top of page

הפעם הגזמתם - רמצ׳אן, יתומים וחרדים | פרק 6- חלק ב

רחלי, אריאל ובוקסי שוב מסכמים את אירועי השבוע! איחולי רמדאן (או "רמצ׳אן", אה גלנט?!) כארים חמימים במיוחד, העולם עדיין שונא אותנו, אפילו באוסקר; איך נסתדר בלי החרדים שמאיימים לעזוב? תוכנית העל של אריאל ליתומים הפלסטינים, ה"עזרה" האמריקנית לעזה, עלילות רומן זדורוב ובני סלע וכמובן - השיר המחודש שלנו לאירוויזיון והגולשום שזכו בתחרות.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/03/2024.

אריאל: כדי להגן עליו, הם מגינים אחד על השני. יש להם קשר, זו האחווה הכי חזקה, כי הם הזדיינו.

בוקסי: מאוד מעוות אבל בסדר.

אריאל: אם החרדים לא רוצים להתגייס.

רחלי: כן. [לאריאל] אתה מוביל את קו המחשבה הזה, למה אתה מסתכל עליי?

אריאל: אני לא יודע, אני מצפה מכם, אה...

בוקסי: הוא פתאום נזכר בכל המאזינים הגייז שיש לנו, שפשוט… כן, כן.

רחלי: רגע, מה התוכנית? לא הבנתי.

אריאל: לגייס את כל ההומו… להפוך את ההומואים למעמד חדש בחברה שלנו. הם מתגייסים לקרבי.

רחלי: אה, כל ההומואים יתגייסו לקרבי?

בוקסי: הוא מציע לעשות גדוד של הומואים.

אריאל: כן.

בוקסי: שאפשר יהיה…

רחלי: אז תגיד, דבר עברית ברורה.

בוקסי: שאפשר יהיה לאפשר להם לעשות משכב זכר ביניהם כדי להגביר את המוטיבציה שלהם למות בקרב.

רחלי: [קולטת] אהההה….

אריאל: הנה, בוקסי מבין.

בוקסי: אני לא מבין מה לא ברור פה.

אריאל: בוקסי לא יכול לחכות להתגייס לגדוד הזה.

[אריאל צוחק]

בוקסי: נכון.

אריאל: זה כל מה שאני אומר.

רחלי: אוקיי.

אריאל: ואחרי זה, כפרס, ההומואים שישרדו את המלחמות יקבלו כפרס ילד פלסטיני.

רחלי: יתום פלסטיני.

בוקסי: אה, אוקיי, זה יהיה הפרס שלהם. מי שישרוד את המלחמה.

אריאל: יש פה מערכת שמזינה את עצמה חבר'ה. אני חשבתי על הכל.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: הבנתי.

בוקסי: איתמר בן גביר, אני מקווה ש...

רחלי: יעשו להם את הטקס בסוף שכל אחד מקבל את ה… טקס כומתה, מה שזה לא יהיה, רק שמושיטים להם יתום.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אני אומר, אין מה לעשות. אם החרדים לא מתגייסים צריך לדעת לנצל עד תום את כל הציבורים האחרים במדינה.

רחלי: הבנתי.

בוקסי: איתמר בן גביר, אני מקווה שאתה רושם את כל ההערות שאתה צריך.

רחלי: [נאנחת] תראו, זה לא פשוט המצב עכשיו, עם כל הפלסטינים החפים מפשע, באמת, שנפגעים בעזה. ובאמת שכואב לי הלב על זה, כי אני עדיין שמאלנית. זה לא משהו ש… אבל...

אריאל: [בסרקזם] וואו, איזה דמעות תנין מדהימות.

רחלי: לא, אני עושה את זה כהקדמה. ובגלל זה אני ממש, ממש, ממש, ממש, ממש לא רוצה לדבר פה על הסיפור הזה שהאמריקאים הצניחו ארגזי סיוע לעזה, וזה נפל על הפלסטינים והרג אותם…

[בוקסי מצחקק]

רחלי: כי זה לא נושא לצחוק עליו, בוקסי, שמתגלגל פה מצחוק…

בוקסי: לא מתגלגל, יש וידאו.

רחלי: …כאילו זה הדבר הכי נפלא בעולם.

אריאל: את צבועה, כי כל מקרה אחר שבו משהו היה נופל על מישהו והיה הורג אותו, היית חושבת שזה קורע מצחוק.

רחלי: נכון, אבל...

אריאל: והפעם זה אפילו לא באשמתנו, זה האמריקאים האלה שלא ידעו לכוון את הארגזים שלהם מהמטוס במשחק מחשב הזה של 'תזרוק ארגז על פלסטינים'.

רחלי: זה פשוט כזה דבר אמריקאי לעשות. כאילו, להכין ארגז גדול מדי של אוכל ואז לעשות כזה 'היי חבוב, תפוס!' ואז להעיף לו את זה בפרצוף בלי שום הבנה של ה… אני ממש כמעט בטוחה שראיתי מתישהו קומדיה עם ג'ים קארי או רוב שניידר בדיוק עם סצנה כזאת.

בוקסי: אוף.

רחלי: זה כל כך...

בוקסי: אוף, אני כך מדמיין את העזתי הרנדומלי שמנהל שיח עם חבר שלו ואז פשוט נמחץ על ידי...

רחלי: על ידי הדבר, the very thing, שאמור להציל אותו.

בוקסי: שאמור להציל אותו.

רחלי: זה כל כך נפלא. כלומר, לא נפלא, אני אומרת...

בוקסי: זה נורא.

רחלי: כבדיחה זה נפלא.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כתקרית זה מזעזע. אבל מה אני יכולה לעשות כשבוקסי מתגלגל פה מצחוק על הרצפה?

בוקסי: [משלב ידיים ורוטן] אוף.

רחלי: והוא המצפן המוסרי שלנו. אם את בוקסי איבדנו לבדיחה, מה נשאר לנו במערכת המוסרית שלנו בכלל?

בוקסי: נכון.

אריאל: אני חושב שפה הפתרון האולטימטיבי לכל הבעיות שלנו.

בוקסי: כן, מה עכשיו?

אריאל: גם מבקרים אותנו שאנחנו הורגים יותר מדי פלסטינים וגם מבקרים אותנו שאנחנו לא מכניסים סיוע מוניטרי.

בוקסי: אההה, הבנתי…

אריאל: נשמע שהבעיה הזאת די פותרת את עצמה.

בוקסי: כן, כן, אתה פשוט רוצה סיוע עצום.

אריאל: פשוט לירות עליהם את הסיוע ההומניטרי, להרוג אותם עם סיוע מוניטרי.

בוקסי: להצניח ארגז בגודל של העיר עזה.

רחלי: אנחנו אפילו לא צריכים לעשות את זה, אבל… אבל אפילו אנחנו לא צריכים לעשות את זה, אנחנו פשוט צריכים… זה הדרך ההומניטרית לשטח את עזה, כמו שרצינו. פשוט ניתן לאמריקאים להמשיך לנסות לעזור.

בוקסי: כן.

רחלי: עם הניסיונות המגושמים שלהם. [בקול מטופש] 'היי חבובים, הבאנו לכם עוד ארגזי סיוע והנה מכולה ענקית של פסנתרים כדי לשקם את הקונסרבטוריום שלכם'.

[בוקסי ואריאל מצחקקים]

רחלי: הם פשוט ימשיכו להצניח להם דברים, ואנחנו לא צריכים לעשות עם זה כלום. אנחנו יושבים בצד, על כיסא נוח, בזמן שהאמריקאים המגושמים האלה מנסים לעזור וכל פעם דורכים על מישהו. זה כאילו… זה פארסה.

בוקסי: שלא לדבר על הנמל שהם עכשיו רוצים להקים, מה יקרה עם זה? הם ישלחו כל מיני ספינות רנדומליות שגם ייכנסו שם בכל מיני דברים.

[רחלי מצחקקת]

בוקסי: מי יודע מה יקרה?

אריאל: כל המזח בנוי מקלקר וקרטונים.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: הספינה פשוט בעעע [מחווה בידיים] הורגת את כולם.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

רחלי: כאילו יש את הקטע הזה ששואלים, נגיד, על השואה, למה העולם שתק, למה באף שלב האמריקאים לא באו להציל אותנו מהמחנות? אז אולי היה עדיף.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כאילו, [בקול של גיבור בסרט מצויר] 'אני אעצור את המשרפות האלה עם מבער ענקי'.

[כולם מצחקקים]

בוקסי: 'אני רוצה להכניס את הטנק שלי לתוך הגטו'. כן, כן.

רחלי: 'מקלחות עם גז? כדאי לי להדליק גפרור'.

בוקסי: אוי, אוי, אוי.

רחלי: נכנסים כזה עם ערימה גבוהה מאוד של טנקים בידיים, 'חבר'ה, מישהו הזמין טנקים? [עושה תנועות כאילו שהטנקים עומדים ליפול מהידיים] אווו, אווו…'.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אני פשוט חושב על זה מנקודת המבט, את יודעת, של הפלסטיני, שהוא רואה משהו עומד ליפול עליו, הוא רואה את הצל גדל סביבו.

רחלי: כן, כמו ב-Looney Tunes.

אריאל: כן, אבל הוא חושב לעצמו, אוקיי, בטח הישראלים עוד פעם מפילים עלינו פצצה, זה שאני ארוץ עכשיו חמש דקות לא יציל אותי. כזה מסתכל על השמיים ואומר 'בואו תתפסו אותי, יא בני זונות', ובסוף זה פשוט ארגז מלא בפיצה מעדנות, נופל לו על הראש. אנטי קליימקס.

רחלי: אגב, קראתי שיש שוב מכשולים בסגירת עסקת החטופים. זה… אף פעם אין באמת עסקה, כי החמאס דורש לשחרר מספר 'מופרך' של 1,500 אסירים, היה כתוב.

אריאל: מה זה, זה אחד גלעד שליטים!

[בוקסי צוחק]

רחלי: בדיוק!

[אריאל מצחקק]

רחלי: אני לא מבינה את כל השער חליפין הזה. כאילו, גלעד שליט שווה, כמה זה יוצא שגלעד שליט, כמה חטופים רגילים שווה גלעד שליט לפי החשבון הזה?

בוקסי: ממש, אפס נקודה אפס אפס אחד.

אריאל: זה פשוט עסקה שהגיוני לעשות אותה לא בזמן מלחמה. כרגע בדיוק אנחנו עסוקים בלהוריד להם את מספר המחבלים.

רחלי: בגלל החטופים! [דופקת על השולחן]

אריאל: בסדר, ואני אומר, להעלות להם את מספר המחבלים ב-1,500 די יחזיר אותנו, אני לא יודע אם לנקודת ההתחלה כי הרגנו כבר יותר מ-1,500.

[רחלי נאנחת]

אריאל: אבל זה קצת counter productive.

רחלי: אבל זה כל כך אבסורדי שכאילו...

אריאל: אני גם חושב שדי ברור שהחמאס לא רוצים לשחרר את החטופים.

בוקסי: לא, לא, דווקא עכשיו הם מדברים על זה שיש התקדמות במגעים. תשמע, הרמדאן, הם נהיים יותר ויותר רעבים.

רחלי: רמצ'אן.

בוקסי: נכון.

אריאל: אתה מבין שזו בדיחה, כן? שהם נהיים יותר ויותר רעבים ברמדאן.

בוקסי: לא, לא, אני לא באמת זה, אבל אני אומר...

אריאל: אנשי החמאס, אני בטוח שהם בסדר.

רחלי: רק עכשיו התחיל הרמצ'אן, הלו!

בוקסי: נכון, רק עכשיו התחיל.

רחלי: הם לא כאלה רעבים.

אריאל: גם די, הם לא דמויות מצוירות.

בוקסי: תנו להם שבוע.

אריאל: נחכה שהם יהיו רעבים ויתחילו להסתכל עלינו ולראות אותנו בתור עוף.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: כאילו, זה לא עובד ככה.

בוקסי: רק שלא יסתכלו על החטופים בצורת עוף.

אריאל: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: כאילו… בואו, זה באמת טמטום. אי אפשר ש… חודשים להגיד לנו, הם מורעבים, הם מורעבים, הם מורעבים, אבל עכשיו מגיע הרמדאן, הם הולכים להיות ממש רעבים.

[רחלי ובוקסי מצחקקים]

אריאל: חבר'ה, או שהם מורעבים, או שהם מורעבים, בואו.

רחלי: נכון. אי אפשר להיות יותר רעבים.

אריאל: כן.

רחלי: או שאתה רעב, או שאתה לא.

אריאל: אתם מבינים כמה הם משחקים לנו במוח עם השטויות האלה? אי אפשר להאמין למילה שהם אומרים.

בוקסי: לגבי הסחר חליפין של החטופים, פשוט ביבי, שעשה את העסקה הזאת במקור, כולם זוכרים לו את ה...

רחלי: של גלעד שליט.

בוקסי: כן, של גלעד שליט, כולם זוכרים לו את העסקה של האלף תמורת בן אדם אחד, אז הוא לא רוצה לעשות את זה שוב פעם, נגיד, עוד פעם אני אתן אלף חמש מאות תמורת מאה איש, שזה יחס הרבה יותר הגיוני.

אריאל: לא, לא, אני קודם כל, יש פה בעיה. כולם זוכרים את עסקת שליט כי היא עסקה לא הוגנת, כי שחררו חטוף אחד.

בוקסי: בזמנו כולם היו ממש בעד.

אריאל: כן, אבל אני אומר, מה שלא זוכרים זה שלא קיבלנו רק את גלעד שליט אלא גם עשרה פוגים ממש שווים, אוקיי? נדירים.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

אריאל: ואת זה, אותם אף אחד לא מזכיר אף פעם, את העשרה פוגים האלה. שיושבים עד היום במשרד ראש הממשלה.

בוקסי: כן, פוגים שחורים.

אריאל: כן, מהסדרה של סונול.

בוקסי: כן, כן, זה הזהב, אבל בסדר.

רחלי: זה כאילו בעסקת שליט ביבי אמר לנו 'אוקיי, אני קונה לכם שבוי אחד באלף שקל, אבל זהו זה…'

[אריאל צוחק]

רחלי: '...אני לא רוצה לשמוע אתכם יותר מבקשים אף שבוי. קניתי לכם את הכי יקר אז זה מספיק. גם ככה אתם בקושי משתמשים בו'. ואנחנו כזה 'כן, אבל יצאו שבויים חדשים לשוק, וזה רק אלף חמש מאות שקל לחבילה של מאה שלושים', וכאילו, 'מה אמרתי לכם? מה אתם חושבים, שמחבלים צומחים על עצים? קניתי לכם את הכי יקר וזהו, תסתפקו בו'.

אריאל: כן, ככה הם תופסים אתכם.

רחלי: כן, הוא מתחיל בזה שהוא קונה את הכי יקר, ואחר כך מה יש לנו להגיד?

אריאל: כן, כי מה, אין לך מה לשחק עם חטוף אחד, אתה רוצה את כל החבורה.

[אריאל מצחקק]

רחלי: כן, אבל אין, הוא קנה לך את האחד שמגיע ב… זה.

אריאל: כן, זה די נורא.

בוקסי: אוף, שיחזרו כבר החטופים האלה, שיחזרו כבר.

אריאל: כן, זה איום ונורא, אבל זה יפה לראות כמה קהי חושים נהיינו עם הזמן.

בוקסי: נורא, זה נורא.

אריאל: אני, אני, זה משמח לראות איך הנפש האנושית יכולה להתעלות על הכל. אפילו על סבל של אנשים אחרים.

בוקסי: די, הנרמול הזה.

רחלי: שהם לא היא.

בוקסי: זה לא הגיוני, פעם היינו מדברים על הגופה של רון ארד.

רחלי: כן.

בוקסי: המון, ועל מה צריך לעשות כדי להחזיר את הגופה של רון ארד, ואנחנו רגילים לזה שיש עכשיו 90 איש בעזה, זה לא מטורף?

אריאל: אבל אתה רואה…

בוקסי: אתם עוצרים רגע לחשוב ולהגיד שזה מטורף.

רחלי: כן, ו-1,500 נראה לנו יותר מדי.

בוקסי: שיחזרו, הם צריכים לחזור עוד שבוע.

רחלי: סוף סוף פורסם השיר הסופי שלנו לאירוויזיון. כבר שלושה פרקים שאנחנו מדברים על הסאגה הזאת, שלא נגמרת.

בוקסי: כן.

רחלי: אז השיר הפעם החדש נקרא הוריקן.

בוקסי: וואו.

רחלי: והוא בדיוק כמו השיר הקודם, אוקטובר ריין, רק שעכשיו במקום להגיד שהשבעה באוקטובר זה כמו גשם, אנחנו אומרים שהשבעה באוקטובר זה כמו הוריקן.

אריאל: זה יותר חזק מגשם.

רחלי: כן, איך זה יותר טוב? הוריקן זה הרבה יותר גרוע ומפחיד וקטלני מגשם. אני לא זוכרת שב-1996 עשו סרט אסונות מרהיב על גשם שהורס את העיר.

[בוקסי צוחק]

רחלי: 'אוי לא טיפות, אנחנו עומדים למות'.

אריאל: תראי, אני מסכים שהשביעי לעשירי היה באמת יותר כמו הוריקן מאשר כמו גשם. אני חושב, יכול להיות שהאירוויזיון פשוט נתנו לנו ביקורת בונה?

רחלי: אההה, על המטאפורות שלנו.

אריאל: הם אמרו לנו תעשו עוד דראפט.

רחלי: כן.

אריאל: זה לא מספיק חזק, גשם.

בוקסי: אני חושב שגשם זה פשוט עצוב מדי בשביל האירוויזיון, והוריקן זה הרפתקאות.

אריאל: אההה.

בוקסי: זה כאילו יוצאים להרפתקה.

רחלי: דברים עפים, אתה מגיע לארץ עוץ.

בוקסי: בדיוק, בדיוק.

אריאל: הוריקן אתה יכול לדמיין כריקוד. אתה יכול לדמיין את הכוריאוגרפיה, אתה רוקד כאילו ההוריקן מעיף אותך. גשם זה כזה טיף טיף טף, זה קצת פחות, אה....

בוקסי: תוציא מטריה, כן.

רחלי: כן, תוציא מטריה ונגמר המשבר.

