אריאל, רחלי ובוקסי חוזרים! אחרי הפסקה ממושכת, סוף סוף מצאנו בית. יאללה מתחילים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/02/2024.
[צוחקים]
אריאל: רחל, אריאל ובוקסי חונכים פודקאסט חדש באתר "מאקו".
[צוחקים]
אריאל: כן...
רחלי: אז ריקודים, אני בעד, כאילו... אני אומרת, בקטע גם, הם רקדו, כאילו, אני... אפשר להיות נגד ההתיישבות? לא. אבל נגד הריקודים?! עד כאן, חבר'ה. כי אני אומרת, זה לא שהם רקדו את המקרנה, הם רקדו בקטע של הפגנת חוסן לאומי, כמו ש... אתה יודע, ניצול שואה, הולך 50 שנה אחרי ורוקד באושוויץ. זה לא שהוא מבזה את הקורבנות, זה שהוא אומר: "זין על הנאצים, אני רוקד, אני חי, אני בחיים".
אריאל: השמאלנים נתפסו לעניין הזה של הריקודים, בלי להבין... אני לא יודע אם זה בהיתממות, או שהם באמת לא מבינים את הקונטסט.
בוקסי: אני ראיתי מילואימניקים שאומרים, ׳איך זה יכול להיות שחברים שלי עכשיו נהרגים בעזה, ואתם...׳
אריאל: לא נהרגים בעזה!
בוקסי: נכון, ואתם רוקדים! אז זה שאנשי החיילים נהרגים בעזה...
רחלי: אדוני, אתה נהרג בעזה, כדי שאני אוכל לרקוד, להנאתי.
בוקסי: אבל בסדר.
רחלי: אז תמשיכו לכם, אני ארקוד. אני אשלח לך אחר כך את הוידאו, כדי שתוכל גם ליהנות מזה.
אריאל: ברור לך שאם זה היה מסיבת רייב, לזכר נרצחי הנובה, או משהו כזה, אף אחד לא אומר למה הם רוקדים, כי בקונטקסט הזה זה הגיוני, נכון? אז פה יש קונטקסט דתי, שמשום מה דתיים, ואני מבין את זה...
רחלי: נורא אוהבים לרקוד במעגל.
אריאל: לא, הם נורא אוהבים...
בוקסי: זה נכון.
אריאל: הם אוהבים לרקוד כדי לעצבן. אבל לא אותך, הם לא מנסים לעצבן אותך, הם מנסים לעצבן את הערבים, להראות להם, אה, חשבתם שפגעתם בנו, ושעכשיו יהיה עצובים כמו שמאלנים? לא, אנחנו רוקדים!
רחלי: לפעמים הם מנסים לעצבן, אבל בגלל שאתה באירוע, ואתה מחכה כבר שפאקינג יגיע האוכל, אבל הם פותחים עוד מעגל רוקדים, וזה ברור שהם עושים את זה רק כדי לעצבן אותך.
אריאל: כן, אבל זה לא כי הם שמחים שמישהו מת.
רחלי: כן, הם שמחו כי תכף חוזרים להתיישב בעזה, ואז כולנו נמות!
אריאל: זה כמו...
רחלי: זאת הבעיה, לא הריקוד.
אריאל: דמיינו לדוגמה שיש פיגוע, והמחבל מת, וההורים שלו מחלקים סוכריות. עכשיו, זה לא כי הם שמחים שהוא מת, אלא כי מבחינתם ככה הם מראים, הנה, איזה חזקים אנחנו, שאנחנו חוגגים את ההקרבה שלו הראויה...
בוקסי: הבנתי.
אריאל: נגד האויב, ולא יושבים ובוכים כמו נמושות.
בוקסי: אז אתה אומר לי שזה עוד מרכיב פאשיסטי של הממשלה הזאת.
אריאל: כן, בדיוק.
בוקסי: בסדר, טוב לדעת.
רחלי: כן, אבל...
אריאל: חופה פאשיסטית...
בוקסי: אני מבין, אני מבין, אני רק רוצה...
אריאל: זהו זמן הפאשיזם. פעם היה זמן התפוח, עכשיו זמן הפאשיזם!
[צוחקים]
בוקסי: אין לי בעיה, אין לי בעיה דרך אגב.
רחלי: עכשיו זמן התנחלות תפוח.
בוקסי: אין לי בעיה...
אריאל: בדיוק.
בוקסי: אין לי בעיה דרך אגב, אם יבואו ויגידו: ׳חבר'ה, אנחנו פאשיסטים, זה מה שפאשיסטים עושים׳.
אריאל: זה מה שהולך היום.
בוקסי: אני אגיד: סבבה, אין בעיה, בסדר גמור.
רחלי: סליחה, סליחה, אם אני לא פאשיסטית, אני לא אוכל לרקוד?
בוקסי: לא.
רחלי: עכשיו על הפרצוף שלך אני ארקוד.
בוקסי: לאכול עוגה, אסור אם את לא פאשיסטית. לרקוד, אסור אם את לא פאשיסטית.
רחלי: [שרה] אילה, אילה, אילה, אילה.
אריאל: תקשיב, פעם היה את הביטוי הזה "יורים ובוכים", נכון?
בוקסי: כן, נכון.
אריאל: שזהו, איזה צבוע זה, לירות על ערבים ואז לבכות על זה, נכון?
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אז גם זה אי אפשר לעשות, גם לשמוח אי אפשר, גם זה... מנעד הרגשות שלנו הולך ומצטמצם, מה אני... אני אמור להיות...
בוקסי: אדיש!
אריאל: מצופה מאיתנו במלחמה להיות על הספקטרום עכשיו, אין רגשות יותר. אתם לא מבינים מה אתם עושים. אין זה, אתם לא מגיבים רגשית לשום דבר, אני צורך בלי רגשות.
בוקסי: נראה לי שלזה קוראים פוסט טראומה.
אריאל: כן. בסדר, אבל קודם צריך את הטראומה.
רחלי: כמה? כמה קוראים?
אריאל: הפוסט טראומה באה אחרי, חכה.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אוקיי. בסדר. כאילו... זה, במלחמה, אין מה לעשות.
בוקסי: חבר'ה, צריך לשמוח קצת, אתם צודקים, צריך לשמוח.
רחלי: לא, אבל בשביל זה גם אנחנו פה.
בוקסי: נכון, נכון.
רחלי: אנחנו לא פה מצחיקים ושמחים בגלל שחיילינו מתים בעזה, להפך. אנחנו אומרים, בגלל שהם נהרגים בעזה...
[צוחקים]
רחלי: בוקסי, אתה לא רוצה לדעת כמה חיילים יקרים פנו אלינו ואמרו לנו: ׳אחח, הדבר היחיד שמחזיק אותי בזמן הלחימה הזאת זה לשמוע את הפודקאסט שלכם׳.
בוקסי: כן.
אריאל: אפס חיילים פנו אלינו, כי הפודקאסט לא היה כל הזמן הזה. [צוחקים] אבל אם הוא היה...
רחלי: לא, נכון, אליי פנו לוחמים.
בוקסי: נכון.
רחלי: אבל אני באמת מרגישה שאנחנו תורמים במשהו, ואנחנו לא... ואנחנו כן, אנחנו לא באמת שמחים, אתם לא מבינים, אנחנו מזייפים את זה בשבילכם, אנחנו putting on a brave face.
אריאל: אבל הם לא... הם לא רוצים לשמוע מסרים תבוסתניים.
רחלי: אתם חושבים שנהניתי מהריקוד מקודם?
רחלי: נכון.
רחלי: כל הגב שלי תפוס. אני רקדתי בשבילכם, שיהיה לכם מה לראות.
אריאל: בדיוק.
רחלי: הנה, בפודקאסט החדש יש לנו גם וידאו.
בוקסי: כן.
רחלי: אז מתעדים אותנו. אז אני יודעת שהמאזינים והצופים רוצים לראות אותי רוקדת! זה כל מה שמחזיק אותם.
אריאל: ולכל הצופים שלנו שנמצאים בעזה, או בדרך לעזה, או זה, אם אתם רוצים לשלוח לנו מזכרות מעזה שנציג פה בפני המצלמה... את שרשרת השיניים שלכם, שעקרתם מכל המחבלים שהרגתם, רוצים לבוא להציג פה, אנחנו נשמח להציג פה לראווה.
רחלי: אני אשמח גם להראות ציורים.
אריאל: ציורים של חיילים.
רחלי: כן, ציורים של חיילים.
אריאל: אם אתם רוצים לאחל לנו משהו, [צוחק] לחזק אותנו בזמנים כאלה, לשלוח לנו ציורים, ממתקים, תחתונים נגמרו לי, אין לי כוח לעשות כביסה, אשמח אם תשלחו לי.
[צוחקים]
רחלי: אני שמעתי שיש לכם הרבה תחתונים.
אריאל: כן, בדיוק.
רחלי: תשלחו קצת, מה הבעיה שלכם?
בוקסי: נכון, אני קניתי...
אריאל: גם בעורף קשה, חבר'ה.
בוקסי: אני קניתי להם קצת תחתונים וגרביים, לפעם הבאה אני פשוט אקנה לך.
רחלי: כן, תקנה לו.
אריאל: אנחנו פה עושים...
רחלי: הוא כזה בן אדם מסכן, תקשיב, הוא לא קנה תחתונים בחיים שלו.
אריאל: אני מסתובב עם אותם תחתונים.
רחלי: כל חודשיים סבתא שלו, אמא שלו מגיעה עם שקית של המשביר, מורידה את זה, אפילו לא נכנסת, משאירה את זה בחוץ.
בוקסי: אני גם קניתי לחיילים במשביר.
אריאל: אני כבר ארבעה חודשים מסתובב עם אותם תחתונים, מחכה שהמילואים יחזרו, יביאו לי תחתונים חדשים. [צוחקים] זה הקרבות שאנחנו פה בעורף עושים. אבל אתם, בסדר, תהנו לכם, תתפננו לכם. אני, תשמע, אני לא עשיתי צבא, אבל לפי מה שהבנתי, יש שם הווי שהוא כיפי.
רחלי: לא, הם גם נהנים מאוד שם.
אריאל: קצת חופש מהאישה, קצת זה.
רחלי: כן.
אריאל: ראיתי את הפרק ב״קופיקו״ שהאבא נושא על המילואים, אני יודע איך הם מתייחסים לזה, ואיך קופיקו, שהתחבא במזוודה, הורס לו את כל התוכניות.
בוקסי: לגמרי, לגמרי.
אריאל: הוא חשב הוא ישחק שם ויש שם חברים שלו, כל המילואים.
בוקסי: גם ראית ״ספיחס״.
אריאל: כן, בדיוק.
בוקסי: באים, עושים הופעה, מתלבשים כמו נשים, עובדים על הרס״ר.
אריאל: לפתות את הרס״ר, הרס״ר מתאהב בך.
רחלי: יש גם עבודה פיזית קשה, כי צריך לרוץ מסביב לשולחן איזה שעה כשהוא רודף אחריך.
אריאל: נכון, נכון.
רחלי: כן.
בוקסי: כן. טוב, אם שכנעתם אותי, אז בכנס טרנספר הבא אנחנו נהיה שם לרקוד, חבר'ה. אני בא בשביל ריקודים, אני בא בשביל ריקודים.
רחלי: כן.
בוקסי: כן.
רחלי: שם תמצא לך כלה.
בוקסי: נכון! שידוך יהיה לי שם.
רחלי: כן.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: אוקיי, אז בן גביר, נעבור אליו.
בוקסי: אוי ואבוי.
רחלי: יש לך הרבה חדשות שקשורות לאיש הזה.
בוקסי: אוי לא.
רחלי: הוא התראיין השבוע על ה"וול סטריט ג'ורנרל". אין לי מושג איך בפועל התרחש ראיון כזה.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: [ג׳יבריש באנגלית] This, this, how you, I, am, not, ge, goo, ga, ge.
אריאל: בוא נגיד שהצ'אט GPT עבד הרבה באותו יום, נורא לתרגם.
רחלי: כן.
[צוחקים]
רחלי: אז הוא אמר שם שהנשיא ביידן פוגע בישראל, ושטראמפ בטח היה עוזר לנו יותר.
אריאל: פחחח...
רחלי: דיבר שוב על טרנספר מרצון. בקיצור, כל הזמן גם הממשלה עושה לנו, מתנהגת, כאילו, בן גביר עושה לה בושות. אבל כאילו, אתם אלה שהפכו אותו לשר ביטחון, אז כאילו, אתם עושים עצמכם בושות! מה, מה אתם מאשים אותו?
בוקסי: רגע, אני עוצר אותך, הוא לא שר הביטחון.
רחלי: שר לביטחון לאומי, סליחה! אני שוכחת את המילה. כי באמת, אחר כך, אחרי הסיפור של בן גביר, גם הבן של בן גביר, נכד גביר...
בוקסי: כן.
רחלי: סתם, קוראים לו שובאל.
בוקסי: מה זה השם הזה?!
רחלי: השובה של האל.
אריאל: כן.
בוקסי: שובאל.
רחלי: השובה של האל.
אריאל: כן. השובך של האל.
רחלי: לא, שובך אל. לא, זה שובא, הוא שובא.
אריאל: אוקיי. הוא שובב, הוא צריך להיות שובב אל.
רחלי: הוא צייץ שלביידן יש אלצהיימר, כמו שאמרתם. שאני אוהבת את זה שבעידן הטוויטר אנחנו נכנסים, נחשפים, גם לילדים,
בוקסי: כן.
רחלי: של הפוליטיקאים שלנו, זה כאילו אנחנו יכולים לעשות גרסת חבובות-טף של הפוליטיקה.
אריאל: כן.
רחלי: כאילו יש לנו את הממשלה, ויש לנו את הממשלה-טף, שהם מסתובבים בחיתולים ויוצאים להרפתקאות כל היום.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: כאילו יש לך את החדשות הרציניות, ואז יש לך את החדשות-טף. מה הבן של ביבי עשה היום? מה הבן של בן גביר עשה היום? זה...
בוקסי: כן. וברגע גם שלא יבחירות יותר, אז הם גם ירשו אותם! הבן שלו יהיה השר לביטחון לאומי.
רחלי: אני מקווה שיהיה טף חדש אחר כך, אנחנו צריכים טף.
אריאל: אז יכול להיות שהמחבל בן ה-14 שנרצח היום, הוא גם חלק מיקום הזבנג׳לה הזה?
[צוחקים]
בוקסי: יכול להיות.
רחלי: הזבנג׳לה, זה בדיוק שם. אני צריכה להגיד ממשלה-טף.
אריאל: כן.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: אז זאת אומרת, שובאל ו...
בוקסי: ויאיר.
אריאל: כן.
רחלי: כרגע, כן. לא מבינה איפה הבן... אנחנו צריכים לחכות עכשיו שנים שהבן של מרב מיכאלי וליאו שליין יגדל מספיק בשביל לענות להם.
בוקסי: כן.
אריאל: כן.
בוקסי: יפה.
אריאל: יפה.
בוקסי: בן גביר?
רחלי: יש עוד בן גביר!
בוקסי: כן...
רחלי: שמעתם איך המאבטחים של בן גביר צריכים לרדוף אחריו בקריית ארבע?
אריאל: ספרי, ספרי.
רחלי: הוא התעצבן עליהם שלא הרשו לו לנסוע באוטו שלו, אז הוא החליט על דעת עצמו לנסוע באוטו של השכן, זה היה בקריית ארבע, הם לא הרשו לו, הם התחילו לרדוף אחריו, וזה כאילו, זה כזה חמוד, כי אני מדמיינת ישר את רפרף, כשהוא לא רוצה לעשות אמבטיה, אז הוא בורח מאיתנו ברחבי הסלון, כשהוא ערום ומצחקק. אז אני... ואריאל כזה, די, נו, כבר אין לי כוח למרדף הזה, אני רוצה ללכת לישון כבר וזה, אבל הוא בכיף שלו, כי הוא הרוויח גם משחק תופסת וגם דחייה של האמבטיה. אז זה כאילו ממש דינר אנד שואו. וככה בן גביר! כל הקדנציה שלו, זה לראות כמה הוא יצליח לדחות את האמבטיה.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: אני, מה שמעניין אותי פה, זה הפרספקטיבה של השכן.
בוקסי: שלקחו לו את האוטו?
רחלי: כן.
אריאל: האם הוא שותף לשובבות של בן גביר? ׳אה, בן גביר, בוא תדפוק, תקח את האוטו שלי׳. כי מה שקרה, אני חושב, זה שפשוט הוא רצה לנסוע כבר, וכנראה יש כל מיני הסדרי ביטחון שצריך לעשות לפני שאפשר להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע, והוא לא הולך לחכות.
בוקסי: להגן על השר בפני התנקשויות... שלא יקרה לו כלום...
רחלי: זה? כמה זמן זה?
בוקסי: סידורים הגיוניים! אני יודע, הבן אדם הוא... כנראה מלא אנשים רוצים לחסל אותו.
אריאל: המאבטח בטח התעכב בשירותים.
בוקסי: יכול להיות.
אריאל: קרה לכולנו, הלך דפק חירבון, כל מיני דופקים לו בדלת, ׳יאללה, בן גביר רוצה לצאת כבר׳, ׳תקשיב, אתה לא יודע מה אכלתי אתמול, זה הורג אותי פה׳, וזה. בן גביר אין לו כוח לזה, הוא אומר, ׳טוב, לא, אני נמאס לי, אני לוקח את האוטו של השכן׳.
אריאל: בכנס של ההתיישבות היה אוכל ממש גרוע.
אריאל: כן, בדיוק. כל הריקודים והכל מתערבב בבטן.
בוקסי: האוכל שם בטוח לא היה אוכל איכותי.
אריאל: כן. בסדר.
רחלי: אז אתה אומר, אבל יכול להיות שהשכן לא היה in on it, הוא היה המר-יובל שגונבים לו את הפשטידה.
אריאל: זה האופציה השנייה, שהוא אחרי זה קם בבוקר, מנשק את אשתו לשלום, ׳אני הולך לעבודה, מה?! איפה האוטו שלי?"
רחלי: מתיישב, שם את הידיים על ההגה, ׳היי, אני יושב על אוויר?, אני שמתי הידיים על אוויר? מה זה?!׳
בוקסי: משום מה, אני מדמיין את השכן של בן גביר כמו בן גביר, שכולם... כולם שם נראים כמו בן גביר פשוט...
אריאל: זה כנראה שכונה של בן גבירים.
רחלי: כן, קריית ארבע, כן.
בוקסי: כן, כן, זה פשוט... בן גביר בא לבן גביר ואומר לו, ׳היי, אני יכול את האוטו שלך, אני רוצה לברוח מהמאבטחים׳, ׳כן, בטח, אחי, מה זאת אומרת? מה, עוד פעם דפקו לך זה... "
אריאל: זה גם כנראה לא אוטו, אלא עגלת חציר עם חמור.
[צוחקים]
אריאל: כן. בשטייטל שם, בקריית ארבע.
רחלי: עוד ענייני בן גביר, היה גם את הסיפור של ההתחפשות, שהוא בא לתחנת המשטרה עם תחפושת כדי לראות אם הם עובדים כמו שצריך, שזה כזה דפוס מחשבה של דוסים, כאילו, שגדלו על מעשיות חז"ל ו׳כה עשו חכמינו׳ כי תמיד יש שם איזה צדיק שמתחפש לגביר, או גביר שמתחפש לפריץ, או רוכל עני שמתחפש לזה, כאילו, תמיד אגדות של בן המלך והעני כזה. אז זה מבחינת בן גביר, זה פסגת האסטרטגיה הניהולית! הוא לא היה בבית ספר למינהל עסקים, אבל הוא יודע שככה מנהלים את זה אנשים אחרים, נוסעים לכנסים מקצועיים, השתלמויות. הוא, יש לו את המפתח להצלחה בעולם הניהול - פאה. אתה שם פאה, יוצא לרחוב, ושם אתה לומד את הדברים החשובים באמת! במוצאי שבת, אתה פותח את הפאה והיא מלאה באבנים טובות ומרגליות [צוחקים] עדיף מכנס!
אריאל: אני... אני מה... תראי, לפחות הוא חושב מחוץ לקופסה.
בוקסי: מה?!?
אריאל: כן, הוא מבין שאנחנו בתקופה קשה.
רחלי: הרבה מחוץ לקופסה.
בוקסי: אתם ראיתם את התחפושת שלו? בוא נגיד את זה ככה...
אריאל: לא אמרתי שזה מחוץ לקופסת התחפושות.
בוקסי: אם הוא הגיע לתחנת משטרה ולא עלו על זה שזה בן גביר...
אריאל: נכון, הנה, כבר אתה רואה.
בוקסי: אז כנראה שהמשטרה... טעונה שיפור, הייתי אומר את זה ככה, בסדר? כי בתמונה, זה די נראה כמו בן גביר!
רחלי: טוב, אתה ידעת שזה בן גביר, זה לא פייר.
בוקסי: לא, אבל... דרך אגב, אני גם רוצה להגיד, יכול להיות שהוא גם הגיע, ואנשים אמרו... זיהו שזה בן גביר.
רחלי: כן.
בוקסי: ואז פשוט לא היה להם נעים, פשוט אמרו...
רחלי: ׳אוי, מי זה?!׳
בוקסי: כן, כן.
רחלי: מי זה?! זה כמו ש... עוד פעם חוזר לי רפרף כל פעם שאני מדברת על בן גביר.
בוקסי: בצדק, בצדק.
רחלי: שכאילו, בן גביר מתחפש... בן גביר. שכאילו, רפרף מתחפש לכלב, ואני אומרת, ׳מה זה? לאן רפרף נעלם? יש פה רק כלב!׳
[צוחקים]
בוקסי: בדיוק.
רחלי: אז ככה הם, כזה, מה זה?
בוקסי: לגמרי.
רחלי: איפה... מי זה האיש עושה? שלום לך!
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אבל מה בדיוק הוא ניסה לבחון שם, עם התחפושת הזאת? הוא בא בתור מישהו שבא להתלונן על פשע?
בוקסי: תראה, אני בתור קצין בצה"ל, כשהייתי אחראי על המגורים שהחיילים בצה"ל, והייתי מסתובב בבית החייל, בתור חייל, אף אחד לא ידע שאני בא לעשות בדיקה.
רחלי: אה...
בוקסי: אז אתה בא לעשות בדיקה. אתה כאילו, מסתכל על החדרים, בודק את השירותים, בודק את השירות, וכו'. אז זה כנראה מה שהוא עשה. האם זה היה הכרחי, היום, כאילו בימים אלה?!
אריאל: מרגיש שמישהו אחר היה יכול לעשות את זה במקומו...
בוקסי: האם זה היה צריך להיות השר לביטחון לאומי שלנו שעושה את זה?! לא יודע...
רחלי: אני חושבת שאם זה היה מישהו אחר, גם הוא לא היה צריך להתחפש, כי כבר היה מישהו אחר.
בוקסי: אני הייתי קצין מושתן בצה"ל, כאילו, הייתי קצין קטנצ'יק.
אריאל: תראי, כמו שאני מכיר את בן גביר, ו...
אריאל: לא יודע, קראת איזה אייטם על זה? חקרת את הנושא?
רחלי: לא... אני?!
אריאל: בתור עורכת הפודקאסט.
רחלי: שאני עושה תחקיר על נושא? ככה אתה מכיר אותי?
אריאל: אני משער שהוא בא לשם כדי להראות, ׳הנה, תראו, המשטרה עוזרת רק לערבים ולא ליהודים׳. זה משהו כזה. לא? זה לא סוג הדברים שהוא עושה? הוא לא בא לשם כדי לבדוק שהשירותים נקיים!
בוקסי: לא יצא מזה שום מסקנה.
רחלי: כן.
בוקסי: לא יצא מזה שום דבר.
רחלי: אני חושבת שיכול שהוא מלכתחילה עשה את זה רק בשביל...
בוקסי: ההטרלה?
רחלי: לצלם את התמונה ולהגיד: ׳הנה, אני עושה משהו׳.
אריאל: אני חושב שהוא רצה להשוויץ בכישורי ההתחפשות שלו ולרמוז למשטרה: ׳תשתמשו בי יותר׳ יש לכם פה סוכן סמוי שרק מחכה שיפעילו אותו!
רחלי: אהההה, כן, כן, כן.
בוקסי: נכון. אני חושב שפשוט בן גביר ספציפית, הוא לא חושב מעבר למחשבה הראשונית של מה שהוא עושה. הוא כאילו, יש לו את המחשבה הראשונית ׳אני אתחפש ואגיע לתחנת משטרה!׳. מה אתה עושה עם זה? הוא לא חשב על זה, הוא לא יודע. זה כאילו... זה זה.
רחלי: לא, אמרתי לכם, גדל, על המעשיות של חז"ל, ששם תמיד הפריץ מתחפש לגביר שמתחפש לרוכל, שהרוכל מתחפש לדג.
אריאל: זה לא חז"ל, הוא הולך אול אין. הוא אמר: אני נראה כמו פיטר גריפין מפמילי גאי, אז ככה אני צריך לפעול בעולם, כל יום אני צריך לצאת להרפתקה חדשה, שכדאי שהיא תערב תחפושות שאנשים יוכלו להבדיל בין פרק לפרק.
[צוחקים]
רחלי: כן.
אריאל: זה לא לחשוב יותר מדי. בסדר, יש עוד 20 פרקים העונה, זה לא נורא.
רחלי: כן.
אריאל: זה רץ כבר איזה 20 עונות, אנשים יישארו לפרק הבא. זה בסדר, לא כל דבר זו עוד הברקה.
רחלי: כן.
אריאל: כן. אז זה הפרק שאני מתחפש.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: עוד מישהי שיוצאת להרפתקאות השבוע היא חברת הכנסת טלי גוטליב, שהפיצה פייק ניוז על שקמה ברסלר מאתר ״עדנה קרנבל״. זה צריך להיות השם של הפודקאסט.
אריאל: זהו, היינו צריכים למכור להם את הפודקאסט.
רחלי: לא, היינו צריכים לקרוא לזה רחלי קרנבל, או אריאל קרנבל.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: אה, זה לא פשוט השם שלה? פשוט הנחתי שקוראים לה אדנה קרנבל.
בוקסי: אני גם חשבתי, לא קוראים לה אדנה קרנבל?
רחלי: אדנה קרנבל?!
בוקסי: היא בנאדם מזוייף פשוט.
אריאל: כן, מה הבעיה שפשוט יקראו לה קרנבל? זה בכל מקרה מזויף.
רחלי: לא, אז בסדר, אז היא קוראת... אז היא בחרה את קרנבל כי החיים שלה הם קרנבל.
בוקסי: אהה.
רחלי: כמו בשיר... ׳בוא אל הקרנבל... ׳
[צוחקים]
אריאל: היא חשבה שזה מה שיפתה אנשים לאתר החדשות הקונספירטיביות המומצאות שלה.
בוקסי: סליחה, רכילות, אריאל, זה חגיגה!
אריאל: רכילות...
אריאל: רכילות זה חגיגה. בסדר?
רחלי: כן. וזהו, אז גם אנחנו חגיגה, אז היינו צריכים לקרוא לזה...
אריאל: הקרנבל של רחלי.
רחלי: הקרנבל, כן. לגמרי. או בוקסי שירה בציבור.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: זה המקבילה הבוקסיית לקרנבל ולחגיגה.
בוקסי: כן. [צוחק]
רחלי: אבל אני לא כל כך הבנתי את הקטע של מה שטלי גוטליב הפיצה. כי היא כאילו אמרה, ה-CIA הודיע לראש המוסד שבעלה של שקמה ברסלר נפגש עם סינוואר לפני השבעה באוקטובר, נכון? שקמה ברסלר אמרה שזה לא קרה מעולם ושאין לבעלה קשר לשב״כ, ואז ראש השב״כ אמר שדברים של טלי גוטליב מסוכנים, כי היא חושפת פרטים אסורים על אנשי שב״כ. אז בעלה של שקמה ברסלר, כן... איש שב״כ...? או לא איש שב״כ? או שזה פרדוקס שאי אפשר להכחיש, כי ברגע שאתה מכחיש, אתה מאשר.
בוקסי: בדרך כלל, כשאתה עובד במשרה רגישה, אתה לא אומר שאתה עובד בשב״כ או במוסד. אתה אומר, אני עובד במשרד הביטחון.
רחלי: כן.
אריאל: זה מה ש... לא רוצים, לא רוצים לחשוף אותך בתור סוכן שב״כ או סוכן...
אריאל: אז הוא כן עובד במשרד הביטחון?
רחלי: אז הוא עובד שם?
בוקסי: אז לא ברור... יכול להיות ש...
רחלי: אם הוא לא עובד שם, אז למה ראש השב״כ אומר שזה מסוכן מה שטלי גוטליב חשפה, סתם משהו על מישהו שלא קשור לשב״כ?
אריאל: כן, בוקסי, הא?! הא?? מה דעתך בנושא?!
בוקסי: אני לא יודע. יכול להיות שהוא עובד במשרה הרגישה שפשוט היא לא שב״כ, יכול להיות שבאופן כללי יצאו נגד העובדה שכאילו חושפים מישהו שהוא אולי שייך...
רחלי: אבל הוא לא! אם הוא לא, אז הוא לא.
אריאל: אולי הוא נפגש עכשיו עם המתחרים של סינוואר, והם לא רוצים שיחשבו שהוא עכשיו עובד של סינוואר ואז ישמעו בצד שלו, אה...
בוקסי: אולי. אני לא יודע, בעלה כנראה נמצא... לכי תדעי.
אריאל: מי יודע, מי זה בעלה בכלל?
בוקסי: זהו, אי אפשר לדעת, כי את לא יודעת מי בעלה, יכול להיות שהוא נמצא...
אריאל: לא, אתה נכנס לפייסבוק, אתה נכנס לאינפו (info).
רחלי: אי אפשר לדעת מי זה בעלה? היא מסתובבת כל יום ברחוב!
אריאל: לא, אני לא יודע...
רחלי: זה לא יכול להיות סוד.
אריאל: אישה בשם שקמה, אוקיי? בואו לא נעמיד פנים שמדובר פה משהו סודי.
[צוחקים]
בוקסי: נכון. נכון? היא גם דמות די מוכרת. לא אגיד שלא, כן, אבל...
רחלי: מה הבעיה, אתה בודק מי זה בעלה, הבעלה זה יוסי, אתה אומר, אוקיי, יוסי, מה, הוא עובד? אה, הוא ירקן. אה, לא, הוא איש שב״כ. בבקשה, הנה, זה קל.
אריאל: אתה עשית את התחקיר הראוי לפני שיצאת בהאשמות?
רחלי: כן?!
בוקסי: הוא עובד במשרד הביטחון.
אריאל: אה, זה כל עובד במשרד הביטחון.
בוקסי: לא צריך לפרט מעבר, וזהו.
רחלי: אבל האם...
אריאל: האם הוא פשיסט?!
רחלי: רגע, אבל האם הוא נפגש עם סינוואר, ואם כן, לא הבנתי את האשמה, היא כאילו אומרת: ׳הם כביכול נפגשו, ועל כן בוודאי... תכננו יחדיו את הטבח!׳ מה זה היה?!
אריאל: האשמה הימנית.
בוקסי: כן, מה זאת אומרת?
אריאל: כן, האשמה הימנית, כלפי המחאה, כלפי קפלן, כלפי הכל, זה ש... כלפי ראשי הצבא וזה, שנעשה פה... רוצים להוציא את ביבי רע. הוא אומר: ׳הנה, תראו מה קורה תחת ביבי הרע׳.
רחלי: ולכן רצחו 500 איש?!
בוקסי: וגם... וגם איך ידעו, איך ידענו שיקרה כזה, איך ידענו שיהיה מחדל 23׳, איך ידענו מראש שיהיה דבר כזה, כנראה שאנחנו יודעים משהו. לא כי אנחנו קוראים את המציאות ויודעים לנבא מה הולך לקרות, ובגלל זה הפגנו במשך 100 שנה. זה כאילו התפיסה הקונספירטיבית שלהם.
אריאל: אז אתה אומר שזה לא היה האחריות שלך, להגן על המדינה כולה!
בוקסי: קצת שלי, קצת של כל המפגינים.
אריאל: חבר'ה, כולנו טעינו, אוקיי?
בוקסי: אההה... אני לא טעיתי...
אריאל: בואו לא נחזור לשישי לעשירי.
בוקסי: לא רוצה להגיד שטעיתי...
אריאל: כולנו אחים עכשיו.
בוקסי: לא חושב שטעיתי במשהו מהדברים שאמרתי לפני.
אריאל: בן גביר הוא יודע...
בוקסי: בואו לא...
אריאל: כולנו מאוחדים עכשיו.
בוקסי: כולנו מאוחדים.
אריאל: כהנא צדק...
בוקסי: לא...
אריאל: לא צריך עכשיו לריב, להתווכח.
רחלי: אז, אז, אז... אף אחד מאיתנו... אני רק רוצה... בואו נשים את זה על השולחן.
בוקסי: כן.
רחלי: אף אחד מאיתנו, בחדר הזה, לא תכנן את טבח השבעה באוקטובר. אריאל?!
אריאל: תראי, לא תכננתי, אבל גם לא... בואי נגיד, זרמתי. אמרתי, מה שיוצא, אני מרוצה.
[צוחקים]
אריאל: נפגשתי עם סינוואר.
בוקסי: אוקיי...
אריאל: אמרתי לו, תקשיב. מה שאתה רוצה לעשות בשמחת תורה, מפרגן לך.
בוקסי: עדנה קרנבל...
אריאל: אני... אל תגיד לי, אני לא צריך לדעת.
בוקסי: עדנה קרנבל, אם את שומעת, יש לנו פה וידוי לוהט.
אריאל: שומעת עדנה?
בוקסי: לוהט עדנה. תקשיבי, תקחי את כל הקרנבל שלך ותפרסמי את אריאל וייסמן...
אריאל: בדיוק.
בוקסי: נפגש עם סינוואר.
אריאל: כן, אני מדליף את זה פה, חשיפה ראשונה. נפגשתי עם סינוואר.
רחלי: כן.
אריאל: תראה, בדיעבד אני חושב שהוא קצת הגזים.
[צוחקים]
אריאל: בדיעבד הייתי אומר לו, זה... לא.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: זה סינוואר, אתה יודע.
רחלי: כן, כמה אפשר להתחרט!
אריאל: החיים זה... כל אחד והקרנבל שלו.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: טוב. מגזין "ביזנס אינסיידר" עמד לפרסם כתבה שלילית על אשת העסקים עינת גז והחברה שלה. אז היא אמרה לו לא לפרסם את הכתבה, כי יש לה משפחה חטופה בעזה, וגופי הביטחון בישראל אוסרים לפרסם עליה שום דבר כדי לא לפגוע בחטופים. אלא שהתברר שאין לה קרובי משפחה חטופים בעזה, וגורמי הביטחון בחיים לא שמעו עליה. זה הסיפור. כאילו, אני מרגישה שהחטופים הפכו רשמית לסמל סטטוס בישראל. כאילו, אפשר להשתמש בהם לכל מיני דברים - ׳אריאל, אתה יכול לשטוף כלים׳, ׳מצטער, המשפחה שלי נחטפה לעזה, והם לקחו איתם את הסקוצ'ים׳. זה כאילו משהו שאפשר לזרוק ככה.
בוקסי: אני רק אגיד להגנת עינת גז...
רחלי: שאתה לא אוהב את עמית סגל. כמובן.
בוקסי: שלא, שהיא אמרה שכרגע מעלילים עליה איזושהי עלילה, שמה שאמרו זה לא בדיוק נכון, ולא בדיוק ידוע מה נכון.
רחלי: מה שאמרו גורמי הביטחון?
בוקסי: לא, שיש להם איזה ספין שיצא...
רחלי: שהם לא שמעו עליה מעולם...?
אריאל: בעלה נפגש עם סינוואר או לא?
בוקסי: שאלה טובה.
אריאל: תדבר לעניין.
בוקסי: אני לא יודע, צריך...
אריאל: אתה יודע מי זה בעלה בכלל? הוא עובד במשרד הביטחון?
בוקסי: אסור להגיד.
אריאל: אה, אה! רואה...
בוקסי: כל בעל שנפגש עם סינוואר אסור להגיד, אריאל.
אריאל: אני אגב גם, אני נפגשתי איתו במסגרת תפקידי כבעלה של רחל.
בוקסי: כן, ברור, ברור.
אריאל: הוא מאוד אוהב לפגוש בעלים של נשים דומיננטיות.
בוקסי: [צוחק] והוא מאוד מפחד מנשים.
אריאל: יש לו בעיות עם אשתו, הוא מחפש... הוא צריך מישהו לשבת איתו על בירה קצת, להגיד...
רחלי: לכלך על נשים.
אריאל: הוא ראה את שקמה ברסלר, הוא אמר: ׳וואי, בעלה בטח מבין מה זה׳.
[צוחקים]
רחלי: הוא לא מדבר עליך.
אריאל: כן, לכולנו יש מה לפרוק. נפגשים כל יום חמישי, בבר האירי.
רחלי: בבר האירי?!
בוקסי: בבלומבר.
אריאל: הבלומבר, כן.
[צוחקים]
רחלי: סינוואר, אריאל וק׳ איש השב״כ.
אריאל: כן.
בוקסי: כן.
רחלי: כן.
אריאל: מלכלכים על הנשים שלנו. בסוף, חבר'ה, סינוואר הוא כמו כולנו! הוא יושב שם, בתעלות של החמאס.
בוקסי: כן.
אריאל: מוקף בחטופים, עם אשתו, ואשתו גם אוכלת לו את הראש. מה, אתה שוב פעם משאיר את החטופים שלך בכל מקום, כמה בלאגן.
בוקסי: נשמע לי כמו...
רחלי: למה אתה לא מנקה את התעלה?
בוקסי: נשמע כמו אחלה סיטקום.
אריאל: כן, נכון. זה, זה השלב הבא.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: קודם מדינה פלסטינית וחורבן היישות הציונית.
בוקסי: כן.
אריאל: אחרי זה סיטקום.
בוקסי: אוקיי, אהבתי מאוד, אהבתי מאוד, זה סדר טוב.
אריאל: כן, אחרי... עושים מאה הפרקים, זה נקרא לסינדיקציה. אחרי זה זה מגיע לשידורים חוזרים לערוץ ההומור, בין שידורים חוזרים של סברי מרנן וצומת מילר.
בוקסי: אוקיי...
רחלי: עכשיו סוגיה מעניינת סוף סוף, שזה סוגיית האירוויזיון. שזה נושא לא פשוט. היו מדינות שהתנגדו בש... שאנחנו נשתתף השנה באירוויזיון. יש כל מיני גם להקות שאמרו שהן לא יסכימו להשתתף, אם אנחנו נשתתף.
בוקסי: לא מאמין שאנחנו המדינה הזאת, באמת.
רחלי: כן...
אריאל: איזה מין איום זה? זה האיום שלכם עלינו? להקה לא תשתתף באירוויזיון, אם לא נפסיק את הלחימה?
רחלי: כן, זה יותר סיכוי בשבילנו!
אריאל: כן.
רחלי: כאילו, אה, אם כולם...
אריאל: זה עניין שלכם.
רחלי: כולם יפרשו מהתחרות ואנחנו ננצח, הידד!
אריאל: כאילו, מה אתם חושבים, שמדינת ישראל יבכו ׳לא! רק לא הלהקה מדנמרק׳?
בוקסי: הם בסוף יעיפו אותנו, כי כל המדינות הגידו שהן לא רוצות להשתתף. אז הם יגידו, טוב, אז זין על ישראל, ביי ישראל.
רחלי: זה לא יושרה.
בוקסי: אין אורוויזיון, נגמר.
אריאל: אז נפציץ גם אותם.
בוקסי: כי שוודיה וגרמניה וכל מיני מדינות שהן המקימות של אורוויזיון, אם, תחשבי, יגידו שהן רוצות לפרוש. אז, אה...
אריאל: בסדר. לא יודע. אז נאלץ לעשות להם מה שעשינו בעזה.
אריאל: מה נעשה?
רחלי: בסדר, אנחנו נופיע לבד ונכתיר את עצמנו.
אריאל: נעשה ארוויזיון משלנו. נכון?
בוקסי: אוקיי...
רחלי: עם זונות ובלאק ג'ק.
[צוחקים]
אריאל: כן. לא, כנראה עם הרבה דתיים.
בוקסי: תחרות... תחרות ה...
אריאל: ובלי שירת נשים.
בוקסי: וואי איך אני מתגעגע...
רחלי: אוף שימחעס ב-12 שירים.
בוקסי: איך אני מתגעגע לתחרות הזמר העברי, איך קראו לזה? של שנות ה-70.
רחלי: כן.
אריאל: כן, זה הכול שירים של ציפי שביט הולכים להיות.
בוקסי: כן...
רחלי: אבל מה שבעיניי חמוד השנה באירוויזיון, זה שהשנה ייצג את איסלנד באירוויזיון פלסטיני ממזרח ירושלים, ואת לוקסמבורג תייצג ישראלית מישראל. זאת אומרת, זה כאילו... זה כמו פוקימון כזה,. כאילו, במקום שהמדינות עצמן, ישראל ופלסטין, יתחרו בקרב שכולנו רוצים לראות, שתי מדינות שלא קשורות בכלל לסכסוך, שולפות דוגמיות סכסוך קטנות משל עצמם מהפוכדור שלהם, ואז הם יתחרו ביניהם! כאילו, זה מין קרב בזעיר אנפין כזה. יש בזה משהו שהוא כאילו... הוא נורא חמוד וסטרילי, וחבל שאת המלחמה עצמה אנחנו לא יכולים לנהל ככה. כאילו, לא אנחנו נלחם עם הפלסטינים, אלא הפלסטינים יזרקו מישהו נורווגי לזירה, ואנחנו נזרוק מישהו דני או שוודי, והם יכסחו אחד את השני בשבילנו!
אריאל: לא ננהל את כל הסכסוך הזה בלי כל הערבים והדתיים.
רחלי: נעשה אאוט-סורסים.
בוקסי: אתם רוצים...
אריאל: כאילו, בואו נביא אנשים יפים שילחמו את הדבר הזה.
בוקסי: אתם רוצים סכסוכים שייפתרו כמו במשחקי הכס. שמביאים איזה איש גדול, עושים אלימות משהו...
רחלי: ואנחנו יושבים בבית עם שתייה.
אריאל: כל אחד שולח את האביר שלו.
אריאל: כן, כן. מוות אלים וברוטלי שכולם הם מרוצים.
רחלי: כן, ואנחנו בינתיים בערסל.
בוקסי: כן.
רחלי: מחכים שזה יסתיים, נותנים דוז פואה.
בוקסי: אני בעד. אני בעד.
אריאל: כן.
בוקסי: עדיף את זה מאשר עשרות אלפים שימותו.
רחלי: אבל זה לא מוזר גם ש... פלסטיני... מייצג את איסלנד... מה קרה פתאום לנושא הזה של אותנטיות של זהויות? פתאום זה בסדר! שפלסטיני! מזרח ירושלמי! ייצג את איסלנד. אז זה כן חשוב לשמור על אותנטיות של זהות תרבותית, או שכולנו כפר גלובלי?... וזה חשוב איפה שאתה מתיישב. זה נהיה הזהות החדשה שלך? אתה יכול לעשות כזה ניכוס לזהות שלך? אני לא יודעת.
אריאל: תראי, אני חושב שכל התקופה הנוכחית, המצב הנוכחי, הבהירה שבעצם כל הדיונים האלה על זהויות ופריבילגיות וזה, זה בסוף היה חומים נגד לבנים. כל השאר היה תחפו... הנה, עכשיו תראו. איך ה-woke בעולם מתייחסים אלינו?
[בוקסי מהמהם להסכמה]
אריאל: לא משנה מה החמאס יגידו, יעשו וזה, הם הקורבנות, כי הם החומים והמסכנים, ואנחנו תמיד נהיה נאצים הרעים, כי אנחנו לבנים. לא משנה שהכל התחיל מתקפה הכי מזעזעת.
בוקסי: אנחנו גם נתפסים כקולוניאליסטים.
אריאל: כן, כל החיים חושבים ש...
בוקסי: הם עכשיו הרי אנטי-קולוניאליזם.
רחלי: אנחנו קולוניאליסטים?!
בוקסי: הם משליכים עלינו את כל האמריקאים.
רחלי: הפלסטיני התיישב באיסלנד! ניכס לעצמו את הזהות שלהם!
[צוחקים]
בוקסי: ומה עם לוקסמבורג?
רחלי: והחליט שהוא איסלנדי מקורי ואותנטי. לא רק שהוא החליט שהוא האיסלנדי האותנטי והמקורי ביותר, הוא אפילו עד כדי כך איסלנדי, שהוא הולך לייצג את האיסלנדים, בתור האיסלנדי הטוב, והאיסלנדי ביותר!
אריאל: אבל תראי, בספורט... וזה בוקסי בטח יוכל להרחיב.
בוקסי: זה נכון.
אריאל: בתור מומחה הספורט שלנו.
בוקסי: מומחה הספורט של הפודיום, לא סתם.
אריאל: האיש שפעם ראה כדור, בוקסי, בספורט זה די נהוג.
בוקסי: נכון.
אריאל: שנבחרות, פשוט כל הנבחרת זה: ׳קנינו אותו מפה, קנינו אותו משם׳. אף אחד מהם לא באמת שייך למקום שהנבחרת לכאורה מייצגת.
בוקסי: אה, נכון, יש מה שנקרא התאזרחות, כן. אפילו בנבחרות יש התאזרחות.
רחלי: אבל גם במוזיקה? באמנויות גם עושים את זה?
אריאל: אז הנה עכשיו...
רחלי: מתאזרחים?
אריאל: בסוף, אתה רוצה את הנציגים הכי טובים, ואם אתה יכול לקנות אותם בכסף ולהביא אותם למקום אחר, למה לא?
רחלי: אז אין משמעות לכלום.
אריאל: אה! בוקר טוב אליהו!
בוקסי: נכון.
רחלי: לא, יש את הקטע הזה, כי זה מתחבר לי...
אריאל: מכירה ניטשה?! שמעת שאלוהים מת? אולי?!
[צוחקים]
רחלי: יש את הקטע הזה שזה מתחבר לי עכשיו, שביפן, אני לא יודעת אם שמעתם, נבחרה עכשיו מלכת יופי לראשונה, פעם ראשונה בהיסטוריה של יפן, היא מלכת יופי שהיא לא יפנית.
אריאל: מה, עם עיניים נורמליות?!
[בוקסי צוחק]
רחלי: כן [צוחקת], היא כאילו אוקראינית שעלתה ליפן בגיל קטן. וכאילו, זה עכשיו מעורר בלאגן ביפן, כי יש לזה כל מיני התנגדויות וביקורות, כי לא כולם מסכימים שהיא יכולה לייצג את היופי היפני. כי אומרים לך, מראה יפני, אז אתה מדמיין משהו מאוד ספציפי, אני לא אגיד מה, אבל...
אריאל: מאוד ספציפי... היא לא יכולה לעשות ״ככה״?!
בוקסי: אוי, אוי, אוי, אוי.
רחלי: אני לא אומרת מה...
בוקסי: חבר׳ה אף יפני לא שומע את הפודקאסט הזה, אנחנו לא מעליבים אף אחד.
בוקסי: מנצל את המדיום המצולם. [צוחק]
רחלי: כן, עכשיו רואים את ה...
בוקסי: כן, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה [צוחק]
אריאל: גם מי שמאזין יודע בדיוק איזה תנועה עשיתי!
[צוחקים]
אריאל: נטשטש את זה בווידאו, נעשה את זה מפוקסל, אף אחד לא ידע מה עשיתי.
רחלי: אז אני אומרת, מה... אז יוצא מזה שמה הטעם בעצם בתחרות יופי עולמית. הרי במקור, אני מניחה, הנושא של תחרות מיס יוניברס העולמית זה משהו שבא להגיד, בואו נראה את כל סוגי היופי, מכל המדינות. היופי מניגריה ומסין ומרוסיה ומהודו... בואו נראה איך נראות כוסיות שונות מרחבי העולם, בכל הצבעים, בכל המינים, בכל הזהויות וזה. אבל אם אתם מורידים את העניין האתני, וכוללים בתוך הדבר הזה גם מהגרים ומהגרות, אז בסוף, תחרות מיס יוניברס, יכולה להיות גם 20 אוקראיניות, מתחרות אחת בשנייה! כל אחת היגרה לארץ אחרת בגיל חמש, אבל בפועל כולם יצאו מאותו בניין בקייב. אז מה... בשביל מה טרחנו בכלל, לאסוף אותם בפינצטה מרחבי העולם, אם בסופו של דבר, הן אחיות! כאילו, מה עשינו בזה?
אריאל: זה כמו שאני תמיד אומר, בישראל יש את הנשים הכי יפות ברוסיה. זה תמיד אני אומר. אז אני אגיד את זה גם עכשיו. מעבר לזה, אני גם אגיד, מה שאת אומרת פה, זה בעצם שכל התחרויות היופי האלה, הן לא רק לא רלוונטיות בגלל הפמיניזם, הן גם לא רלוונטיות בגלל שיח הזהויות, ואני אוסיף על זה עוד משהו, שהן לא רלוונטיות, כי בסוף, מה לעשות, הן לא באמת טובות בלמצוא את הבחורה הכי יפה. אני אף פעם לא ראיתי מישהי שזכתה בתחרות איזושהי מלכת היופי, מהמיסיוני וזה, ואמרתי, ׳הו! הנה, הם מצאו אותה, הם מצאו את ההכי יפה׳.
בוקסי: באמת? דווקא יש בחורות מאוד יפות בתחרויות האלה...
אריאל: לא, זה תמיד שאני אומר, אוקיי, בסדר.
בוקסי: אריאל, כי זה לא רק יופי, זה גם אופי.
אריאל: לא.
[צוחקים]
בוקסי: איך תפתור את הרעב העולמי? אתה רוצה לתת את הפרס...
רחלי: זה נפתר עד עכשיו, דפקט?
בוקסי: אתה רוצה לתת את הפרס לבחורה שיודעת לענות את התשובה הכי טובה, לאיך היא תפתור את הרעב.
אריאל: תענה לי על השאלה הזאת. האם עדי הימלבלוי נבחרה להיות מלכת היופי?
בוקסי: זו שאלה טובה. היא נבחרה? לא נראה לי שהיא נבחרה.
אריאל: לדעתי, לא. ולכן, זה הופך את כל התחרות לחסרה טעם.
רחלי: נכון.
בוקסי: וגל גדות?
אריאל: גל גדות כן, לדעתי. היא לא הייתה מלכת... היא הייתה משהו.
רחלי: אני אומרת, פשוט תחליטו, האם כולנו צריכים לשים לב כל הזמן מי מייצג נכונה ובצורה אותנטית את הזהות שלו, את המדינה ממנה הוא הגיע ומהתרבות ממנה הוא הגיע? או שאתם אומרים, כולנו כפר גלובלי, זין על זה שכל אחד ייצג את מי שבא לו, וזהו. ואז, וואלה! אני בא לי להגיד שאני פלסטינית, אז מותר לי לשבת במדינה הזאת, גם לפי אלה שבעד הפלסטינים. אז אני... בכלל לא כבשתי אף אחד, כי אני הפלסטינית!
בוקסי: את נכבשת, נכבשת כאילו עצמך.
רחלי: אני נכבשתי, כן. אז נכון. בדיוק.
אריאל: אני גם חושב שצריך לנצל את ההזדמנות הזאת, שהנה, כל העניין של המוצא מה מאיפה הוא הגיע, לא רלוונטי יותר. תחרויות יופי צריכות להתנהל כמו, אני חושב, באיגרוף, נכון? שם זה לפי משקל?
[בוקסי מהמהם להסכמה]
אריאל: צריך להיות תחרות יופי ממשקל נמוך, משקל כבד.
בוקסי: אתה אומר שזה תהיה תחרות יופי למכוערות, כאילו?
אריאל: לא, מבחינת מבנה גוף.
בוקסי: אה, מבנה מבנה. אתה ממש מדבר על משקל.
אריאל: תחרות יופי לשטוחות.
בוקסי: [צוחק] אוי ואבוי.
אריאל: תחרות יופי ל...
רחלי: אתה אומר שיהיה לטעם של כל אחד.
אריאל: כן, לעבור על כל הקטגוריות בפורן האב.
[צוחקים]
בוקסי: אתה אומר אם... אתה אומר אם כבר להחפיץ, אז עד הסוף, כאילו.
אריאל: כן. בואו, זה משהו זה. זה תחרות מי נתח הבשר הכי יפה.
בוקסי: אוקיי, אז לא צריך אפילו לשאול שאלות. לא צריך אפילו לדעת את השם שלה. לא צריך לדעת מאיזה מדינה היא מגיעה. [צוחק]
אריאל: תסתובבי... תסתובבי שנייה... סתמי רגע. אני מסתכל.
רחלי: כן. ככה מתחילה התחרות, התחרות מתחילה בסתמי רגע.
[צוחקים]
רחלי: עולה המנחה! עולה ששי קשת. וכל מה שכתוב לו בקיו-קארד (בכרטיסיות) זה ״סתמי״.
אריאל: זה כאילו צריך להיות התחרות הכי עצובה בעולם, שזה פשוט כמו סרטוני קאסטינג (ליהוק) בפורנו.
רחלי: כן...
בוקסי: אוקיי...
אריאל: רק, את יודעת, 30 בחורות אחת אחרי השנייה.
בוקסי: אוי ואבוי.
אריאל: יושבות על הקסטינג קאוץ' (ספת ליהוק), מושפלות, ובסוף אומרים...
[רחלי נאנחת]
בוקסי: הכל ב-P.O.V של ה...
אריאל: כן. של הבמאי.
בוקסי: הכל זה הצלם, הצלם, אוי ואבוי... כל פעם הצופה צריך ל... אוי ואבוי.
אריאל: הבחור מבנג באס, עם עיר יערות מגעילות ברקע. חבר'ה, זה מה שזה, אנחנו מדברים על תחרות יופי.
[צוחקים]
רחלי: אבל זה נכון, כן.
אריאל: אני אומר פה משהו פמיניסטי, בוקסי!
רחלי: זה כל הכבוד.
אריאל: אל תזדעזע ממני!
רחלי: לא, אריאל, כל הכבוד.
אריאל: תמחא לי כפיים, בבקשה.
רחלי: כן, כל הכבוד.
[בוקסי מוחא כפיים באיטיות]
אריאל: בקיצור, אז ראיתי אתמול פורנו מטורף.
רחלי: אני חושבת שבתחרויות מלכות היופי צריך להיות פינת ממוריאל (זיכרון), אבל...
אריאל: כל היפות שמתו השנה ולא הספיקו...
[צוחקים]
רחלי: לא.. לכל היפות שהתכערו!
בוקסי: אה, אוי ואבוי.
רחלי: זה כזה, כל אחת רואים את ה-before and after כזה לצלילי פסנתר נוגה, ואז... תחרות מלכת היופי!
בוקסי: אה, אוקיי…
רחלי: תקשיבו, אני כל כך... אין לי כוח לדבר על נושאים שקשורים למלחמה שאני... כאילו, באמת, זה היה הדבר שהכי הטריד אותי השבוע, מלכת יופי היפנית. בגלל זה רציתי לדבר על זה ועל זה. זה, ושרומן זדורוב חזר לשוק העבודה כשיפוצניק!
אריאל: אה, בוא נדבר על זה.
בוקסי: אה… מזל טוב.
רחלי: הוא חזר לשוק העבודה. הוא עושה את השיפוצים כאן באולפן, אגב.
[צוחקים]
רחלי: איש מקסים, רוצח גרוע, אבל שיפוצניק פצצה.
בוקסי: אה... כן.
אריאל: תראי, אני חשבתי על זה קצת, היה לי קצת... היה לי קצת שרשרת של מחשבות. קודם כל אמרתי, הוא מצא תקופה טובה, עכשיו שהערבים לא מבוקשים פה יותר, לא מקובלים פה יותר.
רחלי: כן.
אריאל: יהיו לו הרבה עבודות, בנייה וזה. ואז חשבתי, רגע, למה אנחנו לא רוצים את הערבים פה? כי אנחנו מפחדים שהם ירצחו.
רחלי: כן.
אריאל: את לא תעסיקי בבניין שלך עכשיו, ערבי, בשיפוצים. זאת אומרת, אולי הוא רוצח מה... זה.
רחלי: כן...
בוקסי: כן, כן.
אריאל: רומן זדור... לעומת זאת!!
בוקסי: אוקיי, כן...
אריאל: עכשיו, עכשיו, אולי הבעיה בכלל הייתה עם ערבים, אלא עם שיפוצניקים. אולי היה בעיה עם אנשים... אולי היה... כיוונו את הגזענות שלנו למקום הלא נכון.
בוקסי: זאת אומרת, צריך להיות פועלים שחורים. זה...
אריאל: הערבים לא עשו את זה כעם ערבים, רומן לא עשה את זה כמו רוסי, זה הכול קשור לעבודות בניין.
[צוחקים]
רחלי: עכשיו השיפוצניקים הם הבעיה.
אריאל: השיפוצניקים, הם אנשים... כנראה רצחניים מטבעם.
בוקסי: הם יודעים להשתמש בכלים פשוט.
אריאל: כן, קודם כל יש להם כלים מאוד זמינים.
בוקסי: כן.
אריאל: הבגדים שלהם מתלכלכים כל הזמן, אז כל הזמן יש להם תירוץ.
בוקסי: הם יכולים לצבוע, הם יכולים לצבוע גם אחריהם, להעלים ראיות גם עם הצבע.
אריאל: כן, בדיוק. כן, הם באים כבר... הם אומרים... תראו, הם כבר באים למצב שיגידו: ׳למה שאני לא ארצח? כבר יש לי פה הכול מוכן, כבר יש לי פה את הניילון של דקסטר, פרוס על כל הרצפה. אז יהיה בזבוז לא לרצוח מישהו עכשיו.
בוקסי: נכון, נכון.
אריאל: אז כן, זה לא מפתיע שאחרי זה קורה לי דברים כאלה.
בוקסי: כן.
אריאל: כלומר, כל זה בלי קשר לרומן זדורוב, שהוא כמובן זכאי.
בוקסי: כן, כן, בוודאי.
רחלי: אני תמיד חושבת שכאנחנו עושים בדיחות על רומן זדורוב, אני חושבת...
אריאל: הוא יכול לשמוע את זה עכשיו.
רחלי: לא, [צוחקת] אני חושבת תמיד...
אריאל: כן.
רחלי: אני תמיד חושבת ש... או שהאיש זכאי ואנחנו עושים לו עוול נוראי, שאנחנו שוב ושוב מספרים את הבדיחות האלה עליו, או שהבן אדם רוצח ואנחנו עושים לו עוול נוראי על זה שבכלל אנחנו נותנים לו במה, ומנרמלים את היותו קיים בשיח. זאת אומרת, אין שום... אנחנו לעולם לא נדע מאיזה כיוון אסור לנו לדבר עליו. הוא כמו הרוצח של שרודינגר, כאילו, מתוך קופסה!
[צוחקים]
רחלי: אנחנו לא יודעים אם כשנפתח אותה, אז הוא יהיה רוצח או לא רוצח, אם הבדיחות שלנו היו נאותות או לא.
אריאל: תראו, אני, עד ששחררו אותו, לא ידעתי אם הוא הרוצח. אחרי ששחררו אותו, אני יודע בוודאות. למה? כי אם אני... הייתי יושב בכלא... כמה זמן הוא היה בכלא?
אריאל: 20 שנה, לא יודע.
רחלי: 14.
אריאל: אם אני... הייתי יושב...
בוקסי: 14 שנה?
אריאל: 14 שנה בכלא, על רצח שלא ביצעתי. ואז היו משחררים אותי אחרי 14 שנה, אומרים: ׳אופסי, סליחה, טעינו׳. אני לא הייתי מפסיק לחפור על זה בכל חור אפשרי! היה לי פודקאסט, היה לי תוכנית, היה לי מופע יחיד, היה לי מופע זוגי, כל דבר אפשרי שאני יכול לעשות, כדי להתבכיין, על זה ששמו אותי בכלא 14 שנה, על רצח שלא ביצעתי, וכנראה שגם הייתי רוצח 2-3 ככה, סתם כדי... הנה, תראו.
רחלי: [צוחקת] אז אתה אומר, זה שהוא יצא מהכלא ואמר: ׳אוקיי... אני הולך הביתה,
[בוקסי צוחק]
רחלי: מוריד פרופיל...
אריאל: הצליח לי פעם אחת! אני לא הולך להתגרות בגורל.
רחלי: בדיוק, זה אומר, דרשני. ועוד עכשיו זה חוזר להיות שיפוצניק?! זה אומר דרשני פעמיים.
בוקסי: מה שנקרא חובת ההוכחה היא עליך, רומן.
אריאל: הוא כאילו, מה שהוא רוצה זה להגיד: ׳אה, כלום לא קרה, הנה, אתם רואים, אני שיפוצניק, בדיוק כמו אז... 14 שנה, בוא, לא נדבר על זה... ׳ חביבי, בוא. אבל, מצד שני, הוא מציע מחירים ללא תחרות. [צוחקים] ולכן, אם אתם זקוקים לעבודת שיפוצים... אני ממליץ, כן.
רחלי: אבל אם הוא מבקש מכם סיגריה, תנו לו. זה שווה את זה, זה שווה את המחיר של סיגריה.
[צוחקים]
בוקסי: לגמרי.
אריאל: גם אם אתם לא מעשנים, תלכו לקיוסק, תקנו קופסה.
רחלי: כן.
אריאל: תקנו לו פקט, תגידו לו ׳זה עליי׳.
בוקסי: רומן, אנחנו בעדך. ראיתי פוסט מפרגן לך בתור שיפוצניק, אז תמשיך בתור שיפוצניק טוב.
[רחלי צוחקת]
בוקסי: אתה עושה רושם שאתה עושה עבודה טובה.
רחלי: אני מחכה לפרק הראשון של חיים הכט עליו. שהוא יגיע אליו ויעשה לו את ה...
בוקסי: אוי, ׳יצאת צדיק׳.
רחלי: כן, יצאת צדיק.
אריאל: אחרי כל הברבורים שלו עליו, אחרי כל הברבורים עליו, רצח, לא רצח, אז זה... לא אמרו מילה על העבודה שהוא עשה בבית ספר!
[בוקסי צוחק]
רחלי: נכון.
אריאל: בן אדם בא, עושה עבודה, קשה להגיד: עבודה טובה, לא טובה, ממליץ, לא ממליץ, איפה הוא במדרג עכשיו?
בוקסי: כן.
אריאל: אני רוצה לדעת. זה לא...
רחלי: תקשיב, הוא כנראה עשה עם עבודה ממש גרועה, והוא היה חייב דם של מישהו שיסיח את הדעת מכל הכדורי האבק
אריאל: לא, זה בטח, אתה יודעת, הוא בטח, אתה יודעת, הוא עובד שם ואוי, בדיוק עשיתי חור בקיר. אני אשים גופה! אני אסתיר את זה עם גופה. [צוחקים]
אריאל: כולם מתעסקים בגופה, אבל אף אחד לא אמר כלום על החור בקיר!
רחלי: זמנים טובים.
אריאל: 14 שנה אחרי, אף אחד לא יודע בכלל.
[צוחקים]
רחלי: אנחנו נסיים את הפרק הראשון של הגרסה המחודשת, גרסת עוף החול של הפודקאסט.
בוקסי: אומייגאד. הפרק הראשון וכנראה האחרון.
[צוחקים]
רחלי: כן.
אריאל: הפרק הבא ב׳רלוונט׳. התקופה נחמדה.
רחלי: אני מקווה שבהמשך גם נחזיר את פינות השיר, ויהיו עוד פינות בהשתתפות המאזינים...
אריאל: אני מקווה שנחזיר את החטופים, אבל כל אחד והסדר עדיפויות שלו.
[צוחקים]
אריאל: את רוצה להחזיר את הפינות? בסדר.
רחלי: כן... טוב... מאחלת להחזרת החטופים. [צוחקת]
בוקסי: כולנו מאחלים...
אריאל: והפינות, כמובן.
בוקסי: כולנו מאחלים להחזרת החטופים במהרה.
רחלי: לסיום, אני גם יודעת שחברים, היו כמה חודשים קשים, אני יודעת שחיכיתם לחזרת הפודקאסט הזה בשביל קצת נחמה. אז קודם כול, אנחנו מקווים שניחמנו אתכם בזמן הזה. אותך, האישה האמיצה שבעלה במילואים כבר חודשים, והיא מתחזקת את הבית והילדים לגמרי לבד, ורגע הבריחה היחיד שלה בשבוע זה לשמוע את אריאל מתלונן על זכויות נשים. אותך, לוחם המילואים ששוכב עכשיו בבוץ הקפוא של עזה, מדמם משלושה חורים שונים, הרגל שלו זרוקה שני מטר ממנו בתעלה, והדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים זה שתכף עולה עוד פרק, שבו אני מקריאה את ההסבר על חדשות מויקיפדיה. וכמובן, אתכם, אנשים שלא התגייסו ושלא מטפלים באף אחד ולא תורמים לכלום, אלא סתם שרוכים בבית כמו טפילים על היישות הציונית, ושולחים לנו בפייסבוק כל הזמן הודעות מתי הפודקאסט חוזר, מתי הפודקאסט חוזר. אז אם הצלחנו להוסיף קצת אור לחייכם, אפילו במעט, זה יהיה שכרנו! אמן.
בוקסי: וואו. אמן.
אריאל: יישר כוח.
רחלי: זהו, סיימנו להיום. אנחנו נעדכן בהמשך איפה אפשר להגיב לנו ולקבל שירים, ואפילו למסור ד״שים.
בוקסי: וואו.
רחלי: ועוד יהיו הפתעות ופרסים, ואם נהניתם להאזין, אתם מוזמנים להישאר. יהיה כיף, יהיו אורחים ויהיו הפתעות. אז תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי, ולעורך גל לפלר ולטכנאי באולפן אורי ברינקר. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא, באותו יום, באותה שעה, כי ככה אלוהים התכוון. יאללה ביי.
אריאל: ביוש.
בוקסי: ביי.
רחלי: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments