top of page

הפעם הגזמתם - בוקסי הגיבור, חרדה קיומית ושיחה מפתיעה | הפעם הגזמתם, פרק 10 - חלק א

גם בשבוע הכי נאחס, רחלי רוטנר, אריאל ויסמן ואמיר בוקסבאום שוב אומרים כל מה שהם חושבים על אירועי השבוע ואתם כנראה הולכים להיעלב מזה. בוקסי שובר שתיקה על אירועי הסופ"ש, והמתנה המיוחדת שהוא קיבל מהגולשום. הופעת אורח מיוחדת של טלי גוטליב, ואיך אימא של בוקסי שמעה שהוא בבית החולים? ההצטיידות וההכנות לקראת מלחמת גוג ומגוג, ההפתעה המיוחדת של רחלי לסבא, ואחרי פגרה קצרה - הפינה של אריאל חוזרת! אילו דעות שלכם הוא שנא השבוע? וכמובן! הגולשום שזכו בשיר מיוחד ומקורי מרחלי ותודה לערוץ הכנסת שבזכותם גם טלי גוטליב משתתפת בפרק הזה


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/04/2024.

אריאל: [מדבר באיטיות ובדרמטיות כמו קריין של פרסומות לסרטים]: אם גם אתם מפחדים שהאירנים ישמידו אותנו, אבל רק כי קיוויתם שיוציאו אתכם להורג באופן אישי על פשעי המלחמה שלכם כמו אייכמן… אם גם אתם חושבים שאנחנו כפסע מהניצחון, אבל רק כי הניצחון האמיתי הוא להשלים עם המוות הבלתי נמנע שאורב לכולנו מעבר לפינה… אם גם אתם עקבתם באדיקות אחרי הסכסוך המתוקשר בין גברת שווארמה וברי סרטונים, אבל רק כי הם גורמים להשמדה טוטאלית של ישראל להיראות כמו אופציה לא רעה, אז כנראה ש… הפעם הגזמתם!

[פתיח AI בסגנון שיר פופ שקט, מילים - פודקאסט הפעם הגזמתם, רחלי אריאל ובוקסי מערבבים תבלין כולם מקבלים זרזיף, אך בסוף כולם מחייכים עם אהבה וחיבוקים, לה לה לה לה]

רחלי: תודה רבה לברהנו טגניה על הביצוע, המילים הפעם היו, למי שלא הבין: "רחלי, אריאל ובוקסי בהפעם הגזמתם, מערבבים תבלין, כולם מקבלים זרזיף, אך בסוף כולם מחייכים עם אהבה וחיבוקים".

בוקסי: אוו… יופי.

רחלי: גם אם אתה מקבל זרזיף, בוקסי, ואתה מקבל…

[בוקסי מצחקק]

אריאל: זה קצת הזכיר לי, אני אגיד לך, את המילים של שירי פתיחה של סיטקומים משנות ה-80 וה-90… תמיד היה כזה כמו חיים נפלאים.

רחלי: כן. תראה, כולנו מערבבים תבלין.

אריאל: שיר פתיחה של "מי הבוס". [מצחקק]

בוקסי: כן לגמרי, לגמרי.

רחלי: [שרה לפי המוזיקה של שיר הפתיחה של "מי הבוס"] כולם מקבלים זרזיף אבל באהבה וחיבוקים.

[אריאל ובוקסי מצחקקים]

רחלי: טוב, ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם", פודקאסט החדשות שהוא כמו צבי ארץ ישראלי עם שש רגליים - מעוות, מכוער, חולה אבל ארץ ישראלי, אין מה לעשות.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: איתנו באולפן אריאל ויסמן, הרגליים הקדמיות שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

רחלי: רחלי רוטנר, הרגליים האחוריות שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

רחלי: ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, המוטציה של שתי רגליים שתקועה לצבי על הגב ואף אחד לא מבין בשביל מה הוא צריך אותה בתכל'ס שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

בוקסי: [מצחקק] ש-לום.

אריאל: רגע, הרגליים שלו היו על הגב?

רחלי: כן. כן, הרגליים שלו היו על הגב. הן היו מידלדלות כזה, זה נראה יותר כמו משושים.

אריאל: לא, אבל הוא כאילו מתהפך, אז זה יכול כאילו…

רחלי: לא חושבת שזה יחזיק אותו.

בוקסי: אם הוא נופל על הגב אז זה כאילו הוא נופל על הרגליים.

אריאל: כן, בדיוק.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: אז יכול להיות שזה בעצם השלב הבא של הצבאים בישראל.

בוקסי: יש מצב.

רחלי: הם הולכים להיכחד כל האלה עם הארבע רגליים המעפנים, הולכים להיות צבאים מתהפכים.

אריאל: חבר'ה, זאת הקידמה.

[בוקסי צוחק]

רחלי: טוב, לפני שנתחיל וכדי שלא יהיו לנו בעיות, הגיע הזמן להקריא את הדיסקליימר המכסתח שלנו. בוקסי…

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כסתח אותנו!

בוקסי: "הפעם הגזמתם" היא תוכנית שמכילה גם תכנים פארודיים וגם תכנים סאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר הזה. האזנה נעימה.

רחלי: אז הוספת מעצמך את ה'האזנה נעימה' הזאת… זה לא משהו שביקשתי ממך.

בוקסי: לא, לא. מעולם לא.

רחלי: אני בהחלט לא מאחלת האזנה נעימה.

בוקסי: אני תמיד מאחל האזנה נעימה.

אריאל: אם הייתי רוצה שהאזנה תהיה נעימה, הייתי עושה איזשהו מאמץ…

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: שההאזנה של המאזינים תהיה נעימה, אבל אני בבירור לא עושה.

בוקסי: נכון.

אריאל: אז קצת צבוע מצידך להגיד את זה.

רחלי: אז מה שלומכם השבוע. בוקסי?!

בוקסי: בוא נתחיל עם אריאל. [מגחך]

אריאל: וואו, אני זוועה.

[בוקסי ורחלי צוחקים]

אריאל: אתם לא יודעים מה עבר עליי השבוע.

בוקסי: תספר.

אריאל: ביביסט התעטש עליי.

[בוקסי ורחלי צוחקים]

אריאל: והדביק אותי בשפעת! הוא לא התכוון להתעטש עליי.

רחלי: הוא צעק 'מה זה? האף שלי לא מתפקד, שמישהו יעצור אותו'.

אריאל: הו לא, אני מתעטש לכל עבר.

[בוקסי מצחקק]

בוקסי: בכל מקרה…

רחלי: איך עבר עליך השבוע, בוקסי היקר?

בוקסי: השבוע עבר לי מאוד מהר.

רחלי: אוקיי.

בוקסי: אז אני נדרסתי ביום שבת.

רחלי: החיים שלך עברו מול העיניים מאוד מהר, בוא נגיד.

בוקסי: כן. הייתי בהפגנה ביום שבת, יחד עם מפגינים נוספים.

רחלי: כן…

בוקסי: והלכתי על הכביש, ואחרי שנגמרה העצרת שהייתה למען משפחות החטופים בקפלן, אמרו 'הולכים צפונה' ואז הלכתי עם כולם צפונה. ראיתי איזה רכב כזה מאט כזה, ואנשים צועקים על הקהל ואמרתי 'טוב, ביביסטים', ואז הם המשיכו כזה לנסוע לאט, ואז פתאום הרכב סטה שמאלה, התחיל לנסוע לכיוון שלי. אמרתי, אוקיי…

רחלי: וואו.

בוקסי: כן, ואז ניסיתי לזוז ולא…

רחלי: הבנת שזה פיגוע דריסה?

בוקסי: לא הבנתי כלום.

רחלי: כאילו אמרת לעצמך 'היי, אני בפיגוע דריסה'.

בוקסי: אוקיי, רגע, רק חשוב לי להגיד, כששואלים אותי שאלות כאלה לגבי פיגוע דריסה, יש דברים שאני לא יכול לענות עליהם עכשיו משפטית.

רחלי: משפטית, כן.

בוקסי: אני רק אומר, אז פיגוע דריסה אני לא יכול להגיד לך כן או לא.

רחלי: אני אומרת שזה היה נראית כמו…

אריאל: חיבוק דריסה.

בוקסי: אז זהו, אני לא יכול לאשר או להכחיש שום דבר שקשור למניעים של הבן אדם שדרס אותי. מבחינתי זה הכל טכני.

רחלי: אבל זה היה האירוע שעליו דיברו בחדשות.

בוקסי: כן.

רחלי: הנהג שאולי ואולי לא דרס מלא מפגינים.

בוקסי: לא, בטוח דרס.

אריאל: שימו לב איך בוקסי התמסחר, מאז שהוא נדרס על ידי… זה.

[בוקסי מגחך]

רחלי: וואו.

אריאל: פעם הוא היה אומר 'כן, בטוח, זה פיגוע דריסה'. עכשיו פתאום הוא לא, זה.

בוקסי: נכון.

רחלי: אני כל כך מתרגשת, אבל, שהפציעה הראשונה של בוקסי בהפגנה. בוקסי שלנו, שתמיד הולך מוקדם, שתמיד מתרחק משוטרים, שתמיד נעלם ברגע שמתחילים להשפריץ עניינים.

בוקסי: נכון.

רחלי: סוף סוף, כאילו הוא איבד את בתולי הפציעה מההפגנה שלו. סוף סוף אתה גבר, בוקסי!

בוקסי: נכון. גם לא הייתה לי ברירה, ניסיתי לברוח אבל המכונית פשוט פגעה בי. לא הייתה לי ברירה.

אריאל: הוא ניסה לתפוס איזה ילד שיגן עליו, לשים משהו לפניו, איזה זקנה, איזה משהו.

בוקסי: אני ממש זוכר, דרך אגב, אני זוכר את המכונית מתקרבת אליי, אני זוכר מפגינים עפים, כאילו אני זוכר את זה בדרך, ואז אני אומר לעצמי 'אוקיי, אני זז, אני זז, אני עוד שנייה מצליח', ואז פק, הוא כאילו פוגע בך.

רחלי: 'מהר, אני צריכה ללכת לנמנם בבית לפני תשע'.

בוקסי: אוף, כמה נמנמתי מאז. אבל… לא, אבל אני אומר, אתה חושב שעוד רגע אתה מצליח לברוח מהמכונית, אבל פק, הוא פוגע בך כאילו ואתה עף.

רחלי: וואי.

אריאל: תראה, דרס, בראש שלי זה שהמכונית ממש עלתה עליך, אתה אומר, זה לא מה שקרה.

בוקסי: לא עלתה עליי.

אריאל: היא פגעה בך ואתה נהדפת.

בוקסי: כן. נהדפתי על הרצפה, נפצעתי, נפלתי על היד שלי ועל הברך, ו…

אריאל: הלכת לבית חולים?

בוקסי: פינו אותי באמבולנס…. פינו אותי באמבולנס, כן. בהתחלה, נגיד שהסטטיסטיקה אמרה שדרסו שלושה אנשים. ואז הייתה עוד אחת, כאילו היה אותי ועוד אחת שפונו באמבולנס, שזה כאילו עוד שני אנשים שהתווספו, ואז נהיינו כאילו חמישה אנשים.

רחלי: אה…

בוקסי: אז לפני זה הייתה כאילו את הבחורה, הייתה אישה שנפגעה בינוני, שנחתה ממש מולי על הרצפה, ראיתי אותה ממש נוחתת מולי על הרצפה, ותשעה מפגינים, כאילו, פונו במצב קל. אה, פגיעות ראש… אצלי למזלי לא הייתה פגיעת ראש.

רחלי: אבל אתה כן מעורער בגוף שלך.

בוקסי: אני גם, מה שקרה, חטפתי whiplash כאילו הגוף שלך חוטף איזושהי טראומה, אז הכל כאילו…

רחלי: זעזוע.

בוקסי: היום האורטופד אמר לי, כי אני חשבתי כאילו שזה יהיה כזה 'כן, כאילו'… כי אני קמתי ולא השלמתי עם זה שנדרסתי. אז כאילו אמרתי כזה, מה קורה, הכל בסדר, הכל בסדר? ואני כאילו צולע לי והולך, ואני כאילו לא מבין מה קורה. ואז הוא אמר לי, אתה יודע שצריך כאילו להתפנות עם האמבולנס וללכת לבית חולים? אמרתי 'אה, נכון. כן'. כי אתה לא מבין…

אריאל: זה בדיוק מה שקרה לי כשפגעה בי מכונית. אני, פגעה בי במכונית לפני… לא זוכר, עשר שנה [כך במקור]. ניסיתי לחצות את הכביש להגיע לאוטובוס שבדיוק הגיע לצד השני ולא הסתכלתי. פגעה בי מכונית, נמרחתי על הכביש, ישר, אתה יודע, כולם מתאגדים סביבי, יוצאת הנהגת, דבר ראשון משרבטת מסמך, אומרת "תחתום על זה שאתה רצת לכביש ושזה לא באשמתי".

[רחלי מצחקקת]

בוקסי: כן, כן.

אריאל: עכשיו, אני מרוב אשמה, אני באמת רצתי לכביש [מצחקק], מיד חתמתי על זה.

רחלי: יואו.

אריאל: אני שומע את האמבולנס מתקרב, אני מיד קם כזה וזה, וכולם כזה 'לא, לא, אתה צריך להישאר על הרצפה, מישהו צריך לבוא לסמן את הגופה שלך בגיר'.

[כולם צוחקים]

אריאל: לפני שאתה קם. אני, אה, לא תודה. הלכתי הביתה, ויתרתי על האוטובוס.

בוקסי: אשכרה.

רחלי: יואו.

אריאל: אני אלך הביתה לשחק במחשב.

רחלי: יכולת להיות מיליונר.

אריאל: כן.

בוקסי: מרוב הבושה שאתה על הרצפה ואתה צריך לקום ואתה פצוע וזה.

רחלי: אבל אתה מבין למה נפגעות לא מתלוננות.

בוקסי: כן.

רחלי: כי דבר ראשון אתה חושב, משהו לא היה בסדר איתי.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: למה אני נכנסתי בדרך של המכונית הזאת.

בוקסי: לגמרי, לגמרי.

אריאל: תראי, אני באמת לא הייתי בסדר, כן.

רחלי: אז הנהג הדורס חיים סירוטקין אמר אחרי זה 'לצערי באתי לנסוע, נתקע הגז, ניסיתי להציל כמה שיותר אנשים, אז ברחתי שמאלה וימינה כדי לא לפגוע באנשים'.

[בוקסי מהמהם]

רחלי: זאת אומרת, הוא ממש, הוא ראה אותך וניסה להציל אותך! הוא אמר 'אני לא רוצה לפגוע בבוקסי, אני אסע לפה….'

[בוקסי מצחקק]

רחלי: 'לא, בעצם אני לא רוצה, אני אסע לפה, אני אסע לפה, לא, אני אסע לפה, אני אסע לפה' וככה…

אריאל: לא, זה ברור שהוא היה צריך לעשות, מה לעשות? במצבים כאלה אתה צריך לעשות חישוב. יש אנשים משני הצדדים. הוא אומר, במי יותר, מי פחות גרוע לפגוע.

רחלי: כן.

אריאל: אם בצד השני יש ילדים, זקנות וזה.

רחלי: נכון.

אריאל: [מצחקק] בצד השני יש את בוקסי.

[רחלי ובוקסי מצחקקים]

רחלי: כן.

אריאל: במי הוא יפגע, את חושבת? ברור שבבוקסי.

בוקסי: נכון.

אריאל: לכי תדעי כמה חיים הוא הציל בזה שהוא פגע בבוקסי.

בוקסי: [מצחקק] אוי ואבוי.

רחלי: ומה איכותם?

אריאל: כן.

אריאל: יכול להיות שפשוט הם חיים יותר טוב, ולא שווה ל… בוקסי הולך למות בגיל 56 ערירי.

בוקסי: אני לא אגיב על ההערות האלה.

[אריאל צוחק]

בוקסי: אבל תמשיכו.

רחלי: אל תגיב, אנחנו רוצים שבוקסי ישאר, אה…

בוקסי: לפרוטוקול, לא הגבתי להערות האלה. בבקשה תמשיכי, כן.

רחלי: בסדר.

בוקסי: אני פשוט אגיד, אני כרגע בתביעה של הנהג ולכן אסור לי להגיב. אני נמנע מלהגיב.

רחלי: לכן אנחנו לא אומרים דבר.

בוקסי: נכון, כן.

אריאל: אתה תובע אותו אישית או שאתה חלק מתביעה ייצוגית של…

בוקסי: לא, כרגע זה במשטרה. כי כרגע המשטרה האריכו לו את המעצר עד שישי.

רחלי: נכון.

בוקסי: כן, אז כרגע… זה במשטרה, הם צריכים להחליט אם להגיש נגדו כתב אישום.

אריאל: אז הוא עדיין יושב עכשיו בכלא.

בוקסי: הוא עדיין יושב בכלא.

אריאל: בגללך.

בוקסי: במעצר, כן.

אריאל: אתה יושב פה, מקליט פודקאסטים בכיף שלך, והגיבור הזה שניסה להציל אנשים מלהידרס, הוא עכשיו במעצר.

[רחלי ובוקסי מצחקקים]

רחלי: וואי.

אריאל: עולם הפוך.

בוקסי: לא מאשר ולא מכחיש. אז כן, אז כרגע צריך להבין אם זה, מה קורה עם התביעה המשטרתית, ואחר כך צריך להבין אם זו תביעה פרטית. אני מגיש עכשיו נגדו תביעה אישית על מה שקרה.

אריאל: דיברת איתו באופן אישי, הוא התנצל בפניך?

בוקסי: אישית? לא.

אריאל: שלח לך מכתב?

רחלי: לא, הוא לא רוצה להביך אותו.

בוקסי: נכון! זה לא נעים ליפול על הרצפה. אז אני רק אאחל מפה איחולי החלמה לשאר הפצועים בדריסה.

אריאל: אתם חברים כולכם?

בוקסי: אחת הכרתי.

רחלי: אתם מטה משפחות הנדרסים עכשיו.

בוקסי: כן, אנחנו בקבוצה של כולנו. אני יכול לספר סיפור מהערב של הדריסה.

רחלי: כן?

בוקסי: כשהגעתי לדריסה, אני לא יודע אם אתם יודעים.

רחלי: [מגחכת] כשהגעתי לדריסה!

בוקסי: כשהגעתי לבית חולים מהדריסה, אז פגש אותי שם מישהו ממערך התמיכה של "אחים לנשק". מסתבר שכשיש איזושהי תאונה אז מביאים בן אדם, עורך דין מ"אחים לנשק", שילווה את האנשים. אז הוא יצר לנו קבוצה לכל מי שנדרס, ובדק מה קורה איתנו ושאל אם הכל בסדר או לא, צריכים משהו, אוכל, מטענים, לדבר עם אנשים… כאילו, הוא מאוד נחמד. הוא עושה את זה בהתנדבות. בקיצור, הוא בא ושואל אותי מה מספר הטלפון שלי ומה השם שלי. אז נתתי לו את המספר טלפון שלי, נתתי לו את השם שלי, והמספר שלי ושל אמא שלי הוא שונה בספרה.

אריאל: אוקיי.

בוקסי: יש לנו הבדל של ספרה.

רחלי: וואי, כמה אי הבנות משעשעות יש מהעובדה הזאת שאמרת עכשיו.

בוקסי: [מצחקק] ואז הוא אמר לי 'טוב, זה ייקח קצת זמן', חיכיתי. הוא כאילו הלך בינתיים, אמר, 'אני אוסיף אותך לקבוצה. איך אני אקרא לקבוצה? יום 183 איכילוב'. אמרתי לו טוב, מה אכפת לי איך תקרא לקבוצה? בסדר, הלך לו. חשוב כמובן לציין - לא דיברתי עם ההורים שלי על מה קורה, מה נשמע, מה זה, לא עדכנתי, כי אמרתי, היה מאוחר בלילה בשבת, לא רציתי לעדכן את ההורים שלי, אמרתי אני אעדכן אותם למחרת. טוב, מגיע לצילום, שואל אותו 'מה קורה? הוספת אותי לקבוצה? לא הוספת אותי לקבוצה', אז הוא אומר לי, 'הוספתי אותך, אתה לא רואה את הקבוצה?' אז אני אומר לו, לא. אז הוא מסתכל ומה אני כמובן מגלה? שהוא הוסיף את אמא שלי לקבוצה ואני חשדתי שזה מה שעלול לקרות. דרך אגב, יכול להיות שאני אמרתי לו את המספר של אמא שלי כי לא שמתי לב מה קורה, יכול להיות.

אריאל: ועכשיו הוא ואמא שלך ביחד. [צוחק]

בוקסי: כן. ושמתי לב שהוא כתב אמיר בוקסדראוף, משהו כזה.

רחלי: זה הכי גרוע בכל הסיפור הזה, אני חושבת שגם נגדו אתה צריך להגיש עכשיו תביעה.

אריאל: מילא לדרוס מישהו, זה אני מבין. אבל לכתוב את השם שלו לא נכון?

רחלי: בוקסדראוף?

בוקסי: ואז אמא שלי שולחת לי הודעה 'היי, מה נשמע? הכל בסדר?' אז אני אומר לה, כן. אז היא כותבת לי 'שבוע טוב'. [צוחק] ככה.

אריאל: כשהיא כבר יודעת מה קרה.

בוקסי: אני לא יודע מה היא שמעה ומה היא קראה. אבל דיברתי איתה ואמרתי לה, והכל בסדר.

אריאל: היא לא הייתה נשמעת מודאגת במיוחד.

בוקסי: פשוט הצחיק אותי, 'שבוע טוב'. הבן שלך נמצא בקבוצה של איכילוב - טוב, בסדר גמור. יאללה, תמשיכי בחייך. אין בעיה אמא. אבל כן, הכל בסדר.

אריאל: אתה אומר חבל שלא דרסו אותה, אה?

בוקסי: חס ושלום.

רחלי: [צוחקת באי נוחות] יואו.

בוקסי: חס ושלום. אבל, לא, הרגעתי אותה והכל בסדר.

רחלי: סיפור גבורה.

בוקסי: הפעם הזו, זהו, אני… חבר'ה, אני לא הולך להפגנות יותר, נגמר.

אריאל: זהו?

בוקסי: יש לי פטור. [מצחקק]

רחלי: לא, הוא עכשיו עשה את שלו.

בוקסי: כן, זהו. זה כל מה שרציתי בשנה וחצי האלה.

אריאל: זה מה שכל האנשים האלה בהפגנות עושים? הם באים להפגנות עד שמישהו ידרוס אותם ואז הם אומרים 'יפה'.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: למה אתה חושב שהם הולכים על הכביש כל הזמן?

אריאל: אתם מכירים את המשחק הזה fall guys? [מצחקק]

בוקסי: שאנשים נופלים מ… זה.

אריאל: לא משנה… בסדר.

רחלי: גם יש את הסרטון של הנהג שהוא פרסם אותו, ראיתם? שהוא מפרסם כאילו, [לבוקסי] אתה לא, בסדר, אתה כלום לא יכול.

אריאל: שהוא מפרסם מתוך האוטו.

רחלי: לא מאשר ולא מכחיש, שראיתי בטוויטר.

בוקסי: אני לא יכול להגיד כלום.

רחלי: אז רואים אותו ממש נוהג שם ואומר [חיקוי, בטון סרקסטי] 'אוי, לא, נתקע לי הגז. מה אני אעשה עכשיו? נתקע לי הגז'.

אריאל: 'אוי לא, רק לא בוקסי'.

[בוקסי צוחק]

אריאל: לוחץ על הגז עוד יותר. [מצחקק]

רחלי: ממש סרטון מוזר. אני חושבת גם, צריך לעשות סרט… כאילו, אתה מכירים את הסרט של קריסטין, של סטיבן קינג? שזו מכונית… מכונית עם נשמה שדורסת אנשים וזה, אז כאילו אפשר לעשות…

אריאל: מכונית מקוללת.

רחלי: נכון.

בוקסי: כן.

רחלי: אז אני חשבתי על מכונית מקוללת ביביסטית לעשות סרט, שהיא כאילו מנסה לדרוס מפגינים כל הזמן, אבל הנהגים, הם בכלל לא רוצים לדרוס!

[בוקסי צוחק]

רחלי: הם כאילו יושבים, בדיוק כמו החיים סירוטקין הזה, יושבים לתומם, נהנים מהבריזה והם לא מבינים למה המכונית… כאילו, והם כזה 'לא, קריסטין, מה את עושה? אני דוגל בחופש הביטוי ובהידברות הדדית', והיא כזה 'שתוק, יא משתכנז' וממשיכה לדרוס אותם.

בוקסי: [מצחקק] מצוין.

אריאל: סרט מעולה.

בוקסי: כן.

רחלי: נכון?

בוקסי: כן, זה רעיון מצוין.

אריאל: מכונית שרדופה על ידי רוח של ביביסט.

רחלי: כן, ג'קלין.

אריאל: כן, קונה אותה איזה שמאלני מ"אחים לנשק", קונה את האוטו.

בוקסי: מדהים.

רחלי: כן, והיא מוציאה ממנו את כל ה… הימניות החבויה בתוכו.

אריאל: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: כן, אני הייתי רואה את זה.

בוקסי: אני גם.

רחלי: תראו, זה מזעזע שניסו לדרוס אותך לכאורה, אבל מצד שני…

בוקסי: כן?

רחלי: מירי רגב אמרה שאתם ניסיתם לרצוח את ראש הממשלה עם הלפידים שלכם.

בוקסי: ברור.

רחלי: …שבוע שעבר, אז זה די מתקזז.

בוקסי: נכון.

רחלי: זה כזה שמאלני, לנסות לרצוח עם לפיד. כאילו, לא נאה לכם אקדח. לא, אני… אקדח זה בהמי מדי.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: אני… לי יש לפיד מבומבמלה. אני ארצח את ביבי עם אנרגיית השמש של אמא אדמה.

אריאל: כן, זה בהחלט מוזר. איזה פרופס אתה משתמש בהם בהפגנות?

בוקסי: יש לי משרוקית. כבר דיברתי על המשרוקית שלי בעבר.

רחלי: כן.

בוקסי: אני מאוד אוהב את המשרוקית שלי.

אריאל: יהיה לך קשה לרצוח את ראש הממשלה עם משרוקית.

בוקסי: [מצחקק] כן.

אריאל: יש לי הרגשה. תראה, מצבו מידרדר משנה לשנה…

[רחלי ובוקסי מצחקקים]

אריאל: יכול להיות שבשלב הזה משרוקית כבר…

בוקסי: יכול להיות, יכול להיות.

אריאל: מי יודע מה מצבו הרפואי.

בוקסי: יכול להיות.

אריאל: אוקיי, משרוקית. לא באת עם לפיד אף פעם?

בוקסי: לא באתי עם לפיד. לא, תשמע, זה מסוכן להסתובב שם עם לפיד. אני לא מבין איך אנשים מסתובבים עם לפיד, זה ממש…

רחלי: מה, יש את הבחור הזה שזרק לפיד על שוטר.

אריאל: כן.

בוקסי: באופן כללי, אני מדבר על זה…

רחלי: …והוא כמעט שרף אותו.

בוקסי: אנשים מסתובבים שם עם דגלים ועם לפידים. איך לא קרתה תאונה עד עכשיו? אני לא מבין.

רחלי: זהו, תפסיקו עם הלפידים האלה חבר'ה, יש פלאפון, יש פנס… לא צריך לפידים יותר. זה היה צריך פעם, כשניסיתם להרוג את פרנקנשטיין, אז לא היה חשמל, אז בסדר, צריך להדליק את הלפיד, אבל יש תאורה, יש פנסי רחוב.

אריאל: מכירה את השמאלנים הסטלנים ואלה, הם צריכים להדליק את הג'וינט שלהם איכשהו.

רחלי: [בטון סרקסטי] אה-הה.

רחלי: הכתב של ערוץ 14, מוטי קסטל, גם כתב בטוויטר אחרי הדריסה: "בדיוק כמו שהזהרנו, הפורעים האנרכיסטים מחפשים דם, והם עושים הכל כדי להשיג אותו".הוא הזהיר אותך להפסיק להידרס, ואתה מתעקש להידרס. הכל רק בשביל דם.

אריאל: ירד דם?

רחלי: למה, בוקסי?

בוקסי: ירד דם, ירד דם.

אריאל: אוקיי, אז קיבלת את הדם שרצית.

רחלי: הנה, קיבלת מה שאתה רוצה.

בוקסי: מצוין. אז… כן, מצוין.

רחלי: למה אתה מכריח אותנו לשפוך את דמך?

בוקסי: ובכן, תודה לך, מוטי קסטל שאתה בעצם מבהיר את המניעים של הדורס מבלי שביקשנו, שתיתן לנו את המניע שלו, שהוא חיפש דם. תודה. חיפש דם, מצא דם.

רחלי: לא, אתם רוצים את הדם. הוא נאלץ לתת להם, בגלל שמה הוא יעשה, הוא ישאיר אותם ללא דם?

בוקסי: [מצחקק] נכון.

רחלי: הם יושבים מתחננים, 'בבקשה, תדרוס אותנו, תרצח אותנו, תשחט אותנו' והוא כזה, לא נעים לו. הוא כולה רוצה ללכת לסופר לקנות סיגריות.

בוקסי: נכון.

רחלי: הוא לא התכוון שבאמצע הוא ירצח מישהו. בסדר, אתם רוצים? מה אני אעשה… לא נעים.

בוקסי: נכון.

רחלי: באותו אירוע המשטרה גם טענה שמפגין תקף שוטרת. אבל אז המשטרה חזרה בה, אחרי שפורסם תיעוד של האירוע שבו התברר שהשוטרים זרקו את המפגין והוא פגע בשוטרת. ושבוע לפני זה גם המשטרה סיפרה שהיא בטעות דחפה מפגינים שהם נפלו על הכפתור של המכשיר צעקה והפעילו אותו. כאילו, מפגינים, אולי תהיו יותר שמנים?

בוקסי: לגמרי.

רחלי: כאילו, נשמע שנורא קל להעיף אתכם ממקום למקום. אתם נופלים על הזה, אתם נופלים עם מכונית, נופלים על המכשיר, נופלים על השוטרת. כאילו, בואו קצת יותר עם משקל.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: זה תל אביב בשבילך. כולם סטלנים, כולם רק רזים. בפריפריה אף אחד לא היה נופל ככה על שוטרת.

בוקסי: לגמרי, לגמרי. שלא לדבר גם שאם היו דורסים אותי והייתי הרבה יותר מלא, אז זה היה הרבה יותר נזק לאוטו.

רחלי: נכון.

אריאל: אני מציע, בוקסי, שמעכשיו, תמשיך לבוא להפגנות. אבל תבוא עם קסדת אופניים כזאת, עם מגיני אופניים כזה על הברכיים ועל הזה. אתה לא תזיין יותר בחיים…

[בוקסי צוחק]

אריאל: אבל בפיגוע הדריסה הבא.

בוקסי: נכון. זו המסקנה, אתה צודק.

אריאל: הראש שלך לא יתפצח כמו אבטיח.

בוקסי: אתה צודק, אתה צודק.

רחלי: אני חושבת אבל אולי לבוקסי כן יהיה יותר נשים מעכשיו, עכשיו כשהוא פצוע הפגנה.

אריאל: כן.

רחלי: שהוא גיבור קרב.

בוקסי: עכשיו כשאני פצוע, נכון, ואני פצוע בבית, ואני מחפש מישהי שתטפל בי.

רחלי: מה זה, הפצוע האנגלי.

בוקסי: כשאני שוכב לי למעלה עם הרגל כזה מורמת למעלה כזה בגבס שלי, אז אני צריך שמישהי תעזור לי. אף אחד לא עוזרת לי.

אריאל: חבל שהפרק מצולם, היינו צריכים לעבוד על כולם שאתה באמת כולך מגובס כזה.

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: ומראיינים אותך עכשיו ממיטת בית החולים שלך.

בוקסי: שיש לי פלסטרים בצורה של איקס.

אריאל: 'כל הגוף שלי בגבס, רק הזין בחוץ, עדיין עובד'.

[כולם צוחקים]

רחלי: מסכנים אבל השוטרים בהפגנות.

בוקסי: מה?

רחלי: כי במיוחד בשבילם הוגשה השבוע הצעת חוק של חבר כנסת שנקרא אושר שקלים מהליכוד. שזה שם מדהים.

אריאל: זה שם של סופר של דתיים, נכון?

[כולם מצחקקים]

בוקסי: נכון.

רחלי: בוקסי…

בוקסי: כן.

רחלי: אנחנו רוצים לתת לך מתנה לכבוד החלמתך. קודם כל את השיעורי בית שהפסדת כל השבוע.

[אריאל מצחקק]

בוקסי: יש! הכי חשוב, יש.

רחלי: איך אני אוהבת את הילדים האלה שזוכרים להביא לך את המתנה המבאסת הזאת.

בוקסי: הדברים הכי טובים.

רחלי: דבר שני, המאזינים של הפודקאסט הכינו לך ציורים וברכות.

בוקסי: וואו!

רחלי: ואספנו אותם לחוברת.

בוקסי: וואו!

אריאל: רגע, גם אני הייתי מצונן השבוע, למה אני לא קיבלתי ציורים וברכות?

רחלי: סתום ת'פה.

בוקסי: שקט, שקט כבר.

[אריאל מצחקק]

רחלי: [מגישה לו את החוברת] בבקשה. [מצביעה על ציור] פה אתה, זה אתה.

בוקסי: נכון.

רחלי: די דומה, כן, אתה רואה, אתה על קפלן.

בוקסי: עם מדים של Star Trek אני אגיד, אני אגיד…

אריאל: הוא מאוד אוהב מסע בין כוכבים.

בוקסי: אני מאוד אוהב…

אריאל: בנות.

בוקסי: על אף שזה…

[בוקסי מצחקק]

אריאל: הוא לא רק פצוע.

בוקסי: [מציג את אחד הציורים] וואו!

רחלי: וואו.

אריאל: יפה.

בוקסי ורחלי: איזה יופי.

בוקסי: זה ממש אילוסטרציה של איך שזה נראה. זה ממש נראה ככה.

אריאל: צריך לתאר את זה, זה מישהו עשה פה קלף של חבורת הזבל.

בוקסי: נכון.

אריאל: שכתוב עליו בוקסי דרוסי.

בוקסי: נכון.

אריאל: ורואים מישהו מרוח על שמשה.

בוקסי: זה ממש ככה נמרחתי על…

רחלי: כן, זה ממש מתאים לשם שלך.

בוקסי: ממש ככה נמרחתי על השמשה.

בוקסי: יש פה עוד… [עובר לציור אחר]

רחלי: זה ציור ממש יפה.

בוקסי: ציור מאוד יפה בשחור לבן.

אריאל: מינימליסטי, של בוקסי.

רחלי: זה בוקסי שוכב מתחת למכונית.

בוקסי: כן.

רחלי: שדורסת אותו, והוא כזה אומר… "אוקיי…"

בוקסי: נכון.

רחלי: כי זה מה שהוא עושה תמיד בפודקאסט.

בוקסי: שימו לב שיש דגל ישראל על האוטו שדורס אותי. יש פה עוד ציור שלי בתחתונים.

רחלי: עירום בתחתונים עם אקדח.

בוקסי: עירום עם תחתונים בצבע קשת.

רחלי: מי היה, מי אמר לנו ש…

בוקסי: על הנוקמים…

רחלי: הנוקמים הישראלי, נכון.

בוקסי: כתוב "יש פה אוטו דורס של בן עוולה" וכתוב "לבוקסי היקר, איפה ארגון הנוקמים הישראלי כשצריך אותו? לפחות עכשיו אתה לא חשוד כמשת"פ, או שאתה משת"פ מתוחכם שתכנן את הדריסה כדי שנאמין לך"…

רחלי: או, יפה!

בוקסי: "בכל מקרה החלמה מהירה שתהיה".

רחלי: כל הכבוד.

בוקסי: כל הכבוד. וואו, ועוד ציור שלי.

אריאל: עם הסימנים של הצמיגים עליך.

[כולם מצחקקים]

בוקסי: ודם, ואיקסים על העיניים כי לא שרדתי את הדריסה.

אריאל: כן, בבירור מתת בציור הזה.

בוקסי: ככה נראיתי בפועל, כשנדרסתי, זה נכון. וציור אחרון לדעתי.

אריאל: בוקסי עושה אהבה עם בואש.

בוקסי: בוקסי עושה אהבה עם בואש.

רחלי: הוא כרגיל אומר "אוי ואבוי".

בוקסי: "אוי ואבוי", אמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, מעריץ שרוף של "I Love Lucy"… אה, כי זה שיר: "אמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, מעריץ שרוף של 'I Love Lucy' | החבר הכי טוב של דידי מנוסי, שאוכל איתו תמיד סוכריות roll tootsee". וואוווו.

רחלי: וואו, איזה יופי.

בוקסי: איזה כיף, איזה כיף.

אריאל: אני אומר, חבר'ה, בואו נשאיר את השירים לרחלי.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: ובצירוף מקרים מדהים, גם כתבתי שיר לבוקסי בתור מתנה בשבילו.

אריאל: וואו, עוד שיר?

רחלי: כן.

בוקסי: איזה כיף! כן.

רחלי: אז… זה בשבילך, בוקסי.

בוקסי: תודה.

רחלי: [שרה]

"בוקסי, בוקסי, בוקסי, בוקסי.

דרסו אותו בהפגנה, אופסי".

[אריאל מצחקק]

"אך אל תדאג, הביביסטים חצופים,

אבל לפחות בזכותך יוחזרו החטופים".

[הקלטה של טלי גוטליב שרה בלחן של "אני פורים"]

"לה לה לה - לא יקרה, לה לה לה - אף פעם…"

[בוקסי ואריאל צוחקים]

[חזרה להקלטה של טלי גוטליב]

"לה לה לה, למה? כי אתה תומך טרור"

אריאל: אוקיי…

[כולם צוחקים]

רחלי: זה הפזמון.

אריאל: השתנה לך קצת הקול פתאום.

[כולם מצחקקים]

בוקסי: אוקיי, מושלם.

רחלי: תודה לטלי גוטליב ולכל הגולשים שלנו על הציורים היפים ואנחנו שמחים שחזרת אלינו, בוקסי, בריא ושלם, גם אם חצי. וניתן לך עכשיו לנוח, אתה יודע מה? אתה לא צריך להמשיך.

בוקסי: תודה. מצוין.

רחלי: תישאר לשבת, אבל אתה לא צריך להשתתף באף דיון מעכשיו.

בוקסי: יופי.

אריאל: אבל אם תעבור פה מכונית אתה כן צריך להידרס על ידה.

[כולם מצחקקים]

רחלי: זה התפקיד שלך מעכשיו.

בוקסי: אין בעיה, אין בעיה.

רחלי: טוב, בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכום שנקדיש להם שיר בתוכנית, אבל קודם כל - חסות.

[מעברון בינה מלאכותית בסגנון שיר מטאל, מילים - חסות, חסות, חסות חסות… כן זוהי החסות!]

רחלי: כן, היה סרטון ששמו לנו בקבוצה של מישהו מחזיק את התינוק שלו ושר כזה [בלחן של המעברון] "חמוד, חמוד, חמוד, חמוד, חמוד, חמוד! כן, זה תינוק חמוד".

בוקסי: זה שיר אינטנסיבי לתינוק חמוד.

רחלי: כן, אבל זה שיר ממש חמוד. עכשיו אני אשיר אותו גם.

אריאל: התינוק לא נראה כאילו כל כך נהנה מזה, אבל מה לא עושים…

רחלי: אבל זה יפה שאנחנו מעוררים השראה.

בוקסי: כן, נכון.

רחלי: בהורי ישראל.

בוקסי: זה מה שהכי חשוב.

רחלי: אז הגענו לפינת החסות, והפעם אני עושה את החסות.

בוקסי: וואו.

רחלי: כן, כן.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: חסות של בנות.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: אוקיי… אני לא יודע אם אישה תצליח לעשות את זה…

רחלי: אז בנים שבו בשקט ובנחת בזמן שהבת הזאת עושה את החסות שלה לגירלז שיושבות בבית ומאזינות לנו. היי גירלז! מכירות את זה שאתן הולכות לתומכן ברחוב ודורכות על מזרק מלא בסמים עם שברי זכוכית, וכל הכאבים והקריז מהסמים ממש מקלקלים את הדייט שלכן? נשמע לי שאתן צריכות… נעליים.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: שיפרידו בין הרגליים שלכן למדרכה. אבל מה לעשות שהנעליים בישראל כל כך משעממות? הכל זה או סניקרס לבנות או כפכפים פושטים, והדייט שלכן ממש ישתעמם אם תופיעו מולו בנעליים האלה. בשביל זה המציאו את "נעלי שופרא" - רשת חנויות נעליים עם הנעליים הכי מיוחדות, ומגניבות, וצבעוניות, שיגרמו לדייט שלכן להגיד "וואו, זה נראה כמו בחורה ממש מיוחדת. היא הולכת להיות אם ילדיי. אני מיד מתגרש מאשתי הנוכחית שנועלת סתם נייק מעפנים למען הבחורה המיוחדת שנועלת שופרא." כן בנות, אם אתן רוצות שהדייט יתגרש בשבילכן, ושלא תדבקו מסמים, לכו רק עם נעלי שופרא ותוכלו גם אתן להגיד "שוף על השופרא שלי!".

בוקסי: וואו! שופרא!

רחלי: שופרא - חנות הנעליים שכולם מכירים את המותגים שלהם - אבל לא יודעים שהם משופרא.

אריאל: מה, הקרוקס זה שלהם?

[בוקסי מצחקק]

אריאל: אני מת על קרוקס.

רחלי: כי יש אצלם הרבה מותגים מגניבים ומיוחדים.

אריאל: מה, שקפקפים?

[רחלי מגחכת]

בוקסי: שופרא!

רחלי: כן, שופרא.

בוקסי: טוב. טוב לדעת. עכשיו אני אחפש את כל הבחורות שלי רק עם נעלי שופרא.

רחלי: האמת שיש להן גם נעליים לגברים, לא רק לבנות, אבל אני רציתי לעשות את זה יפה כזה לבנות, בגלל, כדי שזה יהיה מיוחד, כי כל הזמן החסות הייתה של בן.

בוקסי: נכון.

רחלי: אז רציתי שגם הבנות ירגישו מועצמות.

בוקסי: טוב מאוד.

רחלי: אבל שתדע שיש גם שופרא לבנים.

בוקסי: טוב מאוד.

רחלי: בשביל הדייט שלך, בוקסי, אם אתה הולך לתומך לדייט ואתה לא רוצה להיפצע מהרואין, אבל גם לא לצאת מעפן…

בוקסי: עזבי את זה…

רחלי: עם הבלנדסטון הנצחיים שלך או של כולם.

בוקסי: כן.

רחלי: אתה רוצה להיות מיוחד.

בוקסי: נכון.

רחלי: אז בשופרא יש גם נעליים מיוחדות לבנים.

בוקסי: אז אני אקח את הדייט שלי לשופרא. דייט ראשון שלי בשופרא.

רחלי: זה ממש מוזר.

[בוקסי ואריאל מצחקקים]

רחלי: אל תעשה את זה.

בוקסי: אוקיי. בסדר.

רחלי: יא קריפ.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אוקיי, אז זה היה [כך במקור] החסות שלנו להפעם ועכשיו אנחנו נעבור לחדשות. טוב, איראן מאיימת בתקיפה עוד השבוע.

אריאל: הו, עוד השבוע!

רחלי: עוד השבוע.

אריאל: השבוע תכף נגמר.

רחלי: סתם טרחנו להקליט את הפרק היום כי מחר כנראה אין ישראל יותר בכלל.

אריאל: כן.

בוקסי: כנראה, כנראה.

רחלי: הם אומרים שהם הולכים לזרוק על ישראל טילים וכטב"מים, וכאילו, מה עם הפצצה הגרעינית שדיברו עליה כל השנים?

בוקסי: קרובים, קרובים.

רחלי: הבטחתם פצצה גרעינית, מה הם עושים שם עם כל הטורבינות? אתם אשכרה סתם משתמשים בזה כאנרגיה לצריכה, יא לוזרים.

אריאל: לא, אני חושב שיש להם את אותו מלכוד שיש לנו. אנחנו לא יכולים להפיל פצצה גרעינית על עזה כי אנחנו נסבול מהנשורת הגרעינית, ואיראן לא יכולה להפיל עלינו פצצה גרעינית כי אז עזה תסבול מהנשורת הגרעינית, שלמי אכפת מהם אבל כרגע עושים כל ההצגה הזאת, כאילו אכפת להם, אז זה ייראה קצת צבוע אם הם ישמידו גם את עזה.

רחלי: אז הם לא מפציצים אותנו גרעינית מפאת צביעות. מפאת חשש מצביעות.

אריאל: כן.

רחלי: בסדר, אז יזרקו עלינו כאילו סתם טילים רגילים.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: שלא לומר באמצעות ירי תלול מסלול, כך קראתי, שזה כאילו, עכשיו הם מאיימים עלינו בחרוזים?

[בוקסי ואריאל מצחקקים]

אריאל: אה, האיראנים. מנסים להרוג אותנו, כל כך מצחיק.

[כולם מצחקקים]

אריאל: איזה לוזרים. אני עדיין חי!

רחלי: תלול מסלול זה נשמע כמו תרגום של חתול תעלול.

בוקסי: לגמרי.

אריאל: ואני אישית מת מפחד.

רחלי: אני יודעת.

בוקסי: אני ארגיע אותך. אמרו שטיל אחד מסוים ייקח לו חצי שעה להגיע, אני לא זוכר מה, זה נראה לי…

רחלי: חצי שעה? וואו…

בוקסי: אמרו שיתנו התראה של חצי שעה אם הם יורים משהו, התראה של חצי שעה…

רחלי: הם יורים אותו ממאדים?

בוקסי: לא, אבל עד שיגיע לפה, אז יש כאילו התראה של חצי שעה, אז יש לך חצי שעה.

אריאל: חצי שעה לעשות מה?

בוקסי: לרדת למקלט. גם שמעתי, מישהו אמר, איזשהו פרשן ביטחוני אמר שאפשר לתת גם התראה של שש שעות שיורים עליך טיל, אומרים - יש לך שש שעות לרדת למקלט.

אריאל: לא, אני לא הולך לשבת במקלט שש שעות.

רחלי: הוא יכול לאכול משהו בשרי, ועד שהטיל יפול הוא כבר יכול לאכול חלבי.

בוקסי: [מצחקק] אתה יכול ללכת לסרט. אתה יכול לראות שני סרטים בקולנוע ואז ללכת להיפגע מהטיל. כן, שתדע. זה מרגיע?

אריאל: אבל על כמה הרס אנחנו מדברים?

בוקסי: נראה לי הרס נקודתי בעיקר, כטב"מים. אולי מרכז תל אביב.

רחלי: בואו נגיד, אל תבנה את הפאזל שלך על ראש גג.

אריאל: רק במקלט.

רחלי: בדיוק.

אריאל: למה לנו אין מנהרות? הערבים המטומטמים האלה, השקיעו כל כך הרבה במנהרות האלה…

רחלי: אתה לא צריך. שטויות, זה סתם איראנים. אם כי ראש אמ"ן אמר "לא בטוח שהרע מכל מאחורינו", מה שגרם קצת לפאניקה בישראל.

בוקסי: מעניין למה.

רחלי: כן, כולם התעצבנו על האמירה שלו, אז הוא צריך לשנות את זה ל'הרע מכל כן מאחורינו, או לפחות הרע למדי, לא הרע מכל', כאילו מה… מה ציפו מהאמירה הזאת, אני לא הבנתי. אבל אריאל נרגע לפחות.

אריאל: לא, אם אתה הולך להגיד הרע מכל עוד לפנינו אתה צריך להיות ספציפי יותר.

רחלי: אוקיי.

אריאל: מתי? מה בדיוק הרע?

בוקסי: מה הרע שלפנינו? מה מחכה לנו? רגע, אבל בפאניקה…

אריאל: זה לא הזמן להיות מעורפל.

בוקסי: אתם הלכתם לקנות דברים, בפאניקה?

אריאל: לא.

רחלי: לא.

בוקסי: אה, אוקיי. כן, גם אני לא.

אריאל: אני כבר במוד של… אם אני אמות, אני אמות.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: הוא קנה דברים בקורונה, והוא קנה דברים בשבעה באוקטובר, אחרי זה הוא כבר…

אריאל: אני לא יכול יותר לשחק את המשחק הזה.

בוקסי: פעם שלישית כבר די, כמה אפשר?

אריאל: כן, העולם רוצה להרוג אותנו? כשזה יקרה, זה יקרה.

רחלי: אני לא מבינה למה תמיד כשכולם רצים לקנות דברים לקראת מלחמה הם קונים מלא נייר טואלט.

בוקסי: כן, נכון.

רחלי: כאילו, נייר טואלט זה ליטרלי הדבר היחיד שאתם יכולים להשתמש בכל דבר אחר במקומו.

בוקסי: [מצחקק] נכון. אבל זה מאוד מגעיל.

רחלי: זה מגעיל אבל אני אומרת, בואו, אוכל, לא תוכלו למצוא משהו אחר לאכול.

אריאל: את אומרת, כל דבר הוא נייר טואלט אם את מנגבת איתו את התחת.

רחלי: בדיוק.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: אבל לא כל דבר הוא אוכל, אם אתה… לא כל דבר הוא אוכל מזין אם אתה אוכל אותו. זאת אומרת, אם נתקעת עם גליל נייר טואלט, לא תוכל לאכול אותו. אבל אם נתקעת עם עלה חסה, כן תוכל לנגב איתו.

בוקסי: [מצחקק] נכון.

רחלי: זה כמו עם הפיל והפסנתר, אתה יכול… יש דבר שאתה יכול לעשות שניהם, אז כבר עדיף שיהיה לך עלה חסה.

בוקסי: אז אם מישהו מהמאזינים שלנו הלך וקנה דברים בפאניקה [בטון לועג] אה-הה! אה-הה לכם!

רחלי: כן, באמת, אה-הה.

בוקסי: שאתם בפאניקה.

רחלי: אה-הה אמר הבחור ששבוע שלם שכב מרוסק עצמות.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אני גם פשוט לא אוהב שימורים. אין שום סוג של שימורים שאני…

בוקסי: כן?

אריאל: …יכול לדמיין את עצמי אוכל במשך שנים בבונקר. תמיד בסרטים זה נראה כל כך מגעיל, הם אוכלים שעועית.

בוקסי: כן.

אריאל: אני לא רוצה לאכול שעועית כל החיים שלי עכשיו.

רחלי: כן, אתה יותר בקטע של סלט טרי, הבנו.

[אריאל מצחקק]

רחלי: אתה קם עם אור בוקר וקוטף את הכריזנטמות.

בוקסי: אני יכול לאכול רק טונה במשך שבועות.

אריאל: אוקיי, טונה זה בסדר.

בוקסי: כן.

אריאל: מה עוד יש בשימורים?

בוקסי: סבבה אז במקלט, נתראה במקלט.

רחלי: אה, אבל תראו, גם איראן עומדת לחסל אותנו, גם, השבוע, ארגוני הר הבית היהודי הגישו בקשה למשטרת ישראל להתיר הכנסת מזבח וסכינים לשחיטת פרות אדומות למסגד אל אקצא בפסח הקרוב.

בוקסי: [מבולבל] אוקיי…

רחלי: שזה, אני מרגישה שזה ממש קורה. סוף סוף הגענו לאפוקליפסה. זהו. אנחנו בשלב האחרון של המשחק, עשינו את כל הרקעים ועכשיו אנחנו בארמון של הנסיכה, אוטוטו סיימנו. מרגש.

בוקסי: יאללה, אוטוטו.

רחלי: אנחנו שנים משחקים במשחק הזה, וכבר צריך… תכף ארוחת ערב, חבר'ה.

בוקסי: לגמרי, לגמרי.

רחלי: בואו נסיים ת'זה ונלך.

אריאל: אני מרגיש שכל החיים שלי רק טפטפו לנו סיפורים על סוף העולם. הנה סרט עם מטאורים, סרט על זה, סרט על זה, ותמיד היה לי את המחשבה הזאת בראש של… האנושות קיימת כל כך הרבה זמן, מה הסיכוי שדווקא כשאני זה, כשאני קיים, דווקא אז יגיע סוף האנושות? מחשבה קצת אגואיסטית.

רחלי: כן.

אריאל: אבל ככל שהזמן עובר, אי אפשר שלא לתהות.

רחלי: אה, כן, כן.

אריאל: אם לא לשם זה הולך.

רחלי: מה שנקרא מלחמת גוג ומגוג.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: שזה לפי המסורת…

אריאל: [מרים את היד] אני גוג!

רחלי: [מגחכת] לא, לפי המסורת, גוג ומגוג זה שני עמים מכיוון צפון שיתקפו את ישראל באחרית הימים. אחד גוג, אחד סתם מגוג, שזה מתאים כי חיזבאללה, זה מהצפון.

בוקסי: נכון. איראן.

רחלי: גם איראן, אם האטלס שלך קצת עקום, אז זה גם סוג של צפון.

בוקסי: כן. הכל צפון עקרונית, כן.

רחלי: כן. כאילו, אז גוג ומגוג יתקפו אותנו ואלוהים יילחם נגדם וישמיד אותם, ואז יבוא המשיח ואז נגאל.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: זה כאילו הסיפור של גוג ומגוג.

אריאל: אה, אוקיי, אז המשיח יגיע בסוף.

רחלי: בסוף, אחרי שאתה סובל ממלחמת גוג ומגוג, וכולם נרצחים, וזה…

אריאל: בסדר…

בוקסי: ואז כולם קמים לתחייה גם ככה, זה לא משנה.

רחלי: בדיוק.

בוקסי: כי כולם מתו, ואז הם חוזרים גם ככה, זה לא משנה.

רחלי: שזה כאילו תזמון די גרוע מבחינת…

אריאל: רגע, גם המחבלים חוזרים?

רחלי: אה, כן.

אריאל: אוו… אז מה עשינו בזה?

בוקסי: כן, מה החוכמה בזה?

רחלי: לא, אני חושבת שאנחנו קמים לתחייה, אני לא יודעת אם הוא יטרח להקים לתחייה כל איזה פלוץ גוי.

בוקסי, אה, רק היהודים.

אריאל: אה, אז המחבלים, הם בגן עדן עם ה-72 בתולות.

בוקסי: [מצחקק] כן.

אריאל: ואני צריך לחזור לפה.

רחלי: כן.

אריאל: להיתקע בחור הזה עכשיו עוד נצח.

רחלי: כן. בלי מעיים גם, בגלל שהתפוצצו לך במתקפה של מגוג.

בוקסי: כן, לא נעים. טוב לדעת.

אריאל: אני רוצה את ה-72 בתולות, בוא נתחלף.

רחלי: אני כבר עכשיו רואה איך אלוהים, שבאים גוג ומגוג ואז אלוהים משמיד אותם, מנצח אותם, ואז קמים כל מיני טיקטוקרים בחו"ל עם הסמל של Free מגוג. כאילו, אנחנו עם המגוגים, אוקיי?

[אריאל ובוקסי מצחקקים]

רחלי: זה עם אצילי ומרגש.

אריאל: איך העולם לא רואה שהם הרעים ואנחנו הטובים?

רחלי: כן, זה בשם שלהם, גוג ומגוג.

אריאל: בוקסי, תסביר להם.

בוקסי: אני נדרסתי.

רחלי: כן.

אריאל: כן. אנחנו לא מתרשמים מזה יותר.

[בוקסי צוחק]

רחלי: אל תדאגו אבל, לא יקרה לנו כלום. ביבי אמר שאנחנו כפסע מהניצחון. הוא אמר אפילו שיש תאריך כניסה לרפיח.

בוקסי: ברור.

רחלי: למרות שמחלקת המדינה בארצות הברית אמרה שהיא לא קיבלה ממנו בכלל תאריך כזה. מטומטמים, תבדקו בספאם!

בוקסי: גם שר הביטחון לא יודע שום דבר.

אריאל: בטח אמר להם את התאריך העברי. אה, כ"ג כסלו? מה אתה רוצה מהחיים שלנו?

רחלי: לא, נו, הוא שלח את זה וזה מתעכב באימייל, והוא ישלח לו את זה שוב ברגע שהוא יהיה ליד מחשב. אתה מכיר את זה שאתה אומר את זה ששכחת לשלוח?

אריאל: כן, כן.

בוקסי: ברור, ברור.

אריאל: בדיוק אין לו Wi-Fi עכשיו.

רחלי: כן, לא, אני שלחתי, לא יודע איך זה לא הגיע, אני אשלח שוב כשאני אהיה ליד מחשב. אז אף אחד לא יודע מה התאריך לכניסה לרפיח.

אריאל: אבל וואי וואי וואי, מה נעשה כשנכנס לרפיח…

רחלי: ביבי אומר אבל שיש תאריך כניסה לרפיח אבל רק תאריך מאוד מיוחד, שרק חכמים יכולים לראות אותו.

[בוקסי צוחק]

אריאל: הוא קבע את זה ביום הולדת שלו. הוא רוצה שזה יהיה מתנת יום נישואים לשרה.

רחלי: אבל אנחנו כן כפסע מהניצחון, בערוץ 14 אפילו דיברו עם מקור בחמאס! אני לא יודעת מאיפה הם השיגו אותו.

בוקסי: [מצחקק] זה שאלה מצוינת, כן.

רחלי: הם דיברו איתו, אני לא יודעת, אם אתם כבר מדברים איתו אז תשאלו אותו איפה החטופים, אני לא יודעת.

בוקסי: [מצחקק] כן.

רחלי: אז המקור אמר להם: "הנהגת חמאס נמצאת תחת לחץ צבאי כבד ומבינה שנתניהו נחוש בדעתו לפעול למיגור כוחה הצבאי והפוליטי והוא מתגלה כנחוש מאוד!". וואי וואי, הוא ממש מראה לנו מה זה.

[אריאל מגחך]

רחלי: אני בחמאס, אגב.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: זה היה לשון ההודעה.

אריאל: לא, תראי, כשאתה ימני, כל ערבי מבחינתך הוא מקור בחמאס.

[בוקסי צוחק]

רחלי: כן.

אריאל: אז אתה הולך לאבולעפיה לראיין שם מוכר ופתרת את זה.

בוקסי: מעניין מי זה המקור הזה?

רחלי: זה באמת מעניין.

בוקסי: אפשר לנצל אותו לעוד דברים.

אריאל: זה הדברים שהוא בוחר להדליף.

רחלי: כן. [מגחכת]

אריאל: אני לא רוצה להגיד לכם שום דבר… תראו, אני בוגד בחמאס בזה שאני אומר לכם את זה, אני לא אגיד לכם שום דבר חשוב.

בוקסי: כן.

אריאל: אני רוצה שתדעו שאנחנו ממש מפחדים.

בוקסי: אני אשבח את ראש הממשלה שלכם.

רחלי: כן.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

23 views0 comments

Yorumlar


bottom of page