top of page

הפעם הגזמתם - לייב פורים מיוחד! - חלק א

Updated: May 14

רחלי, אריאל ובוקסי הגיעו למוזיאון חיפה לאמנויות ללייב בהפקת ליין 'הסירופ'. למה צריך לחגוג את פורים השנה, ירידות על חיפאים (כי חייב), מה יש לנו להגיד על המהלך המבריק של סטפן לגר, חיבוק גדול לבן זיני - מאיתנו ומצה"ל, וספר הג'ונגל חוזר! צוות "הפעם הגזמתם" עוזר לנסות למצוא את מוגלי הבא


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/03/2024.

[מחיאות כפיים]

אריאל: [מדבר באיטיות ובדרמטיות כמו קריין של פרסומות לסרטים] אם גם אתם מזועזעים מהפיגוע של דאע"ש במוסקבה, אבל רק כי אתם חושבים שמדובר במבצע סודי של המשטר הציוני הרצחני… אם גם אתם דואגים לבריאותה של קייט מידלטון, אבל רק כי אתם חושבים שמדובר במבצע סודי של המשטר הציוני הרצחני [הקהל צוחק], אם גם אתם שמחים שהפודקאסט האהוב עליכם הגיע סוף סוף לחיפה [מחיאות כפיים] אבל רק כי אתם חושבים שאנחנו סוכנים סודיים של איראן שסוף סוף הגיעו למוטט את המשטר הציוני הרצחני… אז כנראה שהפעם הגזמתם. [רחלי והקהל אומרים 'הפעם הגזמתם' עם אריאל]

רחלי: ווהו, איזה רוקסטאר אריאל!

בוקסי: וואו.

אריאל: מה זה, אין פה את המוזיקה… אני רגיל שיש מוזיקה אחרי.

בוקסי: נכון. תת-תנאים.

רחלי: תכף יהיה, יהיה גם את ה… זה. טוב, ברוכים הבאים ל"הפעם הגזמתם"!

[מחיאות כפיים]

רחלי: שלום. הלייב שהוא כמו הופעה של בן זיני - גרוע, ויראלי אבל בחינם!

בוקסי: נכון.

רחלי: איתנו על הבמה כאן במוזיאון חיפה לאמנות בלייב פורים מיוחד - אריאל ויסמן, ההמן שבחבורה [מחיאות כפיים]. רחלי רוטנר, הזרש שבחבורה [מחיאות כפיים] ואמיר בוקסבאום המכונה בוקסי - החרבונה שבחבורה. [מחיאות כפיים]

אריאל: מה, גם פה?

בוקסי: מה זה אומר?

רחלי: חרבונה זה זה שהלשין, הוא הלשין לאחשוורוש על המן, שהוא רוצה להרוג את היהודים. אתם מבינים שעם ישראל ניצל בזכות זה שהיה איזה מלשין מניאק כזה, שכאילו כזה, 'המורה! המן רוצה להרוג את כל היהודים. ושכחת לתת שיעורי בית…'. כאילו, חרבונה! כולם שונאים אותך!

בוקסי: טוב מאוד. [מצחקק]

רחלי: טוב, שלום לכם חיפה. מה נשמע?

[מחיאות כפיים]

בוקסי: שלום.

רחלי: אני לא יודעת, אנשים פה הם מחיפה או נסעו במיוחד לחיפה? מי פה מחיפה?

[אנשים מוחאים כפיים וצועקים 'ווהו']

בוקסי: אה, וואו! או מיי גאד!

רחלי: מי פה מחיפה? [במלעיל]

[צעקות 'ווהו', בכמות פחותה]

בוקסי: לא נחשב.

רחלי: טוב, אנחנו כאן באירוע מיוחד לחגוג את הנשק ה-100, 000 שבן-גביר חילק אז תסתכלו מתחת לכסאות שלכם, כל אחד קיבל נשק!

[בוקסי צוחק]

רחלי: אתה קיבלת, אתה קיבלת וגם את!

[אריאל צוחק]

רחלי: טוב, בדרך כלל עכשיו אנחנו משמיעים את הפתיח. אין לנו את הטכנולוגיה להשמיע עכשיו פתיח אז אני פשוט אקריא את שיר הפתיחה שעשינו השבוע. למי שלא מכיר, יש פה מישהו שלא מכיר את הפודקאסט? אוקיי, לך - איך קוראים לך?

אדם מהקהל: [אומר שם, לא ברור]

רחלי: טלי?

אדם מהקהל: ויטאלי.

רחלי: ויטלי. אז לויטלי אני אספר שאנחנו כל שבוע עושים פתיח ב-AI, בבינה מלאכותית. אז הפעם ביקשנו מהבינה המלאכותית, ויטלי, לכתוב לנו שיר על הפודאקסט לייב של "הפעם הגזמתם" במוזיאון חיפה לאמנות בפורים, זה המידע שהזנתי לתוכו. אז הנה מה שהוא כתב. להגיד את זה במבטא אתיופי?

[הקהל צוחק]

בוקסי: לא, לא! לא!

אריאל: זה מבטא של AI.

בוקסי: זה נחשב, רגע, זה חלק מהאתיופיזיון או לא?

רחלי: (מצחקקת) לא, זה לא ייכנס לאתיופיזיון.

בוקסי: אז לא. אז אין סיבה.

רחלי: לא, אני חוששת שאם אני אעשה את המבטא של ה-AI זה יצא מהקשרו בהדלפות פה.

אריאל: כן, ספוטיפיי לא יסכימו להעלות את זה, הם יגידו…

[בוקסי צוחק]

רחלי: עזוב ספוטיפיי, זה יהיה באינסטגרם עוד שעה. טוב.

"בחג פורים בחיפה, באוויר ניצחון וצחוק

הפעם הגזמתם במוזיאון מערבבים את הקלף ומושכים זרוק!"

[הקהל צוחק]

"אריאל, רחלי ובוקסי בתחפושות עם אוזני המן מתוק

מצחיקים את כולם עד דמעות בלילה שכולו פ-ו-ק, פוּק?"

[בוקסי ואריאל והקהל צוחקים]

רחלי: אני מניחה שזה אמור להיות פוֹק שמתחרז עם צחוק, זרוק, מתוק…

בוקסי: ברור, ברור.

אריאל: מילה ידועה, פוֹק.

רחלי: טוב, אז ברוכים הבאים ללילה שכולו פוֹק!

[מחיאות כפיים]

רחלי: לפני שנתחיל אנחנו צריכים, משפטית, את הדיסקליימר שלנו להקריא אז בוקסי יקריא אותו.

בוקסי: איפה, רגע…

רחלי: אני אגיד לך ואתה תחזור אחרי…

אריאל: תחזור אחריה, כמו תפילה.

רחלי: כמו רב בחתונה.

בוקסי: יש לי את זה, יש לי את זה, רגע. אני אחפש, בינתיים תגידו משהו מצחיק.

אריאל: אבל לא פוגעני כי הוא עדיין לא אמר את הדיסקליימר.

[רחלי צוחקת]

בוקסי: נכון, אז רק דברים PG.

אריאל: אז מה, שמעתי בחיפה יש הרבה ערבים.

[בוקסי צוחק והקהל צוחק]

רחלי: אמרתי לך, אבל, הם טובים!

אריאל: אה, פה זה הטובים, אוקיי…

בוקסי: אההה… אוקיי.

אריאל: יש פה במקרה? אני סקרן.

[רחלי צוחקת, הקהל צוחק]

אריאל: לא, אפילו לא אחד. איזה הפתעה.

רחלי: לא… בוקסי, באת בזמן. קדימה.

בוקסי: הפעם הגזמתם היא תוכנית שמכילה גם תכנים פארודיים וגם תכנים סאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר הזה. תודה רבה והאזנה נעימה.

רחלי: וסליחה…

בוקסי: וסליחה מראש.

[אריאל ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]

אריאל: אני אוהב את זה ש… אני לא יודע אם אתם רואים, אבל יש בכניסה יש כמה ילדים שיושבים שם, באו לפקח שאנחנו לא מגזימים.

בוקסי: משטרת הצניעות.

אריאל: אז שלום ילדים!

רחלי: לא, אם ילדים נכנסים לפה אנחנו לא אחראים. סתם, אנחנו כן אחראים, אני חושבת שאנחנו אחראים.

בוקסי: כרגע עשיתי דיסקליימר.

רחלי: אה, אנחנו לא אחראים?

[נשמעות קריאות 'לא' מהקהל]

רחלי: אוקיי, היה דיסקליימר. אני גם רוצה להגיד, בגלל שיש לנו יום יום שהוא כניסה חופשית, הוא בתוך מוזיאון שיש בו עוד כל מיני פעילויות, אז אנחנו רוצים רק לוודא שלא יהיו פה אי הבנות. אז קודם כל, כמה מכם מכירים כבר את הפודקאסט? אמרנו כולם חוץ מויטלי, נכון?

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: אוקיי, מבין אלה שלא מכירים… אין, מה אני אעשה… ויטלי.

אריאל: ויטלי, בוא נחקור את ויטלי.

בוקסי: ויטלי - סליחה מראש.

רחלי: אוקיי, כמה אנשים בקהל חושבים שהם מסוג האנשים שיקומו ויצאו בזעם אם יקרה, אם נגיד משהו שהם לא אוהבים?

[אף אחד לא משמיע קול]

בוקסי: אני, אני…

[צחוקים מהקהל]

רחלי: איך עוד לא היה לנו…

אריאל: אתם לא יודעים כמה בפודקאסט אנחנו עושים לזה עריכה… אבל זה כמו ינון מגל ולוינסון, כל הזמן זורק את האוזניות, יוצא בזעם - אני לא מוכן לזה!

[צחוקים מהקהל]

בוקסי: כן.

רחלי: אבל הוא חוזר אחרי דקה.

אריאל: חיקוי כל כך לא מדויק.

בוקסי: נכון.

רחלי: אה, כמה אנשים מרגישים שאין… [לאריאל] אני קוראת את השאלות שלך, אתה הכנת לי. כמה אנשים מרגישים שאין מספיק ייצוג על הבמה כרגע לקבוצת… לקבוצת מיעוט מסוימת. [מצחקקת]

אריאל: תשאלי את ויטלי.

[הקהל צוחק]

רחלי: ויטלי.

אריאל: ויטלי, אתה מרגיש שיש פחות מדי נשים? יותר מדי יהודים?

רחלי: ויטלי אחד.

אריאל: נכון, אין מספיק ייצוג לויטלי.

רחלי: כן.

בוקסי: ויטלי אתה רוצה להחליף אותי? בוא, אני יורד. [מצחקק, אריאל צוחק]

אריאל: ויטלי, אתה תצא מפה אדם שונה.

[בוקסי צוחק]

רחלי: טוב, כמה מהאנשים שמכירים את הפודקאסט הגיעו היום ספציפית כדי להתנקש בנו?

אריאל: כן. הנה אני רואה שם אחת. אוקיי, שתיים. אוקיי, ראיתי קודם…

רחלי: למה אתם יושבים בסוף אם המטרה היא להתנקש? מה הרעיון?

בוקסי: אני בעד. [דיבורים מהקהל] כן יש הדף, יש הדף.

רחלי: אה, הבנתי.

אריאל: כאילו, אני בדרך כלל בפודקאסט לייב, העשר דקות הראשונות זה רק אני סוקר את הקהל, לנסות להבין מי פה נראה כמו מישהו שלא אוהב את הדברים שאני אומר וירצה להתנקש בי [בוקסי צוחק]. בכניסה ראיתי בחור מאוד נחמד עם שמלה, בדרך כלל זה המועמד האידאלי שלי. הוא בטוח בא הנה החמוד הזה. אבל הוא היה כל כך נחמד אמרתי טוב, הוא כנראה אדם עם ראש פתוח שמסוגל לקבל ביקורת לפעמים.

רחלי: או, או - אני לא יודעת אם מותר לי להגיד את זה…

בוקסי: כנראה שלא.

רחלי: זה פורים. [מצחקקת]

אריאל: או שזה פורים.

רחלי: אני לא יודעת.

אריאל: אי אפשר לדעת היום.

רחלי: אי אפשר לדעת בפורים, אני לא יודעת.

בוקסי: וואו, רחלי.

רחלי: אולי הוא מריו? אני לא יודעת [צחוקים מהקהל]. אולי הוא מריו והוא הגיע לא מחופש. אני לא מבינה בזה… טוב.

אריאל: חברה, ג'יי קיי רולינג יושבת פה איתנו… וואו. אוקיי.

רחלי: טוב, בואו נתחיל. אנחנו נשתדל להיות יותר זהירים היום. ליתר ביטחון, כל פעם שאריאל יגיד משהו בעייתי…

אריאל: ויטלי, אנחנו ממנים אותך.

רחלי: זהו, כן.

בוקסי: סליחה ויטלי, אנחנו מתנצלים.

אריאל: אתה… לפודקאסט קוראים "הפעם הגזמתם" אתה, אנחנו נבדוק איתך אם הפעם הגזמנו.

רחלי: כן.

אריאל: אתה הברומטר שלנו, אם הגזמנו אז נתנצל, מה עוד אפשר לעשות. [צחוקים בקהל]

רחלי: אתה גם תחוש את הקהל וגם תגיד אם אתה באופן אישי נפגעת ממשהו ואנחנו נתנצל על כל דבר בנפרד, בסדר?

אריאל: ואני אהיה אקסטרה זהיר כי וואלה, הילדים, לא רוצים לפגוע בילדים.

רחלי: הילדים עוד פה? חמודים.

אריאל: לא יודע, הם עוד פה? אני כל כך מסנוור.

רחלי: זה תחפושת של ילדים!

בוקסי: אין פה ילדים בכלל.

אריאל: אנחנו לא התחפשנו.

רחלי: לא התחפשנו.

בוקסי: לא.

רחלי: למה אתם התחפשתם? יש פה מריו אחד.

אריאל: הנה מריו.

רחלי: ווהו, ווהו…

בוקסי: אוקיי, משהו קרה שם בשורה האחורית.

רחלי: יש לנו פה את חבורת המיני מאוס, המלך והטלטאבי.

[בוקסי צוחק]

רחלי: חבורת ה'זה מה שמצאנו בשקית של אמא בבוידם של התחפושות'… או שהם התחפשו אלינו! אני… [דיבורים מהקהל] כן? אוקיי.

אריאל: ובוקסי המלך, באמצע.

בוקסי: מה, אני המלך? [מצחקק]

רחלי: אה, ואני המיני מאוס כי אני בת?

בוקסי: כן.

אריאל: כן.

רחלי: ואם אני יותר טלטאבי, זה לא פייר…

אריאל: את הפעם הגזמתם הבת. [מצחקק]

בוקסי: אה, אוקיי.

רחלי: טוב, בוא נראה מה עוד קורה תחפושות-wise. אין הרבה תחפושות היום.

בוקסי: בסדר, כי מדכא!

אריאל: למה אין תחפושות… פוגעניות.

רחלי: נכון. כאילו לא חוגגים השנה את פורים?

בוקסי: אנחנו בעצמנו לא באנו… אבל אנשים חוגגים! בתל אביב ממש הילולה.

אריאל: נכון.

רחלי: כאילו, מעניין אותי, פורים - סגרנו סופית שכאילו לא חוגגים השנה את פורים, שזה לא פייר? זה היה… חוץ מהמריו המסכן הזה שלא התכוון להיות הפרובוקטור של היום.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: כולנו לא התחפשנו כדי לכבד את החטופים?

אריאל: איפה מריו היה?

בוקסי: גם אין פלא שהוא בא לבד בלי לואיג'י.

אדם מהקהל: במנהרות.

אריאל: במנהרות?

רחלי: אוי ואבוי.

בוקסי: אוי אוי אוי.

רחלי: ויטלי זה לא אנחנו אמרנו, זה הוא.

בוקסי: כן.

אריאל: כן.

בוקסי: התחלה קשה.

רחלי: זה לא נחשב.

אריאל: צריך ללמוד להפריד, ויטלי [צחוקים בקהל]. הקהל לא מייצג אותנו.

רחלי: לא יודעת, כי יש השנה, כאילו… בכל דבר, גם בטקס משואות, גם פורים, גם העדלאידע, כל יומהולדת שיש, כאילו פתאום… מה קרה למיקרופון שלי? אני נשמעת קטן כזה.

בוקסי: כולם השתתקו.

רחלי: פתאום כזה, כל דבר בנפרד אנחנו תוהים מחדש כמה עצובים אנחנו אמורים להיות.

בוקסי: כן.

רחלי: כאילו, אנחנו אמורים כן לשמוח שלא הרגו אותנו פעם בשושן הבירה, אבל לזכור גם שכן הרגו אותנו פה.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: זה נורא מסובך ה…

אריאל: מבלבל.

בוקסי: זה החג הכי שמח ביהדות, לא? פורים זה כזה…

רחלי: כן!

בוקסי: אין משהו יותר שמח מזה. כאילו, זאת ההזדמנות היחידה שלנו לשמוח כל השנה אז מה, אנשים לא ישמחו?

אריאל: תראו, יש את התפיסה הזאת שאם אנחנו לא חוגגים, אנחנו נותנים לטרור לנצח.

בוקסי: נכון.

אריאל: זה מה שהמחבלים רוצים, שנהיה עצובים.

רחלי: אני מרגישה שמי שהמציא את האמירה הזאת הכין מסיבת פורים ממש מגניבה והוא כאילו לא רוצה להידפק.

[בוקסי צוחק]

רחלי: 'אנחנו לא רוצים לתת למחבלים לנצח… בואו למסיבה!'.

אריאל: אני לא חושב שלמחבלים אכפת אם אתה מתחפש בפורים או לא.

רחלי: נכון.

בוקסי: כן.

אריאל: להפך, הם אוהבים שאנחנו יוצאים למסיבות ואז יש להם מטרות.

רחלי: כן.

אריאל: רבות. כן.

רחלי: אנחנו גם מחופשים, בולטים ברחוב.

[דיבורים מהקהל, לא ברור]

רחלי: וואי, זה ה-heckling הכי מוזר.

[צחוקים בקהל]

רחלי: לא לא לא, כן, את צודקת.

[אריאל משמיע קול כמו הצחוק של ז'וז'ו חלסטרה מה"קומדי סטור"]

רחלי: [צוחקת] מה אתה, ז'וז'ו?

אריאל: ברוכים הבאים לחלסטרה של אריאל.

[דיבורים מהקהל, לא ברור, מישהי מציעה להם אביזרים לתחפושת]

בוקסי: לא אני לא רוצה, אני בסדר.

רחלי: בוקסי, עוד יחשבו שאתה הסאחי שבחבורה.

בוקסי: אני לא מתחפש.

רחלי: רגע, נו, אז תביאי כבר.

אריאל: תאמינו לי, מאחורי הקלעים בוקסי אומר את הדברים הכי פוגעניים.

בוקסי: ששש, אל תגלה.

רחלי: [למישהי בקהל, מצחקקת] וואי, את כאילו עוברת בכל האירועים בעיר היום…

[בוקסי מצחקק]

רחלי: תודה רבה. הופה.

מישהי מהקהל: לכו תחפשו…

בוקסי: תודה!

אריאל: זה או מחווה ממש נחמדה או שיש מתנקש…

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

אריאל: שאמור לרצוח אותנו ואת קבעת איתו מראש… 'הבחור עם הפאה הסגולה, הגברת עם המשקפיים הירוקים והבוקסי הזה'.

בוקסי: מצוין, הוא לא יזהה את בוקסי.

רחלי: תודה רבה.

בוקסי: תודה.

[מחיאות כפיים בקהל]

אריאל: תודה רבה לגברת התחפושות.

[אותה אישה קוראת מהקהל, אומרת כנראה את השם שלה]

רחלי: נעים מאוד, תודה.

בוקסי: תודה.

אריאל: אוקיי!

רחלי: אוקיי. אז יש לנו את זה, את הזקן התימני שהטריד אותנו באירוע של הקולנוע…

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: אני אוהבת את האוסף הזה. יפה מאוד. תודה רבה.

אריאל: זה פודקאסט לייב, אתם לא יודעים איזה טיפוסים צבעוניים יצוצו.

רחלי: כן. אז אנחנו לא התחפשנו השנה, כהזדהות עם החטופים, אני לא יודעת… אני לא יודעת מה…

אריאל: אתם, אין לכם כוח להתחפש, ללבוש את התחפושות וזה, רוצים להישאר בבית מול הטלוויזיה.

רחלי: טוב, אנחנו לא נדבר היום על החטופים כי אמרנו שנשמור את זה… בגלל שאנחנו באירוע, אנחנו לא נגיד שום דבר ש…

אריאל: כן… שום דבר שאתם לא מעוניינים לשמוע בחדר עם עוד אנשים.

בוקסי: נכון, שצריך להחזיר אותם, נגיד…

רחלי: לא, ברור. אנחנו… הנה, בוקסי עם התליון.

בוקסי: אני התחפשתי למישהו שיכול להיות גם מהחטופים בשם שלושתכם.

אריאל: רק צריך להגיד, הפודקאסט שלנו זה פודקאסט שצריך לשמוע אותו בפרטיות. שאף אחד לא ידע מה אתה שומע.

רחלי: כן.

אריאל: שלא ידעו ממה אתה צוחק. ואז שכולם פה ביחד, לא נעים.

רחלי: זה כמו לראות פורנו עם כל החברים שלך.

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: אתה כזה… 'אני בעיקרון בעד הדבר הזה, אבל אני באמת לא רוצה שמישהו פה יראה מה אני עושה כשאני לבד…'

אריאל: זה כמו לראות פורנו עם כל האנשים האחרים שרואים את הסרטון הזה עכשיו. אתה נכנס לפורנו, 'זה נראה סרטון טוב'. באים עוד עשרים אנשים, 'כן, גם אנחנו אהבנו את הסרטון הסוטה הזה'.

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

אריאל: 'בואו נראה אותו ביחד, למה לא?'

רחלי: ואז נכנסים גם אלה שלא אהבו… [מצחקקת]

אריאל: וגם יש כמה ילדים שנכנסים. [צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: [צוחקת] ונכנסת אחת עם שקית ופיאות.

אריאל: 'זה לא בדיוק הפטיש שלי… הנה, אולי עם פאה כזאת זה יותר ידליק אותי'.

[רחלי ובוקסי צוחקים]

רחלי: אז הנה, את האירוע שלנו כאילו מותר לקיים, אבל את פורים לא. אני לא מבינה את ההיגיון של המדינה הזאת. אפשר לעשות את ה… כוכב נולד, להחזיר את כוכב נולד, אבל זה לא בסדר להחזיר תוכניות אחרות. אפשר לעשות עדלאידע בירושלים, לא בסדר טקס משואות. אני לא מבינה את ההיגיון, כאילו… מה מותר, לפי איזה היגיון אנחנו הולכים במה מותר ומה אסור כשעצובים.

בוקסי: לפי מידת השמחה. כשזה… כשאתה יותר מדי שמח צריך לאזן את זה עם משהו עצוב. כשזה שמח עם טיפת עצב כמו הדלקת משואות, זה פחות…

אריאל: אתה אומר, אנחנו צריכים להחדיר טיפה עצב לפודקאסט.

בוקסי: בדיוק.

אריאל: כדי לכבד את המעמד?

בוקסי: אסור רק לצחוק על הכל. בשביל זה אני פה, חבר'ה. בשביל להחדיר טיפה את העצב, קצת את המציאות, את ה…

רחלי: כן, אתה תמיד מדכא.

אריאל: אני מרגיש שכל הדיון הזה הוא רק משמר את האשליה שיש איזשהו קשר בינינו לבין הדברים שקורים במדינה, אני לא, כאילו… אני לא מרגיש איזושהי השפעה, האם נעשה פודקאסט לייב במרתף במוזיאון חיפה, כן או לא, על המאמצים לשחרור החטופים.

רחלי: נכון, נכון. אז אנחנו נמשיך ל…

אריאל: ולכן אנחנו פה.

בוקסי: נכון.

אריאל: כי… אין משמעות.

רחלי: אז בואו נדבר קצת על פורים באמת.

בוקסי: יאללה, פורים.

רחלי: לא, קודם נדבר על חיפה.

אריאל: לא, יש עוד נושאים.

בוקסי: חיפה, פורים.

רחלי: אני רוצה לפני… קודם היה לנו כמה דיסקליימרים, אני גם רוצה לוודא שלא נדבר על משהו שמעליב חיפאים כי אף פעם לא הופעתי בפני חיפאים.

בוקסי: חשוב!

אריאל: עם כל הרגישויות שלהם…

רחלי: אז אני רוצה לוודא קודם, מישהו פה חזיר? [צחוקים מהקהל, בוקסי צוחק] מישהו פה קרוב של חזיר? אני יודעת שזה נושא רגיש אצלכם.

אריאל: בדיוק סיפרו לנו, חברים שלנו גם הגישו פה פודקאסט, טל ותומר, וסיפרו בדיחה על החזירים ומישהי ממש נעלבה.

בוקסי: כן.

אריאל: היא אמרה 'זה בעיה רצינית של החיפאים, זה לא נושא לצחוק'. אז לא נצחק על זה היום.

[דיבורים מהקהל]

אריאל: מה?

[דיבורים מהקהל]

אריאל: נכון. כן, כן, שמעתי.

רחלי: אה, הוא היה בזה…

אריאל: זאת אומרת, היה אירוע טוב בסך הכל.

רחלי: זה כאילו נושא עצוב בשבילכם, החזירים?

אריאל: זה כאילו השביעי באוקטובר שלכם, החזירים?

[צחוקים מהקהל]

רחלי: כן, אתם מבטלים אירועים. 'אני מבטל השנה את היום הולדת כי יש חזירים בחיפה'?

אריאל: כי מה, כי הם אכלו מפח פעם? אני לא מבין מה…

רחלי: מה הסיפור בכלל של החזירים בחיפה? כאילו חיפה חייבת להיות עיר מיוחדת. היא אומרת, לכל הערים יש חתולי רחוב…

בוקסי: כן, נכון.

רחלי: בא לנו להיות מיוחדים, לנו יהיה [כך במקור] חיה אחרת. אבל אין לנו כוח לבדוק רחוק במילון, אז נשאר באות ח'.

[בוקסי מצחקק, צחקוקים מהקהל]

רחלי: חזירים, יופי.

אריאל: לא, אני חייב לשאול, חבר'ה. איך זה שכל הערים האחרות הצליחו להתמודד עם זה ורק אתם לא יודעים איך להתמודד עם חזירים?

[צחוקים מהקהל, בוקסי צוחק]

אריאל: מה? אתם מנפיצים בעיות. זה נשמע כאילו, כאילו זה התחיל מחיה הרבה יותר קטנה, ואז אמרתם, אוקיי, כדי להיפטר מהעכברים נביא חתולים ואז זה מלא, ואז… לא, מה נעשה עם כל החתולים האלה? טוב, צריך להביא כלבים, איך שהוא הגעתם לעיר שמלאה בחזירי בר.

רחלי: כן, ובסוף יגיע הפר, והשוחט, והקדוש ברוך הוא והכל יסתיים סוף סוף.

בוקסי: בסדר, עכשיו יש להם ראש עיר חדש-ישן שנבחר בחיפה.

[מחיאות כפיים בודדות]

רחלי: אה, הם לא אוהבים.

[צחוקים מהקהל]

רחלי: אני לא יודעת, אני לא מכירה את חיפה. יונה יהב זה טוב, זה לא טוב? אני לא יודעת.

בוקסי: אמר שייפטר מהחזירים - הוא ייפטר מהחזירים!

רחלי: הם לא אוהבים, הם אהבו את קליש.

אריאל: זאת הבעיה שלכם? מה אתם, פרק של סימפסונ'ס?

בוקסי: בסדר, אי פעם…

אריאל: לא, יש בעיה של חזירים בעיר, צריך לעשות בחירות!

בוקסי: אי פעם, אי פעם נסעת באוטובוס.

אריאל: אני רץ לראשות העיר, אני אטפל בחזירים… מה יש לכם?

רחלי: אולי פשוט נפתח מונורייל… אה, לא, יש לנו כבר את הכרמלית.

בוקסי: אתה לא זוכר את הפעם שנסעת באוטובוס וראית לידך חזיר נוהג באוטו? זה ידוע מאוד בחיפה.

אריאל: חבר'ה, יש מלחמה עכשיו, תתעוררו על עצמכם.

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: איך זה קרה באמת שהגיעו כל החזירים האלה לחיפה?

מישהו מהקהל: קורונה.

רחלי: קורונה? [דיבורים מהקהל] הם יצאו מהזה בקורונה, מה?

אריאל: חבר'ה, גם לנו בתל אביב הייתה קורונה!

[דיבורים מהקהל]

רחלי: היה לפני חזירים. רגע, הם התפתחו, כאילו היה… הם התפתחו מהדג? [מצחקקת] אני לא יודעת, איזה משהו אבולוציוני, אני לא יודעת. אצלנו הדגים הפכו לג'ירפות ואצלכם לחזירים, אני לא מבינה את זה.

אריאל: כאילו מה, הם ניצלו את זה שכולם היו בבית בגלל הקורונה ואמרו 'בואו נשתלט על החברה, כולם בזום! אנחנו נעבוד במשרדים!'

[בוקסי מצחקק]

רחלי: אה, הם היו עוד לפני והם התרבו במיוחד בקורונה, הבנתי, בסדר, אוקיי, זה…

אריאל: טוב, נשמע שיש לכם בעיה רצינית, חבר'ה, טפלו בה. [צוחק]

רחלי: אז זה מרגיש לי גם בעיה, זה כזה בזבוז שיש לך בעיה של עיר שמוצפת חזירים במדינה שאסור לאכול בה חזירים. כאילו, תחשוב כמה, תחשוב אם זה היה טקסס - תוך יומיים הבעיה נפתרת, העירייה מחלקת לכל תושב מזלג [צחוקים מהקהל, בוקסי מצחקק], תוך יומיים העיר מתנקה. זה כאילו, זה כמו שיגידו 'בבני ברק יש בעיה של קרפיונים'.

[אריאל צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: 'וואי, מה נעשה עם כל הקרפיונים האלה? אין לי מושג, איך נינצל?'

[בוקסי צוחק]

רחלי: או בתל אביב - 'הצילו, ראמן מציף את הרחובות, מה נעשה?'

[בוקסי, אריאל והקהל צוחקים]

רחלי: מה נעשה? קחו כפית! אבל פה אי אפשר לעשות שום דבר עם החזירים - יש פה גם ערבים וגם יהודים, שני העמים היחידים בעולם שהחליטו ביחד לא לגעת בחזירים. בשביל מה?

בוקסי: צריך לאמץ אותם הביתה.

אריאל: זה גם לא כשר וגם לא חלאל? איך אומרים?

בוקסי: מה?

רחלי: לא חלל? אה, לא חלאל, כן. זה הכשר של הערבים.

בוקסי: אה חלאל, כן.

אריאל: חבר'ה, אני למדתי את התרבות לפני שבאתי לפה לחיפה.

בוקסי: למדת עכשיו במסעדה, בחומוסיה שהיינו.

רחלי: הוא אכל עכשיו חומוס אז הוא מכיר ערבים. הוא אמר למלצר שוקרן.

אריאל: קודם כל, רמדאן כרים לכולם ושוקרון.

רחלי: [צוחקת] ושוקרון! [בוקסי צוחק] איזה מפגר!

בוקסי: איפתאח אל באב, אריאל, איפתאח אל באב. זה מה שאני יודע בערבית.

רחלי: מה הסיפור של העיר הזאת? אנחנו היינו פה, אכלנו חומוס, עלינו במדרגות, ואז עלינו עוד במדרגות. כאילו, אין את הירידה - יש רק עליה כל הזמן. הכל עקום!

בוקסי: כן, עלינו כדי להגיע לחומוסיה, ואז עלינו עוד פעם כדי לחזור לחומוסיה. זה לא הגיוני, אתה אמור מתישהו לרדת.

רחלי: אין פיזיקה בעיר הזאת.

אריאל: זה ציור של אשר.

בוקסי: כן, בדיוק.

רחלי: זה כאילו עיר הגיונית, אבל איכשהו אתה תמיד צריך טיול שנתי כדי להגיע אליה. אי אפשר להגיע לחיפה אם אין לך אוטובוס ומינימום 12 חברים אחרת זה לא משתלם.

בוקסי: נכון.

רחלי: כאילו, זה תמיד מרגיש שאי שם, מה הפואנטה שם, אני לא יודעת.

אריאל: אני גם חייב להגיד…

רחלי: אתם נהנים? אני לא יודעת.

[מחיאות כפיים וקריאות ווהו מהקהל]

בוקסי: יאללה חיפה, אבא שלי מחיפה.

[עוד מחיאות כפיים]

רחלי: למה הכל עקום? באתם לבנות עיר, ראיתם הר - לכו מסביב. למה לבנות על ההר?

אריאל: נכון. אני גם חייב להגיד שאני מרגיש שזו עיר קצת מטיפנית. כאילו אתה, כל רחוב שאתה הולך זה, 'תראה איזה יופי היהודים והערבים חיים יחד, בשלום'…

[בוקסי צוחק]

אריאל: '…לא חייבים להילחם כל הזמן. אפשר גם לחיות ביחד בשכנות', ואני כזה, לא…

[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]

אריאל: אני אוהב בתל אביב, יש לך את יפו, יש לך את שאר העיר, אתה מבין.

רחלי: כמו חומת ברלין.

בוקסי: אתה אוהב דו-קיום עם סגרגציה, זה מה שאתה אוהב.

אריאל: זה מה ששומר את החזירי בר בחוץ. הם אומרים 'החבר'ה האלה לא מסתדרים, לא כדאי שנתערב להם. יש להם מספיק על הצלחת. אתם חיים בשלום, חוגגים…'

רחלי: אבל אני אוהבת את העיר חיפה, כי היא העיר היחידה בישראל שכולם יודעים לצייר, כשמציירים את המפה של ארץ ישראל. כאילו, אנחנו תמיד כזה 'אוקיי, אני לא זוכרת כמה ארוכה רצועת עזה, זה עם יו"ש, בלי יו"ש, ים המלח עדיין קיים, לא יודעת איזה צורה הוא וזה', אבל חיפה כולם יודעים, מציירים צ'ופצ'יק!

בוקסי: כן, כן.

רחלי: תמיד, כשמציירים את המפה של ארץ ישראל, מתחילים מהצ'ופצ'יק, לפעמים מתחילים מנהריה בשביל התנופה, לקחת תנופה לצ'ופצ'יק [צחוקים מהקהל] אבל אז עושים את כל הצ'ופצ'יק, כולם יודעים בדיוק איך לצייר את הצ'ופצ'יק של חיפה. אנחנו לא יודעים, אני לא יודעת בכלל איפה נמצאת ירושלים…

בוקסי: יפה שאת קוראת לזה צ'ופצ'יק…

רחלי: אני יודעת פחות או יותר שזה במזרח, אבל אני לא סגורה על איפה במזרח, אבל חיפה, תמיד יודעים, זה איפה שתולים את הכובע, על הצ'ופצ'יק שם של המפה.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: וזה יפה, זה יפה שיש עיר שכולם סגורים בדיוק על איפה היא, איך היא נראית, מה הצורה שלה, זה כאילו, זה הדבר הכי ודאי שיש כרגע במדינת ישראל. אני לא יודעת מה העתיד שלי במדינה הזאת, אבל אני יודעת שיש צ'ופצ'יק ששם יש את חיפה!

[מחיאות כפיים וקריאות 'ווהו' מהקהל]

בוקסי: נכון.

אריאל: לפי מה שאני שמעתי, יכול להיות שהצ'ופצ'יק הזה לא יחזיק עוד הרבה זמן. אני לא יודע, מלחמה וזה, אי אפשר לדעת.

רחלי: אה, כן.

אריאל: הצ'ופצ'יקים, זה החלקים שהולכים קודם. המרכז, הוא… לוקח זמן להגיע לשם, אבל הצ'ופצ'יקים, על ההתחלה מורידים אותם.

רחלי: כן, נכון. כשמשייפים, כאילו את העבודת נגרות, אז…

אריאל: בדיוק, כן.

רחלי: הבנתי.

אריאל: אני גם זוכר שפעם היה דיבור על זה שיש פה זיהום אוויר, כל מיני דברים כאלה.

רחלי: כן, אבל החזירים לקחו את כל ה…

אריאל: החזירים פתאום נהיו הבעיה המרכזית.

בוקסי: החזירים היו מעושנים, פשוט, בגלל כל הזיהום, אז…

רחלי: לא, אבל זה רעיון מבריק - כשאתה ראש עיר וכולם מתלוננים זיהום אוויר, זיהום אוויר, כולנו נחנקים, כולנו מתים, אתה משחרר את החזירים.

אריאל: כן.

רחלי: ואף אחד לא מדבר יותר על זיהום אוויר כי זה לא בעיה מצחיקה, זיהום אוויר.

בוקסי: נכון.

רחלי: אף אחד לא מספר, אנחנו לא מספרים בדיחות בפודקאסט על הבעיה של זיהום אוויר, אנחנו דיברנו שעה על חזירים ולא אכפת לנו מהאוויר שאתם נושמים.

אריאל: כן, אתה לא יכול לצלם זיהום אוויר לטיקטוק.

[צחוקים מהקהל]

רחלי: כן, נכון.

אריאל: אתה יכול אולי לצלם את הסרטן שקיבלת בעקבות הזיהום, זה פחות…

רחלי: כן.

אריאל: פחות ויראלי.

רחלי: [מגחכת] אין דמות של זיהום אוויר בלוני טונס.

בוקסי: כן.

אריאל: נכון.

רחלי: אבל יפה לכם חיפה, עם כל הקטע הזה שאין לכם GPS, כי אתם עובדים על החיזבאללה…

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: 'שהם לא ידעו איפה אנחנו, וואי, הם יבואו לראות, הם יגידו מה זה? לפה? לפה? אנחנו לא יודעים, ה-Google Maps לא עובד לי, בואו נוותר'.

[צחוקים מהקהל]

אריאל: אני אוהב את זה שעיר שלמה גויסה.

רחלי: כן. [מצחקקת, בוקסי צוחק]

אריאל: 'אוקיי, אתם עכשיו, חבר'ה, כולנו נכנסים מתחת לאלונקה בלי GPS, תסתדרו לבד. תנחשו מתי האוטובוס יגיע, כמו פעם'. [רחלי מצחקקת]

רחלי: כן.

אריאל: 'זוכרים שהיינו ילדים ולא הייתה טכנולוגיה? איזה כיף זה היה!'

[רחלי מצחקקת, צחוקים מהקהל]

בוקסי: כן.

אריאל: כן.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: טוב.

אריאל: אז זה אתם.

רחלי: כן, זה אתם. לא יודעת, נראה לי… אוקיי, טוב, עיר סבבה, לא, עיר…

בוקסי: עיר סבבה.

רחלי: עיר סבבה.

בוקסי: אנחנו אוהבים את חיפה.

רחלי: תראו, זה עיר של קצוות, יש אשכנזים ויש ערבים - אין אמצע, כאילו… זה הקונספט.

בוקסי: [מצחקק] כן.

רחלי: זה האנשים שהסתדרו ביניהם. טוב, אז בוא נדבר קצת על חג פורים. שזה… לא!

בוקסי: לא, עצובים היום.

רחלי: אנחנו עצובים בפורים הזה.

אריאל: אנחנו מדברים עליו באופן תיאורטי, אנחנו לא חוגגים אותו.

רחלי: כן.

בוקסי: זה פאה עצובה של אריאל, זה לא פאה שמחה.

רחלי: זה בקטע של, בוא נדבר… כי, אתם יודעים, אני קצת רוצה תמיד להכניס את היהדות לזה, ובכל זאת אנחנו היום בלייב פורים מיוחד.

בוקסי: [ביובש] איזה כיף.

רחלי: אז זה גם יוצא חג הולם השנה, שזה… כאילו, זה החג שבו המן רצה להרוג את כל היהודים, אז אנחנו בתגובה רצחנו את כל הגויים, כי אז לא היה או"ם שיגיד לנו: "אה, זה לא יפה להרוג את כל הגויים רק בגלל שכמה גויים רצו להרוג אתכם קודם". כאילו…

בוקסי: כן.

רחלי: כן, לא, רצינו להרוג אותם. אז הלכנו לאחשוורוש ואמרנו לו: "אפשר להרוג את כל הגויים?" אז הוא אמר: "טוב!" [בוקסי מצחקק, צחוקים מהקהל]

אריאל: נשמע פייר!

רחלי: כי ככה זה היה באותה תקופה, אם רצית לעשות רצח עם, פשוט הלכת, ביקשת רשות, והיו אומרים לך: "טוב, מה אכפת לי?" כאילו… "רגע, תן לי לוודא רק שאסתר המלכה עדיין כוסית, כן? טוב, אתה יכול לעשות את זה". וכאילו, זה היה כמו שאמרנו בזמנו, זה היה ה-purge היהודי המקורי.

בוקסי: נכון, נכון, נכון.

רחלי: זה מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו, אבל לא נותנים לנו.

אריאל: אז זהו, בימינו, את יודעת, עכשיו…

רחלי: לטבוח באויבינו.

אריאל: בדיוק, אני רואה את אחשוורוש, אני אומר: This guy gets it. הוא מבין - אחרי שטובחים בך, אתה טובח בחזרה. זה הריקוד. הריקוד המופלא של הלב, כמו שאומרים.

[רחלי צוחקת, צחוקים מהקהל]

בוקסי: אנחנו עושים ריקוד מאוד דומה לזה כרגע, חברים. יש לנו אחשוורוש…

רחלי: זה הריקוד אבל.

אריאל: אבל העולם עושה לנו פרצופים.

בוקסי: אבל בסדר, הנה, זה ממש מתאים למגילה.

אריאל: כאילו כולנו חיפה, חיים בשלום, בשלווה, אחד עם השני.

בוקסי: נכון.

אריאל: חבר'ה, לא כולנו כמוכם.

בוקסי: נכון, אידיאל.

רחלי: כן, נכון.

בוקסי: אבל כן.

אריאל: יש מי שרוצה למות בשביל הערכים שלו, לא רוצה להיות בשלום עם אנשים.

בוקסי: אה…

רחלי: לא… [מצחקקת, אריאל צוחק ובוקסי מצחקק] נכון.

רחלי: אז טוב, תחפושות. מה, איזה…

בוקסי: תחפושות.

רחלי: אנחנו לא התחפשנו השנה בגלל החטופים, כמובן, אבל… איזה תחפושות היו לכם שאתם זוכרים?

אריאל: איזה תחפושות נפלאות היו לי.

בוקסי: וואו.

אריאל: בוא ניזכר…

בוקסי: באטמן.

אריאל: באטמן.

בוקסי: קאובוי.

אריאל: קאובוי.

בוקסי: איש חלל.

אריאל: איש חלל.

רחלי: הבנו, אתה גבר, יש לך בולבול, הבנו - נקסט.

אריאל: נשמע כאילו אני מנסה לפצות על משהו.

בוקסי: אני אספר…

רחלי: [חיקוי, בטון לועג] 'כן, בוא, אני קאובוי, אני…'

בוקסי: אני יכול לספר שכשהייתי ביסודי, הייתי מאוד אובססיבי ל-Star Trek, הפלא והפלא, ורציתי להתחפש למישהו ממסע בין כוכבים הדור הבא. אבל לא היה תחפושות שאפשר היה להזמין או לקנות, אז היה צריך ללכת ולתפור לך תחפושת.

אריאל: כן.

בוקסי: אז אמא שלי לקחה, הייתה לי חוברת מדבקות של מסע בין כוכבים והבאתי את זה לתופרת, שתסתכל בדיוק על מה שצריך כדי לתפור, והיא תפרה את הדבר הכי לא דומה בעולם לחליפה, ואמרתי טוב, בסדר, יאללה, אני אלך עם זה, למרות שזה לא דומה בשיט. מה אכפת לי כי מי יכיר?

אריאל: גם ככה כולם ירביצו לך בבית ספר, מה זה משנה? הם ירביצו לך כי התחפושת מדויקת, לא מדויקת?

בוקסי: אני מזכיר לך שאני מהרצליה.

רחלי: כן, זה כמו הארנב עם הכובע.

בוקסי: כן.

רחלי: יש לך כובע, אין לך כובע.

בוקסי: ואז אני זוכר שהגעתי לבית ספר, והיה איזה מישהו בתחפושת, שאני לא יודע מי זה עד עצם היום הזה, שממש ירד על התחפושת הזאת שהיא לא דומה לתחפושת כמו שהיא נראית כאילו בסדרה.

רחלי: אוי, בוקסי.

בוקסי: ומאז אני לא יודע מי זה הבן אדם הזה.

אריאל: אז עשינו לכבודך הפתעה.

בוקסי: או, וואו.

[צחוקים מהקהל]

אריאל: והוא נמצא איתנו פה - ויטלי, בוא תעלה בבקשה.

[רחלי ובוקסי צוחקים, צחוקים מהקהל]

אריאל: אמנם לא שמע את פודקאסט, אבל אותך הוא מכיר בוקסי.

בוקסי: וואו, ויטלי! תצא מפה ויטלי, אל תדבר איתי יותר בחיים שלך, תודה רבה.

רחלי: זה סיפור נורא עצוב, בוקסי.

בוקסי: נכון.

רחלי: ומתאים לנו, כי אנחנו מדברים על פורימים עצובים עכשיו.

בוקסי: כן, למה שאני אספר סיפור פורים שמח, מה קרה?

רחלי: נכון, לא.

אריאל: הנה, גם לי יש סיפור פורים עצוב.

בוקסי: נו.

אריאל: כשאני הייתי ילד מעפן כמוך…

בוקסי: כן.

אריאל: אני אהבתי מיתולוגיה יוונית [בוקסי מצחקק] ואני רציתי להתחפש להאדס, אל השאול.

רחלי: וואו.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: כל כך התלהבתי, אמרתי 'וואו, הילדים האחרים בטח ממש יתלהבו!'

בוקסי: זה אל Cool, כן.

אריאל: 'מה, התחפושת הסופר ספציפית שלי על המיתולוגיה היוונית שבטח מעניינת את כולם באותה מידה כמוני!'

[בוקסי מצחקק]

אריאל: אבל הם סתם חשבו שהתחפשתי לשטן.

בוקסי: אה, כי ממש נראית כמו השטן ולא כמו האדס?

אריאל: כן, תראה… לא, כי איך האדס נראה בדיוק?

בוקסי: נו בסדר, האדס, האמת שזה, אם…

[קריאה מהקהל, לא ברור]

בוקסי: מה?

[קריאה מהקהל: 'הרקולס']

רחלי: לא, זה דיסני.

בוקסי: זה בטח הרקולס הסדרה, נכון? בטח הרקולס הסדרה. גם לא? כן.

אריאל: כן, כולם אהבו את זינה, אני אהבתי את הסדרה של הרקולס.

בוקסי: כן, כן, היה את הסדרה של הרקולס בשנות התשעים.

אריאל: אנחנו חורגים יותר ויותר ממה שמעניין את הקהל.

רחלי: אוקיי, כן.

בוקסי: סליחה, חבר'ה.

אריאל: זה הקסם של הפודקאסט לייב, שהדברים האלה לא נחתכים אלא נכפים עליכם באורך המלא שלהם.

רחלי: כל מה שאתם שומעים עכשיו, ביומיום, יורד בעריכה.

בוקסי: בדיוק, כן.

אריאל: כן, כל פודקאסט יש שבע שעות שלי ושל בוקסי מדברים על תוכניות שהיו בערוץ שלוש [בוקסי ורחלי צוחקים] לפני שלושים שנה, שחזרנו מבית ספר.

בוקסי: אקסמן החדש גם.

אריאל: בדיוק. כן, הנה, עכשיו כל העולם מנהל את השיחה הזאת.

בוקסי: לא, לא, הנה ממשיכים.

אריאל: כן, נמשיך.

רחלי: תודה לאל. אוקיי?

בוקסי: כן.

רחלי: אז תודה על שיתוף התחפושות האלה.

בוקסי: רגע, אוקיי, בסדר, אני דווקא אהבתי את האדס, אני הייתי מעריך את זה אם הייתי איתך בבית ספר.

אריאל: כן, אתה היית מעריך… זה הסיבה שהפרידו בינינו בילדות.

בוקסי: לגמרי, כן.

רחלי: גם האדס זה לא כזה אל איזוטרי… בכל זאת, אל השאול.

אריאל: כן, בואו - 'יהוה'…

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

רחלי: touché. טוב…

אריאל: גם התחפשתי ל"מסכה" פעם!

רחלי: נכון.

בוקסי: גם אני! גם אני התחפשתי ל"מסכה"!

רחלי: אוי, כמה מביך! [אריאל ובוקסי צוחקים]

אריאל: כן, יפה.

רחלי: אז השנה יש כל מיני תחפושות מעניינות.

אריאל: רגע, מה, את לא התחפשת אף פעם לכלום?

בוקסי: נכון, רחלי.

רחלי: אה, התחפשתי, אבל דברים, בנות מתחפשות לדברים רגילים. התחפשתי ל…

אריאל: נו, למה בנות דתיות לא יכולות להיות סקסיות מתחפשות?

בוקסי: ספרי, ספרי.

רחלי: התחפשתי לדמיון [צחקוקים מהקהל], שזה אומר ששמתי על עצמי כנפיים ו…

אריאל: וואו.

בוקסי: והיא צוחקת עלינו!

רחלי: ונצנצים, ושמלה, כאילו בנות פשוט תמיד שמות חצאית - אני מלכת ה-… מילה כלשהי.

אריאל: לא, אז זהו, אצל חילונים…

רחלי: מלכת הלילה, מלכת הכוכבים, מלכת…

אריאל: אצל החילונים, עד גיל מסוים זה 'אני מלכת הכוכבים, מלכת הפרחים, מלכת הזובי', ואז בשלב מסוים זה נהיה איקס-סקסית.

רחלי: בדיוק.

אריאל: אבל אצלכם זה לא מגיע לשלב הזה.

רחלי: לא, לא הגענו לסקסית.

אריאל: זה נשאר במלכת הלבבות, מלכת הנסיכות, מלכת הפיות…

רחלי: כי אצלנו ברגע שאני מתחילה להיות סקסית, את כבר נשואה.

[צחוקים מהקהל]

רחלי: זה אומר שעברת את גיל בת מצווה, אז… כן.

בוקסי: ואז… תחפושת זוגית.

אריאל: אה, את פוריה כבר, אוקיי.

[צחוקים מהקהל]

רחלי: כן, בדיוק.

אריאל: פורים זה לילדים, לכי תתרבי בבקשה.

רחלי: לא, כן… בדיוק. ואז זה כבר, אתה יודע, את ישר עוברת לתחפושת אמא שזה כובע היתולי.

אריאל: כן.

[בוקסי מצחקק]

רחלי: זהו. אבל יש השנה כל מיני תחפושות מעניינות חדשות.

בוקסי: מעניינות…

רחלי: ראיתם את הילדות האלה, היה תמונה [כך במקור] בטוויטר וגם, אני חושבת, בחדשות, של ילדות שהתחפשו לניצולות מפסטיבל נובה.

אריאל: ויטלי, הרבה זמן לא שאלנו אותך.

[צחוקים מהקהל]

רחלי: נכון.

אריאל: הפעם הגזמנו לדעתך?

רחלי: ויטלי, האם הפעם הגזמנו?

ויטלי מהקהל: עדיין לא.

רחלי: עדיין לא?

בוקסי: מצוין.

אריאל: בסדר, עוד לא אמרנו את הבדיחות.

רחלי: עד כה, עד כה, עד כה.

אריאל: להעלות את הנושא מותר.

רחלי: חזירים, חיפה, ערבים - זה בסדר.

אריאל: זה בסדר, אוקיי. בסדר, עכשיו נכנסים לנובה.

מישהו מהקהל: כל כך שמח שהבאתי… (ההמשך לא ברור)

אריאל: בסדר, אנחנו אחרי זה נבדוק אם ה-subscribers שלנו עלו באחד או לא.

[בוקסי צוחק]

אריאל: אנחנו מחכים ל-Subscribe שלך, ויטלי.

רחלי: אז האם אתם הזדעזעתם מהתחפושת הזאת? כי אני רוצה להגיד לכם…

בוקסי: כן?

רחלי: זה לא שהן… הן התחפשו לניצולות נובה. זאת אומרת, זה סוג של גיבורות בעצם.

בוקסי: בנות שהתחפשו לניצולות.

רחלי: בנות, אבל הן התחפשו לניצולות, זה לא כאילו היה משהו tasteless של, כאילו… אנ'לא אגיד. אבל כאילו זה היה, הן גיבורות כאילו, אלה שהצליחו להימלט…

בוקסי: כן.

רחלי: אז כאילו זה קטע של…

בוקסי: פשוט קשה לדמיין אותן…

רחלי: גיבורות כזה, לא יודעת.

בוקסי: …רוקדות.

רחלי: זה שזה היה ניצולה סקסית - זה היה קצת בטעם רע.

אריאל: כן, נכון.

בוקסי: פשוט לראות אותן רוקדות במסיבות ומשתכרות עם כל החברים שלהן, זה נראה לי קצת…

רחלי: זהו, זה קצת מוזר.

בוקסי: out of context. אם עכשיו הן הולכות ברחוב והן ממש מבואסות מהחיים ובטראומה מכל מי שמסביבן בגלל שזה מזכיר להם את השבי, אני מוכן לקבל את התחפושת הזאת.

אריאל: אתה לא חושב שהן שם, כאילו, כדי להעלות המודעות. כאילו הנה, כולם חוגגים אבל הנה, אנחנו פה להזכיר לכם.

בוקסי: בבסיס אני מסכים איתך.

אריאל: בבסיס…

בוקסי: בבסיס אני מסכים.

רחלי: כאילו, התחפושת עצמה היא בסדר.

בוקסי: התחפושת כן, אבל…

רחלי: כי נגיד יש את כל המחאות האלה וההפגנות שאנשים באים לבושים עם דם מזויף או משהו בתור מיצג מחאה, אז זה בסדר. אבל ברגע שאת מתחילה, כאילו, לרקוד במסיבה עם זה…

בוקסי: אז מה זה אומר? שאת עושה כיף בתור ניצולת נובה? כאילו…

אריאל: טכנית זה פשוט לדייק את התחפושת.

[רחלי מגחכת באי נוחות]

בוקסי: אוי לא, אני לא רציתי ללכת לשם, אני…

אריאל: ויטלי? ויטלי, אתה בסדר?

[צחוקים מהקהל]

בוקסי: ויטלי, אני כבר מתחיל להזדעזע, ויטלי, אז המצב…

אריאל: אנחנו כמעט בסוף ויטלי, כמעט בנושא הבא, אני נשבע.

בוקסי: מה זה אומר עליך, ויטלי, מה זה אומר עליך?

רחלי: [ממהרת להחליף נושא] תחפושות אחרות שהיו השנה, ילד התחפש לבן גביר, אהבתם?

בוקסי: בוז, איכסה.

אריאל: כן.

רחלי: אבל זה היה מאוד מדויק, זה היה יפה, אבל זה כזה…

אריאל: הקטע הוא, ילד מאיפה? כי יש מקומות בארץ שאם אתה מתחפש לבן גביר, אומרים: "וואו, זה ילד עם דעה אמיצה". בטח יש מקומות שבטח כל הכיתה זה בן גביר.

בוקסי: בדיוק, כן. בקרית ארבע כולם התחפשו לבן גביר, בטוח, מאה אחוז.

אריאל: זה כיתה של בן-גבירים.

רחלי: זה אפילו לאו דווקא התחפשו, אתה יודע…

בוקסי: בן גביר, בת גביר, יש מלא, מלא סוגים, יש כל מיני.

רחלי: אני גם חושבת בן גביר, מה זה להתחפש לבן גביר? להיות שמן ולהחזיק אקדח? יש ילדים שהם כבר built-in לתחפושת.

בוקסי: יש ורסיות, יש ורסיה של בן גביר עם פלסטר על הראש, יש ורסיה של בן גביר באזרחי שהלך לעבוד על המשטרה, שהוא התחפש אז לאזרח. יש כל מיני ורסיות.

אריאל: יש בן גביר שמחזיק את הסמל של האוטו של רבין.

בוקסי: בדיוק, בדיוק.

רחלי: יש בן גביר סקסית!

בוקסי: בדיוק, בדיוק.

אריאל: אני ראיתי סרטון, זה היה נורא מעניין כי זה היה סרטון טיק טוק כזה, של… לא יודע, כמה תיכוניסטים שהתחפשו, וכולם התחפשו, אתה יודע, עשו בלאקפייס של שבט אפריקאי, לא סתם בלאקפייס, שבט אפריקאי וזה, וכאילו, ורק אחרי זה הבנתי שהם לא סתם התחפשו לאפריקאים קניבלים או וואטאבר, אלא זה מרפרר לסרטון טיק טוק ויראלי ספציפי שבו אשכרה עוברים אחד אחד על שבט, באיזה שבט אפריקאי, ושואלים כל אחד, איך קוראים לך? וכל אחד עושה, פאקה טאקה, קוקוקוקו, כל מיני כאלה.

בוקסי: אוי ואבוי.

אריאל: והם גם עשו את זה בסרטון טיק טוק שלהם.

בוקסי: אוי אוי אוי.

אריאל: וזה נראה סופר גזעני. אבל אז כשאתה רואה את המקור, אתה אומר…

בוקסי: לא, לא, זה עדיין גזעני!

אריאל: אם זה אחד לאחד…

[צחקוקים מהקהל]

בוקסי: אני, אני רק רוצה להגיד שהשנה משום מה נראה שיש הרבה בלאקפייס. לא? לא ראיתם שיש הרבה תמונות של אנשים עם בלאקפייס?

אריאל: אני אומר שאנחנו בעידן הפוסט גזענות.

בוקסי: אני גם חושב…

רחלי: כן, כן.

בוקסי: אני חושב, ראיתם שהייתה מישהי שהתחפשה…

רחלי: נרצחנו בהמונינו, אנחנו כאילו אומרים, אוקיי…

בוקסי: הייתה מישהי שהתחפשה לאיקאה, ראיתם את זה?

רחלי: כן.

בוקסי: שרצה תמונה שלה, שכתוב…

רחלי: לא סתם מישהי, זה הבת של עיתונאי חרדי או משהו.

בוקסי: אה, זה לא מפתיע.

אריאל: זה לא הבת של גרשוני או משהו?

רחלי: לא איזה קולדיצקי או משהו…

בוקסי: לא משנה. בכל מקרה…

אריאל: היא הייתה… היא הייתה כהת עור.

בוקסי: נראה שהיה הרבה בלאקפייס השנה.

אריאל: והבדיחה היא שכתוב איקאה, ומתחיל לזה כתוב בעברית "היא כהה".

בוקסי: כן.

[צחקוקים מהקהל]

אריאל: זאת הייתה הבדיחה של התחפושת.

בוקסי: זאת הייתה הבדיחה שהצדיקה בלאקפייס, שמעתם? זו בדיחה טובה.

אריאל: להתחפש סתם לאיקאה, זה בסדר.

בוקסי: נכון.

אריאל: זה לא פוגעני.

בוקסי: נכון.

אריאל: נכון, ויטלי?

[צחקוקים מהקהל, בוקסי מצחקק]

רחלי: טוב, פורים, ונסיים עם זה ונעבור קצת למה שקרה השבוע. אתם מוכנים?

בוקסי: לא.

רחלי: אוקיי.

בוקסי: זה מה יש.

רחלי: פינת החדשות.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: כל הנושאים שלא נכנסו לפודקאסט הקודם, גירדנו אותם מתחתית החבית של נושאי השבוע, שיהיה גם להיום.

[צחקוקים מהקהל]

בוקסי: פלוס טייק יותר שמח מבדרך כלל.

אריאל: כן.

רחלי: כן, הפעם נהיה יותר…

אריאל: למען הילדים.

בוקסי: ויטלי, כן.

אריאל: למען ויטלי.

רחלי: אוקיי. אז באמת לא נדבר על דברים כבדים מדי, בכל זאת פורים, מוזיאון, חיפה.

אריאל: הו, לא לחלל את קדושת המוזיאון!

[בוקסי מצחקק]

אריאל: אנחנו מכבדים מוזיאונים.

רחלי: כן, לא כדאי להעכיר את האווירה בדברים שנויים במחלוקת אז בואו נדבר על דברים שמחים.

אריאל: כן.

רחלי: החזירו את פרס ישראל למדעים.

בוקסי: יופי, כל הכבוד.

רחלי: סוף סוף נדע מי הכי טוב במדעים.

בוקסי: כן.

מישהו מהקהל: החזירו!

רחלי: החזירו, עכשיו עוד פעם מחלקים.

[דיבור מהקהל, לא ברור]

רחלי: לא, ביטלו אותו השנה. ביטלו, החזירו, ביטלו, החזירו, עכשיו זה חזר.

אריאל: רצו ל… לרגל האירועים…

[דיבור מהקהל, לא ברור]

רחלי: היו מדעים, אבל הם אמרו לא ניתן לכם.

אריאל: שאולי שמעת עליהם, אני לא יודע אם הגיעו עד חיפה החדשות…

[צחוקים מהקהל]

אריאל: קרה איזה משהו באוקטובר.

[צחוקים מהקהל]

בוקסי: הם רצו לחלק רק פרסי גבורה השנה.

אריאל: הם רצו לחלק פרס ישראל רק לגבורה אזרחית או לא אזרחית.

בוקסי: ולרב הראשי הספרדי כי הוא גיבור תמיד, כי הוא גיבור תמיד. ברור, ברור, ברור.

רחלי: אז עכשיו החזירו.

בוקסי: אז כל הכבוד.

רחלי: את פרס ישראל למדעים.

בוקסי: כל הכבוד למחאה שהייתה, כל הכבוד.

אריאל: רגע, אז עכשיו זה רק גבורה ומדעים?

רחלי: את כל הפרסים החזירו.

אריאל: אה, את כולם החזירו.

רחלי: נראה לי, לא יודעת, החזירו פרסים כלשהם.

בוקסי: כן, כן.

אריאל: יש פרס ישראל לפודקאסטים?

רחלי: אני לא יודעת, אבל כנראה זה, השיטה אבל תשתנה. כאילו יואב קיש החליט ש… מה שעושים זה שהוא ייקח את כל הפרסי ישראל ויזרוק אותם באוויר…

[בוקסי מצחקק, צחוקים מהקהל]

רחלי: ומי שתופס הוא החתן של הפרס ישראל.

אריאל: קולולושה, בקרוב אצלנו.

בוקסי כן. הוא לוקח את כל הפרסים.

רחלי: לא, אז בגלל זה צריך לעמוד ממש ממש קרוב אליו כדי לתפוס את הזה, לא כמו איל וולדמן שעומד שם רחוק מדי. אז הוא לא…

בוקסי: מה, זה אומר שגם אני יכול לזכות בפרס, אז אני גם אגיע.

רחלי: אם אתה תעמוד מספיק קרוב אליו.

בוקסי: מצוין. אהבתי.

אריאל: חבר'ה, אתם אולי לא יודעים אבל לבוקסי יש תואר.

בוקסי: נכון.

אריאל: במדעי הרפואה, בנות.

בוקסי: נכון.

אריאל: שהוא לא משתמש בו כדי להביא את הכסף.

בוקסי: בנות? נכון.

אריאל: במקום זה הוא עורך וידאו כמו כל תל אביבי חצי מובטל.

בוקסי: וסטודנט שוב, וסטודנט שוב פעם עכשיו.

רחלי: אה, כן, זה יעזור לך, סטודנט…

בוקסי: להיות סטודנט עכשיו מכניס לי מלא כסף.

אריאל: אני רק אומר שהוא המומחה למדעים של הפודקאסט.

בוקסי: אוקיי, כן.

אריאל: כן.

רחלי: אוקיי.

אריאל: אז אולי אתה תזכה ב…

בוקסי: אה, אז אני אזכה, מצוין. אני אזכה. אני הולך לזכות.

רחלי: בקיצור, אם מישהו פה חושב שהוא טוב במדעים, זה הזמן שלו.

אריאל: רגע, כל המדעים?

בוקסי: כל המדעים.

רחלי: חלקם… אני לא יודעת, לא…

בוקסי: ומדעי הרוח.

רחלי: יש סיבה שהאייטם הזה ירד בעריכה.

אריאל: כי אני ממש חזק במדעי הרוח.

בוקסי: אני במדעי הרוח גם.

רחלי: אוקיי, אריאל.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אנחנו נעבור לנושא הבא, כי זה… אין לנו הרבה מה להגיד עליו. אבל אתם מבינים איך זה עובד, כאילו כשאין לנו מה להגיד? אנחנו מורידים את זה בעריכה.

אריאל: אם היה לנו קהל יותר אינטליגנטי שמבין במדעים…

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

אריאל: אז היינו יושבים פה ומדברים פה וזה, אבל…

בוקסי: ביולוגיה, גנטיקה, אבולוציה.

אריאל: אבל אנחנו לא רוצים להביך אתכם מול ויטלי, שיראה איזה קהל טיפש יש לנו.

[בוקסי מצחקק]

אריאל: ויטלי, כשאנחנו בפודקאסט אנחנו לא שומעים את הקהל.

רחלי: לא, כשאנחנו מדברים על מדעים אז זה רץ ומתגלגל.

אריאל: לרוב אנחנו מדברים בעיקר על מדעים.

רחלי: כן.

אריאל: למיטב זכרוני. ענייני מדע שכאלה. אבל בסדר, נעבור נושא.

רחלי: טוב, נעבור נושא.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: משרד המודיעין בוטל.

[צחוקים מהקהל]

בוקסי: אה… מזל טוב!

אריאל: שיהיה יותר מקום לפרס ישראל למדעים.

רחלי: לא, אתם זוכרים איזה נוסטלגיה זה… זוכרים את משרד המודיעין שבתחילת השנה אמרו שהוא המשרד "[מקריאה ברצף, כמעט בנשימה רצופה] שאחראי להפקת מודיעין לאומי אזרחי שישמש בסיס לתכנון אסטרטגי של הממשלה תחת משימות פרטניות שהוגדרו כמו סריקת האופק, משבשים עולמיים ובהם שרשראות אספקה תוך הסתייעות בכלי ביג דאטה ובבינה מלאכותית ייעודיים?"

[מחיאות כפיים מהקהל]

בוקסי: ראיתי!

רחלי: אז עכשיו כבר אין מי שיעשה את זה!

אריאל: נראה לי שבגללם אין GPS בחיפה.

[בוקסי צוחק, צחוקים מהקהל]

אריאל: אני חושב שזה מה שהם עשו בסוף, הם אמרו 'אוקיי, נכבה את האינטרנט פה, יפה, אין מודיעין פה יותר'…

[רחלי מצחקקת]

רחלי: זהו, ככה הגדירו את משרד המודיעין, אז עכשיו אין משרד יותר שעוסק בדברים האלה, אני לא יודעת מה יקרה.

בוקסי: אוי.

אריאל: המודיעין מסתובב חופשי.

רחלי: [משועשעת] כן.

[צחקוקים מהקהל]

אריאל: לא, אף אחד לא מארגן אותו, מסדר אותו.

רחלי: בשרשראות אספקה של ביג דאטה.

בוקסי: זה המשרד שאילולא היה אותו, השביעי באוקטובר היה הרבה יותר חמור! הוא בעצם הציל אותנו מהשביעי לאוקטובר, אז עכשיו…

אריאל: הם נתנו ממש קצת, הם דיברו על מחבל אחד. [צוחק]

בוקסי: כן, כן. עכשיו שיהיה השביעי לאוקטובר 2, מה נעשה כשאין את המשרד הזה?

רחלי: זה אוטוטו יקרה.

בוקסי: נהיה בברוך.

רחלי: סתם, זה לא יקרה אוטוטו בגלל ששיבשנו את ה-GPS בחיפה.

[בוקסי צוחק]

רחלי: הם יבואו, לא ידעו, מה, איפה נכנסים… עזבו, אנחנו נחזור אחר כך.

בוקסי: כן, גם הבנתי שהיא קיבלה משרד אחר. ‫היא קיבלה משרד אחר, גילה גמליאל…

רחלי: כן, היא קיבלה… עכשיו היא שרת…

אריאל: ‫היא עשתה ‫עבודה כל כך טובה עם המשרד הזה…

[צחקוקים מהקהל]

בוקסי: כן.

רחלי: ‫אז היא מונתה עכשיו לשרת ‫החדשנות, המדע והטכנולוגיה. ‫כלומר עכשיו התפקיד שלה, ‫ואני מצטטת את מה שהיא אמרה, ‫זה: "להמשיך לבסס ‫את עוצמתה הטכנולוגית של ישראל ‫בארץ ובעולם, ‫ולקדם את החדשנות והמדע בישראל החיוניים לצמיחה כלכלית וביטחונית ‫של מדינת ישראל, ‫לחוסנה הלאומי ולחיזוק מעמדה הבינלאומי". ‫אז לא לדאוג, חבר'ה, ‫גילה גמליאל ממשיכה לבסס ‫את עוצמתנו הטכנולוגית, ‫עוצמתנו הטכנולוגית ‫לא תישאר ללא ביסוס!

אריאל: ‫אני רק רוצה להגיד…

רחלי: גילה תבסס אותה.

אריאל: ‫אני רוצה להגיד שמהאופן ‫שבו היא מתנסחת, ‫אני לא רוצה לרמוז פה משהו, חס וחלילה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

ความคิดเห็น


bottom of page