top of page

הפעם הגזמתם - קופים ובחירות, ״הנוקמים הישראלים״ והשיר שלנו לאירוויזיון | פרק 4- חלק ב

רחלי, אריאל ובוקסי מסכמים את אירועי השבוע: למי אריאל הצביע בבחירות המקומיות, ואיך קופים השפיעו על התוצאות? הסיכה המיוחדת של סמוטריץ', חוויות בוקסי מההפגנות, מי הם באמת "ארגון הנוקמים הישראלי" ומה הם רוצים מהממשלה? ניתוח השיר שלנו לאירוויזיון, וכמובן - שיר חדש לפתיח, וגולשום מיוחדים שקיבלו שיר. [חלק ב] **התוכנית מכילה גם תכנים סאטיריים, ויש להתייחס אליהם בהקשר זה** עורך: גל גוטר מפיק: דייויד סוקנר


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/02/2024.

בוקסי: כן.

רחלי: אח, כמעט.

בוקסי: למה? למה? למה? אני באמת מנסה להבין. למה?

רחלי: ובכן, כשאנשים לא יודעים אנגלית,

בוקסי: את חושבת שזה זה?

אריאל: ריוונג'ר זה מישהו שלוקח ונג'ים והוא מחזיר אותם.

רחלי: כן.

בוקסי: אוונג' זה אומר שהוא…

רחלי: נוקם,

בוקסי: ינקום בשם מישהו. ריוונג' זה לנקום,

רחלי: בחזרה.

בוקסי: בתמורה למשהו שקרה.

רחלי: המכתבי איום ורצח של ה"איזראלי ריוונג'רס" נשלחו בין השאר לאמא של השר יצחק וסרלאוף.

בוקסי: לא יפה. מ"עוצמה יהודית".

רחלי: לאחיו של חבר הכנסת משה סעדה,

בוקסי: מה"ליכוד".

רחלי: ולטלי גוטליב.

בוקסי: כן.

רחלי: במכתבים ארגון הנוקמים דורש מקרובי המשפחה להשפיע על חברי הקואליציה לפעול נגד הממשלה, אחרת יפגעו בהם. במכתבים הם גם מודיעים איך הם יעשו את זה, איך הם יפגעו בקרובי המשפחה שלהם. הם אומרים, "אנחנו נהרוג את קרובי המשפחה שלכם ואז נשאיר ליד כל הרוג מכתב עם סמל הארגון כדי שידעו שהם מתו על ידי הארגון".

בוקסי: כן.

רחלי: זה כאילו ממש, ממש הם קראו יותר מדי קומיקס.

בוקסי: [צוחק]

אריאל: רגע, אבל מה הסמל של הארגון? אקדח בתוך מגן דוד?

רחלי: זה איזשהו אגרוף עם ריבוע או משולש.

בוקסי: כן, מאוד משעמם.

רחלי: את יודע,

בוקסי: הכל מאוד לא מעניין.

רחלי: כל אחד חושב, 'אה, אני יודע, אגרוף! זה יסמל את המחאה שלי'.

אריאל: הם ביקשו מ-AI לעצב להם את הלוגו, את אומרת.

רחלי: כן.

אריאל: זה נחמד לראות סוף סוף את השמאל, מפלרטטים לפחות עם הרעיון של התנגשות פוליטית.

בוקסי: כן.

אריאל: מישהו צריך להזיז פה משהו, חבר'ה.

רחלי: כן, כרגיל, אבל השמאל נתקע בקטע של כתיבת המבוא של העבודה.

בוקסי: המיתוג.

אריאל: לא, הם עכשיו עובדים על ה-world building ועל ה-lore של המשפחה שלהם.

רחלי: בעבודה זאת, הנני מתכוון לרצוח קרובי משפחה של חברי קואליציה.

אריאל: כן.

רחלי: ואעשה זאת על ידי הגרפים הבאים.

אריאל: איך אתה מדמיין ריוונג'ר שהוא שמאלני ולא ימני?

בוקסי: כן, מה שאני כרגע דמיינתי זה מאוד מאוד בן גביריסטי.

אריאל: כן, בדיוק.

בוקסי: הפוך זה כנראה יהיה לבוש מינימלי בשלל צבעי הקשת? [צוחק] משהו כזה? משהו מאוד ליברלי ושמוכן לקבל את כולם והוא רוצח את כולם גם, הוא לא מפלה.

אריאל: אבל לא משהו שהוא יכול להסוות את עצמו.

בוקסי: לא, לא.

אריאל: דגל גאווה.

בוקסי: מאוד flamboyant ובלי הרבה בגדים.

אריאל: ובלי הרבה בגדים.

בוקסי: כן, תחתונים בלבד ודגל גאווה, נשמע לי טוב.

אריאל: למה אתה מניח שהוא הומו?

בוקסי: אני לא מניח.

רחלי: כן!

בוקסי: אף אחד לא מניח שהוא הומו [צוחק] למה אתה מניח שהוא הומו?

רחלי: הוא סטרייט פלמבויינט.

בוקסי: אני לא אמרתי שהוא הומו מעולם אריאל.

אריאל: אתה מתאר פה דמות מאוד מרתקת, בוקסי.

רחלי: אוקיי, אז אני אתאר את מה שיש עוד במכתב. אולי לפי זה תוכלו לייצב פרופיל, אם תרצו.

בוקסי: אוקיי, אוקיי, בינתיים יש שתי דמויות פה שציינו, אני חייב לומר.

רחלי: אוקיי. אז הם אומרים במכתב שחבר הכנסת שרוצה שבני משפחתו ינצלו מהגורל העגום הזה, צריך לבחור במוצא של כבוד. שוב, כל המכתב הזה עשוי כמו ממש חוברת. כאילו, המוצא של כבוד זה פרק בפני עצמו. הזה זה פרק בפני עצמו, איך אנחנו נהרוג כל אחד וזה פרק בפני עצמו. זה כאילו, זה כמה דפים מחוברים עם הקדמה ומבוא ומילות סיכום וביבליוגרפיה. יש שם חלק שמוקדש רק לרקע ההיסטורי של הארגון וחלק של מטרות הארגון וחלק של צרו קשר. זה כאילו, מסמך מרתק.

אריאל: הם מנסים לאיים עליהם או לגייס אותם לכת?

[צוחקים]

אריאל: זה נשמע כאילו הם מנסים לגייס אותם לארגון.

רחלי: זה נשמע לי כאילו פשוט הם כתבו כזה מסמך ארוך, כי כאילו, עד שאתה גומר לקרוא אותו, אתה כבר מת מזקנה ואז זה פוטר את הארגון מצורך לרצוח אותך.

בוקסי: ממש, ממש, כן.

רחלי: אז הם אומרים שאם אתה רוצה להציל את המשפחה שלך, אתה צריך לבחור במוצא של כבוד, פרק חדש, מוצא של כבוד. שזה אומר, לנקוט בכל פעולה שתפיל את הממשלה. ורק אחרי שהם יעשו את זה והארגון יוודא שהם עשו את זה באמת מתוך כבוד אמיתי ולא סתם כי הם מאיימים על המשפחות שלהם ברצח, [מצחקקת] רק אז הארגון יוציא הוראה שלא לרצוח אותם. כי נורא חשוב לארגון הזה זה הכבוד. הם חייבים לעשות את זה רק מרצונם האמיתי, ולא בגלל שהם מאיימים עליהם.

בוקסי: אני מעריך את האידיאליזם?

אריאל: רגע, הם בפירוש מאיימים ברצח?

רחלי: כן, הם אומרים: 'אנחנו נרצח ונשאיר על כל גופה את סמל הארגון'.

בוקסי: כן, כן. ולא תדע מעולם מי זה. זה מה שהם מדגישים כל הזמן, אתה לא תדע.

אריאל: אני לא יודע, אבל... אה, תראו מי נכנס פה בדיוק לאולפן.

רחלי: אהוד ברק? [צוחקת]

אריאל: הפעם לא. הוא עדיין מסתובב פה באופן ספייס, אבל...

רחלי: למה אין מצלמה היום?

אריאל: אח! דווקא היה עד עכשיו, אבל הנה בדיוק עכשיו נכנס ראש ארגון הנוקמים הישראלים.

בוקסי: אהה!

רחלי: איזראלי ריוונג'רס?!

אריאל: שלום, שלום, הבנתי שאתם רוצים לשאול אותי שאלות על הארגון שלי. כמו שאתם רואים, אני לובש רק תחתונים בשלל צבעים, אבל אני לא הומו.

רחלי: [צוחקת] אתה מאוד פלמבויינט.

אריאל: אני, כן, כן. אני מצד אחד, מלא בתאוות דם כלפי הממשלה והפשעים שלה. מצד שני, אני גם חוגג את הגוף שלי כדרכנו השמאלנים.

[רחלי ובוקסי צוחקים]

אריאל: זה כמובן לא הקול האמיתי שלי, זה הקול שלי מטושטש. אני צריך לשמור על הזהות שלי סודית, אז אני גם לובש מסכה. אבל חוץ מהמסכה אני עירום לגמרי וכמובן תחתונים בשלל צבעים, כפי שבוקסי ביקש במיוחד.

הוא כתב ושאל אותי: 'אתה רוצה לבוא להתראיין בפודקאסט? אני חושב שזה יהיה טוב אם תתלבש ככה, גם יש לנו מצלמה, כולם יוכלו לראות'.

רחלי: וואו! איזה כבוד, ה-Israeli Revenger.

בוקסי: כבוד גדול.

רחלי: מה הכוח שלך, ישראלי רבנג'ר?

אריאל: הכוח שלי הוא שאני רוצח.

בוקסי: אה, וואו. בלי רגשות אשמה.

אריאל: זה הכוח הכי גדול.

רחלי: האמת היא שנכון.

אריאל: אין אף אחד ב"נוקמים" של "דיסני", אין שם אף אחד שיכול לרצוח.

בוקסי: נכון.

אריאל: יכולים להרביץ, לירות לייזרים כאלה, ההוא יכול להתנפח, אבל אף אחד לא פשוט יבוא וירצח אותך.

בוקסי: מעניין.

רחלי: וואו, באמת כוח חשוב.

אריאל: אני יכול לנצח את כולם שם, כי אני ארצח אותם והם לא ירצחו אותי.

בוקסי: איך אתה רוצח?

אריאל: עם אקדח.

בוקסי: אה אוקיי.

[צוחקים]

בוקסי: איפה אתה מחזיק את האקדח?

רחלי: כן, אם אתה...

אריאל: ביד שלי. יש לי תמיד יד אחת תפוסה.

בוקסי: אדוני, אתה לא איש כזה מעניין כמו שחשבתי שאתה תהיה.

[צוחקים]

אריאל: זה הכל מפורט בחוברת שלי. לא יודע למה אתם צריכים לשאול אותי את כל השאלות האלה.

בוקסי: בסדר גמור.

רחלי: תודה על החוברת המפורטת, זה מאוד עוזר לנרצחים.

אריאל: אין שום בעיה. אני הולך לרצוח מישהו.

רחלי: אוקיי.

בוקסי: בהצלחה.

רחלי: בהצלחה.

בוקסי: לא, אל תגיד לנו שאתה רוצח. אתה צריך להגיד שאתה הכל סמוי וחבוי.

רחלי: כן, תגיד שאתה הולך לעשות משהו אחר.

אריאל: הם לא יודעים מי אני.

בוקסי: אה, נכון.

אריאל: אני סמוי.

רחלי: טוב, תודה לך.

אריאל: אני הולך לעשות קקה.

רחלי: טוב.

אריאל: מהאקדח שלי.

רחלי: [צוחקת] תודה רבה לאיזראלי רבנג'ר.

בוקסי: תודה שבאת, אדוני.

אריאל: ביי.

רחלי: כן, ביי.

בוקסי: תודה.

אריאל: אה היי!

בוקסי: אהוד ברק!

רחלי: אה אהוד!

אריאל: הוא ראה שהדלת נפתחת, אז הוא ישר נדחף פנימה. צא מפה.

בוקסי: תוציא את הכבשה שלך מפה אהוד.

אריאל: דווקא ביום שהמצלמה לא עובדת. איזה סיוט.

רחלי: טוב. השיר הישראלי לאירוויזיון נחשף. לשיר קוראים "גשם אוקטובר". כתבו אותו קרן פלס, אבי אוחיון וסתיו בגר, ואלה המילים, רוצים לשמוע?

בוקסי ואריאל: כן.

רחלי: (מקריאה)

"כותבי ההיסטוריה עמדו לצידי.

הביטו לתוך עיניי ותראו.

אנשים הולכים, אבל לעולם לא נפרדים.

מישהו גנב הלילה את הירח.

לקח את האור שלי.

הכל שחור לבן.

מי הטיפש שאמר לכם שבנים לא בוכים?

שעות ועוד שעות ועוד פרחים."

אריאל: [צוחק] מה?

רחלי: (ממשיכה להקריא)

"החיים הם לא משחק לפחדנים.

למה הזמן משתגע?"

זה השיר.

בוקסי: זה השיר?

אריאל: אני מסכים שהחיים הם לא משחק לפחדנים. עם זה אני בהחלט מזדהה.

רחלי: כן, שלושה אנשים היה צריך בשביל לכתוב את זה.

אריאל: לא ברור גם למה דווקא שיר האירוויזיון לזכר החטופים. היה חשוב להגיד, בוא נעשה רפרנס ל-"Guns N' Roses". נקרא לזה כמו "נובמבר ריין", נקרא לזה "אוקטובר ריין".

רחלי: קודם כל, חשוב לי להבהיר, אף אחד,

אריאל: אתם יודעים כמה צופי האירוויזיון, קהל האירוויזיון אוהב את "גאנז אנד רוזס"?

רחלי: חשוב לי להבהיר, אף אחד לא אמר שהשיר הזה מתייחס לחטופים. למעשה זה סוד.

אריאל: או לשיר "נובמבר ריין" של "גאנז אנד רוזס".

רחלי: זה סוד כי אסור לנו כאילו להתייחס לנושאים פוליטיים. אז כאילו, בהתחלה עוד הייתה מחשבה שאולי איגוד השידור האירופי יקבל את השיר הזה כי הוא לא ישים לב שזה שיר על שבעה באוקטובר. אני זוכרת שבשבוע שעבר...

אריאל: יחשוב שזה סתם שיר על גשם באוקטובר. [צוחק]

רחלי: כן. אני ממש זוכרת שבשבוע שעבר היה כתוב ב"ידיעות" בכתבה על השיר שעומד לצאת האם באיגוד האירופי ישימו לב שהכנסנו לשיר את המילה 'פרחים', שכל ישראלי יודע שזו מילת קוד לחיילים שנפלו בקרב. ככה היה כתוב בידיעות.

בוקסי: וואו.

אריאל: אני ידעתי את זה [צוחק] ברור, פרחים, חיילים שנפלו בקרב. ברור, כל פעם שאני אומר פרחים לזה אני מתכוון. זוכרת שהבאתי לך את זר הפרחים אז?

רחלי: זר החיילים המתים?

אריאל: זר של חיילים מתים.

בוקסי: או מיי גוד!

אריאל: זר של חיילים מתים!

בוקסי: או מיי גוד!

רחלי: לא, אני גם חושבת על איך באמת אנחנו כאילו מרגישים כאלה מתוחכמים שהצלחנו להחביא בכזאת טבעיות את המילה 'פרחים' בתוך השורה "שעות ועוד שעות ועוד פרחים". כאילו, מכיר את זה? שאתה מחכה הרבה זמן ועוברות שעות על גבי שעות, על גבי פרחים?

אריאל: עכשיו כשאני מבין שמדובר על חיילים מתים אני פתאום מבין את השורה. הזמן עובר והחיילים מתים, זה אני מבין. פרחים, פחות עצוב.

רחלי: כן, לא. הכוונה היא שכאילו הפרחים...

אריאל: זה שהשעות עוברות ועדיין יש עוד פרחים וכל פעם יש בחדשות ידיעה על פרח חדש זה לא עצוב כל כך.

רחלי: כן, זה לא...

אריאל: זה משמח!

רחלי: השורה לא מסתדרת לפני. מה? סליחה, מה השעה? חייל מת וחצי. כאילו חייל, פרח זה לא שעה.

בוקסי: או מיי גוד.

אריאל: כן.

רחלי: אז עכשיו מסתבר שמילת הקוד פוצחה.

בוקסי: פוצחה.

רחלי: והאיגוד האירופי עלה על זה שהם הבינו שהחיילים זה פרחים ושאוקטובר זה אוקטובר והם עלו עלינו,

אריאל: שאנחנו עצובים. HA HA! אתם עצובים בגלל המלחמה!

בוקסי: אירוויזיון זה רק מקום שמח. אני לא מאפשר לכם להיות עצובים אצלנו!

רחלי: זהו, אני לא מבינה את הקטע הזה. למה אסור לנו לשיר על השבעה באוקטובר? זה לא כאילו… אוקיי, הבנתי. המלחמה הזאת היא שנויה במחלוקת, I GET IT, אבל זה לא כאילו אנחנו שרים על זה שאנחנו רוצים לרצוח ערבים בעזה. זה לא… אנחנו שרים על זה שאנחנו נרצחנו. אז כאילו, גם להירצח אסור לנו? לרצוח, אוקיי, אסור לנו. אבל להירצח? גם זה לא פוליטיקלי קורקט עכשיו?

אריאל: אני לא יודע. זה מתחיל להישמע קצת טיפה כאילו העולם הוא טיפ טיפונת אנטישמי ושמח שחטפו לנו יהודים ופשוט מחפש כל תירוץ אפשרי כדי לפגוע בנו.

בוקסי: או שהוא לא רוצה בשביל להתעסק בנושא הכי נפיץ בעולם כרגע.

אריאל: למה זה אמור להיות כל כך נפיץ? חטופים על ידי ארגון טרור. זה לא אמור להיות הדבר הנפיץ!

בוקסי: שוב, לנו זה לא נראה נפיץ.

רחלי: השיר הוא על העצב שלנו!

בוקסי: בסדר, אבל מבחינתם הם תופסים את זה כמשהו נפיץ.

אריאל: That's the problem!

בוקסי: אל תתקפו אותי! תתקפו את האירוויזיון.

רחלי: בוקסי! המלחמה בעזה היא באמת דבר נפיץ, בגלל זה אנחנו לא שרים עליה!

בוקסי: בסדר,

רחלי: אנחנו שרים על הסיבה שבגללה אנחנו יוצאים למלחמה בעזה.

בוקסי: החיילים הרי סתם נהרגים, הם לא נהרגים במלחמה. לא, הם נופלים הרי, ליטרלי נופלים.

אריאל: אמרנו פרחים.

בוקסי: הפרחים נופלים. [צוחק]

אריאל: פרחים זה לא פוליטי!

רחלי: נכון, רק כתבנו שיר על פרחים תמימים.

בוקסי: סליחה, סליחה, אוי, נכון, נכון.

רחלי: ועל זמן שמשתגע.

בוקסי: ועל טיפש, משהו טיפש.

רחלי: טיפש בשחור לבן, במשחק של פחדנים.

אריאל: אני גם אגיד, בעולם של השמאלנים מסתובב גבר עם תחתונים בכל צבעי הקשת, אבל לא, הוא לא הומו, זה אסור להגיד, אבל פרח, לא, לא, זה בטח חיילים שנרצחו, זו הדרך שלהם להפוך את השיר לפוליטי.

בוקסי: אני רוצה להגיד, שאולי פשוט האירוויזיון לא נעים להם להגיד שהמילים של השיר שלנו ממש מטומטמות וזה הסיבה.

אריאל: בניגוד לג'ינג'ס חאן? מה מו מי?

רחלי: אובלדי אובלדה, אובלדו אובלדה.

בוקסי: כן, כן, נכון. אולי, אולי. אופסי, סליחה, סליחה, קרן פלס.

רחלי: כאילו אם אסור לשיר על דברים פוליטיים ועל מלחמות, אז סליחה, ווטרלו. זה לא שיר פוליטי? על זה שהיה קרב בווטרלו עם נפוליאון ולכן אני רוצה, רוצה שתאהב אותי? כאילו, זה בסדר לשיר על מלחמות, כל עוד הן מטאפורות לאהבה.

בוקסי: נכון.

רחלי: זה בסדר שמנצלים מוות של מיליונים לשיר על דייט שהשתבש. זה לא נחשב בשימוש ציני בשיר. אבל בשביל אשכרה לדבר על זה שאנחנו עצובים שאנשים באמת מתו ולא כמטאפורה, לא, זה כבר מניפולציה, זה לא בסדר.

אז בואו, אז רגע, יש לי את הפתרון הזה. אז בואו נשיר גם אנחנו באירוויזיון. נעשה את השיר.

הו המחבלים, פלשו לקיבוצים,

כמו שאתה פלשת על הלב שלי.

הצבא לא היה מוכן למתקפה,

כמו שאני לא הייתי מוכנה לתחושות אהבה.

פזמון.

בארי, באת וחיבלת בתוך ליבי.

בוקסי: אוי, ואבוי.

רחלי: בארי, האש ששרפה את היישוב, בערה בנשמתי.

הנה, עכשיו זה בסדר לשלוח את השיר הזה לאירוויזיון? אני רק שרה על אהבה.

בוקסי: אני מתנצל בפני כל המפונים.

אריאל: אני חושב שאלתרת את זה.

רחלי: לא, נכון?

אריאל: את צריכה להיות הבינה המלאכותית.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: אני לא צריכה בינה מלאכותית, זה כבר השיר. הביצוע הזה. הוא הביצוע, לא יפה? בארי!

אריאל: חבל שאין לנו את הווידאו, כי אז כבר היה לנו קליפ. היינו יכולים לשלוח את זה ל-MTV.

בוקסי: נכון.

אריאל: ל-VH1. כל הגדולים.

רחלי: ועכשיו, הגיע הזמן לפינה האהובה - אריאל שונא את הדעות שלכם ב"טוויטר", ואפילו יש לנו פתיח. שימו את הפתיח.

[אריאל שונא את הדעות שלכם ב"טוויטר". ממש שונא]

רחלי: אהבת את הפתיח?

אריאל: אהבתי.

רחלי: אם לא הבנתם את המילים, זה "אריאל שונא את הדעות שלכם ב"טוויטר". ממש שונא".

אריאל: אהבתי מאוד.

רחלי: כן. אז רגע, אני אגיד, אריאל מאוד אוהב להתעצבן מדעות של אנשים ב"טוויטר". בדרך כלל הוא צועק את זה עליי בזמן שאני אוכלת. אבל פה הקצנו לזה פינה מיוחדת.

ועכשיו אריאל, ספר לנו, הדעות של מי עצבנו אותך ב"טוויטר" השבוע?

אריאל: ובכן, של מי לא? השבוע הייתה סערת ציוצים מעצבנים שכולה סביבה סביב נושא אחד. ואני כבר רואה על הפרצופים שלכם ששניכם עומדים להיות נגדי, אבל, אני אמשיך בכל זאת.

רחלי: אוקיי.

בוקסי: אוקיי.

אריאל: מסתבר שחיילנו האמיצים בעזה פיתחו לעצמם תחביב נחמד להצטלם לצד תחתונים וחזיות שהם מוצאים בבתים שהם מחריבים, מחפשים בהם לא יודע מה.

בוקסי: כן,

אריאל: כי תחתונים זה מצחיק, תחתונים וחזייה. שילוב קלאסי מצחיק.

רחלי: כן, ככה היינו שרים בשיר בגיל שלוש.

אריאל: בדיוק.

רחלי: אש אש מדורה, תחתונים וחזייה.

אריאל: אז אני אשמור את הנימוקים שלי לאחר כך. אבל נתחיל בלהגיד שהרבה אנשים ב"טוויטר" ובכלל התעצבנו מזה. וכתבו כל מיני דברים כמו…

ציפי לביא שכתבה: "אם נפנפת באלימות המינית האיומה של חמאס נגד נשים ישראליות כדי לצאת צודק, אבל אתה סבבה עם הבדיחות הקורעות מצחוק שחיילים שלנו עושים עם חפציהן האישיים והמיניים של נשים עזתיות, ברכותיי, לא רק שיש לך מוסר כפול גם נשים לא מעניינות אותך כהוא זה. לא נשים ולא כבודן, רק הלאום וכבודו. וזו אינה לאומיות, זו לאומנות ומהסוג הדוחה ביותר שקיים."

יש המשך כי כמו שאתם מבינים האורך של הציוץ זה של הוי כחול אז היא יכולה להפליג למחוזות השיימינג כמה שבא לה.

רחלי: יש לציין שאריאל אומר שעל פי הפרצופים שלנו הוא יכול לנחש כבר שאנחנו נהיה נגדו, אבל האמת היא שניהלנו על זה כבר מריבה בצרחות בשבת, אני ואתה. כבר אמרת לי את דעותיך בנושא.

אריאל: זה לא יכולת קריאת הפרצופים המפורסמת שלי, אלא פשוט שניהלנו כבר את הדיון הזה. אבל כבר אז ידעתי שתהיי נגדי ובכל זאת פתחתי את הדיון כי אני טיפש.

הנה עוד מישהו כותב, אריאל ברלשטיין כותב: "איך עושים הסברה לזה?" ושם תמונה של ג'יפ ששמו עליו כותונת לילה של מישהי מעזה.

רחלי: לנז'רי.

אריאל: לנז'רי! בדיוק.

בוקסי: יש עוד תמונה מפורסמת שיצאה.

אריאל: והוא כותב: "העולם רואה, רק אנחנו עוצמים עיניים. תחושה קשה של גועל וכאב", אוקיי?

אתם מבינים שאנחנו נלחמים נגד אנשים ש… ליטרלי רצחו ואנסו וזה וזה ואנחנו מודאגים מאיך נסביר תמונה מצחיקה של חזייה?! אני לא חושב שזה כזה פשע מלחמה להצטלם עם חזייה שמצאת. [צוחק]

אני חושב שבדירוג פשעי המלחמה, קשה לי לדמיין משהו פחות פוגעני, משהו שהנזק שלו הוא רק סימבולי ומטאפורי. הוא מסמל מיזוגניה במלחמה שבה אנשים חוטפים יריות, מאבדים גפיים, מתים, נחטפים, נאנסים. להקדיש אפילו שנייה של מחשבה לזה שחייל מצא חזייה באיזה בית ואמר 'היי זה מצחיק, אחי צלם אותי' זה דוגמא לטירוף מוחלט. אוקיי, בוא נגיד את זה ככה, חיילים נמצאים בעזה, בוקסי מתאפק הרבה זמן. חיילים נמצאים בעזה, אוקיי?

רחלי: כן.

אריאל: הם נמצאים שם חודשים על גבי חודשים על גבי חודשים.

רחלי: כן, הם חייבים ללבוש חזייה.

אריאל: לא, מוקפים בזוועות.

רחלי: כן.

אריאל: מוקפים ב… כל היום רק רואים חברים שלהם מתים ונמצאים בעצמם בסכנת חיים, אוקיי? הם חייבים איזשהו פורקן. כל מה שיש מסביבם זה רק מוות והרס. עצם העובדה שהפורקן הכי פוגעני שהם מצאו זה לצחוק על חזייה שהם מצאו ולא לשחק כדורגל עם ראש של ערבי שהם הרגו, זה מראה לך כמה יש לנו עוד מקום ללכת.

רחלי: אה! אתה מבסוט שעוד לא הגענו למקום של מנגלה שחותך תינוקות,

אריאל: את מתלוננת ביחד עם הצייצנים האלה על זה שהחיילים האלה לא מנצלים את זמנם הפנוי שם כדי להתאמן בכינור! למה הם לא משחקים שח?! למה הם לא עושים משהו פרודוקטיבי?

רחלי: אני בטוחה שאפשר למצוא משהו על הסקאלה הזאת בין לשחק שח לבין לקחת חפצים אישיים של אישה שגורשה משם וסובלת.

אריאל: מה הם יעשו? אין מה לעשות שם! הם תקועים בפאקינג טנק! אין להם אוכל, אין להם זה אין להם כאילו מה את רוצה מהחיים שלהם?!

רחלי: תביאו ספר. אגב,

אריאל: אגב,

רחלי: אתה יודע מה היה הפתרון לאירוע הטוויטרי הזה? שהתברר שהחייל הזה הוא טרנסג'נדרית,

אריאל: ברור, כמובן.

רחלי: ושהוא הצטלם עם החזייה הזאת פשוט כי הוא רוצה לבנות לעצמו את הזהות שלו, הבריאה שלו כאישה מחדש ושבעצם כל הדבר הזה היה תיקון נפשי בשבילו ואז ימחאו לו כפיים.

אריאל: אני רק אגיד בנוסף בקצרה, אני לא אכנס, לא אקריא את הציוצים שלו וזה, אבל הקצה השני של כל ההיסטריה הזאת המוסרית המוגזמת, זה היה עכשיו את האמריקאי הזה, החייל האמריקאי ששרף את עצמו כמחאה על מה שאנחנו עושים בעזה!

רחלי: שזה אתה אומר קצת אובר ריאקשן.

אריאל: זה אובר ריאקשן! שוב, הדבר הכי גרוע שאנחנו עושים זה לצלם חזיות [צוחק] לא יודע אם לשרוף את עצמך זה תגובה מידתית.

רחלי: כן.

בוקסי: כן.

אריאל: אבל אני חושב מידתיות זה לא העניין פה.

רחלי: היית צריך לשים כובע בתגובה. אתם שמים חזיות, אני אשים כובע!

אריאל: איזשהו גרפיטי זועם או משהו כזה. לשרוף את עצמך, נראה לי תגובה קצת מוגזמת. מצד שני, אם זה מה שכל תומכי פלסטין יעשו, אני…

רחלי: הבעיה תיפתר.

אריאל: הבעיה תיפתר, כן. אז אני בעד צורת ההתנגדות הזאת. כן וטוב לדעת שפשוט נער תמים עם כוונות טובות באמריקה הקריב את עצמו למען החמאס.

רחלי: כן והוא אפילו לא חלק בסכסוך הזה. כאילו בן אדם, יש כל מיני עוולות בעולם, אתה לא יכול לשרוף את עצמך על המוות כל פעם כשדבר כזה קורה.

אריאל: וגם איזה בזבוז זמן כשאני מדבר על חיים, שלא נדבר על דלק כי אף אחד פה אפילו לא יודע על זה.

בוקסי: אף אחד לא יודע על זה.

אריאל: זה באמת כל כך לא נספר בשום צורה על ידי אף אחד.

רחלי: כן…

אריאל: שבאמת הוא כבר היה יכול שלא לשרוף את עצמו, אלא להמשיך לחיות. אבל, טוב, חיים לומדים מה שנקרא. [צוחק]

רחלי: אוקיי, תודה רבה לפינה של אריאל!

אריאל: תודה רבה.

רחלי: "אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר". אז אם גם אתם כותבים דעות ב"טוויטר" ומסקרן אתכם לדעת אם אריאל יאהב אותן או לא,

אריאל: אז אתם מוזמנים לצאת לקווסט בחיפוש אחר הפרופיל הסודי שלי ב"טוויטר".

רחלי: אה, פרופיל סודי…

אריאל: והזוכה יזכה לעקוב אחרי יומיים עד שאני אתעצבן עליו ואעיף אותו.

בוקסי: אתם מוזמנים לשחד אותי גם ואני אספר לכם.

אריאל: לבוקסי יש "טוויטר" לא סודי.

בוקסי: לא, אני אספר לכם מה היוזר של אריאל.

אריאל: לא!

בוקסי: שחדו אותי, אני אספר לכם.

אריאל: לא, זה סוד, אתם צריכים להרוויח את זה.

רחלי: בקיצור, אריאל כבר ימצא אתכם. הוא מסתובב בכל ה"טוויטר" מחפש, מטרגט בעיקר שמאלנים, פמיניסטיות והומואים.

אריאל: אתם יודעים מה הטעם שלי, חבר'ה!

רחלי: אם אתם אחד מהקהילות האלה, אני בטוחה שאריאל ימצא אתכם ותופיעו בבינה.

אריאל: או, או אם יש ציוץ ממש נוראי על צבי הנינג'ה. לא מזמן,

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אוקיייייי,

אריאל: היה ציוץ,

רחלי: תודה רבה! טוב, ועכשיו סיפור הקופים באלעד.

אריאל: קוראים להם חרדים, רחלי.

בוקסי: אוקיי. הם קופים… סיפור מדהים!

רחלי: זה סיפור, אני אפילו לא יודעת אם יש לנו מה להגיד עליו. יכול להיות שלא יהיה לנו מה להגיד.

אריאל: אני לא שמעתי את הסיפור, אני אשמח לשמוע.

רחלי: זה פשוט סיפור שנחמד לספר באוטובוס, בתור לקופת חולים לסבתא הגוססת,

בוקסי: זה אחלה צ'יזבט.

רחלי: זה פשוט סיפור טוב.

בוקסי: כן.

רחלי: אז יש את העיר אלעד, עיר החרדים המגניבים של ישראל. אם אתה חרדי, אתה גר בבני ברק. אם אתה חרדי אבל רוצה תשתיות, אתה גר באלעד.

בוקסי: עיר הישיבות, אני חושב.

רחלי: כן? יש הרבה ישיבות?

בוקסי: נראה לי שהיא נקראת עיר הישיבות.

רחלי: תראה יש להם מדרכה. זה מבחינתי השדרוג.

בוקסי: כן.

רחלי: אז יש להם ראש עיר מאוד מיוחד באלעד, שהוא ישראל פרוש והוא כל הזמן עושה שיגועים. פעם אחת הוא צולם כשהוא מחלק סיגריות לילדים, פעם אחת הוא שילם לכאורה לחבר מועצה כדי לפרוש מהאופוזיציה. כזה הוא שרוליק שלנו, שובב!

השבוע גם היה את הבחירות הבחירות המקומיות, אז הסלוגן שלו היה שהוא בולדוזר. אז הוא פשוט לקח בולדוזר ונסע ברחבי העיר עם הדחפור באמצע הכביש, סיכן את כולם רק בשביל הגימיק של אני בולדוזר.

בוקסי: וואו.

רחלי: חבל שאין ביטוי כזה, אני כדור פורח.

בוקסי: לגמרי.

רחלי: היה יכול להיות יותר חמוד.

אריאל: או ביטוי, אני מתאבד. [צוחק]

בוקסי: כן.

רחלי: אז עכשיו נחשף בחדשות 12 השבוע שלפני כמה שנים גם כן כמה ימים לפני הבחירות המקומיות, פרוש רצה לשדרג את הפינת חי של העיר אלעד, לשדרג אותה לגן חיות.

בוקסי: הוא הבטיח.

רחלי: כן, הבטיח. היה פינת חי. עכשיו, איך הופכים פינת חי לגן חיות רשמי? שמים בה שני קופים. כל דבר ששמים בו שני קופים הופך לגן חיות. אז באמצע הלילה הוא והאנשים שלו התגנבו למרכז בעלי חיים באזור השרון, הכניסו לכלוב הקופים איזה פנסיונר בן 70, שהוא היה צריך להתחיל לרוץ בתוך הכלוב ולתפוס להם שם שני קופים.

אריאל: כמו כלוב הזהב.

[צוחקים]

אריאל: יש לך טיימר, כמה קופים שאתה מצליח להשיג באותו זמן,

בוקסי: קופי למור, אני חייב לציין.

רחלי: ג'יזס בוקסי, קופי למור?

בוקסי: כן, כן.

רחלי: ואז אחרי שהפנסיונר תפס אותם, הוא חזר הביתה ומת.

אריאל: כן, אבל הוא תפס את הקופים.

בוקסי: תפס את הקופים, ננשך.

רחלי: זה האירוניה. הוא תפס, הניתוח הצליח מה שנקרא, אבל החולה מת.

אריאל: אה זה כאילו? מה החלק המביך בסיפור? [צוחק] הקופים או המוות?

רחלי: מה החלק המביך בסיפור?

בוקסי: מה שהם ניסו לגנוב קופים מ…כדי להפוך את הפינת חי?

רחלי: מה עוד היית צריך בסיפור הזה?

אריאל: מה קרה לקופים שנגנבו אבל?

רחלי: אז זהו, הם נלקחו לפינת החי שהפכה מיד לגן חיות, כמובן. בכל מקום שתשים שני קופים,

בוקסי: אוטומטית.

אריאל: את יודעת מה אומרים, שני קופים, שלוש דעות. [צוחק]

בוקסי: כן.

רחלי: אחד קופים, פינת חי.

[צוחקים]

רחלי: עכשיו בשום מקום לא כתוב בתחקיר שפורסם השבוע שהם פרצו למקום וגנבו את הקופים. רק כתוב שזה היה באמצע הלילה.

בוקסי: ויש וידאו שמראה שהם מתלחששים,

רחלי: אבל זה מוזר שהם עשו את זה באמצע הלילה ושעשו את זה עם אנשים משלהם ואחר כך גם הפקחים הגיעו לגן חיות של אלעד ולקחו להם את הקופים בחזרה.

בוקסי: וזה לא פעם ראשונה.

רחלי: אז אין שם קופים יותר והגן חיות של אלעד שוב פינת חי עם אפס קופים. ומה שמדהים זה שראש העיר, הפרוש הזה שהיה שם בזמן לקיחת הקופים, לא הסתיר את זה בהתחלה. הוא הצטלם שם, הוא צילם את עצמו בלילה ליד הכלוב כשהוא אומר, 'הנה אנחנו מביאים לכם קופים לפינת חי שלכם, אנחנו לא רוצים לגלות מאיפה ואיך אנחנו מביאים אותם, אבל תכף נשיג לכם'. כאילו זה מבחינתו היה סרטון תדמית שהוא רצה לפרסם לפני הבחירות. כאילו הנה תראו איזה ראש עיר טוב אני, כל כך חשוב לי שחמישה ימים לפני הבחירות, יהיו שני קופים בפינת החי שאני אשכרה מתגנב באמצע הלילה לתוך כלוב! לא חשוב שמות, כדי להביא לכם!

כאילו, זה תפיסה של אנשים שלא אכפת להם מה המנהיג שלהם עושה, כל עוד הוא מקמבן גם אותם.

בוקסי: כן.

רחלי: זה כאילו כל כך ישראלי, כל כך כאילו…

בוקסי: מה, ראש העיר שלנו דאג לנו לגן חיות, מה זאת אומרת, זה רק ראש העיר שלנו! אין לנו פינת חי, הפך את זה לגן חיות!

אריאל: אתם יודעים מה, חבל שהוא לא נמצא איתנו כאן באולפן, שנוכל לשאול אותו את כל השאלות שלנו.

בוקסי: מצחיק שאתה אומר את זה, איזה קטע!

רחלי: הי שרוליק, מה נשמע?!

אריאל: שלום!

[נקרעים מצחוק]

בוקסי: או-קיי…

אריאל: שלום!

רחלי: שרוליק,

בוקסי: למה אתה משותק חצי פנים?

רחלי: אדון פרוש, מה נשמע?

אריאל: נשך אותי קוף, אכל לי חצי מהפרצוף. בגלל זה אני מדבר ככה. מזל שיש מצלמות והצופים יכולים לראות, צופים שלכם יכולים לראות את הפנים שלי.

רחלי: אוי, חבל שאין מצלמה.

אריאל: אה, אין היום?

רחלי: לא…

אריאל: אמרתם לי שיהיו.

בוקסי: החלמה מהירה.

רחלי: איזה באסה.

בוקסי: החלמה מהירה.

אריאל: אני הבנתי שאתם רוצים לשאול אותי שאלות על הקופים שלי.

רחלי: כן! אני מבינה שפשוט לא הסתרת את זה, אלא להפך, רצית להפוך את זה לסרטון בחירות שלך, גונב קופים באמצע הלילה.

אריאל: כן, מה השאלה?

[צוחקים]

אריאל: אני חש שיש פה שאלה.

[צוחקים]

רחלי: הם שמחו לפחות התושבים שהפכת את פינת החי לגן החיות?

בוקסי: ללילה אחד?

אריאל: כן.

רחלי: ולמחרת כשגן החיות חזר להיות פינת חי, הם נעצבו?

אריאל: הם בוודאי התאכזבו.

בוקסי: אני שמעתי שהיום בפינת החי במקום קופים, יש שני קרטונים עם תמונות של קופים.

רחלי: כן, יש להם עכשיו קרטונים בצורת קופים.

אריאל: לזכרם.

בוקסי: כן, תהיתי למה שמת את זה שם, לזכר שני קופים שהיו שם?

אריאל: כן, הם נפטרו.

בוקסי: אה, אוקיי.

רחלי: האם אתה מתכוון להביא עוד חיות לפינת החי?

אריאל: כן, ג'ירפה.

בוקסי: אה ג'ירפה, ג'ירפה או חיקוי של ג'ירפה?

אריאל: לא, ג'ירפה אמיתית, למה אתה רומז לחיקוי?

בוקסי: לא, רק בודק.

רחלי: איך תביא אותה?

אריאל: אחד מחזיק את הראש,

רחלי: כן,

אריאל: כמו שמביאים ספה.

רחלי: [צוחקת]

בוקסי: ואתה תהיה נוכח הפעם כשתביא את הג'ירפה?

אריאל: כן, אני ארכב עליה,

בוקסי: אה, אוקיי.

אריאל: ברחבי העיר!

רחלי: תודה לך!

אריאל: זה סיסמת הבחירות הבאה שלי, פרוש גבוה מעל כולם כי הוא על ג'ירפה.

רחלי: [צוחקת]

אריאל: זהו, זה כל מה שיש לי להגיד.

בוקסי: תודה שבאת, אדוני.

רחלי: תודה שבאת, ביי.

בוקסי: תודה לך, אדוני ראש העיר.

רחלי: כזה דמות ססגונית.

בוקסי: ממש.

אריאל: שמתם לב אגב, שהוא לא לבש כלום חוץ מתחתונים בכל צבעי הקשת?

[צוחקים]

אריאל: לא הייתי מצפה מראש עיריית אלעד ש… אני תוהה אם הוא והבחור מהנוקמים זה אותו אחד.

בוקסי: אל תחשוף אותם, אל תחשוף אותם.

אריאל: כן, אוקיי.

רחלי: אז זהו, זה הסיפור של הקופים של ישראל פרוש.

בוקסי: יפה מאוד.

רחלי: מה שמעניין זה שבעקבותיו יצאו עוד סיפורים עכשיו כי הוא בן אדם באמת ססגוני. יש לו את הסיפור של הקופים, יש לו את הסיפור של הסיגריות, יש כל מיני על הבולדוזר. היה גם את הראיון שלו בשבוע שעבר. הוא התראיין לישי כהן מ"כיכר השבת" והוא החליט לעשות איזה גימיק עם בצל. הוא החליט שבאמצע הרעיון הוא ישלוף בצל ויגיד 'בניגוד לפוליטיקאים אחרים שצריכים בצל כדי לבכות, WINK WINK, אני לא צריך בצל כי אני אותנטי'.

עכשיו קודם כל, למה כן הבאת בצל אם האמירה שלך זה 'אני לא צריך להביא בצל'?

דבר שני, אם אתה אותנטי, למה אתה משתמש בפרופס? וכאילו גם ישי כהן שואל אותו שאלה לגמרי לא קשורה, אבל פרוש מתעקש על הגימיק בגלל שהוא לא יודע מתי לשלוף את הבצל כי באף שלב ישי כהן לא אומר 'דרך אגב, אתה רוצה לבכות עם בצל?'

בוקסי: כן, כן.

רחלי: כאילו אז בלי קשר לשאלה, הוא פתאום מוציא את הבצל ואומר: 'תראה, אני לא צריך בצל כדי לענות על זה'. מה אתה רוצה מהחיים שלנו?!? אתה צריך בצל? אתה לא צריך בצל? אני לא מבינה את הגימיק הזה! אני לא מבינה מה זה היה אמור להיות אפילו!

בוקסי: לא ברור.

אריאל: זה לא מדהים שהוא ניסה לרדת על הגימיק העלוב של אריה דרעי ואיכשהו הצליח לעשות גימיק יותר עלוב מזה?

רחלי: עוד יותר גרוע, כן!

בוקסי: כן, כן, כן.

אריאל: כאילו, [צוחק]

רחלי: וישי כהן כזה אומר לו: 'אוקיי, אבל תענה על השאלה'. והוא ממשיך: 'או כן אני כל כך אותנטי שאני לא צריך בצל, כלל וכלל!'

אריאל: אפילו מלפפון אני לא צריך ולא עגבנייה, אני פשוט הולך להכין סלט פה עכשיו! כמו שאריה דרעי מכין סלט מהתקציב שלנו.

בוקסי: זה דווקא נשמע טוב, אוף הלוואי והוא היה עושה את זה. זה מושלם.

רחלי: הבן אדם הזה כל כך אוהב הסחות דעת. זה כאילו 'תצביעו לי, יש לי קופים, תצביעו לי אין לי בצל! תצביעו לי אני רובוט על כדור פורח!

אריאל: את מבינה איך הוא הידרדר משני קופים לבצל?

בוקסי: [צוחק]

אריאל: שני קופים זה מרשים!

בוקסי: נכון.

אריאל: תגיד תאהבי/לא תאהבי, הבן אדם השקיע פה. בצל גם אני יכול להביא, אוקיי?

בוקסי: נכון.

רחלי: גם ראיתי ב"טוויטר" שהוא טוען שהוא לא התכוון להביא את הבצל, הכריחו אותו להביא בצל. אז ישי כהן אומר: 'זה לא נכון, אני שמעתי אותו מתזז את כל האולפן כדי להשיג לו בצל כי הוא אמר 'אני לא עולה לראיון בלי הבצל כי יש לי קטע ממש מיוחד לעשות עם בצל' והוא הריץ את העוזר שלו לקנות בצל וכל זה בשביל אייטם שבו הוא יגיד 'אני לא צריך בצל'!

אריאל: היה לו קטע מיוחד מתוכנן מראש עם הבצל?

רחלי: כן!!!

אריאל: ועם זאת הוא לא טרח להביא בצל מהבית?

רחלי: [צוחקת]

אריאל: אפילו את ההכנה הקטנטנה הזאת ואתה רוצה לנהל עיר?!?!!?

רחלי: לא רק ב"פודיום" יש פאשלות ברגע האחרון, מזיזים אולפן וזה, אין וידאו/יש וידאו, הנה גם הבן אדם הזה בנה על גימיק הבצל למרות שאני לא מבינה מה הגימיק בצל אמור להיות?!?! אם אין לך בצל. יש לך בצל אבל!

אריאל: אגב ה"פודיום" הביאו לנו מלא בצל.

רחלי: נכון.

אריאל: אז זה לזכותם ייאמר.

בוקסי: הייתם רואים את כל הבצל אם היה לנו וידאו אבל,

אריאל: הנה בדיוק המשאית עם הבצל. ביפ-ביפ!

רחלי: ולפני סיום, נגלה מי הגולשום שזכה שנקדיש לו שיר בתוכנית.

אריאל: מי?

רחלי: רגע. בשבוע שעבר גילינו שגלית דיסטל כועסת על החילונים שחושבים שכל הזהות שלהם זה לאהוב פיצה. אז שאלנו אתכם, מה הפיצה אהובה עליכם ואיך היא מייצגת את הזהות שלכם?

רגע. קיבלנו כל מיני תשובות.

קיבלנו ממרדכי הובר את "הפיצה האהובה עליי זה פיצה עם זיתים שאכלתי בשביעי באוקטובר. לאחר כמה שעות שגיליתי מה קרה, חששתי שהטבח קרה באשמתי. אחרי זה התחלתי ללכת לפסיכולוג ולעבוד על עצמי כדי להתגבר על הפחד הנוראי הזה ולאחר חודשיים גיליתי שאני נמשך לגברים. כל זה בזכות הפיצה".

בוקסי: אוקיי.

אריאל: אני מרגיש שהקשר קלוש בין הפיצה לכל הדברים שקרו אחר כך.

רחלי: אז זהו, הזהות הבאה זה של איתמר הלר שכתב ש"הפיצה האהובה עליו היא פיצה ישראלית. שמים מלא פלסטינים בתוך מפעל בלי חלונות ואומרים להם שנקרע להם את אשרת העבודה בארץ אם הם לא יכינו לנו פיצה ישראלית איכותית כמו שאנחנו אוהבים".

בוקסי: אוקיי, אוקיי.

רחלי: אלישבע לפיד כתבה לנו "פיצה פליצה".

אריאל: זה אני אוהב.

בוקסי: [צוחק] יופי.

רחלי: היו כאלה שהשקיעו בתשובות ופשוט זה מה שקיבלנו.

אריאל: אה, היא לא הזוכה?

רחלי: לא.

אריאל: פיצה פליצה?

רחלי: אני מצטערת. אמרתי לך לבחור את הזוכה.

אריאל: לא, לא היה לי זמן.

רחלי: כן. וערן פס סיפר לנו שהפיצה שמייצגת אותו היא "פיצה עם זית אחד ממש קטן במרכז והוא מסרב להרחיב".

בוקסי: אוקיי.

רחלי: אבל המנצח שלנו הום… [תיפופים על השולחן] נועם עידן!

בוקסי: וואו!

רחלי: שכתבה לנו: "הפיצה שהכי מבטאת את הזהות שלי היא פיצה עם גבינת קשיו בסחר הוגן, רוטב עגבניות כחול לבן מהשדה הצלחת ובצל שגידולו בעל טביעת רגל פחמנית נמוכה. הפיצה כמובן מוגשת אליי על ידי האמהות הלסביות שלי".

כל הכבוד נועם עידן! מאוד הרשמת אותנו בדאגה שלך לזולת, והנה השיר:

נועם עידן, נועם עידן.

יש לה סגנון חיים מאוד מעודן.

מקפידה לאכול אבץ וסידן.

נקווה שהיא לא תרצח ברמדאן.

בוקסי: אה, יפה מאוד.

רחלי: אבל אני לא אשמה שהיא מתחרזת עם רמדאן.

אריאל: לא, היא הזמינה את זה.

רחלי: אם הייתה מתחרזת עם פורים, זה לא היה קורה.

בוקסי: כל הכבוד.

אריאל: את לא נכנסת לתחרות חמשירים וחרוזים אם השם שלך מתחרז עם הרמדאן כל כך קרוב לרמדאן. אם את לא רוצה שיאחלו לך לא להירצח ברמדאן, אוקיי?

רחלי: חוץ מזה, איחלנו לה לא להירצח, רוצים רק בחייך.

בוקסי: אוקיי, כל הכבוד.

אריאל: כל אלה שלא זכו, להם אנחנו כן מאחלים להירצח ברמדאן.

רחלי: כן…

אריאל: אבל מי שזכתה, היא, אנחנו רוצים שהיא לא תרצח.

רחלי: היא היחידה שתישאר בחיים.

אריאל: בדיוק.

רחלי: רוצים גם אתם לקבל מאיתנו שיר מיוחד? אז השבוע אתם צריכים לענות לנו על שאלה חדשה. אני לא יודעת אם שמעתם, אבל משרד החינוך הזהיר השבוע שלא לאפשר לילדים להגיע השנה מחופשים בתחפושת שעלולה לזרוע בהלה או לפגוע ברגשות של אחרים. קצת נשמע כאילו המשטרה יודעת שהיא חילקה קצת יותר מדי נשקים לאחרונה. ושבפורים בקרוב מישהו הולך לירות בילד בן 14 שהתחפש לערבי. בטעות.

בוקסי: אויויוי.

רחלי: אז גולשום יקרים, ספרו לנו מה התחפושת מעוררת הבהלה או פוגעת ברגשות שאתם רציתם להתחפש ולא יכולתם בגלל הוראת משרד החינוך.

אז את התשובה תשלחו לנו בוואטסאפ למספר 054-80-70935 בתוספת השם המלא שלכם כמובן שנדע למי להקדיש את השיר והגולשום עם התחפושת הפוגענית והמעוררת בהלה ביותר יזכה שנקדיש לו שיר בפרק הבא.

שוב, הוואטסאפ הוא 054-80-70935 וכדי שתזכרו את המספר הכנו שיר.

בבקשה.

[0548-07-0935 או יה!]

רחלי: יפה מאוד.

אריאל: זה שיר קול.

רחלי: כן, הוא אומר או-יה.

אריאל: או-יה.

בוקסי: כן, נכון.

רחלי: טוב, זהו, סיימנו להיום. בקרוב יהיה לנו עמוד משלנו ששם תוכלו להיכנס ולשלוח לנו דברים ולזכות בתחרויות ופרסים. אנחנו נעדכן בהמשך.

ואם נהנתם להאזין לפרק, אה… לא כתבתי המשך. [צוחקת]

בוקסי: טוב, יפה מאוד. ככה נגמר הפרק.

אריאל: יופי לכם.

בוקסי: טוב, תודה רבה. אני הייתי בוקסי, זה היה אריאל, זאת הייתה רחלי.

רחלי: תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי ולגל גוטר, העורך ולדייויד סוקנר, הטכנאי באולפן.

אריאל: ולכל האורחים שהיו פה!

רחלי: האורחים!

אריאל: אהוד ברק וההוא וההוא מארגון הנוקמים.

בוקסי: כן, וראש עיריית אלעד.

אריאל: כן, בדיוק.

בוקסי: ובצלים.

רחלי: עיד הבצלים.

אריאל: ועידן עמדי, הוא לא אמר כלום, הוא נכנס, הוא עמד מאחוריי קצת והלך. אתם לא ראיתם כי זה לא היה מצולם, אבל הוא גם היה פה.

בוקסי: נכון, נכון.

רחלי: הוא חבוש כולו, הוא לא יכול לדבר.

בוקסי: כן, הוא חבוש כולו.

אריאל: בדיוק לא רצינו להטריח אותו לחינם. הוא בכל זאת רצה לבוא להיות חלק מהפודקאסט.

רחלי: תודה לכל האורחים האלה. אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא, באותו יום, באותה שעה, כדי לחמם קצת את הלבבות שלכם בשעת דוחקה.

אריאל: או יה!!!!!

רחלי: יאללה ביי.

בוקסי: ביי ביי.

אריאל: ביי!

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page