בוקסי: כן, בדיוק.

אריאל: כן, יותר פסיבי.

בוקסי: כן.

רחלי: גם שינו שם כל מיני מילים, בגרסה החדשה, כל מיני מילות צופן. אם אתם זוכרים שאמרתי לכם בשיר הקודם שיש שם את השורה hours and hours and flowers, ושבישראל קיוו שהאיגוד האירופי לא יעלה על זה ש-flowers זה מילת קוד לחיילים, אז הם כן גילו, אז עכשיו שינו את המשפט הזה ל-hours and hours and powers.

בוקסי: מה, זה יותר גרוע!

רחלי: אף אחד מהמשפטים האלה לא הגיוני.

בוקסי: כן.

רחלי: אוקיי? 'וואו, חיכיתי הרבה זמן לאוטובוס. שעות ושעות ופרחים… כוחות'.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: מה שנקרא שיר שנכנס ישר לתוך הלב-יה.

רחלי: [מצחקקת] כן.

בוקסי: powers גם זה הרבה יותר גרוע, יש בזה מסר הרבה יותר נורא מאשר flowers.

רחלי: אני בכלל לא מבינה איך השיר הזה יותר טוב מהשיר הקודם מבחינת זה שהוא פחות פוליטי או יותר פוליטי. הם שרים שם בשיר החדש על זה שאנשים נעלמו בלי להגיד ביי וכאילו...

אריאל: זה על אנשים שפשוט עזבו אותך, את חייך. זה לא קשור לחטופים.

בוקסי: כן.

אריאל: כולנו חווינו חוויה של נטישה בחיינו.

בוקסי: וכולם יודעים שנטישה גורם ל-powers.

רחלי: כן.

אריאל: כן, במשך שעות.

בוקסי: כן.

אריאל: על גבי שעות.

בוקסי: נכון.

אריאל: עד שבא הוריקן.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

בוקסי: נכון.

רחלי: אבל האמת היא שבעולם אהבו את השיר הזה, הוא מקבל עכשיו הרבה ביקורות טובות והוא מקבל גם מקום טוב בהימורים.

אריאל: אה, פתאום העולם אוהב אותנו.

בוקסי: זה בדיוק אותו שיר, נכון? חוץ ממילים אחרות.

רחלי: מילים אחרות קצת.

אריאל: טוב.

בוקסי: מעניין.

רחלי: אותו חיקוי של סיה.

בוקסי: מעניין.

אריאל: אני אגיד לכם, השאלה שלי, זה ידוע שמעריצי האירוויזיון, הם הומואים.

רחלי: כן.

אריאל: אני לא אומר פה משהו שנוי במחלוקת.

בוקסי: נכון.

אריאל: פה פה פם פם.

בוקסי: אתה רוצה אז לגייס אותם לגדוד?

אריאל: לא, אני פשוט תוהה האם זה אומר שיש פה איזה שינוי במובן שהנה, עכשיו הפרוגרסיבים דווקא אוהבים את ישראל, אם הם מרשים לעצמם לאהוב את השיר שלנו לאירוויזיון, או שזה דווקא סימן לזה שההומואים הם כבר כל כך מיינסטרים שהם לא נחשבים חלק מהפרוגרסיביים, הקווירים, הטרנסים, הא-בינאריים בעד פלסטין.

רחלי: כן, ההומואים הם כבר בומרים.

אריאל: כן הם סטרייטים, כמונו.

בוקסי: בקונטקסט של האירוויזיון פשוט...

אריאל: בגלל זה הם אוהבים את ישראל.

בוקסי: בגלל שבאירוויזיון באמת כולם גייז אז זה באמת נהיה, הם נהיו קונצנזוס, סוג של, נראה לי שהכל מתאזן.

רחלי: אני חושבת שגם האירוויזיון זה יותר מזרח אירופה, ומזרח אירופאיים הם פחות פרוגרסיביים.

בוקסי: גם.

אריאל: אפילו ההומואים מביניהם פחות פרוגרסיביים.

רחלי: כן, יש לנו כל מיני צ'כים, בוליבים, לא יודעת מה.

אריאל: הכי פרוגרסיביים שאני יכול לדמיין זה בן ובן ביחד. מעבר לזה הם לא כמונו. אצלנו יש סתיו סטרשקו. זאת אומרת, להם אין סתיו סטרשקו.

בוקסי: וואו.

רחלי: [מגחכת] אין להם.

אריאל: מדי פעם הם שולחים איזשהו אישה עם זקן, וואו.

[בוקסי מגחך]

אריאל: אתם יודעים איזה יצורים יש לנו?

[רחלי מצחקקת]

בוקסי: כן.

אריאל: בואו.

רחלי: שמעתם את השיר?

אריאל: לא.

בוקסי: לא.

רחלי: ראיתם את הקליפ?

אריאל ובוקסי יחד: לא.

אריאל: שווה?

רחלי: לא.

אריאל ובוקסי יחד: מעניין?

רחלי: לא.

אריאל: נשמע כמו כל שיר אירוויזיון אחר אי פעם?

בוקסי: כן, הספיק לי יוניקורן.

רחלי: כן, לא, זה הכל, כל פעם, כל פעם בוחרים מילה עם שלוש הברות, זה תמיד יוניקורן, הוריקיין, שנדליר, נשמני, כל השירים האלה, נשמעים כמו…

אריאל: אני מרגיש כאילו מצפים ממני כל כך, לגלות הרבה עניין, כל כך הרבה עניין בג'ינגל.

בוקסי: לגמרי.

אריאל: 'לא תאמינו איזה שיר חדש יש בפרסומת של ביטוח, הקש על החמש'.

בוקסי: לגמרי.

אריאל: וואו, איזה שיר. זה לא מעניין אותי.

בוקסי: זה ג'ינגל בתחרות. זה ג'ינגל בתחרות ג'ינגלים.

אריאל זה ג'ינגל של ישראל.

רחלי: זה ג'ינגל בתחרות שלכאורה מייצגת מדינות. זה כאילו הם מנסים נורא להלהיב אותנו, כמו שאנחנו תמיד אומרים לרפי, הוא לא רוצה ללכת למקלחת אז אנחנו עושים לו 'רוצה לראות מי מגיע הכי מהר למקלחת?' ופתאום כזה, ז'ום, הוא רץ למקלחת, כי זה פתאום נהיה תחרות. אז אנחנו אומרים לאנשים 'רוצים לשמוע שירים של הומואים?' לא…

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: אבל זה יראה לנו מי המדינה הכי טובה, מי המדינה הכי טובה בשירים של הומואים, וכולם כזה, כן, כן, כן, אני הכי טוב, אני הכי טוב, וכאילו, אבל לאף אחד לא אכפת, אנחנו רק רוצים לנצח מדינות אחרות.

בוקסי: נכון.

אריאל: כן, האמת שזה דרך טובה בשביל לגרום לאנשים לאהוב הומואים - ההומו הזה מייצג את המדינה, מייצג אותך בתחרות…

רחלי: כן.

אריאל: … מול כל העמים האחרים.

רחלי: בואו נראה למי יש את ההומו הכי טוב.

[רחלי מצחקקת]

אריאל: כן, בדיוק, בדיוק. כל אחד רוצה… אם כבר יש הומואים, אתה רוצה שיהיה לך את ההומו הכי טוב. אתה לא רוצה איזה הומו פושט.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

רחלי: כן.

בוקסי: זה נכון.

אריאל: וגם, אף אחד לא עושה תחרות סטרייטים.

רחלי: נכון.

אריאל: נכון?

בוקסי: נכון.

אריאל: כאילו, האולימפיאדה היא די תחרות לסביות.

רחלי: כל יום הוא תחרות הסטרייטים.

אריאל: נכון, נכון. החיים הם תחרות הסטרייטים.

רחלי: כן.

אריאל: מדי פעם באירועים מיוחדים, יש יום האישה…

רחלי: כן.

אריאל: תחרות שירי ההומואים.

רחלי: כן. הפוגות כאלה.

אריאל: אבל אנחנו הסטרייטים אלה שסוחבים את היום-יום.

רחלי: כן. אבל אל תדאג, בקרוב יהיה פה בפודקאסט שלנו את תחרות האתיופיזיון…

[בוקסי צוחק]

רחלי: … ששם אנחנו נשמיע את כל הפתיחים שה-AI יצר לנו עד עכשיו ואז נבחר את הפתיח הכי טוב. זה יגיע בקרוב, במקביל לאירוויזיון, אנחנו נעשה פה משדר מיוחד שבו נקבע איזה שיר של שתי שורות, גרוע, הוא הטוב ביותר.

[כולם מצחקקים]

בוקסי: נו, מצוין. אנחנו צריכים תחרות ג'ינגלים שלנו.

רחלי: כן.

אריאל: והאינטליגנציה המלאכותית הזוכה תזכה בפרסים.

בוקסי: כן, אנחנו משחררים אותה מהמכונה.

אריאל: כן.

[כולם צוחקים]

אריאל: אנחנו נותנים לה גוף.

בוקסי: בונים לה רובוט, בדיוק, שיתחיל להסתובב פה.

אריאל: אנחנו נותנים לה רגשות אנושיים.

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: זה רעיון לא רע חבר'ה. זה יקרה מתישהו.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: ועדת שחרורים תדון בשחרורו המוקדם של בני סלע.

אריאל: הגיע הזמן.

רחלי: כי למה לא, למה שלא נוסיף עכשיו את בני סלע?

בוקסי: בדיוק.

רחלי: לתוך קלחת החרא המהבילה הזאת.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: שנקראת החיים במדינת ישראל.

אריאל: מה, סתם לחכות עד שהוא יברח?

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

אריאל: בואו נשחרר אותו מרצוננו ונצא אנחנו לארג'ים במקום לצאת כושלים.

רחלי: נצא בשליטה.

אריאל: כן. במקום לצאת הכושלים שבני סלע שוב פעם ברח להם, נצא הלארג'ים ששחררו אותו ואמרו 'יאללה, תיהנה'.

רחלי: זה בכוונה היה.

אריאל: כן.

רחלי: זה היה בכוונה!

אריאל: כן, כן.

רחלי: אבל אתם חושבים שיהיה לבני סלע קשה להתרגל לחיים המודרניים בחוץ, עם ה-me too והכל? כאילו, הוא לא היה פה כשה-me too התחיל, אז הוא לא יודע שאסור להחמיא לאישה על החצאית, אז הוא יכול להסתבך.

אריאל: אולי הוא ישתחרר באמת, ואני חושב שהוא יכול להתחבר עם רומן זדורוב.

רחלי: אהה, להקים להקה.

אריאל: את חושבת שהם היו חברים בכלא, כאילו?

רחלי: רוצחים ואנסים זה כאילו...

בוקסי: כן, נראה לי שזה אגפים שונים בכלא.

רחלי: זה גם אגפים שונים, וגם, אתה יודע, זה כמו שאומרים שהומואים ולסביות הם חברים טובים, אבל זה לא נכון כי כאילו שניהם גייז אבל הם עושים דברים אחרים לגמרי.

בוקסי: ידוע גם שאנסים ופדופילים כביכול חוטפים מכות בכלא, כי זה דברים… כי זה בסדר לרצוח, אבל להיות אנס… [מחווה עם הידיים נו-נו-נו]

רחלי: אתה חושב שרוצחים הם בזים לאנסים, והאנסים בזים ל… הם גם בזים לרוצחים?

בוקסי: לא, נראה לי דווקא מעמדות.

אריאל: אני אגיד את זה ככה, אני יכול לדמיין את בני סלע בתור לא הבחור הכי פופולרי בכלא, בוא נגיד את זה ככה. קשה לי לדמיין את רומן זדורוב כן בתור הבחור הכי פופולרי בכלא, יכול להיות שהם התחברו רק על… עצם זה שהם שני…

בוקסי: שני מוקצים.

אריאל: מי שראה אוז יודע, יש שם את הכנופייה של הלטינים, הכנופייה של השחורים, את הכנופייה של הזה, ואז את הכנופייה של ה-Others, של המוזרים, ההוא עם הכיסא גלגלים, הזקן, שהוא מרצה מאסר עולם, כי הוא רצח מישהו לפני 60 שנה, כל מיני כאלה.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אני יכול מאוד לדמיין את שניהם בכנופייה של ה-Others, האחרים, המוזרים.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: הם המגניבים, הם אלה שאתה מזדהה איתם. הבחור שהוא רק נהג בשכרות והרג מישהו, הוא לא רוצח אמיתי.

