top of page

הפעם הגזמתם - שמות לטבח, פיצה ומעמד האישה | פרק 3- חלק א

Updated: Apr 15

רחלי, אריאל ובוקסי מסכמים עבורכם את אירועי השבוע עם מצבו של יחיא סינוואר ולמה זה מעניין אותנו, שמות אלטרנטיביים לטבח, מדוע אנחנו מעדיפים את עידן עמדי הלוחם על הזמר, סוד הקסם והבעייתיות של פיצה גם עבור החמאס, מה זה הקונספט הזה של שגריר, עטיפת האלבום ההיסטורית של מאי גולן והכרזת הזוכה המאושר בתחרות החג המומצא.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/02/2024.

אריאל: (מדבר באיטיות ובדרמטיות כמו קריין של פרסומות לסרטים) אם גם אתם תרמתם כסף לאמא הענייה שלא הזמינו את הילדה שלה ליום הולדת, אבל רק כדי לממן לה עיקור; אם גם אתם חושבים שזה דוחה שאשתו של אליקו שידרה בלייב את הלידה שלה, אבל רק כי אתם מעדיפים לראות את המפשעה הפעורה של אליקו עצמו; אם גם אתם חושבים שצריך לאפשר לערבים לעלות להר הבית, אבל רק בגלל שאתם מאמינים שאין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו, אז כנראה ש… הפעם הגזמתם!

פתיח: מילים - אריאל, רחלי עם בוקסי בצד, הצחוק מעולה ובלתי פוסק, הפעם הגזמתם זו הבמה, והומור שחור שהוא מוסק…

(רחלי שרה עם הפתיח)

רחלי: שלום!

אריאל: אוקיי! ברוכים הבאים לסדרת האנימה שלנו!

(בוקסי ורחלי צוחקים)

רחלי: דווקא לי זה נשמע משהו אמהרי כזה.

בוקסי: או תזמורת צה"ל.

רחלי: כן, אז גם השבוע נתנו לבינה מלאכותית לכתוב, להלחין, לתזמר ולבצע את שיר הפתיחה שלנו. פעם שעברה היא נשמעה כמו ברהנו טגניה, אני חושבת שהשבוע היא נשמעת קצת כמו אחותו של ברהנו טגניה (בוקסי מצחקק). כאילו, אני לא יודעת למה AI כל הזמן עושה קולות של אתיופים.

אריאל: הוא לא שמע ישראלי אף פעם.

רחלי: זהו, אולי הוא רוצה לעשות תיקון.

אריאל: הוא לא יודע איך ישראלי נשמע.

רחלי: אולי הוא רוצה לעשות תיקון, כאילו לפצות על עשרות שנים שהאתיופים הודרו מהמיינסטרים הישראלי, אז עכשיו כל הזמרים על הפרצוף שלכם יהיו אתיופים.

אריאל: את חושבת שהבינה המלאכותית היא Woke?

רחלי: כן, עובדה.

בוקסי: (יחד עם רחלי) כן.

רחלי: (מזמזמת שוב את שיר הפתיחה) זה מחבל אתיופיה.

אריאל: מה נתת לה בפרומפט? (בוקסי צוחק) תחלקי קצת מתהליך היצירה.

רחלי: אני תמיד נותנת את אותו דבר - תכתוב שיר פתיחה לפודקאסט שנקרא "הפעם הגזמתם". יש בו הומור שחור, מדבר על אקטואליה, והוא משמח הרבה אנשים.

אריאל: את רואה, כתבת הומור שחור, שחור - אתיופי.

רחלי: (מתפעלת) אההה…

בוקסי: אוי, אוי, אוי.

אריאל: תכתבי הומור לבן, הומור יהודי.

רחלי: עד עכשיו לא חשבתי על זה (בוקסי צוחק). אבל אני אוהבת שברהנו טגניה שר את זה. (אריאל צוחק). האמת, גם נדבק לי השיר הקודם שהיה לנו.

אריאל: תכתבי - 'בקצב ההיפ-הופ'.

רחלי: מביאים אור בכל פשפש, זה היה שיר יותר טוב. נחזור אליו בפעם הבאה.

אריאל: אגב…

בוקסי: רק שלא יפגע…

אריאל: אם כבר העלנו את הנושא הזה, אנחנו חייבים לפרסם פה תיקון.

רחלי: כן.

אריאל: משהו שאמרנו בפרק הקודם, והיה… היה מאוד לא נכון. נתפסנו, מה שנקרא, עם המכנסיים למטה.

רחלי: כן, השיר של השבוע שעבר, שהבינה המלאכותית כתבה לנו היה… הממ, איך זה היה?

אריאל: נאמר שאנחנו מביאים אור לכל פשפש.

רחלי: אה כן, זה היה כזה (שרה) "הפעם הגזמתם, זה הקסם בכל פעם…"

אריאל: בסוף העונה אנחנו נוציא של כל ה…

רחלי: (ממשיכה לשיר) "מחדש, אריאל רחלי ובוקסי, מביאים אור לכל פשפש…"

אריאל: אז רחלי, מומחית העברית [כך במקור] לכאורה…

רחלי: תודה.

אריאל: טענה פה שפשפש זה דלת קטנה.

בוקסי: נכון.

רחלי: הממ… נכון.

אריאל: וכולנו הנהנו בהסכמה ואמרנו - טוב, אם היא אומרת, זה כנראה נכון, היא לא תגיד דבר כזה סתם.

בוקסי: נכון.

אריאל: בכזה ביטחון!

רחלי: אלוהים, מה הפואנטה?

אריאל: ואז פתאום, יום אחד, בוקסי שולח בקבוצת הווטסאפ…

(בוקסי צוחק)

אריאל: של מנחי הקבוצה [כך במקור], שאבא שלו האזין לפודקאסט…

בוקסי: (ממשיך לצחוק) נכון.

רחלי: הוא זועם.

אריאל: והדבר היחיד שהיה לו להתלונן עליו…

(רחלי ובוקסי צוחקים)

אריאל: מכל הדברים שאמרנו, זה שפשפש זה לא דלת קטנה, זה שער משני…

רחלי: אבל זין על מה שאמרנו על החטופים, כן? לאבא של בוקסי לא איכפת.

אריאל: זה בסדר, הוא זורם.

(רחלי מצחקקת)

בוקסי: לדעתי הוא פשוט פרש אחרי הפשפש, זה מה שקרה.

אריאל: (מצחקק) כן.

רחלי: (צוחקת) זה היה הקש ששבר את גב הפשפש.

אריאל: (עושה חיקוי של אדם רציני) 'אני לא יכול לשמוע את השטויות האלה, פשפש זה דלת קטנה? זה בפירוש שער קטן בקיבוץ'.

בוקסי: (מצחקק וממשיך באותו טון כמו אריאל) 'אם בזה הם טועים, במה עוד הם טועים?'

אריאל: אז רק רציתי ליישר את ההדורים.

רחלי: אני מתנצלת, זה שער קטן, סליחה באמת!

אריאל: מי יודע כמה מאזינים כמו אבא של בוקסי נטשו בזעם.

בוקסי: כן!

רחלי: אז הנה, עכשיו אני אבהיר לכם, השבוע השיר שלנו אומר שהפודקאסט הזה 'הומור שחור מוסק'.

אריאל: מוסק, כן.

רחלי: מוסק זה פעולת הקטיף שמיוחסת לזיתים.

אריאל: נכון. מסיק זיתים.

רחלי: כן, כנראה ה-AI חושב שמה שעושים עם ההומור הזה זה מוסקים אותו. לפעמים בוצרים אותו…

(אריאל ובוקסי צוחקים)

רחלי: לפעמים גודדים אותו, תלוי איפה ההומור הזה צומח. זה הומור שנשתבחה בו ארץ ישראל.

בוקסי: זה הומור חומרי.

רחלי: כן.

בוקסי: זה הומור שאפשר לקטוף אותו, פיזית.

רחלי: כן.

אריאל: או שפשוט הוא חושב שזה משהו ששחורים עושים.

בוקסי: (מצחקק) אוי, אוי, אוי.

אריאל: מה השחורים עושים עם הומור? הם מוסקים אותו.

רחלי: (צוחקת) הם מוסקים כותנה בשדות.

(כולם צוחקים)

בוקסי: אוי ואבוי.

אריאל: (בלעג) הבינה המלאכותית הזאת כבר לא נשמעת כל כך Woke.

רחלי: כן… אז, ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם", הפודקאסט שמסכם לכם את החדשות… אם ב'לסכם' הכוונה היא 'לחרבן על'...

(אריאל מצחקק)

רחלי: וב'חדשות', הכוונה לדברים שאריאל ראה בטוויטר כשהוא יושב בשירותים.

אריאל: כן.

(בוקסי מצחקק)

רחלי: איתנו באולפן אריאל וייסמן, ה'יאיר נתניהו' שבחבורה.

(אפקט קולי של מחיאות כפיים)

אריאל: תודה, תודה. הו, תודה!

רחלי: רחלי רוטנר, ה'אבנר נתניהו' שבחבורה.

(אפקט קולי של מחיאות כפיים)

רחלי: ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי, ה'אחות שכולם שכחו כי זין עליה' שבחבורה.

(אפקט קולי של מחיאות כפיים)

בוקסי: שלום!

רחלי: טוב, איך עבר עליכם השבוע?

בוקסי: (נאנח) בסדר.

אריאל: עבר, מה זה משנה.

רחלי: חורפי.

בוקסי: אה נכון, היה חורף.

אריאל: גשם.

רחלי: היה גשם, היה עניינים.

אריאל: אז זה הסגמנט על הגשם?

רחלי: אנ'לא יודעת.

אריאל: המאזינים שלנו אוהבים בדיחות על גשם.

רחלי: כן…

בוקסי: היה משהו חוץ מגשם?

רחלי: הממ…

בוקסי: חוץ מהמלחמה שאנחנו נמצאים בה כל הזמן?

רחלי: תראה, אנחנו עברנו שבוע קצת קשה עם רפרף. למאזינים שלא יודעים, רפרף זה הילד בן ה-4 שלנו. הוא עובר עכשיו את המשבר האקזיסטנציאליסטי הראשון שלו. כל פעם ששיחקתי איתו השבוע בבובות, הוא התעקש באמצע המשחק לעצור, לפנות לבובה שאני מחזיקה, בתור עצמו כאילו, ולהגיד לה: "את יודעת שאת בעצם רק בובה? תסתכלי מאחורייך ותראי שאמא שלי מחזיקה אותך ועושה את הקול שלך. את לא אמיתית!".

בוקסי: (בהתפעלות) וואו!

רחלי: לפני שנייה שיחקנו שלבובה יש יום הולדת והיא רקדה עם כל הבובות האחרות, מה, מה אתה רוצה מהחיים שלה? תן לה לחגוג!

בוקסי: לגמרי.

רחלי: אבל הוא, כאילו… והוא עושה את זה כמה, הוא עשה את זה כמה פעמים, גם לבובת ארנב נינג'ה וגם לאלקטרו של ספיידי וזה, וזה כאילו הוא מבקש לפכח לאט לאט את כל הבובות שלו, לגרום להן לראות את האור. (צוחקת) הוא כאילו ה'אמנון יצחק' של כל הבובות שלו עכשיו.

(בוקסי צוחק)

רחלי: כאילו 'למה אתם מתעסקים בהבלים של העגלה הריקה, נלחמים בספיידרמן ובשרדר, כשלמעשה אתם רק בובות בעולם הזה? רק האמא שולטת בגורל שלכם'.

אריאל: אני אגיד לך, אני חושב, חלק מהבעיה שהתחלתי לראות איתו "מנאייכ"...

(בוקסי ורחלי צוחקים)

אריאל: הוא הבין שכולנו בובות פה של כוחות גדולים יותר.

רחלי: כן.

אריאל: כולם פה בסוף מנסים להפיל את ראש הממשלה.

בוקסי: נכון.

אריאל: כולנו בובות של הפרקליטות.

רחלי: בגלל זה כל הזמן כשאני איתו הוא מלכלך על היועץ המשפטי לממשלה?

(בוקסי צוחק)

אריאל: כן, זה כמובן משפחת שמעיה.

(בוקסי ממשיך לצחוק)

רחלי: אוקיי, אני לא ראיתי "מנאייכ"...

אריאל: אז את לא יודעת שכולנו בובות!

רחלי: אני רק יודעת שרפרף אמר לי שהיועץ המשפטי לממשלה הוא פויה.

(רחלי ובוקסי צוחקים)

אריאל: כן, כן.

בוקסי: בסדר, חכה שהוא יעשה לך אמנציפציה לבובות שלך מחוץ לחלון.

רחלי: יואו.

בוקסי: לשחרר אותם סופית.

רחלי: לא, אני חושבת שהוא בכיוון…

אריאל: לא את בובות הוינטאג' שאני אוסף כבר שנים!

(רחלי ובוקסי צוחקים)

רחלי: יש לו איזה… הוא עובר איזה משהו. גם השבוע הוא מתחיל לדבר על מוות, על כמה שהחיים זה דבר עצוב וחסר משמעות… כאילו, אחי, הבאנו אותך לעולם הזה כדי שתבדר אותנו.

אריאל: כן.

(בוקסי צוחק)

רחלי: זה שהחיים חרא אנחנו יודעים לבד, אין צורך לדווח על העניין הזה.

אריאל: אני שוקל לדחוף אותו חזרה.

רחלי: כן.

(אריאל צוחק)

רחלי: אגב, הציור שמאחוריכם, מי שרואה אותנו בוידאו, זה ציור שהוא הכין לנו ליום האהבה. אתם רואים הרבה מדבקות וחלק אנחנו עשינו, אני עשיתי את החתול עם הכובע, וחלק אריאל עשה, אתה רואה את הוברט הוברט… (מצחקקת)

בוקסי: (מסתכל על הציור) וואו.

אריאל: כל דמויות הקומיקס הקלאסיות שלי, שציירתי בגיל חמש עשרה.

רחלי: בהמשך נגלה מי המאזין שיזכה שנקדיש לו שיר בסוף הפרק!

בוקסי: וואו!

רחלי: כן, כן…

אריאל: שלחו לנו בוואטסאפ?

רחלי: הפינה חזרה, נכון.

בוקסי: איזה התרגשות!

רחלי: אבל קודם כל - חסות!

אריאל: (מקריא מהטלפון בטון של קריין) אתם יודעים מה אני אוהב?

בוקסי: מה?

רחלי: מה?

אריאל: משחקי וידאו. אפשר אפילו להגיד שאני סוג של גיימר [מדגיש את המילה] - סוליטר, שולה מוקשים, הקוד הזה בסימס שנותן לך לראות אותם עירומים במקלחת?

(בוקסי ורחלי צוחקים)

אריאל: תספרו אותי בפנים! אתם יודעים מה הדבר השני שאני אוהב?

בוקסי: הממ?

אריאל: דקסמול!

(בוקסי ורחלי צוחקים)

אריאל: דקסמול יום, דקסמול לילה - מה עוד הם ימציאו, דקסמול ערב?! אחח, חבל שאין מקום שאפשר לקנות בו גם אביזרי גיימינג וגם תרופות נגד צינון… זה מה שאידיוט גמור היה אומר, כי דווקא יש מקום כזה!

בוקסי: וואו!

אריאל: וקוראים לו - סופרפארם אונליין!

בוקסי ורחלי: וואו!

בוקסי: אונליין!

אריאל: כן, באתר של סופרפארם אפשר למצוא הכל - גם דקסמול, גם מוצרי ביוטי, מוצרים לתינוקות, מוצרי חשמל, ריהוט לבית, לגינה, וכמובן, גם מוצרי גיימינג. בוקסי, אתה בדיוק אמרת לי שאתה מחפש איזה כיסא גיימינג חדש, לא? אולי איזה שידת גיימינג או אורלוגין גיימינג?

(רחלי צוחקת)

אריאל: הכל אפשר למצוא בסופר פארם אונליין שהם במקרה גם נותני החסות שלנו.

רחלי: אה!

אריאל: אז תודה לכם סופר פארם אונליין, ועכשיו - בחזרה לתוכנית.

רחלי: וואו!

בוקסי: וואו!

רחלי: זה היה מקסים!

בוקסי: זה היה מאוד מקצועי.

אריאל: אהבתם?

(אפקט קולי של מחיאות כפיים)

רחלי: רגע, לסופר פארם. (צוחקת מהאפקט)

בוקסי: וואו, וואו.

(עריכה, קפיצה לחלק הבא)

רחלי: ועכשיו נתחיל עם החדשות.

אריאל: יפה.

בוקסי: (בסרקזם) יש.

רחלי: מחפשים את סינוואר - בשבוע שעבר צה"ל פרסם סרטון שבו רואים את סינוואר הולך עם אשתו והילדים במנהרות. לא הבנתי מה אמור לעניין בזה.

בוקסי: אני גם לא.

רחלי: חבר'ה, אנחנו בעידן הטיקטוק. אם סינוואר לא עושה ליפסינק מצחיק או מחליק על פינגווין, אז אני לא מבינה למה אתם מראים לי סרטונים שלו.

בוקסי: נכון.

רחלי: הולך. בסדר!

בוקסי: אבל איזה אוזניים?

רחלי: למי איכפת?! מחפשים כאילו, סוף סוף יהיה לנו מה להגיד למאפרת של ארץ נהדרת. ניצחנו את המלחמה, זאת תמונת הניצחון! אלי פיניש עם אוזניים.

בוקסי: (מצחקק) כן.

אריאל: תראי, זה כן די משפיל שהוא צריך להסתובב ככה במנהרות תת-קרקעיות.

רחלי: (בסרקזם) כל כך משפיל, הוא רצח לנו מיליון אנשים ועכשיו הוא מסתובב במנהרה כמו לוזר!

בוקסי: כן. יותר משפיל לאשתו ולבת הקטנה שלו אולי שככה, ששם הם גרים.

רחלי: יותר משפיל לנו שאנחנו ארבעה חודשים לא מוצאים את הבן אדם!

בוקסי: גם.

רחלי: הוא כאילו מושפל, הוא נתפס בכפכפים? גם יעל בר זוהר נתפסת בכפכפים, אז מה?

בוקסי: נכון. בסדר, צריך… חלק מהאספקט המלחמתי, רחלי, זה פפראצי.

רחלי: יאללה… זה פפראצי זה?

בוקסי: אם תופסים אותו בכל מיני פוזיציות לא נעימות…

רחלי: אני רוצה ב'זוריק', לא באיזה מנהרה.

בוקסי: נכון.

רחלי: יש עכשיו, האמת, תעלומה סביב המיקום שלו, לא יודעים איפה הוא מתחבא. אומרים, אולי הוא בכלל נהרג? חבר'ה, היה לנו אותו בידיים לפני כמה שנים, אלף פעם אני אומרת לכם, תשימו צ'יפ!

(בוקסי מצחקק)

רחלי: כאילו, מה הבעיה? כל פעם הוא בורח לכם, או שתסגרו את הדלת במרפסת או שתשימו צ'יפ. אי אפשר שכל פעם מחדש, (בקול של דמות מסרט מצויר) 'אה, וואו, איפה הוא? מי היה מאמין שהוא שוב רצח מלא אנשים וברח'... (חזרה לקול הרגיל) מי… הייתם שם.

בוקסי: נכון.

אריאל: אני חושב שבמקום לרדת על המנהרות האלה כל הזמן אנחנו צריכים להתחיל…

בוקסי: לחכות?

אריאל: לא, אנחנו צריכים לתת זה לגיטימציה, ממש להגיד 'וואי, הלוואי ולנו היו מנהרות כאלה'. אם לנו היו מנהרות כאלה בכלל לא היינו רוצים לחיות על האדמה. היינו מעדיפים לחיות במנהרות. אנחנו לא צריכים להוציא את סינוואר, אנחנו צריכים לפתות את שאר הפלסטינים לעבור לשם וזה יפתור את כל הבעיה שלנו. לא צריך טרנספר, טכנית הם יהיו באותו מקום, רק כמה קילומטרים מתחת.

בוקסי: מעניין, מעניין.

רחלי: אני חושבת שכבר אמרת את זה בזמנו, וזה גורם לי לחשוב על זה שבאמת, כאילו אנחנו מכירים… את הדיור מנהרות [כך במקור] אנחנו לא כל כך מכירים אותו, הדבר הכי קרוב לזה זה אנחנו מכירים חניונים. אז אנחנו, כאילו, בחניון מינוס אחד, מינוס שתיים, מינוס שלוש, מינוס ארבע, אתה אף פעם לא מוצא את זה אחר כך, זה כתום, זה אדום, זה צהוב, והם מתמצאים במנהרות יפה מאוד.

בוקסי: נכון.

רחלי: כאילו הלוואי עלינו, שכאילו, אנחנו… הם לא מסתובבים במנהרה ואומרים 'פאק, איפה השארתי את החטוף?'

בוקסי: כן.

רחלי: כאילו, הייתי צריך לצלם אותו, זה לא, זה ארבע מינוס אחד כחול.

בוקסי: נכון.

אריאל: מצד אחד זה נשמע סיוט לחיות במנהרה.

בוקסי: מה, שאין אור שמש ואין אוויר?

אריאל: כן.

בוקסי: אוקיי.

(רחלי ובוקסי מצחקקים)

אריאל: נשמע כמו סיוט, אני… אתה יודע, כל פעם כשאני בחו"ל ואני ברכבת תחתית זה סיוט, אני אומר וואי, מתי יוצאים כבר?

(בוקסי מהמהם בהסכמה)

אריאל: אני לא נהנה פה. זה די מפחיד ולא נעים בשום צורה.

בוקסי: נכון.

אריאל: מצד שני… זה לא שהחיים שלנו היו איי איי איי מעל לאדמה, בוא…

(רחלי ובוקסי צוחקים)

בוקסי: או, יופי.

אריאל. בוא. אז אני אומר הטרנספר, במקום שהוא יהיה הצידה הוא יהיה למטה.

רחלי: אה-הה.

בוקסי: טרנס-דאון.

אריאל: בדיוק.

בוקסי: דאון-פר.

אריאל: אני לא מסתכל מחוץ לקופסה, אני פשוט מטה את הראש קצת ומסתכל על הקופסה מהצד.

בוקסי: השתכנעתי, אז אני מחפש דירה מתחת לקרקע.

רחלי: טוב.

אריאל: כן. תראו, זה הרי פותח דיון שלם…

בוקסי: כן.

רחלי: ברור.

אריאל: שעל זה רציתי לדעת מה דעתכם בנושא, דעתכם המלומדת.

בוקסי: כן.

אריאל: אתם חושבים שעזה לפני המלחמה - מקום נחמד לגור בו או לא?

בוקסי: לא.

אריאל: אני אגיד לכם למה - כי זה גם, מה שבוקסי אמר, זה גם היה האינסטינקט הראשוני שלי.

בוקסי: כן.

אריאל: חשבנו שזה, כמו שאומרים, המחנה ריכוז הגדול בעולם או לא יודע מה…

בוקסי: מחנה פליטים, כן. וזה אכן, כן.

אריאל: אתה מדמיין את זה כמו בסרט "מחוז 9" שכולם גרים בפחונים ואוהלים, וזה מגעיל וזה. עכשיו… נכון, ככה כולנו חושבים?

רחלי: כן.

(בוקסי מהמהם בהסכמה)

אריאל: אז הגיעה המלחמה והתחלנו להחריב את עזה. ואז פתאום בטוויטר מעלים לך סרטונים מעזה של 'תראו מה הם עשו לנו' ופתאום זה נראה כמו המקום הכי יפה בעולם, זה נראה כמו פאקינג דובאי.

בוקסי: אתה מתכוון למקום היחידי שבו החמאסניקים גרים?

אריאל: אז זהו (בוקסי צוחק) ואז אנשים מתחילים לבוא ולהגיד 'לא, לא - זה המקומות של העשירים. המקומות של העניים נראים כמו חרא'. ואז אני חושב לעצמי - אוקיי, זה די נשמע כמו ישראל.

(רחלי ובוקסי צוחקים)

אריאל: גם בישראל המקומות של העשירים נראים יפים והמקומות של העניים נראים כמו חרא.

רחלי: כן, אבל לנו יש מעמד ביניים.

בוקסי: גם, וגם - אתה יודע מי העשירים בעזה?

אריאל: אצלנו יש הייטק…

בוקסי: ואתה יודע מי העשירים בעזה?

אריאל: מי העשירים בעזה?

בוקסי: החמאס. הם העשירים.

אריאל: אוקיי, ומי גר אצלנו במגדלי אקירוב? אהוד ברק!

בוקסי: (באותו הזמן) החמאס!

(כולם מצחקקים)

רחלי: שזה החמאס של היהודים.

בוקסי: אוקיי…

אריאל: מי גר בקיסריה? ביבי!

בוקסי: אוקיי… כאילו בסדר, נכון.

אריאל: אנשי צבא שמינפו את זה לפוליטיקה, מה…

בוקסי: כאילו, קשה לבוא ולהגיד…

אריאל: זה בדיוק אותו דבר!

בוקסי: זה מאפיה, החמאס זה מאפיה.

רחלי: שר הביטחון יואב גלנט אמר שהחמאס מחפשים עכשיו תחליף לסינוואר ושיש מכרז מי יהיה הגורם השולט. אני חשבתי שיש, כאילו, איזה סגן שעולה אוטומטית למשבצת שלו, כאילו, הם צריכים להוציא מכרז כל פעם?

אריאל: אולי חיסלנו את כל הסגנים.

בוקסי: אה… לא נראה לי.

רחלי: אז הם פונים לציבור הרחב? כאילו, מישהו מהציבור הרחב רוצה סתם ל…

בוקסי: מישהו צריך לעשות את זה.

רחלי: עושים איזה ריאליטי, מה? מחפשים לו תחליף אז שמים מודעה: 'סביבת עבודה דינמית. ניסיון באקסל ובאונס יתרון'. כאילו…

בוקסי: (מצחקק) כן.

אריאל: זה מה שעצוב, את מבינה? היית חושבת שאם יש משהו אחד שאפשר להעריך אצל החמאסניקים זה איזושהי נאמנות. זאת אומרת, זאת חברה שבטית יותר, החבר'ה נצמדים לאדמה הזו, כל כך חשוב להם לחזור לאדמה של סבא שלהם. אני, מה איכפת לי איפה סבא שלי גר? ממש מעניין אותי. הם ממש, כשמשהו חשוב להם, הם לא משחררים. אבל הנה, סינוואר… עוד לא תפסנו אותו בכלל, הם כבר דחוף להם להחליף אותו. מה קרה, כואב לכם שכמה חודשים תעבדו בזום ולא תראו אותו פנים אל פנים?

רחלי: (מצחקקת) כן, מה אתם, מפלגת העבודה?

(בוקסי ורחלי מצחקקים)

אריאל: כן, בדיוק.

רחלי: ישר מורידים את הראש.

אריאל: בדיוק. חשבתי שהערבים יותר טובים מאיתנו, השמאלנים.

רחלי: נכון. בכלל, יש עכשיו שיח שלם של 'אשמת מי זה הטבח?' כאילו, לא הערבים אלא מי... אשמת מי בישראל. זאת אומרת, יש אפילו קרב בטוויטר עכשיו בין אלה שקוראים למה שקרה 'טבח נתניהו' לבין אלה שקוראים לזה 'טבח קפלן'. כל אחד, כל צד מנסה שיהיו כמה שיותר אזכורים בטוויטר לשם שהוא בחר לטבח כדי שזה יהיה טרנדינג. כאילו… מסכן אליעזר קפלן, שזה בחור על שמו נקרא רחוב קפלן ועכשיו נקרא על שמו גם טבח, מסתבר.

בוקסי: (צוחק) כן.

אריאל: או ירמי קפלן, גם.

בוקסי: ומה עם כל המפגינים…

אריאל: הייתי שמח לקרוא לטבח על שם ירמי קפלן, את יודעת מה!

רחלי: 'טבח ירמי קפלן'?

אריאל: אם יש מישהו שמגיע לו לשאת באשמה…

רחלי: (ממהרת לעבור הלאה) אוקיי, אז אני עכשיו שואלת - איזה שם, איזה שם הייתם נותנים לטבח? טבח קפלן או טבח נתניהו?

אריאל: אהם…

רחלי: טבח נתניהו, כמה ידיים? (בוקסי מרים את היד) יד אחת. טבח קפלן, כמה ידיים?

אריאל: לא, אנ'לא יכול לקרוא לזה טבח קפלן…

רחלי: יד אחת. אוקיי, יש לנו תיקו.

בוקסי: (מצחקק) הוא לא בחר. אני ניצחתי (צוחק). הוא לא יכול להרשות לעצמו.

אריאל: רגע, למה את לא מצביעה, מה זה הניטרליות הזאת פתאום? רדי מהגדר גברת.

רחלי: אני בכלל לא מבינה את הרעיון של בכלל לתת לטבח הזה שם, אני לא מבינה מה האובססיית מיתוגים שיש לנו, כל פיג'מה… כל פיג'מה צריכה להיות פיג'מת "מפרץ ההרפתקאות", כל תיק צריך להיות תיק "דורה", תיק זה… חבר'ה, התיק הזה הוא בשביל סנדביץ', אף אחד לא הולך להילחם בספיידרמן עם התיק הזה באמת, הוא לא נותן לך כוחות. בואו. אז לא צריך לקרוא לכל דבר, מה, קראנו לשואה "שואת היטלר", נתנו לו את הכבוד הזה בכלל?

אריאל: לא, אבל זה כי שואה הייתה אחת. טבח, מי יודע כמה עוד יהיו…

בוקסי: נכון. בסופו של דבר זה גם ככה רק נועד להטריל את ביבי כל ה'טבח נתניהו' כי זה מחרפן אותו ואז זה היה כקונטרה, אז אני בעד.

אריאל: לא, אני אומר בואו נציף עוד כמה אפשרויות. קודם כל, בוא נלך על האובייס - 'טבח השביעי באוקטובר', נגיד, מאוד משעמם.

בוקסי: נכון.

רחלי: מתאריכים לא איכפת.

אריאל: כן, זה לא זה. אופציה נוספת שאני יודע שהדתיים לא אוהבים - 'טבח שמחת תורה'.

בוקסי: נכון.

רחלי: כן.

אריאל: לא רוצים שהשם של שמחת תורה, החג האהוב על כולנו עם כל המנהגים האהובים כמו… (עוצר ושותק, רחלי ובוקסי צוחקים) יתערבב לנו בראש עם משהו נוראי כמו טבח.

בוקסי: כן.

אריאל: שמחת תורה, יום החופש הנוסף בסוף סוכות, רוצים שיישאר כזה, שלא יהיה את האסוציאציות. איזה עוד אופציות יש…

בוקסי: למרות שאין להם סיכוי שזה מה… זאת אומרת, זה בטוח יקרה כשנגיע לשמחת תורה, בשנה, אבל בסדר…

אריאל: שם נוסף ששמעתי, אם אינני טועה, אם אני זוכר נכון - 'שואת העוטף'.

רחלי: אה, 'שואת העוטף'.

בוקסי: אה, שואה זה טרמינולוגיה קצת קשה אבל בסדר.

רחלי: בואו נקרא לזה 'טבח העוטף' וזהו. יאללה, אהבתי - 'טבח העוטף' מצלצל יפה, חמוד.

בוקסי: ומשקף מציאות.

אריאל: לא, אבל אז יש שם בעיה שאם אין שם ניקוד מישהו יכול לקרוא לזה בטעות 'טַבָּח העוטף'.

(בוקסי מצחקק)

רחלי: טבח העוּטף.

בוקסי: כן.

אריאל: כן. זאת אותה בעיה שהייתה לנו עם השם שאני רציתי לקרוא "דיבור דבּיר"...

רחלי: נכון.

אריאל: אמרו לי זה יכול להיות "דיבור דביר" [הערת המתמללת: בלי דגש ב-ב'].

רחלי: נכון.

אריאל: אנשים לא יבינו. אז פה זה אותו בעיה [כך במקור].

בוקסי: זה ממש אותו דבר.

רחלי: כן.

(בוקסי מצחקק)

אריאל: אתה יודע שהטבח, הסדרה ב-Yes, בעונה האחרונה התחילו לנקד את הלוגו של הסדרה, שאף אחד לא יחשוב חס וחלילה שעכשיו זה סדרה, הטֶבַח.

רחלי: נכון.

אריאל: לא מתאים קצת אחרי השביעי באוקטובר. סדרה של השישי באוקטובר.

רחלי: כן, הסדרה על טֶבַח אבל נשמעת קצת יותר מעניינת.

אריאל: כן, טַבָּח זה פחות מעניין.

רחלי: ממש איכפת לי מה הטַבָּח עושה.

אריאל: בעונה הראשונה…

רחלי: הוא שם קמח, הוא שם זה…

אריאל: לא, בעונה הראשונה הם קיוו שתתבלבל, 'אה, הטֶבַח, זה מעניין. אה, זה סתם בחור שמבשל. איזה שעמום'. עכשיו הם מנקדים לך, שמים לך בסוגריים The Chef כדי שתדע 'לא, לא, לא, זה לא טֶבַח, זה סתם בחור שמבשל, הכל טוב'.

(רחלי ובוקסי צוחקים)

בוקסי: יפה.

רחלי: רונן צור הודיע שהוא פורש מייעוץ לחטופים. לדבריו זה בגלל שהמשפחות אמרו לו, משפחות החטופים אמרו לו שחברי הקואליציה מאיימים עליהם בגללו ומתנים את הסיוע להן בכך שהם יחליפו אותו. הודעת העזיבה שלו נועדה להקדים פרסום שעמד לצאת של מכתב של 50 משפחות שקראו לו לקחת צעד אחורה מהובלת המטה. המשפחות האלה כתבו: "איננו יכולות להרשות לעצמנו להיות מובלים על ידי דמות שנתפסת כסדין אדום על ידי חלק גדול מהציבור הישראלי".

בוקסי: חבל מאוד. חבל מאוד.

אריאל: הגיוני.

בוקסי: רונן צור, אני מזכיר לכם, יש לו הישג מאוד יפה, שהוא הצליח להחזיר חלק מהחטופים, זה היה הרבה בזכות…

רחלי: הוא הצליח להחזיר?!

בוקסי: זה היה, הוא עזר…

אריאל: לדעתי זה ביבי.

בוקסי: לא, זה ממש… הבן אדם האחרון שאפשר לתת לו את הקרדיט זה ביבי, אבל הוא מאוד עזר למאמץ, אין ספק. הוא ייצג את המשפחות, יש אינטרס, ואני גם הבנתי, אני לא יודע כמה זה נכון, שה-50 משפחות, אני לא בטוח כמה זה נכון… כאילו, הייתה שמועה שהרבה משפחות הולכים [כך במקור] לחתום על זה, ובפועל אחר כך שאלו אותם והם אמרו אנחנו לא יודעים באיזה מכתב מדובר, אז כאילו…

רחלי: אוקיי…

בוקסי: בסופו של דבר פשוט יש מצב שעשו לרונן צור פוליטיזציה כי הייתה נגדו תעמולה.

אריאל: (בטון סרקסטי) מי היה מאמין, ימנים עשו פוליטיזציה למישהו כדי לעשות לו דה-לגיטימציה כי הוא יצא נגד ביבי? רואה בוקסי, אני שמאלני כמוך, אוקיי?

בוקסי: אין בעיה, הבעיה שזה על חשבון אנשים שכרגע חטופים בעזה, זו הבעיה שלי עם הדבר הזה. הבן אדם הוא…

רחלי: מה שיפה בסיפור הזה, זה סיפור יפה.

בוקסי: מאוד יפה, יפיוף אפילו, כן.

רחלי: כאילו הוא מראה לכם כמה משמעותי זה תחום הפרסום והמיתוג.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: כאילו, אנחנו תמיד מזלזלים בפרסומות ואומרים 'ספרייט זה טעים או לא, מה זה משנה איזה דוגמנית אתם תוקעים לנו שם, מה אנחנו מטומטמים שנקנה את זה רק בגלל שיש שם את הדוגמנית?'. אז לא, הנה אנחנו רואים שמשפחות שפאקינג הילדים שלהם חטופים בעזה בעינויים ולא מצילים להם אותם כי הפרזנטור לא מספיק likable.

בוקסי: בדיוק.

רחלי: זה כאילו, זה גורם לך להעריך לגמרי מחדש את שוגי, את התוכי שלהם…

(בוקסי צוחק)

רחלי: שכאילו הוא גרם לדורות של ילדים לאכול חתיכות תירס מיובש.

אריאל: הוא לא עיצבן אף אחד.

רחלי: בדיוק

בוקסי: חוץ מאת קוקו, סליחה…

אריאל: הוא לא ניסה להדיח ראש ממשלה והסית נגד הקורנפלקס שלו חצי מהעם.

רחלי: תראה, אולי שוגי צריך, התוכי של שוגי צריך להיות הפרזנטור של החטופים - הוא מדליק, יש לו כובע מצחיה. פתאום חברי הקבינט כזה 'המממ, יש לו נקודה, אולי אנחנו כן צריכים להציל ממוות 130 איש ולנסוע על סקייטבורד'.

בוקסי: אני בעד.

אריאל: אגב, איפה הג'ירף, קוקו? איפה פיצי הסנאית?

רחלי: כן, אני לא יודעת למה מכל המותגים האלה רק שוגי שרד.

אריאל: אני חושב שגם שוגי נעלם.

רחלי: לא יש את שוגי בטירוף.

אריאל: יש את הפרצוף המכוער שלו על שוגי?

רחלי: יש את הפרצוף המכוער שלו על שוגי, התוכי הזה עם הקסדה…

אריאל: אז למה לא נותנים לנו חסות? תראו איזה דברים יפים אנחנו אומרים עליהם.

רחלי: אבל אני אומרת, למה דווקא הג'ירפה של קוקו והסנאית של פיצי והפיל של ציפי, שהיה שם עם בגד ים משום מה…

אריאל: שלא לדבר על קפטן לופי, השם יקום דמו.

בוקסי: וואו, וואו, וואו. אני בעיקר זוכר את…

אריאל: על זה את לא אומרת 'חרגנו מהנושא', זה לא - בוא נפתח…

(רחלי צוחקת)

אריאל: כל מותגי הדגנים לדורותיהם.

בוקסי: אני פשוט זוכר את הריב הגדול של קוקו ושוגי שהתווכחו על כל יום, מי יהיה באיזה יום

אריאל: הפרסומת הקלאסית…

בוקסי: וכנראה ששוגי פשוט ניצח בויכוח, זה מה שקרה שם.

רחלי: כן, כן.

בוקסי: ורצח את קוקו.

רחלי: והוא הצליח לשרוד את המעבר לשנות ה-2000 בעצם.

בוקסי: כן.

אריאל: מה שכולכם השמאלנים…

רחלי: הג'ירף היה קצת מאיים, היה לו כובע טמבל, הוא נראה קצת הומלס.

בוקסי:(צוחק) כן.

אריאל: הוא קצת הזכיר זין. כמו כל ג'ירף.

בוקסי: כל יום בשבי הוא יום אחד יותר מדי.

רחלי: ברור, ברור.

בוקסי: והפיטורים של רונן צור…

רחלי: אנחנו רק אומרים, אם אפשר שהפרזנטור שלהם יהיה יותר מדליק, יהיה יותר… שאנשים אוהבים אותו, גם ימין, גם שמאל - שיהיה עידן עמדי, שיהיה משהו. שיהיה נועה קירל. למה אנחנו צריכים את רונן צור?

בוקסי: צריך להביא ממי לאומי, מי ממי לאומי? אסי כהן, אסי כהן צריך להיות הפרזנטור של החטופים ולעשות דמויות.

אריאל: אנחנו צריכים לחזור לתקופה היפה שכדי להצליח, כדי לקבל לגיטימציה ציבורית, אתה צריך דם של ערבים על הידיים. מישהו כמו עידן עמדי באמת מתאים לזה.

בוקסי: אוי, אוי, אוי.

אריאל: את רוצה מישהו שבוודאות, ברגע האמת, ירצח ערבי ולא אותך. זה מה שאתה רוצה.

רחלי: ראית את התמונה שלו שהוא כאילו פצוע וכל הפרצוף שלו… זה?

אריאל: כן.

רחלי: אהבתי את זה שעכשיו עידן עמדי יכול ללכת לעונה הבאה של הזמר במסכה ולא ללבוש כלום (מצחקקת).

בוקסי: וואו.

אריאל: כן, אה. מה דעתך על עידן עמדי, בוקסי? יש לך משהו להגיד נגדו?

בוקסי: על הממי הלאומי של כולנו?

אריאל: כן!

בוקסי: הגבר המושלם? הזמר הכי מוצלח שאי פעם היה פה? הלוחם הקרבי המהולל ביותר שהיה במדינת ישראל?

אריאל: אוקי בוקסי, תן לי שיר אחד של עידן עמדי.

בוקסי: אה…

רחלי: (מתחילה לשיר למוזיקה מומצאת) "הפעם הגזמתם, זה הקסם בכל פעם…"

בוקסי: (אומר, מזיז את הכתפיים בריקוד) "אני עידן עמדי ואני זמר" (מצחקק), זה לא השיר הכי מפורסם שלו?

רחלי: Might as well be… (מגחכת)

אריאל: (מצחקק) יש לך מזל שגם אני לא מכיר אף שיר שלו, ולכן אני יכול להאמין שזה השיר הכי מוכר שלו.

(בוקסי צוחק)

אריאל: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: עידן עמדי, אם אתה מקשיב לנו תשלח לי בוואטסאפ את השירים שלך…

רחלי: אתה מספיק טוב בשביל להציל אותנו ממוות, לא מספיק טוב בשביל להציל אותנו משעמום.

(בוקסי צוחק)

אריאל: אני יותר אוהב את ההקרבה שלו מאשר את המוזיקה שלו.

רחלי: (צוחקת) כן. אהבנו אותך יותר כחייל מאשר כזמר, Keep your day job. Keep your current day job.

אריאל: כן… 'אה, פחות לשיר - יותר להרוג ערבים בבקשה'.

רחלי: טוב… נשיא ברזיל, לולה…

אריאל: לולה!

בוקסי: לולה?

אריאל: נשיא ברזיל והטלטאבי החמישי!

(כולם צוחקים)

רחלי: (שרה) אילה, אילה, אילה [מהשיר ILarie של שושה]. כן, הוא השווה בין פעילות ישראל בעזה לשואה.

אריאל: איזה השוואה מעניינת!

רחלי: כן, לולה, מה זה?

אריאל: השוואה מקורית!

רחלי: פתחת מסיבולה פה.

(בוקסי ואריאל מצחקקים)

רחלי: מה אתה, מהבולה?

בוקסי: אוי ואבוי…

רחלי: איזה כיף, איזה עולם של אפשרויות נפתח בפנינו כששמענו את השם. אז נשיא ברזיל אמר בפסגת האיחוד האפריקני באתיופיה…

אריאל: פסגת… זה הפסגה שלהם? זה הכי טוב שהבאתם?

רחלי: (לאריאל) בוגי, בשבוע הבא אני לא מרשה לך לעשן חצי ג'וינט לפני שאתה מגיע לפה, באמא שלי!

בוקסי: לגמרי, לגמרי.

אריאל: אוקי, אז רק שורת קוק לפני…

(בוקסי צוחק)

בוקסי: זה יהיה יותר טוב.

אריאל: כן.

רחלי: נשיא ברזיל לולה אמר "מה שקורה ברצועת עזה לעם הפלסטיני, קרה גם שהיטלר החליט להרוג את היהודים". בתגובה שר החוץ ישראל כץ זימן את שגריר ברזיל לשיחת נזיפה. היי, זה לא פייר! בו אתה נוזף? מה הוא עשה? זה לא הוא עשה! אני חושבת שזה לא פייר.

בוקסי: זה לא פייר?

רחלי: כל הקונספט הזה של שגריר. כאילו, זה קונספט… אתה במקום המדינה שלך, במקום מדינה שלמה. אתם אוהבים את המדינה - אתם עושים לו מסיבה. אתם כועסים על המדינה, אתם שולחים אותו לשיחת נזיפה. הוא כאילו האוואטר של המדינה שלו וזה לא פייר. כאילו אומרים לו, היי, למה השווית את ישראל לנאצים? והוא כזה, אני רק רק ישבתי פה, ראיתי טלוויזיה ואכלתי צ'יפס, מה אתם רוצים ממני? ואני חושבת שאם נשיא ברזיל שונא את השגריר שלו הוא יכול סתם לדפוק אותו ולהגיד כל מיני דברים נגד ישראל, ואנחנו כל פעם נרביץ לשגריר 'מה אמרת?' והוא כזה 'לא אמרתי כלום', ואז נשיא ברזיל כזה 'הוא אמר שאתם טיפשים ומכוערים'. 'אמרת שאנחנו טיפשים ומכוערים?' (עושה סאונד של סטירות) 'מה, לא עשיתי כלום!'.

בוקסי: (צוחק) נכון.

רחלי: אז בקיצור, אני לא אוהבת את הרעיון הזה של שגרירים.

בוקסי: אני… אוקיי. אז לא צריך נציגים למדינה, צריך רק את הנשיא.

רחלי: לא… תזמינו את הנשיא לשיחת נזיפה.

בוקסי: את לא רוצה to shoot the messenger, מה שנקרא?

רחלי: לא, מסכן ה-messenger.

אריאל: תראי, עם כל הכבוד לאדון…

בוקסי: לולה.

אריאל: הופ לולה…

בוקסי: כן.

אריאל: הנכבד… אני חושב שמה שאנחנו עושים בעזה זה לא כמו השואה.

רחלי: אה!

אריאל: ויש פה טיעון אחד עיקרי…

רחלי: כן, הרגנו רק 30 אלף פלסטינים, יש לנו עוד כמה חודשים עד שנגיע לשישה מיליון, חבר'ה! עד אוגוסט אנחנו מגיעים.

אריאל: כן. קודם כל זה. בנוסף, אני לא יכול שלא לחשוב שאולי יש איזשהו קשר מיסטי, בלתי מוסבר בין מה שאנחנו עושים בעזה למה שקרה בדיוק יום לפני מה שעשינו בעזה, מה שמעלה שאלה שלדעתי צריך לפתוח פה, אנחנו בחברה הישראלית צריכים לפתוח פה דיון. אם אנחנו אומרים שמה שקרה בשביעי באוקטובר הוא ההצדקה למה שאנחנו עושים בעזה, אז אנחנו צריכים באותה מידה להגיד מה היהודים באירופה היו יכולים לעשות? היינו אומרים אוקיי, אז השואה מוצדקת. כי לבוא ולהגיד 'השואה זה לא בסדר', זה כל אחד יכול להגיד, לבוא ולהגיד 'אה, להרוג שישה מיליון אנשים, או להרוג כך וכך פלסטינים זה לא בסדר'. ברור שלהרוג אנשים זה לא בסדר. אבל ברור גם שיש איזה גבול שאם הקבוצת אנשים הזאת עוברת אז אתה אומר 'טוב, אולי כדאי להרוג את כולם וזה סבבה'.

רחלי: אני מתה לראות לאן אתה הולך עם זה (צוחקת).

אריאל: לשום מקום, אני מסטול לגמרי.

בוקסי: אוקיי!

אריאל: אני מעלה פה דיון.

בוקסי: אוקיי…

אריאל: מה אתה חושב, בוקסי?

בוקסי: אני אענה לך על מה שאני חושב בכל פעם שאני שומע על האייטם הזה, בסדר? אני שומעת את האייטם של נשיא ברזיל, ובראש שלי רץ לי - "ברזיל, לה לה לה לה…" (מזמזם מנגינת שיר פורטוגזי).

רחלי: אתם שניכם מסטולים, חבר'ה.

אריאל: כן…

(בוקסי צוחק)

רחלי: זה לא רלוונטי לשום דבר.

אריאל: מאיפה את חושבת קיבלתי את הסמים שלי?

(בוקסי ממשיך לצחוק)

אריאל: בוקסי הוא הספק שלי.

בוקסי: אה, אוקיי.

רחלי: אז ישראל כ"ץ הזמין את השגריר לשיחת נזיפה והכריח אותו ללכת ליד ושם בתור עונש על מה שלולה עשה!

בוקסי: זה באמת עונש!

אריאל: שזה טוב לעשות את זה עכשיו, כשלהם אין עוד מוזיאון.

(רחלי מגחכת)

אריאל: מתישהו הם יקימו מוזיאון, ואז כל היד והשם הזה מה זה יאבד את הייחוד שלו. אנחנו ניקח אותם ליד ושם, הם יקחו אותם ל'רגל ותחת', לא יודע איך הם יקראו לזה שלהם, ונהיה פיטים!

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

43 views0 comments

Commentaires


bottom of page