחלי: אז אני אסביר לזה שזה יהיה הגיוני.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: הוא ביקש שבמסיבת ההתגלות, כדי שהוא יהפוך למשיח, יביאו לו 250 חילונים נרקומנים עם קעקועים, פירסינג, שיער צבעוני וכובע ליצן. עכשיו זה ברור.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: זה ברור…
בוקסי: [צוחק] מה?!
אריאל: הוא רוצה ספציפית את החילונים, הקריקטורה.
[אריאל ובוקסי צוחקים]
רחלי: בדיוק, בדיוק. הוא חושב, זה כאילו תמצית כל מה שהחרדים חושבים ומדמיינים את איך החילונים נראים.
בוקסי: וואו.
רחלי: הם מדמיינים שהחילונים מסתובבים כל היום עם מחט של הרואין בווריד, ממלמלים שטויות, לבושים כמו ליצנים, לא כמו כל החרדים המכובדים האלה שכל היום עם חליפה ועניבה.
[בוקסי צוחק]
רחלי: אתם תמיד רואים את הילדים החרדים האלה בני ארבע הולכים עם חליפה ועניבה, ואתה חושב, הם בטח רואים אותי כמו הומלס, כאילו אני הולך עם טרנינג וקרוקס, והם כאילו, אדוני, אני עם פראדה, כאילו…
אריאל: חילונים בקריקטורות תמיד נראים כמו ביבופ ורוקסטדי לפני שהם הפכו למוטציות.
[אריאל ובוקסי מצחקקים]
אריאל: זאת אומרת, עם מוהיקן, ובקבוק חצי שבור ביד עם שרשרת…
[כולם צוחקים]
רחלי: שריוני צב על הכתפיים… ומהיום, כובע ליצן גם. כאילו כובע ליצן, אני מניחה, בעיניו, מראה שהם באמת ליצנים.
בוקסי: באמת כובע ליצן, אבל?
רחלי: כובע ליצן.
בוקסי: לא כובע פרופלור?
רחלי: אני מצטערת. אם אתה תבוא עם כובע פרופלור, הקסם לא יעבוד.
אריאל: זה חייב להיות כובע ליצן ספציפי? יש כל מיני דגמים. יש את הדגם שיוצאים כאלה שלושה עם פונפונים.
[בוקסי צוחק]
רחלי: נכון, הג'סטר.
אריאל: כן, הג'סטר, יש את המחודד הקלאסי.
רחלי: נכון.
אריאל: זה שני הכובעים. [צוחק]
רחלי: למה, יש גם מגבעת עם פרח.
אריאל: נכון, נכון. זה ליצן צרפתי.
[אריאל ורחלי צוחקים]
בוקסי: כן, מערבי.
רחלי: [צוחקת] מרסל מרסו.
[כולם צוחקים]
אריאל: אם אני בא כפנטומימאי עם קסקט, זה נחשב?
[רחלי ובוקסי צוחקים]
אריאל: ואני עדיין נרקומן, אבל רק בפנטומימה.
רחלי: הוא יצא משיח קצת יותר מפונפן.
אריאל: כלומר, אני מרגיש שיש פה איזשהו מתח, איזון שצריך לשמור עליו, בין רמת הליצנות ורמת הנרקומניות.
רחלי: כן.
אריאל: כלומר, מישהו שמאוד נרקומן וקצת ליצן זה סבבה, מישהו שמאוד ליצן וקצת נרקומן…
[כולם צוחקים]
אריאל: כאילו ליצן ב-get up של ליצן שלם אבל עם ג'וינט זה לא מספיק.
רחלי: אני לא יודעת.
אריאל: אבל נרקומן עם מזרק ביד, שסך הכל יש לו גם אף אדום…
רחלי: תראה, זה הכל עניין של מינונים עדינים, כמו שאנחנו מכירים מהמגזר החרדי.
אריאל: אז את אומרת שאם בא נגיד מישהו שהוא לגמרי ליצן ולא נרקומן בכלל, אבל לידו יש מישהו שהוא לגמרי נרקומן ולא ליצן בכלל, אז הם כאילו מתקזזים.