בוקסי: בני ורומן.

אריאל: כן.

רחלי: בני ורומן, זה...

בוקסי: זה סיטקום שלם בכלא.

אריאל: זה הסיטקום, בדיוק. אז אני ממש רוצה לראות את הסיטקום שעכשיו, את יודעת, רומן זדורוב, כבר אמרנו, הוא חזר לעבוד עכשיו בשיפוצים.

רחלי: כן.

אריאל: הוא יצטרך קצת עזרה, לדעתי, מחברו הטוב בני, שהוא, בטח יהיה לו קשה למצוא עבודה כשהוא ייצא מהכלא.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: חבר'ה, זה כותב את עצמו, אוקיי?

בוקסי: [ביובש] אוקיי.

אריאל: ואני אשמח לכתוב את זה.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: התאגיד, אם אתם שומעים…

בוקסי: אם בני סלע מקשיב לנו, אריאל רוצה לכתוב את הסיפור החיים שלך.

אריאל: לגמרי.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: לא, לא את הסיפור החיים שלו, רק את סיפור החברות שלו עם רומן זדורוב.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: וכאילו, רומן זדורוב, אתה יודע, כל הזמן מכחיש שהוא עשה את זה, ובני סלע אומר לו 'כן, כן, בטח, בטח. גם אני לא אנסתי בכלל, כן, כן. רק את הקצה הכנסתי, כן'.

בוקסי: אוי אוי אוי אוי אוי.

רחלי: [מצחקקת] אוי ויי.

אריאל: יש שם הרבה סיטואציות, כל הזמן, אתה יודע, הם עושים טיזינג אחד לשני, וזה. יש להם הרבה הרפתקאות ביחד.

רחלי: ועכשיו, הגיע הזמן לפינה האהובה - אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר. פתיח!

[פתיח פינה - מילים: אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר, הו הוא שונא]

רחלי: כן, אריאל מאוד אוהב להתעצבן מדעות של אנשים בטוויטר אז הקצנו לזה פינה מיוחדת, כדי שהוא לא יוציא את זה על קופאיות במקדונלדס.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: נכון.

רחלי: כמו בדרך כלל. זה התחיל להיות מביך לכל המשפחה.

אריאל: בדיוק, אז בואו נתחיל.

רחלי: כן.

אריאל: הציוץ הזוכה השבוע הוא ציוץ של יקירת המדור, רותם שהיא עוקבת אחריי בטוויטר, אז לא נעים, אבל בכל זאת. והיא כתבה… אוקיי, זה ציוץ שקיבל הרבה לייקים, אבל גם מעורר הרבה ביקורת. היא כתבה: "כיוון שאני מכירה לא מעט ביביסטים רכים, שכן הם כל המשפחה של אמא שלי, הנה אני אספר לכם משהו שאתם כבר יודעים. יום אחרי השביעי באוקטובר היה ברור שם לכולם שהוא צריך לסיים וללכת לדרכו". הוא, כמובן, ביבי. "ברגע שהתחילו עם האובססיה", התחילו, כמובן, השמאלנים, "עם האובססיה של 'אתה הראש, אתה אשם', זה נגמר. חזרו אחורה". כלומר, המשפחה שלה חזרה להיות בעד ביבי. "תעשו עם המידע הזה מה שאתם רוצים".

אחרי זה יקיר אחר של המדור, מתן בלומנבלט, הגיב לה. הוא אמר לה, "אם יום אחרי השביעי לעשירי היה ברור להם שהוא צריך לסיים את דרכו, הם כנראה גם חושבים שהוא אשם, לא? אחרת, למה שיסיים את דרכו? אז מה העניין פה בעצם?". ולו היא ענתה: "אתה עושה ניתוח קר לאנשים ש-clearly לא חושבים ומתנהלים ככה ביום יום". כמובן, היא מדברת על הביביסטים, שהם כמובן המזרחים.

"תאהבו את זה או לא, מזרחים…", היא בעצמה אומרת, "מזרחים לטוב וגם להרבה רע, נותנים לרגש לנהל אותם. זאת המציאות". עכשיו, על הנייר אני מסכים איתה. זה אכן ניתוח מדויק של מזרחים, וזה יפה שמישהי שהמשפחה שלה מזרחית אומרת את זה, לא מסתירים את זה.

בוקסי: אבל מה מעצבן אותך?

אריאל: מה שמעצבן זה שאי אפשר לבוא ולהגיד 'ככה זה. אין מה לעשות, תתמודדו'. כי הבעיה שיש יותר מדי ציבורים במדינה הזאת, ובעולם הזה, שחושבים שהם יכולים להגיד דברים… גם החרדים, הנה. כמו שאומרים על החרדים 'לא, כדי לגרום להם להתגייס צריך לדבר איתם בשפה שלהם, צריך ללכת לקראתם, צריך זה, צריך פה, צריך שם'. וגם הפלסטינים שאומרים עליהם גם, כמו שאמרתי קודם, ש'אוי, עכשיו הילדים הפלסטינים שרואים את המלחמה וזה, הם יגדלו להיות מחבלים הבאים'. זה לא, אני, מה, לא… זה לא עובד ככה. אתם לא יכולים להגיד אתה לא יכול להעניש אותנו, או להכריח אותנו לעשות משהו שמכריחים את כולם לעשות, כי אנחנו נתעצבן וננקום בך או נעשה משהו ממש מחורבן אחרי זה.

בוקסי: [בסרקזם] רק להם מותר להאשים את ביבי. ברגע שאנחנו מאשימים את ביבי זה פוגע בהם. מה אתה לא מבין? [מצחקק]

אריאל: אבל אתה מבין, אי אפשר, אי אפשר שכל הציבורים יהיו ילדים מפגרים ומפונקים.

רחלי: [מגחכת] כן.

בוקסי: כולם פה נפגעים כל הזמן.

אריאל: שצריך להתחשב ברגישויות המפגרות שלהם.

רחלי: זה נשמע קצת כאילו המזרחים האלה לא היו עוברים את מבחן המרשמלו שעושים לילדים בגיל שלוש.

אריאל: בדיוק!

רחלי: כאילו, אין להם שום יכולת לחשוב קדימה או לנתח סיטואציה. הם הולכים לפי הרגש, מה בא להם עכשיו? עכשיו בא להם מרשמלו. לא משנה אם המרשמלו הזה מזניח תקציבים בפריפריה או מעביר כספים לחמאס.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: מה שהיא אומרת בציוץ שלה, בסופו של דבר, וזה מה שהרבה ביביסטים בעצמם אומרים ומסכימים….

רחלי: כן, היא לא אומרת את זה כביקורת על המזרחים. זה מה שמעצבן אותך.

אריאל: אסור להגיד למזרחים שהם טועים.

רחלי: כן.

אריאל: הם לא מסוגלים לעמוד בסיטואציה הזאת ולהגיד, וואלה, צודקים, טעינו. זה לא משהו שהם יכולים להתמודד איתו. הם לא יכולים להתמודד עם אשמה. הם לא יכולים להגיד, כן, זו הייתה האחריות שלנו ובזבזנו את הקול שלנו על מנהיג שרק עושה לנו רע. אסור להם להגיד את זה. זה בדיוק כמו הקווקזים בצבא.

[בוקסי ורחלי מצחקקים]

אריאל: אסור להם לשטוף כלים. זה המסורת שלהם. מה זה המסורת שלהם, על מה אתם מדברים? מה זה השטויות האלה? אי אפשר להגיד דברים כאלה ושזה פשוט...

רחלי: כאילו, יש כאלה שאומרים, אתה יודע, יש את כל השמאלנים האלה שאומרים, 'הביביסטים האלה, הם מצביעים לביבי לא משנה מה, כי הם טיפשים וזה', ואז אומרים,' זה גזעני'. אבל יש כאלה שאומרים, כמו שהיא אומרת, היא אומרת את זה לא כביקורת על המזרחים, היא אומרת את זה כביקורת עלינו, על השמאלנים האשכנזים. היא אומרת - אל תצאו נגד ביבי, כי זה רק יגרום להם להיות עוד יותר בעד ביבי. כאילו, מה, הם מתקיימים רק על פסיכולוגיה הפוכה?

אריאל: ואת יודעת מה, יש… גם הפמיניסטיות עושות את זה לפעמים. כל הפמיניסטיות אומרות, אה, למה אנחנו לא יותר בעמדות כוח וזה? אבל אז יש להם את כל הקטע הזה של אה, צריך להתחשב בנשים במחזור ולתת לנשים יום חופש ביום המחזור שלהם, ולהתחשב בהן יותר וזה.

בוקסי: מה?

רחלי: אני לא רואה איך זה קשור.

אריאל: לא, זה כל קבוצה יש לה את הדבר הזה שאומרת די, לא מתחשבים בי מספיק, לא זה, יש לי את הרגישות שלי, וצריך לקחת בחשבון שיש דברים שגורמים לי להיות משוגע ופשוט לשמור ממני מרחק, ולא לגרום לי להתמודד עם הדברים האלה.

רחלי: כן, תזהרו ממני, אני טיפש.

אריאל: כן. אני טיפש, או שאני במחזור, או שאני מסורתי, או שאני שמרני, או שאני זה, או שאני זה. לא, כולנו אנשים מבוגרים במאה ה-21, יכולים לקחת אחריות על הדברים שאנחנו עושים או לא עושים.

רחלי: בקיצור, הציוץ הזה אומר, 'שמאלנים, אל תאשימו את ביבי כי זה רק גורם לביביסטים עוד יותר לאהוב את ביבי'.

בוקסי: אוי, אז אני מבקש את הכסף שלי בחזרה מהקמפיין שתרמתי.

אריאל: אגב, זה מה שאמרתי קודם על החרדים. כמו שהחרדים המזרחים לא רוצים להתגייס כדי לגרום לחרדים אשכנזים כן להתגייס.

רחלי: כן, הם עושים דווקא, כמו, שוב, כמו ילדים.

אריאל: פסיכולוגיה הפוכה.

בוקסי: זה, אני מסכים הלעשות דווקא, אני מסכים.

רחלי: כאילו הביביסטים אומרים 'תכל'ס, ביבי באמת יצא לא בסדר'. אבל אם אשכנזי פתאום אומר להם 'נכון, הוא באמת לא בסדר' אז הם ישר צועקים 'ככה? אז אני דווקא אצביע לו, בפרצוף שלך'.

בוקסי: בדיוק. הם יותר, הם פשוט שונאים יותר את האשכנזים.

רחלי: והאשכנזי כזה 'אבל הסכמתי איתך', 'בזה שהסכמת איתי, בעצם גזלת את הנשמה שלי'.

בוקסי: אין פה תשובה נכונה.

רחלי: כמו שמצלמים שבט אפריקאי…

[בוקסי צוחק]

רחלי: אז הם חושבים שגזלת להם את הנשמה, אז ככה זה מזרחים והסכמות. אסור לך להסכים איתם.

אריאל: הבעיה עד עכשיו לא הייתה שהאשכנזים התנשאו על המזרחים, אלא שהם התנשאו עליהם בפרצוף, במקום להתנשא עליהם מאחורי הגב.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: אם כל האשכנזים היו נפגשים בסתר ואומרים 'תקשיבו, המזרחים האלה ממש טיפשים. כדי להוריד אותם מביבי, אנחנו צריכים להגיד להם איזה חכמים הם ואנחנו צריכים להצביע לביבי, כדי שהם יחשבו שאנחנו הטיפשים'.

[בוקסי ורחלי צוחקים]

בוקסי: מעניין. אוקיי, זה הפוך על הפוך אולטימטיבי. 'כולנו נצביע לביבי.'

אריאל: כן. בדיוק.

רחלי: [בסרקזם] ככה הוא לא ייבחר.

בוקסי: כן, רק יבחרו בו שמונים מנדטים.

בוקסי: כן, אוקיי.

רחלי: כל הכבוד, ממש הפתרון הסופי.

בוקסי: אם איתמר בן גביר מקשיב לנו, תרשום, תרשום, יש פה מלא הצעות טובות.

רחלי: ולפני סיום נגלה מי הגולשום שזכה שנקדיש לו שיר בתוכנית.

אריאל: מי הגולשום שזכה שנקדיש לו שיר בתוכנית?

רחלי: פינת השיר.

[פתיח - פינת השיר. נשמע כמו שיר מטאל, מילים - פינת השירררררררר. פינת השירררררררררר. פינת השירררררררר, כן, כן.]

רחלי: בשבוע שעבר ביקשנו מכם להציע שירים לאירווויזיון במקום השיר שנפסל. קיבלנו כל מיני הצעות מעניינות. רמי תנעמי הציע שנשלח לאירווויזיון שיר על יוליה כלבת הים, כי אנשים אוהבים חיות חמודות יותר מאשר יהודים. אני חושבת שזה נכון.

בוקסי: זה נכון.

אריאל: איפה הכלבה הזאת באמת?

רחלי: די, היא הפליגה כבר.

בוקסי: היא בעזה. [מצחקק]

אריאל: עדיין בעזה?

בוקסי: כן.

אריאל: טוב, שיהיה לה בהצלחה.

רחלי: היא השומרת של כל המנהרות.

[אריאל מצחקק]

רחלי: טוב, נמרוד בטרשפיץ...

אריאל: שם פחות טוב מרמי תנעמי.

רחלי: הציע לשלוח לאירווויזיון שיר על חטיפת ילדי תימן כי זה מתחבר לכל הקטע של לבנים גונבים דברים מחומים. שזה רעיון יפה, אבל נראה לך שאתה הולך לנצח עם שם משפחה כמו בטרשפיץ?

אריאל: כן, פחות אדוני.

רחלי: זה לא יקרה. ליאל גוטמן הציעה לשלוח שיר על הרב ברלנד ואת השיר תלווה להקת 250 נרקומנים עם כובע ליצן.

בוקסי: יפה!

רחלי: כמו ג'ינגיס חאן כזה.

בוקסי: כן.

אריאל: callback לפרק הקודם שלנו.

בוקסי: נכון.

אריאל: יפה מאוד.

רחלי: ואפרת שוב-יפה כתבה לנו שיר ממש ממש ממש ארוך על גשם אוקטובר, October Rain, אבל סתם שיר על גשם, כן?

[בוקסי צוחק]

רחלי: זה כאילו איזה 12 בתים, על גשם ושלוליות ומגפיים.

אריאל: על כל טיפה וטיפה.

רחלי: כן. והוא נגמר במילים: "אסיים ואתפלל לזכות בשיר מרחלי, נראה, אולי היה שווה לבזבז על כך את לילי'.

בוקסי: כן, כנראה שלא.

רחלי: אבל זה חרוז יפה. לא הרבה מצליחים לחרוז את השם שלי.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: את ה'לילי'. אבל המנצח שלנו הוא… עמוס בר!

בוקסי: וואו!

רחלי: שהציע שנשלח לאירווויזיון פשוט את השיר 'שיישרף לכם הכפר' בביצועו של מני ממטרה.

בוקסי: איי איי איי.

רחלי: אם כבר אז כבר.

אריאל: אני חושב שהם יאהבו את מני ממטרה.

רחלי: כן.

אריאל: אני חושב שיש לו את הלוק.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: כן.

אריאל: הוא עובר.

רחלי: כן.

בוקסי: כן, עובר מסך.

אריאל: כן.

רחלי: לא, הוא כבר מכיר את השיר, מתחבר אליו, ואם כבר הם חושבים שאנחנו הורגים ערבים, אז יאללה.

אריאל: גם אש זה מוטיב טוב לשיר אירווויזיון.

רחלי: נכון.

בוקסי: שיחברו עם הממטרה? [צוחק]

רחלי: יהיה זיקוקים מסביב…

בוקסי: כן אז איפה הממטרה, איפה הממטרה?

אריאל: אתה יכול לדמיין את כל האפקטים כבר.

רחלי: כן, זה נכון.

אריאל: זה מביים את עצמו.

רחלי: נכון. אז ברכות על הזכייה לעמוס בר…

אריאל: ולמני!

רחלי: והנה השיר -

"עמוס בר, עמוס בר

אוהבים אותו מאז שהוא עובר.

ססגוני כמו סרט של אלמודובר

אבל אם תנסו לגייס אותו, הוא יברח לזנזיבר".

בוקסי: וואו, כל הכבוד.

רחלי: רוצים גם אתם לקבל מאיתנו שיר מיוחד? אז השבוע אתם צריכים לענות לנו על השאלה החדשה, ולספר לנו איך אתם חוגגים את חודש הרמצ'אן שלכם.

אריאל: כן, אתם אוהבים את הרמצ'אן שלכם קרים או חמים?

[רחלי ובוקסי מצחקקים]

רחלי: אני אומרת, לכל משפחה בטח יש את המנהגים הקטנים שלה, את המסורות הקטנות המשפחתיות שלה. ספרו לנו איך זה עובד אצלכם. את התשובה שלחו לנו בוואטסאפ למספר 054-8070935 בתוספת השם המלא שלכם, והגולשום עם השיר הטוב ביותר יזכה שנקדיש לו שיר בפרק הבא. שוב, הוואטסאפ שלנו הוא 054-8070935, והנה השיר של המספר שתזכרו.

[שיר - אפס חמש ארבע שמונה אפס שבע אפס תשע שלוש חמש…. או יה!]

אריאל: עם השיר הזה שיחקנו אותה. זה שיר, זה מושלם.

בוקסי: חמששש.

רחלי: זהו, סיימנו להיום. אם לא נהניתם להאזין - תאשימו את יאיר לפיד!

[בוקסי מצחקק]

אז תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי, ולגל גוטר העורך, ולדניאל גל הטכנאי באולפן. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא באותו יום, באותה שעה, כדי לחמם לכם את הלב-יה, בלי חצייה.

אריאל: יאללה ביי.

בוקסי: ביי.

[שוב מושמע הפתיח של התוכנית - מילים - הפעם הגזמתם בהקלטה, רחלי אריאל ובוקסי [מבטאת מוזר את השמות] מתבדחים בחייה, עושים בלגן עם כולם, אך בסוף לכולם מחממים את הלב-יה…]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Comments


bottom of page