top of page

הפעם הגזמתם - נחשו מי חזר? | פרק 1- חלק א

Updated: Mar 20

אריאל, רחלי ובוקסי חוזרים! אחרי הפסקה ממושכת, סוף סוף מצאנו בית. יאללה מתחילים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/02/2024.

אריאל: [מדבר באיטיות ובדרמטיות, כמו פתיח של סרט מתח] השנה היא 2024. ישראל נמצאת בשפל חסר תקדים, דם שוטף את הרחובות, החברה נמצאת על סף מלחמת אזרחים, ו״תחושת בטן״ עם מתן חכימי שולט ביד רמה בראש טבלאות הפודקאסטים. העם משתוקק לפודקאסטים הומוריסטיים בנושא אקטואליה, אך נאלץ להסתפק בשיחה בין מתן חכימי ואורית קידר על אפיתרפיה, צ'י קונג ושיטות ריפוי טבעיות. רק שלושה אנשים יכולים להציל את המצב. שלישיית מה קשור! שגם עושים פודקאסט, אבל זה לא הפודקאסט הזה. אתם מאזינים ל... ״הפעם הגזמתם״!

[פתיח]

רחלי: וואו, וואו, וואו, וואו! ברוכים הבאים ל״הפעם הגזמתם״.

אריאל: בוקסי, אתה ניגנת את זה עכשיו?

בוקסי: כן.

[צוחקים]

רחלי: יש וידאו של זה הפעם... אז אי אפשר לבלף את הדברים האלה.

אריאל: בוידאו נשתול לו תופים כאלה וזה.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אז ברוכים הבאים ל״הפעם הגזמתם״! הפודקאסט שהוא ההקמה לתחייה של ״הפודקאסט של wako״, ממש כמו עוף החול, עלינו בלהבות בבניין של קשת וצמחנו מחדש מתוך האפר. בבניין של הפודיום! שזה...

אריאל: ממש כמו עוף החול.

רחלי: כן, כן.

אריאל: הקרוי גם הפניקס... חברת הביטוח האהובה עלינו.

[צוחקים]

רחלי: לא, לא, לא, לא, לא.

אריאל: לא?

רחלי: לא, לא, לא, לא, לא. חברת... כן, לא. אז כן, זה, אנחנו עכשיו, מעכשיו בפודיום, שזה הבית של פודקאסטים רבים אחרים. וביניהם הפודקאסט של אויבי המר ביותר, דב נבון.

בוקסי: איי, איי, איי...

רחלי: שכדאי לטובתו שהוא לא יפגוש אותי במטבחון. כן. בוא נגיד שאני לא. אשחרר. את. הדוב.

אריאל: דוב נבון?! יותר כמו דוב טיפש.

רחלי: כן, בוא נראה אותך.

אריאל: כולכם חשבתם שאנחנו הולכים לרלוונט, אבל לא.

רחלי: כן, ממש אריאל ילך לרלוונט. עשינו את הטעיה. הא? הא? הולכים לפודיום, כן.

בוקסי: כן. אז כן, כאן באולפן נמצאים אגרוף המחץ - אריאל וייסמן.

אריאל: אני.

רחלי: נוגרת הברזל, רחלי רוטנר! ונפנוף חלוש מרחוק, הקרושי, אמיר בוקסבאום, המכונה בוקסי!

בוקסי: שלום, זה אני.

רחלי: כן.

[אריאל נאנח]

בוקסי: התגעגעתם?

אריאל: לא, לא נפגשנו כל הזמן הזה, המאזינים שלנו לא...

רחלי: האמת שכן, אני ואריאל נפגשנו, כי...

בוקסי: כן, מעניין.

אריאל: בעל כורחנו.

אריאל: כן. אבל בוקסי...

רחלי: נכון! את בוקסי לא ראינו מאז...

בוקסי: מאז הפרק האחרון.

רחלי: כן.

בוקסי: שהיה פרק קצת קשה.

רחלי: אה... עדיין קשה. מה עשיתם בזמן הזה? עשיתם משהו במלחמה, למען המלחמה, נגד המלחמה?

אריאל: קודם כל התרגלנו.

בוקסי: נכון.

אריאל: זה הכי חשוב להתרגל, בהתחלה זה מפתיע, שוק וזה, ואז אתה אומר, אוקיי, מאה ומשהו חטופים, בסדר. מה, עברנו את גלעד שליט?

רחלי: כן...

אריאל: יאללה, נזרום, חמש שנים עד שהוא חזר, נכון? יאללה, גם זה, ננשוך את השפה, נעבור את זה ביחד, אה, חבר'ה?

בוקסי: פי 130 רק.

רחלי: כל הכבוד.

אריאל: כן, יאללה. בסדר, 130 כפול 5, כמה שנים זה יוצא?

בוקסי: הרבה מאוד שנים.

אריאל: בסדר, יאללה.

[בוקסי צוחק]

אריאל: יהיה בסדר.

בוקסי: יהיה בסדר.

אריאל: הפודקאסט הזה ישרוד עוד שנים ארוכות.

בוקסי: נכון, נכון.

[צוחקים]

רחלי: אז מה עשיתם בזמן הזה, אבל? בואו, תעדכנו את ה...

אריאל: אמממ...

רחלי: אתה לא עשית כלום, אריאל.

אריאל: כן, את ראית מה עשיתי כל יום.

רחלי: כן, אני ראיתי.

אריאל: הייתי על הספה.

בוקסי: אני הפכתי להיות סטודנט באוניברסיטה.

רחלי: וואו! איזה חמוד.

בוקסי: סטודנט בתואר שני בקולנוע. אז אם אתם רואים אותי בקולנוע, תבואו להגיד... בקולנוע, אהה, אם אתם רואים אותי באוניברסיטה, תבואו להגיד שלום.

רחלי: בוקסי, איזה חמוד שאתה סטודנט.

בוקסי: כן.

רחלי: אתה הולך כל בוקר עם תפוח למורה שלך? ונזהר בדרך משועל וחתול ערמומים שרוצים לקחת אותך לתיאטרון?

בוקסי: כן, תמיד אני נכשל, תמיד הם לוקחים אותי לתיאטרון הזה, ואני מפספס את הימי לימודים שלי.

אריאל: אני מרגיש שאנחנו כאילו עכשיו בספין-אוף של הפודקאסט, שקפץ את הכריש, זוכרים, בצלצול הגואל, שמגיעות עונות הקולג'. [צוחקים] מה?! אני לא רוצה את החבר'ה האלה בקולג', סטודנטים!

רחלי: אבל אל תדאגו, יש דברים שנשארים אותו דבר, כי בוקסי שלנו עדיין רווק.

בוקסי: נכון.

רחלי: לא יאמן שכזה יהלום! כזאת פנינה! כזה תכשיט גולדפילד...

בוקסי: נכון.

רחלי: נשאר, עדיין לא נחטף!

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: כאילו, על ידי אישה.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אז נראה לי בפודקאסט החדש שאני שמתי לי מטרה, אני אמצא לך כלה.

בוקסי: אוקיי, בסדר גמור.

רחלי: נעשה איזו פינה, משהו...

אריאל: את כל המשאבים של הפודיום.

רחלי: עכשיו יש לנו תקציב! עד עכשיו היית רווק כי לא היה תקציב. עכשיו, תראה, תראה סביבך, אנחנו בפודיום עכשיו. תראה, לא רק מנורה אחת, שש!

בוקסי: נכון. [צוחק]

רחלי: במקום שמממן שש מנורות, אתה חושב שלא באה למצוא לך כלה?

בוקסי: כן, כן.

אריאל: אתה יודע כמה מנורות יש ברלוונט?

בוקסי: נכון.

אריאל: אולי מנורת שולחן כזאת.

בוקסי: לא, לא, אין ספק.

בוקסי: נרות, נראה לי, הם משתמשים. בעששית אולי, הם מקליטים פודקאסט לאור העששית.

רחלי: כן.

אריאל: זה טוב להם שם ברלוונט, אבל אנחנו פה בפודיום! בואו, חבר'ה.

רחלי: כן.

בוקסי: טוב, יפה, אהבתי, אז אני... בסדר, אז תהיה לי כלה, אני מקווה שלא תוזמן מחו״ל, שהיא תהיה אותנטית.

רחלי: אני לא חושבת שמישהו בחו״ל רוצה לקיים עסקים עם מדינת ישראל כרגע.

בוקסי: שכחתי את מצבנו.

אריאל: יחסי הסחר בכלות שלנו עם העולם...

בוקסי: כן, כן.

אריאל: בשפל...

בוקסי: התדרדר.

רחלי: אבל נייבא לך משהו מרפיח?

בוקסי: כן, זו הרמה כנראה. בסדר, אוקיי.

רחלי: לא שיש משהו לא בסדר בזה...

בוקסי: לא, לא, לא, ממש לא, ממש לא.

רחלי: אנחנו אוהבים אתכם, רפיחים.

אריאל: אגב, בוקסי, אתה כל כך אוהב ללכת להפגנות וזה.

בוקסי: נכון.

אריאל: לחסום עזרה הומניטרית לעזה, חסמת?

בוקסי: נכון. לא, זה רחוק לי מדי.

אריאל: אה, גם לי. אתה מבין?! עד שסוף זו איזושהי הפגנה שאני רוצה ללכת...

בוקסי: מה, תלך, תלך, תצטרף לצבי סוכות.

אריאל: למה אי אפשר לחסום את זה מפה?

בוקסי: לגמרי. בכלל, כל ההפגנות...

אריאל: מה המסלול של המשאית? אולי היא עוברת קודם ליד הבית שלי?

רחלי: אבל אתה היית, נגיד, לא חוסם בגופך את המשאית, אתה היית עושה תעלולים, אתה היית שם נעצים לגלגלים.

בוקסי: אתה שם אורנמנט של חג המולד מתחת לחלון? כדי שהפושעים ידרכו על האורנמנט.

אריאל: כן.

רחלי: מה, מישהו פה לומד קולנוע ומכיר את ״שכחו אותי בבית״...

[צוחקים]

בוקסי: נכון, הראו לנו את זה.

אריאל: בשביל זה אנחנו משלמים על התואר שלך, בוקסי?!

רחלי: כן!

בוקסי: כדי שיראו לנו את ״שכחו אותי בבית״.

אריאל: מכרנו את הנשמה שלנו לפודיום, כדי לממן לך תואר בקולנוע שכל כך רצית!

בוקסי: כדי שאני אהיה ספילברג הבא.

רחלי: כן.

אריאל: כן.

רחלי: טוב, אז אנחנו בפודקאסט החדש היה לנו כל מיני רעיונות לשמות חדשים לפודקאסט. מה היה למשל?

אריאל: ״פודקאסטה של אנה פרנק״.

בוקסי: יופי.

רחלי: יפה.

אריאל: ״אתה שם, אלוהים? זה אני, פודקאסט״.

רחלי: זה שלי.

אריאל: זה שלה.

בוקסי: וואו.

רחלי: אבל לא הצעתי את זה כשם, אני פשוט ניסיתי לסמס לו. [צוחקים]

אריאל: ״פודקאסטי״.

בוקסי: אוקיי, אוקיי.

אריאל: פודקאסט חמוד, פודקאסטי כשם חיבה.

בוקסי: חמוד מאוד.

אריאל: ״רדיו חה חה״. זה היה אחד המובילים.

רחלי: כן. משום מה. [צוחקת]

בוקסי: כן, רדיו חה חה. מאוד אייטיז, כן.

אריאל: ״הפודמוביל״.

בוקסי: אוקיי...

רחלי: זה שלי.

בוקסי: חמוד.

רחלי: אני צריכה ללכת על זה אולי.

בוקסי: חמוד, אבל יש מקום למשחקי מילים קצת בעייתי עם זה, כן.

אריאל: זה גם בונה ציפייה שכל פרק נאסוף ילדות...

בוקסי: בדיוק, בדיוק.

אריאל: ילדות בסיכון מהרחוב.

רחלי: בעוד שאנחנו עושים את זה רק בפרק הראשון.

אריאל: כן, בדיוק. לא רוצה ליצור ציפיות. זה כמו ״הסמויה״, מה, עכשיו כל פרק הם צריכים לעשות חקירה סמויה?

בוקסי: נכון.

רחלי: כן.

אריאל: ״קפה טלעד״.

רחלי: כן.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: זה שם שאני מאוד רציתי, אבל לא ידעתי אם טלעד יתנו לנו.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: ״פודקאסט - הפודקאסט״.

רחלי: כן, יפה.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: ״כהן את ברדוגו״.

רחלי: פייבוריט שלי.

אריאל: כן, חשבת על כל התוכניות האלה שזה... מישהו את מישהו.

רחלי: כהן את ברדוגו, הפודקאסט של אריאל ורחלי ובוקסי, כן.

בוקסי: אהבתי מאוד.

אריאל: ״פודיאל וקסטלי״.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: פודיאל, אריאל, קסטלי, רחלי. אני חשבתי שזה מתאים.

בוקסי: אההה.

אריאל: ״מצחקקים עם רחלי ואריאל״.

בוקסי: כן.

אריאל: כי אנחנו באמת מצחקקים הרבה, חשבתי זה מייצג.

בוקסי: נכון, למרות שאני המצחקק פה יותר, וכן.

רחלי: כן.

אריאל: נכון. אתה אומר, בוקסי מצחקק...

בוקסי: כן.

אריאל: לעיני רחלי ואריאל.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: ״צחקוק ישיר״.

בוקסי: צחקוק ישיר? [צוחק]

אריאל: אה זה אהבת? זה לפודקאסט הבא. זה, כשנעבור סוף סוף לרלוונט, יהיה צחקוק ישיר.

רחלי: הנה הוא מצחקק! יש אמת בפרסום.

בוקסי: נכון.

אריאל: ״דיבור דבּיר״, (Dabir) שזה אני מאוד רציתי, אבל היה חשש שיקראו את זה כדיבור דביר. (Dvir)

בוקסי: אההה.

אריאל: ולאף אחד מאיתנו לא קוראים דביר.

בוקסי: נכון.

אריאל: שקלנו להציע לך לשנות השם, רק כדי...

בוקסי: הייתי משנה.

אריאל: רק כדי לקפוץ מעל המשוכה הזאת.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: ״מאיר אריאל, המיטב - הפודקאסט״. זה סתם כדי שאנשים שמחפשים בספוטיפיי, ככה נרוויח כמה.

[צוחקים]

בוקסי: אוי, מדהים.

אריאל: "מכונת הרעל", בסדר, זה שם סטנדרטי.

בוקסי: כן...

אריאל: אני בטוח שגם יעלה מתישהו פודקאסט כזה, איזה שנון כזה... אבל אנחנו לא כאלה.

בוקסי: לא, לא. פודקאסט שנון? לא בבית ספרינו.

אריאל: לא מכוונים נמוך.

בוקסי: כן.

אריאל: ״יש לך משהו בשיניים - הפודקאסט״. זה יכול לעבוד, זה היה משתלב יפה בשיחה, אנשים היו מתבלבלים, ״רגע, יש לי משהו בשיניים?״ - ״לא, לא, אני מדבר איתך על הפודקאסט״.

בוקסי: כן.

אריאל: "שמיכה חשמלית ושמה הפודקאסט״. [צוחקים] אתה יודע, בכל זאת, איזה מחווה לכוכב הקולנוע, משה איבגי, ש...

בוקסי: כן, כן.

רחלי: הוא יודע, הוא לומד קולנוע!

בוקסי: אני יודע הכל על קולנוע.

אריאל: אה, סליחה, זה לא היה השם... זה "שמיכה חשמלית ושמה פודקאסט - הפודקאסט״.

רחלי: כן.

אריאל: כן, זה מאוד חשוב. "מה ככה?"

בוקסי: אוקיי, אוקיי. שזה כמו "מה קשור?" קצת.

אריאל: אה, לא חשבתי על זה. אתה אומר, "מה קשור?" "מה ככה?"

בוקסי: זה דווקא זה לא רע.

אריאל: אתה חושב, היינו יכולים לקבל את כל אלה שהתבלבלו והם אומרים, "אך כל הם השלישייה הזו של הקומיקאים שאני אוהב? אה, נכון, מה ככה?"

בוקסי: בדיוק.

אריאל: נשמע את הפודקאסט שלהם. וככה עד שהם יבינו שזה לא נכון.

רחלי: אני העדפתי את השם "כך, מאמא", אבל בסדר.

אריאל: "כך, מאמא", כמובן. "שלושה יהודים מספרים חידודים".

בוקסי: וואו! [צוחק]

רחלי: זה כי יש "Two Jews on the News".

בוקסי: אהההה!

אריאל: כן.

[צוחקים]

בוקסי: וואו.

אריאל: ואנחנו בהחלט מספרים הרבה חידודים.

בוקסי: זה נכון.

אריאל: ולפחות שניים מאיתנו יהודים.

בוקסי: חידודים וצחוקים, כן.

אריאל: ״פודקאסטיאל רוטנר וייסמן״.

בוקסי: כן...

אריאל: שאנשים ידעו שהפודקאסט הזה הוא התולדה שלי ושל רחלי.

בוקסי: אוקיי, אוקיי.

אריאל: אז...

רחלי: אני מתחילה להבין למה כל השמות האלה נפסלו.

בוקסי: כן.

אריאל: והייתה לנו עוד אחד, "להתפגר ולהתגבר".

רחלי: אה, זה שלי.

בוקסי: "ולהתגבר"?!

רחלי: כן. זה משחק מילים כזה, כמו שאתה מתפגר, אתה גם מתגבר.

בוקסי: הבנתי, אוקיי, יפה, אהבתי.

אריאל: על שם הסיטקום הידוע, "להתבגר ולהתגבר".

רחלי: אוי ואבוי.

בוקסי: נראה לי שבחרתם באופציה המתאימה מכל האופציות.

אריאל: כן?

בוקסי: כן, לדעתי כן.

אריאל: אוקיי.

רחלי: אוקיי, אז לפני שנתחיל רשמית, אני רק רוצה להבהיר, אם אתם מאזינים חדשים ואתם לא מכירים אותנו מהפודקאסט הקודם, ואתם אוהבים את החדשות שלכם נכונות, הגיוניות, לא פוגעות בזכויות מיעוטים, אולי כדאי שתעצרו כאן, לכו לדוב נבון, הוא פוגע רק בבחורות לבנות שמנסות להתקבל לגיא פינס.

[צוחקים]

אריאל: לא מינית! חשוב להבהיר, כאילו הם לא מכירים את הסיפור.

רחלי: אה, לא, הסיפור הוא שהוא הרס לי את הצעת העבודה מגיא פינס.

אריאל: כן.

בוקסי: כן.

רחלי: רציתי להגיד שאנשים צריכים לדעת, ואתם נכנסים עכשיו לפודקאסט שלנו. אם אתם מאזינים חדשים, אז קודם כל ברוך הבא. ודבר שני, ביי.

אריאל: כן.

רחלי: תסתובבו ותחזרו.

אריאל: מטנפים פה הרבה על דוב נבון [צוחקים] אם אתם, משום מה, האויבים שלו.

רחלי: הפעם אנחנו מניחים להומואים ולמזרחים ולערבים, ואנחנו יודעים רק על דוב נבון ועל רלוונט.

אריאל: כן, זה היה הסעיף שלנו בחוזה עם הפודיום.

רחלי: כן. מהמם. אז אנחנו תכף נדבר על מה שקרה במדינה בחודשים שלא היינו פה, אך קודם כל, חסות! יש מעבר מוזיקלי לחסות? אז אני פשוט אעשה ככה...

אריאל: כן, מקסימום אחרי זה, בפוסט.

רחלי: טו, טו, טו, טו, טו טו - חסות!

בוקסי: זה היה טוב.

אריאל: אתם יודעים את מי אני שונא? את השמש! למה היא תמיד נכנסת לי לעיניים?! גברת שמש, את שובבה במיוחד. אבל אל דאגה, יש פתרון. אתה מקשיב, בוקסי? אתה מקשיב?

רחלי: כן, גם לי השמש מפריעה.

בוקסי: גם לי, גם לי.

אריאל: אז תקשיבו.

בוקסי: כן.

אריאל: זה סוג חדש של משקפיים, שאפשר לשים על העיניים שלך, והן מגנות עליך מפני גברת שמש השובבה.

בוקסי: סליחה?!?

אריאל: כן.

בוקסי: אני רוצה כאלה.

אריאל: כן, ברור שאתה רוצה כאלה, אבל אתה לא רוצה סתם משקפי שמש, נכון? אתה רוצה משקפי שמש של אירוקה מסופר פארם. למה? כי אתה לא מטומטם.

[צוחקים]

בוקסי: נכון.

אריאל: נכון? רק דביל גמור יקנה את משקפי השמש שלו במקום אחר. נכון, בוקסי? נכון?!

בוקסי: רק דביל גמור, רק דביל גמור.

אריאל: משקפי השמש של אירוקה מגנות עליך לא רק מהשמש, אלא מכל סוגי האור: פלורסנט, פנסים של אוטו…

בוקסי: וואו.

אריאל: הפנס של הטלפון,

רחלי: דב נבון.

אריאל: דב נבון, ועוד! וגם אתה יכול להסתכל על בחורות ברחוב, והן בכלל לא ידעו שאתה מסתכל עליהן, הן יחשבו שאתה סתם איש מוזר שמסתובב עם משקפי שמש בלילה, או בתוך הבניין. הן לא ידעו בכלל שאתה...

רחלי: או בתוך החדר שלהן.

[צוחקים]

אריאל: כן! הן לא יבינו שאתה בוחן אותן.

בוקסי: אה, זה לא בסדר? אוקיי, טוב לדעת.

אריאל: שחרר את הקריפ הפנימי שלך עם משקפי השמש של אירוקה, רק בסופר פארם, נותני החסות הרשמיים של הפודקאסט "הפעם הגזמתם"!

רחלי: פששש...

בוקסי: וואו, רשמתי לי.

אריאל: והפעם, חבר'ה, אנחנו לא מגזימים! זה הכול אמיתי!

[צוחקים]

רחלי: האמת, אני מאוד אוהבת סופר פארם.

בוקסי: אני גם.

רחלי: זה תמיד פתוח כשאני בורחת מרוצח, ואני מחפשת לאן להיכנס.

[צוחקים]

אריאל: כן, הם פתוחים בשעות הכי טובות לבריחה מרוצחים.

רחלי: תמיד שעות מוזרות, זה פתוח, אני יכולה להיכנס, אני עושה את עצמי כאילו אני מסתכלת בתרופות, ובינתיים הוא רוצח מישהו אחר במקום אין.

אריאל: אגב, אני חייב לציין, עכשיו שהם נותנים החסות שלנו, אני אתן להם את הקרדיט שמגיע להם. אני פעם הייתי בסופר פארם, הלכתי לקנות תרופה לתינוק, אתה יודע איך זה בוקסי...

בוקסי: אה, לא...

אריאל: לפעמים התינוק חולה, והלכתי לסופר פארם, והייתה אזעקה! הייתה אזעקה... אתה זוכר את התקופה הזאת שהיו אזעקות גם בתל אביב אצלנו?

בוקסי: זוכר.

אריאל: הייתה אזעקה, והם נתנו לי להיכנס איתם לחדר הסודי שלהם מאחורה.

בוקסי: וואו.

אריאל: איפה שהם שומרים את כל התרופות הסודיות.

בוקסי: נו, ואיך היה?

אריאל: אני הרגשתי קצת איך זה להיות בצד השני.

בוקסי: כן.

אריאל: כלומר, זה לא החוויה המייצגת בכל זאת, והאזעקה וזה, לא היה שם מסחר בתרופות כמו בדרך כלל.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: אתה יודע איך זה.

בוקסי: אני יודע.

אריאל: אבל זה היה כיף, כמו אתה יודע, לעשות סיור במפעל של "במבה". רק בזמן אזעקה, ובמקום "במבה" זה תרופות.

בוקסי: חילקו לך כדורים?

אריאל: ובמקום סיור, אתה עומד במקום בתוך חדר אטום ומחכה שתוכל ללכת.

רחלי: מדדת משקפי שמש של אירוקה?

אריאל: כמובן! כמובן, מה עוד אני אעשה שם?

בוקסי: ברור, ברור.

אריאל: שום דבר לא התאים לי [צוחק] כן. אבל אני...

רחלי: כשתהיה בר רפאלי...

אריאל: כן.

בוקסי: נכון.

רחלי: טוב.

אריאל: יפה מאוד.

רחלי: תודה רבה על החסות המקסימה הזאת.

בוקסי: תודה.

אריאל: קצ'ינג!

בוקסי: וואו, כל הכבוד.

רחלי: כסף, כסף, בוא, כסף, כסף, בוא!

בוקסי: כן.

רחלי: טוב, לפני שנתחיל... לא, עכשיו אנחנו מתחילים. כן.

אריאל: אין יותר לפני, זהו.

רחלי: אין יותר, זהו. חששתי מהרגע הזה, ניסיתי לדחות אותו, אבל הנה.

אריאל: אתם יכולים להתחיל לשטוף כלים, עכ-שיו.

רחלי: כן. המלחמה עדיין נמשכת. אתה זוכה, אריאל, שאמרתי לך, אל תדאג, עד שנשיק מחדש את הפודקאסט שלנו, כבר תיגמר המלחמה...

אריאל: מי זוכר? זה כמו לראות עכשיו מנאייכ, עונה שלוש. את חושבת אני זוכר מה קרה בעונות הקודמות של הפודקאסט? צריך... פריביוסלי (בפרקים הקודמים), ב״הפעם הגזמתם - הפודקאסט״. אבל בסדר, כן.

רחלי: כן, יש כל מיני דיבורים עכשיו סביב עסקאות של חטופים, כן, לא...

אריאל: כל מיני דיבורים, כל מיני עסקאות, כל מיני חטופים, כולם עושים עסקאות חטופים היום, אה? [צוחקים]

רחלי: לא, מנסים כל הזמן כל מיני סוגי עסקאות, מחפשים מה זה. אז יש... ביבי התחיל להגיד עכשיו כל הזמן את הקאץ' פרייס (משפט מחץ) הזה של ״ניצחון מוחלט״, הוא רוצה שיהיה ברור שאנחנו לא עוצרים לעסקה, אנחנו ממשיכים עד לניצחון המוחלט! הוא חוזר על זה אלף פעם, אני לא יודעת מה זה אומר בכלל.

בוקסי: אף אחד לא יודע.

רחלי: אז כן, בגדול הממשלה שלנו די מבהירה לנו שהיא לא בעניין של עסקת חטופים, גם כל ערוץ 14 מפמפם עכשיו את זה שצריך להקריב את החטופים ולהתכונן להקרבה, וכל הדברים האלה, מה לעשות?

בוקסי: בואו נקריב.

רחלי: נחטפו, נחטפו, נגעת נסעת, מה?

בוקסי: כן, יאללה, מה, אחריות, אחריות, מה פתאום?

רחלי: אז זה כאילו מדברים על המחיר - שווה את המחיר, לא שווה את המחיר, כאילו, אני עוד זוכרת הימים של רון ארד וגלעד שליט, ששברנו את הראש אם שווה לשלם מחיר על חטוף אחד שנפל בשבי בלחימה! פתאום אנחנו עכשיו מתבחבשים על 200 איש, ממממ... כדאי, לא כדאי. אולי כדאי שאני אעשה את עצמי מתעניין ואני אסתובב עוד קצת בחנויות אחרות, ואז אני אבוא ואני אגיד שמצאתי משהו, אבל זה יותר זול, אז בעצם אני רוצה לצאת מהחנות... כאילו, חבר'ה, זה לא קומקום בשוק הפשפשים! זה 130 איש, אי אפשר לעשות פה רון ארד, אלי תקציב ל-130 בלונים, זה לא כמות בכלל שמתמקחים עליה!

אריאל: אה, אבל את לא מבינה בדיוק על זה, בדיוק על זה מתמקחים. כי אם היה חטוף אחד, אז זה או שהוא מת או שהוא חי. אם הוא מת, זהו, דפקו אותך, זיינו אותך. פה יש לך איזה 100 ומשהו וזה, אוקיי, אז ההוא מת, יש לנו זמן עוד. ההוא מת, ההוא מת, וזה, יש לנו עוד איזה 100, עוד זה, עוד זה, אפשר להם למרוח את זה.

רחלי: אתה אומר, זה כמו התקציבים לניצולי שואה, אם אתה תמרח את זה מספיק, הבעיה תיפתר לבד.

אריאל: כן, לא, כאילו, את יודעת, גם אם מתים עכשיו עוד 20 חטופים, בתמונה הגדולה הוצאת את הרוב, אז זה יוצא בסדר.

בוקסי: או מיי גאד...

אריאל: לא, אני אומר, אני אומר את זה איך שזה בוקסי.

רחלי: מה, 20 מתוך 200 זה כלום, בוקסי, באמת.

בוקסי: אני משתגע פה.

[צוחקים]

רחלי: אני אומרת, מזל שיש כזה, מזל שיש כאלה כמויות שאפשר לדבר על אחוזים.

אריאל: תראה, יש פה...

בוקסי: בוא נגיד שהערך שלהם זה שיותר כשהם חיים, אבל ככל שהזמן עובר, פחות ופחות חיים, אז הערך שלהם יורד.

רחלי: נכון.

אריאל: נכון.

אריאל: וזה גם משהו שצריך לחשוב עליו.

רחלי: אבל זה הרעיון.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: שאתה תוכל בדיוק...

בוקסי: אז חבל, חבל על הזמן. אתם מפספסים את כל המחבלים השווים עכשיו.

אריאל: לא, תראה, אני קודם כל אשים את ההבהרה לפני הכל, שאולי יש לנו מאזינים חדשים, לא כך יודעים... כל מה שאנחנו מדברים עליו מזעזע, כן? זה נורא, כן?

בוקסי: לא, לא, זה בסדר שזה מזעזע.

רחלי: חבר'ה, אנחנו לא חטפנו את האנשים האלה!

אריאל: כן, אבל שלא...

רחלי: למי שלא שם לב.

אריאל: שלא יצא הרושם שאנחנו מזלזלים בחורת הסיטואציה.

בוקסי: לא, לא, לא. חס ושלום.

אריאל: ההומור שלנו מופנה כלפי אבסורדיות, הקיום...

בוקסי: חשוב לציין שאני יושב פה עם דיסקית! שזה נותן לנו פטור מכל הדברים שאנחנו רוצים להגיד.

[צוחקים]

אריאל: בוקסי, לזיונים שלך תדאג אחר כך, אוקיי? עכשיו אנחנו מדברים על החטופים, אוקיי? אחרי זה נראה מה אתה לובש.

רחלי: אוי לא, הדיסקית פתחה לי את החולצה!

אריאל: כן, בדיוק. אז רגע, אז כולנו פה בעד עסקה, אני מניח.

רחלי: לבוקסי יש דיסקית.

בוקסי: זאת השאלה, אתה גם בעד עסקה?

אריאל: תראה...

בוקסי: אוקיי. זה מה שתהיתי.

אריאל: קודם כל יש משהו שחשוב להביא, יש שני מישורים, יש את המישור של מה שאנחנו אומרים, ואת המישור של מה שאנחנו חושבים, הכוונה היא מה אנחנו משדרים כלפי חוץ. אם אנחנו עושים פה הצגה של... כמו שאתה הולך, לא יודע, לקנות דירה.

רחלי: אמרתי את זה הרגע.

אריאל: בדיוק.

רחלי: שאתה עושה את ההצגה למוכר.

אריאל: כן, בדיוק.אם אנחנו עושים עכשיו הצגה למוכר, ואז אין מה לעשות, אם הפודקאסט צריך להשתתף בהצגה הזאת, כי זה כל מדינת ישראל עושה את ההצגה הזאת ביחד...

רחלי: אה, אז אנחנו עכשיו צריכים להגיד לחמאסניקים שמאזינים לנו שבכלל לא מעניין אותנו חטופים.

אריאל: כן, שהם לא יחשבו שאנחנו...

בוקסי: אהה, שיש איזו משמעות.

אריאל: שאנחנו הנקודת חולשה, פתאום בוקסי יתחיל לקבל טלפונים מהחמאס, ״תקשיב, ראינו שאתה מעוניין בעסקה, אתה מוכן לתת הכול, תלחץ עליהם, בבקשה״.

בוקסי: כן, כן, כן. אוקיי. בסדר.

רחלי: לא, לא, אנחנו בקטע של... אני חושבת שאני רוצה להביא את אבא שלי שיבדוק גם את החטופים האלה. לא?

אריאל: כן.

רחלי: הוא חושב שעדיין יש שם דליפות, אולי נביא שמאי, משהו, לא יודע.

אריאל: כן, כן, אנחנו... יש לנו עוד חטופים שאנחנו מסתכלים עליהם.

רחלי: כן.

אריאל: זה לא... אנחנו לא מחויביים לחטופים האלה דווקא.

רחלי: אומרים גם שזה, שכאילו, עסקה של חטופים זה יכול להוביל לפגיעה בביטחון, לעוד חטיפות בעתיד, וזה, זה כאילו אחת הסיבות של לא להסכים לעסקאות, וכאילו, עלול לקרות משהו אם נסכים להם. וכאילו, אה, מה עלול לקרות אם נסכים... מה, חטיפה של 130 איש?!? הנה, זה כבר קרה! בואו נציל אותם עכשיו! במקום להציל 130 איש דמיוניים בעוד שנתיים, למה אתם שומרים את ההצלה הזאת? כאילו, אני לא מבינה... זה כמו שאני אפול מהגג, ואני אצעק לך: "תשים טרמפולינה עכשיו, שאני אנחת עליה", ואז אתה תגיד: "לא, אני שומר את הטרמפולינה למקרה חירום". זה המקרה חירום, יא מפגר! אני לא רוצה להציל אותך עם הטרמפולינה, כי אז הטרמפולינה אולי תקרע, ואז אני לא אוכל להציל אותך אם תפלי אי פעם מהגג. אבל נפלתי כבר! הלו!

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: זה כאילו, אנחנו מעדיפים להשקיע כל כך במאמץ, בהרתעה והסברה וזה, אבל אני חושב שאין מנוס מלהגיד: "הגיע הזמן לנעול את הגדר שם פשוט".

בוקסי: או היית נכון לבנות גדר נורמלי, שאי אפשר לפרוץ אותה.

אריאל: לא גדר תיל שמגנה על פרדס.

בוקסי: או אני אגיד אפילו יותר מזה: לשים כוחות צבא שם...

אריאל: תעלה עם תנינים, משהו.

בוקסי: שיחצצו בין האנשים...

רחלי: תעלה עם תנינים, זה בייסיק. אני לא מבינה איך...

בוקסי: אני אומר, יש כל כך הרבה דברים שאתה יכול לשים בינם לבין התושבים בעזה. באמת, כל כך הרבה דברים שאי אפשר לעשות.

רחלי: אני פשוט אומרת, בחמת גדר כמעט אין מבקרים כיום.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: קחו את החמה, תפרקו אותה לכמה חממות...

בוקסי: לגמרי.

אריאל: הגיע הזמן שהתנינים יתחילו לתרום את חלקם.

בוקסי: נכון.

אריאל: יש גבול לכל תעלול.

בוקסי: נכון.

אריאל: כל המדינה עכשיו מתגייסת.

בוקסי: נכון. הם גם ככה בצבע זית.

אריאל: איזה הזויים לגייס את התנינים לפני החרדים.

[צוחקים]

אריאל: אפילו התנינים נותנים את חלקם!

בוקסי: כן, כן. יחידת התנינים הצה״לית, אהבתי מאוד.

רחלי: כאילו, ויתרנו סופית. עברנו לזוחלים ודו-חיים.

בוקסי: כן. איך היית קורא ליחידת התנינים הצה״לית?

אריאל: ״כוח חרדון״, אני מניח.

בוקסי: אהבתי מאוד.

אריאל: בשלוף כבר.

בוקסי: אהבתי.

רחלי: אז זהו, אז אני לא מבינה למה אנחנו דואגים לאיזה ביטחון של אנשים מדומיינים במקום לביטחון של האנשים שדי נחטפו עכשיו. אני מרגישה שאולי צריך להיות איזשהו סמל גם לאלה שנגד עסקאות חטופים. כאילו, אלה שבעד יש לנו את הסרט הצהוב הזה, יש את התליון הזה, הדיסקית וזה, אני מרגישה שכל אלה שאומרים שעדיף להקריב את החטופים, הם גם צריכים איזו סיכה, איזו... אולי בצורת חבל תלייה.

אריאל: זהו, צריכים להגיד, זה הסרט הצהוב.

רחלי: זה אותו סרט צהוב, רק שאחד הקצוות של הסרט, פשוט למשוך אותו טיפה, וזהו, יש לכם סמל.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כאילו, אם יש לכם גם אג'נדה שכביכול תורמת לביטחון המדינה והכול, אז אתם גם צריכים להוביל איזה קמפיין. לא מספיק שינון מגל יצרח בערוץ 14, אני רוצה שיהיה משהו מסודר!

בוקסי: היה בהפגנה עכשיו בשבת, היו כמה מפגינים בעד הלחימה, שבאים כל מיני שלטים בעד הלחימה.

רחלי: שלט זה לא סיכה, אתה רוצה להתקדם בחיים, אתה צריך לעשות סיכה.

אריאל: שיהיה ברור, אני כן בעד המשך הלחימה.

בוקסי: אנחנו יודעים.

אריאל: תראה, ברור לי שבסופו של דבר,

בוקסי: כן.

אריאל: הפתרון הוא איזשהו תרגיל מלוכלך שצריך לעשות פה, ושאנחנו לא נהיה חלק מהשיח עליו, כי מטבעם של תרגילים מלוכלכים, לא מתייעצים עם מדינה שלמה באופן פומבי לגבי איך לעשות אותם.

בוקסי: שלא לדבר על מי האנשים שאתה מתייעץ איתם, האם הם יכולים לשמור סוד, או תרגיל מלוכלך, או לשמור...

אריאל: תראה.

בוקסי: לא יודע.

אריאל: או לסמוך עליהם שיבצעו את התרגיל המלוכלך.

בוקסי: נגיד. לא, הכול נעשה מאחורי הגב שלנו גם ככה כרגע, בכל מקרה.

אריאל: כן.

רחלי: בית הדין הבינלאומי בהאג...

בוקסי: כן, כן, בבקשה.

רחלי: פסק, ש... פסק, נקודותיים, ישראל צריכה לעשות ככל שביכולתה למנוע הסתה פומבית לרצח עם.

כולם שרים: טיניינייניי! טינייניייניי!

רחלי: זה כאילו, כולם ממש שמחים על הפסק דין הזה, כי האג לא פסק שאנחנו מבצעים רצח עם, ולא הורה לנו להפסיק את המלחמה. הוא רק אמר, ׳תשתדלו לא להתלהב מזה עד כדי כך׳. כאילו, תמשיכו להוריד פצצות על עזה, פשוט עם פאסון.

אריאל: הם גם אומרים, תעשו ככל שביכולתכם.

רחלי: כן.

אריאל: כלומר, אתם חופשים להעריך את היכולת שלכם בעצמכם. אם זה כל היכולת שלכם, אז בסדר.

רחלי: כן, איך אפשר לאמוד השתדלות?

אריאל: אני לא יכול שלא לשמוח מרצח עם!

רחלי: כן.

אריאל: זו רמת היכולת שאני מגיע אליה.

רחלי: זו רמת ההשתדלות שלך.

בוקסי: כן.

רחלי: אני אומרת, בדיוק זה כמו כשאתה עולה לאוטובוס, ויש לך את השלט, נעל להשתדל, להימנע, מלשים את רגליך על המושב, אני שם את הרגליים על המושב. הנה, השתדלתי! מישהו יכול להגיד לי שלא השתדלתי? אני... זו הייתה רמת ההשתדלות שלי.

אריאל: נכון.

רחלי: הסיסמה של המלחמה הזאת צריכה להיות ״ביחד נשתדל״.

אריאל: כן.

רחלי: תנו לצה״ל להשתדל.

אריאל: כן.

רחלי: זה המיטב שלנו!

אריאל: אני גם לא אוהב שכל הזמן, אני רואה כולנו ציוצים, שמאלנים, פה ושם, מצפים ממני להיות עצוב על הילדים הפלסטינים. לא, אוקיי, אוקיי, אני מבין שם בני אדם וזה... מה העצבות שלי תוסיף פה?

בוקסי: ילדים מתי... מה היא תוסיף?

אריאל: אוקיי, אני מודה לזה שהם מתים אולי זה לא פייר וזה לא צודק...

רחלי: אתה אומר, אם אתה... אם כבר הרגתי, אז...

אריאל: זה כבר קרה.

רחלי: כן, לא עדיף שאני אהיה שמח?

אריאל: כן.

בוקסי: לגרום לך לרגשות אשמה...

אריאל: לא יודע אם שמח...

בוקסי: לגרום לך לרגשות אשמה...

אריאל: אבל אין לי ברירה אחרת! מה עוד אני אעשה?

בוקסי: כדי שלהבא תגיד לעצמך: אוי, אני באמת לא כל כך... אוי, ראיתי את התמונה של ילד החמוד הזה, אני לא כל כך שמח שהוא מת. הוא ילד חמוד, יש לי גם ילד חמוד!

אריאל: אוי... קודם כל, שאלה חשובה: האם הילד הזה ג'ינג'י?

בוקסי: לא.

אריאל: אני יש לי מקום בלב שמור רק לתינוק ג'ינג'י אחד.

בוקסי: אוקיי...

בוקסי: אני לא יכול עכשיו לבכות על כל התינוקות הפלסטינים בעזה. תחזירו אותו, אחרי זה נדבר, יתפנה לי מקום לתינוקות אחרים.

רחלי: הוא ממדר את הרגשות שלו לפי פיגמנטים.

בוקסי: כן, הבנתי. וגם רק תינוק אחד בפרק... כאילו רק...

רחלי: טוב, כאילו, זין על השני.

אריאל: לא, כי הוא ג'ינג'י.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: הג'ינג'יות מעלה את הערך, אתה מבין?

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אוקיי.

בוקסי: אוקיי, הבנו, אתה פשיסט, כן.

רחלי: בסדר, זה אסטבליש. (הבסיס שלו)

אריאל: הזמנים פשיסטיים, בוקסי.

רחלי: הוא אומר: "הזמנים פשיסטיים, you might as well enjoy it." (מוטב שפשוט תהנה מזה) כן, כן.

בוקסי: זאת אומרת, עכשיו זה הזמן להיות פשיסט, כי עכשיו כאילו כולם פשיסטים, אז זה טרנד שהוא בסדר. אחר כך זה כבר לא יהיה טרנדי.

אריאל: להיות WOKE זה בטח לא הזמן.

בוקסי: לא, לא.

אריאל: ה-WOKE עברו את הטיפינג פוינט (נקודת מפנה) שלהם, עכשיו הם גרועים בדיוק כמו טראמפ.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: מדהים שזה קרה כל כך מהר, ובגללנו, משום מה.

בוקסי: נכון. הרבה דברים קורים בגללנו, זה רק מראה כמה מדינת ישראל היא...

אריאל: היא חשובה ומשפיעה, אנחנו הציר...

בוקסי: מסתבר, אתה רואה מה זה?

אריאל: אנחנו הציר... תראה, קודם כל, זה שלושת הדתות פה, בכל אופן.

בוקסי: שלושת הדתות.

אריאל: כן. וגם הבהאיים, זה שלוש וחצי דתות כבר.

בוקסי: אוקיי. בסדר גמור.

אריאל: ורבע.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: לא יודע כמה הם נחשבים, הבהאיים האלה.

בוקסי: כן.

אריאל: אבל, אתה יודע, מה שבהא בקלות הולך בקלות, חשוב.

בוקסי: אומייגאד, אומייגאד.

[צוחקים]

רחלי: חזרנו, חבר'ה!

אריאל: על מה דיברנו?

רחלי: טוב, אריאל, על זה שאתה שמח שמיליונים מתים...

בוקסי: על הכרטיס הצהוב שקיבלנו, על הכרטיס הצהוב שקיבלנו מהאג על התבטאויות כאלה.

אריאל: כן.

רחלי: כן.

אריאל: כן. תראה, בסוף גם הם מבינים.

בוקסי: מי, האג?

אריאל: כן. ש...

רחלי: יש גבול.

אריאל: נגיד, אתה... אתה האגי ממוצע.

בוקסי: כן.

אריאל: תושב האג הממוצע.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: בחייך האישיים, בחיי היומיום שלך, ממה אתה מוטרד יותר? מהסכנה שבחור ישראלי יבוא ויפציץ אותך ויעשה לך אפרטהייד, או שמוסלמי יבוא וידקור אותך כי וואטאבר?

בוקסי: אה, אוקיי, אתה מדבר על אנשים שאשכרה נמצאים בהאג, חיים בהאג.

אריאל: כן, בהאג או בכל מקום אחר שהוא לא יש...

בוקסי: למרות שהם חסרי משמעות. אוקיי.

אריאל: כל האנשים האלה שלא קשורים לאירוע הזה.

בוקסי: כן.

אריאל: והדעה שלהם היא באמת רק וירטו סיגנלינג (איתות סגולה) או לא יודע מה. איזושהי התרשמות שטחית ממה שהם מקבלים הרשתות. אוקיי? שהם לא מעורבים רגשית בדבר הזה בשום צורה.

בוקסי: כן, אני כן אגיד שהם עשו תחקיר משפטי...

אריאל: בצד של מי הם אמורים להיות?

בוקסי: הם כן עשו תחקיר משפטי מאוד מעמיק, הם נציגים מהארץ...

רחלי: לא בשביל זה אנחנו מביאים אותך פה לבוקסי לדבר על תחקירים מעמיקים.

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: תחקיר שמחקיר!

בוקסי: נכון, נכון. אז באיזה צ... תשמע, בסופו של דבר, מי תבע אותנו? דרום אפריקה.

אריאל: כן, למה מי אתם דרום אפריקה?!

בוקסי: דרום אפריקה היא מדינה שהייתה מאוד גזענית בשנות התשעים, וכאילו עכשיו היא חוזרת בה על הגזענות.

אריאל: שנות התשעים? זה היה אתמול!

בוקסי: על האפרטהייד.

אריאל: אתם לא אמריקאים שרצחתם את האינדיאנים לפני אלף שנה, אז אמרו ׳אה, לא, לא ידענו, מי ידע אז שלרצוח אינדיאנים...׳

בוקסי: אז זה לא עכשיו, הם מייצגים... זה כמו...

רחלי: זה היה בתקופה של מקדונלדס.

אריאל: כן, בדיוק.

בוקסי: זה כמו הגרמנים והנאצים. אז עכשיו הדרום אפריקאים, הם מרגישים מחויבות לייצג את המדינה שנלחמת באפרטהייד.

אריאל: ואיך אתם לא מבינים שהשורה התחתונה של כל הדבר הזה, זה שגם אנחנו כנראה צריכים לעבור את התהליך הזה, של לרצוח את העם הזה.

בוקסי: הם רוצים למנוע מאיתנו לעבור את התהליך!

רחלי: כן, אבל זה לא פייר, אנחנו עדיין לא רצחנו את העם שאנחנו יושבים על האדמה שלו, אז תנו לנו לסיים.

אריאל: אני חושב שאנחנו צריכים להקדיש את כל המאמצים שלנו לבקשת הסליחה מאוד יפה שנבקש... אחרי!

רחלי: נכון.

אריאל: אחרי!

בוקסי: אחרי שנחסל, זה כבר יהיה...

רחלי: וגם לזה שאנחנו אחר כך נוכל גם כאן להגיש תביעות בהאג נגד מדינות אחרות שעושות את זה אחרי שאנחנו רצחנו.

אריאל: תראו, למדנו על בשרנו.

רחלי: למדנו על בשרנו.

אריאל: אתם לא רוצים לגמור כמונו, חבר'ה.

בוקסי: אתם מודעים לזה שבכלל כל הבית דין הזה בהאג, זה בגללנו, כן? זה בגלל היהודים בשואה. זה הסיבה שבכלל הקימו את הדבר הזה, כדי שאנחנו נבוא ונוכל... אנחנו... פשוט מצחיק שאנחנו...

אריאל: אז קודם כל, הם צריכים להתבייש בעצמם.

רחלי: כן.

בוקסי: אתה אומר, אנחנו...

אריאל: בסך הכול הרמתם לרצח עם הבא, אוקיי?

בוקסי: צריכים לקבל... זאת אומרת, צריך לקבל פטור, אנחנו צריכים לקבל איזשהו פטור.

רחלי: אנחנו? תמיד!

בוקסי: כמו באורוויזיון, כאילו, מי שמקים את האורוויזיון צריך לקבל פטור מהאורוויזיון.

אריאל: קודם כול, שלנו היהודים לאור, לא רק השואה, או כל ההיסטוריה של הרדיפות וזה, מגיע לנו פטור על לפחות ג'נוסייד אחד.

בוקסי: אתה אומר... אוקיי. הבנתי.

אריאל: לכל עם מגיע ג'נוסייד אחד.

בוקסי: זה היה הקמת המדינה, אבל. והקמת המדינה זה היה הג'נוסייד הזה.

רחלי: היי, היי! היי!

אריאל: בוא, בוא, בוא.

רחלי: הם היו, הם התחילו, זה לא...

אריאל: בוא, בוא, לא היה לנו מדינה, זה לא זה...

רחלי: ועכשיו הם גם אזרחים, אנחנו נותנים להם זכויות.

בוקסי: חלקם אזרחים, חלקם ברצועה.

אריאל: אמריקה הפילה שתי פצצות אטום, בכיף שלה.

בוקסי: יופי.

רחלי: כן, אתם חייבים לנו שתי פצצות אטום.

רחלי: אני רוצה לפחות פצצת מימן אחת.

בוקסי: מלחמת העולם השנייה, הייתה מלחמה שבעקבותיה, כולם הבינו שלא צריך לעשות עוד מלחמות, חברים, ואז...

אריאל: אז מה הסיפור עם ויאטנם?

בוקסי: ואז הייתה מלחמת ויאטנם, ואז מלחמת עירק.

אריאל: [בלעג] אוקיי, עכשיו באמת נפסיק, אוקיי? טוב, זה האחרון. עוד קצת! לא! אני רוצה להריח את ריח הנפלם על הבוקר, אוקיי? ואחרי זה נראה אם היה לנו מספיק או לא.

[צוחקים]

בוקסי: אתה רוצה לחטוף את הסנקציה הראשונה, אתה רוצה שלא יהיה מקדונלדס יותר בארץ, זה מה שאתה רוצה. וברגע שלא יהיה יותר מקדונלדס, אז תגיד, אוקיי, הבנתיי, הגיע.

אריאל: אני מהיכרותי עם התרבות האמריקאית, אני יודע שיש כמו בבייסבול, שלוש פסילות.

בוקסי: כן.

אריאל: אני אומר, תנו לנו ליהנות מפסילה אחת!

בוקסי: בסדר, זאת הפסילה אחת.

אריאל: בסדר, תנו לנו ליהנות ממנה, תנו לנו לסיים את הפסילה.

רחלי: תנו לנו להנות!

אריאל: אי אפשר עכשיו לספור עוד שתי פסילות על אותה פסילה.

בוקסי: אה, יש לך...

אריאל: תנו לנו לסיים את הפסילה.

בוקסי: אה, אוקיי.

אריאל: על הפלסטינים זה פסילה אחת. אוקיי, רצחתם עם אחד, בסדר. אחרי זה, עוד אחד יש לך?

בוקסי: אה, אוקיי.

אריאל: בשלישית, בסדר, אוקיי.

בוקסי: אתה אומר, אתה אומר, זה גם... ברגע שזה קרה וקיבלת כבר את האזהרה, אתה יכול לעשות מה שבא לך, אתה יכול להשמיד אותם, אתה יכול לעשות טרנספר.

אריאל: לא נשפוט פעמיים על אותה פסילה.

רחלי: כן, עוד לא סיימנו, אדוני.

בוקסי: אוקיי, אוקיי. טוב, אני אעביר את זה הלאה להאג...

אריאל: כן, זה יספר כג'נוסייד אחד, אבל בסדר, עדיין לא סיימנו. אני באמצע.

בוקסי: אני אעביר את זה לאהרון ברק בשביל הטיעון בהאג בפעם הבאה, סבבה?

אריאל: כן. הוא יותר מכולם אמור להבין.

[צוחקים]

רחלי: כן.

בוקסי: סבבה.

רחלי: כן, עוד אנשים ששמחים בתקופה הזאת, כי אם כבר, אז כבר.

בוקסי: כן.

רחלי: זה כל מיני שרים שהיו שבוע שעבר בכנס תמיכה בהתיישבות יהודית בעזה.

בוקסי: כן.

רחלי: שרקדו ושרו.

בוקסי: בתגובה להאג.

רחלי: בתגובה להאג, כן.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: ומשום מה, לאנשים יותר הפריע שהשרים רקדו בתקופה כזאת, מאשר שהם רקדו בכנס התיישבות בעזה. כאילו, לא הפריע להם, ככה אני הרגשתי מהתגובות והביקורות, לא הפריע להם ההתיישבות בעזה, הם רק חשבו שזה לא מכובד לרקוד בזמן שצה"ל סובל. כאילו, חבר'ה, אתם יודעים מה יותר גרוע ממחבל? פארטי פופר! אוקיי? [צוחקים] עכשיו תבואו לי כל פעם שאני אוכלת עוגה, ׳לא יופי ליהנות מהעוגה כשצה"ל סובל בעזה, לא יפה...׳ כאילו, אסור לשמוח קצת?!

בוקסי: רחלי, אכלת עוגה?

אריאל: ״כוכב נולד״ כבר חזר, זהו, די.

רחלי: כן, זהו. מה אתם, אמא שלי בהלוויה של סבא שלי? תני ליהנות.

אריאל: אני מבין שאתם לא רוצים דיבור של שישי באוקטובר.

רחלי: כן.

אריאל: אבל בסדר, מאז היה שמיני באוקטובר, תשיעי באוקטובר, עשירי באוקטובר...

רחלי: כן.

אריאל: עבר כבר נובמבר, דצמבר וזה, אנחנו כבר בפברואר, חבר'ה.

רחלי: פברואר זה די.

אריאל: ולא לעניין.

רחלי: לא, גם זה לא...

אריאל: גם בסוף, אגב! אני לא רוצה לעשות ספוילר. בסוף אנחנו נגיע לשישי באוקטובר שוב, ככה הלוח השנה עובד. אוקיי?

בוקסי: כן...

רחלי: אוי ואבוי, אני לא יודעת מה נעשה כשזה יקרה.

אריאל: זה מחזיק מקסימום שנה.

בוקסי: אתם מכירים את עמוד טוויטר "חדשות לפני שנה"?

רחלי: כן.

בוקסי: שמראה את החדשות לפני שנה.

אריאל: עבודת קודש, כן.

בוקסי: קטסטרופה!

רחלי: כן.

בוקסי: זה הדבר הכי מדכא שראיתי בחיים שלי, הכי מדכא.

רחלי: כן, כל יום אתה רואה...

אריאל: אבל עכשיו אתה סוף סוף מבין איך העתיד הולך להיראות. אתה מבין את הנוסחה, הבנת את הנוסחה. מה שאומרים עכשיו לא עוד שנה זה כן. אוקיי, בא לנו!

רחלי: מה שלא מכיר זה עמוד טוויטר שבו כל יום בערך עולה ידיעה מלפני שנה בחדשות, שהיא בערך...

בוקסי: והכל נורא.

רחלי: אנשים רואים מחבלים מתקרבים לעוטף עזה, ואומרים, לא נורא.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: לא יקרה כלום!

בוקסי: אנשים אומרים שיש סכנה לביטחון המדינה, אבל בסדר, אבל מה זה משנה?

רחלי: מה... חברת כנסת חדשה, טלי גוטליב! מעניין! זה בטח יהיה נחמד.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

39 views0 comments

Comentários


bottom of page