בוקסי: אני לא מבין את כל השאלות האלה…
[רחלי ואריאל צוחקים]
בוקסי: בואו פשוט נלך לשם, בואו פשוט נלך ונראה. בואו נראה בעיניים שלנו.
אריאל: את הדתייה פה, אני רק מנסה…
רחלי: תראו, אני אנסה לתת פה פרשנות טיפה, בגלל שאני רואה שאנחנו עדיין מבולבלים. אני מרגישה שהרב ברלנד…
אריאל: תחדדי קצת, כן.
רחלי: יש את כל הקונספט הזה שהמשיח בא בתקופה של קושי של עם ישראל, יש בלאגנים, אתה יודע, שדווקא כשעם ישראל הכי בלואו של הלואו, דווקא אז, כמו שיש מוג ומגוג, ואז יגיע המשיח וזה...
אריאל: מאוד מתאים עכשיו, כן.
רחלי: אז כאילו הלואו של הלואו, אני מניחה, כן, אני לא יכולה לפרש את מה שהוא… אבל אני מניחה שהוא רוצה שבתוך המסיבת התגלות יהיה איזשהו ייצוג ויזואלי או נוכחותי של הלואו של הלואו של עם ישראל, שזה אומר חילונים, נרקומנים, כופרים, ליצנים...
בוקסי: ליצנים, ידוע שזה הלואו הכי לואו בחברה הישראלית.
רחלי: ומתוך הלואו הזה הוא יוכל… אני לא יודעת איך זה יראה.
בוקסי: לא, הם עושים פירמידה ענקית, שכל אחד עומד על הכתפיים אחד של השני, והוא פשוט עומד בקצה, זה ההתגלות.
אריאל: אני חושב שהסיפור פה הרבה יותר פשוט. אני חושב שברלנד, כמו שאנחנו מכירים אותו מהעניינים הקודמים שלו, הוא מאוד אוהב לעשות עניינים.
רחלי: כן.
אריאל: אבל כשהמשטרה תגיע, תהיה לו הסחת דעת מושלמת. [מצביע] תראו, יש פה 250 ליצנים נרקומנים!
[רחלי ובוקסי צוחקים]
אריאל: מה, תעצרו אותם! הוא בורח מהחלון…
רחלי: עם האישה ביד.
[כולם צוחקים]
בוקסי: כן, יש מצב.
רחלי: אם כי לא ברור לי, אם בזה שהוא אומר בסרטון אני מבקש שיביאו לי 250 חילונים נרקומנים עם כובע ליצן, כאילו לא ברור לי אם הוא מבקש מהחילונים עצמם לבוא למסיבה שלו, פונה אליהם, או שהוא מבקש מהמאמינים שלו לצאת לאסוף חילונים בשקית ולהביא למסיבה שלו. כי אני מנסה להבין אם החילונים פה הם עם agency, שמזמינים אותם לאירוע, או שהם פשוט מרכיבים לשיקוי.
בוקסי: כן.
רחלי: צריך להביא אותם בעל כורחם.
בוקסי: הוא צריך יחצ"ן.
אריאל: יש דרך מאוד קלה לבדוק את זה. איפה, איפה הקהילה שלו? ירושלים, בני ברק, מה זה?
רחלי: אני לא זוכרת, אבל… גוגל!
אריאל: אנחנו צריכים להסתובב שם באזור, עם כובע ליצן וג'וינט ולראות אם מסתכלים עלינו אחרת, אם מישהו מנסה...
בוקסי: אל תשכח גם פירסינג.
אריאל: כן, גם פירסינג.
בוקסי: אנחנו צריכים לעשות פירסינג בשביל זה.
אריאל: קעקוע…
בוקסי: נעשה נזם באף.
רחלי: הרשימה המלאה בטוויטר, כנסו לטוויטר של יאיר שרקי, הוא פרסם את זה, הוא חשף את זה, ושם יש את הסרטון המלא, את כל התפריט.
בוקסי: חייבים להיות שם.
רחלי: את כל המתכון של איך עושים משיח.
אריאל: ותראי, אם הוא לא ימצא את ה-250 ליצנים נרקומנים האלה, אף אחד לא יוכל לבוא אליו בטענות שהוא לא המשיח.
רחלי: נכון, בעיה שלנו.
אריאל: הוא הציב את הת… אמר לנו מה התנאים.
רחלי: נכון.
בוקסי: נכון.
רחלי: ולפני סיום, נגלה מי הגולשום שזכה שנקדיש לו שיר בתוכנית.
אריאל: אה, הגיע הזמן.
רחלי: אז נתחיל את פינת השיר, ויש לנו פתיח.
[פתיח פינת השיר בסגנון שיר רוק כבד. מילים - פינת השיר, פינת השיר, פינת השיר, כן, כן]
בוקסי: וואו!
אריאל: נראה שברהנו גילה את ז'אנר הרוק.
בוקסי: כן, וואו.
אריאל: שמע קצת Guns'n'Roses.
רחלי: כן.
בוקסי: היהודים קצת.
אריאל: היהודים, כן.
רחלי: כן.
בוקסי: ממש.
רחלי: טוב, בשבוע שעבר סיפרנו לכם שמשרד החינוך מבקש להימנע השנה מתחפושות שמעוררות בהלה או עלולות לפגוע במישהו, אז שאלנו אתכם מהי התחפושת מעוררת הבהלה והפוגענית שאתם התכוונתם להתחפש אליה לפני האיסור של משרד החינוך? אז קודם כל קיבלנו תשובות מהמון אנשים שרצו להתחפש אלינו.
אריאל: [מתרשם] או!
רחלי: התחפושת הכי פוגענית ומעוררת בהלה שיש.
אריאל: [מנפנף בחולצה שלו] אבל מאיפה הם ישיגו חולצה כזאת?
רחלי: כן, קשה. הגולשום איתמר בֶּלוֹ, בְּלו, בַּלּוּ, גם כתב...
אריאל: בַּלּוּ…
[הם מצחקקים]
רחלי: איתמר בַּלּוּ כתב: "התכוונתי להתחפש לאריאל השנה, ולצערי בעקבות משרד החינוך הפאשיסטי, אני נאלץ להתפשר ולהתחפש לבוקסי". זה באמת, זה לא מעליב אף אחד.
בוקסי: נכון.
אריאל: תחפושת לא מעוררת מחלוקת בשום צורה. [מגחך]
בוקסי: תחפש.
רחלי: הגולש מרק אהרונוביץ' כתב לנו שהתחפושת מעוררת הבהלה שהוא רצה להתחפש אליה היא אדם שאוכל במבה במתחם ללא-אלרגנים, שזה, מנסיוני כאמא, שווה ערך להופעת מחבל באמצע הגינה.
אריאל: כן, בדיוק היה לנו דרמה כזאת בגינה אתמול. היה שם ילד שלא אוכל גלוטן, אבל איכשהו במבה התגלגלה לידיו.
רחלי: אה, גלוטן זה כלום אבל. גלוטן זה כאב בטן. אם הוא היה אלרגי לבוטנים, אז זה היה, היית רואה quite a shit show.
אריאל: זה מה שאמרתי לו, דחפתי לו את הבמבה הזאת לתוך הפה, ואמרתי...
רחלי: הנה, לא קורה כלום.
אריאל: כן, רואה, מקסימום תכאב לך הבטן. לי יש קרוהן, אדוני.
רחלי: [מצחקקת] תתגייס.
אריאל: כן [מצחקק].
רחלי: הגולשום פלג לוי רצה להתחפש ללוחם ריוונג'ר ישראלי, ערום כולו פרט לתחתונים צבעוניים, מסכה ואקדח ביד אחת.
[בוקסי ואריאל צוחקים]
בוקסי: מושלם.
רחלי: זה call back לפרק הקודם שלנו על הריוונג'ר הישראלים.
בוקסי: מושלם.
רחלי: אבישג כתבה לנו שהשותפה שלה, כרם, מתכננת להתחפש למוחמד דף, רק כי יש לה עין אחת והיא גידמת ותתרנית. אבישג ניסתה לעצור אותה כי היא מורה, וזה בטח יצלק את הילדים, אבל היא כבר קנתה את כל האביזרים משושי זוהר והיא ממש בעניין, אז כנראה שהולך להיות פורים מעניין…
אריאל: טוב, אני בעד.
רחלי: בבית ספר.
אריאל: היא רק צריכה להתעדכן במצבו העתידי.
רחלי: כן, כן. יכול להיות שהיא תצטרך כל פעם להוריד משהו.
אריאל: יכול להיות שהיא הורידה יד, ועכשיו צריכה להוסיף אותה, כי מסתבר שלא באמת אבדה לו יד.
רחלי: יכול להיות שיש לו שלוש ידיים, מי יודע כמה…
אריאל: כן, בדיוק.
רחלי: אבל המנצח שלנו בתחרות, הוא…
[כולם דופקים על השולחן]
רחלי: אביב אור!
בוקסי: וואו.
רחלי: שכתב לנו: "רציתי להתחפש השנה לרוז פיזם"...
בוקסי: אוי ואבוי.
רחלי: "אך לצערי, התחפושת לא נכנסה במזוודה".
בוקסי: [מכסה את הפנים עם הידיים] איי איי איי.
אריאל: [מצחקק] הו הו הו.
רחלי: עכשיו תראו, באמת מכל התחפושות הכי פוגעניות, אני מאמינה שזו הפוגענית מכולן, פשוט כי לזרוק מזוודה לירקון זה ממש לא אקולוגי.
[אריאל צוחק]
רחלי: זה לא חומר מתכלה, אוקיי? קצת מודעות לאיכות הסביבה, פיפל.
אריאל: כן. כמה מפתיע שהציונים גם מזהמים ככה את הסביבה.
רחלי: אז כן, ברכות לאביב אור על הזכייה.
בוקסי: כל הכבוד.
רחלי: והנה השיר שכתבנו לו -
"אביב אור, אביב אור,
פרץ לחיינו כמו מטאור,
יפה כמו הקול של דוד דאור,
והרב ברלנד יבשל אותו עם העור".
בוקסי: וואו, איזה שיר יפה. כל הכבוד.
רחלי: כל הכבוד לאביב אור.
אריאל: מקסים.
רחלי: רוצים גם אתם לקבל מאיתנו שיר מיוחד? אז השבוע אתם צריכים לענות לנו על שאלה חדשה ולספר לנו על מה צריך להיות השיר של ישראל באירוויזיון השנה, אחרי שהשיר הסודי על שבעה באוקטובר בוטל. את התשובות שלחו לנו בוואטסאפ למספר 054-8070935, בתוספת השם המלא שלכם, והגולשום עם השיר הטוב ביותר יזכה שנקדיש לו שיר בפרק הבא. שוב, הוואטסאפ שלנו 054-8070935, והנה השיר של המספר.
[מושמע שיר עם מספר הטלפון - אפס חמש ארבע שמונה אפס שבע אפס תשע שלוש חמש… Oh yeah!]
אריאל: אני מת על ה-Oh Yeah!
בוקסי: אני מת על ה-חמש!
[אריאל מצחקק]
רחלי: זהו, סיימנו להיום. בקרוב יהיה לנו עמוד משלנו, שם תוכלו לזכות בתחרויות ופרסים, ואם נהנתם להאזין, שלחו לינק לפרק לרב ברלנד. זה בטח יעזור לו להפוך למשיח, זה הלואו של הלואו. פרק אחד שלנו שווה 300 נרקומנים עם כובע ליצן.
בוקסי: וואו, ממש.
רחלי: אז תודה רבה לאריאל ויסמן, ולבוקסי, ולגל גוטר העורך, ולדיוויד סוקנר הטכנאי באולפן. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא באותו יום, באותה שעה, כדי לזרוק קצת חץ וקשת על השמחה שלכם.
[אריאל צוחק]
רחלי: יאללה ביי.
אריאל: ביי.
בוקסי: ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments