גם בשבוע הכי נאחס, רחלי רוטנר, אריאל ויסמן ואמיר בוקסבאום שוב אומרים כל מה שהם חושבים על אירועי השבוע ואתם כנראה הולכים להיעלב מזה.
בוקסי שובר שתיקה על אירועי הסופ"ש, והמתנה המיוחדת שהוא קיבל מהגולשום.
הופעת אורח מיוחדת של טלי גוטליב, ואיך אימא של בוקסי שמעה שהוא בבית החולים?
ההצטיידות וההכנות לקראת מלחמת גוג ומגוג, ההפתעה המיוחדת של רחלי לסבא, ואחרי פגרה קצרה - הפינה של אריאל חוזרת! אילו דעות שלכם הוא שנא השבוע?
וכמובן! הגולשום שזכו בשיר מיוחד ומקורי מרחלי
ותודה לערוץ הכנסת שבזכותם גם טלי גוטליב משתתפת בפרק הזה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/04/2024.
בוקסי: זה מה שאני אעשה.
רחלי: חשוב לי… מצאתי את מספר הטלפון, ספציפית, של ערוץ 14 כדי לספר לכם שביבי אחלה…
[קאט בעריכה]
רחלי: גם חיסלנו שלושה מהבנים של הנייה. הראשון גר בבית מקש…
[אריאל ובוקסי צוחקים]
רחלי: השני גר בבית מענפים והשלישי גר בבית מלבנים. אבל כאילו, הפצצנו את הבית הזה מהאוויר בכל מקרה, אז זה לא עזר לו.
בוקסי: נכון.
אריאל: ערבים, תתאמצו יותר בבתים שאתם בונים.
רחלי: כן.
אריאל: שלא נהרוס אותם.
בוקסי: חשוב לציין שהילדים שלו הם פעילי חמאס.
רחלי בכל מקרה, זה לא נראה היה שכזה אכפת לו.
בוקסי: הבנתי, כן, הבנתי שהוא היה שם ו… רואים וידאו שממש מקריאים לו את ההודעה ש…
רחלי: כן, והוא כזה [באדישות] 'טוב. מה יש בטלוויזיה?'
אריאל: אני ראיתי כל מיני פרשנויות על זה, שכאילו, הוא הרי בקטאר…
בוקסי: כן.
אריאל: נח לו, ושהערבים בעזה דווקא שונאים אותו כי אומרים, מה, הוא חוגג לו בקטאר בזמן שאנחנו פה, וזה שהילדים שלו נהרגו עכשיו בעזה זה דווקא הוציא אותו סבבה כי הנה, תראו, הנה, הוא בכל זאת מקריב משהו.
רחלי: כן, זה כמו ביבי אבל הפוך. קראתי ב"הארץ" שחמאס ממש התכוננו לפני השבעה באוקטובר לזה שהם הולכים להשתלט על כל ישראל, הם אפילו התחילו למנות ראשי עיר משלהם על ערים שלנו. כאילו, הם כבר ידעו איך ישראל תיראה אחרי כל זה. הם הולכים לשים את כל הגמלים שלהם בבניין של הבורסה, את כל הכבשים שלהם במגדל עזריאלי וכל חלק בישראל יש להם תכנון בשבילו.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: כל מתחם אקספו תל אביב - שטיח מקיר לקיר. כאילו, ממש… זה היה החלק הכי כיף בשבילם של המתקפה, לשבת ולתכנן. לחלום.
אריאל: רגע, אבל אמרת שהם קבעו ראשי ערים וזה…
רחלי: כן, כן, הם הציעו לאנשים, הם באו, אמרו "אנחנו חילקנו את ישראל לקנטונים, אתה רוצה להיות אחראי על הקנטון ברחובות? אתה, נמנה אותך, וזה…"
אריאל: אז זהו, את מבינה? הם חוזרים על הטעויות שלנו. זה ג'ובים הרי. תראה, הערבים…
בוקסי: [מגחך, בטון סרקסטי] כן, בוא תסביר לי.
אריאל: קודם כל, הם חיים בכפרים.
בוקסי: אוקיי, כן?
אריאל: אז קודם כל, הכל פה צריך להשתנות לכפרים.
בוקסי: הבנתי, אוקיי. אז הכל כפרים.
אריאל: הם גם, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל הם… הם מסדרים את הבתים שלהם בערימות. מכיר את זה? שהילדים גרים קרוב להורים.
רחלי: כן.
בוקסי: אוקיי, אוקיי.
אריאל: הם מאוד מחוברים.
בוקסי: אז…
אריאל: בקיצור, הם יצטרכו לעשות פה הרבה עבודה.
בוקסי: הבנתי, הבנתי. אתה אומר, אי אפשר להשאיר את הסדר של העיר אלא גם צריך לשנות את כל הסדר ההיררכי של איך אנשים גרים פה.
אריאל: כן, גם מה שקורה בתוך הבתים. אתה… מה אתה אוכל, אתה מחמם פיתה במיקרו.
בוקסי: כן.
אריאל: הם מכינים פיתה על טאבון.
בוקסי: כן, הבנתי.
אריאל: אתה מבין?
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אין לנו תשתיות לזה פה.
בוקסי: אז זה אומר שאני הולך לגור קרוב להורים שלי, אתה תגור קרוב להורים שלך, כל אחד יגור…
אריאל: כן, הם לא ירצחו אותנו, הם פשוט יכריחו אותנו…
רחלי: לא, כן…
בוקסי: זה העונש, זה העונש של כולנו, שנגור קרוב להורים שלנו. זה סבל בלתי נגמר. בסדר.
אריאל: בוקסי, אני רוצה להרגיע אותך. אני בטוח שכשהם ישתלטו פה אתה תהיה, אתה יודע, אתה תהיה הלוסי אהריש של היהודים.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
בוקסי: אה, אוקיי.
אריאל: אתה תהיה היהודי הטוב שהערבים אוהבים - "הוא בסדר דווקא, היהודי הזה".
רחלי: כן, אין לו הרבה כריזמה, אבל בגלל זה הוא לא מאיים.
בוקסי: בסדר, בסדר, אין לי בעיה.
אריאל: כן, הוא בעד פיגועים, הוא בעד טרור.
רחלי: [מצחקקת] כן.
אריאל: מכחיש שואה.
בוקסי: וגם אז אני אדרס. טוב, לוסי, אני אהיה המחליף שלך, לוסי.
אריאל: כן. בוקסי אהריש.
רחלי: נשמע, נשמע כמו מדינה לא רעה בכלל.
בוקסי: אני לא…
רחלי: חמאס, יכול להיות שהייתם צריכים להתאמץ קצת יותר.
אריאל: בוקסי מקבל תוכנית בוקר.
רחלי: כן. סוף סוף תהיה לך כלה גם.
בוקסי: נכון.
רחלי: כי ישדכו לך בכפייה.
אריאל: כן, זה… איזה ילדה בת 13.
רחלי: [באותו זמן כמו אריאל] איזה ילדה בת שש.
[רחלי ואריאל צוחקים]
בוקסי: אוי אוי אוי.
רחלי: טוב. זר אבל נשלח למשפחתה של החטופה לירי אלבג. על הזר היה פתק שבו כתוב "המדינה היא החשובה ביותר". בשב"כ חושדים שהזר נשלח על ידי גורמים מאיראן. וכאילו, למה שהם יעשו את זה? כאילו, כדי לעצבן אותנו?
אריאל: מרגיש שטווח האיומים שלהם… "אנחנו מאיימים עליכם בכטב"מים וטילים ופצצה גרעינית, אבל גם בזר לא מנומס"…
[רחלי ואריאל מצחקקים]
רחלי: כן.
אריאל: עם הומור שחור.
רחלי: כן, למה, כאילו, סתם להעליב אותנו? זה לא כזה מגוגי.
בוקסי: כן.
אריאל: כן.
רחלי: בעיניי.
אריאל: כאילו, תראי, זה לא מאוד נחמד, אבל אם זה כל מה שהם הולכים לעשות, אני זורם עם זה.
רחלי: כן.
בוקסי: זה לא הנקמה שלהם, זה לא הנקמה שהם רצו, זה לא, פשוט, הם אמרו…
רחלי: גם אם איראן יכולים לברר את הכתובות של כולנו כדי לשלוח לנו דברים, אז כבר תשלחו לנו פיצות מורעלות.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: כאילו, ואנחנו נאכל את הפיצה ונמות.
אריאל: תראי, אני זוכר שפעם כל ישראלי היה לו, כל אחד היה בטוח שהוא יודע איך לעשות פיגועים יותר טוב. מכירים את זה? "לא יודע, אם אני הייתי מחבל, אז מה, הייתי בא, הייתי, אני לא יודע, פותח את הבלוני גז של הבניין, עושה פיצוץ…"
רחלי: אני לא הייתי בכיתה שלך בתיכון, אבל בסדר.
אריאל: לא, אני פשוט אומר מאז השביעי באוקטובר, טוב, הם יודעים מה הם עושים [מצחקק] לא צריך את הטיפים שלי יותר.
רחלי: [מצחקקת] אה, אתה אומר, אוקיי… הם מקצוענים בעיניך.
אריאל: כן.
רחלי: בעיתון "ישראל היום" פנו לבעלי חנות הפרחים ששלחה את הזר הזה למשפחת אלבג, "פרחי חן" ברמת גן, כדי לשאול אותם מי הזמין את זה? מי פנה אליהם? והם סיפרו שפנה אליהם מזמין אנונימי דרך האתר שלהם. הם בהתחלה חשדו בו קצת בגלל ההזמנה הזאת, אבל כשהם שאלו אותו אם הוא בטוח הוא אמר כן. אז נעלמו להם כל הספקות, ובגלל שהוא כבר שילם, הם אומרים, לא הייתה להם אפשרות לסרב להזמנה. הוא כבר שילם! כאילו כמו שנגיד עולה מחבל מתאבד לאוטובוס, אתה יכול לעצור אותו רק אם הוא עדיין לא העביר את הרב קו.
[בוקסי צוחק]
אריאל: כן.
רחלי: אבל אם הוא כבר שילם, אין מה לעשות שום דבר. הבנאדם שילם. זה ההוויה הקפיטליסטית. שילם, תן לו.
אריאל: כשהוא הזמין את הפרחים, הוא גם אמר: [חיקוי של יוסף שילוח מ"אלכס חולה אהבה" במבטא פרסי] "הבטן שלי עושה גורו גורו", וכאלה, או…
[בוקסי ורחלי מצחקקים]
אריאל: כי זה יכול לפתור את התעלומה.
רחלי: [מצחקקת] יכול להיות שזה… חשף אותו. אני תמיד תהיתי, באמת, אם אפשר לשלם לכל שירות כזה להגיד מה שאנחנו רוצים.
בוקסי: מסתבר שכן.
רחלי: נגיד, האם אני יכולה, נגיד ליצן מזמר. האם אני יכולה לשלוח ליצן מזמר לכל אחד, שיזמר לו כל דבר שבא לי? כאילו, גם קללות, גם סודות, גם… לא יודעת מה, דברים מעליבים.
בוקסי: נגיד.
רחלי: וחשבתי, אולי אני אנסה. בוא ננסה.
אריאל: אוקיי.
רחלי: אני אתקשר לחנות פרחים, או ליצן מזמר, ונראה אם הם יסכימו לקחת כל ברכה שהיא.
בוקסי: יאללה.
רחלי: מה אתם אומרים, ליצן מזמר או פרחים?
בוקסי: ליצן מזמר.
רחלי: אוקיי, אז בוא ננסה עם ליצן מזמר.
בוקסי: יאללה.
[צלילי חיוג של מספר טלפון]
איש בטלפון: הלו?
רחלי: שלום, הגעתי ל-[השם מצונזר, נשמע פיפס] ליצן?
איש בטלפון: נכון, מדבר.
רחלי: יופי, אני רוצה בבקשה לשלוח ליצן מזמר למישהו.
איש בטלפון: מאיפה אתם בארץ, לאיזה גיל, למקום עבודה, לבית, למסעדה?
רחלי: מתל אביב לתל אביב, מקום מגורים.
איש בטלפון: מתי?
רחלי: שבוע הבא. אבל רציתי לשאול, יותר חשוב, האם אני יכולה לכתוב את הטקסט שאתה מזמר לו?
איש בטלפון: תלוי איזה טקסט זה. אני לא מתלהב… [לא לגמרי ברור]
רחלי: אני אקריא לך ותגיד לי. בסדר? זה הולך ככה: "יובל אתה חבר אמת, טוב שאבא שלך מת…"
[האיש בטלפון צוחק]
"הוא היה מניאק, אתה חייב לי אלפיים שקל. אם לא תשלם, אתה תצטער".
האיש בטלפון: [צוחק] נו מי מסתלבט עליי, נו.
רחלי: אתה תסכים, אם אני אשלם לך, אתה תסכים לשיר לו את זה?
האיש בטלפון: [צוחק] כן.
רחלי: כן? מצוין.
האיש בטלפון: כן.
רחלי: בסדר, אבל כאילו, והאחריות היא עליך, נכון? מה שיקרה אחרי.
האיש בטלפון: כן. אני אגיד שזה ממך והאחריות זה עליי, באותו רגע.
רחלי: האחריות עליך באותו רגע, בסדר, מצוין. יופי.
האיש בטלפון: סגור, ביי.
רחלי: תודה רבה, ביי. [מנתקת את השיחה]
רחלי: טוב, מגניב.
אריאל: יפה.
[בוקסי צוחק]
רחלי: מסתבר שאפשר.
אריאל: עכשיו אנחנו יודעים איך זה קורה.
בוקסי: כן, בדיוק.
אריאל: עכשיו אנחנו יודעים איך האיראנים עשו את זה.
רחלי: בדיוק.
בוקסי: [ממשיך לצחוק] לגמרי. מעניין, מעניין.
אריאל: פשוט מתקשרים, צריך למצוא מישהו זורם.
רחלי: כן, בדיוק.
בוקסי: הוא חושב שזו בדיחה, מה אכפת לו. כן, נשלח למשפחת אלבג, איזה זר. יאללה, בדיחה.
רחלי: כן, מה כבר יקרה? ואז הוא אומר "האחריות שלי" וזה, כן, ולמחרת, פי… הוא בחדשות.
אריאל: מה שנקרא, ליצן עד הסוף.
[בוקסי ורחלי מצחקקים]
רחלי: זה המדינה הזאת ליצן, מה אני אגיד לך…
אריאל: ממש.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: יפה, עשינו ניסוי בשידור.
בוקסי: יפה.
אריאל: יפה מאוד.
רחלי: אז… עכשיו רק צריך למצוא מישהו לשלוח לו את המברק המזמר הזה, להוציא ממנו 2000 שקל.
[אריאל צוחק]
בוקסי: כן.
רחלי: ונמשיך הלאה. סערה בקבינט - במהלך ישיבת הקבינט הביטחוני-מדיני סערו הרוחות. דודי אמסלם קרא ליועצת המשפטית "אויבת העם". ביבי סיפר שהמפגינים מנסים לתקוף אותו. [מצביע על בוקסי] בוקסי?
בוקסי: [מניד בראשו] אה, כן.
רחלי: ובן גביר סיפר סיפור יפה בישיבה, אני אספר לכם גם את הסיפור. הוא סיפר ככה: "השבוע ביקרתי בכלא נווה תרצה. עברתי בין תאים ושוחחתי עם אסירות על התנאים שלהן. בין היתר שוחחתי מאחורי דלת ברזל ענקית עם אישה מבוגרת שיושבת שם בתנאים לא פשוטים. כשיצאתי, אומרת לי המפקדת, 'השר, אתה יודע מי זאת הייתה? אליהו הנביא'".
[בוקסי ואריאל צוחקים]
רחלי: "וכשהסתכלתי בכיס שלי ראיתי שם אגוז מזהב שאליהו הביא לי לכבוד פסח". לא, הוא מספר שכשהוא יצא משם המפקדת של הכלא אמרה לו, "'השר, אתה יודע מי זאת? היא זו ששלחה את הקליע במעטפה לבנט'. 'הייתי בהלם!' מספר בן גביר. 'היא במאסר עד עכשיו??? וכל אלה שמסיתים ומפעילים אלימות נגד ראש הממשלה, משתוללים חופשי בחוץ בזמן שהיא צריכה להיות בחוץ ולקבל את פרס ישראל?'". חוץ מהמשפט האחרון הוא אמר הכל.
[אריאל ובוקסי צוחקים]
רחלי: אני לא מבינה אבל את הסטנדרטים של בן גביר לבתי כלא. מצד אחד הוא אומר 'מה זה, נותנים לאסירים פיתות? זה ממש תנאי מלון של חמישה כוכבים, תבטלו להם את זה'. מצד שני, אילנה ספורטה יושבת לטענתו בנווה תרצה ב'תנאים לא פשוטים'. אז מה זה תנאים כן פשוטים, בעיניו? כאילו אם פיתות זה תנאי יוקרה. כאילו מה עובר שם על אילנה ספורטה, שיושבת, מסתבר, מאחורי דלת ברזל ענקית במקום מאחורי דלת קטנה מקלקר כמו שבדרך כלל שמים את האסירים…
[בוקסי ואריאל צוחקים]
רחלי: כאילו מה מיוחד במקרה שלה? ממה הוא מזדעזע כל כך?
בוקסי: לא ברור.
אריאל: קודם כל שהיא יהודיה.
בוקסי, כן, זה אחד.
אריאל: ולא ערבי מסריח.
בוקסי: זה בטוח.
רחלי: והיא מבוגרת. כאילו מה… מה היא כבר עשתה? היא עמדה לרצוח את ראש הממשלה? הלכה ואשכרה קנתה קליעים בשביל זה?
בוקסי: כן.
רחלי: וטרחה לשלוח לו אותם. כאילו, אמא שלי עושה את זה כל יום. כאילו, אמא שלי עושה את זה כל יום!
[בוקסי מצחקק]
רחלי: זה מה שאנשים מבוגרים עושים! הם קונים קליעים…
בוקסי: כן.
רחלי: [מגחכת] מכירים את זה שסבתא שלכם קונה לכם קליעים?
בוקסי: ברור, ברור, כן.
רחלי: ואתם כזה 'די, סבתא, אני בן עשרים, אני כבר יכול לקנות קליעים לעצמי'.
בוקסי: נכון.
אריאל: זה כאילו הדרך הכי איטית לירות במישהו.
רחלי: [מצחקקת] כן.
[בוקסי מצחקק]
אריאל: 'אני רוצה שהכדור הזה יפגע בך, אבל ממש לאט'. [מצחקק]
רחלי: הוא ישלח אותו בדואר ישראל.
אריאל: מצחיק, אבל, אם הוא היה פותח את המעטפה והכדור היה פשוט קופץ. [מצחקק]
רחלי: [מצחקקת] כן. ממשיך את ה… תראה, זה אינרציה. זה חוק בפיזיקה. המעטפה מגיעה עד אליך, והכדור ממשיך אחרי שאתה פותח אותה.
אריאל: היא ירתה לתוך מעטפה.
[בוקסי צוחק]
רחלי: [מצחקקת] כן.
אריאל: ואז סגרה את המעטפה.
רחלי: בדיוק.
[קאט לקטע הבא]
רחלי: שלא לדבר על לזרוק לפיד על שוטר. אני מעמתת אותך עכשיו, בוקסי, עם החברים שלך ששורפים פה שוטרים.
בוקסי: נכון.
אריאל: מה דעתך על זה, בוקסי?
רחלי: לפיד זה יותר גרוע מקליע שכבר נייח.
אריאל: אני, איך שהתחיל הדיבור על הלפיד שנזרק וזה כבר ראיתי שמאלנים בטוויטר ממציאים תירוצים, ממציאים המצאות, וזה הכל כזה, ישר עם ה-what about-ism של 'אה, אבל אלה עשו ככה, אלה עשו ככה'. בוא בוקסי, תגיד את האמת.
בוקסי: לפיד זה מסוכן. הפוטנציאל ההרסני שיש לזה, אם זה היה פוגע בסוס או בבן אדם, הוא מאוד מסוכן.
רחלי: זה פגע בסוס ובבן אדם.
בוקסי: זה לא פגע.
אריאל: היית מתאר את זה כניסיון לרצח?
בוקסי: לא.
אריאל: למה לא?
בוקסי: כי אני לא יודע אם זה ניסיון לרצח, לזרוק איזה… היית מתאר, כשמאיר סוויסה, הרב פקד מאיר סוויסה, זרק רימון הלם לתוך מפגינים, היית קורא לזה ניסיון רצח?
אריאל: לא, יש הבדל בין רימון הלם ללפיד. אם אני הייתי, בוא נגיד זה ככה, אם אני הייתי זורק עליך עכשיו לפיד.
בוקסי: נו?
אריאל: מה היית מניח שהיו הכוונות שלי?
בוקסי: אה… אכן בעייתי. אכן נשמע כמו ניסיון לרצח.
רחלי: אני חושבת שהכל היה יכול להיפתר אם רק זורק על לפיד היה תוך כדי זה צועק "הפתעה!".
[בוקסי ואריאל מצחקקים]
רחלי: כאילו, כל דבר אתה יכול לזרוק על אחרים אם אתה צועק תוך כדי "הפתעה".
אריאל: או אם אתה צועק "היי, תפוס!".
רחלי: בדיוק.
בוקסי: נכון.
אריאל: ואז אם אתה לא תופס, האשמה היא עליך.
רחלי: כן.
אריאל: אתה יוצא הטמבל שלא מצליח לתפוס את הלפיד שזורקים עליו.
רחלי: אני עוד זוכרת, כשהייתי ילדה קטנה, אז לסבא שלי היה יום הולדת וההורים שלי רצו לעשות לו הפתעה. אז אני רציתי שההפתעה שלי תהיה שאני עומדת במקום גבוה ואני זורקת עליו קונפטי מתוך דלי מתכת. אבל זה היה דלי מאוד חלקלק.
אריאל: [מצחקק] אוי ואבוי.
בוקסי: אוי לא.
רחלי: אז כשהוא נכנס צעקתי "הפתעה!" וזרקתי עליו את כל הדלי, את כל הדלי מתכת, וזה פגע לו בראש ושבר לו, ועשה לו חבלה חמורה.
בוקסי: או מיי גאד! וואו.
רחלי: כן. אז אני, אחר כך אני חשבתי… זה שצעקתי "הפתעה!" מנקה אותי.
[בוקסי צוחק]
אריאל: כן.
רחלי: כי אם לא הייתי צועקת "הפתעה!" אז יכול להיות שניסיתי לרצוח את סבא שלי.
בוקסי: נכון.
רחלי: עם דלי מתכת, ומה לעשות? יש אנשים שרוצחים את הסבא שלהם בשביל הצוואה, בשביל זה, אבל הייתי ילדה קטנה וצעקתי "הפתעה!" אז הנה, אני אומרת, אם המפגין הזה היה אומר "יוהו, הפתעה!" וזורק את הלפיד באוויר בשמחה, אז הייתי יכולה ל… זה. אבל אם הוא זורק את זה ללא "הפתעה!", היה כאן איזשהו ניסיון ל… אני לא יודעת אם רצח, אבל אתה נמצא במקום צפוף עם כל כך הרבה אנשים ואתה זורק חתיכת אש. מה חשבת שיקרה?
בוקסי: אין ספק.
אריאל: לא, אצלך אבל גם היה, בגלל שהיה בפנים קונפטי, אז היה לך גם הוכחה.
רחלי: כן, נכון.
אריאל: הנה, קונפטי, זה לא… זה. אם ה…
בוקסי: למה? היה לו כזה ש…
אריאל: אם הלפיד, היה כתוב עליו "מזל טוב".
בוקסי: לא, אני הבנתי שהלפיד הזה, אתה נושף פנימה וזה כזה "טוווו" כזה, זה היה כזה של מסיבה כזה. זה היה איזה לפיד כזה.
אריאל: אם זה אז בסדר.
בוקסי: אבל לא, אבל אם מקשיבים לנו אנשים מ"אחים לנשק", אז לרחלי יש פתרון מושלם מבחינתכם. תקשיבו לתכנית הזאת. מעכשיו, כל גילוי אלימות, זרקו פנימה איזה משפט.
רחלי: לא, פשוט תגידו "הפתעה!"
בוקסי: כן, בדיוק.
רחלי: ארגון "אחים לנשק", אגב, הגיבו על המקרה הזה ואמרו "רוי גורדון, אח שלנו לנשק, נעצר אחרי שהשתתף בהפגנה".
בוקסי: כן.
רחלי: Well… הוא לא נעצר בגלל שהוא השתתף בהפגנה.
בוקסי: כן.
רחלי: הוא עשה יותר מזה.
אריאל: למי אתה מאמין יותר? למפגין שזרק את הלפיד, שאני מניח שהוא טוען שהוא לא התכוון?
בוקסי: שאומרים שהוא פוסט-טראומטי.
אריאל: אה, זה התירוץ שלו. כל אחד עם התירוץ שלו. ההוא, האוטו לא עובד לו, ההוא פוסט-טראומטי.
רחלי: כן.
אריאל: כל הזמן מחליקים לדברים לאנשים דברים מהידיים, מהרגל, זה…
בוקסי: המסקנה היא שלכולם…
רחלי: חבר'ה, פשוט תצעקו "הפתעה!".
בוקסי: המסקנה זה שלכולם יש תירוצים, זו המסקנה. שתמיד יהיה לך תירוץ, גם אם אתה דורס בן אדם, או גם אם היית עכשיו זורק לפיד, תמיד יהיה לך איזו סיבה. סיבה טובה, לא סיבה טובה, זה כבר משהו אחר.
אריאל: אגב, אתה גם פוסט-טראומטי בעקבות הדריסה?
בוקסי: שאלה טובה.
רחלי: אל תיתן לו לפיד.
בוקסי: אני לא יודע להגיד לך, אמרו שזה יכול לקחת קצת זמן. הרופא שאל אותי… תשמע, אני לא זוכר את רגע הפגיעה.
אריאל: אה, אשכרה?
בוקסי: אני כאילו זוכר מכונית מתקרבת אליי, אני זוכר מכונית עוד רגע פוגעת בי, ואז אני זוכר את עצמי על הרצפה. וזה חזר, ויש איזה סוג של טראומה פסיכולוגית, הייתי אומר, אני חושב על זה לא מעט, חושבים על זה, כי אתה לא, אתה כאילו… it does not compute.
אריאל: אתה הולך ברחוב עכשיו, אתה צריך לחצות את הכביש….
בוקסי: תשמע, אתמול הלכתי ברחוב, לא יצאתי מהבית עד אתמול, פחות או יותר, מבחינת הליכה ברגל, אבל אתמול הלכתי ברגל וראיתי שתי מכוניות, ואשכרה, כאילו, זה טירגר, זה כאילו מטרגר אותך.
אריאל: לא, אני, אגב, מאז שאני נדרסתי לפני 15 שנה, מתי שזה לא היה, אני מאוד, אני לא מוכן לחצות באור אדום, אתה יודע? כאילו, רוב האנשים זה על הזין שלהם. אין מכוניות בכביש, הם יחצו.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: רחלי שונאת אותי בגלל זה.
[בוקסי ורחלי מצחקקים]
אריאל: היא חושבת שאני אידיוט, אבל…
רחלי: אין מכוניות, בן אדם!
אריאל: בסדר, אבל אי אפשר… אולי מכונית תגיע מלמעלה, אולי… את לא יודעת.
רחלי: בסדר, ויצעק "הפתעה!".
[כולם מצחקקים]
בוקסי: בדיוק. אני מסכים איתך, זה מאוד מטרגר.
רחלי: טוב, נושא הבא. ברי סרטונים הסתכסך עם גברת שווארמה בגלל לבנה זוהרים!
[בוקסי ואריאל צוחקים]
אריאל: סוף סוף, משהו נורמלי לדבר עליו.
בוקסי: מה? מה המשפט שכרגע אמרת?
רחלי: [אומרת לאט יותר] ברי סרטונים…
אריאל: נו?
רחלי: הסתכסך עם גברת שווארמה…
בוקסי: אוקיי.
רחלי: בגלל לבנה זוהרים.
אריאל: זה כאילו כל מה שדיברנו עליו בפודקאסט עד עכשיו, הנה הסיבה למה [מצחקק, רחלי מצחקקת]. למה המדינה במצב הזה? איך הגענו לפה?
[בוקסי מצחקק]
רחלי: כי ברי סרטונים הסתכסך עם גברת שווארמה בגלל לבנה זוהרים! אין לי שום דבר להגיד על זה.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אני פשוט רציתי להגיד את הכותרת הזאת.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: אני אסביר לבוקסי. ברי סרטונים, אתה יודע מי זה ברי סרטונים?
בוקסי: לא.
אריאל: ברי סרטונים…
רחלי: מה לדעתך העיסוק שלו?
[אריאל צוחק]
בוקסי: כן, תמשיך.
אריאל: הוא בן אדם שלמחייתו עושה סרטונים.
בוקסי: כן.
אריאל: עכשיו, כל הסרטונים שלו, לא ראיתי את כולם, ראיתי חלק נכבד מהם. הוא עושה פרסומות. אוקי?, תוכן שיווקי כזה…
בוקסי: אה, זה הפרסומות של השווארמה.
אריאל: כן.
בוקסי: אוקיי, אוקיי, אוקיי.
אריאל: הוא, אני פשוט אגיד את זה ב… בואו לא נלך around the bush.
[בוקסי ורחלי צוחקים]
אריאל: הוא מפגר מהפריפריה עם כיפה.
בוקסי: אוי לא, אוי לא…
אריאל: שבא, הפרסומות שלו…
רחלי: הוא מגלם, מגלם.
אריאל: הוא מגלם, כמובן, הוא לא כזה באמת… זו דמות!
בוקסי: הוא גם משתתף בפרסומות שלו?
אריאל: כן.
בוקסי: אה, אוקיי.
אריאל: הוא הכוכב.
בוקסי: אוקיי, אוקיי.
אריאל: וכל הפרסומות שלו זה… 'אני מפגר בא למסעדה', יש לו כמה קאצ' פרייזים, אחד זה… תמיד, כאילו, במסעדה, כולם מתייחסים אליו ממש יפה, שהוא כאילו בא לדגום את המסעדה ולפרסם אותה. אבל תמיד באיזשהו שלב מישהו מניח עליו את היד, ואז הוא אומר לו "היד!" זה הקאצ' פרייז שלו. שהוא לא אוהב ששמים עליו את היד.
בוקסי: אוקיי…
רחלי: [מצחקקת] גם אני לא!
אריאל: ובנוסף, הוא מפגר.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
אריאל: הוא אוהב לאכול בגט, הוא זה… אני לא יודע, הוא פשוט מפגר.
רחלי: אני אסביר - ברי סרטונים, הוא מסתובב עם גברת שווארמה, שזה אישה…
אריאל: לא, הוא התחיל עצמאית, אבל…
רחלי: בסדר, אבל אני אומרת, בסרטונים שאנחנו… שבהם עסקינן, הוא מסתובב עם גברת שווארמה, שהיא אישה שמאוד אוהבת לאכול בשר.
אריאל: הוא שמן ברמה מצחיקה, והיא שמנה ברמה גרוטסקית חולנית.
רחלי: היא שמנה ברמה עצובה.
בוקסי: אוקיי. וקוראים לה גברת שווארמה.
רחלי: קוראים לה גברת שווארמה. זה שמה המסחרי, אני לא… אני לא יודעת אם היא נולדה עם השם.
אריאל: ומה שמדהים זה שממסגרים אותה בתור, 'אה, היא השמנה שלוקחת את זה ב… היא צוחקת על המשקל שלה'. כאילו לא ברור שהיא פשוט חטפה בריונות כל החיים שלה, עד שבאיזשהו שלב היא פשוט אמרה 'טוב, בסדר, אני אהיה גברת שווארמה'.
רחלי: אגב, היא הולכת לעשות ניתוח קיצור קיבה עכשיו.
אריאל: [בטון סרקסטי] מה, היא לא אוהבת להיות גברת שווארמה?
רחלי: נראה לי שזה הולך לדפוק לה את הקריירה. כי איך היא הולכת להיות כאילו… בקיצור, היא נורא מצחיקה.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: הוא כל הזמן מביא לה מאכלים במסעדות.
בוקסי: היא באמת מצחיקה?
רחלי: אני הולכת עכשיו ואני… זה מה שאני אומרת.
אריאל: היא מצחיקה כמו להצביע על ילד מפגר ולצחוק עליו.
רחלי: לא, הנה, נגיד, הוא לוקח אותה למסעדה שבה אוכלים בגטים ארוכים ואז הוא מביא לה בגט אחד ארוך עטוף בנייר כסף. אז היא מסתכלת על זה ואומרת [מחקה אותה] 'מה הבאת לי, פלורוסנט?'.
[כולם מצחקקים]
רחלי: או למשל, יש פרק שבו הוא מנסה להיות רומנטי איתה, אז הוא שם לה פרח על השיער. אז היא אומרת, 'מה, אני אדנית?'.
[כולם מתפקעים מצחוק]
רחלי: די, נו! זה מצחיק, תראו אתכם.
[כולם נרגעים]
רחלי: אז ברי סרטונים הסתכסך עם גברת שווארמה.
בוקסי: איך הם הסתכסכו?
רחלי: בגלל כל הסרטונים האלה הם נהיו מפורסמים והתחילה לנהל את גברת שווארמה לבנה זוהרים. שהיא אישה ש…
בוקסי: מפרסמת זוהרים?
אריאל: למה לנו אין את שם משפחה.
רחלי: …שמוכרת זוהרים.
אריאל: למה אני לא אריאל פודקאסט?
[בוקסי צוחק]
אריאל: ובוקסי דרוסי.
[כולם מצחקקים]
בוקסי: אין לי בעיה עם זה. בוקסי דרוסי.
רחלי: ואני מה?
בוקסי: גברת פודקאסט 2.
אריאל: כן, גברת פודקאסט 2.
[אריאל ובוקסי מצחקקים, רחלי עושה פרצוף מבולבל של 'על מה אתם מדברים']
רחלי: איזה דמיון מוגבל יש לכם.
אריאל: גברת שיחה מאוירת.
רחלי: יופי.
אריאל: גברת מאוירת. זה מה שאת.
רחלי: גברת מאוירת, יפה.
אריאל: לא צריך להשקיע יותר, זה מספיק.
בוקסי: קוראים לה גברת שווארמה.
אריאל: אנשים צריכים לדעת מהשם שלך מי את, מה את. אי אפשר, הם לא עכשיו ייכנסו לוויקיפדיה שלך.
בוקסי ורחלי יחד: כן.
אריאל: גברת מוטרדת.
בוקסי: זה כמו פעם, זה כמו פעם ששמות המשפחה שלך היו לפי המקצועות שלך.
רחלי: בדיוק.
בוקסי: אז צריך ששמות המשפחה…
אריאל: להחזיר את זה למקור.
בוקסי: בדיוק, כן.
אריאל: הרי מה זה בוקסבאום? זה בטח חרש ברזל.
בוקסי: נראה לך? זה עץ קופסה.
אריאל: ארגז תרנגולות, לא יודע מה.
רחלי: עץ קופסה? באיזה עיירה גדלתם?
אריאל: שוחט הכבשים.
רחלי: [צוחקת] עץ קופסה…
אריאל: שוטה הכפר, משהו כזה.
רחלי: 'עץ קופסה זה כל כך מרשים ומלכותי. אני חייב לקרוא על שמו את בני!'…
בוקסי: אני רק אתקן אותך.
רחלי: פייסל בוקסבאום.
בוקסי: העץ קופסה הזה [מסמן בצורה מלבן], כי ככה נראים עצי קופסה, הוא כזה… צריך לקרוא לזה שם משפחה.
רחלי: זה כל כך הרשים אותכם, העץ הזה, שהייתם חייבים לקרוא על שמו את השלט?
אריאל: אני מניח שהם יותר בנו קופסאות מעץ.
בוקסי: לא, זה עץ קופסה.
רחלי: לא, הוא אומר עץ קופסה.
בוקסי: עץ קופסה, יש דבר כזה.
רחלי: [מחקה שוב את גברת שווארמה] 'מה הבאת לי עץ קופסה?'.
[כולם צוחקים]
אריאל: מה הבאת לי עץ, מה אני קופסה?
רחלי: [צוחקת] אתה רואה? אתה רואה?
אריאל: כן.
רחלי: זה נפלא.
[קאט]
אריאל: מי זאת לבנה זוהרים? לבנה זוהרים זה מישהי שהייתה פעם באח הגדול. עכשיו, פעם היינו רואים ריאליטי והיינו רואים את כל המפגרים שם והיינו צוחקים עליהם. זה היה בסדר, כי זה היה ממוסגר, כי היה לך ארז טל עם משקפיים ואסי עזר הומו מתוחכם, והם תיווכו לך את זה. אתה לא הרגשת שאתה אשכרה יושב ורואה מפגרים. אתה יושב ורואה אנשים חכמים שמציגים בפניך מפגרים.
רחלי: כן.
אריאל: עכשיו…
רחלי: כמו שאתה רואה מדען שמציג לך את הקופיף שהוא גידל.
בוקסי: אוקיי, אוקיי.
אריאל: כן, בדיוק. עכשיו המפגרים ברחו מהכלוב והם מנהלים את העולם.
רחלי: ללא תיווך.
אריאל: מפגר אחד מייצג מפגר אחר בסכסוך מול מפגר שלישי.
רחלי: [מצחקקת] בדיוק.
אריאל: ולכל אחד מהם יש שם משפחה שמתאר את המקצוע שלו, וזה אף פעם לא לבנה פרופסור לפיזיקה גרעינית. לא, זה לבנה זוהרים. למה? כי היא מוכרת זוהרים ביום העצמאות.
בוקסי: [מצחקק] באמת?
אריאל: יש לה עסק לזוהרים. מה זוהרים? דברים זוהרים באופן כללי.
רחלי: [מחקה את גברת שווארמה] מה הבאת לנו, דברים זוהרים?
אריאל: מה אני, לבנה?
[כולם מצחקקים]
אריאל: אתה מבין? וזה האנשים שבסוף מנהלים לך את המדינה הזאת.
רחלי: כן. ביבי נשרפים.
[כולם צוחקים]
רחלי: ביבי חטופים.
בוקסי: [עם פרצוף מזועזע] אוי.
אריאל: וואי, ביבי חטופים.
בוקסי: ביבי חטופים, ביבי חטופים.
אריאל: אגב, הסכסוך ביניהם, ממה שהבנתי מאייטם בוואלה שרפרפתי עליו בחצי עין, זה שכנראה קצת דפקו את גברת שווארמה בתשלום. הניחוש שלי, ואני לא רוצה להגיד פה שום דבר על זה.
בוקסי: כן?
אריאל: לי זה נשמע כאילו ברי סרטונים הוא קצת יותר ממולח מגברת שווארמה. הוא כבר יש לו אופרציה שלמה בפרסומות.
בוקסי: כן, יש לו סרטונים.
אריאל: כן.
בוקסי: ולה יש רק שווארמה.
אריאל: היא מבינה בשווארמה, אוקיי?
בוקסי: שווארמה אחת!
אריאל: בשווארמה אף אחד לא ירמה אותה, אוקיי? אבל סרטונים, זה כבר עולם אחר בשבילה. היא לא מכירה את העולם הזה של הסרטונים.
בוקסי: בדיוק, בדיוק.
אריאל: היא מגיעה מעולם השווארמות. ואז באה הזאתי מהזוהרים, מתחילה לסכסך.
רחלי: שהיא מבינה ב… [עושה מחווה של ספירת שטרות ביד] זוהרים.
בוקסי: בזוהרים, בדיוק, כן, כן.
[אריאל מצחקק]
רחלי: זוהרים מצלצלים.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: בכל אופן, היא עושה עכשיו ניתוח לקיצור קיבה.
בוקסי: כן.
רחלי: כבר לא תהיה גברת שווארמה. היא עושה ניתוח להיות גברת לחמית.
בוקסי: טופו.
[אריאל ובוקסי מצחקקים]
רחלי: לחמית רוזמרין.
אריאל: גברת פריכיות.
רחלי: כן.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: חבל. מרגיש לי שיאבד קצת מקסמו. אני שמחה בשבילה שהיא לא תמות בגיל 32, אבל…
בוקסי: לגמרי.
רחלי: אבל…
אריאל: לא, אבל אתם לא יכולים למכור לנו…
רחלי: הסרטונים יאבדו קצת מזוהרם.
אריאל: במשך שנה את כל הסיפור של… 'לא, היא אוהבת שצוחקים עליה שהיא שמנה'.
רחלי: כן.
אריאל: 'זה מצחיק אותה. הנה, תראו, היא עושה בזה קריירה'. קוראים לה גברת שווארמה ואז, 'אה לא, היא עושה ניתוח לקיצור קיבה'. אה, כנראה שהיא לא כל כך אוהבת את זה.
רחלי: כן. זה כמו הזמרות האלה שאומרות 'אני אוהבת את הגוף שלי, אני אוהבת להיות שמנמנה, אני אוהבת לייצג את ה… זה', אבל תמיד שנתיים אחרי זה הם יהיו אחרי דיאטת כאסח.
[קאט]
רחלי: אז בוקסי, לך לראות את הסרטונים. יש לך עכשיו מלא זמן כי אתה פצוע.
בוקסי: אני אראה.
רחלי: יושב בבית, אין לך מה לעשות. תקליד 'ברי סרטונים, גברת שווארמה'.
בוקסי: אני אחליף אותה, את הגברת שווארמה. הגיע הזמן.
רחלי: אני לא יודעת אם יש לך את הפאסון שלה.
בוקסי: הגיע הזמן.
אריאל: אגב, חצי מהסרטונים זה הוא מגיע למסעדה בפריפריה, חצי מהעובדים שם זה ילדים ערסים שאומרים את הדברים הכי גסים בעולם.
בוקסי: אה, וואו.
אריאל: יש שם איזה, יש לו איזה סרטון שהוא בא למסעדה שקוראים לה "הבתולה". ואתה כבר יכול לדמיין כמה בדיחות…
בוקסי: וואו.
אריאל: איזה בדיחות יש שם.
בוקסי: כן.
אריאל: אני חושב ששם גם יש את הילדים, ספציפית.
בוקסי: אה, וואו. נשמע מאוד inappropriate.
אריאל: כאילו מה שמדהים ש… שוב, אנחנו רואים את הסרטון הזה.
רחלי: דקות של הנאה.
אריאל: ואנחנו מתנשאים על זה. כאילו, אנחנו אומרים טוב, זה מצחיק כי הם מפגרים. אני חושב שרוב האנשים רואים את זה… אני לא חושב שיש גבול יותר, בין לראות את זה בהתנשאות לבין לראות את זה ברצינות.
רחלי: אני רואה, אני נהנית מזה, זה מצחיק.
אריאל: אני לא מאמין לך.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: באמת?
אריאל: את יודעת שהם מפגרים, אבל.
רחלי: בסדר, אבל כותבים להם טקסטים מעולים. מה אני אעשה? לך אתה, מר תסריטאי, מר כתבתי לארץ נהדרת ולליאור שליין.
אריאל: נכון.
רחלי: לך עכשיו תכתוב לברי סרטונים וגברת שווארמה, שמעתי שלבנה זוהרים עושה אחלה תיווכים.
אריאל: את יודעת מה?
רחלי: או אולי תפנה למשה תיווכים, יהיה יותר יעיל.
[בוקסי מצחקק]
אריאל: אני אדבר עם הסוכן שלי, משה סכנונים.
[בוקסי ואריאל צוחקים]
רחלי: טוב, ועכשיו הגיע הזמן לפינה האהובה עלינו - אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר. פתיח!
[פתיח לפינה של AI, לחן של ג'ינגל פרסומות קליל. מילים - אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר, כן הוא שונא]
אריאל: אוקיי, אז הפעם אנחנו קצת חורגים מהפורמט של הפינה. זה לא יהיה ציוץ הפעם אלא פוסט בפייסבוק, או סטטוס, כמו שהם קוראים לזה בזמני.
רחלי: פוטייטו, פוטאטו.
אריאל: זוכרים שקראו לזה סטטוס פעם? אוקיי, בואו נראה אם אני אמצא את זה, אוקיי. שני סטטוסים אפילו. הנה הראשון: "היה שלום, חבר יקר ואהוב. היית ותהיה מקור השראה אינסופי. הלב איתכן, סנאא ומילאד, עם אסד וכל המשפחה, ועם העם הפלסטיני כולו, שאיבד היום אחד מבניו המעולים ביותר".היא מתייחסת כמובן לחברו הטוב של בוקסי, וליד דקה.
רחלי: וליד פיגועים.
אריאל: וליד פיגועים, כן. לא, וליד מחזות, אני מבקש.
[רחלי צוחקת]
בוקסי: זה הבחור שהיה בכלא 40 שנה?
אריאל: כן, באמת עכשיו. וגם זה היה סטטוס של ענת מטר, איזושהי פרופסורית שמאלנית, פרופסורת שמאלנית גנרית. אבל לא רק היא, גם עינת ויצמן הידועה מ"הפוך". "וליד דקה ישב בכלא"… זה מה שהיא כותבת, כן? "וליד דקה ישב בכלא וכתב - מכתבים, סיפורים קצרים, מאמרים, ספרים. הוא לימד אותי מהי אנושיות ומהי מחשבה הומנית. והמילים שלו והכתבים שלו היו חלק מההצגות שלי. העולם בלעדיו חשוך יותר, האור מצטמצם". עכשיו תראו, קודם כל, מה שהם אומרים כל הזמן זה שאנחנו, שזה בסדר להספיד אותו. הוא, כאילו, עבר זמן והוא מתחרט על המעשים שלו וכולי, והוא כתב מחזות וזה.
בוקסי: אבל מה הוא עשה בפועל? הוא רצח…
אריאל: יש מחלוקת בנוגע לכמה הוא היה מעורב. חלק אמרו שהוא היה רק מעורב בחטיפה, וחלק אמרו שהוא היה גם מעורב ברצח של חייל לפני כך וכך שנים.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: רצח מזעזע, ש…
רחלי: עינויים.
אריאל: עינויים, תלשו לו את העיניים, את האשכים, דברים מזעזעים.
בוקסי: אוקיי, אוקיי, אוקיי.
אריאל: אבל הוא כתב מחזה! עכשיו, היית מניח שאם הן באות והן אומרות 'טוב, הוא כתב מאז מחזה' וזה, היית מניח שזה יהיה מחזה על זה שהוא מתחרט, על רגשות האשם שלו על זה שהוא הוציא לחייל את העיניים וכרת לו את האשכים. לא, זה מחזה על כמה משעמם בכלא.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
בוקסי: היי, באמת משעמם בכלא.
[בוקסי צוחק]
אריאל: כן, אבל זה לא תצוגת חרטה. לכתוב מחזה על איזה משעמם לך בכלא של הכיבוש הציוני, ואיזה באסה שהחיים שלך מתבזבזים בכלא, זה לא מראה שהתחרטת! להפך! זה מראה שאתה חושב שאתה סתם בכלא.
רחלי: כן.
בוקסי: נכון.
רחלי: זה מראה שאתה חושב שהאויב הכי גדול שלך בחיים האלה זה השעמום.
בוקסי: כן.
אריאל: עכשיו, אני לא מבין מה נסגר עם הקאסט של הפוך.
[רחלי צוחקת]
אריאל: עינת ויצמן תומכת במחבלים. אורנה פיטוסי, אני לא יודע אם אתם זוכרים, מכחישת חיסונים.
רחלי: כן.
אריאל: נירו לוי הוא נירו לוי. מה קרה שם מאחורי הקלעים?
רחלי: לא לשכוח את אלה שחזרו בתשובה.
אריאל: כן, כן, בסדר, אבל…
רחלי: אבל זה…
אריאל: ביחס לנירו לוי זה עוד בסדר.
רחלי: לא, זה…
בוקסי: נירו לוי זה הכיוון ההפוך שחזר בתשובה.
אריאל: כן, אני מבין. הם ראו את נירו לוי, הם אמרו 'אוקיי, אנחנו…'.
בוקסי: אנחנו נתקזז.
אריאל: אם אלה החילונים, עינת ויצמן ונירו לוי…
רחלי: כן.
אריאל: אז קודם כל, קאסט של הפוך, אני מאוד מאוכזב מכם. בוא נגיד שהקאסט של פלורנטין… אתה לא שומע על טוטי שהולכת ומספידה מחבלים.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
אריאל: מה דעתך על זה, בוקסי, על וליד דקה? צריך לסלוח לו או לא?
בוקסי: האמת שאני באמת לא מספיק יודע מה קרה שם בפועל. הבנתי גם ש…
אריאל: אתה אומר, אתה צריך לבדוק את המחבל הזה באופן אישי כדי…
בוקסי: תראה…
אריאל: לא מספיק שהוא מחבל.
בוקסי: לא, אה… מחבל זה מזעזע, ומה שהיה זה מזעזע. בפועל אני לא יודע מה הוא עשה, אז קשה לי…
רחלי: כן, יכול להיות שהם חטפו את החייל, והוא עמד בסוף ואמר 'נו, חבר'ה… נו די.'
בוקסי: יכול להיות שהוא החגי עמיר.
רחלי: 'נו די, תפסיקו לחטוף. זה לא יפה'.
בוקסי: יכול להיות שהוא החגי עמיר של החבורה.
אריאל: מה שמעצבן אותי זה שאני יודע שהשמאלניות האלה, שאומרות 'רגע אבל עבר זמן והוא חזר בו', זה בדיוק האנשים שלא יסלחו ללואי סי קיי בחיים על מה שהוא עשה.
[רחלי ובוקסי מצחקקים]
אריאל: הן יזכרו לארז דריגס הודעה שהוא שלח לפני אלף שנה לאיזה ילדה בפייסבוק.
רחלי: כן.
אריאל: ולא יהיו מוכנות לראות אותו בטלוויזיה, אבל מחבל? למה שלא נלך לראות מחזה שלו? למה שלא נקרא את הספר שלו על עץ הזית הקסום שהיהודים גנבו מהילד הערבי המסכן, אף אחד מהדברים שהוא כתב הוא לא "סליחה שרצחתי חייל". זה הכל סיפורים עלינו ועל כמה שאנחנו רעים.
רחלי: כן.
בוקסי: אולי השעמום בכלא זה מטאפורה. [מצחקק]
אריאל: לכמה שהוא מרגיש אשם.
בוקסי: כן.
רחלי: אולי ענת מטר הזאת אומרת שהיא, כאילו, הוא היה לה מקור השראה, וכאילו הוא נתן…
אריאל: השראה למה? כל מה שהוא עשה זה לרצוח ולשבת בכלא.
רחלי: אז אולי הוא נתן לה את ההשראה לחטוף ולרצוח. כל פעם שהיא תרצה לחטוף ולרצוח מישהו, אז היא תיזכר במקור ההשראה שלה. הוא יופיע בעננים כמו מופאסה ויגיד 'תשתמשי בשק בשביל הראש שלו'.
אריאל: כאילו… אני מדמיין, את יודעת, את הפוסטר שלו עם התמונה שלו עם משפט מלא השראה: "וואי, איזה משעמם לי בכלא". [מצחקק]
רחלי: [מצחקקת] כן.
אריאל: כאילו…
רחלי: אבל זה סיפור ידוע שיש נשים שהן מתאהבות ברוצחים. זה קטע כזה של…
אריאל: היה לך פעם?
רחלי: לי לא, אבל זה כאילו לא מפתיע אותי ששתי הנשים שהן מתלהבות מהבחור הזה זה בנות, כאילו…
אריאל: למה הנשים כל כך… כי הן חושבות לעצמן, 'אני יכולה לתקן אותו'.
רחלי: אני יכולה לתקן אותו, בדיוק.
בוקסי: מה, ברור.
רחלי: 'עד שהוא הכיר אותי, הוא היה רוצח אנשים ומשאיר את הגרביים שלו על הרצפה. אבל בזכות האהבה שלנו, הוא עכשיו רוצח הרבה פחות אנשים ומרים את הגרביים שלו כל פעם. ממש רומנטי'.
אריאל: כאילו רוצח, זה הדבר הכי קרוב לערפד סקס, שאישה יכולה… כי ערפדים אין. מה ערפדים עושים? שותים את הדם, בסדר. זה הפנטזיה.
רחלי: נכון, זה צריך להיות מישהו שהוא כאילו… כאילו, הקטע של הלהתאהב ברוצחים זה שהסטנדרטים שלך נורא נמוכים. כי בהשוואה לחטיפה ורצח, כל דבר קטן שהבן זוג הרוצח שלך עושה כבר נראה כמו דבר רגיש ומתחשב. כאילו 'סורי, מותק, שוב שכחתי את היום הולדת שלך… אווו, אבל לא רצחת אף אחד. זו מתנת יום ההולדת הכי טובה שיכולתי לבקש'. כאילו, את כל הזמן מופתעת ממנו לטובה. 'רצחתי את הכלב שלך. אוווו, ולא את אימא שלי? מאמוש, אתה מפנק אותי יותר מדי'.
אריאל: אגב, אני גם… אמנם לא קראתי שום דבר שהוא כתב, אבל אני מוכן להתערב שהוא כותב די מחורבן.
בוקסי: למה, לך תדע.
רחלי: זה לא יפה.
בוקסי: כן, זהו אריאל, אני מסכים.
רחלי: אולי הוא רוצח, אולי הוא חוטף, אולי הוא מענה, אולי הוא פסיכופט. אבל אתה לא יכול להגיד שהוא כותב לא יפה. מה, בגלל שהוא ערבי?
אריאל: אני לא יודע, כל כמה זמן יש איזה סיפור על איזה מחבל/משורר/זה פלסטיני. ואז תמיד… מי היה שהיה את השיר שלו על זה שהוא אוכל את הבשר של הכובש הציוני ואז כולם אמרו 'לא, אתם לא הבנתם, זה מטאפורה' וזה, היה כל מיני סיפורים כאלה. זוכרת?
רחלי: [מהמהמת בהסכמה] כן.
בוקסי: גם אני זוכר כזה משהו, כן.
אריאל: וזה תמיד שירים גרועים. זה תמיד, הדבר היחיד שמעניין בהם זה שאולי הם מסיתים לרצח של יהודים.אבל…
רחלי: זה המשפט היחיד המעניין בהם, לאכול את הבשר של הכובש הציוני.
אריאל: כן, זה תמיד אותם דימויים.
רחלי: כל השאר זה תיאורי טבע והחלב שאמי מזגה לי.
אריאל: הם אובססיביים לעצי זית המחורבנים האלה שלהם.
בוקסי: אין להם כלום בחיים. אין להם כלום, על מה הם יכולים לדבר?
רחלי: בסדר, אז אל תכתבו שיר.
אריאל: יש עוד דברים בעולם חוץ מעץ זית, אוקיי?
[רחלי מצחקקת]
אריאל: מה עם פרח? מה עם שיח?
בוקסי: תמציאו… מה עם הפלסטיני שיכתוב קצת מדע בדיוני נגיד? אני רוצה לדבר מה קורה בחלל. למה לא כותבים מה קורה איתם בחלל, דרקונים?
אריאל: למה הפלסטינים לא כותבים פנטזיה אירוטית על ה-72 בתולות האלה.
[בוקסי צוחק]
אריאל: אתם כל כך חופרים על זה. בואו, תכתבו את ה-50 גוונים של אפור הזה.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: 72 גוונים של בתולות.
בוקסי: כן, קצת ז'אנרים אחרים קצת.
אריאל: כן, תמיד השירים האלה על איך אתה חותך את הבשר של הכובש הציוני ואוכל אותו.
בוקסי: וסובל וסובל.
אריאל: משהו, משהו, עץ זית.
בוקסי: כן.
אריאל: אוקיי? הבנו, אתם אוהבים עצי זית. ג'יזס. אבל אני מזמין את המאזינים שלי, אם יש לכם במקרה את ספר הילדים של וליד דקה, עץ הזית הנדיב, או איך שלא קוראים לזה.
רחלי: כן, נכון, זה הספר הילדים שלו.
אריאל: אתם מוזמנים לשלוח לנו ונקרא את זה פה בשידור.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: ונראה אם זה ספר טוב, אולי ננסה אותו על רפי.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: נראה איך רפי מתחבר לספר הזה.
רחלי: אבל אז הוא יתאהב בו. אני לא רוצה שהוא יתאהב בו.
אריאל: זה בעיה.
בוקסי: נו, יאללה.
אריאל: תראי, רפי כל הזמן מדבר על איך שהוא רוצה לחתוך את הבשר של הכובש הציוני ולאכול אותו. [צוחק]
[בוקסי מצחקק]
רחלי: לא, הוא רוצה שאני אחתוך לו את הבשר של הכובש הציוני, הוא לא מוכן…
אריאל: כן, שתפרידי לו אותו מהעור כי הוא לא… אוי, לא, זה נגע בפתיתים, הוא לא מוכן עכשיו.
רחלי: כן.
אריאל: כן.
רחלי: טוב, ולפני סיום נגלה מי הגולשום שזכום שנקדיש לום שיר בתוכנית. בואו נשים את פינת השיר.
[מעברון AI בסגנון רוק כבד. מילים - פינת השיררררר, פינת השירררררר פינת השיר, כן כן!]
רחלי: בשבוע שעבר שאלנו אתכם באילו אמצעים לפיזור הפגנות הכי כדאי למשטרה להשתמש? קיבלנו מכם המון, המון, המון, המון תשובות מעולות, לצערי לא נוכל להקריא את כולם מחוסר מקום, אבל באמת קיבלנו המון. תמר נדיב הציעה לבשר במערכת הכריזה המתקדמת שמחלקים מורפיוס שמונה בחינם בסופר פארם הקרוב ואז כולם יתפזרו.
[אריאל מצחקק]
רחלי: יפה מאוד. הוספת לנו שקל לחסות. [מצחקקת]
אריאל: [מצחקק] לחסות, כן.
[בוקסי מצחקק]
רחלי: עומר דביר הציע לשים מוזיקה מזרחית בהפגנה, ואז המפגינים השמאלנים פשוט יברחו, ילכו לשבת בצד. דניאל רטה הציע להקים יחידת מקלפי קלמנטינות סמויים בהפגנות. אני אעוף משם מיד. וליה כץ הציעה לפזר על המפגינים נצנצים מחנות יצירה כי זה באמת בחיים לא יורד במקלחת, בניגוד לבואש ולכל השטויות האלה של המכתזית.
בוקסי: נכון.
רחלי: אז ככה תהיו מסומנים לנצח. וגם כל האסמטים לא הגיעו להפגנות, כדי לא להיחנק, שזה 90% מהמפגינים.
[אריאל מצחקק]
בוקסי: נכון.
רחלי: אז ההפגנות יהיו ריקות. אחינועם קן הציעה שהמשטרה תחלק למפגינים פיצה עם שומשום בקראסט שלה, כי אין דבר שמפחיד יותר מפגינים תל אביבים מדברים עם ניחוח פריפריאלי.
[בוקסי ואריאל מצחקקים]
רחלי: מור בנדק מציעה מכשיר פיזור הפגנות שנקרא "הבוקסה של בוקסי".
בוקסי: וואו!
רחלי: מכשיר מיוחד שמשמיע בלופ הקלטה של בוקסי אומר "אוי לא".
[בוקסי מגחך]
רחלי: המפגינים יחשבו שבוקסי הסמוי נמצא בהפגנה וימהרו להימלט כדי שלא ישטנקר עליהם.
בוקסי: נכון.
רחלי: ומתן קנובלר הציע שברוח חג הפסח המתקרב המשטרה תשתמש במכתזית שמשפריצה דם, מכתזית שיורה צפרדעים ואז היא תבריח את השמאלנים הטבעונים שלא יעמדו בהתעללות, מכתזית שיורה כינים ואז זה ידפוק את המפגינים שהם הורים ולא יוכלו להביא את הילדים לגן למחרת וכן הלאה. הרבה רעיונות יפים, אבל המנצחום שלנו הוא…
[כולם דופקים על השולחן עם הידיים ליצירת מתח]
רחלי: קלים קרסים… לא יודעת.
אריאל: מה?
רחלי: לא יודעת, that's the name.
בוקסי: מה?
רחלי: לא יודעת.
אריאל: מה קרה לשמות של פעם? ברי סרטונים, גברת שווארמה…
[רחלי ובוקסי צוחקים]
רחלי: כן, קלים קרסי הציע שבכל פעם שההפגנה יוצאת משליטה וצריך לפזר אותה נטיל פצצת אטום על עזה וההדף יעיף משם את המפגינים באיילון.
בוקסי: מצוין.
אריאל: פתרון טוב.
רחלי: כן, כמו שאומרים שתי ציפורים במכה.
בוקסי: כן.
רחלי: ועכשיו נשמע את השיר. שימו לב.
"קרסי קלים, קרסי קלים
הוא בחור כלל לא אלים.
אוהב לאכול כל מיני מאכלים,
ואת כל המס הכנסה שלו מעלים".
[אריאל מצחקק]
בוקסי: וואו.
אריאל: יפה מאוד.
רחלי: רוצים לקבל גם מאיתנו שיר מיוחד? אז השבוע אתם צריכים לענות על שאלה חדשה, והנה היא. השבוע פורסם שטקס המשואות ביום העצמאות יתקיים השנה ללא קהל. מירי רגב עומדת בחושך ומדברת לעצמה. אז השאלה שלנו אליכם היא אילו עוד שינויים והתאמות צריך לדעתכם לעשות לטקס יום העצמאות השנה כדי שיתאים למצב. אז את התשובה שלחו לנו בוואטסאפ למספר 054-8070935 בתוספת השם המלא שלכם, והגולשום עם השיר טוב ביותר יזכה שנקדיש לו שיר בפרק הבא. שוב, הוואטסאפ הוא 054-8070935 והנה השיר של המספר שתזכרו.
[מושמע שיר עם המספר]
רחלי: זהו, סיימנו להיום. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "הפעם הגזמתם" לעוד הפעלות ופרסים ועדכונים. אם הייתם חברים בקבוצה הייתם כבר יודעים שהפרק עולה באיחור של יום כי אריאל היה מצונן. אבל בגלל שאתם לא בקבוצה, אתם לא הבנתם מה קורה. וחבל.
אריאל: הייתם מבינים למה אני מקנח את האף כל הפרק במקום לתהות כל הזמן מה זה, מה יש לו בתוך האף? [מצחקק]
רחלי: כן.
אריאל: מה זו הפעולה המוזרה הזאת שהוא עושה?
רחלי: ואם אתם חירשים היכנסו לאתר פודטקסט כדי לקרוא את הפרקים שלנו מתומללים ומונגשים. פודטקסט הוא נקרא. ואם נהנתם להאזין, תעשו הפסקת אש. אז תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי ולגל גוטר העורך ולדיוויד סוקנר הטכנאי באולפן. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא באותו יום, באותה שעה, כדי לערבב לכם תבלין ולתת לכם זרזיף. יאללה, ביי.
אריאל: ביי.
בוקסי: ביי.
[הקלטה של טלי גוטליב שרה בלחן של 'אני פורים']
טלי: לה לה לה - לא יקרה, לה לה לה - אף פעם. לה לה לה - למה? כי אתה תומך טרור.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentare