top of page

הפעם הגזמתם - רמצ׳אן, יתומים וחרדים | פרק 6- חלק א

רחלי, אריאל ובוקסי שוב מסכמים את אירועי השבוע! איחולי רמדאן (או "רמצ׳אן", אה גלנט?!) כארים חמימים במיוחד, העולם עדיין שונא אותנו, אפילו באוסקר; איך נסתדר בלי החרדים שמאיימים לעזוב? תוכנית העל של אריאל ליתומים הפלסטינים, ה"עזרה" האמריקנית לעזה, עלילות רומן זדורוב ובני סלע וכמובן - השיר המחודש שלנו לאירוויזיון והגולשום שזכו בתחרות.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/03/2024.

בוקסי: [מקריין] "הפעם הגזמתם" היא תוכנית שמכילה תכנים פארודיים וסאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר הזה. האזנה נעימה.

אריאל: [מדבר באיטיות ובדרמטיות כמו קריין של פרסומות לסרטים] אם גם אתם מעדיפים ללמוד תורה מאשר להתגייס אבל רק בגלל שהחבאתם בתוך התורה החוברת של זבנג… אם גם אתם התעצבנתם על נאום הזכייה האנטישמי באוסקר, אבל רק בגלל שהוא שכח להזכיר את השם שלכם כשהוא דיבר על כל הילדים הערבים שהרגתם… אם גם אתם עצובים על הפרידה של אליקו ולירז, אבל רק כי הימרתם עם חברים שזה ייגמר ברצח/התאבדות, אז כנראה ש… הפעם הגזמתם!

[פתיח - שירה בסגנון בלדה עוצמתית, מילים - הפעם הגזמתם בהקלטה, רחלי אריאל ובוקסי (מבטאת מוזר את השמות) מתבדחים בחייה, עושים בלגן עם כולם, אך בסוף לכולם מחממים את הלב-יה…]

רחלי: וואו.

אריאל: וואו.

רחלי: וואו, תודה רבה לשירי מימון על הביצוע.

בוקסי: וואו, ממש!

אריאל: איזה בלדה.

בוקסי: כן.

רחלי: טוב, גם השבוע נתנו לבינה מלאכותית לכתוב, להלחין ולבצע את שיר הפתיחה שלנו. הפעם יצאה ממש גרסה לאירוויזיון.

בוקסי: ממש, מה זה?

אריאל: למרות שלא הבנתי אף מילה…

[בוקסי צוחק]

אריאל: אני מרגיש שמה שאת עושה לאט לאט שוחק את הבינה, היא נהיית יותר ויותר טיפשה מסיבוב לסיבוב.

רחלי: לא, זה נכון...

אריאל: שוכחת דברים שהיא כבר ידעה איך להגיד.

רחלי: תקשיב, זה נכון כי פעם היא הייתה, הבינה הזאת, הייתה נותנת לי לבחור ז'אנרים. היום היא כאילו שמה זין, היא שאלה אותי איזה ז'אנר, אמרתי השבוע אני אעשה חסידי.

בוקסי: אה, זה חסידי?

רחלי: [צוחקת] כן.

בוקסי: וואו, טוב לדעת.

רחלי: אז בינה, אין הרבה בינה.

בוקסי: כן.

רחלי: הפעם המילים שהיא יצרה היו, הפעם הגזמתם בהקלטה [מבטאת במלעיל], רחלי, אריאל ובוקסי מתבדחים בלי חצייה, עושים בלאגן עם כולם אך בסוף לכולם מחממים את הלב-יה.

בוקסי: וואו.

רחלי: לבנים יש לב, לבנות יש לב-יה.

בוקסי: כל הכבוד לה.

אריאל: אה לא, זה לא לביאה, אשתו של האריה?

רחלי: לא, למד בית יוד הא, לב בבת. מה יש לך, עכשיו גם לבבות לא יכול להיות בנות?

[אריאל ובוקסי מצחקקים]

אריאל: אוקיי, אוקיי, סליחה.

רחלי: זה תפקיד רק לבנים, נכון? מועדון סגור… של משאבות דם.

בוקסי: שיר מאוד יפה.

רחלי: כן, אז ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם", פודקאסט החדשות שהוא כמו ארגזי סיוע של ארצות הברית - הכוונה טובה, אבל בסוף מישהו ייפגע.

[אריאל צוחק]

בוקסי: אוי, אוי, אוי.

רחלי: איתנו באולפן אריאל ויסמן, המבוקש מספר אחת - סינוואר שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

רחלי: רחלי רוטנר, המבוקש מספר שתיים - מוחמד דף שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

רחלי: ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, סאלח אל-עארורי שבחבורה.

[אפקט קולי של מחיאות כפיים]

בוקסי: אוקיי, כן, היה איזה רגע…

רחלי: כן, אל-עארורי, שביבי טוען שהוא מבוקש מספר ארבע אבל כולנו יודעים שהוא בסך הכל זה שעונה לטלפונים במשרד.

בוקסי: נכון.

רחלי: אז לא התרגשנו מזה שחיסלתם אותו.

בוקסי: תפקיד חשוב.

רחלי: מישהו צריך להיות ה-straight man שבמבוקשים.

בוקסי: נכון.

אריאל: חייבים גם להגיד שיש פה איזה פאק. כי הרי מי קובע מי מבוקש? מי שמבקש. מי מבקש?

רחלי: עניין של ביקוש והיצע, אתה אומר.

אריאל: לא, אני אומר, מי מבקש? ביבי.

רחלי ובוקסי יחד: אה…

אריאל: אם הוא רוצה להגיד שהוא תפס את מבוקש מספר ארבע, כל מה שהוא צריך להגיד זה, אני מבקש אותו ברמה מספר ארבע.

[כולם צוחקים]

רחלי: כמו לצעוק shotgun, כאילו?

[בוקסי צוחק]

אריאל: כאילו, גם אני ואת יכולים באותה מידה להיות מבוקש מספר ארבע.

רחלי: אוקיי.

אריאל: אם ביבי יבקש אותנו מספר ארבע.

בוקסי: אתה אומר, הוא פשוט אמר 'אחת, שתיים, שלוש, ארבע - אותו אני רוצה, הוא המבוקש הרביעי'.

רחלי: אה, זה כמו "שבע בום" ששיחקנו כשהיינו ילדים.

אריאל: כן, בדיוק.

בוקסי: כן, אוקיי.

רחלי: רק שהבום זה באמת בום.

בוקסי: נכון.

רחלי: אוקיי, טוב, אז קודם כל רמדאן כרים לכולם.

בוקסי: רמדאן כרים!

רחלי: וגם חודש אדר שמח. יצא לנו ככה השנה שהשבוע גם התחיל החודש הכי שמח ביהדות וגם החודש הכי מבאס באסלאם, כמו השבעה באוקטובר אבל הפוך.

אריאל: מרגיש שכל החודשים באסלאם די מבאסים.

רחלי: כן, אין להם איזה פורים או משהו שהם יוצאים להתחפש ורוקדים?

אריאל: אני לא שמעתי על חג כזה. אין להם שום חג חוץ מהרמדאן, אה?

רחלי: לא יודעת, יש להם חגים?

אריאל: צום של חודש באמצע השנה וזהו.

בוקסי: זה קשה לצום חודש. זה קשה.

רחלי: אולי גם הבנות מתחפשות אבל אי אפשר לדעת.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

אריאל: לא, כולן מתחפשות לרוח רפאים.

רחלי: כן.

בוקסי: אוי אוי אוי.

אריאל: ואני, אגב, רוצה להגיד שלאור המלחמה לא בא לי לאחל רמדאן כרים, בעד לאחל רמדאן חמים. אוקיי?

[בוקסי ורחלי מגחכים]

בוקסי: אוקיי.

אריאל: זה מה שתקבלו ממני השנה, מוסלמים.

רחלי: אה, זה כאילו לא טוב?

[בוקסי צוחק]

אריאל: הם מעדיפים את הרמדאן שלהם קרים, ממה שהבנתי.

בוקסי: אוקיי…

אריאל: אני אומר שהרמדאן שלכם יהיו חמים!

רחלי: כן, אתה משאיר אותו על השיש.

אריאל: כן, בדיוק.

רחלי: כמו שאתה עושה אצלנו עם החלב.

אריאל: כן, שום קירור לרמדאן הזה.

רחלי: אריאל, שוב השארת את הרמדאן בחוץ!

אריאל: שיהיה לכם רמדאן חמוץ ומקולקל.

רחלי: אגב, רמדאן או רמצ'אן, כמו שיואב גלנט כתב.

בוקסי: מה זה?

[אריאל מצחקק]

רחלי: הוא צייץ בטוויטר שלו "רמצ'אן כרים, מברך את הציבור המוסלמי לקראת חודש הרמצ'אן". ככה כנראה מבטאים את זה בערבית והוא רוצה להראות שהוא מבין ערבית.

אריאל: זה נשמע כמו משהו שמישהו שמבין יותר יגיד, לא מישהו שמבין פחות. 'אה, אתם אומרים רמדאן? האמת, ערבים אותנטיים אומרים רמצ'אן'.

רחלי: כן.

אריאל: אני יודע את זה כי זה מה שהם אמרו בזמן שחנקתי אותם.

[כולם צוחקים]

אריאל: הם אמרו 'לא, אתה לא יכול לחנוק אותי בזמן הרמצ'אן'. 'אה, רמצ'אן אתם אומרים, אוקיי'.

בוקסי: זה כאילו נכנס לו אוויר פשוט לריאות.

אריאל: יכול להיות שזה היה אפקט של החניקה, שגרם לו להגיד רמצ'אן.

רחלי: כן, אז זה חודש הרמצ'אן של הציבור המוצ'למי.

[כולם מצחקקים]

אריאל: המוצ'למי.

בוקסי: מסתבר.

רחלי: אגב גלנט, בברכה שלו למוצ'למים, הוא ממשיך בברכה ואומר "אגב, יש כאלה שרואים את זה גם כחודש של ג'יהאד".

בוקסי: כן.

רחלי: "אז לכל מי שחושב לנסות אותנו בחודש הזה תדעו שאנחנו מוכנים, אז אל תעשו שום דבר". שזו ברכה מאוד מוזרה לברך מישהו לכבוד החג.

[בוקסי צוחק]

רחלי: כאילו להגיד לו 'חג שמח [בטון מאיים] ודיר באלק אם אתה עושה משהו! [בטון נעים] שיהיה לך אושר ועושר [שוב בטון מאיים] אבל אני ארסק לך את הפרצוף אם תעשה משהו, יא חלאה!'.

אריאל: אני אוהב את איך שהוא מכניס את עצמו לתוך הדיון הפנים-מוסלמי לגבי הרמדאן, האם זה חג של ג'יהאד או לא חג של… 'אני, האמת שלדעתי זה דווקא חג של שלום ושל לא לרצוח יהודים…'

[בוקסי ורחלי צוחקים]

אריאל: לפי הרמב״ם, כלומר אבו רמב״ם, כאילו מה… מה אתה יודע על הרמדאן, חביבי? בוא.

רחלי: כן, נכון.

בוקסי: נכון.

רחלי: תראה, גם אנחנו עושים את זה הרבה פעמים, החגים ביהדות, שהרבה מהם מציינים כל מיני טבחים ומלחמות, ואנחנו פתאום כיום אומרים, 'אה, לא, זה חג של אהבה ושלום'.

אריאל: לדעתי כל החגים היהודיים במקור היו לסקול הומואים, נכון?

[בוקסי מגחך]

רחלי: כן.

אריאל: ולאט-לאט עם השנים הפכנו אותם לדברים אחרים. אוקיי, השנה… אוקיי, החג הזה במקום לסקול הומואים נתחפש, בחג הזה במקום לסקול הומואים נאכל מצות… מצאו תחליף לכל דבר, אבל במקור זה הכל היה לסקול הומואים.

רחלי: כן.

בוקסי: נכון.

רחלי: נשמע שהיה לנו חג במשותף עם המוצ'למים, אם היינו שומרים על המסורת הזאת.

אריאל: אני חושב שזה היה נקודת השבר, הרגע שבו החלטנו לסקול דברים אחרים.

רחלי: כן.

אריאל: כן.

רחלי: טוב, בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכום שנקדיש להם שיר בתוכנית, אך קודם כל - החדשות.

[מעברון מוזיקלי שחיבר ה-AI. מילים - (לא ברור), כלכה-לה ופוליטיקה, ביטחון, תרבות ופנאי-נאי. על הכל נספר לכם עכשיו, נאי-נאי-נאי… יאללה…]

[כולם מצחקקים]

רחלי: טוב, אני חושבת ש…

אריאל: אני אוהב את איך שבהדרגה סקיינט משתלטים לנו על הפודקאסט…

בוקסי: כן, מה קורה?

אריאל: יותר ויותר זמן מוקדש ל…

בוקסי: מה נושא השיר?

רחלי: אני חושבת שעברנו את קו פרשת המים בניסיונות שלנו עם AI.

[כולם צוחקים]

בוקסי: זה פשוט בליל של שטויות כבר, הדברים שנאמרים שם. בסדר, פשוט, סתם תקליקי רנדומלית…

רחלי: לא, לא, אמרנו, פינת החדשות, אז העורך הנפלא שלנו, גל גוטר, הכין גם שיר של AI שאומר 'פוליטיקה, כלכלה, תרבות ופנאי, על הכל נספר לכם עכשיו, נאי נאי נאי'. עכשיו, זה שבסופו של דבר נתנו ללהקת פגומים בשכלם לבצע את זה…

[אריאל צוחק]

רחלי: זה במקור היה שיר…

אריאל: אני אוהב את זה שאנחנו בסופו של דבר מנצחים את הבינה המלאכותית על ידי התשה שלה. זה משהו שבסדרת שליחות קטלנית לא חשבו לעשות.

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: אף אחד לא בא לסקיינט ואמר לה, 'את יודעת מה, תכתבי לי 700 אלף שירים, פתיח לפודקאסט ששומעים שלושה אנשים'.

[אריאל ורחלי צוחקים]

אריאל: זה נשמע כמו ניצול נכון של המשאבים שלך, גברת בינה.

בוקסי: נכון. עד שהיא תתעצבן, כמובן.

אריאל: עד שהיא תעשה לעצמה Uninstall, תשים את עצמה ב-Recycle bin ושלום על ישראל.

רחלי: יום אחד אני אסמן לטכנאי באולפן לשים את הפתיח ואנחנו נשמע רק… [נאנחת] אההה…

[בוקסי ואריאל צוחקים]

אריאל: נשמע את הבינה המלאכותית מגלגלת עיניים.

רחלי: ושם זה יסתיים. טוב, אז חדשות, כלכלה, תרבות ופנאי, נאי נאי נאי נאי. נתחיל עם מסקנות ועדת מירון שהתפרסמו השבוע.

בוקסי: אה, וואו.

רחלי: לפי מסקנות הוועדה, על ראש הממשלה בנימין נתניהו מוטלת אחריות אישית על האסון. אין המלצה ספציפית מה לעשות עם הדבר הזה, פשוט אומרים לו - תחשוב על מה שעשית. אני בטוחה שהוא יעשה את זה, אני בטוחה שהוא ייקח את זה לתשומת ליבו.

בוקסי: הוא כבר חשב, מה ז'תומרת?

רחלי: הוא כתב בתגובה 'כבר חשבתי על זה, הקדמתי אתכם'.

אריאל: אני חושב שבמקרה הזה, תחושת האשמה היא העונש עצמו.

[בוקסי מגחך]

רחלי: בשביל ביבי?

אריאל: אפשר להניח שהוא מרגיש אשם, לא?

בוקסי: אהם…

רחלי: כן, אבל הוא לא יכול להרגיש אשם בפקודה בגלל ששופטי הוועדה אמרו לו, זה לא עובד ככה.

אריאל: אם מישהו היה אומר לך שאת זאת שאחראית למוות של כך וכך אנשים.

בוקסי: 45.

אריאל: 45 אנשים.

רחלי: אז עוד מעט אני אספר לך מה אני הייתי עושה, אבל נשמע קודם מה הליכוד עשו.

אריאל: אוקיי.

בוקסי: אוקיי, כן, הליכוד.

רחלי: קודם כל, מה שמעניין בפרסום המסקנות האלה… אני כל הזמן הייתי סקרנית, הרי הימין, למשל, אומר עכשיו שהאשמים במלחמה הנוכחית זה הפגנות נגד הרפורמה…

בוקסי: ברור.

רחלי: והשמאלנים, ואהוד ברק, והקיבוצים, לא יודעת מה, שזה, אוקיי, צפוי. אפשר להאשים אותם. באסון מירון, לעומת זאת, יש לנו באמת מקרה מיוחד שבו אין שום גורם שמאלני שקשור לעניין. כאילו, זה קרה בזמן ממשלת ימין, על ידי עסקנים חרדים, לציבור חרדי, עם חרדים וימנים, כאילו, אין פה שום… ואמרתי לעצמי, אני יודעת שהליכוד אלוף בספינים, אבל האם הוא יצליח לעשות ספין גם פה? כאילו, זה ממש מאתגר, אפלו לאלופי הספין, לעשות שזה גם יהיה איכשהו באשמת השמאל. וחיכיתי לתגובה של הליכוד למסקנות הוועדה, בהתרגשות אפילו, כדי לראות אם הפעם הם יצליחו, כי יש לי אמון ברוח האנושית, שאני מאמינה שאתה מסוגל לעשות הכל אם רק תאמין בעצמך.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: ואז הליכוד הוציאו תגובה על המסקנות של ועדת חקירה. והם אומרים בתגובה: "צר לנו על כך שלראשונה בתולדות המדינה, הממשלה בראשות בנט ולפיד…" לא נכון! [דופקת על השולחן]

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: איך הצלחתם? זה כל כך מדהים, אני אפילו לא כועסת, אני מתפעלת! בנט ולפיד, איך הם הצליחו להאשים… זה כאילו, מישהו שלפיד מכיר חבר בוועדה, אז כל המסקנות שלה מבוטלות? אני חושבת, מסכן לפיד, הוא ישן כבר שנה וחצי…

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: לא אמר אף מילה, פתאום מעירים אותו, 'תתבייש לך על אסון מירון', והוא כזה, 'מה, מי? איזה יום היום?'

[אריאל מגחך]

בוקסי: כן, כן. כולנו זוכרים את לפיד עומד על ההר ואומר לכל הישראלים 'בואו, בואו, בואו תחגגו איתנו, בל"ג בעומר', בוודאי, זה לא היה ביבי שעמד שם ועשה את זה.

אריאל: הוא לא אמר לאף אחד 'תיזהרו, מסוכן פה'.

בוקסי: נכון.

רחלי: [מצחקקת] כן.

אריאל: אוקיי? הוא היה יכול להגיד משהו.

בוקסי: נכון, הוא היה יכול להגיד משהו.

אריאל: אם באמת היה אכפת לו שחרדים לא ייהרגו, אבל כנראה שכשמדובר בחרדים, יאיר לפיד שומר את האזהרות שלו לעצמו.

בוקסי: אריאל, לא שמעת מה ביבי אמר? לא משכו בדש מעילו מספיק חזק.

אריאל: נכון.

בוקסי: אז אם יאיר לפיד היה בא ומושך לו בדש הבגד מספיק חזק, האסון היה נמנע.

רחלי: אז הוא היה אומר לו 'היי, זה של גוצ'י'.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: האמת שזה מזכיר לי, זה מאוד אקטואלי. אני אגיד לך למה. כי אני ובוקסי, לפני מספר ימים, היינו במסיבת יום הולדת של ידידה, ושיחקנו העיירה.

[בוקסי מצחקק, רחלי מתפקעת מצחוק מההשוואה]

בוקסי: נכון.

אריאל: ושם היה מקרה… עכשיו, אני לא יודע מי מכיר את משחק העיירה.

בוקסי: תספר קצת.

רחלי: אנחנו בנתניה קוראים לזה פשוט רוצח.

בוקסי: כן, גם אצלנו קראו לזה רוצח.

אריאל: יש לזה כל מיני שמות…

בוקסי: זה כבר לא פיסי.

רחלי: אצלכם זה נהיה כבר סרט, אפוס שלם.

אריאל: כן. בקיצור, זו קבוצה של חברים שמעמידים פנים שהם בעיירה ומישהו מהם, אף אחד לא יודע מי, הוא הרוצח, ועוד מישהו בלש. בכל מקרה, כדי להחליט מי הרוצח ומי הזה, כל המשתתפים צריכים להוריד את הראש בתחילת המשחק, ומי שנבחר להיות ראש העיר עובר ביניהם, והוא צריך לטפוח על מי שהוא חושב שהוא… הוא צריך לטפוח על כל אחד מהם. מי שהוא אזרח רגיל מקבל טפיחה אחת, מי שרוצח מקבל שתי טפיחות, ומי שהוא הבלש מקבל שלוש טפיחות.

רחלי: כן.

אריאל: אוקיי?

בוקסי: משחק מאוד כיף.

אריאל: כן. עכשיו אני כל פעם, בכל סיבוב, אני הזהרתי את ראש העיר הנבחר - תטפח ברור.

[בוקסי צוחק]

רחלי: תטפח ברור.

אריאל: כן, בלי טפיחות רופסות שאני לא מסוגל להבין אם זה היה טפיחה אחת או שתיים או זה. ואכן, באחד הסיבובים זה הוביל למשבר. בוקסי לא הרגיש את הטפיחה.

בוקסי: לא נטפחתי.

רחלי: תיפח רוחי!

אריאל: הוא לא נטפח.

בוקסי: לא נטפחתי.

אריאל: שבעיניי זה רק גרם לו להיראות חשוד.

בוקסי: לא, והוא אמר, הוא כאילו המציא שקר.

אריאל: אני בילפתי בהתחלה, כבדיחה, כהלצה. אמרתי על ראש העיר שהוא לא טפח טוב, כי לא הרגשתי את הטפיחה.

בוקסי: נכון.

אריאל: ואז בוקסי אמר 'אה כן, גם אני לא הרגשתי את הטפיחה', ואני אמרתי, אה, בוקסי הזה הוא בטוח הרוצח, הוא עכשיו תופס טרמפ על הבלוף שלי כדי להוכיח את חפותו.

בוקסי: נכון, ובפועל...

אריאל: כי הוא, לא טפחו עליו בכלל, אז איך הוא יכול להיות הרוצח?

בוקסי: נכון, ובפועל באמת לא טפחו עליי.

רחלי: אני מרגישה שכל זה התחיל עם קשר מסוים לנושא שעליו דיברנו…?

[בוקסי צוחק]

אריאל: שביבי, גם הוא, לא טפחו לו מספיק טוב על הכתף…

[בוקסי צוחק]

רחלי: אההה! וואו…

אריאל: כדי להגיד לו 'אה, אתה קולט שהר מירון עומד לקרוס ולהרוג מלא חרדים?'

רחלי: הבנתי…

אריאל: בגלל זה אני תמיד אומר - תטפחו ברור!

בוקסי: קיצור, מאוד רלוונטי, זה נכון, יופי של סיפור, אני מאוד אהבתי.

אריאל: כן.

רחלי: כן, אז בעקבות הביקורת, הייתה ביקורת בציבור על התגובה של הליכוד, שאיכשהו העבירו את הביקורת לבנט ולפיד.

בוקסי: כן.

רחלי: אז בעקבות הביקורת הזאת, כאילו הליכוד לא ידעו איך לצאת מזה כל כך ואז ינון מגל פרסם שהתגובה הזאת שנכתבה היא בעצם באשמת שרה נתניהו!

בוקסי: ברור!

רחלי: פשוט באותו יום שרה נתניהו הלכה ברחוב לתומה ופתאום יאיר לפיד קפץ עליה…

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: …והכריח אותה לפרסם את התגובה. כאילו, אני לא יודעת אם הוא קיבל פקודה להדליף את הדבר הזה כדי שהאש תוסט לעבר שרה ולא לביבי, אבל כאילו, אני לא מבינה, זה כאילו, הביביסטים כל הזמן אומרים לנו 'שרה לא מתערבת בשום דבר, היא בכלל לא בלופ, היא לא מתערבת בעניינים מדיניים', אבל כל פעם שיש פשלה, הם אומרים 'אה, זה היא עשתה, היא כל הזמן מתערבת לנו, מה זה, שרה, תפסיק להתערב… אה, מה זה, זרקת עכשיו אבן? נעל על העוזרת האתיופית שלך? זה לא יפה, את מפריעה לנו', כאילו…

[בוקסי צוחק]

רחלי: פתאום הם נהיים השמאלנים האנטי-ביביסטים, האנטי שרה-ים, אני לא מבינה…

בוקסי: שזה גורם לך לחשוב…

רחלי: אני לא מבינה את ההתנהלות פה.

אריאל: זה מאוד גורם לחשוב.

בוקסי: כן.

אריאל: יכול להיות שבכלל הסיפור שסיפרנו לעצמנו על ביבי ושרה הוא בעצם הפוך? יכול להיות ששרה היא לא המטורפת, שמנצלת את ביבי ושולטת בו, אלא ביבי הוא זה…

בוקסי: שמתעלל בה.

אריאל: …שכל פעם שהוא צריך איזה הסחת, שיסיחו את הדעת ממה שהוא עושה…

רחלי: אני אגיד לך יותר מזה…

אריאל: מפיל עליה סיפור יותר ויותר משוגע. עכשיו היא אשמה באסון מירון, לפני זה היא רק זרקה נעליים על המנקה, מילא.

[בוקסי צוחק]

רחלי: אני אגיד לך יותר מזה…

בוקסי: היא מוטטה פיזית את ההר.

רחלי: כשאתה תבוא בסוף להאשים את שרה בהכל, אתה תגיע והיא תשב כזה על כיסא עם הגב אליך, ואתה תסובב את הכיסא…

[אריאל צוחק]

רחלי: …ואתה תגלה שלא היה שרה עד עכשיו, זה משהו שביבי המציא, זה שלד עם פאה.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: שהוא המציא בשביל להאשים בו את הכל!

בוקסי: כן, האמת שזה מאוד הגיוני.

רחלי: למעשה, שרה וביבי חד הם, פעם עם פאה, פעם בלי פאה.

בוקסי: כן.

אריאל: סיכוי סביר שזה נכון.

רחלי: כן.

בוקסי: באמת הדוקטרינה שלו זה להסיט אחריות, אז מה נשאר לו? רק להסיט את האחריות אל הבן שלו.

אריאל: השאלה היא אם הוא גם יאיר.

רחלי: בשביל זה הוא ילד אותו, כדי להמשיך את שרה, להמשיך את שרשרת ההאשמות.

בוקסי: נכון, ואבנר דופק לו את התוכניות כי אבנר הוא נורמלי לגמרי, אז אי אפשר לעשות עליו כלום, הוא תמיד יהיה בסדר.

רחלי: אי אפשר לדעת… אני אומרת שהוא מייצר לעצמו, כמעט אמרתי כמו שאנחנו מייצרים אנשים בשביל לקצור מהם איברים, אבל זה היה סרט מד"ב שראיתי…

[בוקסי ורחלי צוחקים]

אריאל: זה לא מה שאנחנו עושים, שמעת את זה, רפי?

[כולם צוחקים]

אריאל: האיברים שלך לא מעניינים אותנו בכלל!

[בוקסי צוחק]

רחלי: ביבי מייצר לעצמו חברי משפחה שאפשר להאשים במחדלים שלו…

בוקסי: כן כן, לגמרי. בשר תותחים.

רחלי: כן, בדיוק.

אריאל: או שזה כולם הוא עם פאה.

בוקסי: גם אפשרות.

רחלי: כן, שמתם לב שתקציב הפאות במעון ראש הממשלה, גבוה באופן חשוד?

בוקסי: [מצחקק] זה נכון.

אריאל: אני רק אגיד גם ששוב, אם התיאוריה שלנו שכל בני המשפחה רק לוקחים על עצמם את החרא שאומרים עליהם כדי להוציא את ביבי מצרות, אז זה מדהים המעמד של אבנר במשפחה, כי הוא, כשמגיע התור שלו, ביבי אומר 'אוקיי, אתה כדי להסיח את הדעת מהצרות שלי, אתה תזכה בחידון התנ״ך!'

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: תחנוך חברה חתיכה חדשה, והוא כזה, 'מה? הייתי צריך לריב עם הורים שכולים'.

[כולם צוחקים]

בוקסי: כן, גם הוא ממש…

אריאל: 'אתה הפלת עליי את אסון מירון!'

בוקסי: זה מבאס אותו, הוא גם יתחיל לזרוק כפכפים על אנשים.

רחלי: יכול להיות שאבנר גם אמור להיות חלק מהבשר תותחים אבל ביבי לא טופח מספיק חזק.

[בוקסי צוחק]

רחלי: הוא לא יודע שעכשיו הוא הרוצח, שזה התור שלו.

אריאל: יש בעיית טפיחות במשפחה הזו.

בוקסי: כן כן, יש מצב.

אריאל: ביבי רומז, אולי הם עושים הכל ברמיזה כזאת ואומר לו 'אולי הגיע הזמן שאתה תעשה איזה סערה תקשורתית קטנה, אה אבנר?', 'הבנתי אותך אבא, חידון התנ"ך קדימה!'

[כולם צוחקים]

רחלי: 'צ'ייסר, אני הולך לנצח אותך!'

[כולם ממשיכים לצחוק]

אריאל: 'אני אלמד ממש טוב על התנ"ך'. אוי אבנר.

רחלי: 'בלי טוויטר בשבילי!'. טוב, עוד בחדשות - הראשון לציון הגאון, הרבי יצחק יוסף, אמר: "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא", כאילו, אותנו החרדים, "ניסע כולנו לחוץ לארץ". פששש, איזה גאון!

אריאל: ועל זה נאמר - טוב!

[אריאל צוחק]

בוקסי: כן.

רחלי: קודם כל, השם שלו, זה כאילו תמיד השמות האלה של הרבנים נשמעים כמו כינויים של ראפרים, כאילו - [כאילו שרה ראפ] 'אני הראשון לציון, הגאון, השמפיניון'...

בוקסי: גרנד מאסטר ציון.

רחלי: 'אם תכריחו אותי להתגייס אני אסע לאורגון'.

אריאל: מה המשמעות של התואר הזה, הראשון לציון? כי אני גרתי בראשון לציון.

בוקסי: [מצחקק] נו?

רחלי: כן. לא, זה על שם הראשון לציון הראשון. היה ראשון ראשון לציון והיה ראשון שני לציון.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אז הוא הראשון… הבטח השבע מאות לציון.

רחלי: כן. אז החרדים מאיימים, או לפחות הראשון שבהם לציון, מאיים…

בוקסי: איום מאוד מוזר, אני חייב לומר, לא?

אריאל: יש כאילו דירוג של רבנים, שאני אדע מי הרב הכי חשוב?

בוקסי: א' הוא הרב הראשי לישראל, אני חושב, לא?

רחלי: של הספרדים.

בוקסי: של הספרדים. א', אנחנו משלמים לו את המשכורת.

אריאל: אז הוא הרב הכי גדול של המזרחים.

בוקסי: כן.

רחלי: כן.

אריאל: אוקיי, אז זה ביג דיל.

רחלי: אתם עצובים שהחרדים הולכים ל… כי אני לא ראיתי הרבה עצב בנושא.

בוקסי: אני גם לא ראיתי הרבה עצב בנושא. מעניין למה.

רחלי: זה כאילו, זה קצת חמוד, ההכרזה הזאת של הראשון הראשון.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: כאילו, כי הוא כל כך לא מבין את הסיטואציה. זה כאילו כמו ילד בן שש שאומר לאמא שלו, 'אם לא תביא לי את הארטיק, אני אברח מהבית. יש לי עשרים אגורות בקופת טלטאביז שלי…'

[בוקסי צוחק]

רחלי: '...ושמעתי פעם את המילה בנימינה, וזה מספיק לי לגמרי להקים חיים חדשים בלעדיכם במקום אחר'. וכאילו, לא נעים לך ממנו כי הוא כל כך נסער ודרמטי שאת לא רוצה להוריד לו. זה חמוד!

אריאל: אבל את יודעת שהוא לא ישרוד נסיעת האוטובוס.

רחלי: כן, אבל את יודעת גם שהוא לא יגיע רחוק, אז את לא יכולה גם ממש להגיד 'אוי, לא', כאילו מה… אז את נותנת לו לארוז את הדובי שלו, ואת המגבון שלו ואת החיתול, והוא יוצא לחדר מדרגות ויושב שם ארבע דקות, וחוזר כי הוא צריך פיפי, ועוד מעט מתחיל מפרץ ההרפתקאות, וזהו, בזה זה נגמר. כאילו, זה חמוד. זה חמוד הסיטואציה הזאת, לראות את הפער הזה בין איך שהוא רואה את המציאות לבין המציאות עצמה, וכאילו, זה חמוד איך הוא עומד ומתעקש על זה, עם הכובע העגול המצחיק הזה שלו והשמלה עם הנצנצים מזהב.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: כאילו 'לא, לא', והוא לא מבין כלום. זה מצחיק, זה חמוד.

בוקסי: אני באמת מנסה להבין למי האיום הזה מיועד בפועל. כאילו, על מי, מה?

רחלי: שוב, הוא בראש שלו…

בוקסי: את באמת חושבת שהוא בראש שלו?

רחלי: דיברנו על הבועה הזאת שבוע שעבר. הם באמת חושבים שאנחנו החילונים… אנחנו החילונים, נהייתי אנחנו החילונים.

אריאל: [בטון מקניט] אה-הה!

רחלי: שהחילונים… מסתובבים להם מבולבלים לגמרי כל היום, בגלל שאין להם את התורה הקדושה שתציל אותם ותיתן להם סדר יום, אז אנחנו פשוט מסתובבים 'מה, אני לא יודע מה לעשות עם עצמי… טוב, אני אקח הרואין'.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: כאילו, זה הסדר יום שלנו.

בוקסי: כן.

רחלי: והנה הם מגיעים, נותנים לנו מסורת, ערכים, סדר יום, מטרה, מהות, משמעות, זהות. בלי כל הדברים האלה אנחנו נהיה הילדים המבולבלים שמסתובבים בבניינים בבנימינה עם עשרים אגורות בכיס, הם חושבים שאנחנו הילד הזה.

בוקסי: מעניין.

רחלי: בגלל זה הם חושבים ש...

בוקסי: אז זה קצת חמוד בעצם.

רחלי: אמרתי שזה חמוד, זה נורא חמוד כל הדבר הזה.

אריאל: ביי ביי חרדים!

בוקסי: כן, נתגעגע. באמת נתגעגע.

אריאל: תשמעי, האמת שזה לא שאני חושב שהם לא יסתדרו בחו"ל בלעדינו, אני פשוט חושב שהם חושבים שנתגעגע יותר ממה שנתגעגע באמת.

רחלי: אני חושבת שהם כן לא יסתדרו בחו"ל בלעדינו. מה הם יודעים לעשות? אתה חושב שהם יבואו לארצות הברית ויגידו 'אתם רוצים שנלמד תורה בשבילכם?'

בוקסי: כן, מבלי לעבוד ונסתדר?

רחלי: וזה יהיה העבודה שלנו?

בוקסי: ותשלמו לנו כסף על זה.

אריאל: מה חרדים בחו"ל תמיד עושים? תמיד שאני רואה חרדים בחו"ל הם סוחרים ביהלומים ודברים כאלה.

רחלי: נו, אבל זה לא מה שהחרדים בישראל עושים.

אריאל: או, באופן מפתיע, דמויות ב-GTA 5.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אם אתם רוצים להיות דמות ב-GTA 5 שמסתובבת מחוץ לבית חולים שם, ומשום מה אני מטרגט ספציפית אתכם עם האוטו שלי כל פעם.

רחלי: כן, אתם צריכים לראות את אריאל משחק GTA.

בוקסי: אוי ואבוי.

רחלי: הוא הופך להיות היטלר.

אריאל: זה פשוט סימולציית דריסת חרדים, זה מדהים. זה מדהים. הם לא ידעו מה הם עשו שהם הכניסו את האופציה הזאת למשחק.

בוקסי: [מצחקק] אוי אוי אוי.

אריאל: אגב, הם בטח חשבו 'איזה, אנחנו נאורים'. הם לא שמו מוסלמים במשחק, אתה לא תראה אף פעם מישהי עם בורקה שם, זה רק חרדים. אז אני תוהה, הם הכניסו אותם בקטע נאור, 'תראו איזה סוגי מגוון, גזעים ואתניות יש לנו'? או שפשוט באמת רצו שנדרוס חרדים?

רחלי: אני חושבת שהם כולם פשוט דמויות של קוסמים. אתה פספסת את העניין.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

אריאל: זה פשוט האחים בלוז מסתובבים בעיר ואני התבלבלתי.

רחלי: תוריד פעם לאחד החרדים במשחק את המגבעת, תראה אם יש לו שפן או לא.

אריאל: אוקיי.

[אריאל צוחק]

רחלי: גם הייתה את הפרופסורית הזאת מהאוניברסיטה העברית השבוע, פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן [מצחקקת], שזה כאילו שם של דמות בארץ נהדרת…

[בוקסי ואריאל צוחקים]

אריאל: ממש!

רחלי: של מישהי שהיא ערבייה מסיתה. כאילו, שילהוב קרבוקיאן. [כך במקור]

אריאל: זוכרים את קבורקיאן המקורי?

רחלי: כן, כן.

בוקסי: איזה שם משפחה קשוח, קבורקיאן.

אריאל: הוא היה, למי שלא מכיר, הוא היה הרופא שעשה המתות חסד באופן לא חוקי.

רחלי: כן.

אריאל: וזה מותג בזמנו כמשהו לא טוב.

רחלי: [מצחקקת] כן.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: כאילו איזה איש אפל הוא, שפשוט נהנה להרוג אנשים. בדיעבד הוא כנראה היה בן אדם די בסדר. אבל הקבורקיאן הזאת? היא הרבה יותר רעה.

רחלי: אז זהו, שהיא אמרה בסרטון שפורסם בערוץ 14, שהאונס של חמאס זה שקר של ישראל, ושחיילי צה"ל הם אלה שמנצלים מינית את הפלסטינים בזה שהם מצטלמים עם הלנז'רי שלהם ומפשיטים את הפלסטינים שהם תופסים כדי להוציא מהם כלי נשק. כאילו, שוב, הקלף שלה זה גם כן פגיעות מיניות. זאת אומרת, על זה כולם מדברים, כאילו, הם יודעים שזה מה שימשוך את תשומת לב של האנשים.

אריאל: זה די נשמע כאילו את מסכימה עם דברים שאמרתי לפני שבוע או שבועיים, ושמשום מה אז מאוד התנגדת להם, שאולי קצת הוצאנו מפרופורציות את כל העניין של החיילים עם הלנז'רי, ושבסוף זה ישמש תחמושת לאנשים שירצו להראות שגם אנחנו גרועים כמו החמאס וכולי.

רחלי: סליחה, אני לא אמרתי ש… ללבוש לנז'רי של מישהי או לשים אותו על טנק זה גרוע כמו אונס.

אריאל: אמרת שזה משהו שראוי לדבר עליו, להבליט אותו, לבקר אותו…

רחלי: הרבה דברים ראויים לדבר עליהם.

בוקסי: ראוי גם לגנות, מה לעשות?

אריאל: זאת התוצאה, שבצד השני יש שקרנים שלא חושבים לגנות את הצד שלהם אלא רק מחפשים כל הזדמנות לגנות אותנו, והם ניצלו את זה והם מכחישים את הדברים שהם עשו ורק מתמקדים בדברים שאנחנו עשינו. בדיוק כמו שאמרתי שיקרה.

רחלי: לא ניכנס עכשיו לדיון הזה.

אריאל: לא ניכנס לזה, את בצד של דוקטור קבורקיאן כמובן…

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: אבל תהני עם גברת קבורקיאן, אני מעדיף להיות בצד שלי עם כל האנשים שלא זובחים לאל המוות.

בוקסי: אוקיי…

רחלי: עוד בענייני אנשים ששונאים אותנו - במהלך טקס האוסקר השבוע, הבמאי היהודי ג'ונתן גלייזר, שביים את הסרט "אזור העניין", השווה את מה שקורה בעזה לשואה ואמר: "היהדות נחטפה על ידי הכיבוש". אה, היהדות נחטפה, באמת?

[אריאל ובוקסי מצחקקים]

רחלי: היהדות נחטפה מהמיטה שלה לפנות בוקרה ונגררה על ידי חוטפים חמושים לתוך מנהרה חשוכה מעבר לגבול, שם היא כלואה כבר חודשים בלי לקבל תרופות? יהדות מסכנה. שמעתי גם שממש אנסו את היהדות הזאת כדי… לתוך הכיבוש, שזה באמת חמור, יותר גרוע.

אריאל: קודם כל, זה בהחלט דוגמה קלאסית ליהודי אוטו-אנטישמי ששונא את עצמו.

בוקסי: נו, באמת, די כבר, מספיק כבר.

אריאל: קורא לעצמו ג'ונתן גלייזר, אולי תקרא לעצמך בשמך היהודי האמיתי יונתן בלייזר…

[בוקסי צוחק]

אריאל: כמו העיתון היהודי, שאתה משום מה מכחיש את הקשר שלך למגזין הציוני הזה, לא ברמה שלך כנראה, אתה מעדיף להיות גלייזר, בסדר.

רחלי: הוא מעדיף את הניו יורק טיימס. [במבטא אנגלי מתנשא]

בוקסי: האם הוא טועה בזה שהוא אומר שמשתמשים שימוש ציני בשואה כדי להצדיק כיבוש ודברים כאלה?

רחלי: אבל אתה משתמש בשואה כדי לקבל אוסקר.

אריאל: כן, בדיוק. אני לא יודע אם אתה בעמדה של להגיד על אנשים אחרים שמנצלים את השואה כדי להשיג דברים בדיוק בשנייה שבה אתה משיג משהו בזכות השואה.

בוקסי: זה לא אותו דבר, אבל בסדר.

אריאל: כן, יכולת להגיד את זה בהזדמנות אחרת.

בוקסי: לא אותו דבר, אבל בסדר.

רחלי: ראיתם את הסרט שלו, נכון?

אריאל: כן, אותו דבר. ראיתי את הסרט ומאוד לא אהבתי ויש לי הרבה מה להגיד בנושא.

בוקסי: אני גם ראיתי את הסרט וזה סרט די סתמי.

אריאל: למי שלא ראה את הסרט או לא יודע מה הולך בו בואו, אני אתמצת לכם אותו, כי זה באמת סרט שהוא פלקט. אפשר לתמצת אותו בשורה. זה על רודולף הס שהוא היה, מה הוא היה, המנהל של אושוויץ? הבוס הגדול באושוויץ?

בוקסי: כן, הוא היה המנהל של אושוויץ.

אריאל: המפקד של אושוויץ, איך שלא, האובר שטומפלר של אושוויץ…

רחלי: [מצחקקת] אובר שטומפלר…

אריאל: שהוא, מסתבר, היה לו בית יפה עם אשתו והילדים, ממש בצמוד לחומה באושוויץ. היה להם גינה וזה, בית מאוד יפה. כל הדגש בסרט זה על איזה בית יפה יש להם ועל איך הם חיים שם בשלווה בזמן שמעבר לגדר נרצחים אנשים ואתה אף פעם לא רואה את האנשים שנרצחים.

בוקסי: הפואנטה היא ששומעים ברקע כל הזמן סאונדים של זוועה. זה הפואנטה של הסרט.

אריאל: זה כאילו סרט הכי משעמם, סיטואציות הכי רגילות, סתמיות וזה, אבל מדי פעם אתה שומע [עושה קולות של יריות] פיו פיו פיו [עושה קולות של אנשים בוכים] ווה-ווה…

בוקסי: ואנשים צורחים, ושומעים אנשים כאילו מעבר לגדר עושים זה, וכולם חיים…

אריאל: כמו לגור ברמלה [צוחק] אותה חוויה.

רחלי: מה אם, יכול להיות, אני חושבת, יכול להיות שהוא צילם סרט רגיל ופשוט היה נורא משעמם בסוף…

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: …זה היה סתם על משפחה רגילה שלא קורה לה כלום, ואז בסוף מישהו בא ואמר 'בן אדם, בקולנוע צריך קונפליקט'.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: אז הוא הוסיף בסוף את הסאונד של האנשים צועקים כזה.

בוקסי: זה די זה.

רחלי: אבל במקור זה היה סתם סרט על משפחה רגילה, נהנית מהחיים.

אריאל: בסוף, תזכרו, האנשים האלה באוסקר שמחאו כפיים לג'ונתן גלייזר על הנאום שלו, זה אותם אנשים ששנה, שנתיים, שלוש שנים לפני, אני לא זוכר לפני כמה זמן זה היה, ראו את וויל סמית' דופק כאפה לפנים של כריס רוק מול הפרצוף שלהם ואשכרה לא ידעו אם למחוא כפיים או להוריד אותו מהבמה כי אף אחד לא אמר להם מה לחשוב לפני זה.

רחלי: כן.

אריאל: אנחנו צריכים להתמקד יותר בלהגיד לאנשים מה לחשוב במקום להתגונן ולהסביר וזה. אנחנו צריכים להתמקד יותר בלאיים…

בוקסי: [מגלגל עיניים] אוי. או מיי גוד.

אריאל: איום מרומז, איום גלוי, כל מיני סוגי איומים שאפשר לעשות, שעבדו מאוד טוב לפלסטינים, אני לא יודע, בינתיים נראה שארצות הברית די מוצצת לנו את ה***** [צליל של מילה מצונזרת].

בוקסי: בקרוב כבר לא.

אריאל: הם מתים עלינו חבוב.

בוקסי: בקרוב זה הולך להיגמר.

רחלי: נראה שלא ראינו את אותו טקס אוסקר.

בוקסי: ובקרוב זה הולך להיגמר, לפי ההצהרות של ביידן.

אריאל: בסוף, היה מישהו אחד באוסקר שאמר משהו.

רחלי: כן.

אריאל: אה? כולם כמו פחדנים…

בוקסי: מה? היה את כל הסיכות.

אריאל: סתמו את הפה. הם יודעים שחצי מהוליווד זה יהודים. הנה, זה הכוח שלנו שאנחנו לא מנצלים. אין לנו אמנם שרלי הבדו, אבל אנחנו מחזיקים את כל השחקנים המסריחים האלה בביצים.

רחלי: Do we?

אריאל: אוקיי, הפלתם את הארווי ויינשטיין, אני בטוח שיש שם עוד איזה שבעת אלפים מפיקים יהודים שמנים.

בוקסי: אתה חושב שהיהודים האמריקאים בעדנו?

אריאל: תראה… [לוקח פאוזה]

[בוקסי מצחקק]

אריאל: תראה, יש את הקונספציה הזו שאומרים יהודים אמריקאים, אתה מדמיין את כל הרפורמים האלה שעושים בר מצוות לכלבים שלהם, ואוהבים את פלסטין, והם חצי קווירים, ועושים כל מיני דברים מוזרים כאלה. אני לא יודע, אני מרגיש שזה פשוט היהודים האמריקאים שמראים לנו בטלוויזיה ובסרטים. כי זה היהודים האמריקאים שאנשים בהוליווד מכירים. היהודים שאנשים בהוליווד מכירים. אני בטוח שיש לך הרבה יהודים באמריקה שהם פשוט סתם סאחים מפגרים רגילים, שמצביעים לטראמפ או לא יודע מה.

רחלי: לא ממש אוהבים אותנו בעולם אבל היי, השבוע פורסם שישראל אספה יתומים פלסטינים מעזה ליהודה ושומרון. [שרה] חייב לאסוף את כולם!

אריאל: [ממשיך בשירה] יתומון!

[רחלי ובוקסי צוחקים]

רחלי: יתומון!

בוקסי: אה, בסדר.

רחלי: אז קודם כל, סחתיין.

בוקסי: כן.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

רחלי: אריאל לא בעד.

בוקסי: ברור לי.

אריאל: אה, לא, אני לא יודע אם אני לא בעד…

בוקסי: [מופתע] אה!

רחלי: אוקיי, לא יודע… הם כולם פלסטינים קטנים, הם יגדלו להיות פלסטינים גדולים.

בוקסי: זה זמן טוב לשטוף להם את המוח, זה מה שהוא חושב.

רחלי: אההה…

בוקסי: עכשיו, בנסיעה, צריך לשטוף להם את המוח.

אריאל: לא, אני חשבתי, יש פה הזדמנות להרוג כמה ציפורים במכה.

רחלי: אוקיי, תודה שאמרת ציפורים.

אריאל: [צוחק] כן. מה הרבה שמאלנים אומרים עכשיו, שצריך להפסיק את המלחמה, למה? כי כל הילדים הערבים עכשיו שרואים את המלחמה, הם יגדלו להיות המחבלים הבאים כי הם ישנאו אותנו.

רחלי: לא יודעת אם זו הסיבה להפסיק את המלחמה…

אריאל: אחת הסיבות…

בוקסי: אולי גם רעב, הרג, הרס…

אריאל: יש הרבה סיבות אבל זה אחת מהם [כך במקור]. אבל אני אומר, יש פה הזדמנות לעקוף את זה. בואו ניקח את היתומים האלה, במקום לתת אותם לערבים אחרים שיגדלו אותם להיות מחבלים וזה, בואו ניתן אותם לכל הלהט"בים הנפלאים שלנו…

[בוקסי צוחק]

אריאל: שיושבים פה מחוסרי ילדים, ולא ניתן להם את הילדים הטובים שלנו, נכון?

[רחלי צוחקת, בוקסי נאנח]

רחלי: נביא להם מהארגז שבחוץ של השאריות.

בוקסי: וואו.

אריאל: כן, ניתן להם את היתומים, הם יקבלו ילדים, הם יסלילו אותם להיות פרוגרסיביים אוהבי ישראל.

בוקסי: יו.

אריאל: הם לא ישנאו את ישראל, והם גם לא יזרקו הומואים מגגות כמו שאוהבים לעשות בעזה.

רחלי: אני מרגישה שכל פעם שמדינת ישראל נתקלת בבעיה, הפתרון שלה זה לאסוף ילדים חומים ולחלק אותם מחדש ללבנים.

[אריאל צוחק]

בוקסי: כן.

רחלי: אנחנו הולכים לעשות שוב את הדבר הזה?

אריאל: יש להט"בים חומים גם, אוקיי?

רחלי: כן, אבל… אוקיי.

אריאל: גם מזרחים יכולים להיות להט"בים.

רחלי: כאילו, הם הולכים להיות באמת… הם הולכים לגדול ולגלות שהם היו פעם תימנים, הפלסטינים האלה.

בוקסי: כן, בדיוק.

אריאל: תראי, זה עבד עם התימנים.

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: אני ראיתי לאחרונה פרק של הפודקאסט של ג'ו רוגן שהוא ראיין את זאק סניידר והם דיברו על הסרט "300", והם דיברו הרבה על הספרטנים. עכשיו אצל הספרטנים, להומוסקסואליות היה תפקיד חברתי מאוד חשוב. הספרטנים, כל הספרטנים היו שוכבים אחד עם השני, כדי שבקרב תהיה להם יותר מוטיבציה. את מבינה? כי הם לא סתם נלחמים…

רחלי: למות?

אריאל: לא, כי הם נלחמים לצד המאהב שלהם.

רחלי: אההה…

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page