top of page

הפעם הגזמתם - קופים ובחירות, ״הנוקמים הישראלים״ והשיר שלנו לאירוויזיון | פרק 4- חלק א

רחלי, אריאל ובוקסי מסכמים את אירועי השבוע: למי אריאל הצביע בבחירות המקומיות, ואיך קופים השפיעו על התוצאות? הסיכה המיוחדת של סמוטריץ', חוויות בוקסי מההפגנות, מי הם באמת "ארגון הנוקמים הישראלי" ומה הם רוצים מהממשלה? ניתוח השיר שלנו לאירוויזיון, וכמובן - שיר חדש לפתיח, וגולשום מיוחדים שקיבלו שיר. [חלק א] **התוכנית מכילה גם תכנים סאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר זה** עורך: גל גוטר מפיק: דייויד סוקנר


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/02/2024.

אריאל: אם גם אתם הצבעתם בבחירות המקומיות, אבל רק כדי שהדוסים האלה לא ינצחו?

אם גם אתם הצבעתם בבחירות המקומיות, אבל רק כי אתם הדוסים האלה?

אם גם אתם הצבעתם בבחירות המקומיות, אבל רק כי זאת ההזדמנות היחידה בה המשטרה מרשה לכם להתקרב לבית ספר?

אז כנראה ש… הפעם הגזמתם!

[הפעם הגזמתם, רחלי ואריאַל, בוקסי בצוותא. מצחיקים ומעליבים, אך מחממים לב בשעת דוחקה, לה, לה, לה. לה, לה, לה, לה]

רחלי: כן, שלום לכם. גם השבוע, קודם כל תודה לברהנו טגניה על הביצוע.

בוקסי: אה זה ברהנו טגניה עוד פעם?

רחלי: כן, הוא הקבוע שלנו.

בוקסי: חמוד.

רחלי: וגם השבוע נתנו לבינה מלאכותית לכתוב, להלחין, לתזמר ולבצע את שיר הפתיחה שלנו. כמו תמיד ה-AI קצת מסתבך עם חרוזים. שבוע שעבר זה היה, "הפעם הגזמתם על הפישפש", מה זה היה?

אריאל: לא, הפישפש היה הראשון, הרי היה משהו עם סומק או סמוק.

רחלי: כן, הוא מוסק הומור שחור.

אריאל: מוסק הומור שחור.

רחלי: הפעם זה היה, הוא כתב את השיר, "הפעם הגזמתם, רחלי ואריאַל, בוקסי בצוותא, מצחיקים ומעליבים, אך מחממים לב בשעת דוחקה".

כאילו אנחנו מחממים לב בשעת דחק,

אריאל: והופכים את זה לדחקה.

רחלי: אבל זהו, זהו. הוא היה צריך לחרוז את זה עם צוותא, אז יצא לו טוב. כאילו שעת דוחקה זה גם שעת דחק.

אריאל: הוא הביא פה חידוש לשוני, זה נקרא הלחם. הוא עשה הלחם בין דוחק ודחקה.

רחלי: אני לא יודעת אם זה הלחם.

אריאל: מאיר אריאל היה כותב את זה, היית אומרת 'וואו איזה גאון!'.

רחלי: נכון.

אריאל: 'מבריק! דוחקה?'

רחלי: כן, לא, נכון.

אריאל: דוחקה… דוחקה...

רחלי: לברהנו יש הברקות לפעמים.

אריאל: בגלל שהוא אתיופי, אז זה לא נחשב. אז זה בטח טעות, בטח לא יודע עברית. לא! זה התחכמות, זה הלחם.

רחלי: קשה, קשה לדעת איזה, אנחנו כל שבוע עושים שיר חדש, קשה להחליט איזה הכי טוב. אז חשבתי אולי מדי שבוע אנחנו ניתן לבינה המלאכותית לכתוב שיר חדש, כל פעם פתיח חדש ובסוף נעשה אירוויזיון.

בוקסי: וואו!

רחלי: הרי עוד מעט מגיע האירוויזיון ואנחנו כנראה לא נשתתף בו.

בוקסי: נכון.

רחלי: אז נעשה אירוויזיון חלופי של השירי פתיחים שלנו, ואתם, המאזינים, הגולשום שלנו, תבחרו איזה שיר פתיח יהיה קבוע הפתיח שלנו.

בוקסי: וואו, מרגש.

רחלי: מרגש, נכון?

אריאל: זה ממש אתיופיזיון.

רחלי: כן, זה יהיה,

אריאל: [צוחק]

רחלי: כיוון שכל המבצעים יהיו ברהנו טגניה ואחותו,

בוקסי: כן, יכול להיות שיקבל על זה תמלוגים.

רחלי: אז זה יהיה האתיופיזיון שלנו. נעשה כל מיני נקודות שיפוט, שבכל נקודת שיפוט יושב אתיופי אחר.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: האתיופים לא משתתפים באירוויזיון, אז הם מקבלים תחרות שלמה משלהם.

רחלי: כן. אחרי שסיימנו את הנושא הזה ונפרדנו מכל מאזינינו האתיופים,

אריאל: כן. [צוחק]

רחלי: נתחיל שברוכים הבאים ל-"הפעם הגזמתם", פודקאסט החדשות שהוא כמו הבחירות המקומיות. לאף אחד לא אכפת ממנו וכולם בו לוקחים שוחד מהבן דוד שלהם.

בוקסי: או-קיי.

רחלי: איתנו באולפן אריאל וייסמן, השלומי לחיאני שבחבורה.

[אפקט מחיאות כפיים]

אריאל: תודה, תודה.

רחלי: רחלי רוטנר, המרים פיירברג, שבחבורה.

[אפקט מחיאות כפיים]

רחלי: ואמיר בוקסבאום, המכונה בוקסי, היוסי קנדלשיין, שבחבורה.

[אפקט מחיאות כפיים]

בוקסי: שלום.

רחלי: מי? בדיוק.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

אריאל: אבל הנה, הוא תמיד מקבל תשואות יותר גדולות. עכשיו אני יודע.

רחלי: עכשיו אתה יודע.

אריאל: חשבתי שרק נרוויח מלעבור ל"פודיום". פתאום אני מבין כמה אני… כמה זה משקף לי את המציאות פתאום.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: כן, ב-"מאקו" חייתי בבועה.

רחלי: כן.

אריאל: עכשיו אני רואה את המציאות.

רחלי: כי לא היית שומע את הסאונדים שהיינו מכינים. היינו מכניסים את הסאונד אחרי.

בוקסי: כן, כן.

רחלי: פה ב"פודיום" מכניסים לנו את הסאונד בלייב. הוא פתאום שומע את התשואות שאתה מקבל.

אריאל: את הפודקאסט עצמו אני אף פעם לא שומע.

רחלי: אני יודעת.

אריאל: בשביל מה? אני שם בזמן אמת.

רחלי: בשביל מה? מי מאיתנו מקשיב?

אריאל: אני אמרתי את הפודקאסט, אני לא צריך גם לשמוע אותו.

בוקסי: שומע ומתאכזב.

אריאל: חבר'ה, חברנו המאזינים שהם גם הצופים, בוודאי שמו לב, אנחנו לא באולפן הקבוע שלנו,

בוקסי: נכון.

אריאל: אלא בחדר ישיבות שאני, משום המנכ״ל שלו.

רחלי: לא רואים, אה רואים אותך.

אריאל: רואים אותי?

רחלי: כן, כן. לא, כן.

בוקסי: רואים, רואים אותך. כן, כן.

אריאל: זה לא החדר הרגיל.

בוקסי: נכון. אנחנו במהדורת גיימינג.

אריאל: קרו עניינים. ה"פודיום" שמעו את הפודקאסט.

[צוחקים]

רחלי: והגלו אותנו.

אריאל: כן.

רחלי: ככה זה התחיל גם ב"קשת" אגב. אנחנו כל פעם זזנו חדר עד שהיינו בכביש.

אריאל: כן, אנחנו מצולמים עכשיו בטלפון נוקיה של המנקה ויש רק שעה של וידאו. אז יש סיכוי שזה לא יחזיק עד סוף הפודקאסט. ואז יהיה… אני מכין את המאזינים/צופים שלנו למסתורין שמחכה להם בסוף הפודקאסט.

רחלי: הו הו מה יקרה בסוף הפרק. אל תאמינו לאורחים שמצפים לנו… אמורים להגיע.

בוקסי: כדאי לכם להמתין.

אריאל: אני מקווה שהמצלמה לא תכבה בדיוק לפני שיגיעו כל האורחים המדהימים שהזמנו.

בוקסי: פעם ראשונה שגם מביאים אורחים סוף סוף לפודקאסט. זה פעם ראשונה שלנו. סוף סוף הם באים.

אריאל: כל האורחים הגדולים.

בוקסי: אל תגיד, חכה, זו הפתעה.

אריאל: לא ברור, זו הפתעה. אני לא רוצה לחשוף אותם עכשיו.

בוקסי: לא, לא, לא.

רחלי: אז אתמול היו הבחירות המקומיות. איך היה לכם? הצבעתם למישהו?

בוקסי: כן.

רחלי: אריאל, אני יודעת שלא.

בוקסי: מה?! לא הצבעת?!

רחלי: גם אני לא.

בוקסי: מה?! לא הצבעתם?!

אריאל: הייתי עסוק בלא להצביע.

בוקסי: קיבלתם יום חופש מהמדינה ללכת להצביע.

רחלי: תקשיבו. זה כזה,

אריאל: אצלי כל יום הוא יום חופש מהמדינה.

[צוחקים]

רחלי: זה גם כזה תקוע, בחירות מקומיות עכשיו. זה כאילו, זה מרגיש כאילו בימים האלה הטיטניק טובעת, כולם קופצים מהאונייה. אתה מחפש בטירוף סירת הצלה כדי להציל את התינוק שלך ואז מישהו ניגש אליך ורוצה להקריא לך שיר שהוא כתב. זה הבחירות המקומיות מבחינתי.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

רחלי: כאילו בכל זמן אחר זה גם טרחה. אבל עכשיו? עכשיו אני שומעת את השיר שלך?

בוקסי: הבחירות המקומיות זה הסירות הצלה, רחלי. קופצים מהספינה לספינות הקטנות, זה הבחירות המקומיות.

אריאל: אני אגיד לך מה קרה.

בוקסי: תן לי לנחש. היית בבית ולא היה לך כוח ללכת להצביע.

אריאל: זה בהחלט חלק מזה.

בוקסי: כן.

אריאל: חלק משמעותי מזה.

בוקסי: [צוחק] כן.

אריאל: חלק נוסף הוא שנכנסתי ל"טוויטר" כרגיל כי ברגע האמת אני מחפש שמישהו יגיד לי מה לעשות, למי להצביע. אני לא יודע, אני לא מבדיל בין האנשים האלה. וראיתי שמאלני אחד אומר: "אני אצביע לחולדאי, אסור להצביע לאורנה ברביבאי, היא טיפשה". ואז ראיתי שמאלנית אחרת כותבת: "אני אצביע לאורנה ברביבאי, אסור להצביע לחולדאי, הוא רשע". ואז אמרתי, אוקיי, אני לא נכנס לדיון הזה.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: אם שני שמאלנים לא מסוגלים להסכים על זה,

בוקסי: אוקיי,

אריאל: אז אני בטח לא עכשיו אכנס.

בוקסי: הבנתי. אריאל לא רצה להצביע כי הוא לא רצה להיות בצד המפסיד. בקיצור. אוקיי, בסדר. לא רוצה להצביע לאורנה ברביבאי ואז לשמוע שחולדאי זכה ולהגיד, 'וואי, מה עשיתי? בשביל זה הצבעתי? לצד המפסיד?'

אריאל: כי נמאס לי להעמיד פנים שאכפת לי מדברים שלא אכפת לי מהם.

רחלי: הוא גם גר בתל אביב, הוא אומר 'למי שאני לא אצביע, ייבחר בסוף מישהו שמאלני גנרי בן 60'.

בוקסי: א', זה חשוב לדבר גם על הבחירות למועצה.

רחלי: האם זה חשוב?

בוקסי: זה מאוד חשוב.

רחלי: האם זה מעניין?

בוקסי: כי הליכוד ובן גביר מנסים להשתלט בעצמם על חלק מהמשאבים.

אריאל: בהצלחה!

בוקסי: אתה רוצה עיר יותר פשיסטית? אתה לא רוצה דבר כזה. בדיעבד אני אומר לך אחרי שכבר היה את ההצבעה.

אריאל: אני ראיתי שהרבה חפרו על משהו משהו מועצת העיר, צריך לגרש כל הדוסים.

בוקסי: כן. כן.

אריאל: לא יהיה לנו דוסים חס וחלילה במועצת העיר.

בוקסי: כן.

אריאל: אבל אז ראיתי במקביל, מה שקרה במקביל, זה שב"טוויטר", שפי פז צילמה אריתראי בקלפי וכתבה: "היום הוא רק מצביע, שנה הבאה הוא כבר ראש העיר".

וכל השמאלנים שאמרו, 'אוי לא, רק שלא יהיו דתיים וחרדים בעיר שלנו, איך היא מעזה לדבר ככה על אריתראים? מה הבעיה שיהיו אריתראים בעיר?'

אני די! אני לא יכול עם המשחקים האלה יותר! אז יהיו פה דתיים, בסדר, אני אשרוד.

רחלי: או שאנחנו שונאים את הזר או שלא.

בוקסי: אתה לא תשרוד.

אריאל: אני הייתי נשוי לדתייה במשך שנים.

בוקסי: ומה קרה? היא כבר לא דתייה. מה קרה?

אריאל: כן, אתה לא מבין?

בוקסי: מה תעשה בעיר?

רחל: זה התוכנית שלו גם לעיר.

בוקסי: אתה רוצה שכולם יהיו דתיים ואז הם לא יהיו דתיים? זה מה שיקרה?

אריאל: התחלתי איתה.

בוקסי: [צוחק] אה אוקיי.

אריאל: לאט לאט. אתם חושבים שהפתרון, אתם רוצים לעשות טרנספר לדתיים?

בוקסי: לא, פשוט שהם לא...

אריאל: ואת המחבלים להגיד, 'בואו, בכיף, למה לא?' מחבלים, אריתראים, למה לא? זה פשוט נראה לי צבוע.

בוקסי: למה זה צבוע?

אריאל: אני פשוט, אין לי כוח לשחק את המשחק הזה, כאילו זה לגיטימי להגיד אני לא רוצה דתיים באזור שלי, אבל זה לא לגיטימי להגיד אני לא רוצה אריתראים באזור שלי.

בוקסי: אני לא אמרתי שאני לא רוצה דתיים.

אריאל: זה אותו חרא.

בוקסי: יש דתיים.

אריאל: אם אני מקבל את החרא הזה, אז אני גם מקבל את החרא הזה. מה שאני מאמין בו בסוף, זה מה שלא יהיה, יהיה חרא. אנשים צריכים ללמוד לסתום את האף, ולהתמודד עם זה שיש אנשים שונים סביבם, לא משנה אם הם אריתראים, או דתיים או הומואים, רק שלא יהיו טרנסים. זה כל מה שאני אומר.

בוקסי: אני רק רוצה להגיד,

אריאל: אבל זה לא היה, זה לא עלה בבחירות הפרובינציאליות האלה.

רחלי: [צוחקת] אולי בבחירות הבאות.

בוקסי: אני רוצה רק לסכם.

אריאל: שזה יהיה על השולחן.

רחלי: טוב, בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכה שנקדיש לו שיר בסוף הפרק, אבל קודם כל, החדשות.

בוקסי: יש.

אריאל: יש. [צוחק]

רחלי: אז בשבוע שעבר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עורר סערה, כשאמר בראיון כי "החזרת החטופים היא לא הדבר הכי חשוב". הוא אמר, גם, "מה זה תחרות? מה זה משנה מה הכי חשוב? הכל חשוב".

שזה קצת מה שאנחנו אומרים לרף-רף כל הזמן. כאילו, כי הוא כל הזמן מבקש מאיתנו להשוות בין דברים, לראות מה מנצח וזה דברים לא קשורים.

הוא אומר: 'אמא, מה את אוהבת יותר? אותי או לאכול עוגיות?'

אני אומרת לו: 'רף-רף, לא הכל זה תחרות של מה אוהבים יותר, מה אוהבים פחות. לא הכל נמדד ככה. זה דברים שונים'.

וכל הנאום הזה בשביל לא להגיד שאני אוהבת עוגיות יותר! ברור שעוגיות!!! עוגיות אי פעם אכזבו אותי?! עוגיות אי פעם הביאו לי לישון בשלוש בלילה? עלו לי ארבעת אלפים שקל בחודש? לא. הן עולות ארבע עשרה שקל חבילה, גורמות לי להרגיש טוב כמה דקות, שזה יותר ממה שאפשר להגיד על רפי. אז זהו.

אריאל: נכון. אני ורפי עשינו הרבה בונדינג כידוע סביב אהבתנו המשותפת לצבי הנינג'ה.אבל זה הוביל למצב ה-awkward, שהוא בא אליי [מצחקק] והוא שואל אותי: 'אבא, מה התוכנית שאתה הכי אוהב?'

ואני מתחיל לחפור לו שעה למה "הסופרנוס" יותר טוב מ"הסמויה".

[צוחקים]

אריאל: כזה: 'אה, אתה לא הכי אוהב את צבי הנינג'ה?'

אני כזה: 'לא, לא, ברור, כן, כן. אחרי זה אני אוהב את זה'.

רחלי: הארכ העונתי של ההתחלה של הטכנודרום.

אריאל: יש לנו פוסטר של "הסופרנוס" בסלון, אז מבחינתו, טוני סופרנוס, זה כאילו דוד שלו. [צוחק]

בוקסי: וואו. אוי לא.

אריאל: הדוד מהתמונה בסלון.

בוקסי: כן.

אריאל: אני מתחיל להסביר לו, אתה מבין? יש לו את המשפחה שלו, אבל יש לו גם את המשפחה שלו.

[אריאל ובוקסי צוחקים]

בוקסי: הוא צריך להזדהות עם צבי הנינג'ה, שיש לו את המשפחה שלו.

אריאל: כן.

בוקסי: טוב, אין לי זה, אין לי המשך לזה.

אריאל: לצבי הנינג'ה יש משפחה אחרת. אף משפחה אחרת לא רוצה אותם, הם מגעילים. הם בביוב.

בוקסי: נכון, נכון.

אריאל: מוטציות מגעילות.

בוקסי: נכון.

רחלי: כן, לא מדברים מספיק על זה שהם בביוב והם מסריחים בטח נורא.

אריאל: כן.

בוקסי: ועדיין הוא מעדיף אותם על פני משפחת פשע.

אריאל: בכל פרק של צבי הנינג'ה, יש איזה 20 סצנות שנחתכו בעריכה של, 'וואי, אתם מסריחים, וואי, למה אתם לא מתקלחים? ולמה אתם עירומים כל הזמן? למה יש לכם חגורה אם אין לכם מכנסיים?'

בוקסי: [צוחק] בשביל הכלי נשק.

אריאל: זה רק גורם לכם להיראות יותר עירומים.

רחלי: כן.

בוקסי: נכון.

אריאל: כן.

רחלי: אז שבוע שעבר סמוטריץ'.

אריאל: כן.

בוקסי: כן, סמוטריץ', כן.

רחלי: [צוחקת] אמר את כל זה על החטופים.

בוקסי: נכון, חטופים פחות חשוב, נכון.

רחלי: שהחטופים הם לא חשובים. סליחה, שהחטופים זה לא הכי חשוב. וכולם התעצבנו עליו.

בוקסי: נכון. ושאלו אותו, 'אתה בטוח?'

רחלי: כן, כן, הוא אמר כן, זה לא הכי חשוב.

בוקסי: המשפחות שאלו אותו כמה פעמים. לא, הוא אמר שלא.

רחלי: אז זה כבר היה לפני שבוע וחצי, לא דיברנו על זה כי הקלטנו את הפרק בדיליי.

אריאל: כי אין לי הרבה מה להגיד על "פיצה מעדנות".

רחלי: כן, בדיוק, היה הפיצה.

אריאל: זה לא השאיר מקום.

רחלי: רוב הפרק היה על פיצה, כן. אבל, מה שקרה השבוע, זה שאחרי כל הסערה הזאת, הוא הגיע למליאה, הפלא ופלא, ענוד בסיכת החטופים!

בוקסי: כן...

רחלי: זה היה גם הכי בנון שלנט כזה, של כזה, oh this old thing? אה זו סתם סיכה שאני שם עליי לפעמים, זה כבר שנים אצלי. לבשתי את זה בבר מצווה מה? מה אתם יודעים, זה עדיין עולה עליי, איזה קטע.

אריאל: זה מצחיק אם הוא כל פעם יבוא עם יותר ויותר, הסיכה של האיידס. צמיד של האמסטרונג, של הסרטן אשכים, לא יודע מה זה היה. כל מיני דברים כאלה. 'אה, מה, אני תמיד שם את הדברים האלה, אתם לא שמים לב? מאוד חשוב לי מכל מיני דברים'.

רחלי: אז סמוטריץ' כאילו הגיע עם סיכת החטופים אחרי כל הבלגן הזה. זה כאילו, הוא עכשיו הולך עם הסיכה הזאת, אומר: 'אם מישהו יאשים אותי עכשיו שלא אכפת לי מהחטופים, אני פשוט אגיד, אה, כן? האם מישהו שלא אכפת לו מהחטופים, היה עונד את זה?' ואז הוא יפתח את המעיל, ויחשוף את הסיכה שלו, שזו דרך די מדהימה לנצח בוויכוחים, פשוט לפתוח מעיל.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: אני בעד שכל ויכוח, מתישהו אתה תפתח מעיל ותחשוף משהו.

אריאל: אין מה לעשות. דתיים בעולם של חילונים זה תמיד מצחיק. זה סיטקום.

רחלי: כן.

אריאל: זה סיטקום על חייזר שהגיע לכדור הארץ והוא מנסה להבין את מנהגי האנוש, מפגשים מהסוג האישי.

רחלי: כן.

בוקסי: וואו.

אריאל: סמוטריץ' כל יום חוזר הביתה למשפחה הדתית שלו והם שוברים את הראש על מנהגי בני האנוש המוזרים האלה. למה הם כל כך אוהבים את החטופים האלה?!

בוקסי: [צוחק] ויודעים אנגלית.

אריאל: כן!

בוקסי: כן.

אריאל: ומה הסיפור עם הספינר הזה?! זה עלילת משנה של סמוטריץ' ג'וניור.

רחלי: של הילד של סמוטריץ'.

אריאל: שהוא נהיה מכור לספינרים. זה סיטקום ישן.

רחלי: כן.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: הבדיחות לא כל כך מעודכנות.

רחלי: אבל נשמע אחלה סיטקום.

אריאל: אבל זה גם הדתיים, כאילו, כן.

בוקסי: כן.

אריאל: דתיים אוהבים תמיד מה שהיה רלוונטי לפני עשור.

רחלי: כן, הסמוטריצ'ים.

אריאל: כן, הסמוטריצ'ים.

בוקסי: ומה שהכי מוזר זה שבאמת סמוטריץ' הוא עלה לנאום אחרי שהיה לו את הפרובוקציה הזאת ובא ואת מי הוא האשים? את יאיר לפיד. אמר שכל החטופים נחטפו במשמרת של יאיר לפיד ולכן זו אשמתו. שמה הקשר ליאיר לפיד, מי יודע? חוץ מסמוטריץ'.

אריאל: במשמרת שלו מאיזו בחינה?

בוקסי: שכאילו, שהוא היה ראש...

אריאל: היה קיים באותו זמן?

רחלי: הוא אמר שכאילו לפיד, אני אצטט, "פעם אחר פעם גורם לסינוואר להקצין עמדות, לטפס על עצים, להתבצר בעמדותיו, אז האיש הזה עושה סיבוב על טרגדיה נוראית", אומר הבן אדם עם סיכת החטופים על החולצה שלו. סיכה שהוא תלש אתמול משמלה של זקנה ברחוב וברח איתה מצחקק תוך כדי שהיא מנפנפת באגרופים. יאיר לפיד עושה סיבוב על החטופים בשביל האג'נדה שלו!

בוקסי: כן.

רחלי: אבל כאילו, יאיר לפיד אשם במשהו? כאילו, אני לא מבינה. המשפט הזה של סמוטריץ' במליאה, כאילו, היה ליטרלי פעם ראשונה שאני שומעת השם יאיר לפיד מאז תחילת המלחמה הזאת. כאילו, הבן אדם לא עשה כלום, לא שומעים אותו, לא רואים אותו. הוא עצמו בטח שמע את סמוטריץ' בערוץ הכנסת מזכיר את השם שלו השבוע ונבהל לרגע.

'רגע, אני במליאה עכשיו?'

[בוקסי ואריאל צוחקים]

רחלי: הוא פונה ל…'אה לא, פיו, אני בבית נח כמו כל יום'. זה הבן אדם שאשם שהחטופים בעזה?!?

בוקסי: תראי, לא שאני רוצה להצדיק את סמוטריץ', אבל...

אריאל: אתה גם חושב שלפיד אשם.

בוקסי: ברמה ההיפוטתית, כן?

אריאל: כן.

בוקסי: הוא היה ראש ממשלה לפני שנה וקצת למשך כמה חודשים. כל מי שהיה ראש ממשלה בתקופה הזאת ואיכשהו היה שותף לכל מה שקורה, טיפה, כאילו, אשם.

אריאל: הוא מקסימום לא עזר, אבל הוא בטח לא...

בוקסי: לא, לא, לא. אני אומר, יש לו אחריות עליו בקטנה, לעומת… אבל ביבי פשוט האחריות היא באמת.

רחלי: כן!

בוקסי: אתה יכול להגיד שעל בנט ולפיד יש איזושהי אחריות למה שקרה.

אריאל: אתה לא יכול להטיל את האחריות על יאיר לפיד בלי להטיל את אותה האחריות פי אלף.

בוקסי: לגמרי, בדיוק, בדיוק.

אריאל: על ביבי ועל סמוטריץ' ועל כל הממשלה הנוכחית.

רחלי: כן, זה להטיל את האחריות על המורה המחליפה, אבל לא על המורה שאשכרה נמצאת שם כל השבוע.

בוקסי: תיאורטית, המורה המחליפה הייתה יכולה לבוא ולהגיד, 'חבר'ה, הגדר הזאת רעועה ועוד שנייה חמאס תוקפים אותנו, בואו נחסום ונעשה דברים'. היפותטית, זה היה אפשרי.

רחלי: כן, אבל אם הגדר נופלת, אני אפנה קודם למורה ולא זאתי שנכנסה לחצי שעה כי ההיא השתעלה לרגע.

בוקסי: לגמרי, לגמרי.

אריאל: הבעיה פה היא יותר עקרונית מזה.הבעיה היא שזה פשוט נהיה העיקרון לא לקחת אחריות ופשוט להפיל את האחריות על מישהו אחר בצורה. לא משנה כמה זה מופרך.

בוקסי: נכון, נכון, נכון.

רחלי: זהו, אז גם כש...

אריאל: עצם זה שפתחת את הדיון הזה, הנה, עכשיו אנחנו יושבים פה ואנחנו מדברים על זה, על האם יאיר לפיד קצת אחראי לזה או מאוד אחראי או זה או לא. זה לא כאילו...

בוקסי: נכון, נכון, אתה צודק.

אריאל: במקום שהאנשים שבתפקיד...

בוקסי: אתה צודק, אתה צודק.

אריאל: אני לא מאמין ששוב, אני הכי שמאלני פה! למה אתם שמים אותי בעמדה הזאת?!

רחלי: אל תדאג, באייטמים הבאים אתה תוכל...

בוקסי: זה מצחיק שאני איכשהו נמצא, אני מאשים את יאיר לפיד איכשהו בקטנה.

רחלי: לא, אתה מנסה להסביר לנו את סמוטריץ'.

בוקסי: זה מוזר, למה שאני ארצה להסביר את סמוטריץ'?

אריאל: אני אגיד לך מה הבעיה.

בוקסי: כן.

אריאל: נשאר בך, אתה, הבעיה היא שמחיקת הזיכרון ששמאלנים עושים כל כמה שנים, לא עבדה אצלך עד הסוף. אתה עוד זוכר שפעם שנאנו את יאיר לפיד. אז אתה אומר, רגע, אולי זה לגיטימי להאשים את יאיר לפיד במשהו?

רחלי: בכל מקרה, אז זהו, אז זה שסמוטריץ' מאשים את יאיר לפיד, זה היה נשמע כבר במליאה, כאילו הוא אומר, 'האשם בזה שהחטופים עדיין בעזה, הוא…' ואז כאילו, ממש שמעתי בסאונד של הערוץ את הגלגל מסתובב, גלגל המזל כזה טו-טו-טו-טו-טו,

בוקסי: [צוחק]

רחלי: יאיר לפיד! וכאילו כל פעם בגלגל הזה יוצא מישהו אחר.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: עד שיצא מקבל פרס.

בוקסי: חוץ מבן אדם אחד?

רחלי: כן.

אריאל: אני פשוט חושב שזה כל כך אובייס מי אשם, אבל חוסר יכולת של אנשים להכיר בזה הופך כבר את זה לשאלה פילוסופית כזאת של, 'האם לא כולנו אשמים במידת מה?'

בוקסי: אנחנו...

אריאל: אם רק היינו נותנים להם יותר תשומת לב כשהם היו פה, הם לא היו מרגישים את הצורך להיחטף.

רחלי: האם האדם הוא לא בעצם סוג של אשמה בחטיפת אנשים?

אריאל: האם לא כולנו סוג של חטופים?

רחלי: [צוחקת] כן.

אריאל: חטופים על ידי העבודה שלנו, על ידי הטלפונים שלנו. [צוחק] כאילו… זה ביבי!!!

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: אה, אוקיי.

אריאל: כן. והחמאס כמובן. קודם כל החמאס...

רחלי: לא, כשאנחנו מדברים על אשמים, אובייסלי אנחנו מדברים על אשמים יהודיים.

אריאל: כן.

רחלי: אשמים מוסלמים זה כבר...

אריאל: למה אתם מצפה מהם? מה הם יעשו? הם לא יחטפו?

רחלי: [צוחקת] כן.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אם כבר חטופים...

בוקסי: כן,

רחלי: במוצאי שבת האחרונה הייתה בקפלן הפגנה גדולה נגד הממשלה, עם עימותים אלימים מול המשטרה, כמובן שבוקסי כנראה לא היה שם.

בוקסי: סליחה! אני הייתי שם.

רחלי: אה, כן? חטפת מכות?

בוקסי: כן. לא.

רחלי: כרגיל.

אריאל: התחבאת בפינה?

רחלי: בוקסי...

אריאל: הלשנת לשוטרים?

רחלי: המפגין הבלתי רביץ.

בוקסי: חברים, חברים, אני עמדתי מאוד קרוב לפרשים כי ביום שבת אני רוצה לצלם תרגיל דוקו ללימודים. אז אמרתי, אז אמרתי, אני אראה מי מהפרשים נראה הכי נחמד.

רחלי: אין יותר חנוני מהסטודנט לקולנוע, שעומד בצד עם מצלמה ומצלם אחרים נרמסים תחת פרסות הסוסים.

בוקסי: אני אמרתי, יש לי תעודת עיתונאי מ"כאן". אז אמרתי, אני אבוא עם מצלמה ואני אעמוד קרוב לפרשים ולסוסים, אני רוצה לצלם את הסוסים.

רחלי: יש לך תעודת עיתונאי מהחדר זירוקס של "כאן".

בוקסי: אוקיי, בכל מקרה. אז אמרתי, הסתכלתי מי הכי נחמד מכל הפרשים, אז ראיתי איזה בחור, אמרתי, הוא נראה לי נחמד, יש לו משקפיים, יש לו זקן, הוא נראה בחור נחמד. ואז היה אלימות כלפי מפגינים.

רחלי: כן.

בוקסי: והיה וידאו שרץ של אחד השוטרים שהצליף.

רחלי: אה, וזה הוידאו שלך?

בוקסי: לא, זה...

רחלי: אז מה אתה רוצה מאיתנו?

בוקסי: זה הפרש שרציתי לצלם אותו.

רחלי: לא תרמת בכלום! אתה שעה חופר לנו, 'בסדר, לא נפצעתי, לא עשיתי כלום בהפגנה, אבל הלכתי לשם עם מצלמה',

בוקסי: עוד לא!

רחלי: 'ועמדתי ליד הפרש, ואתם זוכרים את הפרש הזה, שהתיעוד הזה היה הדבר היחיד שיש לנו? אז זה לא אני, כי אני לא עשיתי כלום'. אז מה אתה רוצה?!?!

אריאל: בוקסי, אני רוצה לראות דם. אני רוצה לראות אותך בא לפודקאסט הבא עם פנס בעין, צלקת...

בוקסי: יש סיכוי שזה מה שיקרה בשבת הקרובה.

רחלי: אז תחזור אלינו אז, כרגע אתה לא מעניין.

אריאל: לפחות תהיה רטוב ממכתזית.

רחלי: הייתה הפגנה גדולה נגד הממשלה, היו עימותים אלימים, היו פרשים שהצליפו באנשים שהם לא בוקסי, מכתזיות שהעיפו מים על אנשים שהם לא בוקסי וכל זה בלי קשר לזה שבשבוע שעבר, בן גביר אמר בשידור שהוא יקדם שוטרים שיהיו נגדם כתבות על זה שהם אלימים מדי.

בוקסי: נכון.

רחלי: זה לא, בטח לא עזר למוטיבציה.

אריאל: ושיש לו פֵטִּיש להצלפות.

רחלי: כן.

אריאל: אז מי שמצליף בכלל מקבל אצלו נקודות.

רחלי: כן. אחת המפגינות שנפגעה ממכתזית הייתה החטופה המשוחררת אילנה גריצ'בסקי. היא הייתה מהפגנה אחרת בכלל של העצרת חטופים, שלהם לא הרביצו, אבל כשהם הגיעו לקפלן הם התערבבו עם המפגינים נגד הממשלה, שלהם כן הרביצו. והשוטרים התבלבלו למי להרביץ, למי לא להרביץ, אז אמרו יאללה, מה שיוצא, אני מרוצה.

אריאל: [צוחק]

בוקסי: אני אתאר לך בדיוק מה היה שם. אני ראיתי כל הדבר הזה קורה לייב, סבבה? הייתה מכתזית של משטרה, שהתחילה ממש כאילו לנסוע כמו משוגעת והיא השפריצה והעיפה תמרור מרוב, מהזרם של המים. ואז פתאום את רואה אותה קולטת משהו קורה בצד, היא נוסעת במהירות, כאילו חיילי מג"ב הולכים איתה. את רואה צעדה של אנשים עם לפידים, שאת מבינה שכנראה הם באו מכיכר החטופים, ומה המכתזית עושה? ישר משפריצה עליהם מים, את רואה את זה ממש קורה.

אריאל: היא כיבתה להם את הלפידים?

בוקסי: כן.

רחלי: יכול להיות שזו הייתה המטרה שלהם,

בוקסי: כן, אולי.

רחלי: לכבות את האש.

אריאל: הם אמרו, 'אוי, זו ההזדמנות שלי למנוע שריפה ולא סתם להשפריץ על מפגינים חפים מפשע'.

למה המפגינים בעצם לא שמים כסף וקונים מכתזית משלהם?

בוקסי: שאלה מצוינת.

רחלי: כדי שיהיה מלחמת מכתזיות?

אריאל: וכמה סוסים.

בוקסי: שאלה מצוינת. תשמע,

אריאל: היית הולך להפגין רכוב על סוס?

בוקסי: לא, פחד אלוהים להיות רכוב על סוס. אתה יודע איזה גובה זה? אתה נופל, אתה שובר מפרקת.

רחלי: ועל מכתזית?

בוקסי: מכתזית נראה לי כיף.

רחלי: כאילו, נראה לי, אין דבר שגברים ישמחו יותר לעשות מאשר מלחמת מכתזיות.

בוקסי: וואי.

רחלי: כל אחד מכוון אחד לשני ת'קנה הארוך של התותח.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: פשוט משפריץ ת'זרנוק ושני הזרמים מצטלבים. זה סתם משהו שאני דמיינתי, כן?

בוקסי: לא, לא, זה ממש זה. את ממש רואה, מי שנוהג במכתזית מאוד נהנה מהעבודה שלו, אין ספק.

אריאל: אבל, האם מכתזית היא לא בעצם כבאית בתחפושת?

בוקסי: שאלה טובה. אני חושב שכבאית...

אריאל: כבאית שהוסללה?

בוקסי: בדיוק, זה.

רחלי: זה כבאית ימנית.

אריאל: [צוחק]

בוקסי: אני מזכיר לכם, דרך אגב, שמכתזית זה גם יש אופציה לשים מפנים מים הכי מסריחים בעולם ורוצים עכשיו להוסיף פנימה פלפל.

רחלי: כן.

אריאל: מבשלים שם.

בוקסי: אהבתם? אהבתם את הדברים האלה?

רחלי: כן, שיוסיפו אבקת מרק ויהיה לנו חגיגה.

אריאל: מביאים את חיים כהן עכשיו לבשל במכתזית.

[צוחקים]

רחלי: אם כבר אז כבר. כולם יעמדו עם פה פתוח וכבר יגמרו את ארוחת ערב. dinner and a show!

אריאל: [צוחק] אני בעד.

רחלי: אבל החטופה הזאת, אני חושבת על החטופה הזאת ששוחררה.

בוקסי: כן.

רחלי: וחטפה מכתזית לפרצוף. ואני חייבת להגיד לכם, בתור ישראלית, זה קצת מרגש.

אריאל: [מצחקק]

רחלי: כאילו, את חטופה בעזה מלא זמן, שבויה אצל ערבים. חושבת שלעולם לא תראי עוד את המדינה היקרה שלך. והנה תוך חודש-חודשיים, את כבר חוטפת מכות משוטרים ציוניים. זה מרגש. זה כמו שהרצל אמר בזמנו, שלא תהיה לנו מדינה נורמלית עד שלא יהיה בה גנב יהודי, זונה יהודיה, ושוטר יהודי שמצליף בך כי התנגדת על השלטון. אז זה כאילו תמונת הנורמליות. שהחטופה הזאת, אילנה גרישבסקי, כל כך פיללה לה בזמן שישבה בשבי.

בוקסי: כן. טוב, ברוכה הבאה. ברוכה חזרה.

רחלי: תחשוב, כשאתה בשבי בעזה, לא היה להם מים לשתות והנה עכשיו על אדמת ארץ ישראל, לרוויה! קחי כמה מים שאת רוצה!

בוקסי: מים, אש.

אריאל: דוחפים לה בכוח.

רחלי: אפילו להשפריץ אותם ישר לתוך הפה שאת לא תצטרכי.

אריאל: משאית שלמה של מים.

רחלי: כן, שלא תצטרכי לטרוח להביא כוס. פשוט תפתחי את הפה, אנחנו כבר ישר לתוכו נשפריץ. זה מקסים.

אריאל: זה המקסים. זה החמאס…

רחלי: זה החלום.

בוקסי: מה שכן, הייתי אומר שקצת עלינו על טריק, לא? כי ברגע שהשפריצו על החטופה, כולם יזדעזעו ואמרו, 'אוי ואבוי, השפרצנו על החטופה, לא התכוונו, לא התכוונו, לא ידענו'. נשמע לי כמו טריק טוב להפגנות, לא? פשוט להביא את כל המשוחררים.

רחלי: לשים אותם בשר תותחים בשורה הראשונה.

אריאל: החטופים יהיו לשמאלנים, מה שהילדים של הערבים הם לערבים.

בוקסי: אוי ואבוי.

אריאל: מגן אנושי מפני השלטון הישראלי. [צוחק]

בוקסי: אני העליתי את הרעיון הזה, בכלל, אוי ואבוי, אוקיי.

אריאל: אתם בצד שלכם מאוד אוהבים להשתמש במגנים אנושיים. ספר לנו קצת על זה.

בוקסי: אני חוזר בי. אני חוזר בי.

רחלי: אני אומרת, כן, כל מפגין יגיע עם חטוף קשור לו לגב. וכל פעם שהוא רואה מכתזית, הוא יסתובב כזה, הפ!

בוקסי: [צוחק]

רחלי: וזה טוב, ודווקא טוב, כי השנה יש מלא חטופים ילדים גם, שמשוחררים.

בוקסי: אוי ואבוי!

רחלי: אז הרבה יותר קל, הם קטנים, הם פרקטים, אתה יכול לקשור אחד לזה, יש לך תינוק פה, פעוט פה וזהו, אתה לא… לא משפריצים עליך.

אריאל: וזה המעט שהם חייבים לך, בוקסי אחרי שאתה שחררת אותה מהשבי.

רחלי: חוץ מזה, הם ילדים, זה בדיוק השעה של האמבטיה שלהם.

אריאל: נכון.

בוקסי: הצעה מצוינת.

רחלי: כל הזמן לא רוצים להתקלח, לא רוצים להתקלח, הנה בבקשה התקלחתם.

אריאל: אז את אומרת צריך מכתזית אחת לאמבטיות,

רחלי: כן.

אריאל: ועוד מכתזית לארוחת ערב.

רחלי: [צוחקת] אחת עם ברק, ואחת עם מים וסבון. כן, בדיוק.

אריאל: וקצף את יודעת, שיהיה כיף, ילדים.

רחלי: ומכתזית אחת עם שמיכה, בשביל לחתום את הערב. [צוחקת] אתה מעיף עליהם שמיכה והם נרדמים. [צוחקת]

אריאל: [צוחק] יפה מאוד. עברנו את זה נראה לי.

בוקסי: אני מצטער על כל השיחה הזאת.

רחלי: [צוחקת] במקביל להפגנה הזאת, הייתה גם הפגנה של הימין, שהגיעו למחות נגד האשם האמיתי במצב שלנו. רגע, אנחנו מסובבים את גלגל המזל טקה-טקה-טקה-טקה-טקה…

אהוד ברק!

בוקסי: יש! לינג-לינג-לינג-לינג! מיליון שקל.

רחלי: אז המפגינים האלה קראו לכל הימין להגיע להפגנה נגד אהוד ברק, האשם במצב החטופים והגיעו להפגנה הזאת יותר מעשרה איש.

בוקסי: עם פוסטרים.

רחלי: 11! 11 איש הגיעו ופיזרו פוסטרים של אהוד ברק על הרצפה, ודרכו עליהם.

בוקסי: כן.

רחלי: שזה נועד לסמל משהו, כן? את העובדה שהם כאילו דורכים, לא רק על אהוד ברק המצולם והמודפס בפוסטר, אלא דורכים אפילו על אהוד ברק האמיתי, אם הבנתי נכון את המחווה.

אריאל: [צוחק]

בוקסי: אויב העם, אהוד ברק, הוא בעצם השליט האמיתי שלנו, הייתי אומר.

רחלי: לא, זה הדיפ סטייט.

בוקסי: כן.

רחלי: יש את הסטייט שהיא מנוהלת על ידי, לא משנה מי, כי אנחנו לא נגיד מי אשם.

בוקסי: כן.

רחלי: ויש את הדיפ סטייט שאותו מנהיג אהוד ברק, מהמחשכים.

בוקסי: ברור, הוא הבוס של המחאה.

אריאל: יש איזו סיבה שבחרו בוס ספציפית?

בוקסי: כן, הוא היחידי שבאמת מאיים עדיין על ביבי. כאילו הבן אדם היחידי שביבי עדיין סופר אותו, שהוא יורד עליו בפומבי, אז זה טרגוט של המכונת רעל. פשוט אהוד ברק היה ראש ממשלה לפניו, אתה מבין, כאילו יש לו טיפה הילה.

רחלי: אין לו כלום.

בוקסי: יש לו, יש לו, אני אומר לכם.

אריאל: אפילו פלולה כבר אין לו.

בוקסי: נכון.

רחלי: די, מי סופר את אהוד ברק? יש מישהו שיוצא להפגנות האלה בקפלן ואומר, 'או, אני אראה לאהוד ברק סוף סוף מי באמת ממשיך דרכו'?

אריאל: אני לא שמעתי בחיים שלי.

רחלי: אני מקווה שאני ארשים אותו.

בוקסי: מה?

אריאל: שמאלני אחד אומר משהו על אהוד ברק.

בוקסי: לא, לא נכון.

אריאל: לטוב ולרע.

רחלי: כן, הימנים תמיד יוצאים להפגנות בשביל ביבי, אבל אף פעם לא ראיתי שמאלנים יוצאים לרחובות בשביל אהוד ברק. טוב.

אריאל: חבר'ה, אנחנו שמחים לבשר שהמצלמה שבקה חיים בדיוק לפני שכל האורחים המדהימים שלנו עמדו להגיע.

בוקסי: כן.

רחלי: אהוד ברק היה אמור להגיע.

אריאל: שלום חבר'ה, זה אני, אהוד ברק.

רחלי: זה אריק שרון.

בוקסי: אהוד ברק.

אריאל: לא, לא, זה אני, אהוד ברק.

בוקסי: זה אהוד ברק. את לא שומעת שזה אהוד ברק? את לא רואה אותו?

אריאל: אה היי!

בוקסי: וואו.

אריאל: זה אני, אהוד.

בוקסי: תגיד אהוד. יש לי שאלה אליך.

אריאל: כן, מה אתה רוצה בני?

רחלי: אין לו מושג מי זה אהוד ברק. [צוחקת]

בוקסי: אתה עומד מאחורי ההפגנות בקפלן. יש האומרים, יש האומרים. אני רוצה להבין אם זה באמת משהו שהוא אמיתי.

אריאל: אה היי, תן לי רגע להניח את הכבשה הזאת שיש לי על הגב פה, על הכתפיים.

רחלי: [צוחקת]

אריאל: אני אשים אותה פה בצד ואני אענה לך בתור אהוד ברק שהוא אני. אה היי!

בוקסי: כן.

אריאל: כן, אתה אגב זוכר ששיחקתי בסרט "קזבלן"? אה היי!

רחלי: אוקיי.

אריאל: טוב, אני צריך ללכת.

רחלי: ביי, אהוד ברק, היה לנו כיף.

בוקסי: לא ענה אפילו תשובה, פשוט הלך.

אריאל: אני צריך לחזור לתרדמת שלי, שממנה נפטרתי אחר כך, ביי.

בוקסי: [צוחק] יפה מאוד.

רחלי: ביי, אהוד ברק.

בוקסי: ביי אהוד.

רחלי: וואי איזה כיף זה היה. אני מקווה שנארח אותו שוב.

בוקסי: אני גם.

אריאל: איזה כיף שהוא פשוט קפץ לפה.

רחלי: וחבל שהגולשום שלנו לא יכלו לראות אותו בגלל שהמצלמה באמת הפסיקה לצלם.

אריאל: בדיוק פספסו אותו, טוב.

רחלי: טוב, לא נורא.

אריאל: נקווה שלא יהיו עוד אורחים מדהימים בהמשך, שיהיו רלוונטיים לאייטמים ויחלקו איתנו קצת וזה, בסדר.

רחלי: טוב, אם כבר חטופים.

בוקסי: כן, אם כבר.

רחלי: הבנתי שעובדים עכשיו על עסקה.

בוקסי: כן.

רחלי: עסקה חדשה.

בוקסי: תי נה נאי נאי נאי.

רחלי: נאי נאי נאי, תי נה נאי נאי נאי.

בוקסי: שיחזרו, שיחזרו כבר.

רחלי: תי נה נאי נאי נאי.

בוקסי: מחר שיחזרו.

אריאל: כן. למה לא היום, בוקסי?

בוקסי: היום שחזרו.

רחלי: הם רוצים כאילו, הם עובדים עכשיו על עסקה באקסטרה מהירות, כי הם רוצים להספיק לסגור את ההסכם לפני הרמדאן.

בוקסי: כן,

רחלי: ולפני פסח, כי הם רוצים שהחטופים יגיעו לארוחת לסדר אצל דודה שלהם, כי היא לא מוכנה שיבריזו לה! שמענו עליכם, חטופים, שמה חטופים? אתם אצלי בסדר השנה!

בוקסי: כן.

רחלי: זה כאילו בסוף הערך הכי חשוב, שלא יבריזו מארוחת הסדר. הם מסכנים, משתחררים מהשבי ישר לארוחת הסדר. מביאים אותם גוועים מרעב מתת תזונה,

'אפשר לאכול?'

-'לא! קודם קוראים את ההגדה. סבא הכין מלא דברי תורה על כל משפט ומשפט בהגדה הזאת!'

אריאל: כן, תזמון מאוד מסריח להשתחרר בו. 'אפשר עוד שבוע?'

רחלי: [צוחקת] כן.

אריאל: 'בשבי יש, אולי מקבלים רבע פיתה ביום, אבל בכל זאת פיתה'.

[צוחקים]

רחלי: אז מה, אתם אופטימיים לגבי העסקה? תהיה עסקה? לא תהיה עסקה? מה עם העסקה?

בוקסי: אני מאמין שעד הרמדאן יהיה לחץ לנסות לעשות עסקה משני הצדדים. וסתם כולם עכשיו...

אריאל: בוקסי, זה חשוב לך לסגור את זה לפני הרמדאן?

בוקסי: מאוד. בגלל לקראת הצום.

אריאל: אתה לא רוצה ש...

רחלי: לא, אנחנו לא רוצים להפריע בצום.

אריאל: לא, כאילו עם כל הכבוד, לחטופים ולזה בכל זאת, צריך לכבד מסורת.

בוקסי: אתה חושב שזה משהו שאכפת לי מהמסורת? מה פתאום!

אריאל: לא יודע, יש שמאלנים כאלה שאומרים...

בוקסי: הם עצבניים ברמדאן.

אריאל: שזה יהיה עוד יותר חילול קודש לפגוע ברמדאן.

רחלי: יש שמאלנים שזה מה שמפריע להם הפגיעה ברמדאן?

אריאל: אולי לא בארץ, אבל בחו"ל כן.

בוקסי: הם פשוט הרבה יותר עצבניים בגלל הצום, אז למה לעצבן אותם יותר?

אריאל: אני לא יודע אם הם עצבניים בגלל הצום. הם גם יותר חלשים בגלל הצום. הייתי חושב שזה יותר משמעותי.

רחלי: כן, אתה מנפנף מולם בטורטית וסיימנו את המלחמה.

בוקסי: האמת שזה יכול להיות מלחמה מושלמת.

אריאל: אבל לנצל את החולשה שלהם לטובתנו, זה יהיה לא מוסרי. אנחנו צריכים להילחם נגדם כשהם הכי חזקים, כדי שזה יהיה כוחות. לא רוצים להוציא את החטופים בקלות, זה אמור להיות אתגר.

רחלי: כן, שזה יהיה כבוד. הכבוד זה הכי חשוב.

אריאל: בדיוק, כמו שצבי הנינג'ה תמיד אומרים,

רחלי ואריאל: "צבים נלחמים בכבוד".

בוקסי: אוקיי, הבנו, הבנו.

אריאל: מה אנחנו אם לא צבים שחיים בביוב.

בוקסי: זו הסדרה האהובה עליך, הבנו.

אריאל: כן.

בוקסי: אוקיי.

רחלי: טוב, מכתבי איום ברצח נשלחו לחברי קואליציה ולמשפחתיהם. משפחותיהם, נהייתי ה-AI. המכתבים האלה נחתמו על ידי מישהו שקורא לעצמו "ארגון הנוקמים הישראלי".

אריאל: נייס!

רחלי: לא לבלבל עם הסתדרות הנוקמים הישראלית, שזה שונה לגמרי.

אריאל: [צוחק]

רחלי: או באנגלית, כי בחתימה של הארגון כתוב את השם שלו באנגלית "Israeli Revengers"

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Comments


bottom of page